גליון -355&35• תועעייאת מוז-אב . אוגוםם -·~ ו· 2011•lt5 וע ייח כ"ן,א ז שש-עאשירן ה. בת אני יומרות לי גלהצי עצמי את יותרש היאכמ ישהי מכך . אניא בל קחל ו העתידמדוד . במדינה לחיושתא צטרך זאת ואני ' ו~ ז. 11"1י•יtז זיוע S ת .ופ~דים לkסס נ i ~מז ס o וחם~,.~ ~'ipם •. ן. fם . a " r " r:: =י כ 1 r a .זי ו:ה ם =י ם " .זי " - z ..... ..... =י הזאת." . .זי ..... 8י ' " r:: U\t • :יוו •i ע t nhiםיnתrלו . . • r iזa דפv1 .זי a r " r:: • ם r ..... ifנ\סינ• yות i~יםי ri י 1ןa1·ז- it• זוaנתן">1וןק. ·~ ח י ·' .. , .·~ :. . 1י AA n01-ביlי (a •סזי - .. . r a .'liי• . 'וtnל~ fi · . .•-< ~· ס i סל.• ~•••רו ·'יrנ:" ~ r . . r:: ז;rגל ,סיi.לrt יחזt ;. זבסייט f ;,9 ים iסס,~ריר לים ni· ן i1~י - ם fס qנ i ןג•ז\• סיסם ם ..... r =י n nt.q.. נ~ 11פ~םוד :J• וי•• · ס tס ת 1~ז ' ·סk). ים, f f ···' ·;i • .תl •ו.& · . ס t ם; ז ~·B ב'<ים • י(· -;-]it ,· סל .:fי~ס ·· kט 2י ... ר'.(ז > ~ · [ם;י~ןtf· t סן•;ר ~ל i בן לו \ אגודת · הע:וויסה סופוים •שואל במדינת ))ר"ע שאול ע"השס ופר" "בית יטשרניחובסק כתיבהס דנאות ייננית :הס iו 'פ : ויי יחתנrל--, לים " ולם , תקדםים טבוהנני חיית המשוררים :והסופרים עכשהיהו רשמה כתיבה:ל סדנאות שירהכ תיבת • פרוזהכ תיבת • חברתיתכתיבה • ברנשטייו אילנה עיתונאית כתיבה • כתיבהס דנאות ולנוער לילדים • זרחינ ורית וסדנאות שנתיות סדנאות של 12 מפגשים • רחל יחלפ בניתת חלנה נאוקטונו הסופו 2011 • שחרור ציפי ולהטרלש' מה: לפרטים 03-6953256/7 הסופר, בית קפלן רח' 6 את" • שמואלוף מתי www.hebrew-writers.org sofrim-frida@bezeqint.net פסיפס - לשירה רבעון השואףכ תב-עת המודרני לשילוב הקלאסי, עם שיקוף תוך מחנות שוניוםמ שמרות בשירה - זווית-ראייה הדשגלש תה ותוך בת-ההווה יהדותית . דפי מעל " מוגשות פסיפס" עשםי חות גם-יח,ד וצעירים ותיקיםמ שוררים חשדלש ים שירים יוצרים, ספרים ביעקלו רתו רשימותתי אורטיים מאמרים ככן מו , לרבות העולמםשירתת רגומים . באינטרנט האתר עקד-פסיפס: של www.eked.co.il מנולי 11פסיפס 11 לשירהרבעון 1 רח 1 1 לכבוד 11 פסיפס 1 11 ת 11 א 62032 החשמונאית מרים 25 מנואיב קש לשנת 2011)4 גליונות) מצ 11 המחאהע ב 11 ס 100 ש 11 בארץ. משלוח דמי כולל ח, ומשפחה שם ............. כתובת ............... טלפון ............ שירים סיפורים פסח מילין דוד אזלו תמר רבנו חגית בת-אליעזר 4 16 תאונה, אלון מרקוס 62 פרינס טלאל ואהובתו היהודייה, יעל ישראל 63 מאמרים, רשימות, שיחות שבתאי מג'י 17 17 21 "בחיים, בתמימות, ובאומץ", נינה בסר-אילן 4 רוני סומק מרדכי גלדמן 43 45 אציל של תרבות , עודד פלד על צבי רפאלי 18 שירי החצר של פסח, בוית ונאל 20 46 שיחה עם אלחנן ניר 1 גל אורן 41 48 48 שיחה עם מרדכי גלדמן, רפי וייכרט 44 יובל גלעד על סרפ היצורים מאת רחל חלפי 52 חוה פנחס-כהן צביקה שטרנפלד אמיר מנשהוף אסף דבורי (פרסום ראשון) אבי אליאס רנה לי 49 49 50 ביקורת ספרים עמוס לויתן על רקוויאם לתל אביב מאת דוד שחם טסי בן-דר 51 רחל צורן על פינה זעירה במקום מוח מאת לאה זהבי 6 7 יחזקאל נפשי 51 בוית נואל על קיצורי הדרך הביתה מאת אלכס אפשטיין 8 גילה אביטל 55 ניקולא אורנן על תיאטרון של איש אחז מאת אלי אביר 9 יעקב אלגום 55 יערה בן-דוד על חלקת מאת צבי עצמון 10 משה דור נדב הלפרין 61 61 אסתר ויתקון-זילרב, רוני סומק על זןמ עלה מאת אמוץ דפני 11 מתי שמואלוף על סןמ האטלס מאת שחר סריג ועל הערות של רוכב אופניים ברמחב העירוני של עשיית סרטים מאת אבישי סיון אנתולוגיה בעריכת פסח מילין אסתי אדיבי-שושן על שכן טוב מאת רונית ידעיה 12 12 צחי אבינועם , לי אלנבס 22 יובל גלעד על עותנ המוך מאת גילי חיימוביץ 13 טל אנגלרבג, מאיה (לץ) בהול 23 אבי אליאס על פינה מאת שגיא אלנקוה שירה ביטון 24 ועל אןמ האש מאת יפתח בן אהוון 15 אביעד גוטפרי,ד מיכל גלב 25 26 רוני סומק על שירי הקיום של רמ זגנביל מאת יוסי יזרעאלי 16 רבקה שאול בן-צבי על האש הרגילה מאת אלחנן ניר 42 מירי גלעד עירית דרוב, רחלי דרומי מלן, רז דרורי איתן ווילף מירה טנצר 27 28 29 מדורים לפי שעה נועם טראוב, אורי ליפסקר 30 מאות, רפי וייכרט: שיעורי פסנתר 4 8 נעמה לסטר 31 חצי פינה, רוני סומק : צולסי הוטל ; לאונרד כהן , מאנגלית: חן רותם 14 רזיה מזרחי 32 אמריקה שרה, עודד פלד : עזרא פאונך 18 ניר מאלבוגט , גוני נעמני דגנית סנש, דניאל עוז יואב עודד 33 34 35 עובר כל גבול, ששון סומן: הלשון העברית, דרבים אופטימיים 54 מצד זה, עמוס לויתן על מחאת האוהלים, על ונפל מחוץ לזןמ מאת דויד גרוסמן ועוד דרור עמית 36 פסטיבל ישראל, יובל : אורנה לנגר 56 64 דניאל קלדרון , שני רון 37 תיאטרון, כרמית מירון על "פולארד" בקאמרי 67 מיטל ריינזילרב , חמוטל רענן חובב ושלבן 38 39 המלצות 1 עתון 68 177 עדי תשרי 40 בשער: אוהל - מתון מילון "אבן שושן" Iton 77 ןlll~ Literary Magazine ירחון לספרות ולתרבות העורך המייסד: יעקב בסר ז"ל הגלידן יוצא בתמיכת מועצת הפיס לתרבות ולאמנות עורכים: מיכאל בסר 1 גלעד · עמית ישראלי חברי המערכת: שמעון בלס, רפי וייכרט, עמוס לריחן 1 • ובתמיכת: משרד התרבות והספורט אסף מידני 1 תמר משמר 1 ששון סומך 1 רוני סומק, אריה משרד התרבות והספורט ~tl'l '....5ftrו...ו .> ~~'נג סיון 1 יובל פז 1 דורית פלג, עודד פלו 1 שלום וצבי 1 יעקב :~...-:.. ..-... איבב · עיריית תליפו שי שביט רכזת מערכת: גילה שאול מועצת המערכת: יצחק אורפז, טלי שוורצשטיין · אורבוך - האגף לאמנויות המערכת אינה עונה בכתב על פניות כותבים ואינה מחזירה כתבי יד. בסר 1 משה דור 1 א"ב יהושע, אריה סיון 1 שי גיורא שוהם טקסטים רצוי לשלוח בקובץ וורד 1 כצרופה. המו"ל: אגודת סופרים ואמנים לקידום הספרות והתרבות עמותה מסי 580073575 First Editor: Jacob Besser Editors: Amit Israeli Gilad, Michael Besser Editorial Secretary: Gila Shaul Editorial Board: Shimon Ballas, Amos Levitan, Assaf Meydani, Tamar Mishmar, Yuval Paz, Oded Peled, Dorit Peleg, Shalom Ratzabi, Arie Sivan, Sasson Somekh, Rony Someck, Jacov Shai Shavit, Rafi Weichert • www.iton77.com iton77@actcom.co.il המערכת והמינהלה: סלי: 03 5618271 ת"ד 51208 ת"א 67137 גליון -355&35 • תמוז-אב תשעייא .יולי-אוגוסט ו 201 lt5 שייח לפי פסח מיליד - שנה למותו LL עה בקיץ שעבר הלך לעולמו פסח מיליד' המשורר והעורך . היו שכינו את פסח "איש השיר והנקודה", זאת, על שום היותו משורר שגם הפליא לנקד' ועל שחלק את היכולת הזאת, ההולכת ונעלמת, בנדיבות אין קץ • מלאכת קודש כמעט. · למעלה מ 3 ן ספרי שירה הותיר פסח מאחוריו. ספריו האחרונים היו: לא בניתי חומה <כרמל, 2006( והכל פתוח <ספרי 'עתרן 77' בשיתוף עם 'ספרא', 2010(, שהיה ספרו האחרון. שמות הספרים מאפיינים את מי שהיה - צנוע, אופטימי' תאב חיים ופתוח. תמיד סבבו משוררים את פסח. רבים מהם צעירים, חלקם צעירים מאוד . והוא עודד' תמך' הציע. ברוח הדברים של הימים האלה, אפשר לומר שפסח תיווך בין משוררים צעירים ומצא לשירתם קורת גג, ללא תמורה, אלא לשמה בלבד. את השירים הרואים בזאת אור <עמ' 40-22(, הניח פסח על שולחננו בקיץ האחרון . סדורים ומנוקדים, כמו תמיד' למופת. חשוב היה לו מאוד שיצאו לאור' ובשיחות האחרונות בינינו' היה שואל' בעדינות, ומה עם השירים? לצערנו' פסח לא זכה לראותם בדפוס, ולשמחתנו' הם אכן רואים אור בסופו של דבר. יהי זכרו ברוך . צילמה : קטיה שוורצמן ועוד כמה מילים על הגלידן הזה החודש האחרון היה מן הסוערים שידעה המדינה, בפרץ מפתיע של מחאה והפגנות, שהחל בכמה אוהלים בשדרות רוטשיל.ד נכון לעכשיו עומדים על תלם מאות אוהלים בכל הארץ' ומדי שבוע מתקיימות עשרות הפגנות. מעמד הביניים האמורפי' השקט, הכמעט לא קיים לכאורה, קם על רגליו והצטרף למחאה שהחלו בה כמה צעירים שמחו תחילה כנגד מצוקת הדיור' מחאה שהלכה והתרחבה. אין טעם שנכביר מילים כאן' וכבר נכתב רבות ונכבדות על המחאה הצעירה, הצודקת, הלא אלימה, המעוררת תקווה. מישהו בוודאי כותב על כך כעת דברי שירה. מאמר. סיפור. את הגלידן פותחת רשימתה של נערה בת שש-עשרה על 'מחאת האוהלים', לא יכולנו לומר את הדברים טוב ממנה. באותו עניין נוגע עמוס לויתן בכמה נקודות בפתח מדורו' ואת הגלידן מלווים תצלומיהם של ראובן גבירץ ושל מיכאל בסר. שתי שיחות עם משוררים, מרדכי גלדמן ואלחנן ניר - משורר צעיר ומשורר בשל' מלוות את 'האנתולוגיה הצעירה' של פסח מיליד' יחד עם מאמר נרחב על המשוררת רחל חלפי . מבחר גדול של שירים מוגש בחוברת זאת, היתוך של בשלות ושל התחלות צעירות. קריאה בעימה. מיכאל בסד, עמית ישראלי-גלעד פסח מיליד / די נמאס לשתוק ! די ס~?~ תקtל" ק אני ח!לב להתחיל לצע"ק . . : -: . -: -ז : אבל תלמדו ארחי לצע"ק : • • : -: T -: ~עררי ל " א ~~קהי אז עכשיו אני מתחיל ' : -' :-T : -T ל~ע · ק יי:נpז~R ה ~ם יי:נpזR ה היא ~~R ה ו' בתמוז תשס"ט 28.6.2009 מתוך הכל פתוח, ספרי 'עתרן 77' "בחיים, בתמימות, ובאומץ" בשבועות האחרונים התוודענו כולנו למאבק יוצא דופן שמתחולל ברגעים אלה ממש במדינה, מאבק שסוחף את העם כולו. המטרה של מאבק זה היא לשנות את תנאי המחיה בישראל ולהבטיח לדור העתיד את האפשרות לחיות בכבוד' זכות בסיסית שנדמה כי אינה מתאפשרת במצבה הנוכחי של מדינת ישראל. אני בת שש-עשרה. לכאורה, העובדה שאני לוקחת חלק במחאה ואף מתנדבת לתת את חוות דעתי עליה היא תמוהה למדי. אחרי הכל' אינני בעלת ניסיון חיים רב או הבנה מקיפה בכל הקשור להתנהלות פוליטית וכלכלית. למען האמת, אני גם לא אישיות אקטיביסטית במיוחד. אמנם יש לי את היכולת להבחין בין טוב ורע ולזהות עוולות ומקרים של חוסר צדק, ובסביבה הקרובה <בית הספר 'חברים, משפחה> אני אכן פועלת כדי למנוע אותם, או לפחות מנהלת דיונים קדחתניים בנושא. אולם בסופו של דבר' אני עסוקה בעיקר בהתבגרות שלי ודי אדישה לכל דבר שאינו מתרחש בתא הפרטי שלי . אדישות זו אינה נחלתי הפרטית. נדמה כי בעולם המוטרף הזה ובמדינה הספציפית שלנו' בה מתרחשת זוועה כזו או אחרת כל שני וחמישי' האדישות היא תנאי הכרחי לקיום חיים נורמליים. זוהי אחת הדרכים שבהן אנו מגיבים על עצמנו מפני הרעות החולות של העולם, ובעיקר מן הידיעה שלעולם לא נצליח לטפל בכולן . אולם האדישות יכולה להוות מכשול מסוים להשגת שינויים חברתיים, המצריכים שיתוף פעולה מצד הציבור. כך, רבים מהניסיונות לשינוי חברתי שנעשו כאן בשנים האחרונות, דוכאו מהר מאו.ד והאירוניה היא שהם דוכאו לא על ידי הגוף שנגדו כוונו המחאות, אלא על ידי אלו שלמענם ולמען עתידם קמו המחאות הללו: האזרחים, שסירבו לשתף פעולה ואף יצאו 4 גליון 356-355 ןראוב ,גבירץ תהפגנ ,ההמונים בתל-אבי 2011 תושבאמ עמגי ולנ תלחיו בטו יותר , ושז זכותנו • הוהמחא והז האיננ דכנג תהמחאו םבטיעוני םשוני .ומשונים יכ ןלמע ,האמת טפשו לק ריות חובטו יותר , בומכאי ,פחות רלוות רמאש תלנסו ולהיכשל . לש ידייר םהאוהלי דבלב. אהי האיננ המחא לש ףגו םמסוי וא הקבוצ לאב הקש רלהישא םאדישי חלנוכ הקסמ לש ההמחא ,הנוכחית רובעיק .מסוימת אהי ההמחא לש כולנו . לש לכ םהאנשי םהחיי ההמדינ ,הזאת םשאינ םמוכני ריות ללקב תא תהמציאו הב םה .חיים אהי המחא לש חלנוכ וקסמ לש להמאה תבשדרו ,רוטשילד תהשדרו ןבה להח .הכל הקש רלהישא םאדישי חלנוכ תהחלומו תוהתקוו םהרבי לכ ךכ םהמוצגי םאנשי םשמאמיני רשאפש םג ,אחרת ךוצרי .אחרת ןנטמ הפ .זרע אל ןנית םלהתעל עמהזר ,הזה וא ולבטל יבמח .יד עהזר לבמאה ילעינ כל , תחלומו תותקוו לש םאנשי םרבי לכ ךכ םושוני לכ .קיים וואפיל םא ,כרגע רבדו ,הזה ההמחא אל חתצליכך , ףשהמשות םלכול אהו םשה םמוכני תללכ םלהתקד ההרב רמעב הלמ אשהי ועכשי אול חתצלי םע תהאמונו םשלה דע .הסוף םוה םמוכני ךלכ זא 'כן יאנ תב .שש-עשרה ןאי תבאמ תלשנו יסדר ,עולם עהזר חיבטי תא ההעובד ןמכיוו םשה םיודעי קשהצד ,איתם עושמגי םלה יל תיומרו ל גהצי תא יעצמ רשבדו אהב אהי כן . הומ אשל ,יהיה תהלכידו תהזא תלחיו בטו יותר , ושבינינו , ןאי םלה ההרב המ תההמוני ,הזאת תחושת יכמישה אשהי ריות מכך . לאב ,בעם ההתגייסות .להפסיד םה אל םמגונני לע תהחלומו ,שלהם םה יאנ קחל רמדו דהעתי. יואנ תזא תהסולידריו ,האמיתית הלראשונ המז םשני ,רבות םחושפי םאות םומעבירי םאות ,הלאה םנותני םלה ןה ןכשלעצמ גהיש יאמית עורג ןמכונ כשלעצמו , תלהכו ששור .ולצמוח ובעיקר , םה ,מחייכים ךשאצטר תלחיו הבמדינ תהזא ואפיל םא אהו ירגע דבלב. יואנ ,מקווה השהמחא ,וצוחקים ,ומדברים ,ומקשיבים םוממלאי תא חתצלי תלחצו תא תהגבולו הפוליטיים והז ההשדר הזו , תא רהעי הזו , תא ההמדינ הזו , ,בחיים םוהתרבותיי םהמאפייני תא ץהאר הזו , יבל םלפגו תברלוונטיו ,שלה ,בתמימות .ובאומץ םאול ןאי קספ ושקסמ לש להמאה היצירתי , רהמשוחר ץוהאמי ההז תבאותנטיו השל תוביכול השל תבאמ ,לשנות דובעתי .הקרוב יכ םע אהו ןכאי סוכאפ תלעומ הגדולת לש ההמחא תהעומד מאחוריו , תהממלא לכ דהכבו הלעובד ןשנטמ ,זרע יאנ דועו תמאו יאלפ םאנשי םאחרי םרוצי תלראו ואות ,צומח הוכמ רשיות מהר . יאות םואנשי םרבי לכ ךכ הבגאוו .עצומה זא כן , יאנ תב .שש-עשרה ןאי יל תיומרו גלהצי תא יעצמ יכמישה תוזא םמשו השהמחא והז ההצליח םלגרו ולנ תלקח קחל ובמשה לגדו אשהי ריות .מכך לאב יאנ קחל רמדו דהעתי. יואנ תזא ךשאצטר תמאיתנו לחיו • תלקח קחל ובמשה אשל שמתרח קר אבת יהפרט לש לכ דאח הבמדינ .הזאת יאנ תזא ,שרוצה תלמרו לכ ,הקשיים תלחיו הבמדינ מאיתנו . תלקח קחל ובמשה לשיכו להיכשל , לויכו אל ,להצליח לויכו .הזאת יואנ הרוצ תלחיו בכבו.ד רלשבו ולנ תא בהל תבעקבו כך . לאב בחרנו , לע ףא ןהסיכו ,הזה ·:· תלקח וב .חלק יכ הלראשונ ואנחנ םמביני ןשאי ולנ תבאמ המ .להפסיד הביב ןכסר-איל 5 ייול -אוגוסט 2011 סיפורים קטנים מארצות קיים", לא קרה. שחם אינו הברית על אנשים לא חשובים מאשים איש, אבל חש מאוכזב. וn• ךק Olf11 ן n ד l'U באופן דומה הוא מספר גם על ~\ 11 ו 1 '1111111 -יז 1י ובעיותיהם הקטנות. כבר אז היה ברור שאם אני רשאי להיקרא סופר' אני סופר מינורי , תמיד אהיה סופר מינורי" (עמ' 333(. חרף האירוניה בה היא מושמעת, זוהי קובלנה תמוהה משהו לאור העובדה שעליה הוא מספר כמה עמודים קודם, כי "משחר ילדותי לא רציתי להיות סופר"' כי "החלום שלי היה לא להיות סופר , לא לקיים מה שהורי מצפים ממני - לא ללכת בדרכי אבא" (עמי 318(. אף על פי כן, משנעשה סופר, הוא מתאונן על מיעוט הביקורות הטובות להן זכה ולא שוכח את הביקורות הרעות: "אני לא יכול לומר שלא היו עלי גם ביקורות טובות, אבל משום מה אני זוכר יותר את הרעות. הרעות שנכתבו עלי הכאיבו גם הכאיבו" (עמ' 335(. את ההתעלמות ממנו כסופר , המכאיבה יותר מכל , הוא מייחס לעד בדה שהיה "סופר של שעות הפנאי" וגם לכך שנחשב "פרסומאי מצליח", משרה לא ראויה לאמן רציני' לפי ההשקפה שרווחה אז. עם זאת צריך לומר כי שחם הוא בהחלט מבין גדול בספרות ובעל טעם משובח. אין ספק שבתור צרכן תרבות הוא ניצב במדרגה גבוהה. שתי דמויות משמשות לו מופת ואליהן הוא חש קרבה רבה לקראת סוף הספר. "האחד הוא נאבוקוב והאחר הוא היינה'.' וזאת, דומני' לא רק מטעמים אמנותיים, אלא גם · מטעמים אידיאולוגים פסיכולוגיים כפי שהוא כותב: "נאבוקוב לא רכש לו בית, סירב לקשור קשר קבוע עם מקום כלשהו , התגורר דבירות שכורות, החליף ארץ בארץ' עבר מרוסיה לגרמניה, ממנה לצרפת, לאנגליה, משם לאמריקה. וחייו נגמרו נשוויץ. איש משומקום". מי יתנני כמוהו. אומרים ישנה ארץ' איה אותה ארץ שחיתה שלי? איה אותה ארץ שאני שלה? האם יש לי בית ? האם יש לי מקום?" וכך הוא כותב גם על זיקתו לחייבה: "מי יתנני היינה, ציפור כנף מופלאה שאין לה טריטוריה ואין לה גבולות". כעת גם אני בן בלי ארץ' איש משומקום הולך לשומקום" (עמ' 317(. וזה אולי מה שמעציב בסיום הרקוויאם הזה. האיש שבא מתל-אביב, עירו האהובה, הולך לשומקום. יש נושא אחד בספר שאינו מסתיים באכזבה, וזו אהבתו הגדולה למוזיקה ולנגינה. משחר ילדותו התגלה דוד (וכן אחיו נתן> כבעל שמיעה אבסולוטית והגיע לרמה גבוהה של נגינה בכינור. בקיאותו במוזיקה היא רבה ואהבתו אליה גדולה ואינה תלויה בדבר. על כך הוא מספר בפרק "המוזיקה בת השמים" וגם בפרק "על מוזיקה, על אהבה ועל מוות'.' אבל זה כבר נושא למאמר נפרד. ·:· עמוס לזיתן נושא מרכזי אחר בספר האהבות בחייו . האהבה בכלל תופסת מקום ניכר בדפים הללו מתחילתם ועד סופם והדבר קצת מפתיע (ואולי דווקא לא> לגבי מי שמודה, כי "המניע החזק ביותר שפעל עלי היה החרדה מפני כישלון", לכן עשה לו כלל "לא להתחיל" עם בחורה, אלא "שהיא תהיה הפותחת, שהיוזמה תבוא ממנה" (עמי 263(. מתברר כי שחם הוא רומנטיקן חסר תקנה, וגם בעל חשקים עזים למדי' מביכים לעתים, עליהם הוא מספר בגילוי לב ענייני. כשאשתו הראשונה, הרקדנית רינה שחם, נסעה לאמריקה, לא נותר אלמן קש לזמן רב. "אז נפרצו הסכרים. פתאום נודע לי שאני בעצם גבר מבוקש. זמני בידי. חדר השינה פנוי' עומד כולו לרשותי. יש נשים צעירות ומעוניינות", הוא כותב (עמ' 282(. הרבה אנקדוטות משעשעות הוא מספר על ימי הרווקות העליזים (כולל אחת שבוצעה בה "חדירה" שגררה "הפלה בשישים לירות">: אולם כרומנטיקן של ממש אהבות אמיתיות בעיניו הן רק "אהבות חסרות תוחלת וו שאין להן סיכוי להתממש ולהן הוא מקדיש פרק מיוחד בשם "אהבות עם ובלי תוחלת'.' הסיכום גם כאן עגום משהו: "כאשר אני מתבונן במה שניתן לקרוא לו חיי האהבה שלי 'בקשרי המעמקים שהיו לי עם נשים, אני נדהם לגלות מה מעט מספרן של אהבות ממש שהיו לי." התנסות מרוממת נפש, חסד הנוגה ממרום, תמצית היופי המזוקק. לא יותר מאחת לכל עשור חיים. לעומת זאת רב יותר מספרם של קשרים רדודים, של מעין אהבה, של חדוות הישג המחפשות מקץ זמן מוצא שקט של השכחה" (עמי 280-279(. אהבת אמת אחת לעשור איננה כה מעט ולא רבים זוכים אף לכך. אבל בעל הדבר אינו מרוצה. בפרק "על מוזיקה, על אהבה ועל מוות" הוא נותן לכך ביטוי פילוסופי מוכלל: "אהבה מוכרחה למות. זה הקו הטבוע מראש בהליך כולו." החיים הם תהליך של מוות. האהבה היא תהליך של מוות. ואין מפלט" (עמי 305(. כמו בעיסוקיו ובאהבותיו' כך גם בפרק הקרוי "חיי בספרות" הסיכום מעציב את רוחו. אף שנולד למשפחה ספרותית מפורסמת, "משפחת כתובים", ולדור ספרותי חשוב הוא "דור בארץ" (דורם של יזהר' שמיר' גורי' אחיו נתן שחם ועוד>, וכתב וערך יותר משישים ספרים, הוא מרגיש כנטע זר: "כאשר 'הם' כתבו את זיכרונות המלחמה שלהם, סיפורי ניצחון ועלילות גיבורים העומדים במבחנים הגדולים של התקופה, אני כתבתי מתל-אביב לשומקום דוד שחם, רקוויאם לתל-אביב, ספריית פועלים, 343 , 2011 עמ' רקוויאם לתל-אביב, אינו רק רקוויאם (קרי: תפילת אשכבה> לעיר לבדה, אלא גם רקוויאם שעורך המחבר (יליד ורשה 1923 שעלה לארץ עם משפחתו בגיל שנה> לחייו שלו בעיר שבה גדל ושבה הוא חי למעלה משמונים שנה. לא מעט נכתב על ההיבטים הציבוריים של אוטוביוגרפיה זו - דוד שחם הוא בן למשפחת שטיינמן הידועה, אביו אליעזר , היה שותפו של שלונסקי בעריכת 'כתובים', אחיו הצעיר הוא הסופר נתן שחם, חבר קיבוץ בית אלפא ומי שהיה מראשי ספריית פועלים במשך שנים רבות · הנרמזים גם בכותרת המשנה של הספר "פרקי זיכרון של בן העיר הלבנה". אולם דומני שהעיסוק בנושאים הללו האפיל על הנושאים האישיים שדווקא בהם, לדעתי , פועם הדופק האמיתי של הזיכרונות. ומעביין , בדרך כלל מסקנות יו של שחם מב יסיון חייו הן עגומות, אף שחייו עצמם, כפי שהם מצטיירים מספרו , לא היו רעים כלל • כצעיר ברוך כישרונות מילא בגיל מוקדם תפקידים מרכזיים בתנועת השומר הצעיר , היה עורך ביטאון התנועה 'על החומה' (החליף בתפקיד את הסופר משה שמיר> וערב מלחמת העצמאות יצא בשליחות לאמריקה (הזדמנות נדירה בעת ההיא>: זמן מה אחרי שובו עזב את הקיבוץ ופתח את אחד ממשרדי הפרסום הראשונים והמצליחים בארץ אילון>: בבחירות · (שחם-ליבנסון 1959 עדב למען מפא"י וגם חיבר את הסיסמה "הגידו כן לזקן", ובמשך שבע-עשרה שנים כשעמד בראש משרדו , התחכך בלא מעט אנשי שלטון: לאחר מכן היה עורך שבועון מפלגת העבודה 'אותי, עורך כללי של האנציקלופדיה העברית, עורך כתב העת 'ניר אאוטלוק', עורך חמשת הכרכים של זמן יהודי חדש ועוד , ועוד. אבל כשהוא בא לסכם בתום שישים וחמש שנים את שלל עיסוקיו בפרקי הספר הקרויים "בינתיים 1" ו"בינתיים 2" בעגמת עליו רוחו וכך הוא כותב: "פרנץ ליסט חיבר יצירה לתזמורת בשם 'הפרלודים', או בעברית: 'אקדמות.י הוא הסביר שבשם זה התכוון לתאר מצב אנושי של חיים שכולם הקדמה למשהו שאינו מתרחש לעולם. אם אני מביט אחורה על פני כל שנות חיי מאז נעורי , אני מגלה שאכן היטיב ליסט בפירושו לפרלודים לתאר את מהלך חיי' את מסלולם, או נכון יותר את מסלוליהם. כל שנותי היו שנים של התחלות, של מבוא למה שעומד להתחולל , שנים של בינתיים, של משהו שאני עושה לפני שאתחיל לעשות את הדבר האמיתי' הגדול' המפעים, הדבר שלמענו אני קיים, שלמענו הכל כדאי" (עמי 184(. וכמובן , "הדבר הגדול' המפעים, שלמענו אני 1 6 גליון 356-355 להכיר ב "אשליה מתמשכת/ העמדה החדשה, המחיה, מול דו שיח עם המוות או שהיא לבדה ' התחברף '"-ת ".)..עמ' עובדת המוות, בספר הנוכחי 010 'שה;א T .<· לבדה : מכאן שכדי של לאה זהבי. הבזק שבין חושך לאור לחיות יש לדעת את קיומו של ובכל זאת - איך חיים ושרים המוות, ולקבל את חלופיות <ואצל לאה זהבי שירה וחיים לאה זהבי: פינה זעירה כמקרם ,כורח החיים: "~לי ~ת ע~~ר חד הם> בצל חוזה שהוא כמעט פרדוקס? הוצאת אבן חושן' 162 , 2011 'עמ מל~?ה~ מ pw ;ם ו;ז~~ ע;~ןת ;;ב זז /ז! ?ל ןקךןri בחוזהו נדרש פאוסט למסור ספרה האחרון של לאה זהבי פותח בשיר המצמרר מ~< 7P ר~~ת w ל ~לחים~ .דה את נשמתו לשטן ברגע 'חוזה עם המוות': "את תשירי; ואני אמית ה~ך~~ . ")ה~;ש (;יומן לילי שישמיע את המילים: "עצור א;נ:וך 1 ;ק~ב י?~ -,,- המעמיי לו מ : עיין מוטו 1 זעיר', עמ' 18(. רגע יקר", כלומר ו כשיביע ואולי גם מסמן תחנה במהלך השירי של ההחלטה להיחלץ מתוך המקום פאוסט את המשאלה האסורה ו זז;כל להקפיא את הזמן . המשוררת. מהלך זה מתאפיין בדו שיח מתמשך שבו היא עומדת, ש"זז שמקיימת זהבי עם המוות, בגלוי או במסווה, הזמן", מקרבת את הדוברת בפינה זעירה מתרחש כמעט על הציר שירה-מוות, כשחווית היסוד היא לאפשרות המוצעת בספר פינה תהליך הפוך: הספר מלא שהשירה איננה אלא "הבזק בין חושך לחושך". זעירה במקרם בורח, אשר שמו מצביע על "רגעים יקרים" אבל הדוברת אינה מבקשת אני רואה בשיר-חוזה זה את המעבר ממאבק עם התחושה שהמקום שעומדים בו נתון הבתנוע להקפיאם. חלופיותם והשתנותם נעצרות לרגע, או נכון יותר נאצרות בעין המתבוננת, אשר המוות כפי שהוא מוצג בספרים הקודמים [תנועה מתמדת. שואפת לאבן )1984(, נגד )1988(, אשה צוחקת נחזור אפוא לחוזה המפורש עם המוות שמופיע "מתעדת" אותן בשיר. היא מאפשרת את הרחבת לבד )1994(( לאפשרות של ניסוח חוזה בו כל למעלה: ההסכם המפתיע הזה לא רק ממחיש את חוויית הרגע החולף, מעצם התבוננות בו ו ובכך צד מבין ומכיר ב"תפקידו". השרירות של המוות, הקוצב את פרק הזמן הניתן יוצרת זמן חדש, שאיננו בורח אלא משתהה. תחילתו של המאבק בכמעט מרד , במחאה על לשירה, אלא גם מבטיח שבמקביל יתקיימו חיים. ההתבוננות השירית מאפשרת לכותבת, וממילא שרירותיות המוות וקיומו • מרד כזה נועד לתבוסה הניסוח "את תשירי" הוא כמעט ציווי לפעולה גם לנו הקוראים, לא רק להבחין בנצח שבחולף, ולהכות שורש מראש, כמשתמע בחריפות מכותרת ספר השירים שהיא היפוכו של המוות - שירה. אלא גם לחוותו דרך מילות השיר ו הראשון. המאבק מתפתח לכלל ניסיון לחמוק עולה כאן על הדעת שירה של זלדה 'שתיקה ברגע, לאצור <לא לעצור> את הרגע היקר , בלי מעובדת המוות בהפניית עורף. בספר הנוכחי כדבה' המסתיים במילים: ה~~ך" ז;ו ry א ~לי מ~רןה להתחייב לשטן. ויותר מכך, ההשתהות מזכה מתרחשת תפנית המובילה לאיזון מסוים: המאבק מהשמ;ת / כמ; מהדברים עצמם", זלדה חוזה את אותנו בהרחבה, בהתרחבות, ואולי אפילו ב"חיי והמרד מסתיימים ב"חוזה" בין שני שותפים, מוחיה כשתיקה כידב :ד שבה ~,· לא תוכל לשיר T יותר f נצח", כביכול שווי ערך. אף שהמוות הוא הדובר רבשי ואילו ב'חו.דה' של זהבי השירה מתקיימת במקביל נעיין למשל ברצף של שני השירים 'מקום' ו'אל לפעולת 'המוות, ויוצרת, למר;ת; , ואולי מקום' <שירי הקובץ שזורים זה בזה ומשלימים הנוקב שלהלן, ובעומק השירים לא נעלם המאבק בשרירותיותו ו הפעם יש לו מענה בחיים, בשירה, באמצעותו ו חיים - שירה. זה את זה>: באמצעות התקיימותו של כמעט-דיאלוג עמו. ועוד: "בקצב שלי" אומר המוות. הוא השולט "~w ה ~םי?~ ~רף לי ;ת;ך w מ קףף 1 ע;ד q ללים כדי לשרטט את המהלך הזה ביחסים עם המוות, בזמן המוות, אבל לא בזמן החיים, השירה, שיש לזקכן ;ם~;ת; ךלדה;ת" ,)'םוקמ'( שהביאו לידי "חתימת החוזה" שבספר 1 נבחן כמה לה זמן משלה, שאינו מתחשב בקצב ההמתה אלא משףרה לשףרה; השיר מסרב להכתב; כמ; א;הב מובאות מהספרים :הקודמים מתקיים במקביל ו מנוסח בחוזה. אילולא החוזה, "~מ~ז:יי א;נ:ןף י~;ד~ ה~כ;~ "".םי~~מ / ר~ע ~ת היתה אולי השירה בריחה מתמדת מהמוות, כפי ~אר:~ :ףר~ז:;? ~ל.ב ~:Tq/;ת~'י Tר~; ך~;נ;:זר היףא ~, ז~י יךף ~?· .מ pר 1 יד~~~י ם ךם ף;ע~~ מ~~רים." / שמרמזת כותרת הספרו השואפת למציאת הפינה סס 1 על נךרףת;; ף~זקליר :j ס/ ל~; רבףךי; / ף~ t ל.ף על ~~נכי י.ל~~ ז;ו~יסה "םי~~;נ <תנועה הזעירה בתוך המקום הבורח. י;נ;:זר ךי;נ;:זר הףא ;ק~;חע; ר;: ~ת ~ל מ 1 בףל;ת ; שואפת לאבן, 'עבדות', עמ' 13(. כששאלו פעם את דליה רביקוביץ' אם אינה / ~ןח ~ירי ו ~ןח רל~לףם ~ל ז:יד~ה כאן מתנסחת בקשה המופנית אל אותו אדון חושבת שלכתוב שירים זו בריחה מהחיים היא א'( ' ל מקום', ע " מ' t4(.·.. "מכוסה פנים" שהדוברת כפופה למרותו. שירו השיבה: "מה רע בבריחה כשיש לאן לברוח". הקר הוא אשר מפיח חיים, "מזרים דם במעוף לאה זהבי מציבה בכותרת הקובץ את האפשרות הנכונות להכיר בחלופיות החיים, להכיר במוות, הציפורים", והוא אשר בכוחו להזליף על שפתיים הזו - פינה זעירה אליה ניתן לברוח מפני אימת מאפשרת לחיות בקצב של השיר ו ההפוך לקצב "אגלי תמיהה נוצצים" - לאפשר את שירתה. החלופיות. של המוות. לשחרר את השיר לדרכו ו לשלח אותו השירה כאן נובעת מתוך יחסי עבדות נרצעת, אבל שירי הספר גם מרחיבים את האפשרות לחופשי: "ברח שירי ברח; ולכלום אל תדמה", וכמעט הופכים אותה על פיה, כי הפינה הזעירה שילוח השיר מאפשר את כתיבתו ו והשמעתו מבחירה. נהפכת למקום, למרחב המאפשר ,השתהות מאפשרת לו להיות שיר שנכתב. ועוד אנו קוראים: ".r.ין לי :ד 1 ~יש ;ן~~ס ~קך~ת חי;נ:ןי; ז:ינ;וב;~ן ~י ~ל /ן??~מ ~ry ~ה;;טףסה המתרחבת ל"זמן שיר", כזה היוצר אדווה בתוך לפיכך החוזה עם המוות איננו חד צדדי . בעצם . מעשה השירה וההיענות לציווי "את תשירי" ;י~ף~ק~ לא ~~רקק ל~ךא;ת / לא כ;~ /j ד ת~קיר; מערבולת הזמן הבורח משתחררת המשוררת מאימת המוות, והופכת ~טף~ים; םי~~~/ףר'י~: י~~ ~זקתק; ךלא ~מףת" במובן זה החוזה עם המוות לא רק ממית, הוא גם <בגד , ללא כותרת עמ' 18(, מחיה, מאפשר ו משחרר . ההכרה בחלופיות בשיריה את החוזה להסכם. עובדת בריחתו המתמדת של המקום שבו אנו מצויים, בפינתנו הדוברת מבקשת את ידו של איש האבן ובתמורה מאפשרת גם את הדיבור השירי ו הנוגע ,בנצח היא מפקידה בידיו את שירתה. זאת ברית עם כי הוא, כדבריה של זלדה, נותן w מות לדברים, הזעירה, שוב איננה משתקת אלא להפך , המוות, שלצורך קיומה יש לוותר על כוח ,החיים ואולי משום כך מות המשוררת איננו מות השיר . מאפשרת לה לשחרר את .זrריש·:· על השירה: "אני אשתוק; ולא .אמות" כך שהמעבר מ"תנועה שואפת לאבן" אל עולם רחל צררן בשיר 'אשה צוחקת לדב' מתחילה להסתמן ההכרה נע, זורם, שאינו מחמיץ את המראות, גם אם במחיר ההסכם הנורא, ובכך שכדי לחיות יש המקום עצמו בורח, הוא בעי~י מה שמאפיין את 7 יולי -אוגוסט 2011 1 "..".. גז""""אות/ רפי ןייכרט ............................"......... שיעודי פסנתר לאודי הולנדד עם ספדו על דן צלקה כילד לא הייתי מוכשר בנגינה. שנים למדתי לנגן בפסנתר מתוך תקורה שאהיה לדרבינשטיין צעיר, דק בלי החזרת היהודית. בחיל ורעדה הייתי מתייצב אצל המרדה לפסנתר, אשה אימתנית ממוצא הונגרי רמע.רת את אצבערתי לפי מצרותיה עד שנפשי חישבה להישבר כקלידיו של פסנתר נטוש . הדבר היחיד שהציל אותי מן הייאוש הזה היה היציאה זrתיבמ אל שכונת וילות שבאותה שעה נצבעה בשלל גוני דמדומים. הייתי מסתכל בפארות העצים ומקשיב לאוושת העלים. עיני היו מטפסות לשמים ודואות את מסע העננים שגבותיהם נוגהים בארד אחרון . הרגעים האלה היו יקדים: מוזיקה של גדולי המלחינים בגבי כ~פדש תכלכל ~ש~ב ~ w ם והעולם נפרש לפני ביפעה שאין לה w ם. "מאות" הם קטעים קצרצרים של פרוזה פיוטית שכל אחד מהם מונה 100 מילים בלבד. איך לעשות מחשבות ממילים אלכס אפשטיין: קיצורי זרך הכיתה. הוצאת ידיעות ספרים 123 ,2011 עמ' "בדברור ראיתי חסר בית אחד עם מזוודה שהלך לאיטר משום מקום לשום מקום. במרחק כמה מטרים אחריו ריחפה מעל המדרכה שקית ניילון קרועה. לאן שפנה - שקית הניילון פנתה אחריו. פעם קראתי על מקרה דומה שארע לג'ינג'ים האן , רק שאצלו זו לא חיתה שקית ניילון אלא ענן בשמים", חמשת המשפטים הללו הם אחד הסיפורים בספרו של אלכס אפשטיין קיצורי דרך הכיתה. כותרתו "על חסרי הבית, בדרכם הביתה". כמו בקריאת שירה, גם סיפוריו הקצרצרים של אפשטיין מזמינים את הקורא לקריאה שנייה ושלישית מיד אחרי הקריאה הראשונה. קורא שמערב יין להבין את ההתבטאות השלמה שבסיפור כזה, את העמדה של הכותב ואת המבע שהוא מעוניין להעביר ,צריך להתייחס לכל רכיב לשוני ורכיב של מציאות בסיפורון כזה כאל מפתח אפשרי להבנת המשמעות של אותו סיפור רן . וכבר הכותרת מייצרת סימני שאלה, בעיקר על המושג "בית". איך הם בדרכם הביתה, אם אין להם בית ? התשובה העיקרית שעולה מתוך העולם הסיפורי של אפשטיין חייבת להיות: כי ככה זה בסיפורון הזה. אנחנו מתבקשים להיות נוכחים במציאות של לשון , שבה ישנם, בין היתר , חסרי בית בדרכם הביתה (יהיה "הביתה" אשר יהיה>. אנחנו מצפים לכך שנקרא משהו על אודותיהם בהמשך. דברך כלל, כותרות כאלה מצויות בפתח פרקים ברומנים גדולים (כמו כתום ג'ונס לפילדינג, למשל> והן מבקשות לסכם מראש את מה שהקורא עומד לקרוא בהמשך . ועם זאת, ציפיות לאמירה כללית על חסרי הבית אינן מתגשמות לנוכח הסיפור רן . אנחנו קוראים על חסר בית אחד , ועל ג'ינגס האן אחד. האם עלינו להבין , מתוך הסיפורון הזה, את האן כחסר בית שביקש להתנחל בכל מקום שכבש? מדוע רדף אותו ענן (שמזכיר את עמוד הענן של בני ישראל בלכתם במדבר>? מיהו הגיבור של הסיפורון? הדובר הנזכר הנו חסר הבית או ג'ינגס? מי במרכז ומה אנחנו מסיקים עליו? ואולי ניתן להבין את המשפט האחרון אחרת: האן היה זה שראה את חסר הבית ואת הענן שעוקב אחריו? ומדוע דווקא בדברור? למרות כל סימני השאלה, ישנו קסם מסוים בתמונה הזאת, שהיא ספק התרחשות ספק היזכרות. קסם מעורר מחשבה. על השקית הקרועה כמטונימיה לתלישות, על המעקב שלה אחר חסר הבית כמין מלאך שומר , או צל מרחף מעל שמבשר רעות. נחליט מה שנחליט כקוראים פרשנים, המחשבה ננעצה בנו מתוך חמישה משפטים בלב.ד והנה גם אנחנו הולכים משום מקום לשום מקום, מחפשים משמעות, רק שקית קרועה אחרינו . התחושה דומה למקרא רוב הסיפורים בספר המיוחד הזה, שנדמה שהנושא המקשר את כולם הוא האפשרות לשים סוף לאיזשהו סיפור . מכאן ש"קיצורי דרך הביתה" עשויה להיות מטאפורה להחשת הסוף. היא מעלה אסוציאציות של סימני דרך , שיבה, קיצורי דרך לסיפורים ארוכים וגדולים שמאחוריהם או מסביבם, ובעיקר מנפקת אפשרות לייצר מחשבות מתוך חומרים של לשון (בעיקר: על הגבולות של הייצוג הלשוני , חוסר הגבולות של העולם שניתן לברוא מתוך הלשון>. אפשטיין מפזר רמזים לאורך הספר , ואנחנו צריכים לחפש מתוכם את הדרך "הביתה". לא כל הסיפורונים בספר קצרים כל כך. ישנם סיפורים בני כמה עמודים, אבל גם אותם עלינו לעמול כדי למשמע, ויש לאתר בזהירות את סימני הדרך שהם מתווים. לא כל קורא ישמח להתהלך בין מרחבי הספר הזה, הכוללים, בין היתר , דמויות מיתולוגיות, מלאכים, תושבי כוכבים רחוקים ואישים שאת שמם שמענו במקומות אחרים, האיש האחרון בעולם והאיש הזקן בעולם, חכם זן ובלש חובב. קוראים שאוהבים "חיים קלים" ומצפים לאסופת סיפורים שרגתית, ספק אם ייכנסו למבוך האפשטייני. מנגד , מי שאינו נרתע ממקוריות ומהפעלת מחשבה תוך כדי קריאה, מי שאינו מחפש ספרים "קריאים" ו"זורמים", עשוי להתמכר לז'אנר. רבות הדמויות בסיפורונים הללו שמגיחות למשפט אחד ונעלמות. על חיי הרגש שלהן אפשטיין כמעט שלא מתעכב. רובן נשארות בבחינת סימנים, כמו החפצים שהן מזיזות והדברים שהן אומרות. מי שמבקש לו סיפורים בשרניים מאלה, מרגשים וסוחפים יותר מבחינת הפוטנציאל להזדהףת - יחפש בספרים אחרים. כאן מתרחשת כתיבה בתוך עולם של קונוטציות תרבותיות והיסטוריות, הכל אמיתי ובלתי אמיתי באותה מידה. מצאו חן בעיני במיוחד הסיפורונים הארספואטיים, כגון "על הדיוק": "בספרייתו של המשורר היו כרכים שהדיפו ניחוח קל של יסמין. השכן מלמטה, שנכנס פעם להשיב למשורר את הדואר התועה שלו , הופתע מכמות המאפרות גדושות הדבלים שהונחו על אדני החלונות דבירה. 'כותבים הרבה, מה?' שאל, והמשורר תיקן אותו, 'מעשנים הרבה'," כמה יפה האופן שבו הספרים המתממשים בחושים, הדואר התועה והשכן המופתע - כל אלה נקראים כרכיבים מטאפוריים, המשרתים תמה של עבודה קפדנית על מילים וייצוג של מילים. שהרי המשורר מעשן הרבה היות שהוא עומל על דיוק שיריו • הוא רוצה להפוך אותם מדואר תועה לספרים המדיפים בת ריח של יסמין. לדיוק, כשהתממש כבר בין ספריו , יש ניחוח קל של יסמין. את היסמין לא מעשנים, ועם זאת הריח ניכר ומאפיל על ריחות הבדלים, למרות העישון הכבד שהחדר סופג. ·:· ברית כראל 8 גליון 356-355 רוקיסט מזרחי בועט אלי אביר: תיאטרזן של איש אחז , הוצאת גוונים 2010,48 עמ' במהלך עשרים השנים האחרונות, דעך משהו העיסוק במזרחיות ובשיח המזרחי בשירה הישראלית, תהליך שנבע בעיקר מהשתלבותם · של המזוהים בחברה, שיפור מעמדם החברתי כלכלי ובעיקר משינוי תפיסתם את עצמם כמקופחים וכאזרחים סוג .'ב על רקע רגוע זה, מפתיע ספרו החדש של המורה והמרצה לספרות אלי אביר' תיאםרון של איש אחז' שבו מוטחת באופן משעשע ועוקצני כאחד ביקורת חברתית כלפי ההגמוניה האשכנזית, ומובעת כמיהה אל המסורת ואל המרוקאיות בגרסתה הבתולית. אלי אביר' יליד העיר טירת הכרמל' ששימשה כמעברה עבור עולים מארצות ערב, שב ופותח בשיריו את צלקות הקיפוח החברתי ומשרטט את דמותן של עיירות הפיתוח ושל תלמידיו ותלמידותיו בני עירו' שבהם מתגלמת מזרחיות עסיסית, כפי שהוא מציג בשירו 'מתלכלך': "אדם זנותי מרוח על שפתיהן; :;לגרת, בורות, איפה המודעות,/ איזו טבעיות, תארה, מתיקות." זאת ארץ ישראל השניה השלישית והרביעית יקירתי; וגם בחמישית הייתי מתאהב בחריפות; בסחוגיות, בלשון המשתלחת." 11 <עמ' 17(. גם את המזרחיות הצנועה והביישנית, המתהדרת בפשטותה, הוא מאדיר: "אירוס ירוחם; אף פעם לא שוכח,/ בזמן לפרוח,/ כדי לשמח,/ את האנשים השמחים בחלקם" <עמ' 41(. בשיר 'שחור לבן שחור' <עמ' 42(, מבקר אביר בחריפות יוצאת דופן את יחסו של הממסד אשכנזי לבן למזוהים. השיר פותח בתיאור · הציוני הכיתה המקושטת בסמלי הציונות, שמזוהים לדידו של המשורר עם אשכנזיףת ועם צבע לבן. בבית השני אותה "הרמוניה לבנה" מופרעת על ידי התלמידים המזוהים: "וביניהם לביני יושבת; קבוצת תלמידים כהים". אביר מנגיד בין הלבן <הציוני האשכנזי> לשחור <תלמידים כהי עור>. באמצעות תיאור ההיסטוריה הישראלית הלבנה שנכפית על התלמידים המזוהים הוא שוטח את טענתו: "האדם הלבן שסבל מהאדם הלבן מלמד; את האדם השחור '/פרק בהלכות לבנות". הצגת התיאוריה השחוקה לפיה הקורבן הלבן <יהודי אירופה> שסבל מהאדם הלבן <הנאצים ועוזריהם> ונהפך ברבות השנים למקר~ן שכופה את תרבותו על האדם השחור <תלמידיו כהי העור>, אין בה חדש, אך תלמידיו כהי העור חכמים דיים להבין כי המערכת מקיפה אותם בסמלים שאינם מייצגים אותם ואת מורשתם. עם זאת, על אף התנגדותם הנחרצת של המורה ותלמידיו לסמלים הלבנים, המשורר מציין בהכנעה מייאשת כי המצב אינו ניתן לשינוי: "היררכיה ברורה; לא ניתנת לשינוי; ועכשיו הכל ברור;מאוד בהיר; ככל שתלך ותתבהר; תלך ותלבין; לא ילבינו א לי אכיר תיאטרון של איש אחד שירים פניך; אחרים". המשורר אף מדגיש את נקודות הדמיון בין תורת הגזע לתפיסת הצבע בישראל: םה"." נותנים בהם ובנו; דרגות וסימנים: יש שחור כהה ושחור בהיר; חום שחמחם ושהימות אדמדמה." לכל צבע שם וכינוי", לאור עמדות יו המוצקות ביחס לזהותו המזרחית . אוריינטלית של אביר' מצופה היה כי גם חברת ה~ם הערבית, שממנה הגיעו המזוהים, תתואר באופן חיובי ומוערך' ואולם לא כך הדבר. יחסו לעולם הערבי מרתק במיוחד: אביר בחר לתאר מוסלמי כשמרני' פרימיטיבי' · את העולם הערבי חשוך' מדכא ומסוכן' ובכך <בין אם במתכוון או לאו> הנגיד עולם זה לסביבה הלירבלית והמערבית שבה הוא חי ואליה הוא משתייר . ישראל. בשני שירי מצרים <עמ' 32•33( העוסקים בכריתת הדגדגן בעולם הערבי' מביע המשורר בוז וזעזוע המאפיינים את בן תרבות המערב הנפגש עם אורחות חיים שונות: "באבחת סכין חדה וחלודה; כרתו לך את מקור האושר והתקווה" <עמי 33(. עם זאת, לא מכריתת הדגדגן ואף לא מעטיית רעלה חושש המשורר' אלא מהפיכתו של הערבי לשיטתי, ליסודי, "לגרמני": לפי השיר 'עבודה ערבית' <עמ' 41(, אז יגבר החשש לקיומה של ישראל: "אלא אם האסלאם,/ יתחיל להיות לי שיטתי./ יתחיל להיות לי יסודי./ יתחיל להיות/ גרמני./ פתאום אני מתחיל לפחד". מסקנתו המתבקשת לאור האמור עד כה היא כי : "יותר טוב עבודה ערבית", כזו שאינה יסודית, משכילה, מתוחכמת ושיטתית, אך משמרת בנחשלותה את קיומה של ישראל. מעיון בשירי אביר' דומה כי על אף אהבתו לתרבות המזרחית, הוא רחוק ממנה הן מנטלית והן גיאוגרפית ותרבותית. הוא מתחבר אליה באמצעות תלמידיו בטירת הכרמל' באמצעות התרפקותו על פיסות ילדות, ניחוחות ומטעמים מבית הוריו. כך למשל בשיר 'תיאטרון של איש אחד' <עמי 6( נקרע המשורר בין המערביות למזרחיות: "בעיניים עצומות מזמזם; רוק אנדלוסי; מוצרט מרוקאי מסלסל."" אפשר לומר כי כמיהתו אל קסם המזרח היא בבחינת חוויה אנתרופולוגית לא פחות מאשר רגשית וכי הוא עצמו כבר במקום אחר: "לו רק הייתי הרוק הניתז; ביריקה מלכלכת/ הכוס רן שלהן לרגע הייתי; המזדיין שלהן לשעה קלה; חוטף יריקה לפרצוף." ואיי איזה חיים מאושרים" <עמי 17(. השאיפה להיות חלק מהווי החיים המתואר' מלמדת על ריחוקו של המשורר המשכיל' איש הספר והתרבות ממקום זה, שהוא כמה אליו' כמו אל הקוסקוס של ערב שבת שהכינה אמו . שהוא מכין אותו בהווה בדקות ספורות וענייניות: · "קוסקוס מהיר להכנה מוסיף; קצת שמן '/קצת מים,/ ויש לי קוסקוס נהדר;אחת שתיים ]."[ בערב שישי; אני יושב לבדי מול מפה לבנה ויין" <עמ' 9(. חוויית הבדידות, שבמקרה זה מוזכרת בקשר לערב שישי' חוזרת לאורך הספר: "הנה ~לם מתו לי בסוף; נותרתי לבדי" <עמי 40(..· ארנון האם הותיר צלקת עמוקה בנפשו של המשורר. זו באה לידי ביטוי באופן העוצמתי ביותר בשיר 'ואין לי אמא' <עמ' 10<: "כל כך שמח היום,/ מתפרצת השמחה בשירים מזרחיים; יש שמחת חיים; ואין לי אמא." שר וצועק שמחת נעורים; ואין לי אמא." אין לי ממש אמא/ פשוט, אין לי אמא". בתוך המולת הרגש ומאבקי הזהות שבקרבו' ואולי בעט:ם, מבקש המשורר למרוד במוסכמות, למתוח את הגבול' לצאת לקניות ולברים, להתאהב מחדש: "אסתובב במרכזי קניות./ אבזבז שעות במועדונים,/ בברים אפלים או מוארים." ואחר כך בלחיצת מקלדת אחת/ אשזוף במבטי את המיועדת/ להיות אהובתי" <עמ' 30• 31(. בדומה למתבגר המתעתע בסביבתו ומבקש להפר את חוקיה ומוסכמותיה, כך גם אביר' בפרובוקטייבות שובת לב, מתאר כיצד הוא עומד בצפירה עם הזין ביד <עמ' 45( ומנסה לעצור את השטף המתפרץ. במקום אחר הוא מלגלג על הוועד להגנת הספרות, שחבריו משוררים קודרים ומשעממים ומכריז: "אולי לא אכתוב כלל. /כוס אוחתק, / הוציאו לי את כל החשק לכתוב/ המשוררים האלה" <עמי 38(. אביר בשירתו אינו מתחנף ואינו מתייפף אלא כותב שירה נועזת, גסה, לגלגנית ומתעמרת. ברקע שירתו' בנוסף לצלילי הבדידות והמוות המלנכוליים, מתנגנת בעוצמה גבוהה <ואולי אף גבוהה יותר> מיניות בוטה ומופקרת, המוכרת ממסדרונות בית הספר העכשווי 'מלווה בנעימת רוק מהפכני ובועט מורה: · של משורר "רוקיסט שכזה,/ בן בלי גיל'/ מרדן נצחי' לא מתנו גן לעולם" <עמ' 24(.·:· ביקזלא אורכך יולי-אוגוסט 2011 משהקת, מזדקנת/ קמטים ורדידים". עצמון מתמודד לא רק עם . מושאי התבוננותו , אלא גם עם שאלת נחיצותה וחיוניותה של כתיבת שירה, המתנסחת בדילמה בדבר כוחן המוגבל מחד , של המילים שנשחקו לעזור להבין את חוקיות הסובב אותנו , ומאידך , הצורך הבלתי נשלט לכתוב אותן. ואם אין נחמה, לא בעצם כתיבת שירה ולא במתרחש מסביב, אז מה תפקידה של השירה במציאות היומיומית האלימה והקשה? ב'פואטיקה, כתב הגנה' כותב עצמון על ההתכנסות פנימה וההתעטפות ב"אדוה של הרהורים". שוקעים בה כמו במימי ברכה, אבל המים האלה צופנים בתוכם גם סכנת טביעה וחנק, כך שהשירה אינה יכולה לשמש תמיד עוגן הצלה. התחושה היא של מאבק סיזיפי ותעייה בחלל של ריק ותפלות, שהמאמצים למלאו בתוכן חיים ב ידוגים לכישלון . בכוחה של כל יצירה, בין אם היא מדעית ובין אם היא שירית, לבנות מציאות חדשה או לשנות את זו הקיימת. במדע האמצעי הוא הפעלת חומרים, ובשירה האמצעי הוא מילים בהקשרים שונים. הנפש נאבקת להיחלץ מעולם החומר , וזה בלתי אפשרי , כמובן. איש המדע עומד בפני סימני שאלה כשמדובר באמנות המילים על תכונתן החמקמקה. תמיד יתקיים מצב של אי הבנת האחר עד הסוף, הנובע מאי הבנת העצמי על בוריו . תמיד יישאר משהו עלום כתוצאה מטשטוש הגבולות בין גוף לנפש. "יש בשר שהוא הנפש", כתב ,ם~ ולכן המשורר מרגיש עצמו "מוגן מכל קישוט רומנטי", עצמון הוא משורר מעורב פוליטית-חברתית. את ההשראה לכתיבה הוא שואב ממצבים דיסהרמוניים, שאינם נותנים מנוח, מצבי גבול , איום גלוי או נסתר , ספק מנקר , מועקה. אלה מגרים להתייחסות ואינם משאירים אותו אדיש. ראוי לציין , שלמרות העיסוק הרב בעולם ובזולת, לא נדחק מקומו של האני בשיריו , והוא דווקא מואר שוב ושוב על רקע בחירתו האינטואיטיבית של המשורר במצבי חיים שונים מחוץ לרדיוס האישי שלו , ועליהם הוא מגיב בפיכחון. מכאן מגוון הנימות בשיריו: הצלפה אירונית והומור עצמי לפעמים מקברי , כאב וליריות, זעם ולב נכמר וחוש צדק מפותח עם התבוננות דקה. את הספר חותם מאמרו המעניין של גלעד מאירי "הפואטיקה הצברית", הסוקר מהלכים מרכזיים בשירת צבי עצמון . אחת הטענות המרכזיות המועלות בו היא שמחאתו של המשורר משתקפת נראיתן הפרודית החובקת מגוון נושאים. ·:· יערה בן-דוד מטונימיה של השלם. לא הדיבור היפה והשלם, אלא החלקי והקטוע - העומד על קצה הלשון ומתלכד לבסוף לאחדות שאינה קושרת קצוות, בעזרת מילים המשמשות כתמרורי דרך - הוא הפואטיקה של עצמון . האמירה השירית של עצמון משוכללת ומדויקת. קו ישר נמתח בין האישי לבין הקולקטיבי בהוויה הישראלית והכלל אנושית בשירים אלה, שאינם נרתעים מלבטוש בקרביים של המציאות. את המקור לאיום הקיומי ולכיעור הקיומי שחש המשורר ניתן אולי לראות בכך שהוא בן לניצולי שואה. החיבור בין העבר להווה הוא בהוויה של אימי המלחמה והשלכותיה, הטבועה בקיום הישראלי רווי הפחדים. זוהי שירה אקספרסיוניסטית מפוכחת ומתריסה, הבוררת מילים טעונות ומצליפות, דוגמת השיר 'קפה חזק, חשבון', שסיומו הפסקני פשוט להחריד: "חרפה עד הצוואר פלוס פחד נטו-נטו". ויחד עם זאת היא מצטיינת גם בליריות דקה. עצמון רוקח מילים כמי שמערבב חומרים במעדבה. כך השירים הראשונים של 'עיצוב פנים' וכך בשיר הקסום 'קצף מים רבים' שעל גב עטיפת הספר: "חצי גופך שרוי באור/ ומחציתו בצל; שובר גלים .../ וכשאת פונה בסוף לשוב, לחוף,/ המחשבות שלך מפליגות, נאלמות מחוץ; למים הטריטוריאליים; שלי לא נותר להציל; את הארמון שבנינו/ בחול לפני; שקצף; מים ריבם". גם מעל שירי האהבה רובצים ענניו הכבדים של הקיום. בועות הסבון הנמוגות שהילד מפריח בשיר 'בועית סבון' הופכות למילים שאותן מפריח הגבר באוזני אהובתו . ובשיר הפותח את הספר מצלמת עינו של המשורר , ר~.ע~ לאמפתיה, את נטל הקיום היומיומי בדמות הbזאה ההרה הנושאת - נוסף למשא הפיזי - גם משא נפשי מעיק, "נושאת אצל הלב ו~~ מותה/ חייה". ההתבוננות ביופי נשי אינה נמנעת מלהתבונן גם במסתתר מאחוריו. כך ב'הלנה, שיר בעייתי', שבחציו הראשון מתוארת האשה היפה כבת אלים ובחציו השני נחשף המנגנון הפיזיולוגי שלה: "מזדיינת, מדממת, כמו חיה מוציאה מרחמך ילדים,/ ואפילו אוכלת, שותה,/ מקיאה לעתים, נוגע בעולם בלי חציצה צבי עצמון: ת,ולז:r- מבחר ושירים חדשים, הוצאת קשב לשירה 2011,179 עמ' ןלז;rjת - אסופת השירים התשיעית של צבי עצמון - היא מבחר מייצג מספריו שראו אור במהלך שלושים שנה, הכולל גם שירים חדשים בשער האחרון, הנושא את שם הספר. כמי שקרוב לאקלים שירתם של דוד אבירן ואהרן שבתאי , עומד עצמון נוכח המציאות ובא איתה חשבון בחומרה, ללא ויתור או טיוח, תוך שהוא קולט באוזנו הפנימית את "דממת השאון הנורא" של עוול , זוהמה אנושית ואכזריות. קרבתו של עצמון למדע מסבירה את האמירה השירית המדויקת והאנליטית, שאינה מנותקת משכבות רגש שונות ודמיון. הקיום האנושי , ולא פחות מכך גם הקיום השירי וקיומה של האהבה ("ניסיון לטופוגרפיה של השירה ושל חיי הנפש"), נמדדים אצלו באינספור מולקולות ותאים - ראייה מיקרוסקופית מהולה ב"תחושה של התעלות, ~קשה אחת". גם בנושאיה הרב כיווניים ניכרת מורכבותה של שירה זו: חומר ורוח, אהבה ואכזריות, מוות, מלחמה, פוליטיקה, מוסיקה, רגישות לחלש ולסבלם של יצורים חיים: "היכן הגורים; שאמם נדרסה עד מותם רבעב; או מידי שכנים מוצקים'.' חוש מוסרי מפותח ם.עכ.;~ בשירי עצמון ביחס לאי צדק ולמאבקי הקיום. אלה משתקפים, בין היתר , גם בהתנגשות ובעימותים בין העומדים משני צדי המתרס - חיילים ופלשתינים במחסומים. ב'שמיכת שיר,מצבה מחוקה', שסופו מתכתב עם 'גשם יורד על פני ר~י' של עמיחי , שוטח הדובר תמונות זוועה של איבוד צלם אנוש בכל המובנים בעת מלחמה, וההקדשה בראשו היא מצבה לחי ולמת כאחד: "לזכרו של דומינסקי ובעיקר לעצמי". השיר 'חלקת' בסוף הספר הוא בעיני שיר מפתח בתפיסתו השירית של עצמון . רקמתו המילולית וגם שמו המתקשר למונח מתמטי מסגירים את עיסוקו במדע. אבל מבחינה דקדוקית, "חלקת" מלשון "חלק" הוא גם נסמך שעליו נשענים כמה וכמה סומכים: חלקת השדה; חלקת יער; 11 חלקת דיונה בהינומת הרוח/ חלקת הצורים אשר בגבעון; חלקת קבר; חלקת השיש, מצבה; חלקת שמים, סערה" ונו'. נראה שהחזרה העיקשת על מניין החלקות למיניהן היא היוצרת את המארג המוחשי של רודבי המציאות. כל פיסה בעולם החיצוני נתפסת כחלקית, והחלקיות של כל פיסות היקום והקיום מנותבת לבסוף ל"חלקת השירים שנותרו" על "חלקת דף" המסתיים ב"חלקת השוליים", באמירה פואטית על הקיום. ואי-אפשר להתעלם מן האסוציאציה האירונית במעבר מ"חלקת עורך" ל"חלקת העורך" וממנה כמובן ל"חלקת השירים שנותרו". החלק הוא 1 10 גליון 356-355 :~ ר בבדצלרנה ; נוחרב אפל וצד ; והמרשים הזה, מתערער i מה להטמין בכמוסת ~ערן •ש~קt; טול ~· ~Tל " ~ו הביטחון ויש צורך בתפילה שערן חרל ./ כ . ל גרגר ~ הולד לקראת הצעדים בראשי ך~~~ך ;??~. ךה ל~ :ח :ל, 1 ז~ז · בנאים <נשמע כמו בכי' ד~,ץ~ / מררי y-/ םר~!~ ו~~ ./ אלו ערבות בוכיות>. שלל אותות מרמזים על סיום השיר מתכתב עם משפט התרחשות גורלית קרבה, ידוע מן המשנה: "הזמן קצר' והם נכונים לקראתה. אך המלאכה מרובה, הפועלים עצלים רק העלים יודעים "מה הבית דוחק". · ובעל צריך לפעול אורב המחרת", המילה לתיקון המציאות הפגומה: החיים 'אורב' אינה מבשרת טוב. הולכים ואוזלים, ולבסוף נאלץ מאסופת שירים זו ציפיתי לתת דין וחשבון. על כן, קובע לסיום אופטימי כפי שחלק המשורר שכל גרגר הנאצר בשעון ניכר מן השירים בה החול מצווה למחול. כי בלי מחילה מסתיימים. בניצחון של יפי איך יעז להגיע לסופו של היום, לעמוד מול הדין? הטבע, בכוח הנחמה והפיוס הטמון בפרחיו' פרח חשבון הנפש במקום לפתוח את קטלוג הצבעים של טמבור פותח אמוץ דפני מילון ואומר: "בשתי מילים; שחור ולבן; העברית מבקשת; לתאר; כל גוון; בטוח הקשת."" ברור שזוהי משימה בלתי אפשרית, ברור שמיד אחרי הצגתה תבוא השאלה "איך נצייר; את כל הנפלאות; בין האפור לזוהר", התשובה לשאלה מדלגת משורה לשורה, משיר לשיר ממן עלה, ספר שיריו החדש של דפני. ויאמר מיד: המשורר במקרה הזה מחליף את העט במכחול' את הדיו בצבעי מים והכתיבה היפה שלו דומה למעשה צייד בו כתמי הצבע הם שורות קצרות ומנוקדות. זהו מגדיר פרחים שירי' הגורם לקורא מפעם לפעם להריח את הדפים בהם נשתלו המילים. לפעמים זהו פרח נטו' לפעמים זהו פרח פילוסופי <כמו 'צל נפילים': תחת עץ הבניאן; צל נפילים,/ רוח בודהא; נושבת בעלים") ולפעמים זהו פרח חשבון הנפש כמו ב'זמן עלה'. ובכלל' כשרפני כותב "עלי שלכת/ מבקשים למחול" הוא מאניש כל כך יפה את העלים ובבת אחת הופך את השלכת מתפאורה כשבסון פריזאי למפת נפש. והנפש היא ישראלית רוב הזמן' גם 'גבעת הכלניות' וגם 'מפולת האלון בחורשת הרבעים'. ולא רק, יש גם שירים שירחיקו עד "הקתדרלה של לינקולן" או לחבל לסטרשייר או לברצלונה, ובכל המקרים נשתלים פרחים גם בעיני קורא אספלטי. ואם הקורא רוצה ,'הדי~' הרי שהיא נכתבת בשיר הבא : "ירם ; בר ביtכ~דיקt; ל " א ה~~:ערד ; ל~? םי~~~ ./ םר~!~ ; ס 9 :;נעו ע,קברת ; ופ~,? לס~ים, 1םי~~יכ;t ל 9ורת 1 ~נ;: y ד ~כרת" .·:· רוני סומק עקבות לתופעה נפשית זו אפשר למצוא בשירים: בעציו. לו ניתן לי להחליט, הייתי בוחרת בשיר 'ענני ספק' <עמ' 116(, 'פקוחי עין' <עמ' 104(, הארס-פואטי היפה 'כמוסת הזמן': 'עלווה' <עמ' 97(, 'עוף החול' <עמ' 93(, 'חלוקי נחל' <עמ' 66(, 'משואה' <עמ' 45(, 'סולם יעקב' ~ה ל~ק~ין ; ~:;כמו~ת ~ד~ן ;y ד ב " א <עמ' 36(, 'מדרגות האורז' <עמ' 28(. םד · סר~י i חי~ה סדחום ;w ל ~זpי,tP 1 ד tP יי פתחתי רשימה זו בעלה ואסיים בעלים. נתבונן ~pשו~ים W1 ל ,ינ;:~ 1 ע.ץ Vיי:ז~~~ 1 ~~ריר הזמן אמוץ דפני: זמן עלה, הוצאת ספרי עתרן 772011,118 עמ' זמן עלה הוא ספר שירים ליריים, שמקורם במגע בלתי אמצעי עם הטבע ובהתבוננות הגףתית בו. אמוץ דפני הוא פרופ' לביולוגיה במקצועו' שמחקריו בנושא הטבע בשדה ובאקולוגיה של ההאבקה, פולקלור צמחי ארץ ישראל והעצים המקודשים בה, הם מקור השראה בולט לשיריו . הכותב מתעד במילים בגובה הלב והנפש רשמים, הרהורים, רגשות מוסווים וגלויים, בשפה עשירה ובניסוח בהיר. השירים מציגים רשמי נוף ואדם מארצות רחוקות בהן חקר וטייל' ומנכיחים בשרטוט דק וקצר את היופי' את הצער המרומז ואת הכמיהה האנושית לשייכות ולמשמעות. שירים אחדים בספר זה, כמו בקודמיו' מוקדשים לגורל היהודים באירופה. בשורות הקצרות העומדות לרשותי' ברצוני להתעכב מעט על תופעה העוברת כחוט השני בשירי זמן עלה. תופעה שהמחבר' בשיחה עמי' ציין שלא היה מודע לה. כוונתי לתחושות של מועקה וחרדת אשמה, המובילות לבקשת מחילה ופיוס, המלופפת בתודעה אמונית. כך בשיר שעל שמו נקרא הספר 'זמן עלה': "ל pז " ר ~~;נכה ~~~9 ע ~רך -/ קן ??.ר~ר ,/ פלומה רכה ; מערף החרל ./ עלי שלכת ; ~~~שים ל??ח ·ל ,/:~;- ז~ז- i,;ל ;· ~קרררת ע.ץ סי~זr; ד~ o/ ~י ~נ "ל :נ "ל . זהו שיר של חשבון נפש, הכרה בחלופיות הזמן' געגועים לבית חם ומרופד ובקשה למחילה, כדי שיוכלו העלים להתחדש בעץ . ההזדקקות לטבע כסמל וכמטאפורה לתהליכים נפשיים רגשיים של המשורר' חוזרת בשיריו של דפני <גם בספרי שירה קודמים שלו: היזם הארוך כיותר לוזכר אביב>. ובשיר 'בשומת השושן': ~נ;ר~ה :;נש . ק.ת ןpזרש~;~f ל tק~ר,; לילרת יt9עיד 1 ~ם ~סד 1 ל . א ~י wן ./fI ה כרס .רת 1 ~רקת ,הpזרדק;y ל fל ח 9א 1 ך ryהpזל1לזr??י:ז :;נירם ע,~ךת. / :;נירם דזr~1 ~נ;ר~ה תזrיר~ ןpזרש;~f ל ק~ת ך~קt; נרס .רת. / בשיר החותם את הספר העדין והיפה הזה, 'רגשת סעיפים. / כל שודה שנכתבה ; דוח מנגנת ; י~ר~~ ~~oל ; ו~ T~יס 1~ העלים': : ~ךדו;כים.- :-:•:· בשיר זה ריחו של השושן המשכר ויפי כותרתו משמשים כנציגיו של האל ביום עצרת <אולי יום כיפור ממשי או מטאפורי> המוחלים לכל חטא. כותב השיר מדגיש עד כמה • יותר מן השכר המנחם, המשכיח הגדול' הידוע מני קדם • הטבע מציע נחמה ומחילה. השיר 'הזמן שנעצר' מעלה חוויית ראייה רגעית המשולבת בתודעת חלופיות הזמן: שזrלזrוד ~ריס ; :;נה~ךחרת ~סוף, / ז;י;כלה 1 ~~נ;: . רת ס~לרן ,;שזrד ~~רים ~ :;נןא w י םי~~נ;: .i הנה ימים באים ; שלל ארתרת ; נברנים לקראת / ןק v ~ל~ם יררע-ים ~ ~ה אררב ~~חדת~ '.'·~ השיר אפוף אווירה של לקראת יום שקט · דין. אי ותפילה בראש האלון • גם בעץ האדם החזק · שיר זה, להרגשתי' מייצג את אופי שירתו של אמוץ דפני יותר מן השיר שנבחר לסיים את האסופה. השירים הם כמוסת זמן המשמרים יותר מן הביורגפי' מעבר אהבה לאם ולאב, בהם שמור הביטוי הנצחי למה שהטבע מחולל וימשיך לחולל בנפש בני האדם הבאים עמו במגע. לכוח המרפא של הטבע. ·:· אסתר ויתקון-זילבר יולי -אוגוסט 2011 1 1 1 מתוך סרטו של סיון , "המשוטט" היהודית ושאלותיה החברתיות הרבות. בסיפור של סיון מתאפשרת גאולה בהצלחה האמנותית, אך הגיבור ממשיך בהרס עצמו גם אחרי ההצלחה. מכאן שאין פתרון באמנות לבעיות רוחניות וארציות. ואילו אצל סריג יש פיוס עם מותה של האהובה, אך גם זה אינו מביא מזור לפצעי הגיבור. ·:· מתי שמואלוף שלג על אבן יהודה רונית ידעיה: שכן ,טוב הוצאת כתר נוספת להתכוננות הסובייקט מחוץ לעבו המשפחתי היא דחייתו של הז'אנר הריאליסט י תוך העדפת ז'אנר פואטי' שנע סביב ההווה. ב 1 בזמן זאת גם תוצאה של הגלובליזציה, המבקשר , לחבר את האוניברסלי בתמות ובשפה הדומה , תוך כדי השלת הפרטיקולרי 'הייחודי' לדוגמה : המסמן היהודי-גלותי. אמנם בספר של סיון יש יותר אמירוה משפחתיות, אך איננו מתחקים בקלות אחו תהליכי ההגירה לישראל והשפעתם על המנגד המשפחתי והבניית האני בתוכם. התוצאה היא שמהגרים חיים בתוך מדינת הגירה, ללא הבנת תהליכי ההגירה שבהם התעצבו כסובייקטים. · הם אינם יכולים להבין את המבנה הפסיכולוגי חברתי והגיאו-פוליטי שאל תוכו נזרקו. הקשרים בין הזהות לבין תהליכי הזיהוי שלהם מתערפלים, והם נשארים בתוך מערכת מסמנים רזה שהם בוראים לעצמם. אך גם זאת שנשענת לגמרי על ההווה - יכולה להתכתב באופן לא מודע עם מסגרות חשיבה עתיקות יותר. לגיבורים בספרים של סיון וסריג אין כסף ולכן הם נמצאים בתנועה. הם במאבק הישרדות בלתי פוסק. הם מציירים את תל אביב כעיר פאנונית, מחולקת לעיר שחורה ועיר לבנה. אבל עצם המאבק מתחולל בין התפוררות והתפרקות לעשייה אמנותית. גיבורו של סיון יוצר סרט אם כבר לבד - אז שיהיה בתנועה שחר סריג: סמן האטלס, הוצאת סיטרא אחרא 2010,119 עמ' אבישי סיון: הערות של רוכב אופניים במרחב העירוני של עשיית סרטים, הוצאת סיטרא אחרא 2011,128 עמ' שחר סריג הוציא את ספרו ןpן~ האטלס בנובמבר 2010, ומיד אחר כך פנה לערוך את ספרו של סיון הערות של רוכב אופניים במרחב העירוני של עשיית סרטים. בעת הקריאה בשני הספרים משכו את תשומת הלב נקודות ההשקה ביניהם, וזאת מעבר לער בדה ששניהם יצאו - ולא במקרה - בהוצאת סיטרא אחרא: הוצאת הספרים · של המשוררת אביה בן דוד , הידועה בכתיבתה הגותית הרומנטית האפלה (אם כי שני הספרים הללו יי הולכים דווקא בכיוון ךהפו בזמן שגופו מייצר אבנים בכליות. סריג יוצר 200 ,2011 עמ' למודוס אופרנדי יהפואט את הביוגרפיה של אגיה, חברתו המתה של של .בן-דךן) המספר ושל ולוי. כך המוות הופך לחיים. אקדח שהוצא משידת חדר השינה, גופה על פסי בשני הספרים הגיבורים משקיעים זמן רב מסילת הרכבת ומשולשי אהבים אסורים מרכיבים שני הספרים מתרחשים בדרום תל-אביב ושולחים סר.xטה טt.נ. את עלילת המתח שמשליכה רונית ידעיה כפיתוי לקריאת ספרה החרש שכן טוב. אלא שעלילת המתח מוסטת לשולי הרומן ומפנה את מרכזו ועיקרו להתבוננות בחיי הזעיר בור גנות הישראלית בשנות האלפיים. הספר מתאר בדרך של אנלוגיה ושיקוף מקומות שונים בחברה הישראלית בעודו בודק את חוקי המקום, הזיקות האנושיות המתקיימות בו ו גבולותיו 1 תוך התמקדות בנקודות הכניסה והיציאה. המרחב העיקרי - הכולל בתוכו את כל האחרים ומשמש לידעיה מושא התבוננות וחקירה - הוא "תחתית הגבעה". כאמור 1 אין זו הפסגה, "בבתים קטנים, נמוכי קומה ונטולי חומה, ]."[ בצפיפות הנידונים לחיי שטיחות, לתשוקות מעטות וטרדות מרובות, צופים בחיים שרוחשים קרוב לאדמה", הספר מתמקד במשפחה אחת המתגוררת במרחב הזה, תוך שהוא מתאר אותה ניבל משפחה'. זוג ההורים הוא 'כל זוג' על שמותיהם הטיפוסיים 'איציק' ו'גילהי, עיסוקיהם 'כלאי בשירות בתי הסוהר' ו'גננת', ושני ילדיהם ששמותיהם הישנים-חדשים ומעידים על זיקה לדת - "עמליה ואביחי". 'גילה' לא סובלת את התערבות חמותה בחייה ומפצירה בבעלה להקים "חומה" שתפריד בין בתיהם. 'איציק' עסוק וטרוד בהתקנת ה'גרילי בחצר המשפחה. בשיטוט בדרום תל אביב, ונשענים על מה שנראה כקהילה קטנה, פרודה קטנטנה של חיים, המשמשת מחסום בפני הרס טוטאלי של היחי.ד בשני הספרים הגיבורים רוצים למות, כמו הרחוב ההרוס סביבם, החיים הלא ממומשים. אבל הם לא הורגים את עצמם. נוכחות המוות מאשרת את החיים ולא מבטלת אותם. בסיפורים אין ילדים ולא בכדי 1 ציר הזמן שקוע בהווה ואין לו עתיד פנטזמתי. בסיפורים יש מחלות, בסיפור של סריג - מחלת מעיים ואילו בסיפור של סיון יש כאמור אבנים בכליות. אבל המחלה לא רק מופיעה במרחב הציבורי 1 היא חודרת אל הגוף בצורה ברורה. שני הגיבורים מנסים נסיעה לחו"ל' אל מחוץ לגבולות הלאומיות, אבל אינם מוצאים את עצמם גם ברחוב הגלובלי. כלומר הפוסט- לאומיות והגלובליזציה לא מביאות מזור לשברון שמתחיל ברחוב וממשיך במחלה - בגוף. אצל הגיבור של סריג הנסיעה לחו"ל מתבצעת כשליפה מתוך זיכרון חיים עם האהובה שמתה. ואילו אצל סיון - סיפור אהבה שנע בין אנגליה לבין ישראל עושה שימוש במרחב הווירטואלי (סקייפ, ג'י-מייל וכן'), אבל אינו מצליח להתממש. אין דרך חזרה לנקודת האפס של המנדט הבריטי - אירופה בשני המקרים לא מצילה את היהודי . היהודי טמון בתוך זהותו זרועות לעולמות נוספים. שניהם נחמצים לתוך מרחב עירוני של דיכוי'אבל אין כאן הפניה לכיוון של גורם פוליטי בהיר. האכזבה של גיבוריהם נמהלת בתוך ייאוש, בדרך של בלבול' ביחסים בלתי אנושיים, באכזריות. המצפן המוסרי נשאר לא פעם בידי הקוראים, שאמורים למצוא את דרכם בתוך המבוך של המאה העשרים ואחת. לא במקרה בשני הספרים לרוב הדמויות אין שמות משפחה. המשפחה לא נמצאת. נכון' אפשר להסיק מהיכן מגיע ולוי בספרו של סריג וגיבורו של סיון מדבר על ה'אוזבקיףת' שלו 'אך בשני הספרים אין ריאליזם שנבנה על ביוגרפיה ברורה ועקבית. זהו דור שהופשט ממנו המסמן הביוגרפי. הדור השני שנולד בשנות החמישים והשישים, חביט בדור הראשון שנולד בשנות הארבעים והשלושים (המבנה הדורי נערך אל מול הקמת המדינה במלחמת 48( וחי בעולם שבו ל w ם המשפחה עדיין היתה משמעות. הדור השלישי' שנולד בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים, התרחק מהתכוננות בתוך שושלות משפחתיות רחבות היקף (שנעו הרבה אל תוך העבר). הדור השלישי ניתק מעברו' גם בשל השואה באירופה וגם בשל המחק הלאומי שבעזרתו ביקשה הציונות לכונן תודעה של אדם חדש, שנולד לעם חדש ולשפה חדשה. אותו אדם השיל מעליו את הקליפות הביוגרפיות ואת השושלות המשפחתיות. סיבה 12 גליון 356-355 שבחיי הבורגנות הזעירה. איציק, הכלאי , והמפסיד הגדול של הרומן , מנסח את התובנה המשתמעת מהרומן: "אתה חייב לקבל את חוקי המשחק. זה אקסיומה. זה סוד הלימוד . צריך להיכנס למשחק ולראות מה החוקים." באופן אירוני , דווקא הכלאי והגננת, המקפידים הקפדת יתר על "חוקי המשחק" במרחבים הממשמעים שתחת אחריותם, פורקים כל חוק בחיי נישואיהם ומזלזלים לחלוטין בכללי הכניסה והיציאה. פריקת חוקים זו מביאה לתוצאה הכאוטית שבה מסתיים הספר. ·:· אסתי אדיבי שרשן מאחורי החיוך גילי חיימוביץ: ערבתהמ;ך , הוצאת פרדס 134 , 2011 עמ' ספר שיריה הרביעי של גילי חיימוביץ' הנו מפגן כוח של משוררת בשלה, מהקולות החיוניים בשירה העברית הצעירה. אחרי שני ספרי בוסר , ואחרי אש כרחרתי המשובח, מגיע ערכת המרך המכיל בעיקרו שירי אהבה מפוכחת, שירים מהחיים בקנדה הרחוקה, שירי מחאה אנטי בורגנית, כתובים בטון אירוני חכם בשירים הטובים, מתחכם בפחות טובים. זהו ספר שירה קר למדי , ואני אומר זאת כמחמאה בעידן בו משוררים מתאמצים להיות אהובים ומרעיפים הרבה אהבה על שירים קומוניקטיביים. ספר שנכתב מעמדת זרות כלפי הקיום, זרות חומלת לעתים, זרות מרעילה פעמים אחרות. הפיכחון עומד מעל הכל , והרצון לראות את הדברים נחוויתם, על היופי והכיעור שבהם, בלי כחל וסרק. מעב יינ ים במיוחד הם שירים העוסקים בחיים הבורגניים, במוות שבתוך החיים התפקודיים, תפקוד של חיי משפחה, פרנסה ונו': "אני רוצה לגור בשכונות של הילדים הטובים./ שם אהיה בטוחה; גם כשאני פרוצה.// אני רוצה לגור בשכונות של הילדים הטובים./ אלה שהרוע שלהם/ מתועל.;/ אני רוצה לגור בשכונות של הילדים הרעים פחות,/ קל יותר להתנקם בהם". שיר עם רוע, וצריך להיות אמיץ כדי לחשוף רוע עצמי , כמו גם רוע של ילדים בשכונות המהו גנות. או שיר על הרומן כשיקוף וכאב לו גיה הם מרחבי העבודה של בני הזוג - בית הכלא וגן הילדים. מקומות ממוסדים ומאורגנים על ידי החברה כ"מקום אחר", "מרחב ממשמע" המאפשר את תפקודה השגרתי התקין. אלה מקומות סגורים, מובדלים מכלל החברה, בעלי חוקים נוקשים, מערכות יחסים הירארכיות והקפדה על נקודות הכניסה והיציאה. איציק ו גילה מתפקדים כראשי ההירארכיות, כל אחד בתחומו , וכאחראים על קיום החוקים ואכיפתם. אתר ממושטר נוסף הוא הגוף הנשי - גופן של גילה ושל של אמה - אף הוא סגור ומקפיד על חוקים ברורים, ואף על נקודות הכניסה והיציאה. כך בקשר של גילה עם השכן . היא הראשונה לנשק אותו , להתוודות על רגשותיה, לנזוף בו על קשיי הבנתו את גילויי אהבתה ולהשתלט באופן כפייתי על גופו , זמנו , מכשיר הטלפון שלו וכל היבט בחייו . אך לגילה יש כלל אחד שהוא בבחינת יהרג ובל יעבור איסור כניסה לגופה. היא מאפשרת למאהב, בקלות ובמיידיות, להיכנס לכל מקום - למערכת היחסים בינה ובין בעלה, בינה ובין אמה, מכוניתה, ביתה, חדר השינה והמיטה המשותפת לה ולבעלה, חדר השירותים בביתה - הכל 'פתוח', מלבד הדרך אל תוך גופה, שבקצ ry איום ברצח: "אם היינו הולכים עד הסוף, ]."[ איציק. הוא היה יורה בך." עולם האסוציאציות של גילה מושפע מהסיפורים שהיא מספרת לילדי הגן. כאשר היא רואה בפעם הראשונה את "השכן", עולה בדעתה "השור פרדיננד", שבניגוד לאופיו הטבעי הלוחם, אוהב דווקא להתבונן בנחת בעצים ופרפרים ורק עקיצת דבורה (יוזמותיה המיניות של גילה> מטריפה אותו וגורמת לו להיהפך ללוחמני. פעילויותיה היזומות כמו גם הסיפורים שהיא מספרת לילדי הגן משקפים את המתרחש בחברה הסובבת את הגן. כך ,לאורך הספר כולו מספרת גילה לילדי הגן את הסיפור על "ממלכת ה~יצה" שתחילתה כ'קסומה' ואחריתה עכורה ורקובה, ובכך משקפת את התהליך העובר על משפחתה שלה. באופן דומה גם הפעילות והשיח של גילה עם ילדי הגן משקפים את הסוד של חייה. כאשר היא שואלת, שוב ושוב, בשפת ילדי הגן: "מה חסר בגננו הנחמד? מה היה ונעלם?" ובהמשך , תוך כדי לקיחת אחריות על פעולתה (מה שהיא מסרבת לעשות בחיים האמיתיים>: "מי זוכר איזו תמונה העלמתי?" העמדה האנלוגית המשווה של בית הכלא, גן הילדים וחייהם של תושבי "תחתית הגבעה" נועדה לשקף ולהבליט את ממד ההפקרות והכאוס בית המשפחה מייצג את דרך החיים של המשפחה הכל-ישראלית, ואת מידת האותנטיות או הזיוף בחייהם. כך כשגילה יוצאת להליכה באזור מגוריה היא מתבוננת בבתיהם של המתעשרים החדשים: "יש כאלה שמפנטזים שהם בסקנדינביה ויש להם עצי אשוח ו גגות רעפים שמשתפלים כמעט עד למדשאות ]."[ שלג על אבן יהודה". זוגיותם הפגומה של השניים ניכרת בחולדות הפולשות לביתם, בכתם העובש מתחת לאדן החלון ובהזנחה השוררת בבית כולו: "ציפוי העץ בתקרה נעשה אפור , הלכה התקלפה [."]סדקים בכל מקום." עלילתו המפותלת של הרומן , כמו גם משאלת הלב של גילה הכרוכה רבגשי אשם, ניכרת בחלום שהיא חולמת בסיום הרומן: אהובה בונה לה בית שקוף בעוד היא מנגבת את דמו הזולג על חלונות הבית מכוסי וילונות התחרה. איציק וגילה הם מאפיינים של שכבה סוציו-אקונומית מסוימת, בתחושת חוסר הנחת מחייהם, ובאופן שבו הם מתמודדים, כל אחד לחוד ושניהם ביחד , עם תחושה זו . אין הם מסתפקים בחיים הבורגניים - 'נמוכי הקומה' - של תחזוק הבית, המשפחה והעבודה ומחפשים נואשות דרכים להגביה את בינוניות היומיום. שניהם ממלאים את הריק והשעמום במקביל , ובאופן דומה: קשר מיני אסור עם "שכן טוב", קרוב ושותף לסביבת מגוריהם או עבודתם. גילה עם אחד השכנים, ואיציק - עם אשתו של אחד האסירים תחת פיקוחו. בנוסף, כל אחד מהם (בנפרד> נמצא בתהליך של חזרה בתשובה. האקט המיני מוצג בספר ~לבו וכליבתו של קשר הנישואים. ולכן עיקר כשלרן הזוגיות של איציק וגילה והמניע ליוזמתה לפנות לטיפול זוגי נעוץ ביחסים המיניים: "סקס. בזמן האחרון יש לה בעיה עם זה. היא בכלל לא רוצה, אולי רק פעם בחודש." לעומת זאת הכלא, ששולל באישור המדינה את חירותו של הפרט, מאפשר לו על פי חוק זמני התייחדות ממוסדים ומאורגנים. ההצצה של איציק וסוהריו לאקס המיני של אחד האסירים עם אשתו , גורמת לו לחשוק בה ולקיים איתה מפגשים מיניים קבועים במנדביתר . אלא שמימוש האקט המיני מוצג בספר ככוחני וחייתי והוא נעדר כל אינטימיות ורוך . ככזה, הוא אינו מאפשר להגיע לפורקן הנכסף. [איציק] "הוריד אותה [את אשתו] על הברכיים ]."[ היא עוד ניסתה להתחמק ולעבוד עליו ביד , אבל הוא הכה ביד שלה ]."[ בסוף הוא זרק אותה ]".[ וסובב אותה ודפק אותה עם הבגדים." מקומות נוספים הנכללים במרחב המרכזי . של ~ יולי -אוגוסט 2011 ממיטת התבן לצד המחשב/ וחולבת אותו." אני חוגג אהבה, הוא מתאר חיפוש אהבה בעולם ישנה למרגלות המחשב שלי; כאיכר הישן לצד בורגני קר' כמו בשיר שבו אסיים, הנקרא 'חיים פרתו". בחו"ל' <המשוררת מתגוררת בל~דה הקרה>: "רוב על גב הספר כותב המשורר גלעד מאירי: "ספר הזמן; אנחנו לא מפריעים אחד לשנייה; שיריה הרביעי של חיימוביץ' חוגג את האהבה לשרו.ד/ זה לא תמיד נעשה בנימוס./ אנחנו שמתגלגלת על הלשון העברית."": הנה בדיוק עדיין כאן". ·:· האמירות השקריות נגדם יוצא הספר' הספר אינו יזבל גלעד חצי 1r לאונרד כהן ו ~ מאנגלית: חן רותם צ'לסי הוטל #2 זוכו את הליל , נצ'לסי הוטל , זוכו שהיה לנו טוב, T TT ·: •• .'' • : :• : •• -;· •· ו;ז~~~ ~דנות, ~ל 9 ריז ~דוט, w:p סלימוזי~ה ח :p ז,:וה ~רחוב, ל~~ ס~נות, ~ז ~~יו יוךק, w:P דד~נו ~P .רי ?.9ף ך 9 קס, םtז ס;זכה ~p,ה~ לעו 9 קים ,הןינrז~ ~ז ה~ר~~ wןה ~ל ~ה ש~~ ל~~ ~ז;ו ,ו;ז~ד~ ל ' א ה~~ ~לרה? ה~~ית ~ת ס~ב ל~סל , ,ו;זק~וr~ה ל'א ~~ךז;ו ~~לו ם~~ ~rות, י~~" ~רי~ה או~ 1", "ל'א ~רי~ה או~ 1", י~~" ~רי~ה או~ 1", "ל'א ה~רי~או~ 1", וכל השט!ל i ת .בעולם T T '•, : -T : זו~ד ~ת סליל , י~ל'~~ הרק.ל , ך~~ 9,ת~ ~ן ס:ית ,ה~י~~ אמדת שאת אוהבת דק גברים מז' iדנל , אבל בשבילי את תעשי הנחה, T -: T : ' 'T : -'." '." : -'." : : -T':''-:-:-' ז-: T וסגדת אגרופים נשכיל כל האנשים שמדכאים ממודלים של י'פי , ' .'' ' ,'' ' ' T '•, : ',' , ' T -: T T ' : ' , ' : ',' ; : -T : ך~ז ו;ז~~ ך~~ךז;ו ונ~~~" ~כ ' ~ךים, ל~~ סזנוזי~ה ה~~~ לנו ."י~'א ך~ז ~ז;ו ,ו;ז~ד~ ~נון p מוךה, ~שוט ה~~ית ~ת ס~ב ,ל~סל ,ו;זק~וr~ה ל'א ~~ךז;ו ~~לו ם~~ ~rות, י~~" ~רי?ה או~ 1", "ל'א ~רי?ה או~ 1", י~~" ~רי?ה או~ 1", "ל'א ה~רי~או~ 1", וכל השט!לות בעולם. T T '•, : -T ל'א רוצה לדמ ' ז שחיתה אהבה, ל'א סופד כל צפור בשמים, ' -T -' T '' T -: -T : T ,'' : ' '." זו~ד ~ת סליל, י~ל'~~ הרק.ל, דק אוז,:וך, כבד שכחתי :T T-:' ו .ם:ו:נ~י~ הבחורה שלה מוקדשות השורות האלה, הבחורה שאוהבת "רק גברים מז'ורנל" היא ג'ניס ג'ופלין. קראו לה "זמרת הנשמה הלבנה" והיא חיה ושרה על הקצה. מדויק יותר: עד הקצה. השיר של לאוגרו כהן הוא בלוז ללילה שאחריו משת~ה לגיבורו הא"ב של הסקס. וכשהוא אומר שהוא כבר שכח אותה, הוא מתכוון לומר שהשכחה היא ממנו והלאה. רוני סומק בורגנות זוגית: "האהבה שלנו יותר מדי מתאימה לריהוט. /והיא נשמעת באיכות סראונד על רקע ג'ז מהגובי ." האהבה שלנו יותר מדי מתאימה לצלחות/ שקנתה לנו אשתו השלישית של 1 אביך."" אאוץ'! כואב, אבל אמיתי. "איך הפראות הפכה לכודה; במרחבים הקטנים והלחים; של ראשי?/ מה יותר משעמם/ מלדווח עליה?" . שירה כמקום היחיד בו נתן להתפרע, להמטיר מטאפורות מעניינות, להעז ולחיות חיים הרפתקניים בעידן בורגני חונק פראות. והנה שיר שיש בו אהבה לבן זוג, אבל אהבה מפוכחת, כואבת, של שני שותפים לגיהינום הקרוי לפעמים זוגיות: "נראה שאיננו מצליחים להשאיר את הגיהינום שלנו חבוי./ עם זאת, אנחנו משחקים אותה מופתעים כשאחרים מגלים אותו./ אפילו מתביישים; שנתפסנו על חם; באימתנו העירומה./ אשמים/ שבכלל קיים ביבינו גיהינום בכזאת שלווה." אמת בלי רחמים : הזיוף הבורגני נחשף, השלווה שמאחוריה סיוט. ישנם גם שירי אהבה של ממש: "מאמצים אחד את השנייה; במקום הורינו. /אני אגן עליך טוב יותר; כי אני יודעת אותך מבחירה./ אני אגן על:ך טוב יותר; כי פעם היית זרה לי; ומתוך כבוד וקפדנות/ למדתי אותך."" אהבה כלימוד אטי' סבלני' בחירה מודעת באהבה ולא ההיקסמות רומנטית שמספרים לנו עליה. השירים הפחות טובים בקובץ נגועים בשטחיות מזלזלת משהו: "אתה משפשף את הזין; כמו אלאדין./ מה אתה מבקש?/ שתצא לך ג'יני אחרת ?11 הדימוי מצחיק, אבל השיר סתמי בבוטות ו . או שיר מתחכם, עם פוטנציאל שלא מומש: "לישון את הרעב הזה,/ נכשלת/ שוב; רק נשארת/ רעבה לשינה". או שיר פרטי שהיה עדיף לנכש: "לא, אין קשר ביני לבין ליעוז' / אין אנו קשורים זה לוז./קשר ז ו בעיה שפתרונה כלפרום, להתיר'/ ואני וליעוד פתורים מבעיה."" אבל אלה הם מיעוט בספר גדוש בשירים חכמים, המזכירים ברוחם את שירתה החמה-קרה ופראית משהו של לאה איילון' ואולי גם את האירוניה המכאיבה של חזי לסקלי. כמו השיר היפה, העוסק באבל: "רוצה לחקור את מנהגי האבלות שלי:; מקנים לי יופי; בגעגוע המושהה בהם,/ המתמוסס רק לאחר שהאובייקט ש ij ~תי רחוק מטווח פגיעה./ מאמץ לריק מושקע בהם/ מצטייר עלי'/ כמו ויטרז'ים בכנסיה שפתחה חסום שלג ""ד.ע או שיר חכם אחר' העוסק באהבה לכאב, כי רק עליו אפשר לסמוך בעולם של שמחה שקרית: "פעם ערגתי לכאב שאין להכחישו./ לא כל כך בגלל החלק של הכאב/ אלא בגלל ה'אין להכחישו',/ שמחה לא טורחים להכחיש; גם אם היא לא נכונה; היא לא לטורח./ ובכלל' לשחק בול פגיעה לשמחה הנכונה; זה משחק לאנינים." ושיר יפה נוסף, ארס פואטי' שבו מטאפורה מפתיעה מדמה מחשב לפרה".: "הצטמצמות הנפש; <על אף התרחבות הגוף>! צמצמה אותי לחדר אחד./ באור ראשון בראשון לציון' מקיצה 14 כליון 356-355 הוא, עטוף בטלית, קורא את תפילת השחר' כורך את רצועות התפילין על ידו ומקדש. נושא תפילה ואז מתוך הכוונה פנימית הוא קורא לאלוהים בין הצוקים במצרים - אלוהים תן לי רק היום להדליק את השמש. אני מבטיח שלא אכבה אותה. אבל השמש כמנהגה היומיומי עולה מבין הצוקים ופותחת בזוהר ענק, ומטוס הרקולס של חיל האוויר נוחת בשדה תעופה מאולתר. השימוש שעושה יפתח בן אהוון בחומרי הגלם של הטבע כמטבע לשוני הוא מרגש. הוא אינו מדלג על האדמה, על האבק והאבנים, על ממד הזמן . עומד אל מול נוף העין ומתבונן בהפשטה שגם צלם המוח אינו מדייק. כמו המילים החזקות המיטיבות לתאר מצב דומם או תזוזה בתוך הגלקסיה, השילוב של סכין הגילוף המתיז שבבים של אש, תוך השוואה לתחתיות המוח כזיכרון או לחלופין - שכחה, היא וירטואוזיות, שרק אומן משופשף יכול להגיע לקוקדיה. ~רח ב.רד א;ך ~ד · ם ~זp?הi] ב;~ךת ~ת;ך ~לב ל~י i] ק;ךר :רדז:יי ן~ y ת ן~~~ ך~ב;ן~~ ש; 99 ת שגיא אלנקרה ה~~ יומן שירה אלוהים תן לי רק היום להדליק את השמש יפתח בן אהוון: אמן האש, הוצאת הקיבוץ המאוחד 61 , 2011 עמ' v? ~י r? ~ש;ת ד~רף ~לי ~v? ~נ:רי ב~~י ~~דז:יי y ל ן~~ ףבשתי ידי אחזתי את השמים לצלם תמונה פנימית של מה שמתחולל באיברים החרושת של האדם. · בבית ·:· -T - •• : • ' מתחת לסרעפת שגיא אלנקוה: פינה, ספרי 'עתרן 77' 77 , 2011 עמי "כאמור מעולם לא טעמתי אפרסמון; כלומר כמו אקמול או פרוזק, את והוא בני אותה משפחה./ עייף מאו.ד/ קיוויתי שאולי את כמו העייפות./ היא ממשפחה שונה מתיבת פנדורה, אקמול' ואפרסמון./ לכאורה הם מאותה משפחה, אך למעשה/ לו עייפות היתה גלולה, היתה מכילה ארוחה שלמה עם כל הטעמים בתוכה./ לו עייפות היתה אפרסמון הרי היתה חיים והאפרסמון היה חיים./ כלומר היא ממשפחת הפועלים. אלו שמשנים./ ועתה למיטה" ('פנייה בפייסבוק' עמ' 45(. ההשוואה בין פרי למשכך כאבים או כדור לשיפור מצב הרוח ניתנת בשורות שיר של משורר בשל בכתיבתו, אף שזהו ספרו השני. יפה כיצד תפר בעיני רוחו חוטים המקשרים תזונה כתוספת לבטן רעבה, כמו פתרון יעיל לכאורה למצב גופני; בהפשטת המילים לשורות של נפשיות הנמרטת כנוצות .ף;ע~ כמה עייפות אני חש כי יש בשריריו של הכותב, כמו קיפל אותם בנייר והוא מבקש להשליכם לפח האשפה של הביולוגיה. הפתרון שהוא מוצא בדרכו הוא להתכסות בפוך' להניח כרית על ראשו ולהירדם: ואין אפרסמון' ולא אקמול' ולא פרוזק, רק חלומות שינועו כגלגלי שיניים בשעון הפיזי של החיים. א;ך ~i]~ij ב ל.ב. <עמוד 26( השיר פותח בשושן לוהט וקוצני. לכאורה מתעוררת ציפייה לרומנטיקה, אבל ביד מכוונת נושא אותנו הכותב לפעמון הצלילה של לבו הקודר . אמנם אור' אך בכסות החשכה שעטה על גופו. גם הירידה אל אבן בתחתית היא אופטימיות זהירה של גחלילית באפלה, נקודת אור להניס את החושך הפנימי' ולשוטט כמו גמד המדליק פנסים. ושוב לחייך אל אמא טבע במחזור הלילה של חיינו. ·:· אבי אליאס ז- T-:''." 7 ~ל :פל ry א;ר. ott ר ~ר ~אף iJ ק;ל;ת חך~pז~ף~7סה w ~ש ~ק w ת i] בקר ף~ת;ך iJ ~ע,דב ~דדה w ~ש 7 ס~יי ~ק wת q צ;ת, ואני עמדתי על גל ףב~ת~ ~ך; ס;-בב~י את הגלגל הגד;ל לבל .. אל ה:~ם ·~ תפל הא __·-- :-•T••."' - 7~ל :ד · ם ry א;ר. <עמוד 13 'גלגל שמשות') חוויית הקריאת בספרו של יפתח בן אהוון עוררה בי זיכרון של סיפור שסיפר לי אבי / ש בשנת 1973, במלחמת יום הכיפורים, הופיע בפני חיילים באזור פאיד בגזרה המערבית של תעלת סואץ. השיר 'גלגל השמשות' מתאר שמשות המדברות אל המשורר בשנתו' אחיזתן בידיו / זריחתן ושקיעתן' תוך ניסיון הרקולסי לתפוס את השמש בטרם תימלט מציפורניו אל הרי החושך. אבי בחרדת קודש תיאר לי סיטאוציה דומה: פאיד' עשן של מלחמה, ובין החושך לשקיעה "באקווריום אנטי מים. מרוב שאין לי; מילים, אני צווח. צווחות זעירות. /צווח בלי קול. צווחה שהיא אנטי מילה./ צווחה שאין לה פירוש במילון./ גם לא ידוע כיצד משתמשים בה" <עמ' (. 30 שתיקת הדגים בזכוכית הריקה, מובילה אותי לאמבטיית הקרפיונים שמילאו השכנים בילדותי' לפני החגים, שבמימיה שטו הדגים בטרם יקופד ראשם ויהפכו לקציצות מתוקות לא עלינו. ילדי השכנים היו באים ומתקלחים מעל ברז המים עם פחית מחוררת שקראנו לה טוש. כמו הזעקה בציורו של מונק אני קורא את הגרון הניחר של שגיא אלנקוה, כשמיתרי הקול מעיפים צווחות זעירות אל חלל השקט. משורר הכאב מבקש לפלוט הברות פשוטות שאולי יהפכו למילים מדוברות, מילים שיבהירו את המתחולל מתחת לסרעפת העצבנית. אבל עוצמת הלחישה כגודל הצעקה נבלעת בגזרת הלוע והלשון' ומשתנקת כב~פלט של אופנוע שאינו מתניע. והוא נשאר בחניית הדרך' כי אין למשורר כלים לתקן את מה שטעון תיקון בקרביים. שירתו של שגיא אלנקווה ישירה, נוקבת כמו מכשיר לייזר רפואי. הוא מפייט ומשוטט בגוף יולי -אוגוסט 2011 דוד אזלו השידה העברית כיום: אין לקוות דק לגווע ~ין לי ת;נ~~ ל tP יןה סע~רית ם;!!~ ~יש נן~רי ה?~ ~יש עך~י ~יש עך~י ה?~ ~יש נן~רי ~ין לי ת;נ~~ ל tP יןה סע~רית ם;!!~ של"א תהיה אי הבנה. . . :• :;• ז-: T ריpז נן~רי ~ינ; ה?~ ~יש עך~י אינ; ח;מד שד;ת ל " א ל; T • • ' ' אינ; מכה גלים . -..-.. אינ; מזיז דברים .....: ז . ~ינ; נ;גע. כל המש;ררים בלם ל " א יכילו מענדה אחת --TT : -' T T '•, ' : : -T ~ל.ף w ירים ל"א יו~לו לגכ o/ריר w רות אחד . הלריח אחת. ל " א יעכירו רוח; של איש ' ;• ' -:---T T : -T :• wרוח; p שו~ה לצ:רר סע?:ן . כם ~לי ~הורי חשוב ,;ל ז ריpז נן~רי ~ינ; נ;גע ~~יש נן~רי ~ינ; ה?~ ~לים אינ; מזיז דברים • T : • •• • • אולי נ;גע ן;ך~~ f מ; קשוט ל"אשדי דק v סמ;ן. י~~~ ~ק p, ר ןי~~~ נ;זקק לק p, ר ~tp מ"אל א~~ ~ w ה: דפיו מצהיבים • • : -T ק;ל v סמ;ן הוא ס 7P ~ריע. הנה שנה T T ' '' ךע;ך ה~pז ~יש נן~רי ה?~ ~יש עך~י ך~נו ל " א נ; w~נו . ~יש עך~י ה,?~ ~יש נן~רי הסדר ל " א חשוב -··;· ז ס tP יןה סע~רית ם;!!~ קןב ךע;ך קןב ל " אז; ה:~~ס 7 ק;ל ת;ג~pזv סמ;ן ~~אן ו~~אן ל"א ~?קוד;ת - ~~דע של " א תהיה אי הבנה. . . ·; :;·: -ז מי כרע מי הכריע . ז- ..:. ל"א םיךיpז מלחמה וע;ך מלחמה T T : ' : T T : ' ול " א גרילים . .. . ~ה א;~ר סה~י;ן ל " א מש;ךך א~~ ~w ה ל~ל;ע pרודים w~ ול " א נביא : ז . ~ין ל~ו;ת ןק ל .ע;~ ו איש הזכוכית יוסי יזרעאלי : שירי הקיום של מר זנגביל , הוצאת הקיבוץ המאוחד 80 2011 עמ' . לקראת סוף המסע עוצר לרגע מר זנגבי ל את קצב נשימתו ו"מנסה לדמות את עצמך; מעבר למילים, הוא חושב על; אי ש הזכוכי ת; מעבר למהירות הקול". זהו רגע מצמרר. הגיבור מנער עצמו ממילים, מתפשט משורות וממחסן התלבושות המטאפורי הוא שולף בגדי זכוכית. אלה בגדים מברי קים, חדים, יפהפיים, אך כל שבר הופך אותם לכלי מלחמה. הזמן מתבלבל והמהי רות היא מהירות הקול. המשורר והאלטר-אגו שלו <מר זנגביל> הופכים לשענים. הם תוקעים זכוכית מגדלת בעין אחת, מכווצים את השנייה ועוקרים את המחוגים. הזמן מעבר למהירות הקול לא צריך מחוגים. הוא מופשט, ויוסי יזרעאלי מטיב לתאר את התחושה הזאת. "שיר קיום", כתוב על גב הספר "הוא תיעוד הכוריאו גרפיה של זרועות הטובע". הקיום מעניק תקווה והשיר הוא הקטלוג בו צריך אותו מועמד לטביעה לבחור בין מלנכוליות הטנגו לשמחת הסמבה. יזרעאלי הוא כוריאוגרף של בלט. לפנ י שנים הוא הרקיד את בקט ב"מחכים לגורו" על קצות האצבעות, והתפאורה של יגאל תומרקין נראתה כמו שמלת מלמלה תפורה בחוטי פלדה. כבר אז ידעתי שהוא כותב שירים. בלתי אפשרי היה לגהץ כך את המילה "קיום" מבלי להכי ר את חמקמקות השיר . שבירי הקיום של מר זנגביל רוצה המשורר להלביש לשירים את הכתר המוזהב של הפילוסופיה ולשכנע אותו שזהו כתר שנקנה בשווקי הפלסטיק. לאחד השירים הוא אפילו קורא 'הולכת שולל': וכמו הזהירות שבה נלקח צעצוע מתינוק נרדם הוא מזדקן . נושמים על קצות הבהונות הצבעים של השקיעה מסתלקים לאטם כמו דימוי נוסף של הולכת שולל. הזהירות כמעט סמויה מן העין' אבל הצעצוע עתיד לפקוח את העין הזאת. הצבעים מסתלקים ואיש הזכוכית מהשיר ההוא יודע שקיומו הזכוכיתי הוא רק מטאפורה. את המטאפורה הזאת חופן יוסי יזרעאלי ביד של משורר חזק. ·:· רובי סומק גליון 356-355 16 תמר רבנו חגית בת-אליעזר כשאתה הולך ל~ בעקיפין ~ ~ t'o/ ~ה ה;לן ל 4 t'ך~ 4 ו~~ית יג;:~ 4 ם;!!~ לי;ם ע; 9 ה חשו j?. י ה~ךלות t' ~ה ל'א קי~~~ לל.?.ת שכב;ת המנערת : T • : • ךל ' א קי~~~ ל~ע;ת ולחפש ו~ o/ ר~ד-~ה יזry ד טןr;ל פ;ךץ א למצ ' רל ' ~ת ס.ררד א ~~ח;ךי ם;ס~~ שזr~זr ר.רר זr9 ךק ~~זכימות רל ' א את המלה T ' -:· : ה.?~~ ;מ~ ד~~ה o/~rז~ד ~;א 4 ל~ק;ם שך~~~ ל~~יןה ניסיון שכנוע רל ' א את ה!!ד 3 ·:: - o/ ז:י~ע ~4 ~כ;ן ה'אמת מה אעשה? ·:::· ·: T :ש ~יrלtP יר ל~~ם נ;~חות: א ~ת v.wrrט ךל ' לןvt'ך~ 4 הת~~' ק~רי:זןv~ ~ל p ל;~י נש;דה מכ~פת ·:."' ',•: T : לןv עיך 4 ןת;ךת; אמת :• ;:• T : אוכל להכניסה T :• -: לןv ךח;~ 4 אמא תמיד א;מךת אמת ·: ::· ."'."' ' T T ' wאת yל ~ ~w ב ז:יקןה לןv ~י~ 4 אנא שלי נבר מת משאלת-אם " T: ' '." T 4~~~ לןv ואני יכ;לה T : • -: לןvp~;ל 4 להסתכל מסביב • T • " -: • : לןv 'ל~ ry י 4 רלדא;ת ;מ~ ח~~ ~גוב y ל ךכו~ית תק~~~ ף~~~ לי מה אני א;הבת :• :· • -: T י;ם אחדי י;ם ומה אני ש;נאת " • -: T ~ק~ב ר~זr - ~9 ~יק מאז 1973 א; ry ת.? ~;א 4 ל'א או~ל ללו;ת; ל~ל סא:רר ש;נאת מאז 1973 .ת~~ ןה ל ' א ד~~י ו;חק T " ך;~ה ץי~יrל ל~ך~ק ~ין ל; ~ל'הים ~~,. לה~ 1 רע ~ל ע,נ:ייך; הוא דאה T T V? ~יז כty ם קיז~זrל ב; . שמא תמצא נפש; נחמה T T '." : -T : ' T '." לפעמים , T : , הוא מ;~יא א;ת; ~ע . ~ק סי~זr ץ~ןv ~קו~ה ~9 ח;ן-~ה ל ל~חרים ןה ק;ךה w חק ב; לךד ' לתפ ק א;ת; ~~ריר ' ס א;ת; ולהחזיר; לשם . T : :• -: יולי -אוגוסט 2011 אציל של תרבות עזרא פאונך ו לזכרו של צבי רפאלי פודה לשלום מחכו כשאדם קרוב לנו הולך לעולמו , לא עליו אנו בוכים אלא לעעצמנו , שנותרנו בלעדיו . סרים :p ~לים ן;פ~~ לח;מ;ת, לפני כמה שנים הלכה לעולמה יהודית, רעייתו של צבי רפאלי , ~סר ל~ד לה~~~ 9;ם~י~ אשה אהובה ואצילת נפש. וכתבתי אז כמה מילים לזכרה. והנה הגורל מתעתע בנו שוב ואני מתיישב לכתוב מילות ~אן ~ליבו לח~ . רר פרידה מצבי , שהסתלק לא מכבר מאיתנו . רל~את לר.רר ~ל.ף ~יליד W ל ע. w ב .ת~ צבי נולד בברלין ב 1919- וחי בילדותו בפולין . הוא עלה ארצה מז r:P ד~~ ל~ד ~דחף, לפני מלחמת העולם השנייה, לכפר הנוער בן שמן , שם למד. ~~ ה~יקpז ' T: ' T : . רדת ~~ךים ןנ:ייקים מספרים עליו שבזמן שחבריו םיר~זr ל~~ ~רי v ם זrp בוקות ~~רסק. ללימודים הלכו לעבוד בשדה, הוא סוקינו צ;חלים ןה ~ל ןה ישב וקרא ספרים. צבי השתקע בע;ך אנו נפרדים. בחיפה ויחד עם רעייתו לימד עברית באולפנים. אחר כך הוא לימד במשך שנים רבות את תולדות בדית הקולנוע בטכניון במסגרת הלימודים ההומניים שם. שנים רבות הרצה בנושאי ספרות, אמנות, ~~~9v,ם~ ו; 7 ט רי~~ז ~?:w ה קולנוע ותיאטרון במסגרות שונות, ה~~ז:וי ~~;א - ~9 ~יק ז~ז . רובן עירוניות, ואף שימש כמבקר י~~ ~א t\ לי~ :P. ~ל.י ב;גר תערוכות של עיתון 'הארץ' באזור · ש!!ש ל; אב בעל ויאש חזיר ' T T " ."' ו חיפה והצפון . הוא ליווה את 'עיתון אני מבגר ו!!י כעת כדי להתיוד. ' 77 מיום הקמתו ברשימות על ' '-: ' : '' : '' T ' -T •',: ' -: ~סה הוא w ~~רס ~ת סע. rvסןש, התרבות הפולנית. אבל כל אלה ח~י~ה ע.ת .ףול~זr פרטים ביוגרפיים יבשים. אני מבקש לכתוב כמה מילים על צבי לנו ~~יס ~סי ךש:ןש ~סי - האדם, האיש והחבר שהכרתי. לו ~חא p לי~ת ן~י;נ;ת ~י~ינו. צבי היה איש תרבותי מאו.ד היה לו בוכת שלום ידע מקיף ומעמיק בתחומי האמנויות השונות. והוא היה מבקר צבי רפאלי ה; ך;ך של מרצים עד ת'ם מעצמם רגיש, שנון , חד עין ולא שגרתי. T : -•• -• ••• : :• קונפורמיסטיות הניעו אותו תמיד · אופיו התוסס ודעותיו הנונ לגלות כישרונות חדשים, וחיתה לו טביעת עין בלתי רגילה ונב;כים עד ת 'ם , -. : ד~ינ:יי כ~~ים ע;ך~ים ~יק~יק ~ w,ש~ לחדש, לזר , ללא מוכר. עם רבים מהסופרים והאמנים הצעירים ראיתי א;תם עם משפ n ;ת מרשל;ת, T '•,: T : ' ' T ' ' T שגילה קשר קשרי ידידות אישיים קרובים, אולי גם מפני שהוא ויהודית היו חשוכי ילדים. כך חכותיו . איש חם, אבהי , ראיתי את ח!!וכיהם מלאי השנים · -• -" " : :· " , ·:• • T ךז;~~ז:וי ~ח;ק .ס~ שופע הומור, אוהב אדם. דואב הלב עם לכתו מאיתנו. טלא לאט הולך ונגמר לו דור של אנשי רוח, אנשי ספר , אצילים lי~~ ו~~~ ~~~, של תרבות. יהי זכרו ברוך. ·:· · והם היו מאשרים ממני ' ."' ' ' T "• : T " : ו עודד פלד והוגים ש; n ים באגם -:-T ' ' T -: ך t\ יז ל v ם ~~לו ~~וים. בתחנת המטרד זrור סר~~ים לןv ~~ים t\ ל.ה ~סמ;ן; ע,לי כ; ry .ןת ~ל ף~~ ןט'ב, ז;ח;ך . 18 גליון 356-355 ' T : -:• • ,•' : אמריקה שרה הדהוד העץ ~~רז:יי דו~ם יר:zי~סר ע.ץ f לכ ;:r,ד~~ Wfי~~ ב;חד f ע~וד ~ת vר~לי v ם י;דע את אמת הדברים שלא נראו לפנים; המשגים של הכלבים ' T : :• •: 'T : ' ' -'." ::· '." : ~ל כ~~ה 1 ע,~ף ה~~כז:;י~~ ~~לץ קל;:ז~י ך~ל א;ת; זוג !קן ;:זזp~~~ג ~ל ~ל w ס~ןם הוא דוצ;~:; v~לי;ן . o/ ~רל בוקי~ה f לב ד~~ז:; .Wfי~~ ב;חן ~ת v ר~ליי םי~~~ז:; o/ ל ןק ל t'דיto/ ח~~ידו v ם~ד יפה באלים והביאו א;תם אל י~~ מ;ךה, ;רירי ,~~ י ~ב;ן . ."' T ' '' ' '' T ',' T ס~ח w ל ~ית ל~ם יכלו הם לח;לל דבר פלא זה; .'' ',' :· -: •• : •• : T את יר:zי~ן ע.ץ f לב ד~~ז:; מאנגלית: עודד פלו ל~ד;ת ז ' • : -" • -• T : ודברים רבים הבנתי שנחשבו לפנים שטות בעיני . -'' : : • T : : : .'' '.' המפגש עזרא פאונו ]1972-1885[ מחשובי המשוררים והמבקרים האמריקנים במאה העשרים, יוצר מקורי וחדשן , ומעמודי התווך וממעצביה של השירה המודרנית. דומה שפאונו , שנולד באיידהו , ירש מאבות אבותיו את האינדיווידואליזם · האופטימיסטי חסר המנוח. הוא למד שפות רומאניות במכללת המילטון ובאוניברסיטת ו~ w ~~ז:יי לל?.ת כל א;תה עת שדברו מוסד חדש TT T : ' '." '' T T עיניה תרו א;תי . ' T T '' • • ~~ פנסילבניה, שם סיים את לימודי התואר השני. כאן התיידד עם המשוררים ויליאם קולרם ויליאמס וה ילדה דוליטל והחל לכתוב שירה בסגנון של רוזטי וסווינבורן. בתקופה זו בולטת מודעותו להשפעתו המרכזית של וולט ויטמן - תחילה כיריב ובסופו של דבר כמי שעתיד להשפיע רבות על יצירתו . ב 1908-, לאחר שסיים קריירה קצרה כמרצה במכללה, f ע;סיס ךמו לרק~ה הוא עזב א ת אמריקה ונסע לחפש את מזלו בעולם הישן . לאחר שפרסם את ספרו הראשון אור עמום בוונציה, פאונו עבר ללונדון , שם מצא מוציא לאור אוהד , אלקין מתיוז , וחבר - : ז - של מפית ניד יפנית. • T • .'' בעל השפעה, הסופר האמריקני פורר מדוקם פור.ר כאן , עם הופעתו המטאורית בשמי הספרות, ה וא ייסד את הזרם האימג'יסטי יחד עם הולם, הילדה דוליטל וריצ'רד אלדינגטון. אלבה* סקסונית], ונתמנה לכתב האירופי של כתב-העת · הוא למד סינית ואנגלית עתיקה [אנגלו Poetry, עמדה שאפשרה לו לקדם משוררים חשובים, שהיו עדיין לא מוכרים אז , כמו רובוט פרוסט, ת"ס אליוט ומריאן מור. באותה תקופה גם סייע לייטס למצוא את סגנונו T : קרירה ?~לים v ר~~ים ;:זחףרים o/ ל ש; w ~ת :כע,~קים חיא wה~~ ל~רי עם wסד . *אלבה - שיר בוקר, שיר אהבה שבר מבי ע האוהב את צערו בעת פרדה מאהובתו . ק;ךה* הבוגר. ב 1914- נטש פאונו את האימג'יזם, הצטרף לצייר וינדהאם לואיס ולפסל גווייה ברזסקה והפך לחסיד ולתיאורטיקן של הוורטיסיזם, אסכולה פורמליסטית, באמנות שראתה בהווה את מקור ההשראה העיקרי ובצורה את יסוד היסודות, והעדיפה את המופשט על הפיגורטיבי ואת האינטלקטואלי על הרגשי. פאונו אכן היה אינטלקטואל מובהק לפחות בחלק בכתיבתו ואיש של סתירות דברכו האמנו תית. מחד , מודרניסט וחדשן , ומאידך קלאסיקון ושמרן . "מחווה לסקסטוס פרופרטיוס" ]1917[ הפואמה המרכזית הראשונה שלו מתנערת במפורש מן התביעה לכתוב שירה בעלת תועלת חברתית, שירה מגויסת, עמדה שפאונו עתיד היה לשנות מאוחר יותר. אחר כך הוא עבר לפריז, שם חיבר אופרות וסייע לסופרים אמריקנים צעירים כמו ארנסט המינגוויי . בשל בריאותו הרופפת הוא עבר לרפאלו , · איטליה, ב T 1924, שם הקדיש עצמו לחיבור יצירת חייו החשובה ביותר , ה"קנטוס", בשנות שלושים המוקדמות הוא נתפס לפאשיזם, ראה במוסוליני מושיע ושידר תעמולה ברדיו רומא במהלך מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה נשפט פאונו בעוון בגידה, אך בית המשפט ה; שידי , -. ·: • • : • T T T : -: • : ' ' ' -;· -- מדוע אתם מביטים בלהיטות וכסקרנות כל כן בפניהם קבע כי אינו שפוי דבעתו והוא אושפז במוסד לחולי נפש, שם המשיך לכתוב שירה של בני אדם .י י והשלים א ת תרגומר הגדול ביותר , האנתולוגיה הקל אסית המו גררת על ידי קונפוציוס , TT :" ]1954[. ב 1958-, עשרה שנה במוסד · לאחר שתים ובעקבות התערבות של אישי ציבור, האם תמצאו את מתיכם האבודים ביניהם? :· ,, •• • -:T '." •• • • ••, : : • • ביניהם המשורר רובוט פרוסט, בוטלו סעיפי האישום נגד פאונו והוא הורשה לחזור לאיטליה, בה חי עד סוף ימיו . * קטע מרסיקלי הנוסף בסופה של המנגינה לשם הגברת כוח הסירם . ע.פ יולי -אוגוסט 2011 ·:· ו בוית בראל שירי החצר של פסח על אסופת שירים מאת כותבים צעירים שערך פסח מיליד המנוח מעניין מה מושך אנשים צעירים לכתוב שירים דווקא. השירה מחייבת מידה לא מועטה של צמצום, של דיוק. היא מעניקה משקל גדול מאוד לכל מילה, למיקומה על פני הדף, למיקומה בתוך המשפט. השירה הופכת לא רק את הכותב למושא הבחינה שלה, אלא גם את השפה. היא מחייבת קריאה לא הרגלית, מתעכבת. לפעמים נדמה שקוראי השירה מעטים מכותביה. קוראים רבים שמתעקשים לקרוא שירה נתקלים במהמורות רבות בניסיון להבין את השיר כפי שהבין אותו המחבר עצמו' מבלי לחורג מגבולות ההבנה שלו . זוהי משימה שקשה מאוד לעמוד בה כקורא, ולרוב על הקורא להיעזר בכמות גדולה של מידע חיצוני לשיר. קל היה לצפות, לפיכך, שכותב הרוצה להשמיע קול בעולם, לחנניה את התודעה שלו מול אחרים, יכתוב סיפורים ואפילו מחזות או תסריטים. שם אורך הרוח ניכר' יש אפשרות לפרוש סיפור בדרגות נמוכות יותר של הפשטה, ולהתעכב על מה שהשירה המופשטת והמכלילה התרגלה להתעלם ממנו. ובכל זאת, אנשים צעירים כותבים שירים הרבה. חשוב להם ליצור את דבריהם שלהם, ולהעמיד לדברים אלה דווקא במה שירית, שתאפשר להם להישמע, לשמש כמו מושא לחקירה. שיר הוא פעולת גומלין בין כותב לקורא, והקריאה היא ניסיון להבין את פעולת הגומלין הזאת. מי מדבר אלינו ובאיזו לשון? היכן הוא נמצא? מה מעסיק אותו? בתוך השיר טמונה אינטראקציה דיאלוגית שבין שני אנשים. לא בכדי עומדת השירה היום במרכז המחאה החברתית המציפה את ישראל. בין המאהלים ברחבי הארץ נערכים מדי יום ערבי הקראת שירה. השיר הפך להיות מסמן של דברי הזולת, הוא מחזק הדדיות ומביע סולידריות. משוררים היום מרבים להפנות את תשומת לבם אל חומרי עולם שמחוץ לעולמם הנפשי המסוגר וכותבים על עוולות שבחוץ . לפנינו אסופת שירים של כותבים צעירים, בגילם ובניסיונם הספרותי' שאסף פסח מיליד ז"ל. פסח היה דמות מסבירת פנים בשדה השירה העברית של השנים האחרונות. בנדיבותו ובסבלנותו' הקדיש פסח תשומת לב גם לאלמונים ולמבוישים שבין הכותבים שפנו אליו. הוא ניקד את שיריהם, אמר להם מילים טובות, לחלקם אף ערך את ספרם הראשון והוציאו לאור בהוצאת 'ספרא' של איגוד כללי של סופרים בישראל. קשה להפריז בחשיבות העידוד היצירתי הזה עבור כותב צעיר. לפעמים עידוד כזה מאת אדם שנחשב לסמכות ספרותית הוא שיגרום לכותב צעיר להפוך מחויב לכתיבתו' להפסיק להתבייש לשמור את שיריו בלתי נקראים, להתחיל לפרסם, לשכלל את תיבת הכלים השירית שלו' להתפתח ואולי אף להתחיל להיקרא. פרסום אסופה כזו של שירים שאסף פסח הוא אולי מפעל ההנצחה המתאים ביותר לזכרו . פסח מיליד , צילמה: קטיה שורצמן השירים שבלקטו בה שופכים אור על דמותו של פסח כאדם שמתעניין בזולתו' ובעיקר על סוג השירים שהוא אהב. השירים שאסף מזכירים את הפואטיקה שלו עצמו: רובם בהירים ובלתי מתחכמים, נעוצים היטב בחומרי המציאות ושואבים ממנה, בלשון פשוטה ובלתי מקושטת. ניתן לחלק את השירים באסופה לשלוש קבוצות עיקריות, על פי מושאי הכתיבה. חטיבה אחת מכילה שירי אהבה ופרידה מסוגים שונים. מן הסתם, הנפש הצעירה חשופה יותר לעניינים שבלב, וכותבים רבים ניגשים לנושא זה שבוער בהם ובחייהם. דניאל קלדרון מציב ארוס במרכז השיר 'עקב גבוה': רב~~" ~~פרז q שף~ה; ע;~~ ~ל~ף :ןל ;ך~~ ן:~;נ j? ל;ת / ~ע;ךר ~~ךמךת /~ךiךף": שורות בנות מילה אחת מעניקות כאן משקל יתר לכל מילה כזאת, ומשרתות יפה את תמת החיזור המשתהה. גם יואב עודד כותב על לילות תשוקה בדימויים פשוטים: הד.:' ס:ה ל;לה 1 ?לא ~~מףץ ;ם:~י.ע i:ז~~נף "דה :ןל ;;ז :pא; qםי~;: ~ry ק~יאף א;סם". אצל חובב ושלבך הנואשות נקראת כמו אהבה תמימה. הוא שואל שאלה רטורית של מאוהב מסונוור: ם~ב:" אף~ל 'ר~;ל /~זpry י;נ:רי /ע~~ן q ~י ל.ב סנזיר' / ~ך ~זp~:ןם7;םן:~ י~~ ח;ל.ף 1 :ןל י~~ ~י~הף; י~~~ ~~~ח.rיר :בזפר o~ת 11 .דה א;~ר w~נ:ו i2לז:וי 1 ~ם ~~w הף 1."ר~~ ·, גם המאוהבות שקוע r, עד צוואר ברגש; ו :l ינ~הן מיכל גלב; שרואה את האהוב בכל נוף, דמיוני או ממשי: ת;פ~~~ב:" ע;ד ת;נ~~~ ~ת :ב V! יר ~ןף; :p מ; ~ליל.י ;םי~;מ,ע~ ~,זכ-ף~ית;~לא ~o/ ~רים; ך n ;קים ןנ;~נןים; י~~~~ •i ~גף~י •i~ w ~ר רד.~~~ ~ת סרףם". החטיבה השנייה שניתן למנות מתוך האסופה היא שירי עולם פנימי' שאינו מתמקד דווקא באהבה. כאן ניגשים הכותבים אל עולמם הפנימי ולסיכום חוויות מחייהם. שירים כאלה, בעלי אופי של בחינה עצמית, עלולים ליצור רושם של היות הכותב מרוכז בעצמו' מדבר עם עצמו ומתוך כך דוחק את הקורא אל פינה שולית, אך שירי העולם הרגשי 20 גליון 356-355 שבתאי מג'ר פסח מיליד אמד לי MQP. ~ילין ו~~ לי: מ~ש א;ב:יה. היא מש;ךךת צעירה, מאד מכשרת •:·: : ••• : T • : •; :· : • ~9 ~י rr~ן.פ;ן w לה היא שלחה אלי שירים הא ל~ • 0 -•• T : T • 1י~~ ~אד ח~ד w ~הי ורשם לי את נתבתה. T : T: '." ' -T : י;תך מזה הוא ל"א אמר -T .'' • •• על שיריה T •;• על ומותה ול"א : T : פאר נשר;נה. T : • •• •• TT '.'T פסח מיליז 1985' צילם: מיכאל בסר כזה הוא היה . • : ' T T '•,: T ' ~זקיןיו הוא כך~א ר~ר . ,ן~~ ר~וtך ,םי~ן~~ ~ם ח~ן~ח. באוסף הזה נהירים בדרך כלל, ובעלי אופי פזמוני, כמו שירה של מירה טנצר , המתבוננת על העצב בעולם ומבינה את מגבלות השפה: שיריו בונם רזים וצנועים ~~סך" v/ ים, ~ם ry ם ע,לףלים ל ry י;ת ע,צף~ים /:דא~ יס~~~ ~ם ~ין ~ר ~ל~ים ~רומ. לסם ~י ;ע~~~ ~סם, א; ת;ח~? ~לב, ;7 ;י~ל ;ת~ ~~~.r.יי ;וןה ל " ךלךא;ת ~יר WiJם:~ ;םי~ס~~ ~ל ם~~ ~סןש, ך~ם . :רד ם~; .זה~ :ry. ~ה ~לים, ךלא; ~ל ך~ר ~ריר 9iJ7."רי~ איתן ווילף מספר בנשימה א חלד ,ת;ל;ך~~ ץ~~ ~ל;ב:ייו םי~pז;ג~ ס~שו~ים. חנוקה על "רגעים קשים": ~ל י;ם; ל r דאת ~רב~ סע;ך~ים ~~~וים ;פ;ס~ w ל י~י ~רא לק;ך~ים ~i?םסיי.r.;איר ~ת ס~ריר; לכ;;~:.~ 9 ~י~י גף v/ ים גף v/ ים; ך~לי לרףץ לס~ז?ייר ךל"א לסךפ;ת ף?לק,ט ;;ת;א ~ל ת~~ ?iJ~לי 1J ל~ש ·."ם דניאל עוז מעמיד תמונה מטאפורית מיוחדת של קהות רגשית של דמות נשית: י~" ;ך~;ז / ול"א נמלים נשגב;ת, T : • • • : : י~~ . זה י;ם Q~ 1 ק iJ ל.ב ~ל 9 ע wק 1 ו~~ 7 ע;לם לא ,"רס~. ושני רון עורכת חשבון נפש עם מידת התועלת · ר ~i? ר~ר/ 1J:pךא ~· :ת i? שףןה ~ ~ם ט~~ ~אד קשו~ים, למה ל nי;ת. : • T T שבהיזקקות שלה לאחרים בחייה: "~~r.;זזת~~~זiים ;ם:~ר~ז::~ :p מ; ~~~9 ת ~ל קיר :ןם ס,~לים; ד:דיס ת;פ~~י:נ~ ~י~נכ:ם זr~ארן~9ס ry ךר ~iJ;םיך:~~ ~~מ.זת ~~~v/ ים ם:~ר~ז::~ ף?~ט ט~? ry ן ~ז?סק;ת; 7 ף זrך~ :ךיא ז:יפל /.ה;ז~? i] ~ם ז;דרר ל ryי;ת ?11 חטיבה מצומצמת יותר של שירים באוסף זה נוגעת במציאות הסובבת את הכותב, ומהדהדת עולם ערכי ודרכי התמודדות עם אבל או ארנון ערכים. מיטל ריינזילבר כותבת פזמון קינה לנרצחת שלהבת פס, נועם טראוב מבקש לייצר מחדש סיפורי עקדה וקוונן ואביעד גוטפריד מתאר שינויים והגדרה עצמית מחודשת במונחים של פועל: "?iJ ן~יס ~ת ~ר~יס סע;~ן; י~~ סספףך ~ל i]."ס~ המציאות הישראלית ניצבת גם במרכז שיריו של דרור עמית, Y. ד עצוב לאירועים חדשותיים, המאניש את העיר ירושלים: "iJ ן~ן ~נ;ון l] ש ינואר 2011 ט~? ~ירף~ל:ם. / ~:ב;קר ~i] ר iJת:~ / ן~י.ז:ו י 7~ו;נז:: ry ל 7~ז;rז". ~7ר[/~ i] ת~הףמ; ש;~רים ד~ים~ ~ל Y. ~י ~ר~ים צ;ע,קים. i ~ר ;רף w ל:ם ~ז:: v/ הי~ יולי -אוגוסט 2011 ·:· צחי אבינועם לי אלנבס גן העדן הנעול לנסות לגעת החרב המתהפכת ·:·:-: . -·:·: לו ןק ~ד~ז:יי לךש"ם ~ w~. רי ~ ז סע.רז ם~וr~~~, ללמד וו!!~ ~ק 9~ך 9י;~י 9יכ.t ע;;יה ע;ד 9 נוב ללמד לrו~י~? ושוב השחוחות מעיפה א;תי • T • : שהרי גם לכת"ב איני י;דע. -.. . .. : . -·-·: :· ל~וון ל " : :·:· -: : א ~דו~ לה;~יא ~ת ה~~ךוr,תי~ך~וr ~ת ו;;חוrיך~;גןrהןוr ~ת;ן סע.י~:ם, ,~~ל נכ"ח שלא ית"אר -: ·:-: ת;!!~ך ךיק;ת סלע חיי וכשאני נ;פל על פני -T -•• • -: ·: : o/ ~ךא;ת :p מ; ~רים ך~ם ~ן~ם ~דוחים ו~ . רסקים, שוב לשער הבעול . לנש;ת לגעת. --T -: - סז:יקךה ת~~;צ מולי ~ת ס~וון . . אני מנכה בסלע ח!!י ------·:: :· -.: ול " : א י;צאים ממגו מים . .-·:. . : הגם אני אמות על הר גב; : --T • -:--: ~ע;ךי ~~יט ~ל ס~ .ר rתזrכt~~ס? 'ז~~ ~ריר ס:ינ:רי לד~ר ~ליו ךל 9 רק ~ת ;ת~ן~ והוא היה מגיר אלי לוקקת פצעים -•• • -TT : ~ת ז~~~ י~זr. הסנה הנועד ע~~ א;נ:רי ~יפ"ה ;;ז:יך~ה כאבי מנכה שרשים gw ע לי ~רצוף . מול השנה הנ;ער נכאב ..: . .. -·:: ' TT ."' -' '' : ק;ל;ת סלב זrיקt~ ף~.ס~ שלא ארגיש שנאת ני 0 • T T :· : -:· נכס;פה של התחלה מנמנמת :• :• : ',•: T T : -'." T : נשאים מלהבה ללהבה 0 0 0 T T •; : T T •; T ~ל ת;ן ראש ל;; ז~ר ל"א .ב~~~ י~~ ך;צה להתכרבל נרחם של עצמי • : -:· ••-: : • : T • ז:· :· ריס ס~;יר ס~ tp ןף T : -: •; •: T : T T 0 ע;~ד ~ל ק~ה סןש;ן ו;;~~ ~~מונ:רי ס~י-~יזקית ק;;;ךת ~י מי~~~ עם מנה גדושה של אמפתיה לרציחתה של זכרותי הלא מפלגת ;•;• : ••• -• -: ·: TT 0 : · נב!!וב טנ " פתי אני משתכשכת :· ·:: -: . .-: . : . . : לסקל ~ת םי~זrס ךל;קקת ~~גזים ~גו 9 ימ. שרשים מעלים רגעים זה מנכנו י;דעת • •: --T : • T : • -: -• TT ~חוש;ת v~~, ~ל~לב;ת ~ז ס~ש ןי~;; ר~ר נהר;ת הרמ יזרמו עד ז:יקןה חן~ה תזrן;פ -:: ' T --: נכל;ת הצורה והח "מר + :· -: T -: ע;לה ~ת;ן ס 9 ~ה ב~~י ~ת;כ גליון 356-355 טל אנגלברג מאיה (לץ) בהול * לכל הנותן דין ~קו~ת ~זp~ת;לןvאיקt~זr לו מצאתי איז; י;נה T •• • T T T • : -• • T תןv.ק;נ ~ל כלת;ת הייתי מזמינה ד•: העם. א;חזה דליים, • T : T T ע;טה צבעים כסופים • : • T: T א;תה לתה ••: T * ומסכירה ניצר ח!זים • --•• T • : ע,לי ע;ך;ת ~וו~ים :קק.~ע ס~ןם. הפכו למלחמה T T : • : : T נ;ךמה, T : ,ת,לךכzpז~ מדלגת מדךג;ת wק 9 ~לים -ל;בשת :· :· .. : -:· ·: -: רתשנ;ח;ת ידה, ת;קע;ת עצמן רשמל;תיה נ;שא;ת המ;נים נמונב;ת. T : ·: : • -: : T :· : • : T : -: TT : • : לךנכח ךק~ים ל~ן . ,ת.ן~~~~ לבושה צרים ,תך.ק~~ • -T : - ז•• איז; תפלה T • : •• ~ל ~ין ד~ל.יס ה~~~ אלןv סעוף לי ת;אווקזr ל~ל ש;זיל .P ~ןה :ד~ם ~. רנ;ת לחפש לה ע;ך איז; מסננה : • •• T ••: וןv~ ~קשו י~~ נ;חות : משנת; של הבשיא •T:• -ז • ליצר דבר ש;נה. ·: T T • ף;שןv~ו ס;ף זנחה ה;ויה עד אנדה והיא - הלא בלם ז : ז ·: ·: ד- ז תפצה מלה T .·, -• : T • ·: : • טפחה להם על נדניהם . את מ;צאה ·:··:· א;ויד ואשי כהכנעה T T: -: • T • T T ·: ז : ד:· ז י~< ~עת חיא ~rז~w ת (סיןvוב~ ~ו חיא ~ק o/ ה נתבו א;תה נינ;ת שלטים • T : •• T : T ע;ך נ;ס ז:וה תלו תמונ;ת נעוריה T •: : : T יגקt" ו~~ ~~~o/ ה" . והיא והחברה, ::-:-·· ז וקpז~ ,ת;ל~ ~9 וו ~נכ~ים אמדה שהיא נ;וא עסוקה T -: T • ·: T: T * רכל ע;ך הניצים שלה T ·: • •• -T : ~ךאו ז:י~ו ~ל ןע,~ים זיי~ן ~gה~~ גם אני הייתי פעם --• • T • :- חיא ~ףק.ן לןv "~קזקי~ה". האדם העליז. וכשרשעות אחזה נח פתע TT T T : • :• : • -T ז-: •: T - וכשאל.הים עזבו א;תי, גרעה ז; היא • T : • : T • •:: :• : ז עם מזןך;ת ומתה. . . :ז T •• ושידי התישבות : -: . ... : יי:ז~~~ עךב;~י ~ל וןv~תודל~זr ר~ w קז:יי ל 9f י~ה "~ליזה" שגם חיתה •: - ז : T פעם אדם. TT - יולי-אוגוסט 2011 שירה ביטון מוחקת פיסה;פיסות ~~o/ ד ס~ה להפר ~ת דיקtס ל~ w הו ~חד מו ry קת ~ז~~ים o/ אולים נערפל ~חיו. א" 9ף 9 ךי~ים ך~~ים. ~צועים ל~ר~ית ע:ן . קול צ i ~ד ~~יע ~ןח i ק שדות שלא אצעד נהם לה~ת ~~רים החלה ~ריןסה ר~ל.ד ן~~ W סלו ל~נוד . את מוצאת חלצה ישנה שלו ןא iד ~Q~. רד ~זרית סע:ן קידות חשו~ים ס~~ט ל ~ז:ויןה ק o/רים W ל הו.ךה o/ קו~ים o/ קו~ים o/קו~ים סס"~ק ף~~ר;נ~ לו ע? o/ ו ::ד~tכ~~ לי ~~לים סררו חשו~ה חדות המגע ד~ל:ם ~שרת י?~ד i ת ~~לי ןק סעוד ח~~וכ ~ין ~o/ ~יל ס ן~ין ~ה ~ת םילpזס w קט חפוזז;ים * יושבים את ואתה ואת : -: T -: : -• : ~לו ס~~ב ו~~ לגור fאן סיר ~נ;ר l ~רים ~~לי 9 ןקים נו 9 ~ים .תסלקpז~ את מה שאפשר T : •,• .'' -.'' דוקךת ~בלס ~Q~ךד אלתורים של אתמול ומחד י~~ ~9 רב W:P~~ דו~ה ~ח w ו - T T : .'' ."' ' : ' א ~ס f ה ל~ף ~סד . ~ין :p~י 9 ה. ל " ונ~~~ הם ד~ים ~גוף ראשון לפרם חוטים מכדים. " T ••• • : • - מחצית חצויה פותחת פורצת מתגרה. T -: • :-TT : • :• ."' - :· : - T '."T -: '.' '.' T ~ו סק.ל.פ i ן ~~1]ק. שבילים לל"א מוצא T : • • : * '." T T : T : ',• '' : ~~ry ןת ~~wהו פעם כשחוברים היו פשוטים • : T ז:- ·:: · - מכד הייתי נוהגת ללכת יחפה T ••• T '' : '." '." T ; י ;י ' ' T כמו שסופדים כבשים לפני השנה. T '' -'': ' ' T : :' ."' : חו~ים כ vים W ל ~ח o/ בות * א ו~~~ " :p מו ה:~~ w ד~ינו על ם:~ רחוקים שוכחת שפעם ידעה ז :· T : א כנועה T : יממה אחת ל " : דד פעפוע של מסה מצטברת. - מתארכת ··:: -: • T -•: -: . :· ז:· : . ר o/~ר~ ארסן . אתה חוזר אליה T '." '' '' T ל~ק iמ i ת ~בורים . T --•• שוב אתה נא - T T ן t' ין ~ה ~ת ס~~ט יש ובדים שמלים ל"א יכולות לספר ••-: : • • :• • T : •• יש מגע שהוא נדוד. T '," T -•• ןק ע~~~ היא רוצה לונו . •• -: T • סך~ע הוא ~ילי i ן ~מונות המצטרפות לתחושה אחת : • מנוצת שפתים . -T : ·: :·-: •T - : ז: • -: • ' T '.' -: 356-355 גליון יי Wת.? ~ W ק.ט םי~~~ ;:דיא צ iןסת. כאשד הייתי אני . אביעד גוטפריד מיכל גלב זמן כוכב אלייך r~ן;לזr לב . קר ז?ל ~סר ה.ל~~~ סררו ~ל:ו ~לה ל~ת · ~~לו W !ה דק ס~זרם ע;~ה חינו~ת ~רחי o/ דק ס;פך את הפנים המזכך;ת "...·: ז ךקו~ה ס~ןה ~די~ה - -.. · מנסה להמר מי הבא ש~זעב.ר, :---• •• -: :• -: ~י~י זס~ה ~ק o/רים ז :· ~ר · ב םיךקpןס ןה סתול . ביד אל . הית. :ז . ·:: לאב . ::· :• ל שאך~ז;ת מהערב שעברי -T •: •:•: T •• • •• : וכשעליתי למשכב; : • • •: : ז •: געגועי גן ז : -·:: למר;ת שה~ז;ם כבר חדש. ריס ~ת;ק ז זז זז- ז- · -:· • ז w א ~ינ;ת ד~~י v סרים מ;ךד ~ת ךך~ז;ת ס~ך~:ם ומנח . ל שמי ל.א גמע גביע כסופיוי ~ w~ר w לו ~הארס חן ~tק~ך;ת. ~ .. ךסך~ן o/~ב ליש · נגיע;ת יחפ;ת על דרו ~~ה.לת .. ·.. . . ..: . : באד.מ צבע שוליו, בין השמש;ת. ז •• T ~ין ~לים wל · א ת;ר~~~ ספ;~ע;ת ז ז- : : - ן עם כ;~~יו . על גשר ל;חש ~ל ן~~~ד~.רת . . . . . . :· :· ~ת סק;ל W ל~ להדפיס את כרטיס הע;בד :-:•:·-:• ז •• ד~~ v ספוו ז?ל ס~ס. עץ השקד מפצל את זמני הארוח;ת •• -: ·: ••-: הצפצפ;ת ע;ד מבגברת ~ת ס~יר w ל~ ' ' • : -: T : - כמ; צלילי פעמ;נים מזכוכית . : . . -: -.. . : : • T : • :• ז : ל~ג;ת י;ז.ור קז_כג;ת, א נשברים. · של ~ע~ל א;סן ל t' ט. - כמ; שמלת כלול;ת מתנ;פפת ·: :· : . : -: . : מעטה על מ;ךיה ךח;קים ךנ;~עים :-:·-• ז בגביעים משקדים ··.: • • : • ז • ~~~tקי. · לחפש את שע;ן הח;ל ב~זם -: ." ..-: - כש . בל שמלתה ~גו~י. T T : ' ·: : בתשז.רת פ;ךחת של התפעמות -:-: . :· --: . : ~קן ,ב~ ~קן .ב~ בשער שמפזר את הרוח. ·: - " ז :· ·· -:·: ז - מאחר את רכבת השדים ... -:· ·:-:· .. -: מה;ד יפיח. בחדר הילדים T: T '' נגיע;ת של רוח הנפש ·: -:· -:· . : ~ל . . . .. ס;ד;ת וך~ך;נ;ת : ---: ז • מאחר את הכ;כב. -:• ••-: ז ~ן ~~יעי t' מ~סה דרו ~חוקים כ;~~ים ~ין ~ךץ ל o/ם:~ תוב~pז~ ז:י~ t' ךסה ת;קיקt~ ז?ל לכt מש;ש כל הארץ '."T T T : וזה . ב שמש ב;ערת :·:· :· :· : אורז מ;ך~זה . על עשבי שיבה זה~ים ז · :•' T • • •• : • ~~גועים. - ב~ז;ם שהרוח הכתה בלבי • • : • ·: ז ז : *(שמות כ " ה לג-לד) נשלתי א.רז פרסי בסיר . : . : -:· . : -. ישן . ז ז כסיתי את אוכרת העינים .·..-; :· • • ז •• · ונשמתי את אדי הא ••• • •: • : .:• רז, : ז ז wלז:יי. ~w : -·: ·: -:• •• -: מיפה את הנפש התפוחה ז נחלרמ;ת ושירים, . .: -: וג;ךס את שאך~ז;ת ... : ". .. : הגיר. - :ז יולי - אוגוסט 2011 ירימ דעלג הלקה םויב ןושארה וב הבש חודה זrf ה~י~ri ;ז~~;א, vw:P םירס~~ב;~~ים ר~, ~!ז;ם ן;שארס;בw ה~זrורס םי~ק;עt' ר:דח ן;ת~ ם~וז!ק ,ם'רי.עס;:~ב;קrז ~:ם םי~רק~ ועז הן~ק~~~~rזת ?.ס~ר ;ןי~ הלס.? הס;ס~ן, ;ןי~תושיקtי;ז ~~א'~ית. רw רע.עסr~w ם ת~ת~ור~v םיל~ לעיי~~. 'ח9 רתוריךiזי~לדiל ר~ תוח~;נ~~~ל.~ת ם:כנ~~זrזr:p ת;תופ ז~rז~:ץ ור~~ הל~ ,הןור~ - :ד:ם ע,מוס;ת ר~י;ן ~~טו ל~ןךים, גם כשההר מפליא ביפי; . : T : ' : -T T .'' : ןה, -ז-: " T , : "" , w ~ה ~~יל;ת ס;ף ס;ף ~עט ~ל . ~ל:ר עיר~זrל ~ה ני חר ~ז;ינו~ה ;ןז:; ה~לזr ולס~יז ~ת י~~י~ ררר.זr. rז~:ת:p מ; ~~לץ ~קיר;סיו ,םיקז~;זr זr:P ל~ים וכ~זr~דi על ם~~ ~ח~לה ~פ;ר ~לי;~ה ~סק.ת ~גו~ם זr wלם wל v סרים סע;~רים ןה :P~~, ואנשים העזו לחפור . ~9 ךק ל;ד~זrw~י~י v ם. זה הפחד הגד;ל , הפרידה ההכרחית. ' " : '.'-T ' : -T ----.'' ;ןי~ הל~ח.:ש ה~וני;ז~ה~כtקזr ללס.?, הןי~ ע~ר~ג;~ן ~~~י ך;ס;זr.ק~ומזr תורוצה תודודנה ר.ק'בזr בוש~~~ז:וי ~~~ז w לת;רוצזrrז~~ע!ז;תת;רור~זr יל~~vז. קושיחתודלי יו:ז~כtךי?tך י~י.ע~ ת~ יד~rז~:ת, ץ.עס, .טוש~זr ן;לזrזr על מסלול עיניה של ילדה מב"חלת. י;~י;ם t' סה ~א ~ל י~זr ~חול~ת ~ריק; ~~9~9 ת, ~ה ~עט ~~קש םי~:~ :ה.ל~~ ןק לךא;סן . ~טוף א;ר, ~ריץ חשוק :p ~ךיץ ~ת ~ל~ל ש.ק~זr אפלו השרטוטים על פני העלה מדירים שנה מעיני . -" " T " ' ' : '.' T .'' " : -' : ' -' : '.''.' : T : -'.' T '.'" : - כל תנועה אנ;שית בלתי מתחשבת ה!ז;ם. -:· ."' -: ' ' : ' ' :·: T : T נליל;ת ע;דני א;חזת נ; כא;חזת נכפת השמים • -T --• : •: :• : •: •: • •: • • ס t' חןיות תי~;ז!~:; ל~י;ת ~א ' ~ן ~לול ה~יל~~זr ~ת א;ןה רג~~pזזr ת;פ~~ :ריבו .ת;עולקזr ן; ry ק.ת לעז:וים, ~ל ~ר ה~ךזr צוך;ת, t'רזr ~ר םיקt~~ ו~ע, tp ים. נבל הערים שבנינו , ' T '.' 'T '.' T : הממלכ;ת והתהלוכ;ת, :---: T : - ן; זr:p ~יסה תי~;ז!~:; זיח~זrל ~~ףים ~רודים ע,ד:ז t' סה ןץ עם חשוק תודל:זr אפלו בהמית שלרה --: ,'' : . : , כנ;הג במרכבת אלים , ." ·: :· ::·: " : ס;~ב על סמוקי סא'~ק : ז ,ה~~ר~ ~ w ~ע סא;ך , ~~לו ~ךמו~ 1,ה~;רקזrי~לי~זrל ~נכךר~ת ש.ק~זr ~:ךי 1rז~~ך;ת. ומחשכת אנשים. -: .".. : -ז . גליון 356-355 עירית דרוב רחלי דרומי מלך רז דרורי לילה קורא קד צפ;ך הלילה T : --• * אני פ ' • -• ה לבד נבר שע;ת . T T : -: ל;חשת לי לחהע;ךו ה ~ז ;~· מנ b ~לוב • T • ~ל ;:זל~ל ~חוץ . i ~י~י ;ל~ אחת לכמה ז~ז ~י w הו ~י~~ ךע;ןב. ןק ס 11י אבל ל ' א כל מל;תיר ~ווך;ת לי . • T • T T נ;גע נצ~וו w ~ינ; רי;~ז . . . : -.. ?חיש;ת, ~~טו~ים ז:; w ק,ט ק;ר~ ע;לם, ;:זל~לה ק;ךא לח : המלים של; ת;פזrומ ~חרו .. : -: .". . ז~~ז:; ך;:זךחוס ;:זדה . המעט שהורה, T : • ·: -: ננ ' ל התענגתי, ~~שוש עךד. . . : --: . לח~~רף ~ליו שמלא לעיפה נ 9 פךים, ~ח;בך;ת, ~i2 לטרת T • T • • T "-: -" T .'' ~ל ן;לזtז:; חיא ~ד~ז ע;~ךת. ויש ב; מעט מדי א;ך ן~ךיו . -. -: .. : רגם מעט מדי -. -: -: חלקנו ת;ע;~~ ו~?~ חצאי שירים, ז-: " . . את כנפיה פ;ר w ת • T '.' T :• אנשים. : -ז . אהבת חכמה, ~~דוט;ת. • T : T -:- :• לעוף ~ל סא wיי אבל ל'א מצליחה ז-: T • : אן ;:זך~ך;נ;ת ל'א ~ר~ים ~ז ז:; f. ל.א .זrו~ל חי · ר~יז ~כל w קד ל v ם, את חסדה לי. T " :-: והלילה ק;ךא לח. T " T : --: שמים של תמוז חברים רירים זך;ת ~יבם ,םי~ח~~ יז 1i עי; םי~זt ~ל~ים שמים נחלים w ל נבמוז ~ל סע.~ק T ן~~ חם : • • ',•: • ול~~;; לןק;ת. ן~ךיו ,םזt ~ח~יק ת~~~ ע;~ךים ךק 9 י~גי o/ ~לה. העדת ני פרא ·:·:. : : -.. ודהרת ,~;תא ~ין ע;ך ~ל~ךם. ~~;ש לני ע~ד ~~לסר T • " • • • :• :• :• דף~.ז:; דיt;נ רכלם מדברים עם ~לם, ~יז ז;ישוב iת ~.,T ל~~ש : חי~ז י;ז~;; ~~~ודי ;ד~:; v ה המק;ם wי~~ נ;ג~ נ; ~ע.ת . • • T חים ל'א ה.ל~~ ~נ;רך;~ים. א ווי~lqי~:p לום. .ראל ' ,ק~~ז:;ך ך;:ז~rזד, ך;:זז:רקןה, ,ה~~~ז:;ך מבוסמים ר;~ ם~ודת ~~;וים רע.:;גים wוס~~~ ?~~9 ץוב~~:; · זע;ך ט~~ ךל ' יווי -אוגוסט 2011 - איתן ווילף זיכרונות כשהיינו יחד י~~י~ י;ך~ ~י~ד ל"א יי:ז~זr~ח --• T :• : ~ס~ז:יי לסרחיו ~ת ס~לנ;נ;ת 9 ~י~ר ~ח~ rr ~שות ס 9מו~ה wלר . פתא " • ם לל"א כל סנה, T 0 T : : ר~הגיהי לךא;ת א;סך תך~~~ ~ל ם~~ ~סךש . נפעם האחד;נה T -: -T -- יי:ז~~pזח ל~ד~י ם~~~ תזr~ה~~pזל ~ךןש ל~~ק ~ל Q ~ןת ס~~ק ת.ל~ר~~pזס ךע;לה 9~י~ר . ד~ז ןב דיt;יקpזל ~· ר~~~ז:יי א;סך ~~ר~זה ולשמים להחזיר לעצמם את צבעם הנח"ל . ז:~ זr9 ןת ף~~~ T -T : 0 ·: T : -: • -; -: 0 -T -: שמנסה להעצם 00 00 T : T -: "." יפי הע;לם נפוש אל מול עיני 00 0 0 -"." -: T T : ~ד w~זp~~ה ~רי~ת סרל.ת תמיד נא;ת; הוגע -."" T : • T י~~ז ?.סם ס~לי~ה ~ינ; קי~~~ לח~~ w ט ת~ר.~~ י~~ , ~ל ~ר ~צומ;ת חד י~~ w נ; ~~ית ל wי~~ ~ת ~ר~~~;ק . רת ה~יהpז~ ~ת א;סם qלקים w לר ז~~ wח 9נכלק~ . שמתו .מנהלה 0 T T "."•• · : ואז השיבה האטית " " T T • -T : . . ז: אל התנוע;ת והדבורים הרגילים . . -: : -:· תמיד בצליעה רגעים קשים T " : " " T שהלכה והחמידה T 0 : "." : T : T ."" wרד o/ ה י~~ רירטוא;ד~ות שלא יכ"לתי ר ~ל י;ם לקראת ~ךב סע;ך~ים ~~9 ךים ייt;איךק~ry ם ~ת ס~ריד • : T :• ~לא לס~ריץ. wג;~ל 9 ~י~י גוזקים גוזקים ך~לי לרוץ וללקט א;ת; ~ל ת~~ זrיל~סל ל~ש · ·: ם. לעתים נכנסת לכ;ננות שוא. : T : : : : -: • • • : בשמים מתונים הכתמים הכהים :-· · -·· ז ן- -· ל"א חt?י~ל~ לס~חיז ~ין סך~ד ס~~ז:יי כמ; חבדנןך;ת על פדות; של נמר •• T "." T · : --: --: : ו~ין ~סרי ~לים ~שוט וכשהפורה שח;ךה לגמדי · :·:-T : ::· ז:-- w ג;~ד ד·מpזל ~ל כ w י י~~ מ;~א ~ת י~~~ ~יד ל 9 ת;סיי ס~צומ;ת W ל סל~לה. ~ ~וון ךל~נ W הוא נכ~יד ת;~~סז W ל ~קןפ;ת .ת;ולpז גליון 356-355 מירה טנצר ה. ~?o/ ו ם~~~ ~די ש;ףק.ת : - אבל נחל;מ;ת-פליני שלי . :· . . :· -: מעין אוטוביוגרפיה 2010 ~w ה ~~קית ת.?.?;ש ~ל ;:rח;ל , ~ל ~ו rז~:ם האמנות-נכב;דה-ובעצמה : T : ז T :: -:T T ' בשמלת הפנינה שלה T '.' T ' : --: ' : א. פ;ךחים ~דחיס םיpןר~ רירקים הלכנו יחפים להדגיש • -: : • • •: : -T י.?.ע~ו ל~ק.ן ס~צו~ה . ~ת ס~ן~ה ד~ה; ת~~;ש wrr~ש . v ~לקנו זס~ים ל;; .קר~ב; וי~~;; לנו ךקיעים; ונג;:ז:;~ ~ת ן;אpז ;:זגוף . לא כל דבר צריך להסביר הבית היה אז בית ' -T TT ' - ב~ד:ן ל'א ~ן~נו שגם האדמה, היא פצע פתוח -T -'.' ' T '.'- T ז-: נבגוד למה שא;מךים , .: ·:-: . : הכ;כבים שדים ' T ' T את מה שכתוב בשמים • " -T -T •: -·: ב. את מי שהיה אתמ;ל דאיתי • • T : •: TT '.' ' .'' ל~~ז;כים ןה ל'א ~ך!!וק דיקt ~לא קי~ה, חרי ~ם חם ~נ:יים .ף;ש~ ס~ 9 ~ך;נ;ן;כים ק;ך~ים לןה ~ח~ת o.י: ק~~ ~ד · ם א; ס~~ ל~ן א; vrr ~יי ך~ש ~ם ח;ד o/ ח;ד ו~ R ךה תיי:ניקtאר~ ג. ~ריד;ת ע;ש;ת א;סן ~רי~ה . והאנשים, גם הם עלולים להי;ת עצובים מאד : • :-: • • ' ' ' T -: T : ס w :;גז:רי wrrwם:~ :קרסו; • -: ~ז;כ:חד ~ם אין להם מי ש!!גע נהם, א; לפח;ת כלב ·: •: : .'' T ' '.'T " T •,. w ס~ד~ה ל ' א ס~ 9 יק לרעד 7 ע;לם. ז -··: , כתבתי שירים לז.כ~ל ;ת~ יו.ז~~~ ;יךה רלךא;ת ~יד wrrם:~ ~?ס~ים , • • • : -T כאלו שמלים יכ;ל;ת להציל . . -: : . . :· . : כל ם~~ ז;כחדש, ואם יוד גשם זה יהיה מלים ול ' : , • • ::• • :• :· :· "" ' : TT , T א ~ל ך~ד ~ריר זrל9~יד . ד. ובדים משתגים למשל * T T : , ' -: ' 'T : ת~~ ;:זגוף; ס:ינ:יי א;~ךת ~ת קסך~זr;:זןp~tכ~~ם ~ין קיך;ת rז~:ת · מסלול נדידת המלים , .. --.: : ךקיד;ת .ףוגזr ~בול;ת וש~pז~ר: ~ין ~ז;רי rז~ל. ס w:;גז:רי האיש ש!!;דע א;תי. • -•• :· • T ונ~~~ ק;:;גרים ךח;קים וקד;~ים ל~קד ~ת :prr סלים ~זקירים. w ~ראו ~לם ~יד י~~ o/,;ח ~ל ל~ן . דס~.~~ ~~~ריס . ס:ינ:יי ך;~ה ~ת ס~~ללות, ובא;תה שעה T T T : ~ל סע.ץ ~ס~ד פ;ךחים ~פ;רים, ~ע.י a יס ס~קל;ת ו:;גזק~לת rז~~י~הw ךה, ~.ררר :Pלל 9 ~ןה. י; wת.? ~קד;ן ת.?.?דס rr~ד~ 9,תי~~ל~~ נ; Q ~ת · ל ·:p ~ד ל ~-א w~ה 7- ~ן ךק;ראת ~יןה Q ~ד כ~~ה ה~י~ר.~ 1< חרי ן~זזr ה;לן ~דול ~~סבו, כמ; מח;גים. . : : ' לז:רי ליר~רד .ה~~כ;ז ~o ל;ן :רנ:י oלפו א ~כ · ז;כריח;ת קל זקד;ת נוד ניעד;ת מחטנ!!ים - " T : -T ' • • • ל~~ ~מד ~י ~אס ~לי , ל~~ז;כים ~ד:ן זקקשוק ~9 ים, ך~ךי~ ה; 7 כ;ת ו~ p ךיד;ת א;נ:ןי ~ל גו~י. יולי - אוגוסט 2011 נועם טראוב אורי ליפסקר אב דם הספד לנולד נת"ץ ~ת ~ב iיוt1 • • • T ועשה א iתי אב . T • •• -: ~י ~ין לי י~י , T : T -: • מלבד ארתח תחושה. ואתה תחיה לי לבן: :•• • ::• • T -: היא מכלח נכ " י~~ ד i~~ ל ונ"ל ך~ף ~ת .המ~~ • ןק א iTסח • ךחיא ~ת ~ל ס~~ד • נכרך~, היא ל · א אני מעולם ל " T • T • T T •• , • :-• א ח~תח לעולם ל " א .ח~~ה .ן~~ " א ~~ין אוסח ~ר חיא ד i ?.ךת ךחו~ח ל;; fל wי~~ . לכשתעלם י~~ ל ~ן , :ן~ םיקt~ )ם~( א 1~i T ~~ל ~נ~~ · T T • • :-.·::-:· , • :- · - אחיה ערד אני נכי כלו כל סק~ים ג i י עצום אצנח חלל לאמת ולשכחה רזק~דרן סכ~ת w חיו ~9 סדים ודב T • • • T : • -: ·: ·:: T T T -: :• לל"א מורא גדול, אותרת א i מ i ~הים • T T : ~י ~ין לי י~י . TT ךלר 17 ~~wו . ך~ל ה~ל i גן, ואל תשכח לומד: --: . -: תוכנית האב .ן~~ א או~ל לו, ל " לאנוש שבי. • :• ·:: T בגד א ~~עבר, ל " באנוש שבי. • ·::•: T בומרנג שמוט הבעה על וו T -T T -: : -:· - ל " א אטע בר יהב, T : :• באנוש שבי. תלוי • •: ::• T T ןק ~לת ~ךג i~, ~ין ~~יו ש~,חיח, האנוש שבי . . ·:::· ·:: . :· נושאי תכריכי חמודות :-.. .: -..: ל~ך~ן מעצב. ד T ••• : גליון 356-355 נעמה לסטר מולדת: ההפך מהפוך: * אבי מלני . : -, . : ל"א אסנ"ל נפשי T •• ••: • -: -•: T : . : -: :· בטני מתהפכת נקדני . : . : .":· -: . . : . ואפיי מעמיד פני ליצן תך~;גזr ~י ץלזr ז~~~ו את :פמ; סמרטוט : -: : : ך~~ה f לו ~ר~ע;ת לצלילי חליל שבוו . :פלי;תי נ;גדנ~;ת -: T " T •• • : • : ז . אפזז נחצו;ת עטויה מסכ;ת •• -T -: •• :--•• -: ואני ל " . -: א אני .: ני הפכתי פרצופי ~ל ס~:ו ~;קי ך~פ;ת ~o/ נ;ת • : -• : -T • :- ואדמה לא פ;ו~ה, T • T חונת אבנים מונע;ת, T ••• : • T :--•••: תצמיח לן ק;~ים. T -• : אחזה ני אמת נפשי . : -:· :·: . ··::: ·: אפפוני ש;מוי עירי • • ••: • T -: ל ז- :• • • -: -T : • א הראיתי את הדר : " א פרסתי כנפי לחצי~ ~~קח ~חלקי תו~ה ע.יר~הרל " . . .. אשו עיני מספו;ת ך~~~ז:וי ס~טו~ה ל ~i ל ?לי ביתי, אשו ידע ~עגועים • T ·: -: • •• T •: • •• •:: את :פמ; סמרטוט -: : : : ~~~לוהן ~ל~ים קרועים ·~· ח~קהי . . . ל"א נתתי את האהבה שני • •: T -: -T ·: • -T ח;ךים ח;ךים. מדי פעם ס;חטים א;תן T • :---•• • ~~ך ~ד:ן ך~~ה וכלאי נע;כוי -: : . : . : אל ~ך~ת ק:רש . . ·: להךן;ת צמא;ני . : . :-: רל"א הנדתי א;תן . T • : -• : מדמע;ת הח~ים · --T : • ואין מילים לבטא אותך: מהפחדים של הזפתים • ••-·: • T : -•• שבווה ומנת אהבה --··. T : : - את כל סמרטוט -: : T : אל נפשי אשונה םי;'זr ע;~ך;ת ~ל:ו T T • : -:• ו~ w ;ית, ואת שתולה נאומה T T : : -: :- T את :פמ; סמרטוט ~iלי : ~נוס ~חי~ה ~נוסת ע;ל~ים. ~ין ר.רר ן,:;~ל ם ארסו ~ל ryל,? כק ~ין ~חד!ה שח;ך ה~;ם הנא רעד על;ת wrrוזr :--: T --T ע;ל~ו ו~~~ ~ל:ו את אינך נושמת: את נשאות שם, T •:•: : • : סך~ן ~~יף לר :pם:~~ וממשיכה נעב;ךה ~סד ~ו ~דילה י~~ה גו p ן ;וכק ן:;י.ע~ ~ו ~~ ~~~ס ו~~~ ו tp~~~o/ ם ~ד r. ~ת ~ין ~~לי גו p ן ~~ך ~יגר רהזפשמעות נבר יתדה T -: T T • : את :פמ; סמרטוט : -: : : ך~ף ,ם~~ ~ף ם~~ T"": T: T : --: מה שהיית פעם - : ז · · ל " א תמצאי פנה ט;בה T T • • : : • הפעם את אחות ·:·:-: --- ז-:ז האשלי;ת אבדו עצמן ·: ז:- ר~?ה ןק ~לים ~ין ~~גי רה~pז~rז~~?,ךת ברצפה. ז • T : ואת ה;זה במודע T : T : -: r~ת;א~;~ ~~ין ני את : -. כזrד. רר ;זןr ~יגן י;ן~ת ~ry ךת הארנה רהט;בה לן כל כן ני את מחפשת ·:·:-: : -. -~טע;~; ני~ן ל T~ין T ס;~ה T • •• •• •: •: -: • ו~~ם ל " ני את ך;צה א י~~~ו:ז ך~ין לו f דו ~ע;ף את שתולה נאומה פ;ךה, T T -T : : T : -• ז-: ~י ~יגו נ; w.ת~ דק ~גו p~. יולי-אוגוסט 2011 רזיה מזרחי נערת גומי תקועה סיפורו של סלע ל~ע,דת סגו~י אחרי שז!לנתי את כל הגברים 0 0 0 : -" ." · -: ."" ז -: ז 0 ~נ;וק~ה ס.ר;ל ח~~ i ךי ס~ב. ז!לנתי נשים • : -· ז • א ~ל ~י י~~ w ה f~י w ח~חידה ~י~ייז , חיא ל " • T : • --·: ·: T : • את כל הנשים ז!לנתי עד ש ."" ז - ז 0 0 ."" -: -· היא הודתה שאת עמוד השדרה הוציאו מיתרי הגיטרה חרקו : • •• : •• - זז ז o/f ס;סה ,ה~כtק ל~~ עברתי לחמורים כי • • -:-• : -T ל " א את שאר האיברים הפנימ!לים. "• ' : -• T '' T T : ."' חם עו~רים ~ w ה ~כי , ~~חל סקך~ס ח~חז רס w ב לע~מו w ח~יע סד~ז w ~ם י~~ ~1 ~ז ארסם. נוראי אפשר לבצע תנוחות מגונות לל " ."" --: : ז :-• 0 -• : : 00 ז : א עברתי לכלבים - ז : 0 - : ז 0 ·: :·: ז הם עוד יותר נאמנים עמוד שדרה. אבל מסתנו שאני אשה שנלחצת מנאמנות. :•::• ז • : ז -: ז 0 • :-· : •• -: • ז 0 0 ."" ."" : ."" חיא חנ;ו~~לה. עברתי לרוסים שכורים • • • : • : ז ~סם ~ל ל~י i ת על ,ה~~ס ~ע,דת סגו~י ק~~ה על . ר;ל t' ~ת א ~מורות לחס~ע, ס:יהי לסם על ס~~ה ~ל ס~ר i ן ·: - עד שהם נבלו בעיני יותר מדי . ז : : -- היא נכשלה . עברתי למצילים כי הרגשתי שאני טובעת. : : • • ז --• -: ·: • : -: • • • • --• : -T ~~רות ~~ישות ל " :• ~ס~ז:רי לחדר~ן ם:~~ ~לוחים. כיחוד כאלה לל"א ז •• : ·: w דף לי ר~~ץז:רי . עמוד שדרה. : • ז אז ז!לנתי גופות כי ל " :·:· -T '': ' T : T ' ' : -· T א חיתה לי נורה אחרת חיא ג i ~ךת עם זה. מוטב למות "." ז ז א ~כול לךפ"ק r.ןונpז· o/f ~סה ~ת tt סה ל " חנ;ר~ל~לז:יי ~q ןזה ל~דור ץס~ך ~~w ר ל~יות ~ קו~ה רס~~ז:רי פ~כtלiן . בפוטנציאל . דק ר~קו א i הי ד!ךקו, דק !ךקו, f ~ר ר~קו, T : : '." : ~~חל סקך~ס א~~ יר:זpז~~ ערעור גו~י מו~ס על ת~~ ס~ר iן . לסלע הפכוני . -:· : ד-: . גו~י מו~ס, ר;ל ~סו~ה ~ל ~חד ":.• . די ,ב~ו:; זוהי תנוחה מגרה כמיחד . . : 0 אתמול צמחו לי כמה אצות ראשונות 0 ז :זז ז : ."" ז : 0 - ז -0 הוא ס~ע ארסה. י~~ ~קי~ה מו w,ה~ אבל אני סלע. ~ע,דת סגו~י הן~pז~ .~קו~ה ~קו~ה על ~.רש ירב ~קו~ה ~ם ה~מוס -:· • -: T -: · א ~קו~ה לל " עמוד שדרה. :ז גליון 356-355 ניר מאלבוגט גוני נעמני שולטת בי בטבע ס:ה ~~w י ל~תר ~ת חכz~ס~g ~ין הטבע אינ; מה שהיה TT .'' -" -'.' זיו ס 9 ~ס ~~ערת ס~נ:רי~ה w ל; ד~ה wזק~ w ס~~ין ~~ היה אפשר ליד;ת את תלJדי הפתיחה סתומים ל; הדברים ' T : -• : T • : --• : •: • T : •: T T wזק~ w;ת;א~ ~דוד ~מ;ת זיו ס אשד נגלים אלי בלילה T : ---•• • : • :• -: דממה צ;דבת ל; '.''.' T T : אני כרגע על אי של מחשב;ת T -: -'.' ' --'.'T ' -: w ~ן הוא ~~דחק זיין לי :~ין וזיין לי tpמ ' אל ומ;נ:ריד א;נ:רי ~~ךידונ:רי ךזי~ ~ו ש; 7 ק.ת ~י ש;ה.ק ו~ה לי ?ש~ ים ןח;ל. T T אולי תחליטי כבד T : • • : - ~ם זי~ ~ז:יי א; w זי~ ל~ר עצם אחת לפני הסוף ~~~~ ~ת ס~~ין ~ל~י תזr~לר ~ת סד;דה ל~ד ם~~ תזrיז ל~גי סס;ף ס~ w רים ~רי~ים ~ת י~?~ סחיזכים~ את האהבה שלי הרגת. : : -T 0 "." T -: -T •: wל v ם ר~~ד~ים ~, סא · .ק~ w לש ןח~י ?קיש;ת ~ל ~יירי ~,. לח ע;~ד;ת ל~גי 1 לחישה אחד;נה, נשימה אח;דה ןע;ך נשימה 0 T : : T T T • : T -: -T " : ~זקלימ;ת ל~~ב w ל ?זקימ;ת ~.רכ;ת p1 לוש;ת. P~o/ ה םיקtאן ~~חי~ים ,ע~~ o/ ה ך~~ל~ים ~ wק.ט 1 ~~ח;רי צוק ry ~שוי ~ע,מ;גי !סב זעירים. w ~.רת ?~לים ~~סק.ת .ה~;ק~ל בשמים מתחילים להסדג עננים ונשרים ' " T ' ' ' : -' -T -: ז-: ' T :, ?tP י~ה לחו~ה ךחו~ה כ;לאת ה~;ת~ ~לים; ~~רות ~~זקי~ה ~חיןה, p ~י ?קי w ה, לחי w ה זי p ד;~ה ~פרץ ~דורי ~ולח, ?~לים צ;ע,ך;ת ה:~ר~~~ ry לקית ך~ז ~ש;ןה. ע;ך ם~~ יולי -אוגוסט 2011 דגנית סנש דניאל עוז * ימי החול שפתים משחקרת :• -T:--: מי זוכר את ימי הח -.. : ". .. . ~~סק ~~~, חול ~ס ~ך~ר הראש נע T T ~~, ל~ר ;י ~ל-~ ווiרקר • ' ל של ארגז משחקים אר אתר בנ~~ה אותר ~ר~ חרל 'T ק.ל ~ערן ח~~וך ק.ל ~לרה עסה ~ח ' ג לר מרע.ד ~~יהי ופתאום אני :פבר ל ' T T : -': : • א רוצה. ~~סות ~לר ~ל ס~תוע ~רוע מה אני ערשה עם לשרן שנ~~ה? T' : T ' T • -: T ~לוי ן~כול םי~~~ :פמפרש הספינה הטרופה T : -T ' : -:-• : ~ק.ם י i ךד :פמה רומנטי • : -T ~י זר~ר ~ם ח w ק~ ~ת ~~נכ:ר ~ר'ב ל~יפ i ת ~חול :p מר ~קבו~ה ~קו~ה :פמעט נרדמתי . : -·: -: . : ז והכלת גליל ניר עם קריאה לעזרה • : : : -" : : T • : • .'' :ז ~י~י סח ' ל חלום של ילדה - T : -:• : ופתא'ם אני :פבר ל'א רוצה T T : ' :-: • ~ט לך~סן ע,~לס:ם ~ה י~~ ע i ~ה ~זp~ה? ~~~ על קצרת p, ~ר ~~~ערת כקרת ~יק.הו ןזr~ ~ל:ר :p מר ~צוע ך~נכת פ:~ i ת ~י ז i ~ר חלום f~י Jה י i ם ק~~ סלב ~ל 9ע קס~~~~ ~לדים ךחצ;זגר~שות :p ל~ל~ים זק~:ם צ Qiק i ת רנכלסלים ז~~ים ה~~~ ק~~הי ~ת ס~ךק.~ת ו~~נכ:ם ~צ;ז~קערת, ~צ:י~ל~ל i ת ךןצ i ת נ i ~ל.ת ת.?~~ס ' ר f קך~ר דר~ה ק~~הי f,ת~~~ רז.את סאר 9~ת w,ר~ :pאך~-ת~זr קשוןה wf ק אשר לעולם ל'א יתר. -'•, T : ."' -: ךק~~הי ~~זקי~ה לה fה i ד ,ע~ . ר~יס (על ~ף סע.י~:ם סצר~~~רת), נפש טהורה וסבוכה אשר אהבתי . ' : -T '." -: T : T : ."' ·: גויון 356-355 יואב עודד לבחירת הקוראים ילדי האהבה ע;ך ל;לה נזr"~~~9 א;ת o/~tp ~.רר יי:זקtדס עם יו:נ;ע~~~ םיר~חזr ~~ים ל~קו ~~די rזזp~~ה סד~ז:יי fה~~ על ~ךע ע.ץ ם:~ ך;~זךים ב; ~ל;נ:וי סיו ת;ק~~ ~א;ך ~סי ך;~ה ה~~ השני בירה זה היה לילה ל ס~ה יו:zן~קז ~קך~ת ה~;מpז TT :• -T • • •• : ז א ~~מוץ ע.י~:ם לל " ~ךל o/ ~ל ~זp~~ז:יי99 ה לטוךק~ה ח~~נו ןה על ן; :p א;ה~ים w חק~יאו א;נכם עד wrr~י rr ~~ל~לר שפצצה נ; n תת בביתי • •• : :· :· T T : :• דק rז~o/מ;ת w לנו דקרו ~לי 9~rr ~ה ןה ס~ה ~ערר o/ בוע ל~~י םי~וש~זr י;ם ךל;לה עד o/ ~קלעו :pתלזr ח~~ה הלבב;ת שלנו פעמו שפתי שעברו ככרטיס אשראי לל"א מסגות -:T T ·: T : ·: ·: : • : -: -• : -: : T ·: -T : :p מ; ל~~ר~ ~ךדיל~י ~ין tp ~נ:ו:ר ת;קוש~זr לךןסה rז~:ת הו~ף ~~o/ן 9 ~יר !ךקו א;נכנו ~ין זr9 די~ים וי n ;ת בירה וסיגו~~;ת • • : T • •• ז הדלקנו ךי 9 קי חו:נ~זr~ שם T םי~~pז ~עירים צ;~קים סנכ~ז:יי ~ת גו~י על גו~ן לא;ת אהבתנו :-: -ז .. צריכים עזרה ." . . : : ז o/:P ~ך~ע ~ן n ;ת o/ ל ~בוו ילpז9 ה חדד~ז:יי ~ר ואלי מתעד הנ " -•• T : • :• : את אהבתנו -:· : -ז .. ל בויךא; •• :• את כל החמלה דזr~~ו ~~ךנו T • •• -: -T :· ~ם ~ת o/ ו;ן o/ל~ל~~ לע~מ; ילדי אהבה. -.. : : - ~ין; ה~~~ הוא ק~ל ת~~~~ סדךקים . יווי -אוגוסט 2011 דרור עמית * * * ד~זזr ~~דחש ל~ט ~ידו o/ ל:ם. ירושלים ~דכק.רת ~~רסקים נדי להשאיר את ירושלים : ,'' . : -: " :. - ז • • ' • • • -T : ק.ד · ~נ wיזr~לת;מוה~זrייr~rז~:ת נדדכם של זכרים נוגשים מחנות למערב ז-: --,','"·.. : ' T :• 'T: '.' T : -: דאיתי ש;טךים רצים ' T ': • ' T בהגיעם לגיל ההתנגדות. נבלו את העיד לתל אביב. ' T '.' : T : -: . -. : ז . -: ' T '' : אל עבד עונים צ;ע.קים . . . -: :· .. :· ~ר ;דו o/ ל:ם ח~זקי~ה לח~~חל .ה~~ל מגוליה נחךב;ת בנדנן T T ' T '.' T : • ~ךצו ,םיקtיג;:ק: ו~~חו ~~לי ל~קtזr, : - : - המא~מ;ת להשלף נע;ד וגע :· : " : : -: ח~יחו ~נ;ך;ת ם:~ ת;ך;ק~~ ן;קך:זr - ז . ירושלים כבד עיפה מת;שביה, T '." T ' T '' T T : ' -T : ר.~~ r ה;ךמ;~ים W ל זק~~ה. ומשאב;ת נשער הגיא. ג~ ~~בת נ םיבצ;~-~;,;;מ נהרי ירושלים ' T : ''T : ' : T : • : ומהמאמינים הנאים -. . :---" : ז . :• •י, - ומזהמים את ךח;ב;תיה ,'' : ". . :--: עיר של זכרים נעגנים עצומים של ירושלים למערב. ' -' T ז ' T : '." • TT : '." ' -: :ז נשכב;ת של שנאה . :· : w ~י~רי ה~~ דקורים ~ה ז . ז : ש~כות - לס~יץ ~ת .הן;ש~זr :" -: : -: : ז " . ז . . . ומזנך;ת ז:- חי~ן ~סור לה ל~י;ת לחזוק .תוכ;יtקtחזr מעל לגבע;ת עגלגל;ת ירושלים. • -T : -: --: T : • וצחיחות נחזה אשה ז . יי -: -. : ירושלים ממאנת להתרגש ~~עו ~~רים ~~ךלים דיחדזrלםיקזrך~~ אפלו את השגדיר~;ת העבירו .·:·:: ·.. .: --:· . : " : '' -: ' : ."' ."' T : ' -T : ~~לו לב ' ~ח דר~זrת.ק.לזr~זr W ל ~י חיא. לתל אביב נדי להזכיר לה. : -: ז :יי ז . . וחגיג;ת האחוד • T • -: ב; ד~~ית. ~ת ק;ל;ת rז~~מ;ן,דיד~ומזr ואפלו נמל התעופה שלה T '." T : --: ' -: קחו ה~~~ ~ת ~~ךל.יס, נמצא בתל אביב, נדי למנ'ע ממנה : . :" . " : : ". ז - ז ז . . והש;מך שבמגדל , . -:· " -: להמריא ולכר"ח מזרחה . : ז ז . -: . : . : -: :ז היא מביטה נעצלתים מזרחה T T: ' ' -: --: -T ' -• והיא תשוב להי;ת : • T • : י~;ך~~ דזr,םי~;צזr עיר ככל העדים. ' T '.' T : • ךג;ך;;ת ~ט ~ט אבל ירושלים, לנה במזרח. ' -T ' ' -T : T : עיר רפויה ז : . :ז ,ט.ק;;~ שהדם ז;ךם בה לויאש . T T '' T -;• מזרחה, : ז ז . אל עבד ים המלח שורה ארנה של ירושלמים -•: -T ."' •• :· ' : -: ."' T '.,-: T בשו השבוע להגדיר את ירושלים ,'' -:· : ~~;ב .ם;ד~ - . ז- : · ~ת;ן ה~ןקtזr להל ~:;גיב . בשו למוד את ירושלים באמצעות תל אביב. " : ',' : : ,'' : . ז . . . תל אביב נסוגל של ירושלים. ' -T : '." '' :-: ' T '' לפעמים אנו ש;כחים מי סרגל של מי, ' ."' ' '-: ' ' : T ' T : ' ולפעמים ש;כחים מי של ירושלים . -: ,'' : . : : ז ז .. . וירושלים של מי . . ·: . ז . ז-: אפלו גדר מתחו נדי להגדיר לירושלים ז ז ז 356-355 גליון דניאל קלדרון שני רון * מלחמה ושלום מלחמה ;:~זקיןה o/ לי, o/אי v ~ת ,~~וא o/אי v ~ת אוהי (וילנלה) ~לחמה היא תפארת הכ ' --,'".': • ' T T • ~ע~ה~ y ת, פוחדת, חושבת ·:·:··:: . . f ן~ה ~ל ~ו ~~רהית ח ~גוו ך~~י~ 9 ים קיצוני . ... תרבות חרבה תחת חרב w אסור לה להיות חשובה . T -: : ' T T • •: •: --T :-·· : fסי~יי?to/ ל סרכות הןינrז,ע ק~ים ~~חי~ים, ~חלשה מכריזים * ~o/,~~י:ז ;:זדרו ~יד סע,~~ים ~לחמה .היא תפא;~ ~כ · --'.''.': ' ' T T : ' . .:~ י~~ ה~~ ~לי~ w ~ג~רו כל הדברים שברצוני לראות ~ :• • :•:· •T : -T • T • • י ~ל ~ריסה קי~ית שוע.~ים לובשי מדי לצים . .. .. -.. : . תרבות חרבה תחת חרב ~בוא לנוס ~ךרוע iסי~ . קזקת ~ענן וצבעים נהירים • • : ' T : T T • • • : -: יי ',.'" --T ו:;נ~ית קפה נשרה התעופה T : -": • '.' T • ~הגג~ת מו 9 יקה של אוהבים מו~ים ~ק~לים ~v דבות מרהירים מזכרות עשנות • :-'.' T • • • f~~o/ ה ~tז~ו ךנכ~שיב ~לי . •• -: T : עקב גבוה ~לחמה היא תפארת הכ'ח --'.'.'': ' ' T T • f קץ ד~~ים נון~ים םי~~~~ 7 זקקום ~ע.בר ~~פ:רז הפושךr * T • • • •" fע~~ ףPזל~y ל ו~~ עטורי מדליות ועטורי שבחים • נו~ y ~לות נאחזת באנשים בצפונים ·: :· ·::·: - : -ז . - . ז: · ~ל~ .ת הכ ~~,~· א:י~''.המ ' --'.''.': ' ' T T : ' T~ תרבות חרבה תחת חרב ~ער . רד ~~ךמ:ךת ~מר תק~כt~y ל קיר עם חבלים ......: -ז . •: •: --T :-·· : ך~ךיס ~~ ~דחף בגרגור של חתול y~פ i ת ~י~נכ:ם דר.אשה מסתחרר מהגבהים • T: -" ": -: ' T • • • ~~סןת ~~~זקים ם:~ך~~~ ול t'ט ל t' ט חד קסpז~i ת ולבדה היא תפ'ל למטה • T -: ' ' T -: T :• : • : ם~ז:; זו דרו ל~י iת ? ז:י~~חי ~גא . רו ו:;נ~זקי~ה ם :חו~ו ת~~ ' !~לו ~t'תזt ז:י~ע, 9 י שוב ;:ז~רומו יותר מגרה .''T : " מהשואו טים : T -: 9~f ~ת יי~ו יולי -אוגוסט 2011 מיטל ריינזילבר חמוטל רענן שיד פיוס ניצוץ השלהבת לזכר שלהבת פס ז"ל ן~ן~ן ל " א ~דור לי ~ה ן~ינ;ו ~·מpזל אלו ידעת את משמעות החטא " :· : : :זז כששאלת א;תי על אם ומה ולמה ומדוע ::· ::-ז --- . . :: . ז- - ז - אולי היית יכ;לה לחט"א -:-: " ~ה י~~ א;הב ~ר ך~ם ~~לל ז ז ~ה י~~ ך;~ה ~ר ~ר ~ל~ר חים ~דד · ~ל ~ wם~~ האם וכמה את יפה רל~ח א;סן ~ליו ;ת~ . : -: TT - -· ל~ה י~~ ל " א ~~יט ~ר רל~ה ל"א ~rז~ק ומה אני ח;שב עכשו : -•• " : אלו ידעת מה ז:את אהבה ז ז • ז- T :---: : אולי ס~ית ~9 ~י~ה ל.~ה"ב ך~ל סד~ד .קיt;ש ~ר זזנגינו י;דעים ~ה w ם ~רה ן~ן~ן ל"א ~~ךז:יי לי ~לים ל~די ~זp~ט ךא;סן ל~דו ב. · דק ל~א ,~;ל לר ל;~ך לר דק את ~w הו ;;~~ליrז ר~~ע -- ל"א י;ך~ ל~ה. ~דל ~ן . אלו היית י;דעת להתחיל : -: --. ,ך~;ל ~ר ~ת י~זr י~~ .ה~;ך · ז . אולי ס;סה לר ~~o/ רות ~ם ל~~ם ~9 ~יב םיעיקpז~ ~ר ~י;;הו ~חד ~דר ~ךר ~זp~ן דק~~ ת~~;ש fo/f לם ךסמ;ןי ~ארי ~~ ~ע.י~י . ל;~ך לה י~~ ~ן o/f~~ ל " א ~ר~י o/ ה '~~ך ~~ ז; o/ ~רי~ה ל~~ם . כשכלם פתא;ם י;דעים • : : • .-. :· : ךח;זקב o/י~~ ל"א ~9 ~יק לר ז ך~ל סד~ד .קיt;ש דק~~ ל"א י;ן~ת. ז ז אלו היית י;דעת משהו על הע;לם " ז" ---:• ואולי ~ w הו ד~~ ~ל ס;קום כשכלם מסתכלים ןr;בגמ -T • • : -: • T ••• :· : היית י;דעת שמי שג;פל •• ·:• :· - - ~~ ~ר~י o/ ה ~ל ~ר ~מו~ה ז• ריב; ל"א לקום. Wff לם ~~לים ח~זון ז את י;שבת לבד. וב;כה. -: ;• :· : · ז אלו היית י;דעת שהח~זים הם ל " · --:· --. .. א זרי ופנה .•. ז:- wםי~זrס הם ~ע~י ק;~ים fo/f לם ~ת ~ף ד~לם ~~~יעים ס~ית י;ן~ת ןי~;; סלןה ל~.ךת את כמ; תמיד ט;בעת • : : בלם את הבדיחה ש;מעים • : T • :-·: "• ל " - ז םי~זrס הם ~לה .םי~~;ח;; ז . ל~ה דק ~~ א ת~~;ש ? כשכלם מצליחים נגד;ל T : 0 : -T ',• :· : • את ל " T: ' T ' : -: א מצליחה נכלל fo/f לם 9 ~י~ר ~~~חים ~~לר לס~ 9 יד ןה ס fלל . ל~~ f לם ןה ~ל ~ר ~ל דק ~~לר ןה ל"א ~שוט בלם נחרו לחי;ת ..· ז ז :-•: מדוע נחרת את למות? ז -: : -: ז גליון 356-355 חובב ושלבך משהו ממך סתיו באמסטרדם דעה קדומה האם אוכל ל;מך , --. שמחי;תי נע T • : • .'' חל;נ;ת ביתה T " ~ךךו f לל נ;זכים f ~ך~ע ~א;ת ~ה א; Q ף ןף;סזr נרחבי לב העיד , • T " -":-: ~ו 1PWם~~ ל~~ם .ה~;; ךגו~~;ת קז,כנ;ת ושפtלש אי אז , T " : '•,.'' צוןח, רי~ח ~tפ~ם. י~~ ח;לף ~~, או~ן, ,ן~~~ א'~ י~~ כ'ל כמ; מסךב;ת לכל T : : : ~ל ~גי ~י w חו ז: ~ק;ל ~חיו , ~~ןו . ~~גי ~o/~~tיו חנ;י~לות. המרחבת ·:·:: ·. כ~ת v סמ;ן, שעת לילה מחרידה ~~ T ': -T : . ר~ת ,איל~זrל ןח ,~;א w ~נ:י~לז:יי ~ת ק;ך rז~~~ים. י;ן~ת ~ש ~ם ~~ o/ חו עצי התעלה ש;לחים • : T T : -•• -: ~ה ~ש ל;~ך ~ק;ל ?ן~~ -~~לי אצנע;ת אךכ;ת, •••:-T : '.' כק;ת, ~ל ד~ז o/ ~י rrח wו . טפח לשא.ל. T • ~חרי ל'כזr מה תשתה - ~ו סשוף ו~~ה ח~~ח; · כ w ל ז.רם ~ז ס;גו ~תחזית;. ~דךכ; לקראת ם~זr ~ה ז:י o/ סח? לחות כתמה ~אד .של~~ גופה נטה אלי T ',•: -" T T T " ת~~;נ ~ס~ו על ספסל; חצנווי . אבל יש • סם -T : - סם ~לי ק.~ף :- ~ש ךס;פ; ~חד . עכשו, T : י~~ ח;זקב ל~( ~o/חו) לאטתי • : -T ~אן , י~~ ש~~ . מודע T לדרגת האפס חגות T '.''.'T • • שבמצב ח;ך~ת f ווס .תיקtירח T --.'' יווי-אוגוסט 2011 עדי תשרי שמש פלורסנט ענקית צפוף לי~pזג;: ~ה לר ז:~~ .. · ד חנית לרגע הזה והנה ... : :-:· אמד השלט תדאי הוא ח~יע ~ל:ר . • : • ' :• :• --T ~ש לי רלי~pזג;: ז:~~ f ~קנוק ךס~~ ע~~ר ?תוך ךע.~ים ב " ה ד:;גים לי~pזג;: ס~:ר גוף ~ . ~זע o/לא w: ז ~זp~~סה,ה~כtק סגורי ל~י ע.ץ ~~ז:רי במטה נגדים מנסים לפצות על צודה -י : ז T --: · -: • עם נוף o/~~ ~תוך ע,רמות כ~ים על ע.י~:ר . ~ה לר . ז:רך~י דק ;~רות o/ ל םי~:~ג;: 1םיקt~~1f כאי סpז~q לות ~לים ?תור דא w ר כמו נמלים לסכר יתרוצצו תחת השמים ך~פוף :- : ז · ·.. ז : ·: -ז · o/ה~~~ לר ~ם o/ ~ש ~לודו 9 ~ט ע,~קית ~ל i!!ij ם ~:;גיט ~ר כל מה שרצית אי פעם תפור T --•• ' T': -T 19~ ~iJ ~לסז לוחץ על ~ח~ילה tt סת ךח"ךים ~ין ~jך :;ב~לל ~~תורים שו?~ים f,ע~ w:ר ,fר:ו:נובpז~~ גם ל " א לאריו . --. : -·-· - מצניע על כסו הגדול - ח~ה י~~ חולף ךח i קף, עוד יכ "ל לבל " 0 T •: -: T ע את כל לקרס ,ףך~~~ f~ד i ב f ~ד ל " א ז:ר~~ד לר f רןה. ז:רק~י ךנ:ר~:י ij ך~ן o/ לר ד~~~ח רצית לבנות אתו מגולים עד -' T: ' ' : ' ' T ~מונו fת iך א Vf ד 9~Rf ה. ד הרגע הזה והנה ... : :· --:· צפוף. T שמים חדשים של ברקד מצעד המזוודות צכסת wם:~ o/ל ב . קד ז~~ ז~~ ' -T : ' : ז : ~~w ף. rז~~:ם.םי~pזוני~pזw ~ת םי~~~ w בוע o/f קט !ו ךן!ה צוע,ךים על ~19 ךע.~ה f תו~ם מצעד המזורות מתחיל להסתובב לאחד הנחיתה -T ' : ---: ' ' : ' : ' חולף. ל " א לסעיד ק:ךש, ל " דגליו לוחשות נפעם האחרונה צעדים. א לל~לר f חול ~~אנ:רי ו~~ ו~ין יו:נובpז~~ הוא חך~יש f מו ~זקי~ה. ' T : T -: -T ----: T : ותומpז~~ח ~~W,ת~ וו . רו ~לי f דךכו תו~ס ~נוסנ:רי. ~~ךז:רי לו, ד:;גים עו~ךים פ ~9 ~יב נוף נו~ץ נכסת ;o/ ם 9f .רט ע,~י~ה o/ ל סךחוב נו עז:ריק i ת ~~שו א i נ:רי לראשו~ה f ע.י~:ם f~ד i ת ח~~נו ה~יר:נpזג;: " ה לדאות עד ששמים נגעו בנו ·: :· ז ז -· : T נגדיות דגלים ובצעדי א!!לה מדלגים עלי 0 0 0 0 0 -T : -: T T -:-· -: -: --: עם ח w ~ת תולילזr ~~דזקז:רי על 9 רי~ים ע,מו Q י דוס ך~ם ~~~~זp~ח. :;ג~רי~ת ijכ i ~ב סראשון ~tק~ח נו g עת :~ים על ~~לת ת~.?ד ח i!. רת f ~נוב ריץ' ןץ' ל~~ ~ת זr w ~ת ח~~ :;גזp~י~ה ש~~ · ה~~,ע ף f מו ~זp~?.ת יום ~ל.ךת :;גק~ה עו~ה למצעד המזורות מסת!!ם כבד לאחד ההמראה 0 0 : : :ז T T: ----: T : 00 -: 0 ן~~ ן~~ o/fם:~ qםיקtןo/ ל ב "קד . מוכר ומוכרת מופיעים בהדרגה נתונם T : T T -: : ' ' '.".'' ' ' ~~אנ:רי !ו ו~ין יו:נובpז~~ הוא חך~יש f מו ה~י~pז גליון 356-355 לג ןאור ק"שר תמתח םלמי יאנ ליכו "לשמוע השיח םע ןאלחנ רני רכאש יסיימת תא ילימוד םהתיכוניי יוחיפשת ראח הישיב הגבוה ,כלשהי הב לאוכ תלבלו - רבעיק תבמחשבו - תא ההתקופ ישלפנ ,הגיוס יהגעת םצהריי דאח תלישיב ח"שי "יצחק ,שבאפרת םש יפגשת הלראשונ ם(ובפע ההיחיד (מאז תא ןאלחנ .ניר ,ניר יכפ השהתגל ,לעיני הרב-מור רצעי בבמיט ,שנותיו ןשזק לק רמעט תא ,פניו זאח דבי תאח תבעגל קתינו דובי ההשניי דבתלמו ,הבבלי דבעו החבור לש םתלמידי םישובי .סביבו יהצטרפת םאליה דללימו, רולאח ןמכ ישוחחת םע ןאלחנ לע חאור םהחיי הבישיב ה(אלי יהחלטת אשל .לשוב) רכעבו הכשע ינטלת תא ירגל יושבת יללימוד להחו .בירושלים רדב למכ ראש הנחז דלנג יעינ אל ליכו ההי ףלחשו המ םבעצ הקר םש תמתח ילפנ ,השטח קעמו תבתהומו .הנפש שממ וכמ להכ ההי ההצג .מכוונת ןאלחנ רני והנ החיד לש .ממש ,חידה תהמבקש רלפתו תא העצמ לע ייד ההשיר ,אך ,כמובן אלל .יכולת דמצ דאח אהו גמייצ חבאור וחיי תא פהסטריאוטי לש בהר ,הדתי-לאומי דומצ ראח - ובשירת - אהו ףחוש ולעינינ חניתו דח לש וחיי ,הפנימיים םהנמצאי תבהתנגשו תמתמד םע ועולמ .החיצון ףוא לע יפ ןכ הנדמ יכ אהו שמבק ןאלחנ רני אלמצו תא רהגישו ןבי ישנ םיקומי םמקבילי ,אלו השדומ יכ םלעול אל .ייפגשו ןומ יהראו ןלציי דע הכמ התכונ וז הנדיר בבקר ימשורר ןהזמ .הזה רספ ושירי ,השני שהא ההרגיל ,(ריתמוס ץהקיבו דהמאוח ,2011( םאמנ קעוס םבנושאי םרבי ךלאי :ערוך םהחיי ןבי טהפיו ,והמציאות ןהשיגעו ,והזקנה ההמשפח ,וההתבודדות ההחוב ,והרגש םוע תזא רברו דמאו יכ לכ ואל םאינ אאל םמופעי לש תתבני ,אחת טקונפליק דאח, ועלי יאנ שמבק חלשוח .איתר * ךמתו תצרר רהדיבו רשבספ ךשירי ,החדש הערל יכ םפעמי תרבו האת רדוב םבש האיז ."אנחנו" ימ אהו םבעצ ראות ?"אנחנו" םהא האת תבאמ רסבו םשחלקי םרבי רבציבו יהדתי-לארמ םחשי תא ראש האת ?מתאר ,שכן יאחר ,הכל הנדמ יכ אדווק רציבו הז - למכ רשא יחלק ההאוכלוסיי - ישרר הבמ ושאנ םמכני ף'עוד .נחת-רוח' יאנ אל עיוד םא שי ""אנחנו דאח 'בספר יבעינ שי תלפחו .שלושה שי ""אנחנו אשהו םאנשי ושגדל לע דלימו התור ובצורת ·הליטאית ,מסורתית לש קעיסו יטוטאל אולל ףהר ןבעיו תבסוגיו דהתלמו. שי ""אנחנו אשהו םאנשי תשראשי םהתבגרות החית תבוועיד 'מדריד תובהתנתקו םה ומצא רכב תא םעצמ תבראשי יחי תההורו ,שלהם ךכ לשכ םהתבגרות העבר םעליה ךבתו הההווי תהפוליטית-ישראלי .הסוערת שוי ""אנחנו אשהו רכב רמעב ,לאוטוביוגרפיה אוהו יבעינ ירלוונט ההרב .יותר וזה "ה"אנחנו לש י"מבקש ,פניך" לש םאנשי םהמבקשי אלל תלאו ראח .פנים םמבקשי תזול עומג .ואינטימיות הו '"אנחנו" ההז אהו - םכש רספ ישיר ןהראשו התחינ לע תהאינטימיו - ןמתחנ לע .האינטימיות ךובהמש הלשאל ,הקודמת ךבשיר ה'העגל רשלנ 'ריקה האת ,כותב י"לפנ הז חהרו /באה הולקח להכ המהעגל /שלנר יאנ ענשב יבימינ אשל רשמנ .לב" הןמ האת םבעצ ןמתנור ?בדבריך םשהעול יהדת טפוש םניר ?רגל יאנ ןמתכוו ךלכ םשהעול יהדת יח אל םפע ףבעוד לש תשביעו ןרצו .עצמית יבעינ וז תהתאבדו .רוחנית תאמ םשהעול יהחרד אמל תבגמילו דחס תובמסירו שנפ לע ,התורה תאמ םשהעול יהדת אמל םבאידיאליז תובמסירו שנפ לע תההתיישבו - לאב תהנח תהעצמי אהי ןאנטיגו שלמפג םע .אלוהים םאלוהי ואיננ ימצו אאל םבמקו 'המעורפל אהל 'ברור ףהחשו אוהל .ידוע ןאי םמגלי יסתר ,תורה רנאמ דבתלמו יהבבל תבמסכ ,חגיגה אאל ילמ ושלב גדוא :בקרבו וא חבניסו :פוזיטיביסטי ימ חשבטו ובעצמ ןואי ול ובתוכ תא בהרכי בהכוא דוהח ההז אהנקר ""דאגה - ןאי םמגלי ול תא ,הסתרים תא רהדב .עצמו רבשי ההז יאנ הלמעש קצוע תא ההסכנ לש הההליכ הבתודע קשר ההעגל ""שלנו המלא לוש םכול .ריקה וז התודע השדומ השהתיישב לע קהעור יהראש לש ההחבר ,הדתית יובעינ אהי התודע .נגיפית רבשי ג'ג 'הישיבה רמתוא רנע סהקור תנפשי ףמעוד ת'הרעיונו 'הגדולים םהמוטלי לע .גבו הראת :חרתם ה"והשרוע ההדק לש רהבק אשל הפסק /ממני תובקש ההישוע השחית תנקרע יממנ /בצרחות תוהופכ תלאיל ,השחר רשכב ההפציע לע /הגג, יוהיית למט המט שומבק הממנ הבכניע /שתתגלה שותפר יעל תא תסכ /שלומה ראח לכ ההמלחמ .הזאת" ןהרצו זהע עלהגי ילאיזושה העמד תנורמלי יכלפ םהחיי הנדמ אכל יאפשר ,בעולמך בומרטי הז המלוו תא .שיריך ןהייתכ יכ םהדברי םמתיישבי םע םהעול יהתורנ בהמכתי ומיסוד םעול םערכי ?ברור יאנ שח םשהעול יהדת רעוב .וורידיה םהצעירי לש םהעול ההז םנמשכי רבעשו ןהאחרו ריות למכ ילרב אשל קהפסי קלעסו ,במשוגעים ,בטירוף :בחריג תברעיעו לש םהקיו ההז י[רב ןנחמ .מברסלב] תבפריכו תהממשי .והתוחמת םמתגעגעי תלתורו לש םהאד עשנג םבעול םערכי דשיח םע תהמסור ושב אהו אמל שחידו 'מטלטל אל םפע ןמסוכ 'אפילו .והפתעה יואנ שח אשדווק תהמודעו ההעמוק לש יהרב ההז ןלשיגעו תמאפשר ול םג אלהבי הלירא .גדולה ייול-אוגוס 2011 הששזור טנחר יהשנ ךבעולמ .הרוחני ןהאי םהדברי ?סותרים לאב טהסובייק ההז םפתאו המתגל .כריק לכנטו דקידו .רלוונטי ףכאוס םמספרי ,ישנים רשכב אל םפותחי ףא .מנעול ףוהאינסו חמצלי ץלחל ואות 'מעצמו םפתאו םג םא םהמספרי והלל אל םפותחי 'דבר םה םהופכי ,לכתב .לשפה םפתאו טהסובייק ההז אנמצ חבשי ילעומת למו מישהו . רנבוק ב בכת רבבר , ןזיכרו יכ תהאמנו תמאתר ם"מקו שמפג ןמעוד ןבי ןהדמיו ,לידיעה ושאלי ןנת עלהגי לע ייד ההקטנ תקיצוני לש םאובייקטי ,גדולים הוהגדל המקביל לש םאובייקטי .קטנים" יואול וזה שהמפג םג לש תהאמנו תלהיו םע ;אלוהים ומשה רבתפ ההז ןבי ןדמיו ,לידיעה םקוס יאות אלל .הרף ·:· ןבי שא הרגיל שלא תפורצ הגבולותי ןאלחנ :ניר שהא ,הרגילה ,ריתמוס ץהקיבו דהמאוח 2011, 94 'עמ יהתוודעות ההראשונ ילשיר התחינ לע תהאינטימיו ץ<הקיבו 'המאוחד 2008( תמא ןאלחנ רני 1 החית הכרוכ תבטרד שנפ לע לגבו .הזעזוע דמלב םסגולותיה ,הפואטיות יחשת םבה המ השדימ קביאלי ובמסת ההידוע הלהליכ יבלת הבטוח לע יפנ יגליד :קרח וכאיל תמתח םלמילי תמהבהב .התהום וכאיל רהמשור ההז אנוש ובחוב םחומרי םנפשיי .מאיימים רספ שחד הז ההרבה-הרב ריות 'אפל רקוד ךומסוכס ומקודמ רהבהי ,יחסית ושהי וב םג םשירי ןשנית ןלעגו ,בהם וכמ ישיר ת'טלי .היופי' בבמרח יהשיר לש שהא רה הגיל תבולט תתחוש ,הטלטלה תההיקלעו הלמצבי-קצ םמסוגי ,שונים תהקוטביו ןבי המעל ,ומטה ההכמיה רלקש ,ולוודאות דיח םע תאימ תהבדידו .הקיומית הנרא יל תשקיימ הזיק הברור ןבי רספ הז רלספ יעיוני-ליר אשהוצי רני לאור , טכמע דב בבד םע רספ םהשירי וושמ םא י r ךלב תוכותר ההמשנ ושל ח"רו שוקוד יבחי םהיו "יום ת<ידיעו ,ספרים 2011(. רספ הז קעוס הבתנוע ןשבי א"רצו ,ושוב" ןבי ההריצ תלחוויו תעל-מטאפיזיו ןלבי ההיריד תההכרחי ,מטה לא ןהכא .והעכשיו ךא םא רבספ יעיונ הז ליכו אהקור עלהגי ולאיז התחנ תמשיב ,רוח יהר רבספ םהשירי תתחוש ההטלטל ,דומיננטית יוהמטאפיז אהו םג תודאו םוג הערג .ותהייה טהיב טבול ראח אהו ,הארוטיות םג הבמובנ בהרח רביות 1 םוג סביח לא ,האשה אשהי דתמי תדמו החשוב בשיריו • דאח םהפרקי רבספ - ה'שנ 'אחת - שמוקד ולאשת לש רהמשור 1 ווב ישיר האהב יעז יביטו םבה תנשמר הבקפיד תנורמ ,ההסתרה דיח םע קמשח יפיוט לש יגילו :וכיסוי קמשח וב תהארוטיו תמובע תבאמצעו םרמזי תותמונו .סמליות םרבי םמהמשוררי םהדתיי ויצא ימקפל האדרת לש תחבור ב"משי .הרוח" הנרא רשני חהגי רמעב תלגבולו ,הקבוצה ןה הבהעז ההרב תוקריא רהתיג לע קחל ןמ תהמוסכמו ,הערכיות ןוה תבפריצ יאמצע יהביטו .האופייניים רני במתכת םע ומקורותי ,היהודיים םע תעולמו ךהתנ" ,'המשנה דהתלמו, ,הפיוט ההקבל .והחסידות םג תהשפעו תמדתו תשונו יומהוו חהמזר קהרחו תמופיעו הפ םוש ובכתיבת 1 תוניכר ההזיק תלישיב ז"מרכ ,הרב" השחית תבי להגידו ושל ילפנ גשהפלי תלמחוזו םאחרי .וחדשים וספר הז לש רני טבול ובייחוד לע ערק רחוס תהייחודיו תהסגנוני לש לכ ללהבדי ןמ'עיד ,עגנון' םמעטי םכותבי הבצור תזא םמשו רשהדב םחוס תא םיצירת יבפנ םציבורי .שלמים עמדו םא ןכ תבחר ךבדר ?זו יאנ בכות תא הההווי תהפנימי הב יאנ 'חי תובאמ אל קעסו ןבדי ןוחשבו םא הז .יתקבל יואנ חשמ םשהדברי םמגיעי םלציבורי םרבי .ושונים יאנ חשמ השהאמר לש טפרוס יכ יהאינטימ אהו יהאובייקטיב 'ביותר המוכיח תא העצמ הבצור אל ,רעה ווזה םג ןיתרו ימשמעות הלהווי תהפוסט-מודרניסטי ושכולנ םטבולי הב דע צוואר • במוטי ההגאול ךמתו םהחיי בש הועול ןבי ,השירים דובמיוח קבחל ה"גאול השאינ .שלמה" ןבי םא הגאול וז הבא יליד יביטו ךדר ףהגו ל("אב ההשאל תשבאמ ורצינ /לשאול ווגמגמנ לכ ךכ /איך וגמגמנ תלחיו לא /הגוף /הגוף (שעזבנו" וא ךדר תההינתקו ןמ תהמציאו ן("ומתחנ יבבכ ךחרו /לאהבה ,אהבה ,אהבה /בואי קשר תמתח םלמי יאנ ליכו (לשמוע" הנדמ יכ אל לכ ךכ רמדוב הבגאול וא ואפיל הבגאול תחלקי אאל הבטרגדי לש ,ממש ןבאי תאפשרו :קירם יבנ גהזו םהצעירי אשל םמוצאי רגש ,ביניהם םובנ אהו טהחו ;האחרון יבנ ההישיב םהצעירי םהמרוסקי תתח ,רגשותיהם ןוכ .הלאה םא ,כן הגאול וא ?ארנון ההגאול אהי יבעינ הההכר הבהוו תובכוחו םהגדולי םהנושבי בו • אל תהיתפסו רלעב אול הסגיד תלחלומו .העתיד תקבל הההוו אהי ,מורכבת יכ ראי-אפש ""לשחק 'איתר םכש ןשנית תלעשו אלל ףהר םע רהעב .ועתיד לאב םנוחי יכאב הההוו םמהאסקפיז לש המ השהי וא .יהיה ןנית ,לומר טכמע אלל ,ספק יכ ךשירי םהחדשי םעוסקי רבעיק דבעיבו יאמנות לש תחוויו ,'אמיתיות' אול יבכד םמוזכרי ןבאופ שמפור תשמו לש תמקומו ,כירושלים) םאירועי ת(שב (נחמו םאנשי ד(דו (הלבבי .ועוד םוכשקוראי תא םהשירי םהמזעזעי םבערצמת קבחל ת'אווש 'ההיכרות - אשהו אלל קספ קהחל בהחשו יוהמרכז רשבספ ןמ ההבחינ תהפואטי - ןאי סמנו ןמלהבחי יכ םאות םתיאורי לש ההליכ ךבתר להחל קהרי רכמ הבדוגמ לש י"אנ ךהול בברחו ןואי םאלוהי ,עמדי" וא הכשאת רמתא תא דהיל השרוצ תלעלו עולהגי ובתמימות דע בל םהשמי רבעוד הלמעש ומנורנ לע ייד ראבי יהממש רא יהרוחנ ד("והיל ההז שמבק ועכשי דשאנדנ ואות /יותר קחז /בנדנדה, אל /ככה, ריות /חזק, ההנ יאנ רכב עמגי .לשמים ,נכון (אבא" םשאובי שממ ומחיי םהמציאותיי רולא אדווק ומאל .הפואטיים עמדו םא ןכ םשירי ואל םנותרי ,פתוחים אל ,פתורים וד ?משמעיים יכ ןאכ תהמציאו - תהממשי אול קר תהפואטי - האינ .פתירה םלעול שי הב לקו שהמבק המענ םולעול אהו ואינ הזוכ לו • הואת דעומ 'וממתין יואול .יגיע הואחכ ול לבכ םיו אשיבו אוהו אל .יבוא םוא אהו ,יבוא ןלא חתיק לותובי תא !החיכיון? ןולכ אהו אל .יבוא ה"ז דסו ת~או ,ושפל הז דסו תתור ,הגעגועים" בכת רכב תאבו .ישורון אלל המענ תמ'הרשו 'העליונה - במצ ךשהופ ךלדר לש השגר ךבשירי - םהחיי םכול רכב טכמע אשל םמעוצבי חמכו האיז םגור יאלוה יכ םא רדרוקאמכוח לש עמני ,אחר ,נפשי יסובייקטיב .לחלוטין םוע ,זאת הישנ ואיז תדבקו תבישו העליונ יבלת תמוסבר ו הידוע ועמדת לש 'באות לע תמר רהמחב ןבעיד יהמודרנ רשב םקיי קר .קורא תהאסוציאציו תהשיריו תחייבו תלהיו תמשותפו בלכות אולקור יכד רשהשי ןיוב ימשנ יצד ,המתרס ,ושיריך ,כידוע םפוני םבניסוחיה תובצור םהתבטאות לא דהממ .הרליגיוזי ,כיום 42 ןגליו 356-355 רוני סומק . ~ \ ת~ואהב ~י . / "'~~ זה סיפור אהבתם של מאשה וקובי ק i ~י ד i ~ה ל~י i ת זב~ת ס~~ע בה נטבל מכחולו של צ~זך המשטרה, TT : • ---•: : • -: • T . ר~ע ל~גי o/ הוא ~w ~דד קל 9 ז:ודרז יי~ rr שמעולם ל"א נמצא . T : • T •• :· ~א~ה כ~ה f ךיס, pה~~ק~ f סךף ע:ז י ~דוסה f לק ףל~~pןס על ~פ:רז סר v ךת, o/ת.ל~ל~~ ~ין ~~ז:וrז ס?.ל.א זrו:ז~~ל סוב. -. ב, כבניסה להועפה ס t',ה~~ א i ~ד ליק i~יי חיא בודת ל~pזזr ~דו~ה, איור: רוני סומק נ"ב: חודש אחדי. לילה. רחוב הגדוד העברי, תל-אביב, בכניסה להופעה ב"צימד" י~~ ~ך~ה ~ת דיקtס לק i~י . ק i ~י ל~א~ה. חיא צר ry ק.ת o/f הוא ~g ~ד על . ר;ת על הקדח pןס9ךד i ן ~ררר ל~ינ i ק. נורת חשמל שדופה, חושבת מאשה, חיא T -•: •: T : -: - ~~ ע:ז o/ ~~קןה ~~גי ~~ז:וד o/ק i ~י ו~~ ניד של מהמד. 1 ..-: ·: .....J at. :ז מלאכים המטאטאים מרצפת השמים שבדי כרכבים. -:••• :• -:-• " T •• :• -ן · ן : ושם מזדקר שיר הרמטי שכותבת שורות אלה לא הצליחה להבין. אך ככלל , השירים פורצים את גבולות הקודים הפנימיים, ועשויים ברובם להיות מובנים גם למי שאין לו קשר לעולם המסורת. לשירים נספחה מעשייה גרוטסקית מעניינת פרי עטו של ניר , מעשייה רבת משמעות שמתמזגת אף היא באווירת הסחרור. ולסיום ציטוט משיר רב עומק המדגים את אופיו של הספר: "וכל רגע נפילה וכריעה; שדה לעת ערב, נשאבים אל היער; אל הריח חטוב להתפלל בין עשבים; אבל מתפללים בין חקירות; באש הרגילה; מעלה תחנוננו/ לעת הטירוף t' יר ק iך t:\ ים לןה? חיא שר~ן.ת, ךהוא ע i:ה~ o/ ל.ג. כך הרבה שירים <טובים> הנכתבים ומתפרסמים. לאלחנן ניר סגנון מובחן אפשר לטעות בו · שאי , המתאפיין בדמיון פראי , עירוב של שפה גבוהה ועגה יומיומית, ורבדים מדורי דורות - יחד עם צורות לשוניות מקוריות ומבנים מעניינים. סגנון שיש הרבה מה לחקור בו , והיריעה קצרה. הספר אינו אחיד רבמתו , והייתי מוכנה לוותר על אחדים מהשירים, אבל עשרות השירים המצוינים מעניקים חוויה מטלטלת. אין ספק ששירתו של ניר קרובה לקוטב הדיוניסי יותר מאשר לאפוליני. האותנטיות האישית מתבטאת בסערות רגשיות, רוחניות ויצריות. אכן , חלק מהשירים פונה ·:· לקהל יעד המכיר את הקודים של עולם תורני. ביטויים כמו "ורחיך ונפשיך" הרגיל" <מתוך 'כי תבוא אלי בשני יצריך', עמ' 31(. בשיר מעולה הנושא שם זה יובנו רק למי שמכיר את זמירות השבת. פה רבקה שאול כן-צבי יולי -אוגוסט 2011 רפי וייכרט ו "עד אשר תראני" שיחה עם מרדכי גלדמן השיחה שלפניכם נערכה לרגל צאת שני הכרכים המרשימים של הלכתי שנים לצד:ן, מבחר מקיף משירתו של מרדכי גלדמן. גלדמן הוא מן החשובים במשוררי שנות השבעים ומן המעמיקים שבהם הן בשירתו הן בהגרתו. על יצירתו הפירטית זכה, בין השאר, בפרסי נרנו, עמיחי וביאליק. שנים רציתי לעררך עמו ריאיון ספררתי רציני ושמחתי שהסכים לחלוק עמי את מחשבותיו בשעה זר של כינוס חגיגי. לפניכם שיחה למיטיבי קריאה עם משורר שיודע לנסח ולתאר את מפותיה ונתיבותיה של יצירתו שהולכת לצדנו ובקרבנו זה יותר מארבעים שנה. * סוגיית בחירת כותר לאסופה כה נרחבת היא כבדת משקל. יש הבוחרים בכותרת טכנית כמר "שירים נבחרים", אחרים מציינים את השנים שהמבחר מקיף. אתה בחרת בכותרת טעונה, רבת רבדים שאפשר לקרוא ארתה במשמעות רליגיוזית, ארספראטית אר לירית (תלוי כמרבן בזהות הנמען). האם תרכל להרחיב בנושא זה? שמה של האסופה הוא השורה הפותחת את השיר 'לצדף': "הלכתי שנים לצדך; יחף ועירום ועריה; כנביאנו ישעיה; ולא אתכסה במלבוש; עד אשר תדאבי; עד שתכיר מישהו; אדם אחד; לפחות; וכך תדע גם את עצמך" <כרך ,'א עמ' 58(. דומני שהמשורר מצהיר כאן' כי שירתו נועדה לאפשר לקוראיו להכיר אותו כסובייקט עירום. בעיני' משוררים מדגמנים סובייקט אותנטי בעונה שבה הבובות והאנשים הנבובים מתרבים. אנשים שנהפכו לסחורות, שהסתגלו מדי לקפיטליזם הצרכני - הנם ריקים מסובייקטיביות. הם דימויים, ותשוקתם נתונה לדימויים ולא לסובייקטים. הנכונות של משוררים לחשוף את עצמם למבטו של הקורא כסובייקטים היא התנהגות של נביא מוכיח, התנהגות שיש בה משום העלאת קרובן. מה שמתרחש כיום בזירה המינית ריבוי מגעים מיניים בין זרים שלא הכירו ולא יכירו זה את זה - הוא רק אספקט של התמעטות הסובייקט באישיותם של כלל הקניינים האנוכיים והנהנתנים. אבל דומני שהשיר שממנו נלקחה השורה שחיתה לשם האסופה מיועד גם לתמיר שמירי תמיר' שהעדיף צעירים חטובים, שלא הכיר ולא יכיר' על פני ידידו המשורר. השיר ממשיך כביכול לחזר אחריו. במקביל גם הקורא מחוזר כאן. המשורר הלך שנים לצדם של קוראיו וביקש להיות מוכר' מתוך הנחה אופטימית למדי כי הכרתו תאפשר לקוראיו להכיר גם את עצמם. עם זאת, ההשערות שהעלית על משמעות שמה של האסופה - כולן קבילות בעיני. שם של ספר יכול להיות קליידוסקופ של משמעויות. בהמשך למה שאמרת כאן, האם אתה חושב שניתן להכיר ארתך? כן ולא. דומני שיכולתנו להכיר את עצמנו ואת הזולת היא תמיד מוגבלת מטבעה. תמיד משהו מעצמנו ומהזולת נשאר מחוץ להבנתנו' מחוץ לידיעה ההכרתית. כמה שירים חדשים בכרך א' עוסקים בכך בכאב. עם זאת, ברור שאפשר להתקדם ולהעמיק בידיעת הזולת ממש כשם שאפשר להתפתח במודעות העצמית. עם זאת, דומני שהמקום הריק ביותר מעצמנו הוא המקום היצירתי ביותר בתוכנו . זולת שקל להכיר כביכול הוא בדרך כלל זה הנתון לדפוסים נוירוטיים נוקשים המגדירים אותו היטב. מרדכי גלדמן כמי שעוקב אחרי שיריך יותר מרבע מאה, אני מזהה בהם תמורות רבות מבחינה המטיח ולשונית. בדרך כלל נוהגים - מטעמי חסכנות אר עצלות - לחלק יצירה של משורר למוקדמת ולמאוחרת. בשירתך אפשר לזהות יותר משתי תקופות. איך אתה רואה את הדברים מן הפרספקטיבה הנפשית-פואטית שלך, בשלב זה של כינוס השירים? כל התמורות התמטיות היו כרוכות בשינויים ברבדים הלשוניים של שירתי. כשהתחלתי לכתוב שירה הייתי נתון עדיין לשפה של לימודי הדת בבתי הספר הדתיים שבהם למדתי. עם הזמן דחקתי מספרי הקודש היהודיים לכל מיני יקומים ספרותיים, אינטלקטואליים ורוחניים שקיבלו ייצוג בשירתי בגלל גודל המשיכה שלי אליהם. לעתים הייצוג הזה הוא תמסי ולשוני ולעתים לשוני גרידא. אי-אפשר להבין את ספרי מילאנו בלי ידע נאות בבודהיזם. אי אפשר לקרוא כהלכה בספרי עין בלי להתמצא בהגותו של ז'אק ורידה ובכל מיני שאלות פוסט מודרניסטיות שניסרו בש~י הפילוסופיה של המדע בימים שבהם נכתבו שירי הספר הזה. הוא נכתב בשנים שבהן למדתי לימודי הכנה לדוקטורט במכון להיסטוריה ולפילוסופיה של המדע באוניברסיטת תל-אביב. באותן שנים גם התחלתי לקרוא בלאקאן וברדידה וכתבתי את המאמר "מראה אפלה" על הפולמוס סביב "המכתב הגנוב" של אוגר אלן פר' פולמוס שלקחו בו חלק גם לאקאן וורידה. ההשפעה של ורידה על הרטוריקה האנאליטית של עין היא רבה, אבל היא עו~דה לתוך הקול האופייני לשירי הספר הזה. ספר rp אל עומד בסימן של .מגע עם השפעות אחרות, נוספות: להגות האפיסטמולוגית של עין נוספו כאן תוצאות ההשתקעות שלי בזן בודהיזם. השאלה כמכוננת משמעות והקואן הזן בודהיסטי חברו בשירי הספר זה לזה. בשנים אלה גם התמסרתי להערצת גוגול ונבוקוב ולהערכתי ניתן למצוא בשירי ספר rp אל את הדי המפגשים 44 גליון 356-355 האלה. בהו קירי יקירי אני מזהה בקטעי הפרוזה הקצרים את הפסימיזם הקפקאי וריכוז בחוויית החסר שמקורה, כך נדמה לי ,בעיונים בלאקאן. כל אלה צצו להערכתי במלאכת האבל על מות אמי. הספר שיר הלב נכתב כשהייתי עסוק בגישור בין פסיכולוגיית העצמי מבית מדרשם של ויניקוט וקוהוט לתפיסות העצמי של היוגה והזן בודהיזם . מאמצי הגישור האלה הניבו את מאמרי הפתיחה של ספר המאמרים העצמי האמיתי ועצמי האמת ולא רק שירים. בשירים החדשים שנדפסו בפתיחת האסופה המקיפה יש השתחררות מכל יסוד באדוקי שליווה את שירתי מראשיתה. תשומת הלב שלי עברה מן המשפט או השורה אל המילה הבודדת. בצמד הכרכים שהגשת כעת לקורא העברי עשית שני צעדים משמעותיים. ראשית, סידרת את היצירות הפוך - מן המאוחרות אל המוקדמות . שנית, החמרת עם חלק מהמוקדמות, שאותן החלטת שלא לכלול במבחר, והיית נדיב יותר עם המאוחרות. תוכל לומר משהו על המהלך שהוביל להחלטות אלה? אני חושב שטבעי לגמרי למשוררים רבים לקרוא בפני קהל שירים חדשים ולא שירים ישנים. חשבתי על האסופה במושגים של פגישה אבל המאמרים מרכזים את החומר הזה ומוסיפים עליו קצת, וכך נוצרו טקסטים דרמטיים. את המאמר הראשון , המתייחס בפירוט מסוים לניסיונות ההתאבדות של אמי , כתבתי כתשובה למשאל שיזם שגיא גוין במוסף 'ספרים', אבל גנזתי אותו כי חשבתי שיש בו חומר פרטי מדי בשביל עיתון יומי. במקומו כתבתי את המאמר השני , שהתפרסם בשעתו. אני חושב שהחל~תי לפרסם את הטקסט על התאבדותה של אמי נובעת גם מעיסוק מחודש בנושא ההתאבדות בעקבות מותו של חבר קרוב לפני יותר משנה. בין ידידי האינטימיים היה להטוטן אופנוע מקועקע להפליא שעשה כל דבר אקסטרימי שניתן להעלות על הדעת כמו גלישת גלים בימי הבנתי סערה, טיפוס קירות, כשלא היו גלים, ועוד ועו.ד הזהרתי אותו אלף פעמים מפני הצפוי לו ולפני זמן לא רב הוא נהרג בתאונה W:Pי~~ ~~יז א;נ:י~ "בנאלית" במרחק של שתי דקות מהמקום :p ~ד ~י~י ~~ין א;נ:י~ שבו נפגשנו לראשונה. נפגשנו בתאונה: האלימות שבהבנה T-•:•-: -ז T בצומת בן יהודה-ז'בוטינסקי הוא גלש ~~לי~ה א;נ:י~ י~~~ מהמדרכה במכונית שלו אל המכונית שלי. מעלימה גם א;תי מפני בינאישית: אתה מראה ומדובב תמיד קודם כל את הישות האקטואלית גם נפרדנו בתאונה: הוא נהרג מפגיעת רכב, T ' ' -T ' :-- ולאט לאט, אם יש לבן השיח שלך סבלנות לכך , אפשר לספר את העבר , לחשוף את השורשים. אשר לחלק השני של שאלתך - להערכתי הקול שלי התעצב לראשונה כהלכה רק במילאנו .גם השירים הטובים שכתבתי עד אז נראים לי רק גישושי פתיחה. להערכתי הקול הזה התעצב מתוך תרגום האלגיות של וילקה ומתוך הקריאות שלי בגוגול ובנבוקוב ואחרי שנעשיתי מיומן כשעשה עברת תנועה חמורה, באופנוע שלו , בצומת ארלוזורוב-הירקון . אופיו הסואיסידאלי של הבחור הזה, שהיה יקר מאוד ללבי , עורר אצלי גל של הרהורים על מעמדה של האובדניות ב l] יי ואבל גדול ובנוי מאוד. לשנינו יש פנים • T " " : • ~ל ~ן לזק~ינו ~ין פנינו האמת!!ים • ' ' -:T •• T חז v ~דד ס~~ים ח;ךי הצצה T :-'' במדיטציה. סילקתי מהספר כל שיר שהיה רחוק מדי מנוסח שירי שהוא תקין בעי~י או מהקול התשתיתי שלי. גם ערכתי הרבה משירי הספרים לשירה שלך קשר חזק במיוחד לרבדים T היה נא א;דחי הערב T T •••:: המוקדמים שנכללו באסופה . הג~תיים . איך בכל זאת שומרים על ' : •: •: יש הנוהגים לזהות בטעות אקספרימנטליות בשירה עם סממנים חיצוניים - שבירת שורות, חיבורי מילים, שימוש בטיפוגרפיה של השיר וכד'. אני סבור שביצירתך, מאחורי חזות קלאסית או ניאו-קלאסית, מסתתר הצורך המתמיד לתור אחר טריטוריות חדשות, תמטיות ולשוניות, ולא לחזור על מהלכים קודמים. עד כמה זה מהותי לך? עד כמה זו החלטה מודעת? אני חושב שאתה צודק להפליא במה שאתה אומר על פסבדו אקספרימנטליות בסגנון הדאדא וכיוצא בזה. ההרפתקאות ההגותיות והרגשיות שעברו עלי במשך השנים היו מסעירות, אפילו מסעירות מאו.ד והיכולת שלי לדווח עליהן בשירתי חיתה "סינתזה מאגית" אם השירה מפני סכנת הפיכתה לטרקטט פילוסופי? למאמר קצוץ שורות? הזכרתי קודם הרבה מהרבדים ההגותיים שאליהם מתייחסת שירתי ואני סבור שיכולתי להתייחס אליהם בשירתי היא אקספרימנטלית ונועזת ולהערכתי לרוב עלתה יפה. אבל כדאי לזכור שגם הגותם של הנביאים היא בעלת אופי שירי , גם הברית החדשה יש בה פרקים שידיים מופלאים - לפאולוס יש רטוריקה הנחקקת במוח כמילות כישוף והשבעה. עקרונות ךקר ~סדרי ~ת ךקוך~ ~גז לי ~ת ~שונ:י~ ו~! לי ~ק~ה םילpזס ןסקא ~ל ס~זכיס ~ת :סורי ץק~~ w:pסק ' ד סק; 9 ~י :~יס ~~w ה א;נ:י~ ל'א ~~יד א;נ:י~ להשתמש במטבע של ארייטי , שהוא פסיכואנליטיקן וסופר שכתב היוגה הקלאסית מובאים במאהאכהאראטה לt:ז נכ~ש ' ש ספר מרתק על היצירתיות האמנותית לסוגיה. בעיני , אני משורר בשיר גדול ומפואר <הבהגאווד גיטא> מפיו ~~ין לימינאלי הנע ונד בין עולמות שונים ומשונים ולעולם אינו עוצר אלא של קרישנה. ואם להמשיך ברוח זאת, לא למנוחה על אבן שבצד הדרך . הצליינות הזאת היא גלקטית ואולי עוד מעט מהטקסטים של ורידה הם טקסטים תהיה בינגלקטית. מבחינה צורנית גרידא צמצום השימוש בדימויים ובסמלים והחדרה מאסיבית של חומרים אנליטיים הם בעיני החלטות אקספרימנטליות נועזות למדי. שירתי נמנעת מחשידי כמיטב יכולתה. בדברים שמלווים את הספר חשפת פרטים מעברך, מילדותך מיחסיך עם הוריך בדרך שבעבר לא נקטת בה. בעיני מסתך זו היא יצירת מופת בפני עצמה. כקורא הכנסת אותי לעמקי עומקים בישירות ובצלילות נדירות . מדוע דווקא עכשיו? מדוע דווקא בצורה הזאת, בפרוזה אישית? רוב החומר הביוגרפי שבמאמרי הפתיחה מופיע כבר בכמה שירים. הלכתי שנים לצדך' שידיים. ורידה עצמו היה עסוק, באורח קצת הקיבוץ המאוחד ; מוסד ביאליק, כפייתי , כדרכו , בביטול המחיצות בין 2011 עמ' 62 ז'אנרים טקסטואליים : בין ספרות להיסטוריה, בין ספרות לביקורת, בין פסיכולוגיה לספרות וכיו"ב. מכל מקום, שמתי לעצמי הרבה פעמים למטרה לדובב את השירה שבסוגי הגות מסוימים. כאשר ההגות בזרמת מהדמיון ומן הכוח היוצר וכאשר היא פותחת את הקורא אל מעמקי נפשו ואל איתותיו של דבר הנראה לרגע כאמת - אנו במחוזה של שירה, אולי אפילו במחוזה החשוב ביותר. יצא כעת ספר הקואנים ותשובותיהם <שתרגם יולי - אוגוסט 2011 מיפנית לאנגלית יואל הופמן ותרגם מאנגלית ו דרור בורשטיין> וניתן לראות בו איך ההגות הזן בודהיסטית היא כולה שירה מעצם טבעה. לצד יצירתך השירית כתבת במשך השנים שלל מסות בנושאי ספרות, הגות, פסיכולוגיה, אמנויות ובעצם ברבים מן התחומים המעסיקים את הרוח האנושית. בתרבות נורמלית הכתיבה המסאית הולכת יד ביד עם היצירה הספרותית. אצלנו מעטים הם המשוררים ששולחים ידם בסוגה זו ואתה בוודאי אחד הבולטים שבהם מבחינת ההתמדה, המגוון והאיכות. מה נותנת לך המסה שלא נותנת השירה? מה חשוב לך כממאות? ועוד שאלה: איך אתה אוזר אומץ ללכת ליצירות שנכתבו עליהן מאות מאמרים בידי גדולי הכותבים ולומר את שלך? עלי להתוודות כאן שאני לא מרוצה במיוחד מכתיבתי המסאית. בעיני אני מסאי אינטליגנטי למדי , ואפילו יצירתי , שלא מצא די הצורך את קולו הייחודי • אני מייחס את החיסרון הזה בראש וראשונה לכך שחלק נכבד ממאמרי מכוון מלכתחילה לשדה הפסיכואנליטי שתובע סגנון "אובייקטיבי". רק שניים הצליחו לפרוץ את ההסגר הזה בצורה ברורה -פרויד , שלעתים קרובות כתב בסגנון הניתן לזיהוי בנקל ושיש לו לא פעם קסם ספרותי רב, ודונלד ויניקוט, שכתב סוג של שירה רזה כטקסטים תיאורטיים. המסאות חשובה לי משתי בחינות: היא הזדמנות מצוינת לתת ביטוי לצד של התיאורטיקן הפועל במוחי וגם לצד הביקורתי שאני נוטה אליו בטבעיות. המאמרים שלי על הפולמוס סביב "המכתב הגנוב" ועל מחזותיו של שקספיר מדגימים את שתי הנטיות האלה. בחוצפה ובשאפתנות גם יחד אני נמשך ליצירות שכבר כתבו עליהן הרבה כדי להראות את מה שאף אחד לא הבחין בו • לפעמים הדבר גם עולה בידי. ובמבט קדימה, מהן תוכניותיך הספרותיות וההגותיות לשנים הקרובות? השירים, אני מניח, ימשיכו להשתורר , אבל חלק מתוכניותי עדיין לוט בערפל ומוקדם לדבר עליו • הברכה מצויה, כידוע, בסמוי מן העין. אני מניח שבעתיד הלא רחוק יופיעו כמה ספרים שהכנתם כבר נשלמה. בהוצאת 'אבן חושן' , אצל עוזי אגסי , יופיע כנראה ספר שירי הנחל שיכלול לא רק את השירים על הירקון , שהתפרסמו בכרך א' של האסופה, אלא גם תצלומים שצילמתי על גדות הנחל. כמו כן יופיעו אסופת סיפורים וגם מקבץ של מאמרים על כמה ממחזותיו הנודעים של שקספיר •·:· חוה פנחס-כהן בחינת הולך "זכרתי את הראוי להיזכר, גם את פרטי הפרטים. זה היה הצד החזק שבי. הייתי האיש הזוכר. אפילו המתים שבר והודר לי על שהייתי איתם, על שדרשתי אליהם, לילה לילה, אף שדין המת להשתכח." חיים גרדי, עיכל, פרגמנט 56 1 ה~~ לי ~דוד ~מר ~לה ~תו~ה תא~ר,~וt~tו~~ד ל~ 7?ג;ר 1 ~~ק.רת :;גק~ידה w ~ש לי ה~pזכ;ז9 דוןה. t'תזr ז;כתור w ש ס~,ודעת ל 9פ ., ~ת ~נ:וב םיpן~ךזrזr W ל תוטירקt ר~לקות זrודס על w ~rr י :;גל~ד ול Q ~י ~ת ~~מר wי . על f ל t'W ינו ~ W ל ט~~ס~שוקט 9:;גיב 9 :;גיב ו~~קש ש~~~ עם ט~~ W ל ~rז~שt'דזr ~ק,בות תוטירקtםיpן~ךזrזr תו,~ר!~ סע.י~:ם ו~~רי rז~~נ:ו:ם לא:רר סלס~:ם. ~rז~ש ~ז wט.?~נוד . ~ז wט.? טועpןסw הולר וז;כנ;ןדוק,ז ה~סpזכ;זו ךהו P. ק.ד · ר ל~יות ~ח ~לוי לח . ק.ד W דק חוקי סז f דון ~דו~ים םיג;:ולpזו ~מר ת:~ בו קו.די ע f :;גיזקים, ת:~ o/םי~זr בו על ר~~ת סר~רים ר t' יז ~ריז;כים בו ע.י~:ם ל~נות או לז:יקןה w ~ש לה ט~~ - על סר~רים ך~ר טו.רה זוtf דון קורים ךשו~ד ~~P. י ~ך~רים ךנוצות כקרת W ל fרית, w ~דות :;ג~ן~ים על ת~~ rr ~!זיי ור~עים w ~~דו f אז ז;כ~לי .םיJrזרסל 2 נבעמדת חמוש בנלתי מתע~זפת לעת עתה T -" : :· -:· : • • : • • -: :· : י~~ ה~~ f · ל ב v. י ~ל סר.רו w ~יש ז;כל~די t' ינו יורע ~rזfה w ~שוב או :בוא ז;כ~קום ~מר סדש זrי~~ך ראשו ת~~~ ס~ןאד ש~~~ס ~f סף ,םpז ע~~~ סהוא ~ךרמו ז:יינ iק i ת ךס~זום הוא ריק ו~~ז:ייז וז;כךי ל;לה ה~סpזכ;ז וז;כנ;י~~ד W ק.ט סזבד~ז:ייז ל~אות ~מר סמ.סז w !זי~א ל rr ~ש מחולל ה~זודע להניח ידו :"-" -:-·- ז על אותה הפנה התפנית -T-· :--'ז · ה~זוצאת מהגו לצדדים • T : -• •-•• •• כמו שתי כגפים לאחד 46 '.' : ' -T : " : : גליון 356-355 T ק.ר ~קךם q1יקtיר ~ל ז " את י~~ כ;סק.ת ~ב " ס~ק.ש ~ד:ן ~לו~ה ~ין י~~~ סךק.ל ~קילח ~ללים o/ ל ~אקיס על ס~~ר סל;ן o/א~~~ ~זקזנוש ~זp~י ~ך~ע o/ ל חפוש. על tp ~ת ם~~ o/ חרחיק ~ת ע~מ; ~סח;ף ד~ינ; ם~~~ ~שום זק~פ;ן ~לא ןק ~י ן;א~~ ~~ים וי~~~~ ~ל w כי סזנו~חים ~ר;ב ~ר;ב 4 למלים הגכתב;ת. לשם השכימו ו!זגים " " : " T : T : " -" " ~ל ת;ך ס 9 ~ך לס:;ניא ך~ים ~ל סחרף :p מר ~אולוס - ~יו ~ד~ז:וי ~ז לס:;נין V?י~~ סוג V? ל ךדר ~תרך ךדר ן~ל ח~ןיו . ~ת;ך ~~דת סחפוש o/ לי ל~י ס rr ל;ן ~ו ~ר~ים סר;רים . ~ןה o/ ~ינ; ןצוי .ש~זr~סתי~ג;:כz ל~י;ת ~ה מו~ק ובה נעת להתפתל ולהי;ת נפתל ונלפת כמ; נ;זל •• : :-·:•:-:•: •:-••: ""T T המלא ח!זי ו"אשנים ומיני וו-ח!זים ודגיג;נים וביצי יתושים " -• •'' ' ' : ' -"' ' ' T "' T - -י ~ין ןאדי;ת םי~pז;גסw ם ע:;גרי ד w ם עך:;ני ןסכ'ל ~חלוף א;נך!ז;ת ~לא .ר;ש ו~ליל מי נגר נאמת המים ובחריצי אבני גיר ההד . ~~אהי ~ל סארו א~זt ~ז חןךpןזt לא מודד ~~ליו ~פוי ו~ו;ו~קש . סא;ר ס~חיר ןס~רוו ןסלא ~ו;ודחש היה אמש ועצמתי עיני ולני T T ' '" : -" :-· -' ---:--'."."' ' " 5 0 • • : -"" : -T : •: •: T T לא;ך שלא רצד שומה להי;ת : " T " "." •• " •: T ןה ך~ע ללא ה~ל~~ אר ה~ל~~ ללא ך~ע ~~ד tc רז:וי ~שו~ה םילpןל ןל~ק i ם ח~ץ זrוטpזזrוט;וo/~tP לר ~ל ס~:ם ~יו סא;ר חכtpז ~ת ם:~~ס ן~ת ס~~ם זrולל?,9 ף להי;ת מראה אל"הית לירח מלא (נח"מו א; נצורה) וספינת דיגים מהמאה הראש;נה א; י;תר צ!זוה כתם שח;ר T "." •: T : • •" T " T T "• • T : ·: : •• T -""T: " ·:: T : -: • א;~רים o/ דנו ~~גו~יו ל~ק;ם נ; ~:;גןא ~ו;ונו~סה ו~זנ;טרת o/ ~~או ה~;ת~ ~~ןה ry ו;וקף ryהpזלםילpןל :-"• • T - הגה הוא ח;זד לחצר חלות;, לבית אביו " T "" : : T ••• -:--"" •• • ו~~זקיך 7 שר~ט ~ל סל:ל ~9~9 א i ת ה~~ על 9 פון' ת:רן ןך;ל אולי גו~~ה ~פןה o/ה~~~~ ל:נוש סלם ~דוש o/ ל ם:~ ~g ~ן נ;~חוסה o/ ל ~נו~ה ~בוןה המאה שעברה להדיח תבליני בית אןכ; " •• •• " : --" T : T "." T •• - :ז ~~גוע ןן~זro/ !ז;ליו ס~~ט ~ל ז:ר~~י לחולף לסלר על ם:~ ד~ים לו;וה i ת על ~ק g ם אןpזo/ ל ~ך~ת אמרתי לנשמתי היא בתי ראי במסגרת כלי ~רירים o/ דק סרים ד~רים ךי~ר;ת ' : :."'."' ' -" : ' " " " ' " T : " : " :-T 7 א;ת ~.ר~עת o/ה~~~ ~~דר ~9~. רת o/ ל ~ק.ל ~א;לי ב~~~ ל~יסר o/ב~~ " ובתים הג;געים נמים הנעלמים ע;שים לה גבול : T 0 " T •: :•: -" --" : -• T והיא מראה ל; תמונת עצמ; : --: T : -• : ר ~ה לח~רט ןל~דל מ!ז;ם ענוך; נמלה ועד ה!ז;ם הזה . •-: --: T • -• • כל ז"את ל"א יכ"לתי לדא;ת ל"א היה בכ"חי :p מר ~ל o/ ק;ךע ~ו " : TT : " " : T T ל"א היה בכ"חי לדא;ת ולהדא;ת -: : : " " : TT סחוץ ס~סלו םי~~~ ןס~~ים o/ !ז;~את ג~ש; ~ל סחוץ ריחי ל;לח ק . w ה ~רדף o/ ל ~לים ו;א ב ~לא ארד ל " קד ןןק שוןת ר~לים תיקtאך~~ היא א;ת א מו;ז ו~ו;ו~קש מתוך הספר אחי ,הצימאון , שייצא בסדרת ריתמוס, הקיבוץ המאוחד יווי -אוגוסט 2011 צביקה שטרנפלד אמיר מנשהוף * * חורף לנועם ז-:- נערה י;צאת מחנות למו;ת גך;ל;ת : . : :-.. .. ~Q ~ךת ל~~ה W דק ה~ד~pזסf ~רסה, לאהובת; T :- W ל ~יש ס w ל.ג אשה גך;לה T : T ' עברו ;rז.~ה-לדp מ;ן ;לריס - מהוהות נ!זם הת;אם, .. -:·:· : -: ~פ;ת .ת;מזr אם לטנ"ל לתמיד .י~יקt :רד ~ל~י • T : : • ' ~גליש סו-גופ;ת ~ין-קיו;ת םי~זrס ת;ך-זנגון ~ק~יקינו שזrל~ לד עס~ה: לאחד הגירוש אם-א;תי תעלי אל-מעל גלגלתי ' T •', * -•• :· • :--• . כל הנחלים מתים נ!זם - ~ז-~פוש לד 9 ריז f ל~ד ל t'וזr ס~ווש w ט~~ ~מ;נדד · א;סד ף ' '' ' T : -T - נסי;נ;ת של אדמה T : • :·: - לגעת ב; שלפה סלסלת פך;ת. •• -• : -T : T השבעים ושבעה נמספר T ' : T ' : ' ' איש ל " • א ידע שה;תידה . T • :• 1 ~wה W ל ם:~;ש w ה הל;,~ ~ ן- -- ל"א הנחש בתמימות; -ז T•:• ,;ת~~~ ל"א ים,~.ל~ לו-צרועי ~יך-ר~וז:וי דיt~ש לל"א ~דירות. בכל הוח;ב;ת המדברים • --T T : ל"א אדם, TT • T : --: שא;תי הם-נטשו ונפרדתי מהם :• •• • -• : T •• • :• ול"א המלאכים ןנ;תךתי בהם מנוד שבעתים • -T • T ••• : ·: T • -: ששחרו -: ·.. :· * גם-עיפנו יחוו עזובים כבלבול - ן- • : • :-T ש מפני הגלים · אל תחש . --.. : . : - ' ך~ודמז:וי ~שח;ו W ל-סל:ל ~ז-:דעז:וי ~יןע ז:וינ;קי ך~לול: אתה מיטיב מהם שקיעה ל"א-תפויעי את-שנת הנסים שנשמתי • -T ·: • T --: :· • • :· •• • •• T ע;ך-~פ~ח זוג-ע.י~:ם לא;ך ל~ח"ק ~ת עקב;סי~. ואפוש את-ידי שנשרו מריסים ה~~~ W ק.ש, :· :· : ז- :· . . .. ·.. t' ת-ז:וה:י פ"ה ~צחית ם:יtני~~ ח;תמת שערה, -:· :· W~קיד ,f :י ו;~ךת, איש משפחח עי~~~ ל wt' ו ע;ד י;ם W ~לף. כנוי א;ך;ת באשכים • T -: T • ז-: ל.~כ;ל ~ז:וי-~ת pw דית I בניקוד השיר הושמטו השוואים הנחים. הנחת השוואים הוכרעה ז:~ f כ;ס;ת מטעמים שאינם דקדוקיים דווקא . השיר ייקרא כך שכל שווא המסומן בו - שווא נע הוא. W ל ~חדים. * ,"ה~ךו:ז" ~~ןה סק; 9ק.ת, בחידתו של סיזיפוס ;ן" ולעת עם פ;טנציאל . T : : :• • -:- במחיר ולעת כן; T --: • : • תשיג של · T : T : '." T ' ש מוכב;ת לפח;ת". ~g ע; ס~ידי~י ~ל ת;ך ,;מ~ע גליון 356-355 אסף דבורי המציאוגרפיה ה i ןי וכpז~ ~ת .םן~~ י i ךקים ל~~ן tt ךרי~לות ך~ד i ן .ת;;ך~~ & \~ נחדשות i של אבי הם עמדו כמר עולם. T : : T •• • T ."' •: •: מסיעים אצבעות על השוררת. --T : :• ' • לילותיהם שפה אחות - כמר אמי: 0 0 : •:•: -T T ."" •• •• שחדזאדה כהה של ה~רמי iם . : -."' T '' T -T : T בית מיכאל בסר, שדרות רוטשילד, אוגוסט 2011 ס~ר~רים נרקזקים ~ד~לי v ם, םי~pזרד ~סקים םי~כtק ~ל ~נודרת .ם:~ס אבי אליאס .~י~ י~זr. זr קלמנטינה ל p מ"ק ~ן סגוף .דזr~. קל~~~י~ה ז;רלו~ה ~ל ע.ץ ~די סכ~ת ~ך~רים ח i ~קים ~א " ןן סע i לם. ו~~ךדס ל;;~ל " ;ךים ם~כt ~ן ערד . ר~ע.י ל;לה. ~נ;רקי חיקti ת. ~ק.ךת ~י!קס i ן ק~סה תזrוד~ ~ךב זופיt~ י קל~ה כpז~i לית ו~ךןה ~לחים, ליוני הו " ' T : -T ' : ."' --•• : אד שננכר השרפים. כנפי מלאכים חגו בניחוח הורים -: ·· -:ז -:· - · ל p תר עולם י~ר~~ ~לום "ךtכ~~ם ה~~ י~~"ה;;ק~ והיא w:p ~רידת ןצרז טוב לס p ךיק סכ"ל לך~~ים, עונה: "מלמעלה תמיד טעים יותר . : -•: T ז ' ' ' T 'T ~ f לי להנ;ר~ךק. כמה יפה שענני נרצה פוגשים את חוה ואת אדם T T '.' : T T '." ' : T '' T -: •: '." T T ב אהבה. נוגס בתפוח האסור . לכת " -: . ז-: TT ---•• ר~ם ~יד סדש נכסת wri ~ש הים סוגדת את עין העולם." כשהמטד~ה של אל " T T '' '." '.''." ' •;: '." T :' ' -.'' : יולי-אוגוסט 2011 ו רנה לי האיש בחלום פגשתי איש נחל;ם. -:-. . : ז שאל לשמי. • : • -T בבל אחרת אמדתי ל"א נראי. ל"א חשוב. ז -: :-. ז שאל למה. T T -T : . ה~~ ןה ~הו~נ:רי , ה~~ ןה ~הו~נ:רי , אמדתי נכה ז זז אתה ל;אט באזני אתה ל;אט באזני : -T , ~~ילא י~~ ל"א ~~אן ... -:' T : '' ז .. ז : . ם י~~ ~~~1,ם"pזך י~~ ~~~1. o/f ~ז;ר ~ז:יי ~~tקי י~~~ דPז~ ~ה ןה ~זp~ה, ו~~ , "pזך ~ם י~~ ל"א ,ןא~~ 1~~~ ~ם ~י ?po/ ~אן ל"א ~~אן ... - - גם הגלות לי כביתי , . .. : . ~~ר~רת ;מ~ ~פ;ך קטנה, - . . . . . . געגועי נד למדאש;תי - .: ---: - ~ז ל~~ ז"את ~ה ן~pז, ךל~י f נכ~יר, י;~א ~ל.י 1 ז נשאת אתי . . : -:· : ry .~י~~ אמדתי נאמת עז"ב ז -: י~~ ~~9 ת , :-:· :·::· . נכה זה, ',' T T ח~ל ~ל סז~ן. ~1, ~הו~י, י.?~~ 1o/ ס~~ים סךצו ~ז . ~נכה א;~ך א~~ · ,םי.?י.ע~ 1ל~Pז ::יא;ך ואךPז ז -, הדי ידוע ענה לי :-·· זז , . o/ ~חל;מ;ת ~ין ד~ז ... ימים דנים חלפו מאז - T •• : T ' -' T ~זp~ד ~מ " ק ן~;ת~ ע,ד:ז ואני מדמה לדא;ת : . -: . -: ו~נכע ח~ר ~לי ך;א~~ ~~ים ז ךאולי ~זp~יrז עם סז~ז fז~~ , ~חלי ח"ם ךחום מסכים על מסכים ע;לים ז-· - ח!(ון של מישהו אחד .. -·:. :· . w ם נכ~יד סשוב, ry ~ry יד , ז-· . ר~~סקים, ~~~~wב . י.?;שי~~ 1 - f מ; ~9 ~ד ~ל קיו o/ל~~ ע.ת ק;ל w1 קט ו~ל~ w ש, lי~~ ~~9 ת ~1, .?;זך . רת אין באין; נבל אחות ·: ·: -.. : .. אפשר לתל;ת עליו משהו, :· -: : ". ה~~ ןה ~הו~נ:רי, ז זז סכל ה;לן ךסנ"ל ,א~ . את א;~ךת, ~ם ~ריר , ז " ך~ף ~נו ס!ךנו ~ry ךת ~ש ןק קיו סלק, ל~ R רת סמ;~א: ז :· על גך;ת איזשהו נהו T T ',' '." ' ' : - - לר ס~כt ~ל קיו סלק ... : ". .. :· שאיננו נבר ~ W ?נו ך o/ ךנו יריקt~ ן;(!~ . ז ךשוב ס!ד ר o/~ל , :: י~~ ך t\ז;י. י~~;ן o/ד~~ הלונכt ד!ה, ילדים ידידים בלם ז ז . ל"א את ננו;תינו , .. . ·: ןק ~ת ~ל ~~דינו ·.. , . . נו, ~ז ~ה ן~pז ס~ירי :p~ד ... הלכו א; נסעו א; נשאו : • : T : T 1Jo/קז:יי •:p ל;~ך סל~ז:יי יי:זקכנ~Pז ואפשר שנאמת השבתי ובד ~י ~י , ~לם ~י w ם, על ערבים תלינו - - ז-: • T ' ןק ~ז;ר lי~~ ~אן , T T ' : -'' '." ·:: '." '." T : :• : ~ר ~ל ~כ;ן ל"א ~ןע. ך~ם ~ין ~נו לנו, ~י לנו? ול"אנכינו. : ז . לכן נ;אי וכ"אחז בזה הוגע -:• ·::-: • .,T י~~ , ~דב לי פתא.ם, שמי שאול . . : : . . ד ~tכח, ס w~ז:יי ,w אול ךדק wאול , ז ~זp~י קצ;סיו - ;ןי~~~ ת~~ ~לסד סב.ל wאול , ~יז ~תוז . ~חדיק ב; ס!ק-ס!ק או-אז נזכרתי . פעם הנדתי • -: • --• -: : • T שלא יברח , -: . :· ,. : אחד שאול אמדתי . ". ז ז ז - ך~~נכח. הוא ה~י:: כך~א ?.~~, - האיש נחל;ם. :--. ז 50 גליון 356-355 טסי בך דר יחזקאל נפשי ודק כהתעודרות בשבתי בתחנת האוטובוס הסמוכה למבשרת הבנתי כי נרדמתי יגpז ~ך~רים םי~כtק םי~~;ע~~ ~ל ל~~ת rז~ך~ע. ~ך~רים ,םי~כtק ז:יינ;ק~ים, ~ל~י י ' ~י . הם משתדגים אלו באלו נמזגים כבמעשה אהבה ממש. T T -: -" -: -: ' ' T : ' " : " ' :T י ' ": - אני צ;פה בהם כמשתהה. •: -: • : '."T ."' • -: * אולי ~לו חם ~ל~~ים םי~ל;חזr פ'ה וpז~ע י ~וי t'o/?חיז ! ומה באמת ישאד " T , :· :· : ·: אחדי שאאדה את עש~~ת הושם •: T -• -: :• ·: --: ."' • · -: םוכ~י:זזt תוח~~~חזt ךחל'א על t' ך~ת ן;דךpזזr;זזr י על t' ך~ת םיקtן~זrהpז~זr;זזr י חלנו ו~~~ ~ל~ים י~~ ק.ךם. ~לים ~ךמות ~ןם. מה נשאו !ן~ מה גלמי , : T בג ' לם שאני ~v ם t' ף סיו ~נ;זק~ים . אולי ~נ;זק~ים ~אד . ~v ם ~ש wם~pז~זp~ח ר~ינ; נ;ןע ע;ד , ~י ~ת ק;ד;סי v ם, ף~~ ז~דזr· ז:י?~י זזr~;היך י ,ה~~~~ ד~רי . ~על ס~ז ~ן-ע~ב;ך ! * ל ' א. ס pt' ד;ן ם~( ך~ך;~י ~ינ; ,)י~.ע~~ ל~ע,ז;יה ס~ה ~סד סי.?ל~~ םי~ודקזro/ ל .ם;ך~ ל~גי ה~~ כק;ת ןקמ;ת. ןקמ;ת ד~ים. .םך.ק-י~~ חךהוךים .םי~~~~~ תעpז .בר.~ הרגתי שיד ז- : . . הוא נ;לד t' ר ךב;נ; o/ ל ע;ךם, יגpזםיר~ך~זtוpז~ע. ~ק w ד ~סדודים שני הפרפרים הלבנים. זי ח?ריק :-' T : --" : דק חם עסה ל~~הי ול~~ת vסלל.דק חם ~ל~י . . . ומת. " T * והוגע הזה." ·-:-·: : ד ד?.י א;נ:יה ".ה~וה~ ~זקי~נ:יה לי ." ח; o/ת,? זp~:ם ע;ך ~19p ~י~ה חזה וחב לגוו בת;כ; : T T T '." T יולי -אוגוסט 2011 ו ליוב דגלע ישיר האהב םלעול ראח לרח :חלפי רספ ,היצורים ץהקיבו רהמאוח 2011,278 'עמ רספ םהיצורי לש לרח יחלפ והנ הספר בהטו רביות לש תהמשורר זמא רחומ )1990(, דאח ימספר ישיר ההאהב םהטובי ושפורסמ תבעברי תבעשרו םהשני .האחרונות אול רמדוב וב יבשיר האהב ןבמוב רהמוכ 'לנו האש רגב ,ונו' אאל יבשיר האהב ילפלא ,הבריאה ללשל םהיצורי ושנברא םבעול ןנתו תלאכזריו .האדם וזה למחו ימילול יחופש דע ףטירו לש תהזדהו םע תחיו תהת ,ימיות האל לשע ההאדמ הואל תהעפובאוויר . רספ לש ההווי תכולל 'כל לש ב ןיסיו ללהכי הבריא ךמתו תעמד ,צניעות סאיפו 'אגו המעמד לש תהתבוננו .מדיטטיבית רהספ ,ארוג וכמ םהטובי הבספרי לש 'חלפי םמשירי תמתקופו ,שונות רלית קדיו מ 1962- דוע .ימינו :קרי הארבע םעשורי לש היציר תשירי .ייחודית ןאי החי תכזא הבשיר "העברית. יחלפ תכותב ,באינטנסיביות וכמ רה שגע שגוע טורוט דע אשהו ץמתפר תאח הלכמ םשני רבספ להמכי תשכבו תגיאולוגיו םמעשורי ,שונים םהמתרקמי ויחדי .היטב יכשאנ אקור םבספרי "ה"גיאולוגיים ,האלה ישתאריכ תכתיב רהשי םמופיעי ,בתחתיתם יאנ ךעור ילעצמ ןחידו הומנס שלנח הבאיז רעשו .נכתבו טכמע דתמי יאנ "טועה. חבפתי רהספ בנכת תשמרבי ישיר רהספ םנדפסי ,לראשונה אול .היא יזיהית אל טמע םשירי םמספרי םקודמי לש 'חלפי םא יכ הלמעל תממחצי ישיר רהספ םנדפסי ןכא ,לראשונה םוה .נפלאים ות רהיכ ןהמאפיי תא תשיר יחלפ והנ ה j? הרב םלעול יהמדע תושאיל םמונחי 'ממנו לאב אדווק ות הז ואינ טשלי רבספ יהנוכח ט<פר םלשירי םהמושפעי תמדו"חו רמחק לע <חיות. ןכא תשולט ההאהב ,לחיים ללכ המ ,שנברא ,מפשפשים םחרקי םופרעושי םהמשמשי תא יחלפ ילשיר תהקטנ והאג יהאנוש - לע ךדר תההתבוננו הוההשווא םליצורי םהקטני - דוע םלשירי לע תהמפלצ ךמלו ,נס ,ג'ירפה לפי סקרק דועו. תנוכחו החזק הניתנ םליצורי תהת ,ימיים םהנוכחי רכב הבספר ןהראשו ץפור ךהדר תת םימיי .ואחרים םהא שי דעו תמשורר; הבשיר תהעולמי השהקדיש/ לכ ךכ ההרב םליצורי תת ?ימיים .מסופקני חאפת רבשי אהנפל שוהחד )2010( :'המון' ן"המו עטב רזעי רזעי שרוח שרוח ;בכל הגומ לבכ הגומח לבכ תפיס ףענ לבכ עגז ;כהה שרוח שרוח תכנימו םיצורי יחרק סננ תחיו ;יותר תגדולו תטורפו תחיו תקטנו תבתמימו עורו םג ;יחד לבכ שרוח שלוח עז ב ע דרוע שרוח לחשמ ןעדי ;ירוק לחשמ חמשל םבזרועות-צמחים-עצי תבפרוו ;חיות ןבעי תמתבוננ הרוא בבזנ ןבש הכמה ףבכנ ;שקופה תבפינו תהבי יבשול רהחצ יבשול השד שיב יבשול םאד אל ;חושד להכ ענ שרוח ;מבקש לע ,חייו" האיז שרח שבח לש םקיו 'דרוויניסטי םקיו עמתפר אלל די תמכוונ טפר הלבריא .הראשונית הכמ םמהשירי םהיפי רבספ םמוקדשי תלאהב .עצים האל ישיר ,מדיטציה ישיר תהירגעו םמגיהינו ההעשיי תהאנושי יהבלת ,פוסקת ישיר ןז :אקזיסטנציאליסטיים י"אנ רשחס ;לי ערוג ;עתיק תמוצא יעצמ הרעב ;אצלם וכמ דיל רשחס ול ןסיד עולפת ;מתחיל םלכרס דסי /קירות/ תפותח תזרועו תוחובק ;אותם המצמיד תא יגופ בטו בטו ;אל םגזעיה "העבים. יואנ הגול ;גלים ;ממני ;אל ;אוושתם לא תדממ ;האדמה ההמיניק ;אותם טולא ;לאט ;אני אל ;אני ;ולאט יאנ ריות ;ויותר "אני," רשי לש ןניסיו רלהיפט ומהאג וומחשבותי ,המתרוצצות רשי ירליגיוז ש<וי ילחלפ ההרב םשירי .רליגיוזיים> וא רהשי ,'עלים' עהנוג טמע ,בקבלה וכמ הכמ הוכמ םשירי :בספר ת"שמע תא בהר רהצעי רמספ לע יהאר" ;הקדוש עשיד רלהכי הפנימ ונשמת ;של לכ ריצו עויד /לתקנה; ךוכ ההי הרוא ץע /ומרגיש ההנשמ לשבכ העל ;ועלה רועוז תלנשמו ההאל ושנתגלגל ;לעלווה ןלתק ןעצמ ;מיד ;לנשור תלהתעלו ןמגלגול ;העלי לא ןמקומ "שלמעלה." יחלפ אהי םג תבמאי ,קולנוע רובשי ,הבא קהעוס תבאהב ,עצים רמו תגש ההשפ תהקולנועי .שלה וזה רשי 'חד 'חותך רשי המחא 'עדין וכמ לכ ישיר ההמחא תהקיומי לש 'חלפי םשאינ םמכי שברא אאל םמוכיחי םבעדינות תא תאכזריו יבנ :האדם ."ב~ם.טי.וי םעושי האהב וכמ /מלחמה. טקא · קאט · קאט ךחות רבבש תהמציאו תבת עמקל /טירוף. ףטירו ישבר תהתמונו אהו ףטירו ;הפצצה ימ אקור הלז "אהבה. .ב~ם.טי.וי םהחיתוכי םהאלימי םממשיכי טלהפנ תא ;מוחנו םבהבהובי ;אפילפטיים ;ובפינה ;שם דעומ ץהע ;הזה ספיקו ףשגו וגזע ףעטו רבעו םפילי "מקומט. דעומ ;שקט למכי ןאי ףסו העלוו /אילמת." זאחו ובחיבוק לש ;הדבר ;הגדול ,השקט" אל סאכנ חלניתו 'קולנועי לאב םבטר םעול םהמסכי ושאנ םחיי וב ,<טלוויזיה ,מחשב 'אייפד לקיבו רושא <ירקות רכלומ - בבמצ לש הבהיי ,אלימה תהפרע בקש לש פזפזו ,ערוצים הקפיצ ןבי יאתר טאינטרנ - וידע ימשורר עהקולנו םהגדולי וכמ ה~ל וטא וומורה יאבוד וטרק 'בסקי םשהחיתוכי ןבי טשו טלשו ,אלימים ןולכ םנמשכי םהשוטי םשלה תדקו .ארוכות וואיל ץהע דעומ ול תעשרו ,שנים יבל ,תנועה היפ בוקשו ,להוויה קומסתפ יבשינו םשמביאי יחילופ .עונות ך"אי םעצי םנותני ;בהכנעה ושיתעלל /בהם; ןכא דלי תהכינר ;המעוגלת עגז ןהצאלו ;הענקי הנוט טכמע לע וגחונ ;לכיוון םהמי ווסביב ובנ ןמי קקיוס ןמי רב ;שוצף םוברנשי םשריריי םנשעני לא רהב -/ אל לא ץהע /המבקש; אוהו שמבק תקרב ;אנוש שואי אל שניג ;אליו טפשו ןלהשעי ואלי תא ;הגב ךלהתחכ ובגזע ;המיטיב שוי וב ץבע ןהגוח ;כמיהה םלאד קהזקו "לצומח. שוי וב הכמיה ;לאנושי אוה /מבליג." אוהו טפוש וגזע וכמ טפוש ;צוואר ךוממשי ךלבר תא ;הכל הבכיפ הירוק 'זוהרת'. רשי האהב .נהדר הלמ לכ ישיר ההאהב םעוסקי הבאהב תנרקיסיסטי ןשבי שאנו ?לאנוש עמדו תצרו ?האופקים יאול רהניכו ,לטבע ץלע דלי ,הכינרת דמולי רבעיק ישיר האהב ילבנ 'מיננו האהב ,זוגית תמשפחתי ?ונו' האהב ההכרוכ תבהקמ המשפח אשהי זמרכ םהיקו הובשמ רמות תלכרו ,עצים גלהרו תחיו וואפיל יבנ ?אדם ההאהב ,לטבע ,הרליגיוזית אהי האהב אלל ,פניות אלל ,אינטרסים האהב .טהורה םשירי אל םמעטי רבספ םהנ רכאמו ישיר התוכח לע םהקיו יהאנוש יהאורבנ שהאדי .לטבע האל םאינ םשירי ""אקולוגיים םשעניינ השיב עלטב וא ההתרס ,ירוקה אאל ישיר הכמיה תלהיו דאח םע ,הטבע ישיר תהזדהו םע תמצוק עהטב םבעול 'אנושי המצוק תהמשקפ תא תמצוק תהדובר םבעול יהאנוש 'המנוכר 'האכזרי רקצ .הרוח םישנ רבספ אל טמע םשירי םהמתבססי לע הידיע 'מעיתון תנטיל האינפורמצי המשד דאח הושתילת תבשורו תקצוצו .כשיר תמרבי םהשירי והלל םאינ םמהחזקי 'בקובץ ןשכ םאינ םמצליחי רלעבו הטרנספורמצי לש .ממש לאב רהשי ם'הציפורי ושכח 'לשיר הידיע 'בעיתון ענוג ,ללב רומספ תבפשטו לע םציפורי הבבריטני וששכח רלשי לבגל שהרע םבכבישי .סואנים הוהנ דעו רשי לע יהאנוש רהמתעמ 52 ןגליו 356-355 :בטבע ת"א ךעלבונ יאנ ;תובעת חשי ןקט להאופ תא ;מגיחה ךמתו םאג םעגו ץבאר ;עניו ומישה בהצי רזרקו ;ירוק קזור ךעלי ;ערפילית תא ;גחה תומתעתע ;בי תמפלצ קבוה ;זול וכאיל ןאי יד לבכלורופי ;שלך ימ ;נהווה םהא ןאבי יא ;פעם עמדו יהתאהבת םהחכ השרא ;לנכון ללבש ךאות הליל ;לילה "בך? - ,כאמור ץקוב ישיר .אהבה תלשפו ךאות רבאו תיקרו יחולנ ;ירקרק לא םישנ ץבקוב םשירי ךמתו הספר ןהראשו ץופור למו םעיניה תהטרוטו לש םעוברי ;ושבים ךהדר לש חלפי , תת םימיי ,ואחרים םהעוסקי שלפלו לא ךליל ;העדין י/מ הז סאנ ;החשמל םבעול יאמפיב קהרחו מאיתנו , דמפחי .וקסום רהמדי השינ תאפלולי ;מתאיך ;המותשים שי םג םשירי לע תחיו ,בית ,כלבים ,חתולים ;מעיניך תהעצומו .תמיד" םהמאירי הבאי-העשיי םשלה םובהוויית ההאנש תנהדר לש ,צמח ךמתו תהזדהו הוחמל ההצלול תא םהעול ףטרף טהשק שלנו . ,גדולה הואהב ךלחוש אשהו קחל ןמ רהסד לאב אל :לטעות םעול עהטב אל רמתוא םכעול יהקיומ רשמפ םהאד ובזרות .האכזרית רשי .אידילי יחלפ המפנ רזרקו םג תלאלימו תהקיימ היפ ראח רמתא קיונ שדב סשנכנ תבטעו וב , וכמ רבשי ן'תני ףטור :גנף' ת"מכונ חרצ ,לדירה הסיטואצי תיומיומי תההופכ תתח העט ;משוכללת: ובשר יקשקש ןשריו ;פלדה ושיני רהמזהי לש יחלפ :לזהב ט"נחב ;נחבט ןבי - םמאתיי /פגיונות לכ דאח תלזווי /אחרת תזגוגי ;אטומה ןלווילו ;חונק קיונ שהדב להכ ;מכוון תמלתעו ;להיסגר תבמכ קבר לע ;הקט המנס ;להבקיע לא שהדב ;שבמרחב לרח יחלפ לבמאה תבשדרו ,רוטשילד :צילמה יאסת לסג וגנ ;אחד וגנ דאח רמעד ;גנואים םחוצי ;נהר ... טחוב טחוב וכנפי ;בחלון ... ;נואש דעומ ג<הבלו ןבמגזי תהרש ה"במחשב (שנייה" ו וגנ דאח -/ אל יד ץבמאמ תלחצו רנה קחז ... והגנ דעו ץמתאמ ;לצלוח םחל אשהו ;צולח םע רשא ,העדר ההנ ;מגיע ;אך תמלתעו תמכונ חהרצ .••" רשוב ,לב אול לכ ךכ :רחוק ואנחנ םחיי תא וחיינ םהמוגני תבדירו ,המוגנות לאב תאקראיו םהקיו תזוממ דתמי. לובכ ,זאת הכמ ימשפט :ביקורת םבספרי םהאחרוני לש חלפי , רבעיק זמא תנוסע הסמוי )1999( ףוהמאס תמקלע שהשמ )2002(, הנרא השקר תלמשורר ההטוב רביות הבשפ תהעברי המ השקר בלנד ךויל תבשנו םהשבעי תהמאוחרו תושנו :השמונים ןארנו השליט םמסוי יבשיקול .העריכה ההכוונ אהי םלספרי התמונ לש אאב הוילד )2004( קשעס ןבארנו ,האב רהמשור ןשמשו חלפי , התמונ לש אאמ הוילד קשעס ןבארנו ,האם תהמשורר םמרי ברוך-חלפי , רובספ שהמוקד ןלב - םשירי ללדניא . ואל םספרי ירב ףהיק אל ,מנומק םטקסטי םמילוליי וכמ ,יומניים םהאוצרי םבתוכ הפ םוש םשירי ,נפלאים דלצ םשירי תשנעדר םמה הטרנספורמצי :אמנותית התבמונ לש אאב הוילד - ההמונ הכמא םעמודי ההתופע המתונ למדי , לאב התמונ לש אאמ הוילד המונ רכב בקרו שלשלו תמאו םעמודי םשרוב ,יומניים ןולכ ןאי םבה טכמע העבוד ,לשונית ,הזרות תסיטואציו ,מפתיעות האלכימי לש תשפ ,המדע החמל תמעמד קריחו .וכד' ובתקופתנ , תממעטו תהוצאו רלאו ןלממ תהוצא יספר ,שירה אשל רלדב לע תהעסק יעורכ השיר .מקצועיים ןלכ חלפי , יאחר םשני תארוכו לש תנידחו תיחסי · רוחוס ההלימ ןבי ההישגי םהספרותיי תלמיד הההכר ,בה הפרצ הבמיד תמסוימ לכ לגבו םבספרי .אלה ,אמנם ראפש ןלטעו יכ אל רמדוב יבספר השיר ,ממש יוכ תהמשורר תמודע תליומניו ,הטקסט לאב חלפי , ישלטעמ אהי תמשורר תבעל רשיעו הקומ יבינלאומ ם<הא ומישה םמתרג ?אותה תוא רספ םהיצורי ,בפרט אהו ריעבו בהיט ,בתרגום> תנדרש רליות העמיד לע ,הסף ריות .סינון יאנ עיוד תששלוש ,הספרים ושנגע לבשכו ,ובהורות ונגע םללב לש ,רבים ףוא ונמכר ,יפה לובכ .זאת הובחזר רלספ רהנהד :שלפנינו רספ םהיצורי גהארו המיצירת ההענפ לש יחלפ , ךשבמש הארבע םעשורי החצב ךדר תעצמאי תומקורי הבשיר ,העברית והנ רספ ירוו החמל ,ואהבה תוביקור .חכמה השיר לש תמשורר תהיודע תא תאפסיו ומקומנ ,בהוויה ,ביקום תומחפש תא תהזעירו לש םעול החי , תא תהטבעיו לש ,הטבע תא תההווייתיו לש יחי .המים םאסיי רבשי ןקט , ,עצוב לע תבדידו לש :כריש י"אנ שכרי כחול , /צונן. טהלה םשאת םחשי יבמגע ;עם רבש ;אנוש ואינ ;אלא הזעק לש תבדידו ;כחולה תהמבקש ;להפוך .אדומה" ·:· עלרג ;באוויר ;מרפרף וכול םזר ;חשמל לא למו ;פרח במעוצ לבאגרט •.• ונ ;גח תשמש ןחלו ןסרב ••./ ;איינה ;איינה ץחו קירו .•• קיונ שדב רזעי ץאמי ראוז ;עוז בושו ;מוטח לא ךתו רסידו םפרחי אנפל •••11 רמחזו שמרג דבמיוח והנ ה"תשע םשירי ךמתו בכת דהי "'קרקס' דהמעי הכנרא לע בכת די םשל יהמצו לאצ .המשוררת רהמחזו קעוס תבחיו תהסובלו תהתעללו יבחי .הקרקס ןראשו :הפיל ,"לכאורה יאנ לפי .הקרקס לפי סהקרק דהכב ;המרקד. קר ;לכאורה. יאנ רשומ ;העצמות. יאנ רזוכ .המתים / יאנ דהיחי רהזוכ /כאן. םבמקו ההז - םשהחיי וב ;הם יהכ ;חיים םהמתי ;הם יהכ םמתי ... יאנ יאנ ;הפיל ןהארכיו ;המהלך. יאנ ןההיסטוריו ;המהלך. יאנ בהעצ .המהלך" עידו לשלפי ןזיכרו ארוך , ןוכא אהו לשתו םבמקו לש םהחיי ,המתים לש סהקרק ץהמקפי ,חיות גמלעי .אותן תהעליבו תהאנושי השמ גללע סולקל תא החיות ,עצמה תמלמד םילדי תהשפלו ןבאופ .מאורגן וישנ םג רשי שמרג לע הארי לששוא םהא חיצלי יא םפע .להימלט דועו רשי אנפל לע בדו :הקרקס ;"דובי. זאחו ;אימה. הז ןמ ןהזמ ישהיית ;תינוק וואילפ יאות דלצעו ףזקו לע /גחלים. הז ןמ ;הזמן ישהיית תכפו תבשלשל לברז לא תרצפ ןהבטו ;קרה אול החית ;לי ןהבט -החמה תפרוותי לש יאמ ... יוכול זאחו ;אימה וכאיל דמרק. .." ,קיבינימט ןהמי האנושי . םהשירי רבספ םהיצורי םמדברי לבשל תקולו לש לשל .חיות ששימו הז רמאפש ,הזרה תהתבוננו ,מרוחקת יכד תלראו שמחד תא םהקיו האנושי , תהמוכר תמהספרו "("חולסטומר לש יטולסטו .ועוד> רהספ אהו פקליידוסקו לש ,הזר;ת תהתבוננויו .מפתיעות קחל םמהשירי םנגועי טמע ,בפרוזאיות תאריכו לש רדיבו טהממע ימד םבצירופי םלשוניי ,מפתיעים ךתו תהסתמכו תבלעדי לע תהמקוריו ההמבריק סשבבסי יסיטואציונ · התמטי לש .השיר לאב האל טהמיעו .במכלול רהשי יהכ ""יצורי רבספ והנ הז לע תהמפלצ ךמלו ,נס קספ האגד קספ תמציאו לע ריצו אל ,מזוהה ענקי , .באגם ,ושוב ףאינסו תהזדהו הוחמל סביח לאחר , לאב אל חבנוס חהשי יהפוליטיקל טקורק םשמנהלי יבנ ,אדם אאל יבעל םהחיי - םהאחרי םהמוחלטי םבעול סנרמ תתח :האנושי ך"מתו להערפ אהי ;מגיחה ךמתו םהמי אהי ;מגיחה ךמתו ךהחוש אהי ;מגיחה תולוקח ;אותי י/אנ תאוהב תא תהמפלצ ךמלו ;נס תוהמפלצ תאוהב .אותי" הפתיח טכמע וכמ לש רשי ,ילדים תוהצהר האהב הפשוט ,למפלצת ואות ריצו םמאיי ןמ הדמיון . ם"ממעמקי תא ;מגיחה במל 2011 ייול-אוגוס בחרה העברית הישראלית בצורה "אשכנזית" של מבטא העיצורים צ' וו' <הרי"ש הצברית היא ביסודה "ייצור מקומי", אך אין לה שורשים מזרחיים>. נוצר אפוא מצב שבו אין הבדל כלל במבטא של ח' ושל כ' רפה, בין א' לבין ,'ע בין ק' לבין כ' דגושה. אני נמנה עם אלה שהיו רוצים שהגרוניות יהיו מבוטאות במקומותינו במלוא גרוניותן ונחיצותן , כך שלא ניאלץ לומר "כ w רים עם כ"ף" לבל יחשוב השומע שמדובר ב" j? ;ירים", או לבטא "מ~חיש" בכ"ף דגושה גם כשידוע לדובר שמדובר בכ"ף רפה, שכן בלי הדגשת הכ"ף נוצר רצף של שני עיצורים זהים במבטאם אך שונים במהותם. אולם גם פגם זה אין בו כדי לטשטש את העובדה שהעברית כלשון , כמערכת לשונית, הולכת מחיל אל חיל. ולעניין השני , היינו השפעתה ההרסנית, כביכול , של האנגלית על לשוננו. לדעתי זו דאגה מיותרת לחלוטין. העברית של היום היא, כפי שאמרתי בראשית דברי , יציבה ומבוססת בקרב העם. לפני שבעים או שמונים שנה, כלומר סמוך להפיכתה של העברית ללשון דבורה, קינן חשש בלבות אוהבי העברית שלשונות אחרות כגון היידיש והערבית ידחקו את העברית ממרכז הזירה ויתפסו את מקומה. מקור החשש אז היה שהעברית עדיין לא התבססה די הצורך בפיות דובריה. הערבית מיכאל בסר' שדרות רוטשילד 2011 הקיפה את העברית מכל עבריה ואילו היידיש חיתה שפת דיבורם של מיליוני יהודי אירופה, ומספרם של הללו עלה פי 20 או 30 על מספר דורבי העברית בארץ , שלגבי חלקם היידיש חיתה שפתבימים שקדמו ·~ ם לבוא העברית. לכן ייתכן שאז צדקו אלה שחששו שהיידיש תמוטט בסופו של דבר את כיבושי העברית. אולם ארגוני מגיבי השפה שפעלו באותן שנים פעלו בנחרצות יתרה, לדעתי , ויש כאלה שאפילו שרפו ספרי יידיש, רחמנא ליצלן , כדי להרחיק את אימת לשון הגלות. לעברית חיתה עדנה והיא התפשטה לרוחב ולעומק לא רק "בכיבושים" <אם להשתמש במונח שטבע הלשונאי המנוח יצחק אבינרי>, אלא הניצחון היה מכריע. לפיכך האנגלית אינה מהווה סכנה לעברית בישראל על מיליוני דובריה. שורשי העברית כה עמוקים בתודעתם הלשונית של בני הארץ, עד שגם בשהותם שנים בארץ דוברת אנגלית הריהם מדברם באנגלית הספוגה תחביר וטרמינולוגיה, שהם מעין תרגום מעברית. חדירת ביטויים וצורות מן האנגלית לעברית אינה בבחינת חורבן , ושפות המרבות לקיים קשרי קרבה עם שפות אחרות מתעשרות ומתגוונות, ודי לנו אם נתבונן בלשון ה~שנה <לשון חז"ל> כדי לגלות כמה אלפי ביטויים וצורות w ~לה לשון זו בלי היסוס מהשפות היוונית הלשון העברית: דברים אופטימיים ללא היסוס או~ר' שבכל שלושת אלפי שנות קיומה הידוע לנו , לא חיתה העברית מעולם כה עשירה, כה יציבה וכה דינמית כפי שהיא בימינו . הצלחתה אדירה והיא עברה את כל הציפיות של מחרשיה. מנקודת הראות האישית שלי , מזדמן לי לעתים קרובות להשוות את מצבה של העברית כיום עם זה של בת דודתה הערבית, לשון שגם היא מתפתחת ומתעשרת, וגם היא מנסה להתמודד עם ההוויה של ימינו. אולם הבעיות שהערבית ניצבת בפניהן קשות בהרבה מאלה העומדות בפני העברית בישראל. אחת הבעיות שנחסכו מן העברית, אך הערבית מתלבטת בהן ללא הרף היא שאלת הדיגלוסיה, כלומר קיומם של שני סוגי לשון המ.וכפקדים ללא הרף בעת ובעונה אחת בחברה הערבית העכשווית, אחת לדיבור ואחת לשימושים ספרותיים תקשורתיים למיניהם. קושי נוסף הוא חוסר היפתחותה של הערבית לקלוט ולהשגיר ביטויים וצורבים מלשונות העולם, וחוסר יכולתה "לעכל" תחילי;ת ךס;פיות זרות בקלות שמורגלת בה העברית. ואף על פי כן נשמעים במקומותינו קולות נזעמים בכל הנוגע למצבה ולתקינותה של הלשון העברית כגון: - הנוער מדבר בלשון ענייה ועילגת <למשל "שתי ילדים" או "עורכת דין" ברי"ש וכ"ף פתוחות>. - האנגלית אוכלת בכל פה בעברית ולפיכך תכונותיה הייחודיות, ה w מי;ת, של לשוננו נשחקות מדי יום ביומו בלחץ המגע הכפייתי עם האנגלית. להלן אנסה לענות על שתי הטרוניות האלה, שבעיקרן אינן מקובלות עלי. לגבי האיכות ההולכת ומידלדלת, כביכול, של העברית שבפינו - מי שאומר כך מבלבל , לצערי , בין לשון כמערכת וכמהות מחד לבין תרבות לשון מאידך. תרבות הלשון אצלנו אכן מצויה בשפל המדרגה, וקיימת התרוששות הולכת ומעמיקה בדיבורם ובכתיבתם של ילדינו , ולא רק שלהם לבדם. דבר זה אכן פוגע באיכות הלשון ובדיוקה. וחרף זאת לא קיימת התחושה שסופרי ישראל , שכיום הם ברובם הגדול ילידי הארץ ודוברים ילידיים של העברית, מאפשרים ללשון עילגת ומרושלת לחדור לכתביהם, אלא אם כן הרישול נעשה בכוונה תחילה, לשם השגת מטרות אמנותיות מוגדרות. והלוא ליצירה הספרותית תפקיד מרכזי בקביעת הנורמות הלשוניות הרצויות. מה עוד שחוסר תרבות הלשון שדיברתי עליו אינו מהווה סכנה לעצם חוסנה ועושרה של הלשון . רובם הגדול של דוברי העברית וכותביה בימינו הם צברים, וכבר יש דור שני ושלישי ורביעי של דוברי עברית, שזו לשונם העיקרית ולעתים - הבלעדית. יש המכוונים את ביקורתם לעניין המבטא. ואכן העברית שלנו ח~יןה מעליה את המבטא המזרח תיכוני לא רק כשמדובר בעיצורים ח' רע', אלא גם ביטלה את ההבחנה בין ק' וכ' <דגושה>, לבין ט' ות'. כמו כן 1 54 גליון 356-355 הבא: "כל התהליך הזה הוא self understood". לכאורה התבטלות בפני האנגלית. אלא שבאנגלית אין הצירוף self understood קיים כלל, וברור שמקורו של הצירוף הוא בתרגום מכני של "מובן מאליו" העברי הכשר למהדרין . באנגלית טבעית אומרים self evident. ובכן , איזו שפה השפיעה על רעותה במקרה רנן? ובכלל' הבה נחיה בלי דאגות כשמדובר בלשון העברית, ואין זאת אומרת שאני מייעץ לוותר על ערנותנו בכל הנוגע לתרבות הלשון ולתקינותה ומעל לכל - ללשונם של ילדינו .·:· והרומית מבלי שתינזק מהותה העברית הייחודית. גם אם יש בימינו הגזמה בשאילה מהאנגלית <כגוון שאילת הביטוי "אין רגע דל" שהוא גנבה מפורשת של הביטוי האנגלי never a dull moment< אסור לנו להתייאש מיכולתה של העברית למצוא פתרונות מפליאים לבעיות הניצבות בדרכה. ולבסוף, דוגמה המעידה על כך שהתרגומים נעשים בפי דוברי עברית לא רק מאנגלית לעברית אלא גם בכיוון ההפוך. שמעתי הרצאה מפי כלכלן ישראלי ידוע, צבר בן צברים, ובמהלכה קלטו אוזני את המשפט גילה אביטל יעקב אלג' 0 כלבי הרחוב של שדות התעופה משהו נכנס לי לעיניים * כלבי הרח;ב של שד;ת התעופה " : ן;לזr ע;~ד ~ס~ר ת~.?~~ יי י -ז י : י :י י י ~על ל o/ל.ט W ל סו;קט;ד: f ל סע.י~:ם ~קןע;ת ~rזל;ן: ~י~ת ס~יש ס~ 9 ן לי ו;;~ ע;ד תזrבד~ אנשים לח'יים . אני ח;שב שזה היה " -: ז :."':-:T י : י : י TT והבנאים טרם השלימו עם החירים --: : י הם אלופים ננלזה;ת א;יב בלחיים :-T- י גרגר מנגט של אנה טיב; • T '." T -'' " T י י : : -: - י;ךע.י ~נו~ה ךi:ז~~תij גוף wץ~~ ~ת;ך ~רי~יו ס~~סלים םיקךזr~ij ~ק;ם עם ~דרי ע.ץ ת~~~ תערז:i של גרגר פחם רשום םיליחpז~ ~ךןל לחךר;ן i:זo/ ל.ד :י -:"T T : י ~כ;ן , ~י ry ם Qp ד זק~:ם ~ק.לט ס~:ת ij ~ם ~ן לז:i9 ת;ת ת;פזr ~ד p ~ים ~o/ הו נ;~ה ל~הי ר ה~~( W סע.ץ ~ת ל~נ;ת) כלבי הרח;ב של שד;ת התעופה -: ייז : :י :-:T ;;לא :~דח שלא יפגע -T • ;• ;;לא ץ.ע~: ~נ;~ים ד~~~ים ... מי שלא הצליח לעבוד את הקיץ ס~:ץ ~לול לס~יט ~ס;ן על ע~מ; ~יו ;;ij גוף ~חים ~י:נ~ w ט: .ה~~ ~9לול . ~לו~ת נגיק.ר ~~י~~;ק 9 לית. ~י ;;ליא זrיל~רi ל~ביר ~ת ס~:ץ ~ל ;rז?,ה!." ~לש ~רוח;ת ~~חיו ijחי ~ש "f אן סיו ך~~דו סע:ז "ה~~;רך דו"ח חנייה בתנועה ן~ינ:וי ~יש ~19 ~דךה על ה~~ר~ ~קל;ת חלי~ה נשכב באמצע אי התנועה י :T -T :: י :- י : ליא ע;~ך על ry קי םי~זrז:i ~~לל א;סם ~~לי ל~לל ד~ז;ךים ליא פתא;ם נגאה המשטרה ' המרמים הנבגדים הנטושים -:י . י י -י :-: ז י י ~ד~ז חם ~~חו ~~ים ןכ;ת W ~לש;~ם i:זrז~ה לקקו מלאי חננה ומסירות :"" י T: י ~ת ראש ij ננ;ס, i:ז~ל.רij ננ;גד חם ~~קזקים f ע.ת ת;י~;כ~ ח;לפ;ת זנבו ננהם זנב ורגל י :T: י TT ז :י :י ק;לר ןהות ~~ןאןם ~~לש חם םי~pז;נ ג;ןל ij מו~~ים : ' -T T : TT א כל אחד ע;בר . T '." T ' ' שמש שלמה אני מחכה. יחידה מכל הגופים " T : י :י : : -: י ·: -T : י T' - י ל'א עזבתי את גופי לרגע ז- : י : :י : י י ננע;ך מא;ך נזרם : ...: ד : -ד .--. מכה החושים . -.. · .. 55 ~ע w ז ~חוש;נכי :p מ; ד~.ק~ . מתוך הספר שירים באור הבעול העומד לראות אור בספרי 'עתרן 77' יולי -אוגוסט 2011 הדרמה הכבושה בין האיש לאשה אשה בורחת מבשורה )2008( ונופל מחוץ לזמן )2011( מאת וריד גרוסמן <הספרייה החדשה, הקיבוץ המאוחד> הם שני ספרים שונים על נושא משותף: מוות וארנון. הראשון הוא רומן ריאליסטי רחב יריעה שתחילתו במלחמת ששת הימים וסופו כשנה לפני מלחמת לבנון השנייה. לשונו עשירה, שורותיו רחבות והוא מחזיק 632 עמודים. השני הוא רומן אלגורי שמקומו כל-מקום וזמנו כל-זמן' לשונו שירית, שורותיו קצרות והוא מחזיק 186 עמודים בלב.ד משותפת לשניהם ההליכה, אבל בעוד שבראשון נסה האשה מבשורת המוות, הרי שבשני חותר האיש למגע עמו . זהו' לדעתי' גרעין הקונפליקט של הדרמה הכבושה <שאינה זוכה לשיא דרמטי ולהתרה ולכן תוסיף לחלחל במעמקים> בין האיש לאשה המתרחשת בעמודים הראשונים של הרומן החדש. חמש שנים לאחר מות בנו' קם לפתע איש משולחן ארוחת הערב במטבח ביתו' נפרד מאשתו ויוצא בדרך 7 ~ם לחפש את בנו המת. המתים מצויים "ם~" והחיים מצויים "ןא~" והאיש חותר אל קו הגבול ביניהם: "והוא הסף, הקו; האחרון המשותף לשם; ולכאן' שעד אליו'/ ולא יותר' יכול; החי לגשת חי; ושם, אולי' יחוש;."/ עוד רמז' רמץ; ניצוצו; הדועך; הנבה והולך; של המת" <עמ' 125(. זהו ניסיון הרואי' בלתי אפשרי' אולי' של "חיים על קו הקץ" כביטויו של אלתרמן שבמחת עניים, לקומם את המת ולכונן קיום בצוותא של שני העולמות. בהליכתו מצטרפים אל "האיש ההולך" הורים שכולים נוספים <במעין ביביימית על החלילן מהמלין שסחף אחריו · היפוך של האגדה הימי 139 מילדי העיר אל מותם> הקרויים גם הם "ההולכים" והמבקשים לפגוש את ילדיהם המתים. אלה הם הדוכס, רושם קורות העיר ואשתו' המיילדת, הסנדלר 'מתקנת הרשתות, המורה הקשיש, והקנטאור' חציו סופר וחציו שולחן כתיבה, המרותק למקומו • את הפרדוקס המורכב הזה של מפגש החיים עם המתים מנסח בהומור <נדיר בספר זה> הדוכס: "באוגוסט הוא מת, וכשהגיע; סופו; של החודש ההוא, אני; כל הזמן חשבתי 'איך אוכל; לעבור לספטמבר; והוא יישאר; באוגוסט?" <עמ' (. 130 זהו' באמת, מעמדו המיוחד של המת המצוי מחוץ לזמן בניגוד לחיים המצויים בתוכו. כפי שאומר "האיש ההולך": "... סיפר; לי פעם איש מארץ; רחוקה, שבשפתו; אומרים על מי שמת/ במלחמה, /.'ל~~' וכך אתה: מחוץ; לזמן נפלת" <עמ' 63(, אמירה שממנה נלקחה גם כותרת הספר. <אגב, שורת הדמויות הסמליות מכל המעמדות ומכל התקופות, נועדה להעניק ליצירה את אופייה האוניברסלי הכללי. עם זאת פה ושם נוקב "האיש ההולך" בשם בנו הפרטי "א 1,"י'ז שהוא כינוי החיבה של "אורי" בנו של המחבר וריד גרוסמן' שנפל במלחמת לבנון השנייה ושדמותו עומדת מאחורי שני הספרים>. מסעם של "ההולכים", אם כי הוא סובב במעגלים, הוא ארוך ונפתל וכולל מכשולים רבים, שהאחרון שבהם הוא החומה המפרידה בין אלה לאלה ושעליה עליהם לגבור. להליכתם שתי מטרות: האחת, להגיע אל ילדיהם המתים ולהחיותם <מתוך אמונה שאם ילכו הם לקראתם יתחילו הללו שם לנוע לעברם>; והשנית, הרצון להגיע אל איזשהם פיוס והשלמה מתוך כך שיתנו ביטוי מילולי לכאבם. במילות הסיום של הספר אומר "האיש ההולך": "הילד; מת,/ אני מכיר בכך; שבמילים; האלה; יש; אמת. הוא מת/ ... אבל מותו; לא מת. 11 כלומר' זו השלמה עם עובדת המוות שהיא עצמה מוסיפה לחיות. ואילו השורות החותמות אותו ממש הן של הקנטאור' הסופר' האומר: "ורק לבי נשבר; .../ לחשוב; שמצאתי; לזה; מילים" <עמ' 186(. מצד וה ~~~~~~~~~~-~~ עמו u לוותו מהפכה מחפשת בית אנרגיה עצומה שחיתה כרוכה בטרדות הפרנסה והקיום השתחררה לפתע. מרוצם של אלפים שמבוקר עד ערב היו עסוקים בהישרדות נעצר והפך לכוח אדיר. אנשים שעייפו מן המאבק האינסופי וחסר התוחלת, אמרו די! ויצאו לצעדת 300 האלף ברחובות. לא שלבעיות הקיום יש פתרון פשוט. "בזיעת אפיך תאכל לחם", נאמר כבר לאדם הראשון שגורש מגן עדן' וכך הוא עד עצם היום הזה. ראובן גבירץ, כיתת לימוד מאולתרת, שדרות רוטשילד 2011 אולם לא הקשיים כשלעצמם, שגם בהם אפשר להקל' אלא התחושה שהממשלה, ממשלתם שלהם, איננה רואה אותם, איננה מקשיבה להם, איננה מכבדת אותם, היא המהלומה ששברה את גבם של ההמונים. ארנון תחושת הסולידריות, האכפתיות, הדאגה, השמורה למגזרים בודדים בלבד <מתנחלים, חרדים, טייקונים>, הותירה את רוב רובו של העם, הקרוי בפינו מעמד הביניים, עזוב, נטוש, ללא רועה. במידה מסוימת חלה האחריות גם עליו . כי גם הוא נרתם למורץ הצריכה הראוותני של עשרות השנים האחרונות והעמיד פנים שהבל בסדר' אפילו מעולה. עד שנסדקה החזות הזאת והתברר כי נבנתה על חובות הולכים ותופחים בחשבונות הבנקים. אנשים חדלו להעמיד פנים ואומרים עתה בפשטות: איננו גומרים את החודש. את השבר הזה אפשר לרפא, לא רק בצעדים כלכליים, אלא קודם כל בחזרה לחיים ערכיים. המוצא לכך' לדעתי' הוא בחירות חדשות, ולשם צריך לתעל את האנרגיות המהפכניות המחפשות להן כתובות. עד כה נמנעו המהפכנים הצעירים להקים להם בית משלהם, קרי מפלגה, או לאמץ מפלגה קיימת <אני ממליץ על העבודה>, אבל שעת ההכרעה קרובה, לפני שיתאדו בחום הקיץ או יתייבשו בתרגילים שמכין להם ביבי. 1 56 גליון 356-355 לדמות אז -/ הוא כאן" , אבל היא מתפכחת מיד . לאחר מכן היא נושאת את המונולוג הגדול שלה, שבסיומו היא כמעט יורדת מבמת הסיפור <ואת מקומה תופסות דמויות נשיות אחרות>. וכך היא אומרת לאיש: "עד סוף; העולם הייתי; באה ~תך , אתה; יודע. אבל אתה לא; הולך אליו , אתה; למקום אחר; הולך, ולשם; לא אלך; ...; קל יותר ללכת; מאשר; להישאר.; חמש שנים אני; נושכת את בשרי; כדי שלא אלך ,לא; לשם, /אין ,אין; '.'!םש על כך משיב האיש, כזכור: "אם נלך; לשם; יהיה; שם" <עמ' 38(, לאחר דברים אלה נפרדים השניים. האיש יוצא לדרכו והוא קרוי עתה "האיש ההולך", ואילו האשה שמופיעה רק פה ושם, קרויה "אשה שנשארה בבית'.' למעשה רק עוד שמונה פעמים מופיעה האשה ברומן. פעמיים בתור "אשה שנשארה בבית" <עמ' 68 ,61(, פעם בתור "אשה שיצאה מן הבית" <עמ' 75(, פעם בתור "אשה בראש מגדל פעמונים" <עמ' 79(, וארבע פעמים בתור "אשה בראש מגדל" <עמ' 139,140,142,143(, מכל המקומות הללו עוקבת האשה שנשארה מאחור אחרי האיש ההולך לפנים. בפעם האחרונה שהיא נושאת את דברה היא אומרת: "עלוב הוא הצדק ההוא; ש~דקנ:יי ממף:; ואתה ס~~נכ ממני, פי אלף נועזנ:י 1-קום, /לך והידמה; לו ככל אשר יוכל; החי להידמות/ למת - מבלי למות. q ךה; אותו , אך גם ס~ת / אותך , כמעט;."/ ושם, אהובי,/ בין הצללים,/ ,ב;א~ / ~ין ~ן ך~ב, / תבוא מנוחה, ;;ל גם 7'.'ף אפשר לומר שבדברים אלה מסכמת האשה את הקונפליקט ביניהם: היא "ה~ן~" מן האיש, הוא "ם~ס" ממנה, אבל היא איננה שותפה לאשליה שמועלית "באוב", על "מנוחה" בין הצללים שיזכו בה "בן ואב'.' וכאן צריך לומר מילה על מהות המחלוקת הזו בין האיש לאשה ובין השם והכאן . הדברים דורשים, כמובן , עיון נוסף, אך על פניו נראה לי כי האשה, גם באבלה, נצמדת אל "הכאן ועכשיו" , הריאליסטי , בעוד האיש באסונו יוצא לחפש את "השם והאז" האוטופי • הוא מאמין באיזה קיום יחד של החי והמת, בעוד היא כופרת בכך ומאמינה כי הדרך האחת להתמודד עם האסון, היא בעיגול האור של מטבחם הביתי הקטן. רוחו של אלתרמן מ"פונדק הרוחות" העיסוק באלתרמן תופס מקום ניכר גם בכרך החמישי של כל כתבי נתן זך השירה שמעבר למילים - תיאוריה וביקורת 1973-1954 <הקיבוץ המאוחד 2011(, שהופיע לאחר קודמו משנה לשנה זה- פרקי ביוגרפיה ספרותית <הקיבוץ המאוחד 2009(, שגם בו מקדיש זך לאלתרמן לא מעט עמודים. זאת לא רק בשני מאמריו הגדולים המכוננים "הרהורים על שירת נתן אלתרמן" וכן "זמן ורתמוס אצל ברגסון וביצירה המודרנית" <ספרו משנת 1966 בהוצאת אלף, המובא כאן בשלמותו>, שחוללו את המהפכה של זך בשירה העברית החדשה, אלא גם במאמרים נוספים בכרך זה המכנס את רשימות הביקורת המוקדמות שלו . חרף מה שכתב בהקדמה "עם הספר" בדבר רצונו כי "פרסומם של כתובים ביקורתיים אלה, כך אני מקווה, ישימו קץ אחת ולתמיד למשוגותיהם של רצנזנטים לא אחראיים שהפיצו במהלך השנים את הבדותות על 'מרד,' 'רצח אב', 'טינה אישית', 'התנצחות' בקשר יחסי אל שירת נתן אלתרמן", נראה כי הנושא לא לגמרי הרפה ממנו במשך כל השנים. זאת מגלה לנו זך עצמו בנספח "נתן אלתרמן - תוספת יולי -אוגוסט 2011 לכאורה דברים אלה ממצים בקווים כלליים את תוכנו של הרומן המוגדר גם "סיפור בקולות". על פניו נראה נופל כאילו הוא מתנהל מתוך כאב גדול , אך ללא קונפליקט זגחוץ בין "קולותיו". אלא שתיאור הרמוני זה איננו לגמרי לזמן מדויק כנאמר בפתח דברי . האמת היא שבשלושים העמודים הראשונים מתרחש דיאלוג דרמטי בין האיש לאשה, הנמשך גם אחרי כן , שעניינו ההליכה "לשם" שעליה מכריז האיש , ואשר לה מתנגדת בתוקף האשה. דודי גווסמן בפרולוג המובא מפי "רושם קורות העיר" אומר האיש: "אני צריך ללכת ••• אליו , לשם". ואילו האשה אומרת: "מה זה שם? ... תגיד לי! אין מקום כזה, אין שם!" על כך משיב האיש: "אם הולכים לשם, יש שם", והאשה עונה: "ולא חוזרים משם, אף אחד עוד לא חזר". ~ האשה מנסה בכוח המטבח הביתי ופיתויי המרק החם ~ להניא את האיש מללכת. חילופי הדברים על מהות ה"שם" וה"כאן" נמשכים בדיאלוג שביניהם. האיש אינו יכול לקבל את ההפרדה המבדילה אותו מבנו • האשה מנסה להעמיד אותו בכל זאת על חשיבות המציאות השבירה שנוצרה לאחר האסון ועל האפשרות שהזמן יביא להם מזור. האיש מסרב לקבל זאת ואף מזכיר לאשה שכאשר באו מבשרי בשורת האיוב לביתם, היא הרגיעה אותם: "אל תפחדו , אמרת/ בלידה שלו/ לא צעקתי , גם עכשיו לא אצעק" <עמ' 13(, מן הדיאלוג עולה, כאילו האשה דבקה יותר מהאיש בחיים "כאן" ובמה שעוד נותר מהם. גם אם אין זה הרבה, אלה עדיין חיים, וכך היה במשך חמש השנים מאז מות הבן. היא אומרת: "אבל הבטחנו זה לזה, /נשבענו , נהיה, נכאב; אותו , נתגעגע,/ ונחיה./ ומה קרה עכשיו,/ מה פתאום קרה; שכך אתה; קורע?" <עמ' 14(, היא מפצירה באיש: "אל תחזור; לשם, אל; תחזור.; אל תצא; אפילו צעד; אחד מעיגול האור _" <עמ' 16(, "עיגול האור" של המטבח הקטן,שיש בו עדיין נחמה כלשהי. אולם האיש אינו יכול לשאת עוד את השתיקה שנפלה עליהם מאז: "לר חיתה טובה; השתיקה, ואותי; היא לפתה; בגרוני" <עמ' 17( הוא אומר. האשה טוענת כי שתיקה זו היטיבה עמם: "."עטפה; את שלושתנו גלימה; חשכה;."/ היינו; כמותו , שלושה; עוברים שהרה; האסון ": אלא שבעיני האיש אין בכך אלא "תשליל החיים" <עמ' 18(, ועדיין האשה אינה מוותרת. היא סבורה שיש גם בשתיקה איזה סוד שחשוב לשמר אותו: "כי היה בשתיקה; איזה נס,/ איזה רז היה בדממה; שנבלענו בה יחד ~תו" <עמ' 19(, "נס" ו"רז" אשר האיש קורע עתה בלכתו. הדימוי שהיא משתמשת בו לתיאור הקריעה הזו הוא אלים וקשה: "אתה קורע; את התחבושות כדי; שתוכל לשתות/ את דמף, צידה; לדרך; לשם" <עמ' 20(, כאילו היא אומרת לו: במקום להניח לפצע להחלים, אתה קורע את תחבושותיו ושואב את דמו לצורך המסע ל '.'םש" לא אוכל לשחזר כאן את הדיאלוג ביניהם בשלמותו , אף שלדעתי נאמרים בו כמה מן הדברים העמוקים ביותר ברומן כולו . סופו של דבר שהאיש מפציר באשה לקום וללכת עמו: "בואי, מה; פשוט מזה?/ ...; אמא; ואבא שלו; קמים; והולכים; אליו -/1 אבל האשה אינה משתכנעת ואומרת "אל תלך" <עמ' 32(, האיש סבור כי יוכל <באורח נסי כלשהו> ליטול "ביצוץ; אחד מעיביו" של הבן וכאילו להחיותו . אבל האשה, המודעת לצורכי הגוף החי , יודעת כי ניסיון זה לא יצלח, ומטיחה בו: "משוגע, מה; תגיד? שכמה שעות; אחריו התעורר בך; הרעב?/ שהגוף שלך; ושלי •..; נאחזו בחיים; דבקו זה בזה והכריחו; אותנו לחיות?" <עמ' 33(. לרגע נופלים שניהם למין הזיה שמעורר זיכרון ריחות הגוף של הבן <ריח השיער החפוף, ריח הגוף הרחוץ , ריח הזעה אחרי משחק, ריחות הקיץ> עד שגם האשה אומרת "."לרגע אפשר מאוחרת" , המופיע בצמוד למאמר המקורי "הרהורים על שירת אלתרמן". אם המאמרים המקוריים נכתבו , כאמור , לפני כארבעה עשורים ויותר , הרי "הנספחים" שנוספו לכמה מהם, נכתבו לכרך זה באחרונה, מנקודת מבט של היום. כך , למשל , אם "הרהורים על שירת אלתרמן" פורסם 1 ב'עכשיו' 4-3 בשנת 1959, הרי הנספח לאותו מאמר נכתב בשנת 2010 במהלך העבודה על הכרך הנוכחי. ובכן , בנספח שהתוסף למאמר ההיסטורי ההוא <התוקף את הצורות והתכנים של שירת אלתרמן וקובע, בין השאר , כי זו שירה מכניסטית, מלאכותית ומנוכרת> כותב זך: "לתומי או לטמטומי חשבתי שאלתרמן באצילות נפשו לא השיב לי על מאמרי החריף למדי" <עמ' 59(. זך סבר כי מה שכתב יעקב אורלנד בשירו 'מפגש ננסית , בספרו נתן היה אומר )1985( היה סוף פסוק נתך זך לפרשה. "הפגישה ננסית", כפי שמצוין בכרך השירה הרביעי של כתבי זך , התקיימה לאחר פרסום שמעבו מאמרו של זך ב'עכשיו' ואלתרמן ביקש לברר אצלו למה נתכוון בביקורתו עליו. בשיר על פגישת שני למלים הנתבים <אלתרמן , זך>, לה היה אורלנד עד , אומר לו אלתרמן על זך בסיומה <כמובא בשירו של אורלנד>: "חכמן הבחור הזה, אין להכחיש ... אבל הנימוקים שלו -/ לך תתווכח עם מתמטיקה". דברים שיש להם, כפי שנראה להלן , חשיבות בהמשך. והנה, אם נשוב לכרך האחרון המונח לפנינו , מוסיף שם זך ב"תוספת מאוחרת" דברים שנתבררו לו רק לאחרונה: תאיוהיר וקיברות "בימים אלה, תוך עריכת ספרי זה, נתגלה לי 1973•1954 שאלתרמן אכן הגיב גם הגיב באירוניה המושחזת שלו , במחזהו 'פונדק הרוחות', שהצגת הבכורה שלו נערכה בקאמרי ב 29- בדצמבר 1962" >.םש< זך מודה כי מעולם לא קרא ולו גם אחד ממחזותיו של אלתרמן , מה עוד שכאשר הופיע המחזה בדפוס בשנת 1973 שהה באנגליה. את התוודעותו אל "פונדק הרוחות" הוא מגדיר כמעשה נסים, לא פחות: "והנה כמעט בדרך נס, מונח לפני אותו מחזה ואני קורא בדברי השנינה שאין כל ספק שהם מכוונים כלפי". לפני שנביא את דברי "הרוחות" מ"פונדק הרוחות" שמצטט זך , ראוי להדגים בקצרה על מה הן בעצם מגיבות. המאמר "הרהורים על שירת אלתרמן", כפי שכבר ציינתי , היה לאבן פינה בשירה החדשה של זך ובני דורו ,ובעצם עד היום <להוציא חבורת )'!רה' הוא הפואטיקה השלטת בשירה העברית. לא נעסוק בכך כאן , אלא לצורך הבנת התגובה של אלתרמן. כבר ראינו למעלה, כי בשירו של אורלנד 'הפגישה ננסית' אומר אלתרמן על זך "לך תתווכח עם מתמטיקה". שכן , באמת עיקר הביקורת של זך חיתה באמצעות התקפה על הפרוזודיה <משקל , ריתמוס, חריזה> של אלתרמן. הנה כמה ציטוטים מן דברים שכתב זך ב"הרהורים": "מה שקובע אצל אלתרמן הוא הסגנון המשעבד הכל למרותה של סימטריה משקלית חדגונית ... עוד לא היה בשירה העברית המודרנית משורר חשוב שהמוזיקה של השיר שלו כל כך רחוקה מן הרתמים של הלשון המדוברת". וכן: "אינני אוהב את הבית השקול והמוברח, הגורר אחריו בית שקול ומוברח, ועוד בית שקול , מדוד ומוברח, עד שבית שקול מדוד ומוברח אחרון מבריח אותי מן השיר" <עמ' 46(. לעתים הביטויים שנוקט זך סרקסטיים למדי. בהמשך הוא כותב: ".•. רדיפת הסימטריה שואפת למידה רבה של . חפיפה. וכך מופיעה ההקבלה בין התנועה <ווקאל> 9 ג;ל בתיבה הראשונה ,>בך~< לבין הגודל המקביל בתיבה השנייה <דרו> ... שני ה 9 ג;לים המודגשים כל כך על ידי האנאפסט הקורע אותם מסוף הטור , נשמעים ממש כצווחות של עופות הונגריים שחוטים" <עמ' 49(. "צווחות של עופות הונגריים שחוטים" (!)ודאי לא השאירו את אלתרמן אדיש. זאת בנוסף ל"מתמטיקה" הנזכרת למעלה - מניין ההברות, התנועות, הווקאלים והעיצורים - שמונה זך בשיריו • הרוחות ב"פונדק הרוחות" <מחזה העוסק באמנות: הגיבור חננאל מקריב את אהבתו לנעמי על מזבח האמנות> הן "רוחות ••. מעולם שאר הרוח" כפי שמגדיר אותן "פושט היד" <אחת הדמויות בפונדק> והן מעירות הערות אירוניות על מעשה השיר , כמו גם על מבקר השירה המלומ.ד הנה הקטע שמצטט זך בהרחבה : חנה מרון, "פונדק הרוחות" רוח ג' כל מה שאגיד הוא אנדרסטייטמנט ... משהן; אפוקליפטי שנגלה לי בצורת אליפסה; פןבולו~ידית ריקה/ .../ כשאני לוקח, למשל, בפואמה; "ההוא הזה וההוא ההוא" את צמד השורות, בהן; נשרב פתאום הפסבדו-~א~ב במקצב דמוי /ט~~א~~ וחזיזי הסמך מתבקעים פתאום; בשתי זניקות וה~י.ךה 1 המביאות בכוונה תחילה חורבן; לא רק על אותן שתי שורות בלב;ך כי אם גם על שתי האחרות, כלומר, למעשה,; חורבן הבית כולו. רוח א' כוונתך הבית הראשון? רוח ג' חורבן הבית השני; ." שם פועלים הקו~סו~~טים 1 עם האנקה הקוסמית העולה מהתפוצצות הקבוץ ... [מערכה ראשונה, תמונה שלישית] 58 גליון 356-355 המטפל כי הוא מתחזה, נתפס גם וידויו כהתחזות. כך הוא נלכד ב"פרדוקס ההתחזות" שאין ממנו מוצא אלא בהתאבדות. בעמודים האחרונים משבץ המחבר את בן דמותו שלו , דיוריו וואלאס עצמו , בסיפור • מסתבר שוואלאס הוא בן כיתתו של גיל , המתחזה, והוא מנסה להבין את פשר מעשהו: "ויוריד וואלאס מנסה לפשר איכשהו בין החזות החיצונית של הבחור הזוהר הזה לבין אותו דבר פנימי שמן הסתם דחף אותו להתאבד בדרך כל כך דרמטית ובלי ספק כואבת" <עמ' 119(. מדברים אלה ומהמשכם ברור שוואלאס מטרים כאן את מחשבת ההתאבדות שלו עצמו . "ילדה עם שיער מוזר", שעל שמו נקרא הספר , הוא סיפור על מופרעות אמיתית. זהו סיפור "היפסטרי" - אותו זרם בתת תרבות האמריקנית שחסידיו קרויים גם white negro- המסופר הפעם מפיו של "סיק פאפי" <כלבלב שוטה> שהוא "רפובליקני צעיר" ההולך עם חבורה של "פאנקרוקרים" מסוממי אלדי שבו הוא סוחר · אס · , לקונצרט ג'אז של קית ג'ארט, המכונה בפיו "כושי" · <אם כי בפועל ג'ארט הוא ממוצא סקוטי הונגרי>. לגימלט, חברתו , "יש שיער במרכז הראש העגול שלה, והוא מפוסל במיומנות רבה בצורת פין זכרי ענק במצב של זיקפה" <עמ' 157(. מה שגימלט משתוקקת אליו זה לקווצת שיער צהוב מראשה של ילדה בלונדית שיושבת לפניה, כדי "שישימו אותו בפות של גימלט די · אס · אל · שמושפע מ ושיהפוך לאזור של אש" <עמ' 167(. ההנחה המובעת במסה החותמת את הספר "אלה הם מים" <ובעצם ביצירות כולן>, המתארת טורח נורא של יציאה לקניות במרכול שכונתי לאחר יום עבודה מייגע בעיר הגדולה, היא שכולנו מלאי תיעוב לסביבתנו האנושית הקרובה: "מי הם לעזאזל כל האנשים האלה שעומדים בדרכי? תראו כמה דוחים רובם ואיזה טיפשיים, עדריים, מזוגגי מבט ולא אנושיים הם פה בתור לקופה" <עמ' 181(. וואלאס טוען בעצם כי זו היא עמדתנו הטבעית כלפי הזולת, וכי דרוש מאמץ תודעתי מיוחד , שהוא משתדל לעשותו , כדי שלא לחשוב כך. אני סבור שכאן נקודת התורפה של וואלאס ושל הנוהים אחריו . אין זו עמדתם הטבעית של רוב בני האדם, אלא רק של אינטלקטואלים מזן מסוים. לכן , לדעתי , גם דבריה של נגה אלכלך ב"אחרית דבר" על כך ש"וואלאס באופן מוצהר מבקש לכתוב ספרות שיש בה להט כזה, רגשי ומוסרי , ושעוסקת בשאלות הגדולות של חברה, אחריות אמונה" <עמ' 189( הם טיח תפל לכסות בו על תחושת מיאוס המבצבצת מכל שורה בכתיבתו ולהציגה בתור ביקורת חברתית. אין ספק שוואלאס ניחן בכישרונות גדולים. מקוריות המבט והמבע שלו היא לעתים גאונית. אני אהבתי במיוחד את הטקסט שבו נפתח הספר "המראה מהבית של גברת תומפסון", היחיד , אולי , שבו גוברת בשעת מצוקה אהבת אדם לשכנו על התיעוב כלפיו , והמתאר את הפיגוע במגדלי התאומים בניו יורק מנקודת מבטה של קבוצת אמריקנים מהמערב התיכון , הצופה באסון בטלוויזיה בביתה של גברת תומפסון. <בראש הטקסט נכתב: "המקום: בלומינגטון , אילינוי; התאריכים: -11 13 בספטמבר /2001 הנושא: המובן מאליו"). עם זאת, טקסטים מתוחים כל כך כמו של וואלאס, ההולך בכל משפט עד הקצה, עלולים לשרוף את מחברם במהירות גדולה <כפי שקרה>. יתר על כן , הוא דוחק את עצמו שלא בטובתו למחוזות אופנתיים על דברים אלה במחזה של אלתרמן מ 1961- כותב זך ב 2010-: רבכן · , דוואק במחזה התיר לצעמו אלתרמן להשיב לי בלשונו השנונה• <עמי 61(. זך אינו מתכחש לנאמר , אלא מזדרז לזהות את עצמו עם דברי רוח ג' ודמותה. חבל שאינו מסתפק בכך ומסיים כאן . שכן מיד בהמשך , הוא עובר לעסוק, ללא אתנחתא כמעט, בדמותו של אלתרמן לאור דמות גיבורו חננאל במחזה <ההדגשות שלי , :>.ל.ע "הנוסחה הרומנטית החבוטה - הפגישה בין האהוב לאהובתו תיתכן רק במוות - היא כה משמעותית לכל שירת אלתרמן ••• ראו איזה אור מצמרר שופכת נוסחה זו אף על חיי המשורר ... אלה הם הדברים הקשים שלא עמדתי עליהם במאמרי הנושן ואפשר שעמדתי ונמנעתי מלכתוב עליהם מתוך רצון שלא לפגוע בפרטיותו של האיש. אבל כל פסיכואנליטיקן מתחיל יבין איזו תהום נפשית נפערת כאן לעיניו • רק במוות, בהרס, בקנאה, תיתכן אהבה ... האם אני נאחז בקש כאשר אני מדמה כיום כי אלתרמן קרא לגיבורו הטרגי בשם חננאל, מלשון 'חנן אותו האל', או מתקבל יותר על הדעת, רק האל מסוגל לסלוח לו על חטאו שחטא בנטישת נעמי. ואם אני צודק - ראוי לקרוא מחדש בהקשר זה את היחס לאהובה שבמחת עניים" )63(. תם, ומן הסתם לא נשלם. תיעוב כביקורת דיוריו פוסטר וואלאס )2008-1963( שייך לזן של אינטלקטואלים מערביים אשר מתעבים את העולם שבו הם חיים, כלומר העולם האמריקני-קפיטליסטי במקרה זה, המכונה בפי רבים מהם בשם "פלנטת השוקעים". הביוגרפיה שלו מספרת כי וואלאס, יליד איתקה שבמדינת ניר יורק, בן לאב ולאם פרופסורים באוניברסיטאות אמריקניות, שבעצמו שימש פרופסור ללוגיקה ולכתיבה יוצרת, סבל כל חייו מדיכאון קשה עד ששם להם קץ בהתאבדות בתליה בהיותו בן ארבעים וחמש בלב.ד איני מטיל ספק באמיתות העובדות, אבל אין צורך , אולי , לסבול מדיכאון קשה כדי למאוס בחיים כפי שהם מתוארים בקובץ סיפוריו ובמסותיו הקצרות שתורגמו לראשונה לעברית ומכונסים בספר ילדה עם שיער מוזר <ספריית פועלים והמפעל לתרגומי מופת 2011. תרגום הסיפורים: אלינוער בוגר , תרגום המסות: אסף גנדרן , אחרית דבר: נגה אלכלך>. הסיפור הארוך הראשון "חיות קטנות וחסרות הבעה" עוסק בתעשיית ההבל של חידוני ושעשועוני הטריוויה בטלוויזיה ובעולמם של המתחרים והמפיקים כאח.ד אחת המפיקות, מאפי , אומרת על המשתפים בתוכני דת הללו: "אלה אנשים בודדים או איכשהו מופרעים שכל החיים שלהם זה הטלוויזיה, ההורים שלהם או מי שלא יהיה, הרגילו אותם לזה על ידי כך שזרקו אותם אל מול המכשיר , ואז כשהם מתבגרים הטלוויזיה הופכת להיות כל העולם הרגשי שלהם. זה כל מה שיש להם ובדרך מסוימת זה הופך להיות הדרך היחידה שלהם להגדיר את עצמם כישויות עם זהות מוגדרת, שלפיה הם מחוץ למכשיר וכל השאר בתוך המכשיר" <עמ' 58(. לדעתי,הדגש צריך להיות על התיבה "מופרעים" המאפיינת טקסטים רבים בספר . הסיפור הארוך השני "ניאון ותיק וטוב" עוסק במתחזה. "כל חיי הייתי מתחזה. כל מה שעשיתי כל הזמן זה לנסות וליצור רושם מסוים של עצמי על אנשים אחרים כדי שיחבבו אותי או יתפעלו ממני", אומר גיל, גיבור הסיפור. הוא אמנם נגעל מעצמו ורוצה לנהוג אחרת, אך איננו מסוגל וכאשר הוא פונה לטיפול פסיכואנליטי ומתוודה לפני יולי -אוגוסט 2011 1 ךוכ ג"אתר םהחיי םע ההמבוכ ךהופ תא רהספ ילרלוונט דבמיוח ןבעיד ,הפוסט-מודרני" ,הומניים ךממשי ןגורמ , שביק בלעצ גסו שחד לש ,מבוכה רובעיק גסו שחד לש .ודאות ם"האד םהשל ואיננ ימ עשהגי ,לוודאות אאל ימ עשיוד ןלהבחי ןבי ההוכח תודאי ןלבי ההוכח טכמע "ודאית י<עמ 332(. הההבחנ תהזא ןבי ה"הוכח "ודאית ןלבי ה"הוכח טכמע ,ודאית" ,היא לדעתי , ותרומת תהמקורי לש ןגורמ תלהפיכ םהומניי הלכ רלוונטי . ןשכ דמצ אחד , התהי וז , ןכמוב , תאיוול תלנסו רלדב לע ההוכח תודאי םלקיו .האלוהים ןה רכב תתור םהתארי לש םהומניי האינ תמדבר אאל לע הידיע תשלילי דבלב לש יתאר ;האל דמצ ישנ אהו לבכ תזא קמחזי גבסו וכלשה לש ה"הוכח טכמע ,ודאית" ההבחנ וז תמאפשר ןלגורמ ללכלו ןבאופ קמברי תא םהאד ןב וימינ םע וגיבור לש םהומניי הבנוסח :אחת ר"הגיבו לש םהומניי ואיננ םהאד ישח ,בספק אאל םהאד ישח הבקרבת לש "הוודאות י<עמ 333(, כלומר , אל טניהיליס אול ןדוגמטיק א,אל ימ ישח ךבתוו ה"בקרבת לש ,הוודאות" ם"הומניי קמסתפ ,בכמעט" בכות םש .גורמן אוהו קמספ םג רהסב :משכנע ם"אד ושאמונת התלוי תבוודאו ,מוחלטת דיאב ןלחלוטי תא ואמונת "בהעדרה י<עמ 333(, ולעומת ןהמאמי םשהומניי רמתא א<שהו םג ןהמאמי ""המסורתי לש <ימינו ראי-אפש רלערע תא אמונתו , אדווק םמשו השאיננ .מוחלטת ןגורמ בכות יכ ,פילוסופים ןמאפלטו דוע ןהעיד המודרני , וחיפש ראח תודאו .גמורה םאול לככ תשגובר ,היומרה ךכ לק ריות .לנפצה יד קבספ לק םשבקלי יכד רלערע .אותה תהמטוטל תהרעיוני הנע הבהיסטורי תמוודאו תמוחלט תלספקנו ,גמורה ולהפך . ןמ ההטענ לש םפילוסופי םמרודני יכ ומצא תא ,האמת הלטענ לש םפילוסופי ·פוסט םמרודני ןשאי תאמ .כלל תהספקנו תהרדיקלי וכמ תהוודאו תהרדיקלי האיננ .חדשה ישורש ןשתיה םמצויי רכב תבע ,העתיקה לאב תנסיבו תהיסטוריו ושב ווהעל ןאות תלקדמ .הבמה ההמא םהעשרי ההביא תא םהמודרניז לשיאו . תרעיונו ושנולד הבמא ההשמונה-עשר ונהפכ תלאידיאולוגיו תרדיקליו הבמא ,העשרים ןשתוצאותיה םהפאשיז .והקומוניזם יכפ חשניס תזא לקו רפרפ ן"הניסיו ןלכונ ןג ןעד , אהבי ולתקומת לש .הגהינום" ץמאושווי דוע םהגולאגי והדהד תכישלונו .המודרניזם םהפוסט-מודרניז אהו הריאקצי תלזוועו ההמא .העשרים תהוודאו ילגב בהטו עוהר ההומר ,בספקנות תהאידיאולוגיו ושהתיימר רלהסבי ,הכל והוחלפ םבנרטיבי םצנועי .יותר ם"הפוסט-מודרניז שברא הוראשונ אהו "פוסט-טראומה בכות ןגורמ , םאול ףמוסי יכ שי רמחי םג תלספקנו תהרדיקלי - אהי תמקעקע תא תהסקרנו .האנושית שכן , םא ןאי ,אמת ןאי םג ןעניי שלחפ .אותה ישנ תהקצוו םמכבי תא ההתשוק :לדעת ההקצ יהדוגמט הוהקצ .הספקני ,הדוגמטיות םמשו אשהי המניח תשהאמ רכב ,בידיה ,הספקנות םמשו ןשאי יסיכו .למוצאה ךוכ םמסכ ןגורמ תא ופירוש , ,שהוא לדעתי , ותרומת ההנא רבספ :זה ישנ םתנאי םהכרחיי הלקיומ לש השיח תאמיתי -הראשון , ההאמונ ששי ;אמת השני , ההעדר לש תודאו סביח .אליה ם"הומניי הניס רליצו בא סטיפו ,חדש םאד ושאמונותי ןאינ תתלויו ,בוודאות םאד ןשמוכ אלל ההונא תעצמי תלחיו רלאו תרעיונו םהקרובי .לוודאות ןכא וכוח להגדו לש םהומניי - אהו ריצ הפילוסופי תשמשחרר תא םהאד תמתלו ,בוודאות ךובכ תמחסנ ואות ימפנ .הספק לכן , אדווק הבמא םהעשרי ,ואחת יאחר ןכישלו תהמודרניו טוהפוס ,מודרניות המור םנבוכי אהו רספ ירלוונט ריות ימא "פעם י<עמ 335(, םדברי ,יפים םא םאמנ םניתני .להגשמה ·:· המור םנבוכי הלמא םהעשרי תואח וספר לש המיכ ןגורמ וסודותי לש המור םהנבוכי ר<דבי 2010( אהו ימספר רהעז םהפילוסופיי םהיעילי ישקראת ,לאחרונה יכל יחיונ ללכ דלומ .ומתעניין ןגורמ בכות יכ םא ובכתיבת תההלכתי ה("משנ (תורה" ההי םהומניי ןאמ רהסד ,והבהירות יהר ושבכתיבת תהפילוסופי ה("מור (נבוכים" העש להכ יכד תלהקשו רולהסתי תא .מחשבותיו ה"מור םנבוכי אהו רספ יכאוט , םפרקי םאינ םמתחברי ,לפרקים ההקריא וב הקש ... סהנכנ ולהיכל לש המור םנבוכי וכאיל סנכנ רלחד השהסופ העבראותו . םהומניי ועצמ חמדוו ולקוראי לע רחוס רסד .זה וזה רחוס רסד .יזום לכ םהשיבושי השבמור םמתוכנני "בקפידה י<עמ 14(. ,בקיצור המור םנבוכי אהו רספ דשבניגו ולשמ אדווק המרב המבוכ יוכד ןלהבי ואות ךצרי ןלארג רולסד ואות .מחדש תזא העוש ועבורנ ןגורמ ובספר , אשהו ןניסיו ן"לארג שמחד תא תהמחשבו לש המור .נבוכים רלסד ואות רעבו אהקור הסקרן , ךהנבו , וא ןהספק ןב "זמננו י<עמ 15(. לע המלאכ הקש וז ואנ םחייבי ול התוד .גדולה ןבלשו ,בהירה תתמציתי ,ועדכנית אהו רמבהי תסוגיו תמסובכו וכמ ,אלוהים ,נבואה ,השגחה יטעמ ,המצוות המיסטיק הופוליטיק תבתור םהומניי ועוד , קשספ םא תבכוחו ועצמנ והיינ םיכולי להבהירן • ןאי םטע תלנסו רבמאמ רקצ הז תלהתחקו ראח רהספ וכול , קואסתפ ןלכ קר םבסיכו דבריו . יכפ השעול טמהציטו ,למעלה העוש ןגורמ ההרב יכד בלקר תא המור םנבוכי אלקור ןב זמננו . וובכותב ן"ב "זמננו אהו ןמתכוו ןלב וזמננ ,ממש רכלומ ןלעיד יהפוסט-מודרנ .הנוכחי ןייתכ ןשניסיו הז ןלעדכ תא םהומניי תלאופנו חהשי לש םהיו אהו טמע נמהר , לאב םג חפוק .עיניים דאתמק אאפו וב דבלב. חאפת קבפר ןהאחרו ובספר לש ןגורמ , ה"המבוכ תהגואל 11: המור ,נבוכים ראומ ןגורמ א,הו רספ .גואל אהו ךשיי תלמסור העתיק תהגורס יכ םקיימי יגופ עיד םשהפנמת תמשחרר תא םהאד תממצוקו .העולם ,אולם לע יפ ,הומניים אהו ,מוסיף ע"היד רהמשחר אהו תידיע יא .הידיעה" תבזריזו תאינטלקטואלי אל תמבוטל רמחב ןגורמ םבדברי האל תא המור םנבוכי תישירו ןלעיד הפוסט-מודרני • ולדברי , ובעידננ הז רשלאח ,המודרניות תבמחצי ההשניי לש ההמא ,העשרים רלאח תמלחמ םהעול ההשניי הותוצאותי ,הנוראות דאיב םהאד תא ואמונ וביכולת ןלכונ טשיפו יאובייקטיב :אוניברסלי ןאי ,אמת ןאי ,טוב םקיימי קר .נרטיבים ,הומניים לדעתו , ףשות תלתחוש יהקוש לש ימ השרוצ עלהגי לא .האמת םאול ילפ םהומניי הההכר תבגבולו ההתבונ האיננ האמור ןלכונ שייאו ותסכול , אאל אדווק רלעור האהב .ויראה ישאול אל ההי הרוצ עלהגי .אליהם אל אפל ישעומר והרצ ג ובמאמר ה"הקלישא דהו תג 11 '('ספרים 30.03.11(. גמתיי תא וספר לש סוואלא ועצמ רבתו ר"ספ "היפסטרי בעוד , יכפ ושראינ , סוואלא אדווק גמלגל ובסיפור ה"ילד םע רשיע "מוזר לע .התופעה לאב רלאח ומות בשו ואינ ליכו תלצא דנג ,העובדה יכפ בשכות ,הרצוג יכ ם"היפסטרי יברחב תארצו תהברי והפכ ואות ןלגאו יספרות שולקדו אשל ליכו תלחיו תבמחיצ תטיפשו ,וכאב" ךצרי םג רלומ יכ החמל יכלפ םלובסטרי ה<המס ו"קח ןבחשבו תא "הלובסטר ,בספר> רשכב הנהפכ ,לקלאסיקה קספ םא אהי היכול בלהיחש העמד תחברתי לש .ממש 60 ןגליו 356-355 ראובן גבירץ , הפגנת ההמונים, תל-אביב 2011 משה דור נדב הלפרין עורב בשורת קיץ לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו בבא קמא צ"ב סע;רב צ;ע.ק ~~לו ttח~ת; w ל; 2 מנחת לפניו כגו!זה כבדה, אפ : T ': ' T T : ,•' " רה. י• ז : ל~ב;ת רל.ק wת;נpזע~ סב.קר נ;ןע לי T - מספר, וע;ך ק;לני כזה, ;ב.עצומ i ש . ם הצהרזים. ז · ל ח ת;ז!~;כ~ על ~חור על ~ה tt ~ה צ;ע.ק, ע; . רב? ד;חקים ~~דיר סע;~ך ר~~~ י~~~ ttו ~o/ ~נכ:ם ~י~ 1 ת~~;ק~ ~קצ;גןית, ל"א חד~~ז:יי 1 לךקר ~עט שנטל את ג;רל; בידיו ל tvאת . ך~י~ס;ף זוג;ת ע.י~:ם ל~ךף · ו·~ ר,?.עז rזזpל;;rז~~~~n ;ת ~~פות ·: ~~o/תזr ~ע,ל:ם מתר;צצ;ת, תר;ת אחר : ז- • T -•: • : --T : : • דבר מה ע;רב שמעני: אל תפתה למשלי ••: • : :• T • -• •• T : ' •• T -: הוא י~~ ע~מ; הכלוא במעלה הר n;ב : T '' -: -: T .י , חכמה, חז " ר זזל ttחי 1 תך~~~ • • • -: T : T ס~~לי~טוס, ו o/ מ;ר ק.ך~ק ~ך ועל מדרכ;תיו . T : : • -: ד~צ:רער~ב לי ץ:~ עם קץ ~בוארתי עמדו מלכת ס!רדיר ס~רעיף ~לי 1 חבו~ים . . . ~י ~ג;ך :~גר ~1,ש~זro/t' ~ה ד~י~ה ו~די~ה ל~ o/~1 י~~~~לו 1, ·: ·: • : T -•• : ~ש;ןת ץ:~ ת;מיקt~ס ~w ר ~ד~ד ttחר ס~ה ~o/ ~ר ש~טשו ברגע הלפני אחר;ן -:-•• : • --·: T : T :· לך 9 י~י קדח ~ת ןה wו · ולב סרם מרחב מחיה פטור ממאבקי ירשה, T '·, : '' : --' T T : • -: •: ד~!ז;ת חי 9 ט;ך!ז;ת, ~ךק ס~ריו ~ל מול א ~סב א;סז י;הר . ה~~~ סח~ק~ק ל העש;ת . ןל"א ןק לה~עק . • • T •• : . רב, ה~ה ע;.רב. · של נערה -:· : - ע; נמס עתה. T -'' T 61 יולי -אוגוסט 2011 1 ןאלו סמרקו התאונ בהרכ ישל איוצ המשליט גוח בסבי זמרכ דהכוב לש ועצמ וכמ ןסביבו בלרוח תשלוש םהנתיבי .בכביש יחצ השע ילפנ ההתאונ יהיית םע ,אילנה ההי יל דמאו םנעי .איחה יחשת ןשיכרו .קל יאמרת הלאילנ ישאנ במאוה .בה הואילנ האמר ישאנ ךצרי זלהתרכ .בכביש יאמרת ,לה םהיו חבטו שאתנג .במשהו הוהנ הז הקור .לי בלחשו ישהצעת תלקח האות .הביתה יהיית גהור יומיק 'אמר .לא אהו ההי דלכו ןבי א"הל תלשב לע "המדרכה או"ל תלעלו ,לעגלה" אהו טהבי 'בי םבפע ההראשונ זמא ישפגשת 'אותו הוהי אנור עמופת תמהמלכוד עשנקל .לתוכה ימיק טהבי אבאמ שלו . זוא סטיפ לע ,העגלה לאב םע תהתח יכלפ חוץ . אאמ ושל האמר ול בשייש 'רגיל רשייזה אל 'ליפול םשא אהו היהי דיל ער אהי אל חתיק ואות ,לנדנדות רושמח אהי ןכ חתיק ואות ,לנדנדות אוהו ךהמשי דלהגי תא ההמיל ההקטנ 'הזו ,לא לע לכ המ אשהי .אמרה לאב ההתוצא ,הושגה ימיק ההי ךבתו ההעגל וואמ אל הידע ךאי תלהודו .לי ילפנ 'שנפרדנו חלנצ ,כנראה אהי ,אמרה הז שממ יגאונ תשהצלח םלהקי ואות .מהרצפה הוהושיט יל סכרטי ביקור . יומיק קצע ,מהעגלה !לא ילפנ ההתאונ ןהתנג וברדי רשי ישאנ באוה דבמיוח. דעיבו 'איטי גצמי הומפת רלשי לש קדיו ןאלינגטו יוניל סטרייהורן ,A flower תא .שנינו הלמ קר תהנבואו תהרעו ישל ?מתגשמות םוא יאנ דאגי .is a lovesome thing ךשאהפו בלכות חמצלי 'ומוערך הז םג ?יקרה םוא דאגי השאילנ בתאה יאות וכמ ישאנ באוה ,אותה הז םג ?יקרה םהיו יהלכת בברחו יוראית דיל יבלונדינ ביוש לע ההמדרכ .ובוכה אהו שלב החולצ .אדומה אאמ ושל החית הלבוש 'בשחור םמכנסיי ,צמודים 'מעיל ,מגפיים להכ שחור . ההי הל ובלונ ,צבוע םועיניי תחומו ,גדולות ףופרצו לש ףשזי ,מיובש לש םבנאד דשאיב למשק .לאחרונה אהי ההלכ םע ההעגל דוהיל רנשא 'מאחור ביוש לע םהלבני תהאדומות-אפורו .ובוכה םה והי םע בהג דאח 'לשני אהאמ הצעד תבמהירו הודחפ תא ההעגל ההריק .לפניה יחשבת ששי הל ההליכ שממ .יפה קהמרח םביניה .גדל יעצרת דלי דהיל יושאלת ואות םא להכ .בסדר אהו ,ענה .לא יהתכופפת ומול יוניסית תלהיו דנחמ .אליו יליטפת ול תא שהרא יושאלת המ .קרה אאמ ושל העשת הפניי החד .וחזרה אהי ,אמרה אהו אל הרוצ תלעלו .לעגלה אהי ,אמרה 'מיקי האת הרוצ עלנסו ?בעגלה אהו ,אמר .לא 'מיקי שהאי ההז איבו ואיתנ םא עתיס .בעגלה .לא 'מיקי האת הרוצ אשהו איבו ?איתנו .לא 'מיקי שהאי ההז חייק ךל תא !העגלה הז המ השאת ?רוצה .לא יאנ חאק ךאות תלנדנדו מיקי . .לא יראית אשהאמ המנס תלהיו הנחמד ואלי ריות הממ השחית .מסוגלת דהיל בהסתוב בסבי וציר עונמנ טמלהבי .בנו אהו ראמ אל לע לכ .דבר הז ההי עהקט .שלו אהי ,אמרה יאנ אל תיודע המ תלעשו 'איתר ףא םפע אהו אל עשיג יאות .ככה 'אמרתי האת הרוצ תלשב לע ?המדרכה רהשי ,הזה םוג המ אשסבת ישל .אמרה ידיברת םע אסבת לע ההכתיב ישל אוהי הנתנ יל .עצה אהי הסיפר יל םשלפעמי םכשאנשי םמאוהבי םה םבאי אלרופ םומתלונני לע םכאבי ,שונים יכאב ,ראש 'בטן .וכדומה אהרופ קבוד אול אמוצ .כלום אסבת ישל האמר השז הקור םלאנשי .מאוהבים אהי ,יודעת אהי החית תרופא םנשי ריות םמארבעי .שנה האילנ החול רכב ,שבועיים אהי לכ ןהזמ תמבקש קשאבדו םא שי הל .חום ןאי .לה יאנ קמתנש האיח אול קנדב .ממנה םלפעמי םא אהי שממ הרוצ השיהי הל ,חום זא שי הל שלחמ ,דקות זוא אהי תחוזר הלטמפרטור .רגילה דמצ ישנ אהי הגר םע ומישה 'אחר יואית אהי תנפגש .לפעמים הז רבסד 'מצדי אנור .נוח ראפש גלהתנה וכמ קתינו אול גלדאו ףלא דאח ץחו .מעצמי ,מיקי דיל ,ה"לא" רהשי ,הצמיג ,אילנה אסבת ,שלי להכ דביח רהסתחר יאצל שברא קבדיו בכשהרכ ישל להתחי להסתחרר . יאנ במסוב תא הההג תבחדו הימינ ,ושמאלה תוהמכוני העוש המ קשמתחש ,לה וכאיל יכד קלצחו יעל המגיב תלפקודו הההג עברג יהכ אל .מתאים יאנ טקול ישמצב ער יכשאנ הרוא ימול תאורו לש תמכוניו .מתקרבות יאנ םע םהפני דנג ןכיוו ההנסיע תוהמכוני המחליק לע שהכבי בהרטו האחור םע ,התחת וכמ .מיקי םופתאו תהתנגשו תרועש תותחוש .הקלה יאנ ןמבי ישנתקעת הבמעק רהאפו זשבמרכ שהכבי הוז המ םשבל .אותי תהמכוניו ימול .עוצרות הנדמ יל ש . םהנהגי םמרחמי יעל םודואגי 'לי וכאיל שי םלה גמוש המ רעוב .עלי םה אל םמקללי .אותי םה םמחכי בשאסתוב רואחזו .לנתיב ומישה חפות תא ,הדלת איוצ ומרכב יכד קלבדו םא יאנ .בסדר תכואב יל ,הכתף תובפינ ןהעי יאנ הרוא ינצנוצ תזגוגי תמרוסק לע בהמוש האחורי . רוהדב דהיחי ישאנ תבאמ - תבאמ הרוצ ועכשי ה'ז השאילנ רתתקש 'אלי וא חתשל יל ,הודעה וכמ אשהי העוש םלפעמי ,בלילות יואנ העוש תא יעצמ סכוע רואומ אשהי המפריע יל 'לישון אוהי לבכ תזא תשולח .ומתקשרת יאנ הרוצ ושעכשי אהי רתתקש לואוכ רלספ הל לע ,התאונה םוג אהי תקצ גתדא 'לי לאב יאנ עיוד אשדווק ההליל אהי אל תתקשר .·:· 62 ןגליו 356-355 יעל ישראל פרינס ט 7א 7 ואהובתו היהודייה אהובתו של הדייג שכנח ברגליים פשוקות. עובר אורח היה עלול לחשוב בטעות שהיא מועמדת לניתוח גניקולוגי. אבל היא ידעה שהיא חושפת כך את עצמה רק לעיניו · החרישיות והתמיד-זוממות משהו של אהובה. את שתיקותיה העמומות שמרה לשעות היום, עד שגלי הערב שבו , ואז חיתה מספרת את סיפוריה היפים. מישהו מהקהל היה רושם אותם בעט חורק על פיסת נייר. כל הפריטים הגרנדיוזיים של סיפוריה נרשמו שם. עם חלוף השעות התקבצו מסביבה שלוש נסיכות יהודיות אמריקאיות, שתי מולאטיות מהקריביים ושלוש ארוסות צרפתיות. היא העדיפה אותן בגלל החינוך המשובח, המזון המלא והגזרה העבותה. חיתה זו רק אשליה שגזרותיהן של הצרפתיות מפורסמות בדקיקותן. הדשא החרוך מהשמש טופח מדי יום, אבל למרות זאת הגנן לא הצליח לשמר את ירקרקותו . ואז באו החרגולים ובא ארבה לכלות את מה שנשאר. הבית היה שחון וקירותיו עבים, ובתוכו נשמרה לחות קרירה כיאה לבית אירוח קיצי. אהובתו של הדייג קיבצה את האורחים ופיצתה אותם על העדר מיזוג אוויר ושירותים כפולים באגדות עם קורסיקאיות ובסיפורים מסמרי שיער על לילות ביו סייד ובפורטיסקנד סטריט אוף בדרדוריי · יווקיים קפואים באיסט . באותו הזמן היא עישנה סיגריית מנטול דקיקה ומוצאה השמי לא ניכר עליה, על אף שחיתה אהובתו של הדייג זה שנים ארוכות. בשתיים וחצי בבוקר , כשהגיעו הטללים, היה טלאל נכנס ומלטף את חום גופה, משיר את בגדיו הספוגים, אחד אחד, על מרצפות האבן השטופות. אבן קשה שהזכירה לו שהוא צריך לחשוב על הכפרים בארצו , סייז · בזמן שהוא מחבק את אהובתו היהודייה במיטת הקינג שלהם. מן העבר השני של הקיר כרסמה נסיכה יהודייה חפיסת שוקולד "טו:;~ל.רון" מרשרשת שהביאה מהדיוטי פרי , וחשבה על מקומות רחוןו~ם ואקזוטיים. את ארוחת הבוקר לאורחים - חשבה לעצמה אהובתו של הדייג - יהיה צריך להכין יותר מוקדם, וגם לשלם את שכרו של הגנן ולשלח אותו . עוד קיץ עבר. שעות של צללים ובני צללים ואירוח מופתי. בדגניה א' חיתה אמה מארחת את הדודים מגבעתיים על הדשא שלפני הבית בקפה ובעוגיות בר שלפני ארוחת הערב. · פתי כאן פרשה אלינוער עיתונים על שולחנות העץ של חדר האוכל המאולתר , ובדרך כלל איש מהנופשים לא התנגד לאכול בחוץ , על חד ולי דשא מסמורטטים, קצוצים עד דק. היה להם הסכם. היא מטפלת בכל החשבונות, בענייני הבית ובהנעמת זמנם של האורחים, כי זה בעצם מה שידעה לעשות מאז ומתמי.ד ואילו טלאל מביא מצרכים מהעיר ומסדר את כל מה שמתקלקל בקרוואנים ובצריפים השוודיים. אחר כך , כשהוא גומר , מ~דה הוא יכול ללכת לדוג, או כל מה שהוא עושה ~מקום זה. כשהתעוררה בבוקר ליטף טלאל את עורפה בזהירות שיש בה מהחמדנות, והיא לחשה לאוזנו: "מיי פרינס," נושכת נושקת את · תנוך האוזן ומנתרת בקפיצה מהמיטה. הנסיכה היהודייה שבחדר הסמוך קמה כנראה כבר מזמן. השעה כבר חיתה שתיים-עשרה בצהריים. הטרנזיסטור של האמריקאית ~קצק בעקשנות את אות החדשות. האפשרות לחיות איתר נראתה לאלינוער אפשרית עוד כשפגשה אותו בעיר הגדולה. הוא היה בוגר קולג' מקומי עם מבטא מנהטני מושלם. היא חשבה שהוא אינדיאני או אולי פורטוריקאי מעורב. כהרגלה לקחה את הרומן בזהירות, בלי סיבובים חדים. תמיד חיתה "מעבירת זמן" סדרתית. גם בקיבוץ , גם בניו יורק. עכשיו היא כבר בת שלושים וחמש, עם שיער בלונדיני חרוך ועיניים ירוקות חאקי , והקומביניזון שהשאירה לה אחת הצרפתיות מגלה שדיים גדולים ומעט נפולים ובטן אימהית. לקראת שתיים בצהריים הולך טלאל לעבודתו ב~ר , והיא פונה לסקור את משטחי השיזוף. הבנות אהבו אותה מהרגע הראשון שראו אותה, ושערותיה המחומצנות והמדובללות מעט מהשמש השורפת של ארצה, לא הפריעו להן להאזין לקולה היפה, כשחיתה מספרת משהו על ילדותה. "יזראל, יזראל, איפה זה?" חיתה שואלת הסורינמית, ובבוא טלאל היה עונה לה ש"זו מדינה קוסמופוליסטית, דו לאומית, דמוקרטית, מה לא שמעת?" וצוחק בגרון ניחר. ואלינוער חיתה מבטלת את הסבריו בניע יד , שולחת אותו · גולן · הךי · לאכול ומספרת על שם בם, בתרגום לאנגלית במבטא אקס · וגע · היד · הושטקוסמופוליטי · . מה שהיה שם לעשות בקיץ אצל אלינוער וטלאל זה בטח לא ציד איגואנות. זה גם לא היה כפר דייגים קטן ומסריח, המינגווי~י כזה. גם לא שטוף שמש ומנוקד שמשיות מפנקות, סקוט פיצ'רגלדי כזה. אבל הסיפורים של אלינוער הזכירו להן יותר מנופך של הוויה סאלינג'רית, אפילו ג'ון בארתית מסוימת, למרות שהנסיכות היהודיות הודו בלי להתבייש בכלל שהן מעדיפות את ך;ת או ;ל~ בגלל אי אילו תיאורים סקסואליים קשים. . ושוב, בערב, סיפרה אלינוער על נער ונערה שגרו בבית אבן אדום בכפר סמוך לטבריה. לא היה טעם להסביר להן על ההדבל בין יהודים לערבים. הן העדיפו סיפורי סקס, והיא הסכימה איתן כמעט תמיד , וסיפרה להן על האח והאחות, לשניהם עין אחת כחולה ועין אחת חומה, בני הזקונים של שוטה הכפר הזקן , שהתאהבו זה בזו , שכבו זה עם זו , עד שחב ערה, שטרם מלאו לה שלוש עשרה, הרתה לאחיה · הצעיר. את הפרטים על הרצח למען כבוד המשפחה הן כבר לא הבינו , ותבעו ממנה לספר להן עוד ועוד על משכבי נעורים בשדות ירוקים מול הכינרת. למחרת שמע טלאל את הסיפור מפי הצרפתייה עם העיניים הכחולות והגבות המצוירות באייליינו · . הוא רתח מזעם, הביא לאלינוער מחברת ירוקת כריכה ואמר לה בגסות: "תרשמי פה את מה שהמוח החולה והגזעני שלך ממציא!" ואלינוער רק לקחה את המחברת ושפכה על הכריכה קפה חם מהסמובר החשמלי שבחדרם. יומיים שלמים הוא לא חזר מהבר. ג'ורג' התקשר וביקש ממנה לבוא לאסוף פגר יולי -אוגוסט 2011 1 שישן כבר יומיים על רצפת המטבח. "הרי הוא כאלב!" נבחה אלינוער · איבן · רגיל לזה, כאלב לטלפון. הנסיכות היהודיות לא הבינו , ועוד פחות מהן הקאריביות והפריזאיות. שבוע החופשה שלהן הלך ואזל , ועד עכשיו הן האמינו שהמארחים שלהם הם רומיאו וירלית בגרסה קוסמופוליטית מגרה ומעוררת קנאה. לו גם להן טלאל יפה תואר ושחום עור שכזה, עם עור קטיפה ושער מחטים עבותות! כל לילה הן עקבו אחרי קולות תשוקתם, הן שמעולם לא עשו לילה במוטל 9ליזי , וטרם שמעו יללות יפות מאלה שבאו מעבר לקיר . כשחזר טלאל לפנות ערב, ארזה הנסיכה שבחדר הסמוך את עשרות זוגות התחתונים השקופים והקרירים שלה במזוודת היד הקטנה, ביחד עם האלקה-זלצר ועשרות הבשמים שקנתה במטוס. מעבר לקיר היא שמעה קלאקים, כמו קולו של גומי לח ומתנפץ , או כמו פלצור משתולל , ואז את קולה של אלינוער שאמר בעברית: "אתה תמיד חייב להפגין הצגה פרימיטיבית, אה?" ופרינס טלאל שלה לא ענה, רק ישב על הכיסא בפינה והמשיך להטיח את ידו בחבטות מהירות על ה~שטח העשוי גומי • הקול היה מעצבן ואיים על שלוות נפשם של האורחים בחדרים הסמוכים. הצרפתייה והסורינמית התייעצו ביניהן האם כדאי להזמין את משטרת האי , אולי הוא כבר רצח אותה שמה בפנים, שומו שמים. אלינוער שכבה על המיטה והשקיפה על טלאל בקור ,וטפחה באצבעותיה בהפגנתיות על המעקה של המיטה. והנסיכה היהודייה שבחדר הסמוך , שראתה את עצמה ליברלית ומתקדמת, חשבה עכשיו לעצמה בטרוניה: מחר בבוקר אלינ; l] ככה היא קראה לה - תצא מהחדר כולה כחולה, ולי לא יהיה אכפת עליה. תורמים להם מיליונים מ"הבונדס", וזה מה שהם עושים, הולכים עם ערבים ..• הדשא החרולי החל להצמיח זקן ירוק חדש. אלינוער הבחינה בו כשיצאה אל רחבת הדשא שלפני חדר האוכל. האמריקאיות והצרפתיות ניגשו אליה. "לסיפור אחרון," ביקשו. והיא התרצתה וסיפרה להן מעשה שקרה במדבר מוזר שנקרא נגב, עם יצורים מוזרים שנקראים דבואים, שאנסו נערה בהירה לא משלהם והשליכו אותה לבור , ובא נץ וטרף אותה. טלאל שמע אותה, התהפך במיטה וכבש את פניו בשקע הימני שהותיר השד הגדול של אשתו. הוא הרי מעולם לא היה בשום כפר , ניחם את עצמו , והכל הוא יודע רק מהספרים. בחצי אוזן האזין לסיפורה ורשם אותו במחברת הירוקה. ·:· אורנה לנגר - פסטיבל ישראל חגיגות היובל על האיטיות והכובד של "הדוד וניה" בגרסת תיאטרון וכטנגוב המוסקבאי , הווירטואוזיות המדממת, הגמישות וההומור של "המלט ל:יט" בגרסת ה"שאובינה" הברלינאי, על העידון הלירי בשירתה של קירי טה קא-נווה, השכלתנות האידיאולוגית של מרס קאנינגהם, הפיזיות הבוטה של רקדני הבלט הדני, ברטוק נוסח רביעיית האגן, על החום והכנות הכובשת של אחינועם ניני, על כוחה של חתימה, התשוקה לחדשנות ול"פרויקטים" "במלאת" ו"לרגל", ועל מערכת הגברה אכזרית את הפסטיבל החמישים פתח מופע מרהיב של חברי להקת Strange Fruit מאוסטרליה, שריחפו בשמלות ססגוניות על מוטות גמישים, מעל ראשי קהל הצופים המהופנט שהצטופף בכיכר ציון. רומנטי וכובש ביופיו היה הבלט "ג'יזל", שלעולם לא נס לחד , בביצוע רקדני הבלט הישראלי שאליהם חברו סולני הבולשוי המרשימים. מי שבא ערוך לקור הירושלמי בכיכר ספרא היה יכול להתענג על קסמיה המתקתקים של הרומנטיקה. מרתק ומעורר התפעמות היה המסע הרוחני של רקדני להקת בת שבע, לפענוח אינסופיותה של שפת הגוף. על רקע קיר לבן , בבגדים קצרים שאמרו צניעות מכוונת, זינקה אל הבמה הרקדנית קלייר אל-עזרא, שניהלה בגופה דו שיח קסום וארוטי עם החלל העוטף אותו • קשובים לגופם יצרו הרקדנים המוכשרים, כל אחד בפני עצמו , דו שיח מרתק ביניהם. סוד קסמו של המחול "שדה 21" לכוריאוגרפיה של אוהד בהריך טמון בהתהוותו תוך כדי תנועה: המבנים שיצרו הרקדנים בזוגות ובקבוצה, המתח המתגבר והולך בהדרגה ולבסוף ה"התאדות" של הרקדנים שקופצים מעבר לקיר ונעלמים בחלל שחור - היו מלאי קסם. אירוע מיוחד בפסטיבל היה מסע הפרידה של רקדני להקת מרס קאנינגהם. בצוואתו של הכוריאוגרף המהפכני נכללה ישראל בין המדינות שבהן עתיד להיערך מופע אחרון טרם סגירתה. הלהקה הופיעה בשתי תוכניות - בתיאטרון ירושלים ובמוזיאון ישראל כשהקהל משמש חלק מהמופע. תלמידה המורד של מרתה גראהם, הכוהנת הגדולה של המיתוסים והתשוקה בשפת התנועה - ייסד פילוסופיה ששמה בראש מעייניה את אינספור הריתמוסים שיש לכל "חי-צומח-דומם" ביקום. אין בריקוד שלו עלילה עם התחלה אמצע וסוף; נהפוך הוא, המקריות והריבוי שהם חלק מההוויה משתקפים גם במחול, שאפשר לרקוד אותו גם מהסוף להתחלה. עיקרון המקריות קוטע את הזרימה והספונטניות אך אין מדובר כאן בשעשוע אינטלקטואלי' אלא בתפיסת חיים. וכך , על רקע ציוריו המרהיבים של מרדכי אודרך' מול פסלי מסכות גרוטסקיות של ארונות קבורה ולצלילי מוסיקה מאולתרת לפס קול ולחליל רועים יפני' נע הקהל במוזיאון סביב הרקדנים שהפגינו וירטואוזיות נדירה ויכולת שליטה מהממת בכל תו ותג בגופם. אך בשלב מסוים - אף שהקהל היה נרגש מעצם נטילתו חלק באירוע החלה השלמות התנועתית לעייף. ככל הנראה לא די בשלמות תנועה 64 גליון 356-355 המרהיב יכד תלהוו ""מחול ןוהדמיו יהאנוש קזקו לסיפור • םתיאו םמושל ןבי ההמוסיק הלתנוע והפגינ ירקדנ תלהק טהבל יהדנ >DDT( ובניהול יהאמנות לש ףהכוריאוגר יהבריט םטי .ראשטון יב"שיר "אהבה ושהועל הבבכור תעולמי ההפגינ תזמר זהג'א ןקרולי ןהנדרסו הערג יליופ ה'כשלקול יהקטיפת םהח והתלו השלוש ינגנ זג'א .משובחים תבשמל הברונז תזוהר יוביופ ,כובש ההעניק ןהנדרסו ההיל תרומנטי ילשיר זהבלו .המרטיטים תבתוכני ""אניגמה ההפגינ ההלהק תהכולל םרקדני תמארצו תרבו ,"אניגמה" ירקדנ טהבל ,הדני DDT ןובה לישרא רבעיק תפיזיו .בוטה ריות ןממפג יוירטואוז ואפיינ תא להמחו תרעננו הוחדוו לש ,הרכב סשהבסי יהקלאס טבול לבכ התנוע .שלו םמרשי עומייג ההי שהמפג םע ןתיאטרו ווכטנג ב 'האגדי עשהגי ללפסטיב םע ההצג תעטור םפרסי - הגרס לש יהבמא סוימא סטומינא דל"דו "דגיה לש .צ'כוב לע הבמ המשמימ תבריקנו ,מכוונת לסמ תלאפרוריו םחייה לש יתושב ההאחוז ,הכפרית עכשברק םמנמנ תבאדישו לפס הארי ראפרפ יולצליל המוסיק תדמוני תהמרמז לע םהמאבקי םהיצריי ןבי יבנ ,המשפחה םנעל אכל ההי גמאר תהדקויו תהמעודנו ןהמאפיי תא ,צ'כוב ךשנהפ עבביצו הז הלמלודרמ .גרוטסקית תלמרו קהמשח חהמשוב לש תהדמויו תהראשיו - לכ םמרק ההתחר תהמעודנ ענקר תבוולגריו תהמופרז השב ההוקצנ לכ .דמות תמיותר החית םג ההסצנ תהגרוטסקי השהעמיד תא םהניגודי ןבי באסטרו אהרופ .לרוניה דבעו באסטרו - ןהשחק רולדימי ,וודוביצ'ומקוב לבוע לע ןשולח תא הילב ההנאוו - תהשחקני האנ ,דוברוסקיה ץמצי תמתח הלחצאית וראש לש הדגי רהמחז ,הנואש זאוח רבז .פרחים ןהעיקרו ההמנח ןכא ההי לשלקה ןאי יד ןדמיו םלהשלי תא רהחס אוהו קזקו תל"אותו "ומופתים יכד ןלהבי תא .הנמשל תהקצנ תדמויו האפיינ ףא תא ופרשנות לש יהבמא סתומ ראוסטרמיי הבגרס תנוטפ םד ,ל"המלט" לש ןתיאטרו ההשאובינ .הברלינאי ההשאל תהעיקרי הבמחז החית םהא ןאכ הנטרפ ועלי ודעת לש טהמל ךתו יכד תהעמד .פנים ןבכישרו יוירטואוז רנדי ההעל ןהשחק סלאר ראיידינג תדמו תססגוני לש טהמל 'העוקצני ןהציניק ןהמיומ - פבסטנד-א תוביציר רקש אמופל םע 'הקהל לשהתגלג קמצחו רכאש ףרד ואחרי ""המלט רויצ ימינ תדרמו למכ במצ רשנוצ .באולם בהקצ רהמסחר וב הנהפכ תג'ודי ררוזנמאיי דמגרטרו - םהא ההעוט םמשקפיי םכהי חנוס תכוכב ,הוליוודית םהמסתירי הממנ תא תהמציאו - הלאופלי ,רכה הששער ,גולש ןהשחק סארו ריוק ךשנהפ סמקלאודיו להפתלת חלרו ,הרפאים להכ הנרא הכפארס תמטורפ .וקצבית ךא ןהכישרו יהגאונ ושהפגינ יחבר ,הלהקה רובעיק סלאר 'איידינגר עושפ תהרעיונו םהמבריקי לש 'הבמאי אל ויכל אלבו םבמקו קעומ בהכא 'המייסר רהד הבכפיפ תאח םע השנינ םוסרקז - םשה ןהמאפיי יהעיקר לש .שקספיר תבהמול ,הקטשופ םהד רהניג בוהקצ רהמסחר לש יחילופ תהתחפושו ט<כמע לכ ןשחק םגיל ישת ,דמויות> איצ להקה יאחר ששלו תשעו תבתחוש תריקנו תתח .קתרזיס רשקספי אל ההי עבביצו ,הזה לאב ובתרגומ לש סמריו ןפר גמיינבר הנעש ששימו םבמילי ושהבליט ט"המל "לייט - חנוס ""אחלה .ו"סבבה" ףנוט םד יואכזר ההי םג עהמופ לש ""תיאטרוסינימה המצ'יל - עמופ השהי ראמו בלהרחי תא תגבולו הההבע תהתיאטרוני תבאמצעו תטכניק ווידיא טאר .משוכללת אאל עשהמופ ההעל רסיפו לתפ לע המעש חרצ ,ונקמה םוהל בשו בושו ובראש לש להקה דע ןשיבי רדב רדבו לע 'אופניו ןשאכ םהד אהו .אדום שחידו יויזואל אל הנצפ 'כאן לוע עהרק ההכה לש ךהמס והתנועע תהדמויו תנוטפו םד תואכזריו הלשמ השעורר .שיממון תבמלא םחמישי ולהיווסד לש להפסטיב םוע למנה יאמנות שחד יבמא ןהתיאטרו רהמוכש המש 'קפטן םהוש םהפע שהדג לע תבכורו תישראליו לש ימופע ןתיאטרו ושהתקיימ ןבאולפ חהפתו - להחל רהשחו לש יאולפנ .טלעד ףא ההשנ ההעלת תקבוצ ןתיאטרו ""קליפה עמס קמרת עומשעש םלעול .החלומות הבחליפ ,שחורה םבנעליי עובכוב ,לבנים להח םהחול עלצבו להכ רבשחו - םג תא 'פניו דע עשנבל הבעלט .באולם ימשחק ראו םמשעשעי ואתגר תא להקה בששכ לע םמזרני "ו"חלם דיח םע ,השחקנים ףשות םלכמיהת .ולחרדותיהם ןמכא ד"הדו ,וניה" ןתיאטרו בוכטנגו וצלל םהצופי םלחלו יארוט ווצפ לע "ה"מים ם<מזרני םמנופחי .צפים> הכהרגל ההפגינ תקבוצ ""קליפה לשל תרעיונו רהומו .ומקוריות להקה ףשית הפעול .בשמחה יזווית קומדוי ןבאופ יכפיית ההי עביצו ף"מעו "היונה לע יפ וספר לש ליוב ,שמעוני הבבימוי לש תרו .קנו םא ההמטר ןכא החית גלהצי ת"התרחשו "קרנבלית לש ישנ םסיפורי םהמתרחשי ,במקביל םומתארי תא ומסע לש גזו םתיירי רלעי תהאורו תוא המצוקת לש האש הבודד רבעי - יהר השהי ךצרי םלשי בל םג ולמצוקת לש להקה ,באולם רשסףנוו .באכזריות םג םא ול"בס "ק;~~ינףא; - גשהפלי רבתיאו יפרטנ לש ףרצ תפעולו - ההי דתפקי ,במחזה יהר אשהו רעור ןשיממו ובנוקדנות .הרפיטטיבית ריות ומשהורגש ןכא תבדידו בוכא שהורג תציו רעיוו .לטקסט תפסג ימופע ההמוסיק החית ההופעת לש תהזמר רהני תזילנדי ההמופלא םדיי יקיר .טה-קאנווה הקול לש הטה-קאנוו - ןשאכ היופי שהכוב ןמקרי תאצילו לש ,"דיים" תלמרו הגיל )67(- אל דאיב רמזוה ויופי ייול-אוגוס 2011 האדאג'יו. העדר ההבחנה בין עיקר לתפל צרם בביצוע הקונצ'רטו ברה מז'ור ויותר מכל הפריעו אי הניקיונות והמכאנידת בביצוע הקונצ'רטו לשבי צ'מבלי בדו מז'ור . הטענה כי העיוותים הצליליים שאפיינו את ערב באך עם אנסמבל הלסינקי קרו באשמת האקוסטיקה ה"רטובה" של אולם הנוי קראון , הופרכה לחלוטין במפגש עם אנסמבל פלורילגיום. חברי האנסמבל ניגנו על כלי התקופה במקצועיות, בניקיון מרשים ובלכידות, מלאי קשב זה לזה. את הקונצרט פתחו בקונצ'רטו לחליל של ויואלדי שהתגלה לא מכבר - "המוג;ל הגדול", אותו ניגן מנהל האנסמבל, החלילן אשלי סולומון, בחיות תוססת ובצליל זוהר. שירתה של זמרת הסופראן הקנדית ג'יליאן קית' הלמה את הז'אנר הבארוקי: ללא מלודרמה אופראית ובעיקר ללא לחץ על מיתרי הקול שרה בליריות את "סלבה רג'ינה" קינתה של מריח על בנה הצלוב מאת פרגולזי. מלא חן והומור היה הדיאלוג בין החליל לקולה של קית' באריות של הנדל, שחיקו את שירת הציפורים. בווירטואוזיות מרשימה ניגן אריק דיפנאר את הקונצ'רטו הברנדנבורגי החמישי על הצ'מבלו. מרטיטה חיתה הסיומת בה שרה הסופראן הקנדית את הקנטטה של באך "די לי", המתארת את השלמת המאמין עם המוות. המקצועיות של האנסמבל וטוהר יופיים של ביצועיו היו מרשימים. חד פעמי בחיותו הרעננה היה המפגש עם אישיותה החמה ושירתה המדובבת של אחינועם ניני. מעבר לדמעות שנקוו בזווית העין כששרה את "אורי" של רחל , התענוג הצרוף להקשיב שוב ל"לילה" מפרי עטו של שלום חנוך , בביצוע מרשים לשיר של אביה, "רחל עולה מן המדבר", הנוסטלגיה ב"רוח סתיו" ו"היו לילות", הקצביות התוססת והשמחה שחתמו את הערב בהתהוללות על מערכת התופים בפאתי הבמה היו כובשי לב. למן הפתיח בו הציגה את בני משפחתה בתודה אוהבת, נשבה הקהל בקסמה ובכנותה. כל זה התגמד כמובן לצד הביקור ה"גדול" של ראש נבחרת ברצלונה, פפ גווארדיולה, שכיבד את המופע בנוכחותו . למותר לציין שהקהל נחצה לשניים: ליחידי סגולה שזכו לחתימתו ולכל השאר שרוו נחת ותענוג צרוף מכל רגע במחיצתה." מעורר התפעמות היה המפגש עם כישרונו הנדיר של הסקסופוניסט והמלחין הצעיר )33( אלי וג'יברי , שהופיע בעבר עם אמנים ידועי שם כפסנתרן הרבי חבקוק והמתופף אל פוסטר • עזר כנגדו היו נגן האורגן גארי ורסאצ'ה והמתופף עובד קאלוויר. הקונצרט יוחד לעיבודיו של דג'יברי לשירים מוכרים, לקלאסיקות ג'אז אהובות ולג'אז נוסח פאנק. המעודן ומרכותו המלטפת. בקול משוחרר מכל לחץ - אף בצלילים הגבוהים, בניקיון טהור וצלול ובכישרונה הנדיר לעיצוב פראזות, הגיעה לפסגת ההבעה הלירית בעיקר בשירים של ריבוד שטראוס. יפה מכל היה ביצוע השיר "מחר", ליכולת הבעה דרמטית ללא גלישה למלודרמה הגיעה בשיריו של ליסט. שובבות, הומור וחן נעורים אפיינו את ביצוע שיריהם של המלחינים הארגנטינים קולרם גואסטבינו ואלברטו חינסטרה כשעל הפסנתר מלווה קשוב ואמן בפני עצמו מייקל פולוק. בנדיבותה ובצניעותה הזמינה דיים קירי לבמה את אחד מתלמידיה המוכשרים, הבריטון פיליפ דורס, שבעושר הבעה דרמטית העלה אריות מתוך "הספר מסיביליה" ו"אנדראה שנייה", במיטבו היה כששר כהדרן שיר מאורי מסולסל . חוויה פסטיבלית חיתה המפגש עם רביעיית "האגן" האוסטרית הנודעת. למעט הכנר דיינו שמידט, אלי דג'יברי מדובר במשפחה של אחים ואחיות המנגנת בצוותא שלושים שנה. בצליל אביבי ומלא ועם זאת באווריריות ובתיאום מושלם בין חברי הקוורטט, פתחו את הערב בביצוע הרביעייה בסול מז'ור <אופ ,54 מס' 1( של חיידן . דו השיח בין הצ'לן קלמנס האגן לכנר הראשי והפיסוק של הפראזות היו מופלאים. לביצוע החמישייה בפה מז'ור <אופ' 34( מאת ברחמם הצטרף הזוכה בתחרות רובינשטיין )2001( ובפרס גילמור היוקרתי )2010(- הפסנתרן קיריל גרשטיין. דווקא הפעם נעדרה נגינתו נוכחות וברק, והעומק הדרמטי של יצירה זו חסר. שיאו של הקונצרט היה ביצוע סוחף ומלא להט לרביעייה השנייה <אופ' 17( מפרי עטו של ברטוק. העוצמה הדרמטית בכתיבתו המושפעת מהסולמות של המוסיקה העממית ההונגרית חיתה משכרת. הרביעייה הנפתחת בסולם א-טונאלי הולחנה כמרד בקונוונציה ההרמונית. היא כתובה כשיר יגון נוקב הרווי בקדרות, שפראות המקצבים הברטוקיים מעניקה לה עוצמה סוערת. בעומק צליל מצמרר וחודר - בריתמיות סוחפת ובנייה מופלאה של המתח והבלטת הדיסוננטים ובפיציקטו חריף, שהגביר את עוצמת המתח - המריאו חברי הקוורטט לפסגת שכרון האש וסחפו את הקהל שיצא מגדרו . גאונותו של ברטוק זכתה לביצוע עמוק ודרמטי והיה זה אחד משיאי הפסטיבל. מעורר התפעמות היה המפגש עם כישרונו הנדיר של הזוכה בתחרות רובינשטיין , הפסנתרן הצעיר )20( דניאל טריפונוב. מפיאניסימו חרישי החל לפסל את הצלילים של הסונטה ברה מינור 'ק< 108( מאת סקרלטי. בקונדסות ולחליפין בדרמטיות סוערת הפליא לעצב את הדינמיקה בסונטה ברה מז'ור של היידן . הלם יותר את מזגו ביצוע הסונטה השלישית בלה מינור של פרוקופייב <אופ' 28(, שנוגנה תוך הבלטת הסינקופות והכרומטיות הסלאבית הקודרת. נוכחות דרמטית מרשימה ליד שמאל חיתה בביצוע הברקרולה בפה דיאז מז'ור <אפ' 60( מאת שרפן. הצלילה לפיאניסימו חרישי חיתה מצמררת. דומה שהיצירה הווירטואוזית "תפורה" עליו • חיתה תחושה שלולי הקהל שאצה לו דרכו , היה הכישרון הצעיר מרעיף עוד ועוד הדרנים, שכן אחרי רסיטל של שעתיים החל רק להתחמם. היה זה מפגש מרתק עם חדוות המוסיקה. כמדי פסטיבל אף השנה לא קופחו חובבי מוסיקת הבארוק. את ערב באך פתח אנסמבל הלסינקי , בביצוע חיוור למדי של הקונצ'רטו לשני צ'מבלי בדו מינור . רק בפרק השלישי התגנב שביב חיות לביצוע, בעיקר בנגינת הכנר הראשי שהכתיב את הטון. את הקונצ'רטו התובעני ברה מינור ניגן הצ'מבליסט אנריקו באיאנו בווירטואוזיות, כשחברי האנסמבל מנגנים בקשב מרשים איש לרעהו. מלא פיוט היה פרק 1 66 גויון 356-355 ססנרכש~טנm כרמית מירון "מודה ועוזב - ירוחם" "משפט פולארד" מאת ויקטור גורדון, בתיאטרון הקאמרי, נוסח עברי: שיר פרייכן, בימוי: רועי הורוביץ, הצגת יחיד בביצועו של רמי ברוך; שחקנים מוקלטים: יורם גובר, עודד לאופולה פיני מיטלמן, עומר עצירן, אבי גולומב, נועה שבטו, מוזיקה: דניאל סלומון, עיצוב: אינגה ברבה לקחת סיפור ריגול ידוע <הפרשה אירעה לפני כעשרים ושש שנה, בין סוכן מדינת ישראל וידידתה הגדולה ארצות הברית> ולהפוך אותו למונולוג הראוי לעלות על בימת התיאטרון, אין זה דבר של מה בכך. רמי ברוך בתפקיד יונתן פולארד מהותה של המערכת האמנותית הזאת מאלצת את המעבד לבחור בדיאלוגים או באותם קטעים סיפוריים המקדמים את העלילה באורח פעיל; כך שלבטי הנפש האומללים והכאובים של האסיר המספר , שחקן היחיד המשובח רמי ברוך, הולכים לעתים לאיבוד לבצל עשרים ושש שנות מאסר בכלא האמריקני. ספרו של גורדון מבוסס כידוע על פרשייה שהסעירה את שתי המדינות, וגם את העולם. ועדיין הקונפליקט והמאסר לא באו לידי פתרון. איני מעוניינת להעמיק במכלול הפרטים הנחוצים כדי לדון את עצם מעשהו של פרלארד , בכל אופן , לזכותו של רמי ברוך יאמר כי החיה עשרים ושש שנים של צער , כאב וגעגועים, תקוות שווא וניסיון אמיץ לשמור על שפיות הדעת. גם באמצעות הבימוי הרציני והאמין של רועי הורוביץ נחשף לעינינו מצבו של האדם מאחורי סורג ובריח. הכלא מופיע לא פעם כבבואה של עולמנו הנתון גם הוא בכבלים. האסיר הרואה עצמו אשם פותח אשנב לעולם של סבל ונוגע בפצע חברתי. רמי ברוך , כאמור , מציג על הבמה אדם המתענה מאחורי דלת הפלדה של בית האסורים, ומצליח לשכנע את הצופה בחרטתו , ובכך כי כבר שילם את חובו לחברה. הצגה מעניינת, משחק מעולה. ·:· אך עוצמת ההגברה האכזרית הקשתה על הקהל להתענג על גאונותו הסוחפת, יכולת האלתור ובעיקר הצניעות והקשר החם שלו עם הקהל. מהמם היה המפגש עם המתופף האגדי נילי קרבתם. קשה להאמין כיצד בגילו )67( אחרי שעתיים של תיפוף על מגוון כלי הקשה הוא רק החל "להתחמם", קרבתם, יליד פנמה שגדל בניו יורק, ניגן עם מיילס דייוויס, הגיטריסט ג'ון מקלפלין ושורה של מוסיקאי ג'אז גדולים. החדווה המידבקת שהקרין על צוות הנגנים המלווה אחזה בכל שורות הקהל שיצא מגדרו • אלא שמערכת ההגברה כאמור כמעט שקרעה את עור התוף. אם פסטיבל הוא לקט אירועים נדירים ברמתם והזדמנות להתוודע לאמנים ולחוויות יוצאות דופן - הרי שדי היה במפגש עם דיים קירי קאנאווה, בלהט של ברטוק נוסח האגן ובכישרון הסוחף של · טה נילי קרבתם כדי לכונן "פסטיבל". אלא שהפעם נעדרה מהחינגה שמחה. הפסטיבל לא חרג מגבולות תיאטרון ירושלים - אפילו לא לרחבה שבכניסה ולא הפך לאירוע כלל ירושלמי שמטרתו לסחוף את עניי עמך. תחת השמחה היו פרויקטים של "במלאת" ו"לרגל", אפילו לא לאניני עמך. ·:· עזרא ארואטי / המסע שוא תם בהוצאת ספרי 'עתון 77' הנכם מוזמנים והשקת ספרו ה 13 שו עזרא יארואט המסע שוא תם, סאגה תמשפחתי ההשקה תיערך ביום א 1 ה 2011-.פ. 11 בשעה 19:00 בבית הסופר 1 רחוב קפדן 6, ת 7 אביב ישאו :דברים נןרית l הב, עורכת הספר 1 מיכא l בסר - ספרי 1 עתון 77' ג' p י ארןאטי - ין"ר איחןד ען/י הבן/גרי ד"ר משה מןסק - מנה/ מכון גנזים ןין"ר האגודה ת/ידידו ישרא l הבן/גרי איתן p/ינס p י - משןרר ןאיש ךחינו * בין :הדברים קריאת קטעים רמהספ שירה בדדינו - בטי ןק?יי נשמח וראותכם! יולי -אוגוסט 2011 אמיר בן פורת: כיצר נעשתה ישראל קפיטילסטית. הוצאת פורס 2011,254 עמ' בן פורת מפריך את המיתוס שתחילתה של ישראל כפרויקט סוציאליסטי . כבר בראשי.ת ימי · המדינה החלו "הציונים-הסוציאלי סטים בטיפוח תנאי קיום למודל הקפיט_ליסטי' כשהם מתרצים זאת בכורח הנסיב.ות שהעדיפו את תהליך בינוי העם והמדינה';. ניתוח מרתק, בעתרי מדויק. ספר החכרה הערכית כישראל )4(: אזכלזסיה, חכרה, כלכלה. עורך: ואסם ח'מאיסי, עורך סטטיסטי: ומסיס גרא, הוצאת מכון רן ליו הקיבוץ המאוחר 2011,271 עמ' שילוב נתונים ומידע על האוכלוסייה הערבית בישראל 1 שעיסוקו המרכזי הפעם, בסוגיה הדמוגרפית, משלל נקודות מבט. אלזח לסקר-שילד, פסנרתי הכתזל, עברית: נתן זך, הוצאת הקיבוץ המאוחר 2011,90 עמ' קובץ שירים, כולל איורים של לסקר אלזה סקר-שילר פ~נתרי הכחול נ:סח ענף: נתן זן תהמלצו עת l ןןן שילד' הקדמה הכוללת שלושה שירים <שניים שהוקדשו למשוררת, ו~חד בעקבות שיר שלה> ואחרית דבר מאת נתן זך. "אני רוח מדבריות שורפת,/ הצטננתי ולבשתי דמות./ / היכן השמש שתתיך אותי עד אין זהות: או הברק שינפץ אותי!" ('צער העולם', עמ' 16(, שרון אס: ;;וא;ךי;ם, הוצאת מוסר ביאליק. סררת כבר 2011,94 עמ' ,;אמהות סהרוריות הולכות ברחובות; האחד בספטמבר. הרב בא והזאב והכבש, כי היכן; היכן הילד? · הושלך אל ההרים. מה עלי לעשות עם חיים שגלגלתי; בזהירות לחשים?" )7:58, 'צהריים, אש ללא צל', עמ' 22(. רות נצר: ריסים, הוצאת פורס 2011,146 עמ' "השמש שוסה במים; הקצף רוכב על שוט לבו; זורה ~רווי נרות;/ דגי גלים מצליפים מבט/ קולעים חלה זהובה של מים; לקראת שבת" <'לקראת שבת', עמ' 22(. בנימין שבילי: סיירפתהלב. הוצאת זמורה ביתן, הקשרים, סררת מסח קריטית 2011,186 עמ' בנימין שבילי מוליך את הקורא במסע לירי בספרייתו האישית, הפיזית והנפשית. בין עבר להווה הוא משוטט דרך הספרים הראשונים שקרא בילדותו' דרך נרנו 1 דון קישוט, חכמי המזרח ותרזה מאווילה, שספרה מלווה אותו דרך ערי אירופה, בהווה הכתיבה. לאה גולוברג, ספרי סרט, מבחר שירים. הוצאת הקיבוץ המאוחר 2011,224 עמ' לרגל שנת המאה להולדתה של גולדברג, נכללים יחדיו ספרו של גדעון טיקוצקי 'האור כשולי הענן 1 המציג את יצירתה וחייה של המשוררת, מבחר שירים מייצג שלמח אלפנררי: זמי לך' הוצאת גוונים 2011,158 עמ' רומן המתרחש בימי חפי גועים בירושלים. בפרוזה חסכונית וישירה ובפרקים קצרצרים, מתוארות אנקדוטות מחיי . הם של שאול המאושפז במחלקה סגורה, דורון שעברו רודף אותו 1 מיכל הכמהה לילד 1 ועוד. אבי אליאס: שכללז כו'!ו;: השמיני, הוצאת קשב 2011,30 עמ' "תקתוק שעון הקוקיה; ומקור ציור בשעה עגולה./ טיפות ההרגעה ממסמרות אותי למיטת הברזל; רק שלא יעלו חלודה" <עמ' 21(. ספר שיריו החמישי של אבי אליאס, כולל אחרית דבר שכתב אסא כשר . אישטואן טורצי: שרעד לילי' מבחר שירים, מהרווח רו לשונית. מהונגרית: איתמר יעוז-קסט, הוצאת עק.ר פרנסוס 2011,77 עמ' תר גדמים משיריו של המשורר ממוצא יהודי 1 יליד 195 7, עורך כתב העת 'פרנסוס' לשירה. "במרחק עצימת עיניים מן האין-סוף המשתעשע; i] ~נף; כי גם צחוק קל ורגעי עשוי להיות/ קטע שלם מתוך מזמור -/ בני.// בני הקטן" ('רדיד', עמ' 39(. דור לדין: איך כיז"ם ריקזת. הוצאת קשב לשירה 2011,48 עמ' "העץ לא יחבק.; גם לא השיח הרוכן . גם לא המראה -/ חוצה את הנחל עומד על הגבעה.; הירוק נוגע בעיניך ככל שיגע,/ לא יחבק.// אז למה אתה לא מחבק; למה אתה לא. למה אתה לא מחבק" ('מעורב' ז, עמ' 28(, דור לדין: ישרים 9 הוצאת הקיבוץ המאוחר 2011,83 עמ' קובץ שירי העשור האחרון. "במשףרה. כמו מים./ גם מחר יום. גם מחרתיים./ עין צחיחה לא עין" ('מדריך לחיים בארץ ישראל צידה'' עמ' 9(, רינח גינוסר: שפת אם משלי' שירים ורישומים, הוצאת עקר 2011,61 עמ' ספר רביעי בסדרה המתעדת כביומן הכתוב. "קרן אור; ירחית; מדלגת/ על עקבים; גבוהים; דקיקים; מתופפת/ קלות/ על; הקלידים" ('נוקטורנו שדפן', עמ' 43(. יוסי עבארי: עבן זזהר קרזע. הוצאת כרמל 2011,68 עמ' "כשאני; פותח דלתי; גדלה בעיני האות בית./ אופק האותיות מצביע; על מודוס השיר; /וכשאני סוגר את דלת הבית/ האותיות שאני כותב נעשות זעירות" ('יסודו של בית', עמ' 44(, האלח ג'אבר: יתזמה אחת מכבזאר' מאנגלית: ונח אלעזר- חלדי, הוצאת אחוזת בית 2011,298 עמ' העיתונאית הבריטית-לבנונית, ששהתה בבגדאד בעת מתקפת כוחות הקואליציה, התבקשה להביא סיפור של יתום פצוע, שיסמל את פני הקורבנות. ביקור בבית החולים והמפגש עם זהרה בת השלוש ועם אחותה התינוקת האורה, קושר את גורלה בגורלן. לצד סיפורן האישי 1 מדווחת ג'אבר על ההרס הטרגי שהתחולל בעיראק. פטר ארולפסן: כרזמשט"ן. מאישן. מדנית: שירה חפר, הוצאת סמטאות ספרים 2011,154 עמ' שתי נובלות לא שגרתיות. "ברומשטיין" - על אבן שתחילתה עם התהוות הרי האלפים, ומעבריה מיד ליד לאורך ההיסטוריה של גרמניה במאה העשרים. "מאשין" סיפורו של גרגיר חומר טרום בראשיתי 1 עד ראשית האלף .ישילשה תא תויווח .תרבחמה דצל םקלחלש תופוקתמ ,תונוש ןכו רוטילקת לש םירישה םיזרה הלימ> ואםייתש טרסה תח ידועי האל"ולוגרב ג <הרושב םימושיר םימילשמהתא השימחב ,"םיתב תאמ ריאי .רדק t ...