•
 ןגליו
338-3318  ןאדר-ניס טחשםיי
8  למרץ-אפרי
200!13S 8  חשיי

 ספרים חדשים בהוצאת ספרא 

 המיית ים 

 שירת האהבה האירופית  והספרות העברית  מאת פרופ'  זיוה  שמיר 

 הספר מתאר את התפשטותם האטית
,  בדרכי עקיפיז נעלמ
t ת
,  של  הדים  מיצירות  ויליאם שקספיר  ושאול ב
t דלר
,  בין טוריה של השירה העברית החדשה
.  בספר מבחר מאמרים וחרג
.ומ י  שירה 
,  פרי עטה של מחברת
,  שה•א מבכירי  חוקריה של השירה  העברית  החדשה, פ רו  פסור באוניברסיטת תל-אביב
,  לשעבר  ראש  מכון כץ לחקר הספרות העברית 
t  ראש בית-הספר  למדעי היהד  ו  ת  ע"ש חיים  רוזנברג בא
t  ניברס•טת תל-אב י  ב 
.  בשיתוף עם  הוצאת הקיבוץ  המאוחד. 

 בגבות האשליה 

 הז'אנר התיעודי בדרמה העברית  מאת ד"ר  חיים נגיד 

 תיאור ראשו~ מס
t  גו של הז'אנר התיעודי בת יאטר  ון  הישראלי מראשיתו לפני 

 שמונים שנה  ועד  לסוף המאה הקודמת
.  גישה מהפכנית אל מושג  התיעוד 

 בתיאטרון ותיאור מפ ו  רט של התקבל
t  ת  ההצגות  על  י  די  הקהל והביק ו רת
. 
די
t  בים במבני העומק והשט ח  של מחזות  תיעודיים ותיאור ברחב של מפעלה של 

 נולה צ'ילט
1  ן 
.  יצא  בשיתזף אסף מחקרים של אוניברסיטת תל-אב י  ב  ובתמיכת 

 מועצת  הפיס  לתרבות  ולאמנות 
.  ספרו העשירי של  ח  יים כג יד 
. 
 מסע אל  פנים החדר 

 דרמה פולנית  בת זמננו,  מבחר מחזות  בעריכת ד"ר  ורדה פיש 

 בעשור האחרון  התחולל בתיאטרון הפ
t  לני שינ ו  י  חד ומשמעות י,  שבמהלכו 

 הגיעו אל הבמות המרכז י  ות מחזא י  ם  חדשים 
'  לראשונה בעברית
:  דרמה פולנית 

עכשו וית  ומרתקת מאת הבולטים  במחזאי פ
t  לין הצעירים 
:  מגדה פרטאץ,' מ י  כל 

 ואלצ'אק 
,  מרק קוחן,  אבדז'י  סטשיוק 
,  תדיאוש  סלובודז'אנק 
.  תרגמו לעברית
: 
 עבת ז  יי  דמן 
,  צביקה שטרבפלד
'  שמעון בוזגלו'  •רז  ן בקר י  רפי וייגרס 
' 
 יצא לא
t  ר  במסגרת שנת פ
t לין בישראל
. בתמ י  כת המכון  הפולני 
' מכו
1  אדם 

מיצקב•
y י 
t  מכון הספר בקרקוב 
. 
 דרמת אמצע  החיים  מסע שלו,  משא שלה  מאת  ד"ר  אירית  קדם 

 ספר שהוא  שילוב של פסיכול
t  גיה !דרמה 
.  ד"ר קדם עוסקת במשברים שעוברים  גברים  ובשים באמצע ח ייהם 
, ובייצ
t  גם במחזאות המערבית לד
t  רות•ה 
,  מז  הדרמה  הקלאסית  ו עד לפוסט-מודרנית 
.  "בחירת הנושא  והטיפול ב
t טב
t  עים בח
t  תם  של  חדשנות ומק וריות" 
-פר ו  פ' הרי גולןמב 
. בש•ת
t  ף  עם ה
t צאת אסף מחקרים
' א
t נ י ברסי טת תל-אבי ב 
. 
lRUן
77 

 זה קרוה למי 
 אשקור חתמו עכשיו  על מנוי  שנתי ל 
~771 

,--------------,

 לכבוד אגודת סופרים  ואמנים 
- עתון 
77'  ת"ד 
51208  ת"א 
67137 
 אבקש מנוי  לשנת 
2009 
 שם ושם ."""""."""""""""""""".".החפשמ

כתובת
............................................ טלפון"."
.."."""" 
 מצורפת המחאה על-סך 
280  ש"ח עסו 
10 גליונות  כולל משלוח 

."""."""""""""".קנב"""""""".""""""ףינס מסי המחאה"""""
..".""""" 
 .ן 
______________, 
 להשיג בכל חנויות  הספרים 

o פרא, ב•ת  ההוצאה לאור  של איגוד  כלל• של 
oופר
•o  בישראל, רח'  מאנה 
13  ת"א ת
. ד. 
23033  טל 
03-6950019 פק
.o 03-6950012net.il.igudil@netvision
 שירה 

 ויסלבה שימבורסקה,  מפולנית: רפי  יייכרט 

 רחל פורמן אלבז 

 דפנה שחורי 

 לי עברון-ועקנין 

 לאה זהבי 

 יובל פז 

 שירי כדורגל: גלעד מאירי, סמי  שלום שטרית, יעל שרף, 

 אבי אליאס, ארה ליפסקה, שי דרתן, אריאל זינדר 

 צחי כהן 

 אירווינג לייטון ו מאנגלית:  מכבית מלכיךו יואב ורדי 

 ארז פרזולי 

 דוד לריר 

 וישרך קריניצקי, מפולנית: דוד וינפלד 

 אבזז אלדן 

1,4 
9 
11 
13 
14 
16 
19 ,18 21 25 
26 
27 30 41 
42 44 
6 
 בשער: יאן ורמו, מוזגת החלב  סיפורת השיר מתון ספרה של ויסלבה 

 שימבורסקה כאו 
)2009( 
 יעקב שי-שביט: בעקבות  וואנטיגונהוו 

 שמעון בלס: לפריס לא  נשלחתי (פרק מאוטוביוגרפיה) רן יגיל: סיפור של יום רביעי (בלונים) 

 ביקורת ספרים  יובל פז על  יפה אחת  קודם מאת  ענת זכריה 

 רוני סומק  על גולדפיש מאת  דפנה שחורי ועל תחינה על  צבי רפאלי: בשולי יצירתו של  סלבומיר מרוזיק 

 האינטימיות מאת  אלחנן ניר 

7 

שיחה
:  דוד וינפלד עם  רישרד קריניצקי 

 משה דור על צל הצופה מאת ורדה גנוסר 

8 
 שמעון לוי: אוכלים אצל  גרים 

 יוסי נונע  על סליחה  שהרגתי אותך  מאת צבי כנר 

10 

 אמנון שמרש:  גלויות מעולם  האמת 

 עדנה שמש  על כל  מי שאהבה  מאת עדנה נוי  בוית נואל  על בזמנים  נאורים מאת  עמוס לויתן ועל לא 

 הכל הבלים והבל מאת  עוזי שביט 

10 
12 

 מדורים 

 לפי שעה 

 אלברט בן-יצחק יעקב על אנטומיה של לב שלם  מאת  חצי פינה: רוני סומק 

-

 פול מקוטני
,  מאנגלית: נעמה  לוריא 

 סמדר שרת 

14 

 אמריקה שרה: עודד פלד 

-

 לנגסטון יוז 

 מצד זה: עמוס לויתן על הספרים ישראלית שפה  יפה מאת 

 מאמרים, רשימות גלעד צוקמן

; 
 עול דעת  עצמו מאת  נורית גוץ 

 רוני סומק: 
7  תשובות לשאלה: למה אני אוהב את  ביאליק 

20 
תיאטרון

: 
 כרמית מירון על וואמדיאוסוו ןוואקוןסוו מאת  פיטר 

 נורית גוברין: ביאליק  של אבנר הולצמן 

22 

 שאפר 


 המלצות יעתור 
77 י 

 ~ןןןן  לגיון ן:ונ-וננ 
•  םן תשם"ם · אדר-נ
•  מרץ-אפריל 
200!1
 נ 


•

35  ש"ח 


 ירחון לספרות  ולתרבות 

 העורך המייסד: יעקב בסר ז"ל  המו"ל: אגודת סופרים ואמנים לקידום הספרות והתרבות עורכים: מיכאל בסר, עמית ישראלי-גלעד  עמותה מס' 
580073575  חברי המערכת:  שמעון בלס, רפי וייכרס, עמוס לויתן,  בתמיכת משרד  החינוך' התרבות  והספורט 

 אסף מידני
1  תמר משמר
1  ששון סומך
1  רוני סומק, ארי ה 

 אביב · עיריית תל יפו 


-
 האגף לאמנויות 


First Editor: Jacob Besser 
 ןרק עשוהי ץיבוניברתויונמאל  ,ןויס לבוי ,זפ תירוד ,גלפ דדוע ,ולפ םולש ,יבצו בקעי 
 תכרעמה :הלהנימהו :ילס5618271,  יש סיבש 
 ד"ת51208  א"ת67137  תזכר :תכרעמ הליג לואש 
 תכרעמה הניא תיארחא לע ןכותתועדומה  :דוקינ חספדילימ1  בקעי יש טיבש 

Editors: Amit Israeli Gilad, Michael Besser Editorial Secretary: Gila Shaul Editorial Board: Shimon Ballas, Amos Levitan, Assaf Meydani, Tamar Mishmar, Yuval Paz, Oded Peled, Dorit 
Peleg, Shalom Ratzabi, Arie Sivan, Sasson Somekh, 
27 28 
32 

9 
17 

52 ,51 
lton 77 
Literary Monthly 
 אורפז, סלי שוורצשטייז · מועצת המערכת: יצחק אורבוך

בסר
1  משה דור
1  נתן זך
1  א.ב. יהושע,  אריה סיון
1  ש. גיורא שוהם 

Rony Someck, Jacov Shai Shavit, Rafi Weichert iton77@actcom.co.il www.iton77.com 
~_ __, 
יש

שלר


 המערכת אינה עונה בכתב על פניות כותבים ראינה מחזירה כתבי יד אלא  אם צרופה אליהם מעטפה מבוילת וממוענת. חרמו
_ל ח  ו:ו דבואר  וגיל, מודפס  רבווח כפול  על צד  אחד לש  הנייר. אפשר  בצירוף דיס:וט
1 תקליטרו. 

 ויסלבה שימבורסקה 

 מפולנית: דפי וייכדט 

 מבוך 

- ועכשו מספר צעדים 

' T : -: ' T : -: 
 ~קיר לקיר,  במעלה המדרג;ת האלה,

:· ,• T •' : --" :--: 
 א; ~מ;ןד ס~ך.רג;ת סחן, ך
t'ן~-רזr  ~עט 
tpמ
' אלה,  אם ל'א ימינה,

T ' T ' 
 ~ן סח;~ה ל~~ים ח;~ה  ~ל 
דכנ~pזס'יעי;:pזס  מהיכנשהו, לאנשהו 

."' : T : '." : T '' ' ' 
 עד לצ'~ת, 

o/ ם ,םי~~ק~ ~די 
רן~~רiל ז:יקו;
ryי
1, ;ז!~~
ry י
1,ry ~קךי
1, ~9י;נ;
ryי
1, ~ןנ;
ryי
1 ךצ:וקו;
ryי
1  סחןש;ת. 

 ו.רד 
t'רזr  ר.רר' 
t' ר ~לי חד!ה
.  ~~יש ןק ~ה 

Wי.?~ל
1, 
 ושם, כנחמה,

T T '.': T : 
9 יבוב 
t'רזr9 יבוב, 

 פליאה אחר פליאה 

I T ' : --T • : 
 ~ך~ה יר.;ח~~ ~ך~ה
.  אתה יכ;ל לכחד 

: ' T T 
 חי~ן ל~י;ת א; ל'א ל~י;ת,  לדלג, ל
9 ט;ת  סע~ר לךא;ת. ,ז~~ו ~~אז א; 
~
w ם,  ךאולי ר.רר 
o/ ם,  על-פי התחוש;ת החושים

' . -' : -. 
 על-~י 
'ן;י~רiס ל
p צ;ת,  ~ין 
o/,א~~
~1~9 קצורים
. 
 לפו  שעה 

 האביב הגיע, וניסינו להגיש גליוך שיש בו משהו מן האביב: שירים של ויסלבה שימבורסקה, כשבשער הגלידך השיר האופטימי מתוך הספר כמר שראה אור השנה בפוליך
•  שיריו  היפים של וישרו קריניצקי <בתרגום דוד וינפל,ד שגם שוחח  עמו>, צרור של שירים על כדורגל <ליקט גלעד מאירי>, סיפור שבמידה מסוימת ממריא על בלונים <רך יגיל>, 
~~~זpים  באגדות  האחים ~ךים <שמעוך לוי>, 
7  נקודות אהבה לביאליק <רוני 

 סומק>. 

 ועם  זאת גם פריחת האביב אינה מוחקת מציאות. כמו שכותב 

 אנוד אלון בשירו: "זןה 
ft ה ךז;
ry ךת ס~.זסןה
tר
1ת
~ry יןה ז;ך~ת 
1חך~pז;1/  ~~ע,ןב -סב;א סן~ה ן~ב ה~ד~~ ~~~ךים ~ל 
ty ה 
לד.א.wיל~ry."ז~ וראו גם קריאתו החוזרת של יעקב שי שביט  ב"אנטיגונה" של סופוקלס בעקבות "מלחמת עזה", ליד שיריו  של דוד לוין
,  המביטים לאחור ולפנים אם כי בחיוך זהיר
.  ולהזכיר שחג הפסח הוא חג החירות שלנו 
- חירות שאם נרצה  ואם לא קשורה גם בזו של תושבי עזה. 

 וראה גם: איגרתו הגלויה של אמנון שמרש, הבא חשבון עם 

 המציאות המקיפה אותנו
• 
 ועוד בגליוך: עמוס לויתך על ספרו החדש של גלעד צוקרמך ישראלית שפה יפה, שפרק ממנו הובא באחד הגליונות  הקודמים של 'עתרך 
77',  ועל ספרה של נורית גוץ על עמוס  קינן על דעת עצמו
,  מחזורי שירים של יובל פז
,  לאה זהבי
,  ארז פרזולי
,  מיה אנגלר-ספקטור  ועו.ד  אך לא נכביר מילים, 

 ושיהיה חג שמח. 

 מיכאל בסר
,  עמית ישראלי-גלעד 

 תיקוני טעות 

 בגליון הקודם לצערנו נשמט מהתוכן ומשער הגלידן שמו של יובל עברי
,  שכתב את רשימת הביקורת על ספרו של שמעון בלס, תום הביקור
,  עמ' 
8  שמה של יערה בן-דוד נשמט מהתוכן
,  שיריה מופיעים בעמי 
23 

4 
 גליון 
338-337 
1 

 חלומו הנורא של 
 רהמשורך
. רר שוןה ~ן סשוד;ת  נכז_\ד ~~~~ל קח סל~ז:יי
.  שום ד~י
w ~נכן 
;בpזס? 

 א; לךא;ת; דק ם:~י.ע~ ע,צומ;ת.

 מסךך;נ;ת, שעדים, 

• T : : : • 
 ל ~ך!זוק 
:p  מ; ~~לנו.


 ל~א;ןה סכ
"
~חד
,W ~ן ~ז~ן  ~ך~ע 
תזrיt~  לד~ל:ם, :ם,~ ,ש\_ז ~ריר,  ~ם 
ש~זrל 

 מו~ט הוא סז~ן
, ,י~~~ ,יק~~ ,שך~~ ,ל~~~ ~ם 
ל·אpזל ם;ק~~ ל~ק;ם 
~,o/ מ"אל ר:~ין
. 
-
-

 ~ז דק ~ת ~ה
9~W  ~י~ה 

 ~ז דק 
W:P ~ש ~שו~ה. 


 אל הרבים הפתוחים

 ז- 

 מזג אויד נסבל נ;פים סבירים 


• • : • , T : • :-· :· :· 
 הם היו תמהים 

• •• : T •• 
:·
: -., . 
 שם עלטה והסוס 

' : T T -: T 
 ויצורים רבים שנחנו בדבור


, . : -·:· :· . -. . 
 לו דק :דעו ל~מז;: 

tt ר ח~~חדות, ח~~ע,מות, שם שמחה גם תוגה 

 אבל ש;נה מזה הארצי
. 

• : -T ·: • ·: T :
Wש~.
t' י-~ם ~ב;ת 
fל

W חן לנ:ו~ה;ן
· 

T -T : ' T 
~9,ה~י~ ו~~ק;ם 
tt חד, פ

ט~~~

~ע.יגי
ry  ם ס~י
9 ~ה י~"
W קט" חיא ~בול .ה~ ז_\ין חיא ~עךה
7~י~;ה
ן;לpז~. 
 ז_\ין 
~1J ~~יד 
~זp~~י ~~אי
. 

"
 ה 	 ,ן~ם
w ם 
~~~,  ~סד~ה .ם~~ל



סז_\ין
7ה;~יף
, ל,~ו~
7ת;נpז  א; לסדיז
. 

fאן
,  ל"א סשוב חי~ן 

 ~ךל ~ת;ן ח
9·  ד-~ךל 

 הע;לם מצג בבהירות 

' : ' T '•, T T 
:p מ; ס;~ד:ם ~ת;ן ,ם:ד~;ס

 סז~ן נכ~יי ןה
w מ;ךה ס
o/ע;ן
. 

 גם בעלטה כבדה. 

T" : T T :--
 והסכמה לכל הנ"ל  לעבד ולעתיד טוח 	 .צדק~~~ לנ"ל ~~חיו
9~יד
. 
:-: 
 זז 

: 
 ז 

T : ' T ·: : T T ,''-
ו~~א

"
-

 שנ!זה אחת ח;לפת,  ל~גי ע,די~ת סק~ה ~יש ז_\י~נו ן;ךש ע"ךף.

 בשביל החזויים 


 ם מ;ןד
, 	 בשביל הזכד;נ;ת 

~
wד,

 מ;ןד, 
tt ר 

;• :• --T ' : : • -• : • 
-

 שנ!זה שנ!זה 


T' : T ' : ' ' -' : ' 
 שזה עתה 	 .החלה ~~ין סך~ש;ת 

-

 ~פוק. ו~לי .ת;א~ך~


T '' '' T -:• ."' 
~
w ד, 
tt ר דעו~,  ןעו~, 
tt ר :חיו
,םי~זr  עם ~קןה לד~לם.* ך~ח~ת ס~לק
9 י;ת. 

~9 ~ד 
םילpזס ~~ךןש
.  ז_\ין 
ttתזr ,תר.ס;.~

-~זp~ע 
w ~ן ז_\ין 
ttחי
. 
 ז_\ין זקיןה 


 ת;ךה שובר גדוע מזה 

':• -T T T ."' :• 
-

ך
t' ין ,ה:~;ס;לי~ ך
t' ין ןת. 


 ל"א :כ;ל לקד;ת ל~ש;.רד
.
 היכנשהו ח!זב להי;ת מ;צא,

T : ' :• : T ' ' 
ה.? ל"א ~א;ת ~ם 


ך
tt-דזrf ן ז_\ין ט;ב 

..
.
ז-.

 זה י;תך מוראי
. 
:· 	~שוב;ת
wt'f 
tt ר ל"א 
tt נכה 
ס~rז~ש, 	 ~לח~ע;ךד ~חד. 

 ןה הוא
W~rז~ש ,~~;א

*  חיים עם נקודה לדגלם 
- פרפרזה על הביטוי

 ןה הוא ל~ן סס~סלה 

 "חיים  עם משקלת-ברזל לדגלם". 
ףןךpז~ttח
. רי~, 

 ךס~ב;ן סןה 

 הוא 	 קד השירים מתוך הספר נקודתיים העומד  לראות אור בהוצאת קשב

W,~ל
f ל ע;ד ,ו~~~
f ל ע;ד
W ל~ חיא 

.ן;בpזry ~ 
,~~סיר~ ~ריס~~ 

-
 מרץ-אפריל 


 המקצוע שלה הוא  חציית גבולות 

 ענת זכריה: יפה אחת קודם, הוצאת 

 הליקון 
2008,92  עמ' 


 יפה אחת קודם הוא ספר מרגש המזמן סיור אינטימי  אל מעמקי חדרי הנפש המוסתרים ביותר
.  מתוך  הוויה של בדידות מנסה הדוברת לקום, להזדקף,  להתעמת עם הצער ולהכיל את הגעגוע. היא נעה  כל העת בין התקרבות ובין רתיעה בחיים הנדמים  לצלילה, המסמלת ציפייה פנטסטית למישהו  שכמעשה קסם יופיע וישבה את הלב באהבת אמת. דומה כי מול הצימאון שגוזרת המציאות, אוצרת  הדוברת בתוכה כוחות דמיוניים המגשימים עבורה 

 את מאווייה והופכים אותם לפרקים לא רק  לנעימים, אלא אף למרטיטים ממש.  "מי שמחכה תמיד משיג; בינתיים ידוע עלי רק;  שאני נושמת" <עמ' 
7(,  מסגירה הדוברת הוויה  קיומית אשר למרות שאיננה מספקת, יש בה כדי  להפיח תקווה שהרצוי הוא בהישג י.ד רבים משירי  הספר משרטטים את מעשה בדיקת גבולות ה'אני.'  הדבר נעשה הן מהבחינה הממשית, במובן של בחינת  כוחם של הגוף והנפש לעמידה איתנה נוכח העצבות המאיימת בכל רגע להתנפל, והן מהבחינה הפואטית  הבוחנת את קצותיה המילוליים של ההתערטלות  התודעתית. בפנייה ישירה אל נמענת, המתגלה כבת דמותה של המשוררת, נמסרת סדרה של עצות 

 פרקטיות ורוחניות, כגון: תתמתחי
1 תתפתי
, תתפתחי
, תעלי
, תתגלגלי
1 תתפעלי
1 תוקירי
, תתמקחי
1 תתפשרי
, תחפרי
1 תכסי
1 תגעי
1 תבעירי
,  תארגני, תשתכנעי, תנשכי, תשרטי, תדמייני."  ולפני הסיום: "ותגידי דבר אחד; שאת לא יכולה להגיד אותו; שאת לא יכולה לחזור עליו.; תגידי  לה לך; שאת ענת זכריה בעולם; אם לא; מחר 

 יהיה כמעט; אותו דבר" <עמ' 
16-17(,  כך דורשת 

 מעצמה הדוברת-המשוררת לא להסתפק בנשימה,  כלומר בקיום האוטומטי החסר
1  אלא לחתור אל  המעשה האקטיבי והנועז שיאפשר למחר להיות 

 שונה. 

 מכאן הופך הצורך לפעול על ה'עצמי' לעימות בלתי  נמנע עם העולם שבחוץ. זהו הגרעין לקונפליקט  שיעמוד בין המשוררת המחויבת להגיד את שאינה  יכולה, לבין הקהל המשתוקק לתמורה. "את קדה  לקהל; ומרימה את הסכין; מציירת לך בעור חתך; זב דם שיריחו תא]".[ קוראת להם, מבקשת שיגעו;  מלקקים הכל במידה שווה 
]."[  את משלימה עם  עצמך; ברחש איברים חיים; בלי חסד; שומרת  על פצע פתוח 
/  <יש ויגידו להביע אהדה>! הקהל  דורש הכרעה ואת מה; שאפשר לקחת" <עמ' 
-13 12(.  זוהי אפוא זירת התגוששות בה ניצבת המשוררת  פצועה, נזקקת לחסדי קוראיה, אך לדאבונה, אלו מתגלים ככלבים צמאי דם, המבקשים סיפוק מיידי לתאוותם, בוזזים את הרגשות הטעונים המתפזרים 

 מהשירים. 
 בשיר הנושא את שם הספר
1 

 · מתוודה הדוברת על אי

 נעימות, אירונית כנראה, 

 הנובעת מכך שהשיגה לעצמה  את החירות לדמיין ולרצות  לרוות את החיים. בטון של וידוי  כן היא מתנצלת: "לא נעים לי  שאין לי הכשרון להיות אשה 
]."[  לא נעים לי שאני מציעה;  ומיד מתחרטת 
]."[  לא נעים לי  שתאוות בשרים; ממלאה גוף  לא בטוח בעצמו אלו]".[ נעים  לי שהרבה פעמים; אני צוחקת כי אבי לא זוכרת/ איך  בוכים."", אך לבסוף מסגירה  את היכולת המופלאה שלה להפוך את האין ליש: "ולא  נעים לי שהכי נעים לי 
/  כשאני מגיעה לנקודת  הרתיחה; העור הוורוד שמתקלף מזכיר; עלי כותרת; ואני קורעת מעצמי; לא פחות מאשר 

 שמש; ויפה אחת קודם" <עמ' 
29-30(.  במקום אחר, 

 תחזור ותופיע השמש, הפעם כסמל להתבוננות  מכוננת, ממנה תיוולד תובנה אישית מצחיקה, שהיא  גם מפוקחת וצורבת: "כי אני יודעת שאני לא בצד;  של אלוהים, שם השמש היא פי; הטבעת האדיר  של העולם./ אני ממש בצד השני; השמש לא זורחת לי; מהישבן" <עמ' 
44(.  הספר משופע בשירים עזי מבע המציבים במרכזם  את החוויה הארוטית. אלו מעמידים ספק מטריד בין תחושות כמיהה להתנסות חושנית טהורה, לבין  מצבים של קורבנףת לניצול מיני. בלשון בוטה  וישירה מוצגת התאווה ללא כחל וסרק: "בח;ר אחד אני מוצצת בולעת; כמו חמצן נושכת מקללת; מתנשקת צרפתית; בל~יבליזם מעודן מרבה /עונג 

 מייסורים" <עמ' 
43(.  זהו ביטוי ממשי ומטאפורי  המציג את היסוד הדיוניסי ואת היסוד האפולוני
,  מתעמתים זה בזה. לא בכדי ראה ניטשה את הניגוד  בין היצרי והסוער לבין ההרמוני והמאופק כקונפליקט ממנו נולדת הטרגדיה. רעיון זה מתממש  בצורה מצמררת בשיר 'אשת חיל' <עמ' 
75(,  הכתוב  כרקוויאם מזעזע, המשחזר את פרשת ניצולה המיני של נערה אומללה בת ארבע-עשרה בידי 
35  חיילים  בשירות סדיר בבסיס חיל האוויר. הפרת הסדר בידי  היצרים המתפרצים מתוך סערת הנפש, בולטת במיוחד גם בחטיבת השירים הפוליטיים, המגיעה  לשיאה במחזור "מולדת'.'  בשירים אחרים מוצגת הפנטזיה הארוטית על רקע  הניגוד החריף שבין התמימות הילדותית: "הרצל  אמר; להרים ידיים 
]."[  הרצל אמר; לקקי  שפתיים", לבין החיזיון הפורנוגרפי: "הרצל אמר  לי רדי על הברכיים [."]תפשקי רגליים; תתהפכי"  <עמ' 
35(.  השיר מסתיים בהבנה הצובטת בלב: "כי  האמת באה אלי; רק כשאני לבד; מחזיקה תפוח בפה" <עמ' 
36(- אותו תפוח מיתולוגי
1  סמל הפיתוי
1  שהופך כאן למסמן הסיפוק בכוחות העצמי.  במעשה של חשיפה אישית ציורית, מדמה עצמה הדוברת ל"כלבה נושכת לא נובחת; במלונה 
משלי"
1  המתמודדת עם מציאות  מנוכרת בה אין מבט ישיר 

 בעיניים, אלא התנהלות של "משחק הדפיקות": "בלשון  גמישה מחוספסת/ חודרים אל  התחת; מנחשים אותי לגמרי/  כשאני על ארבע 
]."[  ועוד לא  למדתי/ ל ברוח מהם או לפחות/ את הנכונות להסתלק; ועדיין אני לא רוצה להפסיק; לנסות" <עמ' 
34(,  זהו ביטוי  לאכזבה הנובעת מהכישלון  לחוות ריגוש מיני שתהיה בו  מלאות, אשר תכיל גם עוצמה


:~ 
 וגם רכות, גם מעשה פרוע וגם 

 דיבור פיוטי. למרות זאת, נמשך 

 החיפוש אחרי האחד
1  שהחיבור  אליו ייגע בקצוות הגוף והנפש. לפעמים התשוקה מוצגת כמופע להטוטים אקרובטי:  "תעשה לי קרקס 
]."[  הגוף יבקש להתפרץ במלוא  האורך; בקפיצה נטולת דאגה מורגלת; בלי להביט  לאחור" <עמ' 
38(.  מתברר שהתשוקה הזאת היא מעל ומעבר למין. זוהי ערגה אדירה, מתוך מוגבלות  של הבנה ילדותית, לחירות במובנה הרוחני הטהור 

ביותר
1  זו המתמזגת כמעט בטבעיות עם ההתמסרות 

 למוות: "ילדונת בת עשר; מה היא יודעת על הנפילה; מלבד זה שהיא לקחה; את כל התנופה  שהיא יכולה; בשביל לקפוץ" <עמ' 
33(.  אלו שורות  מופלאות המיטיבות לעטות את הכסות הרציונלית,  המכסה על תודעה שמקורותיה בטבע, באינסטינקט 

 המושרש והעמוק ביותר 
- זה המרעיד את האדמה 

 עליה מתקשה הדוברת לעמוד. הפתרון לתסבוכת  המאיימת להוליד את הטרגדיה, מתבטא ברצון לנתב  את התשוקות ההרסניות לאפיקים חיוביים ויצירתיים: "הניחו לי; אני עושה דברים שלא;  גורמים נזק לזולת; אני מפנטזת על מה; שיש לי ולא על; מה שאסור לי 
]."[  אני כל כך רוצה; 

 מזיזה את השפתיים; מחפשת את המענג /ביניהן; 

 תנו לי רק תופים" <עמ' 
48(.  שירתה של ענת זכריה היא כעין מסע אל עולם  חוויות חמקמק, המציע דילוג בין ילדות ובגרות.  היחיד מוצג לא פעם כטרף הנרדף בידי ההמון. הוא  מדומה לציפור הנכספת לממש את רצונה הטבעי  לעוף, אך נכשלת נוכח המציאות החברתית המבקשת לקרקעה. כך נוצרת מתיחות שאולי רק בכוחה של השירה להפיג. "בוא איתי לחיריה של  השירה" <עמ' 
22(,  מזמינה המשוררת לביקור מפתיע במקום בו אולי השירה מתחילה ונגמרת. זוהי הצעה להתוודע לחיפוש אחר צורת הריחוף המושלמת. דווקא משם, מהר האשפה של המילים, נשמעת  הקריאה הנכמרת לחיות, במובן של להפעיל את  כל מנגנוני הגוף והנפש לצורך מימוש משמעותי של חוויית הקיום. סוד הקסם של יפה אחת קודם 

 הוא ביצירתיות הייחודית שבו
1  באומץ הפואטי 

 להצהיר: "המקצוע שלי הוא חציית גבולות" <עמ' 
57(,  ובגילוי בתום הקריאה, שזוהי הבטחה הזוכה  למימוש בשל ונוגע ללב. 
·:· 
 ירכל פז 


 גליון 
338-337 
 תכרבול שא

 הדפנ :שחורי ,גולופיש תהוצא לכרמ

 העמד
72 ,2008  'עמ

 הלדפנ ישחור שי יעינ .רנטגן אהי המרכיב ךאות אכשהי המזמינ תא אהקור ללטיי תבלבירינ תהאסוציאציו .שלה אהי תמסמנ םלשירי וק קזינו לוכ המ השקור ראח ךכ דנרק הבכרוניק לש הכוריאורגפי השאינ הידוע .מראש ךלכ םג יסימנ קהפיסו טכמע אשל והורש סלהיכנ רלספ .הזה אהקור ליכו טלרה םאות כרצונו
•  אהו ליכו ךלהפו לכ רשי ללמסלו תריצ
100  רמט וא .מרתון יבשנ םהמקרי םהקס .מובטח ,הנה ,למשל רהשי יהשנ .בספר אהו למתחי תבשורו י"חצ .ירח" יחצ חהיר אהו ההתפאור וומתחתי חשטי

 .דשא ומבעד חלון
•  םש דעומ ימ לשיכו תלהיו 'גבר ,אב במאה וא .מפרנס אהקור קמוח תא המיותר
•  ךבתו תהבי תנמצאו ם"הא "היפה .ובתה דע ךכא

 םהחומרי ישבמא וכמ ראלמודוב ההי ליכו ללחשמ חברוו ןשבי הטלנובל הלדרמ .שקספירית הדפנ ישחור תמכווצ תא קהמרח .הזה יעינ ןהרנטג

 תמבחינו תב"צנצנ הקטנ לש יכדור השינ המבהיק לע ךשולח ץע .האלון" ןהשולח במתרח ךל"שולח רכדו .הארץ" תהאסוציאציו תעובדו תשעו .נוספות

 םנרקיסי תבביצ

 ההמלנכולי

 ןאלחנ :ניר התחינ לע ,האינטימיות

 תהוצא ץהקיבו דהמאוח
2008,96  'עמ

 לע תעטיפ וספר לש ןאלחנ רני םמצוירי ישנ תכיסאו .ריקים הנדמ םשה םצופי לא שמגר אל .מוגדר יסוגי בטריי רשציי םאות קשיח םע ,הצל ךהפ ואות רלחומ עהמתעת תבתמימו .האובייקט ההעטיפ תמדויק 'מאוד רבעיק רכאש םרואי ךאי אהי תמתכתב םע ישיר .הספר ןאלחנ רני הבתחינ לע תהאינטימיו קמשח תב"כיסאו "מוסיקליים בומושי לע אהכיס תדמויו ךמיומ .חייו שהמגר קהרי אמתמל לכ םפע בבנרטי 'אחר ?והצל להצ ה"מנס זלהיאח עבתעתו .הזמך" תא ההשור תהזא יאנ טמצט ךמתו רהשי ף'להקי ךאות למו ,ההרים' ,שהוא 'בעיני ההקופס ההשחור לש רהספ קהחז .הזה רהשי חנפת תבשורו ומא תוגפו :היטב ק"הרי קמתמצ ;עכשיו. יאנ דעו אקור ול /בית, :ואומר ;מיטה זומע "לשבת." ןאלחנ רני למפס 'באוויר הרוא תא יהבלת הנרא טומרה קברי תא המ אשהו .זוכר ,"ממתי" אהו ,שואל ך"הפ ףהגו

 ;לסיסמורגף לכ ךכ .חד" ההשאל אהי השאל תרטורי

 ןכיו ןשהניסיו זלהאח ע"בתעתו "הזמן במחיי תא
 תיבש האירופ תבולע יכדור השינ ףוכ ההתקוו ההטוב אממל תא הפי יב"כדור .חלימה" ?מבולבלים רהסחרו להכ ךכ היפ ההז רחוז רלגב .ולאשה ייד רהגב ךה תמבחנו ךו"בתוכ תמתרוצצו .חולדות" תהחולדו ויתרוצצ ריבות רמשי 'אחד יושחור רתשאי

 ךאות הבחוכמ תאטומו וכמ הקופס .שחורה חבט השאיז סמטו ירגש ץהתפוצ םבשמי ,שלה לאב אהי רתסתי בקרו הלחז תלפחו ףקל יסוריאליסט דאח. רהשי ההז בסוח לע וגב תא תתמצי ההסער

 נאלח ז ינר התחינ לע תהאינטימיו


 רה תצא ץהקיבו :חז א ו
n  ר

 ףהגו .להגיב םבחלקי םהבאי לש רהשי ההתמונ הברור יותר
.  שי םפני .שהושארו ק"הרי אל "נעלם םג םכשהפני תמוחלפו .בחדשות רני רמתא התמונ טכמע .בדיונית אהו למגלג תא טהסר :אחורה ת"הבי רחז לא ;האוויר םהמי לא .הצינורות" םבמילי :אחרות אהו הבונ תעולמו .ומחריגם אהו טהארכיטק לש םהאבני .המתפוררות תבביצ ההמלנכולי אהו חמצמי .נרקיסים ךכ רמשי רלשי ךהופ רהספ .לטרובדורי רני דנוד המסליח ר(בעיק רבשי ך'כדר (שסולחים'
 לשתתחול ,ב"שניים" רהשע .הפותח יאחר ההסער איבו טהשק קבפר ,"גולדפיש" טשק המדומ דמאו. טשק םהמסתיי הב"פ םאדו "מפחד אשהו בקר

 םסכיני ןבי תאחו .לאחות אשל התהי :טעות אל ךנשפ םד תבשורו ההאל תוהשריטו ךה תשריטו .הארספואטיקה ""כבר רנאמ םש ת"כתב הפ םאדו ;מפחד המוכיח יאות יאחות תיושב ;למרגלותי הושער רבוע למו יעינ וכמ הסנ :מדברי."" ןמ ההבער וישאר .הגחלים םג יגחל ההנוסטלגי םוג םהגחלי דשעו ערג ויצמיח שמחד תכרבול .אש קהפר יהשליש אהו ת"ללד לע .ברכיף" הדפנ ישחור תמנתק תא ההליד המאינפוזי הומחזיר ,לה תלפחו

 ,בהזיה תא תתפאור ןג .עדך ךכא םמשתני יצבע

השיר
•  םהפח ףמתחל 'באקוורל עה"פצ "הכתום קב"תינו "אמיתי לוע ההמפ תהאילמ םמצוירי ישיבל ראוש דע טלשל ךאי אמוצ עשתקו תבאדמ םהטרשי לש ם"ה רכב אל ,יחד" קבפר םהחות יאנ אמוצ תא רהשי :הבא ם"קרטוני םישני ;ויבשים וא םקרטוני יבעל יאופ ;קשיח הכאל םהמתעקשי רלהשא םפתוחי וא םשמסרבי ;לאצבעות םמתנגדי תלעלוקו קהדב .החומות" רבשי קהחז ההז ,מסתתרת 'לטעמי ההפילוסופי לשהספר
•  הדפנ ישחור אהי חפר בר
.  אהי אל חתצמ יבעציצ קרטון
.  אהי יאול לתגד ידג בזה םבאקווריו לאב ךתומיי ואות .לאוקיינוס
·:· 
 יליופ ר(בעיק ןהגפ הוהתאנ םב'ופתאו (פרש' הלאהב ף('בסו לאב ,אמרה') אהו ךוו טקישו רשווית לע גהפינ גפוג םע תטחנו .הרוח אהו במערב .שפות םג תשפ רהזוה ד("יו" אאת ,לגבאי") םג םסלוגני וכמ ת"זוגיו אהי "עבודה ך(מתו ץ'לקפו אול (לברוח' םוג השפ תהנשמע וכמ תהורא יבימו תקולנועי ב("ר ספנח דיור תבאיטיו תמעליי /הגג, ועכשי אהו במסתוב ואצלנ "ברחוב." ךמתו ב'ר (פנחס' רויאמ :מיד ךאי .קצר רני אבקי הבאלכימי רשאפש קלהפי תמאותיו .הא"ב אהו ןמזמי תא ההשפ שלמגר ושל רותופ הל תא דהבג .המתאים ,השיא ילטעמ ר'כאש םנתפרי הל יבגד .אבלות יואנ ןמתכוו רלמחזו

 םהשירי ושב אהו דנפר מאמו
.  הוהנ :קטע

 ף"בחור ההז ךהול םבסוודרי תשקני יל הבעונ תהקודמ ושלנ ךהול םבחיפושי לבש להירוק-כחו ךשל

 םטוע רבקו ההז

 דכשעו


 והתחממנ "ביחד ןאלחנ רני גסור שמחד תא רסווד ,האהבה הו"התחינ לע "האינטימיות המעל תא לדג שהריגו שלרא .התורן
·:· 
 ירונ קסומ

 למרץ-אפרי


1 

 עד כאן לעניין הרקע. אך קודם כל ובראש וראשונה  המגע 
?יכiO ה:~ ורדה גנוסר היא משוררת נפלאה בזכות עצמה. יש 

 ורדח גכוסר 

 לה מורכבות של בנייה וחוכמת צירופים המעידות  ורדה גנוסר' ~ל 
זtp;H ה, הוצאת הקיבוץ  על שליטה מלאה באמנות השיר
.  וה~שזר הדחוס  המאוחד 
110 ,2008  עמ'  הזה איננו מעכב בעד הנאת הקריאה אלא מגביר 

 אותה בעוררו את התפעלותנו מיכולתה הטכנית 


 שש שורות חותמות שיר ושמו 'נסיעה טובה', המצוי  כמו מכישרונה לפרוט על הנימים הענוגות ביותר





 צל 
החצופ

 בעמוד 
30  של ~ל ~צו
p ה, ספרה החדש של ורדה 
..
..

. 

 גנוסר: 

 של הרגש, או
,  ברצותה, להפעימנו במלודיות ארוטיות עזות. באלו כמו באלו אין צרימה כלשהי
. 

"

qיtי:  ~ל.ם ,ף~א~~ ב
q צףי ,ף~;ב~על
Q ף סדלת ~~ןה ;דר ן~ה, 

• 

י~~" סרים 

, זקףךים 
o/f דיס, ס;~ךים; על ~~ריס 

 האחר;נים נבתףלת יפתח", היא כותבת 


 ן~ל ס~
q ס;~ים :ךדף ~ל מףל 
~~ י ס
7P .ה~ס?

 ;,:הגלע;ית" ,ע<


·"~~(~80 
 הף ~יד ;ר~יס 
f ~י 

ו;~ ~פ
wאי
,  ע;~ד ?~~נכח לדור סקד
o/."ה כך  בראשית השיר
1  ובאחריתו: "על ע~~
~Q ז;יי ארז נ
q ~י ססר מ;ךיקים; 
Q ~י ךק~ה קד;
o/ ה. ~ךז:ויק  ס~~ש ;ך~~~ ~א ןי;~א ם~~~
~~ry;;א;ב ~א;ך  נ;~~ים ס
Q ~רים 
f ב;ד ~ל
1  דס~רז ."ה~;ב

wם:~
~  איזה זיווג 
" נהדר של רכיבים: הפאגאני, 

המונותיאיסטי
1  הפנתיאיסטי והארוטי הגברי-נשי
1 
 המותח גשר של עוצמת בשר ודם בין 
תבt:ז הא
. יש 

 ותשוקת האשה בהגיעה לידי רוויה!  והרי לכם השיר 'שושנת יריחו' <עמ' 
100(,  שתמונת היסוד שלו לקוחה מן הצומח הארצישראלי המדברי 

 ועליה נבנים נדבכים של אור ירח עדין
1  המשווה 


 צביון סוריאליסטי ?~~שףת הלוקאל: 

 ~ע,רףץ 
ר~ןpזס  ~~ןךת ע,~~יס סךדף~ים, 

 ~סרסרת ר~ד.~ .ם:~ס


זr~ףג  ח;ךט ~י~ים ן~~~
1  עד  ;~ירףס  ~י ס
9 לע ~~ךש ס~ידז
. ~ד
o ש 
, זן~ים 
~~i?,םי~~ ?~נכע 
,זrיtסיר~  ~פ;ך ל~~~ו:ז
1 
 ף~ה ד~;א~ ~~ךא;ת ,ם:~י~ס

טי~~~ ס;ד. 

 ~ן ס~
p ע סרק סופף~ל
1  שףב ע;
7 ה :רח. ~~ליל 
~9 ף, ה?;ל~ ף~ל;?ה ת~~ ס
o,ת;~ ןס~קט ה;בה, 

 שהףא היה, והףא נברא 

~~wק
1 

= 

qיtי:  ~נג ,ף~א~~ ד

w ~נכ מף;ז ד;פ~~ ~לא ~ז 


 הקדשה. 

ל~ .·
·j~/j ל;ן י;~ה ,ה~~ן ן.סךי~ים סע,קףךים ןאף 
f ~ס~ן~ה 
~~tיה  ןלא :ן~ה ~ת 
~~o/ ה. 

 אדם קורא את שש השורות הללו ועולם שלם נגלה 

 לפניו בריבוי דיוקנאותיו: רובדי הלשון והארמזים, 

 שהם תנ"כיים ומשנאיים-תלמודיים בתוך ההקשר 

 המודרני: "המצב הישראלי" על השלכותיו 

 הפוליטיות והחרבתיות, הן החיצוניות והן הפנימיות: 

 ס~נףת האישית שבה משתקף סיפור אהבה והתמורות 

 המתחוללות בנפש האהוב כתוצאה ממעורבותו 

 הבלתי אמצעית באותו "מצב ישראלי": ומארג 

 הדימויים היונק במישרין מנופי המקום הפיסיים 

 והאנושיים. 

 כל זה בשש שורות בלבד
,  ואילו הייתי מצטט את 

 השיר מראשיתו
,  היה ה~גוון מתעשר על אחת כמה 

 וכמה. 

 זו אסופת השירים החמישית של ורדה גנוסר והיא 

 מאששת את מיקומה כאחת הדמויות המרכזיות 

 בשירה הילידית, כלומר בשירה הנטועה באדמה 

 המסוימת הזאת, צומחת תחת השמים המסוימים 

 האלה, ניזונה מהתרבות ומדברי הימים של אזור  המחיה המסוים הזה ועשויה להיווצר רק בידי מי שנולד בו או שאישיותו התעצבה בתוכו.  שנים רבות 
- עד שהמחזוריות ההיסטורית הבלתי נמנעת החלה לתקרן מעוות 
- היתה הספרות הילידית 

 הוצאת הק•בן•ן המאוחד 

 המיתולוגיה היוונית, בנה של גאיה אלת האדמה, 

 כוחה נל~ה לה מהקשר הבלתי אמצעי עם עפר הארץ. 

 נקטע הקשר 
- התדלדל הכוח עד שאבד כליל. הרקולס יכול להרוג את אנתיאוס רק כאשר הניפו  אל על ומנע ממנו את המגע 
pזסo ~ה עם הוותו.  וכאן עלי להעיר
,  כי ורדה גנוסר הי°טיבה להבין
,  כי  אף ש"תרבות המקום", הן מבחינה לשונית והן  מבחינה רוחנית, מיוסדת על התנ"ך העברי
,  אי אפשר לה להתכחש, בגלל אותן בחינות עצמן
,  ליצירה עברית עשירה ומסועפת נוספת. הן ה~שנה  והן התלמוד הארצישראלי 
,  או הירושלמי
,  התפתחו כאן ולא בשום פינה אחרת, ובהם משתקפים  להפליא חייו של עם עובד אדמתו
,  בונה ולוחם  ונוצר את שפתו וספרותו
•  ההכרה הזאת מאפשרת  לה להעשיר את כתיבתה ולדלות אוצר של דימויים והגיגים שהיתה מחמיצה אילו קיבלה על עצמה את דיניו של יונתן וטוש ותלמידיו. זה השוני העמוק  שבין הגישה הכנענית הקלאסית, שגדרה את עצמה 

 במתחם התנ"כי והטרום תנ"כי, ובין התפיסה 

 הילידית, התובעת זכות בעלים על מקורות היזףן  ארצישראליים מאוחרים יותר בלי לוותר אף לא  כזרת על השקפת עולמה החופשית. הסופרים 

8 

א~~?~ל
.T:'
 דחויה לקרן זווית מפני התפיסה האוניברסלית, הילידיים  אינם חייבים להיות "דתיים" כדי לקיים  תפיסת כל-אדם וכל-מקום, שראתה באינדיווידואום  זרימה היסטורית נמשכת, הנובעת מהמעיינות התת 

T: 
 את אבן הפינה של היצירה האמנותית. על פי ההשקפה הזאת יכול השיר העברי להיכתב באותה  מידה של אותנטיות במחוזות שמעבר לתבנית נוף מולדתו
.  הנחת הדגש על המקומי פירושה, בהתאם  לנקודת הראות "הקוסמופוליטית", הצרת אופקים,  פרימיטיביות ופשטנות. האם התכונות הללו מצויות  בציטטה שהבאתי מהשיר של ורדה גנוסר? או שמא נמצא את המגבלות האלו ביצירתם של ויליאם פרקנו
,  "הסנדק של ספרות הדרום האמריקנית", ושל רובוט ~ן ו וארן
,  מעמודי התווך של אותה ספרות
?  נהפו'ך הוא. השירה הילידית גם היא לא  הפנתה מעודה עורף אל שירת העולם ומה שאפשר  היה ללמוד ממנה. חלונותיה היו תמיד פתוחים אל  קולותיה. אך בה בעת ידעה, כי היא זקוקה למגע המתמיד עם קרקע גידולה. כמו אנתיאוס של 
 קרקעיים של התרבות העברית הארצישראלית. כדי להציל את "שיר השירים אשר לשלמה" מן הטמיון
,  שנידון לו על ידי חכמי הצמצום של זמנו
,  נצרך <כמסופר במדרשינו) ו' עקיבא להקנות לו מעמד עילאי
1  ביטוי לאהבת השכינה את עמה הנבחר.  אילמלא חוכמתו
1  שבזכותה נספח "שיר השירים"  לקאנון המקודש, היינו מאבדים את המחזור הפולקלורי היפהפה הזה המפרנס את הפיוט שלנו עד עצם היום הזה. ומן הצד שלה אין ורדה גנוסר זקוקה לתחבולות כדי להסתייע בשירתה במסכת  שבת, תנחומא, מידות ובראשית רבה, ואפילו בתפילת יום הכיפורים, או לקבוע בראש שיר  משיריה מוטו משל הרב קוק. היא משייטת במיומנות  בים הזה ממש כשם שהיא מפליגה בים התרבות  הכללית, וגם מן היוגה והסף~יףת לא תמשוך ידה. 

 הייתי זוקף זאת על שירת ורדה גנוסר בכללה: גם  אם לכאורה אובד משהו במראות ביניים, בתהליך  התרקמותו של השיר
1  מתוכם נובט סוד. דבר איננו  נפסד אפוא, לא במה שהיה, לא במה שהווה ולא  במה שיהיה, בממד התעלומה של "שפת החיות"  הכל מפרה את הכל
1  צליל נמזג בצליל
1  אור נולד  מאור, זכר מי הסלע נשמר באבן. נצח הטבע, שבו  מתגלמת האלוהות, הוא נצח האמנות. 
·:· 
 משה דור 


 גליון 
338-337 
 חצי 
1r

 רחל פורמך אלבז 



 פול מקוטני ו 
~ 
 מאנגלית: נעמה לוויא 


 ובעיניה אין רמז 

 ה~;ם מתחיל, ו
. אש~ נסגר 

ו~נ:ו~וה
w ד~רם 
םילpזס י~~~

 חדקי י~~~ן עם 
תזrן~  ע;ך~ים 

~~ יד לה צ:רר ~· ~~ ו
.. 
t' ר ~ע.י
a יס ~יד .רק.ז 

w א עז;פי ~ו;ן 


 לח~~וש 	נ,;ל
t' ף י~~ לאהבה של הח~ים
. 
 ~י ל.א
~ 	ל
t' ף ר~~ה 
o/ ל א;
p ~ים 

ל
t' ה ·~ ח
o/ ל 
.םי~זrזt 
 נד~ח הנ;עדת

:•:• --T 
 חד ז:וךעי ן~~~
f ~ים  היא ז:ינ:וע;.רר, ~ם ז:ינ:ו 
t' ~ר  ימי תש~בה נאים  ז:י~ח ס"ד~ז
w ןה, ל
· א ~~חי לה
9סרי

• T T : ••: 
~	~~  ;כ~ר ~ין לה צ:רר
. 
wו~~ ~לחים ן~
9~רו
. 
ו~ע.י
a יס ~יד 
 זךק.ל
t' ף ר~~ה 
o/ ל א;
p
 ם~י

ל
t' ף י~~לאהב
. ה של הח~ים. 

• 
T -: 
T
--:• 
-
 ~~~דיר י;~י 

 ך;~ה ,ה~ !קוק לה

ךק~
;i  ל;ק.~ת ~י ע~ז רע.~ה. 

ל~~ ל
. א ןי~~~ לה ;כ
o/ת
" א~ר 
"t' ח~נ:וי ~~סה "ן~ז~
t' סה ל
. א ןי~~~ לה 

~rד~ד  ~ינ:וי י;זק~ת 

ל
:i ;דא ע;לם נ
iתאVז  תפלה 

T • : •• T " : 
" T T
:· 
-; 
-
 אתה נשאר, והיא י;צאת

" " T " T: : -
 ךהיא ת
· א~ר 
o/~T  ס~ה 'ך~~
1t\  הוא ו;~ היא ל.א ךקו~ה ל; 

tז~;ם  ,ליח~~~pזא·ר~9 ר~ וי~: םי~~ד~ry  ם הן~ד ףוצ~;ע,;ך~  א.לו חכשת ".הל:•:-T   ת.קס~~ םן~~ה~יקpז~  ל~ דס~ב;  דח א~ח~ י~ו:נ~ח~ יפ;ז~ ·א.לויל•יהע~סtי.  תעגל .חנ 
T  -- •  T  :  :  
wי.ע~a סי די~. ז.קר 
לt' ף ה~~רo/ ל;אp םי~ 
לt\ ף~~י  

 'ובעיניה אין רמז' <בשמו המקורי 
For No One(  הוא הירייה העשירית  באלבום 
Revolver.  פול מקוטני כתב אותו בעקבות סיפור אהבה עם  ג'יין אשר
,  והצליח לשאוב מבאר העין את הדמעה האחרונה. זהו שיר  של מי שרוצה לנפץ את המראה של זו שתתעורר אחריו ותתאפר כדי למלא בפודרה את שריטות האהבה שחיתה. מקוטני לא מסווה את  שריטותיו. להפך הוא מחכה לרגע ש"~כרה יצוף בעברך; ולא תשכח  לה". היא אולי תגיד שאהבתה כבתה, והוא ידע שעוד לא נולדו אלף  הכבאים שלא יצליחו לכבות אותו
•  אגב, שם השיר במקור היה 
Why Did It Die,  והנה עוד הוכחה  שכולם מתכתבים עם "עזה כמוות אהבה" משיר השירים. 

 רוני סומק 


ע~pז~ן  ק;ל 
f א ~לי ~ז ס~ם ~?~סן
~זp~ב ן~~ ~סל~ה  ן~קום על ד~לי  ואדדה עד מב;א;ת חנית 

T  ד- 
:•-:--. 
 ןא;סז ~קיד;~יו א~~~! ~ס~ה ~ין 
f ~יו  ואנ~ח על משנני נשל;ם. 

 :ז 
-- ·: ז
·: ז 

9 
2009
 מרץ-אפריל 

 אם אשאר בחיים אחקה 


 גם אני את צ'רלי צ'פלין 

 צבי כנר: סליחה שהרגתי ארתך (אני ולמך), מיידיש: שלמה צוקו
,  הוצאת 

 זמורה ביתן 
2008,240  עמ' 

 צבי ו~~ הוא איש קטן קומה, רזה ובעל פני ילד 

 חולמני וצחקן. במקצועו הוא פנטומימאי בעל שם עולמי: צבי כנר הוא גם ניצול שואה וסופר
1 וכן
1  הוא גם כתב על השואה מחזה פנטומימה ייחודי
. 
 את ספריו כתב כנר ביידיש. שניים מהם תורגמו 

 לעברית ואחד לפולנית. שם ספרו הראשון במקור  הוא אני ולמך
1  ובערבית שמו סליחה שהרגתי אותך  (שראה אור בעברית אחרי ספרו לחם נקמות>.  צבי כנר מעלה בספרו זה סיפור ייחודי
1  שעניינו 

 מה עשו יהודים ליהודים במלחמת העולם השנייה,  כשדמותו של למך 
•  שהפך במחנה הריכוז למשרתם  של הגרמנים 
•  משמשת מיקרוקוסמוס לעולם מציאותי סוריאליסטי מסריט, שאותו מצייר המחבר בהומור שחור ומחודד
•  למך מתואר על ידי המחבר
1  יעקב, נער מתבגר שהושלך גם הוא לתופת (זו  אינה ביורגפיה, אם כי הסיפור שאוב מחייו של  כנר>. למך 
.  קטן קומה 
.  "רחב גרם ובעל רגליים  עקומות, שעקמומיותן ניכרה עוד יותר כשהיו תחובות במגפי הקצינים 

 שלו. כולם רעדו מפני 

למך
1  כמעט כמו 

 הגרמנים": פחד זה הופך 

 לפחד של הומור שחור 

 מזל שהם · לאור התוספת

 [הגרמנים] לא נותנים לו 

 נשק"', 

 סיפורו של למך מתחיל 

 בחורף 
1942  כשהמשטרה 

 הצבאית פושטת על בית 

הוריו
1  משפחת בייליצקי
1 
 משועי העיירה (השמות 

 בספר בדויים>, ומעלה 

 בחיפושיה סוודר מפרוות 

חורפן
1  עברה שעונשה 

 מוות. אב המשפחה הוכה 


 מכות רצח מול אשתו  וילדיו 
. בול
1  למך ואחותם הצעירה, ואחר כך הוכו  כולם. איש ושמו גלבודד
1  מאכער' אצל · שהיה הגרמנים, חילץ אותם מידי הגרמנים ושני הבנים נאלצו ללכת יום יום לעבודת כפייה. בהמשך מצא לו גלבורד פרנסה חדשה: "הוא בא אל היהודים האמידים, לא רק בסלומה אלא גם בעיירות שמסביב לה, והציע להם, תמורת מזומנים כמובן
1  שהם או 

 בניהם יתמנו לשוטרים או לחברי היודנראט, וכך יצילו את עצמם ואת משפחותיהם מלהיות  משולחים" (לאור השמועות על האקציה>. כך גם  הוצע לאברהם בייליצקי ששני בניו יהיו שוטרים,  בעוד שלהם היו תוכניות אחרות 
.  לחבור 
 לפרטיזנים. אותו הומור שחור מופיע גם כאן
1 למשל
1  בשיחת הבנים עם אמם באשר לחבירה אל הפרטיזנים
:  "הלא אתם בעצמכם סיפרתם שהפרטיזנים יורים בכל יהודי שהם פוגשים ביער", מעירה האם, ולמך עונה: "לא כל הפרטיזנים": והיא משיבה: "נו טוב, נלך לחפש את הפרטיזנים הטובים, ובנוגע להצעה להסתתר אצל איכר טוב, עלינו לחפש קודם את האיכר הטוב הזה, שיהיה מוכן לסכן את חייו למעננו."
11  על פגישתו הראשונה עם למך מספר המחבר:  לאג · "כשהגעתי ליו
1  [מחנה עבודה], ששכן ברובע  פלאשוב בקראקוב כבר היה למך מפורסם בברוטאליות שלו." בני עירו
1  אנשי סלומה, המשיכו ל· לקרוא לו למכ
1  כמו שנוהגים לקרוא בביתם  לאותו בן יקיר"" אבל עכשיו
1  בכל פעם שהיו 

 מזכירים את שמו
1  היו מוסיפים, 'רקב בעצמותיו".'  עוד ניתן ללמוד על למך מהדברים שנאמרים על  מפקד המחנה לנוכח אלימותו: "."התברר שלא פעם  אחת בלבד גרמו המכות שלמך הנחית על האסירים להרגעת מפקד המחנה והביאוהו להצניע את נשקו. אולם המכות של למך
1  היו כאלה, שאחריהן היה הקורבן קם בקושי על רגליו
1  :· אם בכלל זוהי מציאות של אימה סוריאליסטית, שבה מפקד  המחנה שהיה צולף ברובהו במי שלא עבד כהלכה  בטלטול אבנים, "שנא לראות דם, אפילו קצת דם,  היה נתקף צמרמורת'.'  תחנתו הבאה של המחבר ומשפחתו היא מחנה יסקו שם שכן מפעל האסאג צ'ה בפיקודה · י· סקארז של היהודייה מרקוביצ'ובה, המתוארת כך: "מכנסי רכיבה הדורים, הדוקים עד להתפקע." מגפיים  חומים ובידה החזיקה פרגול עור ארוך" (מדובר בדמות אמיתית, כנלמד מספרה של פליצה קראי: 

 קמייננה, · המוות הצהוב, מחנה העבודה, סקרז'יסקי

(, 1994 
 החומצה הפיקרית ששימשה לייצור חומרי הנפץ  צבעה את כולם בצהוב קטלני. בראיון עמו מספר  כנר כי תוחלת חייהם של האנשים שעבדו במפעל היתה כשלושה חודשים בלבד. הוא עצמו עבד בהכנסת אבק שרפה למוקשים במשך שבועיים  שלושה, ורק הודות למאמציה של אמו הצליח  להיחלץ מעבודה זו שהפכה אותו לצהוב, הוא נזכר:  "צהוב בעבודה, צהוב בצריף, אוכלים צהוב, שותים צהוב, משתינים צהוב ומחראים צהוב, אפילו  החלומות צהובים'.'  אולם תמונת האימה הסוריאליסטית מכל היא  הופעות שערכו האמנים בכפייה בפני הקהל. פליציה  קראי כותבת שמפקד המחנה שולצה האמין בסיסמה  "כוח על ידי שמחה", ולכן ביקש "להכין קונצרט  פומבי גדול בשביל כל המחנה!!!" הוקמה במה  שקושטה בניירות צבעוניים ובמנורות ולפניה הועמדו שורות ספסלים מאולתרים מלוחות ולמופע  הוזמנו קבוצות אסירים מהמחנות. "מאות פולנים  עמדו ליד הגדר ולא הבינו מה פשר המחזה המוזר:  המוני אסירים יושבים בניחותא והגרמנים נותנים  רשותם לכך?" (פליציה קראי, עמ' 
317(,  מופע זה נמשך שעתיים ושיאו בהופעת המקהלה בת עשרים  בחורים ובחורות, "ואני בתוכם", כותב כנר
1 
 ומספר: הם ביצעו אז מספר שירים: פתחו בשיר 

 היירי "פטישון" וסיימו בשיר עברי. ופליציה קראי  כותבת: "לא נפקד מקומו של ההמנון המהפכני  אדיף די קאנאען' [וכי] האורחים נהנו · : של המחנה ומחאו כפיים כשאר הקהל'.' לאחר שיר על הכינרת בא שיר על הירדן "ובסוף מסתדרת המקהלה בשתי שורות, הזרועות משתלובת וצעד שמאלה צעד ימינה מתחילים לנוע בקצב ההורה ושירת נעורים על שפתיהם'.' המחבר בספרו של כנר מתעכב דווקא על הופעות של אמנים יחידים, כמו הרשל'ה, נער בן שלוש-עשרה ששר בפולנית על מר גורלו
1  על פרידתו מאמו בגטו ורשה, ועל הופעתה המרשימה של האלינקה, זמרת קברט ורקדנית מוורשה. 'גם  צ'רלי צ'פלין' היה שם, כלומר מנחה הערב שלומ'לה  צפלינסקי המחופש, שכה הרשים את המחבר עד  "שהתחשק גם לי לחקותו
1  והבטחתי לעצמי 

 ונשבעתי עוד שבועה שאם אשאר בחיים אחקה גם 

 אני את צ'רלי צ'פלין'.' 
·:· 
 יוסי ברבע 

 אזור קיפאון 

 עדנה נוי: כל מי שאהבה, הוצאת הקיבוץ 

 המאוחד וקסת 
2009,280  עמ' 

 דומני שניתן להחיל את דימוי הטלפון השבור  שמקיים אבי המשפחה, איקר
1  מתקן טלפונים למחייתו
1  עם סביבתו
1  גם על המשא ומתן הרגשי שמתנהל בין הקול המספר לבין אלה הרואים בספר  כל מי שאהבה מפעל הנצחה. מיד לאחר צאתו לאור
1  תויג הספר כעוד "ספר שואה" או כ "ספר הנצחה'.' אגב, כל עוד הם ראויים, אינני רואה כל  פסול בספרים כאלה, אבל נדמה לי שיותר משהספר  של נוי עוסק בהישרדות ובניסיונותיהם מכמירי הלב של ניצולי השואה לקומם את חייהם מהריסותיהם, הוא משמש במה להשמעת קולם של  'בני הדור השני' דרך קולה של ילדה קטנה אחת, 

 זיוה, בתם של איקר ומארי. 


 ~טבע הדברים, מטבעות לשון מאבדות עם הזמן  מעומקן ומשמעותן נוטה להישחק, אבל גם כיום,  יותר משישים שנה לאחר תום מלחמת העולם  השנייה, ממשותם של 'בני הדור השני לשואה',  ככאלה, דהיינו כקבוצה מובחנת, לא הועמה ועדיין הם מנסים, וכל חייהם ינסו
1  להבין את מה שמעולם  לא סופר להם, להתמודד עם מה שכן סו~ר
1  לאסוף  שברים של חיים מנופצים שהשיקו אל חייהם, על לא עוול בכפם, בדיוק כמו ההיסטוריה הפרטית של הוריהם. העיסוק המתמיד הזה, המתחייב  ~מו~אות ההיסטוריה הזאת, הוא לב לבו של כל מי  שארובה. במילים אחרות, ברובד אחד נוי מספרת 

 את סיפור הוריה ששרדו את השואה ואת קורות  בני משפחותיהם שנספו בה, אבל בספר קיים רובד  נוסף, תת קרקעי
1  שהוא דברי ימיהם של בני הדור 


 גליון 
338-337 
 דפנה שחורי 


 פעם אחת ודי 

 חיא ה~,ע~ ם~~
ttתזr  רדי ~ד~ה
w לא הוהידה
9 ~ק 
tt ר הוהיןה ~ת סקוך~ים ~עורי ~ה
.  מאז ל"א פצתה פיה יותר 

 השני לשואה, ילדות וילדים שבגרו במציאות  מיוחדת וכיום הם באמצע שנות החמישים לחייהם,  רובם ככולם טרם מצאו מרפא לטראומות הוריהם,  שדבקו בהם כעור שני. 

 העוסקים בכתיבה יודעים שצלילת המעמקים שלהם  אל תוך נפש גיבוריהם הספרותיים דורשת נשימה ארוכה. הזמן הנפשי הנדרש להישארות 'מתחת  למים' בכתיבת ספר כמו כל מי שאהבה מצריך ריאות חזקות במיוחד
1  שאם לא כן יפקעו מן המאמץ
•  המחיר הרגשי של ניסיון ההבנה של מה שקרה גם 

'' 
T ' T 
: T T ''
 מנקודת הראות של ההורים וגם מזווית הראייה של 

 ילדיהם, הוא גבוה במיוחד. עדנה נוי עומדת  לח~ר 

 חך~ה אותו ~~ריקות  מו~~ת ~~לו ~ן ס~:ם לחד
" ך ה~י~~ הרופא הסביר כי אלו הכריחו אותה לפע"ר אותו 

: • T •: • • • • : • •• T 
 כדי להחריד פנימה את גלולת השכחה 

:··:-:·:  ז ·
".:--·: ז

 במשימה: חוברת בעיניים פקוחות ובלב פתוח אל  מקורות האודבן והעצב ובמסע כתיבתה היא מעדבת  את מכאוביה שלה, ואולי מבינה לראשונה, לאחר  כל כך הרבה שנים, איך נפער בלבה, בבטנה, בקורותיה של ילדה אחת קטנה, חור כל כך גדול. 

 נושאי החתם, דיאלוג עם בני הדור השני לשואה 

 סיו ~~ליחים לס~י~ ל~
R ןת ס
tt ל חז
" ר 

 <הוצאת כתר 
1990(,  ספרה החשו ב של 

 זו המצויה מעבר למערה החשוכה 

T -: -T T : -•: '' '' T : 
 הפסיכותרפיסטית דינה ורדי
1  שגם עסקה במחקר 

wי.?.ע~ ל~
9 לות סזק~:ם

 עיוני בנושא בני הדור השני לשואה, מספק תשובות 

א
~t'~o/. רת 
ח.ה~~ ~~ךרת ע~~~
~.ת~~~
o/דיר~וt  ~ין סץ
9
 תתו

ל
" א תהיה אפשרות להתחרט עוד 

• : • : T : ·: :· : • 
 ז• 


 נחרצות שיש להן הד נרחב בספרה של נוי
.  מחקרה ךל
"
 של ורדי
1  שבו החלה לאחר מלחמת יום הכיפורים,  מעלה דפוסים התנהגותיים ופסיכולוגיים אופייניים  לבניהם ולבנותיהם של ניצולי השואה, בילדותם  ובבגרותם. 

ורדי
1  כמו חוקרים רבים אחרים,  מצאה שצאצאי חב יצולים  חולקים חוויות ומטענים 

 נפשיים ייחודיים, משותפים:  הם "נושאי 
"םiזח  מיום  היוולדם, "ממלאי מקום יקרים  מאוד" שלא בטובתם, "נרות  זיכרון חיים" שחווים קשיים  משותפים: הקושי להיפרד
1  תחושות אשם ו~בל לא  מוסברים, "היפוך התפקידים" הנודע שבו שימשו משענת 

 להוריהם ועל כן לא היו להם  דמויות הוריות של ממש  להישען עליהן בתהליך גדילתם 

 והתבגרותם, האינטנסיביות 

 שבה הם חיים את ארעיות 

 קיומם, מרחב חייהם שהוצר 

 מאוד בשל דאגנותם המופרזת של הוריהם שכיבו  בהם כל אפשרות להעזה ולנטילת סיכונים, ועוד ועוד
•  המרכיבים האלה מתקיימים בדמויות המבורגים ובדמויות הילדים בספרה של נוי
1  בעיקר  דבמותה של הילדה זיוה. מרכיבי הפוסט טראומה של הוריה 
- המקרינים על הווייתה של הילדה  הקטנה ועל הסביבה האנושית והרגשית שהיא  מטמיעה בתוכה בתהליך גדילתה 
- הם אחד הנושאים  שנוי מעלה לדיון כבל מי שאהבה.  אסתכן ואומר אף שהחיפוש הנואש של צ'לאג 
 הניצולה המוזרה במקצת 
- אחר בתה ~ריקה שאדבה  לה בהרף עין בטרנספורט ונכנסת אל מרקם חייהם  השבירים של איסר ומארי 
- הוא החיפוש הנואש 

 חיי בתם ובכך לאפשר לה אישיות מנותקת מהם 

 ובריאה יותר מתמצה במשפט הקשה, "הביוגרפיה 

 שלה זאת האוטויבורגפיה שלנו" <עמי 
144(  וציבקה, הילד שזיוה משחקת איתר בחוץ שר
1  "היא לא ילדה,  היא חור; היא לא מגדל, היא בור" <עמי 
157(,  כל העת, מתחת לפני השטח, זיוה הילדה היא בור סופג  של ניסויי האנומאליה שבחיי הוריה. למשל
1  כבר  כשנולדה, הוריה חשו שבתינוקת מאוחדים גם  יקיריהם המתים: "לא רק קוזקי ואו~יי וכל המשפחה  של מארי
1  אלא גם כל העולם ההוא שנעלם" <עמי 
192(.  איזה משא כבד על כתפיה של ילדה קסבה  אחת. עולו של כל העולם הנכחד הזה, שזיוה תישא  על כתפיה כל חייה, הוא גם שעומד בבסיס אזכורה  התמים לכאורה של עדנה נוי את סיפור בת יפתח, שהשורה התחתונה שלו היא שגם בני הניצולים הם קורבנות, שמועלים לעולה, אבוי
1  בידי הוריהם. דומה שאיסר
1  אביה של זיוה, מבין זאת באבחה  אחת כשהוא צופה בהצגה שמעלים ילדי 
זrתתיכ  ועוד לפני שההצגה תמה הוא חש ברע וקרוב  לעילפון.  לסיום, סופרים רבים 
- נאוה סמל
1  אהרן אפלפלד 

 וזריז רגוסמן 
- כתבו על השואה ועל מי ששרדו  אותה מזוויות שונות ונכבדות, אבל דומה כשל  מי שאהבה מחדד ביתר שאת את סיפורם של צאצאיהם, שאולי סדם עלה די צודנו לתודעה הלאומית הישראלית, אף שהוא ממשיך לעצב את חייהם, את תודעתם, ואת חלומותיהם של רבים  מאיתנו. 
·:· 
 עדנה שמש 


 של 
'  זיוה' בבגרותה אחר  חומרי המילוי לחור שבלבה  ובבטנה: חיפושה הנואש אחר  הילדה הקטנה שחיתה יכולה להיות ואשר אבדה לעצמה  בנסיבות חייה, כבת לניצולי 

 שואה. 


ואכן
1  ברדבים שונים ודברגות 

 עומק שונות, כל מי שאהבה  שם את האצבע כל העת על  מקורות הפתולוגיה שילוו  דמויות כמו זיוה במשך כל חייהן
1  ואף שהדבר לא נאמר  במפורש, מבצבץ בין השורות  הכאב על שמצוקותיהם של בני הניצולים לא טופלו  כהלכה, אם בכלל
1  והם מקרינים, לחוותם, אפילו  על חיי ילדיהם שלהם. אחת העובדות המעניינות והכואבות שמעלה ורדי בספרה היא שהניצולות העיברו לילדיהן עוד בהיותם עו~רים מסרים רגשיים מנוגדים הקשורים לעצם התהוותם ברחמן <ורדי
1  עמ' 
58(,  התובנות האלה עוברות כחוט ה~ני בפרקי  כל מי שאהבה, לאודכם ולעומקם: "מאדי מתנהגת  כאילו שזיוה היא הרכוש הפרסי שלה,
11  אומר איסר  <עמ' 
141(,  ו~ךנו מציבע דרך החלון על זיוה ואומר,  "זה לא היה החלום שלך
, מארי
,  להרחיק אותה מכל :"?ער "אסור להכביד עליה בכלום", "לא נקלקל  לה את הגשם הראשון" <עמודים 
1100101(;  חוסר  יכולתם של איסר ומארי להפריד יבן חייהם לבין 

 מרץ-אפריל 

 האמת נדירה 


 עמוס לויתן:  בזמנים נאורים 
- מבחר וחדשים, הוצאת קשב לשירה 
103 ,2008 
 עמ' 

 ישנם ספרי שירה שגורמים לקורא להתארח למשך  זמן קצוב בעולמו של המשורר
1  לגשת אליו  מעט ולהבחין במה שאפשר להבחין כשמתקרבים, לא  הרבה, אולי  בעוד מספר נימי  רגש, כמה קמטים  של אבחנה,  בחדות הצבעים של העינ י  ים  המתבוננות, אבל זה הכל
1  הספר 

 ייסגר והגישה תחסם, תישכח. 

 וישנם ספרי שירה שאחרי שהם 

 נקראים, נדמה כי  הספר נותר 

 עדיין פתוח, נדמה כי  רכשנו חבר 

 חדש, הכרנו  אדם, מקרוב, 

 נקשרנו אל תוואי  המבט שלו  ואנחנו יכולים לומר בבטחה כי  התוודענו אל מנועי  הכתיבה שלו
.  האפשרות השבייה  מתממשת למקרא  האסופה החדשה משירי עמוס לויתן
1  משורר יליד 
51193  שלקח חלק  בעולם הספרות העברית משך רוב חייו הבוגרים <גילוי נאות: לויתן ערך את ספר שידי הראשון>. הספר כולל מבחר של שירים מתוך ששת  ספרי השירה של לויתן,  מאז לילה ועלים 
)1961( 
 ועד היום.  אני זוכרת שקראתי את ספרו  בסיעה  עירונית <שראה אור  ב 
1986-(  כנערה, ואהבתי  את 

 השירים המדויקים,  המהודקים, שכמו אין  בהן מילים  מיותרות, והם  טוריים מפקעות התבוננות קטנות,  אשר מתירות  עצמן אל העולם  ואל המחשבה על אודותיו במסלולים של כנות, ענווה ופיכחון. שירים  רבים בספר זה  מגלים התבוננות  מעמיקה במושגים  כגון אמת ודביה, ציפייה ואכזבה. חשוב כאן לנפש  החושבת להגיע  אל אמת,  לגעת באמיתי'  ואם אי  אפשר להשיג  זאת, אז  להסתפק במחשבה  על מהו  אמיתי וכיצד  ניתן לתפוס אותו.  זהו אינו משורר  של כוח  הדמיון' או של פנטזיה וסוריאליזם, אלא  של השריר  וקיים, של ההגיוני והוודאי. לויתן מרבה  לעסוק כאן  בפער שבין  הנגלה לבין  מה שמסתיר אותו
.  כך' למשל' ב'מוזיקה זו':  "מוזיקה זו 
- כלום  היא אך מצביעה אל דבר; או  שמא היא  הדבר  עצמו?": ב'כבר  אין לי  אחיזה': "כבר אין  לי אחיזה  במה; שנאחזתי.  שיחי גלגל'  קורת/ עץ'  עשו  שליחותם. 
]."[  עתה אני  נשמט מן  השמות; עתה  אני נשמט מן  המקומות כולם":  וב"מה הם  החומרים": "אני  שואל מהם החומרים;  באמת? גם  ~ךקףת עץ מטעה; גם גג  רעפים 
~~. ךב". למרות  העיסוק המחשבתי בגשרים הנטויי
6  על פני  זרם  החיים, לא מדובר כאן במשורר פילוסופי גרידא,  אשר עסוק  בפולחן מחשבה, ואינו  נטוע בחיים  ו בחומר
.  כל השירים  כאן מקיפים את היומיום  וקשורים במעשי היומיום  ורכיביו' וכלשונו של 

 לויתן: "במדרגה הנמוכה של הדברים; ~~כףת  הערומה של מציאות",  יפה ועדינה  במיוחד  ההתבוננות המוצגת בפואמה 'נסיעה עירונית'. אני מחבבת שירי נסיעה באוטובוס, וכאן "נסיעה  עירונית מצפון לדרום", שיש בה מוסיקה חרישית  <הגלומה בחריזה ענייה,  הדהודים של צלילים חוזרים  בסופי השורות>,  ומבטים מתחלפים אל החוץ  והפנים. בחלק העשירי של הפואמה מתחבט הדובר  בשאלת היכולת  לפרוץ אל המציאות מתוך השיר'  כשכל הנגלה  נגלה מבעד לכיסוי: 
"9 נ:וימףת ש~
9 ס~י  איך אבקיע; אור  מתוך אור'  אפור מתוך אפור'/  בעמדי על שפת מדרכה,  בהביטי אל רחוב וכביש?/ 
/  מה שמתגלה הוא  מה ה.ל~~~~
1  אוטובוס מחופה פח, 

 פנים מחופות עור
1/ י.ח~~ ערב 

 מחופים וק'  עכור.// עשב 

 שמבקיע חריצי  מרצפת/ עושה 

 זאת. ציפור שפולחת חופת 

 רקיע; משיגה  מה שאיני 

 משיג?": האסופה כוללת גם 

 אחרית דבר  מאת עודד  פלו' 

 שמסכם במבט  מקיף את עיקרי 

 הפואטיקה של לויתן
.  פלו 

 מבליט בצדק את היסוד  התיאורי 

 בשיריו של לויתן:  "למשורר 

 שלפנינו יש יד  טובה ועין 

 טובה". יסוד  זה נגלה, בעיני' 

 ביתר שאת, דווקא  ב'ארץ נער' 
)1983(,  הכולל שיר זיכרון  לכפר מסריק,  הקיבוץ  שבו נולד  וגדל לויתן  והמזוהה עם ילדותו ונערותו'  ושירים על יריחו
1  כפר יסיף,  בת שלמה,  ראש פינה  ועוד. השירים כאן רוויים  עשבים ועפר'  כלונסאות  וברזלים, באופן שאינו מתרפק בערגה על יפי  הערב' אלא משלים עם הפיכתו לזיכרון'  עם הפיכתו לשיר
.  מחוזות הילדות משמשים מקור לא אכזב  לזיקוק הרגש והלשון'  אך כאן  אין המנון לעולם שאבד
1  אלא ייצר ג בררן של רכיבים שהזיכרון קלט  לתוכו והפך למצבה, כאשר השיר הופך להיות הזיכרון שאותו הוא מייצג, הופך לצלם של עבר
.  האסופה כוללת תשעה שירים  חדשים מאת לויתן.  כאן גם  השיר שנתן לאסופה  את שמה,  "בזמנים 

 נאורים". כאן פורט הדובר את התבוננותו המנוסה, 

 המבוגרת, המיומנת, על עולם ומלואו 'ואינו מהסס להפנות חצים של ביקורת כלפי מה שהוא מזהה  כמלאכותי' צבוע,  מתיימר: "אנחנו  חיים בזמנים 

 נאורים:; אב משותף הוא המצאה; משפחה היא ה:~~מ
1  מיניות היא ."ה:~~מ רבים מן  השירים  החדשים הם  שירי תבנית, הבנויים  על דפוס  חוזר'  כמעין פזמון  או מנטרה. בניגוד להידוק החסכני  של השירים  המוקדמים, לויתן  מוכיח את כישורי  הפאתוס שלו'  ומציג את נקודת התצפית של בעל הניסיון
1  שטעמם המר  של המציאות  ועוולותיה  הקטנים אינו  מניח לו.  כך, למשל, ב'מחירים':  "מחיר סנדלים בקניון;  פי 
3  ממחירם בחנות המפעל. //מחיר ספרים בסטימצקי; בלא שום יחס לערכם": ב'צפון-דרום': "נזרקתי מדירה בתל-אביב צפון; עברתי לגור בתל-אביב דרום// נזרקתי 

 מדירה בתל-אביב דרום; עברתי לגור  בבת-ים  צפון": וב'הם' הנשכני: "הם רוצים שוויון  כמו  בקובה; ורמת  חיים כמו באמריקה; /הם מעדיפים 

 להיות מיעוט צודק; על פני רוב שולט;/ הם מתנגדים למדינת לא'ם; אבל גם לגלובליזציה;/  הם מהללים  את הר;וחה;  ושותקים באשר לרווח".  קל לומר  שלריחן והיום  מעז באש וגופרית  הרבה  יותר מאשר בשיריו המוקדמים: ושדחיסתן הישירה  של הביקורת,  האירוניה והאכזבה אל קרבי השירים היא עניין של טעם <לקוראים שונים ציפיות שונות בבואם אל שיר>. ואולם נחשפת בשירים החדשים  אותה נימה  מחשבתית שהתגלתה מראשית הכתיבה  של לויתן'  של החתירה  אל האמיתי  וההשתדלות  להיות נאמן  אליה. גם אם ניכרת כאן התרחקות  מרגישויות כגון  געגועים ובריחה אל היופי'  נגלית עדיין אותה חסכנות תיאורית ואותה תנועה אל 

 האמת שאפיינה  את השירים  המוקדמים. בשיר 

 האחרון באסופה מעיד  לויתן: "ללא אמיתות  חדשות/ לא  אוכל לכתוב./  הכתיבה עכשיו;  במשורה./ והאמת  נדירה". 
·:· 
 גם בימי  מלחמה 

 עוזי שביט: לא הכל הבלים והבל: החיים  על קו  הקץ על  פי אלתרמן
,  הקיבוץ  המאוחד 
2008,304  עמ' 

 המשורר ~וסי  ביש שלי 

 כתב במאה  · התשע

 עשרה: "משוררים הם 

 מחוקקי העולם,  שהעולם 

 אינו מודה שאכן הם 

 המחוקקים שלו"  <מתוך 

 "סנגוריה על השירה"), 

 עד היום  רבים מחזיקים 

 בדעה ששירה אמורה 

 למדוד את היקפי  העולם, 

 לחקור ולגלות  את רוח 

 התקופה שבה הם  חיים. 

 בימים של דוחק ועושק,  ורבאשם תקופות  מלחמה,  יש המגדירים את תפקידו 

 של המשורר  כנביא מוכיח,  שצריך להפנות  את  המבט החוצה  מתוך עצמו  ולשמש קול  של היגיון  בשעת חירום.  אחרים מאמינים  שדווקא בעתות 

 מלחמה צריך  המשורר להמשיך  לעסוק בשלו
•  הכינויים "שירה פוליטית" או  "שירה מגויסת"  עשויים להישמע ככינויי  גנאי או  ככינויי שבח, תלוי מי המכנה. העמדות המנוגדות הללו הושמעו 

 בפי משוררים שונים בתקופות שונות,  והן 

 רלוונטיות היום  כפי שהיו  לפני שבעים שנה.  במחקרו החדש של פרופסור  עוזי שביט מצףטט מאמרה של לאה גולדברג על תפקיד המשורר בימי מלחמה, שנכתב שבוע לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה: "לא רק היתר הוא למשורר לכתוב בימי 


 גליון 
338-337 
 מלחמה שיר  אהבה אלא ה  כ ר  ח, משום שגם בימי  מלחמה רב  ערכה של האהבה מערך הרצח" (עמי 
11(,  בתגובה ענה לה נתן  אלתרמן: "הספרות הטובה  אינה 
t\ ם חורגת לשום שיר משיריה, אף לא לשי רי  המלחמה. במידה שהספרות הזאת נושמת את אויר  החיים (ואין  לה אויר  אחר לנשימה),  בה במידה  ימלאנה גם  אויר של ימינו  אלה" (עמי 
13(,  בלב המחקר של שיבט יצירה שירית ארוכה בשם "שמחת  עניים" מאת נתן אלתרמן
1  שראתה אור  · ב
11941  שנה גורלית  ליהודים באירופה ובכלל.  שלוש שנים 

 לי עברון-ועקנין 


ו

הנזל 

 יד ביד ב!זעד 

 קשוןה ~ל.י
4  ;ע,בותות 
tt ה~ה 


 אנחנו משתדגים זה  בזה כצמתי העבתה 

 לפני כן  פרסם אלתרמן  את ספרו  האהוב "כוכבים  בחוץ", שרווי  שירים בעלי אופי  פיוטי, הנקראים  בנגינה שקטה וערבה, ובמרכזם  אדם שמשתאה  כמאוהב נוכח  יפי העולם. "שמחת עניים", לעומתו
1  היווה תגובה שירית מובהקת למציאות הפוליטית  של אותה  התקופה החדורה  חורבן וסבל.  המחקרים הקודמים על "שמחת עניים" דיברו בעיקר על  המאפיינים היהודיים  של היצירה,  ששמה לקוח  משיר  של משורר  ימי הביניים שמואל הנגיד
1  שהפליא לכתוב שירי אהבה וגם שירי מלחמה. שביט יצא לפענח את "שמחת עניים", שנחשבת ליצירה חידתי ת וקסומה,  שעד כה  לא הוצע  לה פירוש  שגבר על כל המכשולים שהיא מערימה. הוא מוכיח  שלמרות התכנים  הפוליטיים מדובר בשירה גדולה,  שמאמירה מתוך  המורכבויות הגלומות בה:  בין האישי להיסטורי ובין המילה למשמעות. בשלושים  ושלושה 
)!(  הפרקים שבספר עוקב שביט אחר כל ההבטים, המוטיבים, הסוגיות הפילוסופיות והאתיות 

"•, -: T ' T -: '." T '." ' : -: ' : --: 
 אחי ואני 


, -;-, T 
 ;~גןד 

דןג~זrך  ~לו ~~סקים  ו~ידוסיו קוך~ים םי~~~~~ סודות והבטחות 


 ס:ינ:יי ס~ח
i ת 
הךוד~זr  רס~רהי ל
4 ת~י~pז  כו~~ים 
o/םזr~ ל
4 יהזזr~ך ך~~
47 הו~יל או~
4 
T 
 דרקולה 

 אל הבית. 


 באוד ה!זום  זה הס!זוט  הכי גדול  שלי 

, :· T , -; ' -:· -;
 יד ביד ב!זעד 


 ~אוד 
םוז!זr י~~

 קשוןה י.ל-~
4  ;ע,בותות ל;;
o/tt ~ה 

תק.?~~
f ל 
ri ~י לה
o/נכ~רד

 ~ין אוד לאוד 
~o/ סדגזת ~~לה 

 ואנחנו נגפים בענפים ואבנים 

-:--:'T'-ז-:
'-:-T' 

 אבל לפני  גוני השחר 

 ך~יר ~ריס או~
4 
 ל~;י 
i 

 סה ג~~יפ~~
fןpז~~9 ךק 
ןולזrזr 
;

·~

 וההקשרים הבין  טקסטואליים שביצירה.  כשהוא 

wי~~ גז~~י מרע.רת


~ 
 מתייחס אל הדובר הראשי של היצירה, למשל
1  הוא 

 אני מתאוה:

 ס:~נלי ס~
n ות 
rr ~דוךה רס~רהי ל
4 
 תכנס ל~זלודידים

 אינו מסתפק בהנחה הפרשנית שמדובר בדמות של 

ת~י~pז  כו~~ים 
o/םזr~ ל
4

 דובר מת, ששב ומצהיר על הנוכחות שלו שמבקרת 

 תכנס לי  מתחת לעוד 

 את הרעיה ;מ~"( ~ר ~לבר ;א~~
, ~ב ,)"ן.ל~ד~ אלא  וחסד לי  אודם בשמים שלי 

 פורש בפני  הקורא 
נtיכלהמםייכtרואית  שדנים 

ךס
Q ד לי ~ו
T סא
·~ק
w לי 


, ',' 

~ל
· נו~ה ·~ ~~ ז

T 
 שעמד על  המאפיין של רוח  הרפאים שקשור תמיד  עם ביקור:  "צל בלהות  · או רוח-מת[."] נראה-לא

ה
o/סה ~ת ן~י ר~
o/ה!.} ~ת 
o/ל
4 
 ג.ור ל~לי ~זקי~ה 

 בשאלה "מהו  רוח רפאים?": הם כוללים את ורידה, 

.יל;;


 עד שחוד בעינים

 יד ביד ב!זעד 


 נראה, קודם כל רואה  אותנו 
]."[  אנו חשים את 

 ~~לא 
דו.ג"ירlואw תו~יא אונרי י~~~

 קשוןה ~ל.י
4  ;ע,בותות ר~~ה


 עצמנו נצפים.  במיוחד הוא רואה אותנו בזמן  ביקור" 

 לא אם אחת הרתה  אותנו 


 ~~ךה או~
4  ~ל תו~י'

 <עמ' 
62(,  בפרק אחר  משווה שביט בין  רוח הרפאים 

 של אביו  של המלט  השקספירי לבין  הדובר ב"שמחת 

. 

 ואפלו ל~א- נל
n מנו 


T 
 ~~ךה או~
4  ~תו~י 

: -: . . :-
 עניים", שניהם משביעים את נמעניהם 'לזכור  ולא 

 באותה מכשפה. 


'' -: T :
 לשכוח', שניהם מעודדים את הנמענים שלהם 

T 
 ג.וד אוד 
םוז!זr  ;;בו 

 לפעולה. כל אלה מובילים  את שביט  לדון בחשיבות  הפוליטית של "שמחת עניים",  שנכתבה מתוך  חרדה ותחושת שליחות, כאשר הדובר בה משמש ~י  שמתעקש לזכור.  "כוחה של "שמחת עניים",  בדומה  לזה של יצירות  אמנות גדולות  אחרות, הוא  באחדותה הצורנית  והתמאטית, בנאמנות הכפולה למציאות ולאוטונומיה של האמנות" הוא מסכם, ומוסיף: "אלתרמן מצליח ב"שמחת ענייים" ליצור יצירה שנותנת ביטוי מימטי שירי עליון לא רק להווה ההיסטורי הנואש שאיתר היא מתמודדת, אלא  גם לעתיד האוטופי  ההרמוני הנכסף". מעבר להיותו  אחד המחקרים החשובים ביותר  על שירה  פוליטית בכלל
1  הספר יעניין  את כל  מעריצי אלתרמן
1  גם אם לא נחשפו למחקרים מעמיקים על שירה קודם 

tt חרי 
f ל 
קות~זr~~o/ הי ם:~

 להתיר את הצמא 

 להתיר את הצמה 


T --,'' , -; 
 לו. ניסוחיו של שביט הם בראש ובראשונה ניסוחים של קורא, שמבקש להעניק פשר לחומרים שמולו.  בפרק הנספח  מאיר שביט את עינינו  בהשוואה בין  גישתו של אלתרמן ויבן  התגובה השירית  של המשורר  האנגלי ת"ס אליוט  לאותה מלחמה,  "ארבעה  · קוורטטים" שפורסמה ב
1942,  שניהם עורכים חשבון  נפש לגבי  המשך הקיום  של התרבות  המערבית נוכח 

9tt היד ~ת 
,םיע~~זr  ~ת 
,םיחס~זr  ~ת 
זr9 ןקים  באוד ה!זום  אני 

ו 1ק.?~.?
f ל 
r! ~י לה
o/ נכ~רד 

 האידאולוגיות של המשטרים הטוטליטריים. ההשוואה ביניהם היא הגרנו פינאלה של המחקר
1  שעוסק בעצם  במשמעות שמשוררים  מבקשים  להעניק לעבר בשעה שהם חווים  את ההווה  האישי. 

·:· 
 נוית כראל 

מרץ
- אפריל 



 לאה זהבי 


 א. 

 תאני'ם תאני'ם, דבש קנו, ח~ריז ה~ר~י סע;?.ה ה~~א~

~~~ע~ ~~ל~ה
: יצא
: ו 
T~~~~ ;ח~
1 יחז ~ל 
ת~זr' ק 

• • • : T T : --" • •: 
 ואל הזו 

::· -

ח
' ם ש; 
.רף
w דו, רסד~ל:ם ק~צו ;חפ;ת  על כביש האספלט המותן 

T -: -:--:• 
t'תזrt'תזr  הו~חו הן~~~
םי~\.זר;זזrת;לק~זr  וידי ה~לדה נשלחו אל הון 

•••--:T•:::·  ד- 

 מממ מצמצו שפתיה 
ם~כt  ~ן ערן זבומש 

:::  י 
:::T  ;י 
T•T 

 ב. 

~ח
· ~ש 
ל;ד~זr  חיא 
~~~דrזת  ~קנוץ 

w ם 
~;;ק-rזי  ו~ית ~מוז  ל~~ו;חים, ול:ד; עץ ה~\,זי; 1 ~ב;ת ס;~ן
,  זבו~יף 
זr;חי~  של עסיס מכד 

T '•, ' T .'' 
,ם~~ו ח
9 סזןו ~ין ע,~~יר ע~~ אוב למעדניו 

 ז 
-:-: -ז
T 

 מזל שהתגלה נזמן, אזבור 
ד;דזr  ~~גו י~ר~ר ~-;מ;
T נוזל  ~לכי תדאי,' הוא ע~~ן תלוי 

T • --: ' : • • : •• 
 ~ל 
וך~זr 
 ג. 

 נטרם למדה על נשרה 
~~:· פש~
:  ~מל~ם ה~;~~ ראנ~ה ח~ש~ ~;-~~;ת ל~ש~ש ~·~ ט~~· 

•• : -: -: T : ' :•:• : 
~9 ןקים ~~לים 
w ~ד 
זrw ~ע ~~יז זבו~רי~  ~ל 
תכtי~ח  ~גי גו~ה 

 כבטנה השטוחה חפזו דגדוגי זהב 

ל~~
: ~;ל~שמ~ ש~~ו רעלו 

T T " T : T '," T : • -T : 
 היו הבטחה 

T T : -T 
 ל~לוי 

 והאהובה 
•  אותו עולם צומח, אך השילובים בכל 

 זאת שונים. 

 כל הגינות שבעולם 


 נשפכות עכשי ו לגינה הפרטית של י  <עמוד 
25( 
 המרחב הטקסטואלי של סמדר שרת מאוד נוח למי שבוחר לטייל בו
•  היא מאחדת את הדברים השונים  ומגשרת בין מישורים פילוסופיים ויוצרת מהם את  המהות הלא בנאלית. הדמות של המשוררת מתגלה ומגלה לנו את המישורים המרגשים
.  אהבה ואכזבה.  מלחמות וחרדות. אחד מהתפקידים של השירה הוא לאזן את החברה. לא לתת לה לאבד שפיות. כך  האמנות ובנה בכל חרבה את האינטליגנציה הרגשית. 

 מלחמה בצפון  ואני קוראת את לאה גולדברג  <עמ' 
26( 

 העולם הפיוטי של סמדר שרת מאורגן ,רגיש ועדין. מאחורי המילים הפשוטות מסתתרת האהבה כמו 

 אבן יקרה
. 
אבנ י  הדרך מתפללות  את תפילת הדרך  לאושרי 

לאושרך
.  <עמ' 
29( 

 מין יומן של זיכרונות מרגשים, שנחשפים מתוכם פרסים שמוכרים במידה זו או אחרת לכל אחד
•  יש  עלילה של ירידות ועליות. יש גבעות. 

 אבא איך לימדת אותי שרבים  על גבעת החול מול הבית ואני סירבת י  לקלוט כרב אז הפרידו בינינו עולמות
.  <עמ' 
40( 

 ויש שקיעות של החיים שמאפשרות לנו להגיע כמה  שיותר למעלה, כדי להתבונן באופק החדש של הים. 

 בערך עליון חדש
.  הגבעות הנמוכות 

 שעל החוף  לא י ודעות להערי ך שקיעות
.  <עמ' 
55( 

 בזמן הקריאה חשבתי באופן ספונטני על גיטרה. כי  מילות השירים מזמינות את המוזיקה ומחפשות אי תה  קשר. וזו תכונה החשובה.  כל שיר של סמדר שרת הוא מיוחד בזה שיש בו פתאומיות וגם משהו נשי. הייתי רוצה להגיד:  "הנשי": 

 הגבר הבא שלי  לא י.דע אי ד נראית י  פעם  בלי תחתונים  <עמ' 
63( 

 כך כותבת סמדר שרת. בשיריה יש זרם מוזיקלי
,  שמושך קולות מנוגדים ומתמזגים במשחק לא צפוי
,  אבל מאורגן היסב
.·:· 
 אלברט בן-יצחק יעקב 

 הטריינינג זוכר את 

 הגוף 

 סמדר שרת: אנטומיה של לב שלם, 

 הוצאת ספרי 'עיתון 
69 ,2008 ' 77  עמ' 

 התרובת מתפתחת בפתאומיות
.  פתאום אנחנו מגלים 

 בה את החידושים הקטנים. אפשר להגיד שהם אבני 

 דרך עבורנו. 

 כך בשירים של סמדר שרת יש מילוי פיוסי שמשתנה 

 משיר לשיר
.  המסאפורות נהפכות לתמונות זוהרות. 

 כמו בשיר הזה. כמעט תמונה של קזימיר מלביץ. 

 הטרנינג האדום 

 על החבל 

 שנשאר רבוח ובגשם 

 זוכר את הגוף
. 
 <עמ' 
7( 
 ברוב השירים סמדר שרת לא משתמשת בסימני  פיסוק. הקורא יכול לחתוך את השורות ולזרום רבצף 

 הלירי על פי בחירתו. הוא יכול להצטרף לתהליך  הקוסמי שבו הקונוטציות בשירים מאפשרות  לאסוציאציות שלו להרחיב את הגבולות או לצמצם  את התיאורים הפיגורטיביים. זאת אינטראקציה 

 מעניינת שנתפסת לרגע כמשחק נקודתי בקו
1  שיש  בו משהו שעוצר את המבט על אופק הים
•.. 
 רוצה לפגוש אותך בערב לא לאור היום 

 בערב פרוש חוט של חסד  <עמ' 
20( 
 או:  הנוף הולך ונעלם 

 ושמש אחרונה 

תלוי ה על קו האופק
.  <עמ' 
56( 
 כתיבתה של שרת לא בנאלית ולא כפויה לסטנדרטים החיצוניים. כמו בגינה הפרסית 

 גליון 
338-337 
	 .ו ז
. 
 ס~יש סראש;ן ק~ךע  א;סה ס~ה 	 טלהו ךשוב ע~~~
rז~:ץ 
וזr~ םי~~~ ~עוו;ת  ע,ו:ייו;ת 	 ףצו ~עקול 
זr:p ~יש 
ל~~י;נpזס,  ל~ר סד~ז;ך  מהססת מכ;נית

. : :· ·:-:
 הוא ~ח~ן 
:pל~~~ ךל'א  ~ח;ת 
:P~o/ ל 

תגח~זr  (~חווה ת~~ ששים),  מסבה את  ו 

•; T '' '' ' ' • T • • 
 ך~ר ~ם  ע;ק.ה ס~יש  ק~סה 


"
" אשה ימינה ושמ

 ךח~ה, ~ך~~וק ~~קדת 
זr9	 ק~
:p ~ךיק ~ת 
~זpק; ס~
p ו;ן 

 אלה 


T : T ' T T 
 האיש הג"ל ל'א היה פרא 

·: •; TT --' T 
 ואף ;ך~~ש חיתה  ככל אבריה 

T ',' T '' T : T : T T ."' -: 
 ל~ן ל~ב;תך 


 תאנתה נ;תוה כעינה 

T ·• : T: T 
-
: -

 ~ין זה 
. ר~ז 
ויקtל  זקל ;ו~
9 ט 

ע~
i ן 'קל 
םי~זri~. רת 
. 
 חמתה נ;עות 


.'''.' T T -: 
ךל


'

 א 

 חיא 
תזrו:נ;פ  ~ת 
ן;לזrזrתןrן;צך  וו~ ~ן  ה;ן ל~( ה;~ה 
~
7 ש;ן ~ןב> 


·

 ה. דק
v ~זק ~ח~ה
wזrי~ .ר
r נצ
'
ו?קגך
w ה ע~~ה ,םס~~~ ה~~~ך לךא;ת י~~~ ס~ 

 מת ורכים 


• T : .'' : 
 מצאה תאנה חלופית לשבת  תחתיה 

 ~י~על ~נוק  נוס ק~~

- ז; 


T •: : -',' •: T ' -: T '' : T : T 
 א 
א~זrי:נח  ~עלןה. הוא  ח~ז:יין 

 בצבים שני נערים  עוב~~ים 

, ךק ס~עו  ןי;ךק ומ;
9 יף ל~ך~ו  עם 
:p לוב ס~:ץ 


• • : -' T: •• : ' T ' 
rז~~ע:p ~ו ל
'
 ~ויאש עד ב~! סשוף  ~~ן~יר ,םי~~;נ~ צ;ע,קים, 
:p ט;~עים 
~ם~

 ~י ה~;, ~ת  קץ ס~?סוךד הוא ןח;ק אולי 
~wם:~

 תאנים תאנים


ל~~ ל~ן ח~~	 סלר~לי
:...:... 
 אך הפגע קו;ב מתמיד, נצמד ליונתי המכ;נית


' : -'' : : -: T : ' ' T ' T -."' -
TT '." 
 וטעם חובש  החדש הנצנו כפיה  ~רלר 
!~~
T
T ' : T: ' 
~~w ו לס~ין 

 נשנו להם 

 א;~ב .ןי~~~ א;~ב 
מtז~

'

 אל. פ
'ל
.לזrז. 
.ה~~
~1 ח. ~ש 


:• T T : ' 
 לעמר י;ם שלם  נשמש 


:• '.' -•• T -:
 נפ;תיה ל;חצ;ת  על ההגה 


:• :• ---: T ;• 
ל
' א, חם ל
'
 ק~קלע ל;(:~~~ ל~חום זקפו
9ם


ף~~~
ת;ו~זrוןק~זr  ~סו~ו 

 א :בז:יוו ~~לות  על 
ףר.Pזזr 
 ובועת הוגע  של 


--
•: '.' T
 ו. 

' א נגמר מתפ;צצת


•: '.' : • T : • 
 ~נ;זקיעת ,~;צ


.. 

 ש;כנ;ת גם תאנים נוסתנ~~;ת

. -: -: ... : -: 
ס~ב
·r~ י;זיו


 ~נ;ז~קע;ת ~ע
' ךף ה;ךמ;~ים 

זrל;ש  ~לי 
~~~, ~ת
v סצוף ס~
9ן

 ~ל ה~~~ (ל'א ~עים )ו~;ל
הלוקpז 
 ~ווך ק~
9 ןנו, נ;זקף ס~יש


 אולי 
rr~w; ן 
-ו~pז~ק ו;ח~~

-

 ע;ך נצח;ן כזה ואבדתי, ח;שבת  האשה 


ל~
w ר קל ,;ש

 ס~ךב ~~עד  ~חוש 

;,~~ו
w ~ית 
~~, 
~g ך ~נ'ל ;לדי~/
T~ל~~ ~;י~ל
:· 
 נכדיה 


T ' T 
T '.'T : 
סי

'
 ה סיו םי~~~ ק
9נ;ת
1 ע,דינ;ת 

 נרכב המוגן כמזגן וזכוכית כלתי משרינת 

 לע;לם ל
'

TT --·· T : 
 א תדע  מה כבה 


 נשרי נעוריה 

;· ·: : ·.,: • : • ' : T : -: T -•: '.' T 
 א; התלנה  כלנם 


T ' : T -: ' 
T '.' : •• : • 
~~~,rr זוג 
:p~ק
w ה 
תזr~ 
 א ~וי אש קל; לקנ;ת ע?
o/י

 ןה ל
' 

' ה ס~ה
4ךה
wן~~
ת;דpזו~, ךלו
p ~י ן~~ סי.ה ס~ה  ~עט ק
v חדיק  ח.  נסתר הממשמש ובא

 לכו ~~אן
,  ~א;זןזןת ס~~ךת  ~~ח;ךי 
r~ זק~שה 

T • ' • • ' • • • 
סי

 אק.יו דב 

ד


:
T :·· -:
 נשפת סימנים שרה לכא;וה לכל נפש 

:• •;T : T : ' T T ' T ' -: ' 
 תשיר התאנה את  עליה אחד  אחד 


T '.' T '.' T '." T '.' T '' : -' 
רע.
. ר~ה ז:י
w~ ~~ ךם 
ףכt~  ~~לה 

 מ; סזוג סראש;ן

 ך~ר ע;ק.ה ס~יש  ק~סה 


:p , 
 ~ר ס~עו, 
:p ~לו ק~ל  א;ך ~רק 

 ותפר וחגו 


.
-T : -T : 
 ~~קיע ~די~ה 
זr~;פו  ~ע~טוז 


 גופ; שטום  הבכיר ת;זז ומתריס 

. : -.. . : . ··:: :· 
: 
 אוגוסט 
2008 
 רעל פניו השזופים  מפציע 


:: -
 זז 


--.. 
 סהר נהיו 

 מרץ-אפריל 


2009 
• T -
15 
 יובל פז 

 הבית שלנו  שוכבים צימאון 

 הבית. שלנו
. 
.". 
 ז 

 אנחנו ע;שים


: --: 
 ש;~~ים ~ב  ~ל ,ב~ ך;קךים  ס~~א;ן ס
J ה ~עים  לי 

. 
 ~י~י על סע.ץ ד~ס.?

f מ; זקגי קןז?-יים
9 חו~קי 

~

99 ךים 

 ז 
 ז 

 כי יש ב; תוגה נדיבה 


. : . .. 
םיקtי~ך~ו ט;ב
. 
 חלודים. 

 המשחררת א;תי  מהמסע 


T --• • • :• •: : -: 
 ~ם ח;
9 ~ים ם:~ס~~י~ה
9~ז
~ רת קר 

האינס;פי


• : •• T 
ך~ם ~ף ~סד ל

"

 א צ;ע,ק  ~ססל;ן: 


 ח;שב: מה יכ;ל  לס;בב א;תנו?

T '' : T -'' 
 ~חפוש ~חד:ן. 


~ה
Jה פ

"
 ה? ם~~~ך ~ל
p ל;מ;נכי 

י~~ י;רע
W ~ס;ף סב;~י 


"

 ןה ל
9~7קליt ~פ

~9 ~ןה ק;
. ר~ת ךני:ו
9 ז?יי א;ני:וי 

 על אשה אחרת
.
 א ~ית-זקמוש  ~בורי פ"ה. 


:•:• -T ' 
·

 ה. 

מהאדמה
. 

.. 
 ז ז-: ז 


 עכשו אני ל

"

 א בבית 


-: 
 ז 


-:.. 
 אבל ע;ד אחזר
. 
·: : •: T -: 
 את כל-כך  דחוקה 

סע.ץ
9 ס?.ה לי: 

י~~ א;סב ~~;א ס~יד 

~~ 

 ~~לו ~ם 
רב,עיt  ל~:ת ~חד
.
1י~~ ץ~~~~


ן~-ל~ ךח;~ה  לילה 

 לחןא;ת ל
"

: . : -: 
 א ז~~ע~~

 פנים אל פנים 


 ~ו ~חוץ. 

." 
 ז 
.

 א י;דעת  ז 
.
 ואת בכלל ל


" 
 ע:ז 
ת~.קכוpז~ ~ע:ז

 ז 


 סם .ת:~~

 ז 
..

-· 
.. 
 את כאב  העינים הש;בך;ת

: : ". 
 סם ~ןי. 

 ~ת קיך;ת ס
ry ךד 

 ~ף נ;גע ף~~


"

~~9 י;ן ל~נ

W~~~ ~~Wf ת.?
. 

 ב א;~ן
7 .ר~ע 

 ~עם ~ןאני:וי
W ב · ~ה

ת;ע~~~ ת;~~ק
9מ;
7ל;ת
w ~ר 

 :ד ~ד;לה 
~9 ה על ~ב סל
P 
 ךח'ם ~עים


 הוא ע~~
w~g ~ל קדוף
. ס
ryךד
Wל ד
9ק;
7 ~יק;ב, א; 
~ 
 ס~~פ;ן ס
Jה
1י~~

wהו
... 
ה~~ ~ח
wר

ב


 הבית שלי צה

 ז 


" 
י


. :· . -
,ה~ ~ם י~~ ~ך~ח ךק~ה? 

 מצב הדוח 

 מתערבבים איש  בנפש איש 


. :· ·: : . . : : -: . 
 נ;זק~ים ל~ט ןה  ~ת ןה 

 ז 

 הוא צ;לל לשלדה 


: -: .. 
ב~~ סדוס ~~ין 

 ואני נמשה החוצה 


T -T : ' -':
 מבהל אל  החדר המואר 


·..: 
 ז 


·: ·: -·:
-
 ז 

ו~דו
. רי ר:~~~


 מצאתי 

9 ~~ים א;ני:וי ~זבפ;ת
9 ךידות  ךדוף ד~ים,  ~לים  ס~ךזביב;ת ~ת סגוף ס~~ש
.  ומחשבה 

 אם ילדים  ימצאו א;תי

. : : . : 
:-
 זז 

 מה לעש;ת  עכשיו? 


: --:-. 
 ז 
. 

9ט~~ ~ין ~דגי ת,?,?דס

סס
1 אי מ;ריע
wב;ד~~ ה~
. ~ה 

w ~רליקו ~י ~ש
. 
 ח~לה 

 ז 

ז ז 

 דוח נעימה תב;א 


. : 
 אם תדאו  א;תי מפזר 

T ,•' : • : ' • 
~ס
99יז
w~זק~ד
. 

 לחני:ויכ;ת 
f ~ב ת;פ~;ע~~רעו
w ס;ף ס;ף 

 גליון 
338-337 


 לנגסטון יוז 

 מרקקות פליז  לנגסטון יוד 
]1902-1967[  נמנה עם 

 חשובי היוצרים האפור אמריקנים במאה 

 העשרים. הוא נולד במידורי שבדרום, 

~~~rז  ~ת ס~ךקק;ת, כוש;ן
. 
 בצעירותו נדד בארצות הרבית ובאירופה, 

".דטך;יט

, : : 
 ז?יי~ג;, 

 ועבד בין היתר כפועל חווה, מורה, ימאי
,  טבח במועדון לילה בפריז' ומנקה 

 שולחנות במסעדת בית מלון. ב
1926
קיכז~ל~t:ז  ~יזכי, 

 פרסם את קובץ שיריו הראשון בלוז עייף,  ~אלם .'ץי~ העוסק בחיי השחורים באמריקה וכתוב 
~~~rז  ~ת ס~ךקק;ת.  על בסיס מקצבי ג'ז. הצלחת הספר פתחה 

 בפניו את שערי אוניברסיטת לינקולן
,
 אדים במטבחי מל;נ;ת

, : :.::" ". 
 פנסילבניה, בה סיים ב
1929- את לימודי 

 ובפרוזה שלו נוכחים יסודות של סאטירה, אירוניה והומור שחור. פרסם גם שני רומנים, קבצים

: :· T • :
~w ז ~אולמ;ת י~~
9ה
w ל ,ת;נ;ל~

 התואר הראשון
.  יוז פרסם למעלה מעשרה ספרי שירה, ביביחם בגדים יפים ליהודי 
]7192[,  מוות  ךך~ש ~~ךקק;ת :ת;נ;ל~ חומד יקר 
]1931[, האם הכושית 
]1931[,  שומר החלומות 
]1932[,  שיר חדש 
]1938[,  שקספיר  בהארלם 
]1941[, שדות פלא 
]1947[,  כורטיס בכיוון אחד 
]1949[.  יוז נמנה עם הדמויות המרכזיות

 חל,ק ~להי ~~ןד 
~rז~י. 
 ברנסנס התרבותי של רובע האולם בניו יורק. ביצירותיו הוא מגלה מעורבות חברתית ועניין

 חיי, כוש;ן! 

 עמוק בגורל בני גזעו
,  בייחוד בנסיבות החיים האורבניים. סגנון הכתיבה שלו פשוט וישיר
,
 חמשה סנט, 

 :י 


 עשרה סנט,

: TT :
 של סיפורים קצרים, אוטוביוגרפיה וכמה מחזות, לרבות מחזה מוסיקלי. 

 ד;לר, 

T 
 שני ד;לר לי;ם. 

: T •• : 
 חיי, כוש;ן!  גם אני  הכושי מדבר על נהרות 

 חמשה סנט,

: T • -: 
 עשרה סנט,

: TT :
·:
 ~ם י~~
w י ~ת .ה~יר~~


 ידעתי נהך;ת:

T : • : 
: י 

 ז- 


T -T T :-' 
 ד;לר,  :ד~הי ~סרות ~היקים ~י~י ע;לם, קדו~ים 

 אני האח השח;ך
.

 שני ד;לר  מזרימת 

T :" 
 לקנ;ת ם:ל~~ להינ;ק. 

 ש;לחים א;תי לאכ
'

::· •: • • : 
 ל במטבח 

-T : • 
 דם ברדידי אדם. 

TT '' ':' T 
~
w אורחים 
 ,~~יעיםל~~ י~~ צ;חק, 
יה~pז~v
~ה~י~

 ~'יז 
~
w,ת~ כנס~~ה ני;ם .'א או~ל טוב, 

 לשלם שכר דירה. 

T • -: " -: 
~f סר;ת. 


' T --• : T • :" 
ו~~rז~ק. 
 :-ז 

· 
ז:-


 רחצתי נפות עם שחר צעיר. 

מחר,


 ונשים ןי;ם א' 

 אל'הים אדירים
! 
.. -. ... 
 ~~יהי ~קסה ל~ד סק;~ג; ךהוא 
בי~pזח
 הינ;ק;ת ך~'ין ה~~~~ו

 א;נרי לישין
. 
T T 
: • T : 
מעי

 ונים בלם נמטנע;ת חמשה סנט 

• 0
: •: T • -: : -: T "•. ' T : 
wt' ב ל~ד ס~לסז 


 הבטתי בנילוס והרמתי פירמיד;ת מעליו
. 
T T •• ' T ' ' : -··: ' -' : -' 
~
w א;ךחים ~~יעו. 

 ואז 


 שמעתי את זמרת המיסיסיפי כשאינ 

•• .'' : • ' ' • --: • :• • : -T
 ךד;לךים ו~ךקק;ת ת;ח~~~~

לי~ק;לן

 ותשלום שכר דירה. 

T : T • -: : -: 
 חיי, כוש;ן! 

 ~יש ל'א :ע.ז  :דד ל~יו א;ךלי~ס, ךן~ינרי ~ת חיק; ס~~י 

 ~ליז ח~~~~ ~?חיק ת;ל~~~

 לו~ר לי,  ~זחיב לע.ת 
.ה~יקpז
 ~ךק~ת ~ליז ~?חי~ה ה~: ~ע.י~י ס~ל
. 
 "ת'אכל במטבח." 


T : • -
 ידעתי נהר;ת:

T : • :
ז-


 ז?.-יל דקן~~~;ת ס~ל.ר ןךד
, 
מ
.ה
. 
 ש~~ראו כמה יפה אני 


 מה גם  ~סר;ת 
t5 ~לול~ים ~היקים. 

 ~~~יעי 
rrז:~
w ל 
לpז. 
 חיי, כוש;ן! 

' :-;• T T -: " .'' 
 ויב;או במבוכה 


-

יה~pז~vה~י~~ .ת;רס~~

T : ' T : 
-
 ~ךק~ה 
~~~~rזת  ~ל ~ז~ח ס~ל
.  ~רק~ה ~ק~ה ~?חי~ה
wהס~~~ ןה ~סה 

 מאנגלית: עודד פלו

 ~ם י~~ הוא ~~רי~ה
. 

 לפח;ת ז.את אוכל להציע. 

-• -: -T : 
,ה~'~;נ כוש;ן
! 
 מרץ-אפריל 


17 
 קודה פנימית 
- שידי 
 לכדורג

 סמי שלום שטרית 

, ~ • 
 ושיננתם לבני
4 
T 
י~~ ~ל~ד ~ת י~~ ~וו
. ר;ל  ~~ךץ ג~ו י~~
~w ~ז ל~~י ~וו
. רגל 

ר.~~
rל;ב.~יי~זr.. ~~~  ~ל~ד ~ת י~~ ~ווך;ל 

 כמ; שבעטנו שם
. 
T : -T :· : 
 אני ובני 

 ב;עט~ם זה לזה בענוית,

:• • : :· T :· • :
 אני זהיר ויגע 

-•• T: • T • :
 הוא ~היו ךו;קע. 

 זה לזה ~;נ
T ~ים ~וו.ר;ל 

 ~!~רבו ~ת ן;~~
. 
 שירים באשדודי,ת הוצאת אנדלוס 
2003,  עמ' 
89 
 יעל שרף 

 שחקנית ספסל בנ
" ל המ;נויאל הזה 

ל
" א מ
i~את ~ת י~~~
. 
 תרה אחו כדווים ת;עים 

ל
· א ~~ליסה ל
·~ד
" ף ~ת םי~~ז:; לקןאהי
. 
 הדשא ע;שה לי אלרגיה הבי
. וה בח;לה
•T:·:: ז 

T • : T • 
סך
o/ ת;ת קווע;ת יד~~~ך;:זש;
P.  ט .ה~;ז-ן~

 גג, גיליון 
2007 ' 16,  עמ' 
130 
 גלעד מאירי 


 מגוש ביתי 

ת:~~ ~ש ל~ םי~~~ נ;זךים ל~עי~ה:  ק;ך;ת 
זסל~זr ~זpק;P.  י 
ri ךלת;ת 

 עמודי 
;:זזp9 ךו;ן ק;ך~ים 

םיד~pז~. ריקים ך;:זקיך;ת 
ttלב;ם
p הימ;ת ל;; ~דודים  שחדרו את חגגת הה;וים
. 
• ---:-:· : T ·:
 נתונת,אבןחושן 
200s ,עמ' 
37 
 צמד שידי כדורגל 

1.  נ~ציע 

-ז
.

ה~~~ז:; ת~ר.~~~ ל;; ~י ט.ק;; ~גו~י
.  ~י~ית ~~י~ית ת~~.~~ ~~עד
. 
ם;ק~~ לסדין ~ת 
~~tקי·~Q ~ו א; ל~ר;ט  ~ל ~~די 
םיהיחpז~  ת;ןה ל~~לה, ~ךדק~ים 
~~זpו;ק~;ת ~ל
w ~רי 
o/ם:~ ~עולים ךש;~~ים 

 י 
- דוש 
- ל 
- ים 
~-דוש
- ל- ים. 

• -T : 
2.  תוצאת ס~~ם 

 האל אחד,

T •: •• T 
י~~ .ס~~

 'משיב הרוח', גיליון בז, 
2008 
 גליון 
338-337 
 אבי אליאם  אריאל זינדר  כדרר העונשין של בנה נעימה אירלנד
,1999 
ה~~ ~עי~ה. 
o/ה~~ ס"ל.ת
7 ת;ך ~~דת ס~ח. 

 הבטתי בכ;ס. יכ

T -:· ·
:· 
-ז


" לתי להשבע פזרה בהרט, ולפי האצבע;ת מדדה מים מהבוז
.  שעשבים פ;דצים מופנ;תיה. 

~"-כ
:להי
· לקפ
· ס~
:
5ק;~ה
Tס~ל~~ית
T  ~ךח;ב ס
f~י~יםת~וכ~~-
w ~ר~ה 

: 
 ץ לת;ך 

 דק 

ס~יךל~רי


:

: 

·

·

. 

 התב;ננה במגרש הב;גךים של הפ

א:ידi ק
::
ה~~
6 דה-ערף וחודדה

"
 על מחנה-יהודה. 


 זיר י~~
w:  ב ל~~י 

·

~gי~-
w1 ת.?ס;ח"~ל .ם:~

 ךר~ד. 


 סזיחים ן~א~י
w ח~~י ס~בו~ה ןצו
7 א:רר ו?ד
ti ב 
שן~pזס. 
 ך~~ה ם:ד:~
W ל ~קצ;~~ית ~ךךןה ~:ריס ~ת חדה-סע;ף 

 מי שבטנים משיבים את נפש;

: -."' • ' : • : T '.' • 
~זp~ז, ך~או~~ז
, ך
9 ק.ל~ר ~~טו ל

wעד
. ה~~
ה~pזס  טוד-זק~:ם 


' -
 א בחדד הזה ממ~ו נהוג 

T 
 ך~ת סס"ל.ת 
~9 לל;ם חך~ה לקב;ת ~ךמ;ת. ;מ;ק~ ~~ח~ה-;הוןה 

ול
"

•; • -:· •:•: :
7 ~רש ~ת ס~
P.  ש ~ךקיע;ת ו~סליל
. 
.ת;דובpז  גךןה עם פו~~~ה 
79 ק, ו~ז~ה ק
: רט-קלח. ח~יסה ~ת ס~יד 

 על ס~רימוס. ו~ךןה ~יץ-לימ;ן 
9o/ ח~ה. 

 ךיס;ק.ד ;:זש;ע,ך ~ןש :ד:ם 
f ~נ:י~לל ל~ל
"
 ח~יסה ~~יד ע~~~~ס ק~ה. 
תזrיז ~~ןה
wה~~~ ג;ל
.w ~י ל~~ךל
.  ס~ליזקי 
7~אוט
... רסזיחד;ן
wה~.~~ ~~רה על ~חי סש;~ט
. 
 קים. ך~~ה ~נ;ונו~ה זיקד;~זכית  הבטתי בכ;ס. יכ
" לתי להשבע 

.ל~~
1  ~ךמונ:וי 
T ך;ק; ע
:
 הס~~ , · ל


 :כ"?ז:רי לפ"ל
7 ת;ך ת~ך~;לקי~~~ ס~עד ;תז:;
99 ת  זיר י~~
o/ זיל א;נ:וי 

 'הכיוון מזרח

'
,  גיליון 
13,2007,  עמ 


. י~;לpזל 43 ' 
 מי ששאל;ת מגיע;ת לאזניו 

•;ד


מוט
. ב :ש!~לג

"
ם ע 


: T : 
' 
 ז 


 שי דותן  אוה ליפםקה 

• • •• T 
מו~ב
w.לו~;

 על ס~
9 ר ס~ד;ל ס;~ב
wז~~
~~r 
: -:
 שוב ב;ךךים


 א א~~ ז~ז 

. רת ~ירל~ד  ~ווו ~רמות דאזקי
7ת;ך
w עד סזי~~לים.

 כדורגל  יום רביעי של הגביע  ~ת 
הס~קtסW ~ק~ה 
o/ ם ל
" א אשכח לע;לם.

T ;•
י~~ ל
" ל~
tp סקים. 

 במטבח.נו בומבלי
. 

:• : : ·:: • •T : • 
 אזניות תרשיש, כרמל 
2007, עמ

'
15 
ij ~ווד ב; ל"א חנ:ו~
g
 וךנחנ:ו~ד
r עד
w~ע.לם
..  ~חד:ם 
o/חקריחו
. 

 שנים בעטנו
.  מלים זה לזה 

 ~לי 
fת
·.ת~
..:·
·:
יר:זpז~ij ~ד;קית 

 ~~.רקת ~ת מ;ק
w י סןש;ן
. 

!iij,ם;
o/fי~~ ~א
7 ~קד, 

 זי~ י;דעת, ~~לל 
o/~~ז:רי
wי~~ א;הב א;סר

 הוא מפציו בי שאשאר 

ל~פ;ת

:
~זptp סק~. 

• •T •; · 
 ~נו ש;נ:וים ז:~ ~ד


 במחצית הוא נדום על הספה. 

"ם
. ד;.ע~
ן;לזrל~tי~~ז ~ו
. 

T ---T : ' ' :--
י~~
~~9 ה א;ת; ~~יק.ה ךצ;
P. ה 

 עד סס;ף, ד;
w ם ~ד~ד;ן 

 י;ם וביעי של הגביע 


-• T -·:• • : 
 ~י ש~~ ו~~ילו ןק;ת, 

 מתוך קורה פנימי,ת אנתולוגיה בעדינת גלעד 

~9 ס:ם 
.וקייt~ 

 מאידי העומדת לדאות אוד בהוצאת "מדיה 
41" 
7 חנ:ילהב 
~~7 פ;ן 

דזr~ ,;ת~

 מפולנית: דפי רייכדט 


 על קצה המות,ר עם עובד 
2005,  עמ' 
38  מוקדם לצעקה
,  קשב 
2005,  עמ' 
57 
 מרץ-אפריל 


19 
•3 
 חיים גליקסברג בספרו
,  ביאליק יום-יום, מספר
,  שלפני נסיעתו  האחרונה של  ביאליק לרינה הוא  הלך להסתפר  אצל מר קופילוב.  "במספרה ישבו ילדי הספר. אומר אלישע לעוזי: זהו ביאליק. אל  תקשקש, אומר הקטן לבכור
,  ביאליק זה רחוב. נאנח  ביאליק, בשעת  ניגוב פניו ואומר:  ביאליק רחוב, ביאליק שיר  ואין איש  מעלה על דעתו
,  כי ביאליק  זה, ייסורים  קשים מייסרים אותו". ביאליק המסתפר  קרוב ללבי יותר מביאליק, שעל  כרטיס הביקור שלו הדפיסו באותיות  זהב את  התואר 'המשורר הלאומי'. אני מתכוון לא רק לעובדה הזאת,  אלא גם לקריאת הכידון
.  הנה, למשל
,  הסיפור "מאחורי  הגדר". אמרו  לנד שנח  עוזב את  הבחורה בגלל  הפספדרט הלא-יהודי שלה. ואולי נח עוזב את הבחורה מפני שבמחזור הדם שלו זרם גם הרצון למרד.ד הוא מרד בלימודים, בחברים, במשפחה ולכן מתבקשת גם המרידה באהבה.  האפשרות הזאת קוסמת לי יותר כיוון שביאליק המציץ מאחורי הגדר  הוא גם  ביאליק של  'הלילה ארבתי', ביאליק  האורב על  חדרה של  זד  שאינה רואה יכ;:" :;כי 
i~ה
Q רןה 
לכr~i;ך~
ry.ז;וrכ~~ה,ry .ז;ול~~ה ."יו:נ~~~ מסכת ה'משורר הלאומי' לא התאימה
,.. לפניו של  מי שלא  ניסה להסתיר 

 מאותן פנים את  "העיניים הרעבות". 


•4 
 ובכל זאת: לביאליק נדרש פחות מצעד וחצי  כדי לעבור  מהמגרש הפרטי למגרש  הציבורי.  הנה, למשל,  "הוועדה ההיסטורית"  שהקימו  אחד העם  וההיסטוריון שמעדן  דובנדב לאחר  פרעות קישינדב <אפריל 
1903(.  ביאליק הוזמן  למשלחת המחקר וחת יעוד
.  הוא שהה  בקישינדב מעל  חודש. הוא  היה יכול להריח  את שאריות הדם, להפוך כל אבן בהריסות,  להביט לניצולים בעיניים. מטרתו חיתה גם לכרוך את הדברים בספר
,  ולשם כך נסע אל 

 בית חותנו ביער גורובשצ'ינה. במקדם  חיבור 

 מלומד נכתבה  הפואמה 'בעיר ההריגה',  במקדם דיו היסטורית האדימו פני המילים מצעקה. המשורר לא הניח לחוקר. הוא ניצח 

 אאוט. · אותו בנדק

 ברור שדו"ח  היסטורי היה שומר  יותר על  האמת הארכיאולדגית <אם לנקוט את לשונו  של אחד העם>. ברור שבדד"ח היסטורי ביאליק  היה נדרש  לעובדות שאפשר  להעיד עליהן 


 בשבועה <מספר הקדרבנדת, למשל>. אבל אפילו ביאליק בתפקידו כ'משורר  לאומי' היה  קודם כל משורר
.  הסיפור הזה בא  גם להצדיע  לאחד העם דלדדבנוב שידעו כי אנטנות של  משורר קולטות גם את  הקולות הסמויים מן האוזן וגם להראות  כמה גבוה היה מעמדו הציבורי של מי שחשב כי רק הוא, בחלבו ובדמו
,  משלם את  מחיר הבערה. 

•5 
 אם אני צריך לבחור שיר אחד  כדי להניח  אותו בקדמת  חלדן הראווה  הביאליקי הרי שהשיר  שלי הוא 'הקיץ גווע'
: 
PiJ :ץ ג:כ~ ~ת
i ך 
t סב נ~סם 
1~ת
iך ס
tt ך~~ן ל~ ·
w ד~ת 
i] ~~ים י~~-ל~ך ם:;ר~
i]בו;ז.pז9iס
i ת ~ן~ן
. 
 אני אוהב  את ביאליק 


.1 
"א
i ~ךים", שואל  חיים נחמן  ביאליק," 
Qtt ;ה 
. :ש ;עוןם-;~ה  זאת 
Qtt"?ה; סימן השאלה  הנראה בשיר  'הכניסיני' כדגל  שהונף על  אוורסט הייאוש הדפך בשירים אחרים לסימן קריאה. ההתלבטות הכמעט 'המלטית' מתפענחת בכל פעם מחדש. וייאמר מיד: חוקר מקרי התשוקה בפואטיקה  של ביאליק ימצא בכל שיר טביעת אצבע  אחרת.  במקום אחד  דימה ביאליק את  האהובה לאש 

 <בשיר 'אייך'>, במקום  אחר הוא הושיב אותה 

 על החלון וראה איך היא 'ש
iך
R ה 
זp~ןrז' 
 והצטיירה בעיני הבריות  כזונה. למענה  הוא היה  ח 11 ק 

 מוכן לוותר  אפילו על  שיריד 
תכrיtן">ת~קtiר:יt 
א~-ה~~: ~יצ
i"י~ בשיר  'אייך'>, והיא?  למענו 

 היא פקחה  את "העיניים הרעבות". 

 דמות האשה  משתנה, כמעט  משיר לשיר
.  פעם 
' 
 היא גדולה  ע,סךת · ומאיימת ("~ל
iJ ~ר:ה 
1i] א'ת, 

ת~~~ ס~ןה "ה~ל~ בשיר  'העיניים הרעבות'), 

 ופעם היא נערה  בודדה, העומדת  כל היום מדל 

 המראה ד"ח
i:ה;~ ~ה  ;חא ~ס
iרישב>"?זr@  'תרזה 

 יפה'>. 

 קל מאוד להתאהב ביכולת להתחמק מהגדרה מילונית למילה 'אהבה', קל לחבר מושכות  לשירים האלה  ולהדהיר אותן למגרש  פרטי. על  סוסי האהבה  הביאליקיים כל  אוכף יהיה תבנית 

 'י 


 נוף היושב עליו
. 
 איור: רוני סומק 


•2 
ן~"
l]i]ל
i ן; ~ןח ל~ · ~~ ;ץי
i] !ז 
i ם; 
i]ה~~ ;ץי~:~ל
Q ם ~ ;· ~ןידן~;
,  ;הךא 
;i7ד
1i ע
i ~ד ."ןא~ את  השיר הנפלא  הזה קראתי  בעמוד כ"ד  בספר שירים ופזמונות לילדים, הוצאת דביר>. לא ידעתי בגיל שבע,  לאיית את  המילה בדידות, אבל  לא היה אפשר  לטעות בה. נחום גוטמן 

 הוסיף חיוך לפרצופי  הפרחים שבגן ודמעות  לפרח שעל  אדן החלון
.  במשך שנים ראיתי איך פרח העציץ פונה אל פרחי הגן ומבקש קן  לתפילותיו הנידחות. כאשר  הרים פרח  זה את  עלי הכותרות  לשמים, גילה שאפילו הכוכבים רימו אותו
.  אזור הדמדומים  הזה שבין הבדידות  לרמאות הוא השיעור המרתק ביותר שלמדתי בבית הספר של חיים נחמן. זהו שיעור באקזיסטנציאליזם.  התשוקה ד~ברה. הקול השבור בשיר  'אייך' מול  החושך ב'רק קד שמש'.  צבעי המים  מ'הזוהר' מדל  מריחות הפחם  ב'לפני ארון הספרים'. הדהרה  המשוחררת מ'רדץ
,  בן-סוסי' מול  הקרניים המתאבדות  של השמש  ב'הקיץ 

 גדוע'. 

 ו 
7  תשובות לשאלה:  למה 

20 

 גליון 
338-337 
 ף~ג;ור;קן מ~ךןס. דק ~:לים 
םידיז:r;  ן~:ל;ת 
ת;דיז:r;  צחי כהך  :~אף ~י~ם מב;
ry ה
~q רי ~עףף ס~
q ך;~ה 

w :ר;ת מ
q~יד;ת.

~ 
 ףמתיתם הלב.  ע;ד מעט ןי;ם  סגריר 

על~
65'  ג:יר~ק ~· ל;ן:ה~~ד~
-:. 
 חוטים 

 אדם המגדל  :פלב 


·: :• :-·· -TT 
 ךל'א ~~ךל י.ל~. ~לול לח~
w ו 

 אולם ילד 


:· :• T 
 הב; זד~
w ~יות ל~ף 
;יק;ני~זr ;י
47, 
 :פי החנזים יפים. 


 שבוי של פרויד 

 גופי 


 מחררה לגדטדרד סטייד 

 גו~י  חב; גו~י  ך~ינ; ~ן ךןק  גו~י. 

ד~"
i? סם ~ע,לי?ם?  זקל.אסם 
t' רךז;ו?ם? 

 ~אף ס~ינף  נכפףח.י ".ה~ן~

 תרס"ה 

 בבית הראשון מחליף ביאליק  את העט במכחול
.  הצבעים שלו הם
:  זהב, ארגמן
,  שלכת וענני  ערב. האסוציאציה היא  · דם. התנועה בסלואן מושן. שום דבר לא מת ברגע הזה.  הכל גווע,  הכל מתבוסס.  לא מנכים  שליש על  התנהגות טובה.  בבית השני  תהליך ההתרוקנות  מתחיל בפרדס,  עובר לטיילים  ולטיילות  ומסתיים בנדידות החסידות לארצות החום.  על החוט  הדמיוני הנמתח מעיני אחרוני הטיילים לכנפי החסידות אפשר לתלות שאריות שמחה 

• T , -• 
 השורה "מל;לה  · ~דדז:יי על
/J  ןרך" רצה לשלוח את המשורר לתא המעצר  באשמת הצצה.  אותו תלמיד מצא בבית ביאליק משקפת על אדן  החלון  וסימן אותה כ'מוצג משפטי', ההסבר כי פעם היה אפשר לראות מאותו  חלון את הים, ולכן  המשקפת, לא  שכנע אותו.  תלמיד שני  הצמיד ל"לבדי"  את "בדד"  של זוהר  ארגוב, וכרת ברית  ערים תאומות בין  ארוסה לבית  הכנסת בשכונת  התימנים שבראשון 

 לציון.  השלישי דיבר  על סאדו  והראה איך  הבחורה מ"בין  נהר פרת ונהר  חידקל" מבקשת מהציפור  לחפש לה  אהוב "ובאשר תמצאיהו 
- כפתי 

 אותו והביאיהו". 

 תלמידה אחרת,  שחיתה עולה  חדשה ממוסקבה  ושאת תצלומיה  אפשר  היה לראות כבר אז  במדורי האופנה, שאלה אותי
,  בעברית בת מאה  מילה, אם ביאליק היה הומר
.  היא חיזקה  את השאלה  בשורה "ב~דר  ~~דףךי ליל,ב~ש
' ך ~די" <מתוך 'אייך'>  ואמרה ש"נושך כריות"  בשפת 

 הרחוב הוא  אחד מכינויי  אוהבי הגברים. 

 ויש עוד דוגמאות. וכל דוגמה היא עוד כיסא בכיתה שעל הלוח מולו  מנוקדת בגיר  השורה "לא' 
t~י.r:יי  מ· ~א;ך ~ן
ry ."רק~

 ו. 


 כוכבי קבוצת הכדוריד של הפועל רמת גן · ב
970  ן היו פרץ גרינפלד  ואיגדו ביאליק.  קריאת העידוד  של הקהל  חיתה: 'חי"ת 
- נו"ן 
- ביאליק. יו"ד 
- למ"ד 
- פרץ'.  זה נשמע מוזר ,זה נשמע מעט סוריאליסטי  אבל כאוהד  הרגשתי גאווה.  הרגשתי שלקול התפילות  הנידחות יש גם סאונד של כדור מוקפץ. 
·:· 
 מהקיץ. 

 בבית השלישי חותך ביאליק  מהטבע ללב.  הגשם שעוד  מעט יתדפק  על החלון
,  ילחין בלב הבריות קונצ'רטו לדיכאון וחורף. אם בבתים הקודמים  דובר על גסיסה,  הרי שיום הסגריר הראשון חותם בבית השלישי רשמית על תעודת הפטירה של הקיץ. הלהטוט בין הטבע לאישי בשיר הזה הוא נפלא. ביאליק מאניש את  הטבע ובאותה  מידה כאשר צריך  למצוא קול  לדפיקות הלב האנושי  הברירה הכמעט טבעית היא  לאסוף את הקול  הזה מהטבע, מקולו של  מר גשם העתיד  להזכיר לחלון  ולמי שיושב מאחוריו כי  תמו ימי  הטיול  בפרדס. כל זה  עד לשתי השורות  האחרונות? ביאליק  כותב בהן:  "~דק.ח.ם  ~ע,לי?ם? זקל.אסם 
t' רךז;ו?ם? 
... 
 ~אף ס~ינף  נכפףח.י ".ה~ן~

 השורות האלה באות שנייה  לאחר שהשיר מתפקע מפיוט.  הדובר מנחית  את תיאור  זהב העלים, והלב המתייתם אל המקום שבו החורף אינו  רק משבר נפשי אלא גם תופעה פיזית שיש להתכונן אליה.  הוא מתכתב עם מסכת שבת. שם כתוב: 'ג" דברים צריך אדם לומר  בתוך ביתו  ערב שבת עם חשכה:  עישרתם? עירבתם?  הדליקו את  הנר", ההתכתבות אירונית,  כמובן. אך מעבר לנר ההופך לשק תפוחי  אדמה יש  בהכתבות הזאת  גם מפגן  לשוני מרהיב. ביאליק הופך את  השפה ללונה  פארק. הוא  מושיב מילים  על גלגל  ענק, נותן  לראשן  לגעת בשמים  ובאותו לונה  פארק הוא  לא שוכח את הנדנדות  הצמודות  לאדמה. הא"ב משחק בידיו  כפלסטלינה ובשיר  הזה הוא מפסל ממנה 

 גם חיוך. 

 השאלה היא:  האם שתי  השורות האחרונות  באות כטיפות  דיו המחלחלות  בכוס מים ומכחילות  שם הכל?  האם כל  הזהב המותך בשיר מתיאור השלכת ועד לעוגמת הלב אינם אלא רק הקדמה לחוט ולמחט שיטליאו  ביד גסה את אדרת החורף? ובכלל
,  מי שחשב שאחרי הציווי  לתפוחי  האדמה מסתיים  השיר נוכח  לדעת שהשיר  לא תם.  הוא רק מתחיל. 

 הקיץ אולי  גווע אבל המכחול השירי של ביאליק מנציח את הגוויעה הזאת על קיר הקלאסיקה במוזיאון השירה. 

•6 
 אני מלמד את שירי ביאליק גם בבית ספר תיכון.  היה לי  תלמיד שאחרי 

 מרץ-אפריל 


 אינם פונים לסוג זה של המחקר
,  וגם אינם מוכשרים לכך <כלומר  אינם מקבלים את ההכשרה המתאימה ולכן גם אין להם כישורים>.  האוניברסיטאות והמכללות "בגדול" טרם הכירו בכך ,שמונוגרפיה על יוצר
,  ההדרת מכתביו
,  התקנת ביבליוגרפיה מוארת ומוערת והתקנת  מהדורה מדעית 
- הם נושא לדוקטורט. הוועדות המאשרות את נושאי 

 הדוקטורטים בספרות, דורשות "הז'}" וחיי אדם אינם בגדר 
"tיזה". 
 הוא הדין בנושאי מחקרי התשתית האחרים. לכן
,  ~;כנים את  הדוקטורנטים והמסטרנטים לנושאים חשובים בחקר הספרות; אבל לא  כאלה שבאמת חסרים בה. בונים קומות עליונות, בשעה שהיסודות, התשתיות והקומות הראשונות 
- חסרים. ולא זו בלבד אלא שהיחס  המזלזל למונוגרפיה ולתרומתה להעמקת הקשב ביצירתו של היוצר
,  נשאר מזלזל. עקבות תוצאותיהן ההרסניות של שיטות הביקורת של שנות השישים שדרשו "לסלק את היוצר מיצירתו" עדיין מהדהדות  בחלל האקדמי
,  בשיח הציבורי ובוועדות הדוקטורנטים למיניהן
.  זאת בנוסף על הקושי העצום של כתיבת מונוגרפיה, הצורך במחקר מקיף  ומעמיק רב שנים, בידע עצום בתחומים רבים ועוד ועוד
,  בדור "עצל"  שאין מעודדים אותו להקדיש שנות מחקר רבות לתחומים אלה. הדברים  ארוכים ועצובים ואיני רוצה להמשיך ולפתח אותם כאן. 

 ביאליק של אבנר הולצמן 


 אבנר הולצמן: חיים נחמן ביאליק, הוצאת מרכז זלמן שזר  לתולדות ישראל 
225 ,2009  עמ' 

ת~" ל; ~נכך, רס~ · שק:;כ-.אל
1J ת 
v.:;iw ש 
-/ א;ת
r~  לא-מצא" <"והיה כי 

• TT 
; T
נ:ו~~א
1 "/  תמוז/ תר"ע> 

T T • 
 דברי הבאים יעסקו בהופעת המונוגרפיה השלמה והמקיפה של המשורר חיים נחמן ביאליק 
- חייו ויצירתו. רבים שבחיה של מונוגרפיה זו 

 ואמנה כאן רק מקצתם. 

1.  המונוגרפיה מרוכזת, תמציתית וקצרה, בבחינת מועט המחזיק את  המרובה. קריאתה שווה לכל נפש: לחוקר המובהק, כמו גם למשכיל
,  חובב הספרות, לתלמיד התיכון כמו גם לסטודנט באוניברסיטה.  ספר מתומצת מסוג זה, במתכונת פופולרית, במובנה הטוב של המילה,  יכול להיכתב רק בידי מי שבקי מאוד בחומר
,  מי שהכשיר את עצמו  במחקר אקדמי מעמיק בכלל יצירתו של היוצר: שירים וסיפורים, ורק מתוך עמדת בקיאות מופלגת זו ,אפשר לגשת לכתיבת הנוסח "העממי" של המונוגרפיה. דוגמה נוספת, היא ספרו של דן לאור
,  שלאחר הביוגרפיה המתועדת של 'חיי עגנון', יכול היה לכתוב את 'ש"י עגנון'  באותה סדרה ובאותה מתכונת. דומה שאין צורך להזכיר שאבנר הולצמן הוא העורך והמהדיר של 'השירים' ושל 'הסיפורים' של ביאליק, לפי  סדרם הכרונולוגי, עם מבואות והערות מאירי עיניים, בהוצאת דביר. 

2.  תמצית אמינה. אבנר הולצמן הצליח לרכז יחד את כל המחקר העצום,  הע~ף והמסועף על ביאליק, במשך למעלה ממאה שנים, לרבות  הזיכרונות, מבלי לפסוח על שום פרט ויהיה נדיר ונידח ביותר
,  ולהפיק  ממנו "סיפור", סיפור-חייו ויצירתו
.  ביאליק הוא מאלה שנכתב עליו הרבה מאוד מאוד במרוצת השנים. כל אחד הוסיף משהו
,  חידש משהו
,  הביא לתובנה חדשה, חידד נימה מסוימת. את כל השפע הזה היה צורך לקרוא, למיין
, לסדר
,  ולהתאים למתכונת המונו גרפית. 


3.  המתכונת המונוגרפית. מתכונת זו היא כרונולוגית במהותה, והולכת  בעקבות תולדות חייו של היוצר מילדותו
,  ועד ליום מותו
•  מתכונת זו משלבת את יצירתו בתוך שלבי חייו ומפרשת אותם מתוכם. אבל  המתכונת המונוגרפית אינה מסתפקת בשילוב זה. בד בבד היא מצביעה  גם על תכונותיה הספרותיות של יצירתו
,  על תקופותיה, סוגיה ונושאיה,  ורומזת על משמעותן ופרשנותן
.  עם זאת, כביוגרפים לא מעטים  אחרים, בחר לפתוח בנקודת צומת בחייו
,  שנת 
1903,  כשיצירתו חיתה  בשיאה, והוא כבן 
30,  ורק לאחר מכן חזר אחורנית לספר את סיפור  חייו. בכך נוצר גם מעין "מתח" בתוך סיפור החיים הכרונולוגי. 



4.  סיפור חיים. כל כותב ביוגרפיה, מנסה למצוא איזו "נוסחה" להאחז בה, כדי להסביר מתוכה את חייו של היוצר ויצירתו. הוא מנסה לגלות "מכנה משותף" לכלל פעילותו של היוצר
,  מעין "מפתח" להבנת יצירתו
. 
נ;"
" ל אדם מתק~א חוץ מבנו ותלמידו" נאמר במסכת סנהדרין דף קח.  אמרותיהם ספוגרת החכמה של חז"ל
,  מסכמות מציאות קיימת, מטרתן  להזהיר כנגדה, ולחנך למציאות נכספת, אוטופית. אבל
,  במקרה זה, 
הרמtז  זו דווקא מעידה כפשוטה, על האדם ותלמידו
,  כלומר עלי ועל  אבנר הולצמן. אין ה~~ ממני בתלמידי המובהק והמעולה אבנר הולצמן,  שאני שמחה בהצלחותיו
,  רואה בהצלחתו חלק מהצלחתי
,  מלווה אותו  בדרכו הבטוחה והעצמאית במעלות המחקר הספרותי ולא פעם נעזרת  בידיעותיו המופלגות. 

 הופעת ביוגרפיה של סופר עברי היא יום של חג לתרבות ולספרות העברית: במיוחד הופעת ביוגרפיה של סופר הכתובה בידי חוקר ספרות: ובמיוחד שבמיוחד הופעת ביוגרפיה של הסופר הלאומי: חיים נחמן  ביאליק, הכתובה בידי אחד מחוקריו המובהקים פרופ' אבנר הולצמן.  דומה שלמותר לחזור ולהתריע על אחת הבעיות המרכזיות בחקר הספרות העברית והישראלית: העדרם של מחקרי-תשתית על הסופרים. מחקרי תשתית כוללים לפחות ארבעה מרכיבים: א. מונוגרפיה שלמה ומתועדת היטב על חייו ויצירתו של היוצר: ב. ביבליוגרפיה מקיפה 

 וכוללת של כתביו והכותבים עליו: ג. ההדרה של חליפות המכתבים  שלו: .ו כינוס מדעי מלא של כתביו.  עד היום, אין מי מן הסופרים, לרבות הקלאסיקונים שלנו
,  שעליהם  נכתבו ספרים רבים, אלפי מחקרים, מאמרים, דברי ביקורת, רשימות וזיכרונות, שזכה למחקרי-תשתית המקיפים את כל מערך יצירתו.  ביחס לכמה מהם, מערכת מחקרי-התשתית הולכת ומתמלאת:  מונוגרפיות (ש"י עגנון
,  אלכסנדר פן
,  ג. שופמן>: כינוס מלא ומדעי  של הכתבים <אלכסנדר פן ,ביאליק, אצ"ג, דבורה בארון>: ביבליורגפיות מקיפות של ועל <שאול טשרניחובסקי: א"צ גרינברג> 
;  ההדרה שלמה של מכתבים <י
.  ח. ברבר> וההדרה חלקית (ש"י עגנון
,  ביאליק, יצחק למדן>. כמובן,שהזכרתי
,  רק שנים שלושה שמות בכל תחום, ויש עוד
,  אבל אין הרבה יותר
•  המלאכה עדיין מרובה.  דומה שלמותר לחזור ולהתריע על בעיה מרכזית נוספת בחקר הספרות  העברית והישראלית, בכך
,  ש"הפועלים הטבעיים" של מחקרי תשתית,  הסטודנטים לספרות עברית באוניברסיטאות, המתמעטים והולכים, 

 גליון 
338-337 
 דחוימבו לולכי המישר תיפרגוילביב האלמלש  תודוקנ הזיחא ,ולא תויומסה ןמ ,ןיעה ןה ירפ הסיפתה 
.ויתורוקמ  תללוכה לש בתוכ ,היפרגונומה וניאש ןכומ ראתל 
6.  .םישודיח שי רפסב תונבות תושדחםישודיחו  םייח "םתס" אלא םייח שיש םהל ןיעמ ,"תויקוח" 
 אל .םיטעמ רנבא ןמצלוה אל קר ךיתה דחיתא  הריבסמה תא רצויה לע וידוגינ ויתוריתסו םאתהבו 
 םהירקחמ לש ,וימדוק אלא םג ףיסוה אלטעמ  תא .ותריצי ןיא ,קפס יכ םיפרגויבל,םינוש - 
 .ולשמ :רקיעבודבעקt  תא היפרגויבהתונשרפו  "תוחתפמ" םינוש ותואל .רצוי הלאשהו איה אל המ 
 םירישה תחסונל תובכרומה לש קילאיבשיאה  ?"ןוכנ" :אלא םאה "חתפמה" גיצהש ףרגויבה ןכא 
 הנממו תובכרומל לשותריצי,  יפכ בציעשןתוא  ?חתופ רנבא ןמצלוה עדומ בטיה ךרוצל הז חסנמו 
 תניחב םג" :"םגוהז  "רופיס"ב קילאיב.ולש  תא תויורשפאה תונושה תונמתסמה רקחמב תנבהל 
 ךותב הז תעב הנועבו .תחא ןכלחתפמ-תומוקמב  ותוישיא תרצויה לש .קילאיב ססבתהב לע םירקחמ 
 רפסב םיבר םיחוסינה :גוסמ דצמ" "דחא ךכךכו  תונורכיזו םיבר לעו ותורכיה הקימעמה םערצויה,  
ךכו,  ו דצמ" "רחא ךכ ךכוךכו.  'מע>200:218<:  תוברלויבתכמ,  אוה קלחמ תא תויורשפאה השולשל 
 :ןכו "ןיב"."ןיבל"  םיווק" "םיירופיס 'מע>10<:  ןתינ" רפסל תא ורופיס 
 לשב תטיש הינפהה ,תורוקמל ,השעמלולשב  לש קילאיב תויווזמ היאר .תונוש רשפא ראתלותוא,  
 תטיש הינפהה-יא ,תורוקמל השק ילואויתלב .,,......... י'""'י'י'""" וmםיtםד  דצמ ד,חא תלילעכ תורבגתה ןוחצינו לש םותי יפוסא 
~---------~  ירשפא תעדל המ באש לשמ םירחא המוםרת  ,ינע יוחד לפשומו לע תביבס ולודיג ,הליבגמה ךות 

משלו
•  אבל בכל  מקרה, חב יסוחים הממצים והבהירים, במיוחד של "נוסחת המורכבות", הכוללים יחד דבר והיפוכו
,  דבר וניגודו
,  הם מתרומותיה  המרכזיות של המונוגרפיה.  אביא כאן  ארבע דוגמאות,  מעט מהרבה,  מתוך שיטת המחקר המשולבת שלו
,  ובתוכה כמה תובנות  חדשות, לפחות חדשות לגבי
, וייתכן
, כמובן
,  שאני טועה ומקצת מחידושים אלה בשבילי ,מבוססים על דברים  שכתבו  אחרים. מה שלא יהיה,  הם מעניינים  וחשובים. 

 א. בחינת העובדות הביוגרפיות: "הרמת ידיים" [הרמת ידיים לא במובן של ייאוש וויתור
,  אלא במובן  של העצמה,  כמשה שבכל  פעם שהוא מרים את ידיו בעזרת אהרן וחףר
,  גובר ישראל על עמלק. <שמות  י"ז 
12<[  אבנר הולצמן ,כביוגרף של ביאליק,  מףדע לכך ,שממרחק השנים  "שוב לא ניתן להבחין בין זיכרון אותנטי לבין רישומו של הבדיון האמנותי"  וכי ב"תקופת הראשית של חייו  הותכו עד לבלי  הפרד עובדות  ממשיות  עם מיתוס אוטוביוגרפי
,  שכמוהו יימצאו  אצל כמה  וכמה אמנים  רומנטיים" <עמ' 
30(. לכן
,  כשלמעשה, יש  כאן "הרמת ידיים"  מףדעת  באשר לאפשרות של בירור  הפרטים הביוגרפיים  הממשיים בתקופת הראשית, הוא נוקט בספר שיטה של: "הפעלה משולבת של מספר  פרספקטיבות שונות,  מתוך מףדעות  להבדלים ואף  לסתירות ביניהן. 
]---[  ובכך להוציא  [את פרשת החיים  הייחודית של ביאליק הצעיר]  מכלל אגדה  רומנטית ולהקנות  לה נפח  ראלי רחב יותר"  <עמ' 
31-30(.  מקום הולדתו.  כך, למשל, מסתבר רק לאחרונה 
)2003(  ממסמך שאותר  בידי שמואל אבנרי
,  מתוך ה"ארכיון  הממלכתי המחוזי  בז'יטומיר",  שמקום הולדתו  הוא העיירה  איווניצה, השוכנת כשלושים קילומטרים  ממזרח לז'יטומיר
,  ואילו ביאליק ציין  שנולד בכפר ואדי  <עמ' 
32-31(.  יש לשער
,  כותב אבנר הולצמן
,  ש"בהיותו רך לימים  עקרה משפחדתן  לראוי לרגל עיסוקיו  של אביו
,  וכך נטבע הכפר בזיכרונו כמקום לידתו". כפר זה, ואדי' אינו מופיע במפות של מחוז ז'יטומיר
, יתכן
,  שיש  לזהותו עם הכפר רדובקה
>RADOVKA<  השוכן כשמונה קילומטרים  ממזרח לקורוסטישוב  <עמ' 
32(.  הוא הדין  בתאריך הולדתו  של ביאליק.  גם פרט חשוב זה,  לא היה  ברור כל צורכו
,  עד שהתברר מאותו  מסמך בארכיון בז'יטומיר
,  יחד עם  מקום הולדתו.  התברר ממנו  שתאריך הולדתו  הוא: 
6.1.1873,  ולפי  התאריך העברי:  חודש טבת תרל"ג.  אבל התאריך  העברי אינו  תואם את גרסת המשורר "שלפיה נולד בתאריך הסמלי של צום עשרה בטבת"  <עמ' 
36(.  עם זאת,  כותב אבנר הולצמן
,  בלי פירוט נוסף: "אך בכל 

 כדי התמודדות עם הצלקות שחרתה בו ילדותו הקשה. 
]---[  מצד אחר
,  ניתן לתאר פרשת חיים זו  עצמה כעלילה  טרגית של 

 דעיכה והיאלמות  בגיל צעיר: כיצד הלכה שירתו של ביאליק והתמעטה 

 זמן קצר אחרי שהעפילה לפסגות עוצרות  נשימה סביב  שנת 
1905, 
 כיצד הוכה  כוחו היוצר ושףתק על ידי  הדיכאון שקינן בו מנעוריו
, 
 וכיצד שקע במחצית השנייה של חייו  בשלל ערוצים  משניים של 

 פעילות ספרותית  וציבורית כתחליף לשתיקתו הפיוטית המעיקה או 

 כחיפוי עליה. מצד נוסף, ניתן לצייר את חיי ביאליק לכל אורכם 

 כשדה מערכה בלתי  מוכרע של דחפים  ויצרים מנוגדים: שאיפה 

 למעורבות בין  הבריות ולאחריות ציבורית מול כמיהה להתכנסות 

 מופנמת ברשות היחיד:  שירה אישית  מול שירה לאומית: צורך
- עמוק 

 בביטחונות בורגניים  ובקנייני חומר מול כליון נפש אהבה שלא באה: 

 יצרי חיים מול כיסופי  מוות: העמקה רוחנית מפליאה מול זיקה טבעית 

 לחיי המעשה ומשיכה עזה  להיבטים הארציים החושניים של הקיום." 

 אבנר הולצמן  מודע לכך ש"שלושת הקווים  הסיפוריים האלה אינם 

 מתיישבים לכאורה  זה עם זה,  אך כולם  מעוגנים בפרשת חייו  ויצירתו 

 של המשורר
,  ומכאן מורכבותה".  מתוך מודעות  זו הוא מצהיר על דרכו 

 שלו: "בחרתי שלא להכריע ביניהם  ואף לא להפרידם זה  מזה, אלא 

 לשזור אותם יחד  בהרצאת הדברים".  נוסחה משולבת זו
,  היא אחת 

 הסיבות להצלחת הספר ולפענוח  סוד חייו  של ביאליק  ויצירתו על כל 

 נפתוליהם. 

5.  אמינות. אבנר הולצמן הצליח לשמור על איזון  ביחסו למושא מחקרו
.  כבר נאמר  לעיל שהצליח לא להשתעבד לחומר אלא לעבדו ולהתיכו ל"סיפור חיים". אבל הוא הצליח גם להינצל מאחת הסכנות הצפויות  האורבות לכל ביוגרף:  להזדהות עם הדמות,  מבלי ליפות אותה,  מבלי  להסתיר ולהעלים  חולשות, ותקלות.  אין הוא איש יחסי הציבור של  ביאליק, אבל גם איננו  הקטגור שלו
.  הוא מנסה להבין  אותו מתוכו
,  ולהציג אותו על כל גדולתו,  חסרונותיו, חולשותיו וגאוניותו. 
6•  כבוד לקודמיו
.  הספר כתוב  מתוך כבוד  לקודמיו החוקרים,  שעליהם הסתמך
,  ובלעדיהם לא היה  אפשר לכתוב  ספר זה.  אבל לפי  המתכונת של הסדרה, שבמידה רבה נכפתה על המחבר, אין בספר "מפתח שמות", דבר המכביד מאוד על הקורא ובמיוחד על החוקר
,  ויש רשימה  ביבליוגרפית מצומצמת מאוד
,  מעט מהרבה  מתוך השפע שבו  נעזר  הכותב. לדעתי
,  יש בכך טעם לפגם, אבל זו  אינה טענה כלפי  הכותב  אלא ביחס  לעורכי הסדרה. גם ספר המיועד לקהל הרחב מן הראוי 

 שיהיו בו  "מפתחות": מפתח שמות ומפתח יצירות
.  גם ספר המיועד  לקהל הרחב  מן הראוי שיביא גאולה לעולם, ויביא  דברים בשם אומרם, 

 מרץ-אפריל 


 זאת אין להוציא גרסה  זו מכלל  אפשרות". התלבטות זו
,  מזכירה את  התאריכים שמסר  ש"י עגנון ביחס  להולדתו ולעלייתו לארץ
,  שחיבר  אותם עם תאריכים משמעותיים  בתולדות האומה, וכמו בן
,  את  הביוגרפיה המיתית  של אלכסנדר פן. 

 דוגמה להתלבטות  נוספת, ללא 

1t:~." t.• :. ••~i~: 
 שני הכיוונים המנוגדים  ביצירתו המתפרסמים בד בבד: "שירים שטופי אור
,  מלאי כוח מתפרץ  ורוויי שמחת  חיים" <עמ' 
100(  כגון: 'צפרירים',  'זוהר',  'עם פתיחת  החלון', 'משירי  החורף'  <המחזור הראשון>, ובד בבד  שירי "ערוץ" 

 נוסף ביצירתו
,  "אפוף צללים, קדרות 

 וכאב", כגון: "הפואמה  'שירתי' 
- מסע 


".··'
 הכרעה היא בשאלה  של השפעתו של  חקירה אל  המקורות החווייתיים העמוקים 

·:" ,". ,.{.. . ,:~:~r,: 
 "ז .}י'
.r.-.·r~~

:, i.,.· -::~·~, 
 אחד-העם על ביאליק. לפי דב סדן 

,~.,"
.. 

~~
 חיתה זו "פגישה  פאטאלית" שבלמה 

 ביותר המזינים את  יצירתו" <עמ' 
102(. 
 כל זה בתוך "המהלך"  של: "העברת  מקור 


24 

:. ~. .·'::
 את הרגש והדמיון שבתוכו מלהמריא, 

.:·..." ';.•. <1:0 
 ולפי דן מירון
,  "דווקא הסדר  והמשטר 

 הפנימי 
]---[  היו מרכיב  הכרחי 

 בגיבוש אישיותו הפיוטית הבוגרת  מתוך גרעינה הרופס והנזיל" <עמ' 

(. 56 
 ב. יחסים  עם סופרים: פרשת  יחסי ביאליק  ומיכה יוסף ברדיצ'בסקי 

 <עמ' 
24-23(. 
 העליות והירידות ביחסי ברדיצ'בסקי  וביאליק, שמי  כאבנר הולצמן
, 
 אחד מחוקריו המובהקים של  ברדיצ'בסקי מכיר  אותן היטב. 

 ברדיצ'בסקי היה הראשון  שפנה לביאליק בן העשרים ושלוש, בבקשה 

 להעלות על  הכתב את  קורות חייו
,  בדצמבר 
1896.  כהכנה למסה 

 ספרותית שהתכוון לכתוב  עליו ועל  שירתו. זה היה ארבע  שנים לאחר 

 שפורסם שירו הראשון של  ביאליק, ולאחר  שכבר הופיעו כעשרים 

משיריו.מי"ב  זיהה, כדברי  אבנר הולצמן "את  קרבת הרוח שבינו לבין 

 ביאליק", וביקש  לצרף אותו למחנה המתגבש  של ה'צעירים' שואפי 

 המהפכה בספרות העברית. ביאליק המופתע הסתייג, אולי בשל  נאמנותו 

 לאחד-העם, שהיה באותם  ימים יריבו המובהק  של מי"ב, ומכתבו היה 

קצר
,  וכתוב באווירה של  "דכדוך וחוסר ביטחון". והתוצאה:  "ממילא 

 מובן שמאמרו  המתוכנן של  ברדיצ'בסקי לא  נכתב". 

 לפרשת יחסים מתוחה זו ביניהם, על עליותיה ומודדותיה, יש המשך  בפרקים הבאים. <כגון, בעמ' 
182 :123:186-184<  ובמיוחד מרגש  תיאורו של  אותו מעמד  טרגי-מבי,ך שבו  הגיע ביאליק  לפגישה שנייה עם מי"ב בברלין ,לאחר שהחמיץ את קודמתה "מתוך בלבול ועייפות":  "כשהתדפק פעם נוספת על דלתו של ברדיצ'בסקי
,  בלא הודעה מראש,  בצהרי 
18  בנובמבר 
]1921[  נדהם לשמוע  מפי הבן כי אביו הלך  לעולמו  שעה קלה לפני כן אחרי מחלה קצרה. ביאליק הוכנס לדירה והיה  האחרון מלבד  בני המשפחה  שחזה בפניו של  הסופר המת"  <עמ' 
186(.  את הרצאתו של  ביאליק על  מי"ב ~רש  אבנר הולצמן
,  בהתאם לתיזה המרכזית שלו: "לאמיתו של דבר
,  נראה שההרצאה  על מי"ב לא חיתה  מהלך עקבי של  השתחררות מהשפעתו של  אחד-העם. אדרבה, היה בה  ביטוי אחד  מני רבים  להיקלעותו החוזרת של  ביאליק בין המשענת 

 החיונית המוצקה  שמצא במחשבתו הבהירה של מורו לבין ההיקסמות 

 מן הצד  המרדני והאנרכי שהתגלם  בכתיבתו של ברדיצ'בסקי ,על  תכניה 

 היצריים ודרכי ביטויה המועצמות"  <עמ' 
187(. 
 ג. מורכבות  אישיותו של  ביאליק: הצמידות  בין חכיוגרפיה  והאישיות לבין פרשנות השירים המנוגדים בתוכם.  דבריו של  אבנר הולצמן התוהה  על חידת המורכבות של  ביאליק, הם, כאמור
,  מפתיעים בניסוחיהם הקולעים והתמציתיים, המבוססים, כדרכו
,  על שפע  מחקריהם של  אחרים, וכפופים ל"סיפור" חיי ביאליק.  בפרק: "ארוסה: שירת  הזוהר 
)1903-1900(  <עמ' 
96  ואילך>, תיאר  את 

 גליון 
338-337 
 הסמכות של  השירה מעולם הקדושה 

 האלוהית או מן הספירה  הלאומית 

 הקיבוצית אל  מעמקי הביוגרפיה האישית" 


 <עמ' 
103(. 
 הוא הדין בפרשנות  של הפואמה 'מתי מדבר', שכה רבות נכתב עליה: 

 "ניתן לראות  את היצירה כייצוג סמלי דחוס של  סבך המתחים  והניגודים 

 האישיים שביאליק  היה נתון בו באותן  שנים: בין ביטויים אדירים של 

 עוצמת גופנית מתפרצת  לבין גילויי רפיון
,  דיכאון ותשוקות  מוות: בין 

 השאיפה לפרוץ אל  מרחבי החיים היצריים לבין ידה הכבדה  של המסורת 

 הדתית המעכבת:  בין תיאורי  האור המסנוור בלובנו לבין תמונות  ליליות 

 נבואית · חשוכות וקודרות: בין רטוריקה ציבוריתזועמת · שוצפת לבין 

 התכנסות חרישית ברשות  היחיד." וכן הוא  רואה בפואמה  "מיצוי מורכב 

 של מתחים נפשיים": "ביאליק הוא משורר העוז והגבורה לא פחות 

 מאשר משורר היגון הלאומי": והפואמה "ניתצה את  הגדרות ואת 

 התחומים שלתוכם  ניסו המבקרים  ממש באותם ימים לדחוק את שירתו." 

 <עמ' 
116(. 
ד
.  ביאליק כגיבור תרבות  הפרק האחרון בספר "ראה מה היו חיי וטיבם", מתאר  את רישומו של 

 ביאליק על  מפת הארץ
,  פשוטו כמשמעו
,  כפי שהונצח  בשמות רחובות,  בתים ומוסדות: הטקסים  שליוו ומלווים את  ימי הולדתו ופטירתו
,  ודרכי הנצחתו  ו גילגוליהם  מאז פטירתו  ועד היום. כל  זה על  "קצה המזלג" בבחינת הזמנה למחקר מקיף ומעמיק. זאת ברוח מחקרי על מה שקרה ל"ברנר כגיבור תרבות". הסעיף האחרון בפרק זה "זיכרון ודימוי" עוקב אחר תהליכי "השחיקה וההתאבנות" <עמ' 
234(,  שהואצו במיוחד עם קום המדינה. דמותו עברה "תהליכים של השטתה ואף וולגריזציה",  שחברו לה מחזאים, סופרים, עיתונאים, ואנשי תקשורת.  <הדוגמאות בספר. עמ' 
240-239(.  הפרק מבליט כמה תחנות לא-מלבבות במסע  זה, שסברו  אליהן גם  לא מעט  סופרים, שבחרו  בביאליק "כמטרה  לניגוח 
]---[  בתור אחד  מסמליו המובהקים  ביותר של  הממסד  המקומי", שכנגדו  המהגר" נגד "המפעל · נלחם "העולה הציוני", ביניהם  דוד שיץ  ברומן 'שושן  לבן, שושן  אדום' 
)1988(  <עמ' 
235-234(.  דוגמאות נוספות הביא אבנר  הולצמן מספרו  של חיים באר ברומן  נוצות 
)1979(,  מן הכיוון של  הזרם הציוני-דתי של  זרם המזרחי <עמ' 
235(,  ומהרומן המאהב 
)1977(  של א. ב. יהושע, שבו
,  הערבים הם  הבקיאים בשירי ביאליק, ושורות הפואמה  "מתי מדבר", "נהפכות  לביטוי לא מודע של שאיפות לאומיות המפעמות בצד היריב" 
)236(.  במעין "הפוך על הפוך" קרא פרופ' יוסף האפרתי
,  מחוקרי ביאליק החשובים,  בחגיגות שנת  · המאה להולדת ביאליק, "לחדול ללמד אותו לתקופת מה בבתי הספר,ולשוב אליו בעיניים רעננות, רק  כאשר תטוהר האווירה מן הקלישאות המכבידות שנכרכו ביצירתו" <עמ' 
237(.  יוסף האפרתי  נהרג באפריל 
4719  בהפגזה סורית בעת  שירות מילואים ברמת הגולן
, 


1 
 אירווינג לייטון 

 מאנגלית: מכבית מלנין,  יואב ורדי 

 איך שיד מת קדם  תאנים  סרטן חולות  הנמלה מדדה  כעת  ~ל ;:זח;ף ב~ך~ז:; ם~;שז:;

-:זזז-:
T•• 
התאנים


 על רצפת הלבנים,

.... --. . 
 אני ח;סם את הכניסה 

T • •• 
•: -:· :-
 כל תנוע;תיה ~ךא;ת 
:p מ; 
~םי~fז  ;.דקים חרוקים ·; לבית

' .. : T ·: : T 
ת;~!~ןק~ ו~לז:יי ~פוי;ת 
W ל ~עיר  הוא ק;~א ~נ:וךח~ה 

יוtקז~  שוד;ת ראש;נ;ת
W ל זקיד 

דזr~ל ן~~
ה~ירילזr~~ 
 אחד נטוי  את הרצפה  שלה 

 כשנסע להרצות  בפני חיילים  על ביאליק  וטשרניחובסקי. 

 ואני חש שהחרדה של;

;•: -ז
T 

-T '
·:
-:
 אינה נ;פלת

•; :• T •• 
 נחרש הנא 


T 
·:
-
~,w חיא ~~;וקל.ת  חן ה~י~.~י:ז ~לוי;ת ךפוי;ת  וקמוט;ת ;ז~
W ל ;ש~ז:;
. רד ף~~~ ~לו
הfזW ל זבוב 
:pמ;
W ל !קן 
ןג;נו;~pזז:;~~זpד;נ; ~וג~ז:; ךע;~.רת תו~!~;או;~~~ א;דל ךה;לך לךא;ת ז;נה ןה  ך~ת; ;:ז~דוק  ;:ז~חיד  ומה עליה לעש;ת עם זה  להמנע מבוז  עצמי 

• T ·: T
• : -• -T ' : •: 
:-
:· 
 וממות חסד טעם. 

. ז:
·:---
.ר


w ת  י;ה,ד ל~ט, ;:ז~וון
W לה ~ק~ע  ~ל ;די  נכקרית 
:p ~ף-;:זךבוב 

 איוווינג לייטון 
2006-1912 

 וב;נה נטוי לייסרן
,  מחשובי המשוררים בקנדה,  נולד ברומניה בשם ישראל לזווביץ', והגיע למונטויאול
,  קנדה, עם 

• T 
 משפחתו לפני  שמלאה לו  שנה. שיריו  נוגעים בנושאים רבים, אהבה וטבע, חברה, זהות יהודית, שואה, 

T T • T :· •
·: 
: 
ישראל
,  מלחמות. ליאונרד כהן
,  שהיה תלמידו  וחברו של לייסרן
,  ספד לו  בהלווייתו ואף הקדיש לו  את  ספר שיריו: 
Longing.Bookof 
 ספר ראשון  עם מבחר  תרגומי שירים של אירווינג  לייסרן עומד לצאת לאור בהוצאת כרמל
,  בתרגומם של  מכבית מלנין  ויואב ורדי
. 
 התקבלו תשובות הפוכות  ומנוגדות. 

 מן הראוי  לסיים בדבריו של עמינדב דיקמן שהובאו באותו משאל  ב'מקור ראשון'  <פברואר 
2008(  כדי גם לאזן  את התמונה.  וכך אמר  דיקמן: "קיומם של סופרים  קלסיקונים אינו  טעון הצדקה או  הצטדקות,  שכן הם המסד ההכרחי  שעליו נבנית  התרבות" <עמ' 
239(,  ספרו המרתק של אבנר הולצמן מסתיים בסוף פתוח. לאחר שהוא  מצטט שורות  בלתי נשכחות <עמ' 
242(  מתוך שירו:  'ויהי מי האיש' (תרע"א 
1911/(,  הוא שואל: "האם עדיין  נותרו 'קוראים סתם' הנזקקים  לשירי ביאליק לתומם מתוך צורך נפשי אותנטי? האם  יימצאו  קוראים חדשים כאלה במאה העשרים ואחת? השאלה נשארת פתוחה". אין אלא לקוות, שספרו של אבנר הולצמן על ביאליק, יצמיח דור חדש של קוראי ביאליק ואוהביו
•·:· 
 דברים בערב לכבוד הספר
,  בבית ביאליק,  יום חמישי' כ"ג באדר תשס"ט 

 אבנר הולצמן  מזכיר את תשובתו של המסאי והמבקר יורם ברונובסקי
,  שדחה בלעג  את הצעתו  הפרובוקטיבית של יוסף האפרתי
,  וראה  "בהתרחקות מביאליק  סממן של חברה  שטחית שאינה  מכבדת את  מסורתה הלאומית"  (עמ' 
237(.  עוד הזכיר  את ה~שאל  של השבועון  'מקור ראשון' (פברואר 
2008(  בין סופרים, מבקרים וחוקרים על הרלוונטיות של שירת ביאליק,  ותשובותיהן "המשונות" של סופרים ומשוררים, שכדי שלא לפגוע  בכבודם איני  מזכירה אותן.  אבל ב"משאל"  כמו ב"משאל". חשוב לדעת מלכתחילה, אל מי פונים ואת מי שואלים. מטרתו חיתה, בין השאר' גם להראות את רדידותה של "התרבות החילונית", דמותו עברה  "תהליכים של השטתה ואף  וולגריזציה", שחברו לה מחזאים, סופרים,  עיתונאים, ואנשי תקשורת. (הדוגמאות בספר. עמ' 
240-239(.  ואילו בכתב העת 'ארץ אחרת'' שהוקדש לשאלה "למה ביאליק" 
)2008(, 
 מרץ-אפריל 


 ארז פרזולי 

 ירוד במים  העיד שאיננה  שחורו ירושלים 

 ~דור ס~ךץ 
~~rז~ם,
t' ~ה ז;ונ 
i ~ף ~על ס~
9 גות 

 ירושלים חושפת צפונים ארכא
iל
iג!ז
i ת 


' " : -' -: T ' '." '." ' -T : 
 אמרת לי 

, : : -T 
 ו 

 והעיר תפליג לדר:פה 

 שו.ךק.ת ~~ךמ:רת-ס~ים


T : -: • : -' T : 
 אבל זה בטח עם הפרחים שעל צריחיה 

Wf היא ~~עו.ר 


'

-:· ·: T :
T '." ': -'.' ' T : -' 
' א ~שור ~ל:ר
. 
 ק.ר 


 ל 

. רת ל~נות נוד~פ
i ת ~ח~י סת:רז  לרקוד מו
t' דיז עם ~ע,מ
i ~ים ~~ןו 

 והזנשטינים בקיר ובחומה. 

~
w ~נו ~~פר ~~ית ה~~ ~טוש  ו~~ר ל~ם 

 נשענת על הר הזיתים ופעם על הר הרצל 


: : ". ----. ..---:· ·: : . T --· • · ::-
~9 י~ה 
נחכti ת 
זrור ו~~ ~וון ס
o/ע
iן
. 

 האבל האמתי אינ
i  על העיר שאיננה,

T'." '' ',' ' T -'' ' ' -: T ·: '' T 
fמ
i ~א~י
i ~ר ס!ז
i רע  אלא על מה שנותר:  סהר או"ם מעל תל אביב 

' T '' -·· T ---:· --T ,'' 
 ~לא דק ~ל~קי ע.ט-?כ'ל-ח~ץ 

t\ ז;ו צ
i ~ךת הן~~~ ו~~ח 


 ~~יןה ~וון ל'א ~~ז:ייעו אותו עיר-~ה
w ~יז ~ה שום ~ל.הים  ~גז ןךד ~ד'ם ~על 
:ם:לpזור; ' ל ול~ז 

 היית נרגשת 

."' :· ·: ' T
Wס:פ


'

 ל 
הpז,ע~ ם~ס~~ וקךשו~ם.

 חפש!זה :פמ
i  החול 


-: T' : T 
",'' -:· : : -T ,'' 
 ור~ךז;ו ~ק.חו
i ת ~דולות 

 ~חוף 
ם:לpזור;  עד שהפכת את הספל  ו~ל-עיך~ ז;ושו~~~  והיא, ז:י~ש
' ל 
~~. 
 :פתזנה :פמ
i  עיני הר הגעש 


::
 ן 


וסנ

'

 ץ ס~ר ף~~~ על 
ריtל~י?ז 
ס~ע
w ז ~ם 
~
w.ת~


 זה יורד נמים

, .-: 
" ,'' 
 את מ:פה בסמטאות 


-: 
-ז-·: ז

 אבן 


 ~~ךז:יי לך,  הצרות מהכיל את המלים 

י~~ ה~~ב~ז:יי ל?.סם 

' ' -."' ' T '' T 
 מח:פה :פמ
i  נסיכת-מגדל 


• -• : : T -: 
 :ז 


 אבל את התחלת לב:פ
i ת. 

: • : : -: • : -T ;
 ~ל ~י 


~
w ה ~עיר סזו  ~~לו סא
i ר 
~זp~ר ~אן
. 
לזrוiר:וtונ  ~~י~ים ל~ם ס~.רת 

לי~pזוp~ר!ז
iת
~o/ דר ~י~י
ry ם. 


וpז~ערוt~יהpז  ~~ז:יי~ה 
7. ר~ע ס~כ
i ן לה~~~ץ
. ל~~
t' ז;ו דק
w~ל
w ~יז לו סוף
. 
lי~~ סג
9~י~ר
,~rז~ש
 אבל :פשא
i זל ה!ז
i ם 


-•• :• : T :
 חומה שלא נבנתה 

 מפני העיר 


T: : ' '.' T , T :" , 
 ד~לי ס;חפ
i ת ~חול סח

wער
W סז~ז ל'א 
ן~pז 

'

 ם 
f ~ר ל'א ~~יק ל~~~ים 

 וחד פו
7 טות ~~סה ד~ה. 

~?סמרת
W לא ס:פ'ל ~סר 


 יבשות 

ע,ד:ז
. 
~vד
. 

-."",' ,•' : --T : 
 שהרי עכשו גם את מתרת ל:פ'ל
. 

 אני אוהב את השעה הזו 

."' 
 :-יי 


-T T -."' '' :-' 
 ~ת ע~~ ז.?~ס
סןp~~9 .רת  המסתתת דרכים לשמים 

' -T : ' T : ."' .'' -: 
 נסגרים לאט. 


-: ' T : • 
 ארז פרזולי 
•  יליד ביו יורק, ד"ר לביוכימיה, מתמחה 

 נעיר הזו 


-, T 
 באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה. מעורכי כתב 


W ~ה ~ל ז.?~ ה~~~ ישראלית 'משיב הרוח', חתן · העת לשירה יהודית

 פרס "שירת המדע" ע"ש לידו לשנת 
2008
 אני נותר 


T • :
;רו
wי~?
w ~יז נו הו~~יז
. 
~ח
w ר ראשון י~~ ה~,, ~ת סעיי  והיא ~תוסח ~לי קר
i ~ה תר.ר.~~~ו ושמיה אבנים פורחות 

: ' T -: T ·; T : 
 :פמ 
i  חצבים. 


, T :-: 
 גליון 
338-337 



 דוד לריר 

 הדברים כפי שבאמת היו 

פ
i לי~יק.ס ך~קא
i קל,ס, ה~~~ ל~ע,~ןם סןם, 

 ~ל"א ~ברד, ~ח ד~~ ~ח ~חיק ס~ן~ה .ונ~~~

 ~~י~ים ך~רים ~לס ~ךת ך~ריז הו~או לקבוןה 

 וכל העם סופד וכל העם לוח. 

: ז ז- 
..:ד ד- 
· ד 

 עם ת
" ם י~; ס~~ל הודיעו 
tt~~יג
i ~ה ךס;מון ~ל ~ידוקי
ry  ם. ~י
9,ה~~
ttר~יאולו~~ה
w ל 
r~ ךשוז 
~q ןה ללמוד
.  ~ךרירי~ה ל~זדת ~~ריס ו~~דות ~~צו~ה נו
ry ~ת 
.זזס~pז ק
.ךא
i ן ~קריש י 
iדוt ךי
iדוt  ~ז~נו לז?ייח
i ת עם ק,ך~י
tt ס 

w~~1  י ~~ישוב םי~?~~ ~ת
n ו~י סד~~ה. ~סי ס~~ה  וגגי העיד
. 
• T ·· -: 
 בעקבות אנטיגונה 

 "אין מכנים מולדת מקום 

שמרכי נים בו ראש" 

 [ברטולט נובט, "אנטיגונה"] 


 השורות ולהלן נכתבות לאחר קריאה חוזרת ב"אנטיגו~ה" של סופוקלס 
- בעקבות "מלחמת עזה" בדצמבר-ינואר.  בדברים קצרים ותמציתיים אלה אין בכוונתי להתייחס ל~מירות  ולניתוחים מעמיקים וחדשניים [כאלה של ;:ךגל ("ה~נומנולוגיה של  הרוח">, של ז'או אנףאי ב"אנטיגונה" שלו 
לVזו  לאקאן <סמינר 
vii<,  שאת כולם אני מכיר רק במקוטע], אלא לחזור אל גרעינו של העימות בין קךאון לאנטיגו~ה בטרגדיה של סופוקלס, זו המצויה בתוכנית  הלימודים של בית הספר התיכון הישראלי 
- אך נשכחת קל 
~ij רה  כשנקלע בוגר בית הספר הזה למציאות הישראלית, תחילה <ובעוצמת  רבה> בצה"ל ובהמשך בהוויה החברתית והפוליטית במדינתנו.  קךאון רואה בחוק המדינה ובצו השליט ערך עליון' כיוון שהללו טובת  המדינה לנגדם, וזו חייבת לעמוד בראש סולם העדיפויות של אזרחיה.  לעומת זאת אנטיגונה, שנהגה בניגוד לצו המלך <בקוברה את אחיה  המת>, מתקוממת על כך' ובתשובה לשאלתו וכעסו איך "העזת לפעול  למרות החוק?" מתריסה כנגדו
:  "הרי לא 
. זאוס הוא אשר הכריז על כך'  גם לא קבע לבני אדם חוקים כאלה;."/ גם לא חשבתי שלציוויים 

איסמנה 


 חיא ל
" א ,ה~י~~
:p לו~ד חיא ה~י~~
tt  ר ל
" א ה~י~~~
:p לו~ד חיא ה~י~~ ה~י~~~ו
tt  ר סך~רים ~דחיס ~מ
. ~זז. ל
" א. חיא ל
" א נכסוך 
~זp~ס~זז.  ~ם ס~
. רב סלו ל~ם ס
w ב ~ל סחוף. ת
· א~ל ז:ייןס. 
ז;ו~~rז  :\נ~ליןה. 
~~w י ז:יי
~ 
wז
.w ~ע נכקום. 

שנ י השי רים נכתבו בעת הכנת גי וסה אנגלי ת למחזה 
11 אנטיגונה
11  בגלזגו 

אנטיג ונה, פרדרי ק לי טון 

 שלך; יש תוקף שמרשה לבן-תמותה לרמוס/ חוקי אלים בלתי כתובים ומוצקים" <שורות 
455-449(,  אליבא דסופוקלס, "~וניחם של האלים"  <שורה 
77(  הם המחייבים את האדם, כמוהו כפר;
f9 גוןס שקבע כי "האדם  הוא קנה המידה" 
)"t\ ~זקר;פ;ס ~זקר;ן"> ואריסטו שהגדירו כ"צודק מדרך  הטבע" ("רטוריקה", א, 
13(,  במושגי ימינו זהו עימות בין חוקי המדינה 

לבי ן המוסר האנושי' ולכך כיוון בשעתו השופט <בנימין תלוי' בפסק  דינו במשפט כפר קאסם 
1956(  בקובעו כי על החייל לסרב למלא פקודה ש"דגל שחור" מתנוסס מעליה.  לא תמיד, כמובן, העימות קיצוני עד כדי כך: אבל מכבר "התרגלו" אזרחי ישראל לראות במדינתם את חזות הכל' דווקא בשעה שזו  מתעלמת יותר ויותר מערכי מוסר בסיסיים, במיוחד כשהדבר נוגע  ליחסה לנתינים בשטחים הכבושים <וקצת פחות מכך גם כלפי אזרחיה  · הערבים>. המדינה, ממשלתה, מדיניותה, החלטותיה חופפות בעיני רוב רובנו את ערכי ה"צדק", כשאת המילה "מוסר" הס מלהזכיר. 

t' ל יהי חלקי עם רוב זה. 
·:· 
 מרץ-אפריל 


 בשולי יצירתו של  סלבומיר 

 מרוז'ק 


 הסופר הפולנ י  סלבומיר מרוזזק הוא  אחד הסאטיריקנים הטרגיים של ימינו
.  לא אמנה כאן את  היבול העשיר  של יצירותיו 

 ואסתפק בשתי מסות שונות זו מזו
.  את הראשונה 
" איגרת קטנהז
1  ניתן לראות  כשיא ביצירתו ההגותית
,  ואין בה  כל סימני 

סאטירה
.  את 
,,  איגרת קטנה
11  תרגמתי כלשונה
.  את ההומורסקה ז
1 נובל
11  קראתי באחרונה
,  ורשמי ממנה 
-להלן
. 
 איגרת קטנה 

 קניתי גלויה במוזיאון: "פטרוס  כריסטוס 
1472-1400  דיוקן של  אשה צעירה". העמדתי אותה על השולחן
,  ומשהו הציק לי.  כאילו חיתה  זו אבן  קטנה בתוך הנעל. הוצאתי אותה והנה זה אשר  מצאתי. 

 לפני כחמש  מאות שנה  צייר פטרוס  כריסטוס דיוקן של  מישהי ששם  פרטי היה לה  ושם משפחה.  משפחה בורגנית מכובדת 

 הזמינה את  הדיוקן אצל  בעל מלאכה  הגון. לא  לשם כך באה ההזמנה, שהוא יהא תלוי במוזיאון. אז לא היו עדיין 
 אבנמצ "ערכים אסתטיים"  ואף לא  "אמנות". הם  נתנו דעתם  למשהו 
 .שונה

 לאחר חמש  מאות שנה  אני מביט,  לא בתמונה כל עיקר
,  אלא 
זrקת~סב  בלבד. בתמונת  התמונה. תודות  לכימיה, 
 ,פיזיקה טכניקה של  הצילום, פוליגרפיה,  תודות למדעי  המוניאון ותולדות  האמנות. לכאורה,  עלי לשמוח.  ומדוע אני עצוב? 
 יכ

 הם את  החיים ביקשו  ואילו אני  את האסתטיקה. ומה נותר אפוא לפליטה מהחיים המצטמקים, המתקפלים, 
 םהמתמסמסי והסטריליים, שנגזרים  לפיסות נייר מלבניות, הנמכרות  בפרוטות ברבבות  עותקים. חוויה אסתטית,  ולא יותר.אני 
 ןמתגונ

 בפניה. אין לי כל  נחלה ב"חוויה האסתטית".  אך ורק הבורות שלי עומדת  בפרץ. אני מתרץ  הכל ב"הבעה  סגנונית", 
 י"קוו מתח" ו"דינמיקה צבעונית". אך מה לזה ולחיים הללו
... 
 הגשרים נשרפו והעקבות  טושטשו ללא הכר. הכל אשר  היה פעם  והתרחש נעול עתה בפני
,  כי לא  לקחתי חלק  בו 
 אול

 הייתי קיים. 

 גם עתה  אינני משתתף  בזה, כי הדבר  נבצר ממני
,  רק אות הוא לפני
,  קוד ללא  פשר ומפתח. הזמנה אל הבלתי אפשרי.  האתאיסטים הללו
,  האינטליגנטים אניני הנפש,  השולחים יד בתשמישי  קדושה, גונבי איקונות מבתי  יראה כפריים!  האירופאים הללו
,  תושבי כרך  ימינו בבירות  עולם לבנות, אספני הפולחן ותרבויות עתיקות יומין של  שבטים אפריקאים, 

 הנקראים בפיהם "אמנות פרימיטיבית". 

 ורק פרט  אחד מכל אותה אמת  "החיים שבדיוקן"  גלוי לפני.  והוא אותו  המבט שנח על פני פטרוס כריסטוס, שעה  שצייר  את הדיוקן. ואם די בכך, "את נפשי הצלתי". 

 נובל 

 לכפר פולני נידח מגיע בעל  פרס נובל, קשיש  חולני שבקושי  עומד על  רגליו. התזמורת  מנגנת שירים פטריוטיים לכבודו של בעל הפרס. לפתע מבקש הנובליסט הקשיש להפסיק את החגיגה לזמן מה 
- עליו לרוץ  בדחיפות אל  השירותים.  התזמורת ממשיכה  לנמנם שירי לכת ובעל הנובל אינו חוזר! ראש  העיר המודאג ביותר
,  רץ אף  הוא אל  מקום השירותים,  כדי לברר  בדחיפות מה  אירע לנובליסט המכוב.ד והנה מה  שראו עיניו: הנובליסט זועק מרה  והמנקה האחראית  על  השירותים אינה מניחה לו להיכנס. 
-כן
,  משיבה המנקה, בימינו יש כל כך הרבה מחלות, ואסור בהחלט  שהנובליסט ידביק  במחלתו הממארת  את באי השירותים של העיירה. 
·:· 
גלידן 
.3.38-.3.37 
 'שליחנו המיוחד'  בירחון' סיימתי  אותו בתחילת 
1968'  עוד לפני אירועי  מארס. ניסיתי לפרסם  את השיר בירחון 'נווט' )'םרז'( שהייתי בין  משתתפיו. הוא אמדר היה להופיע בגליון נובמבר' אבל  הצנזורה לא 

 אפשרה את הופעתו
•  זה היה  השיר הראשון שלי שנפסל  על ידי הצנזורה.  מאז ולעתים  קרובות יותר ויותר לא  יכלו שירי  להתפרסם בדפוס.  התחלתי להעתיק  אותם במכונת כתיבה <זה לא  היה פשוט,  אז עוד  לא חיתה לי מכונה משלי> ולחלק לידידים בלי לדעת עדיין כי הסופרים הרוסים הבלתי תלויים המציאו את ה"סמיזדט". בשנת 
1973,  כשהצנזורה השהתה את כרך השירים השלישי שלי אורגניזם קיבוצי' בחרתי כמה  עשרות שירים מהספר' סידרתי אותם כיחידה העומדת לעצמה  <תחת הכותרת "הכל אפשרי"), העתקתי בשבעה-עשר עותקים, כרכתי באופן  חובבני והתחלתי  לחלק ולשלוח לידידים. בנובמבר 
1975  חתמתי על  מכתב ה
59- שמחה נגד השינויים בחוקה ונכללתי' יחד עם רבים שחתמו עליו 'בין האסורים לדפוס. אבל אז כבר חשתי בן חורין ברוחי והתחלתי לפרסם ב'מחזדר השני' שהחל להתהוות, או בירחון המהגרים 'קדלטדרה'  ('תרבות') וכן ב'מכדן  לספרות' בפריז. עד  שנת 
1989  לא הוצאתי שדם 

 ספר בהוצאות הרשמיות שהיד תחת  פיקוח משרד  הצנזורה <והצנזורה  העצמית של  המערכת>. 

 מה יודע הקורא הפולני  מן השורה  על השירה  העברית? 
- חוששני כי הקורא הפולני  מן השורה  קורא עכשיו שירה 

 לעתים רחוקות, בדומה 

 לקורא האמריקאי
, הצרפתי 

 אד הגרמני.  מבחינה זד כבר 

 הדבקנו את  המערב. אבל  בספרייתו של  הקורא הפולני האמיתי נמצאים לבטח מבחר של שירי יהודה עמיחי ("סוף  עונת התפוזים", 
2000(,  של  דן פגים  ("האחרון" בתרגומה 

 של עירית עמיאל' 
2004(,  של  חיים נחמן  ביאליק ,"רהז"(
2005(,  אולי אפילו  הסונטות וישדד קריני צקי עם  אהוון אפלפלד 

 של לאה גולדברג בתרגומו של זאב שפס, בהוצאה של מהגרים בלונדון. הוא מכיר גם את האנתולוגיה שירה עברית חדשה 
)1988'  בתרגומו 

 של אלכסנדר >ינ~~~ וכן את אנתולוגיה ישראלית 
)1995'  בתרגומו  של מריאן גז'ש~ק>. הוא יכול גם להכיר את  האנתולוגיה של  השירה  העברית שהוציא זאב שפס ב
1974- בלונדון. יש  גם יצירות מפוזרות  בכתבי עת  ספרותיים. תרגומים  מהשירה העברית לא מרבים להופיע אצלנו
.  למרבה הצער
,  בראש ובראשונה בגלל אי ידיעת הלשון
.  המתרגמים המעטים מעברית מעדיפים לתרגם  פרוזה ובזכות  זה מכיר  הקורא הפולני היטב את  ספריהם של  עמוס עוז, צרויה שלו ואתגר 

קרת
.  מעת לעת מתפרסמת אצלנו גם שירה עברית חדשה. כך למשל' בשנת 
2005  פרסם הירחון הספרותי היוקרתי 'ליטרטורה נא שוויצה' ('סופרים בעולם') אנתולוגיה קטנה מיצירותיהם של שישה משוררים ישראלים 
- אגי משעול'  משה דור
,  רוני סומק,  אמיר אדר' דן ערמון ואשר  ויין  בתרגומם של  ארבעה מתרגמים שדנים וכן ראיון עם אמיר אור. שנה  לאחר מכן ראה  אדר "שיר"  מאת אמיר אדר בתרגום באטה טארנדבסקה 

 בהוצאת פורטרט. 

 האם קיימת "אסכולה פולנית" בשירתן 
- היה לי קל  יותר לענות  על שאלה  זד אם  לא הייתי משורר  פולני  ואילו יכולתי  להתבונן בשירה  הפולנית ממרחק  גדול יותר
.  אבל אני חושב כי כשם שהיד קיימות אסכולה פולנית בקולנוע וכן האמנות  הפולנית של  הכרזה, אמנות  רבת הבעה וייחוד
,  כך גם חיתה קיימת אסכולה פולנית בשירה. היא לא חיתה גלדיה לעין במיוחד אחרי 
1956  ובין שנדת  השישים והשמונים של  המאה העשרים. הטון שלה  נקבע על  ידי משוררים  כה שדנים זה מזה ונבדלים לעצמם  כמד תדאדש  רדזיביץ'  מירון ~~לו~בסקי'  ויסלבה שימבורסקה  וזביגנייב הרברט.  לא אנסה  לאפיין את  האסכולה הפולנית בשירה, אבל  אני סבור  כי תכונותיה  המובהקות ביותר בן הזיקה למציאות ("תחום פעילותו של  המשורר איננו ההווה 
- אומר זביגנייב הרברט 
- כי אם  המציאות, הדיאלוג העיקש של האדם עם המציאות הקונקרטית האופפת אותן") וכן  השקיפות הסמנטית, שהודות לה  "המילה היא חלון פתוח  למציאות",  אם לצטט שוב את  הרברט. אף  שבשירה הפולנית חזקה מאוד גם המסורת  של הניסויים הלשוניים והיא באה לידי ביטוי במיוחד אצל בילושבסקי'  ובכמה משיריה של  שימבורסקה. לאלה  מן הראוי  להוסיף את  המודעות שאינה פוסקת לניסיונות הטרגיים של המאה העשרים. 

 האם נכון הוא כי לצנזורה יש השפעה חיובית על הספרות, 

 מפני שהיא  כופה עליה לחפש  דרכי הבעה  חדשות, עקיפות ן מה 

 הניסיון האישי  שלן בהקשר  זה בתקופה  הקומוניסטית? 
- אינני מאמין  כי לצנזורה  יכולה להיות  השפעה חיובית <כלומר יוצרת> 

 על הספרות. לכל היותר היא כופה על  הספרות לחפש  גוונים חדשים  של לשון המשל או האלגוריה ואלה אמצעי הבעה דלים. הספרות, ככל סוג של יצירה, דורשת חירות פנימית, לכתוב כאילו אין לא צנזורה 

 ולא משטרה  פוליטית. כשמיכאל  בולגקוב כתב  את האמן ומרגריטה  הוא היה בן חורין ברוחו' אף  שחיבר את  יצירת המופת  שלד בתקופת  הטרור של  סטלין. אלכסנדר  סדלזיניצין חיבר  את יצירותיו בעל פה  במחנה העבודה, יוסיף ברודסקי 
- בגלות. לי היה קצת יותר מזל מפני שבכל זאת חייתי בפולין 
- הקומוניסטית  אמנם 
- אבל זה כבר היה קומוניזם מתפורר, קצת  יותר מתון  מהסובייטי.  <אני נזכר  איך יוסיף ברודסקי
,  שפגשתי בשנת 
1988  ב;?ב~רג, סיפר  לי מה  היו בשבילו  כתבי העת  הספרותיים הפולניים, שבהם  קרא שירים  של הרברט ושימבורסקה, או אפילו הקריאה ב'פשקרדי', השבועון  הפופולרי' שם  היה יכול למצוא  את גלציינסקי>. עם כל זה הבעיות  שהיד לי עם  הצנזורה התחילו  מוקדם, מפני שהייתי אחד  המשוררים  הראשונים של  דורי. בשלהי  שנת 
1967  התחלתי לכתוב את  השיר 

 המתרגמים המעטים מעברית מעדיפים 


 לתרגם פרוזה 

~~ 

 מרץ-אפריל 


 וישדד קריניצקי  מפולנית: רוו ויכפלו 

 מי ייטיב להבין 

RUE DE POITIERS 

 ~י ~י~יב לס~יד ~ת ~חו
w ת סזקךי;ן
Wל
4  ~ם ל
. א ~ל~
4  ס~ךעיד 

---:
.. 
 שעת אחר צהרים מאחרת, שלג י;רך
. 
T -ז:
•:·:·:·:·:••• 

ל
. א סךחק ~מוןא;ן ך'א;ך
9 יי סש;~ת 

 ר;~ים ~ר;ר ~פ

· ר ~ק~ה 
:ה~ןךpזס רpז;לק ף~~~ תע~~~ ;א( ~ליט  הגיעה השעה 

 ~זייז; ה~~ר~
o/W קו~ה ל~~
r. ק.ת ~דוחים) 

 מ;קיף 
ב~pזל  על סס;ךג, ~טוף ת;כי~~~

םי~~~ ~סד;ת הוא ח;ןר ל?ר

· ק, 


קpז~w ~ה רז~~~ ו~זכות ל~י;ת. 

 ~ם ן~~ ~על ~ת ךל.ת ס~:ת 
~~~tיrו. 
 אתמ;ל ע;ך היה ל; טרנזיסט;ר פתוח. 

-T : ' : T : T T : ."' 
ם;!!ס
~9 ךר;ת ת;ע~~~ס סק;~א;ת על סעת;ן  הגיעה השעה 

T T -T • • 
ת;כן~~~
W ל י~~;פ: ת.?.ל וירחים
W זיי~ם .םי~~~

 שחל;נ;ת ודלת;ת, ברזים, מכסים וס;גרי גז ט;רדנ!!ים

• • T : -'' : : ' : ' ' T : T : -.'' 
 ~~חילו לה;~יא ~שורים 

-

 בתי לומדת לקרוא 

wל

· א לד~ר  על ~~הץ 
יל~pזוr 
 שאתה נז:פר ב; פתא.ם בר:פבת.

 בתי שלא שגתה עד :פ.ה 

-T: T :• • • 
."' '.' -T : ' T : ' T -."' 
' 
 ב · ל;ק.ךת קר;א ו~ת ךןק ע~~ו ~~חילה ל~ע;ת 

 ואני חי את טעוי;ת-אנ;ש הישנ;ת שלי 

• :· T : -·:: T :· -• -:
 זאת הבעיה שלך 

 שוב ושוב. 

 ז.את :פבר הבעיה של
4
-

 א;מר :פמדמה 


."' •',:' '' : :• TT : -T : 
vסתול
v ס~יב על ~לייק לק;ךא  ~ה~יא; וי~~? ~ת ג;!ל ס~ר~די
w ~ר ןה ~צ;ך
. 
~~ 

 המשורר העברי המוכר ביותר בפולין הוא יהודה עמיחי ותרם לכך  לבטח שירו המרגש של זביגנייב הרברט 'אל יהודה עמיחי', שנכתב  אחרי מסעו לירושלים ב
991-ן
,  כדאי אולי להזכיר כי הרברט כתב גם  שיר ללא כותרת ('אני מחפש את השירים של דן פגים'), שנשאר בכתב יד. הרברט רצה לתרגם לפחות שירים אחדים של עמיחי ופגים,  אבל כוחו לא עמד לו' למרבה הצער. בארכיונו הפרטי נמצאת מחברת  ובה התחלות תרגום לשיריו של דן פגים <וגם שני דיוקנאות של פגים  שהרברט צייר מן הזיכרון>. אני עצמי חב מזמן הוצאת אנתולוגיה חדשה  של שירה עברית בת זמננו ומחפש מתרגמים, אבל כידוע מתרגם  אמיתי נולד לעתים נדירות, כמו משורר אמיתי. 

 ארשה לעצמי להזכיר משוררים אחדים בני המאה העשרים, שאני חש קרבה אליהם כמו ויינו מדיה וילקה, בלי זק"ש, ברטולט נובט, פול צלאן' אוסיפ מנדלשטאם, מרינה צווטייבה, ו"ה אודן' הנס מגנום אנצסברגר' יוסיף ברודסקי' מקם ז'אקוב, הודחה לואיס ברוחם, גונו  אקלוף, אברהם סוצקובר' יהודה עמיחי' דן פגים ולבסוף המשוררים הפולנים בולסלב לשמיאן' תדאוש פייפר' אלכסנדר ואט, יוליאן פשיבוש, צ'םלב מילוש, ויסלבה שימבורסקה, מירון בילושבסקי'  זביגנייב הרברט ורבים אחרים. לעתים אלה משוררים בודדים. אני  אוהב, למשל' שיר אחד של משורר אשר אני יודע עליו מעט מאוד:  נףחים בף~"ןה, הכוונה לשיר 'תפילת אמי לפני שקיעת החמה' בתרגומו 

 היפהפה של צ'סלב מילוש. 

 מי הם המשוררים הקרובים ביותר ללבך? 

·:· 

- משוררים רבים מאוד קרובים ללבי וקשה עלי לנקוב בשם כולם. לכן  וישרו קריניצקי 
- משורר, מסאי ומתרגם, יליד 
1943'  מראשי "הגל החדש" בשנות 

 השבעים ומפעילי "סולידריות" בשנות השמונים. 

 גליון 
338-337 
 ההתיב ילגמר םוירי תא ,המכסה זא ענד ואל םדברי םנפלאי שי .בתיבה" גהשל ןכא אהו השממ הקפוא רשהאוצ היפר .ויחמם חהמפת אהו 'הדמיון תהאוצרו ןה .המעשיות חברו להמש ךהמדרי ,הזה סהמתייח םג שלשימו יבדימו לבכל אול קר תבמעשיו ,האלה האנס רלהאי הכמ ימאופנ

 שהשימו בבמוטי .המזון

 סהיח יהעקרונ שהמתבק ימבנ םהאד יכלפ ןהמזו ףמשתק בהיט תבמעשיי חמפת תחינוכי ,אחרת ת"שיבול .החיטה" םפע החית תפוריו ההאדמ הרב םוהשיבולי והניב שחמ תמאו .שערים לאב האש תאח ההשתמש תבאלומ החיט תלנקו הב תא הבנ ךשהתלכל .בבוץ םכשאלוהי רשעב םש "ב"מקרה הרא ,זאת סכע רואמ ישבנ םאד םאינ םראויי דעו תלברכ .שמים קר וברחמי לע יבעל םהחיי ,הפחית םבמקו ללבט ילגמר תא תפוריו ,החיטה ןולכ הנשאר תהשיבול יכפ אשהי עכשיו
.  יזוה הגרס הרכ תיחסי הלקלל תהמקראי ה"ארור ההאדמ 'בעבורך ןבעיצבו התאכלנ לכ יימ חייך
.  ץוקו רודרד חתצמי ךל תואכל תא בעש .השדה תבזיע

 ךאפי לתאכ םלח
..."  ת<בראשי :ג
17-19(.  הבמעשיי ההראשונ ,באוסף ך"מל ,צפרדע" האכיל תמשותפ אהי ןסימ תלאינטימיו ףוא הלארוטיק ,מוצנעת ההרצוי עלצפרד ךשיהפו ףבסו ךנסי ,חביב ךא האינ הרצוי הלנסיכ :הצעירה ם""א יתסכימ בלאהו יאות יואנ האהי ךרע ךוחבר ,למשחקים באש לאצ ןהשולחנו ךשל 'ולידך לאוכ תמצלוחי בהזה 'שלך האשת ןמהגביעו ךשל ןואיש ךבמיטת
...";  הכשראת דשהקרפ לאוכ 'בתיאבון י"נתח להאוכ ונתקע תלב ךהמל ,בגרון" אל לבגל ינימוס ןהשולח םהקרפדיי 'שלו אאל םמשו השהבתול האיננ תמסוגל ןעדיי סלהכני םזרי ןבי השפתי ה<ברבדי םלסוגיה לש תהפרשנו ;הפסיכולוגית> 'או 'לחלופין םסת ללאכו

 .צפרדעים הבמעשיי ,השנייה ה"חתול רועכב ,בשותפות" םרוכשי רסי ןשומ ןבעיד ישלפנ תהדיאטו יכד ללאכו וממנ 'ביחד לאב ההחתול תמועל ןבאמו


 רהעכב תוחושב ,לעצמה ןש"אי רדב םטעי ריות הממ םשאוכלי .לבד" ןהמזו הבמעשיי תהזא אהו ידימו 'לניצול הלמעיל תולדורסנו לש יבנ םאד הבזיק ילצורכ דהיסו ,שלהם םא יכ הלמ רכב םמצפי ?מעכבר הבאמתל לש תהזמנו ילטקס ,טבילה זרמ יביקורת םלחמדנות לש יכמר ההכנסיי ,בגרמניה ההחתול תזולל רמהסי תומדווח רלעכב לע תשמו תהתינוקו ושנטבל :בטקס ,"הקרום-הלך" ""חצי-נגמר .גמרי" · ו"חסל ףבסו רהעכב ןמבי תא ידבר ,החתולה לאב ולחוות ואינ ןמבי האות :עצמה ך"א ויצא םהמילי ומפי ההסתער ועלי ,החתולה הלכד ואות .ובלעה 'שתבינו הככ הז .בעולם" רפ ץנ אקפק לנע תא רהסיפו אהנפל אוהנור ושל לע 'העכבר ץר· שרץ תוהקירו םהולכי םוסוגרי 'עליו יבדבר להחתו הבקצ ןהמסדרו :הקלאוסטרופובי ה"הי ךעלי קר תלשנו תא

 ןכיוו "מרוצתך
- <<אמר וטרפו
. 
 לע יבנ םאד וא לע םגדיי ןכמזו תלחיו ףטר לבכל בולזא ,בפרט לכסמ עהרו וולא אדווק לכבע ,חיים רמדוב הבכמ .מעשיות ב"הזא "והשועל רמספ לע וזוללנות לש בהזא יכלפ יבעל ,חיים בו"הזא תושבע ,הגדיים" םשאינ אאל ,ילדים רמזהי ימפנ "ה"רע שבוי .רבתי םג הב"כיפ ,אדומה" רסיפו החניכ קמעמי 'בתובנותיו בהזא אהו .סמל רביע יהגרמנ והסתובב םפע תחיו ,טרף ושאיימ לע יבנ םאד ווגרמ םנזקי םלאיכרי ךולפיכ

ב תעשרו תרבו הבלמעל םממאתיי תמעשיו םהאחי םגרי תמצוק ברע המופיע םכגור עמני ,בעלילה רומסופ ןבה אאפו ההרב דמאו לע יעונ הברמ יהכ תבסיסי לש מחסור
•  ברע עמופי דעו םפעמי תרבו תבמעשיו בכמוטי .משני קהעיסו יהאינטנסיב ןבמזו תבמעשיו םע תרבו ,משקף 'כמובן ןמעי יפיצו לש ןבדיו תלמציאו .קשה ,אמנם ימצו םג רסיפו ""ריאליסטי שמפור דאח ףבסו ,האוסף לנטו םרחמי ,וגאולה ווב תמוצג תהמציאו ההמר אלל :פיצוי י"על גלהרו ךאות יכד השיהי יל המ ,לאכול" תאומר םא הל~ת תהאח רואח ךכ םג .לשנייה א"אמ ,יקרה" תעונו ,הבנות ו"אנחנ בנשכ ןלישו אול םנקו דעו דע םיוהדין".
1  תבמעשיו תרבו תאחרו םמופיעי לכ ימינ תמזונו ,ממש םמאגיי םלמיניה תומזונו ,קודש רבעיק ,נוצריים םבהקשרי .צדדיים

 דלצ יאזכור ןהמזו םהרבי אנמצ םג ההרב תטבחיו .וטבחים ואפיל ימבחנ תכשירו הלמלוכ םנעשי תלנערו ,מפונקות הכאל תהמתנסו תבמשימו לש תהתבגרו תוהתנסו יבקשי םהעול ההז
- ,כמבשלות יכמ תשלומדו קלעסו יבצרכ תההישרדו םהחשובי .ביותר ףב"יוס שהקדו "ביער תוב"בי "היער שמודג אשל יד קבסיפו םצורכיה לש יבנ םאד ךוצרי ללהאכי םג יבעל .חיים יגיבור תהמעשיו לש םגרי םמוכני רלוות לע ישת םעיניה ןלמע תפרוס םלח שוי םרשעי םהמנצלי ,זאת וכמ רבסיפו י"שנ :הנוודים" ח"אוכי םרחמי ןואת ךל בשו םלח ךא אל םבחינ לתקב 'אותו ותמורת ראעקו ךל םג תא ןהעי ,השנייה" ראומ רהסנדל טלחיי תהביקור תהחברתי הברור :כשמש םהעשירי םמנצלי תא .העניים אל אפל ,שמזונות רובעיק ,לחם תכאבי-אבו ןהמזו יבסיפור םהע םהגרמניי ,האלה םה במוטי חוזר
.  וזה דיסו ןמגוו דמאו המבחינ ,חומרית-גופנית סכבסי רהמוכ בהיט םלקוראים-מאזיני תמראשי ההמא ,התשע-עשרה ךא רעשי םג הברמ תנפשי לכסמ רלחס 'רגשי טובהחל טבול דמאו םג בכרע ירוחנ ,לאמת הלאמונ תולחוויו לש תמודעו תעצמי .עמוקה תב"ארוח "האל רנאמ :מפורשות ו"איננ םמבקשי ןמזו יארצ 'עוד השלוש <<ילדים והשביענ ,האלוהים םג ותחנונינ ואנ ויזכ ,למענה" הכתשוב ,לאם עשנמנ הממנ הומילדי ןמזו .חומרי אנוש ןהמזו תבמעשיו םהאחי

 םגרי קמרת אאפו המכמ הוכמ .היבטים

 תמעשיי חהמפת ץבקוב וכול אהי ח"מפת ,הזהב" ההנחי אלקור חלפענ תא תהמעשיו ,כדימויים םהתובעי תהיענו דמצ ןהדמיו .הפעיל גבשל קעמו ףבחור אמוצ רצעי חמפת :קטן ם"במקו ישמצו ,מפתח בחיי םג להמנעו .להימצא" ףלבסו אמצ תא ,המנעול ,ניסה הולמרב להמז םהתאי ול .המפתח א"הו בסוב םפע ,אחת הועת ועלינ ןלהמתי דע חשייפת תא


 םאוכלי לאצ םגרי


 ןגליו
338-337 
ממשימותיו
.  יאחר ןהכישלו תמתרככ הההורא רבדב םהצו תוההימנעו תמשתיי ןיי
,  רומות ולאות ,"כל-אדם" תדמו העלומ תנטול יאפיונמעמד
,  ,רכוש עמקצו וא תתכונו תמיוחדו כלשהן
,  אל קר תלשתו לולאכוכחפצו
,  אאל םשהלח ןוהיי אל יתמעטו
.  לכ םאד · ראמו ל לגאו תא ההנסיכ וא ךהנסי יהפנימ ושל תבכוחו ועצמ
,  םא עבסיו נוצרי
,  לאצ ,גרים וא םג :יהודי 'ר ןנחמ במברסל בכת רסיפו הדומ רביות
,  ת"ב ךהמל ,שבאבדה" ווב
,  ךמתו והיכרות ההטוב לש להמקוב יהיהוד םע תמקורו ,הנצרות ןהיי םמרדי בלבד
,  ךא עהמס ועצמ אהו ךדר תאזוטרי תלגאול ,השכינה הב הבמיד אשהו הגאול .עצמית

 דב"הש לבע ששלו תשערו "הזהב אנמצ ןמזו ןמעניי
,  םא םג ימשנ תבעליל ,המעשייה תהמושת םג אהו לע תיסודו .נוצריים המעש קבתינו דשנול לבר-מז יכ איצ רלאווי םהעול תוכיפ ההשלי לע .ראשו ךלמל ענוד דשהיל דנוע תלשא תא ובת ,לאשה ךא לבגל ומוצא יהחברת תהנחו אהו םזומ ולהורג רומניח הבתיב אשהו חמשל לע יפנ םמי .עמוקים וכמ המש ורבנ םג דהיל ההז ואינ עטוב אאל איוצ עלמס .התבגרות ובעלומי לנתק וב ךהמל בשו םוהפע רמשג וביד במכת רסגו ז<הרמ הלמעש דדו ךהמל הבאורי יהחת אל םייעל אמהקור ,העברי> לשע ופי שי גלהרו תא אנוש .המכתב םבינתיי חהצלי רהצעי לבכ תזא תלשא תא תב המלך
,  ךא בהתחיי אלהבי ךלמל ששלו תשערו ומראש לש דהש .בגיהנום ובדרכ תלתופ אהו לנתק שבשלו ,בעיות םשא חיבטי ןלפותר
,  ויעזר ול

 .במשימתו ,אחת עמדו היבש

 רבא ?השוק ,שנייה עמדו ץע

 םהתפוחי םהמוזהבי ואינ חמצמי


 ועכשי ואפיל ?עלים בואג :תפוחים חתפו למורע עמופי רכזכו רבסיפו ,"שלגיה" להמטפ יביופ הובקנא ההמשחית ואות
,  וכמ יפר ןג ןעד ך<שהפ ,לתפוח> זרמ ךלכ אשל יד עביד ךוצרי םג תתכונו ,נפש רמוס הואמונ יכד שלהשתמ וב ."נכון" םתפוחי במזה שי תבמעשיו םגרי למכביר
,  ךבדר לכל יכדימו שלמשאת-נפ .נכספת ,ושלישית רונחזו תלשערו השד
,  עמדו שאי תהמעבור בחיי טלשו חלנצ םולעול אל ?ישתחרר ןהיי בשחר רבבא ,הוא ,שוב ודמ לש .ישוע חהתפו אהו לגלגו במוטי יפר ץע ;הדעת וואיל שאי תהמעבור אהו לגלגו יגרמנ לש ןכארו
,  טמשי תהמעבור סלהאד המהמיתולוגי ,היוונית עהמסי יבנ םאד ךבדר לכל ןבכיוו דאח דבלב לע יפנ ,לתה רנה .השכחה וסבת לש דהש תעוזר רלצעי רבסיפו קהמצחי םוהמקסי דבמיוח ,הזה תומחלצ מה
w ד ףהעיי יוהעצבנ

 םהמתנמנ הבחיק תא :התשובות הקרפד תיושב תבתחתי רבא ןהיי שוי

 הלחסל
- אהי ההמרעיל תא היין
.  רעכב רג שבשור ץהע ו םג תא םמכרס קהספ הוהטומא ההז ךצרי גלהרו יכד ץשע תהדע בישו תלשא .פרי לאצ שאי תהמעבור תבולט תההתוודעו ,הנחוצה תהכר םפתאו ההמוביל תא להמובי ועצמ ,לגאולה הושמ תא שהאי עהר ובמקומ לש שהאי לנטו :ההכרה ךהמל ןהחמד ףיחלי תא שאי ,המעבורת ענ דונ חלנצ ןבי םהחיי םלמתי שכעונ לע מעשיו
.  ןכמוב
,  אל דהש אהו ש"האי "הרע רבסיפו א,אל המלך
,  אוהו ששייענ ובגורל לש שאי .המעבורת ההמשימ ,השלישית השאיננ הקשור ןבמזו
,  המסביר אאפו תא במוטי ןהיי

 ןמוב עמדו והשתרבב בכמוטי רמוכ בהיט תמהמציאו רהייש .לסיפורים

 םבסיפורי ,אלה יכבסיפור םע םרבי ,אחרים ןאי רהמדוב לע לבע םהחיי

 ועצמ אאל לכסמ עהרש דשיר ןלטמיו תתח אמש תהזוללנו תהחומרני

 ושל עצמו
.  עהרו
זr~נ  בלטו ןוניזו וממנ םובמקו םגדיי ,טעימים ידימו

 הלאנרגי ההמפעיל תא הזאב-השטן
,  עתשבי ואות ןבאופ יהומאופת קר

 תהחומריו ההגס לש האבנים.
2  םהסיו יהאלטרנטיב הל"כיפ "אדומה

 שמדגי אדווק תא יהפיתו יהרוחנ תפחו תבדמו ,הזאב אהמבי הבגרס וז

 ידבר המאפ אלסבת בעצמו
,  אוהו ירוחנ תפחו םג שבשימו בבמוטי

 :המזון ז"א העל חרי תהנקניקיו ובאפ
),"(  ךוכ קהחלי ול גמהג רהייש

 ךלתו תהשוק ההגדול .וטבע"
3  םהסיו ןהראשו הנוט קלחז תא טההיב

 יהרוחני-נוצר םומעצי תא ידימו םהלח ןוהיי זהנרמ בהיט הבמ השהילד

 ההתמימ המביא ,לסבתא ראזכו םללח שהקוד להמסמ תא וגופ לש

 עישו ןוהיי
,  אשהו דמו
.  טטקס םהסיו השבי
,  ןהמתו ריות
,  קמחז תא

 שפירו רהסיפו טבהיב יהגופנ יוהנפש לש ההתאוו .לבשר

 תב"שבע ,העורבים" רסיפו

 רעתי ןמזו רמוז
,  למקל בא

 תא ובני ושיהפכ ,לעורבים

 יכ ד~ ימ ההטביל ושהי

 םאמורי אלהבי רנשב

 םבידיה ומר ב תלהיטו

 אלמל תא .הבקשה תעמוס

 תרגשו האשמ תיוצא ההילד

 םלחפש יאחר השגדל .מעט

 אהי הלקח ,איתה םכרבי

 ימגיבור ,גרים םג רכיכ

 םלח עלמס שהחיפו העצמי
, 
 בהמעוצ עכמס שחיפו לש

 .האחים שהשמ ךבדר

 תמתואר תכ"טורפ םילדי

 "קטנים חוהיר ח"מרי רבש

 .אדם" קר םהכוכבי

 םידידותיי הכלפי בוכוכ

השחר
,  ידימו ,לתקווה ןנת הלילד קשו לש תתרנגול יכד חלפתו הבעזרת תא רה .הזכוכית םהאמנ קר רבש יח ליכו חלפתו תא רהחומ ,האטום ההקש קוהחל וב םמוסתרי םהאחים-העורבי ?המכושפים קכשהשו האבד ,לילדה רוברו םג :מדוע יכ האיננ רבש המבשר
- אהי תחותכ תא האצבע ההקטנ תופותח הבעזרת תא ההר
.  אל יד רבבש .תרנגולת צריך
,  זכנרמ יבאקרא הלכאור ,קודם רבש םאד יכד עלבצ תפעולו תמאגיר ,מסוימות קור ךדר הבשר השל בהמוקר תמיטהר ההילד .מאשמתה רמאוח ריות ה"אכל תפרוסונ למכ תצלח הולגמ תלגימונ למכ "כוס לש תשש ,אחיה ןעדיי .בהעדרם םבחוזר לשוא לכ דאח דואח :מהם י"מ לאכ "מצלחתי? ה<רא םג הב"זהב תושלוש (הדובים" ןסימ הלפריצת לש ,אינטימיות ,כמוזכר אאל ןשכא טמובל ןהפ .הרוחני ןה ההילד ןוה האחי םה תקורבנו ,אשם םשגאולת הטמונ ןבמזו ,הקודש ובגופ וובדמ לש .המושיע רלאח השהקריב ההילד עאצב המבשר ךובכ השטעמ ,ממזונם אהי תחולק םאית תא םגורל םכעורבי הומזדה .איתם קר ןלכ
,  וכמ ,ישוע אהי חתצלי ללגאו .אותם ההגאול ההמלא ףמהכישו הבא קר רכאש םהאחי םמעניקי תלאחו ,הכרה הכסליח :וככפרה ה"כ ןיית ,אלוהים ושאחותנ התהי ןכא ואיתנ
,  ךכ אתבו .גאולתנו"

 רסיפו הדומ תמבחינ שהשימו בבמוטי ןהמזו ןוהיי אהו ""העורכת ווב םלוג להגוא דהמיוע לש ההנסיכ טמע ןיי םונרד ךוכ לנכש תבאח
 למרץ-אפרי

 והתפוחים של שתי המשימות הראשונות. 

 במעשיות גרים  נמצא לא  מעט מזונות  מאגיים בלתי שגרתיים כגון  עלי "רפונצל", כשם המעשייה: לב וכבד של ציפור כדימוי לרצון להפנים  מקור עושר ושפע.  סלט כרוב  מיוחד הופך את אוכלו לחמור ומופיע  גם כשיקוי  ב"חלום ליל  קיץ" מאת שקספיר. פשטידת חרקים מופיעה 

 ב"האריה והצפרדע",  ונמצא גם  דברי מזון  שבתוכם מתחבאים  אגודלי ואגודלוני
,  כמו נקניק  או מזון  מעוכל ב~ךש של פרה.  מי שאוכל נחש  לבן יזכה  להבין את שפת בעלי החיים,  כמעט כמו ר~"
9 ל~נג" לחששן  בהארי פוטר לציון  ראויים גם בני  אדם כמועמדים  מוצלחים לאכילה,  ובדומה לסיפורים על קניבלים  אמיתיים <כבר אין
,  הם נגמרו!  אכלנו בעצמנו את האחרונים>, בשר אדם נועד ככל הנראה יותר לצוני פולחן מאשר לתוספת חלבונים. "אוקרלו" של גרים, למשל
,  מספר על  טורף אדם ועל אשתו
.  יצורי פרא תת אנושיים · אלה ניזונים מאנושיותו של בשר האדם כדי 

 להתקיים. למרבית המבוכה, ובגלל תחבולה 

 מוצלחת של הנערה  שהגיעה לאי  אוכלי 

 האדם וחיתה  מועמדת להיזלל  עד מהרה, 

 אוקרלו הזקן  אכל במקומה  את אחד  מבניו. 

 בעוד תחבולה ספרותית בסיפור  המצמרר הזה 

 משתמש המספר  העממי כשהנערה מדברת 

 עם 
ttפדן
,  מועמד טבעי  יותר להיאכל מאשר לנהל איתר שיחה. ב"השודד ובניו", נמצא גרסה גרמנית נאה לסיפור באודיסאה על  פוליפמוס הקיקלופ,  ענק טורפני  שעורמת  אודיסאוס גברה עליו.  מעשיות אלה · זוועתוני על אכילת  אדם רובם  סיפורי הרפתקאות  ומתח, שאינם מגיעים לעומקם של סיפורי  חניכה כמו  "מן הערער": סיפור בלהות  אלים, אפל
,  נוצרי עד אימה ומורכב, בו  חוזר ומופיע הפזמון "אמי
,  היא הרגתני,אבי
, 
 הוא אכלני.""  מפי ילדון  שנטבח בכוונה  אך נאכל  בשוגג, ועתה התגלגל  בציפור השר את השורה הזאת.  מוטיב אכילת הבן  מופיע כידוע  גם  במיתוס אטראוס ותיאסטס כבסיס  לאורסטיאה של אייסכילוס,  אלא 

 שאצל גרים  מובלטים גלגולי  הבשר <הגוף>,  הנפש והרוח. 

 מזונות קלים יותר לעיכול הם דייסות למיניהן
,  בעיקר המתוקות,  המחממות ומזינות  ומזכירות גם את ה:לד
1 ת. הרבה דייסות מתבשלות  במעשיות גרים,  והמעניינת בהן  היא זו  המזהירה מפני שפע רב מדי
,  "הדייסה המתוקה". שורה אחת מדגימה היטב את המתח הרב הצפון  פשוט הזה: · לגמרי · בסיפור הלא הסיר המשיך לבשל "כמו  רצה להשביע  את העולם כולו
.  חיתה מצוקה גדולה  ואיש לא ידע  מה לעשות.""  וכך  מתגלה פער עצום  בין מחסור נורא לבין שפע, שהוא רע כמעט כמו המחסור
.  קודם שהעולם כולו כ
1 סה דייסה,  חזרה הילדה שידעה את  צופן ההפעלה ובעיקר את צופן עצירת השפע: "סיר קטן
,  עצור!" 
 והמעשה מסתיים  בהומור: "מי  שרצה לחזור  אל העיר  היה צריך לאכול  את דרכו  לשם", יש  כמה רבדים בסיפור
,  אחד מהם מזהיר
,  ברוח משהו · פרוטסטנטית
,  מפני הישג שאינו  תוצאה מעבודה 
- ואז מה יעשו 

 בני אדם כל היום?  כפי שמוכר גם מ"סולון  בלוויה" מאת תיאודור הרצל
,  המספר על  המצאה שתספק לחם לכל
,  או ב "שלושים וחמישה  במאי" מאת גרמני אחר
,  אדיך קסטנר
,  המתאר חברת  שפע אמריקנית.  היבט אחר ב"הדייסה  המתוקה" מזהיר  אפוא מפני  שפע בלתי  נשלט,  מציף, אולי  גם מבחינת משמעותו הרוחנית,  המתאימה מאין  כמוה 

 לימינו אנו
,  ובו קם המשל על נמשלו
.  תחילה הדייסה  היא אכן דייסה,  אחר כך  מסתבר שהיא  עודף, בזבוז  איום ושפע מיותר
,  מסוכן וקטלני  יותר מהמחסור
.  שפע רצוי
,  הזוי ומכושף של מזון העניקו האחים גרים לקוראיהם בשולחנון
,  שאם אומרים  לו היערך
,  הוא עורך את עצמו במטעמים הכי  טובים שאי פעם תזכו  לאכול ובמשקאות גם. השולחנון
,  או הדלפקון הזה מופיע כארבע-חמש פעמים בסיפורים, מסמל קרן שפע בחברה  ענייה מרודה: "כהרף עין  היה השולחן עמוס מאכלים כה טובים,  שהפונדקאי לעולם לא היה  יכול להגיש וניחוחם ערב לנחיריהם של  האורחים". הגזמה מסוימת בכמויות של מזון  נפוצה גם היא,  האיש  ששתה מרתף  מלא יין  ואחר שאכל הר  של לחם  ב"אווז הזהב". 

 פה ושם  זוכה האוכל עצמו להיות גיבור פעיל
, מואב · אנושי ש במעשיות.  סיפור מחריד אחד מספר על נקניק-דם ונקניק כבד שהיו בידידות, ובסיומה <של 

 · הידידות> נקניק-הדם רודף אחרי נקניק

 הכבד וסכין  חדה בידו
:  "אילו לי  היית, כל  כך רציתי  בך!" תרנגולת צלויה,  שבן אינו  מוכן להתחלק בה עם אביו הופכת לקרפדה גדולה הנדבקת לפרצופו
,  ועתה הוא  "נאלץ  להאכיל אותה יום  יום, אחרת חיתה טורפת  את פניו:  ולכן נדד בעולם ללא מנוח",  בשתי שלשות של גיבורי  · מעשיות ברנסנס למחצה ממלאים  מקום מרכזי  גרגר שעועית  · ונקניק. חבריו של רגגר השעועית הם אניץ

 קש ופירור-פחם,  עמיתי הנקניק  הם עכבר 

 וציפור. אלה הרכבים-ליהוקים מצחיקים ואבסורדיים כשלעצמם, אך עד מהרה  העלילה מסתיימת בסוף  טרגי. הפחם טבע  והקש נשרף,  אבל גרגר  השעועית ניצל 


 בזכות חייט  עובר אורח שתפר אותו  "ומכיוון שהשתמש בחוט שחור
,  יש מאז  לכל גרגירי  השעועית תפר שחור", אחד הרבדים בסיפור מתייחס, כמובן
,  לתופעה מוכרת  בסיפורי עם, כלומר להסברים היתוליים מדוע יש לג'ירף צוואר ארוך או מדוע  יש לגרגר שעועית "תפר" שחור. 

 "פרידר וקתרליזכן"  טעון ועמוס מזון  במיוח.ד המעשייה נפתחת בתיאור  מפורט של ארוחת נקניק  בחמאה ובירה,  שמכינה קתרליזכן  לפרידר בעלה ועד מהרה מרמז ברורות על בזבוז משווע, על רשלנות מטופשת  ולעומת זאת  חפה לחלוטין  מהתנצלות. כדי  לחפות על ארנון  הבירה שנשפכה, בעקבות הכלב שסחב את הנקניק וקתרליזכן רדפה אחריו ושכחה לסגור את ברז הבירה, היא מפזרת שק קמח לייבוש המשקה. היא רודפת אחרי נוכלים ששדדו זהב מהרפת שלהם, אך מיד מזדהה  עם פצעי  האדמה שהותירו  בה חריצי  עגלת השודדים:  "מתוך רחמים  לקחה את החמאה ומרחה  את ערוצי  הדרך מימין  ומשמאל כדי  שגלגלי  המרכבות לא  ילחצו כל כך.  וכשהתכופפה ברחמיה,  נפל והתגלגל  מכיסה חריץ גבינה במורד ההר". כדי להחזירו
,  היא שילחה עוד ועוד  חריצי גבינה בעקבות הראשון. לכאורה בזבזנותה מעידה על כסילות מובהקת, אבל
,  אולי בדומה לסיפור <הנפלא> על "הנס בר-מזל", המוותר שלב  אחר שלב מפעים  על הבלי  העולם הזה  <כולל מזון>  למען השתחררות,  כמעט בודהיסטית  באופיה, מחפציותו החומרנית של העולם, חבוי  גם  כאן רובד נוסף.  ב"פרידר וקתרליזכן",  מתבזבזים להם בשפע מרהיב  גם אגסים,  גם חומץ
,  ופרידר מגלה אהבה סבלנית לאין קץ
,  אם גם 

 גליון 
338-337 
1 
 םג עליד ץע ,הדעת וואיל זאגו תבמעשיו ,גרים רבעיק יאגוז ךמל
,  םדומי תחיצוני חלמו יהאנוש
,  בולרו םמרמזי םג לע עיד ימאג .ואזוטרי עיד ""תפוחי םהול תא בעיצו ודמות תהפנימי לש הגזל
,  עיד ""אגוזי םמתאי .לגרטל אאלמל החית ההזקנ תמעוניינ ללאכו תא ,הילדים אל החית המכשפ .רעה עהרו קהעתי השל םהתאי יאול םלעידני םמוקדמי הבתולדותי םהרוחניי לש האנושות
s  ,ועתה הבתקופ תהתובע תהתמודדו ,מודעת תשכלי אול תמאגי בלבד
,  רעב הזמנ לש .הזקנה עהרו קזקו ןלמזו זמא דומתמי ןולכ אהו לנטפ לא .הטוב ךלפיכ הזקוק ההמכשפ לב"הנז "וגרטל רלבש ,הילדים םהמסמלי רבהקש הז תא המ רשחס הלזקנ תבאמ
- אל ןמזו יגופנ וא ינפש יהמצו הל עבשפ ל<שתאכ תא תהבי ,שלה ,למשל לכול ומשמעויותי תהפסיכולוגיו
- םשלעתי ןה תמחליפו תא תשפ םהדימויי תבמעשיו ןבז'רגו פרוידיאני
,  ייונגיאנ םואחרי
•••(6 
 םחסרי הל עיד ,ואינטואיציה המ
 חשמוכ בהיט םג המנפילת חבפ תשטומנ
 הל לגרט ריש ילפנ רהתנו
 .הלוהט

 יאחר תשרפ ,המכשפה דעו
 שעונ יהומאופת חבנוס ר"בו הכר
 וויחפרנ לוייפו תבשח ,יפעל" בשו ןאי
 םבסיו ךהארו טוהמפור ך"בדר "הביתה םשו
 רזכ

למזון
,  רשכב העש תא ושל
,  .והיטב
 יאב ןבאומ ןמבחי :יפה ,"הילדים
 ושהתגבר לע תהחוויו תהקשו תבבי ההמכשפ
 אול ויצא םפגועי מדי
,  םמביאי החזר
 םלבית םג תאוצרו ושהוציא ךמתו ההחווי
 .הקשה

 ןייתכ םשאוצרותיה האל םה םהכלי ושרכש תמהתמודדו הקש וז
,  יואול יזוה ההתובנ ההעמוק לע תסכנ יהפיתו לוע לסב .הנטישה יאול תהאוצרו ויתממש םבאימהות םובאבהות לש והגיבורים". םבינתיי םהילדי ,האלה םשה ואנחנ
,  ועבר עמס םטעי אומופל םבמקו להיאכל
,  עמס ושחלק ,מחמדים אל וכול .ממתקים םא םה אל מתו
,  םה םחיי דע םעצ םהיו .הזה
·:· 
 תהערו


1.  תהאגדו ךמתו ההמהדור תהעברי :של תמעשיו םהאחי ,גרים ףהאוס ,המלא תספריי םפועלי
1994,  ,בתרגומי .ש"ל


2.  הכריסטיאנ 'לוי ת"אגדו ךבחינו יאנתרופוסופ 'ומשמעותן" לאצ ימיר ךברו ,<עורכת> םוה םחיי רבעוש "ואושר. תספרי םפועלי



2006,  'עמ
23• 

3.  הרא םג ןשמעו 'לוי ה"כיפ ,אדומה ימ עיד "חייך? י'על ,שיח' ץהקיבו דהמאוח
1993,  'עמ
143-133• 
Gaston Bachelard, The Poetics ofSpace , Beac:on Press, Boston 1969. 
s.  לע יפ ףרודול שטייבו
,  :ראה
The Wisdom ofMeyer, 
Fairy Tales, Floris Books, Edinburgh 1981 
6.  הרא וברונ םבטלהיי 'הפרוידיאני 'למשל ןבקסמ לש תאגדו ןותרומת ולהתפתחות תהנפשי לש 'הילד םרשפי
1980'  'עמ
129  .ואילך


7.  לאצ גהפסיכולו יהיונגיאנ יאב ןבאומ ת'שערו בהזה לש 'השד תאגדו םהאחי םגרי יכרא דלצ להאפ לש ,הנפש ןמור
2005,  'עמ



•100 
35 
 למרץ-אפרי
2009 

 תאווילי למדי
.  עבקט םמקסי תמתנמנמ ןקתרליזכ הבשד תבע רקצי יאחר ,הסעודה תומטושטש תחולמ · ןעדיי · תגוזר תא ,בגדיה וכאיל המתער תומתמזג עבטב בהסוב .אותה ה"כשהתעורר ןקתרליזכ יאחר השינ ,ממושכת העמד העירומ הלמחצ הואמר :לעצמה ם'הא יאנ אהי וז וא אל ?אני ,אחה וז אל "אני! עבמס רקצ ךומגוח רלבירו הזהות<הגופנית
?  (הנפשית? אהי המגיע ,הביתה תשואל תא רפריז םא אהי .ב"פנים" אהו ראומ שכן
,  אוהי :אומרת ,"טוב םא ןכ
,  חבטו ישאנ רכב "בבית תויוצא בשו שלחיפו .עצמי אהי המנס ףלהצטר תלחבור ,גנבים ,ואלה יאחר השהכריז ו"באנ "לגנוב לקב םע ,ועדה םרוצי םמשו המ רלהיפט הממנ םושולחי האות שלתלו תלפ .בשדה םש ההתעצל ףלהזדק רוהכומ רשעב בחש ושזה ןהשט ובכבוד טהמחט .בלפת ךכ ךבער רנגמ :הסיפור ןקתרליזכ ההתגלגל בשטן
,  לאב ןשט ,מצחיק יבזבזנ
,  יחופש שומחפ
- יולדעת תאח םהנשי ,המשוחררות תהעצמאיו תהיחידו תבאמ

 המבחינ תמגדרי תוחברתי יבסיפור .גרים

 רסיפו ירצינ ריות ומקודמ אהו ל"הגז

 ,וגרטל" ושרוב קעוס רבחוס יקיצונ לש

 ןמזו דמצ אחד
,  ףבעוד ןמזו דמצ ישב םובילדי ןכמזו
- .כשיא רהסיפו חנפת תבתמונ :קשה בלחוט ,עצים ילשנ וילדי םולאמ תהחורג <<כמובן א"ל ההי אאל טמע םלח רלשבו .רעבונם" ההאקספוזיצי תמתפתח הבשיח ןבי שהאי ולאשת

 םכשהילדי ושנאלמ המאימ םמאזיני תלמסקנ ,האשה תהמוצג תכנובע רממחסו .נורא םא אל חנשל תא להגז לוגרט רליע ףונוסי ללכ דאח םמה תפרוס םלח
).•.(  ו"ארבעתנ ענגוו .ברעב" יאחר ןהניסיו ןהראשו רלהפקי תא םהקטני ביער
,  םמוצאי םהילדי םדרכ הבחזר ,הביתה כזכור
.  בושו םמשולחי םמש תלמרו בש"מוט ההי ואיל תחילק תא תפרוס םהלח ההאחרונ םע .ילדיך" ההמצוק תמתקשר רבסיפו עבמוד הובהדגש היתר הלמעיל ןבאמו יהבסיס רביות יבחי המשפח הולעמד הנקל לש םהא ,<הנוטשת ,החורגת יכ םא תאמיתי אל החית תנוהג ךכ
.••(  וולחולשת תהאישי תוהמוסרי לש בהא .<האמיתי> ןאי התמ םשהילדי םרואים-הוזי תבי םשל ושכול אוכל
,  הבשונ תמהבי םשהקיא ומתוכ
,  הריאליזצי המבריק ילדימו בהרע הוהשלמ תבדיוני הלמצוק .ממשית המ קשמחזי תא להגז לוגרט םבחיי םה יגרגר ריע ו"שמצא לע "האדמה ידימו ןלמזו ישמימ
,  ן~ ,ממש הבמסכ ארצית
 ,אדמתית טכמע חבנוס ת"וברד להט לע ההמחנ הליל דיר ןהמ "עליו ר<במדב :י"א
9(,  רכלומ ןכמזו תאיכו ןוסימ קמובה הלהשגח .אלוהית רתיאו עהשפ קהמתו לש תבי ההמכשפ דמשלים-מנוג רלמחסו תבבי יהמקור לש .הילדים ,הגזל תהדמו תהרציונלי ריות ,ביניהם םטוע גמהג לוגרט ה"נעמד דלי ההשמש הוהתחיל םלכרס .בה" תבי אהו םלעתי ידימו ,לגוף
4  גוהג למסמ אאפו תא ,הראש ,השכל .ההיגיון ןהחלו אמבט תא רהקש רהמפריד-מחב ןבי ץהחו ןובי ,הפנים ןובעניי הז תמצטיינ .גרטל דבעו להגז להשכי ללהובי תא םהשניי הבבטח תמהבי סההרו לא תהבי קהמתו ןבהיגיו ושל
,  לגרט התהי ימ אשתמצ הבאינטואיצי הותבונ תמאגי · רגשית תא ךהדר .חזרה רלאח ההטעימ תמבי ןמזי
,  קמתו ךא יאשליית ובאופי המזמינ ההמכשפ תא םהילדי הלארוח הלכאור תריאליסטי :יותר ב"חל תולביבו רבסוכ
,  םתפוחי .ואגוזים" בחל זמרמ בלחל םהא ,הביולוגית אשל החית .לילדים ,הלביבות םבאות ,ימים והי חלבט .מותרות םתפוחי ,קשורים כאמור
, 

 מצד וה 

~~~~~~~~~-~~ 
 עמוס לוותו 

 מןספום, ספרום, אוןןעום 

 דלותה של הישראלית 

 ספרו של פרופ' גלעד צוקרמן ישראלית שפה יפה 
- שכותרת המשנה  שלו היא "אז איזה שפה מדברים הישראלים?" <עם עובד
,  עורך הסדרה:  ניר ברעם 
2008(- מלא ויצים <בדיחות ביידיש>. כבר בפתח דבריו  ניצבת אנקדוטה מבדחת שמטרתה להדגים את טענתו המרכזית:  יום  אחד הגיע הנשיא השביעי של מדינת ישראל
,  עזר וייצמן ז
" ל לקיימברידג ז 

 לראות את הגניזה הקהירית
.  כשהוצג לפניו מלווהו
,  פרופסור (גוי) לעברית
, 
 שאל אותו וייצמן 
" מה נשמע?
"  הפרופסור הנכבד לא הבין על מה וייצמן 

מדבר
.  מכיוון שלא  ידע  יידיש, פולנית, רוסית
,  או ישראלית
,  לא היה  יכול 

 לנחש את משמעות שאלתו ("מה נשמע?") שהיא תרגום בבואה מיידיש של  הביטוי וואס הערט זין <עמ' 
11(. 
 זו התורה כולה של פרופסור צוקרמן על רגל אחת: הפרופסור  מקיימברידג' ידע "עברית", אבל לא ידע "ישראלית", המבוססת, לדברי  צוקרמן ואסכולתו
,  על היידיש ועל שפות זרות נוספות, פולנית ורוסית,  שהערר לתוכה מחדשי השפה העברית במאה התשע-עשרה, שמוצאם ממזרח אירופה. מסקנתו: העברית והישראלית הן שתי שפות שונות, האחת שמית והשנייה אירופית, ומכיוון שכך הן ראויות לשני שמות  שונים, זו "עברית" וזו "ישראלית". הריץ הזה מזכיר לי ויץ אחר שנהג לספר דן בן אמוץ על יהודי אחד שניסה להבריח קפה בתור מזון לציפורים. אמרו לו במכס: הרי זה קפה! אמר להם: ירצו יאכלו
...  שמע אותו פרופסור יקה אחד שהתערב ואמר: כן
,  אבל בברזיל יש באמת זן של ציפורים שאוכלות קפה. 

 כשם שידיעה חסרה היא מקור אי-ההבנה נריץ הראשון
,  כך ידיעה יתרה  היא מקור אי-ההבנה נריץ השני
,  שהוא, לדעתי
,  המקרה של גלעד צוקרמן
,  פרופסור לבלשנות באוניברסיטת קווינסלנד
,  בריסכן  אוסטרליה, שלפי הנאמר על גב ספרו "פרסם מאמרים וספרים ביותר  מעשר שפות" <וזה ספרו הראשון בעברית>. הוא פשוט יודע יותר מדי  בלשנות ופחות מדי היסטוריה יהודית <כפי שהעירו בצדק במאמריהם יצחק לאור ב 'הארץ' וישראל בוטל ב'ידיעות אחרונות'), הרלוונטית כל כך לנושא שבו הוא דן
.  ידע עודף זה שמור לרעתו ומושך אותו לכל מיני טענות סרק סרות  טעם. קראו, למשל, את הכתוב בספרו תחת סעיף שכותרתו "ישראלית: 

 מקדמת ונא או מדנ"א אחר?" עוד ויץ מתחכם שם נאמר: 

 אי אפשר להתייחס לעברית 
"שהוחייתה
"  בסוף המאה ה
19"  ובתחילת 

 המאה ה
20- כאילו חיתה המשך ישיר של העברית מקדמת דכא
.  שכן הישראלית היא בעלת דנ
" א אחר 
]...[  כינוי השפה הזו 
"עברית
"  אינו שגיאה
, 
 אך זה מטעה
. האם
, למשל
,  השחקנית ההוליוודית האלי ברי היא 
"שחורה
"? 
כן
,  היא 
"שחורה
",  אבל מפני שתמיד מתייחסי ם אליה כך
.  אנשים לא 

 יודעים שאביה
, ג
1 רום ברי
,  הוא אפריקאי אמריקאי ואמה ג
1  ודית ברי היא  לבנה 
]...[  אין זו טעות לומר על האלי ברי כי היא שחורה
,  אבל מבחינה גנטית 

 זה שטחי ומטעה
.  בדומה לכך לכנות את הישראלית עברית בלבד חושף סדר 

 יום  חברתי מורכב
.  ישראלית היא אמנם עברית
,  אבל לא רק עברית 

 <עמ' 
28-27( 
 דוגמה זו לבדה מראה עד כמה מחטיא צוקרמן את הסוגיה שבה הוא 

 עוסק. לפי ההיגיון שהוא מציג צריך היה לקרוא לשחקנית "השחורה" 

 האלי ברי בשם אחר 
- "בת תערובת", "מולאטית", "צבעונית" וכדומה, 

 כפי שמכנה צוקרמן בהמשך את העברית 
- שמות שבלי ספק חיתה 

 דוחה <ומה יא~ר על אובמה>. צוקרמן אינו מבין כי "שחור" זה לא 

 עניין גנטי
, בלשני
,  אלא בחירה תרבותית. והוא הדין לגבי העברית. 

 "שטחי ומטעה" הוא לקרוא לעברית ישראלית ולהתעלם מההיסטוריה 

 הארוכה והמורכבת שלה. 

 עיסוקו של צוקרמן הוא בטכני ובטפל
•  הוא שואל
, למשל
,  תחת איזה 

 קטגוריות לסווג את הישראלית: האם היא "שפה מתוקננת" <המבוססת 

 על דיאלקטים מקומיים, שהפכה תקנית>? האם היא "שפה קריאולית" 

 <שפת פידג'ין או לשון תערובת שנוצרת בעקבות כיבוש או מסחר 

 משתי שפות מדוברות ונרכשת על ידי הצאצאים כשפת אם>? האם 

 היא "שפה מעורבת" <שפה טבעית, בניגוד לשפת מחשב, שנוצרה 

 משילוב שתי שפות קיימות כמו המדיה לינגואה באקוודור
,  שאוצר 

 המילים שלה ספרדי והדקדוק שלה קצ'ואני>? וכן הלאה, על פני עמודים 

 שלמים, עד שמרוב עצים לא רואים את היער. 

 נתרכז, אפוא, בעיקר. צוקרמן מדבר על שלוש גישות במחקר ביחס 

 לעברית. הראשונה קרויה בפיו "האסכולה המסורתית-טהרנית" הסבורה 

 כי העברית המדוברת היום בפינו היא העברית השמית הקדומה, העברית 

 המקראית שהוחייתה. בהשקפה זו החזיקו בלשנים ידועים כחיים רבין 

 וחיים רוזן
,  אולם צוקרמן סבור כי זהו "מיתוס" ששטפו בו את מוחנו 

 <עמ' 
39(. 
 הגישה השנייה קרויה בפיו "האסכולה הרוויזיוניסטית". היא מתנגדת 

 לזו "הטהרנית" ורואה ביידיש את אמה הורתה של הישראלית, כלומר 

 שפה אירופית שבסך הכל החליפה <רה-לקסיפיקציה> את אוצר המילים 

 שלה. הוגה האסכולה הוא הפרופסור פולי וקסלר מאוניברסיטת תל 

 אביב, הטוען כי הישראלית היא בכלל שפה סלאבית שלתוכה חדר 

 אוצר מילים עברי
.  "דובר ישראלית הוא למעשה דובר יידיש שבמקום 

 להשתמש במילים ביידיש משתמש במילים עבריות" <עמ' 
44(. 
 במאמר מוסגר אומר כי למקרא דברים אלה הייתי אמור לחוש כאותו 

 גיבור של מדלייו שגילה לפתע שהוא מדבר כל חייו פרוזה <כלומר 

 יידיש> מבלי שידע זאת. לפני כשנתיים נרשמתי לקורס ללמוד יידיש 

 בבית ליוויק וגיליתי ששפה זו קשה לי ביותר והיא רחוקה מן העברית 

 שאני יודע כרחוק ממנה הגרמנית שממנה באה. אפילו צוקרמן כותב 

 שם בקשר לטענה זו של וקסלר ,כי "במקרה של הישראלית מתעוררת 

 בעיה, שכן גם מערכת הפועל שלה, שהיא חלק חשוב מהמורפולוגיה 

 של השפה ולא רק אוצר המילים, היא עברית. 

 הגישה השלישית היא גישת מחברנו הקרויה בפיו "האסכולה ההיברידית 

- ישראלית כשפת כלאיים". גישה זו מציעה פשרה בין "הטהרנים" 

 לבין "הרוויזיוניסטים", וכפי שצוקרמן מגדיר אותה "ישראלית היא 

 שפת כלאיים יהודית אירו-אסיאתית בעלת שתי תורמות עיקריות, 

 גליון 
338-337 
 יידיש ועברית" <עמ' 
46(.  בדברי ההסבר הוא מוסיף, כי דוברי ישראלית מדברים שפה המבוססת הן על שפת האם של מחיי השפה <יידיש> והן על עברית ספרותית. הישראלית לפיכך היא "הכלאה לשונית" שיש לה זוג הורים <יידיש ועברית>, בניגוד לטהרנים ולרוויזיוניסטים הסבורים 

 הורית שהוריה הן או עברית או יידיש. · כי היא שפה חד

 וכאן אנו מגיעים, להבנתי
,  ללבה החלול של התיאוריה הצוקרמנית  הנשענת על שלושה עקרונות: עיקרון ראשון
,  שפה מתה לא ניתן להחיות והעברית חיתה שפה מתה במשך 
5017  שנה <עמ' 
45(.  עיקרון שני
,  מאפייני השפה של האוכלוסייה המייסדת קובעים את טבע השפה הנוצרת <עמ' 
49(.  עיקרון שלישי
,  דוברים ילידיים  של שפת אם אינם טועים <עמ' 
56(. 
 התיאור ההיסטורי שהוא מצייר בהתאם מדהים 

בפשטנותו
.  צוקרמן כותב כי סופו של מרד בר  כוכבא בשנת 
135  לספירה מסמן את הקץ הסמלי · של העברית המדוברת: כי מאז ועד המאה התשע עשרה לא שימשה העברית כשפת אם, עד אשר יהודה ויחד עם אחרים יצר את · קם אליעזר בן השפה הישראלית החדשה, שהושפעה משפת האם של מחרשיה, כלומר מיידיש ומשפות סלאביות  <רוסית, פולנית.> הדובר הראשון שדיבר ישראלית  אבי · כשפת אם ממש היה איתמר בן
,  בנו של  אליעזר בן יהודה, שנולד בארץ ב
1882-•  הישראלית שבפיו <וממילא בפי כל דובר ילידי>  שונה מן העברית שקדמה לה, ולכן אין לתקן עוד את לשונו בהתאם לכלליה, כי דובר ילידי אינו  טועה <עמ' 
20(. 
 תמצית זו מתבססת על שני מושגים: "שפה מתה" מכאן ו"שפה מדוברת" מכאן
,  הממצים כאילו את כל האפשרויות. מה לעשות, אבל שניהם אינם תופסים לגבי העברית ובוודאי שאינם נכונים מבחינה היסטורית  <צוקרמן עצמו מסתייג ואומר כי העברית חיתה "מת חי" או "יפהפייה  נרדמת"). שהרי בכל אותו פרק זמן בן 
1750  שנה שהוא מונה, שבו חיתה כביכול העברית "שפה מתה", חיתה בעצם "שפה חיה" מאוד והיצירה הלשונית והספרותית שנוצרה בה הוסיפה לפרוח ולשגשג. כך נוצרו העברית המשנאית, העברית התלמודית, העברית הרבנית, העברית 

 הפרשנית והעיונית <מרש"י ועד הרמב"ם), העברית השירית המפוארת  של שירת ספרד,העברית הקבלית והעברית החסידית, וכמובן העברית  של תקופת ההשכלה ודור התחייה על גדולי יוצריה בעת החדשה, ולא  מנינו את כולם. בין אם חיתה מדוברת ובין אם לאו
,  אי אפשר לומר  עליה שחיתה "שפה מתה", חיתה זו שפה שקראו בה, כתבו בה, חשבו  בה, וגם ציטטו בעל פה פסוקים מן התפילה, מפרשת השבוע, מההפטרה  ומהיצירה הספרותית המגוונת. שלא כמו "הקריאולית או שפת פידג'ין",  דוגמאות חביבות על בלשנים, שהיו אולי שפות מדוברות אך לא כתובות  ובוודאי נעדרות מסורות ספרותיות מפותחות, העברית חיתה שפה 

 עשירה וחיה שלא הפסיקה להתפתח. ממילא לא חיתה כאן שאלה של החייאה, אלא לכל היותר התעוררות, ולא בכדי קרא נרנו לכתב העת שהוציא בלונדון "המעורר" כאשר עניין ראשון במעלה עבורו חיתה 

 העברית <וראה אניטה שפירא בספרה החרש כרכר 
- סיפור חיים, עם  עובד 
2008(. 
 מיתוס נוסף אהוב על בלשנים וגם על צוקרמן הוא לומר כי "העברית" ו"הישראלית" הן שתי שפות שונות עד שאין דוברה של האחת מבין  את דוברה של האחרת <כפי שביקש להדגים באנקדוטה שבה פתחנו>. זוהי
, כמובן
,  שטות גמורה. כל ישראלי משכיל יכול לקרוא ולהבין כל 
 אחת ממיני העברית השונות שמנינו
,  טוב יותר ממה שיכול אנגלי  משכיל להבין את שקספיר
.  זאת ועוד: צוקרמן מתארך את ראשית היווצרותה של "הישראלית"  עם אליעזר בן יהודה 
)1922-1858(  ואף "מוקדם יותר, במהלך תקופת ההשכלה בשנים 
1880-1770  עם יוצרים כמו מנדלי מוכר ספרים שתרמו  להיווצרות הישראלית". לפיכך ראוי לשאול: היכן בדיוק עובר קו  הגבול בין העברית לבין הישראלית? האם כל מה שנכתב לפני כן הוא  עברית וכל מה שנכתב אחרי כן הוא ישראלית
?  ומה, למשל
,  יאמר לנו צוקרמן
,  על שירו המפורסם של ביאליק 'צנח לו זלזל' <צנח לו זלזל על גדר וינום 
-/  כה ישן אנוכי: 
/  נשל הפרי 
- ומה לי ולגזעי,/ ומה 

 · לי ולשוכי?) שנכתב בארוסה ב
1911  האם הוא שיר בעברית או שיר בישראלית
?  שני חלקים מרכזיים בספרו מקדיש צוקרמן  לנושא "ההשפעה הדקדוקית של היידיש על הישראלית", אבל פרקים טכניים העוסקים בעיקר בשולי ובטפל <מאחר שגם לדעתו עניינים  מורפולוגיים מרכזיים כמו מערכת השם והפועל  בישראלית נותרו כפי שהיו בעברית>. הוא עוסק, למשל
,  בשאלת "ההגייה" <עמ' 
84(  הספרדית והאשכנזית של מילים כמו "חכם" ו"חוכם":  ב"מלאי העיצורים" <עמ' 
85(  כמו ק, ט, צ, ת,  ואחרים שהשתנו בעקבות היידיש ק"< העברית  מבוטאת בישראלית כמו כ [דגושה] שמקבילה  לצליל ק ביידיש" וכדומה>: ב"מבנה ההברה" והתנועות <עמ' 
90<:  בשאלת "מלעיל ומלרע"  <עמ' 
92(  כאילו עברית היא מלרעית ויידיש  מלעילית <ומה על כל משקלי הסגול והפתח 

 בעברית?>: ב"אינטונציה" ("האינטונציה הישראלית דומה מאוד להנגנה  היידית העולה ויורדת בשאלות ותשובות" עמ' 
95(.  אבל איני רוצה לעסוק בפרטים אלה, אלא לעמוד על העיקר. החטא  שחוטא צוקרמן
, לדעתי
,  הוא כפול: בראותו בישראלית שפה שונה 

 הוא גם מנתק אותה מעושר רבדיה ההיסטוריים, וגם מכשיר את 

 השיבושים <"עשר שקל", "שתי ילדים", "אני יגיד לך" וכדומה> בטענה שדוברים ילידים של הישראלית אינם טועים <עיקרון שלישי
,  כזכור>  ואינם כפופים לכללי הדקדוק של העברית. התוצאה היא דלדולה של השפה בפי דובריה כפי שאנו רואים, עד שקשה לעתים לומר ש"ישראלית שפה יפה". השיבושים הללו מגובים, כמובן
,  בתיאוריה מדעית. ראה למשל הפרק "עם דגש או בלי דגש" <עמ' 
92(  שם הוא מסביר לנו שכאשר הישראלים אומרים כיבסתי <בכף רפויה כמו חיבסתי>  זו לא טעות, מכיוון שבישראלית <בהשפעת היידיש> "הגאי החיכוך"  לא עובדים כמו בעברית. איני בלשן מקצועי
,  ובכל זאת אני חושב שזה לא עניין של "הגאי חיכוך" אלא של בורות ושל עצלות. דוברים צעירים  אינם מבטאים הברות שלמות <אומרים, למשל: מה יש'ך? במקום מה  יש לך? וכדומה> לא בשל קושי להגות עיצורים מסוימים, אלא פשוט  מתוך עצלות ורישול
,  או במעין סלנג. כאשר אני שומע בטלוויזיה או ברדיו כתבים מדווחים על "אנשים לקודים בהריסות" <כוונתם: לכודים>,  אני מצטמרר. הסיבה לא בהגאים אלא בכללי דקדוק שאין יודעים. אנו אומרים "כביסה" בכף דגושה אבל "לכבס" בכף רפויה: אנו אומרים  "בוא לכאן" בכף רפויה אבל "צא מכאן" בכף דגושה ואין בכך כל  קושי. אולם מי שאינו לומד את כלל הדקדוק, אך טבעי שישבש. שיבוש שבלשנים מכשירים בטענת "דוברים ילידים אינם טועים".  ועוד דוגמה: צוקרמן כותב על "הסינתטיות" של העברית לעומת  "האנליטיות" של הישראלית <עמ' 
97(.  כוונתו שהעברית היא שפה 

 מרץ-אפריל 


 אוהב את המשוררים הדו-לשוניים." זאת הסיבה שלמדתי את שתי  השפות. איך  אפשר להיות  יהודי ולא להכיר את שתי שפות היסוד  האלה?" <עמ' 
119(.  הרי לך קביעה מפורשת: שתי שפות יסוד, עברית  ויידיש, ולא שפת כלאיים מעורבת אחת, ישראלית <שיצרה כביכול  ביידיש בערומה מן  העברית>. במקום אחר הוא  מספר על  טקס יום  השנה לביאליק  שבו קראה הישראלית שהרה בלאו שניים  משיריו של  ביאליק. הוא כותב: "הקריאה שלה אגרסיבית, ראוי היה לה להיקרא  'סערה' ולא שהרה. אני  חושב על מה שאמר לי  דורי מנור: הישראלים  משימים עצמם כלא יודעים  שביאליק כתב עברית  בהברה אשכנזית" 

 <עמ' 
124(, 
 ואני שואל: היכן כאן "ההנגנה" היידית שצוקרמן מרבה לדבר עליה  ושלדבריו עברה מן  היידיש אל הישראלית
?  לילך נתנאל בפרקי יומן  הקרויים "מוהלת את העברית בטיפה אחת מרה" כותבת על ארבעה שבועות של קורס יידיש באוניברסיטת וילנה, או גוסט 
2008.  קטע היומן  מן השיעור הראשון' מבליט את חב יגור בין  שתי השפות:  לשון · "אדבר קצת מאמע יתומה מאם, רק אם תרשה לי  הילדות העברית הישראלית שלי 'המחוננת בישיבת מולדת, המתעמרת  בזיכרון גלות" <עמ' 
128(,  נתנאל חשה בהבדל  שבין שתי השפות,  הישראלית היא  שפת המולדת  והיידיש היא שפת הגלות; שוב,  בניגוד 
הזיtל  של צוקרמן  הסבור שלא רק שאין  ביניהן שום ניגוד' אלא שהן  שפות זהות.  בתחילה "עם  הישראלית שלי  אני אילמת ביידיש  הזו", 

 איה ,תבתוכ קרו טאל טאל הלח תוברקתה םע 
 קוחצה .ןושארה קוחצ" ןושאר .שידייב גדגדמ 
 תא "םיינישה 'מע>129(,  רובעכ םייעובש איה רבכ השיגרמ רתוי .חונב איה :החוטב שידייה" תעדוי תירבע לע היווב לבא ".תמתוס הסכמ תא תירבעה .רפעב לת .ןכאמ ארומ "ןבאה 'מע> • !רה 
130(.  דוגינב ןמרקוצל שיגדמה תא המהלאשש ....--...  
 תירבעה ןמ שידייה 'רוכזכ> ימוגרת" :"האובב 
 המ" "עמשנ- ומוגרתכ :שידיימ סאו" טרעה <"ךיז 
 העיבצמ לאנתנ לע המ הלאשש שידייה ןמ 
 ךופהל לתל,תוברוח  :תירבעה לת" "ןכאמ- 
 'דחפל תויהללעב  ;בירחהל ארומ" "ןבאה- 
 .ארומ 
 תא תפוקת הנליו הלש תמכסמ :לאנתנ ךכ" ועווג 
 ימי הנליו םירופסה ".ילש יואה ןגנתמה הזה ינאש 
 לכב תאז אל הרזול.  תב תיב אל .תיבב ךכ יתרמא 
 הרומלילש.  אוהו טיבה ילע הלעמלמ רמאויל.  
 ,ונ המו .שדח סאו זיא "יינ 'מע>132(,  
 תררושמה ןויס 'ןיקסב תדילי ,הנליו תבתוכ תא 
 יעטק ןמויה הלש ןכיה"> רבוע לובג ("?ןוחרקה 

 בתל אביב  בין ספטמבר לאוקטובר 
2008  בתקופה שבה נולדה  בתה  נעמי ובחודשים  הראשונים לחייה.  אצטט מיומנה  רק קטע קצר.  השאלה  שמעסיקה אותה  היא שפת האם: "בדור  של סבתי 
- חיתה יידיש  שפת  האם של מרבית  האנשים; בדור  של הורי 
- חלקם דיברו  אותה, לפחות  כשפה שנייה,  וחלקם רק הבינו  קצת. בדורי 
- מעטים, כמוני'  מבינים  קצת, מעטים אף  יותר לומדים אותה מחדש" <עמ' 
135(.  אין ספק ששתי השפות הללו הן שפות אחיות, בנות לאותו עם. ובכל  זאת שונות.  אילו צדק צוקרמן בתזה שלו' לא היה צורך ללמוד יידיש  מחדש, כי  כל דובר  ישראלית היה  יונק אותה עם חלב אמו
.  מה שבבירור  אינו כן.  מקובלת עלי,  אפוא, יותר  ההשקפה הרב  לשונית והרב  תרבותית  של '!רה' על פני  זו הבלשנית של צוקרמן.  ועוד יש ב'הו!'  דברים יפים  רבים <למשל' שירים  מאת קטולוס  מתורגמים 

 בעלת מבנים  מחוברים. למשל הצורה "ראיתיה"  <מה שקרוי 
 קבדקדו המסורתי כינויי הפועל>. לעומת מבנים מפורקים "אני ראיתי 
 "אותה בישראליות. הבלשנים מעדיפים את הגרסה האחרונה, כי היא 
 ההגרס המדוברת, והעדפתם היא תמיד שפת הדיבור' אבל אוי לה 
 הלשפ <כלשהי> שאין לה שפה גבוהה ספרותית, להיתלות בה. מסקנתי 
 'שלי מספרו' היא פשוטה: ישראלית היא פשוט עברית משובשת, שאם 
 אל נדאג לטפח ולשמר תלך ותדרדר עוד 
 .יותר

 לבסוף, מילה אחת על אג'נדה.  צוקרמן מכריז  בפתח ספרו  כי אין 
 ול אג'נדה פוליטית במחקרו. אפילו זה כך מבחינה סובייקטיבית, 
 יהר בפועל הוא  מצטרף לספרים  כמו מתי ואיך  הומצא העם היהודי? 
 לש פרופסור שלמה זנו  שיצא לאחרונה  הטוען כי  היהודים של ימינו 
 םאינ אלא כוזרים שהתגיירו
.  ממש כשם  שהעברית אינה  אלא יידיש. 
 ןצוקרמ מצטרף בספרו  זה לאותה ספרות מחקרית שמבקשת לנתק את 
 ףהרצ ההיסטורי ולעקור את היהודי משורשיו
. 

 על יידיש  ועברית ב'הו!'  מס' 
7 
 הוכחה נוספת למופרכות  הטענה הצוקרמנית  <שישראלית היא 
 שיידי שרק החליפה  את אוצר  מילותיה> נמצאה לי  <בעקיפין> בגיליון 
 ןהאחרו של '!רה' מס'
7.  המדור המרכזי  בגיליון זה 
 שמוקד ל"יומנים אישיים".  למשימה הזו  התגייסו 
 הארבע מהמשתתפים הקבועים של כתב העת: ז'יל 
 ,ורזיה לילך נתנאל, סיון  בסקין ומשה סקאל 
 י<אנ אתמקד בשלושת הראשונים בלבד' 
 םהעוסקי

 ביידיש>. 

rגב:r; ..ו
c;חr

 ז'יל ורזיה הוא סופר צרפתי ומנהל ספריית יידיש  בפריז. בקיץ האחרון שהה בתל אביב לשם איסוף  חומרים לרומן  חדש וניהל  יומן מסע בו  תיאר 

 את רשמיו  מהעיר ומאנשיה,  מאווירתה 

 התרבותית ומן  העברית המדוברת  בה. גם יומנה 

 של לילך  נתנאל <שפרסמה לא  מכבר את 
 הספר הראשון המצב העברי)  נכתב במהלך 
 תשהו קיצית בעיר זרה,  וילנה בירת ליטא, שם 
 השהת לצורך קורס  אינטנסיבי ביידיש 
 הבאוניברסיט המקומית. קטעי היומן של המשוררת סיון 
 ןבסקי נכתבו אמנם בתל אביב,  אך רוחה  של 
 ,וילנה עיר ילדותה, מרחפת עליהם כל העת. 
 'בקיצור שלושת היומנים <להוציא סקאל> נועדו 
 שלהפגי את התרבות  הישראלית עם תרבויות  זרות, 
 אשהי המגמה הקבועה  של '!רה' ובמיוחד, הפעם, עם תרבות 
 .יידיש ז'יל ורזיה בא לכאן כדי לכתוב את הרומן החדש שלו על סופרי 
 שיידי בוורשה בין שתי מלחמות העולם. חיש מהר מצא את דרכו לבית 
 קלייווי "מושב עמותת הסופרים  והעיתונאים היידיים"  שם מתקיימים 
 'כזכור גם קורסים ביידיש  לישראלים <ובאחד  מהם השתתפתי גם  אני' 
 ןכמצוי למעלה, ונוכחתי  עד כמה ישראלית  ויידיש רחוקות זו  מזו>. 
 הורזי כותב ביומנו:  "אחת הסטודנטיות  שואלת את הסופרים  מדוע הם 
 ובחר לחיות בישראל? אלכסנדר שפיגלבלאט עונה לה בחיוך:  החלפנו 
 גסו אחד של אנטישמים בסוג אחר" <עמ' 
118(.  שאלה ותשובה  שאינן 
 תמעידו דווקא על קרבת יתר
. 
 בהמשך מספר  ורזיה על השעות שבילה בספריית בית אריאלה, 
 תבקריא המשוררים הדו  לשוניים, ביאליק, אצ"ג ואחרים ורושם ביומנו: 
 י"אנ

 גליון 
338-337 
 מלטינית בידי שמעון  בוזגלו>, אבל  אנו 
 קנסתפ במה שהיה חשוב לנו
. 

 ביוגרפיה חתרנית 

 א. 

 עמוס קינן' פסל' צייר' סופר' בעל 
 רהטו הסאטירי "עוזי ושרת"  בשנים הראשונות 
 רלאח קום המדינה, עיתונאי ידוע בשנים  שלאחר 
 'מכן בן שמונים ומעלה היום, חי עדיין כאן 
 'בינינו אולם בשכחה  גמורה מאז  איבד את זיכרונו
• 
 רעייתו' חוקרת  הספרות והקולנוע נורית 
 ץגו בספרה על דעת  עצמו <עם עובד' ספריה 
 ,לעם
2008(  שהוא במידה רבה  על דעת  עצמה, 
 תמשחזר ארבעה פרקים מתקופות חייו 
 תהמוקדמו באמצעות ספריו' יומניו' ראיונות 
 ,פרטיים מקורות היסטוריים ובעיקר באמצעות 
 הכישרונ

 הגדול. התוצאה  היא טקסט  מרתק הנקרא בעניין רב. עם זאת איננו  פטורים מלשאול  מה טיבו ומה פשרו?  אין זו ביוגרפיה  של ממש, כפי שאנו תופסים בדרך כלל מושג זה, ולא  רק בשל  היותה חלקית  מאוד' אלא  בעיקר משום  שהיא כתובה מתוך ריחוק מרבי <תקופת חייה שלה עם קינן' ארבעים וחמש שנים, אינה  נכללת בה> ומבליטה צדדים שליליים באישיותו <כאדם דוחה, שוחר  ריב ומדון' שסולק  כמעט מכל מסגרת חברתית שבה  נמצא> לא  פחות  מצדדים חיוביים. למעשה  אלה פרקים מדגמיים, מעין סוגיות נבחרות בחיי הדור והתקופה שהיא מבקשת לחשוף מתוך מגמה חתרנית. שזו  חיתה כוונתה עולה גם מדברים  שאמרה בערב השקת  ספרה בבית ביאליק:  "כתבתי את  הספר הזה גם מתוך קנאה גדולה בדור ההוא שהפעמונים צלצלו לו. דור שהאמין במלכות שמים עלי אדמות, צדק מוחלט, עולמי  ולאומי' יהודי ואנושי  כאחד" ('ספרים' 
12.11.08(,  אמנם פחות מכל  יש בספר  משנה אידיאולוגית סדורה של  גיבוריה <כנענים, לאומנים, ציונים, מרקסיסטים, קוסמופוליטיים ועוד כהנה וכהנה סתירות השוכנות לעתים באיש אחד> על "מלכות שמים עלי  אדמות", אבל  יש בו קולאז' מורכב  של דעות, פרצופים, דחפים, שאיפות,  חלומות ואכזבות של  בני הדור'  "לוחמים ומגשימים"  ביום השני  לאחר  קום המדינה. זהו דור שהעשייה  מאפיינת אותו' כשם  ספרו הידוע של  משה שמיר' מדריכו של קינן בתנועת השומר הצעיר' במו ידיו על  אחיו אליק  שנהרג במלחמת  השחרור. הדחף  לפעול, התחושה  כי בידינו הדבר לעשותו ולעצבו <מדינה יהודית, עברית, או דו לאומית> והכל תלוי רק בנו, היא זו שפועמת בלב הגיבור ובלב הזמן. על רקע זה  נוקטת המחברת  מהלך כפול: גם נותנת לדברים אלה ביטוי וגם מבקרת 

 אותם וחותרת תחתיהם. 

 ב. 

 סמליות כפולה זו נחשפת  גם בלשון  הדימויים של  הספר. שני  דימויים מנוגדים חולשים על שלושת חלקיו הראשונים <ולמעשה גם ברביעי' תקופת פריז שלו' אך בו לא אעסוק>: הדלת הנעולה מול הדלת הפרוצה <בכוח הפצצה>. שלושת פרקי החלק הראשון ("סמטת לאן א' סמטת לאן )"'ב קרויים בהתאם: "הבית הנעול" <עמ' 
13(  "הבית עדיין נעול" <עמ' 
57(  ו"הבית נותר נעול" <עמ' 
74(,  הספר עצמו נפתח בהתדפקותו של  עמוס קינן המבוגר' שזיכרונו כבר  בוגד בו' על  דלת זרה ונעולה ברחוב אחד העם 
134  בתל אביב. מסתבר ששם  היה בית  המשפחה בילדותו' 

 הבית אליו הוא מנסה  לשוב עתה. אולם גם ילדותו 

 המוקדמת עומדת בסימן הטראומה של  הבית 

 הנעול: 


 באחד באוקטובר 
19 39,  כשחזר מפעולה בשומר 

 הצעיר מצא  אותו סגור
.  הדלת היתה נעולה
,  בפנים 

 שררה דממה
,  וההרגשה הראשונה כאזעקה דקה
: 
 כולם נעלמו
.  אף אחד  לא נשאר
.  ואז אימה
:  מישהו 

הרג
,  מישהו רצח  אותו ואחר  כך פוצץ את  הבית 

 <עמ' 
15(, 

 כמעט כל סיפור חייו בעתיד מקופל כאן בשורות 

 אחדות: הבית הנעול' האימה, הרצח, הבית 

המפוצץ
.  מתברר שזהו בעצם  סיפור שירש  מאביו' 

 יעקב לוין' כמו היבטים אחרים  בחייו ובאישיותו
• 
 אביו הקומוניסט'  המהפכן' פועל הנב יין' 

 שפעמיים נפל מפיגום ודעתו נשתבשה  עליו' ומאז 

 אינו חש  עוד בביתו בבית. הוא מתגעגע  לאוהל 

 של גדוד העבודה בעין חרוד ולחברו אלקינד ששב 

 עם חבריו לרוסיה ממנה בא אף הוא. גם התמונה בה חוזה הילד עמוס 

 כאשר אביו נלקח בכוח למוסד לחולי נפש שבו אושפז מאחורי דלת 

 נעולה עד  יום מותו'  נאחז בשולחן  שבחדר' מתנודד ונופל <עמ' 
51( 
 מכילה אותם  אלמנטים. דומה  שעמוס קינן ירש מאביו את  רוחו הבלומה 

 והכלואה, אך  גם הגדושה  אוצר בלום של  מחשבות וידיעות. מבחינות 

 רבות הוא אף  הולך בדרכו  ונעשה פועל בניין' מהפכן' מעריץ  של 

 גדוד העבודה.  אבל את  הבן מציינת  גם נחישות  אדירה שאין באב 

 לפרוץ את  הדלת הנעולה ואת הסגירות המקיפה אותו. תכונה אישית 

 זו עולה  בקנה אחד  עם רוח התקופה, כפי שעוד נראה, וגם עם  מה 

 שמגלם אותה יותר מכל 
- הפצצה! 

 הפצצה מלווה אותו לאורך חייו: במעבדה  ביתית שהקים  בביתו בנעוריו: 

 בימיו במחתרת  לח"י וכן בפצצה  שנחשד כי הניח לימים בפתח ביתו  של שר התחבורה בממשלת  ישראל ד"צ פנקס בשנת 
1952'  שעליה אף  הועמד לדין
.  אין ספק  שנורית גוץ מודעת  לסמליות של  דבריה כאשר  היא מתארת  את המעבדה בביתו אחרי שסולק מבית הספר במילים 

 הבאות: 


 הזעם מציף ושוטף ומוצא לו אפיק
,  בסופו של  דבר בין התמיסות
,  המלחים 

 והחומצות במעבדה המאולתרת
,  ששינתה בינתיים את  תפקידה. עכשיו 

 זוהי מעבדה  לייצור פצצות תבערה
...  הניסויים אמנם  לא צולחים
,  אבל 

 הפצצה שלא  נוצרה אז במעבדה  תמשיך לבעור עוד שנים <עמ' 
69(, 
 ג. 


 עם רוח בלומה שכזאת  המבקשת לה דרך לפרוץ החוצה, אך טבעי  שקינן הבוגר ימצא  את דרכו לארגון המחתרתי הקיצוני לוחמי חירות  ישראל' לח"י שבו  נעשה חבר במאי 
1946.  זה הסבר  שאנו מספקים  לעצמנו בהעדרו של  כל הסבר אידיאולוגי או פסיכולוגי מצד  המחברת,  כשם שאיננה מסבירה גם מדוע שינה את שם  משפחתו מלדין לקינן' וחבל. החלק השני הקרוי "כלבי הכפרים הרחוקים" עוסק בתקופה זו בחייו
•  עמוס נמצא  עתה בירושלים, מאוהב במיקח מהפלמ"ח, אך בז  לחבריה המתכנסים  אצלה שאינם די אקטיביסטים לטעמו
.  "שום דבר  לא יישאר מהם, רק  רמץ של  מדורה ושארית  קומזיץ שנחרך",  הוא  אומר לה. בלח"י לעומת  זאת, מוטלות  עליו מיד  משימות אלימות  לרוב: שוד  לצורך גיוס כספים, הוצאה  להורג של  בוגדים ופעולות  טרור של  ממש כמו הרג 
12  חיילים בריטים  ך 
5- אזרחים ערבים. גם  חלק זה מחולק בידי המחברת  לשלושה פרקים הקרויים בהתאם  "מותו 

 מרץ-אפריל 


~ 

 של אפרים"  <עמ' 
111(,  "מותו של דוד"  <עמ' 
152(  "מותו של חננאל"  <עמ' 
176(  על שמם של שלושת חברי  לח"י אשר מסיימים כעבור שנים את חייהם שלא בדרך טבעית, מי בהתאבדות ומי במוות בטרם עת  מסיבות אחרות.  כמו בחלק הראשון גם שמות אלה הם סמליים במידה  רבה, אבל נראה כי  המחברת בנוסף  לאדרת המספרת עוטה  עליה כאן  גם את גלימת החוקרת והשופטת המבקשת לחשוף מידע מרשיע חדש  שיערער את סיפורו  של "לוחם  חירות ישראל".  במקרה הראשון'  הפעולה בקטמון'  היא חוקרת אותו על הרג זקיף  ערבי ומנסה  להפריך את טענתו כאילו  הזקיף היה חמוש. היא טוענת,  כי "במצב כזה כשאתה רץ' גשם וחושך' אתה לא יכולת לראות אם יש  לו רובה". על כך הוא משיב לה: "אז את יודעת מה, אני לא הרגתי  אותו' כנראה מישהו אחר הרג".  אבל היא  לא מרפה:  "יכול להיות  שהרגת אותו  ולא היה  לו רובה" <עמ' 

161(.  וכן הלאה עד שלבסוף הוא אומר לה: "נורית, זאת חיתה מלחמה על החיים שלנו
.  אילולא היינו  מנצחים בה גם  את לא היית כאן עכשיו ולא היית שואלת את השאלות המטופשות שלך" <עמ' 
162(.  כל זה  בראיון פרטי בשנת 
2002,  חמישים 

 שנה לאחר  האירוע. 

 במקרה השני'  פעולת לח"י  בדיר יאסין' 

 היא חוקרת אותו על סתירות בנסיבות 

 פציעתו בקרב ועל  הרג אשה בכפר. גם 

 כאן היא  מנהלת חקירה  דקדקנית על פני 

 עמודים רבים  ויורדת לפרטי פרטים, עד 

 שגם במקרה  זה הוא אומר לה לבסוף: 

 "אני לא יכול  להגיד לך אם הרגתי אותה 

 עמוס קינן 

 או שהיא רק נפגעה, אני לא יכול לדעת.  נורית, זה  היה קרב ואני  נפלתי' אולי  אפילו איבדתי את ההכרה
...  ועכשיו תסגרי את הטייפ  או שאני הולך מכאן".  אין ספק כי מה שידוע כטבח דיר יאסין שביצע לח"י' היה אירוע חמור  ביותר שגונה מיד על ידי  היישוב המאורגן
.  עמוס אמנם מכחיש כי  היה טבח יזום ואומר כי היה שם קרב שמטרתו חיתה לשחרר את השכונות המערביות של ירושלים. לדבריו' היישוב המאורגן הוא שניצל את  האירוע והשתמש בו  כדי להביא לבריחת הפלסטינים מכפריהם. עם  זאת מהמשך הדברים ברור  כי השפעתו על חייו  חיתה רבה.  חננאל' חברו לפעולה, שנעשה לימים עורך דין מצליח, איבד את שפיות דעתו.  גם מקינן  לא הרפה  המקרה הזה.  "מי שפעם אחת החליט ובחר משהו כאשר לא חיתה לו ברירה, ירדוף אותו הדבר כל ימיו עלי אדמות, ללא כל אפשרות להתחרט וללא כפרה" הוא כותב <עמ' 
211(.  בהמשך ישיר  לכך מציינת  גוץ כי  לימים הפך ללוחם נחוש למען השלום והשוויון'  מן הראשונים שקיים פגישות עם ראשי אש"ף וגם הועמד על כך לדין.  נציין עוד כי דימויי הפצצה מול הדלת הנעולה, מופיעים גם בסיפור דיר יאסין שם השתמשו ב"פטרדות", פצצות שתולים על דלתות על  מנת לפרוץ  אותן. "כל פטורה יכולה לפוצץ דלת ברזל וגם את קימור האבן שמעליה" <עמ' 
189(. 
 .ו 

 פצצה חשובה  נוספת היא  עניינו של החלק השלישי בספר "היועץ 

 המשפטי לממשלת ישראל  נגד עמוס קינן  ושאלתיאל בן  יאיר". חלק 

 זה על שלושת פרקיו נקרא כסיפור מתח מרתק וכדרמה משפטית 

 מעולה. עניינו  פצצה שהתפוצצה ב
22- ביוני 
1952  בפתח ביתו  של 

 השר הדתי  ד"צ פנקס שהיה שר התחבורה מטעם הפועל המזרחי  בממשלת 
 ישראל. עמוס קינן  ושאלתיאל בן  יאיר נתפסו בשעה אחת אחר חצות סמוך למקום המעשה ברחוב רמח"ל 
6  בתל אביב  והואשמו "בגרימת קשר לבצע פשע שכוונתו לגרום חבלה חמורה ושעונשו מאסר עולם". בעת ביצוע המעשה היה כבר עמוס קינן בעל טור סאטירי יומי "עוזי  ושרת" בעיתון  'הארץ' שהקנה לו  עמדת השפעה יוצאת  מגדר הרגיל.  ואף שיכול היה  לבקר ולהצליף  בכל דבר  שיעלה על דעתו'  עדיין חש שאין די בכך. גוץ מציינת כי 
יצז:rב  הסאטירה שירה  לא הצליח  לבטא  מה שבאמת רצה לומר
.  "לא היה  אדם שלא קרא  את הטור'  אבל מעטים  בלבד הבינו'  או כך לפחות היה נדמה לו'  מה רצה  הכותב לומר".  העילה הישירה להתנקשות בשר התחבורה הדתי'  חיתה "חוק  השבת"  שכלל את הצעתו  <משיקולים כלכליים בכלל> לאסור על תנועת כלי  רכב בשבת. גוץ  מתארת את התגובות  השונות למעשה וכותבת כי 


 "מסכימים ומתנגדים  רואים 

 בזה הוכחה לחומר נפץ 

 שהצטבר בקרב  הנוער בגלל 

 הכפייה הדתית: אומרים שזה 

 לא עניין  של כפייה  דתית, אלא 

 של חופש  האדם". במקום אחר 

 היא מתארת זאת כאכזבת היום 

 השני לאחר קום  המדינה. 

 "במקום מדינת  הפלמ"ח יש 

 לנו עכשיו פנקס-טן
...  ומציעים 

 לפתוח במרד בדומה  לשביתת 

 הימאים ולקרוא  לנמרוד אשל 

 לשוב" <עמ' 
227(.  לא אתאר 

 כאן את כל המהלך המשפטי 

 המדהים המובא על ידיה  בפרטי 

 פרטים. אומר בקצרה, כי  קינן 


 ובן  יאיר  שתקו בחקירה  וכפרו באשמה. הם זוכו  בבית המשפט המחוזי 

 ואחר כך זוכו  בערעור של המדינה  לבית המשפט העליון 'שגייס את כל  חוכמתו המשפטית כדי  לזכותם. גדולתה של גוץ ואומץ לבה מתאפיינים  בכך שאין  היא מקבלת זיכוי  זה כלשונו. בפרק הקרוי "עדויות חדשות"  היא פותחת מחדש גם את התיק הזה  ובדומה לתחקירים שערכה לעמוס על הפעולה בקטמון ובדיר יאסין היא רוצה לדעת את האמת גם בפרשה זו
.  היא מנהלת חקירה חדשה ממנה עולה, לאחר חמישים שנה, כי  קינן ובן יאיר הם אכן האשמים בהתנקשות הפוליטית הראשונה בתולדות מדינת ישראל
.  לחקירתה החדשה היא  יוצאת דווקא  מתוך עיון  ביצירתו הספרותית של  קינן' מה שלא היה לנגד עיני השופטים שישבו בדין
.  "עיון בסיפוריו  של עמוס  קינן' המגלה את כמות הפצצות המתפוצצות שם, מחייב  בדיקה של עדויות  ואירועים נוספים"'  היא כותבת <עמ' 
311(.  היא  מצביעה על הפצצה הראשונה נגד  הבריטים בסיפור  "מתחת לפרחים" 
)1958(  ועל הפצצה האחרונה שבה מתכנן הגיבור  לפוצץ את בניין  הכנסת, בספרו את רהב בסופה 
)1988(.  ויש גם תיאור של התנקשות  בבן גוריון  ועו.ד הסיבות תמיד דומות, לא על מדינה כזו  חלמנו' לא 

 למשטר כזה  ייחלנו. רעיונות כאלה, היא כותבת, התגלגלו אז בארץ 

 כולה. "תחושה כללית שצריך לעשות משהו
.  לא ממש רעיונות.  חלומות 

 באוויר: מהפכה, תפיסת השלטון' פצצה" <עמ' 
316(. 
 היו הרבה דיבורים על "לעשות משהו" ואי הסכמה רחבה לעשות מה. 

 רבים מהמשתתפים באותם דיונים  <אורי אבנרי' בועז עבורן' חבריו 

 יורם וגידי>  מסתייגים כבר משימוש בכוח ונושרים  מכל העניין  שקינן 

 מוסיף לדבוק בו.  משנתו הרעיונית  אקלקטית למדי  והיא יונקת מכתב 

 העת "מחיינו"  של גדוד  העבודה, מהתנ"ך ומקפקא אותם הוא  קורא כל 

 גליון 
338-337 

 בוקר <עמי 
321(.  ייתכן שמקור  השיבוש,  וזו השערתי שלי
,  שהוא נעדר הבחנה  אבזז אלזן  בסיסית בין ספרות  לחיים. הרצינות  התהומית שבה  הוא לוקח  את עצמו ואת 

כתביו
•  איני יודע  אם לכך נתכו רנה  המחברת, כאשר  ערבלה בכתיבתה את  דבריה שלה  עם יצירותיו שלו
•  כשהיא רוצה 

0 

 מזבחים כחזירים בזהמה  זעם עזובה

T -: --T -: • •• -• • -: -• T : ••• 
 להסביר לנו למה  נתכוון בהנחת  הפצצה  ~זדחים ח;זרים עם  ~זןד;ת ז;~רים ~ת  ד~~ם  היא מצרפת  את דבריה עם ציטוט מספרו  עזה זנה ןז;הךת האזהרה  זרות זהירה  ז;ךמת ובמזרח 

-


-'." :· T ' : T TT : -T '."'." : T 
' 
-
 :ז 


את רהב  בסופה: "הוא ממשיך  לנסות לגייס 

: -


 ממערב תב;א הרעה רעב נשרפה בשערים של  עזה לעזאזל נחפז

T '." ' T T '' : ' T T T T T T -' 
 חברים חדשים
••.  ולפני הפגישה  הוא משרבט 

:
-
-
: -

"T : '." 
 סך~ן 
הן;הזr  ב; ;ג~דיר 
אוהזr  ו;ןה 
רן;חזr לזר
ri  ך~יןה זכות לנו

 כמה משפטים  על נייר
:  'לא יורע  בדיוק 

 מח. אולי להכריז על  מרר". אני רוצח  ~זד~ים ~~דימ;ת  ~~לי ן~!
ת;זזr~רiל:p ~ע,לי זכות  ~זר;ע מול  !~טוקים 

 לצעוק, עזבו חבול. בואו להתחיל  חבול 

 סךם ה~~ז~ ז~דת  ~ה 
fה~לג;'; ןה 
ליח~רi  ~ין פ;ע,לים  ל; 
wpי
n
·

 לי ל


'

 א 
f הי~ל;ת 


מחרש
.  אולי להכריז  על פשיטת  רגל. על 
f ל.~סם לע,~ל י;~ם ללח

.

 ם לל.
r. ם 
ליח~רifה~לג;'; ~ךלו  ~לרי ס
7P  לס~ה ח;ל~ים על ~ל~ר 

 חנינה כללית.  על אהבה חופשית. על תחיית 

 המתים' {את רהב 
5/46{"  <עמ' 
330(. 
 ;ג~לם 
זrיק~~ ל.
ry  ל ו;~ ללבש · ם ל.~כ לה;ליר 

 [הדברים באות  רגילה הם  שלה והדברים  באות מודגשת  היא מספרו  את רהב בסופה].  בערבול זה היא רומזת שקינן חי את  הספרות  כאילו חיתה  מציאות, או להפך
.  ורק כשהוא 

. ~ל.י ;ליד  ~לס~ה ללמד 
o/ ל;ם ~כ;ל 
 קן א י~~ל~
הל~זr  ;לריס ~~לו ג;ןלם  ל~י 
לזr~  ע;ז סז;ךעים  !סב !רסה 
ה~זr  רס~~ה 
ד~ה

 ~ל~ר 
fה~לג;'; ל


. 

0 

 נתפס הוא מתכחש  למעשהו ואף ומצליח 

 נחל גלב'ע ילדות מרעה  לא;ך הרכס  נעורים 

• : :• :• T : •: : • : --: • -
 להשיג זיכוי בשתי  ערכאות שיפוטיות. 
ן;רךpןס  ךךר ~דךך.רת ך;קך ןם 
f ע;ך~יו ~סךהד  י;ךך רסר 

 מאדים הא;ך בשדה  עגלים במעגל  ג;לשים משלהבים  סחרה 

:· : -: • T : •.. : • : T : --• T -: ·: T -T • : 
דת


 נראה שנורית גוץ <רעייתו>, מסרבת 

 לאפשר לו לצאת מזה בשלום. בסופו של 

.
 ס~סע;ת ר;ך~ת ד~ל:ם ~זןק;ת 
:p ~ל ~ךלק  סערי ע;ך; ז;הר ;גד~ר;ן 

 דבר היא חושפת  את הערבדה כי אדם בשם 

 יעקב חרותי
,  הוא שסיפק  לו <אז> את  חומר 

 לרגעים נרגש  עתה רגוע נגש בלהג; לנג
. ע בגלגל ע;למ; המלגלג לכל

: T ' -T T -T : ' ' T : ' 
T : '' : -: -T -: -: -: ' -: 
הנפץ
,  והוא נאלץ  להודות בכך  <היום> בחצי 

 ~~גיע 
f~~יי
w ~~לו ד~ה ף~;נ~ ~~~גזים  עת ה~י~~~ ~~לה ה~~
f ~זדח !י 

 פה <עמ' 
321(.  אבל עוד לפני כן היא 

 לחם נכלם ממלמל  תשלום חל;ם אלם בע;למ; הבעלם לבת; שב;לדה שם  לחש עת דשה 

T T '' -T T T: '.' ' : T ·::·: -T : '' ' -: : -'' : -: T : ' -T 
 מייסרת אותו בדברי תוכחה  שאומרת לו 
זrJi לים ;גזק~חים
w רייליי ~~זקיל  ס;בול ל~~ א~~ ה;לר 
לpזל·  חברתו באותם  ימים גילה: "אם  עשית 
~זp~ר  דק 
:P~o/ ל ז;~ר ~ת ר~יי
W דעו ~~די 
f. רךת 
. רב 
~ 
r~ ל~~ ~ל
WליJrז~רio/ ם 


~ 

 מעשה, עשית  בעצם פעולה כדי לשנות דברים והאמנת בזה, אז מדוע לא עמדת 

 מאחורי זה ואמרת:  אני עשיתי  את זה, כיוון  שכך וכך?" <עמ' 
320(. 
9 ~ר 
o/ יי 
יריJrזv ם ל~~ר;ת ן

wם
w ם 


* 

0 

 רוח רעה  המרחפת בת;כ; הוא מצרה צאי 

• : :· -: : :· :· -: -T T 
 ~ו ל; ~י ~ריר הוא ת;ק~~~
7 ה;~י~ה ;מ~ע~

 צ;~ה ;ג~ללים ו;;~ ;ג
p רי~י ~ךארר  ~~לו:;בים ~~לו  באחרית דבר מנמיות  לב המסיימת  את  ~י 
לקלכt~  ~ת ד~לי
v ם ~ןק;ת  ~~לו ך~ל
v ר~ל 
תול~~רiזr 
את
vזrיי סר;
r, ת;;
f נכלצכלי רא
wר
vזrייww דה ~ת זקנ;נ:ו:ר

 הספר חוזרת גוץ לספר  על מצבו הנוכחי  של קינן
.  את רוב המילים שכח  ונותרו לו 

ז
. 
 ~ם ~סה 
:p ;ר ~~קש  ל~את ~י ~ין מ;~א ~ס~ר 
תאדזr~~~, 
 ל~

 רק שש  מילים. מילה  אחת היא "ירושלים" 

 ~ךארר ת.?.ל~~ ~ם י~~
vיrייvד~ה
w לר 
o/~9ת.?ר.
רiל9ייtוt פ;

. ר~ת ל~את  אבל האילנ;ת הלחים שהלכו מעלי זלגו מלים מעלי ע.ל לח!זי נזלו דמע;ת

T : : T --: '' -: '' ' ' : T -T '' : T '." ' --T ' T T -: 
 שהיא מעין תחליף למילה "בסדר", וחמש 

 מילים אחרות  במשפט עליו הוא חוזר מעת 

 לעת: "אני לא  עשיתי שום  דבר". כשסיפרה 
W ~ךעו ~ךלקו  ~ךמו~ית 
:pן~~ ם:~י.ע~ םי~~~ ~~בו 
ת;ז!~ךזrזr  ;~חוץ ~~חו  ל~י  לו יום אחד  על אמה  שמתה אמר: "אני לא 

 עשיתי שום דבר
•  אני לא  אשם", שורות אלה גרמו לי צמרמורת. איני יודע 

0 

 מה חשה  המחברת למשמען
•  אדם אמיץ
, 
 א, ז; ל


 א דק~ה ~י  !רות ל
J ק.ר ג;זךי לאט  זסב ~זרד

ל
· נועז, במלחמה  ובשלום, שלא  חשש מאיש,  יזרי לד~ן דד.ע
w ~זדע ~י ,;ע :זסי  ~ף ~ם  !ייק י~!עם  וכל מה  שנותר לו עתה  הוא תחושת  אשם 

 סד~ירים ~ך~ן ~ג;זן, ל'א דק~ה ~י  ןק !רות ל
J ק.ר ג;ךי ל~ט 
. רר וזרי לך~ן 

.

 נוראה והצורך להתנצל. 

·:· 

 ~ז 

 מרץ-אפריל 


41 
1 

42 


 סלפרי אל
 ינשלחת


 ןשמעו סבל

 קפר ךמתו רספ וזיכרונותי לש ןשמעו סבל ףכגו ןראשו ד'העומ עלהופי תבהוצא ץהקיבו דהמאוח

 למנה דהמשר עהופת עלשמו ישנרשמת הלהגיר לע יפ קחו רהוויתו לע תהאזרחו .העיראקית אהו ףא ףנז יב אשל ימצאת ןלנכו ץלהתייע ראית ילפנ תקבל .ההחלטה יהתנצלת םבמילי תמגומגמו אול יידעת המ דעו יעשו יאנ עלשמו ימפ סהבו .הגדול בקרו שלשלו םשני יעבדת ובמשרד לש רחב טהסנא יהעיראק אעזר םמנח לדניא בר .הנכסים התחיל דכפקי 'זוטר אממל תשליחויו ,בבנקים םרוש תהודעו םתשלו רשכ הדיר תלעשרו םסוחרי םבשווקי םהשייכי תלמשפח 'דניאל רובעיק סכמדפי לע תמכונ .כתיבה תא יעבודת ימילאת תבזריזו ,וביעילות םג אל ינרתעת רמלהעי ללמנה לע חניסו אל 'תקין וא לע תשגיא בכתי תבטיוטו םהמכתבי ושנמסר יל ,להדפסה אוהו ההי למקב תא יהעוות הבהבנ רוכעבו ןזמ ההי ףא ימבקשנ ןלתק המ השנרא יל שדור ןתיקו יבל עלהודי ול לע כך
.  ןמכא הוהלא ההי בלרו קמסתפ תבמסיר יראש םפרקי לע תפיסו רניי רומשאי יל תא חניסו בהמכת תכראו .עיני תהערבי ישאהבת תאהב שנפ אל ההניח יל רלהשאי תשגיא בכתי חוניסו 'מסורבל ףא יכ ימקבל ,המכתבים םרוב םככול םסוחרי ,בשוק אל והי להקה ןשיבחי 'בכך המ םג םשבחלק להגדו םבורי .גמורים

 יהתקדמות הבעבוד ההגיע ולאוזני לש רהסנאטו טשממע ההי רלסו 'למשרד אוהו שביק רלהכי יאות חושל תא ונהג יהפרט עלהסי יאות לא 'ביתו אהו ת"בי "דניאל יבפ ,הבגדאדים ןארמו יהיסטור לע תשפ החידקל
,  ושב חהתאר ךהמל לפייצ הראשון
,  יאב תהשושל ,המלכותית םבימי םהראשוני להכתרתו
.  אעזר םמנח לדניא ההי רהסנאטו יהיהוד דהיחי ,בסנאט השנתמנ יאחר תמו ואבי םמנח ,דניאל רחב טהסנא זמא ןכינו ההממלכ תבשנ
1921.  שאי ןקט ,קומה לבע המבנ ףגו ,צנום רשיע ןלב לדלי םועיניי ,חומות תהנועצו טמב דח דבעומ ולפני דומי תסרו .הצידה אהו לקיב יאות ובלשכת תבעל ישנ :האגפים ףהאג 'הפנימי אהו ,הספרייה ושקירותי תשורות-שורו לש ,ספרים ףוהאג יהחיצונ שהמשמ הלשכ וובמרכז ןשולח הכתיב .גדול

 הבלשכ תזא אהו גנה זלרכ תא לכ המ רשקשו ובתפקיד רכחב ,הסנאט

 םג ההי םמקיי םש תא ופגישותי יבעניינ רציבו ףבשיתו םיועצי ימנכבד .הקהילה ולעזרת לבניהו ההלשכ דעב טסטודנ הבפקולט הלרפוא תבשעו יאחר םהצהריי ששלו םפעמי ,בשבוע לאב דעו הבשנ ההראשונ ילעבודת ,במשרד אהו הזכ הבמילג תלהשתלמו הבאנגלי תובהמלצ למנה דהמשר ינבחרת יאנ ילמילו .מקומו דהתפקי לכל לניהו ההתיקיי ילפ םמדורי ,שונים תשמיר יכתב תע םמקומיי

 ןגליו
338-337 

 תומארצו ץחו לע םמדפי ,קבועים תגזיר םמאמרי תוכתבו םמעיתוני םיומיי םושמירת ילפ םנושאי םבתיקי ,נפרדים הוז ףבנוס תלהדפס םמכתבי יוסיכומ םדברי תמישיבו .הסנאט שאי עצנו ההי רהסנאטו ובהליכותי םולפעמי ההי ביוש יבחברת תלשתו הת השמגיש תהעוזר תהארמני .הנאמנה טממע רבדיבו ,היה לאב עיד בלהקשי םע ךחיו קד לע ושפתי י.בשיחות ועמ אל רזכו יל השעל אנוש יפוליט 'כלשהו ףא אל םמצב ךההול רומחמי לש ,היהודים קשהעסי ואות דמאו םבאות .ימים תשיחו תקלילו והתנהל ובינינ בולרו תתשובו תלשאלושלו
.  םלפעמי ההי ראומ הכמ םמילי לע םספרי אשהו למקב קור ףמדפד םבה םומנית םלרישו רולסידו דבאח .המדפים םלפעמי םג ההפנ תא תתשומ ילב רלמאמ וכלשה דבאח ימכתב .העת והחלפנ םג םדברי לע ,ספרות רובעיק תספרו ,צרפתית רוזכו יל ישסיפרת ול דע המ יאהבת תא ם"האדו "והשחור לש לסטנדא אוהו קצח רואמ

 םשג אהו באה תא ןהרומ ההז אכשקר ואות .בנעוריו

 ששלו םפעמי עבשבו יסרת לא ובית לש רהסנאטו תבשעו יאחר

 םהצהריי לוע יפ ברו ינשארת דע השמונ .בערב ההרב המ תלעשו אל ,היה לאב ההי יל ההרב המ אלקרו דבמיוח יבכתב תע תבאנגלי .ובצרפתית ךכ ינתוודעת לא ל"נאשיונ "ג'אוגרפיק אשל יהיכרת ילפנ ןכ דושבאח תהגליונו ושל ימצאת הכתב תמצולמ לע תהמעברו .בישראל ההכתב אל ההוסיפ יל עמיד לע המ רשכב יקראת יבכתב תע םצרפתיי םשעליה יהיית 'מנוי לאב תהתמונו והי הכ תבהירו ישהצטערת רשכב ההי רמאוח שלהשתמ ןבה יבמאמצ עלשכנ תא יאמ אשל ףלהצטר אלי
. 
 לע לישרא לוע תהציונו אל רזכו יל ישהחלפת םדברי םע הסנאטור
,  לאב הידוע החית םברבי ועמדת תהמסתייג ,מהציונות יכפ םשידועי והי ומאמצי ךבתו טהסנא הומחוצ ול עלמנו תפגיעו םביהודי םולהזי תא ההתעמול יהאנט תיהודי יבעיתונ .הימין לאב לנפ יבחלק סלהדפי תא םהנאו ףהחרי אשנש הבישיב ההסגור תוהמשותפ לש טהסנא תובי ,הנבחרים השב הנתקבל תהצע קחו רהוויתו לע תהאזרחו לש .היהודים ותוקפ לש קחו הז ההי הלשנ תאח דבלב וומטרת רלאפש ההגיר תמסודר םולשי ץק תלבריחו לא רמעב .לגבול םנאו ןמ גהסו ההז ההי רעוב ןעיו הובדיק לש גחו םמצומצ לש ,מקורבים רובעיק לש ךעור ןהדי עהקבו לש דהמשר ןסלמא .שינה םג למנה דהמשר ההי רעוב ועלי רומעי והערותי ילפנ השהי סמדפי ואות ובעצמ תבמכונ .כתיבה ואות םיו ינדרשת רלהישא דבמשר תבשעו יאחר .הצהריים אל רנאמ יל םלש ,מה לאב עבהגי גהנה אשהבי תא ההטיוט ההערוכ לש ,הנאום סנכנ להמנה ילחדר יוביקשנ סלהדפי האות יבשנ .עותקים אהו םג גדא ללנעו תא תדל רהחד ץמבחו יכד עלמנו תכניס .סקרנים תבהתרגשו אל הקטנ יהדפסת תא טהטקס ףהחרי ובנימת ההתקיפ יוכשסיימת יהודעת ללמנה ןבטלפו יהפנימ לע 'כך אוהו חפת תא ,הדלת לנט תא טהטקס סהמודפ יבשנ ועותקי דיח םע ההטיוט רוניי הההעתק רוחז לא .חדרו ינשארת יאנ יבחדר דע םשסיי תא ההבדיק אויצ תבלוויי גהנה לא ובית לש הסנאטור
. 
 המ ישאנ רזוכ םמהנאו ההז אהו חהנוס יהקטגור ףהתקי דנג תמדיניו ,הממשלה תהשולל םמהיהודי תא תהזכויו תהשמורו ללכ חאזר .במדינה אהו םהאשי תא תמוסדו ןהשלטו יבפיטור םיהודי ,מעבודתם תבהגבל םתנועת לש םיהודי יברחב ההמדינ תובנעיל תהמוסדו הלהשכל ההגבוה יבפנ .יהודים תמדיניו תזא לש ,הממשלה 'אמר

 מיה אנגלר-ספקטור 

 טדוישלם 

 על הגבעות 

 מאין יברא עזרי 

 פ'ה ל
' א ןח;ק "םל?ז"~~ז~ז
v סדש סןה 

 ך~ן "-ס
no more war"  סןה, ד~~
wr. ת "י;ד~"
 עם ס~קלאו;ת, ס~ריז' ~עי~יז ס;~:;נין 
 ך;ש ת;ע~~ ~ז ס~ח~ה 
~tכ~~ף  פ'ה 

• T 
 היא אשר  מאלצת את  הדור הצעיר  למצוא דרך  לבריחה. הוא  גם חזר והשמיע  את טיעונו
,  שעוד  בימי מלחמת  העולם השנית העלים השלטון עין מפעולתם של שליחים ציונים ולא שעה  לאזהרותיהם של  ראשי הקהילה מפעילות זאת. 

 במשך כל זמן ההדפסה ניסיתי לדמיין לעצמי איך  האיש העדין הזה, המדבר  בקול נמוך ומקוטע,  קורא טקסט  חריף ותקיף  כזה. זכור  לי שמשפטים  אחדים מאותו נאום הזה הסתננו לעיתונים ושולבו  בתוך הדיווחים הארוכים על ישיבת שני בתי הפרלמנט שהחליטו על אישור חוק היסטורי זה. 

 היתה לי הערכה  מורכבת מאד  לאיש. עדינותו  היתה הצד  החמים באישיותו
,  אבל גם המרוחק 

 והמסויג. נצר  למשפחה שקשה  לאמוד את  עושרה,  כמ; משדי  הלנה על  ד'אש תאו;ת  פויס. 

-: --T :• .'' '• : ' : 
 רווק זקן
,  שעוד בחייו תרם  את מרבית רכושו  ומהסמטה נאים מולי

"-.: ז ז 
.. 
 לקהילה, השקיע  ממון רב  בהקמת בתי ספר
,  גם 

 ~~יל.ס ף~;ש" קןב;ת" 

 ~ם 
v קט;ד "סה;רג "םיר~~~

 :ז 

 ז 


~ר.~
w י ז;ישו~ה  ל.הי;ת ~בוןה 
- א; 
fליל
w ל 
w~  הו 
 ה:;ניאו ס;ף  ה; ס;ף  לעיר 

 ו~י ~~יד  לי ל
' א ~ך;י 
f אן 
- ~ז?לם.  ~~~יןה 
tp ~נכי ל"קיד "ת;א~~~ס
f מ; ז:יינ;ק ל

w י ,;מ~ אביו נמסכת  כיך;נים תמיד 

 ז 
.:-:·:·..  ז 
. 
 ~ל ס~~ע;ת ס~יד
9 :;ניב 
דקךרiל  לךקר; ~ל ".ררר ס~סורים" 
- ס~ע,מ;~ים ~ס
p לו~ת זר דיר  מ;לי~ים ~ת  ~מור סע.ץ 

-~ ~~,
9 ע.י סז~ז ץ~~~
r.f .רב  ע,~קים;  ס~ריד 
- ~ךגוד ד~ק;ל  ~לא ס~ש םי~~~ ~י;ם מג
' בה מגדל 
- מסלסל שאגת  אהבה "לאל כניד" שו;

· " -:--: -: 
"-:- ז 
-:
 שלח על חשבונו צעירים ללימודים גבוהים  באירופה. אדם  בודד ויש שסיפרו  מפה לאוזן  שהעוזרת הארמנית הנאמנה היתה אשת  חיקו משך  השנים. שיחה  גלויה מעולם  לא היתה לי עמו
.  גם נזהרתי מלחשוף את רעותי הפוליטיות, אם כי  סביר מאוד  שהיה מתייחס לכך בסלחנות. גם אף  פעם לא שמעתיו מתבטא  בעוינות על  קומוניסטים, יהודים ולא  יהודים, הנרדפים  עד צוואר
.  גם על  הגירה לישראל
,  על פי אותו חוק  שהוא יצא נגדו
,  לא זכור לי שהחליף  דברים עמי
.  אבל ביודעי את  עמדתו השלילית ביחס להגירה,  לא ראיתי כל טעם  לגלות לו את  ההחלטה שהלכה  והתגבשה אצלי
. 
.. . 
ץי~~~ ~דק ת~~ !סב  ל~ןח;ק 
זיחpז~g ~יז ~~ךז;י~יו; ךל
' א ~ך;י ל'א ~ך;י 
f אן 
- א;~רים לי 
1ן;ו;~
- ~ך;ן ~ה  פ;ע.ד "ן~ך~~
-ת~קtילקt"  ס~ל 
- :חיו"  נ-הבטח;ת 
- הבטח;ת 
- הבטח;ת 

ז:-:ז:-ז:-

 ~~יק מ;~ע 
- "ג;ןל ח;ןך" 
 עם 
o/ לש ~נ;ת ~חום-סקום
w ו; 
 ~מ;ת ~מ;ת  ךל'א ~ח;ת 
רiלtPזrלכנ  ~זץלחים, :ם  ~יך;~ים, 
g ~יז' 'ן;י~~ 'ז~~ ~יל ך~~
f ז ו~~ך
f ז י;נדד  רס~יד "ראש;ן 
-מו~ן
?ii."ם; ךל'א ן;~ה  א;~רים 

ז:~~ו
-ז:~~ :ב;א  ~דרי  על הגבע;ת נטך;ישלם. 

טעיתי
.  ועל טעות  זאת הצטערתי  צער רב. הוא  שמע על הצטרפותי לנרשמים להגירה מפי מנהל המשרד
,  ולעולם לא  אשכח את המבט הנוקב  שתקע בי: "למה לא סיפרת
?  על דברים כאלה  צריך לספר."  ובאומרו זאת  הוציא גליון נייר  ממגירת השולחן והושיטו לי
.  שמי היה רשום  שם  עם עוד שני שמות. מועמד הייתי להישלח  ללימודים בצרפת  על חשבונו
.  "טעות גדולה  עשית," נזף בי
,  ואני נאלמתי  דום. 
·:· 
'' 
T : : ' T : 
 מתוך הספר  מתנודד על  צירך האדח  הרואה אור בגוונים 

 מרץ-אפריל 

 סיפור של יום 
 ירביע

 רן וגו ל 

 <שיר של  יום  רביעי. היום  יום רביעי בשבת, שבו היו  הלוויים אומרים בבית המקדש: אל נקמות השם, אל נקמות הופיע. הינשא שופט הארץ, השב גמול על  גאים. עד מתי רשעים, השם, עד מתי רשעים יעלוזו.  יביעו  ידברו עתק,  יתאמרו  כל פועלי  אוון. עמך השם ידכאו ונחלתך  יענו.  תהלים צד> 

 בלונים 

כשהודיע לו הרופא על המחלה חייך
,  כאילו חיכה לזה זמן  רב.  משהו בתוכו השתחרר,במוח 
- מעין קפיץ. וכשיצא את קופת החולים  בצפון תל אביב כשתוצאות הבדיקות בידיו  הרועדות קמעה, השמש סנוורה אותו וחיממה אותו
,  נכנסה לתוך העצמות עמוק-עמוק ופשתה  בהן. הוא הרכיב את משקפי השמש שלו על החוטם ומלמל לעצמו: "אלה חיים חדשים, עכשיו אלה כבר חיים חדשים." ידע היטב שהוא  חייב להיות עצוב, אבל לא היה יכול להתנער מתוך אותה תחושת 

 שחרור. 

 פרקינסון זו  לא מחלה שמתים ממנה  כל כך  מהר, חשב. יש  תהליך.  זה לא סרטן בלבלב שגומר אותך אחרי חצי  שנה. פה זה  מוות איטי
,  יש הידרדרות.  הרופא שבישר לו  מה שבישר
,  נראה בעיניו  כל כך  עצוב שהתחשק פשוט לגשת ולתת לו  חיבוק, לנחם אותו
.  להגיד לו  "תתעודד חביבי,  מחר מישהו  ימות ממשהו אחר."  הוא לא רצה לגלות,  אפילו לא לעצמו
,  שבלב חש חופש  נורא. סוף סוף החובות והנושים ייעלמו
.  אלה הביאו  עליו את המחלה ועכשיו הם לא יראו ממנו גרוש, כי מי יתבע אדם נוטה למות. ואם יתבעו
,  על הזין 
ולpז. שיתבעו
.  ממנו הם לא יראו  פרוטה. החוב אבו.ד 
Catch me if 

.you can 
 והוא ימות להם לאט-לאט 
- הוא חייו  אל השמש. מרחוק  ראה בקצה הרחוב את הוולוו הישנה שלו חונה. חת'כת פח לוהטת, חשב. קחו  אותה, היא  שלכם. הוא  ימות להם אט-אט, 
Slowly-Slowly, סיעודי-סיעודי
,  והם לא יראו  ממנו לירה.  הוא עצמו חוב אבו.ד  ירעד לו  ויקבל ביטוח לאומי
,  ירעד לו  ויקבל עובדת סוציאלית.  ירעד למולה.  קודם בידיים,  אחר כך  ברגליים, אחר כך בכל הגוף  והראש. אבל כמה שינער את עצמו וירעד, לא ייפול ממנו שקל  בשביל הכלבים  האלה. שלף בשתי אצבעות את הטלפון הנייד מכיס  החולצה הכחולה.  מעניין כמה זמן  עוד יוכל  לעשות זאת
?  פתח אותו  ותוך כדי  הליכה התחבר לאינטרנט לד"ר גוגל  מרגל הזה  ומשם לוויקיפדיה כדי ללמוד משהו על מה שיש לו
.  "מחלת הפרקינסון  היא מחלה ניוונית  של מערכת  העצבים, המתקדמת  באיטיות ומאופיינת בהפרעות מוטוריות טיפוסיות, המתרחשות עקב 
 חוסר במוליך העצבי דופמין.  הסיבה למחסור דבופמין  חינה אידיופתית (שסיבתה אינה ידועה>, אך ידוע שהיא כרוכה במוות של קבוצת  תאים מסוימת מאוד
,  · תאי ה
Substantia Nigra.  בין ההפרעות  ניתן למנות: האטה וירידה  בתנועה, נוקשות שרירים,  רעד בלתי  רצוני במנוחה, הפרעות בשיווי  המשקל וחוסר  יציבות בהליכה. המחלה  נובעת מתפקוד לקוי  ברגעיני הבסיס במוח,  שממוקמים במרכז  המוח,  במוח התיכון
.  תפקידם לנהל  את ההיבטים  האוטומטיים של תנועותינו
,  באופן מדויק  ללא התערבות  הכרתית," טאק! סגר  בכוח  את שני  חלקי הטלפון  הנייד זה  על זה.  הידק. זה הספיק לו
,  הרישה הזאת  באינסוף פרטים טפלים. מוח.  אפשר  לחשוב שהוא  מסוגל בכלל לדמיין  את המוח  שלו. עיסה רופסת ממילא. תמיד כשאמרו לו את המילה "מוח" נזכר בניסיון הנפל שלו לפני כעשרים שנה לאכול אצל "חיים 
- גריל רומני"  מוח עגל  בפירורי לחם. זה  היה כל כך מגעיל
,  אפילו יותר  מרגל קרושה במסעדת "קיטון". הוא הזמין את זה כדי להרשים את החבר'ה, טעם,  החמצמצות של הלימון  עם החלקלקות של המוח  גרמו לו  לרוץ לשירותים ולהקיא את נשמתו
.  הוא לא האמין שהוא יגיב כך
.  לך תסביר לגוף שלך שאתה רוצה לשלוט עליו
.  זה קם עליך
.  עד היום  הוא חש את המאכל הזה תקוע לו  בעומק החך.  ובבקרים סגריריים  כשהחורף רק  מתחיל והוא  חש צורך  לכחכח כי  אוטוטו יבוא הצינון
,  הוא מרבה להשמיע קולות כחכוח ולהיזכר במנה הנוראה ההיא. מוח 
- גם כן  חרא של דבר. בכלל
,  מה אנחנו  יודעים על האיברים הפנימיים שלנו
,  נעזוב את  המוח. הוא ניסה  להיזכר בערך איפה נמצאות הכליות ואיך  היא נראות. והטחול? והמעי הגס? והדק? והשד-יודע-מה! והתוספתן  והלבלב וכיס  המרה? מה הצורה  של כיס  המרה? והסרעפת
?  שם  מצחיק "סרעפת".  נשמע קצת  כועס. איפה כל זה  יוצא, המקומות  האלה? רק הכאב מזכיר  לנו אותם, רק הכאב.  ראה שהגיע  תוך כדי  הליכה איטית אל פארק הירקון.  הנייד צלצל בכיס. הוא שלף אותו וכיבה. אפילו לא טרח להסתכל על המספר
.  למיטב זיכרונו  זה היה סתם יום של חול
,  שטוף שמש, ובכל  זאת, המון אנשים התרכזו סביב גדת הירקון כאילו זה יום שבת או יום חג.  יכול להיות שהוא טועה והיום לא יום רביעי? זה נראה לו מוזר
,  אבל  הוא ביטל את ההיסוס אגב נפנוף בכף ידו
.  פתאום חשב,  ללוויה  שלי הם באים.  לא היית  צריך לפני  שמונה שנים  להתפתות ולתת  למוטי לנהל את העסק. זאת  חיתה טעות.  ומיד דחק בעצמו
.  לא שוב.  אל תיכנס  לזה עכשיו
, חביבי
.  כמה פעמים  היינו בדיון  המסריח הזה.  קח אחריות.  אתה הכנסת  את הבן 
ף'pז  שותף בעסקי  האנציקלופדיות הממוחשבות והמילונים האלקטרוניים. אתה! אתה! אתה! אתה! אז  מה הבעיה 
זp'ף?  מישש את הכיס  הקדמי של מכנסי  הג'ינס שלו כדי לבדוק שזה שם 
- הסטיפה. את זה  לימדו אותו עוד הסלוניקאים בשוק לוינסקי.  מנטש היה  תמיד אומר לו:  "אין בעולם הזה צ'קים ואין  בעולם הזה  קרדיט לאף אחד 
- זה בלוף. תמיד שיהיה לך כסף מזומן בכיס. חבר 


 שלך 
- כיס שלך". והוא  הסתובב איתה 
- סטיפה של חמישה עשר  אלף אירו  אחוזה בגומייה.  שלושים שטרות של חמש מאות.  בערך תשעים אלף שקל. מה שבטוח, על כל צרה שלא תבוא. והנה, באו  להן שבע השנים הרעות, אבל התשעים אלף תמיד בכיס כמו שצריך
.  את זה  אף אמסטף מההוצאה  לפועל או  כריש בן  זונה מהבנק לא ייקח ממנו
.  את הדירה  כבר לקחו
,  שתי דירות;  את החלק  שלו בהוצאה  לאור נאלץ למכור  במחיר מגוחך  לשותפיו שניצלו את המצב; את 

 גליון 
338-337 

 שני הרכבים  האחרים החרימו. הכל  מעוקל. כל  כסף שנכנס הולך 

 לכיסוי החובות.  בכל זאת, שני מיליון וחצי דולר חוב, זה לא  הולך 

 ברגל. 

 עצר סמוך לגשר העץ הצר. רוכב אופניים חלף על פניו, ממש  שפשף אותו ועלה על הגשר
.  רצה לצעוק עליו
,  אבל התחרט  כי ראה  שלאופניים הגדולים מחובר  חלק נוסף, חצי-אופניים, רק גלגל אחד  וקשת ברזל גדולה, מושב, וילד קטן
,  אולי בן שמונה-תשע,  מדווש 

 במרץ. 

 התחילה מנשבת  רוח, חמה  כזאת, קיצית. מול הגשר  עמד מוכר עם 

 חומה גבוהה של  בלונים, ומאות  הורים וילדים התרוצצו  סביב על  הדשא, שיחקו בפריזבי
,  מטקות, 

 כדורגל. הוא  שם לב שהיה משהו קצת 

 חריג במוכר  הבלונים הזה, אבל  הוא 

 לא הספיק לעמוד על קנקנו ,כי  קבוצה 

 של סוסי פוני ערבה לפניו'מלווה בשני 

 סוסים גדולים. דבוקה  ענקית של  ילדים 

 רצה אחרי הסוסים בצרחות. רעש  נורא. 

 אחד הסוסים הגדולים נעמד במרכז כל 

 ההאפלה הזו וחרבן צואת קש  ענקית 

וזהו בה. אחרי 	 השביי הריח בישא 

 למרחקים וכולם צעקו "איכס! הוא  עשה קקי
."  הוא שמע  את הרוכב אומר'  "לא כאן
,  סטאר' לא  יפה." ובאמת  שם  לב שלסוס  הלבן יש  כוכב שחור  על  המצח. משום  מה זה ריגש אותו' ראה 

 בזה סימן  מלכותי' והוא חצה  את השביל  המבוטן אל  עבר מוכר הבלונים.  המוכר היה נער  בלונדיני וחסון כבן  שש-עשרה עם פאוץ' שחור על  המותניים, שנראה  כמו גולש  שעובד בשעות הפנאי במכירת בלונים. חלק  הארי שלהם  היה קשור  לטבעת ברזל עבה, כזו שספורטאים נתלים עליה, שחיתה תקועה באדמה, ואילו השאר היה תפוס בכף ידו
.  הוא עמד מולו וחשב, מה אני בעצם רוצה ממנו. הנער שהבחין באיש  המוזר הזה פנה אליו
, י~;ד"
,  ~ה לקנות בלון' רק 
הרpזעבpז שקל
, 
בזול
,  חצי~בצע." הוא הבליע  את המילים כדרכם של  נערים וזה  קצת עצבן אותו
,  והוא דחף  את הידיים לכיסים ונגע בסטיפה שבצד ימין. רצה לשאול אותו על מה כל החגיגה הזאת אם זה סתם יום של חול ולמה אין גן ובית ספר וכולם מסתובבים חופשי כאילו אין מחר ואין חובות, אבל אז עלה על מה שמוזר אצל המוכר. חיתה לו ביד וקשורה לטבעת הקבועה באדמה, כמות אדירה של בלונים שהוא לא  ראה בעבר אצל  שום מוכר. היו שם  אולי אלף  בלוני הליום.  "מאיפה יש לך כל  כך הרבה  בלונים?" שאל. 

 "בנאדם, סה  גנוב, עישנת  איזה חומר?  יש פה  למעלה מאלף בלון." 

 "כמה כסף?" הנער הוציא בחוסר חשק  מחשב כיס מהפאוץ', תוך 

 שהוא מביט בחשדנות באיש  המוזר הזה עם  המשקפיים שרעד  קצת 

 ברוח הקיץ  החמה. "תדע?ף  שפחות מחמש  עשרה אב 'לא יכול'" הוא 

 אמר. 


 נזכר כמה  הוא אוהב  בלונים, עד  כמה השטויות האלה  הממולאות באוויר ממלאות אותו תמיד באושר
.  ימי הולדת.  כשהיה קטן' אולי בן חמש או שש, לא היו בלונים כאלה עם הליום וצורות של חיות, מיקי מאוס, דונלד דאק ופר הדוב, דורה וברב ספוג 
- אותם הכיר 

 משני הילדים של 	ימוט
,  הנכדים שלו' שלפעמים  בלית ברירה  כשהבייביסיטר חיתה  חולה, היו נותנים  לו  לשמור עליהם, למרות שדוריס, אשתו  של  מוטי' לא  סמכה עליו בגרוש, בייחוד אחרי  ששמעה בפעם האלף את הסיפור ההוא, איך הוא שמר על מוטי ואסנת כשהיו קטנים, 

 סיפור שרץ  במשפחה כמו בדיחה טובה. 

 אז' לפני  שנים, לא  היה כל  הזבךזקה הזה.  היו בלונים  עגולים בכמה  צבעים מחומר  קצת קשה, פלסטי כזה ולא נעים, שהיו תולים למעלה ועל הדלתות בשרשרת בכל סלון שבו התרחשה מסיבת יומולדת. הוא 

 היה ערבר  עם סיכת ביטחון שהיה מוציא 

 מהרוכסן של  המכנסיים ושנא  אותה כל כך'  כי אמא  שלו תמיד  חיתה דוחה את  התיקון בגלל שלא היה לה כוח והיא עבדה במס  הכנסה שעות  על גבי שעות, ובלילה אחרי  שחיתה משכיבה את  אחיו ואותו לישון
,  היה שומע אותה במסדרון ממלמלת פרקי תהילים לבריאות שלהם ושל אבא שכבר  אז היה חולה. 

 הוא היה שולף  את סיכת הביטחון וחור  קטן היה נפער  סמוך לבולבול ואז הוא היה עובר באמצע  היומולדת, קופץ לגובה ומפחד תוך כדי שהבולבול ייתפס לו ברוכסן' ודוקר את הבלונים אחד אחד והם היו מתפוצצים. הילדים היו בדרך כלל  צוחקים, אפילו היו כאלה  שחיקו אותו וכבר הצטיידו בסיכות ביטחון  לימי הולדת  בלי שום  חור במכנסיים.  לפעמים איזו בת  מלשנית חיתה קצת מקטרת על זה כי הרעש היה מפריע לפרינצסה. אבל  לאט לאט הבנים התחילו להתחרות בזה: מי יפוצץ מהר יותר את  הבלונים עם  סיכת הביטחון באמצע  יום ההולדת.  עד שפעם  אחת הם קפצו
,  הוא תמיד  היה ראשון
,  לפוצץ את  הבלונים  ממש בהתחלת ההופעה של  הקוסם השמן  שהובא במיוחד מנס ציונה.  והקוסם, שהיה  איש צעיר יחסית, נבהל כל כך מהרעש,  שהיונה  עפה לו מהידיים עם  הכובע, והוא שם  יד על  החזה שלו  והתמוטט. 

• 
 ונתנה לסוכנים 
הלpז  ככה חופשי למכורסם." "בכמה תמכור לי את כולם?" הוא עצמו לא הבין מניין צצה השאלה 

 הזאת. 

"!?ההז~" אמר  הבלונדיני והסיט  את ה~ךה שלו לצד כמו איזה כוסית.  "אני רציני
,  בכמה תמכור לי את  כולם?" 
היt"  מסתלבט עלי, אח?" אמר המוכר ונגע בפאוץ' שלו בעצבנות. 

".אל"

 "מסתומות ני מ;כרתם. אח, החברה שחיתה מביאותם פשטה  ת'רגל קיבל  התקף לב המסכן
,  הובהל לבית  חולים ושכב  שם. יותר הם לא

T ' ; 	T ; •• 
 פוצצו שום  בלון בשום  מסיבה.  האמת, לא זכר את  הסיפור הזה בכלל
.  הדחיק אותו
.  אבל בצבא  כשהיה כבר במילואים, איש  צעיר' הוא  פגש את  הקוסם. ההוא  בא  לעשות שמייח בבסיס בדרום. הקוסם כבר היה איש די מבו גר
.  הוא  לא בדיוק זכר מאיפה הוא מכיר אותו
,  אבל הקוסם טרח  להזכיר לו וסיפר לפני כל החבר'ה את הסיפור על הבמה וכולם צחקו
.  בהתחלה היה לו קצת לא נעים. אחר כך הוא קרא לו ועשה איתר טריק של 

 מרץ-אפריל 


1 

 העברת סיכה  בבלון בלי שהבלון יתפוצץ' והוא  כבר הרגיש  הרבה יותר נוח עם עצמו ועם החבר'ה במילואים שמאז כינו אותו "סיכת ביטחון", וצחקו קצת איתר וקצת על חשבונו. מאותו יום כבר לא  שכח את  הקוסם ההוא,  ובלונים היו  מעוררים אצלו  שמחה בלב.  "חמש-עשרה אלף  שקל כל  הסחורה. הולך?"  הוא עשה מהר חשבון בראש. היה  טוב בזה.  חמישה-עשר אלף  לחלק  לשש שווה  אלפיים חמש מאות.  היד נשלחה אוטומטית אל כיס מכנסי הג'ינס ושלפה את הסטיפה, האצבע עברה על הלשון והוא שלף מהגומייה חמישה שטרות.  "מה .זכה  עושה?" נבהל  הבלונדיני שלא זיהה  את השטרות.  "אני קונה ממך את כל הבלונים," הוא אמר שלו מאו.ד "מזה הכסף הזה?" הוא שאל, נגע בעצבנות בפאוץ' והסיט את השיער  לאחור.  "תירגע, זה  אירו. זה כסף טוב. זה שטר של חמש מאות. שווה קצת פחות משלושת אלפים שקל. אתה לא מאמין לי?" מבעד למשקפי  השמש הכהים  הוא ראה שהבחור נבוך.  העיניים של הבלונדיני פשוט קראו לעזרה. אלפי אנשים בפארק ודווקא הקרימינל הכי מופרע  פנה אליו'  אולי זה  רוצח סדרתי כמו  בסרטים שבווי-או-די?  הוא  הסיר את משקפי השמש ותלה אותם על כיס  החולצה. אחר כך הביט  בעיניו הכחולות והעמוקות היישר לעיני  הבלונדיני. רצה לרכוש 

 את אמונו. 

 "תן לי  שטר אחד'"  אמר ה~ל;~ךר'  "אני ילך לשאול את 
ילpזחא  הגדול בקיוסק."  "הוא עובד בקיוסק?"  "זה שלו הקיוסק והוא  מבין במטבעות וכסף 
t ר כמו ~ר;קר
.  לא  תוכל לעבוד  עליו' אחי."  "קח את כל  חמשת השטרות,"  הוא אמר' "אני  סומך עליך שתחזור
.  אם לא  תחזור, אני  לוקח את הסחורה והולך."  והבלונדיני נתן לו  את כל הבלונים שהחזיק בידו' חטף מידיו את השטרות ורץ משם. הוא  ראה אותו  מרחוק נעלם מעיניו  סמוך לקיוסק  המאולתר שחיתה  לו צורה של פחית פפסי
.  עמד וחיכה לו
.  בהתחלה חשב שיוכל  להחזיר את החובות.  היה די  בטוח בזה.  עשה החזר  תשלומים. אמר: אני  אתחיל מהתחלה, מאפס, 

 כמו שאני יודע,  כמו בשנות השבעים, כשהורדתי מהקיר את התעודה 

 של ראיית  החשבון והלכתי  ונהייתי מו"ל' הצלחתי ונכנסתי אחר כך שותף בהוצאה גדולה. אבל בגיל חמישים ושש כנראה אין סיבוב שני. וכל מה שידע לעשות זה להוציא ספרים. היום כבר יש כוחות  חדשים בשוק הזה,  שמות שהוא  בקושי מכיר;  חלקם הוא  כן מכיר'  אבל הם  מתבלבלים בראשו  בשנה האחרונה.  יכול להיות שזה הפרקינסון? בהתחלה, כשהפסיד את הכסף, חשב לא בעיה, אולי  אחזור לעסוק בראיית חשבון.  הכלים קצת חלודים,  אבל הכל  אפשרי. קדחת! רק מלחשוב על לעסוק במקצוע הזה בא לו להקיא. אני אוהב  לעשות ספרים  הרבה, חשב, עם או  בלי קוהלת, ואם לא נותנים  לי  לעשות מה  שאני אוהב  אז כוסאוממו העולם! רק על הסירה באילת ההוצאה לפועל לא עלתה והוולוו רשומה על השם של אסנת שעובדת  שכירה בתור  חשבת אצל  "אדלר-חומסקי". נו  באמת, מה קורה  עם  הבלונדיני הזה?  הוא סבב את הטבעת ובחן  את קיר  הבלונים כאילו  לפניו בעיה  פיזיקלית. כיווץ  את גבותיו,  השמש הפריעה  לו. שלף את משקפי  השמש שהיו  תלויים על כיס החולצה ודחק אותם על אפו. נגע בכיס הג'ינס הימני כדי לוודא שהסטיפה עוד שם. אחר כך ביד שמאל 
 משך את  טבעת הבלונים  מהאדמה. הפליא  אותו כיצד  זו נעקרה מן  הקרקע בקלות  יחסית. הוא קשר את ערמת הבלונים שחיתה בידו  הימנית לטבעת והחזיק  אותה בשתי זרועותיו  לפניו כהגה. כעת אחז  בידיו כאלף בלונים. הם משכו אותו קצת והוא חש לחץ לא מבוטל בקיבורות הזרועות. המשיך ללכת.  לפעמים אין  לו כסף לדלק. אוי'  כמה זה משפיל
.  אז הוא לוקח קצת  מהסטיפה ומחזיר.  משתדל מאוד  שלא לגעת  בה יותר  מדי, כי  הכסף במדינה הזאת עף. החבר'ה במילואים תמיד היו צוחקים עליו שהוא מחזיק סכומים כאלה בכיס של המדים או הג'ינס, אז זה עוד היה  בדולרים. חיתה אינפלציה. יום  אחד ישדדו  אותך' אמרו
.  לפני  הדולרים חיתה סטיפה של לירות,  אחרי זה  שקלים ישנים.  בסוף זה  נעצר על הדולרים  עד שבא האירו.  הסוד הקטן שלו בכיס.  פעם  החבר'ה במילואים ניסו  לפלח לו  את הסטיפה  כשהוא ישן.  הם לא  ידעו' הטמבלים האלה, שהוא מעביר את הסטיפה לכיס שתפור על  התחתונים. לקחו את המכנסיים בלילה,  צחקקו כמו  טיפשים ונשארו  עם הזין  בי.ד חבר שלי 
- כיס שלי.  הם טעו,  החברים הטובים  שלו, אלה שקראו לו "סיכת ביטחון". כמה טוב זה עושה לו שיש לו הרבה 


 מזומן בכיס. בכל זמן.  כסף שרק הוא  יכול לגעת בו  כשצריך. במדינה 

 הזאת אין  אמונה באף אח.ד  נעצר מול  פינת החי
.  איזה יען  מטומטם נעץ  בו את עינו הבולטת. 

 הוא ממס הכנסה? גיחך  והמשיך ללכת.  אחרי הכלובים  עמדה אשה.  מוזנחת, לבושה בטרנינג מהוה והיה  לה פאוץ'  דומה לזה  של הנער  שפגש. התקרב אליה  וראה שיש לה רווח  ענק בין  השיניים. רכבת  ישראל יכלה  לעבור שם. סביבה היו  ישובים המון  ילדים לשולחנות קטנים עם צבעים ומכחולים. כל ילד היה שקוע בצביעת יציקת  גבס, מסכה או  ליצן' עכבר או חתול' פרפר או דבורה. היה שקט  נורא. הילדים היו  מאוד מרוכזים.  האישה עמדה מעליהם  וחייכה.  מדי פעם הוציאה מן  התנור עוד  יציקות גבס,  שחררה אותן  מן 

 התבניות וחילקה  ביניהם. הילדים לא שמו לב אליו.  רק הזקנה  הביטה בו
.  הוא הביט בה.  משקרב ראה  שהיא דומה  מאוד לנער הצעיר'  מעין  תשליל שלו'  ההוא היה  יפה וזו  כל כך  מכוערת. משהו בשכפול הזה  הרתיע אותו  והוא נסוג  מעט לאחור.  אבל אז  עבר איזה  שמרק על  קורקינט חשמלי עם ווקמן  על האוזניים  וכמעט דרס  אותו' והיה  נדמה לו  שהזקנה מסמנת לו  באצבעה שיקרב  אליה. 

 עכשיו הוא  חש את  הלחץ בקיבורות  ביתר שאת והן רעדו
.  הוא 

 באמת התפלא  איך עשרות הילדים סביב השולחנות לא מרימים את 

 ראשיהם ומבחינים  באיש אחד עם אלף בלונים,  ואז הוא שם לב לזה. 

 גם לאשה הזקנה,  מאחוריה, חיתה חומת בלונים  שהגיעה עד השמים 

 והסתירה את הנוף.  מדי פעם קרב איזה אב צעיר וקנה ממנה בלון 

 אח.ד לפי ההערכה שלו חיתה לה כמות גדולה מזו  שהחזיק בשתי 

 ידיו. הוא חיכה שנייה שהיא תתפנה וניגש אליה. נא
,~  ברוח החמה 

 שמשכה אותו  קצת. 


 "אני רוצה לקנות ממך את כל הבלונים," אמר. 

 היא פרצה בצחוק: "מה,  אין לך מספיק בלונים ביד?" 

 "אני צריך עוד'" הוא ענה ולא הבין  למה בעצם  הוא אומר לה את 

 זה. 


 "אתה צוחק  עלי? זה  יעלה לך הון." 

 "אני מוכן לשלם בעין  יפה." 

 "כמה?" היא  חייכה. הרווח בין  שיניה גדל.  בלון הליום יכול היה 

 לעבור שם. 


 "מה ששילמתי לבן  שלך'" אמר בהחלטיות  כמי שמסיק דבר מתוך 

46 

 גליון 
338-337 

 אל הקרקע. זרוע ימין שלו השחילה את  הטבעת על כף רגל ימין
. הרגל  דרכה על  הטבעת בכוח. זרוע שמאל  שלו עשתה  את אותה פעולה על רגל שמאל. הוציא את הטלפון הניי.ד הדליק אותו. ראה שיש לו שלושה אס-אם-אסים. בטח אסנת מנדנדת, רוצה לדעת איך היה אצל הרופא, חשב. השתמש בנייד כמחשבון והתחיל לחשב כך:  נפח של  בלון הליום  אחד שילד מחזיק הוא בערך 
0.02  מ"ק. תאוצת  הכובד' אם  זכר נכון' היא 
g.  זה הקצב  שבו דברים נופלים לכדור  הארץ. 
9.8  מטרים לשנייה בריבוע. צפיפות ההליום שממלא  את הבלון היא 
0.1785  ק"ג למ"ק. ראה  בעיני רוחו את  היחידות 
/kg m3.  צפיפות האוויר
,  לעומת זאת, היא 
1.293kg/m3.  כעת עלו לנגד עיניו שוב הפנים הקטנות והממזריות של מר ~ןק  כשהיה אומר בקולו הצפצפני "חוק ארכימדס". ואחר כך  היה מתחיל 

 בסיפור "ארכימדס  שכב באמבטיה
..."  רגע אחד, בוא נראה. אם  יש 

 הליום בבלון  והבלון נמצא  באוויר' נוצר  כוח עילוי' כי מה  שנמצא  בתוך הבלון קל  יותר מן האוויר
.  הגוף עולה  לפי חוק  ארכימדס. כדי  לחשב את  כוח העילוי שפועל  על בלון הליום, יש להכפיל את  הפרש הצפיפויות של  ההליום והאוויר בנפח  הבלון ובתאוצת  הכובד: 
Vg ז'<
-r(  וזה נותן  את כוח העילוי בניוטונים: 
0.2184.  כדי שבנאדם  יעלה מן הקרקע,  כוח העילוי שפועל  על הבלון שהוא  מחזיק צריך לפחות להשתוות למשקל האדם, כלומר כדי לעלות באוויר עליו להיות יותר ממשקלו
.  המסה של  אדם כמותו היא 
80 קילוגרם.  משקל  האדם בניוטונים, המסה 
m,  כפול 
g  תאוצת הכובד, הוא 
784  ניוטון. 
80  כפול 
9.8.  כוח העילוי של  בלון אחד'אמרנו'  הוא 
0.1284.  עכשיו  צריך לחלק  את המשקל 
784  בזה. התוצאה,  הוא הקיש  קלות: 
3,589  בלונים. זהו. כדי  שאדם יתרומם מהקרקע הוא צריך 
3,589  בלונים כאלה: בערך 
4,000  בלונים והוא עף  בגובה הכרמל: 
5,000  בלונים של דורה, בוץ' דובלד דאק, מיקי מאוס, גופי' פר הדוב, אייה,  במרור' חזרזיר' פרפר'  דג, אריה,  לב, שפתיים,  והוא בגובה החרמון
.  החזיר את  הטלפון הנייד לכיס. התכופף  והרים בזרועותיו את  שתי 

 הטבעות. גרגירי חול דבקו  בהן. המשיך  ללכת. או' ·"~ ה נשמע קול מאחוריו
•  הוא עצר  את עצמו' אבל בשל הבלונים

11 
 ריחף עוד  ארבעה צעדים והפנה את  הראש. בסירת משוטים קרב  חותר אל  הגדה. משום  מה נעמד וחיכה לו
.  ראה שהאיש  השתדל  למהר' קשר  את סירת המשוטים הישנה בחבל לעמוד העץ שעל  הגדה וקפץ  מתוכה בכבדות חיננית. משהתקרב  אליו הבחין  שהוא  מזוקן. לבוש  היה בחולצת  פלנל קצרה  עם משבצות, אגודליו השמנמנים היו נעוצים בתוך שלייקעס שדהו כבר מרוב כביסות  והמכנסיים הירוקים-כהים מרובבים  במיני כתמים  שונים. פניו היו 

 דומים לאותו  נער שראה  בתחילת מסעו' אבל  זקנים יותר  ומזוקנים.  "אשתי צלצלה  לי לנייד  ואמרה שאתה  אוסף וקונה בלונים,
11  אמר  בקול נס. התאים  לו כל  כך הקול הזה. נשמע  ונראה כמו זמר מקהלה  מאיזה קיבוץ. "יש  לנו עוד  שלושת אלפים חתיכות כאלה, תרצה לקנות אותן?"  "כן 
'11  אמר בשקט. 

 "מצוין. בוא  אחרי. החברה  שמייבאת אותם  פשטה את הרגל וכעת אני מחפש פראייר שיקנה אותם, גיחך' "נפלת לי מהעץ כמו פרי

11 
11
 בשל ביום שרב. האיש המזוקן והקטן הלך במהירות לפניו
.  "זה  כאן' מאחורי  מחסן העץ' לא  צריך ללכת רחוק.
11  הלך אחריו אל  מאחורי המחסן
.  היה שם  ריח חזק של  שתן וראה גללים בין השיחים.  הריח הנורא נמהל  בריח החריף  שעלה עכשיו מן הירקון כמו אלפי  ביובים פתוחים.  חש בחילה נוראה. "הנה הם כאן' אמר קול הבס

11 
 דבר וחושף את  סודה של  הזקנה.  "הלוואי היה לי בן חי'
11  אמרה הזקנה בעצב. "פעם היה לי ילד' שמת  בטביעה בירקון. אז, לפני שנים, העסק  של הסירות היה שלנו. הוא נפל מהסירה הגדולה, הכחולה, באחד הסיורים. היה קורא לה 
·~;~;~;~;·  בגלל הרעש  שהיא עשתה.  לא הצליחו להציל אותו."  בעיניה עלו  דמעות והוא חש  צורך לגשת  ולחבק אותה, אבל  ידיו לא היו פנויות. "מאז כל הילדים הם הילדים שלי' היא הצביעה על

11 
 השולחנות. "תגידו ילדים, הם  הרימו את  הראש באחת  כמו חיילים,

11 
 "למכור לן;ן הנחמד  הזה את  כל הבלונים?" 

 "כן' כן' כן' צעקו  הילדים במקהלה,  "כן' כן' כן

1111 • 
 "טוב. בסדר."  רצה להכניס את  היד אל  הכיס, אבל  אז נזכר  שידיו  מלאות בלונים. נתן לזקנה הרזה והגרומה את  הטבעת עם אלף הבלונים, הושיט את היד לכיסו ושלף חמישה שטרות של חמש 

 מאות. 

 "יש כאן חמישה  שטרות של  חמש מאות אירו' זה יוצא בערך
•••11 
 "זה בסדר'  אני יודעת  טוב מאוד  כמה זה שווה.
11  היא חייכה וסימנה  לו בניד  ראש להכניס את השטרות למעין קופת גבס בצורת חזיר  שחיתה מונחת על אחד השולחנות. המשיכה לחייך אליו ונדמה היה  לו שהוא  עצמו יעבור בעוד  רגע ברווח הרחב  שבין שיניה. הוא  התיר את הבלונים שהיו קשורים למתקן שהוציא כל הזמן יציקות גבס.  שם לב שגם אלה היו קשורים לטבעת כזו שאתלטים נתלים עליה.  אחז בה. בקושי  רב אסף  את הטבעת הראשונה מן הזקנה שנעה ברוח  החמה כמו קנה סוף והמשיכה לחייך. כעת  אחז בידיו שתי  טבעות  שאליהן היו קשורים  למעלה מאלפיים בלונים. הוא המשיך ללכת  מערבה, לעבר  הים. זאת  כבר לא  חיתה בדיוק הליכה רגילה של  אדם  על הארץ. רגעים אחדים נאבק ברוח החמה  שמשכה אותו אחורה  בכוח, ורגעים  אחרים היה נדמה לו שרגליו ניתקות קמעה  מן הקרקע,  עושות מעין שלושה-ארבעה  צעדים באוויר ונוחתות על  האדמה, ומשהו בתחושת הריחוף הזאת הסב לו עונג רב. מרחוק הוא ראה את 

 הסירות. 

 נזכר עכשיו  במחנך ובמורה לפיזיקה שלו מר  ~ןק, שהיה  קטן מאוד  ובעל קול צפצפני. הוא היה אומר: "אין ~ןק  בעולם, ואם יש, אז הוא קטן כמוני." באספת הורים הוא גילה את אמא ז;כך:ם ומאז הוא  העריץ אותה. ניהלו ביניהם שיחות  פילוסופיות על  רא ועל הא  ושכחו  לדבר עליו' על  ההתנהגות שלו  ועל הציונים שלו. אמא  שלו עליה  השלום חיתה אומרת  למר ~ךק, "לא יודעת אם  יש אלוהים או אין  אלוהים, אבל  המוות הוא ודאי. זה עסק  בטוח וזה הצדק  האבסולוטי.  כאן לא  יעזור שום  ניגוד: חכם-טיפש,  · עשיר-עני' טוב-רע, יפה מכוער' כולם  בסוף שוכבים  במאוזן מתחת  לאדמה ומי שמחליט לא  עלינו לתרום  את גופו למדע או לשרוף את גופתו כדרך עובדי  אלילים או להתאבד  רחמנא לצלן' לא  חומק מן הצדק  האבסולוטי' רק עושה וריאציה וגומר בתור קצף על פני הים או במעבדה בתוך צנצנת.
11  ומר צדק,  שהיה מורה לפיזיקה עם  נשמה של  פילוסוף, היה  קורן מאושר  ומהנהן בראשו  הקטן לעברה. ראית  עליו שהוא  מעריץ  את אמא על היותה אשה  דתייה קשת  יום מצד  אחד' ועל היכולת  שלה לחשוב במופשט מהצד האחר' להיות ראש  פתוח. הוא  היה  אומר לו אחרי השיעורים, "אתה  תגיע רחוק, אתה  תגיע גבוה. יש  לך ראש  כמו לאמא  שלך שתחיה, 
~  ק;פ פרן 
~  מיניס~ר." אחר  כך מר צדק מת מהמחלה. כולם בסוף צריכים למות ממשהו
.  התקרב לסירות. המים המתנצנצים והקורצים מילאו את  לבו שמחה  למרות שהריח  בקרבתם היה נורא. התכופף וקירב את  שתי הטבעות 

 מרץ-אפריל 


 אהבה שכולה  טעות, משהו בלתי אמצעי כזה.//  הוא חשב שמה שאחיו  הבכור אמר זה  היה מתוך הלב וזה  היה נכון
,  אבל בלוויה,  במעמד כזה, לא אומרים דברים כאלה ועוד ליד אמא. אני בעצם דומה לאבא שלי
,  חשב, וזה  צבט לו  בלב. האיש המזוקן מיהר ודחף את ידו השמאלית לכיס מכנסי הגוינס ושלף משם את כל הסטיפה. בצקצוק לשון
,  לקלק את אצבעו
,  והוציא  חמישה-עשר שטרות של חמש מאות  אירו. את חמשת השטרות  שנותרו ביקש להחזיר  לכיס.  //קח את הכל אמר בלחש, "אני כבר לא זקוק לזה.//

11 , 
 //בשום אופן //,אל הרעים קול  הבס, //עסקה  זו עסקה. לא אקח גרוש  יותר ממה שמגיע לי
.  שמור לך  את השאר
.  אולי תזדקק לזה.
11  עיקם את פניו  בחוסר חשק. האיש דחף את מה שנותר מן  הסטיפה  לתוך כיס  הגוינס. אחר כך התיר את שתי קבוצות הבלונים מעמודי הברזל שתמכו בצריף. גם הם היו אחוזים בשתי טבעות כאלה  שהאתלטים נתלים  עליהן. האיש המזוקן והקטן ביקש ממנו לעמוד  על רגל  אחת. הוא  הרים את הרגל  ונרע.ד זה  כנראה הפרקינסון
,  חשב. בקושי החזיק  מעמד לשנייה.  האיש המזוקן  השחיל במהירות  את הטבעת  על השוק  האחת. //את  הרגל השבייה,  ציווה. הוא הרים

11 
 בקושי את השנייה,  רעד ונתמך  בכתפו של המזוקן  שהשחיל במהירות  את הטבעת  השנייה על השוק, אמר לו  שלום חטוף  וירד אל הגדה. הוא ראה אותו פוסע בינות לצמחייה חזרה אל סירת העץ האכולה  שלו.  כשהופיע מאחורי  הצריף מרחף קצת באוויר כמו איש חלל
,  כמעט  שלא נראה.  זה היה כאילו אלפי בלונים החליטו לצאת לבד לטיול. לפתע לא היו אנשים על גדת הירקון
,  גם לא מעבר
,  בגדה השנייה,  היכן שממוקם הספורטק. בינות לבלונים הציץ וראה שהוא סמוך כבר לחניון של מה שהיה אולם הפועל תל אביב בכדורסל. בעבר היה הולך לכאן למשחקים עם כל הבוהמה. זה היה עוד במגרש  המשחקים הפתוח  שעליו בנו ס· ב
198  את האולם  שלא מזמן  נהרס. הוא עוד זוכר את אריק איינשטיין בכל הפסד
,  עומד גבוה  מעל כולם, מודאג, ראשו נוגע בכוכבים. כעת החניון היה כמעט ריק.  השמש עמדה  לשקוע. רק כמה רכבים  בודדים נצנצו  בקרבי השמש  האחרונות. חשב על הוולוו  שלו שנשארה מאחור.  תעלה אבק  בעובי של חוברת לאורך כל הקיץ. יתחילו לשים עליה קנסות, ובעוד  חודשיים מישהו יבוא  לגרור אותה, כי  בתל אביב  אסור להשאיר 

 רכבים במקום אחד יותר מחודשיים. 

 איך הם לא הרגישו
,  מוטי והוא,  שהשקיעו והשקיעו  ושקעו ובסוף  נשארו כמעט עם כל הסטוק.  איך זה  יכול היה לקרות לו
,  שהיה כל  כך מנוסה.  כנראה כל אחד יכול  ליפול. מזל שאסנת חיתה שם כדי לסדר את העניינים ברגע שהם הידרדרו. מוטי ואסנת. שני תאומים.  נולדו ברווח של עשרים דקות זה מזו .היא דחפה אותו  ויצאה לפניו
,  ומאז היא מגינה עליו
.  ילדה זהב.  יצאה לו  חשבת מעולה.  כשהיו  קטנים וגבריאלה  עוד חיתה בתמונה, לפני שהתגרשו והיא נסעה  לאמריקה הגדולה  והתחתנה שם בשנית עם המרטין  הזה, שיכול היה  לרוץ בבוקר מניר  יורק ללוס אנגולס ולרוץ  בחזרה למחרת 
בריאותניק מציק. בנאדם הפ דן ל גמרי ממנו
.  הוא היה  לוקח את  האוטו אפילו  למכולת. החבר'ה במילואים תמיד היו  מתבדחים שאם  אפשר היה  לעלות עם הרכב במעלית למשרד של ההוצאה לאור
, 
 //סיכת ביטחון//  היה עושה גם את זה. 

 היא חיתה פמיניסטית לפני כולם, גבריאלה, והושפעה מגלוריה  סטיינם. היא והחברות היו  יוצאות במוצאי שבת לסרט או  לפאב. זה 
 ומשך את השלייקעס  כמי שעומד לסגור עסקה טובה. רק עכשיו הבחין בהם. מאחורי המחסן הישן
,  קשור אליו  היטב, ניצב ~ד  בלוני הליום וראשו בשמים.  "אוויר שאין סופו לנוח. "נזכר בציטוטיו  של מר  צדק מהגמרא,  אלה  ששימשו את המוךה  בשיעורי הפיזיקה שלו
.  פעם אחת בהיותו  בן  עשרים ומשהו  אמא באה  אליו הביתה.  אבא כבר  לא היה  חי והיא  הביאה אוכל  לדירת הרווקים שלו
.  היו לה ייסורי מצפון על כך  שבילדותו עבדה כל כך קשה במס הכנסה  ולא הכינה  לו אוכל חם  יום. בכל זאת, בן-זקונים. התיישב לאכול את האוכל הטעים · יום של אמא והיא ישבה ונעצה בו עיניים מלאות פליאה. מעולם לא  הביטה בו  ככה. "על מה את מסתכלת?" שאל בפה מלא. "עליך."  ענתה והמשיכה  לבהות. "מה לא בסדר?" שאל וחש את הדג  תקוע 

 .טשווב התא" לכוא ילב ",הפיכ ,הרמא 
 ילב" ".ךרבל 
םע  "?המכ" לאש תא לעבןקזה ~/  
 ,סעקיילשה המדש דליל .אוהה המ" 
 תמליששיתשאל,  לבא יפ השולש ,הזמ 
 יכ שי ןאכ הלעמל תשולשמ םיפלא ".ןולב 
 חק" סיכהמ ",ילש רמאיב .תשוב 
 שיאה ברקתה טישוהו תא דיה לא .סיכה 
 "!רוצע" דקפ .וילע ינא" ןכומ .הקסעל 
 ןיא .היעב לבא ינא הצור ריבסתש יל 
והשמ.  ךתשא הרמא יל ןיאש םכל ,םידלי 
 וא היהש םכל דלי אוהו ".תמ 
 הז"ןוכנ רמא", ,שיאה לבא" המ הזקסעה ~  - 
 "?ךלש 
 ינא" יתשגפ תליחתב םויה רענ ריעצ 
 המוד דואמ ךלךתשאלו,  הזיא ןמםקימ ( '  '  
 לש םכינש אציש ארונ .הפי אוה רכמ יל 
 תא תומכ םינולבה .הנושארה הצר קודבל 
 ףסכהש יתתנש ול אל ףיוזמ ץרו חאל 

 שלו שעובד כאן  בקיוסק לאשר את העניין.  הייתי בטוח שזה הבן  שלכם." 

בשתורה שתיקה. 

 'ואני לא יודע על מה אתה מדבר ואת מי  פגשת," אמר האיש.  "אשתי  עובדת כאן  בשבתות עם  ילדים. אנחנו מתפרנסים מזה. את החלק שלי בעסק של הסירות מכרתי
,  אבל כיוון  שמה שאני  יודע זה  לתקן סירות והמקום היחיד שאני מרגיש בטוח בו זה החרצפים של הירקון עם כל 
ןוחרג;rה,  אני המשכתי וממשיך לעבוד פה בתור שכיר. פעם היה לנו בן קטן
, ילד
,  שנפל לירקון  מהסירות הכחולות  הגדולות.  הוא היה  קורא להן 
/~~~~~~~~/·  הוא מת בטביעה ואין  לנו ילדים.  אימצנו את בן  אחינו כי  הוריו נפטרו
.  הוא גדל והיום  הוא בעל  הקיוסק כאן
.  זה שיש לו צורה של פחית פפסי קולה.// /'אתה יכול לקחת את הכסף מהכיס, וו אמר בהשלמה והורה בעיניו  על הכיס הימני
.  ועוד חשב שאין לו  שום קשר עם האחים  הגדולים שלו
.  פעם היה,  קשר רופף,  אבל מאז  שאבא ואמא  נפטרו ואחרי  שהפסיד את הכסף הגדול
,  הם ב עלמו ל גמרי מחייו
.  כנראה פחדו  שיבקש הלוואה.  אבל ייתכן  שלא. אולי  היה זה  בכלל הפרש השנים  בינו לבין אחיו .כשהיה נער
,  הם כבר  לא היו  בבית: אחד נגד  שלושה.  זכר איך בהלוויה של אבא, אחיו  הבכור עלה לשאת דברי  הספד  ואמר: //אבא  בעצם אהב את אלה שלא אהבו  אותו. חיתה לאבא מין 

 גליון 
338-337 

·:· 

 היה בסבנטיז' והוא היה נשאר  עם הילדים הקטנים. היה קורא להם סיפור ועוד סיפור
•  בהתחלה היה כיף, אבל אחר כך הם התחילו לטפס  לו על  העצבים כי רצה  לראות "משחק  השבת" והם בלבלו את  המוח. אז  היה שולף  מהארון שמתחת  לכיור את  הצנצנות הקטנות  שלו: פיסטוקים, 

 קשיו' גרעינים  שחורים, גרעיני אבטיח, גרעינים לבנים. מסדר  לו  בצלחת הלבנה והגדולה חמישים-מאה גרם בכל פינה ומוזג לו יין טוב  לתוך הכוס הגבוהה והאלגנטית שלו
•  אחר כך היה קורא לשביים
:  "מוטי'  אסנת, בואו רגע," והיה נותן להם  במעין טקס  של קדושה לשתות כל  אחד חצי כוס יין
•  הם אהבו את  זה. אחר  כך הם  היו נכנסים  למיטה,  נרדמים וישנים כמו טאטאלך.  זה תמיד  עב.ד עד  שאסנת, הדעתנית שבין השניים, גילתה את זה לגבריאלה והיא עשתה לו סקנדל וכאן זה נגמר
•  דוריס, אשתו  של מוטי' שמעה את הסיפור הזה כמה פעמים  טובות, ובכל  פעם חיתה המומה מחדש. "אני בשוק טוטאלי
'"  חיתה  אומרת, "איך אפשר  להשאיר איתך בכלל  ילדים." אח, שנות השבעים היפות. כשהיה מוציא ספרים וכל אחד נמכר באלפי  עותקים, זכייה אחרי  זכייה, שיחק  לו המזל
•  הכוכב היה איתר
•  הלילות היפים של המסיבות הפרועות, החשיש, הבנות, האלכוהול. לאן כל זה  נעלם? אחר  כך הכיר את  דן בן  אמוץ ונעשה כרוך אחריו' שותף  שלו' חבר שלו
•  אוכל איתר' מזיין איתר' מעשן  איתר סיגרים קו כביים. אח,  יא  דן יא  דן' איך  הלכת לנו' יא דן
•  שנות השבעים  זה היה  גן עדן
•  אחר כך  השמונים היו בסדר' התשעים  הפכו לסיוט ואלפיים צפונה זה בכלל  גיהינום. אבל  מה זה לעומת  משפחה אחת עם טרגדיה נוראה, שבחרה  להעביר את  חייה העלובים  סמוך לנחל  המסריח הזה, הירקון' ושכל  הביוגרפיה שלה  קשורה בירוקת ובחרצפים. שם לב שרגליו ניתקו מן הרצפה. כעת ריחף באוויר בגובה נמוך. אולי  שני מטרים  מעל הקרקע. נזכר ביאכטה שעומדת עכשיו שוממת  ברציף  באילת ושמס  הכנסה לא  עלה עליה כי היא לא רשומה בשום מקום 

 כנכס. "תעמוד  עד יבוא אליהו." נזכר בקול של  אמו מצטטת  מהגמרא ומר צדק מחייך
•  זאת חיתה  סירת אלמדגים שהוסבה  ליאכטה קטנה.  חיתה לה רצפת  זכוכית ודרכה  יכולת לראות  את כל נפלאות הטבע התכולות מתחת לפני המים של אילת. פעם הוא ושלוש בנות ודן בן  אמוץ' אללה  ירחמו' נסעו  לחופשה כדי לחגוג את  גירושיו מגבריאלה. 

 ודן כל  כך התלהב  מרצפת הזכוכית שלחצי יום הוא פשוט שכח  ממנו  ומהבנות. האלמוגים  והדגים פשוט  הפנטו אותו.  השמים הפכו עכשיו מכחולים לשחורים.  ילד אחד  בודד בדשא  קרב לאיש המעופף. קטן' אולי בן שש-שבע,  שיער שחור של  קסדה בצורת 
j? ךה. הרים  את האפון לעברו וצעק אליו'  "חכה רגע, אני רוצה לקנות בלון אח.ד" היה נדמה  לו שאיש  הבלונים לא שומע אותו' חזר וקרא בקול היסטרי על הדשא במרחב הפתוח, "אל תעוף, חכה רגע, אני רוצה לקנות בלון אחד."  "אני לא מוכר,"צעק  לילד ולעצמו  לחש, "קונים בלב.ד 
Catch me .if you can"  נזכר במה  שנותר מהסטיפה  עמוק בתוך כיס הג'ינס  הימני וחש  כי היה  צריך להיפטר  גם מזה. לתת  את זה למישהו'אבל לא הספיק וזה דגדג לו את הירך כעת כשהיה עולה והולך לגובה רב בצורה אלכסונית מעלה מעלה, נעלם לעבר האופק מעל הירקון המסריח,  מעל כביש גני התערוכה, מעל הבניינים החדשים של  כוכב הצפון שלא היו כאן בשנות השבעים ומעל תחנת הכוח של ודינג, הסיגר הזה  שכל כך אהב וסימן בשבילו את  גבולות הממלכה  של הקיסר התל אביבי. מעניין מה קורה שם עכשיו בארץ ,ה:ד;ל~ חשב כשראשו בעננים. 




lתג~~l§
 ורוןר

 כרמית מירון 

 פיטר שאפר  עלי בימות 

 "אמויאוס" מאת  פיטר שאפר,  תיאטרון חקאמרי,  תרגום וייעוץ 

 מוסיקלי: וווי פרנס,  בימוי: עמרי  ניצן, תפאורה  ותלבושות: רות וו, 

 פסנתר: גיורא לינגנברג  בטרם אפנה להצגה עצמה, עלי להתוודות, כי אני מתנגדת באופן מוחלט לגישתו של פיטר שאפר, המחזאי היהודי-בריטי 
)1926(  לגאון  וולפגנג אמדאוס  מוצרט 
)1791-1756(  כאל ילד מופרע, קפריזי ואינפנטילי
. 
 מוצרט מפורסם  כיום בזכות  המוסיקה השמימית  שלו ולא בזכות אודח 

 חייו' בעייתי  ככל שהיה. בתקופה  המתוארת במחזה, בווינה 

 האימפדיאלית, יצר מוצרט  יצירות בנות  אלמוות רבות. בחייו הקצרים 

 חיבר שש  אופרות גדולות וגם כתב  את מרבית יצירותיו 

 האינסטרומנטליות החשובות. אך  ממכלול האוצר הגדול והחשוב הזה 

 בחד שאפר  יצירה אחת  או שתיים,  שהן דק  טיפה בים. שאפר  יודע 

 היטב את  מלאכת הכתיבה לבמה, ויודע איך לייצר אווירת מתח 

 תיאטדוני והתפתחות  של עלילה ודמויות. אין להתעלם מהעובדה שיש מתח במחזותיו וגם דיאלוגים תוססים ושנונים, שבאמצעותם הוא מנסה לחשוף את פגעי המוסד של החברה בה אנו חיים.  מחזותיו עשויים  כמעט כולם על פי המתכונת המסורתית הדיאליסטית,  למעט "אמדיאוס", שנכתב  מתוך זווית הדאייה של  המלחין אנטוניו סליידי 
)1750-1825(  ומשובצים בו קטעים  הנעים בזמן קדימה  ולאחוד. 

 גיבור המחזה  בעצם אינו מוצרט כי אם  סליידי' מלחין  בינוני' אמביציוזי  וקנאי' שבזמנו  היה אולי היחיד שהעריך  נכונה את  גאונותו של  המלחין  הצעיד' אך  בקנאתו הרבה  ניסה להערים  מכשולים על  דרכו ואף הצליח. מחזהו של שאפר מבוסס על המחזה של פושקין "מוצרט וסליידי" והמחזאי המודרני אף אינו נרתע מלצטט מתוכו את המונולוג הפותח  את היצירה של  המשודד הרוסי הגדול
.  הסיפורים והאגדות על  חיי מוצרט  נולדו עקב  תהפוכות חייו' שהחלו  עם קריירה מוסיקלית של  ילד פלא  ונסתיימו בעוני ובחוסר  כל. מוצרט נקבר בקבר עניים ללא מצבה, ומקום קבורתו לא נודע עד היום. אחת האגדות מספרת שסליידי הקנאי הוא שהרעיל את מוצרט. גם אם אין בכך אמת, הדי שמטאפודית, יש אמת בגרסה זו
.  סליידי  הרעיל את  מוצרט התמים, וגדם לכך  שנשללה ממנו משדתו וכי הגיע  עד לפת לחם
•  המחזה נפתח  במונולוג של  סליידי הזקן' המספר  על העימות בינו לבין 

 הגאון הצעיד'  שהופיע כמו יש מאין על  בימת החיים המוסיקליים  בווינה, וסיכן  את מעמדו המבוסס של סליידי
. 
 מהפתיחה ואילך ההצגה קמה  ונופלת בזכות הגיבור הראשי.  התמזל מזלו של הקאמדי שאת סליידי מגלם יצחק חיזקיה, שחקן מוכשר ומנוסה המשכיל להתמודד עם דמות מורכבת של אוהב, מעריץ' שונא  ומקנא. הופעתו  המרשימה, הכריזמטית והדמונית משתלטת  על הבמה  ומעודדת רגשות  מעורבים. לעומתו 'איתי  טידאן בתפקיד  מוצרט נלכד  בקונספציית "המופרעות  האינפנטילית" של הגאון
.  מלכודת זו היא 

~~ 

 מרץ-אפריל 


 בעוכריו של השחקן המוכשר והמוסיקלי  הזה, שמתקשה להעמיק בדמות 

 ובהתפתחותה. בסצנות  האחרונות, בתפקיד מוצרט החולה  הכותב את 

 ה"רקוויאם", מתעורר ומתאושש טיראן במשחק דרמטי כובש לב. 

 אוהד שחר בתפקיד הקיסר  · יוזף ה
2  מוכיח שוב את נכונות  אמירתו 

 המפורסמת של סטניסלבסקי  שיש רק  שחקנים קטנים,  לא תפקידים  קטנים. 

 בתפקידו השולי  הצליח שחר להפיח רוח  חיים הומוריסטית, ביקורתי ת 

 ואמינה בדמותו של הקיסר האוסטרי. גם לחני פירסטנברג כקונסטנצה 

 אשתו של מוצרט  היו רגעים דרמטיים יפים ומרגשים. רבים משתתפים 

 בהצגה וקשה  למנות את כולם.  אזכיר את עזרא דגן
,  יובל זמיר  ואנשי 

 החצר האצילים. 

 במחזהו זה  בחר פיטר  שאפר להעלות  מנבכי ההיסטוריה  פרטים טריוויאליים 

 מחיי יוצר גאוני
,  אולם ההצגה  בתיאטרון הקאמרי בוראת עולם קסום 

 מפואר וספקטקולרי
,  משובב את העין  ומפעים לב.  מוצרט ראוי  למחזאי 

 רציני יותר
,  אולם סליירי
, שיי זכר תמיד  בהקשר זה,  זכה אצל שאפר לתהילת נצח. במונולוג הסיום של המחזה טוען סליירי כנגד האל: "נתת בי את היכולת להבחין  במופלא 
- מה שרוב  האנשים אינם  יכולים, ואחר כך דאגת לכך שאני עצמי  אדע על  כמה אני  בינוני לנצח". 

 "אקרוס" מאת פיטר שאפר, מאנגלית: 

 דורון תבורי, בימוי:  רוני פינקוביץ, 

 תפאורה: ערן  עצמון, תלבושות: אורנה 

 סמורוגנסקי 

 הפעם בחר  לעצמו הסופר  המצליח נושא  אקטואלי מן  העיתונות לעבדו למחזה.  הידיעה שמגיעה לאוזניו  או לעיניו סיפרה על פשע מחריד שביצע ב ער ו גיל 


 רן שפירא ודורון  תבורי. 
" אקרוס" 

 לכאורה. 

 בלילה אחד הוא  רגם לעיוורונם  של שישה  סוסים שטיפל בהם ואהב אותם.  בעלילה שרקם שאפר' המיטיב  לדעת את  מלאכת פיתוח  הדיאלוג המביא לסיום  הדרמה, משתתפים למעשה שניים  בלדב: הנער הפסיכוטי  והפסיכיאטר המנסה להבין  את מניעיו  של הנער'  ואולי לעזור לו
.  העלילה מתרחשת בבית  חולים לחולי נפש ובחדר הטיפול של הפסיכיאטר' שזקוק בעצמו לטיפול
,  הבנה ורגישות.  ייחודה של הבמה שנתגלתה לעינ י  הצופים הוא  ברב שימושיות  שבה. מבלי  להזיז אפילו רהיט אחד הפך חדר הטיפולים של הרופא גם לאורווה, גם ליבתו של הנער וגם לקולנוע לסרטים  ארוטיים. ואם לא די  בכך העמיד  הבמאי מאחורי  השחקנים את צמד  המקישנים "ףד~ר~" <תומר יריב  ועדי מדרג) שריתקו את תשומת הלב של  הקהל למכאובים  ולבעיות שהועלו על הבמה
.  כהוריו של הנער מופיעים סבורה שונוולד המוכשרת בתפקיד האם ושמעון מימון בתפקיד האב הנושא סוד משלו
.  ואין להתעלם מיופיה של יובל שרף, בתפקיד הנערה המנסה לפתות את הנער
,  ואחרון חביב אבשלום לוי  בתפקיד סוס  אנושי מאו.ד  אולם האחרונים  החביבים באמת הם דן  שפירא בתפקיד הנער  המתוסכל ודורון תבורי בתפקיד הפסיכיאטר
,  שגם תרגם  את המחזה.  שפירא גילם  היטב את צער וכאב  ההתבגרות בחברה שאינה  מבינה אותו  ואת צרכיו
, 
 ואילו תבורי העניק חוויה אנושית מדהימה בגילום הפסיכיאטר המנסה להציל את הנער
. 
 מעניין וראוי  לצפייה. 
·:· 

 אמנון שמוש 

 גלויות מעולם האמת 

 זו פעם ראשונה שאני כותב ואינני יודע אם אפרסם את הדברים
.  בדרך כלל אדם כותב כדי  לגרום הנאה לקוראיו
.  אני בספק גדול  אם הדרבים  המתגלגלים ממוחי  אל המחשב יגרמו  הנאה כלשהי למישהו
.  יש בי  חשש שאפילו  יגרמו עצב וצער ואולי  אף כעס
,  ככל  גילוייה של אמת מרה שטבע האדם נוטה להכחישה ומנסה להכחידה
.  הדרבים רובצים  עלי ומבקשים לצאת
,  ואכן הם ייצאו
.  ספק אם ארצה  שגם יגיעו  לקוראי הנאמנים
,  שבאופן טבעי
,  מובן  לי אך לא מקובל עלי
,  מעדיפים להתבוסס (ולעתים  להתבסם)  בעולם השקר העוטף אותם סביב סביב
.  השפה הערבית  קוראת 
" עולם האמת
"  לעולם הבלתי ידוע
,  שאיש לא שב ממנו לספר
,  ולו בקצרה
,  מה קורה שם
.  המושג 
''  עולם 

האמת
"  מבהיר שמגיעים  אליו מעולם השקר
.  השפה העברית דייקנית
,  בהירה וקולעת ואני
,  משום מה
,  במערב המשמעותי אל  מעבר לחומת גיל  השמונים מתחיל להרגיש  שאני צועד  אל תוך  עולם האמת (שאינו  העולם הבא ואינו  מתחיל בארון  הקבורה) ויכול
,  אף צרי,ך  לספר תוך  כדי צעידה הססנית בעולם האמת על  עולם השקר בו  חייתי שמונים שנה
.  העולם בו  אנו חיים
.  העולם 

 בו רציתי לחיות אחרת
, בתמימותי
. 
 כרב עשור
,  מאז התחילו  המאה החדשה  והאלף החדש
,  שאני מרגיש 

 את עצמי 
,,  מחוץ למחנה" מסתכל מבחוץ פנימה  ותוהה לאן  צועדת 

האנושות
.  ובדאגה מיוחדת  לאן צועדת החברה הישראלית
. 
 מנעורי חשתי שהעולם הזה הוא עולם השקר
.  אין אדם שאינו 

 משקר לזולתו  מבוקר עד ערב
.  רבים מאוד משקרים גם לעצמם
. 
 רק החלומות  נקיים משקרים
,  ועל כן  הם כל  כך מרתקים
,  אבל זהו עולם שלישי שאיננו עולם השקר
,  אבל גם  לא עולם  האמת.  אני מנסה להשלות את עצמי ולהשליט על כתיבתי זאת מידות  של עולם האמת
, לפ י  הגדרתי הנ
'' ל
.  העולם שבין  גיל שמונים לבין הסוף שעל הסף
.  אנסה להתהלך בו
,  להרהר ולהביע  את  הרהורי באשר לשני העולמות
,  בטרם אלך לעולמי
. 
 הסתיימה שנת 
2008,  בה נגלו  השקרים הענקיים  של המנהיגות 

המדינית
,  הכלכלית והרוחנית  של עם  ישראל. השמות והשקרים  העוטפים אותם כל  כך ידועים  שאני מתבייש לשוב ולהזכירם
. קצב
, אולמרט
, הירשזון
,  שולה זקן
,  עזר וייצמן
,  אריה זרעי  ועשרות  ומאות שמונו  על ידיהם ומומנו  על ידיהם  וכיסו בענני  שקר וכזב  ושחיתות את השמים הכחולים.  בדרך הטבע נזלה  חוכמת הקומבינות והתעלולים של הנוכלים בצמרת והגיעה אל כל שכבות העם
:  רופאים ועורכי ד י  ן ומוסכניקים ועמותות חסד והממסדים  למיניהם עד העירייה  והמועצה והקיבוץ
.  חיפשתי ולא  מצאתי  ולו פינה אחת הנקייה משקרים מזבלי שחיתויות
.  כולם משקרים לכולם
,  וגרועים מכולם אלה שמאמינים ומצהירים 
'' אנ י  אף פעם  לא משקר
.  אין אצלי דרב כזה
".  נאמר 
" מדבר שקר תדחק
".  אני מודה ומתוודה במשך שמונים שנה התהלכתי בעולם השקר והתיישרתי איתו
.  לא עוד
.  פעם אחת ביודעין
,  חשבתי שיש  דרך לצאת מעולם השקר
. קשרת י, ובצדק
,  את השקר לכסף
,  ואמרתי לעצמי  שבקיבוץ שאליו  מגיעים  אנשים שהכסף והרכוש  והנהנתנות אינם העיקר בחייהם (לא 

50 

 גליון 
338-337 

 שאינם, אלא אינם  העיקר) ששם אוכל לחיות עם הרבה פחות שקרים, 

 שחיתויות ונבזויות
.  הלכתי לקיבוץ  בלב שלם
,  בתקווה ובאמונה  לא רק  בקיבוץ, אלא בחברים שבוחרים בו,  האמנתי שבחירתם דומה
,  אם לא  זהה לבחירתי
.  לשמחתי ולאושרי  מצאתי אשה שחשבה והרגישה  והאמינה בדיוק כמוני
.  זה אפשר לי  להמשיך בדרך  הקשה והיפה  עד עתה
.  התמוטטות האמת  האידיאולוגית, הרוח של 
" עולם חדש
",  נקי ומטוהר מרדיפת בצע, מקנוניות נכלוליות ומשקרים מחוצפים עטופי מילים גדולות, הביאה אותי לצורך להתחיל לדרב גלויות, לכתוב גלויות (ואולי אפילו לשלוח גלויות) מהעולם שאליו אני נכנס לעולם שממנו אני יוצא בצעדים בטוחים כדי לשמור על  אותה נשמה  שהביאה אותי  בנעורי אל הקיבוץ.  המחשבה שעלי  להיבדל ולהשאיר בכתובים את הסיבות שדיכאו כל אמונה  שאני משאיר לצאצאי עולם טוב ובטוח יותר מזה שקיבלתי בעלותי ארצה,  עלתה במוחי  לראשונה באספה אומללה במועדון  הקיבוץ שבה נשמתי (שלא לומר ראיתי) אווירה של חוסר אמונה, של רדיפת בצע ושל נכונות למכור בכסף מפוקפק את כל הערכים שכולנו, יושבי אותו מועדון, האמנו והתגאינו בהם לאורך עשרות שנים ביחד. יחד שהופרט בכל תחום אפשרי, קיבוץ  שאיבד את עצמו  לדעת ומוכן  לבטל את זהותו  הקיבוצית שעליה היתה גאוותו
,  ובגללה הקריב כל  כך הרבה, רק כדי  להוריש נכסים לצאצאיו
.  להוריש להם כבוד?  להוריש להם נאמנות לערכים? להוריש להם הערכה  לסבא וסבתא  שניסו לתקן עולם והתמידו בזה עד  יומם האחרון?  להוריש זהות מעוררת כטד ושותפות למפעל ציוני סוציאליסטי, חד פעמי בהיסטוריה?  זה 
-לא
.  העיקר להוריש  כסף. או  שווה כסף. אולי
.  ההצעה שהועלתה  באספה  הנזכרת היתה להפוך את הקיבוץ למושב כדי שבנינו ונכדינו  יוכלו למכור  את הנחלה ולהתעשר
.  אם ירצה השם
.  אם יאשר  מנהל מקרקעי  ישראל.  אם  למעלה משבעים וחמישה  אחוז מחברי הקיבוץ  יזרקו את המילה  זז קיבוץ זז לפח
.  זה בהחלט מתאים לעולם השקר שהקיטץ נסחף אל תוכו,  עולם שקר במדינה  הזאת ובכפר הגלובלי
.  הרי בימים אלה מתגלה מעשה השקר והרמאות הכלכלי  הגדול בהיסטוריה. וול  סטריט בכלל  ומיידוף הנוכל העולמי, שהצליח לשקר  לגדולי השקרנים בעולם הפיננסים ומוטט, בלי ספק, רבבות אנשים, שחגגו  איתר בעולם השקר שלו,  ואולי גם את הכלכלה הקפיטליסטית העולמית.  כל המערכת הקפיטליסטית בנויה  על המכפלה
:  כסף 
x שקר
.  הצרה היא  שגם השקרנים  הקטנים, ואולי  בעיקר הם
,  עם הכסף  הקטן שיש  או אין  להם 
- נפגעים וסובלים הרבה יותר משקרני הבורסה והבנקים, מאלה שצברו כספים וכזבים בשוק החופשי
.  השוק החופשי  שהצליח לנער  מעליו כל פיקוח  של חברה  ומדינה שרואה את צורכי  הכלל, שהעביר את כל  ההחלטות  לדירקטוריונים ממונים על גזל  ועושק. דירקטוריונים שאישרו בחתימת ידם  את משכורות  השוד שלהם ושל  אלה שמינו אותם
.  חרבות פשטו את הרגל,  בעוד המנהלים טובעים בעושר ונכסים
.  השוק החופשי,  שהיה תמיד  מבצר  השקרים והכזבים,  ואינני יודע אם העולם החופשי כחופשי, איזו מילה יפה) 

 יצליח  אי פעם להחזיר אותו למקומו הנכון,  אם הדגש  על המילה  זזשןקזז.  אותה מדינה,  ארצות הרבית,  הודו, פרו או ישראל, שהשוק החופשי קנה את  נכסיה ואמר לה  זזשבי  בצ,ד אל תתערבי, תני  לנו לנהל את הכלכלה. אנחנו יודעים לעשות זאת היטבזז
.  האם יש  שקר גדול  מזה? אל מי  פונים היום  הבנקים הקורסים וחברות  הענק המתמוטטות?  אני קופץ מעניינים חובקי עולם לעניינים אישיים, רגשיים של אנשים פשוטים  שחשבו שהם מכירים  זה את זה ומאמינים זה לזה
.  המשותף לכל  הוא אי  ההכרה שאנחנו  חיים ומתבוססים בעולם השקר ומורישים  אותו לנכדינו  ונינינו מבלי להסיר מבין עיניהם את עטיפת הכזב המסנוורת ומוליכה שולל
.  בוושינגטון ובוול  סטריט, בממשלה ובאוצר
,  בתל אביב  שאיבדה את עשתונותיה, ובקיבוץ, שאיבד את שאר הרוח 
- בכולם עובר  תהליך של  התעצמות השקר והכזב  והאלהת הכסף והרכוש
.·:· 
 קיבוץ מעין  ברוך 
1.1.2009 
 המלצות עת
O
 ןןן

 וני ויורו: הניזרה, מצרפתית: ניצח 

 בן אוי, הוצאת ספרות יפה, המפעל  לתרגום ספרי  מופת 
2009,240  עמ'  רומן וידויי  חתרני; סיפורה של צעירה הנכלאת במנזר. ספר אנטי קלריקלי
,  המתאר מסכת רדיפות  וההתעללויות, שנכתב במאה 

 השמונה-עשרה, בידי  הסופר 

 והפילוסוף דני רידדו
,  ממייסדי  "האנציקלופדיה", 

 יאיר וחלי:  מזנטן הטעה אזתי י  הוצאת כרמל 
2009,234  עמ'  ספר הפרוזה  החמישי של יאיר רחלי
.  קובץ סיפורים,  הניזונים גם מחומרי חיים לא שגרתיים <כאיש  מודיעין בעברו> וגם מהפילוסופיה של מונטן. 

 מתמתכ השכל  חצז,ב קזבץ מחקרים ביצירת אזרי  צבי  רגינברג, עורך: חנן חבו, הוצאת מוסו ביאליק 
2009,292 
 עמ'  אסופת מאמרים:  דן מירון
,  משה רון
,  אבידב ליפסקר
,  אורית  מיטל, רחל אלבק-גדרון,  חנן חבר, חניטה גוטבלאט, יהודה  נואל ובעז  ערפלי. המאמרים בספר מתמקדים בטקסט  ובמוטיב הבוד,ד  ואף בוחנים  את שירת  גרינברג בהקשר הרחב 

 של ספרות  עולם. 

 ירון אביטוב וחוליו פאסוס: ירושלים של האנזים.  אקזזזזירם מכתים על ישראלי הוצאת כרמל 
2008,123 
 עמ'  אסופה של סיפורים  שירים ורשימות משל בכירי  סופרי 

 ומשוררי אקוודור
,  ורשמיהם מארץ הקודש ומעיר  הקודש. 

 ערך: ירון  אביטוב 

 נטלי אנג'יו:  הקברן המדעי י מאנגלית: עמנואל לוטם, 

 הוצאת אחוזת  בית 
2009,480  עמ'  מסע נלהב  במדעי החיים. אנג'יר
,  כתבת לענייני  מדע של  ה'ניו יורק סיימם' מנסה להוכיח את העניין שבמדעי הטבע,  החל בהסתברות  וכלה בביולוגיה  מולקולרית באסטרונומיה, 

 ואת מציאותם  הבהירה בחיי  היומיום. 

 יחיאל שיינטוך:  סלמנדרה. מירתם  זהיםטזירה בבתכי ק.  צטניק, הוצאת כרמל 
2009,462  עמ' ספר זה מצטרף לכרך "כמשיח לפי תומו: שיחות עם יחיאל 

 די-נור 
1356332003) KATZETNIK (,  ניתוח יצירתו  ביידיש 

 ובעברית שלק' צטניק.  דיון בזיקה שבין יצירתו לבין כתבים יהודיים וטקסטים מספרות העלם, על רקע הביוגרפיה שלו. הספר כולל פרקים לא ידועים מחייו של ק' צטניק. 

~~ 
מרץ
- אפריל 


fj- ו 

..... 
/';..
.,..... 
 סופר שתיין' דל נכסים ו בעל 

 חלומות גדולים, המנסה להצליח

 המלצות עת
l ןןן 

 חיים גרדי: עיכלי הוצאת הקיבוץ 

 המאוחר 
2009 י 
89  עמ'  "לאן אתה רוצה ללכת./ הרי היית  שם, הרי כבר היית שם./ שום שוחד  לא יהלך לפניך./ שום כישוף לא  יזמן את עדי האופי; להעיד  לטובתך; אני חושב שהאחרים ההם  ימשיכו בלעדיך.; אתה תראה שם  את גבותיהם המתרחקים ממך" 

 <'עיכל~ 
2,  עמ' 
7(, 
 יוסף וכטורח: איורן על ל~~ חשמלי  מיוונית: דמי סעדיי הוצאת כרמל 
2009 י 
36  עמ'  מבחר מתוך ארבעה-עשר ספרי 

 שירה של המשורר היהודי מיוון
.  חורף ואת מעשנת./ הירח; שהוצא  ממכונת כביסה; תלוי על המזרח  שלו./ אני מילים שנבטו במדבר'/ וריד אדום מוזר'/ מבוך נ~ליך" 
)'ry בלח'' עמ' 
13(, 
 בלוס אנג'לס.  חרוקי מרוקמי
:  ערכה עיזזרתי 

 ישראל בד-כוכב: שמזערתי הוצאת עלמה נמה, מיפנית: עינת קרפדי 

 ריתמוס הקיבוץ המאוחה קרן  דבינוביץ 
2009 י 
93  עמ'  "את העצב אספה האחות מן הים  בדלי מתכת./ משם למדתי את  התרגשות הנסיעה; מעבר למכשלת  הלב; עטוף בבגדים חמים/ לקראת  קרחוני הקצה הצפוני' בתחנה  הסופית; של 
63  באלבני" ,'םי'( עמ' 


(. 19 
 תמי נץ לודיא:שלזתפ אתהגלגלים  ברי לעו~ףי הוצאת אבן חושן 
2009 י 

77  עמ'  "רקדנית <לשעבר?)/ הסוגריים  כואבים./ נשואה; שני ילדים; עושה אהבה פעמיים בשבוע; לפעמים לא; ואת מנת האדרנלין היומית: שיעור בלט; פילאטיס; לפעמים מודרני <טכניקת ריקליס)/  לא למות" ('וידוי', עמ' 
30(" 
 ג'ון פנטח: תכזרת העינכי 

 מאנגלית: טל ניציי הוצאת אחוזת 

 בית 
2009 י 
371  עמ'  שני רומנים תחת כותרת אחת, 

 המסופרים בגוף ראשון
.  ב"חבורת 

 העינב" אביו של המספר' בנאי  לשעבר ושתיין' יוצא בחברת בנו למשימת בנייה אחרונה, וחוגג בין רעיו לחבורה, מהגרים איטלקים,  בשתייה כבדה. הרומן השני, 


 הוצאת כנדת זמורה ביתן 
2009379  עמ'  קובץ סיפורים קצרים, בהם, כדרכו'  מרוקמי מחבר מציאות יומיומית עם  מחוזות ההזיה, וגיבוריו מתמודדים  עם ארנון' כאב, ותחושת ניתוק. 

 רונה לאון: אקזהז אלטהי מאנגלית: 

 כרמית גיאי הוצאת עם עובר 
2009 י 
324  עמ' 

 ארכיאולוגית אמריקנית ומומחית  להיסטוריה של האמנות מותקפת 

 דבירתה בידי בריונים. בהמשך' נרצח  מנהל מוזיאון מקומי. בלש משטרתי  יוצא למסע בעולם האמנות ועולם המאפיה. ספר ראשון בסדרה <מתוך 
5(  שבמרכזה הבלש קומיסריו גווידו ברובטי' ונציאני גאה. 

 ג'וזפח טומאזי די למפרוזחי  הברדלס, םיפזריםי מאיטלקית:  פנינה בת-שלח ואמציח פודת (חבדרלס)י מדים שוסטדמן ואמציח  פודת (חסיפודים)י הוצאת עם עובר 

2009 י 
329  עמ' 

 תרגום מחודש בלרדלס <ספרו היחיד  של די למפדוזה> וסיפורים נוספים.  הברדלס הוא רומן היסטורי המתרחש  בסיציליה, מנחיתת גריבלדי עד ערב מלחמת העולם השנייה: דרך דמותו של נסיך סאלינה, מתוארת שקיעת 

 הסדר האריסטוקרטי המפנה מקום 

 למעמד הבינוני של העידן המודרני. 

 ג'ונוט רי~ס: תייר הקצרים 

זהמזפלאים זהמזפלאים של אזםקר 
. זזאז י מאנגלית: יורם מלצדי הוצאת  מחברות לספרות 
2009 י 
301  עמ'  אוסקר' צעיר משעשע ונוגע ללב, 

 חי עם משפחתו הדומיניקנית בניו  ג'רזי. קללת ה"פוקו" הרודפת את משפחתו מאיימת להכשיל את  שאיפותיו' בעיקר בתחום האהבה. 

 קאדסוןמק'קאלדס:צייזזבזזהזא 

 ארצות הברית מנסים למצוא נפש קרובה ולהיחלץ משיממון חייהם. 

 ז'אן פול סאדטד ובני לוי: תקזזה 

 עבשייי השיחות מ-
19so י תדגמו: 

 דניאלה יואלי אלעד לפירות ואלי שיינפלה הוצאת כרמל 
2008 י 
139 
 עמ'  סדרה של שיחות שנערכו במשך  שבע שנים בין סארטר לפילוסוף  הצעיר בני לוי. במהלך השיחות בוחן 

 סארטר מחדש את משנתו ומודה 

 בכשלובות חלקיים. לאחר מותו של סארטר עיבד לוי את השיחות לספר.  אלי שייכפלו 'שהיה תלמידו של לוי' 

 הוסיף אחרית דבר
. 
 אוד גדאוד: צייר המלחומ,ת הוצאת 

 טובי 
2009 י 
151  עמ'  ספר ראשון. קובץ סיפורים: חומרי  מציאות כמו קונצרט לכלי קשת, חיילים יוצאים לקרב, צייר ומכחוליו' בנק הדם או ערוץ 
2,  מתערבבים לסיטואציות שעל גבול הפנטסיה: דמויותיו של הצייר  לובשות חיים, תודעות ודיאלוגים  מתערבבים. המו~ר נחווה באופן  שונה. 

 לוסט לביאור: האיש כחליתפ עזר הבריש הלכנה, מאנגלית: שאול  לדידי הוצאת כנדת זמורה ביתן 

2009 י 
399  עמ'  סיפורה האישי של לוסט לביאור: משפחה אמידה בקהיר של המלך פארוק, נאלצת להימלט בעת עלייתו  של נאצר לשלטון. ניגוד בין החיים 

 הנוחים והיפים שהותירו בקהיר 

 בטרם המהפכה ובטרם התרוקנה 

 מיהודיה, לחיי נדודים דרך פריז וניר 

 יורק. 


 "חלומות בבנקו חיל", מביא פרק הלכי מאנגלית: אנוחם יביןי  נוסף בחייו של ארתורו בנדיבי' הוצאת עם עובר 
2008 י 
396  עמ' שחייו מקבילים לחיי פנטה עצמו' תרגום חדש. אנשי עיר קטנה בדרום