www.iton77.com ןהירחו תלספרו "עשות ספרים הרבה" כש התחלנו לעבוד על הגלידן הזה, התכוונו להוציאו לאור במהלך שבו ע הספר . אך שבוע הספר תם, ואנו לא הצלחנו לעמוד במסגרת הזמני ם ש הקצבנו לעצמנו . על המדף הונח גליון הודו בישראל' י שרא ל בהודו , בעריכת קציעה עלון ודליה מרקוביץ , שהושקעה בו עבודה רבה וממושכת. אנו מקבלים על הגלידן תגובות מעורבות. רו בן מ לאות התלהבות, מקצתן מעלות שאלות, מותחות ביקורת. בכוונתנ ו להוצי א מדי פעם גליון מיוחד מסוג זה, שיוקדש באופן מ קיף לנושא מסוי ם. * באש ר לשבוע הספר: ממילא האירוע מתרחב במקומות רבים ל'חודש ה ספר', וישנם מקומות שמציעים מבצעים והנחות במשך השנה כולה. כמובן , זו לא המטרה המקורית של שבוע הספר , מבצעים והנחות, אבל בדרך , לפעמים נדמה, נשכחה קצת האהבה, ונשארה חגיגת המבצעים. לא בכל מקום. השנה השתתף 'עתרן 77' בפעם הראשונה בשוקולטורה, יריד ספרים אלטרנטיבי , שהתקיים זו הפעם השמינית. ביריד משתתפות הוצאות הספרים הקטנות יחסית, רוב כתבי העת, ספרי קומיקס ופה ושם אפשר היה למצוא גם חולצות טי . קשה לומר שהמסחר היה בראש ההתרחשות, אם כי הוכרזו הנחות בכל אחד מהדוכנים. זאת חיתה חגיגה משמחת. מהבוקר עד אחר הצהריים זרמו אנשים, נגעו , עיינו , קצת לקחו , קצת קנו , קראו שירה ושמעו מוסיקה, והורגש החיבור ההדוק והלא מקולקל שבין השוק לקולטורה. הופיעו בספרי עתרן 77 טוב לחיות בעד ארצנו ב~עףר נכ ry ~יר תלל~~~;: ~ל-סי .!Jf ~ז:וי ~ל :כלףס ~ת :כזpזp~ט: "ט ; ב ל ry י;ת ד~~;: ~ך~נף" ל ry י ; ת -נ; w א ט;ב - ~שףא ד~~;: ~ך~נף - ~אףר .תיל~יt י~;ך~~ ססר רך;ער;נז:i "ס~ר . :ה :"ג~;שכ tj דף ~ת ר:כ~עף ף~~ך~י ~7 נ;וע;נ:ייו f .זכב ~ל :כלףס ~ת :כזpזp~ט: "ט i ב למףת ד~~;: t' "ך~נף למףת -נ; w א ט;ב - א~שףד~~;: t' ך~נף - ~אףר .תיל~יt י~~ פוחד ~w ~ג;ת ס t'ר . :ה :כ~;ךד ~לינף י;ם י;ם י~;ך~~ ססר ל~רף ~ת I].י~ איתן קלינסקי ילפ השע כל כך הרבה אפשר לומר על הספר , הנחשב למוצר ששינה את פני התרבות האנושית, מהרגע שהומצא הדפוס - וכתבי היד קיבלו תפוצה המונית ושברו את המחסום בין המעטים שהיה להם הידע, לרבים, שרצו לרכשו - ועד היום, עם המהפכה שחוללה התקשורת המקוונת. ועדיין , הספר האלקטרוני לא תפס את מקומו של הספר המודפס, שאפשר לגעת בו,להרל ח אותו ,לשרבט בשוליו ,להכתימו במיץ , בשוקולד , אולי בדמעות, להניחו על המדף. כל 30 שניות, כך אומרים, יוצא לאור ספר. האם זה מבורך? ושמא זו זילות הספר? קשה לומר. "היזהר בני מאוד עשות ספרים הרבה" נאמר בקהלת, אך גם על משפט זה כבר נכתבה פרשנות ברוח הדקונסטרוקציה, המאפשרת להניח, שכוונת הפסוק לומר - הקפד על עשיית ספרים הרבה. בגליון זה ניתן מקום נרחב יחסית לטקסטים מספרים העומדים לראות אור; אלישע פורת כותב על ספר עלום של אבא קובנו <כרך שנשרף בידי המשורר!), צבי רפאלי מהרהר על ספריות ועל מקומן , וסיפורה של נדה ג' אנהלט שם במוקד העניין אשה חובבת קריאה המבקרת בספרייה בכפייתיות <אם אכן ניתן להשתמש בביטוי בהקשר זה>. קריאה נעימה מיכאל בסר, עמית ישראלי גלעד ף~~ס ~~נזים ~סדים י~~~~ ת:כק.~ ךע;ד ה~~ ~לילים ~~n;ז;נרי ry ם ~~סף ה~~ ם~?י ~~סף - ~~ךז:וי י~~~ד ~~סף 7 ף ה~~ת;נ;ך~~ך .ה~~: לף .ס~ צדוק עלון שירה אלפרד לורד טניסון, העלמה משאלוט, מאנגלית: אליעזרה איג-זקוב לאוiזחי רחמים ענת לאירולi אורן עילם (פרסום ראשון} גד איליה רב-זאב נילי קולינס, מאנגלית מירון חי איזקסון אבזז רחל אלבוים-דרור סיפורת : יואב ורדי, מכבית מלכיו 7 10 10 18 שמפו, נדה גי זה אנהלט, מספרדית: שמאי גולן בישולים, רחל היימן ביקורת ספרים יובל פז על ראיות לאהבה מאת שמעון צימר יחזקאל רחמים על קודקוד אש מאת שמואל תומס הופרט יהודית אוריין על קרוב להפליא ורועש להחריד מאת גיונתן ספרן פריו אלי אשד על הגנדי 1 סיפורו של תור הזהב מאת אריק מאר מתי שמואלוף על מסרפים מכושפים מאת יורי ריטחאו יוסי וננע על לאומיות ולאומים מאז עידן המהפכה מאת אריק הובסבאום שמואל שתל על שידיים מאת מאיה זיידל אלרבט בן-יצחק יעקב על רצפת הזןמ מאת אורה עשהאל מוטי ילוiיר על פוסט טראומה מאת נועם שדות 20 21 31 32 34 7 8 8 11 12 12 14 14 15 השער : גיוספה מריק נוספי (ציור עטיפת ספרו של צבי רפאלי מסע אל רוני סומק על אפיקי ים מאת פרץ-דרור בנאי 15 האמת הדבויה II, הרצי ספרי עתרן 77( עודד ציפורי על ימי מילואים מאת יורם שפר ועל בחזרה לצוות 4 מאת דרור מאמרים, רשימות פורת 16 22 24 4 ,------------------, לכסד אגודת סופרים ואמנים - עתון 77 ת"ד 16452 ת"א 61163 יפה זהבי אבקש מנוי לשנת 2007 שם רשם מדורים משפחה." .."...."..""......""..""..""".כתרבת" ............."....""...................טלפרן .."....".....". המלצות י עתו 77 י חצי פינה - רוני סומק : יוסיף רבודסקי, מרוסית יעקב לח _i______________ מצרופת המחאה על-סך 280 ש"ח עסו 10 גלירנרת כולל משלוח הוiירמא שרה - עודד פלד : וiנרפ אויהארה 19 מצד זה - עמוס לויתן על ספריהם החדשים של עמוס עוז ושל יצחק לאור, למנויים חדשים ולמחדשים על תרגומים של על הטור השמיני למרדכי נאור ועוד 26 תיאטרון - כרמית מירון 40 יוענק שי - ספרו של עמוס לריחן _ פסטיבל ישראל - אורנה לנגר 37 מצד זה - מאמרים על ספרות וחברה נקודת מבט - דליה מרקוביץ, קציעה עלון : יאיר רבק, ויצופיםיי 44 '------------------ו ~ןן!ן ו שנה לייא • לגיון 322• תמוז תשםייז •יולי ןסס 2•35 שיית ו ירחון לספרות ולתרבות העודך המייםד: l יעקב בסדן המו"ל: אגודת סופדים ואמנים לקידום הספרות והתרבות עורכים: מיכאל בסד, עמית ישראלי-גלעד עמותה מס' 580073575 חברי המערכת: שמעון בלם, עמום לויתן 1 אסף מידני 1 ששון בתמיכת משדד החינוך 1 התרבות והספורט. סומך 1 דוני סומק, אדיה סיון 1 יובל פז 1 דורית פלג, עיריית תל-אביב יפו - האגף לאמנויות. Iton 77 Literary Monthly First Editor:/.-Ja-c~ob_B_e_s_se--.,r/ עודד פלו 1 שלום וצבי 1 יעקב שי שביט המערכת והמינהלה: טל': 5618271, ת"ד 16452 ת"א רכזת מעדנת: גילה שאול המערכת אינה אחראית על תוכן המודעות. ניקוד: פסח מיליד Editors: Amit Israeli Gilad, Michael Besser Editorial Secretary: Gila Shaul Managing Editorial: Board: Shimon Ballas, Amos Lvitan, Assaf Meydani,Yuval Paz, Oded Peled, Dorit מועצת המערכת: יצחק אודפז, · אודבוך גילה בלם, משה דוד 1 נתן זך 1 א.ב. יהושע, ש. גיורא שוהם, אנסוך שמאם iton77@actcom.co.il Peleg, Shalom Ratzabi, Sasson Somekh, Rony Someck, Arie Sivan, Jacov Shai Shavit המערתכ אינה עונה כתכב על פניות - כותבים ואינה מחיזרה תכבי יד אלא אם צורפה אויהם הפטוiמ מבוילת וממוענת. י-- _______חומ __ו _ יש ל ק דבואר וגיל, מודפס ובררה כפול על צד אחד לש הנייר. אפשר בצירוף דיסקט/תקליטור. ___ ~~-"- ח · ר לשו ___ יו'ןי והומיציתו u ותוןןוו אחון אפלפלד: חיים שלמים, הוצאת כתו 2007,253 עמ' בעת מלחמת העולם השבייה, באוסטריה, מסיבות שאינן מובנות לה, אמה היהודייה של הלגה, נלקחת מיבתה. האב מתבצר בשתיקתו, והלגה, אחוזת געגועים יוצאת למסע בעקבות האם. אירח צווית: המדרגה השלושים רשויות, אך כתב היד לא ראה אור ושבע, הוצאת כרמל 235 ,2007 עמ' במלואו . "שולחננו ערוך וטעמנו ברוך , קובץ סיפורים . "מציאות ופנטזיה מה נאמר לערב כי יגיע?/ לא נואחד משולבות בסיפורי חייהן של נשים, מעט, בזיזו אחור; עד שחר מולנו בנות גילים שוב ים , השרויות יפציע" ('סעודה אחרונה', עמ' 42(. בקונפליקט עם אישיותן ועם סביבתן."" והן "כמהות לגאולה פרטית משח עזוז: דיוקן עצמו' הוצאת צבעונים 2007,62עמ' ולמשמעות" <גב הספר>. "תעשה לי קרקס. /שים אותי על חבל אגור שיף : מה שרציתם. הוצאת דק./ שחרר את הנמר./ את האש זמורה ביתן 270 ,2007 עמ' שבלעת שחרר./ חתוך אותי. אל קולנוען כושל משתף פעולה עם קבלן תחבר./ קפל את כל רשתות הביטחון./ מצליח, לפרויקט שחזור העיירה שלא אמות לך" ('תעשה לי', עמ' 16(. זילוניץ' שנמחקה בשואה, על פסגת אביגדור גרבן:המצאתהגלגל, הוצאת גבעה בשומרון. לתפקיד התושבים כרמל 2007,80 עמ' מיועדים הפלסטינים מהכפר השכן. "גדול ספורטאי תבל בכל הזמנים; הולכת מכורתי בארץ לא לה" <'עולה תחת האיל', עמ' 10(. אסף מידני: אלכסנרריה זז שאותה לא נרע. הוצאת גוונים/ ספרי עתרן 772007,46 עמ' "השכם בבוקר יוצאת/ מרירות לנפוש; בבית הקפה השכונתי; אלאדין; עבר עשיר לה; ושאפתנית; הר הר הר כמה שאפתנית; את העתיד היא רוצה לחמוד" ('אהבה על תנאי', עמ' 44(. Yair Mazor: Hounding the Hound of the Baskervilles, A Poetic Portrait of the Detective שיאן מקטגוריה אחרת/ קבוע בנוסחת איינשטיין; שלש מאות אלף קילומטר בשנייה.// והמחשבה?" ('גדול חיים לשפםי ,Fern Press 2007Novel, Goblin אהר ן אפלפל ד ם}:> p.p101 איורים: מיכאל קובנו . יחכ תרגמה: מרגנית וינבוגו-ווטמן. ספורטאי תבלי, עמ' 14(. איריס שני: פינה, הוצאת קורות 2007, יוסף בו-יוסף, לא כבית הזה, הוצאת הספדיה החדשה 2007,239 עמ' רומן ראשון של המחזאי יוסף בר-יוסף. הרומן מתרחש ביום ובלילה לאחר שובו מביו יורק של מנו, שהתרושש מנכסיו. המפגש עם בנו עמי הכמה לאהבה גדולה, ועם הדיירת נימי 1 בת אונגרים, שגורשה מבעלה הרב ומירושלים משמש ציר לעבר ולהווה בחיי הדמויות. יניב איצקוביץ': דופק, הוצאת הקיבוץ המאוחד ספרית פועלים סדרת ספ 2007,272 עמ' יומיים עמוסים בחייהם של יונתן בוגר 1 רואה חשבון צעיר 1 שאשתו בהריון מעורר דאגה: עליו לסייע לדודתו להעביר את דירתה, ואביו נופל במפתיע למשכב. מסע אישי-מחקרי בעקבות הספרות הבלשית ודיון בסיפור "כלבם של בני באסקרוויל", תוך כדי הפיכתו של הקורא לבלש המקדים את שדלוק הולמס בפענוח התעלומה. דווקא. אץר יידיש ורתבוהת. עורך : בני מר, גליון 2, הוצאת בית שלום עליכם, ינואר 2007,52 עמ' היידיש בשימוש הילדים, בעולם הישן והמסורתי , ובעול , חדש שוויוני וחילוני. בגליון: שני שירי ילדים של רבקה בסמאן בן-חיים, ציורי ילדות של יוסל ברגנו , מאמר של עפרה עמיחי על מקורות ההשראה ל'ארץ יצורי הפרא' של מורים סנדק ועוד. מיוון איזקסון: במחר ישוירם חישרם, הוצאת הקיבוץ המאוחד 2007,367 עמ' "אדם מריע לתזמורת/ אבל צהלתו נולדה מהניגון עצמו.; אדם מודה לאשתך; אבל בטנו נחה; ממילה רעה שטרם אמרה לו./ אדם משבח את בנו/ אבל מוחו מתעורר שוב אל אביו הטורק את הדלת."" ('אדם מודה', עמ' 260(. אמיר גלבע: הנה ימים באי,ם ישירם 1942-1946, עריכה ומבוא: חגית חלפוין. הוצאת הקיבוץ המאוח,ד ארכיב' תל אביב 2007,183 עמ' ספר שירים גנוז 1 שנכתב בתקופת מלחמת העולם השנייה, בעת שירותו של גלבע בצבא הבריטי. חלקם של השירים נכללו בספרו של גלבע שבע 98 עמ' "ממלמלת צעקה אל הנפש/ בכל כובד המשקל; מסוחררת בין שלפוחיות האטמוספרה; כאשר פחם וחלב חולפים בי./ למרות המרחק האחר , אפשר לומר שהכישוף עלה יפה" ('כרוניקה אסוציאטיבית של קשר ופרידה', עמי 54<. וחל חלפי: פרטים סוריים מתוך הקלסר השקוף, הוצאת הקיבוץ המאוח,ד קרן ובינוביץ לאמנויות, הוצאת ריתמוס, סרוח לשירה 2007, 137 עמ' "קרומי החיבור הדקים; דקים עד; רעד;/ החוט הפריך; המפריד; בין; שקט; ששומעים בו צרצרים בלילה; לבין משרבי מלחמה מתנפצים על ביתך הלבן" <'קרומי החיבור הדקים', עמ' (. 45 צדוק עלון: כהלומת היזם הוילהל אני שזבח וזוכר 1 ציווים: רונית עלון, הוצאת ספרי עתרן 772007,96 עמ' "אני עושה את הדברים; בדרך הארוכה; להשהות את הזמן מלעשות בנו כבשלו/ ולתת בידי סיפק להשתאות" ('אני עושה', עמ' 7(. איתן קלינסקי: יזחז אחר כריי' הוצאת ספרי עתרן 772007,64 עמ' "כבר ארבעים שנה; מכורתי לוקחת את כל נעריה איתה/ מבקעת עצי עולה; והולכת אל המקום אשר לא אמר לה האלוהים./ כבר ארבעים שנה מאיה פולק: סוכריז,ת הוצאת ספרית פועלים סדרת מפתנים 2007,41 עמ' "הוא יצא מהרחם הלח שלך; כמו כוס קולה שקופה; עם הרבה קוביות קרח; / אשה רבת חסד 1 למדיני ,/ תני לי הוראות הפעלה; לבן שלך" <לך , שלך עמ' 10(. שמואל שתל: לפני האחרון, שירים, הוצאת עקד 2007,95 עמ' "זה האור שמשם; המובן מאליו; העדרו המלא; של החושך; /עד הארץ סביבנו; ואנו איחה; סובבים על צירה;/ והים הגדול; זה שלנו הים; עולה ובולע/ /את שמש ימינו." <'בני שמונים על שפת הים', עמ' 20(. גליון 322 דרפלא דרול ןוסינט :תילגנאמ חדזעילאבוקז-גיא המלעה טולאשמ קלח1 לע ת;ך~ רס~מ ת;ך~ םיח~ v? ן;פהן;ע~ףw ם ,םיח~;צ ל~ לע~t\ת~ן רףנמ· ;םיחי~~ דע;~ף ת;ד~ל םי~ןן ןן;ת מ~ריחים - .ט;ל~~ ה~~ נ~~לה ~ ע;ת ת;,~ך~מ ~w ב מש; w ~ים ר;א;ת, ע.י~יסם ה~~~ז 9 ב;ת, ~ל סז\י , ~ל w אל;ט. "העלמה משאלוט", ג ' ון ויליאם ווטרהאוס, 1888 נכד~יך ע,ן~ה, ה~~~~נכך:זיר , חלק 11 רף i2 l] לה ,ם~ע~ ,טיקtךכנ ~עד ~ל ו~~ לעד :דמו , י סז\י ~~· על ~;~ry ר , וrמש תטוח ליל וי;מם T : •• •:: ' T T T : • ' -T : '' נדי פלא;ת עליז צבעם. ה~~ :זר.ם, ~ל .ט;ל~~ שמעה מלחשים, וזה דברם, T T : '.': ' -: -: T : T ח;מ;ת נאפר , וארבעה צריחים, • :' T T :-: T : ~י על רא riw קןלת-ע;ל על סע?~ה ~ך ה:ך~; o/ קף~ה f,וrן םיקt~~ ~ל ~ו ע;~ה ~ןחים, ז\ם נכ~יט ~ל .ט;ל~~ סז\י ךד~~ת; ס;~~ים חיא לא עדי:r. ~ה מקללה, ~ w אל;ט. ךלא עדי:r. ע;ך ,הל~~ ~ wאל;ט. ;שףל:ם, ךעףל.י ע,ןב;ת, סע 7 ~ה ~ry ליקף ~לא ~~ןן t' ךנ;ת, ~ל סף~ים ;~:זים ךתףמ;ת; נעים מנעד מראה צלףלה, 0 0 T : T :---T ~~ף v? י·~~ ן~ן , לא-קרףא;ת ~י ~יר;ת ~ף ~ל :ט;ל~~ t' ך ~י ן~ה ~י ~~יף :ןrו? א; ;l] ל;ן וrס;א ע;~ןה? מ~~ל ס~ךץ חיא נ;ן~ה, סע?~ה ~o/ אל;ט? דק מק;~ךים ~מ o/ ~י~ם ~ינ;ת ~ע;ןה ע,~ת -t~ז , שמעף צלילים, עליז הדם, T T 0 -• - ' : : - ·: ד -זד .. ז · וrחכנ מלא השנה ,וrלכ ח;ן~ים : ~7 ל.י ry ע;לם .וrלףמ ח; t ה ;ןךך מ 9 לףלה ה~~ ~ל ;ט;ל~~ ~~עך~ל מ~סר 1J9 ךסר ף~ך~ה ~ל נףךי מ f~ר , ןבףש t\ ך;~ן ,ר~~~-ת;ר~דלע; 7 ה ~שףק wאל;ט. :זז:וים ע,למ;ת ~~עד j2 ל , ~~יד על ~ךד למ~~: , ~ן מ~סר ל~~~ ק;לם, ~ל ~~ןל.י :ט;ל~~ עתים נער ר;עה מתלתל, T : ,•' : :• --• • ןא;ך ן~~ה ף.:~ עד f ל;ת פאז' באו"ם, שער; מסלשל , T : '•, : T : T : ח;ן~ים ~ל ו~~~;ט;ל~~ ק;~ך ~t' ל.ם ~ןמ;ת, ~ק v? יב, ל; ry ש: ;ז"·~ ;ת ,ת;י :זז:וים ~עד fח ' ל מ~ךא;ת ר;כבים אבירים נזףג;ת: : . . -. : T ' T : -T העלמה משאל;ט". יולי o/,ה~~ ן~'ל~ ~ח f לףלה, מ~ע, p ל;ת, ;~י~rז,זr?אמ~ ~לים על זrך;אo/ ~לה ~;עד ק;ל;ת qt' ר;ן זrלי.ל ה~~ ~ל.י ;ט;ל~~ oo/f ךט;ם זrסדי~ סנכו ו:? ,ע;; ע,ךב;ת ף~ך;ת 'ו~ ריקtqt' ר;ן ~ז ~יס o/ י' סע?~ה ~o/ אל;ט. o/ ~עף ~~מ;ר-קךש, 'ל~~ זף~ך דכ;ת, ף~ק;ל מל.ל' עד קפא ן~rז, לא ע;ך ח?ח.ל' ף~ע.י~יס 'ל~-ל~א ~דסה ~ל ~דיח.י .ט;ל~~ ~י קךם ~סר ג;~ה נ;ע,ןה ל;:ת סדאש;ן ,הן~; זrן;ע~o/ ךה, ~סא זrס;מ סע?~ה ~ w אל;ט. נכ o ת ~ר~ 9 ת ף~דיחים, ו:? ח;~ת ~ז ךי~יעים, ןמףת ~~יךה על מ~לים, זrס;מ-ן;רךח ;ין ~ז:וים ;ב~ ry ים, ,ת~~;ן ~ל .ט;ל~~ ~ר~י~ים ~ry ל ס~ה, t' ~יר' ,חך~~ ~ך;ן ךע?~ה, 9 ~יב מ o ךט;ם ~ךאף ~ת o/~rז, ס~ 7 ו?ח .ט;לאpז~ ~יחף .ןה? ~ה מן~ר? ףן:ד' ~t' ךמ;ן מופף~ך ~ך~ה ~סלת ~ןכףת ~f;ר~ ry ~ז;יןבף ה~י~~ ~לר ך wר , ~ל t' ~ירי :ט;ל~~ t' ר לד 9 ל;ט ryךחר 7ת.ע ·~ ;ה "פנים יפ;ת זrל לעלמה; T T "T ז-:ד :ע,~יק ~ל ס 9 י ךיד q~rז, ~ת סע?~ה ~w אל;ט". <פורסם ב 1832-,1842( מתוך מבחר שירי טביסרן העומד לראות אור בהוצאת קשב ~ע ת~~ד~ o/ אל;ט. ז; ry ר ~א;ר ~~n; י;קד; ~~דק ~ךס;ת סףס; צ;ע.ד' ~~9 ןת; זק~~ה ~רד' ף~ ry נכ?נכ?יו ,ת.ע~ · ם :דמו ~ל ;ט;ל~~ ~ז מ~ ry ר ף~מ~ןה ~ל ת;ך ~~יש-מ~ך~ה ~ןה, ו:? מ~ ry ר "מי' די' מי' ןה", o/י ס t' ~יר לד 9 ל;ט. ~?o/ ה ~?~rז,זr;יד~ב o/ לש ~עד ~oזrךך ס;ה, ~די o ת ש; o/ ז ~ח;ר 9,ה;~ ~9p ןה ךנ;~ה ry יא ,ה;;ה בנכ~יט ~ל .ט;ל~~ ~ף ס~דיג ל~ך o קים; נפצה המראה לרסיסים; • • : • T : --T : ••• "קללה "!יל~ זrל;קry ךעים, ק;ל סע?~ה ~ w אל;ט. חלק IV ~רףח;ת חךז,pזמ מג;~ך;ת ד;עכים, צהבים, ה!זעך;ת, T : -• ••• : • : ת;ד;~ מ~ oל ד ry,ת;ל! ;o/ ם ~נכר ~לא מךפ;ת, ע,ל.י ~דיח.י ;ט;ל~~ה~~ ה~~~ ~יךה 9 חף~ה ~נכ o ת לע,ך~ה ,ה~~ף 9~יב o ךט;~ ry ri יא ה~~~ ס~ 7 ו?ח .ט;לאpז~ ~מ;ךד מ~ ry ר ;~ךסב ע,ך~ל' כנביא עז-לב הופסת;לל' •• : • -•• -• T : ~~יש ~t ל; ~9 נכ~ל ~ק~א;ן - ,זגף~ית ~f. קת ~ל ~~rז, ~ל .ט;ל~~ ךע.ת ה?~ מ!ל;ם ~ע,ךב ד~סה ~~ל.י-מ~יךה בז:ו o/;ב~ תאקt~ ;,ןךם, ~~רס~יו סע?~ה ~w אל;ט. ך~יז t' ~יר ז~~~ ?זאת לע?~ה .ט;לא~~ 1 t' ר ר~~ ~rז ע;ך :יז;יב ,זrל ~ךא;ת ~ך t' לא;ת ~ע,לה, ~· ת ~י ~כףפ;ת ת~~ד~ ל.;לה ~נ;צ;ת ךא;ך ?ב:ה ע;לה, הךיקt~ ע;~ךה ~ל ;ט;ל~~ א; ע.ת :ר oo/ ם · ט ~ר ךזףג ?די ~רב ry ל'ם: "~9t' נ:וי ;~?לים עד ,"ם;ת ך;ר סע?~ה ~ w אל;ט. חלק 111 f ח.ץ נ;ךה ~~~ת·עך~rז, ;ינ;ת ל~לףמ;ת הףא ,א~ o ~ה - ~ך~ה ~;עד ע?בה, ~o/ לס~ה · ~ד ~לל ~ער o/ ל עז-מל.ב, לד 9 ל;ט; t' ס· ~יר ~לב t' ך~~ז לער ;פ,~~ ל~~יךה :עד' ~~מב ה~~ ץ~~ ו:? מ~ן ry ה, o/ אל;ט. ~. דז' ry~ry יק ך 9 ן 'ר~;מ.ף~~~ · o/ ל-כ;~~ים מף~ך ~;לק 9ת: ·~ ז t מר. עליז ק;ל י~;מ,ע~ 'ר~;מ ע.ת ןמר ~ל ;ט;ל~~ ~לף:ה על ftיב-מ.~Q ~יז קרז f לילים ~· סף~ה זצת;פ,~~ף ק;ל; ry ךעים ן~; ry ה, ~אל;ט. מנ"ל -ל;כ~~ י;ם, ~לא 'ז~~ ~~ךק ט;~ז אף~ף ~דד' 9p ןה זrס~;נך ~א;ךן' ~~ע.ךה ot' ת tסדז , ע.ת ךמר ~ל ;ט;ל~~ ~כףפ;ת ~עד ל.יל o/ ל t''ז~~ך ~בףר ,םי~~;כ ב; ry ק א;ךם, ש~ל א;ך' ך;א~~ 'ז~ז.~ 6 גליון 322 אבוד בתאילנד 1 מוכח סמים המאיימים להטביעו במחלת נפש קשה. זהבי אוהב מאוד את שני בניו 1 אך אלח מפנים לו עורף, מכונסים בעולמם. לעומת זאת, כלפי אשתו בתיה הוא חש דחייה הולכת וגוברת, עד שזו מגיעה לזעם כבד ולארנון עשתונות: "אם לא תשתקי אני ארטש לך את הפרצוף ואת הכוס. 11 ראיות לאהבה מורכב מרצף התרחשויות שבבסיס כולן תהליך של התפרקות וחרס. האיום הקיומי מופיע דווקא נוכח חידוש הקשר עם יערה ומתוך המכתבים הישנים, שלפתע נטענו מחדש באנרגיות משתוללות הצובעות את החיים האפורים. החזרה המאוחרת למכתבי האהבה טעונה בעוצמח מיוסרת אך גם שוקקת חיים ואפופת תאווה ארוטית מעוררת. כך חופך זהבי למי שכאילו צופה בסרט בו חרא הגיבור - גיבור טרגי שאין בכוחו לשנות את גורלו 1 שלכאורה נקבע מראש עם ציון יום חולדתו החמישים ושתיים, הגיל בו מת אביו. נקודת הציון המאיימת של יום ההולדת ממנו חושש זהבי 1 משמשת ציר שסביבו מתמוטטות כל החומות המוסריות שלו . חרא בו גד באשתו 1 מאבד את אחיזתו החווית בילדיו 1 שוכב עם בתו של חברו חטוב, זונח חבר ילדות שנקלע לצרה, נוטש את מזכירתו ההרה ממנו לאחר שטיפח בה תקוות שווא, ובסופו של דבר מדמיין פגישה מפחידה עם מלאך המוות שנגלח לו במעלית. זהבי נראה כמי שכבול לתבנית קיומית שסימנה חטא ועונש. דומה כי הוא נסחף בחטאיו ומצפה לעונש הממאן לבוא. מכאן 1 לא נותר לו אלא להצמיח את חרדותיו ואת דיכאונו ולהרהר אפילו באפשרות ההתאבדות. הנטייה להרס עצמי לצד החששות הכבדים מפני חברו הטוב - כולם לוקים במה שנראה כמו התפוררות נפשית. זהבי מתערער בעצמו ושוקע לשפל כמוחו לא ידע מעודו . בדמיונו חרא מזהיר את לקוחותיו שעקב שינוי במצבו הפסיכולוגי, אידב את מצפונו והפך למסוכן . סגנון כתיבתו של שמעון צימר מאופיין בדחיסות עלילתית הנוטה לא אחת לריאליזם מפוקפק. זהבי עסוק בחתמודדות אינטנסיבית בכל כך הרבה חזיתות בו-זמנית, עד שנדמה שדבר כזה לא יכול להתרחש במציאות. אף על פי כן 1 התיאורים הציוריים עתירי הדמיון והמדויקים בחדותם - של האירועים השונים, לצד שיקוף ההרהורים, החזיות והחלומות המפורשים - הופכים את הקריאה למרתקת. צימר בונה שני מישורי עלילה השזורים זה בזה: אישי וחברתי-פוליטי 1 אשר ביחד יוצרים הקבלה בין דעיכתו הנפשית לבין הניוון המוסרי בו לוקה החברה בה הוא חי . העיסוק המשפטי הפלילי <אולי כסוג של סובלימציה לדחפיו האסורים> לצד המחויבות המוסרית שלקח על עצמו כמגינם של החלשים <בדרך כלל פלסטינים קורבנות הכיבוש ועובדים זרים עשוקים>, יוצר נקודת מבט אירונית- ביקורתית המגולמת בהבחנתו המפוכחת של ארנון 1 הבן הצעיר בן השלוש עשרה, שתוחח: "מה הטעם לחיות אם בסוף מתים," למרות זאת, זהבי ממשיך לחיות. מן הסתם חרא גם ימשיך לשחות בנדיבה - זו הממשית והאחרת המטאפורית, כפי שביאליק תיאר אותה בפואמה הקלאסית, כ" qבו~ה w ם ל~~ , ~~ידה, ~לנח, מחשה,/ בכל צ;פיח והכל צפוי ,זrב ועם הכל ,ה~~~~ i[".]:p ~לף ~יא_ ~ת-ע:ן חסווi~,1. _ל~ w ר מ~ער ~דל-סד~ים~ ד~רן מ w ךעפ;ת" ולהרהר בינו לבין עצמו 1 עד כמה עלוב כל המורץ חזה אחרי אחנה. ·:· יוכל פז יחזקאל רחמים שאלה מכשילה ~ר~ס;ת ס? ry ם ז; q ל;ת למרגל;ת הגילי;טינה T • : • -: -: : נמה עלוב כל המרוץ הזה אחרו אהבה שמעון צימר: ראיות לאהבה, ספריית פועלים 2007,168 עמ' "אני י;דע יער 1 וביער; אני י;דע ברכה צנועה a~ ת :1 ;~,ע~ _מחר~~ ~רו wה · ~ן סערדם ·~/ ל~~ ~ל ~לון ךם, ~רון א;ך וןמוד Qער 1/זrך~ןיtq ל;ם זrל q לום ע;לם ספון~ דנכד~ה זrל~wq אי ~ת ד~י ,זr~סז / ר~ין יוז.ע ~ה ??ל~ ii," פתיחת הפואמה "הנדיבה" של ביאליק עשויה לשמש מוטו אירוני לרומן החדש של שמעון צימר . הגיבור 1 יאיר זהבי 1 עורך דין תל אבייב בן חמישים ושתיים, נוהג לשחות בנדיבה. אלא שלא בנדיבה קסומה עם דגי זהב מדובר כאן 1 כי אם בנדיבת שחייה מטו נימית לשקיעתו הרוחנית. קפיצתו למים מתוארת כ"חבטה מכוערת של הבשר במים", הוא ממהר לסיים את תנועות החתירה ועובר לציפה על גבו. "הוא צף כך דקות אחדות, בעיניים עצומות, סכר את תודעתו בפני המולת היום המתגבש, ספג אל תוך נקבויבותיו את היסוד הנסתר של המים ואת תנועתם, נכון להיעלמות מדיטטיבית, אבל העצמים והאנשים הקשורים בו ובעבודתו סירבו לוותר עליו," כמו הנדיבה של ביאליק, המתוארת במכתבו מ- 1905 כ"רואה הכל, משקפת הכל ומשתנה עם הכל", גם הנדיבה בה שוחה יאיר זהבי 1 משמשת סמל להשתקפות תודעת האדם החושב, החולם, ההוזה, הצולל אל מעמקי נפשו המיוסרת. זהבי הולך ושוקע בתוך מערבולת רגשית שתחילתה בחידוש מפתיע של קשר עם יערה, מי שחיתה אהובתו בימי לימודיו באוניברסיטה. באותם ימים נהג לשלוח לה מכתבי אהבה חושפניים ומביכים. חששו מפני ניסיון סחיטה הופך אותו לחשדן ומנוכר והוא ניאות להיפגש עם יערה בתקווה להשיב אליו את מכתביו הישנים. המפגש בין השניים טעון ומתדרדר במהרה לאלימות. זוהי קפיצתו של זהבי למים העכורים של ברינת נפשו . מכאן יהפכו חייו לגלישה מהירה, חסרת שליטה במדרון מוסרי שסופו בל ישוער. שמו האוקסימורוני של הספר "ראיות לאהבה" <בדומה לשם ספרו הקודם של שמעון צימר "רע לתפארת" שבהחלט עשוי היה להתאים גם לספר זה>, מחבר בין עריכת הדין בה עוסק זהבי לבין כמיהתו לקשר של אהבה. זהבי 1 שנהג לחתום על מכתבי האהבה שכתב בשם פרנץ יאיר 1 מתוך : ט;בל;ת נדם אדם בלב :פ:פר. הזדהות מוצהרת ונאיבית עם פרנץ קפקא הסופר קריסת מערכות הגוף, משלחת את זהבי לסיוט שרק ::T T T•••T האהוב עליו 1 נתון כמו מושא הערצתו במציאות מתעתעת של יחסי משיכה-דחייה עם בני משפחתו ועם הנשים שבחייו . אשתו בתיה, אמנית מעורערת בנפשה, חנוט להתפרצויות אלימות כלפי ארנון 1 בנם הצעיר . היא מטיחה בו שוב ושוב כי הוא "מפונק ואגואיסט כמו אבא שלו", הבן מסוגר ושתקן 1 עד שהאלימות פורצת ממנו בבית הספר. נועם, חנן הבכור 1 משוטט מעשה קיצוני עשוי למובער. חרא מדלג בין אשתו 1 בניסיונו להצי ת נח תשוקה מחודשת לאהבה, לבין מזכירתו 1 אותה הוא מסמן כדמות המתקנת של חייו. חרא מגלח שגם הרווחה הכלכלית ממנה הוא נחנה אינה יכולה למציאות העגומה הטופחת על פניו. חרא מוצא עצמו מוקף במחלות נפש המערערות אותו ומרוקנות את מעט החיוניות שנותרה בחייו. אשתו 1 בניו 1 אמו 1 אחיו 1 חברו מילדות, חבת של וש~ב ע;לה השאלה <המכשילה>: :T ז••:- --: •ז ~ז ~י~ Jj ~~ןה ה~~~ס?ה~י~~ח~י~ ו:זכז~~;:ן נ;~ף ?ו~~ יולי החוץ טקסטואלי <אף שלא מדובר בחפירה שחיתה יכולה לאפיין ביו גרפיה הדוקה> הכולל 1 בין היתר 1 את דמותו כאב הגאה על גיוס בנו לצנחנים, כסב שמדגיש באוזני בתו את חשיבות הנקת הנכד לאורך זמן , ככותב שסוחט את עצמו ("כתיבה היא מיצוי כל הכוחות. לאחר שאני כותב אני נרדם לפעמים וישן שעות רבות" [עמי 52[( וכמשורר הנוהג להכניס תיקונים בשיריו גם ברגע האחרון בבית הדפוס. רגע "מחלן" יפה בעיני 1 המבטא את יחסי הידידות שנרקמת בין אצ"ג למחבר 1 מתואר כשאצ"ג מתקשר במוצאי יום כיפור 73' לביתו של הופרט לבקש שיסיעו 1 ואשת המחבר מעירה: "למה הוא לא מזמין מונית ? אתה לא משרת שלו!" על כך הופרט ענה: "איני רשאי לסרב לו", ובתו 1 שכבר מכירה את אצ"ג ומצטרפת לנסיעה, שואלת: "הוא ידבר כל הזמן?" "קודקוד-אש" עשוי לשמש להיכרות ראשונית מוצלחת עם אצ"ג האדם והמשורר . בהקשר זה ראוי לציון החיבור שהופרט עושה בין השירים, בהם הוא בקי מאוד 1 לבין חיי יוצרם וההקשר הנסיבתי שבתוכם נוצרו. לאורך הספר נשזרים קטעי שירים, לעתים בצירוף ניתוח קצרצר 1 שהצבתם בסמוך למידע החוץ-שירי מעניקה להם מובן והארה. לסיום אומר 1 שעל אף שהמסגרת שבה נכתב הספר הנה פשרה מוצהרת, תמיד נעים להיחשף לטקסט שבבסיסו שוכנת אהבה אינטלקטואלית. ·:· יחזקאל רחמים נולד מפורענות ג'ונתן ספרן פריו ,קרוב להפליא ורועש להחריד , כינרת-זמורה-ביתן, מאנגלית: אסף גנדרן 2007,308 עמ' שם הלוואי 'פוסטמודרני' רווח בלשון מבקרי ספרות ואמנות, ולא אחת הוא בא להלביש מעטה אינטלקטואלי גם על יצירות בוסר מבולבלות וגם על פרטים ספרותיים שקשה לרדת לסוף דעתם, ואז התואר האינטלקטואלי 'פוסטמודרני' מאפשר להחליק על חוסר ההבנה באלגנטיות. אם למצות בקצרה את מאפייניו של גידול ספרותי זה: הלא הם משחקים קפריזיים בכללי הז'אנר ובחוקי האסתטיקה הקלאסית, טלטולי ההמשכיות והזמנים ושעשועים טיפוגרפיים. מן ההקדמה הזו ניתן להבין שזה לא בדיוק כוס האספרסו שלי ושהפוסטמודרניזם בכלל כמגמה פילוסופית או מוסרית, הטובעת ברלטיוויזם פרימיטיבי באין לה אמיתות מוחלטות והגמוניה רוחבית - דחויה עלי . כנראה שמרנות שכזו . ואילו יכולתי לקלף מספרו של ג'ונתן ספרן פריו את כל להטוטיו כמו עמודים ריקים בני מילה אחת או שתיים, שעשועי גרפיקה, מקבץ מספרים, לולאות באדום שלא הצלחתי לעמוד על חוקיותן ותצלומים מגורענים שנקלטו במצלמות סלולריות, הייתי זוכה ארלוזורוב החי והנרצח; ברית הבריונים; שנות השתיקה <שלא היו שנות אי-כתיבה> בזמן מלחמת העולם השנייה; הקשרים הטובים עם בן-גוריון ("בקראי את רשימתך הרהרתי בתקווה: אולי זהו האיש אשר ישיר לנו את שירת האדם עלי אדמות"[ב.ג.]>; הקשר הפחות טוב עם בגין: ההתקבלות לממסד הספרותי לפני ניסיונות הדחייה ועו.ד הסיפור זרוע זיכרונות שלא פעם קשורים במוות, ממנו חרד אצ"ג וראה בו "עלבון לאדם" <עמ' 5o<: "ובלוח חיינו מחה שלוש אותיות: מות" <סיום שירי 'אנקראון על קוטב העיצבון'>. בין תיאורי המוות: גופות חיילים על הגדרות במלחמת העולם הראשונה; גופת ידידו , שנרצח בפרעות תרפ"ט, והופקרה על ידי האנגלים למאכל התנים; ותיאור זעקות יהודים שנגררו ברכבת נוסעת והושלכו ממנה אל הנהר בעוד אצ"ג נעול מפוחד בתאו. אצ"ג החל את דרכו כמשורר בכתיבת שירים אישיים ליריים, "כינוריים", כהגדרתו 1 ביידיש. בהמשך עבר בעידודו של גרשון שופמן מעיסוק בשירת היחיד לשירת הרבים והיה למשורר-נביא, שעסק בייעוד ובגורל העם, שאותו תפס כגזע, ושלדידו היה עליו להשיג אדנות, לכונן מדינה ומלכות. למרות ההצהרות על התרחקותו מהשירה הפרטית הלירית כתיבתו המשיכה להימצא בשני הקטבים ("מולדתי באש ופני לאלוהים ולאמי"). הדיוקן הרוחני המצטייר מהקריאה בספר הוא של איש חזון סוער 1 אדם אוהב <נשים בבחרותו 1 את ירושלים כל חייו> ואדם כואב <את רצח אמו בשואה ואת כאביה של ארץ ישראל>. הופרט מגיע אל אצ"ג מתוך עמדה מעורבת של "התפעלות והתנגדות". הוא מוקסם מהשירה ומדמות המשורר 1 הלוהב גם לעת זקנתו 1 אך נרתע מרבות מדעותיו <וחשוב לו להדגיש זאת>. הדברים אמורים למשל, ברגע התפעמות של אצ"ג ממוכנות הצבא הרוסי לשלם בחייהם של מיליוני חיילים כדי לחצות את הנהר 1 או בעת שאצ"ג גינה באוזניו את א.ב. יהושע ואת עמוס עוז על דעותיהם הפשרניות וכינה את כתיבתם ניהיליסטית ומסוכנת <עמי 136(. הקרבה הבלתי אמצעית של המחבר למשורר מאפשרת להתוודע לפרטים שמעשירים את דיוקנו התפעלות והתנ t1 דות אהבה אונטלקטואלות שמואל תומס הופרט: 'קודקוד-אש', במחיצתו של המשורר אורי צבי גרינברג, כרמל 2006,180 עמ' קודקוד-אש: במחיצתו של המשורר אורי צבי גרינברג מבוסס על סדרת שיחות שערך שמואל תומס הופרט עם המשורר אורי צבי גרינברג )-1896 1981( לאורך שנות השבעים. המחבר , ששימש כעורך המדור לספרות ב"קול ישראל", כתב באותן שנים עבודת דוקטורט על הגלות והגאולה בשירת אורי צבי גרינברג וביקש להיפגש עם היוצר שאת שירתו חקר והעריך. השיחות, שהתקיימו בדירתו של אצ"ג, לא הוקלטו מפאת סירובו של המשורר , והועלו על הכתב רק בתום הפגישות. לא פעם הופרט מצר על כך שנמנע ממנו להקליט את השיחות, אולם המשורר , שסלד מהלהיטות להפיק ממנו מידע <אך התקרב אל הופרט המצוי היטב בשירתו> עמד בסירובו גם לאחר שנים של ניסיונות "ריכוך". למרות החסר הוודאי הנובע מהתיווך המתחייב, נראה שהופרט ערך את רשימותיו בהקפדה ובפירוט. מערב לתוכן השיחות פרקי הספר משלבים מכתבים, זיכרונות, ראיונות, מקורות כתובים אחרים וקטעי שירה. יורם ברונובסקי מתאר את שירת אצ"ג "כמין אבן עצומה שהמתבונן בה מתקשה לתפוס את קווי המתאר שלה" <ביקורת תה~ה, כרמל ,2006(. בקודקוד-אש יש הגשה מעניינת ואישית של מנות קטנות מאותה אבן עצומה, שכוללות במקרה הזה את השירה ואת יוצרה, שני אלמנטים החבוקים זה בזה, לפחות אצל אצ"ג. יחד עם זאת, כפי שמצהיר המחבר , אין מדובר בביוגרפיה <שמכתיבתה נמנע מפאת רוחב היריעה ומשום הצורך "בעיסוק בעניינים אישיים-אינטימיים של המשורר" [עמי 12[(, אלא ב"הצצה לא מציצנית ביוצר עז המבע שמאחורי כרכי השירה, הפרוזה והפובליציסטיקה" <עמ' 14(. מבנה מרבית הפרקים מושפע מהתנהלות השיחות וכולל קיטועים ומעברים אסוציאטיביים. ייתכן שניתן היה לבחור אופן מסירה "מסודר" יותר 1 אבל על אף רושם לפרקים של רסיסיות ואנקדוטיות, החלקים שמהם מורכב הפאזל שאותו מגיש הופרט דברך כלל מתגמלים, מותירים לא- פעם טעם של עוד ומעלים תחושה שמצדיקה את כותרת המשנה "במחיצתו של המשורר". עם התקדמות הקריאה מצטברים ועולים פרקי חייו המגוונים ורבי העךצמה של אצ"ג: בית אביו ומורשת אבותיו <מקור אמונתו המתמידה, למרות טרונייתו כלפי האל על זניחת העם>: התאהבותו בבת האופה והרחקת אהובתו על ידי אמו משום מעמדה החברתי הנמוך ("פני לך לאלה הראויים ,"!ךל עמי 85<; שירותו כחייל בצבא האוסטרי: פעילות שירית ופובליציסטית בארץ-ישראל ובפולין <כולל 1 למשל 1 ייסוד ועריכת כתב העת 'אלבטראס' היירי בתחילת שנות העשרים>: התבטאויותיו בנוגע לחיים 1 8 גליון 322 ברומך נפלא, שכלתני' מחוכם, מרתק ומצחיק. ואגב, הרומן הפוסטמודרני הכי יפה שקראתי הלא הוא טריסטם שנדי ללורנס סטרך' סופר אנגלי מהמאה השמונה עשרה, כשזה עוד לא היה טרנדי. קרוב להפליא ורועש להחריד כמו גם הכל מואר הקודם של ספרך פריו (נסיעתו לאוקראינה בעקבות עברו של סבו> נולדים מפורענויות, עם היותם מתובלים בהומור. 11 בספטמבר בניו יורק הוא ראשיתו של הרומן' אך בתבונה רבה הוא מדיר לחלוטין את ההקשרים הקולקטיביים והפוליטיים. מן האסון נותרת רק הודעה מוקלטת בטלפון הביתי' בה מרגיע אביו של או סקר הילד' שאצלו הכל בסדר והוא מוגן במשרדו. כנראה עד שגואים גלי העשן. אבל הקורא אינו בטוח עדיין אם האב נהרג. אוסקר הנער בן התשע מתואר כפרנקופיל' ממציא, צורף וגם פציפיסט. אכן הספיק הרבה לגילו. מה גם שמוחו מפיק חוכמת גאונים מבוגרים כמו: שמספר האנשים החיים היום גדול ממספר האנשים שמתו לאורך ההיסטוריה האנושית. במילים אחרות, אם כולם היו רוצים להציג את המלט יח,ד הם לא היו מצליחים כי אין מספיק גולגלות! מבוסס מדעית. הנרטיב הכרונולוגי המשולב אסוציאציות פרטיות ורגרסיות ספרותיות, מתחיל במפתח ישן ועבה (זוכרים את המפתח העתיק אצל עגנון כמטונימיה לעולם הישן?> החבוי על המדף העליון בארונו של אביו' שאין איש מגיע אליו פרט לאוסקר . אביו לא החביא אותו טרם מותו . הוא היה חבוי שם כל חייו ועליו נכתב "בלק" (שחור>. זהו מן הסתם מישהו' אולי ידיד ותיק, או שמא מאהבת נסתרת, שעמה חלק מנעול משותף. מגילוי זה ואילך הוא תר אחר אותו בלק שהמפתח יפתח את דירתו. אבל עם חישוב קל מסכם הסופר הממזרי "הוא מגיע לסיכום כי לכל אדם יש איזה 18 מנעולים בניו יורק כולל מנעולי אופניים, דרך מנעולי גגות ועד אזיקים (איזו דביחה> זאת אומרת שיש 162 מיליון מנעולים שזה ים של מנעולים" <עמי 47(. מה שמשעשע במיוחד בכתיבתו של ספרן-פריו הוא ההומור המובלע, הסמוי' הלא מתפרץ' שעל מנת להבחין בו נדרשת קריאה תובענית, שכלתנית, יסודית ומתעמקת. בקריאה פסיבית רוהטת עלול הקורא להחמיץ . כך דרך משל מעריץ אוסקר את סטיוון הוקינג ולאחר שקרא את מחצית ספרו עב הכרס (כל בני האדם מסתפקים בקריאת המבוא בלבד על הפרפר וההוריקן> אוסקר כותב למדען איגרת הערצה המבקשת את קירבתן והוקינג משיב לו בזו הלשון: תודה על מכתבך • בשל הכמות הגדולה של מכתבים שאני מקבל' איני יכול לענות באופן אישי לכל אחד ואחד. עם זאת דע לך שאני קורא ושומר את כל המכתבים בתקווה שיום אחד אוכל לענות על כל אחד מהם כראוי . עד אותו היום בכבוד רב סטיוון הוקינג אבל מי שיקרא בעיון את המענה של הוקינג, יגלה בו חידוד פרדוקסלי מבדח "איני יכול לענות באופן אישי" והרי "הוא עונה לו באופו אישי" תשובה שהיא למעשה נטולת תוכן של ממש. לאורך כל הרומן חוצה אוסקר את רובעי ביו יורק כדי למצוא את בלק, האיש שהיה לו מקום מסתורי בחיי אביו; בינתיים הוא מתוודע לבדידותם של אזרחי ביו יורק איש איש בערירותו' או בדנו' אלמנותו: ואוסקר הקטן האמפתי והחם, החובב אוגוסט סע.:ר;ת iJ,ת;נ~~ ס~~ת לא :~יד i .ה~~ 1לי~~~ ~ה ןף, q רי מ w ~ה .הן~~ ז'ילנ;ת י~~~ל /J ל;ן ~q~iJ ~ים ל~נ;ן~ה r אדם, פותח את סגור לבם על מנת להקל את צערם. בסיום, בעמוד האחרון הוא חולם להחזיר את העולם לקדמותו לפני שברו. אבל רק הקולנוע יכול לעשות את זה. הוא מתקדם אחורנית כשם שבסרט קולנוע מצולם ספל שנופל ארצה ומתנפץ לרסיסים שאין לאחותם, אבל בקולנוע ניתן לגלגל את ההתרחשות מהסוף להתחלה ושברי הספל חוזרים אל השולחן מצטרפים זה אל זה לכדי שיבה אל הספל השלם שלפניהשבר. * בלי משהו של רכילות אי אפשר לסכם דברים על הסופר המיוחד הזה. זהו הסופר היהודי הכי צעיר בארצות הברית, כולו בן 28 וכך קורה שמיטב הסיפורת האמריקאית האחרונה ראשיתה בקשישים היהודים המצוינים פיליפ רות, סול בלו' בשביס- זיגגו והיא מסתיימת בצעיר היהודי שבכולם. למה היהודים בארצם אינם מגיעים לפסגות כאלה. הבחור העלם הזה נשוי לסופרת ניקול קראוס (תולדות האהבה>, והמבקרים האמריקאים משבחים אותו בסופרלטיבים הרואים בו את גדול הסופרים העכשוויים ולא בלי קנאה "פריו הוא בעל השכר הגבוה ביותר מתחת לגיל 30",·:· i] נ;ן~ת דק לד f.ת~ ~י~ם ~tת~ד,~ ךב;ןה. סזי~יר ש~צ~ת ךד~ים ~;יה ל; ie ר.~ךה עכשו רמז;ר בעצמ;: פל 1 ס, הנהר לפניו. -:T-;:-:: -ד TT : T ךמש · ~י ~יד סךז'י ב; ח~ ie ~ס f ך~ע ?~יד ~לה ר~~ח~~ i ף לא f. ןה דב. iJ ~ריס ף~~ ~'ןב iר~~~ ~ך~ל א; בסתם מטפסים שלא לפ"ל אל הפח. --:• • :• • : -: T : • ר~~ :סף ך~ז i ף ~~~~Q י ~ד 1 ך~ל ~ת ע.ג:ויןף ל;ק, l]~je ;צ~ לזp~~ח. ל~ד ~קי~ה .ת?ך~~~ ~ךב :צ i ק ח~~~ של בכבכר תחנת הרכבת, עם הפסלים וכד', :••T-:-- ד -:•:••-:T• ~~rזiJט~~ i]~י~~ ה~ן~" ~קללה ~ליף" סל i י ~:l] ס :v? יר ~ry מ;ן i]ר.~~~ ינואר 1996 יהודית אוריין חצי ir יוסיף ברודסקי ו ~ מרוסית: יעקב לח r:: יוסיף ברודסקי מצלם בסלואו- מושן . השקיעה מתארכת כמו צוואר בציור של מודליאני. היופי שכל כך מצוחצח במכחול של הצייר' מכוסה כאן באבק. ברודסקי הוא הפילוסוף של האבק הזה. הוא סוחט ממנו טונות של פיוט. הכל גלוי ונעלם. פה ושם מבליחים "נער יחף ושזוף במכנסי כדורגל" ' הנהון האילנות והחלל הריק של תחנת רכבת. אוגוסט הוא לא האכזר שבחודשים אבל בעיירות של ברודסקי הוא פס הקול של זמזום הדבורה. רוני סומק 9 יו?י 2007 1 : ענת קוריאל תנומת צהריים פלישה מן החלון בכשהייתי נערה, -• • T :• ז-: היף לי אשנב ~~ימ;ת יpז~ הרףח מך;פפת :• •: : -T T: •: • T לנ~ם. ~ת ע,~ן מ~י~ר:ה o/~:די , w קית ~:;גקי~ה ?oךךי. o/ ~י~ת מ~יקה ט?לה t ~ה בכמ; רשת עדינה, T • -: •: •: : עף~י מחף~ה, ס;ככה על פניה. T 0."T -T : ~ה ה~~~ ,ך~ מתגלגלת ,iזפ :· :· : -: . לא ך~;ק~~ יבלתי לאח;ת לבזי , • -: -: • : T :· .. ד ·: את הרוח המפריד נביני • . : בכמ; עדה ז;ממת. •: :• T •• : לבינה. T ••: w קית .ת~ק~~~ מ~בףל ~ין o/ נכינף, מ התעמעם, .. : -: . ry ך~ה . ij י~ן ry ר IJ1 ~ס;-סה ,ה~ ,ה~יקtq~ i] 1ןרףת לח J} ע;;;נף . ו יוiנפל מן.ן;ך :ק J} ~י ער~ילים. • • • • T • : לחד נמהלתי . : -: . : ~.ןךם חל;מה. T : פשוט נמר אורן עילם ~~ פשףט נמר שמסת;בב נ:נ.ע;לם 00 0 T T : •: •• T T ש;נה, חריג, בישן ~7 "\'~ P T :-"T •: ם:~~ ry ן;ת Q מ~ · ~יז ~ם o : . . איש לא מתערב ערוץ שיר על ספסל אחד ד ·· ~יש לא ל~:;גס ~יtמ7 יר רי~~~ 7 ~צא ~רףץ לjט ו~י האדמה ס~~ים, מקיר;ת, יpזמo ולא להניח ל; ~· לחצב ת i כ; ףלפ~ל את ההר • TT ."" •• הע;לם לא יעמד מלכת 0 :• ."" -: -T T ך~~נ;ן :p נ:ו ידה ~.ןה א; t' ח.ר TT :- :-: -: נעלים של נמר לא ט~;מ; א;ת; . •• T :• • -:- לחפ i נ:נ.ת;כ; ~ר 7,םי~~~ הנמרףת ה;לכת ףמתנ:נ.הרת ;.נ:נ ~ה o/ל~ ·i ~ר ~iל.ך :· ך~~לם ' ל~ · ~ר 1 · ץ ט?ל ~סי · ~~-o ~ש ~יו לא נ;~ד ?ryף:.~.:~ על ספסל אחד בטבריה, •: ד:- ד ::·: ד · נמ;ג ז לפעמים נדמה לי שהףא חזיר מטנף 9 ~ינ;ת ד:~ים את; אנשים . ד-: . ·~~ ר~~~~~~ יי~י ••. ז · שט;ת בבואשה חמימי 0 -T : T של חברתי הראש;נה. "לjט. ~סל • מים נדמה לי שהףא חזיר מט iף זכר;נ;ת לפע . T : ·-: •: • •: : • • T : • ן~~~-סע i ןםז לא ד~~ .ת~ל~ ~דר חזיר נבר. T :-• מבכל ~ry סר ~ry סר ד~ o/ ~ד w ידה t ר~ה ~o/ ~ןה. אורן עילם בן 36, כותב שירים זה 21 שנה ךדק מ~~ר ה;ל.ך ף~,זד ijר . גליון 322 10 החכם והלוחם שמואל הנגיד . האלבום יוצא במקביל באנגלית ובעברית. יש בו עניין לקהלים שונים - הדתי והחילוני: הדתיים אכן יכירו יותר את דמותו של שמואל הנגיד: אך הסיפור מרתק גם כדי לעורר עניין בקרב קוראים חילונים, שכן מכל בחינה שמואל הנגיד הוא אולי הדמות החילונית ביותר מבין כל יהודי ימי היבניים, והסיפור עוקב אחרי מאבקיו ועלייתו מדרגת תלמיד חכמים עני נרדף, שאביו נחטף לעבד 1 למצביא מצליח ורזיו ראשי בחצר מוסלמית חשובה בספרד; זאת תוך מאבק בלתי פוסק במוסלמים פנאטים שנשבעו לאסלמו או להשמידו ונכשלו פעם אחרי פעם. יש להודות, שאם כי הסיפור הוא מרתק, האמנות בספר מרשימה הרבה יותר. דומה שהמחרב לא הצליח להתחבר לדרמה שבסיפור: שמואל הנגיד יכול היה להיות מוצג בצורה דרמטית אף יותר מהדרך שבה הוא מוצג כאן' שהיא, לטעמי' סבירה אך דידקטית מדי. החלוקה לשני כרכים נובעת מן הסתם מסיבות כלכליות, אבל היא פוגמת מאוד במבנה הסיפור' שאינו מתחלק היטב לשניים, כך שמתקבלים שני כרכים בפורמט לא אחיד . מן הראוי היה לפרסמו ככרך אחד ובשטף. תהייה נוספת, מדוע הכרך הראשון נקרא בשם הדרמטי "הנגיד" והכרך השני בשם הדרמטי הרבה פחות "רבנו שמואל הנגיד"? ועם זאת, כאמור' זהו סיפור מעניין על דמות מרשימה, בתקופה מרתקת של מאבק בין שלוש תרבויות, היהדות הנצרות והאיסלאם, מאבק המעורר עניין מיוחד היום, בעידן מלחמת התרבויות הנוכחית. ראוי ביותר לקרוא. כמו כן יש לקוות שיבואו בעקבותיו יוצרים נוספים, לייסד אולי ז'אנר חדש של סיפורי קומיקס על דמויות מרתקות מעין אלו בתולדותינו .·:· אלי אשד גד יעקבי אלתרמן בספר התיבה המזמרת שלו' אחרים אולי יזכרו את השיר 'נאסף תשרי' ששר צביקה פיק, שהוא מחווה של נתן יונתן לשירי שמואל הנגיד. כדי לתקן מצב זה, פרסם המוציא לאור אריק מאר' אלבום רגפי ראשון מסוגו 1 בן שני כרכים, על חיי שמואל הנגיד 1 שאותו כתב בעצמו' והוא מאויר בציוריו של האמן הספרדי אסטוון פאולס. בהקדמה מספר מאר כי החליט לכתוב את הסיפור לאחר סיור בגרנדה שבספרד' שבמהלכו גילה שמדריך הטיול אינו יודע כמעט דבר על שמואל הנגיד 1 שחי שם. בדעתו של מאר עלה אז' שחייו ותקופתו של שמואל הנגיד יכולים לשמש חומר מרתק לסיפור קומיקס של 96 עמודים, וזהו' אגב, סיפור הקומיקס הארוך יבותר שיצא עד כה בערבית; הוא יצא לאור בשני כרכים נפרדים, בהבדל של שנה האחד מהשני. הוצאת מאר מוציאה גם רומנים גרפיים על חייהם של חכמים ידועים אחרים כמו רש"י והרמב"ם, אך למען האמת קשה לחשוב על דמות דרמטית מתאימה יותר לפתוח ברומן גרפי על חייה מאשר המשורר אווירה מקומית ס:פל "קךיקי"' n ;ל.ף נזם סרףזנ "ז\י ~ייל" ~ל f אן ,~~עד ~שףם ~ק;ם ל~? ~ק;ם מ:פל אדם לשףם אדם •ז TT : TT ~ס:ד ל~ה ף~ i] ~ה לז:וקשךת. ך~ל סע.~ים ,ת~ל'~ חךף ד i2:ז , iJ~i, ;ת ~עףךים ף 9 ~י~ים ~נ;וע;~~ים ך~ 9 ~א;ת ן~~ n ;ת ף~~ןכ;ת f אן ךע~~ו ך n ;ל;ת נ;ןןים םי~~~ על ס:פל :פאלף זבו לא היה וזה שהיה התאדה וי שמואל הנגוד: אלבום הקו מוקם אריק מאר: הנגיד ,סיפורו של תור הזהב <שני כרכים>, צייר: אסטוון פאולס, הוצאת מאר 2006 כמה מצביאים סופרים יש לנו בתולדותינו? כאלה שכתבו פרוזה חוץ מזיכרונות צבאיים, אוטוביוגרפיות וניתוחים אסטרטגיים? לא הרבה. למעשה אפשר לספור אותם על אצבע אחת. יוסף בן מתתיהו' ההיסטוריון של חורבן בית שני' שהיה גם מפקד הגליל במרד הגדול: יריבו של בן מתתיהו ומצביא אחר באותה מלחמה, יוסטוס מטבריה, שגם הוא כתב את תולדות אותו מרד: טרוצקי' מייסד הצבא האדום הסובייטי 1 שכתב ספרי אידיאולוגיה והיסטוריה רבים, ואפשר אולי לכלול ברשימה גם את הארכיאולו ג . ומחברם של ספרי מחקר שונים, יגאל ידין, ואת המצביא מוטה גור מחרב ספרי הילדים בסדרת עזיתהכלבה הצנחנית, ועוד בודדים, כמו מפקד חיל הים לשעבר שלמה אראל שכתב מותחן 1 ואולי משה דיין 1 שספרו לחיות עם התנ"ך זכה בשבחי אנשי ספרות על סגנונו. <הרשימה לעומת זאת לא תכלול את המצביא הקדום ביותר שהשתמרו לנו כתביו בכתב ידו' או כתב סופרו 1 שמעון בר כוסבא, הלא הוא בר כוכבא, שאם כי השתמרו מכתביו' אין בהם שום דבר ספרותי), וכמה מצביאים-משוררים היו לנו? כאן התשובה קצרה הרבה יותר' שניים בלבד. דוד המלך' מחבר ספר תהילים על פי המסורת ושמואל הנגי.ד שמואל הנגיד )1056-993(, שחי בספרד בתקופת השלטון המוסלמי' הוא אולי המצביא המדהים בתולדותינו; בנוסף על טרוצקי 1 הוא המציבא היהודי היחיד כמעט ששירת שליט זר - השליט המוסלמי של גרגרה: זאת עשה הן כמצביא מצליח והן כפוליטיקאי' שניהל את מדיניות הפנים והחוץ של גרגרה במשך לא פחות משלושים שנה, שמהלכן יצא לשבעה עשר קרבות כנגד צבאות אויב שונים, וברובם ניצח. במשך כל הזמן הזה, היה עליו להתמודד עם תככי החצר הבלתי פוסקים של יריביו המוסלמים, שאיימו תדיר על חירותו ועל חייו . כל אותו זמן הצליח לשמש גם כמנהיג הקהילה היהודית בספרד 1 פוסק חשוב ומשורר גדול <בין היתר גם יוצר סוגת שירי המלחמה, שקשה להאמין' אבל זו לא חיתה קיימת לפניו בשירה העברית) ופטרון של משוררים אחרים, בהם שלמה אבן גבירול. הוא היה כנראה מומחה, מהגדולים בזמנו 1 במדעים כלליים ובפילוסופיה, והעז אף לכתוב ספר על סתירות שמצא בקוראן; העזה שבעקבותיה מצא עצמו בהתנצחות פומבית עם חכם מוסלמי . אכן הספק מדהים וחד פעמי. אלא שכיום, אם כי שיריו הם חומר לימוד בבתי הספר 1 רוב האנשים אינם יודעים מי היה שמואל T -: " TT •: •:: TT T T • : 1 1 2007 הנגי.ד מעטים אולי זוכרים שיר שכתב עליו נתן ~~דיר סריק ~ל סרףזנ יולי נודע שלו 1 אינו פחות קונקרטי מחיפוש הלא נודע של אמףנד Q ן. "'כמו הקוטב הצפוני', חזר קאגוט בשקט על דבריו. 'גם אותך הרי הקוטב הצפוני מפתה ומושך 'כי זה הלא-נודע, ואתה רוצה לראות במו עיניך מה יש שם באמת. או אולי אני טועה?' לא מיד תפס אמףנד 9 ן את הקשר בין הגרפומון לבין הקוטב הצפוני" <עמ' 228(. במחזה ררזנקרנץ רגילדנשטרן מתים )1967( מאת טרם סטופארו 1 ניטעו הרעיונות הגדולים בתוך תודעת דמויות שוליות מהמלט של שקספיר . גם ברומן בעשתה בחירה למקם את הדרמה הגדולה בשולי התנועה <צפונה אל הקוטב . כמבט-על של הקדמה> של אמףנד Q ן. כיום אנו עדים להתפרקות כוללת של התרבות .מנרטיבי-העל בסיפורת. מחד 1 יש כאלו שטוענים שההתפרקות מבטאת את התדלדלות הכוחות של החברה הפוסטמודרנית; מאידך 1 יש המשבחים את טשטוש הגבולות הזה. לדעתי הרומן של ריטאחו לא נזקק לדמותו של אמףנד Q ן כדי להתיק את שאלת מנגנון הטיהור של המודרניות לשדה הנרטיבי' העלילתי והפרוזאי . הספר משובח, מלא חיים, ולרגע שכחתי שאני קורא וראיתי סביבי נופי טבע, שקיבלו חיים. ·:· מתי שמראלרף הלאןמוןת המןדךנות ההובט המעמךו אריק הובסבאום: לארמיות ולארמים מאז עידן המהפכה, הוצאת רסלינג 2006,248 עמ' בשנים האחרונות התפרסמו לא מעט תרגומי ספרים בסוגיה הלאומית. ספרו המדובר של כבדיקט אנדרסון קהילות מדומיינות. הגיגים על מקוררת הלאומיות רעל התפשטותה, שיצא לאור בעברית בשנת 1999 <בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה; ראה אור באנגלית ב •1983 וב •1991(. קודם לכן תורגם ספרו של ארנסט גלנו 1 לארמים ולארמיות )1983( שתורגם כרב ב 1994-. נוסף אליהם ספרו של אנתוני סמית, האומה בהיסטוריה, שיצא לאור ב 2003 <על ידי החברה ההיסטורית הישראלית>. אריק הובסבאום התייחס לראשונה לסוגיה הלאומית בשנות השישים, ולאחר מכן ביתר שאת בשנות השמונים. בשנת 1983 <שנת ההופעה של ספריהם של גלנו ואנדרסון ( ערך את הכרך The Invention ofTradition לארמיות ולארמים מאז · ואת ספרו עידן המהפכה הוציא לאור ב 1990-• בהקדמה לספר מציין ההיסטוריון שלמה זנו <המלמד את הקורס "לאומיות • לדמיין ולהמציא את הלאום" באוב' ת"א> ש"תרומתו החשובה ביותר לדיון המחודש היא בהצגת השאלה המורכבת: איך נתפסת הלאומיות במעמדות חברתיים שונים, כיצד היא מתורגמת להתנהגות פוליטית, ומהם השלבים סם•וים בםושפים 1 -. lll!;tיl'\ l!יflf מלהציל את אשתו . בתוך כך 1 הוא הפך לנרדף בידי בני קהילתו' המסרבים לקבל את התכחשותו לתפקידו המסורתי בחברה. קבלתו לכפר גם היא · סוג של בנייה, של קבלת מרכיב חדש בסדר הפרה מודרני. קאגוט מביא לכפר את שבירת הסדר הישן מצד אחד, וגם את הידע שנאגר במהלך מסעותיו באדניות הקוטב האמריקאיות והרוסיות. בני הכפר לא רק מקבלים אותו אל קרבם, אלא אף מציעים לו אשה, אלמנה מבנות הכפר. לדעתי, היכולת להכיל ניגודים בסדר הישן 1 מבלי לטהר ולהגדיר את נקודת הגבול, היא לב לבו של הסיפור. גם המורה פרשיך מביא לכפר מצד אחד את בשורת היישוב העירוני וחולם להפוך אותו לכרך' ומצד שני 1 הוא מתחתן עם אמל~או <בת הכפר> ולא מבטל את ערכי המקום. הוא לומד את השפה הצ'וקצ'ית, בו בזמן שהוא מלמד את השפה הרוסית לבנות המקום. יורי ריט ry אף מנצל את הסיפור המרהיב, לנסות לדון במבנה המודרני ובתגובות הנגד שלו. הוא מודע לצירי המחשבה הקולוניאלית, האימפריאליסטית והאירופוצנטרית הכלולים בהולדת המודרניות, ולא רק שאינו חושש לדון בהם, אלא שהוא עושה זאת באהבה, ומתוך אמונה גדולה באדם. התשובה של ריט ry אף לשאלת מנגנון הטיהור המודרני מורכבת. הוא טוען כי השינוי בהתנגשות בין הערכים הבינאריים של המודרניות יגיע מתוך התפרקות המודרניות מהדיכוטומיה המאפיינת אותה. אבל הוא מפוכח, משום שהוא יודע שבנקודת המפגש העוצמתית הזו 1 ישנם יחסי כוח, והעולם "הישן" הוא שיאבד במלחמת ההישרדות. קאגוט, הדמות שמייצגת את דמות העולם "הישן", שאיחדה בהווייתה את ערכי העולם החדש, מאדב את חושיו לאחר שהוא לומד את תורת המספרים <רעיון ההשכלה>: ואילו אמונדסן לומד מקאגוט כי נקודת התצפית של המודרניות אינה שונה מזאת של האדם מודרני", באחת הסצנות, קאגוט מפרק את · ה"פרה הגרמופון של הארנייה כדי לראות את האנשים הרוקדים בתוך המכשיר . כשאמףנד Q ן נוזף בו על כך 1 קאגוט אומר שפירוק הגרמופון. וחיפוש הלא להנול ](11 ןןום יורי ריטחא 1: מספרים מכרשפים, תרגם 1 מרוסית גרשון הזבוב, הוצאת לכרמ <סדרת קיטובים נפגשים>, )1994[2006, 301 'עמ הולדת המודרניות יבשרה על אחד השינויים הגדולים בחיי האדם. ערכים חדשים נוצקו ומסורות ישנות פינו את מקומן . הקידמה בישרה את הולדת החילון' הבורגנות, המדע <המהפכה התעשייתית>, המדינה המודרנית, הלאומיות ורעיון הריבונות ועוד. בו בזמן האדם המודרני "התנקש" בסדר ההיסטורי והעמיד את ההיסטוריה המודרנית מחוץ למסורות של אלפי שנים. הרעיון הדאיסטי הותיר את פרויקט הקדמה תחת חסות האל ובד בבד העמיד את אלוהים בצד המדינה המודרנית. עם הולדת המודרניות ורעיון הסובייקט האוניברסלי' שהונח על בסיס ההומניזם, הגיעו גם הקולוניאליזם, האימפריאליזם והאירופוצנטריות. תגובות הנגד <כמו המרקסיזם למשל> לפרויקט המודרני קיבלו בהסכמה את מושגיו. ומאז ועד היום אנו נעים בתוך מושגים · בינאריים <גם אם אנו מתנגדים להם> כגון' חילון דת; מדינה-שבט; תרבות-טבע; רציונליות-רגש ועו.ד יתרה מכך' המחשבה המודרנית דואגת ל"טהר" את המושגים המודרניים מההכלאות המאיימות על "הסדר" המודרני. מנגנון זה מצריך ייצור מתמיד של אותה קטגוריה לא מודרנית, מאיימת והיברידית. יורי ריט ry אף נולד ב 1930- בעיירה א;~ל.ן שבחצי האי צו'קצ'י 1 שבפאתי סיביר. הצו'קצ'ים הם עם קטן בן 12 אלף איש, אשר חי באזור נידח ובאקלים · קשה, שהטמפרטורות בו עשויות לצנוח נמוך מ 20 מעלות מתחת לאפס. ספרו מספרים מכרשפים התפרסם כבר בשנת 1994 וזכה לתרגום רק בשנת 2006. בזמן קריאת הסיפור לא יכולתי שלא להיזכר בקלאסיקה של מרי וולסטונקראפט שלי פרנקשטייז )1818(. ריט ry אף יצר בספרו הכלאה בין הז'אנר הרומנטי 1 פרי המחשבה הרוסיאנית, עם מבט מפוכח וביקורתי על הרעיון המודרני. שניים נכנסים אל אחד הכפרים הצ'וקצ'ים: האחד הוא אמףנד 9ן 1 · שנודע כ "כובש" המעבר הצפון מערבי והקוטב הדרומי. השני הוא פרשיך 1 נציג המשטר הבולשביקי' שעלה לשלטון לאחר המהפכה הגדולה. ניתן לראות את אמונדסן כמייצג הפן האידיאולוגי של הולדת המחשבה האירופוצנטרית, המדע, הרציונליות, האירופית ה"לבנה", ואילו את פרשיך . כמייצג הולדת המדינה המודרנית, המחשבה המעמדית המרקסיסטית, החילון 1 הולדת המוסדות ורעיון הסובייקט המודרני 1 המשכיל. בקיצור 1 שתי דמויות גבריות המאיימות על הסדר "הישן" ומרכיבות אותו מחדש, בו בזמן שהן עצמן מתפרקות מרעיונותיהן. עוד לפני הופעתם של השניים, מקבל הכפר הצ'וקצ'י אל בין אנשיו אב ובתו 1 קאגוט ואיינאנה. האב הוא שאמאן שברח מכפרו 1 לאחר שכשל 12 גליון 322 איליה בר-זאב יש משהו בשרב הזה יש משחף בשרב הזה, T T -:• •• -:· - ~~רי~ים מזפף~~ים ל~~ 7 ים מרקים מ 1 ;ך~ים ~-י~ w ם ~חבףק סר~~ה משדה ~7 טףף ר:יt;קד ם:~~ ~לף 7 ים ת;ני~~~~ ~w ~ים ך n ;ק;ת ן~,ע~~ מ: o/ן • . :ש ~~הף ~o/ ךב ;בןה ~~ריץ א;נ:וי ~:P ד~ים 7 מ~יל ט~~ 7 דלף~ים 7 ~ע;ן ~ין משףר;ת ?wry ע.ן ~ל ~t נזים ~@סלים שיtזיtl] ת ד;ס-ן~~ l] ת nר~; ת;פ~~ :דיו שףסה. םי~:? .םיtזך;נ רק המים גברו - קךם מךם ר[/~ - ~ר מ :p ,ב~ת;ק~~ ~~ד je ת·~ .ט,ק ~~רים :p ~ר לא ב;~ים ~ל.יל;ת, דק ~~ס~ים ~קיר;ת, בככר העיר' בכל הככר;ת. ז•: ז• :ז -· ז 7ר[/~ ~~אן חזרף הח~ים למסלףלם. ד: --·:-:T דק מ~:ם ~דרף ~א i. -ייי - תיגר על עצם מהותה של המהפכה הצרפתית ועל הגדרת הלאום הצרפתי על פי ערכיה" (עמ' 47(. האם גם בישראל חיתה יכולה להיטען טענה שכזו? האם יכול להתקבל כמובן מאליו ישראלי שאיננו יהודי? הובסבאום מבחין , בצדק, בין הציונות כתנועה לאומית מודרנית לבין התפיסות היהודיות הטרום מודרניות שאפיינו את היהודים שחיו בקהילות נפרדות, אולם "לא השתמעה מאותה התדבלות שום שאיפה עמוקה למדינה יהודית פוליטית, ודאי שלא למדינה טריטוריאלית, עד המצאתה של הלאומיות היהודית בסוף המאה התשע עשרה כאנלוגיה ללאומיות המערבית שחיתה אז באופנה" (עמ' 73(, הוא גם צודק בטענתו , בהמשך דבריו כי "אין שום רצף היסטורי בין קדם הלאומיות היהודית לבין הציונות המודרנית" (עמ' 100(. יש כמובן להוסיף ולציין שלסר גיה הלאומית בקרב היהודים היו תפיסות שונות: לצד הציונות חיתה גם תפיסה טריטוריאליסטית, היה זרם אוטונמיסטי במזרח אירופה (מפלגת ההמון ה"בונד" חיתה שייכת לו>, כמו גם יהודים שראו עצמם כגרמנים, צרפתים או בריטים, בני דת משה. הציונות שהושפעה מהלאומיות המרכז והמזרח אירופאית שחיתה אתניציסטית וסגורה, עיצבה באופן דומה את התרבות הפוליטית בישראל , ולכן חשוב לזכור את הערת הובסבאום ש"רק כתריסר מדינות מתוך כ 180- מדינות העולם רשאיות לטעון שאזרחיהן מהווים קבוצה אתנית או לשונית אחת במובן ממשי כלשהו , ובעולם כזה לאומיות המבוססת על יצירתה של הומוגניות כזאת היא לא רק לא רצויה, אלא גם מועדת להרס עצמי" (עמ' (, 213 בסיכום, בספרו נוגע הובסבאום בעתיד הלאומיות לאור תהלכי הגלובליזציה, ומעלה את ההערכה המעניינת כי "ההיסטוריה תהיה בעיקרה על לאומית ותת .לאומית" (עמ' 217(, מגמה שזכתה להגדרה בשם "עולמקומיות", שפותחה בהקשר לישראל בספרו של הסוציולוג אורי רם הגלובליזציה של ישראל' מק'וורלד כתל אביב, ג'יהאד כירושלים, (רסלינג, 2005(.·:· העיקריים בהתפתחותה?" (עמ' 18(. לעומת ספריהם הקולחים של אנדרסון ושל גלנו , דומה שספרו של הובסבאום מיועד בעיקרו לתלמידי היסטוריה ומדע המדינה, מעצם ריבוי ההגדרות והדוגמאות ההיסטוריות. עם זאת, דיונו ענייני וממוקד , ויש בו משום תרומה של ממש למתעמקים נסוגיה הלאומית. על היות הסוגיה בגדר נושא חי "ובועט" יעידו ניירות עמדה שפורסמו בסוף שנת 2006• "הערבים הפלסטינים בישראל ויחסיהם עם המדינה": "המעמד המשפטי של הערבים הפלסטינים בישראל": "מדיניות הקרקע, התכנון והבנייה לערבים הפלסטינים בישראל": "אסטרטגיית הפיתוח הכלכלי של הערבים הפלסטינים בישראל": "אסטרטגיית הפיתוח החברתי של הערבים הפלסטינים בישראל": "תכנון אסטרטגי וחזון חינוכי למערכת החינוך הערבי בישראל": ו"התרבות הערבית הפלסטינית בישראל" .אשר הביאו לשלל תגובות ומאמרים בעיתונות במהלך דצמבר 2006 ואחר כך. בישראל , שבה הדיון הציבורי התקופתי מתרכז בשאלה "מיהו יהודי?" ולא בשאלה המתבקשת "מיהו ישראלי?" יש חשיבות לכל ספר תיאורטי היכול לתרום להבנת הסוגיה הלאומית ולמבט ביקורתי על המציאות הפוליטית הקיימת. הובסבאום יוצא מהגדרתו של גלנו למושג הלאומיות, המהווה עיקרון פוליטי , על פיו היחידה הפוליטית צריכה להיות חופפת ליחידה הלאומית (עמ' 33(. הוא מבהיר שהלאומיות היא "ישות חברתית רק במידה שהיא קשורה לסוג מסוים של לאום', · מדינה טריטוריאלית מודרנית, ל'מדינת ואין טעם לדון בלאום ובלאומיות אלא במידה ששניהם קשורים אל מדינה מעין זו" .>םש( לאור זאת אפשר לשאול , מהי המשמעות של הציונות ומדינת ישראל מאז הקמת המדינה, מבחינה לאומית? הובסבאום הוא אמנם תלמידו של גלנו , אך בעל גישה משלו והוא מבקרו בנקודה הבאה: "לדעתי הלאומים הם תופעות דואליות. הם נבנים בעיקר מלמעלה, אך אין להבינם אלא אם בוחנים אותם גם מלמטה." אם יש לי ביקורות אחת מרכזית על תרומתו של גלנו , הרי היא שזווית הראייה המועדפת עליו , של מודרניזציה מלמעלה, מקשה לתת את הדעת כראוי על המראה מלמטה" (עמ' 34(. הוא מבחין בקיומם של שלושה שלבים של הלאומיות באירופה: א. שלב תרבותי , ספרותי ופולקלוריסטי . ב. קיומו של גוף חלוצים ולוחמים למען הרעיון הלאומי ותחילת מאבק פוליטי למימושו . ג. "השלב שבו . ולא לפני כן . מצעים רעיוניים לאומיים צוברים תמיכה המונית, או לכל הפחות חלק מתמיכת ההמונים", כלומר שלב הבנייה מלמטה למעלה" (עמ' 36(. הפרק הראשון של הספר מכיל הגדרות רבות למושג "לאום", וחשוב לציין שלדעת הובסבאום, המכנה המשותף הלאומי לא היה בשום אופן בגדר אתניות <עמ' 44(, בהקשר זה מעניינת הערתו על פרשת דרייפוס: "הטיעון שדרייפוס לא יכול להיות צרפתי 'אמיתי' מפני שהוא ממוצא יהודי ,הובן בצדק כקורא יוסי כרבע יולי ו הנמצא םוהנעל מאיה זיידל: שידיים, הוצאת גוונים 62 , 2006 עמ' שם הספר - 'שידיים' ולא שירים - מעלה מחשבה כי השירים שבו צריכים להיות כאותם שידיים שנותרים בצלחתו של הרב עם גמר הסעודה שלו ושל חסידיו . ואכן , כדאי לחסידי השירה לבוא, לחטוף וליהנות. הספר מהנה את החילוני שבאדם ובוודאי את הקדוש שבתוכו. זו לי אולי פעם ראשונה לראות, בשער ספר זה, את אותיות שם הספר ומעליהן גם את אותיות שמה של המשוררת, פורחות בכותרות מעוטרות כפי שמעוטר ספר תורה. אני מכין עצמי לרוח הקודש שבתוך הספר , וכשאני פותח אותו אני רואה בראש כל עמוד ששיר מאיר מתוכו , את הציון 'בס"ד' • לספר הועמדה הקדמה של הר' טובה בזק, הנפתחת בסיפור של ו' נחמן מברסלב, על "מטפחת שכתבה עליה בדמעותיה" ופסוק מתחילים "באורך נראה אור" מסיים את ההקדמה. השירים קצרים יחסית ואינם חורגים ממסגרת העמוד. שמות תואר מעניקים לעצמים יומיומיים את ערכם המיוח,ד המורכב: "הטווסים שמוטי כנף; משוטטים על האדמה הארורה; באוויר התמים": מכשפת, מעוררת אורה עשהאל : רצפת הזמן , הוצאת ספרי 'עתרן 126 , 2006 ' 77 עמ' לכתוב ספר שירה זה לאסוף אנרגיות שונות בזרם אחד , שמשנה משהו בעולם הזה ובשפה; שפה שזקוקה מאוד לכישרונם של המשוררים. בספר רצפת הזמן של אורה עשהאל יש מין כוח מגנטי , שמזמין , מושך ומעורר , מפעיל את החשק לאהוב, להבין וללמוד מקרוב את העברית שלא מזדקנת. יש בו משהו בלתי מוגדר , שאנו קוראים לו "הטבע של הפואטיקה", ואשר הוא נכתב על פי חוקי השירה המודרנית. השירים גדושים אינפורמציה תרבותית, אבל אין בשורות שום דבר מיותר - לא מבחינת המשקל ולא מבחינת המשמעות; "ריקוד הענפים הסרגיריים ~בוקר; גשם מ 7 ווה מנגינה דק-דקה; מתעצמת למ p הלת קולות ירוקים" ('הרוח והכ i ךת', עמ' 9(: המשחק הספונטני הפונטי יוצר איכות וגוונים לא תמיד צפויים. הפונמה שאינה מקבלת את הקליפה הסמנטית מקבלת פתאום משמעות. וכתוצאה מכך הקורא מקבל טקסט שיש בו שלמות סמנטית מיוחדת לו . הקונסטרוקציה הפונטית מחזקת את השיר ואת המסר הלירי, אם להתבטא במונחי ניתוח "פורמליים". "זוקף שלי כפופים" המסיים את השיר הוא להבנתי האלוהים הנמצא והנעלם: הנמצא והנעלם הוא גם האפיון הלירי לספר זה, המשלב את היומיומי עם הלירי ועם הדליגיוזי . את שמו המפורש של האל כאמור לא מצאתי גם בשירם הבאים. המשוררת "אוספת לחיקו את העוונות/ המגלידים" ונעזרת כדי לתארו , בשפה יומיומית-חילונית: לנפש יש נמל שוקק, בו "מתרוצצים הספנים הלאים; המטלטלים על גבם העבה; שקי חול מחוררים" (עמ' 9(. כאמור , גם לעצמים גשמיים יש תארים השאובים היה זה ס~סששששש החדששששש ." החו w שששש ." השקוף, ." יכול היה לחףששששש את האשששששה החדשששששה". ('אשה בלי פנים', עמ' 12( האם אשה יכולה להיות בלי פנים? האם החברה של ימינו מאבדת ?םי~~ מסתבר שלא "כולם שווי נפש" בחרבה המודרנית, במשחק הנצחי המתנהל בכל מיני צורות על הבמה הציבורית: "ה w ד מציץ -; מצית פתיל קצר; של דורות קודמים -/ גברים רגזנים; עם דרישה; לשליטה מלאה" ('נותנת לו', עמ' 19(. מעולם הרוח: לתפילה האחרונה יש נוצה "שהסתחררה, זרה; בקשיות החדר הקר; /."כזב מאובק; על מדף הזמן המפורר" (עמ' 10(. וגם: "שדרה עצמףתית, נרעדת; כלולב רטוב; ברוח" (עמ' 12(. הנגיעה ברוח אינה מונעת ממאיה זיידל להשתמש גם בשפת שירה מדוברת, למשל סיומו של השיר 'וידוי': "מאיפה שאני מונחת כאן למטה;/ עכשיו לך תעשה מזה שיר" (עמ' 16(. דומה כי השיר אצל מאיה זיידל נולד בדממה והתייחדות עם האינסוף: "הנפש ]."[]."[ נכונה להיפער ולהושיט סלה המנוקב הניחתה]".[]".[ להתמלא מן האור הטוב, המרחם, המנחם, האלוקי , הנצחי ... "כדברי הר' טובה בזק בהקדמתה. ועם כל זאת, החי , המוחשי , הוא עז ביטוי מאוד: "אני רוצה לצייר פרפר , כן פרפר חי וגדול ואדום ועז על תקרות נפשי חשופות, כשהעכשיו ." רק עשן מסתלסל מהאין מותיר אותי עגונה לחופים של סתם" (עמ' 30(, כך נכתב בשיר היפה, עז הביטוי , וגם: "לציפור אחת מורעבת." / נשמתי בוכה" - אמת היופי של הספר במשפט אחד .·:· שמואל שתל ובמשחק הזה, המשורר אומר דברים שלא תמיד הם מובנים, מוזרים אולי. לפוליטיקאים יש יותר מזל. הם מובנים ומקובלים ושכרם הרבה יותר מכוב.ד חבר כנסת לא יאמר : "דבידות היא המצב הקיומי./ אפשר גם בשניים./ אפשר בקבוצה או בתוך ההמון" ('המצב הקיומי', עמ' 27(. הכתיבה הלירית דורשת מהמשוררים יכולת להכיל במילים כמה שיותר "אינפורמציה" על "האני הלירי", על העולם הרגשות. עם זאת, הליריקה דורשת דיוק. היא לא סובלת את המיותר. בשיר 'אבסורד' יש רק שורה אחת: "עץ הערבה המת, בצפת, שוקק חיים" (עמ' 51(. הליריקה של אורה עשהאל מאוד אמיתית. היא מכשפת עבורנו את העולם היפה הפנימי של המשוררת. השירים הטובים זורמים ותועים בנפש הקורא: "בדרך מצפת לראש פינה; הכינרת נעלמה מאחוךי; ענן אפור כבד. המכוניות נעות; בהילוך נמוך של יצורים מפח" ('בין פס צהוב לפס לבן', עמ' 58(. האופי של הפיוט נוצר מתוך האמוציות של הכותב ושל הקורא. אי אפשר לתת לכתיבה לירית ציונים כמו "טוב" או "לא טוב". כל שיר בנוי בצורה מסוימת, שיש בה תוכן. בשילוב הזה, האמוציות הך כמו מלט וחול . המשורר נותן למסה הזאת צורה הגיונית, שאינה תמיד ברורה. אם כי ברור הוא שמדובר בשירים שיש בהם הרהור מעמיק ומסר , שאין בהם כל שטחיות: "במאה ה 21- מתה 14 גליון 322 רהבו /גנות. תהאמנו תמתנהל הבצור השונ /מבעבר' וכמ "החיים '<עמ 89(, השירי לש האור לעשהא םמסבירי תא תהמהו לש .הפואזיה םה יבלת ,צפויים אל .בנליים םה םמציתי רש תא ,עצמן לאב אל ןלעצמ םנוע :שדות טפוס ,טראומה תהוצא זתמו 92 ,2006 'עמ ם"פתאו ימישה ;התקשרה יואנ חטור ;לנקות ;אני םששני ישכבת "במיטה ך<מתו ם"יו ןבקיר ,מאולץ" טפוס ,טראומה רמחזו םשירי 'עמ 47-49(, רהספ טפזס ,טראומה וספר ןהראשו לש םנוע ,שדות אהו רספ .מרתק .נוגע רהמחב ושל ביוש לע ההספ רוש ;לפסיכולוג יוידו ,קשה רשמועב הבצור .זורמת טכמע :קלילה י"מישה ההוציא חמ;הפ לש להזב ;שיר ישכתבת הו;צחק ;עליו הוהראת .לכולם" םנוע תשדו אהו אל רמשור 'רומנטי לאב אהו םמקיי בהיט תא הההלכ .הרומנטית ההחווי אשהו רש אהי ,ייחודית לאב וב תזמני ומשה שמהנפ 'הזו תמהמחשבו ,האלה המהחווי 'הזו אנמצ לבכ דאח .מאיתנו וז ההסיב םשהשירי ועניינ יאות לכ ךכ וודיבר אלי . וז ההסיב םשהשירי י<אנ (מנחש ויעניינ קחובן לנחו רפרץ-דרו :בנאי יאפיק ,ים תהוצא בקש הלשיר רבשי רמספ 30 רמתא רפרץ-דרו יבנא תא ג"הדיי ךהמוש וחכת םפע ראח .פעם" ראח ךכ דמרפ ואות גדיי ת"א סהקר "בפיתיון דוב"עו .פיתיון" ןהזמ ךהופ אלל יהכרח גוהדיי דעומ ,רפוי ענוג .בכובעו א"הו "כמוני דיגי לע .המשורר 'כמוני רכלומ ל"בע ;דמיון ףושות תלמראו ,הים .לחזון" רהתיאו קהמדוי ההז אהו דסו וקסמ לש יאפיק .ים ומד בר ב 117- םשירי םהמתרחשי רבאזו םהדמדומי ןשבי םהי ילעינ המשורר • םהי אהו םג ןמעג ,סירות םג ,צדפה םג טשל זהמכרי לע להגבו יהטריטוריאל לש ההרחצ תהמותר וואפיל תקשי ת"מוטל לע .החוף" םעול וומלוא עמרגי רומסעי למו םהי ההז רוהמשור קמעני ול קחיבו .כחול שוי םג .לחן רבשי רמספ 70 בכות :בנאי ת"מנגינ םהי לבנחי תתיירו ;חולף תמנגינ םהי ;דבני-הלב תמנגינ םהי ףבריחו ובנ שמחד תא קהחש .לחיות םמבריאי ולנ תא תהאמוציו םומעוררי תא :המבט ם"הגש ץרח תא ;העולם רפיז תמתיקו -/ תטיפו ,דבולח /סוכריות תהמשקפו תא קעומ "השקט '<עמ 100(. טכמע לכ :קורא י"נתקעת עבאמצ ;שיחה לש השלוש ;אנשים םמדברי .מדברים ;ואני דעומ םש וכמ ;פסל אל עיוד ;מה תלעשו ;עם .עצמי דבמיוח ;שחיתה םש ההפר ההשמנ ;מלמעלה דשתמי ;מעצבנת יאות ;ואומרת יל ישאנ ;לא השוו ;כלום אודווק ;היום למבכ ;הימים ינתקעת ;שם יבל ;יכולת .לזוז" /עורב. תמנגינ םהי תבנשיקו .אוהב" ,המנגינה וכמ 'תמיד םלעול .נשארת המ השמשתנ אהו קחו םהכלי םהשלובי דהמרקי לע ואות לחו םג ף"ריחו "עורב םוג ת"נשיק .אוהב" ,החריזה הבמקר תהמשורר ההגדול המרינ הצוויטייב :אמרה '"הר הכמ לחב ןשבי םהמשוררי ןובי םהע םעומדי .הפוליטיקאים" האור לעשהא אהי טבהחל אל .פוליטיקאית הז לכ ךכ שמורג ןבזמ .הקריאה ·:· טאלבר קבן-יצח ביעק וכמ רבספ אאב וגזרי ה'ז ןמעניי ץלהצי תלמחשבו לש םאד :חכם ב"שו יהגזמת ב'/שו .נעלבתי א/הי האמר יל ;ללכת םבעצ ;לעוף ;לצאת;לזוז אל עלהפרי ;לה אהי ;כותבת יואנ םסת ;זבוב ;מזמזם ,בזז ;בזז דמטרי ;בקולי ;אפס ךצרי תלשב ;בצד ;לשתוק תלדע תא ;מקומי תא םמקו ;הזבוב ,בפינה ץ/מחו .לזבל" וכמ קשיצח רלאו בכת 'ב'הארץ )24.11.2006(, םנוע תשדו ךממשי םומייש תא ההפואטיק לש ןנת .זך אהו בכות טכמע אלל ,דימויים הבשפ .פשוטה םהמשפטי אל םחופפי ,לשורה אאל םזורמי םומתפרשי לע רמספ .שורות ללכ הז תנוספ ההקפד לע תשורו ,קצרות ןותוכ אל .חידתי יאנ רמשע יכ אל טנק הבפואטיק והז ,סתם אאל יכד רלהעבי תא ןהתוכ יהחוויית - ההקש - הבצור הברור תמפורש תוזורמ לא .הקורא םנוע תשדו רש תא 'עצמו לאב אהו אל רש .לעצמו אהו רש .לקורא ןלכ רהספ ,קולח ןלכ רהספ .מרתק ·:· ימוט ןריקלי וספר לש ימוט דויקלי תכשהבלונדיני תנושב הרא ראו יבספר ן'עתר 77' ,הזה אהי קחל .מהלחן אל ,במקרה דלי תנשיק בהאוה סמודפ דאח ומציורי םהנפלאי לש ירפ אלבי םהמלווי תא .הספר רבציו תקרובו ישפת רהבחו ילשפת .הבחורה ההנשיק רנאוי אהי השאל לש .זמן יבנא תבשורו תהקצרו תוהמנוקדו שמפגי תא ישפת .האוהבים אול קר אותן . ,הוא רבתו רהסנגו לש 'הכחול אממל תא לכ םהחללי .באושר ,הנה ,למשל רשי רמספ 61: ר"ה תחדוו םהידיי /העמוסות לש דיל טמלק ;צדפים הבשמח הגלוי ;לעין לוכ רית ותחושותי .מובסות" הכמ היפ ושאפיל ההתבוס ןכא .פוטוגנית ןמה תהתחושו תה"אחרו 11 למו םהידיי תעמוסו .הצדפים יבנא חשמ תלאיי תא ההמיל ""שמחה זולהכרי העלי תכגלוי עין . יזוה השמח .טובה השמח לש ימ דשעומ למו םהי עויוד ,ש"יופי" וכמ בשכת ףהפילוסו 'שופנהאואר א"הו במכת ההמלצ ,פתוח שהכוב תא תהלבבו םבטר ועיינ .בכתוב" רפרץ-דרו יבנא ןהכי המעטפ תשירי יליופ ההז אוהו ןמטמי הבתוכ תפיס .ים ·:· ירונ קסומ ייו'ן 11 ןןלעבן תמלחמו הז וטבע 11 רוהתיאו טהמפור לש ימינ םנהלי צבאיים תבמדונ לושוא תלהון אבצב ההעליל אל .משכנעת סעומ תהשקפו םהעול תהמפורטו הלעייפ ןה בבחינת 1 םיור :שפר יימ ,מילואים תהוצא םגווני 2006,248 'עמ רדרו :גוין הבחזר תלצרו 4, םספרי ההוצא רלאו 2006,224 'עמ דעו הכמ תשבועו אתמל השנ תלמלחמ ןלבנו ,השנייה םובכירי לבצה" הובממשל םמזהירי ימפנ תהתלקחו ,נוספת םוהפע יאול ףא שבשלו .חזיתות שי לשאול 1 םהא לבישרא ההשגר אהי וז תשמופר לע ייד ההמלחמ וא ףרצ תהמלחמו אהו הז עשנקט ימד םפע תבתקופו .רגיעה בהיטי חלנס תא סהיח הלמלחמ לבישרא גהפסיכולו יהראש לש לצה" רלשעב 1 ןרו :לוי י"אנ הרוא ההקבל ןבי ןמי 1 ןהריו הוליד ןלבי .מלחמות תבמדינ לישרא תלהיו אבצב רולעבו תמלחמו הז יטבע וכמ ההכניס ןלהריו הוהליד ךבתו ךהמהל רה לגי לש יחי ןמי וב .גרים וכמ ןהריו 1 םג הבמלחמ םא אהי תנגמר ,טוב תלמרו םהכאבי לוהסב שי הלז תהשלכו .חיוביות" יימ םמילואי תמא םיור רשפ הכוחזר תלצרו 4 םמספקי ולנ טמב לש להחיי טהפשו לע ,המלחמה םומאפשרי קלבדו ןה תא "ה"טבעיות ,שבה ןוה תא ההשלכותי תהחיוביו כביכול . ישנ םהספרי םכתובי ןבסגנו יריאליסט דמאו 1 םומבוססי לע תחוויו .ועדויות םבשניה םג םמרכיבי ,דמיוניים אול הברור אלקור הההבחנ ןבי םאירועי ןשאכ וקר ולאל ושהומצא לע ייד .הסופר רספ םהביכורי לש םיור רשפ - יימ ,מילואים רמתא תא תשירו םהמילואי לש ןרו 1 לפוע רייצו תבבי .דפוס ןרו המקוו יכ תשירו םהמילואי םבשטחי קיספ ול תא הההשרא תלכתיב רהספ ועלי אהו .חולם אהו טמחלי טלהקלי אבהיחב תא ושיחותי ושל לוש וחברי לבמגד ,השמירה הומנס תלת תלמציאו תלבנו ובשביל תא .העלילה ךבמהל תשירו םהמילואי ואנחנ םמתוודעי ללשל תדמויו המהמחלק - רחוז ,בתשובה ןקצי רצעי ןונאמ ,למערכת המרצ -"תל "אביבי ,להיסטוריה איוצ תעייר חפיתו ועוד . תהשיחו תהמוקלטו תמובאו רבספ טכמע ןבמלוא 1 ןובה תנפרשו תתולדו ןחייה לש תהדמויו תוהדילמו תהמרכזיו תשמעסיקו .אותן ןה םג ההבמ תהעיקרי רבספ תלפריש תהמשנו תהאידיאולוגיו לש תהדמויו - ,אלוהים ,ציונות תד ,ומדינה ,צבא ,נשים םשטחי הומ ?לא ןבי השיח תלילי תאח תלאחר םמתרחשי םג םאירועי .רבים תלמרו יהדימו טהשק ךדבר לכל ששי תלשירו ,מילואים הז רשמתא םיור רשפ טבהחל סעמו תבפעילו - ההמחלק המספיק רלעצו ,פיגוע עלבצ י"וידוא ,הריגה" דלאב תא דאח המחיילי 'בלינץ השנעש יביד ,פלסטינים תלצא עלמס הנקמ רבכפ ןשכ דועו. יימ םמילואי לסוב המכמ .ליקויים סעומ םהאירועי הנרא רכב בבשל יראשונ לש ההקריא ךמופר 1 תולמרו שהשימו יהאינטנסיב הבשפ תהצבאי ת"תפס המרוב - אל ,תפסת" תולמרו ברוח ההיריע ןה ןאינ תמצליחו תלהיו תמורכבו וא רלעור .סקרנות רחמו ריות אהו רשהספ אל חמצלי ץלפרו תא תגבולו ןה'מוב 'מאליו לש חהשי יהפוליט בישראל 1 אונמצ אשהו רמשחז תא הההווי .המיליטריסטית הדוגמ תחוזר תונשני רבספ אהי תהביקור לע תהמערכ .הצבאית וז םאמנ הרב דמאו 1 לוכ ,החיילים טכמע אלל איוצ ןמ להכל 1 םשותפי .לה ךא לע המ ?הביקורת ינהל ההפתיח שבא םמגבילי מדי 1 ןאי קמספי םאימוני םוהחיילי אל םמוכני ,לקרב םהקציני םהגבוהי םדואגי הלקרייר תהאזרחי םשלה ו לבגל הז םה םנוקטי הבגיש אל תתוקפני קמספי יכלפ ,הפלשתינים רחוס תהתחשבו יכלפ לחיי םהמילואי דמצ םהקציני ושל 1 םהמדינאי םמושחתי אול םרוצי ללקב תהחלטו דועו .ועוד תביקור גמסו הז ןאי הב ההרב ריות רמאש תהבע יא תנח .מה"מצב" תהביקור אהי לע תהמערכ ,הצבאית ךא אל לע תהנחו דהיסו .שלה אהי אל תמבקר תא םעצ םקיו ההמלחמ לע ןאודב יחי םהאד ךהכרו ,בה אאל קר תא םהסימפטומי םהשטחיי .שלה אהי האינ המצביע לע םכיווני םחדשי תללכ ,בהם אול לע ידרכ הפעול וא תצורו החשיב תישנו רלהיפט .מהן ,המלחמה ,התוקפנות םוהמילואי םעצמ םנתפסי .כהכרח םאמנ חכהכר ,מגונה ךא אל וכמשה ןשנית ןלדמיי תא םהחיי .בלעדיו ללכ ךאור רהספ המנס ןרו תלענו ולעצמ לע ההשאל עמדו אהו לבכל עמגי .למילואים אהו יהר אל העוש תזא לבגל תאהב ץהאר םוג תציונו אהי אל התשוב קמספי .טובה ההתשוב ההצפוי אהי ןכמוב - לבשבי .החברים ה"".המדינ הוהחבר םה םמושגי ,ערטילאיים לאב ההחבר' ךשל תוהצוו ךשל - האל רכב םדברי .קונקרטיים אל אתבו ?למילואים ההחבר' וישאל האיפ ,אתה חבט םג ויתקשר רלבר םא להכ .בסדר הוז רכב אל .נעים זוא האת איוצ םע ההחבר ךשל הואת ,חושב ו'עכשי םה בבמאר יואנ ףבסו במער ,בפאב' שממ אל .נעים זוא האת .בא הז .הכל הפ אנמצ דהסו לש הההגע .למילואים" יימ םמילואי ועצמ קמספ התשוב ,נוספת הוכנרא החזק .יותר יגיבור רהספ םמרגישי םחיי םומשמעותיי .במילואים תלמרו תהביקור תוהתלונו תהאינסופיו לע תהמערכ לוע ההמדינ בכלל 1 םה םמרגישי םשבמילואי םה םחווי תא םהדברי ,ה'אמיתיים' םה םמתמודדי םע םקשיי וכמ תשבאזרחו םה אל םיכולי ,לעשות םה םמגלי ץאומ ,ונחישות םוה םחשי תרעו העמוק םע םחבריה .לנשק זא ןנכו 1 המלחמ אהי רדב הקש ,וכואב לאב ואיל םאנשי םנפלאי םיכולי חלצמו ?ממנה לאצ םיור רשפ תהמוו אהו ןשחק המשנ תלחוויי יהגילו יהעצמ תשעוברו ,הדמויות הוחווי וז אהי ההגיבור תהראשי בסיפור . יוכדבר גהפסיכולו הצה"לי 1 המלחמ אהי וכמ הליד - הז יטבע 1 הז ,כואב ךא בלרו תהתוצאו ןה .חיוביות ןרו החוו םקשיי תוסכנ ,מוות ךא אהו חמצלי בלכתו תא רהספ ועלי .חלם ךמתו ההמלחמ הובזכות הנברא היציר ,חדשה םוא הז רמזכי םנאומי תבאיטלקי תמשנו ,השלושים זא הכנרא השז אל מקרי . ההתמונ תהמתואר הבכחזר תלצרו 4 תמא רדרו ןגוי .שונה ההמלחמ וב אהי אל ,טבעית אל היפ אול רמקו יחיוב הליציר םבשו .צורה אהי תטראומטי םג הלז דששר רונשא םשל .בגופו הכחזר תלצוו 4 אהו המהדור החדש תומעודכנ לש רהספ תצוו 4 אשיצ רלאו ילפנ 14 .שנה רלאח תמלחמ ןלבנו ההאחרונ ףהוסי רהמחב רלספ קפר ,נוסף וב אהו ףחוש תא תזהו תהדמויו תהמתוארו רבספ ןהראשו רומקש ןבי תהחוויו תבמלחמ םיו םהכיפורי ו(א יכפ אשהו המכנ האות ת'מלחמ (אוקטובר' ולחוויותי .העדכניות רהספ רמתא תא וקורותי לש תצוו םתותחני השחצ תא ההתעל הבאוגד לש קארי ,שרון בוכתו תבצור תעדויו ימפ יחייל תהצוו ושניתנ רלאח .המלחמה תהעדויו ןאינ תרשומו ףברצ יכרונולוג תומתארו הכמ םאירועי ,במקביל ךכ טשא טא המתגל ולנ ןדרכ וסיפור אהמל לש שחוד ראוקטוב 1973 רבעבו תצוו 4. דלצ רתיאו ההמלחמ העצמ המופיע םג תהתמודדו תהדמויו םע תתוצאו ההמלחמ ןבעבור - םהל בקר רמאוח ףומרד ראח ןקצי הההווי תהיומיומי לש יחייל תצוו 4. רדרו ןגוי אל רמתא יגילוי הגבור יעז נפש 1 אאל רבעיק דפח יקיומ יותמיד תמהמוו .עצמו הז לעלו עלהגי ימיר יחייל וקומנד םמצרי וא תמהפצצו מהאוויר . רכאש רמספ רהמחב רשלאח ןזמ רקצ הבמלחמ אהו להתחי תללכ םע ןרוכס חפתו לכ ןהזמ ןמכיוו תשההפצצו והי תגורמו ול 1 ,ולכולם תלרצו דמי ןלהשתי 1 אהקור למקב גמוש לע תמיד דהפח לוע ךדר תההתמודדו תהאפאתי תוחסר תהתוחל .איתר םג תרעו תושותפו לגור ןבי םהחיילי אל אנמצ ריות ימד רבספ - ו"אותנ וחינכ םשברגעי וכאל שי ומשה הכז וכמ ,רוח-קרב וא תאחוו ,לוחמים ומשה .כזה וואצלנ אל ההי .כלום אל ושמשה אל ההי .בסדר םכול ועבד הקש וורצ םע תהמוטו ווסחב ,פגזים לאב תבאמ לכ דאח ההי עתקו םע תהמחשבו ושל דוהפח ושל 1 יבל .לדבר" קבפר ףהנוס שנפג רהמחב םע תהדמויו תומעמ ןאות םע םהאירועי םהמתוארי .בספר קממרח םשני אל םכול םזוכרי תא םאות ,האירועים םוחלק ןנות תפרשנו השונ ףא ולאות עאירו וב םכול ולקח .חלק ךא רדב דאח ןכ ףמשות .לכולם לבשבי רדרו ןגוי 16 ןגליו 322 וחיילי צוות 4 המלחמה לא נגמרה עם החזרה הביתה. כל אחד דברכו נשא משם את ה'שדים' האישיים שלו במה שבהחלט ניתן לכנות כסימפטומים של הלם-קרב • אם זו שכחה, סיוטים, התקפי זעם, בכי בלתי נשלט ועו.ד לא רק שהמלחמה עצמה היא זוועה נטולת כל תהילה, אלא שהיא גם איננה מסתיימת כשוככים הקרבות. בחזרה לצורת 4 מצליח למתוח, לעורר למחשבה וליצור הזדהות עם הדמויות בו • הן אנושיות ופג י עות, ונאלצו לעמוד במבחן אותו לא ניתן לעבור בהצלחה. במידה מסוימת הן מהוות תמונת ראי לדמויות יבמי מילואים. אלו האחרונות מדרבות ומדברות, אך בעצם לא אומרות שום דבר חדש, לא מבחינה אישית ולא מבחינה פוליטית. לעומתם, חיילי צררת 4 לא מדברים בזמן המלחמה וסוחבים את כאבם בעצמם, אך הפגיעה והחרדה שחוו מאפשרות להם, או אולי אפילו מחייבות אותם, שנים אחר כך' להסיר את החומות שמציב השיח הצבאי 1 להסתכל על עצמם בבהירות ולבטא אמירות אישיות כנות ואמירות פוליטיות נוקבות ומקוריות. אמירה חשובה כזאת היא על המלחמה עצמה. דרור גוין מתאר את המלחמה ללא שיפוט ערכי' ובכך שופט אותה לשבט. הוא לא מצדיק אותה בבחינת "מלחמת אין ברירה" או "להיות או לחדול", אלא עושה את הדבר הקשה יותר . בהחלט לא קל "לשכוח" את המלל הפוליטי האינסופי שמייצר את ההצדקות ואת המוטיבציות להילחם, ולהסתפק בתי אור הריאליסטי של החרדה והמוות שבמלחמה, אך בכך ערכו הגדול של בחזרה לצורת 4• דבף האחורי של ימי מילואים מצוין שהגיבור הרוצה לכתוב ספר מתכוון "."לתת למציאות לבנות בשבילו את העלילה". האין זו בדיוק הבעיה הראשונה במדרגה בחשיבה הפוליטית בישראל? היכולת להביט באופטימיות כלפי העתיד ולהבין כי הוא ניתן לשינוי מתבטלת בפני הגישה הדטרמיניסטית הגורסת כי המציאות היא זו שמכתיבה לנו את החלטותינו' ולא להפך. ה"אין ברירה" לסוגיו הוא המכריע, ואת הקיים יש לשמר . וכאילו לא השתנה דרב מאז ספד משה דיין לחייל שנהרג בעזה . "."ובלי כובע הפלדה ולוע התותח לא נוכל לטעת עץ ולבנות בית. לילדינו לא יהיו חיים אם לא נחפור מקלטים, ובלי גדר תיל ומקלע שהיא זו שתכוון את המציאות . מציאות שבה לא נוכל לסלול דרך ולקדוח מים". בסיום ספרו "הפסקת אש", "נפילות" ו"נופלים" הם שריד לערב מביא דרור וגין הודעת SMS שקיבל בסיום המלחמה ולא הוויה יומיומית ?·:· האחרונה המזמינה למפגש הורים וילדים בחורשת הבניאס . "לכבוד הפסקת האש נחגוג מחר בעשר עודד ציפורי וחצי בחורשת הנופלים, אם לא יהיו נפילות". האם תוכל החברה הישראלית לכתוב את ה"עלילה" כך עודד צי פורי - סטודנט לתואר שני במכון כחן, אוניב ' ת"א רפי יייכרט חבר 1 ת התעוררות ל~ q ר;~ה ~~w; ~ה ~יד q י גרד ~· ~יר "ע;ן לא ח 9~ק~ ?ח~ע;ךרי~ך?:, , ;פ-לי~? 7י~ 9 ~ר :רק. 1ר;~ ~~ ,ה~: qמ 1 ןה, ~ת 1,ה~ :י ס~סי ~י~י~ר רר~ל מ,ת~ל~~ ~ה 1,"ה; א;~ךת זt~ך. w ~י "תראי כמה דברים את נטרם ~~מאל.ר - דק f ר ~~ ~ךן~ת. ד• :•:• : : -: T -• : • ~~ry~ ."ם:~י.ע ~זי ל;לה י~~~ך f ז ע,ל.י~ם ~~ך f ר ~יר ק~לי י~י~~ 1f :'י~~~ סע;לם ס~ב 7 ךכש לר ח#ה iזיס סי 1 ~ל~ה Q ל.ב · ~רים ~~חים ךט;~י ~Q רי ~~ ~~~ילה ~ליו ~ק 9~ר , f :ע,ר;ת מס~ים: סע~ר , ס~ך~ב, מנ;~ש. ת~~ס~ א;ת; fר:~;שיtז כמה בכיתי כשמצא 1 ננ;ת ז 1 ג f מ; י~ך~~ש~~ ~iia;ת nה~; : : T •: : • • T T ךמ qב 1 ןה .ה~ך~~חע,ז 1 ;ה ~מ~סב ~9 ןק,יס ~ס w ב למ 1 ת. בתי, שמרי על חברי ה~~לד 1 ת ככל שת 1 כלי. • : :• T ; ; --•• : --• : • • • ~ם כש~~פרד 1 שביליכם, צלילם וצלם יהי 1 שמש, וה~~;נים ננכר העיר ה;מ;ת. -;:•• ד: ; 0••:•:•T 0 : T•: :•:•:-•:•-T• ~ם יי~יt. ח~ה ב~~מ Q ~יר מ 1 רד ןך~א f ~~לי ~~ליר דר~~? ח.ךק מ~יל מ~רק, ~ל ~~י:ז f ?.י ~ך~רים ry ן ,ת;צ~;ר~~,ת;ר~~~ ת;ל~?~~~ר;ן ,nת;פ~; ~ת ד~?~ ך ~~לט;ת ~ל ה~~ ךח;~ה. מ . ~לי ~9ל~יt ~~ק;ךים סךע.~ים, ס~ב ~9ל~יt ;ב~~ מ~;ח,ק השמש מסתכלת באב המאשר . -:·:••;-:•:•TT-:••• ז כמה ט;ב, דר, ש~~ש נע;לם איזה סדר. ••:• '."'' T T '' '." -T יולי 2007 נילי קולינס עוד סיבה מדוע אני לא מחזיק אקדח בבית מאנגלית : יואב וווי, מכבית מלנין ו iJ ~לב ~ל iJtק~~י ם ~ינ; ~~t;כיק לדב /].· מבוא לשירה הףא ;;נ l] א;.ז;יה ד~י Q ה ן~ה, ק~~ית שהף א נ;בח בכל פעם שהם י;צאים מהבית. : ·· :· --:· ··- ז -· -·· : . הם בטח מפעילים א;ת; נדרכם החףצה. T -• :• --:· •• י~~ ש.ק~~ ~סם ל i(ת[/ ~יו ד:-: ף? qiJ ~יק א;ת; מףל סא;ך iJ ~לב ~ל iJםי~~~ ~ינ; ~~t;כיק לדב /].· :p מ; ~קף~ית ~דע;~ית י~~ ס;~ך ~ת ~ל l]iJ ל;נ;ת ~~: ת ף ~v?~י~ ה:ד;פ~יכ;t ~ל ן;;ה?~ ~~יא ה~~~ס א; ?iJ ~~יד א t. ז ל~נךת ~ןו; • ל~~ י~~ ע,ד:ז :כ;ל v?7 מ~ א;ת; ם~~~~ ~נכ l] ת i],ה~יכ;tףמ נ; ;1], נ; ;1], נ; ;1], י~~ א;~ך 7v?iJ יכף ו~~~ 7 ת;ך v? יר ףךאף א;ת; מגשש את דךכ; החףצה, T --: :• •• -: : ועכשו אני יכ;ל לרא;ת א;ת; י;שב נתזמרת, :• : ·-• • •: T · : א; ry~דסף 7 ת;ך /J ןך; ~ל iJ 'יר ד :-: ראש; מףןם ~~?Q ה :p ז\לף ן;;ה?~ ף~ v? שף ~ת iJ קיך;ת ?~צא ~סג v?IJ~ל . ~לל ~ם ק~ע 7 ~ל.ב ;;נ l]• . . . . י~~ ך;~ה ם~~ ףסt,ע~9ם:~· קי :P~iJנכק 7 יט ף;ש~? ~9 נכ~ם הףא ע,ד:ז ;;נ l], י; w ב o/ ם ~קבף~ת ס~נף~ים ;;נ l], ~ל י~~ iJ ר'י עיניו נעףצ;ת במנצח אשר ךינ;~פף 7;מ~ ~ל iJ ~ש;ךר ~ל i] .ח;ף •-:-:••-: -: T '' משדל א;ת; עם השרביט של; ·: . : --. .. -: נע;ד המנגנים האחרים מאזינים בדממה אבל כל מה שהם ך;צים לעש;ת -:-• • • :• -T T -: " ןה ?קשר ~ת iJ 'יר א~~? ~ס;ל T T : • • ·-; -' '' -; T ' : -: -: של כב;ד לש;ל; המפרסם לכלב נ;בח, •-• :• ::• ,.•: -: -T '." ףלעפ;ת א;ת; עד .הד;~~ש :· :· --: ד א;.ז;יה ק;ןה ~ידס;~ית ~~99 ה ~ת ן;;ה?~ :p ~א;ן lJן o/.י~ הם מתחילים להכ;ת א;ת; נצפ;ך . : -: . . : -.. :p רי ת;ל~? ה~? הףא ת~~~ ~נ;ו~בן . בודפשט ציור :כע.ט ~די ~ע ~ל י~~ iJ רף כמ; חטם של נעל ח~זים מףזר T • ---•: :• : משיכ;ת די; על ניר ארז - נילי קולינס · נולד ב 1941: מעצב כזר;ע של אדם T T '." -: ' T ,•' : :• T : -: • : דלבףש ~ w ךוףל ~ל 9 דדי :רק .ל;ד~ מהמשוררים המוכרים ביותר בארה"ב ו~~ ~ע.ץ כיום. נבחר פעמיים למשורר הנבחר ~נ;ו i( ~ר ל~~ ~סר' של מדינת ניר יורק וזכה בפרסים 180 שירים נוספים של משוררים י~~ ~נ;ונ;~ן ב; ~ד ryר /J ~ת iJר:~ ?לא סךף, רבים נוספים על שירתו . מכהן סרים ך~~ Qק, ~נ;ושף~ת-ל.ב :p מ; ~ל ז~?;ח ;ני~~ ח; w ב כפרופסור לאנגלי ת באוניברסיטת םי~~?~ף העיר ניר יורק. בשנת 2003 ערך ~ל :p לףם ~ז~ד WiJ ד~ים ך qiJ ןקים ע.ץ דשףב-רף![. אנתולוגיה בת 180 שירים וכרך של אשר יאפשרף ל; לחי;ת ע;ד י;ם. : . : : -: :· -: נועדה לאפשר לכל תלמיד קריאה של נ;ז?ה 7 ע.;ר :piJ ~ר ~לר . י~~ ב;;ם~ ~ת iJר~~ ~ל iJ~Q? ז אמריקאים ואחרים, עבור מערכת הףא ך;~ה דק ry7 י;ת f אן ~Q ר' ~ך ~סע.ץ החינוך של ארה"ב: האנתולוג י ה לבףש אףלי נשרוףל של חלצה משבצת, ;פ~ ~~~~~ : ל-מרף, שיר אחד בכל יום לימודים, ולצורך כ;תב ע;ך כמה שףר;ת ציתנ~ז;ת זה הופיעה גם בגרסה מקוונת. •: :• •••: T : ••• •: - 18 • T ;-T -' ' מכבית מלנין ויואב ורדי תרגמו את מתוך ספד העו מד לדאות אוד בהוצאת כרמל ~ע;ד י~~ נ; ry ה ~l] ל;ן ז:.~ן~ף ~ת נףן~~ט ספריהם של המשוררים האמריקאי ם וו י ליאם קולרם וויליאמס ומא י ה א; אין; עיר אחרת בה לא הייתי מע;לם. T •• ' 'T T '."'." ' ' ' אנג'לו' שראו אור בהוצאת כרמל . גליון 322 פונק או'הארה שלושה ~ורירים ן • ~ל ~ר :בך~ה ך;רים ~~ריר! ~י l]• ~י~י ~י 7 ים. ז~~ י~יכ;t ק;ךס ~7 יל' סתףל ;ב~ז,~ ב~;ס~ א;ת; ךת;ן~ת :ב~נ:יים :ב~ךנזי v? ים ~ת;ר ע.י~י ס~ןזפ;ת :בל.א;ת .2 ~~ע,~קים ש.: ~פ;ר ה~~~ ךחיא דק ,ה~;ה ה;~ה ~א~ץ ~~7,תי~~~-ה~י ~~ry לת ~ית ה~י~~ א; ry. ןת ~בכאי ~ס,ז~ה ~ך;רים! ת;ל~ת א;נכם ~ז סך~ש ך~ז' ~סהז הליpז~ א;נכם ~ש;~בףת ןת;ר i(ל l] ת ס~י~ה w ם לע,~י ה~~~~ב:,םי~~י~ב: םיtז;רס ם~~~ ~7 ~י ף~;ר ~קי~ה :בק;ךאת ~ .3 ה; ry7 י;ת ~7 ~ר [לף סיף ']הל~~ לע,ל;ת ר~: ל wם:~ ףן:ב v?קיף 9 ~יב ד~ז לרדת לא להי;ת מכסה פלדה ואלףמיניףם ~Q~;; ;~~ע~~ · ר~~ Qקי~-:ב~לףליף~ i?.v?i( ש ק;~~דה~י~~~ ש;ך~~ית, ~לא /J לק ת;ר~~~ סע.~ים ך:בז;י~לת, 9 מףי ז:~~ ,wס. ~ה 9g ג;~ית ז; ry ךת ~~n;ר , ,ם~;ז ~די~~ ל~ריר :בה;;נר לא-~ריר ה;;נר שףב ר~רי מדוע אינני צייר י~~י~ .ר~~י~~ ~ש;ךר. ?~ףז~ י~~ w;n ב ~ס:ינ:יי ~~זיף ry7 י;ת ,ר~~ל;~ .י~~י~ ט;ב, ~ז ~~יק ג;ןן~ך ג, 'ל~~ן~נ;ו ry יל ~~זףר .~~ י ק;;נץ ~ליו . Wב ך i(ח ~v?",ה,ק הףא א;~ר . אני ש;תה: אנחנף ש;תים. אני '' .:-. : :--:· .-: ~נ;רב;~ך . ש:." ב; Q ך רי ~ י ".ם'ך~" ס:ה ~ריר ry7 י;ת ~ם ".ףה~~".ה~" ~~ י ה;ל.ר :ב~~ים n ;ן;כים lי~~ ק;;נץ שףב ן~קר . :ב~~זףר ~מףר. "~יפה :ב~ךדי~ים?" ~ל ריt;נ~ הףא א;נ:י~ז;ת ד.~ן~ ':ןה ס:ה י;.r.יר "'יכ~ ~~יק א;~ר . ?י~~ב י;ם ~סי י~~ w;n ב ~ל :ע~~ נכפףז. י~~ ביt;פ: שףןה ~ל נכפףז. ~י ~ry ןה . ןה ~זפףד ~ל.א ,םי?~ לא שףר;ת. ך~ז ~זפףן נ; 9 ף. ~ריר ry7 י;ת ~ל.א י;.r.יר' לא זףפיr.~ םי?~~ ~~Q ~רף ה~~ :בנכפףז נ;ןא, ך:ב o ~ים. :ב~~ים n;ן;כים •. ןה ~;כלף ;ר~~ t ה, י~~ ~ש;ךר .יי:ז~~ :ב'יר ~די ~מףר בע,ד:ז לא ח , ז~ךז:יי נכפףז. ~לה ז;יךי Q ר ~ירים, י~~ ק;ךא ל ry ם בכ פ ף ~ י ם. ךי;ם ~סי ~~לר:ה י~~ ר;~ה ~ת :ב~~זףר ~ל ,קי~~ :ב~~ןא Q ך ר י ~ י ם. תרגרם : עודד פלו פונק או'הארה ]1966-1926[. שירת בצי, למד מוסיקה בהרווארו וספרות אנגלית במישיגן, שנה ~· שימש כאוצר במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, וחיבר כמה ספרים על אמנות. או'הארה שף~ך תמיו לקבוצת "משוררי ניר יורק" [יחד עם ג'ון אשכרי וקבת קוך], אך שירתו ייחודית ובולטים בה רב-גוניות צורנית, עוצמת תיאור חזותי' שנינות והומור' רגישות להורי ולדופק החיים הניר יורקי' ועימותים חוזרים ו~שנים יבן ויבור ישיר למופשט, :פ,;טףת ועונה, מלנכוליה ושמחת חיים. או'הארה מצא את מותו הטרגי בתאונת ורכי ם והוא בן ארבעים בלוב. 'מדוע אינני צייר' הוא שיר ארס פואטי המלגלג בהומור-עצמי על השירה המודרנית והאמנות המודרנית. 'שלושה אווירים' הוא שיר סוריאליסטי . או'הארה מפריח כאן מגולים מוזרים באוויר' מצייר קווי ~תאר של ציפור אוקסימורונית במהותה: קטנה ואמיצה, אך מנהלת בית יציקה ומוסיפה משלה לקלחת הבעתה; ומסיים בכמיהה להפוך חלק בלתי נפרד מיסודות היופי והשלווה שנותרו עדיין בטבע. יולי ו מירון ח. איזקסוך בפעם תהזא בפעם הזאת היצא ז:ז נפשה של רחל בכי מתה, T •• • •• T •: T : t' ר םי~~~~ ~ry ר;ת f 1 ~ך,דל צ~~~~~ 1 ~א;סיו בכבר מבכה אחרת, י;צאת היא מטעמים אחרים • •• -: • T : • • •• ר;~ה ?~דק :p ~ע,ןה תך~~~~ ז'ם ס.~~ים םיpזק,ע ~די~ים רי a ה.;;ש הראש הזה . :•:• -:• -T ; מגזלת הנפש שער;ת ארבכ;ת שנים אני מבכיר את הראש הזה 0 0 0 •: -T •: --: T •••-: T ; •:-:• :• :• -: ס~יד ס:ה ,[/;נ לא ~דח, ~~עט לא :דק, עד שתמצא לעצמה אהבה חדשה T -: -T ; -; T : 0 ."" :- T :p~ן 1ת~~ מק;ןעים ייt;פז~ry ם לא נענע מחשב;ת אס 1ר;ת -: T : --: • ם;ק~~ ן~ק;ם ח w ב ~ע,נ;סיו עד ~~רי ry ם ח;~פ;ת ןת;~ן :p מ; ~ער ~I]~ק ילד 1 ת שנפלה מנכשאה. ~~ f צ;ת. T : • • T : T ."" : אני מבכיר את הראש T :• • -• : ~לא ~~מל.ך ~ין t\~T זךים ךלא ~~ז'יב ?~~ליו ,ת;ח~~~ ס:ה ~ל~ף ע.י~יו ת;ר~~~ םנוא 1 ~~ז:ויק ~ת ;פ\_ז .ש~ס~ - עכש"ו מ 1 ל חכזם ה 1 א נ;אם •• T : t' ר מבקר ~ם ;ת~~~ ך~עק: :p ~י ~w נכק ,םי~~ עד W;ת~'ז ~~לה ז'ם f ר ס~יד ה 1 א ן;~ר , ~ין ז'שה ~תחילה הרי;נה בפעם אחת ----: T : •: T 0 : T ם;~~מ על סח;ף ה 1 א ע;~ה והיא טרם ש;מעת. --:· :· . : אלא נאספים הזרעים מליל;ת מרבים • • ; •• • • T ;-• T •:: •: T ."" 00 עד ש~~~~ ג 1 ~ה .ףס~~~ ר[/\_ז · f ר יt;מ/J דק ך~ל זת[/\_ 1 מגיח לשנכזה להי;ת עצם, ת~~ f ~ליו ~ד ry ת; ~:ת~~~ :• :• : • T " : --• ר~~ 1 ל; ת;נ~~ :~נרי~ת; ס;ף ס;ף י~~ f ף ?לא q,ה~י~ ראש ר~: , ~י~ד :די ףך~~~ ל~? ~ןם ת;ח~? ך~ל ע. R ~ה at' ת. ס;~ךת ע~~~~ ת[/\_ז את בכל הנספר . T : • -T ."" • • • • • ת:~~ ק;ךא 7;ת~'ז ~Q ~ר ירי~~~? ~דיןה ןז'ש 1 ף: ~ךקי ~כ 1 לנרי ןמז'ם ע;ד ל; ry ץ מךם, ~ה מ~~ע 20 ~~qר 1 ב; סא;ר ךס~~ן ד~~ה םי~~~ fד w ה ט;ר o י~? ?t~רר . גליון 322 אבזז אלזן * ~רף o wד~ת w ~ע ~יו; w~ית w ב ~ין w י ל~~ן ~w ר~ה ~ ~ין שףר;ת t' ף fע;~~ n ;ל.ף ~~~~~ ף~רףש ד~? w יי סי;ד~ים ל q ד'ף ס~רים ~ל ;ך~~~ f ך ו~~~~~פף 7~צ ' ך ;ךי~~ ךצ;נ; ליצר ר~~.ס ry~ר . . . . . . . ~דר ~בןך לדרך ;חידי ע,~~יו ~דרו ;מך~? ק~ה ?ס~ין ע,~~ים : -ז ••ז בעברה לדתו נעלב רע לךא;ת ברעד הרעב מףטב להחריד לבאר : :· :-T TTT --: : • --::· -··:• : - הריב על החבףי בבאר הנביא מחריבה את הע;בך •• T "." T •-: -• T -' T - •• : • T : י ~רף ?דף סדרו ?ד~ך ~ת ס~ f ר ל~:פר' ~ת כ;זר ז;רם ז;רה ~~n ;ת ~ין ~סיר ~ב;ר א;~ר ס~ר ~א f ת~ת ף~~ ןשףם ~ל זrןא~~ צ;ל.ל ~ל ס ry ~ל ~ל שפשלה לה~יל; נגרר לב;ך לגףך ל; T --:• -• : -: • :• ~ין ןש;נ;ת ףק~~~ ~~i?ן ס o ~ן~ ?ryw רר ~ת סןש;ן ד ~~riwתרr.ל · ל~? ~לה ~לא ס;כ 7ת ל ri ד~ע;ת ~?~~ri ~ין ר~ילףת fה~?~ ?ד ry דח ~שף~ה ל w ~ים י~~ w ם ~ידה ~nת~~; o/7· ל o לש;ן ש;ק 7 ת לסט ן;א~~ דיללה ל o/ ה ~o/ א;~ם o/ ~עף א;ת; ~owר ~o/ ~ה ~~~tכש לא ~o/ ~סה דק ry ~ר םי~~~ t י * * f ח'לי ס~י~ה ~ז'~rז~ryם~;ר~ ד~ם :ד ת~~~~~ חבףק ס~ o ד ס oד ~t'י~~ ס~~ר ס~ד;לה ~ס~י o/7 א'ב ~קלט ~9 ת;ר ס;ד ז;~רת דרו ~n;, זןה o/ ~ר ~;רו ~דרג;ת ך ~ג א;ןם ~ךצף זrל ?ie~ry דם ג;~רת ~ל ry ר~~ ק~~ ף~~ר 7ר~ · ry ~ o ר ~י~ה ~דק ז'~rז ry קי~ה ס fo/ ~ה o/t' ~ה ן~~ 7ש;~rזryfרב o ךה לא ר~ע ד~~ה t'ר 7 תהף ך ry ~ל ס?~ה ~ן~rז ך;ע,מ;ת ~ןזפ;ת ry ד ר~ןנףת ~קךם ך ry יא f ך~ל ~דלה ~7 ב;~ך סלו ~ך f חףט ~7 ~ן ~רדיד ~ד~ים ס~ןב;ן ןי~?~ ךב; ח~~ ק~ך;ת ~~tכ~ך~ fםרןכi.~f ~ר t ךןיף ף.ל~~~ t ~יר ~q ןיךים ל~ f ך;ן ~ת :- זהך; הא;דם שאבד בדמם דמום לא נדם מתרדמה אדמה בזעם --: T T •• : -' -T '' : ' T T : -T '." •• T -: T ז-· מתר;ממת בכל חףשיה נרעשת חשה שרשים שפתלשף שמים משלשלים גשם •:."'."' :ד :•::•ד•: •TT TT':••:::-::•."'."' Wך o/ ר;ת ד~ש ~ירי o/ ~~ים ~גךשף o/ ~ים o/7 תל ז:וקו;ת ף o/ ~חים ~o/?W ל;ת ~ ז-: 'ז-: - ידיהם ה~~;דע;ת ןי; האבדה בעב;דה בעבףד האדמה בעדרים הדרים פה ' T -T T ' : T -: T T '' -: T : : -'."•• ; ~ךרי~ה · -: ז בשבילים שףב בישיבה בשףר;ת ת;לשים את העשבים הש;טים משתלטים שףב :· -·: . -:· :· : ·· -: ד :-ד · שיבה חדשה T ' ז-: T ~ם ס 9 ~י f ל ע.~ב ם~~~ לא י~~ 9ה w ~יי ~~לק ;ת~~~ ס~רף~ה ~9ה ד~ס 99 ת לא א,עtל. דל יו'?י 21 ספרום אכן נשרפום ! אלישע פורת 1 לזכרו של יעקב בסר 1 אכסנאי נדיב ומעודד ב ש נת 1999 השלמתי מסה ספרותית-בלשית, מעין תחקיר מורחב, שכותרתו היתה: הכרך הנשרף, וכותרת המשנה: היה או לא היה, חלק שלישי לטרילוגיה פנים אל פנים של אבא קובנו. חשבתי לנכון להביאה לראשונה אצל יעקב בסר ז"ל' וזאת משני טעמים: ידעתי את יחסו המיוחד, המכבד ומוקיר, את אבא קובנו ויצירתו . וחשבתי לנכון להשיב מעט תודה ליעקב, שלא היסס לפרסם כמה מסות "הזויות" שלי' בשבים קודמות. האחת על גבסין' השבייה על ליאופולד לחולה, ועוד אחרת על יזהר. ואמנם יעקב מיד זיהה שיש במסה הזו' הבלשית למחצה, הרבה עניין' בצד אניגמה מטרידה, שלא באה על פתרונה. בימים אלה, של ראשית חודש מאי 2007. לאחר כמעט שמונה שנים של אי ודאות, ספקות והרגשה לא נוחה שאולי בכל זאת התרחשו הדברים אחרת, הגיעה ההוכחה הניצחת. זמן רב ביקשתי אחריה. זמן רב בלשתי אחריה. נאמן לאינטואיציה שלי' שהדריכתני בדרכי' נוכחתי סוף כל סוף בנכונותה ובנכונות הנחת העבודה הראשית שלי: שאבא קובנו אכן כתב ואכן השלים את הכרך השלישי של פנים אל פנים! ושאבא קובנו' בחמת רוחו ובסערת נפשו' אכן שרף במו ידיו את כתב היד של הכרך השלישי! הנה כאן כמה דברים שכתבתי בעניין' אל הפרופ' יובל דרור' מאוניברסיטת תל אביב, שסייע בידי להשיג את הראיון' מיד עם קבלת צילומי הראיון שערך העיתונאי עמי שמיר עם אבא קובנו. התרגשתי מאוד כמובן. זו לא היתה בשורה טובה, ללא נחמה, אבל עצם הידיעה כאן היא חשובה ומשחררת. סבורני שלקוראים יהיה עניין בדברים: שלום יובל' אנסה, ללא ההתרגשות של אתמול' להסביר לך את חשיבות הגילוי. אתה שלחת לי צילום מראיון עם אבא קובנו שערך עמי שמיר' עיתונאי ותיק מ'למרחב', בראשית מאי 1970. כלומר ממש באותם הימים שזכה בפרס ישראל לספרות, במשותף עם לאה גולדברג. להזכירנו' היה זה עדיין בעיצומה של מלחמת ההתשה בתעלת סואץ. עמי שמיר חזר וכינס את העמודים הפנימיים, שכתב במשך שנים רבות, בעיתון המנוח 'למרחב'. הוא למען הדיוק אציין בדיוק מתי הוציא את ספרו זה בהוצאתו אבא קובנו ושויפת ספרים?? לא, זה לא ייתכן! נדפסה המסה ב'עיתון 77': "הכרך הפרטית - אטד - ואולי משום כך האיש שראה אולי את שויפת הספרים היהודיים הנשרף", מסה בלשית, על קובנו' הדברים לא הגיעו לא אל הרישום שנה כג, גליון 232, תמוז תשנ"ט, הגדולה בהיסטוריה, הוא יעז וישרוף ספר? ? הביבליוגרפי הראוי ולא אל יוני 1999. עמ' 22 עד עמ' 27• בלוויית שתי תמונות של קובנו' וכמה מילים חמות בפתיח של יעקב בסר . המילים החמות של יעקב בסר עודדוני מאוד' כיוון שהמסה עמדה בזכות עצמה, אך הוכחות מוצקות לשריפת כתב היד בידי אבא קובנו עצמו לא היו אז בידי . יהיו הדברים הקצרים המובאים כאן נר לזכרו של יעקב. סיפור שויפת הכרך השלישי הילך שנים רבות כשמועה לא בדוקה, בין קוראיו הנאמנים של אבא קובנו. עד כמה היה ביקוש ערני לחלק השלישי של סיפור המלחמה בדרום הארץ, למדתי רק באחרונה. חברה טובה, בת קיבוץ דרומי ותיק, שמתגוררת זה שנים בקיבוצי' עין החורש, סיפרה לי שאביה היה מבקש ממנה בכל פגישה, בטרם נסיעתם חזרה לעין החורש, שתשאל אצל אבא קובנו ומה עם החלק השלישי? מתי הוא מניח כבר בידי קוראיו את סיום הטרילוגיה? הוא טען שקוננו הותיר את קוראיו באמצע המתח של סיפורו. ואני מניח שהיו עוד קוראים רבים כמותו . הסיום הקטוע מצד אחד' אבל מבטיח מצד שני' של הכרך השני' השאיר אצל רבים טעם של עוד' טעם של ביקוש ועניין בסיום הסיפור. לא אלאה את הקוראים של 'עיתון 77' בחזרה על תוכן מסתי הבלשית. מי שרוצה לקרוא אותה במלואה, הרי מראי המקום לפניו כאן למעלה. אספר רק על סיום הפרשה, סיום מדהים ובלתי צפוי' שהתרחש ממש החוקרים. שם הספר הוא: ץמ~די ,םי~~ עיתונאות בנימה אישית, הוצאת אטד' רחובות, 2002• שנים רבות הציקה לי השאלה, ששימשה יסוד למסתי הבלשית, מדוע פנים אל פנים הוגדר כטרילוגיה, פאר יצירתו של אבא קובנו - אבל בפועל יצאו רק שני הכרכים הראשונים. החלטתי לפני כמה שנים לגלות מה העניין' ויצאתי להרפתקת תחקיר - אני לא מעז לקרוא לכך מחקר - מרתקת. הרפתקה שהתמשכה כמעט שמונה שנים. ישבתי לכתוב את המסה בעיקר בהסתמך על אינטואיציה, על היכרות ממושכת עם אבא קובנו' ועל פירורי מידע שהצלחתי למצוא. ובעוד אני כותב את המסה, הגיעה אלי שמועה, שיש יהודי בשם פרופסור דניאל ים, ממכון ויצמן' הטוען זה שנים, באזני ידידים, שאבא קובנו גילה לו בשעתו' בסוף נובמבר 1956' ששרף את החלק השלישי של הטרילוגיה. כמובן שיצרתי איתר קשר מיידית, נפגשנו פעם או פעמיים וראיינתי אותו ארוכות. עדותו היתה מדהימה. הוא היה האיש שליווה את קובנו במסע הניצחון שלו ביבשת דרום אמריקה, בשנת 1955. הם מאוד מאוד התקרבו במהלך המסע. דניאל ים הפך לאיש סודו הצעיר של קובנו. ליווה אותו במטוסים וברכבות ואף הצליח לסדר לו ויזה לשוויץ. קובנו היה פסול על ידי שלטונות שוויץ כאן בארץ' מסורב ויזה כמובן' בשל עברו הן בתנועת 'הנקם' והן כשמאלן מ'השומר הצעיר'. 22 גליון 322 לדניא םי ההי רחב ץקיבו תרמו המנש דע לגי םארבעי זוא העש ךמהפ ובחיי אויצ ללמוד . בעז תא 'הקיבוץ ךותו ןזמ רקצ ךהפ הלמומח םבתחו תהתרופו יותוספ המזון . ךא הכתוצא ומעזיבת ההחפוז תא ץהקיבו וומנדודי םהרבי המדיר ,לדירה םה והי יחסר לכ וכשעזב תא תרמו ,מנשה ואבד ול לכ תהגלויו םהמכתבי םוהמסמכי ושיכל רלאש תא וסיפור םהמדהי לע תשויפ ךהכר השלישי . יאנ ךכמוב יהשתכנעת דמי !מהסיפור יאנ באוה םסיפורי םהזויי !שכאלה ךוכדר ,משוררים חיסול יל 'הדבר יהשלמת ןמהדמיו המ השהי .חסר ןכיוו השחית יל תהנח דיסו - רשהספ ךאנ בנכת ךואנ םג ףנשר - אל ההי יל הקש ללקב תא .דבריו ילעומת 'הפרופ הדינ ,פורת תההיסטוריוני ההבכיר השכתב תא ההביוגרפי תהענקי לע וקובנ - רמעב ילגשמ - אל ההרשת הלעצמ בכמרע תי תוהיסטוריוני ,רצינית ךלסמו קר לע .השמועה אהי םאמנ הקיבל תא הה}יז 'שלי ףוא ההביא האות טבמפור ,בספרה דביח םע דעו תעדויו תרבו ימשל לע .קובנו אאב וקובנ ךא הציינ שבמפור 'כמובן ךשאי תמקורו תואסמכתו תמהימנו ךדיי .לסיפור וסיכמנ ובינינ ישאנ םאפרס תא ,המסה הכ'מעש שבילו ,ספרותי' אול רכתחקי .היסטורי םואמנ יעשית ,כך הוהמס ההתפרסמ הבמלוא ,בשעתו ךב'עיתו 77', שבחוד ייונ 1999, לאצ ביעק .בסר ךא רהדב קהצי יל לבכ .זאת ןהיכ אשהו ,בעולם יחזרת יואמרת ילעצמ אל ,פעם תחייב תלהיו אאסמכת ,לדברים ךכ יחשבת לכ .השנים ןהיכ אשהו םבעול תמתגלגל תפיס רניי ,'פתקה ,צעטאלע חשתוכי דח תמשמעי תא תנכונו .הנחתי ,והנה 'אתמול והגיע םהדפי םהמצולמי תששלח לי . ןהראיו השעש יעמ רשמי ,איתר ווב רמאש אאב וקובנ ועצמ תא תשויפ !הספר! רליות המז ואפיל אל !פיללתי ואיז אאסמכת !נפלאה ךואנ יהרגשת ,נפלא םע רהאישו עהמפתי הלאינטואיצי 'שלי ישהוליכתנ ךבדר .הנכונה בואג קבצד ושאל םהמתנגדי :להנחה אאב וקובנ תושויפ ?ספרים? ,לא הז אל זייתכך שהאי השרא יאול תא תשויפ םהספרי םהיהודיי ההגדול ,בהיסטוריה אהו זיע ףוישרו ספר? ? שהאי עשהגי ןבי יראשונ אהצב יהסובייט םוהפרטיזני ולגט הוילנ ,החרב סוהתגיי דמי םע 'חבריו תלהצל תספרי 'סטראשוך וא המ רשנות ,ממנה הוהעביר ,לאמריקה ןלארכיו ,ייוו"א אהו ףישרו תא ?ספרו וואפיל עברג לש ךמה ךכמוב חברו ,הימים לב חנשכ ןשהראיו ךנער שבחוד ימא 1970• לאב ותשובותי לש וקובנ תחדו ,וברורות וואפיל .קשות ןהראיו קמחזי הכארבע ,עמודים יואנ אמבי תא וסיומ ,המפתיע שהמאש תא רסיפו תשויפ בכת היד . יבעמ 407, ובספר לש יעמ 'שמיר ואנ :קוראים הומ םע אאב וקובנ ?המספר דמלב השבע יספר השיר - ןשהראשו םבה דע אל ,אור עהופי ב 1947-, ןוהאחרו ההשנ ר<כלומ תבשנ 1970(, בכת וקובנ ישנ יספר הפרוז - תשע סהאפ ,והצומת ושהופיע תתח תקור גג תאח םבש םפני לא .פנים ישנ ,הכרכים םשעלילת תמלחמ 'השחרור ורא ראו םבשני 1953-1955. זומא ועבר שחמ העשר ,שנה רודב הפרוז ףנוס למש 'קובנו אל הרא .אור ?מדוע ם"משו השמ ישכתבת ,מאז אל חהני תא ,דעתי ווהעליתי .באש טפשו 'שרפתי'. הומ ?הלאה ד"עו אל יאמרת ףסו יפסוקי. ומתשובת לש וקובנ ךנית ,להסיק רשכב ןתכנ 'אז טבאוגוס 1970' יספר םשירי תופואמו .נוספים ךא יאול םג ךנית קלהסי ,ממנה םשג החולש ,נוראה וואפיל עברג לש סכע ,עצום וואפיל עברג לש לתסכו תבכתיב ההפרוז 'שלו דעו אל ראמ ףסו ?פסוק .עמוק אאב וקובנ אהו ןהאחרו זשיע ףלשרו זספר ןהראיו אהו ,מרתק שוי וב םפניני ,נוספות ךא אל בנרחי ךבה .כעת תכותר ןהראיו ם"ע אאב :קובנו לכ רדו ךצרי ףלהישר ובשריפת 'הוא'. ןבראיו רהקצ גמצי יעמ רשמי ולקרבנ הכמ תשאלו ,מהותיות תאחדו ייול 0 םרקןןוא רלספ ןזכר ל הברנ יצב רפאלי 1 י םקוויא ונ ,גח רשחו 'משחור םעגו םמהרקוויא לש סאמדאו .מוצרט המעש השהי ךכ .היה רבוק 'אחד טסטודנ יפלונ ןהזמי תבחנו םהספרי תא ימכתב ץפרנ אקפק .באנגלית רכאש רהספ שהמבוק אל עהגי םמשו ,מה לשא טהסטודנ הבתמיה רלפש .הדבר תתשוב תהמוכר אל הבושש .לבוא אהי ,אמרה ןבי :השאר ה"הסחור - האבד הכנרא .בדרך" טהסטודנ בש ולמעונ אלל הסחור !קפקאית דע םעצ םהיו ,הזה ההסחור לש ,"המשפט" ,"הגלגול" ""הנעדר 'ועוד אהי וממנ .והלאה קספ לגדו ,הוא םהא טהאינטרנ עיסיי בידיו . וז ההאוורטור ההראשונ לש .הרקוויאם ההמשכ .להלן * רזכו יל רמכב ההמחז בהמרהי בוהכוא לש .א.ב עיהוש ."חפצים" םהרקוויא ןכא בכוא דעו ריות מקודמו . המעש יבפלונ אב ,בימים שהמבק רלמסו תא וספריית ההעשיר תביצירו תמופ תלמוסדו .אקדמיים 'לצערו םשו דמוס ואינ חטור ללקב תא ומתנת .הנדיבה ההפיקצי תהמחזאי אהי תאמ .לאמיתה תמאו םא אל ריות םספרי םמתגלגלי יבמרתפ .אוניברסיטאות תהדמויו "ב"חפצים תדומו םלעתי ילאנט וגיבורי לש .יונסקו םהרקוויא יהמוסיקל יהשנ !בסדרה * בנעזו תא תשיר ההאשכב .המוסיקלית וספר יהאיטלק לש ואומברט ואק De Biblioteca ההספריי )1983( טמפר תא תעשר תהדיברו לש .הספרייה ההמס תכולל םאספקטי םרוחניי םלמיניה תברצינו הרב רובהומו יעוקצנ דכאח. םע ,זאת תברצינו ,רבה הבאמפתי ,סוחפת אמוצ ואק הבספריי ןפ ירוחב ןשאי כדוגמתו . אהו תמ סייח לא ההאסתטיק לש :מבניה אהי תחייב תלהיו הבמרכז לש 'העיר תלהיו הפתוח תבשעו תהנוחו ללקה טובפר םלחולי םולמוגבלי .למיניהם המ בטו ,יהיה רכאש לקה םהקוראי ביסתוב תבנח ןבי ימדפ !הספרים םהדברי ונאמר לע ייד ואומברט ואק הבספריי תהעירוני לש ומילנ ב 1981-. ףבסו ודברי אהו לשוא תבסרקסטיו :זהירה ל"הנוכ ךלהפו תא ההאוטופי תלמציאו ?קונקרטית ההספריי תהמושלמ ובעט לש 'אקו ההנ רשי רמזמו ג ה'וספ קמרי ינוספ (<פרט הליעוד .האינטלקטואלי 'לדבריו אהי המכיל תא לכ תהסמנטיקו רבאש ,הן ןבתוכ םעשרי הוחמיש םסמלי םאורטוגרפיי לש ןייעוד .הרוחני * ךההמש םמסתיי הבנימ לש רהומו .סרקסטי אהו סמתייח ילאנט הספריי רבאש .היא י"רצו ללהשאי אלקור תא רהספ תבקרירו ,רבה" תזא :ועוד י"רצו םשאול ההספריי היהי אלל ,שירותים" :ובהמשך םהרקוויא ןהאחרו לספר . תפגיש .חברים דלמכוב ,שבהם ויחגג בבקרו תא םיו .הולדתו המ הנקנ ול - לשא .פלוני הנקנ ול רספ - עהצי .אחר 24 ן"המזמי רספ ,מסוים ןימתי ןזמ ,רב דע ראש עיגי ,לידיו" ,שטויות קצוע 'אחר רכב שי !לו ןגליו 322 ופה נפש אונה מולה ה~ס עןדד זהבו רנ;ו<יt,, ;הרץג.~ ו.? :ה;~~(] ה~ורכi לךאו n י~; iלi,ץ רני יוי:י}ן ז;נ;ו;ני לא° י~ו:ו~~ םן<יt ז;>לא l:'( ~ה ךתינ . קת (נ:וינוק . ;:;גיא כוס לi,ץ ~ק.ף ~ר 1 ף ם~~ t< ו:ות יו:נייכi ז;נסל.ן :כןךן , ויו;נ} t<נ 1 ~ךג~י~ים לi,ץ ךמון 11;'<. ם הןנ;ז<יt לי בריב.קת t<ו:ות : יי~קר ?ליל לi,ץ גרי ~ל $יו ך:;גי , ל . א ~ךה היא? י;~יו::ונ 1 :;גין ו:ו )f ה {ל~ל . א ~ךה ? ךאות i זסר ז;נגניו ;~יו לi,ץ ך:;גי י i י:י}ן ה 1א . !;'>ו;נךנ:וי לה : ~ךךן ~ב Xi1 ה י~~ ז;נסל.ך . הןנ;ז>';! לי: לק \J ים ומו:ך ש?~ i;11. <בבא מציעא פ"ד <ע'א <בבלי, עירוביך, נ"ג ע"ב> ו ופיים של הטקסטים התלמודיים, כמו גם מידת הדיוק שלחם, מפעים אותי בכל פעם מחדש. המילים המעטות חללו' שיופיין' שעוצמתן וחוכמתן נמצאים על מישור תבוני בפני עצמו' מצליחות כמעט תמיד לעורר' לרגש ולהצמית אותי. המילים והסיפורים מצליחים ליצור בו בזמן נרטיב קוהרנטי' רציף ובעל ערך בפני עצמו ומערך של "מתגי הפעלה" רגשיים ואינטלקטואליים שכל אחד מחם מוביל את כל אחד מקוראיו ושומעיו אל מחוזות מופשטים, עמוקים ורחבים. למעשה, אם חייתי רוצח לחיות נאמן לחלוטין לרעיון אותו אני מבקש להעביר כאן 'חייתי מסיים את דברי כרגע, ולאחר שהצגתי את הדברים כלשונם, בשם אומריחם, חייתי מפנה את הבמה, ומאפשר למילים התלמודיות את ההדהוד המיטבי בלבותיכם; אלא שמוסכמת הכנס מחייבת גם אותנו הדוברים לומר דברים ברורים, ואולי יש גם בכך סוג של הצהרה בנושא שעליו אני רוצח לדבר. בשני הקטעים לעיל' אני מזחה באופן ברור ביותר דיון מחותי ונוקב בסוגיה של רוחבה של פרשנות אישית, ואי היכולת או אולי אפילו האיסור לצמצם את טווח הפרשנות לכדי מחות קונקרטית, מוגבלת, סופית וחד ממדית. אני מוצא בחם קריאת כיוון וציווי לכולנו' העוסקים במלאכת החינוך וההוראה. התינוקת בסיפור הראשון מאשימה את יהושע בן חנניה, את חמורה, את חרב, בכך שחפך את חשדה, את חשדה הספונטני' את חשדה שגידוליו גידולי פרא לעתים, את חשדה המניב את תבואתו בעתה, את חשדה שבין חרוליו יצמחו לעתים פרחים, את חשדה שבאין ממטרים יימק וייבש, את חשדה שהוא בבואת הרוח והגשם, שהוא בבואת הבריאה האלוהית, שהוא האפר שממנו באנו ואל רגביו נשוב - את חשדה חזה, האינסופי חפנו חרב ושכמותו לדרך. דרך שכיוונה, ייעודה, מטרותיה, משכה, יחיו לעולם זהים. חדרך שבקיץ ובחורף תחיה כביש אספלט שחור ומת, חדרך אליה יתנפצו עונות השנה, חדרך שבצדה ובה לא יקננו בהכרח חיים, חדרך שבשם "ההפרטה" והנוחות כמעט שאיננה מאפשרת פרשנות. חדרך המשתרעת בנוחות בין נקודת המוצא ונקודת ההגעה השרירותיות לעתים. חדרך שהיא מעשה חזון הרחב של האדם. של הבונים והחוצבים, של מייבשי החולה וגודעי החי בה, של ג'ון הנוי ושל סבא שלי בגדוד העבודה. כדאי לומר עם זאת שגדולתו של ו' יהושע נובעת בין היתר מההודאה המפורשת <המצויה בפתח הדברים> שזהו אחד משלושת כישלונותיו המפוארים ביותר' זה מעשה חמורה היודע שאין חשוב מ"כישלונות" מסוג זה. אוי לנו כמורים וכמחנכים אם נוביל את תלמידינו אל חדרך. חובתנו כפי שאני רואה אותה היא להובילם אל חשדה, אפילו לא אל חגן שבו נזדעזע לעתים חסוד' אל חשדה, אל פאת חשדה. אל המקום בו לוקטים העניים את השאריות, אל חשדה שצלי המנופים וקרדומי הכובשים מאיימים עליו . נתבקשנו לדבר על יפי הנפש. על יפי הנפש האנושית, המשולח בעיני למיתר ממנו מופקים ריבואות צלילים. הנפש שאיננה ניתנת לכימות ואולי גם לתיאור. ישנו משחו שטוח, רדוד ושחצני בניסיון להגדיר מחו או מיהו יפה הנפש. למעשה, גם היופי' ואפילו יהא זה יופיו הפיזי של אדם, אינו ניתן תמיד לתיאור • התלמוד הכיר במגבלותיו כשניסח לתאר את יופיו הפיזי של רבי יוחנן' הגבר החי היחיד בתלמוד שיופיו נזכר ומחולל. מילותיו המסיימות של הקטע "ואותו ז"חר' מעין יופיו של רבי יוחנן הוא" מדייקות: קל וחומר אם אנחנו מתקשים להביע ולתאר את יופיו הפיזי של חרב אפילו בעזרת המשלח או דימוי' מורכב ככל שיחיה, כיצד נוכל להעז ולנסות ולתאר נפשו של מי' כיצד נוכל לתאר או לדבר על היופי העולה מדבריו של רב או הר גח דעות זה או אחר' על תכונותיו הרוחניות ? הצניעות העולה מדברי התלמוד אינה ממעיטה כלל וכלל מערכם. אני שב ומשתאה על השימוש המופלא במערך דימויים שמרכיביו כולם קונקרטיים אך הצירוף שלחם הוא זה שיוצר את המהות היתרה, שימוש שחרא בבחינת קריאת כיוון מתודולוגית, מעין הנחיית למידה. מרחיבה בעיני' למשל' העובדה שהתיאור מתחיל בצימודי המילים "כסף צרוף רימון אדום", המילה כסף כשלעצמה זקוקה לעזרה, להשלמת התיאור • הרימון האדום דורש גם חרא פרשנות: איזה היבט ברימון נדרש להקשר הרחב חזה של תיאור יופיו של רבי יוחנן? ורק המילה ורד איננה דורשת הסבר או פירוט. הוורד הטבעי' הפרח הצומח בשדה קרוב לקרקע, הוורד שאיננו פונקציונלי <כמו הרימון' שלמרות סמליותו ומשאיו הסמליים חרא בבסיסו פרי מאכל> או מעשה ידי אדם <כמו המתכת המעובדת לכדי כלי קיבול>, חרא זה שעצם אזכורו מעלה את הצבע, המרקם והניחוח הנדרשים לתמונה חזו. וישנה גם התאורה, התאורה שמאפשרת לראות את היופי חזה רק על סף, על אדן החלון' כשחרא זוהר בין חמה לצל, באותו רגע דק מן חדק של ממשות שאיננה, אותו רגע שכבר כיוונו אליו חכמים כשדיברו באותו יום שאינו יום ואינו לילה, באותו קו תפר שאולי איננו בנמצא, כל המרכיבים חללו מאפשרים לנו לנסות ולדמות את בבואת יופיו של רבי יוחנן. הקסם שמהלכים עלי הטקסטים התלמודיים נובע במידה רבה מהעובדה שכמו חשדה או כמו אוצר הדימויים המופיעים בתיאור של רבי יוחנן' חם טקסטים פתוחים, טקסטים שיכולתם להוביל לפרשנויות רחבות היא כמעט בלתי מוגבלת, טקסטים, שככאלח יכולים לחיות טובים ויעילים לשעות רבות מאוד של לימוד' לעיון בלתי פוסק ולהשראה אינסופית כמעט. במציאות חספינולוגית שלנו' במציאות שבח אנחנו ממחרים תדיר' אולי כדי לטשטש את המציאות, אולי כדי למסך ארתח, אולי כדי למנוע את החרחור הנוסף, את החקירה במשתמע, ייתכן והמקום של האמן' של יפה הנפש בכיתה חרא לשאול את השאלות, לחדד את הניואנס. אמנות טובח במיטבה לעולם אינה מוחלטת, היא מגרה, היא מרטיטה, היא פועלת על הרגש, אך בה בשעה מצליחה לעורר רובד תחייתי קיומי. היא בבחינת חשדה שבצדו ובתלמיו אנחנו חורשים. 0 דברים שנאמרו בכנס תל אביב יפו לחינוך מתקדם "משיבים את הרוח והתרבות לחינוך", 6 במאי 2007 יולי 1 מצד וה -------------------------------·~~ עמוס ל ו 1n1 מןספום, ספרום, אוןןעום לפתח רובצת הקלישאה חרוזי החיים והמוות, ספרו החדש של עמוס עוז <הוצאת כתר' 102 עמי 2007( מציב שאלה קשה לפני הקורא הביקורתי: לשם מה נכתב הספר זה ומדוע? כמעט אותן שאלות שמציג המחבר לעצמו בשם קהל הקוראים במתנ"ס המקומי שבפניו הוא עומד להופיע כבר בעמודו הראשון: "למה אתה כותב? למה אתה כותב דווקא בצורה כזאת?" וכדומה. "המחבר" שבסיפור עם "המשורר" שבסיפור? ובמה זכה המשורר הנידח, שאמנם האריך לחיות עד גיל תשעים וארבע, שאחד הסופרים העברים הידועים בדורנו יציב לו יד ושם בספרו האחרון? ואמנם חרוזיו של בית הלחמי מפוזרים לאורכה ולרוחבה של היצירה. ראשון מצטט מהם התרבותניק ירוחם שרמתי 'בבואו להציג את המחבר בפני הקהל במתנ"ס השכונתי: "אין כלה בלי חתן; ואין משא בלי מתן", הוא מכריז בהקשר שנותר סתום משהו. והנה עוד שתיים מהפנינים של בית הלחמי: "כל אדם נברא בצלם,/ כל אדם - עולם שלם,/ כל יחיד - הפלא ופלא!/ לכל איש יש לב חולם!" <עמ' 24(; ודוגמה פחות משוכללת, שגם חריזתה קלוקלת: "יש חכם שאין לו שכל; ויש כסיל עם לב עמוק; יש שמחה שסופה בכי; אך אין מבין את סוד עצמו" <עמי 30( וכן הלאה. השאלה היא מה לחרוזים הרדודים והתפלים הללו ולסיפור? ובכן' האמת היא שהם משמשים מעין מפתח מוסיקלי ליצירה כולה הכתובה על פיהם. <להשלמת הנאמר צריך לספר' כי "הספר כולו מתרחש בליל קיץ הזוי ודביק אחד בתל אביב של תחילת שנות השמונים. המחבר חסר השם משוטט כמרגל בין אנשים בודדים ומוצא בכל אחד מהם פוטנציאל לסיפור אפשרי", ככתוב על גב העטיפה.> כלומר' כל הדמויות בסיפור' שאותן צד המחבר במהלך אותו לילה לסיפורו' הן דמויות עשויות קרטון' הגזורות על פי שבלונה. רשימה מלאה שלהן נוכל למצוא בסוף הספר תחת עמוס עוז הכותרת "המשתתפים'.' להלן כמה דוגמאות חרוז• החיים והמוות 26 ובכל זאת, אין שאלות אלה <וגם לא התשובות השונות שמשיב עליהן המחבר לאורך ספרו>, דומות לשאלות שאני שואל כאן בפתח מאמרי ושאנסה להשיב עליהן בהמשך. ההבדל העקרוני הוא בכך שהשאלות הנשאלות בסיפור מניחות בתום לב שהן שאלות על מעשה ספרות אמיתי. ואילו שאלותי שלי מטילות ספק בכך . "חרוזי החיים והמוות 11 כפי שאנו לומדים בהמשך הוא שם ספרו של המשורר הוותיק צפניה בית הלחמי <עמי 17(, משורר זנוח משנות החמישים של המאה שעברה, שכבר בימי גדולתו לא נחשב אלא קוריוז: "בית הלחמי המשורר' השם שלו האמיתי בכלל לא היה צפניה ולא בית הלחמי אלא משהו אחר לגמרי' משהו כמו אברהם שולדנפריי' נומק, אצלנו פשוט קראו לו הדוד נומק •••11 <עמ' 35(. ועוד מתברר' כי "לפני שנים רבות היה לבית הלחמי מעין מדור מחורז בפינת הדף האחורי של 'דבר השבוע,י טור קבוע שהיה מוקף במסגרת מסולסלת אשר בארבע פינותיה נקבע שרטוט של מסכה צוחקת" <עמ' 46(. וזה מה שנאמר על תוכן שירתו: "חרוזי החיים והמוות, כך זכור למחבר' לא היו סאטיריים, ולא נשכניים אלא התייחסו בדרך כלל בטוב לב מבודח לקשיי הזמן' קליטת העלייה, המעברות, תקנות הצנע, כיבוש השממה, השחיתות והבירוקרטיה. הדור הצעיר תואר בחרוזיו כדור קשוח רק כלפי חוץ' אבל מבפנים, כך היה סבור, היה זה דור מוסרי ואף רגיש ועדין נפש להפליא" <עמי 47(. ברור אפוא כי צפניה בית הלחמי המוצג לפנינו כאן הוא חרזן וגרפומן מהסוג הגרוע, שכתיבתו רוויה קלישאות ושבלונות למכביר. עם זאת הוא תופס מקום מרכזי ביצירה זו והמחבר לא רק פותח בו את סיפורו' אלא גם בוחר לחתום אותו במותו: "בעיתון הערב שחיכה לי ליד מיטתי אני קורא שאתמול לפנות בוקר ברעננה, בגיל תשעים וארבע, מהתקף לב, נפטר המשורר בשנתו ... גם מחר יהיה יום לח. ובעצם מחר זה היום" <עמי 98(. ואי אפשר שלא לתמוה ולשאול: עד כמה מזדהה עליהן ועל האופן שבו הן מאופיינות ואף מסוכמות למעננו. "ריקי: מלצרית. פעם חיתה מאוהבת בצ'ארלי' השוער המחליף של קבוצת בני יהודה, שברגעי חיבה היה קורא לה גוגוג. צ'ארלי: השוער המחליף של בני יהודה. בילה יפה באילת עם ריקי וגם עם לוסי. כעת בעל מפעל שמייצר דודי שמש בחולון ומייצא אפילו לקפריסין. לוסי: סגנית מלכת המים. גם היא בילתה באילת עם אותו צ'ארלי. בסוף התחתנה בחתונה נוצצת עם בנו של עובדיה חזאם מחברת ישראטקס" <עמ' 99( וכן הלאה. דומני שמיותר להראות עד כמה המאפיינים שלהן סטריאוטיפיים ושטוחים וזה נכון לא רק לגבי מי שאפשר לחשוב עליהן כעל דמויות מזרחיות, אלא באותה מידה כאלה הן גם הדמויות האשכנזיות. למשל. "ירוחם שרמתי: תרבותניק. מנהל המרכז הקהילתי על שם שרביה שור ושבעת הרוגי המחצבה. מרים בהרואית: שוחרת תרבות. מבשלת לפתני פירות סמיכים. מאחורי גבה ילדים בחצר קוראים לה נוראית. ורחליה רזניק: קריינית אמנותית. אוספת חפיסות גפרורים של מלונות מפורסמים" <עמי 100(. למיטתה מנסה המחבר להיכנס באותו לילה, אך יוצא ממנה אבל וחפוי ראש. היחיד שאינו מאופיין בדרך כלשהי ברשימת "המשתתפים" הוא המחבר עצמו . את דמותו יצטרך הקורא לאפיין לעצמו מתוך המכלול של הסיפור, ובכך נעסוק להלן. מהם, אם כן' "חרוזי החיים והמוות" ואיזה תפקיד הם ממלאים ביצירה? מלבד מחרוזת התפילה המוסלמית "מסבחה" <משבחה בעברית, מן השורש שבח> הם מזכירים לנו יותר את המאמר הידוע במשלי על "מוות וחיים ביד הלשון ואוהביה יאכל פריה" <יח נא>, או בניסוח גליון 322 r הכתיבה. מבחינה זאת זהו ספר אמיץ וחושפני. אבל מבחינת התוצאה, אולי לא היה צריך להזדרז עם פרסומו . פוליטיקה ואהבה במצב רע הרבה שירים על אהבות, בדרך כלל שבורות ונואשות, יש בספר החדש של יצחק לאור יעמוד כני <הקיבוץ המאוחד 2007-2005(. שישה מתוך שבעה מחזורי השירים הכלולים בו עוסקים בהן , כאשר בתווך ניצב מחזור אחד בלבד של שירים פוליטיים ("פרחים") המחלק בין שני שערי הספר. כבר בשיר הראשון 'היעדרות', במחזור הראשון "נוקטורנו", משמש מצב האהבה מעין מטאפורה למצב האדם בכלל: "אהבנו כאן ושם, רעדנו; באורגזמה, נפרדנו בפחד, חזרנו; באושר, זה לזו, או "".אל <עמ' 12(. האהבה, ועוד יותר ממנה התשוקה, היא שם נרדף בשירים אלה למצבי טלטלה ואי-יציבות. <אסתר פול בספרה אינטליגנציה ארוטית שהופיע עתה בעברית, אומרת כי אי-הוודאות היא הטריטוריה של העוררות המינית>. בשיר השני באותו מחזור , 'מומנט מוסיקלי', נזכרת מרטינה, שתיזכר גם בשירים נוספים, אותה הוא מבקש לזכור לא כמעשה של זכירה מכוונת "לא אזכור אותך יותר~ משאפשר ני =··,:::: ··~•••oנ r: לזכור מראה, או קול , אפילו גוף; ! נוגע, מה גם גוף שלא נגע,/ מתגעגע, כווייה, כאב חולף, חלף, נשכח."" <עמ' 13(- אלא כזיכרון מרפרף, שכמו "כווייה" הוא זיכרון מצולק, אף שהוא נתון בהקשר של "כאב חולף, חלף, aודמן!1י נשכח". אפילו כאשר שירי · האהבה לאשה מתערבים במחזור . זה בשירי אהבה לאם <כמו בשיר 'מדבר') ופגישת האוהבים בשיר ('נוקטרנו 2006'( היא כמו פגישת פליטים נרדפים וגופות םשניה כגוויות ("ידינו קרות כמו i' י' גוויה"), הרי המשמעות בבית השביעי החותם את השיר , היא הקביעה המרוממת את הסקס למעלת מה שמייחד את האדם מן הבהמה. גם בתנאים קשים של מלחמה ופליטות "הסקס הוא הרוח היחיד בבשר הצבה". אלא שסקס או תשוקה, בטבע האנושי , כרוכים בחרדה: אם "הצבאים; שואגים מתשוקה או מפחד הציידים, /רק בני אדם מערבים את השניים בזעקותיהם."" <עמ' 22(. זוהי אמירה עקרונית הקובעת קשר מהותי בין "תשוקה ופחד". ואכן,רוב שירי האהבה בשער הראשון מתרחשים על הרקע זה. המחזור השני בספר "אהבת הפר לפרפר" הוא מחזור שירים לאשת איש: "השיר הזה ממזר, הולדתי אותן; לאשת-איש." נווהו", נאמר בשיר הפותח 'ממזר' <עמ' 28(. ובאמת, קשה לדמיין סיטואציה שיש בה יותר "תשוקה ופחד" מזו , שבה נתונה אשת האיש "אשה מסורה לבעלה, אסורה לכרעלה" <עמ' 29(, המולידה רגשי אשם קמאיים <בשירים 'תפוח' ו'איכה') המעצימים הן את הבהלה והן את התשוקה. השיר המסכם 'הבל' מצטט מהתלמוד בברכות <בז :>א "הבא על אשת איש בחלום מובטח לו שהוא בן עולם הבא", התנאי לכך , שנשמט מהציטוט, הוא: "חני מילי ולא ידע לה ולה הרהר בה מאורתא". המוכר לכל "חיים ומוות ביד הלשון", שפירושו העממי וגם התלמודי הוא שלשון יכולה להרוג, ולשון הרע, למשל , יכולה לחרוץ גורלו של אדם; לכן, יש עליה איסורים חמורים כל כך. אולם דווקא הפירוש המקורי במשלי קרוב לעניינו יותר , כפי שמעיד פסוק כ' באותו פרק: "מפרי פי איש תשבע בטנו , תבואת שפתיו ישבע", שמשמעו בפשטות: אדם אוכל מפרי פיו ומתבואת שפתיו. ומה שנכון לגבי סתם אדם, נכון על אחת כמה וכמה לגבי הסופר , שהלשון היא גם אומנותו וגם פרנסתו . לכן , ענייננו כאן , לדעתי , הוא בשאלה מה מציינת הלשון מבחינת "מחבר" הסיפור? מהם "החיים" ומהו "המוות" הטמונים בה? במידה מסוימת אפשר לומר עליו מה שנאמר על לומד התורה: "זכה - נעשית לו סם חיים: לא זכה - נעשית לו סם המוות". לשונו של "המחבר" <והסופר בכלל> יכולה להחיות ויכולה להמית את יצירתו . לשון חיה, רעננה, מקורית - תחיה את סיפורו. ואילו לשון בנלית, שבלונית, חקיינית - תמית אותו . ועל כך , אני סבור , מדובר בעיקר בסיפור הזה של עוז: הקלישאה רובצת כל העת לפתחו של "המחבר", כבר הדגמנו זאת בציטוט מתוך רשימת "המשתתפים" בסיפור. אפשר להדגים זאת גם מאינספור מקומות נוספים, אבל חבל להלאות את הקורא. חשובה יותר היא העובדה ש"המחבר" עצמו מודע לכך: "בעודו חוצה רחוב ריק מואר בפנסים צהובים." יתחיל לשרטט במחשבותיו קווים נוספים לדמותה של הגברת מרים בהרואית וכן לדמותו של ירוחם שרמתי התרבותניק, כדי שלא יצאו לו שטוחות ..." <עמ' 78(. אלא שחרף מודעותו לשטיחות של כתיבתו קשה לו להיחלץ ממנה, וגם מה שהוא מציע לעצמו כדי להעמיק את הדמות, איננו אלא שבלונה מסוג אחר. וכך הוא דן בסוגיה בינו לבינו: "... אולי תתעכב כאן לרגע ותשקוד להעניק לדמות זו אי אלה הרגלים שיחרטו אותה בזיכרונם של הקוראים. שתיים שלוש מוזרויות אופייניות: למשל , ההרגל שלו ללקק בתאווה, במלוא רוחב לשונו , את רצועות הדבק שבאחורי המעטפות ..." <עמ' 82(. עוז חושף כאן , כביכול , את "הטריקים והשטיקים" של הסופר הבינוני כדי להעמיק את דמויותיו , בדומה לצליעה שמוסיף במאי רע לדמות הנבל במחזה. אבל גם החשיפה הזו היא אך טריק, ומה שנחשף כאן באמת הוא הקלישאה הטוטלית שבמסגרתה כתוב הסיפור. כי מהי בעצם קלישאה מעבר להגדרתה המילונית ("קלישאה היא ביטוי או רעיון שנשחק מרוב שימוש ואיבד את החידוש שבן") ובאיזה הקשר היא מופיעה בסיפור שלפנינו? ובכן , הייתי אומר כי קלישאה בסיפור הנדון <ואולי גם בחיים בכלל> מקורה בכך ש"המחבר" מתנהג אך ורק "כמחבר". אין פדות בין הפרסונה המקצועית שלו ובין אישיותו כאדם. "המחבר" הוא כל הזמן "המחבר" ועל כל מה שקורה לו הוא חושב כעל סיפור וכיצד להכניסו לתוך סיפור. שוב, הטקסט שעל גב הספר מדייק בעניין זה בין שהתכוון לכך ובין שלא: "המחבר עסוק בעצם במעשה הכתיבה, הוא לא חדל , להתבונן , להקשיב להמציא ביו גרפיות ועלילות לדמויות הנקרות בדרכו". זוהי בדיוק קלישאה של סופר , לא סופר אמיתי , לדעתי. אם כי לא כל הסיפור הוא קלישאות, ויש כמה מקומות שבהם מתגבר כוחו היוצר המוכר של עוז והוא מפיק דפים נפלאים של תיאור , כמו מעשה ההתעלסות עם המעריצה שלו רוחל'ה רזניק ("בחורה נעימה וכמעט יפה ורק בלתי מושכת") המסתיימת במבוכה, כאשר אברו הרפוי אינו עומד במשימה, הרי הקלישאה רובצת לפתחו כל העת. השאלה מה לפנינו , דמות "מחבר" שעוז מזדהה איתה או דמות "מחבר" שעוז מלגלג עליה, איננה משנה הרבה, מאחר שבשום מקרה אין היא דמות משכנעת דיה. בוודאי לא כזאת שאפשר להזדהות עמה, אך גם לא כזאת שאפשר ללעוג לה, מעבר ללעג שבפרודיה, מכיוון שאיננה דמות שלמה ממש. אני מאמין שעוז מתמודד כאן עם בעיה אמיתית שמעוררת אצלו יולי הגאון והטירון א. לעתים אנו שואלים את עצמנו , באופן רטורי כמובן , מיהו סופר גדול? מהי ספרות גדולה? ומדוע? אינני מתכוון להשיב כאן על שאלות אלה, אלא רק להציע קריטריון אחד נוסף <מנוסח כפארפראזה על הצו הקטגורי של קאנט>, לאמור: סופר גדול הוא מי שניתן ליטול פסקה מפסקותיו , משפט ממשפטיו ולהפוך אותם למנתם כללי . במילים אחרות, סופר גדול הוא סופר חכם, מעמיק להתבונן , מיטיב להבין ובעל כישרון לנסח את טבע הנפש האנושית. כל ההקדמה הזו לא נועדה אלא כדי לשוב ולבטא את התפעלותי מאחד הגדולים שבהם, אנטון פאבלוביץ צ'כוב, שאת קובץ סיפוריו המתורגם דו-קרב וסיפורים אחרים <הוצאת כרמל,מרוסית: דינה מדקרן,אחרית דבר: הלנה טולסטוי ,248 עמי 2006( קראתי לאחרונה. גדולתו , כמו גדולת הספרות הרוסית בכלל , אינה צריכה ראיה, ובכל זאת מצאתי , כאמור , בדל הוכחה חדשה, כפי שניסחתיה למעלה, שברצוני להדגימה כאן. הסיפור הארוך "דו-קרב", הפותח את הקובץ, למעשה נובלה בת למעלה ממאה עמודים, משופע משפטים חכמים כאלה. את הדוגמה הראשונה ניתן לחלץ מתוך פסקה ארוכה קצת יותר , המספרת על אודות הגיבור לייבסקי ואהובתו נדייזידה פיודורובנה. הנה תחילה הפסקה עצמה: כדרך רובם של הזוגות לפנים, לא חיתה נשלמת אף ארוחת צהריים משותפת אחת של לייבסקי ונדייז'דה פיודורובנה בלי גחמות וסצנות. אך מאז החליט לייבסקי שכבר אינו אוהב, השתדל לוותר לה בכל דבר ועניין , דיבר אתה ברכות ובאדיבות וכינה אותה יונתי <עמ' 18(. כמה עמקות יש בהתבוננות הזו . כל עוד אהבו , סיימו בדרך כלל את ארוחתם במריבה קלה. משחדל לייבסקי לאהוב, החל להמטיר עליה מילות חיבה. מה שניתן לנסח במנתם הבא: חדלת לאהוב? עטוף זאת במילות חיבה לרוב! דוגמה אחרת, גם היא לקוחה מאותו גיבור חלוש אופי שאהבתו הופכת לשנאה יוקדת: בהיותו ליברל <בעיני עצמו לפחות> אינו מסוגל למעשים נפשעים, אך יכול להבינם אצל אחרים. וכך נאמר שם: באותה שעה היה מסוגל להבין מדוע אוהבים הורגים לפעמים את מאהבותיהם. הוא עצמו לא היה הורג, כמובן , אך אילו הוצע לו להיות בחבר מושבעים, היה מזכה את הרוצח <עמ' 20(. באיזו אירוניה דקה חושף צ'כוב את נפשו הצבועה של אותו ליברל. הוא, חס ושלום, לא ירים יד על איש, אך הוא בהחלט מסוגל להבין את מניעיו של מי שעושה כן. ובניסוח מתומצת כמכתם כללי <המתאים לזמננו>: הוא מתנגד לטרור' אך מבין לנפש הטרוריסט. על גיבור אחר בסיפור , סמיולנקו טוב הלב המסייע ללייבסקי במצוקתו , נאמר: סמיולנקו זכר את שם משפחתם של מעטים בלבד. ועל אלה ששכח נהג לומר, אגב אנחה: אדם נפלא, בעל חוכמה לא מצויה! <עמ' 21(. ולשיטתנו , כמכתם כללי: כלומר , בתנאי שאינו מכירה ולא הרהר בה מאמש, בתנאי כזה החלום הוא טהור ונגרם על ידי מלאך . מה שמבקש השיר לומר לנו הוא כי לעומת השגרה של "חיי משפחה; ארוחה, השפכה, חיי; עבד ושפחה •••11 <עמ' 34(, הרומן עם אשת איש הוא בבחינת "עולם הבא". המחזור נחתם בשיר בן ארבע שורות <'בעצב תלדי') המשנן את הקלישאה על הגבר המתפרפר לעומת האשה הביתית: "אני גבר , את אשה; אני נושר כמו פרפר; את כבדה כמו פר; רתום למחרשה" <עמ' 35(. המחזור "גשם על פני אירופה" <המאזכר לא בכדי את עמיחי>, מתאר מסע אוהבים המנסים ללא הצלחה להינתק מהנעשה בארץ. השער השני <כאמור , לאחר פרק של שירה פוליטית> הוא במידה רבה תמונת ראי הפוכה לשירי השער הראשון , כאילו מוגש בו החשבון לפירעון. בשיר 'כפתורים', במחזור "אם הדרך", נאמר: "את/ יושבת בלעדי , מדברת לא איתי , ולא; אלי , שותה עם חברים, מזדיינת עם /1 אחרים ••• <עמי 68(. הגלגל כמו התהפך על הגיבור והטון נעשה מריר ונואש. האהבה היא זיכרון דהה: "המקומות שאהבנו בהם מתגמדים". ליד המקומות בהם כבר לא נאהב". הסיכום עלוב ורע: "בזבזתי את חיי עד שבאת והלכת ..."; 'הפרפר' <המתפרפר> בשער הראשון הוא כאן "פרפר שכחה, עש בתוך מילים" <עמ' 78(. המחזור "לבן , אדום" אומר זאת במילים מפורשות: "הגערה היפה שאהבתי; חיתה זאבה מיוחמת .../ בימים שברה את לבי; בלילות מצצה את הפצע בפה מלוכלך" <עמי 84(. האהבה מתבהמת והגבר הנעזב מתייסר בכאב נורא של בדידות: "העדרך הנורא לי מכל" ('שהרזאד'>; "גזע גדם; העדרך , עוד מעט יפרוץ; הדם" <'לבן , אדום'). המחזור האחרון בספר "הנה הסתיו חלף" הוא מעין סיכום של שני השערים, "תשוקה ופחד" בראשון ו"בדידות והעדר", תוך ניסיון לחזור בכל זאת אל המשפחה הגרעינית בת שלוש הנפשות: אב, אם, בן <דבר המודגש גם גרפית בשיר הפותח 'אנחנו' המעוצב כמשולש, והמילה "בננו" מופיעה שבע פעמים בשבע שורותיו>. זהו אולי המקלט והמפלט האחרון . אלה שירים וידויים שבהם נחשף הדובר על רוע מעלליו "לעד יהיה זיכרון ההתבזות שלי; חקוק במבטך" - כשלא עמד במבחן הנאמנות המצופה ממנו - "אבל אני רצתי החוצה חתולתן". חרף זאת נעשה כאן ניסיון מתוח לאחות את הקרעים ולהשיב את "שלום הבית" על כנו: "בכל שבת אנחנו; מקדשים על מרק צבעוני וקריש הדם; שט אט אט ... הנך יפה רעייתי , אני אוהב אותך" <עמי 95(. לכאן מתקשר גם השיר הניצב לעצמו בפתח הספר , 'יעמוד בני', המתאר טקס בר מצווה של הדובר בשיר או של בנו ("יעמוד בני , נכד אבי ואמי; ."/ יתפלל:; שחצילנו מעזי פנים ומעזות פנים, מאדם; רע ומפגע )"".ער המחזק מגמה זו . קשה לשאוב עידוד גם מהחטיבה הפוליטית. כנראה במתכוון , האסתטיקה <או העדרה> אינה מסלקת את הבעיה האתית, כפי שסבר וילקה שהיא צריכה לעשות. לכן לאור מבקש להקדים לה תרופה כאשר הוא מצטט, כביכול , בשיר 'עניין של אהבה' את קוראיו האומרים "את השירים הפוליטיים שלו , לא בגלל העמדות הפוליטיות/ שלנו או שלו , אנחנו פשוט לא אוהבים ..." <עמי 58(. אולם גם ניסיון זה לפרק מראש את הביקורת עליהם, אינו הופך אותם בהכרח לאחרים. הנה דוגמה מן השיר 'נאום קבלת פרס ישראל לשירה,' כדי להטעים את הקוראים: אילו היה לי זין גודל כמד המוביל הארצי הייתי משתין על הצבא, מציף אותו בנוזלי אילו היה לי חדר תחת גודל כמד הדדזדב הייתי מפליץ על הצבא, מחריש את אוזניו <עמ' 59(. כך או כ,ך מצב האהבה וגם מצב הפוליטיקה בספר הזה הם בכי רע. 1 28 322 ג';ניון שכחת את שמו? דבר בשבח!ו וכל זאת על קצה המזלג בלבד. אני אוהב סופרים חכמים. הם לא רק עושים את הקריאה לתענוג גדול , אלא שומרים תדיר על הקשב של הקורא לבל יאבד שמץ מן החוכמה שבדבריהם. ב. בשל האמור בסיפא של הסעיף שלמעלה, התחלתי לקרוא בעניין מסוים את הרומן התמונה מסתכלת עלי מאת אביעד גבעון <הוצאת אחוזת בית, 187 עמ' 2006(, ספר ביכורים של מספר צעיר יחסית. על גב הספר נאמר: "התמונה מסתכלת עלי הוא רומן שמתחיל במה שנראה ניסיון התאבדות שלא צלח. גיבורת הספר המספרת על עצמה בגוף ראשון , היא חיילת מבית דתי שהתנערה מן הדת ומנסה למצות את החיים החילוניים כפי שהיא תופסת אותם: פרועים מיניים, חסרי מטרה." השאלה שהגיבורה אינה שואלת את עצמה היא השאלה המרכזית מדוע בעצם נטשה את הדת, והאם כאשר נוטשים אמונה או מערכת ערכים אחת אין צורך להחליפה באחרת. ומכיוון שהדיון על נחיצותה איננו מתקיים, הגיבורה צועדת - כמו גיבורה בטרגדיה יוונית - היישר ובלי דעת לעבר גורלה". דברים אלה של ההוצאה על גב העטיפה, שנועדו מן הסתם לשבח את הספר , יכולים לשמש גם כתב אישום נגדו , כי מה שלא נאמר שם, ורק נרמז במילים "צועדת לעבר גורלה", מתברר בסופו כאשפוזה של הגיבורה במוסד לחולי נפש. ומי שלא ערך את הבירור מדוע, וסתם הטיל אותה לשם, הוא המחבר שחמק בדרך זו מהמטלה הקשה יותר שמחייב עיסוק בנושא כבד כל כך. אבל האמת, שאת כל הדברים הללו על גבי העטיפה, קראתי רק לאחר קריאה בספר. והסקרנות לקרוא בו,לפחות בתחילתו ,חיתה בשל שנינה מסוימת <ושוב: ראה למעלה> שעוררה את הקשב שלי כקורא למקרא דפיו הראשונים. למשל: "אנשים חושבים שאם שכבת אתם פעם אחת זה כבר נותן להם זכות להציל לך את החיים. עכשיו אני גם חייבת לחייך אליהם כשאני רואה אותם בבסיס, ואבי שונאת חיוכים מזויפים. 11 על כך מגיבה חברתה, בהמשך: "דליה החברה שלי אומרת שהחיוך המזויף שלי יותר יפה מהחיוך הטבעי שלי. אני לא יודעת אם זה אמור להעליב, או שעלי לקחת את זה בתור מחמאה." וכעבור כמה דפים <תוך קיצורים>: "היתרון היחיד בחצאית, לדעתי , זה שלא צריכים להוריד אותה כששוכבים. עם מכנסיים לא תמיד יש מספיק זמן . למשל , פעם אחת היינו בניווט באזור הר תבור , ואחד החיילים, שאני אפילו לא יודעת איך קוראים לו , שאל אותי אם אני רוצה לנווט יחד איתר . לא ממש נ יורטנו ואחרי איזה שלושים מטר הוא התחיל להוריד לי את המכנסיים. דווקא רציתי שימשיך ,אבל פחדתי שזה ייקח הרבה זמן ונאבד את אלה שהולכים לפנינו .אז אמרתי לו שאני לא יכולה כי אני במחזור . אז הוא רצה שנעשה את זה מאחורה. חצוף. נותנים להם יד והם רוצים את כל התחת." שנון , משעשע בתחילה, אבל להבדיל אלף אלפי הבדלות מצ'כוב, רואים מיד כמה זה לא חכם. מן המשפט האחרון שבדוגמה האחרונה, אפשר אולי לנסח איזה בדל בדיחה, אבל לא משל עמוק על הנפש האנושית כפי שהצלחנו להפיק מדברי הגאון הרוסי . וככל שנמשכת הקריאה זה נעשה גם טרחני ומייגע. אבי עד גבעון , מספרת ההודעה לעיתונות המצורפת לספר , בא מבית דתי והתחנך בבית ספר ממלכתי דתי ובישיבה תיכונית. ואוסיף מצדי , שכמו כותבים דומים מאותו רקע, למשל אורי אורנך וקובי אריאלי ורבים אחרים, הוא ניחן בהומור ובשנינה שייתכן מאוד שהם פרי החינוך <והפלפול התלמודי> שקיבל. זה חשוב, אבל אין זה מספיק, ובהעדר העמקה של ממש הכתיבה נשארת רדודה, שטחית ולא מעניינת. כך שלמרות שהתפתיתי להתחיל לקוראו , לא התמדתי בקריאה זו עד סוף הספר והשלמתיו רק תוך דילוגים גדולים. מכיוון שזהו ספר ביכורים, מותר לחשוב שיש כאן פוטנציאל , אבל זאת רק בתנאי שיעמיק חקר בהבנת הנפש האנושית. כפי שאפשר להבין מהדוגמאות המעטות, המעבר מחברה דתית לחברה חילונית נתפס על ידי הגיבורה כהיתר למתירנות מינית בלי גבול <חלק מהזיותיה הן להיות זונה>. אולם בסופו של דבר, היא מידרדרת למשבר נפשי חמור. אלא שהתיאור, המסופק על ידי הגיבורה הלא-מודעת לעצמה, אינו מספק הסבר אמיתי ונשאר חיצוני בלבד. תולדות הכפית והמגש בספר חרש הטור השמיני <הקיבוץ המאוחד אוניברסיטת ת"א, 2006( עורך מחברו מרדכי נאור "מסע היסטורי בעקבות הטורים האקטואליים של נתן אלתרמן", כלומר בעקבות שירי "הטור השביעי" שפורסמו לאורך כשלושים ושלוש שנים מ 1934- ועד 1967, תחילה בעיתון 'הארץ' ואחר כך בטור השביעי של עמוד החדשות בעיתון 'דבר' מדי יום שישי בשבוע. מטבע הדברים זהו מסע בעקבות האירועים הגדולים של התקופה, שאלתרמן ידע לתפוס באמצעות הפכים הקטנים שלהם, שהפכו אחר כך לסמלים היסטוריים גדולים. כמו , למשל , השיר 'הילד אברם' על הילד היהודי בשואה, או 'נאום תשובה לרב חובלים איטלקי' על תקופת ההעפלה ורבים אחרים. בדרך כלל בפרקים האלה, הערוכים לפי נושאים, אין גילויים מרעישים, אבל נעים תמיד לפגוש אדם חכם ומשורר וירטואוז כנתן ,.א כפי שחתם על טוריו , לתהות על עמדתו בזמנים קשים <מסתבר שהיה אופטימיסט ללא תקנה> וגם ליהנות ולצחוק משנינתו שלא נס לחה עד היום. למשל , בשיר 'נקמת השטריימל' שבו הסיק על סמך ידיעה שולית בעיתון משנת 1942 לפיה "הנאצים מחרימים כובעי שטריימל של יהודים לצורכי הצבא", כי מצבם הצבאי ברוסיה בכי רע והם עתידים לנחול מפלה במערכה זו ("דראנג באך שטריימל" על משקל "דראנג באך אוסטן" , כלומר המתקפה מזרחה, כפי שנקראה המערכה על ברית המועצות>. וכך גם בשירו הידוע מכולם 'מגש הכסף' על מלחמת העצמאות, שנכתב, אגב, לא בסופה של המערכה כי אם בתחילתה ופורסם ב 18- בדצמבר 1947. אולם כאן מצפה לנו הפתעה קטנה, סקופ עיתונאי הנחבא בין דפי הספר. מתברר כי שיר זה, שגיבוריו הם נערה ונער המסמלים את הנופלים במלחמה שהביאו לעם ישראל את המדינה, מבוסס על דברים המיוחסים לחיים וייצמד שאמר ,כי "מדינה לא ניתנת לעם על גבי מגש של כסף". אלא שהביטוי "מגש של כסף", אינו ביטוי עברי ,אינו נמצא במקורותינו <במקרא נמצאת רק "קערת הכסף" בספר ויקרא, והרמב"ם יולי מילא כמה שנים קודם. אלתרמן שינה מעט את נוסח הדברים לצורך שירו וקבע את עיצובם כפי שהם מוכרים לנו כיום: "אין מדינה ניתנת לעם על מגש של כסף". נאור מוסיף ואומר כי בדק בכמה מילונים אנגלים ומצא כי הביטוי silver platter חסר כל משמעות מיוחדת והוא מופיע רק בהקשר של מגש אוכל , ולפיכך זו , כנראה, "המצאה" מקורית שלנו . לדעתי לא דק נאור פורתא בעניין. חיפושי באינטרנט העלו כי זהו ביטוי אנגלי שמשמעו "לקבל דבר מה ללא מאמץ". "מגש של כסף" צריך היה להזכיר לו ביטוי אנגלי דומה "נולד עם כפית של כסף בפיו" Silver Spoon- שמשמעו נולד למשפחה עם כסף וקיבל הכל ללא מאמץ. זאת ועוד: מן הברית החדשה <מתי י"ד> אנו מכירים את הסיפור על סאלומה, בתה של הורודיה, הרוקדת לפני הורדוס את ריקוד שבעת הצעיפים ומבקשת ממנו את ראשו של יוחנן המטביל על מגש, כפי שאכן הגיש לה. מוטיב זה חלחל לתרבות המערבית והוא מופיע, למשל , ב'שיר האהבה של אלפרד ג' פרופרוק' )1915( מאת ת"ס אליוט, שם אומר הדובר בשיר: 1 have seen my head/ brought in upon a platter. "מגש הכסף", אפוא, מנקז כמה ביטויים <כפית של כסף, מגש של כסף, להגיש ראשו של מישהו על גבי מגש> שהם בה בעת מתת חינם וקרובן , כפי שהיו הנערה והנער ["נוטפים טללי נעורים עבריים ..."[ בשירו של אלתרמן , כלומר "מגש הכסף שעליו לך ניתנה מדינת היהודים". 0 .,..,.~·-·-........ ·~= ----••1-•-- ו מדבר על "טס של כסף וזהב") ואיש לא ידע בדיוק היכן ומתי אמר אותו וייצמד . בפרק ששמו 'הולדתה של אגדה' מבקש נאור להתחקות אחר הולדת השיר ומקור שמו . הוא מספר כי עוד בשנת 1991 רצה עורך אטלס ההגנה, פרופ' יהודה ואלך , לעשות שימוש בביטוי הזה אולם לא ידע את מקורו . הוא הפך בכל גנזי חיים וייצמד ולא מצאו . גם הפרופסורים דן מירון ודן לאור , מחוקרי אלתרמן המובהקים, לא ידעו על כך דבר. מרדכי נאור נרתם אפוא, לגילוי התעלומה ואת ממצאיו הוא מביא בפרק זה בספרו . הנחתו , ש~נ;ואמתה, חיתה, כי אלתרמן , שחיפש ידיעות שוליות בעיתונות לצורכי הטור שלו , דלה אותה מאחד העיתונים סמוך לזמן חיבורו של השיר. ואמנם מתברר כי הדברים נאמרו על ידי חיים וייצמד בנאום באנגלית שנשא ב 14- בדצמבר 1947 בוועידת המגבית היהודית באטלנטיק סיטי בארצות הברית, בעת גיוס כספים למלחמת השחרור . הנאום פורסם למחרת היום בעמוד פנימי של ה'ניו יורק טיימס' ובו המשפט הרלוונטי: .No state has been handed to us on a silver platter העיתונים בארץ, בעברית ובאנגלית, למעט עיתון 'הארץ', שדיווחו על כך כעבור יומיים, החמיצו את משפט המפתח הזה וציטטו דברים אחרים מדברי וייצמן. ב'הארץ' הובא המשפט בתרגום הבא: "שום מדינה אינה ניתנת על מגש של כסף, ותוכנית החלוקה אינה מקנה ליהודים אלא סיכוי", נאור בדק ומצא כי האחראי לתרגום הדברים היה מתרגם החדשות ב 'הארץ' באותו לילה, שמואל גילאי , תפקיד שא לתומן עצמו הניוון תזוח עורך ראשי יצחק גורמזאנו גור ן עורכי כתב-העת מתי שמואלוף , בת - שחר גורפינקל ו uמר י גהרצר 14 גילי ון מזכ '14 מאתר את חווית יצור י הכלאיי ם (ההיברידים) . את המתח הקי ים בי ן הוויית הפיצו ל הפני מי לבין השאיפ ה להשתיי כות " לקודים חיצוניים . הכיוון מזרח נ u בין מו שגים של מזרח -מ uרב , גבר - אישה, מזרח י- אשכנזי , יהודי - פלסטיני, חילונ י -דתי ומ u לה מצ ד אחד את הקוש י להיענו ת לקריאה של ה חברה " לבחור צדדים " ומצד אחר את החיבורים האלטרנטיביים שמצ ב ז ה מצי u. הכיוון מזרח מצטרף לר בים ו טובים (מ u יין, אתגר, האדומה ( ומצי u מחי ר גיליון ב 20-ש '1 ח ב לבד כאות לסולי דריות מעמדי ת. ~'' J.E ניםת קדם מאפו 22 תל אביב 63434. טלפקם :alekedem@netvision.net.il www.bimatkedem.co.il 03 "5224899 03 "5224906 ~, ן משו ד המדע , הטכנולוגיה , התרבות זה oפזוס , מנה ל התר בות (11 האת יואנ האת רמייצ םספרי ,הרבה ךאינ בקשו ילדבר .קהלת שי ךל הבשור אלהבי .לעולם עבול ,ספרים שמחפ ,ציטוטים שלאש תא ךטיעוני םהידועי .מראש תנקוד אהמוצ דוהיע ךשל - ןתיקו .עולם ךכ האת .טוען עלזעז תבתובנו ,חדשות ושירעיש תא םעול חהרו תוא תאליטו .המעשה רמאח דשהיע ךשל עידו רוברו ,מראש האת ליעי ההרב ריות ממני , ןמתכנ שמרא תא רסד םהפרקי ילפרט ,פרטיהם עיוד המלכתחיל המ .תכתוב תלעומ דהמיקו שלך , תהתכליו תהמוגדרו קבמדוי ,ובמוחלטות תנקוד אהמוצ ישל אהי ישאינ תיודע רלהגדי תבבהירו המ יאנ הרוצ .להגיד יאול לבכל ןאי יל המ .להגיד ןאי יל תתוכני יוראש ,פרקים אל תמטרו ,מוגדרות אול .בשורה ,אדרבה יאנ המתחיל ךמתו רחוס עיש רוחוס ,ידע המנס .להבין שי יל תתוכני תמעורפל קלספ תא ברע תהסקרנו תהנותר דתמי .בלתי-מסופקת ןלכ ההקריא ישל תמתפזר לע יפנ םעול ומלואו , רספ ךמולי ,לספר אלל ,מיקוד תנוגע יבשול ,הדברים יכ הכל , להכ ןמעניי .אותי יאנ תיוצא ,למסע הלהרפתק ,אישית קלספ תא ריצ תהסקרנו שלי . ,ולפרקים שי הוההרפתק תמייצר .ספר רספ םשהפרקי ושל אל דתמי םמאורגני כדבעי , תקווי .ואנליטית רמאח ישאינ תממוקד הבמטר דח תמשמעי תאח כמוך , תונסחפ לע ייד תסקרנו השאינ תיודע ,שובע יאנ המגיע תלמחוזו םרחוקי ןמ דהיע להמעורפ ,במילא הוהכתיב ישל תמשתרכ תונמשכ דע ןאי .סוף לרח ראלבוים-דרו יחטא להגדו :בעיניך ןציו שמתי לש ימרא םמקו .מפורטים ,אכן ,כן ישהר ימטרת האינ םלהרשי הבחוכמ השנעלמ .ממנילהפך , תנקוד אהמוצ ישל אהי תהבורו מחד , תוהסקרנו מאידך . הבמיד ישאנ המצליח רליצו משהו , עיד ישאנ תמעבד רךאו תהתובנו תההולכו תומתגבשו ךתו יכד הקריא ולימוד , יאינ תעומד בפיתוי , תומבקש ףלשת .אחרים תמציינ תא לכ תהתחנו ןשבה יביקרת יוקנית ,דעת ךכ םשג םאחרי ויוכל תללכ םלש דולסעו תא .רוחם לכ ןהמעוניי מוזמן , ייי~ .ויבוא אל רברו יל שמרא המ ,אכתוב דוכיצ םהדברי ויתקשר ויתארגנו . םה םמפתיעי יאות לכ םפע .מחדש לאב ובסופ לש דבר , םה םמתחברי ךבדר .נס םופעמי הז שממ המעש םקסמי םשמפעי שומרג יאות דע יעמק .נשמתי טלא טלא גנמו הערפל , לוכ עשפ םהפרטי םמתגבשי םומגלי םכיווני .חדשים ,ולפעמים ואפיל תנולדו .מסקנות תלמרו שתמיד , דתמי םנותרי תקצוו םפרומי םשאינ םמתיישבי הז םע ,זה ךכ יאנ תמבקש רלהשאי ,אותם םע רגימו ושאינ .מושלם ןשכ ךכ אהו םהעול - יבלת .מושלם הז עמס ההכתיב שלי , ךתהלי ארוך , למסורב ומתסכל , אמל ,מהמורות םשלפרקי יאנ תמועד ןלתוכ יואינ תיודע דכיצ תלצא .מהן םהספרי םה קר תאח תמתוצאו יהלווא לש ,ההרפתקה עלהשבי תא ברע .הסקרנות ובסיכומ לש דבר , האת רלאין-שיעו ההרב ריות יעיל , רמייצ םספרי ,הרבה .ממוקדים האת םג ריות ימוסר :ממני האת בכות יכד אלהבי הבשור ו הגאול .לעולם וואיל אני , .אנוכית תיוצא הלהרפתק ,אישית תלנסו ןלהבי המ הקור יסביב יוב .עצמי קור ובסופ לש דבר , אולי , יאול דייוול ספר . לרח ראלבוים-דרו - רפרופסו <<אמריטוס 'בארכיב .העברית ןבי :ספריה ךהחינו יהעבר ץכאר לישרא ; רהמח לש להאתמו - ההאוטופי ;הציונית תמרז ינק ייול וכמ 'כן ןמ יהראו ,להודות 'שהספר ,לפעמים ךהפ ךלתנ" .שלי יהתרגלת תללכ הלספריי אולקרו וב םיו .יום םהאמנ וחשב םהאחרי ישאנ התלמיד תשקדני אלל ?תקנה יל אל ההי .אכפת םשו רדב ובעולמנ אל םגר יל קסיפו ריות ןמ ההעובד השנודע 'לי יכ םבימיה לש ירוסינ יודוד אל והזדרז םלרשו תא ,הפרטיטורות ןוכ ןמ ההידיע ומה רמספ ושערותי לש להגמ תלעומ רמספ ושערותי לש 'סנאי ןומ ההידיע הכמ םבני הוכמ םנשי והי 'לצ'ין-שי-הואנג-טי יומה תכמו םהגרדומי תוהאכסניו ילמשחק להמז ושהי םלפיראטי .בפורט-רויאל ינמלאת קסיפו ןמ ההידיע יבנ הכמ םה יעצ ,הסקויה וא ימה תכמו םהשיניי ששי הלצדפ ,אחת וכמ םג המ םמשקל םואורכ לש .הנחשים רבוק דאח ישמת ,לב יכ לע ףהמד אנמצ ךהכר יהשנ לש ת"טיפו לש .מידע" ינשמת ,לרווחה .ובהנאה יישבת 'לי 'כתמיד יבפינת 'שלי דלי :החלון יהסרת תא 'מעילי תא ינעל - ,ולבסוף רכאש שאי אל חהשגי יב - יהתחלת תליהנו ימאוצר .זה והי םש רמספ תמודעו לע תמכיר תחלקו חשט לע חהיר לוע ,המאדים ךא האל אל ועניינ 'אותי םא יכ אלל קספ והי ןכא תהזדמנויו תלעשו םעסקי .טובים רכפ תבצרפ תשנולדו וב תבנו ?בלבד יעברת דלעמו ,הבא ושב והסביר יכ קג'ו םמסיי תא וחיי םהבוגרי לבגי ,חמש םלחגבי םד ןלב 'לחלוטין הומ עשנוג ןלסרט ,הים והתנהגות תחסר ,תקדים ימפנ אשהו עמבצ -כ 40,000 תתנודו .בשנייה ""ובכן' יאמרת ,לעצמי ר"כב יידעת תזא "מקודם. םוא םמחברי ךכר ישנ לע תמנ רלחזו לע הז 'שבראשון ילמ הז .נחוץ םלפעמי הקור ישאנ תנהני דבמיוח ומאיז הידיע .חדשה יהמשכת ,לקרוא ךא רכב אלל תהתלהבו :יתרה םשלכבשי יפ השלוש תכדוריו םד תאדומו רמאש ןלב .אדם קר יכשהגעת ולאות קחל :שהסביר םאד רבוג לבע רשיע רשחו חמצמי לע וראש 120,000 ,שערות תלעומ שרא לבע רשיע יבלונדינ חהמצמי 150,00 ו'ואיל לבע רשיע םאדו חמצמי 90,000 תשערו - קר זא 'חשתי וא תלפחו הנדמ ההי 'לי ושמישה ןמתבונ יב .בהתמדה ךבדר לכל יאיננ תנוהג ףלהחלי םמבטי םע םקוראי ,אחרים לאב םהפע תהזא ישמת בל םג לא םנוכחי .אחרים ההי םש קר גזו דאח לש :צעירים אהי ההתמסר תלכסיס ,ציפורניה אהו קדח תא ואצבע לאפו . יהמשכת .בקריאה הונצי הנוסד לע 118 םאיי םבודדי םהמתחברי תבעזר 378 ,גשרים הב תבע השוונצי ההשניי <<אמסטרדם הבנוי לע 100 םאיי םהמתחברי תבאמצעו 300 ,גשרים דועו רעי <<גנט השנבנת לע ישנ םאיי םשנחצי -ב 270 תתעלו םומתחברי ךבס להכ -ב 287 :גשרים םהדגי םחיי ןבי שחמ שלחמ העשר ,שנה תנמל םהטרמיטי - םשלושי .שנה ,ועתה םא ומישה טבהחל ןהתבונ ,בי יהר ושז רכב אל החית ההמצא לש .דמיוני יהצצת ןלכיוו .הזוג המ !מוזר םה והסתלק ,להם םוג .הספרן ההי הז להכ ,בדמיוני ןבזמ ישהיית .לבדי יהמשכת רבשיעו :שלי שהעכבי ליכו סלטפ לע יקור שהעכבי ושל ימבל ךלהסתב םבה יומבל עלקרו .אותם .נאנחתי בשו סלהעמי לע .תודעתי ךא דמצ ישנ ,למדתי יכ רהאנקו לאוכ ךבמש השנ ריות המשלוש וקיל ,גרעינים השבאנטארקטיק שהשמ המאיר עבצב ,ירוק השהגבינ הנוצר הלראשונ םבמצרי ילפנ 3000 ,שנה ו ןשמפ הנד il' הד טאנהל :מספרדית ישמא ןגול ללמיג לאנח ,מרטין אהנמצ םבמקו השרצ יכ האהי ונ יכתבת רסיפו הז - ,פשוט ,פשוט טפשו סצ'ארל ,קרוס ג"ד "מעושן הבעי ישל אהי ריות למכ הבעי לש .בדידות ינישאת .צעירה ה לבגל ?אהבה ךכ יאנ .מקווה ,הוא השהי שאי ןקט תמידו גונוה ,במתינות קהסתל ול ןבאופ :פתאומי אהו תמ עבאמצ חיר שהדב שלנו . והיינ לע ףחו ,הים אהו ההי אצמ דמאו הושת יקנקנ םמי אלל .גבול לכ ךכ ההרב םמי ונכנס רלמחזו םהד ושל דע ושריאותי והתמלא יואהוב 'נפטר םע םסימפטומי לש קחנ .בטביעה לאב ובמות הגיל םג יסימנ תהתחשבו :בי אהו רהותי יאות ,עשירה ףא יכ שאי לא םש בל לכך . יחי תהבדידו ישל וגיל יל דע הכמ תשלומיאלי תוחסר םכישורי יאנ 'בכל ץחו רמאש טבשיטו .ברחובות דבאח םהטיולי ההאל יהבחנת הבספריי המלא ,ספרים אל קהרח םממקו .מגורי יפנית םלש ךמתו הכוונ ,טובה דוע המהר יהתרגלת לא םהמקו לוא וריח 'המיוחד ףשנד ןמ .הספרים ךכ טשבהחל יהיית המרוצ ןמ םהשיטוטי ,בעולם תמתהלכ יל ףוא .קוראת האוד לע ,האמת אל יאהבת תא ההקריא יבסיפור ןהמסתורי אול תא ההקריא ,בשירים ףוא אל .במאמרים לאב תבהזדמנו תאח 'גיליתי טכמע ,במקרה רספ בע סכר וול הכריכ עבצב ,קפה וושמ ת"טיפו לש .מידע" אהו ההי חמונ לע ףהמד דלי םספרי םאחרי ושהוחזר .לספרייה ידפדפת 'בו םוא רלומ 'בגלוי אהו םהרשי .אותי ההי וב עמיד יבלת וגיל . וממנ 'למדתי 'למשל המ ומשקל לש רכדו 'הארץ המ ךאור רהקוט ןשבי ישנ םהקטבי הומ ברוח וק ,המשווה יולמדת יכ גלד ןסלמו ושמשקל ישת תליטראו תכמו םקשקשי הגדול ריות ןמלסלמו ושמשקל םארבעי .ליטראות העת רכב יידעת הכמ יאלפ םמטרי םמעוקבי לש חמל למכי ,הים ילמדת לשע לכ את לש לבצ למופע ץלח יפנימ לש םמי ושמידת 360 ,ליטראות תשא תהמעלי אהמצי ,ארכימדס הושהצרע החית ןיצר רהניי ןהראשו םבעול כולו . ייכולת רלזכו תא קהמרח לא תהקש 'בענן תא וגובה לש והקנגור תוא ןשמותיה לש תהמסעדו ןשבה םמגישי תא ימאכל תהשעועי ההשחור םהטובי רביות .בעולם 32 322 ןגליו הת ןקינמו יואנ הת ,תירזה ההתווד יבפנ אשהו באוה ,בוטניקה אשהו אלמן , וושאשת הנפטר םג אהי חביר שהדב - ךא ףמהתק לש .צחוק יחשבת יל לע :הסטטיסטיקה לע לכ האש ,מתה םמתי השמונ .גברים המ ייכולת דעו !להוסיף ותכננ עלנסו ,לוורחויאנסק הבמזרח לש סיביר , קבמרח 1400 למיי ןמ בהקוט הצפוני , םבמקו וב תנרשמ ההטמפרטור ההנמוכ רביות ,בעולם תוזא יכד תלבלו םש תא חיר שהדב .שלנו ,וכשנשוב ההי ובדעת שלהקדי תא ועצמ דללימו רולחק -ה Welwitschia- חצמ ושגובה םכשלושי ,סנטימטרים חהמצמי השלוש ,עלים םשמתקיימי לכ .החיים יאנ תמתכוננ רלחקו תא -ה Porchtys Notatus, ןמי גד השמתרב יבחופ הקליפורני ,התחתית בואוה תא םהדגיגי הבשע םשה .נולדים 0 קפר ךמתו רהספ הבשע ,טובה ומנג קירו הנד 'ג הר טאנהל - תסופר היהודיי .מקסיקאית ןבי :פרסומיה רדוא יגורל 1 םסיפורי יבלת ,ידועים הבשע ,טובה ומנג קירו .ועוד הלאחרונ הרא ראו הספר יהמונומנטל עמדו ?דרייפוס - הבחינ לש המעש עפש דאח . הושהאנציקלופדי ,הסינית השהודפס תבשנ 1726, תכולל 5028 .כרכים ב"ושו האות התחוש ,ארורה וכמ "דקירה. ההי הז קמשח טשבהחל אל אמצ ןח יבעינ , ןואי תלדע ךאי .יסתיים ןכ , ףסו ףסו והתבוננ .בי ןהרעיו ושמישה טמבי יב ןבזמ ישאנ תקורא העש יל רעו .ברווז ךבתו תהמיי ההדממ הנדמ ההי יל ישאנ תשומע תמתח ןלחלו תקולו .רחוקים תהדל הנפתח ימד ;פעם האש השמנ תבעל ףפרצו ףעיי םועיניי תמבוהלו ההופיע .פתאום אהי ההביט ןזמ ךממוש ,במדפים ךא םמשו אשל המצא הכנרא תא ראש ,חיפשה וא ימפנ ששאי אל שניג האלי ,לשרתה אהי .הסתלקה יהתבוננת יל רבספ לשע .השולחן הבטוח יהיית אלל קספ רבדב :אחד ומישה בעק יאחר בעיניו . םבתנאי האל אל ההי לק ללהתחי שמחד תא רהשיעו .שנפסק ינעלת תא ינעל יויישרת תא תהחצאי .שלי יהרגשת םשהנתוני םהקשורי תלזריח בהקוט יהצפונ תקצ :משעממים םרואי האות עבממוצ 100 תלילו הבשנ ןמ בהקוט הצפוני , ךבער 243 תלילו תמפסג יקנד , -כ 25 תלילו ןממיי , הליל דאח הבשנ .מפלורידה וכמ כן , לבכ םפע הבליל אחר , ימד רעש ,שנים תנראי התופע וז קבחל לש ומקסיק תהמרכזי .שלנו רכאש יקראת לע ההמקר לש ואנחל מאקי , ראש ובשנת ההראשונ שכרא ההמאפי חרצ 600 שאי - ינרגעת רכב למכ .חוררתי אלל ,ספק ומשה בהס תא תתשומ ילב ובסיומ לש ואות :דף ה"הסטטיסטיק המוכיח יכ ריות םגברי םמנשי םשמי ץק .לחייהם ריות םנשואי ימשנ םהמיני רמאש .רווקים יבנ םאד םמשכילי םמתאבדי ריות ימחסר .השכלה ריות ןמבי יגילא 50 -ו 54, רמאש ןמבי םגילאי .אחרים ריות םנוטלי תא םחייה תבשעו רהבוק ןבי שחמ ,לשבע רמאש לבכ םשעתיי תאחרו םביו וא .בלילה ריות םמאבדי םעצמ תלדע יבימ ראשון , רויות םעושי תא הז שבחוד ימא רמאש לבכ שחוד ראח לש .השבה 11 יהיית .נרגשת .חשבתי יאנ תב 55, יאנ ,זואולוגית לאב םבנתוני ,הקיימים ול ירצית דלאב תא יעצמ תלדע שבחוד אפריל , דבאח ימימ ישנ יאחר ,הצהריים תחייב יהיית התחיל ,להינשא שלהתגר ףולהחלי תא .מיני האיז !שטויות ,פתאום יבעוד תעובר ףלד השני , קבחל וב ונכתב תמידו ךהאור בוהרוח לש ההקתדרל ההגדול רביות ,בעולם ימצאת רניי קד עבצבכחול , וועלי םרשו תבאותיו :כתיב י"התרצ תלשתו יעמ "תה? עלרג יעצמת תא .עיני תשמח יביטחונ יהעצמ ההתחיל בלהלהי ;אותי ילבשת תא .מעילי יכשהתקרבת לא ןהשולח יהמשרד יוראית תאהספרן , יהשלמת םע .הידיעה אהו סהיס טמע .והסמיק יצאנו . ךתו וטיולנ תמתח םלעצי םהאביביי וגילינ ושאנ יבנ ואותגיל , וושנינ םאוהבי תא .הקרירות תבבי ,הקפה רלאח ושהזמנ , אהו ייול "אמא באמת." היא אמרה לאלון שאסור לו לעשן "יש לך בעיות נשימה." והוא צחק ואמר שעדיף למות צעיר. "והכי כדאי למות בצבא, עושים הלוויה צבאית, טוחנים את ההורים בכסף." //כדאי לכם ללכת איתר לטיפול'// אמרה היועצת. //לפסיכולוג?// 11 • ,תא// בעלך ואלון //הבעל שלי בחיים לא יסכים, הוא גבר' הבעל שלך היה מסכים?// היועצת משכה בכתפה ונעמי המשיכה //הוא אומר שאני קלקלתי את הילד' את מבינה, הוא היה חולה כשהיה קטן 11 • נעמי החליטה להכין לחם. היא הכניסה לקערה את החומרים ולשה. המוסיקה הזאת, עוד פעם ווךוטרלךוו מזכירה לה את השירות הצבאי שלה, בבאר שבע. בלילה חלמה שאלון שואל אותה איפה התחנה המרכזית החדשה. הם עמדו בתחנה הישנה. היא אמרה לו שיעלה על מיניבוס והמשיכה ללכת ברגל בין הרציפים הישנים והעמודים העקומים. הנה כאן חיתה התחנה שלה, כאן עמדה כל יום ראשון בדרך לבסיס. פתאום ראתה שאלון ירד מהמיניבוס ולא שילם לנהג. הוא החליט ללכת ברגל אבל הנהג התעצבן על ההסבר שנתן חינם ורדף אחריו. הוא תפס את אלון והחזיק אותו. נעמי התחננה לפני הנהג העצבני שיעזוב את הילד שלה, אבל הנהג אמר ווךק אם תמצצי לי. 11 //כרטיס עולה רק חמישה שקלים!// נעמי ענתה לו . אז הנהג צעק שמציצה שלה שווה שלושה וחצי ככה שבכל מקרה היא תהיה חייבת לו . אלון הצליח להשתחרר ושרבב את היד שלו לתוך כף ידה. היא התפלאה כי היד שלו חיתה קטנה. היא אמרה לו //מה אתה מפחד?// והתעוררה. הצרות עם אלון לא התחילו היום. //דוקטור' שאלה את הרופא 11 במכון להתפתחות הילד' //התינוק שלי בסדר?// //תראי גברת, אנחנו בודקים את זה, //אמר ושלח אותו לבדיקת מוח. צילום סי-טי. היא נכנסה איתר לתוך המכונה. צילמו גם את הראש שלה. אמרו שהבל בסדר' שיש לו מבנה אחר אבל בגבולות הנורמה. אחר כך בדקו את הריאות ומצאו משהו לא רגיל, באונה. היא לא זוכרת מה. הנשימה שלו אחרת. הרופא אמר לה שהילד לא יוכל להיות קרבי. נעמי התפלאה שהוא אומר לה את זה עכשיו, כשהוא עוד תינוק, וסיפרה לאבי . //יהיה לנו בן ג/ובניק, צחקה. אבל אבי' 11 קצין בצנחנים, לא צחק. יונתן, הבן הגדול שלה, משרת בגדלני. נעמי מרגישה איזה רעד בתוכה כשהיא מסתכלת עליו . יש לו חברה כבר שנה ואפילו עכשיו בצבא הם נאמנים אחד לשני . ויונתן אומר לה //אמא אני מה זה מתגעגע לאוכל שלך ילד מדהים. מאז התגייס, בכל יום חמישי 11 • בערב היא מבשלת כפול' שייקח איתר לצבא, לחברים. כשאלון ראה אותה עוטפת משהו בנייר אלומיניום עמד מולה ואמר שהוא יחסוך ממנה את התענוג הזה. טוב, הוא אוהב רק פיצה. //מה יעשה בצבא?// שאלה אותה היועצת. ונעמי חשבה שאולי דווקא בצבא יעשו ממנו בן אדם. //אולי לא יילך לצבא, 11 //ככה הוא אמר לכם?// קפצה נעמי ממקומה. //הוא לא בדיוק אמר' אבל עם כל ההתנהגויות שלו הם ישחררו אותו מהר מאוד' את מבינה. 11 םבושןלו רחל הוומן כ מר בכל יום חמישי צלצל הטלפון ונעמי' שחיתה במקלחת, החמיצה את השיחה. אלון שלה סגר את דלת חדרו . השכן החדש שוב השמיע את "ווטרלו" של "אנבא" ובא לה להקיא. היא החליטה ללכת לס i פר הגדול. השתגעת? בלי רשימה? שמעה את הקול של אבי' בעלה. נעמי הסתכלה על הדף. שלוש חלב כתבה ואחר כך מחקה. לא צריך שלוש מספיק אחד . היא פתחה את הארונות, בחנה את קופסאות השימורים, פתחה את דלת המקרר' סגרה אותה. מה תבשל? היא לא צריכה רשימה. תלך לס i פר ותראה בעיניים. היא הוציאה מהארון חולצה נקייה ולבשה אותה. הטלפון הנייד שלה צלצל עברי לידו. סיון, הבת הצעירה שלה, הורידה לה את הרינגטון. נעמי לקחה ארנק, עמדה רגע אחד מול הדלת הסגורה של אלון' את הסלולרי השאירה על השולחן ויצאה החוצה. כשעמדה למטה החליטה להסתפק במכולת של הטריפוליטאי ולחזור הביתה. היא קנתה אטריות ושמנת והחליטה להכין גם מרק. אולי יונתן בכל זאת יבוא לשבת, יגיד לה אמא שחררו אותי. כשחזרה, שמעה את הטלפון מצלצל ואף אחד לא עונה. הדייר החדש, שמקשיב ל"אבבא" וגר לבד בדירה של ארבעה חדרים, ירד למטה. שלום, שלום. הריח שלו נדבק לקירות. חשבה ופתחה את דלת הכניסה, אבל הגיעה אחרי הצלצול האחרון. "אלון?" שאלה והוא לא ענה. במטבח הוציאה חומרים לפשטידה וערבבה בקערה. היא העיפה מבט בשעון . המורה של אלון מטלפנת בימי חמישי לדווח על ההתנהגות שלו . אבי אמר' "את תדברי איתה." אין לו כוח לילד הזה. מצדו הוא יכול לעוף מבית ספר . היועצת אמרה לה "תראי' גברת גלילי' נעמי." "הוא במצוקה?" שאלה נעמי שפעם רצתה להיות פסיכולוגית אבל כיוון שהכירה את אבי והתחתנה מיד אחרי הצבא ונכנסה להיריון עם יונתן שכחה מהלימודים. "את מרגישה שהוא במצוקה?" נעמי ראתה את ההסתגרות שלו בבית. כמה כעס, חשבה, יש בגוף שלו . הוא יכול לאגרף את הידיים לחזור ולהטיח את אגרופיו אפילו נשפריץ החיצוני שבמרפסת. היא קנתה לו שק אגרוף צהוב. אבי אמר שהיא מקלקלת אותו' שהוא לא צריך לקבל פרס על ההתנהגות שלו ואלון אמר שזה סתם צעצוע לילדים קטנים ולא שק אגרוף. "את רואה?" אבי צעק, "חתיכת נצלן' כפוי טובה!" סיון סיפרה שחברים בכיתה שלה אמרו שהוא איים עליהם. ישב עם כמה ערסים ועישן . "ואיפה המורים?" 1 34 322 ג'?יון אבי אמר לפסיכולוגית "עם אחיו הגדול אף פעם לא היו בעיות גם לא עם אחותו 11 • ובעמי הוסיפה "גם היא בגיל ההתבגרות. 11 "אז אתה השוקולד?" שאלה הפסיכולוגית שנראתה בקושי בת שלושים, ולבשה מכנסיים סגולים. "הוא הרעל." אבי אמר ואלון מתח את הרגליים שלו ונשען לאחור על הכורסה. "תראה," אמרה לו הפסיכולוגית, "אתה מעליב את הבן שלך." "והוא לא מעליב אותי?" "אני מציעה שתסביר לו מה מעליב אותך." "בגללו אני צריך לשבת כאן , מולך 11 • אלון אמר שבכלל לא אכפת לו שהבת זונה תלך למשטרה. "למה מה עשיתי לה?" "דחפת ידיים למקום שאסור לך! זה מה שעשית!" "אני רק דחפתי ידיים. תשאל מה האחרים דחפו לה." הפסיכולוגית הסתכלה עליהם ושתקה. אחר כך , שאלה אותה אם חיתה בטיפול ונעמי מיהרה לומר "לא, מה פתאום?" ולא הבינה למה שאלה דווקא אותה. אולי ראתה עליה שרצתה להיות פסיכולוגית וקראה מאמרים. מגיל ארבע ישבה עם אלון מול מאבחנים ששאלו אותה שאלות והסתכלו על הציורים שצייר. התעקש לא לצייר אנשים, רק פרחים. אבי אמר לו שבנים לא מציירים פרחים, אמר לה, תפסיקי כל היום להרים אותו על הידיים תפסיקי לתת לו לשחק בחרוזים שלך . הבצק רך , כמו תנוך של אוזן . היא מוסיפה שומשום ומברישה בחלמון של ביצה. הפנים שלה מאדימים. אלי ,.ח ככה היא קוראת לו עד היום, פתאום נזכרה בו , ועוד פעם נזכרה בו . עברו כל כך הרבה שנים והיא נזכרה בו עכשיו , זה ברור למה, לא? מה פתאום, השתגעת ? ענתה לעצמה, אין מה להשוות. אלון הוא ילד טוב בבסיס שלו. המורה של אלון טלפנה לשאול אם היו בפגישה. נעמי הבטיחה לה שהטיפול ימשיך ולא סיפרה לה מה קרה אחר כך , כשיצאו מהפגישה. היא חתכה ירקות למרק. אבי אמר שהילד הזה יהרוג אותו ולא חזר איתם הביתה. אמר שבינתיים יגור בדירה של אמא שלו שבדיוק עברה לבית אבות. "אלון?" נעמי קראה לו ודפקה על הדלת הנעולה, "אתה בסדר?" הוא צעק שכואב לו הראש ושתעזוב אותו . יותר מדי פעמים כואב לו הראש. רק שלא יתברר שיש שם משהו , איזה גידול חס וחלילה. נעמי שמעה סיפורים כאלה. אם אלון יהיה חולה יגידו לה תראי מה זה איך הוא לוקח את המחלה. גם אבי יגיד שהוא סובל כמו גבר. ימים ארוכים נעמי תשב ליד המיטה שלו , ואז תצא החוצה לקנות פחית קולה אולי לעשן סיגריה. היא תשב על כיסא פלסטיק ופתאום תרגיש יד על הכתף. נעמי , אבי יגיד לה, ובנעמי שלו אפשר יהיה לשמוע מה קרה. לא! היא תצעק. ודאי תצעק. הבצל מוציא לה דמעות. את אומרת אלון בגלל שהיית רוצה שאם מישהו מהם צריך למות - שטויות, אין אמא שרוצה שהילד שלה ימות. הרופא ייצא מהניתוח ויגיד לה, אנחנו מצטערים. אבי יעמוד לידה. אנחנו מצטערים עשינו ככל אשר לאל ידינו. עשינו הכל. הכל יסתדר איתר , בסוף הוא יהיה בן אדם. היא קלפה את הדלעת. תעזבי אותו , אל תפחדי , שיעשה מה שרוצה. בסוף יתיישר , ימצא "לא, אני לא מבינה," רצתה לצעוק, "הצבא לוקח כל מיני בחורים." היא הרימה את השפופרת. "אתם זוכרים שהוא על תנאי?" אמרה המורה. היא זוכרת. איך היא יכולה לשכוח. עברו רק יומיים. אחת הבנות אמרה שהוא נגע בה, בכוח. "אתם חייבים להגיע עכשיו לבית הספר היא עזבה הכל ורצה. אחר כך , כשחזרו הביתה, שאלה 11 • אותו מה קרה. "היא מגעילה אותי ענה לה. 11 , "אז למה נגעת בה? אתה לא יודע שכשבחורה אומרת לא זה לא!" ואבי אמר לו "אתה חושב שיצאת גבר? אתה לא גבר 11 • "למה אתה אומר לו את זה?" נעמי התערבה. "תעזבי אותו .עכשיו גם תיק במשטרה, ועוד על מה? אין לך בושה? מה אתה סוטה?" בתוך ים הצעקות של אבי שמעה נעמי את המוסיקה שהשכן החדש חזר והשמיע, הסתכלה על אלון ונבהלה. העיניים שלו הבריקו. זיכרון של משהו רחוק שחשבה שמזמן שכחה רתח בתוכה. העיניים של אלי ,.ח היא הניחה את הבצק בקערה וכיסתה במגבת לחה. "אני כן אמר אלון והסתכל הצדה. 11 , "בטח אתה גבר, למה אתה אומר לו את זה?" כעסה על אבי. אלי ח. התיישב בחדר הקטן וביקש מנעמי לסגור את התריס. אנחנו חברים נעמי , לא? אמר , והיא ענתה לו שבטח הם חברים. זה היה בסוף שנות השבעים. שניהם שירתו בדרום, באמצע העיר. היא חיתה פקידה, הוא היה פקיד . אותם ימים לא היו מחשבים כמו היום. הכל נכתב בעט. אחר כך היו מנקבים את הנתונים בכרטיסיות ומאחסנים את המידע. אלי ח. היה אחראי על הכרטיסיות. הוא כיבס וגיהץ את המכנסיים שלו כל ערב. הוא לא גר בבסיס. הבית שלו היה ממש ממול. קומה שנייה חזית. אמא שלו חיתה מבשלת ואבא שלו בלע את הרוק. "למה אתה לא קרבי?" נעמי שאלה אותו והוא אמר שיש לו משהו בלב. כולם קראו לו אלי ח. בהתחלה בגלל שהיה עוד חייל בשם אלי ואחר כך אמרו שיש עוד סיבה. מה נזכרת בזה עכשיו? חסרות לך צרות ? נזפה בעצמה כשהבצק תפח יותר מדי . היא נתנה לו בוקס והשאירה לעוד חמש דקות. "אלון?" שאלה מול הדלת הסגורה, "רוצה לאכול?" כשאלון נולד הכניסו אותו לאינקובטור. הוא היה מכוסה שערות ואפילו שפער את פיו היא לא שמעה כי האינקובטור עמעם את הבכי. שנה וחצי בין הבנים שלה ואפילו שאסור להשוות היא רואה את ההבדלים כל הזמן. מרגע שאלון נולד אין להם שבוע אחד של שקט. "היא הציקה לך?" שאלה את אלון. "מה עשית "!?הל אבי צעק עליו והודיע לה שיש גבול גם לאבהות. "ההורים של הנערה, /1 אמר מנהל בית הספר , "לא רוצים לפנות למשטרה. אבל אנחנו מעמידים לכם תנאי , טיפול מיידי 11 • "טיפול משפחתי." הבהירה היועצת. זהו זה. אבי לא יכול היה להתחמק. לפני שעתיים ישבו שלושתם מול פסיכולוגית שאמרה שהם ינסו להבין מה אלון אומר להם והיא מקווה שאלון יעשה מאמץ להבין מה הם אומרים לו . יונתן בצבא, חשבה נעמי , התאפקה ולא אמרה כלום. אפילו שכל כך רצתה שתדע שהבן הגדול שלהם סיים בית ספר בהצטיינות וסיון , הקטנה, אף היא נערה כל כך נבונה. יולי שלו בשביל להוציא אותה מהצבא, לא סיפרה שיובל אבא לתינוקת מהבחורה שלא רצתה להתגייס. ידעה שאמא שלה תגיד' הוא לא בשבילך. "מה הוא מצא בך?" אמר אלי ח. ומתח את הרגליים שלו על המיטה שלה. יובל אמר לה בואי נשכב. אני אגמור בחוץ. והיא אמרה לו שהיא לא יכולה לשכב איתר . "למה?" מה תגיד לו שהיא צריכה להישאר בתולה בשביל זה שיהיה בעלה. ואולי הוא יהיה בעלה? נעמי זוכרת שהיה לה ברור שזה לא יקרה. כבר אז עמדה עם שתי רגליים על הקרקע. אחד כמוהו עם קיבוץ וילדה מאשה שרצתה להתחמק משירות צבאי זה לא בשבילה. ואלי ח. נשכב על המיטה שלה ואמר שאפילו שהם ידידים הוא חייב להגיד לה את האמת שהוא בכלל לא מבין מה יףב מצא בה וטוב שזה נגמר. "יףב?" "יובל' ככה אני קורה לו' כשאני חושב עליו." הוא חיבק את הכרית ואמר לה שהוא מיואש. נעמי חשבה שזה לא פשוט להמשיך לגור בבית של ההורים כשכל החבר'ה משרתים רחוק מהבית. ואלי ח. גר בעיר ולא בקיבוץ ששם יש לצעירים דירות קטנות משל עצמם. "איך הוא במיטה?" היא זוכרת את השאלה של אלי ,.ח "נכון שיש לו גוף אלוהי?" בהתחלה חשבה שהוא צוחק ממנה. מי ידע אז על דברים כאלה. ואלי ח. חיבק את הכרית ואמר שהוא לא יכול יותר. אחרי שבועיים יובל אמר לה שזה לא בשבילו כל הקשר הזה בלי מין נורמלי' שהוא לא מבין את הראש שלה. אל . י ח. אמר לה שהוא מאוהב. היא פחדה שימשיך לדבר וענתה לו שהיא לא בנויה לקשר חדש. הוא הסתכל עליה. "הכי קל זה לא להבין? נכון?" אמר. היא שתקה. אולי לא הבינה ואולי כן הבינה. "אני עייפה, "אמרה לו וקמה. הוא תפס את היד שלה. משך אותה אליו לחץ על הגוף שלה בשתי ידיים והצמיד את הפה שלו לשפתיה. היא הזיזה את ראשה ואמרה "תעזוב אותי, מה יש לך? השתגעת?" אבל הוא החזיק בה ודחף את הידיים שלו לחזה שלה והצמיד אותה לקיר ואמר שלפחות הוא יוכל להיכנס לחור שיףב נכנס לתוכו. והיא לא זזה. "למה את ולא אבי?" אמר . האצבעות שלו היו קטנות ולבנות. "מה הוא מצא בך? זונה מזדיינת." הוריד ממנה את המכנסיים. דחף אותה למיטה והשמיכות, היא זוכרת, עקצו אותה. הוא שכב עליה. האבזם של החגורה צבט אותה. ואז הוא משך את החגורה אלוהים יודע א,ךי ודחף אותה ודחף והכניס את האצבע הלבנה שלו ואחר כך פתאום התיישב ותפס לעצמו את הראש והתחיל לבכות. "אני מטומטם, "אמר. היא מיהרה לקום ולסדר את המכנסיים. ורצתה שיילך והיא תרוץ למקלחות המשותפות בקצה המסדרון . "בחיים לא תביני מה עובר עלי'" בכה וביקש ממנה סליחה ושוב בכה ושוב ביקש ממנה סליחה. חברה, את עוד תראי. אז שלא יילך לצבא, מה יקרה? ייסע קצת לחו"ל, נגיד דרום אמריקה. יראה טבע, יעשה רפטינג. אין מה לדאוג לו אפילו שלא יטלפן • הוא בטח יהיה במקום בלי קליטה. גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה נןמדי. נעמי הכניסה את הכל לסיר והוסיפה מים, להרתיח ולבשל לפחות ארבע שעות על אש קטנה. אבי יחזור לחבק אותה. הצער מעביר אותך על דעתך' יגיד לה. אבל נעמי תשתוק. מה תגי.ד כל מילה שתצא ממנה רק תבהיל. כמו נהמה. סיון תשעין ראשה עליה. אל תדאגי אמא, ימצאו אותו' נוציא משלחת חיפוש. שני בנים לנעמי ובת אחת. אומרים שאדם לא יכול להעדיף אצבע אחת מכף ידו על פני האצבעות האחרות, אבל זה שקר. היא, שמדפיסה כל כך הרבה, יודעת טוב מאוד שהזרת פחות חשובה. סיון אמרה שהיא הולכת עם אבא. "ואם יונתן ייצא שבת?" ב עמי שאלה אותם "מה להגיד לו?" ידפקו דבלת והיא תיגש לפתוח. נעמי? הם יגידו לה, אנחנו מצטערים. פיגוע? היא תשאל. לא, יענו לה, בפעולה, באימון. היא יודעת את האמת. אבי עוזב אותה. הוא אמר שזה או הוא או היל.ד שצריך לזרוק אותו לכל הרוחות. שהוא הורס אותם, שיש גבול להורות. סיון אמרה לה "אמא, אבא צודק." איפה אבא שלו? ישאלו אותה. יש לחייל ריח. היא תריח את האפטר שייב שלו . הזיכרון של אלי ח. שקע בתוך הנחיריים ולא עזב אותה. שנים ברחה מהריח הזה. ועכשיו." הכל בגלל השכן הזה, שהדביק במדרגות את הריח. היא מנמיכה את האש יושבת מול הדף קוראת שלוש חלב ומנגבת לעצמה את העיניים. שוב, כאילו אי אפשר לעצור והכל גולש ממנה. הפסיכולוגית תגיד לבעלה אל תשאל איזה מקרה היה לי היום ותספר לו על הפגישה, ועל הבכי שפתאום האמא בכתה ואי אפשר היה להפסיק אותה ובעלה אמר מה יש לך שאת בוכה ככה, הוא צריך לבכות, הילד' לא את. והיא לא הצליחה להסביר להם למה היא בוכה אלי ח. בא אליה. היא זוכרת שנשען לאחור על המיטה. מתח את הרגליים ושאל אותה מה יובל מצא בה. ונעמי לא ידעה מה להגיד לו . גם היא לא האמינה שהחייל הכי חת ין בבסיס התאהב בה. היא זוכרת איך כל העולם רקד, כשהוא ניגש אליה בתיקייה וביקש ממנה לצאת איתר לאכול. החיילות האחרות שהיו יפות וחכמות ממנה הסתכלו עליה והיא הלכה איתר . הוא שאל אותה שאלות והיא ענתה. בלילה חזרה לבסיס ורצתה לדבר עם מישהו . ראתה את אלי ח. שגר מול השער חוזר הביתה, עצרה אותו וסיפרה לו על האהבה החדשה שלה. למחרת, יובל חייך אליה במסדר בוקר. ואלי ח. הסתכל עליה. יובל אמר לה שהלילה יישאר בבסיס ונשאר לישון בחדר שלה. בלילה חיבק אותה ונישק והיא אמרה לו שהיא עוד לא מוכנה והוא אמר שיש לו סבלנות. אמא שלה תמיד אמרה לה שבחורות צריכות להיזהר . שגבר רוצה אשה בתולה אחרת כל החיים יחשוד בה. ונעמי לא סיפרה לה שיובל 1 36 חי בקיבוץ בבית משלו . לא אמרה לה שהוא עזב את הסיירת והתחיל עברו עשרים שנה והיא פתאום נזכרת באלי ח. ולא מפסיקה לשרת קרוב לבית בגלל שבסוף כיתה י"ב התחתן עם מישהי מהקיבוץ גליון 322 השני בארץ. בהומור מצחיק עד דמעות ובעצב, מתארים השחקנים ללא מילים את רגעי החרדה שבלידה ובמוות האטי הלא הוא הזיקנה. הכל נעשה כאן היטב: המסכות המעוצבות בכישרון רב בידי השחקנים עצמם, הנגינה של הפסנתרן הווירטואוז הקשיש, המובל בידי אשתו לבית האבות אך מסרב להישאר בו ונאחז בפסנתר כמשענתו האחרונה, הצלליות המתארות בקסם רב בראשית המופע לוויה ואחר כך פעוט בגן המסרב להיפרד מאמו , ה"ילדים" הרבים ביניהם על בובות, צלצול המפתחות של האחות הכולאת את הקשישים - מעין ;ס~" ק;~~ינףא;" ב"אופרה", ובעיקר' מחול המרד הקצבי של הקשישים .האוחזים במקלותיהם במחאה על "כליאתם". המופע המבוצע בשלמות ובהומור כה אנין ומשובח, עד שאי אפשר שלא למחות דמעה בסופו. אנושיות מדובבת והומור אנין היו אף במופע המרהיב של הליצן הספרדי פפ בו' אשר יוצר באורח פלא עולם קסום של בועות סבון בשלל צבעי הקשת. בהומור משתף הליצן את הצופים ומתאר יקום קסום המתפוגג ונעלם. הומור חריף ואכזרי יותר היה בתיאטרון הבובות שהעלה הבובנאי האוסטרלי גוויל טרנטר, אשר מגלם בקולו שלו את כל דמויותיו. בטכניקת ידיים מרשימה העלה מחזה שלם אך אטי וכבד מדי - אולי משום שפורום של תיאטרון בובות אינו מתאים לתיאור היסטורי של ערפדים בני מאות שנים, אלא למסרים יותר ברורים לקהל. עיצוב הבובות, שהיו כולן בגודל קומת אדם, היה מרשים, אך כיעורן המובלט היה מייגע ולא השרה תחושת אימים נוסח אגדות האחים גרים. יופי טהור ובימוי מופלא בפשטותו הקסומה היה בהצגת התיאטרון האוזבקי אילקהום. הבמאי היהודי מארק דייל יסד בטשקנט, בתקופת הפרה-פרסטרויקה, תיאטרון עצמאי , נטול תקצוב ממלכתי . ההצגה של הסופר עבדאללה קאדירי מתארת מציאות עגומה בטשקנט המוסלמית, בה נגזר על צעירים להתחתן ב"שידוך". "ד~ל~"ה במדרסה מחתן בחופזה את בנו בן החמש עשרה משום החשד שהוא מאוהב בנער עני הלומד במדרסה שלו. גם הכלה, נערה יפה המאוהבת בסוחר בדים, מסרבת לשתף פעולה. אביה, המוכר את בתו תמורת מוהר נדיב, סוחט מהמלמד כספים במשפט פיצויים על אלימות לכאורה של החתן כלפי הכלה. כל זה מתרחש על רקע גן הקסמים של הזיותיו של הנער: הגן אליו מגיעה לבסוף הכלה שמוסרת את נפשה כדי לגונן על הנער מפני ודופיו - לשווא. הפיוט שבמשחק המופלא של רייקהון אולסנובה - הכלה הצעירה, והעוצמה הדרמטית של תיאטרון' שדווקא בשל פשטותו הנאיבית מצליח לרגש את הקהל בקוהרנטיות שלו - היו מלאי קסם. תרגום מודרני לכאבה של מריאה הנבגדת הביא התיאטרון ההונגרי של ג'וזף קטונה. בבימוי התמציתי והפשטני במכוון ועל רקע בקתת אבנים עלובה ו"מקהלה" המורכבת משלוש נשים כפריות המנבאות את העתיד - הציג הבמאי גאבור צאמבקי מריאה מעשית, קרה ומחושבת, ובעיקר גאה: והלא עיקרה של הטרגדיה היוונית בתחושת הקתרזיס שהיא מעוררת בצופים. למרות משחקה המרשים של אנדריאה פולייטר בתפקיד מריאה, מזדהה הקהל דווקא עם יגונו של יאסון הממוטט על עצמו את הבקתה לנוכח רצח בניו' ולא עם מריאה הטובחת את ילדיה בגרוטאת מכונית. הזעם והחמלה שחפץ אוריפידס לעורר בהעלאת דמותה מלאת הכאב של אשה נבגדת הפוצעת את עצמה כדי להכאיב לזולתה, תומצת לזעקות וגניחות בודדות, ולמשחק נפלא דווקא של השליח המספר על מות כלתו של יאסון ואביה. מכל אלו' בתרגום עילג מהונגרית וללא הדיווח הדרמטי של האומנת - שיאה של הטרגדיה - קשה להזדעזע. בלב מופעי המוסיקה השנה עמד הביצוע הקונצרטנטי של אנסמבל חניו אינגליש קונסורט ל"אורפאו" מאת מונטוורדי' במלאת 400 שנה החתורה לשלמות אורנה לנ lil פסטובל ושואל על יומרות וניסויים בקהל, ומה בין תרגילים במחול למחול, אקרובטים סינים מאולפים, שלמות אסתטית מייגעת של תיאטרון וידי לוזאן השוויצי, על האנושיות של פמילי פלוז, הסגפנות הפוריטנית של "אורפאו" נוסח פיליפ פיקט, ועוצמתו המשכרת של שוסטקוביץ' בגרסת בורודין, על אהבה אסורה של תיאטרון אוזבקי מופלא ועל מקסם של בועות סבון 80,000 צופים הגיעו השנה למגוון מופעים של הפסטיבל שהתקיימו בירושלים, במרכז סוזן דלל , בתיאטרון המדיטק שבחולון ובחיפה. אף השנה ניסה הפסטיבל לכוון לטעמן של אוכלוסיות הטרוגניות: מחד לכבוש את לבם של אניני הטעם במגוון מופעים אשר תבעו מהצופים את מלוא ההיענות לחדשנות לשמה, ומאידך - ארגן הסעות מהקריות, מעיירות הפיתוח ומהמתנ"סים בדרום ובשפלה כדי "למלא אולמות" במופעים הפופוליסטיים. בלב הפסטיבל עמד השילוב בין המזרח למערב, כאשר ב"מזרח" כלולות הפעם סין' יפן רוסיה ואפילו אפריקה. את הפסטיבל פתח מופע מרהיב של הקרקס הסיני מוואהן. לאחר שנרגע קהל הצופים מהקרב על הכניסה לאולם, יכול היה להתענג על מופע בו הפגינו אקרובטים צעירים <כמעט ילדים> גמישות וירטואוזית מדהימה, בתנועות הגוף ובהמראות ונחיתות מדויקות. המשמעת הדייקנית והאימון המפרך רב השנים הביאו לפעלולים מעוררי התפעמות, ועם זאת - נעדרו מהמופע המושלם הלב וההומור של קרקס אלואיז הזכור לטוב. כאשר במהלך המופע נשמטו מידיה של אחת הרקדניות מספר צלחות והתרסקו - חרד הקהל חרדת אמת לשלומה! מושלם מבחינה ויזואלית היה גם מופע הפתיחה שיועד לקהל שונה: "השיריגאקי" - המילה הראשונה ביצירת הקבוקי היפאנית "מוות באמיג'ימה", שמשמעותה סותרת: זרימה ועצירת הרגע. לצלילי המוסיקה המרתקת של המלחין הצעיר היינו גבלם <כן , למרות השם המרתיע> ועל בימה מעוצבת כאוקיינוס קסום, חזרו שלוש שחקניות יפנית, שוודית וקנדית - שוב ושוב על טקסטים חסרי כיוון מתוך "יצירת האמריקאים" של המשוררת היהודייה גרטרוד שטיין: "לראות אחדים רואים משהו ... להרגיש אחדים מרגישים משהו ...", לצלילי הליווי בק;ט; ובמגוון כלי פריטה יפניים. למרות הביצוע המלוטש, ספק אם הקהל ,שציפה למופע בעל תכנים ברורים, היה מוכן לתיאטרון ניסיוני. החזרה האינסופית על אותם טקסטים בווריאציות זעירות יצרה תחושת שיממון ויגיעה בקרב הקהל , שנטש את האולם בהדרגה. הרחק מכל אותה "שלמות", ציפה לקהל הומור אנושי ומלא חמלה במופע "אינסוף" של קבוצת תיאטרון המסכות הגרמנית "פמילי פל;ז", שזה ביקורה יולי שגדש את האולם עד אפס מקום, כ~:ב ליופיו האלוהי של מוצרט, היה מוכן ומזומן אף למרתון כפול באורכו . ניצוחו של מרקו זמבלי היה מלא חיים והמקהלה האוסטרית 'קולגיום ווקאל לובן' שרה בניקיון מרשים, אך בהעדר קולות אלט, ועם טנורים ששרו בקול ענות חלושה, בלטה דווקא צווחנותן של קולות הסופרן . קשה היה להצטמרר משירתה של המקהלה, לא כשפתחה את שירת המיסה הגדולה ב Kyrie -eleison ולא כשסיימה את הרקוויאם בים הדמעות >lacrimosa.< למגינת הלב גם ברדתה לפיאניסימו חרישי לא היה למקהלה די עומק כדי להבליט את השימוש המרתק שעושה המלחין בשינויי הרמוניות וסולמות כדי להאיר את הטקסט. אף זמרת הסופרן אדינה ארון' כוכבת הערב, לא עמדה בתפקידי הסופרן התובעניים של המלחין. בהעפילה למרומים, לקה קולה הנפלא בצווחנות שמנונית קלה, שלא אפשרה לחוש ברכות המצמררת של שה האלוהים )Agnus Dei( ובמורא יום הדין )Dies Irae(. בקונצרט א-קפלה שהגישה המקהלה האוסטרית באולם ,.א.ק.מ.י תחת שרביטו של המנצח הלמוט טרקסלר' ניתן היה להתענג על שירתם המופלאה של הנסים. התוכנית המגוונת, שהחלה בהיינריך שיץ והסתיימה בשירי גוספל' הוגשה בצורה חיה, שנעזרה בהקדמת דברי טעם לקטעים המרתקים, בידי אחד מזמרי המקהלה. במיטבה חיתה המקהלה בקטעים ששרה בעגה אוסטרית מפרי מלחין אוסטרי לא מוכר' הרוויג וייטו, ובשירת ברוקנו. לחובבי העידון שבצליל הוויולה רה גמבה ציפתה הנאה צרופה בנגינתו של הצמד סוזי נאפר הבריטית ומרגרט ליטל הקנדית, שניגנו לקט מובחר מיצירותיהם של סיינט-קולומב ותלמידו מאוין מרה. דרוש צמד משובח כדי להיכנס לקסם העידון של המאה השבע עשרה, ולהגיע מבעד לרובד השכלתני שבנגינתן לרכות הקסומה של ה"קול האנושי" להעלאתה. מונטוורדי המהפכן' שדגל בטיהור האופרה מקישוטים ומנפתולים ושם דגש על הפן האנושי הלירי - היה חבר בקבוצת מלחינים ששקדו על החייאת הדרמה 1 שבמיתולוגיה היוונית. הוא האמין שכתיבתו משנית לטקסט, ולכן יש באופרה רצ'יטטיבים רבים שהם מעבר ליכולתו של המאזין המודרני.הבימוי הסגפני במכוון של ג'ונתן מילד' שבמסגרתו לבשו כל הגיבורים בגדי עבודה שחורים ונעו אך מעט, מהבימה לאולם וחוזר חלילה - נועד למקד את הדגש במוסיקה המופלאה של המלחין' אשר העניק תרגום צלילי מדויק לכל מילה באופרה. אלא שבארבע מאות השנים שעברו מאז הלחין מונטוורדי אופרה זו עבור הדוכס ממנטואה <ואף התבקש לשנות את הסיומת ל- happy end<- הורגל הקהל לתיאטרליות מוגדשת, כך שקשה היה לציבור המאזינים להתמכר לטוהר ולעידון המופלאים מעבר למערכה הראשונה: זאת למרות ההומור המעודן בבימויו של מילד 'שבמסגרתו רקדו הסולנים במעגל בלב הבמה. כך שלטו ברמה מצהלות השיעולים והכחכוחים, שביניהם ניתן היה להתענג על פריטת הנבל והלאוטה המעודנת ועל זרך קולם של הזמרים המופתיים, על יפי הסופרן ג'וליה גודינג בתפקיד השליחה, "אדמה" על שירתו המשוחררת של הטנור המשובח מרק טאקר ש"התיישב" על הבימה לספר לקהל סיפור בתפקיד אורפאו' ומג'ואן לאן בתפקיד המוסיקה. גם ורויטל רביב "שלנו" הפליאה לגלם את התפקיד הקטן של אורידיקה. כיוון הכלים העתיקים היה כרגיל בעייתי באולם עצום כשרובו - וחסרו מעט זוהר וברק לנגינה. גם בחירתו של המנצח פיליפ פיקט להעמיד את הכנויות בעת נגינתן' כמו כדי להבליט את העובדה שהמוסיקה משרתת את הטקסט, לא תרמה לחדוות הביצוע. שירתה המופלאה של מקהלת הרועים העניקה את החמימות שחסרה לתזמורת. הצצה לתקופת הרנסנס ואל הקשר שבין איטליה לספרד במאה השש עשרה הגישו תשעת הזמרים של אנסמבל פיקטה האיטלקי. למרות חזרך שבשירתם המופלאה ולמרות המקצועיות המלוטשת, נעדרו מהשירה חיות וצבע. אירוע חד פעמי היה בנגינתה של רביעיית בוורדיך המוסקבאית, שבניגוד לרביעיות אחרות הנשמעות הומוגניות, ייחודה בשמירה של כל אחד מהנגנים על צביונו האישי. הפעם הגישו לקהל תוכנית רוסית שהביעה רומנטיקה בלתי שגרתית, וכללה את הרביעייה הפחות מוכרת מיצירותיו של בוורדיך - הרביעייה השנייה בדו מז'ור' ואת הקוורטט בלה מינור מס' 13 של מאיקובסקי. למרבה הפלא, הדגישו דווקא את הפן המופנם והלירי ונגינתם נשמעה כתפילה שמימית. במיטבם היו בנגינת הרביעייה השמינית <אופ' 110( של שוסטקוביץ.' פה העפילו לשיא ההבעה האינטנסיבית והפליאו להבליט את הניגודים בכתיבתו של המלחין בין יגון כדרמטי נוקב לבין עוצמה זוהרת. כהרגלו התמיד הפסטיבל באופנת המרתונים המוסיקליים. למרתון מוצרט נבחרו שלוש מהדגולות ביצירותיו: מיסת ההכתרה <בדו מז'ור' ק' 317(, המיסה הגדולה בדו מינור .ק< 742(, והרקוויאם ברה מינור 'ק< 626(; את שתי היצירות האחרונות לא סיים בעצמו. למותר לציין שהקהל 38 גליון 322 ההיל יפאטרמ דשיח םע הרננ זר תוענ יגרגור , רועיק םהעיקרי היולי ,איגלניק תכוכב ד"נול ,לרקוד" וניס שלהמחי תבתנועו לש דריקו ןבט לומחו ם"י "תיכוני תא ןתוכ קהדיס לש קשמולי דנויפל לואיי ןליאו בקצ וא תא תשיר קהפופ;רו לש יבריטנ ,מור רסמד יאקרא ןוב דחס. להקה בהמעור י<בנ העשר <ומעלה הניס לככ ויכולת תלהיו in- יקר להתגודד , ףלהצטופ הבעמיד יכד ,"לראות" סלתפו אכיס וא ,מחסה רובעיק תלנסו - ושמ לש יהכל ההמחק תא לקו .האדם ימד השנ םמקיי להפסטיב לפסטיב אזוט זבמרכ גטאר ןבעי .כרם ההשנ אהו דיוח םלפניני תרומנטיו שוהוקד הלזכר לש תהפסנתרני הברכ .עדן טבל ובכישרונ ןהפסנתר רהצעי )24( רעטו םהפרסי ןירו .קולברג תשפע םהגווני ובנגינת תהמרחפ החית תכובש ,בקסמה רבעיק תבנגינ תמחולו דדו לש ןשרמא םוהפרלודי 'אפ 24 לש .שרפן ובמיטב ההי תבנגינ ההסונטינ יפר ועט לש לפאו ןב .חיים רבהומו לקלי תובווירטואוזיו שהדגי תא םהמקצבי םהי םתיכוניי תוא קהבר ,שביצירה רובעיק תא יגוונ רהמדב שוהשמ .הקופחת הבריא תמתמד החית טבבל יהפיסול לש והכוריא תגרפי תהאוסטרי האריס .בדאון לע חמשט לחו םאדו טלוה ץ<חצ יקלקר ידמו <מרשמלו ונע שחמ תרקדניו ושנרא תעירומו וויצר ןמעי שגו מתפתל , וממנ ונולד תבאמצעו תעבוד םהידיי םוהרגליי דעו דוע ,רקדניות ושיצר ;ט;ךס תכרו ,ראש וא לחלופין , ותיאר ךתהלי לש ;לידה ןמעי לשכפוגנטי • טהבל עשפ העוצמ תפיסולי רוהומו , תושפ התנוע תוירטואוזי תומשעשע - ךא ההחזר תהמתמד לע םאות תרעיונו החית .מייגעת ההמגמ תהדידקטי השלט טכמע לבכ ימופע .המחול ,למשל עבמופ עהמשעש ב"סוב ול ,הסושי" טהחלי ,הכוריאוגרף סכרי ,הרינג עלקבו תא רסד יקטע עהמופ ילפ תבחיר להקה - םכש םשהצופי םבוחרי תא תמנו יהסוש בבר . םא ההמטר החית רלציי תא תהשטחיו ושבהווייתנ תוא תההתבהמו ההגלומ הבצפיי תהנצחי "ב"ערוצים - יהר תשהקריקטורו יוהליוו יהמוסיקל ותרמ תלתחוש רהניכו אל תפחו תמשפ ףהגו ןשבי תהרקדני יסטפנ גקאמינ ןלרקד יג'וב ;שרפם תלמרו ושתרגמ ללמחו תבווירטואוזיו תדייקני תא םהצלילי ושהי לתמהי לש יויואלד םע ,לחישות תשריטו יותרגיל ,נשימה םלעירו םשלה אל החית לכ תמשמעו :אנושית אהו ההי קחל תמחוויי תהריקנו ןולכ -מיותר . שמפג םקסו ןבי האירופ הלאפריק ההי לבמחו ""אדמה ושהעל תלהק להמחו תההולנדי לש הקריסטינ הו לשאט הוהלהק תהאפריקאי לש הסלי .וסיידו לע חמשט לש תבמ ןפולח ,עגולה לע ערג ההלבנ יולצליל תמוסיק ףתיפו ,אפריקאית והתכרבל םהרקדני הז הבז וולחמ הז ;בזה תהדומיננטיו הניתנ ןכא תלפראו ההעצור לש למחו בהקר יהשבט .האפריקאי תלמרו תהווירטואוזיו ההנדיר לש ,הרקדנים רניכ לבקה רקצ חהרו בקורטו לש האכזב המהתחוש לשהמחו ועצמ םטר החל , הומ השנרא לע ההבמ אהו ןמעי יתרגיל .חימום שמפג ןבי תתרבו וחטאנ תהאיסלאמי בלמער שהגי ףהכוריאוגר קארי ולאמור ןמקא .שבנורמנדי האות התחוש לש הצפיי יבתרגיל ההכנ ללמחו אול דבריקו ועצמ , השרת עבמופ םהרקדני םהבנויי תלתלפיו זחפי ודא הומוסטפ זיאן , ושהי םאמורי "ב"חיבוקרב םשלה גלהצי תא וחטאנ יהמוסלמ סביח .להומוסקסואליות תתח ףזע התאור תמסנוור הקש ההי גלהתענ לע ייפ םהרקדני ,המוכשרים רשיות ומשרקד - והתפתל הז הבז ווהתכוננ בלקר .האמיתי קעיסו הבמיניות לש ההאש תהמוסלמי ההגיש ןבכישרו רנדי תהרקדני ההערביי ההיל פאטומי . לע ערק רקי םאטו רוצ , אשהי תלוחמ וב ,ובעצמה רבעיק הבבטנ - רמקו בהכא םוהחיי לש ההאש הוברחפ הבתנוע ,וירטואוזית ההבליט יפאטומ תא הייסורי לש האש ,כבולה ההמנס אלהמרי אלשוו רכציפו .פצועה תרועמ תומחריש םאוזניי החית ההמתקפ תהאכזרי לע רעו ףהתו לש תשבע םהאחי ם"לר .ויואנקוס" תלמרו תההתרגשו םמעצ םהיות םאחי רבש םוד - אל ועורר ,ההמראות תהנחיתו תוהרקיעו תהמשוכללו לש ההשביעיי םשו ,רגש טלמע הערג ולפאק הפאניי טהגיטריס ,המופלא השהעל לבפסטיב ילפנ םשנתיי עמופ לש ופלמנק יאמית אומל .פיוט שמחרי םאוזניי ךומדכד ובריקנות תהצעקני ההי ףא עמופ םהסיו לש הפסטיבל , עמופ ההמולטימדי ט"פרויק .מוזאיק" לע ערק ימסכ קענ 0 ושהקרינ תא יסרטונ ,הפרויקט הכיכב תהרקדני תהמשובח הטלי ,פז ןלהבי לע המ הולמ לכ .המהומה ייול וrךורנe~Jו)ךjJ 1 כרמית מירון אלא שעל חולשת המחזה מתגבר צוות שחקנים מעולה, תחת הדרכתו המאומנת של הבמאי ומנהל התיאטרון 1 יבגני אריה. עוזרים לו: התפאורה היפהפייה והפונקציונלית; המוסיקה הסוגסטיבית; התאורה והמשחק הנפלא של מרבית השחקנים. כבר ציינתי את משחקו החכם והסרקסטי של ישראל דמידוב, החושף באמצעות שקריו את האמת על חיי החברה הסובבת. משתתפים מצוינים נוספים: אפרת בן-צור (מרתה), אלכסנדר סנדרוביץ' (ראש העיר), אמנון דולף (הכומך) האגדה והאמת "מינכחאוזן, כל האמת על חשקו" מאת גרגורי גורן )2000-1940(; תיאטרון גשר; תרגום: רועי חן; בימוי: יבגני אריח; תפאורה: מיכאל קרמנקו; תאורה: אבי יונח בואנו (כמבי); מוסיקח: אבי בנימין; עיצוב תלבושות: וילנה קלריק על שלושה דברים העולם עומד: על האמת ועל הדין ועל השלום <פרקי אבות א, י"ח> רבים מן הספרים אשר נכתבו במאות השמונה עשרה והתשע עשרה ונחשבו נכסי צאן ברזל בספרות למבוגרים . נהפכו ברבות הימים לספרי ילדים, כגון: עליסה כארץ הפלאות, הנסיך המאושר מסעי גוליכר רוכינזון קרוזו 1 1 ואחרים. אולם נדמה כי 'מ'סעות הברון מינכהאוזן עשו דרך הפוכה. 11 בחוברת שנקראה מזריך לאנשים עליזים (בגרמניה) הופיעו סיפורי גוזמאות מבדחים שיוחסו לקצין גרמני 1 שחי במחצית המאה השמונה עשרה . הברון הירונימוס מינכהאוזן. הסיפורים המצחיקים עברו גלגולים שונים, עד אשר ידידו של הברון 1 אוגוסט גוטפריד ביוגר 1 אספם לספר והפיצם תחת הכותרת "מסעות הברון מינכהאוזן". סיפורים אלה, עתירי הגוזמאות הדמיוניות עוררו את סקרנותו של הסופר היהודי-רוסי 1 גרגורי גוריך 1 שהשתמש בהם כקרדום לחפור בו 1 על מנת לחשוף את האמת על הברון 1 עלינו 1 על החיים, ובעיקר על החיים בברית המועצות באותה תקופה. תחת שם המשפחה אופשטיין 1 וכבנו של אביו -יזראיל 1 לא היו לסופר סיכויים רבים להצליח כסאטיריקן בברית המועצות של אותם ימים. על כן שינה את שמו לגרגורי גוריך - וזכה בהצלחה רבה. יש אפילו שהשוו אותו לאנטון צ'כוב: שניהם כתבו על פגמי החברה, הפיזיים והרוחניים. אך הסופר היהודי מצא כי מאחורי דמות הברון בעל הדמיון השופע, מינכהאוזן 1 מסתתרת אמת ביקורתית-חברתית, אשר לעומתה מחווירים השקרים הקונוונציונליים של החברה הבורגנית בימי הברון ובימי הסופר. בהגנה, כביכול 1 על ערכים כלל אנושיים, המקובלים בחברה, בעזרת ההון 1 השלטון והכמורה, "האמת הנראית לעין" צוברת כמויות אדירות של צביעות, שקרים ומעשי עוולה למיניהם. מינכהאוזן 1 בדמות שעיצב לו גוריך 1 אינו מוכן לוותר על חזונו 1 על חלומותיו ועל עקרונותיו 1 אפילו במחיר הוצאתו להורג. מותו מותיר בלב הצופה ערגה לתום, לכנות, לאמת ולאהבה. אף כי ההצגה מסתיימת במות הגיבור הראשי - אין זה מחזה פסימי. נותרה התקווה כי האמת עדיין שווה להילחם עליה ולהפיצה ברבים. עד כאן על הדמות הראשית, הכובשת לבבות, בגילומו המרשים של ישראל דמידוב. אלא שהמחזה עצמו סובל מליקויים דרמטיים ומהתפתחות בלתי רלוונטית. המערכה הראשונה היא עדיין מלוכדת, קומפקטית, מעוררת סקרנות ועניין 1 מציגה את הנפשות הפועלות ומעודדת את קהל הצופים לצפות לשיא הטרגי בסוף המחזה; אך כל זאת לא קורה. תחייתו הבלתי אמינה והמאולצת (בשם אתך) של הברון, מעוררת אי אמון, ואפילו הוצאתו להורג אינה גורמת להזדהות עם גורלו של האיש שרצה לשנות את העולם באמצעות שקריו- חלומותיו. ורבים אחרים. גם אם המחזה איננו שיא השלמות, החוויה התיאטרלית שלמה גם שלמה, וכדאי לצפות בשקרים האמיתיים של הברון מינכהאוזן. מאחורי הסורגים: ההבדלים "מישהו שישמור עלי" מאת פונק מק'גינס; תיאטרון הבימה; תרגום: שיר פרייבק; בימוי: טטיאנח קנליס-אולייר; תפאורה ותלבושות: רנה צרפתי; מוסיקח: אפי שושני רצוני באורח חיים, חיים של שחוק לילדים, מעט חופש, חירות מעט, ותקווה לעתיד, חיים של בעלי זכויות, בתי משפט מהוגנים, חוקי צדק, אנשים שאינם יראים דלות ונשים שאינן חוששות להעמיד ולדות <הווארד פאסט, ,י(!א גיבורי התהילה>. במקרה, או שלא במקרה, עלו על בימותינו בעונה שחלפה שני מחזות הדנים בחיי כלואים חפים מפשע, שניטל מהם החופש, ובמרבית המקרים ניטלו מהם גם החיים. הראשון נכתב בידי מחזאי אירי והוא מבוסס על מקרה אמיתי 1 "מישהו שישמור עלי", תיאטרון הבימה השני נכתב בידי סופר ישראלי 1 והוא נוגע ברפרוף בשואת יהודי אירופה. הנושאים כאילו דומים, אך מה רבים ההבדלים ביניהם. המחזה האירי הועלה לראשונה בשנת 1992, לאחר שחרורם של בריאן קרניך 1 מורה לאנגלית, וג'ון 40 גליון 322 מקארתי' עיתונאי' שהוחזקו במשך שנים ארוכות בשבי בבירות, בירת לבנון' ושהסתבכו במלחמה לא להם. זהו סיפורם של עיתונאי אירי' מורה בריטי ורופא אמריקאי' הכלואים יחדיו' לאחר שנחטפו על ידי טרוריסטים בלבנון . השלושה, קורבנות שווא של מלחמה זרה ולא מובנת, מנסים לשאוב כוח הישרדות, כל אחד ממקורותיו הוא - וביחד' מן המצב האבסורדי והאכזרי שאליו נקלעו. הנושא דרמטי ומרתק לכל הדעות, ולדאבון לב, רלוונטי לימינו ולארצנו . לעיני המחזאי עמדה, כמובן' מלחמת הדמים באירלנד' שבינתיים מצאה את פתרונה. הבעיה טמונה במבנה המחזה ובמיקומו 'כי אין כאן עלילה היכולה להתפתח עם השתנות התנאים והתפתחות הגיבורים. בית הכלא אינו מקום שמשתנה, ואילו הגיבורים מתנוונים והולכים בין כתליו. במקרה זה ניצל המחזה הודות למשחקם המצוין של שלושת השבויים והבימוי הרגיש והמאופק של הבמאית, טטיאנה קבלים- אולייר. שלושת הכלואים, דב רייזר' "ליצנ י החצר" בתי אטרון 'פסיק' יגאל שדה וזוהר שטראוס, השכילו לגלות נתיב ייחודי' כל אחד לפי דרכו' עברו' תקוותיו וכמיהותיו' על מנת להזדהות עם מצב סוריאליסטי של סבל וייסורים. "ליצני החצר" בתיאטרון 'פסיק', על פי ספרו של אביגדור רגן, עיבור וכתיבה: אורי ניצן, בימוי: שמואל הרג'יס ויןתר יעקב לבדו וי~בק איש עמו עד עלות השחר." ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב, ויאמר לא יעקב י~מר עוד שמך כי אם ישראל 1 כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל (בראשית, פרק לב, פסוק כה>. קשה ביותר לכתוב ביקורת על הצגה זאת. הנושא רגיש, רציני' מעורר אהדה, הזדהות, וגם זוועה. לשלושת שבויי לבנון עוד היה סיכוי כלשהו להשתחרר; איזה סיכוי היה למיליוני היהודים שנרצחו' עונו ונשרפו במחנות הנאצים?! ואשר למחזה עצמו: שמא כדאי לצטט שורות אחדות מדברי הבמאי' שמואל הדג'יס, מן התוכנייה המרשימה: "ההחלטה להעלות מחזה שעוסק בשואה, התקבלה בתיאטרון לפני מספר שנים. בהיותי דור שלישי לניצולי שואה, הרצון לעסוק בנושא היה טבעי." אני מקדיש את ההצגה לסבי' ואדל פונק ז"ל' שאילולא האיר המזל פנים לו ולסבתי' לא הייתי כותב את השורות האלה". ודאי' חשוב עד מאוד לכתוב מחזה על נושא השואה, ומיד עולה לנגד עינינו איזו טרגדיה בלתי אנושית ובלתי אמינה. אלא שבהצגה שלפנינו מופיעים ליצנים שתפקידם לשעשע את מפקדי המחזה האימתני. "ליצנים" בתופת הנאצית?! הדבר נראה ונשמע לי סוריאליסטי לחלוטין - עד שפתחתי את עיתון 'מעריב' שיצא לכבוד "יום השואה והגבורה" שנת תשס''ז' וקראתי מאמר תחת הכותרת: ''קברט הגיהינום". המאמר מתאר את סיפורם המדהים אלפים אל רכבות המוות. אכן' אין גבול למשחקו המצמרר של השטן . מציאות מטורפת דומה מועלית גם במחזהו של אורי ניצן' על פי ספרו של אביגדור דגן: ארבעה אסירים יהודים באושוויץ' נבחרים לשמש כליצני החצר של קצין המחנה הנאצי. ביום הם עודבים כמו יתר האסירים ובערב הם מופיעים במסיבה של קציני האס-אס ומקבלים חתיכת לחם המאפשרת להם לשרוד <אסירי לבנון לא עבדו בשבי והאוכל היה סביר). במקרה זה הופכת העשייה האמנותית לקרן הצלה, לזכייה ביום חיים נוסף. ארבעת הליצנים-אסירים מנסים לשמור על שגרת חיים בימים שחורים של טירוף מצמרר' להצחיק ולשעשע את קציני המחנה בשעה שאלפי יהודים מובלים לתאי המוות. כתבתי על הקושי לכתוב ביקורת על ''מחזה הליצנים", קשה לא פחות לנסות להעריך באורח אובייקטיבי וקר את משחקם של האמנים הצעירים, הנאלצים לשחק את פחדיהם, רעבונם וייסוריהם של האסירים, תחת מסווה של ליצנות משעשעת, השומרת על שני צדדיה של מטבע הזוועות. אולם, רצונם העז לחיות, להבין את פשר האימה, עוזר להם להילחם, לשרוד ואפילו ליצור . לפני שאציין את שמות השחקנים הנפלאים, מילים אחדות על התיאטרון הירושלמי הצעיר: "תיאטרון 'פסיק' נולד בירושלים בשנת 1997 על ידי השחקנים אסי שמעוני, שמוליק הדג'יס <במאי "הליצנים") ועוזי ביטון . הרפרטואר מבוסס על מחזאות צעירה ומקורית, והוא מפתח שפה תיאטרונית ייחודית ל'פסיק'. תיאטרון צעיר זה פועל רבות לקידום נושאים חברתיים בירושלים, מתוך אמונה שיצירה אמנותית ועשייה חברתית מזינות ומפרות אחת את השנייה. על פרויקטים אלה ניתן רק לומר: כה לחי! מי יתן וירבו ההולכים בעקבותיהם. השחקנים המשתתפים ב"ליצני החצר" הם: שמואל הדג'יס הבמאי, זוהר נץ, חביב מזרחי' אסי שמעוני' קרישה סובוטקה, אלכס וינגרטן' יונתן בן-לולו ועוזי ביטון. מי שרוצה לעבור חוויה מזעזעת ומרטיטה, ילך לצפות ב"ליצני והמזוויע של היהודים במחנה המעבר ךסקרב;רק שבהולנד' מקום שבו המפקד החצר". הנאצי אילץ את האמנים להקים קברט, לשיר ולרקוד' כשלנגד עיניהם הועלו יו?י 0 כדי לתת מושג מה על יחסה של שלומית פלאום להודו 1 מובאות כאן שורות אחדות מתוך שירה: 'זt~א ה;ןף <אלגיה)', השיר מובא בספרה ובספרי גם בתרגום לכנגלית: ~ס 9 ם ק~ן~ י~~ ~· ד / ~הו~י:;י yל g ף ~ך~ך / ~אור o ~ה ~~יו י~~~ / ~דק ~, זרך ~y ל רא wך •11 נ ···[ ~~כוךה ךלא ז:~~ w~~ i ~ז:יי ~רב ~ל ח.יקך". r i ~תו םיקt~ ~ז ר:~ור~~ / בנ:י~~~י~י ~ל ח~ך. //]..· [ סיו ' . . . . ר:~ר~ ?Y ר~י / תו~ה ~ר~~ז:יי נ~י wז ,/ ו~יר Yך w ר ?ל~י ךן / ~~ח.יק ~~רן ~ךצי. פררפ' נורית גרברין ~ נ "והתפלאו כי יש לי w ם הודי ממש" <בת ישראל בודדת, עמ' 150(, מי שמקומן של נשים בתרבות בכלל ובתרבות הערבית והישראלית בפרט חשוב לו 1 וכל מי שכותב על נוסעים, נוסעות ומסעות, אינו יכול להתעלם מדמות מרתקת זו 1 מספריה ומן הביורגפיה שנכתבה עליה. תיאור ההווה אינו אפשרי ללא היכרות עם העבר. אמנם ספרי על שלומית פלאום לא זכה להיות מוצג בטלוויזיה, ואף לא במדורי הספרות של העיתונות היומית, אבל דווקא ב'עתון 77' לא נפקד מקומו 1 והוא נסקר בידי עדנה שמש, תחת הכותרת שצוטטה מספרי: "מלכה בצאתה וקבצנית בביתה", <'עתרן 77', שנה ,'ל גל' 313-312, · תמוז-אב תשס"ו <יולי אוגוסט 2006(, עמ' 6(. ה"שאנטו" הראשונה 'עתרן 77' שנה ל"א, גליון 321-320, סיון תשס"ז 1 <מאי-יוני 2007(, בעריכת דליה מרקוביץ וקציעה עלון מצערת ההתעלמות בגליון ממי שחיתה האשה הראשונה שביקרה בהודו' כתבה עליה והביאה את דברה לארץ ישראל. למען האמת "הגל ההודי" בעברית החל הרבה לפני סלמן רושדי . אי אפשר לתאר את עשרים וחמש השנים האחרונות של "נוכחות ישראלית אינטנסיבית בתת היבשת ההודית", מבלי לתאר את ההיסטוריה של נוכחות זו ואת עברה. זכות הראשונףת שמורה דווקא לאשה מארץ ישראל . המדובר בשלומית פלאום )1963-1893(, שאת הביורגפיה שלה תיארתי בספרי שהופיע לאחרונה: נוסעת אלמונית - שלומית פלאום: חיים ויצירה, הוצ' כרמל <תשס"ה, 2005(, שחיה בהודו שנתיים, בשנים 1922•1924. היא למדה ולימדה באשראם של ובינרוא-נת טאגוו' שפיתחה עמו מערכת יחסים קרובה והדוקה, עמדה עמו בחליפת מכתבים ענפה כל חייו ונפגשה עמו' לפי בקשתו' כמה פעמים במסעותיו באירופה ובאסיה. שלומית פלאום ,, כתבה את הביוגרפיה היחידה שלו בעברית: י c: ..., =י רביבדרא-בת טגור' בהוצאת שנטי' ירושלים, בשנת תש"ו' 1946. לספר זה שהקפו 213 עמודים, צורפו • נ Jill"גllי'מOxutJifי"" . ב·~ •'!\זתג•ת 111 תרגומים לעברית מבנגלית, סנסקריט ואנגלית. שלומית פלאום הכירה רבים מאישיה החשובים של מחווה רלמשור הודו ונשותיה הגדולות <יבניהם גנרי ואשתו> ופיתחה עמהם מערכת יחסים קרובה, יותר מכל מי שבא כ"הודית", היא אף שילמה את המחיר הכבד של היותה ראשונה להבאת הודו לארץ ישראל החל ישראל בודדת, שהופיע בשנת תרצ"ה, 1935)124 עמודים מתוך 389 עמודי הספר>. בפרקי הודו המסועף של טאגור 1 גם את תרבותה המגוונת של הודו 1 אמונותיה, אישיה ונשותיה, חיי העם בהודו 1 ובעיותיה הרבות. הביקור בהודו היה שיא חייה, דים r י a גי -f!:ו o "ציון" לבין "הודו" וראתה עצמה כמאומצת על rlוו ~י~•,,-..,,_...,_..,.......,. -~-··~ ...י-- ~-----·-~··~· ......... ידיה לבת: "נפל בגורלי לחדור לתוך לבה הפצוע •י""יייי-- גילי n 11 מג p שד ילשראל אל•רז במלא ·n ל 1 שבעים אחריה מאז ועד היום. עם שובה לארץ ישראל ראתה ע 1רכ:מ n •ה פנתס כהן עצמה כמתווכת בין שתי התרבויות העתיקות, עגון ~נוח :omo ל•וגובו•ם והביאה את דברה של הודו לאנשי ארץ ישראל. היא הרבתה להרצות עליה בכל רחבי הארץ' והתלבשה ס כ "S ן: ~ .ב. E כ ם ~ נ.;- J :ז- $ ;:. 9 s ד דנ ס בשנות העשרים של המאה העשרים, בכך שראו בה י;: i 9 a ~ תמהונית, מוזרה, אקסצנטרית ולא אמינה. ~s~ ב ~ שלומית פלאום ראתה בהודו את "המולדת השנייה" u i:f י= ..J .... w שלה, והקדישה לה בספרה האוטוביוגרפי: בת ~g~~ כ:: נ::: ;:; ~ _; ,jt ~ ~:ז-כ; ~ i ;; ~ ~ i 1; שבספרה תיארה, בנוסף על אישיותו ופועלו .:. זsי ?: - t ם Q ::: ~ s ס .... :בא_ '3::s • :;,;":!t< ט כ 'wו:וtסtלmלnל•4" :ווט וooנל111 וJ,וםשר n.יב<לשח n ס~~ ~ (<:חו 1t~ל -tולג•n •ו 1 g :.:. • ס ~ בו וכל השנים שלאחריו עמדו בסימן השפעתה. ~ ~ ~;;::.ב~;.. לדעתה, הצליחה למצוא את המיזוג האידיאלי בין ~.=.=3 ב :::: 4 :::! :,; ;:זJ~~ז;; י::ב =י g o ~ : .... ~ g ס,_ ם c :::י · יכ- 42 של הודו ולתוך סבלותיה, להיות ידידה של הודו 1 להיות כמעט בתה, כאילו חיתה הודו מולדתי השנייה" <בת י rvר T אל נודדת, עמ' 245(. גם ההודים שבתוכם חיה ושאותם פגשה ראו בה "אחת משלהם", וקראו לה "שאנטי", כלומר שלומית גויון 322 "'" r ~קי~ס - רבעון לשירה פסיפס - רבעון לשירה מדיע לע שירה ו J לו אמטת - סרפיס ותצוגות כתב-עת השואף לשילוב המודרני עם הקלאסי , תוך nו וף ,", בטח ח "' ןו'( )0 '1 שיקוף מחנות ומשמרות שונים בשירה - ותוך הדגשתה של זווית-ראיה יהדותית בת-ההווה. מעל דפי "פסיפס" מוגשות שיחות עם יוצרים, שירים חדשים של משוררים פסיפס ותיקים וצעירים גם-יחד , כמו כן מאמרים תיאורטיים ורשימות ביקורת על ספרים, לרבות תרגומים משירת העולם. האתר באינטרנט של עקד-פסיפס: .ז:ז www.eked.co.il ":ז\1הדי::l ךן~ מנוי ל"פסיפס" לכבוד "פסיפס", רבעון לשירה, מרים החשמונאית 25, ת"א, 62032 אבקש מנוי לשנת 2007)4 גליונות> מצ 11 ב המחאה ע"ס 80 ש"ח, כולל דמי משלוח בארץ. ניןו . ו ;כאשאכ 1 ו- שם ושם משפחה ............. כתובת ......... טלפון ....... . · ""°'"""'" ל" 11 נ•ה"ס לאמנות היצירה הספרות•ת - ןהל•קו Partner of the European Network of Creative Writing Programs בית הליקון רח' נמלת בנימין 73 (פינת ל 1ל 1נגלו D( תל אביב [if(!)]Jj] tiVLlש12כliJJililliנ ד - • סדנאות • מסלול השיו a של a ליקון - עריכה, משוב, תוגזם. תרגזל וע 11 עם אמ•ו א 11, מנחים בתחומי הלימוד השונים ומשוררים אורחים . שנתי ו ימים א' ו-ג' 18:00-20:00)56 מפגש•ם) .קריאה בקול נגלי פרשני מנמה: איו•ת סלע ו •ום ג' 20:00-21:30)20 מפגשים) • שידה ופרוזה -מ nn,ם•ל•מג n:ם• •קיו גן-משה ועינת יקיר ן יום ג' o נ:פ 1') 1a:oo-1 מפגשים> •שירה ופווז a "מתקדמים, מנ o•n: יקיר גן-משה ועינת •ק•ו 1 011 ג' 20:00-21:30 .ו( 1 מפגשים> •כתיבת אוטוביוגופיו n, מנמה: סוזן אדם ן •ום ד' o נ: 1'> 20:00-1a מפגשים) סדות מפגש•ם 011 ה' 19:00-21:00 • השירה כמסע בחלום -3 מפגשים עם המשורר •שואל נו כוכב • מסעות לשאול, הגעה -3 מפ . גשים עם המשוררת שרון אס מפגשים עם המש 1 רו והסופר בני שגילי • על מדו• העבודה של המשוור•ם ה foפ• o3 * מפגשים והרצאות נז o פ•ם •פורסמז בהמשך באתר הל•קון מידע כללי תחילת הלימוד•ם - אוקטובר 2007 הלימודים בקבוצות קטנות ו מספר המקומ t ת מוגבל '''" 10% הנחה לסטודנטים, חיילים, ב . וגרי הליקון. מנויי הל 1קו 1 ולנרשמים לשתי סדנאות ויותר . iרה. הזכות לשינויים שמ ' .·=--.:......· -· יאיר ברק ,11 צופים 2006 ,11, הדפסת למנדה, אוצרת: טל בן צבי , רידינג תל-אניב נקודת מבט יאיר ברק מצלם אירועים הומי אדם , הממוסגרים תחת הכותרת "שמחה המונית". תצלומיו חושפים את ה:;~טנה הכפולה של האירוע : אימה ובדידות מזה ותחושת יחד עולצת מזה. העבודה 11 חוגגים 11 נשענת על תיעוד אירועי יום העצמאות בתל אביב. העבודה מורכבת כקולז' הבנוי מאיחוד כפוי של פריימים הלקוחים מתצלומים שונים . הפריימים מייצרים רצף נרטיבי חדש, בו נדחסות פעולות שאירעו בזו אחר זו למסגרת זמן אחת. התוצאה היא צילום פנורמי בעל איכות סיפורית נרטיבית. הנרטיב שבונה ברק מייצר פעולת הכפלה : הוא מאתר את העצב בו טבול יום הזיכרון באירועים המייצגים את יום העצמאות. השחרת התצלומים והקפאת דמותם של החוגגים חושפות את הבילוי ההמוני כנגוע במלנכוליה ועצב. בעבודה "צופים" בחר ברק לצלם את מופע הזיקוקים שהתקיים בתל אביב בחגיגות שבוע . צרפת. ברק מתרכז בצופים ולא בתצורות הקליידוסקופיות של הזיקוקים, תוך ריקון התמונה מצבעיה המרהיבים . גם מופע הזיקוקים מקפל בחובו כפל פנים: הזיקוקים המשמשים לראווה הם תולדה של חומרי נפץ קטלניים. גם בסצנה מטופלת זו נדמה כי המצולמים אינם מצפים למופע נהנתני, אלא עדים לאסון שהתרחש: הדמויות ההלומות מגיחות מתוך האפלה ונותנות בצופה מבט קרוע. סדרה זו חושפת את המתח שבין שמחה לעצב כאימננטי לאירועים המוניים. קריאה פוליטית של האירועים המצולמים תחלץ את הממד האלגורי הטמון בסצנות אלו. פעולת ההזרה חושפת את המניפולציה הטמונה באירוע ההמוני, ובקריאה רחבה, את המנגנונים המניפולטיביים המשמשים את מנגנון המדינה בכללו . 0 דליה מרקוביץ', קציעה עלון www.iton77.com