זיכרון' אשמה, ופני המקום הגלידן הזה מביא פרק נוסף בסדרה "התרגום כתיירות" מאת שמעון לוי - הפעם על הפרק גרמניה. התרגום נעשה מהשפה הגרמנית שהיא גם שפת הוריו של לוי; התייר-המתרגם צופה באנשי המקום ובמקום, בגרמנים ובגרמניה, המתמודדת עם הזיכרון של מה שהיה ועם מה שהווה. באשר למה שהיה ומה שהווה, שני מאמרים המובאים בגליון זה עוסקים באשמה היסטורית וביחס אליה, האשמה הגרמנית על פי קול יאספרס, ואשמה וזיכרון בפולין ,כיום. סיפורו של אלמוג בהר חותם את הדברים מזווית לא שגרתית. וכאן ועכשיו , משה יצחקי ועמוס לריחן - שניהם בעקבות הרומן פני המקום מאת דורית פלג, אחד הרומנים החשובים שראו השנה אור במקומותינו. בין דפיו קמים לתחייה רחובות תל אביב, על האנשים המאכלסים אותם - אלה המחפשים את אלוהים ואלה הבטוחים שהוא מצוי בכיסם, אלה הנמים במיטותיהם ואלה שאין להם מיטה לישון בה; כמו הקוף ההפוך על הטיילת <פסלו של צדוק בן דוד , ראה בשער>, הקם אף הוא לתחייה ויוצא, כמו גיבורת הספר , לחפש לו בית. על טעויות כאלה ואחרות ראשיתם של דברים אלה בנזיפה חמורה שספגנו בעקבות הגלידן האחרון של 'עתרן 77', אחד מקוראינו הנאמנים נחרד למראה כמה שגיאות הגהה, שהיו גסות למדי ,בעיניו; שטטין החליפה את ששטין ,הארווארד את האו וארד ואף מופסאנט התגנב והופיע במקומו של מופסאן . באותה הזדמנות ננזפנו גם על כמה ענייני סגנון שנויים במחלוקת, ועל כל ג t. ילפ ה•ע אלה אנו מתנצלים עמוקות. אחרי שסיימנו לתהות בינינו לבין עצמנו מדוע נופלות צרות בצרורות, נפל לידינו ספרה המקסים של אן פדימן , אקס ליבריס, וידויים של קוראת מצויה <מאנגלית: יואב חלדי ורוני אמיר , הוצאת אחוזת בית/ מבע 175 ,2006 ,)'מע זהו מקבץ של שמונה עשרה רשימות מחויכות שנכתבו בידי אן פדימן , מסאית, עורכת ומרצה אמריקאית, על יחסיה עם ספרים, עם ספריות, עם טקסטים, ועל מקומם של אלה בבית, במיטה, במסעדה, וביחסי המשפחה <בעלה של פדימן הוא סופר , אמה ואביה אף הם עסקו בכתיבה>. בפרק החביב הנקרא 'הגהה כפייתית' <שכותרתו מעוטרת בשתי שגיאות הגהה גסות, על תיקוניהן , מתוודה פדימן על ~ן משפחתי משותף, הגהה בלתי נשלטת - שאינה בוחלת בדבר , החל בתפריטי מסעדות וכלה בספרו המו פתי של נבוקרב, דבר' זיכרון , שם מצאה פדימן , לדבריה, חמש עשרה טעויות דפוס! חיוך מיוחד העלה הפרט העסיסי כי בשנת 1631, עת הודפסה באנגליה מהדורה מלכותית מיוחדת של התנ',ך' הופיע בו תרגום הדיבר השביעי כ"לך תנאף", וגו', הספר בהחלט מומלץ, ויש לשבח גם את מלאכת התרגרם שלו , שמן הסתם לא חיתה פשוטה. פרט נוסף באותו עניין, בסדרת הרצאות על העברית-הישראלית שנשא ד"ר גלעד צוקרמן במהלך חודש נובמבר בבית לייוויק, העלה את ההשערה כי הביטוי "מעם לועז" המופיע בהגדה של פסח, היה במקורו - מעמל עז. ושוב, אנחנו מתנצלים על טעויות כאלה ואחרות, הנופלות בעתוננו , ומן הסתם תמשכנה ליפול , ומבטיחים להמשיך , כתמיד , להשתדל להימנע מהן. • נמשכת ההרשמה לסדנת קריאה וכתיבה ב 1 עתון 177 בהנחיית אורית ךאיל (מחזור (שני "בעיני הסופר, איו ההבחנה בין כתיבה לקריאה כה מובהקת. שתי הפעילויות דורשות ממנו ערנות ומוכנות ליופי שאיך להסבירו ]."[ זהירות קשובה למקומות שבהם הדמיון מחבל בעצמו ]."[ מודעות למאבקו, השלו או המיוזע, על השגת משמעות ויכולת להביעה." [טוני מוריסוך] סדנה ייחודית, המשלבת קריאה בטקסטים מגוונים [שירה, פרוזה, הגות וטקסטים חוצי-זיאנרים] עם כתיבה של המשתתפים. מטרות הסדנה : ליצור סביבה אוהדת ומאתגרת של משוב, ביקורת והתנסות בכתיבה; לחדד את הדיוק, הקשב והמודעות של המשתתפים בתהליכי הקריאה והכתיבה; להעמיק, לשכלל ולהעשיר את המפגש שלהם עם טקסטים, עם העולם, ועם עצמם. אורית אילך כותבת, חוקרת ומלמדת לימודי תרטת, יהדות וספרות ומנחה סדנאות כתיבה וקריאה. לפרטים: 1 עתוך 17703-5618271iton77@actcom.co.il בשער: צדוק בן דו,ד שירה מרינה צווטאייבה, מרוסית: מירי ליטווק Beyond the limit 1989, הטיילת בתל אביב עודד פלד אברהם זיגמן חגית בת אליעזר איריס שני מרים איתן ראובן דותן אסתר אייזן שמעון מרמלשטיין כריסטינה יזהר סיפורת 5 9 11 16 17 29 34 35 35 40 אלמוג גסר - בארות 36 התרגום כתיירות - מבחר אישי של שירה גרמנית - שמעון לוי 18 (קורט טוכולסקי, אלפרד ליכטנשטיין, אויד קסטנר, דיטר שטראוב, תומאס בראש, רבטולט נובט, דולף ביומן, כריסטיאן מורגנשטרן, גראלד צשורש, הנס אנפריד אסטל, ויינו קונצה, יונתן לוי) ביקורת ספרים יובל פז על הטעות מאת אנדוניס סמראקיס 6 ו • שמואל שתל על גמעים רמאות, מאת מנחם לוררבבוים יהודית רונן על מוכר הספרים מקאבול מאת ארסנה סיירסטאד אלברט בן-יצחק יעקב על תורפת מילים מאת דני סער רוני סומק על חרקירי מאת רן יגיל יערה בן-דוד על עונה שנייה לאהבה מאת ציפי שחרור מתי שמואלוף על המזרחית, סיפורה של הקשת המזרחית מאת משה קריף 7 8 8 10 10 12 ו --~-------------, לכסד אגודת סופרים ואמנים - עתון 771 ת"ד 16452 ת"א 61163 ו ו באקש מנרי לשנת 2007 שסושס ו "-·--·- ו פשמהחיי .......""ברנ...סזו."_ ...._,........."."".-"....לn..רפן.""".."""". ו ו ן מצורתפ החמאה על-ךס 250 ש"ח טער 10 גליונ m כלול משלוח ן ן מאמרים משה יצחקי - בעת נעילת השער, בעקבות פני המקום מאת דורית פלג 14 אמריקה שרה - עודד פלד: ג'יימס זיקי יעקב גולומב - אקזיסטנציאליזם ואשמה גרמנית 24 מצד זה - עמוס לויתן על מים רבים של דליה רביקוביץ, יואנה טוקארסקה - באקיר - אובססיה של אי-אשמה, מפולנית: מירי פז 26 על פני המקום של דורית פלג ועוד תיאטרון - כרמית מירון על 11 האב 11 מאת אוגוסט סטרינדרבג אורנה לנגר על 11 ארמיד 11 באופרה הישראלית מדורים המלצות עתון 77 4 נקודת מבט (שער אחורי) - דליה מרקוביץ, קציעה עלון : חצי פינה - רוני סומק: פיליפו ,י~;:ינ מאיטלקית: ענבל וגיק ארכיב 7 גסטון צבי איצקוביץ: ללא כותרת ~ןןןן .1JRi R!~ 8Jת יד eזr'li' ירחון לספרות ולתרבות העורך: יעקב בסר עמותה מס' 580073575 עורכים בפועל : מיכאל בסר, עמית ישראלי-גלעד בתמיכת משרד החינוך , התרבות והספורט. חברי המערכת: שמעון בלס, עמוס לריחן , ששון סומך , עיריית תל-אביב יפו - האגף לאמנויות. lton 77 Literary Monthly Editor: Jacob Besser Managing Editorial Board: Shimon Ballas, Amos Lvitan, Shalom Ratzabi, Sasson Somekh, Rony Someck, Arie Sivan, Zvi Atzmon, Oded Peled, Dorit Peleg, Jacov Shai Shavit Vice Editors: Amit Israeli Gilad, Michael Besser רוני סומק, אריה סיון , צבי עצמון , דורית פלג, המערכת והמינהלה: סלי: 5618271, ת"ד 16452 ת"א עודד פלו , שלום וצבי , יעקב שי שביס המערכת אינה אחראית על תוכן המודעות. רכזת מערכת : גילה שאול ניקוד: פסח מילין מועצת המערכת: אורפז, · יצחק אורבוך גילה בלס, משה דור , נתן זך , א.ב. יהושע, ש. גיורא שוהם, אנסוך שמאס המו"ל: אגודת סופרים ואמנים לקידום הספרות והתרבות www.iton77.com Editorial Secretary: Gila Shaul המערכת אינה עונה בתכב על D נירת םתבים ראינה מחיזהר יבתכ די אלא אם צור D ה אםהיל נתנםהם תויםם ום.תנערם רחמו שי לשווTו קר רובאו וגל'. דרמ D ם רבווח כפלו על צד אחד לש הנייר. וציר צלר יום ט. תביאום עם המע.תכר ושיגפת עם עה צויר לתאם ארמש. ו,לם: 03 5618271 1565-253X ISSN iton77@actcom.co.il המ~~ת ווןןתlוע יחיאל חזק: קנאת האדמה, הוצאת הקיבוץ המאוחר 2006 י 62 עמ' ארבע פואמות. שלוש הפואמות "הקינה על מות בארי", "פיתוי הכפר", ו"גלות בארץ" - פורסמו בספריו הקודמים של חזק; הפואמה הרביעית, "קנאת האדמה", חותמת את הספר בניסיון להצביע על הקשר והדמיון בין אתוס הקיבוץ לאתוס הציונות. "זהו סיפורה של אדמה ששמש קטלנית; וממאירה חיכתה בפינתה לאלו שקפצו אל תוך; קרניה" <פרולוג, עמ' 52(. סירקה טרוקה: עמזק כלב היער י מפינית: ומי סעויי הוצאת כרמל 2006 י 468 עמ' אסופה שנייה בעברית של סירקה טרוקה; רמי סערי הקדים מובא לספר . "ליד בור תפוחי האדמה; נופלת הדרך ונפנית. i כובע מ w דב מסתובב פעם./ אתה מצמידו ביתר שאת,/ ותיתוךתו נמלאת טיפות./ הכפר נשאר. עצי הדובדבן./ בכל פרח; הפנים הקטנות המצפות של הפרי" ('יושב-הראש מאו והגשם,' עמ' 46(. נעים עויירי: משאיר את תבעם לאחירםי הוצא תגוונים 2006 י 46 עמ' "בגילי; אין לי זמן יותר לחיזורים; ואין לי זמן יותר לאהבות/ ואין לי זמן יותר לאחרים/ ואין לי זמן לזמן./ בגילי אני יתום ורגוש ואלמן; ומאהב מנוסה;/ העבר כבר; מאחורי ומעט זמן "".;.ינפל ('בגילי,' עמ' 15(, אשו ויין: הלפך י הוצאת הקיבוץ המאוחר סרות ריתמוס לשירה 2006 י 93 עמ' "ראפ-פיוטים", המופיעים בסדר האלף בית העברי. "שיכונים שחיתה להם ילדות קשה וגופם מכוסה; כתובות קעקע. שיכונים קניבליים; שאוכלים רק בשר אנוש , ולהפך./ שהם חיות תנ"כיות שבן-גוריון גילה בנגב/ בתחילת שנות החמישים" ('שיכונים' עמ' 88(. שלומית ברקן: שמאן כגכעתייםי הוצאת כרמל 2006 י 52 עמ' "לא רציתי לבוא./ אני פה בגלל חלום של מישהו אחר.; אנשים נעים במעברים,/ עתיקים כמו התכלת הרוחשת; נעתרים לתיפוף על הגבול" ('בזמן,' עמ' 24(. עזרת המחק: קובץ שירים מאת חבוי חסרנה לכתיבה יוצרת ברימונה 2006 י בעריכת גילח גבאי ספר שירים של משתתפי הסדנה שנערכה בספרייה העירונית דבימונה בשנים 2006-2005. "שורה ריקה; כתובה על נייר רשמי , כחול.// מחק משומש/ נותן עדות מפוקפקת/ האם אני נמחקת?// נפש אלומה, לא אומרת.// נפש המומה, התרחקה לתוך עצמה" (גליה סיון , 'עדות המחק,' השיר הפותח את הקובץ). ג'יי. די. סאלינג'ו: הנכ.יהז תא וןתד ה,גג נירגםי מאנגלית: קובי מירןי הוצאת מחברות לספרות 2006 י 175 עמ' תרגום חדש לספר שראה אור ב- 1991. שני סיפורים העוסקים בסימור גלאס, אחיו הבכור של המחבר <עליו נכתב גם הסיפור "יום נפלא לדגי הבננה"), שהתאבד בגיל 31• דרור גוין: כחזהר לצזזת 4 י הוצאת ספרים 2006 י 223 עמ' הספר צררת 4 ראה אור לפני 14 שנה, ובו שבעה סיפורים של חברי צוות תותחנים שהכריזו מרד בעת מלחמת יום הכיפורים. בחזרהלצורת 4 כולל פרק נוסף, שבו מתארים חבריו של וגין את האירועים מזווית ראייתם היום. מויאן ובינוביץ: מזכר השעזתי הוצאת הקיבוץ המאוחר 2006 י 232 עמ' גרבלוס, גיבור הספר, עובד ממגרש נטוש, שם הוא מוכר ללקוחותיו שעות לפי דרישה וצורך: שעת פינוק, שעת חמלה, וכר: דת זמדינה כמזרח התיןזכ י מחווה לשמעון שמירי ערך: דור מנשריי הוצאת אוניברסיטת ת"אי הקיבוץ המאוחר 2006 י 341 עמ' קיבץ מאמרי מחקר הבוחן את יחסי הגומלין ההיסטוריים בין דת למדינה באזורנו. הקובץ רואה אור לכבוד פרישתו לגמלאות של פרופ' שמעון שמיר , ממניחי היסוד של לימודי המזרח התיכון ואפריקה באונירבסיטת תל אביב. חמוטל בר-יוסף: על ישרת לזדהי הוצאת הקיבוץ המאוחר 2006 י 222 עמ' מהדורה מורחבת (הכוללת פרק חדש) לספר שראה אור ב 1989-; הנסים שונים בשירתה של זלדה: חוויות יסוד , תמוביות ומטאפוריקה, יסודות צליליים, עקרונות מבניים, על רקע השירה העברית שנכתבה אז , ובהתייחס להשקפתה הדתית של המשוררת. ג'ון סטיואוט מיל: על החירזתי מאנגלית: עופו ק;?וי הוצאת יריעות אחוונותי סרות פילוסופיחי ספרי חמר 2006 י 217 עמ' "חירות אזרחית או חברתית: טבעו וגבולותיו של הכוח שיכולה החברה להפעיל באופן לגיטימי על היחיד" כך נפתחת מסתו הידועה של .ס'.גמיל , ההוגה הליברלי המשפיע ביותר בן המאה חת שע עשרה. עיר ישראלית אז עיר כישראל? שאלזת של זהז,ת משמעזת זיחםי זכחזת; עורכים: טובי פנסטוי חיים יעקביי מכון רן לירי הוצאת הקיבוץ המאוחר 2006 י 322 עמ' בחינה של ההשפעות האידיאולוגיות, הכוחות הפוליטיים, התרבותיים והכלכליים המעצבים את המרחב העירוני בישראל. מבחר מאמרים המציגים נקודות מבט שונות לבחינת ישראליותו של מקום. שמואל תומס הופרט: קודקוד-אש, במחיצתו של המשווו אורי צבי יוגנובג י הוצאת כרמל 2006 י 178 עמ' חליפת מכתבים ותיאורי פגישות של המחבר , שהיה עורך המדור לספרות ב'קול ישראל' וחוקר שירת אצ"ג. קזל עלמה עברייה: כתבי נשים משכליות כמאההתשע עשרה, ערכו: טובח כחןי שמואל פיינוי הוצאת הקיבוץ המאוחר סרות מגדרים 2006 י 407 עמ' קובץ כתבים שכתבו נשים יהודיות במאה התשע עשרה; הכתבים מוכיחים כי היו נשים שלא השלימו עם הדרתן ממפעל ההשכלה: בקובץ נכללו מחאות פמיניסטיות, מכתבים, מאמרים ושירים, וכן הרומן המקורי הראשון שכתבה אשה יהודייה בשפה העברית אהבת ישרים מאת שרה פייגה פונו. & מאוינת צווטאייבה מרוסית: מירי ליטווק מולדת 0 מתוך 'שירים לצ'כיה' ה; , שפה שלא נכנעת! --: • :• T T ל~תק, ~חלה! ~ל ;j ים - ~סמ;ן , (4) א;סך ר~~ ר~~~ ~ן y ת ןלת;ת לא ט;ךקים, חרשה T : ••• מכלא;ת. T : • חל.ל ע;ד ~ךם ~קף~ג:וי תשנג n;תז T : • ~ן ע.ךז - ~ק;ם אל גרמניה את, רףסיה, מ;לדתי! ~ז.'יז נג; יקtn;תז ~?סד - • : -T : : ז:t~ה !;ה ס~ק f תףלה ה~יt ף~ך~קים. ~ם i(fה~ףלt:ז ~ע,ל.ה ה~~~ס /J ~ךן - ~ן ~נף~ים, ~~ין Q ךש;ת ן;לt:ז, פ;ת n לפני את :פל טבעה. ס~ך~ז ·· : ז- T :• ז:• -t~י Jj! גרמניה! T : -: :• מיש;ר! מרחב עצףם של אדמתי! • T : •: T T : :• • עצרי! המלה! בשבילי אלה'ים . ::· . .: . גרמניה! T •••:-:• • T : -: :• T : : :• ~7 נג;ן! - - מח;ז זרים - מ;לדתי! ל.בז ~ך~עז הףא ~י י~~ח~ Jj - גרמניה - • : -• T : מרחב, :פמ; בכאב, מ:פר מאז ףמתמיד , • T • T •• T •.. •• : : T : :• : ·· ז ~ך~ק -~q,ה~~ עד מהרה, ~ך~ק - ךד~ה. ~ל ~ך מ; 7 ךת ךכה' ג;ךלית, ספףר;ת השע;ת! - - חצי מפה ל:פיס תחבת, :-·-· ::-ד -: ד y ד ~י f ~ל ,ם;ק~ f ~ל ע~~ 7~y ן ~ג:וי~ה -אהב;ת, ז:tך~~ה קיר;ת. את, נפש nל;מיתז . -: :· :· : נגאגד;ת עמים כשפת, : : -• • -: את :פל :פלה אתי אשא. נעףרים - 0 . : T "." • T "•. T "." :- ~ק~ה - ~ע.ת - ~ל ~דק ~לית. q ~ימףת: ז.'יז ,טל~~ ז.'יז ~לףט. מרחב עצףם אשר "חזרי חניתה!" ~ךסב ~צףם ר~~ ךסק ~ת סקך~ה, ז.'יז ן~~ ל ry י;ת, נפני א:פרה צ'כית • :• TT • •:• • :• :ז •:• ·::-T ז:-- ס~ע. מנגט לא משפילה, T • : -T ל~~ ~ק;ם - ~ם ~ין י~~;פ: ךקי y - ז:ר~~~ ד;ך~ת א;ג:וי מ;~א י~;ק~~ף ~~קי y• אףלי ק~ה ףיtך~ רt:זf לי !םי~~~ - ~ל לסם ~ל ז:יקגה. :p ז_\ב ~צףם ז;ע,ק ~אן , ס~ךז ד;ל.ף, לא להבם מ:פה נגזפצחים • T : -•: -T " : ~ךסק ~חל ם:~~ ע,~קים. f ~ךץ בה ה~~?ו גדלףת! - יהרתי מ;לדתי! . : -. ה:פסא;ת מרעישים. . . -: : . ~ה ,ף~~י ~ר סר~ז , ~ן ז_\ם ?ה:~~ך~ ~~! ~ת :די ~tין! ~ם !~בכ:ם ~ת זןסייt~~ry ת"ם ~ם ~~~tי:ם ת;~~ ~ד f :רים הר! ~~ע;ןז ה; , ן;ר~~ י~~~ נכ?:ז: ~q לקת -~ד~ג:וי , נג;ןנןים f ל ~ןה. את תשרפי , • : T • : הם משבגהים . : - -: - ..·:- : .. "י"פי מפלא!" גרמניה! T : -: •: T : .•" • גרמניה! T : -: :• ל~~ן;ן tי?~י! ~ר;ב א; ~~די , ~יש לא ,עד.: מתוך מארינה צווטאייכה בכזפה על עצמי • : --T מבחר שירים העומד לראות אור אני אבלה. בהוצאת 'גוונים' T ••-: • : נובמבר-דצמבר 2006 האדם אשם כל עוד לא הוכחה חפותו אבדונים סמראקיס: הטעות, מיוונית: יחיאל קמחי' הוצאת מחברות לספרות 2006,175 עמ' "כדי להיחשב אויב המשטר אין צודך לבצע פעולה נגד המשטר. די בכך שלא תומכים בו ולא מפגינים פעילות חיובית למענו" <עמ' 39(• כך מסביר חוקר השידות החשאי לגיבור הטעות שנעצר בחשד לפעילות מחתרתית נגד השלטון. אבדונים סמדאקיס משרטט מציאות מבהילה, שהיא בגדד המשך לאבסורד הקפקאי המוכר מן המשפט )1925( ולדיכוי האודווליאני של 1984)1948(, הטעות )1965(, שרואה אור בעברית בימים אלה, מציע דרך דיכוי חדשה ומצמררת, התואמת את רוח ההגמוניה הדמוקרטית הנושבת במדינות המערב, אשר במרכזה יצור כלאיים בדמות הומניזם טוטליטארי. כך הופך אזרח מן השורה, לאחד שנצפה במגע אקראי עם אדם אחר שנתקל בטעות ברגלו בבית קפה, לחשוד מרכזי בקשירת קשר נגד המשטר. לרודפים אותו אין כל ראיה העשויה להפליל אותו , ועל כן הם מפעילים כנגדו תוכנית מפתיעה וגאונית שתביא בסופו של דבר להודאתו בפשע שככל הנראה לא ביצע. בתחילת המשפט כתב קפקא: 'ק" הלא חי במדינת חוק, שלום ושלווה שוררים בכל; מיהם אפוא אלה שהעזו להתנפל עליו בביתו?" בוקר אחד מתעורר יוסף ק. ומגלה שהוא נתון במעצר באשמה שאינה מתבהרת לו . הוא מתאמץ לעמוד מול המאשימים אותו , המתכנסים בכל מיני דירות אפרוריות ובעליות גג, אך נואש מן האבסורד העוטף אותו , ומשלים עם העובדה שלא יוכל להעמיד כתב הגנה על פשע לא ידוע. לבסוף הוא נידון למוות. שני אדונים בכובעי אופרה נועצים סכין בלבו. מילותיו האחרונות הן "כמו כלב". "הלאה האח הגדול" , כותב בסתר ביומנו וינסטון סמית, גיבור 1984. במילים אלו הוא מבטא את סירובו לשלטון ה'טלסקרין' ולמילון ה'שיחדש' המפטמים את מוח האדם בתעמולה שקרית, שנועדה ליצור מציאות אלטרנטיבית זוהרת לזו החשוכה והאמיתית. הוא עודב בשכתוב הערב , בשעה שההווה משכתב אותו עצמו . לאחר שנתפס מורד במשטר , הוא נידון לחינוך מחדש. במהלך סדרת עינויי גוף ונפש, הוא מתעקש לזעוק את מחאתו , ומבטיח לאובריאן , שליחו של ה"אח הגדול", שסופו של השלטון להיכחד בידי רוח האדם. בסופו של דבר , הטיפול בחדר 101 "מחזיר את וינסטון למוטב", והרומן מסתיים במילים: "סוף סוף ניצח את עצמו. אוהב הוא את האח הגדול." העובדה שגיבור הטעות חי אף הוא במדינת חוק, איננה אלא כיסוי מגוחך למציאות מתעתעת שתכליתה לכבוש את האדם ולדכא את דוחו . שלא כמו וינסטון סמית ויוסף ,.ק גיבור הטעות עתיד לעבור מסכת של בילויים בדרכו אל האבדון. סמראקיס מציע אלטרנטיבה סופד-אבסורדית בה "האח הגדול" הופך ל"אחר" • דמות ארעית, ספק מציאותית, ספק בדויה. "האחר" הזה, כמו אחיו הבורג , עינו תמיד פקוחה וידו אוחזת באקדח. לצדו , לא עומדים שופטים עגומים, יצירי מפלצת הביורוקרטיה הקפקאית, אלא חוקר אדיב ומסביר פנים שכל רצונו להנעים את זמנו של החשוד בחוויות מפנקות. החדרים האפלוליים בהם מתנהל משפטו של יוסף ,.ק הפכו בהטעות לטיול מלבב ברחובותיה של עיר חיננית. חדר 101 האימתני, בו נמתחו גופו ועצביו של וינסטון סמית עד שכוחותיו לא עמדו לו עוד 1 הופך כאן לחדר 717 חדר מעוצב בקומה שביעית במלון "מגה אתניקון", בו יבלו העציר ושובחו במשחקי שחמט, פתרון תשבצים ושיחות נפש אל תוך הלילה. נראה כי אין גבול עד להיכן יכול להגיע האבסורד . כשאין למשטר משהו קונקרטי כנגד האזרח הקטן , הרי שגם ציור תמים, חסר כישרון של שני עיגולים קטנים המזכירים לחשוד זוג שדיים, יכול להתפרש כסימן סמוי לשני מחסני נשק המיועדים לפעולה כנגד המשטר . זהו הבסיס לתחילת המסע ההזוי של גיבור הטעות, החשוד בהיותו אויב המשטר , מלווה בשני שוניו , הממונה והחוקר , אל משרדי השירות המיוחד שבעיר הבירה. אף על פי שלא נמצאו כל ראיות כנגדו , שם לו המשטר מטרה להוכיח את אשמתו. השלושה יצאו במכונית השירות המיוחד לכיוון הנמל ממנו התכוונו לשוט במעבורת אל יעדם. לאחר שמכוניתם התקלקלה, נשאר הממונה במקום, בעוד החשוד והחוקר החלו לצעוד לכיוון העיר הקרובה. משהגיעו , שכרו חדר במלון. כאשר החוקר נכנס לשירותים, נדרש החשוד להמתין מחוץ לדלת ולשיר כדי להבטיח שלא יברח. זוהי תמונה נלעגת של לאומיות דכאנית, המגולמת בשירה מזייפת של ההימנון , שאפילו את מילותיו קשה לזכור בעל פה. כשהתברר שהמכונית לא תתוקן בקרוב, הציע החוקר לחשוד לצאת לטיול בעיר. במשך שעות שוטטו השניים, במה שנראה כבילוי של שני חברים קרובים. הם עצרו לגילוח במספרה, ישבו בבית קפה, פגשו בחורות מזדמנות ורחצו עמן בים, שיחקו כדורגל עם ילדים והשתעשעו בלונה פארק. לאורך הבילוי המשותף, לא חדלה מחשבתו של החשוד להטריד את מוחו בהרהורי בריחה. הוא חש כמי שהחמיץ את כל ההזדמנויות להימלט וכעת איבד תקווה. הוא ידע ש"לשירות המיוחד לא היו ראיות נגדו . לכן טמנו לו מלכודת. אם לא ישמור על קור רוח, יפליל את עצמו. אם יתפתה וינסה להימלט, זה דביוק יהיה הסכין שיתקע בלבו במו ידיו ]."[ ניסיון הבריחה יהיה בגדד הודאה ברורה" <עמ' 145(, כששבו למלון , הבין החשוד כי נפל למלכודת. ביטוי סמלי לכך ניתן בחיפושו אחר הגדרת תשבץ חמל~ית בנוגע ל"נהר שלא רק מטביע אלא גם טורף". בהתחבטות זו , אם לברוח אל ההודאה באשמה או להישאר בידיעה שלא ניתן להוכיח חפות, ניצב גיבור הטעות לפתחו של החוק הקפקאי. כמו בן הכפר המתדפק על שער החוק, כך גם הוא ניצב חסר אונים מול שומר הסף, המגולם בדמותו של החוקר המשגיח עליו בבית המלון. באותו משל קפקאי מוכר , בן הכפר מבקש רשות משומר הסף להיכנס אל החוק. שומר הסף דוחה את הבקשה והאדם המתדפק על שער החוק מעביר את חייו בהמתנה אינסופית לרגע בו יורשה להיכנס. רגע זה כידוע לא מגיע לעולם. מבעד לענני הייאוש האבסורדי 1 נותרת מסקרנת השאלה מה היה קורה אילו הצליח בן הכפר להיכנס בכוח אל מבעד לשער החוק. סמדאקיס שולח את גיבורו אל שער החוק, אלא ששם לא ניצבים שומרים בפתחי האולמות, כל אחד חזק ומאיים מחברו , אלא שומרים מסוג אחר לחלוטין. שומרי המשטר האנושיים בחביבותם מפתים ממש את החשוד להיכנס בשערי החוק, בידיעה שלא יוכל להוכיח את חפותו , למרות שלא נאשם בעברה כלשהי. עד מהרה הוא יגלה שאותו נהר , שאינו רק מטביע אלא גם טורף, נשקף מבעד לחלון. וכאן באה הטעות המפתיעה • לא בקבלת ההחלטה אם לברוח או לא, אלא בדרך התנהלותו של המשטר . אף שחזונו של וינסטון סמית בדבר ניצחון רוח האדם לא זוכה להתגשם ב 1984-, הוא מחלחל אל הטעות בזכות "תקלה" אנושית המערערת את המחויבות הטוטאלית של בני האדם למשטר. נראה כי לא במקרה בחר סמראקיס בסגנון כתיבה המערפל את זהות הדוברים. מבע חידתי זה מעצב את התחושה הקיומית האניגמטית. זהות האדם מתפוררת, הקרקע נשמטת תחת רגליו. מעמד האדם מתערער לא דק בפני השלטון , אלא גם בזיהויו את עצמו. ביטוי ציורי לכך ניתן כאשר החשוד והחוקר ביקרו במהלך טיולם באולם המראות המעוותות בלונה פארק. "המחזה היה מוזר. אבסורדי.[."] עי~י, אוז~י , שפנכי וידי היו משונות כל כך 1 מפלצתיות, לא טבעיות, אבסורדיות. נוסף על כך , כל אותו זמן , כשהאיש מ'קפה ספורט' היה לידי , צמוד אלי , מדי פעם התערבבו פנינו במראה, התמזגו , כאילו היינו לאחו" <עמ' 136(, אולם המראות ממחיש את המציאות המעוותת בה גם האום הנרדף ו גם שליח המשטר הרודף • חד הם, קורבנות המשטר המסרס. מה שכל כך מפחיו בספר הזה, הוא ייצוגה המטלטל של הדמוקרטיה הדיקטטורית. מתחת למעטה הדמוקרטי , פועלים זרמים תת קרקעיים אפלים שמטרתם צייו אום: האום, שכל חטאו בכך שלא ביצע פעולות חיוביות ממשיות לטובת המשטר , ניצב בפני מערכה פסיכולוגית מתוחכמת. במקום להירקב במרתפי השירות החשאי המיוחד , הוא מוזמן לנופש. הנופש הזה כה מרהיב ומסנוור , עד שהוא מאיים לעוור את חושיו. זהו הדיכוי האמיתי • לא שבירת הגוף ומריטת הנפש, אלא זריעת מקסם שווא אהבת אלוהים ואשה מנחם לורברבוים: מגעים מראות, הוצאת כרמל ירושלים 67 ,2006 עמ' של חירות משחררת. הורך להוכיח את אשמת האום ובכך להאדיר את עוצמת המשטר , היא בהובלתו עטופת החן והכובד אל פי התהום. זכאי ככל שיהיה, תינטע בו אשמה חסרת שחר , מאלפת ליראת המשטר. זהו האבסורד של הטוטליטריזם ההומניסטי דבמוקרטיה המערבית המודרנית. בשיר 'גנרל, הטנק שלך', היטיב ברטולט נובט להעמיד את היבקורת האירונית שבנאמנות העיוורת למנהיג • "גנרל , האום יצור מועיל הוא. / יכול לטוס, יכול להרוג./ אבל יש בו פגם:; הוא יכול לחשוב", הטעות נוקט באותה אירוניה מרתקת, אלא שבמרכזה לא המחשבה היא לרוץע , אלא הרגש האנושי. כך הופכים בני האום, הצייד והניצוד כאחו , קורבנות לא רק לשלטון הפולשני , אלא גם לרגשותיהם הכמוסים המטילים אותם מבולבלים וחסרי ישע אל עולם מסריט. לאור זאת, קשה להשתחרר בתום הקריאה מההכרה המצמיתה שהאום הוא תבנית נוף משטרו. הסיום הדרמטי של הרומן מותיר תחושה מעיקה באשר לשאלה: מהו צוק? ב"פוליטיאה" של אפלטון , מציע תראסימאכוס תשובה לשאלתו המטרידה של סוקרטס, שיש בה כדי לאפיין את זרם נהר המשטר של הטעות, שכאמור לא רק מטביע, אלא גם טורף • "הצוק אינו אלא תועלתו של החזק יותר", • יובל פז כולם; מעצמו ומזולתו". השיר הבא 'הנחת תפילין' <עמ' 58( נוגע שוב בקדושה ובטבעי המשולבים אורגנית. "ציוץ הצופית, ;ריחו החריף" של פרח הויסטריה. בהמשך לוורד אדומה-לבנה שבפתיחה, ריבם הפרחים בספר , במוחש, או ככתם צבע פועם, שהוא שמלה, בשיר המוקדש לשרון. אהבת אשה ואלוהים. . אמנות הקודש פריחת האות • שמואל שתל חציו. לימדה אותי ורד אדומה-לבנה הספר פותח בשיר הקצר הזה, בן הארבע שורות. פריחת האותיות נלמדת כאמנות קודש מן הוורד בטבע, המושך בצבעיו העזים את העין , ואולי גם את הפרפר להפרותו . הספר נחלק לשניים, "מגעים" ו"מראות", שני סוגים של מוחשיות. שירי "מגעים" הפותחים את הספר הם ברובם סונטות, אם כי לא תמיו שומר המשורר על המבנה המקובל. רבצף הסונטות מופיע שיר בן שש שורות, שבחרתי להביאו בשלמותו , משום תוכנו הדחוס ביפי צורתו , בתתו ביטוי פילוסופי למערכת שבינו לבינה: התכנסותך לפנים גודרת את היחד' גוהרת מעל הגבר שלך' מכוננת את ברית המיניות: גמור לי ואגמור לך" <עמ' 19( עכביש ס~ט ש~~ע~ !ןם ד ~ל.י ח~ט וג~פ; הופעגל T \ 1 -1 ה~א נראה :פכפת;ר תל~ש T : -: :• : • פיליפו ני~י ו~ מאיטלקית: ענבל ו ג'ק ארכיב השירים ב"מראות" קצרים. השיר הראשון , המונה ארבע שורות, פותח במשפט "אין חלון תמים". אין חלון צנוע ועירום, המראה המתגלה בו , והמבט של הצופה דרכו • הם לבושים. "העין מבקשת להיזון", "ולא תשבע". לורברבוים שומר על השילוב בין הפילוסופי למוחשי , למשל , בצורה הייחודית שבה הוא משלב טקסט מ"מורה הנבוכים" של הרמב"ם כחלק אורגני בשיריו שלו: "ואילו חיתה שם חוכמה; אשר יחסה לצורה האנושית/ כיחס הכוח הרואה; אל העין"." המשך ורבי הרמב"ם מופיע • מילה במילה . במרווחי שורות שיר: "היו נפסקים נזקין; אני לא יודע מאיזה חולצה נתלש העכיבש הזה, אבל פיליפו נייב (- איםלקי' חי בעיר אוצר שבסוסנקה נסח כרב יתפרו אותה בשיר אחו • -filippo nibbi) ב'עכיבש' כפתרו אחד הספיק לו להציג יבופי חד כל כך את סיפור התלישה. רוני סומק בין חלום לחלון יש מציאות אחרת דני סער: תופרת מילים, הוצאת כרמל 63 , 2006 עמ' המשוררים כותבים בזכות האהבה או בגלל החוסר. הם חוקרים את רודבי השפה ומחפשים בהם מילים כדי להפוך אותן לפנינים. כך הפואטיקה משפיעה על השפה, מעשירה ומחזקת אותה. השפה הפיוטית היא המין המיוחד האוטונומי שנתפר בידי אנשים מוזרים ורגשיים, שמחפשים הרמוניה מילולית בתוך המערכת הלשונית. התפירה הזאת מעשירה את השפה הנורמטיבית. השפה הלירית נכללת לא רק בחרוזים, במטאפורות, בקצב וברצף ובפיגורות אחרות. בשירה יש מקום נכבד לרגש המעובד על ידי המשורר 1 שתופר את החליפה המילולית. בשיריה של דינ סער מושכים את הקורא המוטייבם האישיים, העדינות, הפנימיות היפה, העומק והחוכמה. ההשתקעות בספר תופרת מילים גורמת למין תחושה, שפונטיקה, מורפמות, והמילים והמשפטים הקשורים זה בזה, המטאפורות והדמויות • כל אלה יוצרים שיר אחד קסום: "על אדן חלוני פועם עכשיו; לב העיר". לשירים של דני סער יש דרך לא צפויה להאיר את הצדדים האפלים של העולם הזה, שהרבה פעמים אינם נתונים לניתוח רציונלי. המונולוג הפיוטי הופך למונולוג פוליפוני 1 המתזמר כמה נושאים מורכבים. דני סער תופרת את הצורות מהעולם השלם, מהמילים, בבתים אחדים, ורגשותיה כאילו מצטליבם ונוגעים במציאות היומיומית. היא כותבת על הימים שטורפים ונטרפים ורובצים על סף הדלת שלנו, בלי לבטל את התקווה שיהיה טוב יותר. "הנה באים ימים טורפים רובצים על סף הדלת; ובתיבת הדואר נוקשים החשבונות. ;דברך ללשכה המחשבות; נלחמות על קיומן". השירה המודרנית העכשווית מתפתחת מחופש הביטוי שלא היה למשוררים בתקופות קודמות. אמנם, זהו מצב נוח למשורר 1 אבל באופן פרדוקסלי 1 החופש הזה מעלה קשיים בתהליך היצירה, דהיינו ביכולת לבחור את הגוונים הנכונים של העולם הצבעוני והעשיר כל כך באירועים: זו משימה לא פשוטה, ולא תמיד הפתיחות נתמכת באחריות ובאיכות. קורה שמשוררים מוציאים לאור ספרי שירה, שלא רק שאינם בשלים ואינם מעובדים, אלא הם גם חלשים ונעדרי הרמוניה פיוטית. ועוד: בעידן האינפורמטייב שלנו התמימות היא כבר עניין שכמעט לא קיים. לכל אחד יש חופש גישה ובחירה בים הווירטואלי של דעות ושל ידע. כנאמר 1 קל לרכוש אינפורמציה ולא תמיד ניתן להיבן את ערכה. דני סער בכתיבתה מצליחה ליצור משהו אמיתי 1 דני •."\/1 •נ>ו.דו 'י''נ'! שמשקף בהירות ומנחם. "הבוקר מטפס על קוביות/ קיר הזכוכית משקף; אמת מוארת'.' המשוררים הם העבדים הנאמנים של השפה. המשוררים מגלים, כל פעם מחדש, את היופי של השפה בעומקה האינסופי. כך גם בשירים של דני סער יש מוטיבים מיוחדים, ליריים, שקשורים באהבה לארץ' הכתובים ללא כל זיוף או שטחיות: "בלילה פתחתי את החלון; להקשיב לשירת העשבים'.' יש נושאים, שכמעט כל היוצרים, מהגרפומן ועד המוכשר 1 ניסה לכתוב עליהם. כמו למשל דמות האם. השיר שדני סער כתבה על אמה זורם ומרגש: "כל האהבות זורמות אלייך 1 אמא. / אפילו הקשית בכוס החד פעמית/ נוטה לכיוונך". בשירים של דני סער יש איכותיות שיכולה להשפיע על הסביבה המילולית שבה אנו רוקמים רגשות, כדי לקום בבוקר בכוחות מחודשים. כתיבתה של סער לא בנאלית. בשדה הקטן של השיר הלירי ממקמת המשוררת מגוון דברים שונים והשיר כמכלול יוצר שלם: "בשם האהבה; שאף פעם לא; היתה בינינו'.' דינ סער מעלה שאלות ועונה עליהן 1 ומשאירה גם לקורא מקום לתשובות משלו. היא יוצרת את הסיטואציות שבהן הקורא מתחיל לחפש את הנורמות הנשכחות. מהמשפטים הקצרים צפים תווים מדויקים, שיש בהם רציו בל 1 שמעורר את המחשבה: "דרוש מציל; למחשבות בסכנת הבעה'.' השירים מעוגנים ברקע רגשי ואינטלקטואלי. החרוזים אינם סתם קישוטים יפים, שנוגעים זה בזה בצלילים דומים. לכל חרוז יש משקל וחשיבות. החרוזים, כמו עמוד השדרה, אינם מניחים לגוף השיר להתפרק והשורות מקבלות זהות, שנכללת בתמונה המושלמת. לחרוזים שבחרה המשוררת יש תפקיד משמעותי: "להכניס את המוח; לקופסת גפרורים; ללחוץ אותו בכוח; לפורר לפירורים; להכניס את הלב; לתוך מחשב; ולחשב; את כמות הכאב'.' רחל המשוררת כתבה: "בכתיבת שירים אני מוצאת נחמה פורתא", כלומר 1 ההתגשמות של החלום והכישלון הכרוכים בשמחה ובעצב, שאפשר לגלות בשירים האמיתיים, שהם בעצם הנחמה של אלה שצמאים לטוהר. דני סער מפתיעה. כך 1 בין חלום לחלון יש מציאות אחרת: "כל היום; בין חלום לחלון; מכליבה שורות פרומות/ תופרת מילים."• אלברט כן-יצחק יעקב ארז התוהו ו בוהו ארסנה סיירסטאד: מוכר הספרים מקאכול' מאנגלית: ורדה יערי' הוצאת כתר 292 ,2005 עמ' אפגניסטאן. שלהי 2001 ראשית 2002. משטר הטליבאן האיסלאמיסטי 1 הידוע באכזריותו ובכוח ההרס שלו 1 הובס זה עתה מידי ארצות הרבית ובסיוע הברית הצפונית האפגנית. בכך הגיעה אל סיומה, או מה שנראה אז כסיומה, של מלחמה הרסנית, שארכה למעלה משני עשורים. אמנם השחקנים במלחמה זו השתנו עם הזמן 1 אך זירת המלחמה נותרה אותה זירה, סופגת אל חיקה את נהרות הדם ואת תמררת העשן. הבצורת, שהכתה אף היא במדינה האומללה הזאת, ייבשה מקורות מים והכחידה את מעט סימני החיים הירוקים, שנותרו לפליטה באזורי הלחימה. אם לא די באלה, הרי שחיילי הטליבאן "הרעילו את הבארות ופוצצו את צינורות המים'.' החורבן והשממה השתלטו על הארץ. גם כאשר לאחר זמן החל הטבע להתמרד ולהוציא מן הקרקע החרוכה ניצני לבלוב ופריחה מהוססים, לא ניתן היה להתבשם בהם, כפי שמתאר זאת מבסור 1 בנו הצעיר של סולטאן חאן 1 מוכר הספרים מקאבול: "ומעל מלכודות המוות שבתעלות עולים צבעונים ארגמניים קצרי גבעול. אולם מיפי הפרחים אפשר להתרשם רק מרחוק: הקוטף אותם מסתכן ביד או ברגל קטועה'.' מבסור עושה את דרכו אל קברו של עלי הקדוש בראש השנה האפגני 1 הנאורוז. את המסע, שהוא בבחינת עלייה לרגל והמהווה חוויה דתית ורגשית מיוחדת עבורו 1 הוא עושה במכוניתו של אכנו 1 עיתונאי איראני 1 אליו התוודע בחנות הספרים של אביו . מבסור ואכנו 1 שבי דורות שחוו את מוראות המלחמה באפגניסטאן 1 "מצלמים" עבור קוראי הספר פיסת חיים מרתקת, הנוגעת בנפש האדם, בנופים, באמונות, בחיי היום יום ובמדיניות החוץ והמורשת הסובייטית, כמו גם בפוליטיקה האפגנית. מסע זה, נבנה בהדרגה עד הגיעו לשיא, שהוא שאריף. אגב כך · א· החגיגות במזאר 1 לומד הקורא 316 על השבר הסוני-השיעי באיסלאם ועל עלי 1 שהאמונה האפגנית מייחסת את מקום קבורתו למזאר-א-שאריף ולא לנג'ף שבעיראק. על פי האמונה האפגנית, חששו חסידיו של עלי שמא ינקמו אויביו בגופתו ולכן הוציאו אותה מקברה בנג'ף, העמיסוה על גב נאקה לבנה והחליטו 1 כי במקום שבו לא יעמוד כוחה של בהמת המשא והיא תתמוסס, שם יקברו את עלי. וכך אמנם אירע, ממשיכה המסורת האפגנית ומספרת, והמקום נקרא לימים מזאר-א-שאריף, שמשמעותו קברו של הנעלה. הנושא, מוזמן לקרוא את הספר המרתק ולגלות באמצעותו פנים אפגניות לא מוכרות, בכללן פנים נשיות, הכלואות אמנם בוברקה, אך חושפות, מבעד לתחרת העיניים הסבוכה, אהבות ושנאות, תקוות ואכזבות ומעל לכל - יכולת הישרדות מדהימה • ודבקות בחיים. יהודית רונן עודד פלד אכבד אוהב הספרים, אותם הוא רוכש בחנות אביו של מנסרו בקאבול 1 משתעשע במהלך מסעו אל קבר עלי בהקראת קטעים מספר שהוציא לאור משרד חת יידות האפגני בעידן אחר 1 ב -1967, עת שלס באפגניסטאן משסר מלוכני. כאשר הם חולפים "על פני הדרך המנוקבת ככברה" אשר במישור שומאלי "שסוע הקרבות והמקום הממוקש ביותר בעולם", מקריא אכבד למנסור תיאורים מימים אחרים, שאותם מנסרו הצעיר אינו מכיר כלל 1 משום שנולד אל תוך המלחמה. "על אם הדרך", כתוב בספר התיירות הממשלתי 1 "ילדים מוכרים מחרוזות ורודות של פרחי הצבעונים. בתקופת האביב מושכים את עין המטייל עצי דובדבן 1 משמש, שקד ואגס. מראות של פריחה מדהימה מלווים את המטייל עד לקאבול". מנסרו ואכבד מגיבים בכאב, שכן "באביב הזה כל שנראה לעין הוא עץ דובדבן אחד ואולי שניים, שעמד להם כוחם." [והם] שרדו את ההפצצות, הטילים, את שלוש שנות הבצורת ואת הבארות המורעלות", בכל מקרה, "ספק אם מישהו יוכל לפלס אליהם נתיב חף ממוקשים כדי לקטוף את הדובדבנים שעל ענפיהם" <עמ' 152(, הדובדבנים הם סמל לכל הטוב שהיה יכול להיות, אך איננו • עם זאת, מבעד ל"אין" מבצבצים חיי היום יום בחיונותם, שזורים בנימי הומור. הספר מוכר הספרים מקאבול הוא ספר חשוב ביותר להכרת ההיססוריה המודרנית, הסבוכה והאומללה מערביות. פעילותם הסרוריססית-האיסלאמיסטית הגיעה גם לאירופה. חשוב גם להזכיר 1 כי אפגניסטאן 1 ארץ התוהו ובוהו 1 חולקת גבול משותף עם איראן ועם פקיסטאן 1 הראשונה על סף בעלות על נשק גרעיני והאחרת, ניכסה אותו כבר מזמן. זו רק סיבה אחת מדוע אפגניסטאן עומדת במרכז ההתעניינות העולמית. ארסנה סיירסטאד 1 עיתונאית נורווגית שסיקרה את המלחמה נגד הסליבאן באפגניסטאן ושליוותה את חיילי הקומנדו של "הברית הצפונית" הידידותית למערב, הגיעה עם תום הלחימה אל קאבול הבירה, שתפארתה על עברה. בדומה לרוב הכתבים הזרים, הגיעה גם היא אל חנות הספרים של סולטאן 1 "איש נאה ששערו שיבה.", ספר היסטוריה מהלך על שתיים". סולטאן 1 האיש שעל פיו יישק דבר במשפחתו והחי עם אמו ביבי גדל ועם אחיו 1 הוא אוהב ספרים מושבע. התנהגותו העריצה, מטילת המורא וחסרת החמלה כלפי הסובבים אותו ובכלל זה בני משפחתו 1 מעידה כי לא כל מי שאוהב ספרים אוהב גם אנשים. עם זאת, סולטאן מקרין כבוד 1 תאב דעת ומפרנס בחריצות את בני ביתו . העיתונאית הזרה מוזמנת אל משפחתו וזוכה באמון בני הבית. היא אוכלת מפתם, שוהה בבית המשפחה יומם וליל ולובשת את הבורקה. מיבת זה היא חושפת : D 0 יו:נ;~ 5ז~ א;נכר ד o קז:יי ~ר; w ל.ם יו:נ;~ 5ז~ א;נכך ~ל?ז:יי מ;ת נ~ז ,ם~~~~ך w ז-ע~ג ~דת -~~ w ז נ; 9 ?ת 9 ר ז;ב n ת בבית-מטבחים • -T : • •• : - םי~ן~יt ר;~לים o ן~~ים ~ם י.?~;נר~~ ~ר ע.ת רם ~~י~ים ~ראש ח~צ;ת ר~~ עיר ע;כרת היית • T :•:• • 7ז;~ת ~ר- o קך~ה ה;~~~ יו:נ;~ 5ז~ א;נכר w דז:יי ~ר; w ל.ם . זכרתי לכתי ~יא צלמות T-:•:•:•••-: •:ז 1~ד 4 י ע~די . ~ם זאבה נאמנת :•:• ::• :• T •• : שה~ילה נפשי בליל •• : • : -T • • :• רפאים ואימה. T •• : T של אפגניסטאן. רווח חשוב נוסף לקורא הוא הכרת זכרתי לכתי ואד"נ י עמדי . :-ד •:•:•-:-T •ד• ההנהגה והחברה האפגנית, או לפחות חלקים ממנה. לקורא צוהר אל חיי היומיום בקרב החרבה העירונית אפגניסטאן אינה יורדת מכותרות החדשות בקאבול. ההצצה אל החיים האמיתיים של המציאות הבינלאומיות ומי שיקרא את מוכר הספרים מקאבול ייטיב להבין את ההתפתחויות הצבאיות, המדיניות והחברתיות במדינה זו 1 שכל הקורה בה חורג מן הזירה המקומית ומשפיע על העולם כולו. לא רק ארצות הברית - שחוותה מתקפות סרור בשרגירויות שלה בטנזניה ובקניה ב 1998-, ולאחר מכן בניו יורק בספטמרב 2001, אשר להן היה אחראי ארגון אל - קאעידה בראשות או סמה בן לאדן 1 המסתתר מאז, על פי הסברה המקובלת, באחד מאזוריה של אפגניסטאן - אלא העולם כולו הוכה בטרור אלקאעידה. באפגניסטאן צמחו המוג'אהידין 1 שנלחמו לגירוש הפולש הסובייטי )1989-1979( ושלימים תפקדו כחיילי אלקאעידה. לא מעט מהם חזרו לארצות מוצאם בעולם הערבי והשתתפו במתקפות סרור נגד משטריהן ונגד מטרות האפגנית ושל משפחה אפגנית וסביבתה, מספקת לקורא ידע רב והנאה צרופה. הספר מוכר הספרים מקאבול כתוב היסב והוא מלווה בייעוץ מדעי של ד"ר שאול שי 1 שלא פסח על הארת המושגים והסברת התהליכים המסייעים לקורא לנתב את דרכו בעלילת הספר . מוכר הספרים בקאבול הרוויח בכבוד רב את מקומו על מדף הספרים העוסקים באפגניסטאן 1 שזכו לאחרונה לתרגום לעברית, כולם מאנגלית. עם זאת, אין הוא דומה רלודף העפיפונים <שמכירתם והעפתם אל-על נאסרה על ידי משסר הסאליבן) וגם לא למסע של פרוונה או ראס-איוd1 שכן נקודת המכס שלו על הזירה האפגנית מיוחדת לו. לכן, גם מי שכבר קרא על אפגניסטאן ונדמה לו כי מיצה את יו:נ;~ 5ז~ א;נכר ל.ל~~~ ~ר; w ל.ם 'ט~ ב~~ ל 5ז~~ ך~;ל~ תער"ג נפשי י;ם אובי -:--:· ז-: ן~ם ל 5ז~:ר~?~ס ~ל[ :~t' ל] ~ל:ר ~~קש ~י לא יהא זה גיא הרגה T :-·· •• :• :•• לא י;ם מר ונמהר T : :• ~י ~ם דר ר~~~ד י;ם ~ry ~י ב; ~Q ~ר ~ןי;ן חרו,ירי רן יגיל: הרביניסט האחרון , הוצאת הקיבוץ המאוחד סדרת "אות הזמן" בעריכת דן שביט 2006,137 עמ' נשיר 'סייס אירי צופה אל פני מותו' כותב ויליאם נאסלר ייסס: "ידעתי: גורלי חונה; במרום רקיע מענענ. / את אויבי איני שונא,/ את אוהבי איני אוהב."": בהמשך הוא יגיד: אל"." חוק שלחני להמריא,/ לא צו מנהיג ולא אומה./ אותי רק מין כיסוף הריץ; אל המרומ'ים למלחמה."", השורות האלה <בתרגומו של דוד אבירן> חגו מעלי נשעה שקראתי את הרכיניסט האחרון , ספרו של רן יגיל. יאמר מיד: זוהי אסוציאציה פרסית. קילקרטן קרוס משירו של ייסס רחוקה מאוד מרחוב אינן גנירול בתל אינב, הגורל האירי לא תמיד מתכתב עם הגורל הישראלי וגם ההכרזה שאת "אויבי איני שונא" אינה עורבת את סף הרכיניסט האחרון , ובכל זאת, מאיר כהן גיבור הספר הוא סייס לשעבר ולמשימה שהוא מסמן לעצמו "רק מין כיסוף הריץ". רן יגיל סלל לו מסלול המראה שאי אפשר לסערת באספלט המציאות שנו . הוא הניח את ידיו של מאיר כהן על הגה המסרס המסאפורי שיטיס אותו לטיסתו האחרונה. הוא, יש לומר , מתכנן לרצוח את יגאל עמיר, ונמשך 137 עמודים מתפענחת לעיני הקוראים וריאציה מרתקת למילה חרקירי. יגיל יודע מראש שזהו מסלול התרסקות. לאורך כל העלילה הוא מציב מכוניות לכינוי אש, ניידות ואמבולנסים כמעט באותו נוהל נו מחכים בשדות תעופה לנחיתות אונס. יגיל יודע שהקופסה השחורה לא תגלה יותר מדי פרסים טכניים, אבל היא תגלה את מה שניסח ייסס בשורות האחרונות של השיר שציסטתי קודם: "רנות הרהרתי והחוור; לי: ריק והבל העתיד./ אך הבל הוא גם העבר; מול החיים והמתים". הידיעה הזאת הופכת את הרכיניסט האחרון לספר הכתוב נאזור הדמדומים שנין המציאות שאיתה אפשר , למשל , ללכת לחנות פרחים ולקנות זר זיכרון לרבין , לנין התחושה שהכרוניקה הכאילו ידועה מראש היא משל. משל על סקס החזרת החרבות לאפסנאות הדרן-קישוטית. מאיר כהן הוא חלק מתמונה קבוצתית עם אקדח. במחסנית של האקדח מצוחצחים הכדורים שחוק המכוון מכוון אותם לגופו של יגאל עמיר. תחילה רוצה מאיר לעשות זאת מקרוב, להריח את הדם. אחר כך הוא מחליט להרוג מרחוק "ויתרתי", הוא משנן לעצמו , "על המכס שלו , על החיוך המעצבן שלו , לסוכת הפגיעה המדויקת וההסתלקות מהמקום כמו גנב", מהבחינה הבלשית רן יגיל תופר את הפרסים היטב, כולל הניקור המצמרר נגן הילדים של אם הרוצח. מהבחינה המשפחתית מאיר כהן הוא בעיקר אח של בני המרפד את העלילה בעוד חתיכת גורל (השיחה שנה מעלה בני את ההשערה מדוע למאיר אין ילדים היא, בעיני , אחד מרגעי השיא של הספר הזה.> מבחינת הנוף הספר מנוקד בתיאורים נפלאים של עיר הבירה תל אינב <בעיקר הקטע על בית הכנסת החסידי ברחוב ביאליק.> כל אחד מהצירים האלה יכול היה להפוך מדרך עפר לאוסוסטרדה, אבל רן יגיל נחר נצדק רב לסמן אותם כמסלולים מקבילים נדרך אחת, שנה הרמזורים מהנהנים נצבעי התסכול. זהו צנע חלומותיו של מאיר כהן , זהו צנעה של התחושה שהמדינה עדיין מתנוססת דנם הרצח, זוהי הקורדינסה שלאורכה ממריא הסייס האירי אל מותו , וזהו גם הצנע שלאורו מתנהל • הספר החזק הזה. רוני סומק חופן מילים של בשר חם ציפי שחרור: ערבה שנייה לאהבה מבחר שירים וחדשים, עקד 237 ,2006 עמ' חשיבותו של כל כינוס נכך שהוא מאפשר ראייה רטרוספקטיבית רחבה של היצירה והבנה עמוקה יותר של רכיביה וכיווני התפתחותה. מבחר הוא מעין יציאה למסע היכרות מחדש עם האני השירי , והוא מאפשר אינטראקציה נין ההתבוננות של הקורא לנין זו של הכותב. ערבה שנייה לאהבה מאת ציפי שחרור הוא כינוס של כשלושים שנות שירה, והוא חונק גם שירים חדשים ומסה מקיפה ומאירת עיניים של נורית גונרין. ספרה הראשון של ציפי שחרור כשכולם הולכים יצא נ 1974 ניעקד', ומאז פרסמה עשרים ושישה ספרים, בתוכם ספרי שירה וספרי ילדים ונוער וכן קונץ סיפורים. המפגש המחודש עם שיריה עושה לקורא מה ששירה טונה יכולה לעשות: היא אינה מרפה, כי השלווה ממנה והלאה. מדובר נשירה, שאמירותיה המעורטלות קורעות צעיפים ופרגודים - ובבטנה חרב פיפיות של כאב אמיתי. האכזרי והקוקטי , הדמע והצחוק, ההתרסה והגעגועים, הנקמה והכניעה, ה~ימה והר;ך מפרנסים את שיריה של ציפי שחרור. האמירה החשופה, המדממת, בבחינת "כזאת אני", עונות גם דרך דימויים נועזים ואותנטיים השאובים מן הקיום הנשי. הנה אחת שנחרתת היטב בזיכרון: "אני כמו שליה; קודם נולדת ממני אהבה; ואחריה דמים,/ כי יש לי דם נרגשות./ ככה אני מתאהבת; וככה מתנפצת/ ושותתת", המילים "אהבה" ו"גוף" דומיננטיות מאוד. לפעמים האהבה היא "בשתיקה כנועה; עד הרגזן". וישנו גם וידוי חזק: "אני רוצחת אהבה ומנכה אותה". ומנגד - יש לכאורה "עונה שנייה לאהבה", שנה "הוא מגלה לה; את נשירת העץ" ואת "דנידות הרחוב; היא מתפעלת; מגילוי אהבתה.// ויש להם אומץ להתחיל". אך קשה לא לחוש נספק המנקר ובאירוניה הכואבת. גם בלאו הכי זמן האהבה קצוב: "אחר כך נטמענכ נ ri כחה; כמו עשן; של מענוות לילה". ומאחר ש"פקעות לעבה/ היא האהבה", אחת דינה להיקטל. האהבה "מגביהה עלי שררה; זדונית; קמוצת יד" כותנת ציפי שחרור. ואמנם, כזה הוא כוחה, גם בהיבטה המתעתע וההרסני: ולמרות אי הנחת ממנה, המשוררת לא תוותר עליה. ארעיותה לא תמנע ממנה לאחוז עוד קצת בשוליה לפני היעלמה ואף לברוח למרחקים עם "שבריר האור בחיקי", כי נדומה לפאטה מורגנה "יש לשבריר האור כוח לגדול" לזמן מה. אבל לא ~כדי נאמר שהזיכרון מהאהבה מאריך ימים יותר מן האהבה: "אני זוכרת ריחות/ כמו זיכרון נכפה./ מריחה ומחרחרת; ומכפילה זיכרונות". חוויית היחד הזוגית עלולה להיות מחניקה לא פחות מחוויית הדנידות. האהבה מייסרת הן בחסרונה והן בנוכחותה. כמונן שכבלים יכולים להתפרש גם כמחויבויות למיניהן 1 או כחשיפה המונעת פרסיות. לכן לעתים ס t\ :ן ו"הריקות המופלאה" לא די שכנר אינם נגדר איום, אלא אף הופכים למצרך מנוקש ולמפלט חיוני מנוכחותו המעיקה של הזולת. שוב ושוב מתחדד הדחף לעוף כציפור "חופשייה מאהבה". מחוז הבריחה יכול להיות לא פעם גם היש הלא מושלם: "הנה יש חיים טונים גם נמה שניתן; לחשוב אותם צחנה", שהיא אותו "ריח טחב מתוק; שהבתים הישנים מ::.צרים כל יום מחדש". הדמות הנשית נשירים ח;ןה את מרחקי הגעגוע ("זרות מתוקה") אבל גם כמהה לקרבת הבית המוצק והיציב, בית פיזי ומטאפורי. היא "חיה עירונית" ועם זאת מתגעגעת לנופי טבע. היא כורכת יחד 'אני', 'את' ו'היא', אשה אהובה, ,ם~ הרה, יולדת ומיניקה, רואה ונראית, קשובה ודרוכה לגוף ולמתרחש נו ובקרבתו: "אני תופסת בגופי; חוקי טבע המעידים עלי אמת/ והגוף מתבונן ני ואני נו ,/ יחד אנחנו מתמוססים". מדי פעם קולט המכס השתקפויות אחרות, קוטביות: פעם זאת אשת חשק "יסמינה; נאת מדבר; סהרורית/ בסהרה./ כמו אשה להוטה" ופעם נמשך המבט דווקא לדמות הסגופה של אמילי דיקנסון ונזירות הוויפאסאנה, שהשתיקה והעדר התשוקה מיפים אותן. בהתאם לכך , גם האמת המשוררית של ציפי שחרור נמצאת בקצוות של רגשות סותרים ומוקצנים, מכיוון שאינה גורסת את דרך הביניים ("מדי בוקר אני עוקרת שורשי זעם"), השיר עצמו הוא בעצם מעשה אהבה אינטנסיבי . הניסויים הארספואסיים, המצויים כאן לרוב, בעיקר בשירים החדשים, רוויים ארוטיקה חזקה: "הנה אני מדופדפת כספר; הוסב ת'אצבע ודפדף.; אני סוערת במילים; רוססת בשורות/ נשכבת כמו דימוי; מסלסלת בעשן; מוזה בלי פילסו; חופנת בקפלי המצאות; ועגבותי חרוזים זה לזה; עוצמה פואטית". בכתיבת השיר היא מעניקה למילים ישות חיה ודינמית, רותמת אותן לצרכיה: "אני רוקחת מילים; ומתפנקת ביניהן; כמו סימני פיסוק'.' ומהי שירת אמת אם לא "חופן מילים של בשר חם" החצובות מן הקרביים? במסתה המאלפת "ציפור חלומה" בסוף הספר בוחנת נורית גוברין את קולה המיוחד של ציפי שחרור על רקע חוויות התשתית של שירת בני דורה, ובכלל זה של שירת הנשים בארץ. בחינת הביורגפיה של המשוררת מאפשרת להעמיק את הקשב ביצירתה, המושפעת בין היתר גם מחוויות משפחתיות קשות. נבדקים בה עקבות התנ"ך וכן החותם החזק של דליה רביקוביץ ויונה דולך. מקום נרחב במסה מוקדש למוטיב הציפור , המעוגן בכפל שמותיה של המשוררת. כמה משירי הציפורים החזקים והעשירים ביותר שלה מצויים בקובץ "מרד הציפורים", שבחלקם מזכירים ממש את סרסו של היצ'קוק. באחד מהם <'עורבים') תמונה מרסיסה: "יונה תמה עירומה" מסתבכת ~נכ:ל והעורבים, כסמל גברי , קורעים אותה. בחינת גלגוליו של מוטיב הציפור לאורך השנים מביא את החוקרת למסקנה, שהמאמץ להשתחרר ממנו מצליח חלקית בלדב. בעומרה על מאפייני השירים, מציינת גובדין שהם "שומרים על איזו אי-מובנות בסיסית, ואינם מתפענחים עד תום". מציאות החיים המתוארת בהם היא כל כך קשה, עד שאין אפשרות אלא לעמעם את שהתרחש, לעטוף אותו בצעיפים, ולבטא את הסיוטים על דרך ההסוואה הכדבה'.' שירה סובה צומחת מתוך פרדוקס וקונפליקט. ואכן , אחד המאפיינים הבולסים כאן הוא המפגש הבו-זמני של הרגשות הסותרים, הצומחים מן הרקע הביורגפי. אחד מאלה הוא האשליה והתפוגגותה. ואם לדבר על התפתחות בשירים, הרי היא קיימת בעיקר "בהתחזקות כוח הניסוי , בהעזה, בהעמקה, ביכולת". בקשה אישית ז;ו;כל;ת w לא גנ;ו R ~לף iJ ז זגל~~ים ~~ים w ~ע.דף ם?~~ ףךגקךש לגד~י א;ר ם~נ;ופ;ךךי .[/ףר~ יכלנףי • : T לכ~צ ע.רףי טל ~א;ז;ןי;ת iJ ~ת;ת ל iJ ~ריא על מלים מכ.:~פ;ת -..: ··· ז במרחבים מרהיבים • • : -• T : ."" : ~Jף.~ן ךי";כי ל iJ~Vi יר ע,לף~ים ~ךח;ב;ת קך:ה ת~~ק~ לזבפ;ת ~חינף~ה ל~~ה w ל 9Gי , תד~~~ ~;כךסי דס,~ים ל ry י;ת W.ףכr ~זגע,~ה ~רא Vi ית. דק ~ך לי /Jל;ן , א; סרר א; ל~ח;ת סריץ ן~~ ~תף l]• שיריה של ציפי שחרור משדרים לא רק בתדר האישי. במתכוון או שלא במתכוון הם נקלטים היסב גם בערוצים אחרים, המשדרים ברמות קיומיות שונות. שירי המסע להודו , או שירים כמו 'מהפכה' ו'חייל בכה ברדיו' אולי מסמנים את הכיוונים ·· הנוספים, שאליהם עשויה שירה זו להגיע בעתיי יערה כן-דוד אברהם זיגמן 0 יי:ז~ל~~~ שףב לא יכלנףי לשףב T • : T w ~ז QOW:P ךז:יי א;נ;ו~ חסרנףי בכל הליכ;תי ז :ז -:· :-· ך~יר ~שףב 1 א,גי ~נ;וזגע.ט נכמ; ירח. : ז·· בצורת w;iJם wל~~ ~ע.ת ~לףי .זכ~קין; ח~יזב ~ס,ריו א.ד~ה ק,י~ית, ~;נ w ת ~~g קת ז;ול~ים ר~ים לא i ר מנשים להשיג ע.ננים נס;גים • : • T : • -: • -: אדמה בלנףי פתףרה. ז-: T : 0 : 0 T ז:י,זנכךת ר~? w ~ז;ו ע,ד:ז /J.ת~~ לי ~ת ס;ף iJ.רףפכ;t נובמבר-דצמבר 2006 הרפובליו,ה המזרחית, התייר' ומדריך הטיולים משה קריף: המזרחית: סיפורה של הקשת הדמוקרטית המזרחית והמאבק החברתי בישראל 1995-2005, הוצאת גלובס הספרייה 2005,525 עמ' ספרו של משה קריף משרטט שני נרטיבים מקבילים ומשיקים. מצד אחד נרטיב אוטוביוגרפי' הכולל דינמיקות אישיות יבן חבריה וחרבותיה של "הקשת" בתקופה הנתונה; מצד שני • ההיסטוריה החברתית של אותה תקופה. הספר לא נופל לתוך קטגוריות ז'אנריססיות ספרותיות מובהקות, אלא הוא בריקולאז' של צורות ספרותיות • הז'אנר האוטוביורגפי' ההיסטורי' העיתונאי' העיוני ועוד. הביקורת המודרניסטית תטען כי ספר זה לא עבר עריכה מוקפדת ונעדר עמוד שידרה שיארגן את הטקסט סביבו . בספר אין התחלה, אמצע וסוף, ומשום שאין כאן ביוגרפיה;אוסוביורגפיה ברורה של יחיד' יקשה על הקוראים לחוש עמו הזדהות והכרה. ואילו הביקורת הפוסטמודרנית תחגוג את שיברת הז'אנרים המודרניססיים: זאת גם תטען שאין "אמת" ז'אנריססית לכתיבת ספר שכזה, וכי דיון על מזרחיות צריך להיות משוחרר מהכלים שקבע המערב. בבחינתי את הספר ואת הצורה החדשה שהוא יוצר בחרתי להשתמש במסאפורה פרשנית-ספרותית המבוססת על שלושה עקרונות: התייר כמסמן את הקורא;ת; הרפובליקה המזרחית כמציינת את הספר; מדריך הטיולים כמצביע על המציאות ההיסטורית החברתית הכרונולוגית של הדור השני המזרחי בישראל. הקוראים בספר מתנהלים בתוכו כסוג של תיירים באותה רפובליקה מזרחית. שם התואר "מזרחית", המתלווה לשם העצם • "רפובליקה", מתייחס לתודעה המזרחית שנוצרה במהלך פעילות "הקשת הדמוקרטית המזרחית"' כחלק מהשיח המזרחי החדש. במסרגת הטיול אנו מבקרים <בו-זמנית> במספר מחוזות, אוטוביורגפיים, עיוניים, מחוזות עיתונאיים ועוד. כדי לקרוא את המבנים, הנופים ו"האקזוסיקה" המזרחית, אנו נזקקים למדריך טיולים, שמגיע דבמות תודעת הדור השני המזרחי בישראל • מדריך הטיולים מסמן את הדרך המיוחדת של מנהיגי ;דת הדור השני המזרחי בישראל' שנולדו לדור הראשון של "היהודים-הערבים" <כשם ספרו של פרופ' יהודה שנהב, ממייסדי "הקשת"), הדור השני המזרחי לא רק הצביע על גבולות ההווה ועל הדרוש לתיקונו' אלא שהוא סימן את העבר אליו התכחש ואיתר ביקש להתפייס. הפגישה בין הטראומה המזרחית האישית של הדור השני המזרחי לבין הדומיננסה ההיסטורית, עיצבה את תהליכי ההגזעה שעברו המזוהים במדינת היסטורית, הס~רה · ישראל. באותה מציאות חברתית האישית לעולם לא חיתה מנותקת מהס~רה הפוליטית. מדריך הטיולים מראה לנו' למשל' שהשיכון;הדיור הציבורי <כמסמן דווקא של הספרה האישית> יצר אפיססימולוגיה מזרחית כמעט קפקאית, למשל בסיפורו של שלמה וזאבה, שהוגדר כפולש בבית הוריו' שהלכו לעולמם: "בוקר אחד התדפק הממסד על דלתותיו ואנשי עמידר , החברה המשכנת, איימו להוציאו מן הבית ]."[ לא עזרו חייו לידתו בבית הזה ממש. אין מעמדו זהה ל'בן הממשיך' במושב, המקבל מתנת חינם של דונמים יקרים, סוחר בה במאות אלפי דולרים, ומוכר אותה" <עמ' 41(. הדיור הציבורי הפך להיות מעצב עיקרי של תודעת הפעילים החרבתיים וגם מוקד למאבק חוקתי, ערכי, תרבותי וקולקטיבי. כך' באופן אוקסימורני , התהליך ה"דמוקרטי" , שכלא את התודעה המזרחית בתוך ס~רה "אישית" חנוקה, הפך למסמן של תקווה, פעולה ויוקרה בס~רה הציבורית, בידי אלו שהשכילו להשתחרר ולדרוש את שחרורם של האחרים. בתוך כך האוטוביוגרפיה המזרחית התארגנה סביב מאבק, מחאה, והעצמה של דור שלם. דבריו של וזאבה לאחר פסיקת בית המשפט העליון באו גוסס 2002 מבסאים את התודעה הקולקטיבית המשוחררת, המועצמת והמעצימה, של מנהיגי הדור השני המזרחי: בפעם הראשונה עומד מזרחי ומדבר באופן רהוט , וממצב את עצמו כשווה בדיאלוג מול הישות הציונית האשכנזית . בפעם הראשונה המזרחי מדבר כגיבור ולא כקורכן , הוא נותן פייט . הוא רואה את עצמו כבעל הבית , הוא נכנס למרכז השיח ומכה את האתוסים המכוננים ומנצח ." (עמ 323 1(. התנועה שלנו כתיירים; קוראים, בעזרת מדריך הסיולים;התודעה בין פרקי הספר;הרפובליקה המזרחית יצרה סוג של קולנוע תיעודי-חברתי. רבגעים מסוימים שוס היסטורי · הוצגה בפנינו בלונג שהם כ 20- מיליון דונם, שייכות למדינת ישראל. כ 4-/1 מהם חולקו בשעתו ביד נדיבה לקיבוצים ומושבים ברחבי הארץ , לצורך עיבוד חקלאי" <עמ' 51(. ברגעים אחרים קיבלנו זום על ויכוח בתוך תנועת "הקשת": "יהודה שנהב הגיע לפגישות הללו חמוש במחברתו , שבה רשם כל מה שדירבנו . מחרבת זו חיתה לפחות פעם אחת עילה להתנגשות ביני ובינו , שבה קטרגתי על הרישום שלו" <עמ' 13(. ברגעים אחרים "שמענו" את קול המחשבות והזיכרונות של המספר ב'ווייס-אובר' א-סינכרוני הקול' האוטוביורגפי: "מה · המוטבע ב'פס יהיה סדר יומה של הקשת, הרהרתי , האם נשכיל להפיק את התמורות הפוליטיות הציבוריות מהפסיקה הצפויה." הרגל רעדה לי , חשבתי שהתרגשות דומה חיתה לי אולי במעמד הולדתם של ילדי" <עמ' 315(. תהליכי הגזעה יצרו את הקטגוריה המזרחית. אלו הצמידו מאפיינים תרבותיים למאפיינים ביולוגיים. בתוך כך נוצרו דימויים שליליים בשיח הציבורי' המשסרי , התקשורתי , המשפטי , הכלכלי ועוד. בנוסף, המחשבה התרבותית המוגזעת יצרה את עקרונות המשטר האתנו-רפובליקני , שלפיהם חולקו הכוח והמשאבים בישראל. הספר השתמש האוסוביוגרפית כדי לייצר · בתנועה הקולנועית תנועה היסטורית חברתית מבעד למסלולי ההגות אשכנזית. · הציונית קולה של התודעה המזרחית החדשה ערער על התפיסה שהפרידה בין האישי לבין הפוליטי. ספר זה, בצורתו ובתוכנו , שובר את ההנחות הדיכוטומיות, שיצרו דיסציפלינות מגודרות בתוך הספרות <והפרידו בין כתיבה פרוזאית, אוטוביוגרפית, עיתונאית ומדעית>. החשיבה הבינארית המאפיינת את פרויקט "המודרנה" הפכה כאן לסוג של כתיבה ויז'ואלית "דוקומנטרית" דינמית, אשר מחד לא החמיצה רגעי דרמה ומאידך השקיעה בתחקיר רציני והנביחה "עובדות חברתיות". הספר העמיד זיכרון מזרחי-ביקורתי במקום בו קפאו ספרי הזיכרון של המדינה. המחבר הניח על מדף הספרים "מהדורת חדשות" אינטר- דיסציפלינארית. זו אפשרה לנו להלך ולעקוב אחרי התהוותו של שיח היסטורי-חברתי נתון • מהפרקים שלפני הקמת "הקשת" והמחשבה על יצירת שיח חדש , דרך המאבק על המונחים החדשים כגון "צדק חלוקתי" ועד לפרק הסיום בבג"ץ, שטבע את המונחים הללו בפסיקת הדין. בסופו של הסיור , הייתי אומר שהמחבר בחר להשתמש בארגז כלים ז'אנריסטי מגוון' מנקודת מנסו של היחיד , שאינו מוותר על שיוכו הקולקטיבי. האוטוביוגרפיה המזרחית כסוג של "עובדה חברתית" >Social Fact <, כחלק מההיסטוריה אשר באה "מלמסה", העצימה את המחבר ואת קבוצתו והציבה אותם בתוך התהליך החברתי הדמוקרטי. התמונה החברתית הביוגרפית של תנועת "הקשת" יצרה סימבול חברתי שלם .• מתי שמואלוף 93% סוג אוטוביוגרפי מזרחי חדש, אשר ניסה להסביר חלוקת הקרקע בישראל: "למעלה ב מהאדמות, והאהל ל;בש צדדה על גדפי • -T '' '." T : ~י קדר; o/ ל iJ ~ל.ר ע;~ה א;נ;ן~ א;ר . ז\זה ננ~יט ד;:~~ ל /Jל;ן ~ננ:;כויך ~זגי~י , לא ן.ן;~ם . . . .. ~נ;ר;ת ~א,ן~ה מ~י :z ק;לי ןננדחיז ~י ~אן ,~ry ~ז לחנ:יל*ש, .ב;~;נ :לזי , ~יו ~עדר ,w: ז ע.ד:ז , w ~ת /J אל;:ד. · אלם · ~ו;ת מכת ~ -·:::· .. -. . "~קדם לנ:יח~ה," א,גי א;ןגר. מא,ןין ל'יר ~גיצת iJ~פ;ך . השמש תספר ל; שיר זה :· . .. -: ". ·: o/ ל ~ב iJ חרזר ~ן iJ,ה~?ז,ס ~י קדר; o/ ל iJ ~ל.ר ע;~ה א;נ;ן~ א;ר . שינה בחוץ בחג הפסחא ג'יימס זיקי לא ע;ד ס. w ~.הף~~ ~ד: ס;ד iJ .;קי~ה לא ע;ד ס. w.ה~ iJ~ח באוהל על ההר ו;:: . זה ל;גש א;ר . iJ ~וא;ת ;פלם ה;פכים לעצים. • • • : • : T ' • • :z :ז 1Jt:t ת זג :z~~rוזr~\זל ז:י~ Kח. ש ;זג :z צ 1 דת w ם ל;ד wת צ 1 דת א ryל 1 מא.~יז ן:ד, ~י ~ , זרעים ~לד :~ד:~ iJ ~וא;ת ;פלם ה;פכים לעצים. • ••: • : T •' • נ;~ה נ; w רת תר~~~סא iז . "זה, iJש~' ז;י Q ~ר ל~ ~יו ת;:;:;ק ל~~ ~דרי ;צ 1 עי " זה קדר; o/ ל iJ~ל.ר , ~י ~ק;ם ב; ס~ךץ ס;דדת, ~ע;ךךת מקהלה. w.ה~ לא ע;ד ס. כל · חק ח;גק ,o/ ~ע.דר ל~ןה. א,גי ~צ~ת ~~גיסה ס~~ית ז\~ית . זה קךד; o/ ל iJ~ל.ר : ~י קדר; o/ ל iJ ~ל.ר ע;~ה א;נ;ן~ א;ר . מאנגלית: עודו פלו ~~וים ,ת;ר~ד~ ק;ל;.סיסז זג~ח;ר. מנעד לעלות ה~וער המחשבת ··:·:·:. ----:-:-·- סא;ר מדז:ייב ~ת ~ירד . 7 י.ל,ע~ · ת;ך מח;ת IJiJ ~ים. ע.י . גי IJiJ~ה w לי גע,שות ת;ו~~;נ~ ג'יימס זיקי הוא יליד 1923 [ג'ורג'יה], סופר ומשורר , א,ג י ~ם ~~וי 1J ת iJם:~ ~ע;ד iJ ~לה ~~יסה ~ן iJ ס,ז?~ה ומרצה באוניברסיטת דרום קרוליינה . קובץ שיריו :p מ; ח~ך ,:p מ; א;ך , ~ת;ך iJ.ם:מ' הי~ן o/ ~די iJ ;~גית, iJ קבדרה ננ ryנני , הראשון , אל תוך האבן , ראה אור ב •1960. אחר כך ~ד~ך~ת ךקדרה, ל;~סת הופיעו הקבצים, טובע עם אחרים ]1962[ קסדות ·~ א,גי ~ם :p מ; iJ ~.חים, א; IJiJ ~ה ר~~ w יסם ~ת ~ק;ר iJ 'יוים ~ןם. ]1964[. ב 1965- זכה זיקי בפרס הספר הלאומי. · ב ,ן;~~;: iJ~iJ ךסךת ~~יו - ~~וים ,ת;ר~ז-~ ק;ל;.סיסז זג~ח;ר .1967 ראה אור מבחר גדול של שיריו , המכיל בחלקו :גק, ~ן ,lJי , ~ד;ש - הרביעי את הקובץ הפצצת תבערה, שב ו הוא מתאר את חורבנה של עיר הסופג-ת ןן;~י~ ; כ;ןה לד*ר ,t:t ך ש;ןג:;ת, iJ ~ח ~רעים ~לד .~ן:~ : פצצת אטום. באותה נע;ר מצפ~ות הדברים , • T : --• • • • • סע.~ים iJ ללד לא ג~עד עד:ז . שנה ראה אור הרומן שלו ,Deliveance ,]"הלצה"[ סיפור הרפתקאות מסמר שיער על ארבעה אנשי א;ר ~.זריד לכק.ר ~ע;ןם, עסקים מג'ורג'יה היוצאים למסע ציד בסירת R אנף יכ;:~ ~ד;ל , א,~ז:יי , ם~~~ שמיכתי הצבאית שע;דנה כהה T'' T '." '." ' T :' : ז • -,ה~~ iJ ךמ;גית, שאיפה ממשנת של מלא הנשימה בנהר סוער , ונלחמים על חייהם כנגד סכנות הטבע ~~פף~ה ~ · ואנשי הרים קשוחים ומרושעים. הספר הפך לרב ז;יג~~ r ל~~ · w.ש~ מכר ועודב לסרט מאוחר יותר • "גברים במלכודת" T 0 : -: •: •: "," "•, : T ' : נטרם הי;ת המלה בראשית. ' :" T -::• :• :• : ~לי~ת v ר;עים iJקם 1 ~ה ~לי בשמו הערבי. ב 1993- הופיע רומן נוסף של זיקי, י טרם נע;רה לח!וים על גףפי. ' -• -: T •• •: ."' אל היםהלבן , המגולל את סיפורו של מקלען תמהוני iJ ~ח , זרעים ~ל 1 .~ן:~ הצונח ממטוס B-29 המופל מעל שמי טוקיו בימיה האחרונים של מלחמת העולם השנייה, שורד את נחצ;ת ז;הרים הזפים ·---·: -: ל;: ~ל~ל;.סיסם iJ ~קףר;ת o/ל ש 1 ~לים וסזפףרים וארנב;ת מדבלל;ת הרפתקאות קטלנית בדרכו לה; R~ין; , תוך שהוא פצצות התבערה הנוחתות על העיר , ועובר סדרת ף~~ ~ד: ס;ד iJ ;קי~ה. T : '•,: T : -: ' -: נצלע ההר הזפזרחית. TT -:•• - •: ז • א;רם הדא הצלם שאברא בעיני רףחי • •• •• : T: '." '." '." •: -T ~ע;ןי מ~ז:ייז :p מ; מז:יי לא ~:p ~ר , iJ ך~ה ~יס;ע~~~ 9~ל;ת -iJ ~~רג:ם וה~וער וא;ר השמש גם יחד ---·:·:-: ---: עושה שימוש במיומנויות הישרדות שלמד באלסקה בילדותו ונעוריו. זיקי פרסם רומנים נוספים, קובץ יתר;ממד וייטיבד עם הע;לם. T T ' ' :•• : : • הצללים נאויר ימצא~ גדפים • : : • • -: T • T : f סיפורים, קבצי שירים נוספים, וספר מסות על שירה. לג'יימס זיקי יש קול ייחודי בשירה האמריקאית. גע,~ה, wדויוי ,~IJר~. · .ה~ח~ל זירת ההתרחשות של רבים משיריו נמצאת בטבע, לו ןנ;~ה נ; w רת ~~ק.רת א i ז ~~חי ~Q ~ן ~א;ת מ:ם הוא מקנה עוצמה מיתולוגית. יש בשיריו שילוב קסום ד:יt;א נכחדש ~ד:~ iJ קבדרה ~מק ננ ry.~י~ של יסודות נרטייבים והגיגים מיסטיים, עוצמת אמירה ~כף ~ד: ס;ד iJ;קי~ה. :zw ל :p גף ~ש ודקויות תובנה. ע.פ נובמבר-דצמבר 2006 'נעת נעילת 'שער משח יצחקי הרהורי קריאה בעקבות הרומן פני המקום של דורית פלג .,, א חשבתי על אלוהים עד שראיתי אותו. מולי על הספסל באוטובוס" <עמי 9(, כך' בנסיעת לילה בקו חמש בתל אביב, דברך הביתה, ללא תמררת אש ועשן' פוגשת דינה גיבורת הרומן פני המקום את אלוהים, מכניסה אותו אל ביתה ומדריכה אותו בשבילי העולם הזה. במסע זה על סף התהום מאירה נוכחותו האנושית של אלוהים את עולמה, ההולך ומתאיין' באור אחר . כבר בעמודים הראשונים של הרומן היפה והמוזר הזה, חשתי במשהו שרולאן באות' קרא לו "חוויית עונג", אך לפני שאכנס לעובי הקורה ואנסה לעמוד על מרכיביה של החוויה הזו בקריאת הטקסט, הייתי רוצה, לשיטתו של באותי, לדחות את סיפוקו המיידי של הקורא, ולהקדים ולומר כמה מילים על נסיבות קריאתו של הספר' שכן יש קשר בין הדברים. מדי שנה, בערבו של יום הכיפורים, אני מהרהר ביני לביני על מיני שערים הנפתחים לנפש כדי שתוכל לצאת מגבולותיה, לשוטט אל המקום ממנו תוכל להשיג את מהותה ולעמוד כבת מרון בפני בית דינה, ומשם תחזור - אם תחזור - לשכון בשלום ובאמת עד למסע הנדודים הבא. כשגופי חש כי הנפש מוכנה ומזומנה למסע, אני מתעטף בשתיקה ומזמן לה מסלולי שיטוט, צלילה והמראה מתוך דפי ספר: מתחיל ניבל נדריי' ממשיך ב'אבינו מלכנו' חננו עננו.""' פונה לילפני שער החוקי של קפקא, משם צולל ליגילוי וכיסוי בלשון' של ביאליק, מתעכב שוב ושוב באחד מכתבי ברבר ובתוכם תמיד המאמר 'על הדרך' מתוך 'המעורר' ומקנח בסיפור מתוך ספר המעשים של עגנון. השנה שיניתי מעט ממנהגי' ובשחרית יום הכיפורים פניתי לקרוא את פני המקום לדורית פלג. מתוך הקריאה של היום ההוא, המיוחדת במינה, אנסה לפענח את 'חוויית העונג', זהו ספר שיש בו תמהיל חידתי' מדויק ואמין של כאב וחיפוש מרפא, בוטות ועדינות, עליבות ויופי' עצב גדול והומור' בדידות וחוסר ישע, המוצאים נחמה ומרגוע במקום שעדיין' אולי' אינו פגוע - ביל.ד הלשון עשירה ומדויקת בכל משלב בו בוחרת דורית פלג לתאר את המקום ואת פניו <שני שמות עצם שכל אחד מביניהם ניתן ליותר מפרשנות אחת>: את הבהיר ואת המעורפל, את החשוך ואת המואר' את הדמוני ואת האנושי . פני המקום לדורית פלג הוא רומן של כפירה גדולה, ובו-בזמן אחד מהרומנים הרליגיוזיים ביותר שנכתבו בשפה העברית. נוכחותו של אלוהים בעלילת הרומן כאנטי-גיבור - כדמות אנושית בודדת, חסרת אונים לנוכח עולם שאינו נשלט עוד על ידי איזה סדר גדול' שאין בו השגחה אלוהית אלא מקריות כאוטית, סבל' רשע, שרלטנות, חוסר-אונים, זרות ובדידות - מעלה שאלות חריפות על משמעות ותכלית הקיום בעולם שניטלו ממנו האמונה והתקווה. באופן פרדוקסלי' דווקא ריקון תכונות ה'כל-יכולי, ועיצובו של אלוהים כבן אנוש ("כפות הרגליים החיוורות שלו נראו משונות בעת שהונחו זו אחר זו על האדמה החולית של השדרה", עמי 192( החווה את תלאות הקיום בעולמנו זה: היותו של אלוהים, "כמו כולם" <עמי 12(, חשוף, בודד ומועד לגעגוע, הם העומדים ביסוד פעולתה המכרעת של דינה, גיבורת הרומן. הם הגורמים לה להכניס אותו לביתה ולעולמה, מקום שבו אף אחד' כולל אלוהים, "לא באמת מרגיש שהוא חוזר הביתה" <עמי 12(, להיות לה שותף לגידול ילדה האהוב, להתקרב אליו קרבה אינטימית, המבטלת אמנם את 'יראת הכבוד' אך מאפשרת לראות באספקלריה את העצמי: היינו' אלוהים משקף לאדם את עצמו' ובכך מוליך אותו אל עצמיותו ואל הכרתו בדבר אחריותו של האדם לגורלו ולזולתו . המסע הזה עם אלוהים מאפשר להגיע בסופו של יום אל אותנטיות קיומית, לאיזה 'אף על פי כן' ולהכרה בכדאיותם של החיים. פני המקום משוחח עם יצירות רבות. חלקן היו בתודעת הכותבת אלה ומחבריהן נמצאים בדף התודות. חלקן' אני מניח, נכחו באיזו ידיעה שאינה יודעת: ואחרות הן ודאי תוצר הפרשנות הפרטית שלי . נפשי שלי יצאה לשוטט מתוך דפי הרומן בנתיבים המתחקים אחר דמותו של אלוהים לכל אורך תולדות האמונה בו . מרתק לבחון את אופן עיצובה של דמות האלוהים בספר הזה בהשוואה לדמותו בתני,ךי כמו גם לדרכי עיצובו בחלק מאגדות ומדרשי חז"ל. אך מה שגרם לי כמעט לקנאה, ואחר כך לאיזה עונג ותובנה אקזיסטנציאלית עמוקה, הוא האופן שבו מצליחה דינה, גיבורתה של דורית פלג, להתגבר על כל המכשולים שעמדו בפני גיבוריו של קפקא, ובהם האיש מן היישוב בסיפור 'לפני שער החוק', אשר לא הצליח עד יום מותו להיכנס מבעד לשער החוק - שער שהיה מיועד אך ורק לו' מתברר' אך ברגע שהגיע, לבסוף, לידיעה הזאת <מפיו של הזקיף הטטארי מטיל האימה>, נסגר השער בפגיו לעד • דינה של דורית פלג מבינה שלא תצליח להיכנס אל שער החוק, אל הפרדס, כדי להבין את פשר הבריאה, לחוות את המקום שאין לו ראשית ואחרית, להבין את תכלית הקיום והמעשים, לעמוד על פשר הסבל והכאב הקיומי: ולכן היא מושכת את אלוהים אל מחוץ לטריטוריה שלו' ומשכנת אותו בטריטוריה שלה. במקום שדינה תיאבק עם זקיפים טטאריים ושאר מלאכי שרת ומלאכי חבלה, היא נותנת לאלוהים את ביתה - והאם אפשר באמת לקרוא לבית הזה, הארעי ותלוי-על-בלימה ככל שאר הדברים בעולמה, בית? - כנמל-בית לשיטוטיו: כפועל זבל בעיריית תל אביב, כמובטל' או כ"איש קדוש", מעין באבא-בובה, בעיר הקודש. וכך הוא לומד להכיר 'מקרוב, לאן התגלגל העולם שברא <אם ברא>, ולהבין את חוקי הכאוס הנמצא מחוץ לשער עולמו - להכיר את המקום אליו גירש את האדם. עיצובו של אלוהים בדמות בן-אנוש וכאומן מוכר לנו ממקורות רבים: בדידותו של אלוהים הרי הביאה אותו' כידוע, לברוא אדם ולנטוע גן: ובאחד מסיפורי הבריאה <בראשית )'ב אלוהים מתואר כיוצר בח"מר וכנוטע. בפרק אחר' אלוהים <בדמות שלושה אנשים> מתארח באוהלו של אברהם, ונעלב ממש כאשר שרה צוחקת לבשורתו כי לעת בלותה 316 ייוולד לה ילד <בראשית .>ח"י מיד אחר כך הוא רוצה לחסל את אנשי סדום שרשעתם גדשה את הסאה, ואברהם נושא-ונותן עמו , ואף מצליח להשקיט את זעפו ולמתן קנאותו . מפאת קוצר היריעה אביא רק שתי דוגמאות מספרות המדרש והאגדה. בראשונה, מנסה המדרש להוכיח כי אלוהים מצוי בבית הכנסת ואף מניח תפילין <תלמוד בבלי , ברכות ו' .)א"ע השנייה מצויה במחלוקת הידועה בעניין תנורו של עכנאי. רבי נתן פגש באליהו ושאל אותו מה עשה אלוהים בזמן המחלוקת והעימות בין ר' אליעזר לחכמים, ואליהו משיב "חייך ואמר , ~צחףני בני , ~צחףני בני."" <בבא מציעא, דף נס .)ב"ע היינו: מרגע שניתנה תורה לידי בני אדם, כל ההכרעות, המעשים והתוצאות - בידי כבי אדם ולא בידי שמים. הדוגמאות הללו , ועוד רבות אחרות, משקפות דורית פלג את דרכי השיח האפשריות <וכנראה רצויות> על פי עולמם של חלק מחכמי המשנה והתלמוד: שיח בין אדם לאלוהים קרוב, אנושי ובעל חולשות כמונו • מה שמאפשר , באופן פרדוקסלי , לשרוד בעולם כאוטי שאין בו השגחה - ודאי שלא אישית - אך ניתן לדבר בו עם אלוהים, להתווכח עמו , לנהל משא ומתן שיוביל , בסופו של דבר , להכרעות ולמעשים שיהיה בהם ההד האלוהי. מה שאולי יצמיח את האנושי , ואת האחריות של אדם לזולתו . הרומן פני המקום מעמיד למבחן את המושג 'השגחה פרטית', הבחינה, והערעור , מעוצבים באופן ספרותי על ידי הובלת הקוראים ברחובות תל אביב ובבתיה המאוכלסים אנשים קשי יום - ביניהם קבצנים, של מערכת מוסרית פנימית באוסף חוקים חיצוניים המועדים להתאבנות. לעניין זה ניתן למצוא הד בספרות התלמוד , בין היתר בשאלה עד היכן כיבוד הורים. האגדה שמוליכה את הקורא באמצעות הבוכרי מאשקלון - דמא בן נתינה למסקנה כי עשייה מתוך קוד מוסרי פנימי גדולה יותר מאשר עשייה שמקורה בציווי , מסתיימת בפסיקתו של ר' חנינא כי "גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה" <בבלי , קידושין , דף לא ,)א"ע אך דווקא הנחרצות שר' חנינא נדרש לה, מלמדת כי היו לא מעט שסברו שגדולה יותר עשייה שמקורה מערכת מוסרית פנימית. היינו , גדול מי שאינו מצווה ועושה ממי שמצווה ועושה. זונות משועבדות לסוחר בבשר נשים, בעלי מכולת שכונתית עלובה, לבורנטיות של קופת-חולים. את המסע הזה עובר הקורא יחד עם דינה, גיבורת הרומן , המחליטה לוותר על מקום עבודה ופרנסה משום שהוא תובע ממנה לוותר על מרחב וזמן אנושיים ועל אימהות לטובת חברת היי-טק: ועם אלוהים, גיבור המשנה <או האנטי-גיבור> של הספר ,המפוטר אף הוא מעבודתו כפועל זבל בעירית תל אביב ונותר מובטל , לאחר שחדל גם "לקרוא" עתידות לבני ירושלים. דינה תובעת מאלוהים ספק מתוך בחירה, ספק מחוסר ברירה, נע אלוהים של דינה בתרך הכאוס יחד עם ברואיו עד התובנה הסופית • כי העולם הזה, שיצא משליטתו , ימשיך להתנהל בלעדיו יחד עם חוסר הנוחות שחשתי לעתים מהלשון הבוטה המופנית לנמען האלוהי- הארצי , הרי אלוהים בדמותו האנושית ועיצובו - כפועל זבל , כבן זוג החי עם אשה בשר ודם, כאב חורג לבנה נירי , כמאזין להרצאה של מחזיר בתשובה, ובהדהוד והקבלה של זהויות בין 'אב גדול' לאביה של דינה - עורר בי אהבה גדולה. התחפושות והמסכות האנושיות של אלוהים איפשרו לי כקורא להיכנס אל המרחב הזה, המוגן והלא- מוגן בו-זמנית, ולנהל דיאלוגים משלי עם תשובה לקיום העלוב של ברואיו . לעתים היא מבקשת, כמו כל שאר האנשים המאכלסים את דפי הרומן - ואת עולמנו - שיתערב לשינוי: שיציל , בעזרת נס או קסם, אנשים מחורבנם, או יקומם אותם מהריסותיהם. אלוהים לא רק שאינו נענה לתביעה זו של השגחה פרטית ומתעקש שלא להתערב, הוא מגיב עליה בכעס - לעתים בזעם אין- אונים <"מה רצית, אמר - שאני אמסור את העולם לכביסה?", עמ' (, 31 ספק מתוך בחירה, ספק מחוסר ברירה, נע אלוהים של דינה בתוך הכאוס יחד עם ברואיו עד התובנה הסופית - כי העולם הזה, שיצא משליטתו , ימשיך להתנהל בלעדיו . תוך כדי כך , הגיבורה, ואנחנו איתה, מובלים להכרה באי-קיומו כישות משגיחה, מחוללת גיסים, מתקנת פגמים ומתערבת במצעד האיוולת האנושי , כפי שהיא ועוד רבים אחרים היו רוצים שיהיה - באורח שיסיר את האחריות האישית מעל כתפיהם ויעמוס אותה במקומם. במילים אחרות, יחליף את כינונה אלוהים. זה שברומן , זה שבספרות המקרא וחז"ל , וזה הנכנס לפעמים לביתי שלי , אך בשונה מאלוהים של דורית פלג, אצלי הוא לפעמים מגיע מחופש בדמויות של נשים. דורית פלג מוציאה את אלוהים מהפרדס שאליו נכנסו ר' עקיבא, בן עזאי , בן זומא ואלישע בן אבריה <בבלי , מסכת חגיגה, דף יד' ,>ב"ע ומורידה אותו אל רחובות העולם - בחלק מפניו , הגיהינום - התל- אביבי , כדי שיכיר מקרוב את ברואיו הבודדים, הנאנקים, הנעשקים. היא מוליכה אותו ללא רחמים להתבונן בשרלטנים המציעים מקסמי שווא בשמו ובשם תורתו . דומה לפעמים כי דינה, הדמות המרכזית ברומן , היא גלגול מודרני של אלישע בן אבריה, הוא "רד:rא"ה שקיצץ בנטיעות משום שלא יכול היה לסבול את הפער בין האוטופיה הגלומה בתורה, באמונה באל , לבין המימוש המעוות שלה במציאות. מושג 'המקום' <על שני מובניו: זה הרגיל, וכמובן גם כאחד מכינויי האלוהים> מעוצב ומטופל ברומן באופן שממשיך , מרחיב ומעמיק את מסורת הספרות העברית שעסקה בנושא זה. תל אביב, כמקום נושא משמעות, זכתה לטיפול על ידי יוצרים רבים בספרות העברית. המשותף לחלק מהסיפורים, ובהם זה של דורית פלג, הוא עיצובו של המרחב התל-אביבי כגיהינום או כשאול תחתיות, וניכר בו ביחס הזה שיש בו רגשות מעורבים של דחייה ומשיכה, אהבה ושנאה. תל אביב מעוצבת בסיפורים אלה כמקום ללא סיכוי לגאולה, לא למקום ולא לאנשים <שהם עצמם אינם נותנים לו את הסיכוי>. הבולט מכולם בהקשר זה חגית בת אליעזר זמן פיוס הוא יעקב שבתאי ביזכרון דברים' ו'סוף דברי. אם קיים סיכוי לגאולה בספרים אלו הוא נמצא מחוץ לתל-אביב. לעתים בגליל או בעמק, לעתים, בדמותו של יל.ד 0 0 אצל דורית פלג מצאתי שילוב מרתק. גם כאן , ספק אם הגאולה נמצאת במרחב האורבני. ואולם הוא איננו גיהינום בלדב. יש בו רגעים של חסד: רגע של הארה מול סילונות המים, במקלחת רגילה של דירה רגילה בבית משותף רגיל שברגילים. בהושטת-יד סולידרית בין נהג משאית זבל לפועל. אך רגעי החסד השלמים יותר מתקיימים מחוץ לעיר , ביציאה ליישרה". רגעים אלה נמצאים למי שיש לו <לה> עיניים לראות את המופלא. רגעים אלה ניתן לכנות גם כרגעי קדושה . קדושת החיים. אך באופן מודגש יותר לאורך הרומן , הגאולה, התקווה והנחמה מגולמות בבנה של דינה, הקרוי נירי • הניר שלי <נושא השמות ומדרשי השמות ברומן , כמו דינה, שמה של הגיבורה, או שם שכנתה של דינה, גברת גוטקינד • בת האל , ועוד , ראוי לדיון נפרד>. תכונות הניר , השדה, המרחב הפתוח, יחד עם כל מה שילד קטן מהווה עבור אמו; המקום הפתוח עדיין של הילדות, הלא מקולקל , שם המופלא תמיד אפשרי ולגמרי לא מפתיע, הם-הם הסיכוי לגאולה. בסוף מאמרו יעל הדרך' פונה יוסף חיים נרנו אל בן ישראל בקריאה דרשנית שהיא מהדרשות המודרניות הגדולות ביותר בתולדות העת החדשה: "."שמע בן שבי ע.צי תאנה אלה .. : .• : .• : ·· ז ". ~ט~נ 1 :סד ;ת;א~ ~:גיב ~W. נכף ~חיו ~ריח;ת ~.זכק.זכק ז:וקו;ת לא היטבנ 1 אחיזה תחת תאנתנ 1 ••-::-•T-- :•יז •• ר 1 ח;ת ז;יש 1 ק;ת ןך;ת T ~,זר 1 א;נכנ 1 ~ל ,זר;ע;ת א,סוים סע.~ים ע;ןם :סד ה;~ים ~ר 1 ס iriJ לה עד~י ~ר;ע;ת ח;~ק;ת ~נו;ת ~ך:ם WiJ ת;ק םיpז~~ ן rywזר ~ת ר~ wת ד Viיק;נכינ 1 יכ;לה ל;מך נגוזא 1 ת :T-ז-: הי 1 לי נע 1 רים • : • T :P~iJ ~ם ח~ק א;ג:וי ~ין ~ליו iJ ח;ף ס:ה ~ר 1 ש דר 1 ל.י ךלא ~ט i ש ~ל;נ;ת השמש היתה ידיד 1 תית לאדם -:•: 0 ד : ד :•TTT 0 א; ל~ח;ת ~ר ס w~ב 1 היינ 1 ח;גגים את עצמנ 1 •• : -:• :• • T ~~v/ס 1 ת iJ ה:~ה ה~~~ס ס;נ:יה Rלה 1~חירה 1 מבסחת :פי;ם המחר ···:--: -ד iJ ח;ף ~דג iJש~~ .~~Q רה iJ ~מן :p ש;ךד זיי~רים ~~T זרי :ן R ר ~~~V/ י ~ת סנו 1 ת iJ~ע 1 ךים R;iJ רה הנגדיד 1 ת פשתה זrגנ ישראל , שמע בן הצער , שא ראשך • ויינשאו פתחי -: 0 : TT T עולם, tt ל מנוחה ו tt ל הונאה עצמית, תהי איזה שתהיה, tt ל יראה מפני כל תוצאות, תהיינה מה שתהיינה, tt ל קורט של שקר ורכות הלב, הלאה עננים, צא מנקרת הצור , הסר מעליך את הכף, גשה עד הערפל , עלה לפרדס, ראה את פני ההוויה, השג את מהותה, את :p רקמת ~לדי כבודה, התקדש .•." 0 iJ נו;ם לא :ו w יג:וי ד~ר משמע 1תי: לאחר שסיימתי לקרוא את פני במוצאי יום כיפור , • T : ז-:- :-זז לא מצאתי אהבה חדשה • TT המקום, חשתי שדורית פלג הצליחה לממש באמצעות הרומן את קריאתו של יוסף חיים נרנו , ויחד עם דינה חיתה נפשי במסע התבוננות, התעוררות וחשבון . ולהן , ולשאר הנפשות הבדויות והלא-בדויות, תודתי. • ורוית פלג: פני המקום, ערוכת נרעה מנהיים, הרצאת זמורה יבתן, סדרת עמודים לספרות ערבית 463 ,2006 עמ' ד"ר משה יצחקי חרא משרור, ראש החוג לספורת ומבע יצירתי במכללה ע~~ו ~~ךב סדר iJ נו;ךד :P~Q ך ק~י~ה על iJה;~ י;~ית ~ה א 1 כל לע,ש;ת :p ךי ל iJ ~יל ~ת סלקיק iJ ס~ים מגה מסכנת שכחה מחלטת האקדמית לחינוך ארוגים, עררך כתב העת לספורת ולאמנות של - : ז- :• :• : .•" T המכללה, 'קר נסרי' איריס שני מתוך כרוניקה אסוציאטיבית של קשר ופרידה לד"ר איתן ל. 0 0 א.גי י; w דת צל iJ~רכ:ם w דג אביב של חזפה ףדבש נגר על העיר ז• ." •ז -: • ז - ז · ~גים ~ל ~גים. םי.ע~~~ םי~[/ א; q ןים ~~. ~ינף. :p מ; ~ל 1 :ה ~~.~רת w~~:p סה צל ע.ז לימ;ן . א.גי ל;ס~ת f ~רית ס~~כע צל iJ ~~סה סד~ה w דג ~נכ l] ת ל~ר;ן , ~,א ry נף יכ;tכ..ק~~~ "iJ~צ 1 צ ס~ד~לי" ~. זהף ס?קיק א.י~ר ~Q~ךת w ~צם ר~י.ז:וי כ 9, ךט w ~כ;ל ל~גט ~ת iJ זגס.~ב;ת רצ~~יו א.יד f ררה ~לא f ע~ק WQiJ ~ה ~1J ת זג iJ ז מקריגים 9 ךט j2 ~ןי צל י~~ ד~ר;ת .ה~~יג~~ ל ry י;ת מף~ן לקראת iJ.ת;א~ מתפללת לב;א הרףח;ת נכדי :•• T : •: •: -: • ~נכה ~יש ~קצ;צ w זג~יר ~ת ~מ;ת ~ל סא.י~רים w ~ע;ןם ךי;ךצ ז:~~ i] ם ~~ים ף?~ז i] ם ה; 7 ~ים. הףסt.עי'ש ללא-אשה ויעבף את .זrמד TT •: -• T" : T :•-: א.גי ל;ס wת 7 ג ~~זז , ~מרנכ לי ~צם ~ת iJ ri~~ ~P. ~ר w ל iJ ~~סה iJ היא "היא ח; wדת w היא ל.ידי מקגת". והיא הלכה עלי יחידה. T • : -T T : • • : ~נכה ~/J גק א;.ז:וי כס. w~ה w ל iJק; 7 נ;צ ף?~נכע א,גי ~מ?~לת ה~~~ ~ל iJש~~. מאז שכחתי את .זrמש T : •: 0 : -T T •• f ~ל נכ~ iJל~~~ ~ryQ ךךת גיד w?פ 1 וך";ת ;מ~~ס 9 ~ירה ז זז בכאשר פחם וחלב ח;לפים בי. • :· : :• -:-:· ל~ר;ת iJ ~ךסק ס~ח.ר ר~~~ ל;מר iJW~ש 1 ף ~לה .ה~: אתה ת;לה באףניברסיטה T 0 : •: 0 T •: T את הנכרזה הרפףאית שהראית לי אמש. :• ."" " T •• : •: •: 0 : T TT : -:• ז; חיתה הפעם הראש;נה ד : ד "TT ה 9 כרנכ לי ~ק~ידה ;ר~~ w ל ~ל ~"1 ר "~ר 1 ר w~י w הף "גק א;.ז:וי 9f ךט. בא.גי ~Q רסרת ~p ~ה מא.זי~ה f גב ק, w ב לא ה 9~קז:רי 7~~1J סר~ל.י ד w י~ה דא;.ז:וים. אבל איני מבינה מלה. -:T 0 : י TT • ה~~ . זה w:P א.גי נ; w את ם:~צ~צ~ ~ת זכ~ Q ~ה iJ · ~נ:י~סלת א.ליג היא ~~ילה ~י ע. i ר;ן צד 7 ה;ן~ה ס,ן~ה. w:P א.גי מ~י~ה 7כ r. ר א;נ:יג כנכע.ר 1 ~ה איריס שני היא ילידת תל איבב 1975, בעלת תואר שני בספרות עברית ~נכה א;ןגר לי f"ך/ 1 ך ~ד~ךש ן~;ל~ , מאוניברסיטת תל אביב וקלרניסנית בתזמורת "ז:רך~י א.:זה ק,טע מ~וךיק, "ד~ 1 ק w:P א.גי ~Q. ~ם ?דגר ~נכר כ~~ד , מגיעה אשתי לשעבר נכדי לרא;ת ·:·::· דד :· ז · ·· : ~ת iJ נכע,רף~ה, ה;ל~ת ף~ ry ל~ת f ~~ז:רי ל~.ז:ויד". וצל ~ר ג~נכב fסק w ר ~צט ~ר~י , הפה זה מדבר וזה בא. T :•: •• -: "."•• • א; 7וךלף~ין , ה~ה "זה לא כע.לי ל.~.ז:ויד ~דגר והפה ז; לא אשת; לעתיד מגיעה. T " -" T ".": • ••• : נובמבר-דצמבר 2006 התרגום כתיירות מבחר אישי של שירה מתורגמת, לא רק על ברלין שמעון לוי N חרי כארבעים מחזות, עשרות קטעי פרוזה, מאות שירים, ומעשיות האחים רגים, שתרגמתי מרגמנית, הבנתי, באיחור קל, שהתרגום הוא דרך ללמוד כדי להבין. אתה חייב להפנים משהו , לעבד אותו ואז לעצבו מחדש דרכך. עתה בברלין אני מנסה לראות את העיר ואת הארץ ואת מה שקורה בה גם דרך עיניהם של משוררים, רובם מתים. אבי נולד בכפר קטן בהסן , אמי - בווינה. עד גיל חמש גדלתי בירושלים המנדטורית של שנות הארבעים ברחוב אבינועם ילין בשכונת גאולה. דיבור ברגמנית ברחוב לא היה מקובל באותם ימים, משום מה. אפילו ברחביה היקית היססו קצת, כך למדתי כאשר עברנו לרחוב סעדיה גאון על גדות עמק המצלבה, כשדירתנו בגאולה נפגעה מהפגזה. הורי דיברו ביניהם רגמנית בבית, ועד היום נוח לי לשמוע את השפה הזאת. כאיש תרבות גרמניה, שקרא וציטט למכיבר מתוך גתה, שילד , היינה ותומס מאן , הקניט אבי את אמי , שדיברה וינאית, בטענה שאוסטרית היא בכלל רגמנית שגויה. אבל במבטא ההסי של אבי משמיטים לעתים קרובות את סיומות המילים ולכן מטושטשות גם ברגמנית שלי ההטיות המסובכות של היחסות ברגמנית, האקוזסיב, הגנטיב, הרטיב והנומינסיב. גם לכן נסעתי לברלין , כדי לשפר את הדקדוק ואת הכתיבה שלי בגרמנית. גם דרך התרגום. קורט טוכולסקי משורר, עיתונאי, סטיריקן ומבקר יהודי )1935-1890( "לא, גרמניה אינה מעל הכל ואיננה ניצבת מעל הכל לעולם. אך על אף הכל היא ארצנו • כן , אנו אוהבים את הארץ הזאת. ועכשיו אומר לכם משהו: לא נכון שאלה הקוראים לעצמם "לאומיים", ואינם אלא בורגנים-מיליטריסטים, ניכסו לעצמם את הארץ הזאת ואת שפתה: ולא נציג הממשלה בחליפתו ולא מפקח החינוך וגם לא האדונים והגבירות בקסדות הפלדה הם לבדם גרמניה. גם אנחנו כאן עדיין. אנו בזים לדגלים - אך אנו אוהבים את הארץ הזאת. וכשם שהכנופיות הלאומיות רועמות מצעדיהן על פני הכבישים - באותה הזכות, אותה גליון 316 זכות עצמה שמורה לנו , שנולדנו כאן , שכותבים ומדברים גרמנית טובה יותר מרוב החמורים הלאומיים - באותה זכות עצמה אנו תובעים לעצמנו נהר ויער , חוף ובית, עמק והר • זוהי הארץ שלנו • יש לנו הזכות לשנוא אותה כי אנו אוהבים אותה. גרמניה היא ארץ שסועה. חלק ממנה הוא אנחנו." הייקים בארץ (כולל אמי שאיננה יקית גזעית, לדעת אבי> היו קשורים בטבורם הרוחני לתרבות גרמניה. תרבות גרמניה חיתה שלהם לא רק משום שהיו מעורים ומעורבים בה, אלא כיוון שהיו מיוצריה הפוריים והמאתגרים ביותר • הסופרים, המוסיקאים, אנשי התיאסרון , הציירים והפסלים, בעלי הסורים המושחזים בעיתונות ומבקרי האמנות היהודים לא היו תמימים. הם ידעו שלא אוהבים אותם, בין השאר דווקא בגלל השפעתם העצומה. אך עד עלות הנאצים לשלטון הם הגדירו באירוניה חלק מהאנטישמיות הגרמנית כ"רשעות טובה וותיקה". עמוס אילון מתאר להפליא את האהבה הנכזבת הזאת, את ההומור ואת האומץ של יהודי גרמניה במאבקם להתערות בתרבות עשירה ומגוונת שחלקם יצרו במו כישרונם, ורובה עוינת אותם. אבי תמיד אמר שהשואה היא מוצר גרמני אופייני , ש"זה לא היה יכול לקרות בארץ אחרת". הוא לא אמר ש"המוות הוא אמן מגרמניה", כמו פאול צלאן , אבל אחרי נסיעה אחת לבית מגוריו בילדותו מעולם לא חזר לשם עו.ד געגועיהם של יהודי גרמניה (ואוסטריה> למולדת הישנה בצד אופני ההתערות המיוחדים שלהם בארץ ישראל הפכו אותם לקורבנות במובן זה, שאין דרך לתקן עוולות מן העבר , כי הוא עבר . אלפרד ליכטנשטיין משורר אקספרסיוניסט, נפל במלחמת העולם הראשונה )1914-1889(, אין <כמעט> גרמני שאיננו מכיר את השורה "רק מי שיודע געגוע, מבין מה אני סובל." ~;ןרים זזר;ת ~,א י ס;~ב ללא ~ש;ט חלףלים הם ה~זמים הנכר~זים :פמ; גיר :-... -ד . -ז :•.':. ,ן;ז~ ~ולין ;;לי , ה; 77 ת, q ל;ם א;~יףם, דק ~י w זפ~יר ~:זגףעים, י;רצ ~ה א.~י ס;~ל אדיך קסטנר סופר , וסופר נפלא לילדים ולנוער )1974-1899( גדלתי על ספרי אדיך קסטנר בתרגום העברי הנפלא של אלישבע קפלן , וכן של מ"ז וולפובסקי ואלתר איילי (אינדמן> בעריכת אברהם שלונסקי • דני מ 35 כמאי , אמיל , גוסטב, דינסטג הקטן והפרופסור היו חברי ילדותי . אני זוכר קטעים שלמים מהספרים האלה, ובמשפחה אנחנו עדיין מנהלים חידוני-סרק (כי ברור שכולם יודעים את התשובות> בשאלות על פוני היטכן , על מי נאמר ש"לא אחר שמו אלא שמו הוא אחר", מי אמר למי "לו היה זה למצער כדור תותח", או "היישר נוכח פניכם", גוסטב גויס כצוללן , או נפל בסטלינגרד , או הצטרף לס"ס. רק מאוחר יותר הכרתי את קסטנר שחיבר את פכיאן, הרומן שאולי לא היה חד משמעי די הצורך בתקופה האפלה ההיא. במוזיאון קטן וחביב בדרזדן מנציחים את קסטנר , גם את מי שכתב את השירים המלנכוליים והסטיריים. פנטסיה על מחרתיים . :ש ~~ולין 20100 ~.סי זגר . זונ ףז;נל;נ;ת, 6300 ך;פאים ף 8400 ס:פרי-נשים 0 • T •• T -: 117000~V? ~ח;ת ז;נ~ד:נ;ת ז;נאד o/.~ry יף לסן דיר;ת. ףכש:פרצה המלחמה הנאה ::• ז : ז - ·: זז -ז - ~ר ~ין לסן • ס,~ל • לא! די• הנשים אמרף - t -: T • ךנע.לף ~r:זים, בנים ףבעלים • T : 0 T • T • ס Tזק•ס T זק ~ת;ך :נכ:ת. :נ~ם קרי~ה ~~9 ~ךים ~~לה ~V?זפל~ת ? :נ~ם i] ם ז;נל~דים ךכר ~ה א; דק ~ד~ים ?הל~~ ~ולין היא ז;נ ~ז חן ~זקטף, ל~~ סא.רצ;ת ~ 4500000 ~ג.י ~ןם . ת~,ד ןדק ~32000 מ,זידים ~~חידה 99טי 9 .טית מףל ~.סי ~ל :נק~י~ים ן~ס,זף כ~ד:ם ~זגקל;ת ושלפף החףצה את הברנשים. אז מה לחש . ב? -:--T 0 T : --0." T -: T : בשדרת אונסו דן אייכן בשטגליץ ניצב עדיין 'צבוע יפה מחדש בכתום אדמוני' הבניין שאליו נאספו - ובו חושב ערכם הכלכלי המדויק של א;נכם ח V? ~יבף צל :נ~רר: - בגדים, נעליים, משקפיים, עטים נובעים, ארנקים ושעונים של מי ~ל ~י ~~קד כ~?ס~ה :נזאת: שלא נזקקו להם עוד מעל שמי אושוויץ ובירקנאו • בשבתון שלי אני גר א,ד;ג.י :נכדק ן~ל.י :נזפע,~~ה, קרוב מאוד לשם, בשכונת ליכטרפלדה ורסס, שהופצצה קשות בידי גנרלים ושרים. • T : 0 T :• :• ~ר ~V? ~רף לסם הבריטים והאמריקאים, בגלל מפעלי תעשייה שהיו שם. לשטגליץ נסע קסטנר בחשמלית שאיננה פועלת עוד כיום, כפי שסיפר באחד מ"הרהוריו" אבמיל והתאומים, כדי לשוח ולפוש, רמז קטן לזעיר- בורגנות, גם של עצמו. שטגליץ היא רובע מגורים של המעמד הבינוני, פחות או יותר' מקום ירוק ושלו בדרום מערב ברלין . במרכז המסחרי ניצב קיר זכוכית גדול ועליו שמות יהודי הרובע שגורשו ונרצחו . אחר הצהריים שקט שם ברחובות הצדדיים, כמו ביום כיפור בארץ' כמו אחרי שואה. איפה כולם? מדוע אין ילדים ברחוב? איפה קסטנר? אני ~w ה זגקל;ת ל V?ם:~ רח V? זפז;וקף ~נו;ת o/.ל ~w ה ryw.םי~~ ל~~ סא.רצ;ת ~לף ~גסה ף~~ק;ת א.~ל ~שףם ~ק;ם :p ~ר לא סיף ע;ן .ת;מס?~ ך: :נ~~ים ס~רף :נכ;נכה ~· ~ונר לאחים, בנים ףבעלים • T : • T • -T מחפש אותו באחד מבתי הקפה המרובים, מבקש שתי ביצים רכות ואמרף להם שנגמרה המלחמה! : ד : ד :·:··:: ד · :נ~~רים לזקשף זג~ט ~:נובל;ן :נחף~ה :ז ז בכוס, יודעי דבר מבינים על מה אני מדבר' או שותה קפה בתוך כדי הצצה מנומסת אך חודרנית בשכניו בשולחן הסמוך' וכותב את השיר ולא העזף להביט אז ננשים ••. -ז • T • -: •• • • : הבא. הרבה אפור היה בקיץ 2005 בברלין . ברלין במספרים רומנסה עניינית נ;אף פ:~~ך Q° ה ז 5ת ~ולין ~~9 ~ךים! כשהכיוף זה את ן; שמ;נה שנים • T •: : :• •.• • • •: : "ר 9ה, ~ולין היא עיר ז;נפ ן~ריר ?:נ~יד o/. ה~ירף i]י~ב, 916 ~.סי ק~ר;ת זrל ף 190 ק:פ;ת ח;לים. אהבתם לפתע נעלמה זז-: ::·- :·:·: ד :p מ; :pה~~ א; זגק.ל ל~~ א.ח.רים 53000 ברלינאים מתים כ;ף נשנה T T ; T " •• 0 T 0 : "." f דק 43000 נ;לןים הם היף ע.צףבים, נהגף כמ; שמחים 0 00 • • •: : :-T : T ~סף ד ri יק;ת, :p מ; :p לףם לא R רה ~י 60000 ז 5ל.ף ~ר :נס~רש לעיר ~י ~נף ז;נ Q'ן~ ~~9 ך;כים. ס~ח! הסתכלף זה בן; ולא יועף מה -: T : : :• : -: • ;:זיא ס;ף-ס;ף ~~נכה, הףא ~זגר 7זrד: ~:נובל;ן i] ם :~לף ל~;כג.ף ל Q;כינ;ת . . . . 303.ooo.ooo קיל; ~wר • הףא ~זגר :po/. ~ר ~רבע !רבע ןה~יצ :נ~זגן R7 ~ה כ~~י~ה ~9 מףך ז~~~ה ~ז ~ןם ~~Q ד.סר ~דרלין . :ש 900~ w רים ~ע.רר , חיא ~V?זפ w ~ת ~ ~דרלין ,סד~~ ri ים 40 ~קרי ר~ח ~~לחים. ךסךח;ב q ~י רסב ~rז הףא קףך;כיך 9 ק.דןם. i] ם ס?כף ל i' ~ה 19i':J כ~כףדה ~די w דה ש:. ~גרליז 21600 ז:ואףנ;ת. . . . . . :ש ~~ולין 606 ק;דקףך Q ים, א.~ז:ו~ים ףז;נך~ים, ~מ,שף, ~מ,שף ~ת;ך Q ~ל.יסם ו 76005 ת;שבים :פ;רשים מאמףנה ףכנסנו;ת. 0 0 • :•• T •:: •• : T : ~~רב ע.ד:ז :V? בף w ם ויש כ;ף 700000 תרנג;ל;ת, י;נים ואףזים. ול?.Jזi- ה! ישבף לנרם ףמלה לא ונדף : • T 0 T -: : T "זה Rרה - · : . : : ~שףט לא ~;ת Q ים ~יר יש בברלין עולם תחתון לא מטאפורי , עם בונקרים ומקלטים וציוד ושרידי אפסנאות מתקופת מלחמת העולם השנייה. הצטרפתי לסיור מודרך באחד המקלטים החת-קרקעיים המבוצרים הללו עם מדריך שמאלני , ביקורתי ושנון • הוא הסביר למי הרשו ולמי לא הרשו להיכנס למקלט בעת אזעקה. גם זו חיתה הזדמנות לחסל חשבונות עם אנשים לא אהודים מסיבות אישיות או פוליטיות. בחללי המקלט הגדול בחרו כמה אנשי תיאטרון להעלות הצגה על אשמתם בצד קורבניותם של הגרמנים, בעיקר של הנשים הרבות שחיילי הצבא האדום אנסו. המארחת חיתה בלונדינית קרת עיניים כחולות שהתנהגה כמו נאצית, כפי שמתבקש מתיאטרון site-specific ובעל אופי דוקומנטרי . תחילה היא חילקה שאלונים - שעניינם ,ם-' מוצא, גיל. את הגרמנים הסלקציה הזאת זעזעה יותר . במהלך ההצגה אחר כך הפכה המסכנה לקורכן אונס מצד הרוסים הכובשים, בסצנה שהתרחשה מעבר לדלת של התא הסמוך ובצוויחות אימה. נכנסתי והודעתי למענה ולמעונה שבנוכחותי לא עושים דברים כאלה. השחקניות היו בהלם, אך בשיחה בבית המרזח הסמוך לאחר ההצגה הודו , שהתערבות מצד הקהל חיתה בעצם תוצאה של הפרובוקציה מצדן. כל מי שיטען בצדק שאין מה להשוות בין המעונות הגרמניות לבין הקורבנות "האחרים", כבר השווה. בשיחה אחרי ההצגה הבעתי משהו מהסתייגויותי כלפי ה"השוואה" ..• הם קצת הבינו וקצת לא, מה לעשות. גם תיאטרון גרוע הוא חוויה חיה. ויטו שטראוב משורר <נולד ב 1934-( ~עיר ~ד;ןה :p מ; ~ולין פ;דסת תףש~pזכ: ל~~ סל;ן זזק.ן • ל~~ ~ךצףף זז j2 ן צ;ןגסת ף;ר.לה V/ה~~ ף~לס~ה. א.ל · ~ל י;ם ךי;ם ~רףך משז-ולחת מחלה גן;לה •:---ז-:- :T צל ס tt דן :כ~ק~ה ף~ךח;ב;ת :כ~קגים ת~~;ה ~ף ש~'כ: ~צ~~זו 7 א;.~דת ~ק~ה ;ר;ךה. הרי יכלז-ום כלכם למףת T •: : "•• •: : T :-•• עם זק~נ;ו~ם ך~~שףנ;ו~ם. ~חףץ ל~ם ~,א ry נף זקס~ V/ ים תt.ז ;כש;ן :כ ir ~ן w ל א.ל :כ~רחים סר;ק.ד • תומס בראש, יפהפיית החוחים ובשר חזיר מחזאי , סופר ומשורר יהודי )2001-1945( ~י ~Q נכל.ק ל; ל~ן ~י ןגרף:ן גזז?~ר ל; i] י~ן ~נכסת ל.:ן~ן ס T זק רלי~ה א.ל.:ק Q גר.ר~לאץ ףכאגה;ף צף. . . .... .. ~רןה ~~סר ח~י:ןה ל;מו;נt.ז "זה :כ q ל;ם :כ~ך~גי ס;ף ס;ף ~ו;נ~ q ו;ת סא,סי;ת נכסת :כנכפףס זז?.סי זקכזקפ;ת ~י w כ;נכב הףא w גזז?~ר ~אן א; ~ם א; i] י~ן ~י ~כ;ה,ב - רדףף הףא ~ך א; ~ך בית נובט הוא מוסד תרבותי מכודב ובו מתקיימות הרצאות על ספרות, שירה ותיאטרון בעיקר בהקשר החברתי והפוליטי , לא רחוק מהבדלינו אנסמבל . רוחו של ברט נובט המסכן שורה שם עדיין , צל פרולטרי כבד. השנה מלאו חמישים למותו , וגם לי הזדמן לדבר בבית נובט על תיאטרון ישראלי ומעט גם על השפעתו של נובט עלינו . ברטולט נובט, זמנים אפלים מחזאי , משורר - מהמשפיעים ביותר על התיאטרון במאה העשרים (1956-1898) ת~~~ א,גי סי :;ג,זזגגים א,~לים! :כ~לה :כז;י~י~ה חיא ~זקטףם. ח~~ סלק ~עיי צל ח 9. ר ר ~ישףת. ~י w צ;ח.ק ~שףט ע,ד:ן לא קגל תt.ז :כ~ש;רה ;כנ;ר~ה. א.ילף ~ין , זזגגים א.ןה, ששיחה על עצים היא פשע כמעט. -: • -:• • • •• -T • :• :קי חיא כ; 77 ת זז?הי R ה צל ~ל ~ך :כךגה , ז!ע;ת! ~י w ה;ל.ך ~ם ~ל.ו ~ךח;ב כבר אינ; נטוח השג לחבריו T •• -: -•• •: T : " •• T : םי:ףרקtכ: :;גזקצף R ה? :ן;כ~ א,גי זג~ליס ע;ד ל:כרריס ל~ך~ 9הי , א,~ל נכא,~ינף לי: דק ~~קךה. םשף ךדר הpז~w א.גי ע;~ה לא זג~דיק תt.ז "זה w א.גי א;~ל .לש;כע דק ~~קךה א,גי ~Qךר tםtז> זג T זלי :דגו :;גי f א,גי (~בף.ן א;זקךים לי: ~כל ףזז? .p ה ~נכה! ה V{ זגח ש~.~ !~ל ~ך א.יך א~ל וא.יך הס.?זזt.זw:P א.גי ן.ן;לש מ~זן מי שרעב את מה שאני א;כל, •• • :-:• -:• •• T :• • -• •• ךכ; o :כ ?P :ם w לי ס. Q רה ?א~~ל ולמר;ת זאת אני א;כל וגם ש;תה. ". :-.. .:-: -: ס:יהי ~רצ;ן ס~ם. כ~~רים ס :z ז:ויקים ~תףב ןגהף ס~ם: -: : " ס להזבנע מריב; ףמהבל; של הע;לם ףלבל;ת ז- •• T T :• : •: • •• " : ~ת iJ \זגן iriJ ~ר ~לי ~י~ה וגם להסז-וזר בלי אלימףת . -. : .. -: . : -: ל~מ;ל ~ט;ב צל דע ~ד"רק :p מ; כ:~ים wרשpזפז.~ח כ:בם צל ס~ e ;ת ןצל ri יד;ת ר;אים א;תם י;שבים נחים 0 • T : T • ן·~ ~. ,~ ~ לא ל iJ~ri ים ~~א,ל;סיג, ~לא ל~:פ " זה .ד ry ~ב ס~ם. על ~ך 9 א;ת, ל~י iJ '-לסנ;ת ליד האח 1בגמח;ת : -.•" T T T : את :פל זה אני לא יכ;ל: T • -: "." T :• נאמת אני חי בזמנים אפלים. . ..-: .-: . -.:-' ". ·:: : מףזרים הם למראה :• : -: •• • T בלי ראש בלי יד גברים נשים • T f ' T : f T ' : f • : :ז אבל דולף ביומן הזמר התייחס אליו במדויק, נדמה :לי רד~ל זאת ~י:נ~ 7 ~ים ס:פל ~~ןק שהם אינם א;מרים ולד מלה T • : •: T ""•• •: ןךטק~ הז" ;זןiJתי~~,ס ףלוד 'ןמויב רמ טבונ םסיג~ םיקי:נ;ש:p ;מריק שיאתוטאי 'ןר 'רפוס ררושמ רמזו דלונ>ב•1936( ,םיע~~גו:p ;מ.עגז~Vlה:w~:pwר~, --T ••-: לקגא ~דדץ, קלרה ש'לש שנים אחרי מ;ת; e סע מר טנוב " זה לז; : :."" " T T ~~ית סע;ל~ין סה 1 י;נ;טלא i ר ~וידריך ~T? דא 9 ה ~לי ~ה ~ף ס;ה לא רנ;~ 1f ל~דף :p ~ר :;נילדים ~ל iJ.rכ~~ר;ן זןל; . . . ד~ר ד;דךים Q.כןר 1א,פ 1 ןה כדרר הףא ש~~ ~~ס,ןה ~ל~ת ןדק · ~ר ~נכי ~ri ים ~ץגנ;ת ~יש ~זגן ~סי ~ינת ~ינר qצ;ת e ;ע.ם 'ן;ע~ א,ר;נ;ת םיז:rך;צ ~צר נ;אף, ן: Q לח ל~ם ס~ל! ךןת;ת ן;רtז ~רצש ג f? רק;ת מה זה, חשב, אלה הרי •• :-:• •• -T :• ןדק V/ ~לה ~ינת ~י~ה נ:ילר~ה צל iJק;ןב ססרר~ים זג~ר~";ן ~רדט זגה " זה, ס~ב, ע,ד:ן לא גמרז-ום עם :פל ע.רמת הניר;ת? :-::••T:••-- :ז ליל רום-קיץ הףא ~ח.ך ~ינ; ל~ינ; :קי ~דם לסם f ל iJ 1f ש:. זג wה 1~. זה, f ~ה ,ב~~ל ,ת~~~~~( ע,ב;ןה f זאת> ך~ה ע,ב;ןה ~נ:יגה ~דע;ג"רת סל;לה ,ם:~י.ע~ f ~ה לדח.ף כס.לל; w ל ס~קרם ןח~טח.ק ~~גיערת Q/J נף~ה · דת תדיכ;t~זרtזס·רףז~- א.~להו והיה מר~ה •: "••: TT : ~ר~רים םי;:~;ע צל ~נ;ת ח;ל;כים ~זג 7 ~לים על ~. ~י ,ת;ד~ כריסטיאן מורגנשטרן' מעשייה בת זמננו ףכ~ר;ם ;ש~ T? ~ים iJ ~דידים משורר וסופר שהושפע משירי ברנסנס אנגליים, מניטשה ~iJ ךמ;די;ת .ת;אן~~ ומרודולף שטייבו )1914•1971( 1 ל~ןג, זגר~יש :לךה א,ר;נ;ת םיז:rס~ג זגצ~~ם w ל~נר~ג ג Q,ת~~ אר;נ;ת נפערים ףפ;לטיםר~ד ri י~ה ל~צת הר~~~ • : • T : • : ס~כ~ה רנ;א w ל .םי~~;פ: ~קזקךגים, ~ד~ Q :ם רד~דים לואי של · ףפריטיהנ"ל --."-: .. .: : ד: • יש משהר בזה :פכה לנזר 1 •: -:• •• דז נ;ןןים נחלל; של החדר ••:: -•: T :--• : לנ;כח ~גי iJ,ח~~ :פמ; חל;ם מיחד נמינ; • : T"o;, :-: מתנ;פפים אנה ואפה, e;סעים .::.-:· ז-: :. ?חרג צל י~.~ :פ;כב iJ ל~ת ללא א~ר' 1f ~סי :p מ; .ם:~~ נובמבר-דצמבר 2006 21 מונגולי, למשל, עם סטיגמטה> מסביר את התופעה עד הסוף. מן הסתם סמיך הדם מהלוגיקה. גראלד צשורש' החומה תנופל משורר ופעיל נגד המשטר המזרח גרמני' נאסר בשל פעילותו ד<נול ב 1951-( הם ~~דף ףן~ע,ק;נש;ף •. זה לא ~.ק;ח ~ף ~צם לא ףהרימ .ם:ד: לא ס ry ~יצף שףם היןד . הם ~דרף צל ~;, י דרור :נ~רידים. ה~~ ~שףט. ~ת י~~ ט;ב w ~חף. ד*~~ ~ז.t~ן ~ת :נטצם. הנס אנפריד אסטל' מכירת חיסול משורר <נולד ב 1933-( דור :נחר :נ f תףלי זק.כח;~ה מ;~יט לי ~עיר;ן ש;~ך ~בףל ~ת מ~עףל; ,הרי~~? שיpז~ ף~חף;ה, ז;ימףדת צ*pזמ זזו . ויינו קונצה, החומה משורר מזרח-רגמני <נולד ב 1933-( :;כזק.,מקנף א;נ:יה לא ס:ה לגף ג'~ ה~~ חיא 1 ב;סה f ת;~נף ח~ד~ 7 נף לא~ק וק.לה 7 ף ד~מת-סרף ב~ל שלה כל האחרים • •• -:T T T ."" •• לא ףליpזח ~ללים ןח~ה ~נף ע;~ךים ~בז,ךזקלים ל~~ ח~טךקףת הבוקר התמלא ממך :נבק,ר ח~מל.א ר~~ .•. דמע 7 עז:יים ע;ז?ה ןמף.סך' ת~~;א :קמ; ק.ון ז d ר: דק ~ז;י 7 ~ד ס:ית לי א;ך .ם;~~נ; w ~ש ~ת י~~ ,הריcזה ~ר ר:~~ד w ~ש לא .י~יcזר ~P. ~גרים סיף לי ~רס,~י סצ:ן ר~~ , :;כטל wמי • :נ לילה ח~יצ ל;לה ן~ל:ר ~א ל~י • לא מס,זיק, לא מס,זיק ע;ד מע,~ד ~~לי ל~ן ב~~~ך.ל~~ צל סמ . זה. :קמ; ן~~ הףא ש;קצ ה~י~~ ~ל o/. לר' דק w ם א~~:,מ;נ~ ~ח צל Rר R עית ס~ת וק.ל; · לצד ח~יצ ל;לה ן~ל:ר ~א ל~י ... מרתק במיוחד היה המפגש עם בחורה בת 33 <שנת מותו של ישו> שיש לה סטיגמטח; אני מרשה לעצמי להדגיש, בגלל הייחוד' אולי הסנסציוני'של העניין הזה. היא נראית ומדברת נורמלית, חביבה ושפויה לחלוטין. היא יהודייה מצד שני הוריה, משכילה, אינטליגנטית ובעיקר <בהקשר הנוכחי> בעלת הומור משובב לב. לטענתה לא אכלה כבר כמה חודשים, אך נראית בסדר גמור' יפה, תמירה, ושותה רק מים. לא מהתנזרות, לטענתה, אלא כיוון שגופה אינו קולט מזון. ככה. היו לנו כמה שיחות ואולי תהיינה עו.ד ולא בגלל שעדיין )!!!( לא זיינתי קדושה <אם וכאשר ורק אחרי מותה אי"ה בעוד שנים רבות, כלומר הקדושה, לא הזיון>. הנה הזדמנות לתהות על הקשרים המסובכים כל כך בין הגוף, לבטח; הנפש, אנחנו מניחים; והרוח שבשמה, האמנם, קרה הדבר זה כשנה וחצי. חבריה וידידיה <לעדותה> בהלם, באי-הבנה, בריחוק. יש לה בעל המבוגר ממנה בל"ו <צדיקים וגם> שנים, ארכיטקט. סטיגי היא ארכיטקטית במקצועה, באחרונה עוסקת במתן הרצאות על מה שקרה לה בתחושת שליחות, בצורך "להעיד" על ייסוריו של ישוע. אני סקרן לקרוא את ספרה היוצא לאור בימים אלה. יש לה חזונות וחזיונות, כאילו היא חיה בימי הצליבה, פרטי-פרטים. לא זר לי ההגיג שתופעות קיצוניות ונוצריות כל כך מושתתות על רקע פסיכולוגי שאינו בלתי קשור בטראומה אי-שם בעבר. סטיגי נמנעה מלענות על שאלתי בדבר רקע פסיכולוגי אפשרי לתופעה. אולי משום שתחושת הריאליות של חוויותיה חזקה בהרבה מזו של המציאות הרגילה האופפת אותה בכל ימי השבוע, למעט יום השישי' בו נצלב המושיע, שאז היא בעולם אחר. שוב עולה השאלה המוצגת ב"לשבור את הגלים" [פרן טריו] וב"הקורבן" [טרקובסקי] על הקשר הלא-מוציא מבחינה לוגית בין ההסבר הפסיכולוגי לבין הפרשנות הדתית. ייתכן שאף לא אחד משני ההסברים <כולל, כמובן, גם הרקע התרבותי, שהרי לא תמצא גליון 316 ןיונת ילו ןיונת יבנ ןהוזמ ןלברלי בכ"כת "עירוני םע דעו ,סופרים רובח בלכתו לע תשפ םהסתרי לש 'העיר הגרפיטי . אהי האינ הזקוק רלת םגר : ןמבי לכ תהמוסדו םהתרבותיי 'בברלין הנדמ תשא ןהזמ בהר רביות יבילית תברכב .התחתית יהופתעת תלראו הכמ םאנשי םקוראי ,ברכבת םספרי ףא ריות .מעיתונים רכז ץבאר הובשפ ,הגרמנית ימצאת תא יעצמ אקור טטקס 'אחר יבל ןמוב יובל ,הוראה לובכ תזא יאופיינ דבמיוח :לברלין :הגרפיטי הנדמ ןשאי ףא רעי םבעול ההכתוב הלאורכ הולרוחב תביסודיו תובחריצו הכ תיוצאו 'דופן דכשמבע ןלחלו תהרכב תנגלי ההמטריצ תהתת-קרקעי לש רהעי הכמגיל הרצופ תבמאו יאלפ ,שמות ,אותיות ,חתימות תקמעו .וקודים ר"ספ ,היצירה" ךהמסמ יהקבל ,העתיק אביט תא ןהרעיו םשהעול וכול אנבר .מאותיות ההבריא ,כולה לע לכ ןמגוו ,תופעותיה האינ אאל גארי יאינסופ לש םצירופי םשוני לש DNA יטקסטואל םהמתגל .בחומר להמקוב ליכו תלקח קחל תבפעילו תהאלוהי תובאמצעו תכתיב תאותיו למסוג ,לברוא ללשכל תא םהעול וא ן'לחלופי ד'להשמי :אותו תבטריפ ההשפ הלמרכיבי אהו ליכו םג קלפר תא םהמבני םהמושגיי םוהתרבותיי םהכולאי תא ותודעת תוללכ רמעב .להם ,TZD,SRWFDKSMBL. בהרו ץהמוח לש תהכתובו ןאינ תסיסמאו תבעלו 'מובן אאל ,סתם םרצפי יבנ ,שלושה הארבע וא החמיש .עיצורים הדומ דמאו בלכת 'העברי ושב ןאי .תנועות תא ההתנוע ףנוש הפנימ אהקור ת<ובעברי "vocal" ופירוש "movement"< ףהחול ןבי םהעיצורי דמבע ןלחלו תהרכב .המהיר ןכיוו תהרכב םג עקוב תא ןכיוו .הקריאה ךכ תמוענק תמשמעו ,אחרת תמילולי 'לחלוטין חלמונ "Stadtschreiber", ןשציי תא יתפקיד יהרשמ תוסיב יבוא ןלברלי , וואיל יאנ ינעשית ל" Stadtleser", לשבש תאי-ידיע תהגרמני ץנאל תלסג לא תהתשתי תהקדם-לשוני לש ,העיר ילפנ תשהאותיו תנאספו יהגרפיט ענוג וב ,אחרת שוהאי בברחו טמבי וב .אחרת םומדהי תלראו תא ההתעוז תהראוותני לש יאמנ יגרפיט עלהגי הגבו ריות קורחו ריות תמהציפיו 'שלנו יכד ךלמשו תא תתשומ ולבנ תלמקומו ששאי ואינ ענוג םבה וא טמבי ,בהם לא ימרומ יגורד םהשחקי תותח ילשיפוע .הגגות הומ השהי יאנונימ ןלחלוטי יופונקציונל תללא-זהו - אנוש עלפת תא תחתימ 'האמן החתימ אשהי העצמ קזיקו יאידט לש ןעקרו תהאינדיווידואליו .והחד-פעמיות תחתימ 'הגרפיטי תכנוכחו -גרפית ,עירונית אהי ""אנטי-מותג טכמע לבכ ןמוב - דבניגו גלמות להמשוכפ ,והמזוהה ההחתימ אהי תחד-פעמי הבמהות ווב תזמני יבלת תניתנ .לזיהוי ןאי הב ,תועלת ןואי הל דתפקי .כלכלי דובעו גהמות במצי תא םעול םהדימויי רכקי ןבי םהאד םלעול 'החומר 'הגרפיטי בככת לנטו ,ופדנט לפוע ךכמולי לש תתשומ בל תאנושי לא .המציאות תאותיו האל ןה להצ יהכאוט להמטי לכ טמשפ יבנו ,כהלכה שהג'יברי אשהו רהעפ ושאלי בישו לכ המבנ .תרבותי האל יאבנ ןהבניי לש למגד לבב ןבדרכ המט ו<ואפרופ :בבל רשע ראישת ק'החנו הלמרב ההאירוני דבאח םהחדרי לש ןמוזיאו רפ 'גמרן רמתוא םש טבפרוטרו םקוד לכ עכמבצ לש רשימו 'ושחזור יניקו ,קורוזיה תהתאמ תטמפרטורו - 'ובכלל ןכמעי טמונומנ לש תדקדקנו ,הרואית 'ובקיצור רכסיפו ההצלח לש תהתרבו .הגרמנית תוהקירו ,שם תלידיע םהנוגעי 'בדבר .נקיים םג בסבי רשע .ברנדנבורג> יהגרפיט ואינ ואידיאול הגי 'כשלעצמו םג אל יביטו לש ואידיאול .גיה ,אמנם םאגרופי םשמאלניי םמתנופפי הפ ,ושם יוסימנ הקריא םמעידי לע תהצהרו דבע דונג לכ ימינ םענייני - ךא אל הבאל תתמצי 'הגרפיטי יכ םא הבמניפולצי תהמאגי לש ,הכתב השבא רלהחזי תא רהעי ם'כגול םשק לע 'יוצרו לא החומריות .הראשונית אהו עמונ המהארכיטקטור תא ןהמוב ומאלי ו 'וכך 'כמובן רמשאי האות .חיה ההפעול ,האנרכית תהאנטינומיסטי 'כביכול תפועל הלמעש בלהשי ההיררכי הקדומ לע ,כנה ההיררכי השב ףסו ףסו תישר ההמבנ יהתרבות תא תחירו חהרו יליד ,גרמנית ילפנ תהיו .המילה ןעיקרו רהאיסו ,במגע עהמופי בברו תהתרבויו ,הכוהניות עמגי אלשי -בלתי עמוד אדווק רבעי :הגדולה להכ אהו ראסו .במגע 'הכל 'כמובן דמלב .המוצר תזכו ההנגיע השמור תבלעדי םליחסי :הכלכליים האת םמשל לבשבי ,לגעת הומ השאת ענוג 'בו יראו .שתקנה הנדמ יל םשהדברי םהיחידי םשבה ינגעת ימבל םלשל םעליה ןבברלי םה לספס יבט ו 'גרטן ההמסיל תבמדרגו ,הנעות רוהכפתו תבדל 'המטרד ושעלי יאנ חמבטי םלשל יבביקור .הבא אל גנהו תלגע ,בקירות ,בגדרות הבמדרכ הז בנחש מלוכלך . תתרבו רהעי ההפקיע במהמרח יהציבור תא "ה tangibleness" 'שלו הויצר תא דהניגו יהמודרנ ןבי ה//עול "כסף .ל"טמא" יהגרפיט ךהופ תא תהיוצרו ן<וכא ואנ םנוגעי ןבעיקרו יקבל ,נוסף> אהו לגוא תא 'החומר לגוא ואות המהצור השכפת ועלי .התרבות ההמעש -האמנותי יונדל ךהופ תא ילבנ רהקי סלקנב ,ריק רומשחר ןאות תמהפונקציונליו .התועלתנית רהקי הזוכ בשו בלתשומת-ל :האנושית ןאמ אול .להפך • תחומ ךדבלי , ירגפיט 1989 2006 רכדו ההאשמ תלשדו .אחרים םעליה םג רלהתגב לע ההנטיי האות המכנ סיאספר Selbsttauschung, השמשמע םג האשלי ,עצמית םוג ההונא תעצמי תהמסייע םלגרמני חלברו ,מאשמתם שולחפ תואנות םאקזיסטנציאליז םותירוצי .לפשעיהם הואשמ תגרמני ביעק בגולומ N הנציקלופדי החשוב הלפילוסופי תקובע יכ רהדב אשהבי תא לקו סיאספר רלחב תא תשאל ההאשמ )Die Schuldfrage (, ילפנ םשישי השנ ההי ההעובד תהביוגרפי אשהו ץנאל ,להתנסות תבאמצעו ואשת ,היהודייה 'גרטרוד ובחרדותי וובתלאותי לש םהע יהיהוד תבמלחמ םהעול .השנייה הז ענשמ היפ יוהרוא ךא קרחו קמדיו יאידיא .והיסטורי יוהר םג רסארט רחיב םופרס הבאות השנ שממ )1946( תא ומסת לע ודיוקנ לש יהאנטישמ ם"הרהורי הבשאל ,היהודית" תלמרו םשמעול אל ההי נשוי . תלעניו 'דעתי םהטע יהעיקר עשהני תא ישנ םההומניסטי םהדגולי והלל לש האירופ הבמא םהעשרי קלהיזק תלסוגיו 'הללו ההי ןמעוג תבעובד םהיות םהוגי םאקזיסטנציאליסטי םחשובי םבדור ס<יאספר הבגרמני רוסארט .בצרפת> תומשמעותי אהי ,העובדה לשמו ושתיקת תהרועמ לש ןמרטי רהיידג יאחר תמלחמ םהעול ,השנייה התמור וכז תנדרש לע יפ סיאספר יכד גלהשי תא ההמטר תהמוסרי ההעליונ לש םרבי ןמ םההוגי ,האקזיסטנציאליסטים ודהיינ - םהחיי .האותנטיים רבהקש הז אהו רמזכי תא חהמונ יהניטשאנ לש תהאותנטיו -ה Wahrhaftigkeit, ןשבז'רגו לש תההגו תהקיומי :משמעו תאמיתו םחיי וא תאותנטיו ,אישית דבניגו תלאמיתו להשכ .וההכרה ב<ואג הניטש ההי דאח םההוגי םהמשפיעי רביות לע והגות לש ,יאספרס םשג בכת ועלי ישנ םספרי םחשובי רומספ אל ןקט לש .מאמרים> ןהמבח ןהעליו דהעומ למו םהגרמני םהאשמי יבפשע המלחמ אהו - םהא םיכולי םה גלהשי תא תאמיתו םהחיי .הזאת םלש ךכ םעליה רלהכי .בפשעיהם ישהר סיאספר בחש יכ יאזרח הגרמני ךבדיי יהשליש והי םנתוני בבמצ לש תהתנסו ,קיצונית םשהתנהלות ובמסגרת הקבע תא תאותנטיו םאישיות וא תא .היעדרה רית לע 'כן אל קר תבתקופ ,המלחמה אאל םג דמי האחרי םמצויי םהגרמני בבמצ לש תהתנסו תקיצוני ,זה המ השמכנ סיאספר יכ-'מצב יגבול )Grenzsituationen(. ימצב לגבו האל םמשמשי לאצ ברו יהוג תהאותנטיו לכמבחן-ע וליכולת לש םהאד עלהגי לא םהחיי ,האותנטיים ףוא םמעוררי ואות תלעשו תזא אלל ,רתע יכ ןאי ול בבמצ יגבול הכז ןלא .להתחמק זוא טנוק סיאספר ןביודעי ובלשונ לש יאב םהאקזיסטנציאליז יהאירופא ןסר רקירקגו רומדב לע "או-או" >Entweder-Oder<. רכלומ אהו עקוב ץבאומ בל בר - לוב חנשכ יכ םהדברי והלל והושמע הבגרמני הכשנ תאח בבלד רלאח םתו ההמלחמ - השלמעש קר תהתנגדו המלא םלנאציז וא וקבלת ת<הפסיבי וא תהאקטיבי <כאחת ויכל תלהיו תהאופציו תהאמיתיו ושעמד למו יאזרח .גרמניה ןולכ ןטוע סיאספר :במפגיע ם"את םאחראי ילמעש רהמשט ,שסבלתם" םודברי האל והי תבבחינ תמדקרו בחר תבלבבו םהגרמני ישאחר .המלחמה אל יבכד וחיבור הז אל הזכ ללכ ההצלח יאחר ספר ו ומ .שם וזה בהמצ ,הקיים 'לדעתו רבאש הלהודא :באשמה וא השאת ,אשם ואפיל םא תהיי קר גבור ןקט ת<כטענ <אייכמן וא שאינך סיאספר רמגדי תא ההאשמ רכתוצ לש המופיע ןכא ומעורבות ווהאשמת תהאישי .אשם ןאי ההאשמ תניתנ הלחלוק -לתת חשי ההנשמ םע ,מצפונה לוע ןכ הוא לש .יאספרס יוהר עידו יכ 'היידרג בב"מכת תאשמו ןואי אהי תניתנ הלהצדק המלא וא לע ,ההומניזם" דמתנג ףבתוק ילכינו שמבק רלעור תא שהנפ תהגרמני .חלקית םא תרצח - זא תרצח - זא .רצחת השכינ ואות רסארט טכאקזיסטנציאליס םא תעמד ןמ דהצ - זא תעמד ןמ הצד . אם סלהיכנ חלשי יפנימ לע האשמת ללכ רדב .ועניין יודא אל ןלעניי הההודא הבאשמ חנוס ,יאספרס קשחל ומדברי ובחיבור גמופ םי זבמרומ דנג וידיד היידגר • למכ ,מקום ןכא וברצ יב דלעמו לע תהזיקו תההדוקו ןשבי םהאקזיסטנציאליז לש סיאספר ולחיבור עשהופי אל רמכב .בעברית סיאספר ובספר ואינ שמבק קר ישבנ ועמ וישתכנע תמתבונ 'טיעוניו אאל עתוב םמה - חברו תהמסור תהאקזיסטנציאליסטי - רלעבו ישינו ימשמעות םבעמדותיה ,הקיומיות ףוא רמעור םאות הלהמר תיסודי לש םתודעת .ונפשם םלש ךכ אהו שמשתמ גבמוש וכמ Umkehrung ףוא טנוק גבמוש וכמ Verwandlung- המיל תבעל תמשמעו ,דתית ההמעיד לע התמור תיסודי ובנפש וובתודעת לש .האדם םלש התמור תכזא שמבק סיאספר ימבנ ועמ דלהתמוד ץבאומ בל םע םעבר דולעמו הנכוח למו םאשמת םופשעיה ימבל חלטיי רדב יומבל רלהעבי תא תאטמ תא ךאוזני ,משמוע תוא ךאפ ,מלהריח םוא תכיסי תא ךעיני תמראו האת יאחרא ךלכ אבמלו תהאחריו ששי םלאד לע וגורל לוע חייו . העמד תכזא המניח ןכמוב ומאלי - בושו לע יפ למוד תההגו תהאקזיסטנציאליסטי - יכ םהאד אהו ריצו יחופש לוע ןכ יאחרא ולמעשי ולמחדליו . רכאש אהו חבור תמאחריו ,זאת אהו המכונ יבפ סיאספר ןכא לכבע ן"מצפו ;מזויף" וחבר הלדע רמעב 'לגבול -ז'אן לפו סארטר , הכינ במצ הז -mouvaise foi - ההונא תעצמי וא האמונ .רעה םואול רהדב 'המרכזי 'לדעתי רבחיבו ,זה רהקוש ואות ןבאופ קהדו תלמסור ההחשיב ,האקזיסטנציאליסטית אהו ךהדר השבאמצעות שמבק סיאספר םלהילח תבגזענו תהארי תובלאומנו .הגרמנית דכנג ההחשיב על האדם במושגים של מהויות קבועות מראש ואפריוריות להיוולדו בפועל. והרי כל תורה גזענית מתארת את טבע האדם באופן מחותני , למשל: כאשר אתה שייר לגזע הארי הרי אתה מניה וביה חזק, גבוה, בלונדיני , תכול עיניים, אינטליגנטי ומוכשר מעל לממוצע ונו', תכונות אלה שייכות למהותך הארית ולא משנה בפועל מי אתה באמת <לדוגמה: פיהרר שחרחר ומגרמך), גם החשיבה הפולקיסטית-לאומנית, התופסת את הלאום במונחים אורגניים טענה, בין היתר , כי מהותו של הגרמני טמונה בדמו ובגזעו הארי , תכונות העולות על מהותם הגזעית של עמים אחרים, ומנוגדות לה. כנגד השקפות אלה באה החשיבה האקזיסטנציאליסטית של יאספרס, המסרבת להתייחס לטבע האדם ולמהותו , כביכול , הטבועה בו מלידתו . אין האדם טוב מנעוריו או רע, אין הוא מיטיב או מרע בשל מהות כלשה י הטבועה בו , אלא בגלל מה שהוא עושה בעצמו , לעצמו ולעמו במו ידיו ומתוך חירות בסיסית. בקיצור , יאספרס התנגד ליישם את מושג המהות או הטבע הקבוע אפריורי ,על בני אדם או עמים שלמים. לדידו , כמו לדידם של ניטשה וסארטר , כל אדם ואדם הוא פלא ייחודי , חופשי וחד פעמי: מלאך או שטן, כרצונו. הואיל ולאדם אין מהות קבועה ובת-קיימא - ביכולתו לעצב את טבעו בתוך ההקשר ההיסטורי-חברתי המסוים בו הוא ממוקם. אולם הקשר היסטורי-ממשי מסוים זה אינו יכול להגדירו ולקבוע את מהותו הסופית, שכן יכול אדם תמיד לבחור באחת מכמעט אינסוף דרכי תגובה להקשר האמור. הוא יכול לפרשו ככל העולה על רוחו , ויכול להתגבר עליו בהרבה אופנים. יכול הוא להשלים עמו או להיכנע לו מתוך פחדנות וקונפורמיות נינוחה. הוא יכול גם קול י אספרס לברוח ממנו . אין ההיסטוריה עושה את האדם, אלא האדם את ההיסטוריה. האדם אינו היצור החברתי - כטענת אריסטו ,אלא החברה היא אחת מן היצירות האנושיות. מכאן נובעות כמה מסקנות, שהחיבור שלפנינו קובע נחרצות: ראשית, אין זה נכון שכל העם הגרמני אשם בפשעי הנאציזם במידה שווה, אלא כל יחיד בן העם הגרמני אשם במידה התואמת את פשעו. דהיינו אין יאספרס מאמין באשמה קולקטיבית אלא אישית בלבד , ועל כן העונש חייב להיגזר על אישים ולא על עמים שלמים. שנית, שום תירוצים מקילים או תואנות היסטוריות, כלכליות, גיאופוליטיות, או כאלה הקשורות לעם או לגזע - אינם רלוונטיים למידת האשמה. שהרי יאספרס כאילו אומר לנו , ברוח אקזיסטנציאליסטית טיפוסית: לא חשוב היכן ומתי נולדת, לאיזה עם או לאיזה גזע. לא חשוב מה קיבלת, אלא חשוב מה עשית עם מה שקיבלת; ועל מה שעשית אתה אחראי לחלוטין ותישא בעונש אישי בהתאם לכך. שלישית, אינך יכול לתרץ את פשעיך מתוך הסתמכות על ,;~מות האמונה, למשל זאת הפרוטסטנטית, שרוב הגרמנים החזיקו בה, דהיינו דוגמת החטא הקדמון , שהאדם באשר הוא בשר ודם נולד תמיד אשם בפני האלוהים. בקיצור: הוגה שאינו חושב על בני האדם ועל עמים שלמים במונחים של מהויות המייחדות אותם מן האחרים, אינו יכול לחשוב גם על בני אדם במונחים גזעניים. וזהו טעם פילוסופי נוסף, ולא כל כך נישואיו ליהודייה, לכך שיאספרס התנגד לשלטון הנאצי ולתורת הגזע שלו . כל הדברים הללו מתומצתים בקביעתו של יאספרס: "לא כל גרמני צריך להיענש על פשעים." לכל גרמני יש סיבה לבחון את עצמו מן 1 ההיבט המוסרי , הגם שבדרכים שונות. כאן אין הוא חייב להכיר בערכאה כלשהי חוץ מבמצפונו האישי", דברים אלה, המדגישים את ההכרה האישית באשמה, מביאים אותי לעניין האחרון שברצוני להבליט כאן. זאת היא העובדה שיאספרס מסתייג במפורש מתופעת רגש האשם )Schuldgeftihl(, שכבר ניטשה יצא נגדה בחריפות, משום שהיא מזיקה נפשית לאדם <ובל נשכח כי יאספרס היה גם פסיכיאטר>. לכן אין הוא מדבר על תחושות ורגשי אשם, אלא על הכרה אמיצה, מודעת ונוקבת באשמה אישית ובעונש המגיע עליה. ומכאן הוא קובע: "מבחינה פילוסופית, הדרישה בכל עיסוק בשאלות של אשמה היא השיח הפנימי של אדם עם עצמו", ואם אפלטון הגדיר את המחשבה כדיאלוג של הנשמה עם עצמה, הרי שיאספרס מגדיר את האשמה כתוצר של שיח הנשמה עם מצפונה, ועל כן הוא מבקש לעורר את הנפש הגרמנית להיכנס לשיח פנימי זה על אשמתה. אך לא מדובר רק בנפש הגרמנית. אמנם יאספרס כותב על גרמניה ועל הגרמנים, אבל הדברים נכונים גם לפשעים ולזוועות רחבי היקף אחרים, שחלקם בוצעו עשרות שנים אחרי האירועים שיאספרס מצא עצמו מעורב בהם. וזה מביא אותי להערתי הסופית: האם אפשר להפנות כלפי יאספרס עצמו את טיעוניו כלפי אשמתם האישית של הגרמנים בני דורו? הקורא הקשוב חש כי יאספרס הרגיש אשם, למרות היותו הוא עצמו קוונן של המשטר הנאצי: בשל נישואיו ליהודייה, הוא גורש מן הקתדרה לפילוסופיה בהיידלברג בשנת 1937; הוא ואשתו השיגו גלולות רעל במטרה להשתמש בהן כאשר יגורשו למחנות, איום מוחשי , שמימושו נמנע הודות לכניסת הכוחות האמריקאיים להיידלברג כשבועיים לפני הגירוש . למרות כל זאת יאספרס מודה, שבעיניו הוא עצמו אשם בשלוש מבין ארבע הקטגוריות של האשמה שהוא מתווה בחיבורו זה: אשם במובן הפוליטי , שהרי התגורר כאזרח במדינה פושעת <אם כי הוא נמנע מלצאת מגרמניה בשל בריאותו הרעועה ובשל אי רצונו לנטוש את אשתו ולהפקירה להשמדה>: אשם במובן המוסרי מכיוון שלא פעל נגד המדיניות או נגד מעשי השלטון הנאצי. גם אשמה מטאפיזית חלה עליו , שהרי אשמה כזאת חלה על כולנו כל הזמן , מכוח היותנו אחראים "לכל עוולה ואי-צדק בעולם, ובמיוחד לפשעים הנעשים בנוכחותנו או בידיעתנו", אך אם נשווה את המקרה שלו לזה של ידידו חייוגר , האשם באשמה העיקרית בעיני , דהיינו באשמה פלילית ממש, הרי שלעומתו יאספרס הוא פושע קטן מאוד. על כן , כסיכום לפועלו ולחיבורו של קול יאספרס, יאים אולי דברי ההספד של ויקטור הרגו על וולטר: "ומה היה כלי נשקו - אם לא הקולמוס שבידו?" • דברי פתיחה לכנס לרגל הוצאת המהדורה העברית של קול יאספרס: שאלת האשמה, בהוצאת מאגנס ויד ושם, מרגמנית: יעקב גוטשלק ודפנה עמית, בעריכת דוד בנקי ו ויעקב גולומב 25 נדמה שאנשים רואים רק מה שהם יודעים. כיצד מתרגמים הפולנים את מה שהם יודעים - על עצמם ועל השואה - לאי-אשמה פולנית ? השאלה מה יודעים הפולנים מופנית קודם כל - בצדק ושלא בצדק אשמה · אובססיה של אי להיסטוריונים. בצדק, משום שההיסטוריונים הם הקובעים את תוכניות הלימודים בהיסטוריה לבתי הספר. לא בצדק, משום שהדוגמה הגרמנית מלמדת כי אשמה היסטורית - אפילו כשהיא מבוססת על הידע המוצק ביותר - אינה נוצקת בקלות בתודעה הלאומית. על היסטוריונים פולנים מוטלת האחריות - אם ניתן בכלל לדבר על אחריות - למה שהפולנים אינם יודעים על השואה. ההיסטוריונים שלנו נגועים בחטא של הזנחה. חטא זה נעוץ לעתים בזהירות-היתר הטבועה בהם ומסיטה אותם מנושאים מסוימים. כבר בראשית דרכם יודעים היסטוריונים צעירים מהו מחירו של פרסום 'בטרם עת' בפולין. היסטוריון , ככל איש אקדמיה, רוצה, קודם כל , להיות 'רציני', בפולין , רציני הוא מי שאינו שנוי במחלוקת. להיסטוריון פולני בלתי שנוי במחלוקת לא אצה הדרך; הוא מתבונן בסלחנות מהולה בזלזול בעמיתיו הנחפזים. מה תועלתם של היסטוריונים מתמהמהים שכאלה, בארץ שבה אחרוני העדים למלחמה ולשואה הולכים לעולמם? השתהותם אינה ברורה לי; תועלתם לא ידועה. גינטר גראס חזה את ההמשך הצפוי: בני ארצו ייאלצו לשאת את מטען ההיסטוריה של אבותיהם. כנראה שגם ילדים ונכדים פולנים עתידים לזכור במקום אבותיהם ואבות-אבותיהם השותקים. ההיסטוריונים הפולנים לא יטרידו את אחרוני העדים בשאלותיהם. העדים האחרונים למלחמה ולשואה ייקחו עמם אל הקבר את כל מה שעדיין ניתן לספר על מעשי הסחטנות וההלשנה של השמאלצובניקים; על 'המשטרה הכחולה' <המשטרה הפולנית שעבדה בשירות הגרמנים במלחמת העולם השנייה ונקראה כך בשל מדיה הכחולים -,)פ"מ על הפוגרום בווארשה בחג הפסחא בשנת 1940; על כמרים שהסגירו יהודים שאת שמותיהם שמעו במהלך וידויים, כפי שסיפר מרק אולמן לאנה גרופינסקה; 3 על הפשעים בידוובנה וברדזילוב; על הטקס התמים של "שויפת יהודה איש קריות" בתקופת המלחמה; על כוסות מים שפולנים מכרו ליהודים אשר נדחסו ברכבות המוות תמורת מטבעות זהב; על "אקציית הרכבות" ב 1945- ,שבמהלכה הורידו אנשי הכוח הלאומי החמוש מן הרכבות כ- 200 יהודים, תושבים חוזרים מברית-המועצות וירו בהם למוות; על רציחות של יהודים שחזרו לבתיהם אחרי שגורשו מהם בתקופת המלחמה; יואנח טוקארסקח-באקיר מפולנית: מירי פז 111 לושה חתני פרס נובל נפגשו בקיץ 2000 בווילנה כדי לדבר על ~ זיכרון. מן הדברים שנאמרו שם זכורים לי , למרבה האירוניה, רק דבריו של גינטר גראס על הזיכרון הגרמני ותהפוכותיו המוזרות. טקסי הזיכרון הקיבוצי , סיפר גראס בווילנה, מטרידים במיוחד את הדור הישן בארצו. טקסים אלה מהווים חלק מ'עבודת זיכרון' - מושג שגראס התייחס אליו בלגלוג מסוים. הזיכרון אינו רצוני , לדבריו; הוא קיים או אינו קיים. אבל הגרמנים הרי לא היו גרמנים אלמלא המציאו איזה חידוש לשוני משלהם. עבודת הזיכרון הנדרשת מן הגרמנים היא 'הודאה באשמה', אך הודאה באשמה נדחית מיד בטענה ש"מדובר בהשמצה מרומזת. אנו ממשיכים לטפח גישה זו בשום-לב כיוון שבמשך עשרות שנים, בכל עת שההיסטוריה נתקלת בנו שוב, היא מעובדת מחדש בידי דורות צעירים יותר ,אלה שמטען ההיסטוריה עוד לא רובץ עליהם. דומה שהילדים והנכדים זוכרים במקום אבותיהם ואבות- אבותיהם השותקים. דומה שהפשעים [."]נטענים במשמעות רבה יותר ככל שהמרחק מהם גדל". ההיסטוריונים המתמהמהים דבריו של גראס, המצוטטים כאן מתוך מאמרו בגרמניה. במבט מרוחק מן החוץ , המערער צנזורה עצמית או אחרת, אני מבחינה ביסודות מסוימים בוויכוח הזה, שאחרת לא הייתי יכולה להבחין בהם. איני יכולה להימנע מן ההשערה, שגרוס לא היה כותב את שכנים אילמלא עבד מחוץ לפולין. אני לא מתכוונת לצנזורה של הסביבה או זו של חוגי האקדמיה, אלא לתופעה אופטית: מקרוב, ובמיוחד מבפנים, פשוט לא רואים דברים מסוימים. מקרוב לא רואים את האובססיה הפולנית: אי-אשמה. מקרוב לא רואים כיצד שיגיון אי-האשמה חולש על כללי הוויכוח הציבורי והפרטי המקובלים בפולין. ויותר מכל, לא רואים את "הסירוב האומלל להתבוננות עצמית מעמיקה" - כהגדרת הפילוסוף הנזיר תומס מרטון - הגלוי לעיני כל , רק לא לעינינו. מקרוב לא רואים את האובססיה "שתיקת הזיכרון"! אינם נושאי בשורה טובה, על הפוגרומים בקיל.צה ובקרקוב; על מאות אבל הם מבוא טוב לתרומה הצנועה שברצוני הפולנית: אי-אשמה. מקרוב לא הלשנות שעדיין אינן ידועות, בתקופת המלחמה רואים כיצד שיגיון אי-האשמה להוסיף בשולי הוויכוח שמעורר שכנים, ואחריה. ספרו של יאן טומש גרוס על הפשע בידוובנה. 2 האם ילדים ונכדים בפולין אמורים לזכור כל חולש על כללי הוויכוח הציבורי אני עוקבת אחרי הוויכוח הזה ממקום שבתי זאת במקום אבותיהם ואבות-אבותיהם? אין ספק והפרסי המקובלים בפולין שזה יקרה, אם נחכה להיסטוריונים המתמהמהים שלנו. נניח אפוא להיסטוריונים להתבצר בחשיבותם העצמית, וננהג כמו יאן תומאש גרוס: נתחיל לדבר על זה. גישה חדשה למקורות זיגמונט באומן כתב, שהסוציולוגיה בת ימינו מלמדת על השואה פחות מכפי שהשואה מלמדת על הסוציולוגיה. איני יודעת אם לפרובוקציה של באומן היתה השפעה כלשהי על כתיבתו של יאן תומאש גרוס. מבקריו של גרוס תוקפים אותו יותר מכל על כך , שבמודע או לא במודע, הוא קורא עליה תיגר. בעיני הדבר החשוב ביותר בספרו של רגוס הוא 'הגישה החדשה למקורות', המקוממת כל כך את ההיסטוריונים ושערכ לש םאד ענקב לע יפ ויכולת .להשתכנע ההשקפ וז רכב היצא ןמ ההאופנ .מזמן םהזמני :השתנו ימ עשמשתכנ תבקלו אל בנחש םכיו ףלפילוסו וא ,לקדוש אאל - הלמרב רהצע - .לשוטה החיד ,היא דכיצ םאנשי םמסוגלי תלשנו תא םהשקפת .היום הנרא יכ ימ עשמשוכנ המהגיש ההחדש תלמקורו לש סגרו אהו םהאד ושבקול רדיב בצ'סל שמילו לע רהחולד-השומ םע סהפנ םהאדו ;במצח 4 אהו םהאד ושאלי וכוונ ידבר רהמבק יהאיטלק הניקול הקיארמונט >Chiarmonte Nicola<, בהכות לע ן'נבר 'המצפון , וואלי ופנ ןיא יבלונסק ובמאמר ם'פולני םמסכני םמסתכלי :בגטו' ןיא ףיוז יליפסק ובמאמר ן'פולי - ישת ,ארצות ישת תאהבו 'מולדת, שותדאו ימזובייצק ובמאמר ת'אנטישמיו לש םאנשי םעדיני 'וטובים. האל םה םטקסטי םחשובי טשכמע .נשכחו ואנחנ םקוראי טמע ,וגרוע םוזוכרי דעו ריות .גרוע י"א ראפש תלצוו לזכור" , ראמ תבהתחמקו רהסופ יהגרמנ ןמרטי רולז ר('ד ,שפיגל' 2.11.1998(, רשעור הבגרמני 2005 חויכו לע הזיכרון . יראו לבכ תזא לשאול , עמדו ןהזיכרו ושלנ הכ גחמני , עמדו אהו ןסרב תציו הכ שעיק רכשמדוב ןבעניי ,שנראה אלל לכ ,ספק ימוסר ןונכו לכ ?כך ןהזיכרו יהקיבוצ למזלז תבעובדו .ובהצהרות תהעובדו תמובנו ןמאליה ,להיסטוריונים ךא ןהזיכרו יהאנוש ואינ במחוי .להן בושו עאסתיי הבדוגמ .הגרמנית ההחבר תהגרמני הראוי הלהערכ לע ךתהלי ךהחינו יהעצמ השהחל וב יאחר .המלחמה םע תזא יד תלראו דכיצ םמגיבי םההמוני תבשעו ןמבח ,מסוימות יכד קלפקפ הביעילות לש ההעבוד ההעצומ השהושקע ךבמש ריות םמחמישי השנ תבחברף יהעצמ שמחד ,('אוטו-רה-סוציאליזציה') ונאומ לש רהסופ ןמרטי רולז תבכנסיי 'סט לפאו טבפרנקפור תבשנ 1998, ושבמהלכ המח דנג ה"הפרקטיק תהמזוכיסטי השבהצגת יהבלת תפוסק לש ההחרפ "הגרמנית הו"האינסטרומנטליזצי לש ןהזיכרו לע ,אושוויץ" לנתקב תבתשואו תממושכו בבקר ,הנוכחים םרוב ינציג תהאליטו תהאינטלקטואליו .והפוליטיות םאנשי האל יהר וידע תא תהעובדו לאשורן . םאול דנג תעובדו ואל קבדיו ומח םהאנשי םהנכבדי ושהריע ןלמרטי רולז תבכנסיי ושלנ תונראי םלה ,'שערורייתית' וגישת לש סגרו תלמקורו תגורמ ואפיל ילעיתונא קיאצ יז'קובסק תלהעלו תרוחו םרפאי -פוסט .מודרניסטיות המ לכ ךכ ''שערורייתי ובגישת לש ?גרוס סגרו ןטוע ,שבכנים תשעמד אהמוצ ושלנ ללכ תעדף לש יניצול ההשוא תחייב ;להשתנות םבמקו סלהתייח האלי ,בספקנות ועלינ הלקבל רולאש .אותה ןאי טלהמעי ובחשיבות לש תאימו ,המקורות ךא הנדמ יל רשמדוב ובמשה ריות בחשו ןלאי .שיעור יכד אל אלקרו םלדברי םבשמ םבטר ,עת ראספ ישנ .סיפורים בברחו החלודנ הבווארש תנמצא המגובי ,ותיקה השב יאנ תיושב םלעתי תקרובו םע יבנ .משפחתי דמבע ןלחלו ףנשק המרא דשתמי הנדמ יל רמוכ חבאור :מוזר ברחו החלודנ רמכות תבצללי ההכנסיי לע םש ופיוס ,הקדוש ווליד יאבנ תמרצפ תנושנו - הכנרא תהאחרונו ומס ןג וב הוארש - ןבה םטבועי תעקבו לש תמסיל .חשמלית קר יכשראית תא וסרס לש יאנדז' ,ואיידה ,קורצ'אק רהתחוו יל דע הכמ יאנ .נבערת יהבנת שכאן , למע ברחו ,חלודנה ההי רגש ץהע םהמפורס רשחיב ןבי ישנ יחלק הגטו , ןהקט .והגדול יהבנת לשבש ךכ םמגיעי ןלכא םאוטובוסי לש .תיירים ןמ ההמגוני ונרא םצעירי םזרי יחובש תכיפו םעומדי בברחו םהגשו םומקשיבי למדריך . הנדמ ההי םשה םג .מתפללים םיו דאח והתחיל רלחפו רבכיכ תהמוזנח בברחו .חלודנה רכעבו ןזמ המ והוצב םש בצל חולו םע תהכתוב ר'כיכ לע םש רהכומ ייז' 'פופילושקו ר<כומ יקתול ךשתמ תבתנוע ,סולידריות חונרצ ב 1984-(, םהאנשי ושקרא רלכיכ דלי ברחו החלודנ ובשמ לש שקדו יפולנ המעונ אל והי יבעל תכוונו .רעות לובכ ,זאת שי ההרב תכיכרו ,בווארשה ךא שי קר רגש דאח למע ברחו .חלודנה יכמונ , םג יפקיד תהרשויו הבווארש אל וזכר תא רהגש .הזה ןהזיכרו ושלנ אהו םמקו ןשאי וב .יהודים ןברעיו לש לש ןיא סגרו ,יש םא כן , ואיזשה ןתיקו בלמצ .הזה וכולנ םזקוקי הל'גיש החדש 'למקורות. ילמ ןשעדיי ואינ ןמבי עמדו ואנ םזקוקי הל'גיש החדש 'למקורות, ראספ רסיפו ,נוסף ףא אהו .אמיתי ילפנ הכמ םשני וארגנ םסטודנטי הלאתנוגרפי עמס רלאזו .יאקוסץ םה אל ומצא םש םשאמאניז ןמעניי דבמיוח. תלעומ תזא וגיל םשלמקומיי שי ןזיכרו דמיוח ובמינ לע הההיסטורי יגרפיט , הוילנ ההקרוב .שלהם רהכפ ןשכ לע האדמ ,קפואה קדביו םבמקו ושב אנמצ םפע המחנ .עבודה רהסתב םשחיי לע םקברי - רלית ,דיוק לע די םהתהו השלתוכ והושלכ תגוויו םאד - והי יבלת .אפשריים םהילדי ומת .בהמוניהם ,האתנוגרפים עשלרג וחדל תלהיו ,אתנוגרפים והתבקש תלשא התפיל תקתולי רלזכ .המתים םתפילת לש םזרי ,נועדה ,כנראה טלהשקי תא םמצפונ לש .המקומיים והי םבה ימ ושתוגמל רבעב לע תלכיד םנמלטי ןמ ההמחנ לוע םהסגרת ם<לש ,הוכחה יד ההי אלהבי ףכ די ,לבנה ,אופיינית לש .הקורבן> וזה רסיפו ינאיב יוחינוכ םג דיח. אהו בעצו יכ אהו דמלמ לע תהתפוררו תהתרבו תהמקומי ת<תפילו םהשאמאני רכב ןאינ ,משפיעות תומתבקשו תתפילו .אחרות> לאב רהסיפו םג :מעודד אהו חמוכי תא וממשות לש םעול חהרו - לאצ ,היאקוטים .כמובן רהפ הג ןמ תהאמ הלגיש ההחדש תלמקורו עשמצי סגרו שי ןחיסרו :אחד אהי תמשכנע תא םהמשוכנעי דבלב. רהסופ יוהמסא יהפולנ בסטניסל ץוינצנ >Stanislaw Vincenz< ראמ םפע - תבהשפע ןאפלטו סוסוקרט 2006 סט' פאול. הם תבעו הפוגה מן האמת: הם תבעו את הזכות להסב את מבטם ממנה. האיש היחיד שלא קם ולא הריע למרטין ולזר היה איגנץ בונים הקשיש, ראש הקהילה היהודית בגרמניה. וידוי על פשעי אחרים אתנוגרפיה, תחום ההתמחות שלי' אינה עוסקת בעובדות, אלא במה שאנשים מספרים על העובדות. דברים שאנשים מספרים על העובדות הם "איוולת" בעיני ההיסטוריון. אין זה מפתיע שההיסטוריון ניצב חסר אונים לנוכח אשליית הזיכרון הקיבוצי . לזכותו של גרוס ייאמר' שבספרו על ידוובנה ובחיבורים אחרים שלו'הוא עוסק לא רק בעובדות אלא גם במה שאנשים מספרים על העובדות. כאשר מתעורר ויכוח על יחסי פולנים-יהודים בהקשר של השואה, חוזרים הפולנים ואומרים, כל אחד בתורו' אותם הדברים. בהתחלה, כשההיסטוריונים חוזרים על טיעון ה'בטרם עת' המקודש שלהם טיעון שגם הכותבים '-ב Kultura', ירחון הגולה הפולנית בפאריס, השתמשו בו - השיחה אינו קולחת. אף על פי כן' השיחה נוסקת במפתיע לאיזו בשלות איכותית כשהיא עוברת ל'וידוי על פשעי אחרים', כדברי סטנצ'יק, הליצן במחזה חתונה של סטניסלב ויספיאנסקי. דוגמאות לווידויים על פשעי אחרים יש במכתבים המציפים בהמוניהם את מערכות העיתונים בעקבות פרסום מאמרים הפוגעים בד;גמה של אי אשמת הפולנים כלפי היהודים. <עורך יקר' האם מכתבי תגובה כאלה מגיעים אל שולחנך גם ברגעים אלה?> שיח פולני אמיתי על אנטישמיות כולל שורה של נושאים אופייניים, המתגלמים בין השאר ב'תמונות חיות', הנשלפות מיד ומוקרנות כל אימת שנשמעת המילה 'שואה'. טועה מי שמצפה למצוא כאן תמונות מזעזעות של רצח עם. זה מתחיל בקלישאות כנסייתיות ישנות, כמו 'דמו עלינו ועל ראש בנינו', או 'נתפלל בעבור היהודים הכופרים'. אריכות הימים של הקלישאות הללו אינה מעוררת כל תמיהה: בכל שנה חוזרים ב 1968-' "מסיבות הידועות רק לו' מישהו מנסה להכתים את עמנו בתווית אנטישמית ]...[ אין דבר שעלול לגרום לנו יותר נזק מהפצת הדעה בעולם שאנו אומה של אנטישמים". דבריו מתקבלים "בתשואות רמות וממושכות", · כמתואר ב 'Kultura'. התשואות והתרועות נמשכות גם כיום. אחרי פרסום מאמרו של יאצק ז'קובסקי שוב נשמעו אזהרות, לפיהן דיון פומבי ביחסי פולנים-יהודים יזיק לעניינה של פולין ויגרום לתבוסה פולנית בבית המשפט בניו יורק, בתביעות להחזרת רכוש יהודי . 'פסיכואנליזה של אנטישמיות פולנית' חוקרת ומבקרת התרבות מריח יניון ניסחה פעם תזה, שעל פיה אין תרופה ל'בעיות פולניות מקוללות' זולת פסיכואנליזה יסודית. תזה זהה בהקשר זה ניסח קונסטנטי ילנסקי , ממייסדי 'Kultura', ירחון הגולה הפולנית נפריס. ילנסקי נוכח לדעת, שכל דיון בבעיית האנטישמיות הפולנית מעל דפי 'Kultura' גורר אחריו מכתבים למערכת של קוראים נזעמים הנזעקים להגן על הכבוד הפולני. ב- 1957 ערך 'Kultura' משאל בנושא יחסי פולנים-יהודים, ולצורך זה שלח שאלונים לקוראיו. החלק הראשון של השאלון נשא את הכותרת הפרובוקטיבית 'פסיכואנליזה של אנטישמיות פולנית'. התשובות היו ספורות ואחידות באופיין' דבר שגרם ליל נסקי להסיק מסקנה הטמונה בשאלה: "האם ייתכן שרפאל מאלצ'בסקי <הצייר והסופר> צדק באומרו' שאנטישמיות פולנית היא פסיכוזה המונית ? הפולנים מגיבים כמו פציינטים פרטיים הלוקים בפסיכוזה: בריחה מן הבעיה, הכחשה תקיפה של עצם קיומה, ואכזריות כלפי עצמם אחרי ההכרה במחלה?" הוויכוח הפולני . הפרטי והציבורי - על אנטישמיות, כולל הוויכוח על ידוובנה, נגוע בכל התסמינים הללו. ואמנם, מהי ההאשמה הנמרצת כלפי 'החלאה שבחברה' בביצוע הפוגרומים, אם לא בריחה מן הבעיה או הכחשתה? ומהו היחס בין 'החלאה' שבחברה לבין האנשים ההגונים בה, כאשר באזור מאלופולסקה לבדו רשמה 'ארמיה קריובה', המחתרת הפולנית האנטי- עליהן בתפילת יום שישי הגדול לפני מדוע קשה כל כך להביט בפניהם של נאצית, שמות של 60,000 שמאלצובניקים? הפסחא. בהמשך מוקרנת תמונה מן השנים היהודים? ובאמת, מדוע שלא נקשיב מניין האמפתיה לאחים לאודנסקי - מן שלפני המלחמה: יהודי בלבוש שחור המבצעים האכזריים ביותר של הפוגרום ליהודים המדברים ב"שפת הטרגדיה מתרווח על ספסל על יד המזרקה בגן בידוובנה • על סבל ונזק שבוודאי נגרם שלהם" סאסקי בווארשה כאילו הוא מתכונן כבר למילוי ההבטחה 'לכם הרחובות, לנו הבניינים'. בתמונה הבאה, יהודים אחרים בלבוש שחור מברכים בלחם ובמלח - תחילה את הרוסים ואחר כך את הגרמנים ואחר כך שוב את הרוסים. בתמונה הבאה היהודים · טורפי הפולנים, שהובאו בידי הסובייטים לפולין' מפגינים לראווה את הקומוניזם ואת היהדות שלהם בשירות הביטחון הפולני שלאחר המלחמה. בתמונות הבאות, יהודים - הפעם מוסווים מאחורי שמות פולניי ם מוצצים את דמה של פולין בתקופת גומולקה וגיירק, ובחוצפה האופיינית להם תופסים את העמדות הבכירות ביותר במאפיה הפיננסית אחרי 1989• הווידוי הפולני על פשעי אחרים חייב להסתיים בחרטה, שגם היא תהיה, כמובן, של מישהו אחר. החוזר בתשובה מחויב שלא לספר דברי הבל על אנטישמיות פולנית דמיונית. "העורכים יודעים היטב איזה נזק גרמה האנטישמיות הפולנית למעמדה של פולין בחו"ל. האם הנפנוף המלאכותי בה אמור לתקן נזק זה?" שאל ב 1957- אלכסנדר גרוביצקי ב·' Kultura'. "חברים!" קרא בתיאטרליות הסופר וההיסטוריון פאבל יאסיניצה >Jasienica Pawel< באספת בחירות של אגודת הסופרים הפולנית להם מידי יהודים? מה פשר ההבנה לאווירה ששררה בידוובנה <"עיר קטנטנה שאולי יוצאת מדעתה מרוב כאב", שבה לפני המלחמה "לא יכולה חיתה לשרוד' ולו חנות אחת של לא-יהודים")? מה פשר התירוצים על "הקושי הנורא" להתייצב נגד אינסטינקט רצחני של חלקים מן האוכלוסייה שזה עתה החליטו לרצוח את שכניהם? אם מדברים על אמפתיה - כלום אין אלה יהודי ידוובנה הראויים לה? <גרוס עושה זאת, אבל ההיסטוריון תומאש שארוסה והעיתונאי יאצק ז'קובסקי מגנים אותו בשל כך>. מדוע קשה כל כך להביט בפניהם של היהודים? ובאמת, מדוע שלא נקשיב ליהודים המדברים ב"שפת הטרגדיה שלהם", כפי שיאצק ז'קובסקי קורא לה? האם במאבק נגד "שפת הטרגדיה שלהם" אנחנו לא מגיבים, במקרה, על 'הזכות' שלנו להסב את מבטנו מן מהאמת ? גן העדן המדומה פסיכואנליזה היא עניין חשוד בפולין' לא פופולרי' לא זול . למרבה המזל, פולין היא גם ארץ של אנשים לא עקביים במיוחד. הפולנים עשויים, למשל' להלל סופרים מסוימים אך לא בהכרח לקרוא אותם. כלומר' לא כל מה שמהולל בפיהם ראוי לקריאתם, ולהפך. בהקשר הפסיכואנליטי ראוי להתעכב על עוד תכונה פולנית אחת - תסביך אב. הודות לתסביך האב שלהם מוכנים הפולנים לקבל כל דבר מאנשים מסוימים, ובפרט מ'אבות' מסוימים, אפילו תרופה מרה כמו ספת הפסיכואנליזה. אחד ה'אבות' האלה הוא הנזיר הפילוסוף תומס מרטון. האב השני הוא הכומר הפילוסוף י 1 זף טישנר. טישנר , למרבה הפלא, הוא דווקא אויב מוצהר של הפסיכואנליזה. תומס מרטון כתב כמה דברים נכוחים על יחסי שחורים-לבנים בארצות- הברית, שניתן להחילם גם על בעיית האנטישמיות הפולנית, ועל בעיה חמורה אף יותר: הכחשת קיומה. מרטון טוען , כי עד מלחמת האזרחים נחזו החיים בדרום האמריקאי כגן עדן: שחורים חביבים שרו במטעים בעוד אצילים לבנים דאגו לקיומם. מלחמת האזרחים חיסלה את גן העדן. "מאז מלחמת האזרחים האומה כולה נעשתה שותפה לחטא. לא ניתן היה לחמוק מן החטא הזה. בנם של המתיישבים או בעלי המטעים נקרע באכזריות משנתו. פתאום היה חייב להתעמת עם האכזריות ששכנה בתוכו , אכזריות שלא שיער כמותה ולא ידע על קיומה: הזדון , העוול , תאוות הבצע, הצביעות, חוסר האנושיות! הוא כבר יודע שיש אות על מצחו והוא פוחד להביט ולהכיר בו • זה עלול להיות אות קין". אנשי הדרום הלבנים היו עיקשים. הם לא השלימו עם גירושם מגן העדן. הם התמודדו עם הידיעה הלא-נעימה הזאת בהשלכה על השחורים. "הגזען הלבן מוכן להכיר בשנאתו לשחור אך ורק כשהוא מציג אותה כשנאת השחור ללבנים'.' בהטילו את האשמה על השחור , יכול האדם הלבן מן הדרום לומר על עצמו ב~טחה, ש"הוא אותו אדם, כפי שראה עצמו תמיד: חביב, אדיב, הוגן, אציל, מנומס ויחד עם זאת פשוט •••" האם האנטישמיות של פולנים עדינים וטובים, חסרי רחמים ופגיעים, החותמים את נושא השואה בטרם פתחו בו , המעצימים כל קול יהודי שאינו צודק ומשתיקים כל קול צודק, אינה נובעת מניסיון טראומטי דומה? כלום אין השואה, מנקודת מבטם של הרבה פולנים מבוגרים, עוד חזירדת יהודית-גרמנית בוגדנית, המחבלת לעד בשיבה לסופליצובו - גן העדן ב חתר,~ של ויספיאנסקי , שם אריה עם גדי ירבץ , וינקל יכה במצילתיים תחת עינו הפקוחה של ;רוואזי? גן העדן המיתי בסופליצובו מילא תפקיד חשוב בתקופת המאבק לעצמאות. אחרי השיבה לבית ולמולדת הפך המיתוס הזה לאשליה מסוכנת. "כשמיתוס הופך לחלום בהקיץ" , כותב תומס מרטון , "ראוי לבחון אותו מבעד לזכוכית מגדלת, לקבוע שכבר אינו תקף ולזנוח אותו. לדבוק בו בכוח אחרי שאיבד את תפקידו היצירתי , פירושו לדון את עצמנו למחלת נפש'.' גבולות בטוחים? העיתונאי יאצק ז'קובסקי מצא בספרו של יוזף טישנר איך לחיות משפט מרגיע בשאלת האחריות: "אחריותו של אדם אינה חורגת מעבר לגבולות יכולת הפעולה האפקטיבית שלו". כלומר , מעבר לגבולות שהציב האב טישנר, ז'קובסקי חש מוגן. מנקודת הראות שלי, אין זה צודק ואין זה נכון . מעטים הכירו את המצפון האנושי כפי שהכיר אותו יוזף טישנר . הוא הגן בתוקף על עליונות המצפון , ובמצבים מסוימים - בניגוד לעמדת הכנסייה. הוא ידע שלא ניתן לכפות מצפון פרטי , כשם שלא ניתן לכפות זיכרון קיבוצי , והלוא קיימת זיקה בין השניים. שיטת ההונאה העצמית הרווחת ביותר , טען טישנר , היא להעניק מחילה לעצמך ולהאשים את האחרים. בטבעו של המצפון טמון פרדוקס: מצפון הוא קולו של המוסר הקורא לנו להישאר חפים מפשע. אבל בה בעת הוא קולה של הדת, המלמד אותנו משהו הפוך לגמרי: "הקדוש שבקדושים חש שהוא החוטא הגדול ביותר". מסקנתו של האב טישנר היא חד-משמעית: "אילו הפולנים היו דתיים באמת, הם לא היו מתאמצים בכל כוחם לשכנע את עצמם ואת האחרים שהם חפים מפשע'.' אמן .• הערות 1. מאמרו של גינסר רגאס "שתיקת הזיכרון" פורסם בתרגום פולני בעיתון 'גזסה ויבורצ'ה', 11.10.2000• 2. שכנים ראה אור בפולנית בשנת 2000 ותורגם לעברית בידי יז'י מיכאלוביה הוצאת ידיעות אחרונות, יד ושם 2001• 3. ב סחור סחור' מאת אנה רגופינסקה. תרגמו מפולנית: יונת ואלכסנדר סנ,ן הקיבוץ המאוחד 2000• 4, הכוונה לשיר 'נוצרי מסכן מסתכל נגסו', שכתב צ'סלב מילוש ב 1943-. תורגם לערבית יבדי רפי וייכרס במוסף הספרות של 'מעריב.' 5. זיגמונס באומן, סוציולוג פולני מבריק, שהודח ממשרתו במסע התעמולה 'האנטי- ציוני' ב 1968- ונאלץ לעזוב את פולין. הרצה בשנים 1971-1969 באוניברסיטת תל אביב ובאונירבסיטת חיפה. עזב את ישראל לבריטניה, והרצה בקיימברידג.' מייחסים לו את המצאת המושג 'פוסס-מודרניזם.' המחרבת מצטטת בהמשך מתוך ספרו מודרנה ורצח עם. בעברית ראה אור ספרו גלובליזציה - ההיבט האנושי , תרגם מאנגלית: גרשון חזנוב, הקיבוץ המאוח;ןקו אדום 2002• יואנה סוקרסקה-באקיר )Joanna Tokarska-Bakir (, פרופסור לאתנולוגיה ולאנתרופולוגיה של התרבות באוניברסיטת וארשה, נחשבת לאחת האינטלקטואליות המרביקות כיום בפולין. מאמרה פורסם לראשונה ב'גזסה ויבורצ'ה' )'Gazeta Wyborcza'< ב 13- בינואר 2001 וזכה בפרס 'מאמר השנה.' הוא פותח את קובץ המסות מפרי עסה דברים כערפל )2004(, המאמר עודכן בספטמבר 2006• המאמר כלול באנתולוגיה עימות עם זיכרון: החשבון הפולני , בעריכתה של מירי פז ובתרגומה, הוצאת הקיבוץ המאוחד; קו אדום, שתראה אור בפברואר 2007• אקטואליה השמים הנ n וים מאד ה~;ם ז- -· -:....: אינם ה;למים את iמע;תי • -: • :• • : T •• מ;ס~ת V! ם ךע;ן V! ם מספר הטלפ;נים שוי . ·.· . :· ". -". ... y ;ן מ i ם 1 :~זבק ~ם י~~ • םיקןfז~-וtS ~~ים ~ק,ל.~~סינ;ת y ;ן מ i ם נפתח מםר~ה T :• • -: • : ונאכל ספגנ~;ת. • T : ". -: iJ~j{9 ת ~ש ~ין 7iJ ן:ה מצוה · לנבר TI • :• מתי אכז-ז s i ;אמה T '.' : '.' • T על הא s יז;דה ה!~;נית שוי. • •,• • • -T ' •: T ךש~ב ~נ:י~רב כ"ם ר~~~;נ~ ח"י שנים שהלכז-ז מופני ד:-ז•: · ז ."•• ~י ~זגר iJW ~ד ~ר~או נובמבר-דצמבר 2006 מצד זה ~----------------------------·~~ עמוס ןלוית מוספים, ספרים, אירועים "פרידה מהימים הטובים" ספר שיריה מן העיזבון של דליה רביקוביץ מים רבים שירים 2005-1995 <הקיבוץ המאוחד 2006, בעריכת דנה אולמרט ועוזי שביט> הכולל 27 שירים בסך הכל' מיטיב להבליט שתיים מסגולותיה הבולטות של שירתה המאוחרת של רביקוביץ' השנינה והאירוניה. מים רבים לא רק שכיבו הפעם את אש האהבה <בניגוד לנאמר בשיר השירים>, אלא שהם גם בולעים בתהומות ים את הארנייה הטרופה, שהיא תארני <האון והאני> של המשוררת: "הארנייה הזאת/ היא בבמות שונות ולחלק זהו פרסום ראשון' אולם בכל מקרה כינוסם יחד בשער נפרד' מעמיד חטיבה של שירה פוליטית ביקורתית מבריקה. שירתה הפוליטית של רביקוביץ לא רק "שאינה עושה חשבון לאף אחד", אלא יש בה גם מה שניתן לכנות <במעין אוקסימורון> ניהיליזם חיובי. בשיר 'הפוך על הפוך' על הפיגוע בדיזנגוף סנטר בפורים תשנ"ו היא כותבת: "כי בדיזנגוף וצינה; אין ישר ואין ימינה; ואין שמאלה כמובן; נהפוך הוא; זה החג שלא את מרגישה? האם את בשוק; או בדיכאון? / נשאלה השאלה •••11 וכשניתן לה לענות לבסוף, היא אומרת: י"ואנ רוצה להוסיף עוד דבר; ראש הממשלה תמ אדם מאושר" ואחר כך חותמת את השיר בבית הבא: "שלום לעפר ראש הממשלה; בעל ואב ועוד דבר מה/ הבן של ורזה האדומה" <עמ' 38(, תיאור מותו כאדם מאושר <בשיאה של עצרת השלום> ואחר כך כבנה של אמו' מנטרל אותו מן המעמד ההיסטורי והדרמטי שהתקשורת רצתה לייצר בכל מחיר. בשיר נוסף 'מרינה חדד', המתאר את הפיגוע בחוף הדולפינריום בתל אביב שבו מצאו את מותם רבים מיוצאי רוסיה, מוסיפה רביקוביץ לבקר את התקשורת שלא מצאה עניין במי שאינו מבני עמנו' כמו מרינה חדד' למשל. שירים מרשימים במיוחד הם 'יום חורף צפוני' המספר על חייל שנהרג מפליטת כדור' או השיר 'הפואטיקה של לחץ פיסי מתון' אשר "מוקדש לעושים במלאכה". הייתי מוסיף ואומר כי השפה הבוטה, לעתים וולגרית, שבסוג שירה אחר נשמעת לעתים צורמת, מוצאת כאן את מקומה הנכון . כמו למשל בשיר הנבואי 'מזמרת הארץ' (מ 1995-( המכונה "שיר פרידה מהימים הטובים", אשר כמו נכתב על מלחמת לבנון השנייה וכל הפשלות שלה <עמ' 52(. השיר נפתח בשאלה: "שאלת אם יש די תותחים; צחקו ואמרו: די והותר; .../ ויש ארגזי נפל"ם ויש ארגזי חנ"ם/ הכל בשפע ובלי הגבלה."" ומסתיים בהבעת משאלה שתבוא כבר איזה דליה מריח; היא תטבע היום/ היא טובעת ייןבויPבר דלייn תקרית ותצית את המלחמה: היום" <עמ' 8(. דומה כי שירתה המאוחרת של רביקוביץ נואשה לגמרי מן האהבה והיא משילה מעליה את כל מחלצות הפיוט הקשורות בה: "מה שהיה היה./ תדבק לשוני לחכי אם אומר עוד פעם מילים של אהבה". מים רבים אינם עוד סמל לחיים ולאהבה, אלא למוות ולטביעה: לא אהבה אני מבקשת רק מים רבים מעל ילראש שיכבו את האהבה נעמ 117( לכן' אני סבור כי שירתה זו' המעורטלת מכל סרח של רומנטיות כוזבת ומצטיינת בראייה מרירה ומפוכחת, מוצאת בספר זה סדן הולם לשנינה ולאירוניה שלה בשיר הפוליטי דווקא. מטעם זה נדמה לי כי השער 'מזמרת הארץ', הכולל את מה שניתן לכנות שירים פוליטיים, הוא החזק והמרשים בספר . שנים עשר שירים בשער זה, ובהם שירים על הפיגוע בדיזנגוף, רצח רבין' רדידות התקשורת, הפואטיקה של לחץ פיסי מתון' ועוד . חלק מהשירים פורסמו •.כר" 200$ -1991 1וtיףQ ניצחנו את המן" <עמ' 37(. על פיגוע ההתאבדות אין תשובות לא לאמצע, לא לימין' ולא לשמאל. זה חג פורים שלא ניצחנו בו את המן. אין מה לחגוג, אבל יש על מה לחשוב וזה אולי ההיבט החיובי שבהיבט הניהיליסטי. בשיר 'תשובה לא מספקת לשאלה' על רצח רבין עושה רביקוביץ, בכישרון רב <וגם בצדק, לדעתי>, חוכא ואיטלולא מהתקשורת: "מה את חושבת על רצח ראש הממשלה?/ כן מה את חושבת על הרצח; של ראש הממשלה?/ מה אשרי הגפרור הקטן שיצית לפתע חייל ביחידת עילית ויעיר את הסמטוחה . חיבוק מטאפיסי הרומן של דורית פלג פני המקום <זמורה ביתן עמודים לספרות עברית 461 ,2006 עמ') הוא הנאה ספרותית גדולה מצד אחד 'ואתגר רעיוני לא מבוטל מצד שני. יש בספר שיאים של אמנות הסיפור . כבר העלילה כשלעצמה <דינה, הגיבורה, מתוודעת לאלוהים, אלי שגב, בנסיעה בקו 5 בתל אביב וכעבור זמן קצר הם עוברים לחיות יחד> מספקת למחברת אינספור סיטואציות מבריקות: אלוהים כפועל ניקיון בעירייה, כיועץ לענייני קבלה, כקבצן רחוב, כיריב של חסידי ברסלב המכריזים עליו בלתי שפוי' ועוד המצאות לרוב. זאת בנוסף לתיאורים נפלאים של העיר תל אביב <בעיקר דרומה ומערבה בה מרבה הגיבורה לשוטט>: תיאורים מעמיקים של ,הדמויות וכמ האמ ההפולניי לש ,דינה השכנת 'הגב 'גוטקינד יבעל תהמכול הרבק םועמיר םהנרמסי לע ייד םהסופרמרקטי ,החדשים תחברו קההיי-ט לע ןעובדיה 'ומגדליהן דבצ םפרקי םסוריאליסטיי םוהזויי לחלוטין . הדומ תשא רעיק הכוח המשקיע תהמספר רבתיאו םעולמ רחס םהרחמי לש לכ ,האבודים ,הזרוקים ,ההומלסים םהמטורפי יוחסר .התקווה דאח םהשיאי םהגרוטסקיי רבספ אהו קפר 22 ו<ששמ תבאנגלי Freedom is just another name for< רהמתא המות לש האש תהומלסי חבפת תחנו ,מכולת רכאש םאנשי םמדלגי למע הגוויית שואי ואינ הרוצ קלהתעס ,בה ללצלצ הלמשטר וא עלהודי ןלמג דדו .אדום םע תזא המבחינ תרעיוני תהשאלו תסבוכו :יותר האיז ןמי םאלוהי אהו הז ם<אלוהי 'כופר םשצמצ ועצמ וואינ במתער םבחייה לש יבנ ,אדם םסת עמשוג בשחוש אשהו ?אלוהים> ןוכ המ אהו העוש ?בסיפור תעליל ןהרומ אהי רסיפו ךהדר הלמט לש ההגיבור ,דינה הגרוש ימיונ וואמ לש 'נירי תהמתפטר םממקו העבודת תבחבר ,היי-טק המתקש - וא השאינ הרוצ אלמצו םמקו העבוד 'אחר השמצב ךהול .ורע ההידרדרות תמתרחש דלנג ועיני לש ןב ,זוגה ,אלוהים בהמסר - וא ושאינ למסוג - ףלנקו עאצב יכד הלחלצ הממצב םג רכאש אהי תמתחננ ובפני השיעש הל .נס הלכאור הנרא יכ ןהרומ העוש ןניסיו תלעמ תא תעליבו םהעול אהנבר םע ובורא רחס ,הישע ןניסיו ושעלי זרומ רכב ושמ י"פנ .המקום" ,כידוע םמקו תבעברי אהו םג דאח ומשמותי לש ,אלוהים ןלכ םא יפנ םאלוהי םה יכפנ ,המקום יהר ועליבות לש םהמקו אהי אממיל ועליבות לש .אלוהים םאול יאיננ חבטו יכ וזה תבאמ ונושא בהחשו וא יהעיקר לשהספר . רלמחב יאמונ ליכו ההי תלהיו הפ רכ בנרח רלהתגד 'בו ישהר ההתור המפסוקי ,הראשונים י"כ חלפת תחטא "רובץ רו"יצ בל םהאד ער "מנעוריו דוע הדברי םהנשגבי הבסיומ ת<פרש <ניצבים ה"רא ינתת ךלפני םהיו תא םהחיי תוא בהטו תוא תהמוו תוא עהר ... תובחר םבחיי ןלמע התחי האת ,וזרעך" ךדר ,הנביאים ,הכתובים ,התלמודים ,המדרשים ,הקבלה תהחסידו דוע וימינ האל ,ממש תעוסק יבל ףסו תבשאל רמקו עהר וותפקיד .בעולם םאול הנרא יל אשל הז גהשי חוהשי יהעיקר ששי תלמחבר הולגיבור ןברומ םע .אלוהים תתמונ םהעול תהמצטייר ומדפי אהי ריות תתמונ הההיסטורי תהחילוני תהמודרני תהמיוחס רלוולט ןבנימי השב םמחזיקי יהוג להשמא דע .היום יזוה התמונ השב הנרא ךמלא הההיסטורי ס"אנגלו "נרכוס ר<בציו לש לפו ,קליי> ףנהד ןמג ןעד וכשגב לא ,העתיד לוכ המ ךשהול הונגל ולעיני םה יתל םתלי לש תהריסו תשמייצר הההיסטורי .האנושית יזוה םג תתמונ םהעול רשמציי יעד ראופי ובספר יהפילוסופ ןלשו עלר ם<ע דעוב 2000 הורא ימאמר רבמדו ,זה> התמונ לש םעול יגלובל ,שוקע יהקרו ובפי ת"פלנט .הטובעים" םג הספר לש גפל םמסתיי ןבחזו ,דומה קפר 63 םהחות ואות אנקר ף"סו "העולם אוהו רמתא תרעיד האדמ ת<סובייקטיבי <אמנם תהפוקד תא לת באבי הומחריב תחלקי תא ימגדל ףדיזנגו רסנט תומקומו .אחרים םאול אל רהסד יהחברת ו<א <האלוהי םהקיי םה םהאחראי םהישירי ללגור ההגיבור .ברומן הדינ אהי תמהנדס םמחשבי השיכול רלהשתכ בהיט ךולהשתיי קלחל סהמבוס לש .החברה אל תחסרו הל תהצעו ,עבודה תשא ןכול אהי הדוח הבתואנ יכ אל ויותיר הל יד ןזמ תלהיו םע .בנה ,לבסוף אהי העצמ המבינ יכ תהסיבו ןה תסובייקטיביו תונעוצו רבעיק הב יובא הרצונ יהעקרונ ךלהשתיי תלחבר קהיי-ט הולמגדלי םהנוצצי י<ואול הלחבר והז .בכלל> םאמנ ההאבטל תמרוקנ תא ,חסכונותיה קהבנ םחוס תא ,חשבונה אוהי תנדחק ריות רויות םלדרו רהעי תולהתחככו תמתמד םע יחסר ,יבת ,קבצנים ,מטורפים גוזו :קופים ,אולם לככ ישהתקדמת הבקריא י<ואינ חבטו דע הכמ יכותב תהביקורו ושפורסמ דע םהיו וקרא תא ןהרומ דע ,תומו> יהשתכנעת יכ תהסיבו תהעמוקו הלהידרדרות ןה ,אחרות יוכ םג םלאלוהי דתפקי ראח רבהקש .זה ישנ םפרקי 'במיוחד קפר 58 ""למטה קופר 62 ן"תבי "אותי תלקרא וסופ לש 'הספר םנותני ובידינ תא חהמפת הלהבנ זו . קפר 52 ""למטה אהו השיא לש תהתפתחו תהנבני ךלאור ןהרומ לש ןארכו ,הבית לש ןארכו לכ םהבתי ושהי הל יא ,פעם לוש ןארכו םהעול תכבי .לאדם המ קשמחז התחוש וז אהו ושמ יהאנגל לש רהספ On the Way Home רכאש םבעצ ןאי ההגיבור ךבדר ההבית 'כלל אאל לכ ןהזמ תמתרחק ממנו . י<אינ חבטו םא קחל הז עמוד ל 'גמרי םאול ,אלוהים םבעצ 'נוכחותו דמהדה ןכא םג תא יהציוו ןהראשו םלאברה ך"ל ךל ךמארצ 'וממולדתך תומבי .אביך"> בלא םולא שי דתפקי ימרכז 'ברומן םובעצ םההל תשעובר ההגיבור הבצאת ןמ ,הבנק רכאש רמתבר ןשאי הל דעו תמקורו ,קיום אהו םהל רמאוח לש ימ ןשנידו בלעזו תא תבי והורי ך<בתהלי תהתבגרו ,נורמטיבי> לנכש תבהקמ תבי ומשל חומתפכ םיו דאח חנוכ םאיו לע םעצ קיומו . רה עג ההז רבסיפו אהו ערג לש ןעילפו ןוארכו .הכרה י"חשת תא םהד לאוז ימגופ ••• לאוז לונוז "למטה '<עמ 401( ההמלוו תבתחוש הבהל :נוראה ה"הפאניק הסחפ יאות ... הכשאת הבפאניק האת ליכו קר ץלהתרוצ וכמ רעכב דאבו "במבוך '<עמ 404(. אהי העול לע םאוטובוסי תויורד ,מהם תחורש תא לכ רהעי המקצ הלקצ ןבניסיו שנוא עלהגי הלבית ב<ברחו רכלפו 14( הואינ תיודע ןהיכ אהי .נמצאת ובעיצומ לש טהסיו ,הזה ה"במנהר תבצומ ההעליי "ואלבני י<מ רשמכי תא לת באבי עיוד הכמ םהמקו ההז אהו לסמ הלעזוב <ולהזנחה העול הבזיכרונ תתמונ הילד :בוכה ,"אמא ,אבא האיפ ?אתם אהי קראה ... לא ותלכ ,בבקשה יאנ אל הרוצ תלהיו ןכא דלב ... יואנ יהבנת תשא יעצמ יאנ ,שומעת השהילד תהזא אהי "אני '<עמ 405(. םא קפר 52 אהו קפר יסמל לע ןארכו ,הבית יהר קפר 62 ן"תבי "אותי רמתא ןארכו יסמל לש ףהשות יהזוג ולאות ,בית רכלומ 'הבעל ,האב וא םאלוהי עצמו • הכוונת רלשכו הדיר הזול תבשכונ ההתקוו תמעמת האות םע שהרגו ,שלה 'יוני יאב ,בנה דהמתנג ךלכ םומאיי אלהוצי ובצ ימשפט תא ןהב יניר .מרשותה עהאירו ההז רמחזי האלי ןזיכרו ןמ רהעב םבטר :גירושיה ת"ובב תאח רחז יאל ההליל אההו ימלפנ םשנתיי ךואי ושכבנ הז דלצ הז הבשתיק ווהעמדנ יפנ .ישנים ןותבי יאות יאמרת ול יבל 'קול וכמ 'אז אוהו ראמ יל הבאות ,דומייה יתבינ 'אותי ףוא דאח אל ליכו רלחדו ואפיל תא תשכב 'העור והי םש קר "מילים '<עמ 433(. תהמחבר המצביע ןכא לע ואיז יא ההבנ תעקרוני ןבי שאי ,לאשה השאינ תניתנ .לגישור ההסיטואצי תחוזר לע העצמ רכעבו הכמ ,עמודים םהפע םע :אלוהים ם"אלוהי סנכנ הלמיט בונשכ יליד ... יחשת תא עמג ויד לש םאלוהי יוהסתובבת .אליו ופני והי תמופנו יאל ,בתחנונים תאפורו 'לגמרי יחבק יאות .ביקש יידעת המ אהו שמבק אול .יכולתי אל ייכולת ,לנוע אל ייכולת עלהגי דע 'אליו אל ייכולת זלהזי תא דהי. יאנ אל היכול "אמרתי '<עמ 436(. ההפסק ההבא ובאות ,פרק הממנ חלקו 31 2006 גם שמו' מנסה ללבן עניין זה שגרעינו הוא כמיהה עמוקה להבנה ולקרבה שמעבר למילים: "תבין אותי אמרתי לו בלי קול, לפחות אתה תחדור אלי מבעד לשכבת העור הבשר והמילים ... תגיע אלי פנימה, אל הלב שמעבר ללב הבשר' אל מה ששוכן שם בפנים ואי אפשר לראות. אבל הוא רק שכב שם, גוש גדול וכב.ד" ואני הבנתי ששום דבר לא יוכל לחצות את המרחק הלא נגמר בין שני הגופים שלנו במיטה" <עמ' 743(, הכישלון עם אלוהים מעלה בדעתה התנסות קודמת, דומה, עם אביה: "נזכרתי בפנים של אבא שלי' עם אותם זיפים זרועים עליהן אבל אפורים, ובידו המושטת אלי מעל למיטה". גם אבא שלה רוצה, כמו אלוהים - חיבוק, ואף שאהבתה לאביה גדולה לאין שיעור' גם אותו אינה מסוגלת לחבק. "ושכבתי שם כמו אבן' והסתכלתי בזרוע שהוא הושיט אלי מן המים <כטובע ->.ל.ע ולא הייתי מסוגלת לפשוט את שתי ידי ולקחת אותה." ולא הייתי מסוגלת לעשות שום דבר' בפרט לא את הדבר האחד שהיה נכון והכרחי לעשות, והוא להשליך את עצמי עליו ולחבק אותו בכל הכוח ולהגיד לו נכון' נכון' אבא, הרי אנחנו אוהבים אחד את השני כל כך". והיא מסכמת תובנה זו בצורה נחרצת: "וכמו תמיד נשאר לי רק להשליך עצמי על המיטה ולבכות את הבכי של מי שלא מסוגל לחבק אחרים ולא לתת להם לחבק אותו' של מי שנשאר מחוץ למעגל החיבוק, עולמית" <עמ' 438(, אולם כל הכישלונות האלה <עם הבעל' האל' האב> אינם סוף פסוק. הם מייצגים, אם ניטיב לקרוא, כישלונות של מגע פיסי בין גופים, אבל הכמיהה של הגיבורה היא למגע אחר' מטאפיסי . לפיכך היא ממשיכה לחפש אחר אלוהים במסלול משאית הזבל שבה הוא עובד' גם לאחר הניסיון הרע שהיה לה עמו. "אז נולדה בי ברורה מאוד." כמו תבנית של אור שהלכה והסתדרה במקומה, הידיעה שאני כבר לא יכולה לחיות בלעדיו" <עמ' 439(, "והבנתי שאני כבר לא יכולה יותר לחיות בבית שאין בו אלוהים" <עמ' 440(, ובאמת, בסופו של אותו פרק, בפינת הרחובות מלצ'ט וגחמני היא מאתרת את משאית הזבל שלו ומסתערת עליו: "הוא הסריח, הפנים שלו נטפו זיעה, אבל לא היה אכפת לי. פשוט השלכתי את עצמי עליו וחיבקתי אותו' בשבילו' בשביל אבא שלי' בשביל יוני' בשבילי" <עמ' 440(, ברור שזה לא חיבוק פיסי' ממשי' אלא חיבוק מטאפיסי שיש לה צורך ממשי בו . במידה מסוימת הרומן של דורית פלג מבטא את הפרדוקס הדתי-מוסרי באתיקה של קאנט: קאנט אינו מאמין באלוהים, אבל הוא זקוק לו כערב למוסר. דינה, גיבורת פני המקום אינה מאמינה ממש באלוהים, אבל המקום בלעדיו אבוד לגמרי. באותה מידה גם המקום המוקצה לגברים בחייה, הוא מקום אבוד ללא נוכחותו של אלוהים, הגבר המדומיין בעולמה. פרק 63 "סוף העולם" החותם את הספר' הוא פרק המנקז לתוכו את כל עלילות הספר . כשבסופו נעלם אלוהים ויוצא מחייה, לא פלא שהמילים המסיימות אותו אומרות: "ופתאום תפסתי שהנה הוא שוב הולך לו לדרכו 'משאיר אותי כאן לבדי על הספסל." כדרכם של גברים באשר הם" <עמ' 461(. מילים המאשרות את הנחתנו כי אלוהים בסיפור הוא הדמות הסימבולית של הגבר באשר הוא. מן המזרח אל המזרח התגבשותו של זרם ספרותי או חברתי לכדי אידיאולוגיה מודעת ומגובשת, מציינת בדרך כלל שלב מאוחר בהתפתחותו' לעתים שלב מסכם כאשר עיקר היצירה כבר מאחוריו . כך קרה במאה התשע עשרה בגרמניה עם "חוכמת ישראל", שביקשה להציג לפני העולם האירופי הנאור את פניה של היהדות באמצעות החקר האקדמי של מדעי היהדות <מקרא, תלמוד' קבלה, חסידות> שבא לעולם לאחר שהיצירה הזאת עצמה כבר פסקה מזמן . שמץ מתחושה זו ליוותה גם בקריאת גיליון מס' 12 של כתב העת 'הכיוון מזרח', אף שאין להשוות בין התופעות, המוקדש רובו ככולו למשורר ארז ביסדן . אמנם לא קראתי גיליונות קודמים של כתב עת זה, אבל קראתי לא מעט מדברי המשתתפים בו' ביניהם פרופ' חביבה פריה התופסת מקום בולט בהגות זו • ובאמת, מה שמאפיין את גישת כתב העת <כמו גם את ספרו של דרור משעני בכל העניין המזרחי הזה יש איזה אבסורד' עם עובד 2006( הוא שפע תיאורטי ומחקרי ברוח השיח הפוסט קולוניאלי' הבא להעניק גיבוי תיאורטי מדעי ליצירת הספרות המזרחית. מצד אחד' יש לי בהחלט הערכה למאמץ הרעיוני הנעשה כאן. מצד שני 'איני יכול שלא להצביע גם על חטאת הרובצת לפתחו . על ארז ביסדן המציין שלושים שנה להופעת ספרו מנחה מרוקאית נאמר בדבר העורכים <בת שחר גורפינקל ומתי שמואלוף> כי "ארז נתן היתר למשוררים ויוצרים מזרחים לבטא את התודעה הקונפליקטואלית המעמתת את התודעה המזרחית עם התודעה הישראלית", זהו ניסוח אידיאולו גי מהוקצע ומאוחר' בעוד ארז ביסדן עצמו 'בקטעים מן האוטוביורגפיה <המתפרסמת גם היא בחוברת> מתאר כיצד גישש בתחילה את דרכו ועד כמה בשיריו הראשונים "לא היה שום סימן לשירים המאוחרים העוסקים בשורשים", זאת כדי לומר' שהיצירה במיטבה קודמת למניפסט המנוסח בעקבותיה. העורך הראשי של כתב העת, יצחק גורמזאנו גורן' מקדיש לביטון רשימה שכותרתה "נביא המזרחיות", את שיריו הוא מתאר כך: "לשיריו של ארז ביסדן קסם מאגי הלועג לאינטלק- טואליות המערבית. הם מחזירים אותנו אל התום של חוכמת הרגש, של שלמות בטרם החל ההגיון לקצץ בכל דבר": ביטויים שאיני בטוח עד כמה משתתפים אחרים בחוברת ישמחו כל כך לקוראם. את המאמר התיאורטי המרכזי "ארז ביסדן פענוח פואטיקה של הגירה" כותבת חביבה פריה, המהלכת, לדעתי' על חבל דק בין רצון להעמיק את הזהות המזרחית, מצד אחד' לבין רצון לברוח מכל אתניות, מצד שני. בעיה מהותית יותר היא מה שהיא מגדירה כ"פואטיקה של גלות ופואטיקה של הגירה" בשירת ארז ביסדן' שלדעתה צריכה להיות גם הפואטיקה המזרחית המוצהרת. שימת הדגש על שתי תמות אלה - "הגירה" ו"גלות" - וזאת מבלי להתייחס כאן לתוכנן' מבהירה, לדעתי' עד כמה פואטיקה זו וכל מה שהיא מייצגת בנוי על חול' שכן הגירה ו גלות הן מהויות נזילות מאוד המשתנות במהירות. ישראל היא אמנם מדינת "הגירה"' הבאה מן "הגלות"' אבל עוצמת התופעה משתנה מיום ליום, ובוודאי השתנתה מאוד במשך שלושים השנים מאז ראה אור ספרו המכונן של ארז ביסדן ב 1976-, והחברה הישראלית היום, כולל המזרחיות והאשכנזיות שבה, היא כבר חברה אחרת לגמרי . לכן' אם לסיים במה שפתחתי' דומה ש'הכיוון מזרח' בהיותו כתב עת המגבש תודעה ואידיאולוגיה מזרחית, נשען במידה רבה על העבר יותר מאשר על ההווה המתהווה, כאשר החקר <המדעי> בא על חשבון היצר <והיצירה> שהיא אולי כבר במקום אחר . אי אפשר לסיים רשימה זו בלא להזכיר את מאמרה המעניין <והאמיץ> של אבירמה גולן "כשל הרב תרבותיות" ('הארץ' 14.11.06( שבשל מהומת הימים האלה לא הושם אליו לב. במאמרה היא טוענת שפוליטיקת הזהויות הרב תרבותית הרחיקה לכת ולמעשה היא קורעת את החברה לגזרים, כאשר כל זרם דואג היום רק לטיפוח הנרטיב שלו • "לרב תרבותיות היה תפקיד חשוב בפירוק המונוליטיות של כור ההיתוך." אבל המעבר מכור ההיתוך לחברה מגוונת, הידרדר להתפוררות כוחנית ומתנכרת". טענות שכתב עת כמו 'הכיוון מזרח' חייב יהיה להתייחס אליהן. התגשמות המילה ספרו של פסח מיליד לא בניתי חומה <כרמל , ירושלים, 2006,124 עמ') מזמן לקורא, ואולי גם למשורר , הפתעה הטמונה בקריאה אחרת של שירתו מזו שנרמזת לכאורה. משמו של הספר נדמה כי מדובר בחומת הפרדה פוליטית, כגון זו שבונה ישראל בשטחים, או כגון החומה שהפרידה בין שתי הגרמניות בעידן המלחמה הקרה בין מזרח למערב. מכאן , סובר הקורא שלפניו ספר שירה פוליטי בעיקרו • סברה זו מתבררת במהלך הקריאה כמוטעית בחלקה, לפחות. לא שאין שירים פוליטיים רבים בו , אך בהדרגה הוא מגלה כי השירים ששובים יותר את לבו <וכנראה גם את לב המשורר> הם דווקא השירים הארוטיים הפזורים לאורכו . יש הרבה שירים בספר על מילים ועל שירים <בערב ההשקה לכבודו , חיתה מי שציינה בצדק את הקשר שבין מילים למילין , שפירושו בארמית מילים>. כמו , למשל , השיר 'המילים התעופפו': "המילים התעופפו; כמו פרפרים; רצתי אחריהן ובידי רשת; כדי לצוד אותן ..." <עמ' 12( וכן הלאה. אולם לטעמי , המילים מתחילות לקבל יותר עומק וממשות בהקשרן הגופני דווקא ועל כך עומד גם המשורר עצמו בשירו 'המילה היא כלה'. בפתח השיר הוא כותב: "המילה היא כלה/ אך מי יחשק בה; והיא אינה אוהבת עירום ..." ואילו בסיומו הוא כותב: "המילה היא כלה; לכל חתניה;/ המילה היא נדוניה; לכל הבועלים אותה" <עמ' 25(. בעילת המילה <כמו בעילת התורה בידי תלמידי חכמים> זה כבר מעשה כבד משקל יותר מלצוד מילים שמתעופפות כפרפרים. יתר על כן: כל עוד המילה אינה אוהבת עירום לא נוצר קשר יצירתי <ויצרי> בינה לבין נועלה, המשורר. מעניין , ואני סבור שזו לא רק התרשמות סובייקטיבית שלי , בכל מקום שהשיר עוסק בגוף <ולא במילה או באמירה בלבד> הוא מקבל נפח ונוכחות חזקים יותר . כאלה הם למשל השירים היפים 'איזה ים' <עמ' 59(, 'עירום' <עמ' 64(, 'המלך עירום' <עמ' 66(, שבהמשכם מגיע הקורא גם אל השיר 'לא בניתי חומה', שעל שמו קרוי הספר , שבו נאמר מפורשות: "לא בניתי חומה; לא רציתי שהאהבות/ יתנגשו בכותל ..." <עמ' 71(. אני חושב שהמשורר בספרו חווה תהליך של התגשמות המילה בגוף, שהוא לא לגמרי מודע לו • ביטוי כזה למשל מופיע בשיר 'גשם' <שמשמעותו התגשמות> שהוא למעשה שיר על שלום שבו הוא אומר: "אז מה זה שלום; שלום הוא גוף; שלום הוא בשר; שלום הוא עור ועצמות" <עמ' 76(, כלומר הוא נותן למושג המילולי המופשט <לראשונה בספרו> ביטוי קונקרטי גופני. ההפתעה הגדולה, ואולי המוכרחת, הוא המחזור המרשים "שירי גוף" בסוף הספר , השונה בצורתו ובלשונו משיריו הקודמים. כאילו כל מה שגישש בהם וחיפש דרך לצאת החוצה, זכה לפתע להתגשם. זה מחזור בן חמישה שירים <ושיר נוסף על כתיבתם> שבו מבין לפתע המשורר עד כמה חייו הם גופו וגופו הם חייו , ועד כמה הם תלויים זה בזה: "חורף עכשיו בגופי; הוא מתקומם; ומייצר קריאות ביניים; כנגד ברקים ורעמים ..." ובשיר החותם את המחזור נאמר: "בבוקר כשהתעוררתי מיהרתי; להסתכל בראי ומיששתי את עצמי; לא יכולתי להאמין שאני שלם; האם זה אני האם אני חי; האם אני בתוך גופי", ובעצם לכאן שייך גם השיר היפה החותם את הספר 'כמו שורטות את לב השמים', מתוך שיחה עם דליה רביקוביץ , החשה, כי "."הלב שלי בוער; גם ברגע זה שאנחנו מדברים; שים את ידך על לבי; רק תיזהר שלא תיכווה", "תופעת החרוזים; שישראלים חורזים" הדברים המעניינים בגיליון החדש מס' 4 של '!רה' <אחוזת בית, ספטמבר 2006( הם לאו ו דווקא אלה המובאים במסגרת שני הנושאים המרכזיים להם הוא מוקדש - "השטן: רגעים בחייו", המביא תרגומים שונים מספרות המאה התשע עשרה והעשרים העוסקים בדמותו של השטן , ו"מרובעים" העוסק בצורה השירית של המרובע, אלא דווקא דברים בשיר ובעיון בעלי ההקשר הישראלי מיוחד ,'!וה'ש אידיאולוגית לפחות, נוהג להסתייג מהם. הראשון שבהם הוא 'הבלדה על שווא היפה, על לילות בלי גג ועל הבלליקה' מאת יוסי גמזו' המוקדשת לאלכסנדר פן במלאות מאה שנה להולדתו , והמובאת בפתח החוברת. אינני מחסידיה המושבעים של שירת יוסי גמזו , אבל אני מכיר בכישוריו הלשוניים ובאנרגיה השירית שלו ההולמת את השיר הפואמתי הארוך . גם אם בשיר זה יש לא מעט מעידות פזמונאיות וקלישאיות, יש בו כמה שיאים ליריים וקומיים יפים. למשל: נו , נגני לי בללילקה והעירי מקבריהם את הרפאים והאובות! נגני, נגני לי על אחד, ממזר סיבירי שאב לומד ממנו קצת פרקי אבות ... העורך דורי מנור במבוא לחוברת אומר כי עד היום שירתו הרצינית של גמזו , "המתאפיינת בווירטואוזיות צורנית נדירה", כמעט אינה מוכרת לקהל העכשווי . בעשורים האחרונים אף נאלץ גמזו להסתתר מאחורי שם העט פ. קול כדי לפרסם מיצירותיו , בעיקר בכתב העת לשירה 'הליקון', וכך צבר בהדרגה קהל קוראים נלהב. מנור שואל ומשיב: מדוע התקשה כל כן גמזו לקנות לו מקום במרחב השירה הישראלית? אפשר שהסיבה נעוצה דביוק בזה : אנחנו פוחדים מווירטואוזים. כל כך התרגלנו לשירה יומיומית ואפורה, כל כך הסכנו עם שירה מגומגמת המעלה על נס את עצם גמגומה, שאנחנו ממהרים לזהות כל וירטואוזיות בלתי מתנצלת עם פזמונאות קלילה, עם קיטש אנכרוניסטי. אך זה פתרון נמהר שעלה לשירה העברית במחיר כבד (עמ' .(12 דבריו של מנור הולמים את האג'נדה של '!רה' מאז ייסודו <השואף כידוע לקדם שירה שקולה וחרוזה>, ואין ספק ששירת יוסי גמזו מתאימה לה. עם זאת לא הייתי מזדרז לפרוש חסות על כלל שירתו של גמזו , וגם לא על כל בתי השיר 33 הם מכירים ולא מזכירים את הביטוי העממי "צימרמן" ו"צימרמני" שיוחד בצעירותי לחרוזים לא-מאורגנים כאלה, ודוגמאות לא ה i! n.חWM 1 דנiltll0גo1ו11י 1 •גילrr1 לOlרחr1'1f בro חסרות>. עם זאת הם עומדים על כך כי החרוז העממי אינו צורה פגומה, אלא צורה המתאימה במדויק לצורך החברתי <של הברכה> וכאן נחוצה בדיוק צורה מינימלית. החרוז העממי מצמצם עצמו מלכתחילה לכדי מסכה גרידא, זו אי-מקוריות מכוונת, הנזהרת מכל חריגה אישית שיש בה חשיפה, ולכן מאמצת את הנוסחה האנונימית <למשל: "תמשיך להיות כזה מיוחד; ותדע שכמוך יש רק אחד"), והם מסכמים: הדובר בשיר לבין נמענו הנוכח לפניו . הברכה החרוז העממי היא צורה י שראלית מאוד הנובעת מקושי ישראלי להתמודד עם מעמד הכתובה, לפיכך , מרבעת משהו ממבוכת חגיגי . צורה המצויה בתווך ש בין היומרה החשיפה שבדיבור ישיר. הישראלית להעדר גינונים לבי ן המבוכה לנוכח הם מונים כמה מאפיינים לחרוז העממי הכורח שבחשיפה עצמית ללא תיווכם המגונן המעידים עליו כי אין הוא חרוז משובח דווקא. של גינונים . מצד אחד יומרת הישירות מונעת הוא נעדר מטאפורות, נעדר משחקים צורניים, צורה מורכבת , שהרי כל משחק צורני יתפרש נעדר משקלים רתמיים מורכבים וכדומה. כחריגה מתחנחנת , מצד שני המבוכה מן הדיטר היחידה הצלילית שלו היא השורה השלמה, הישיר מחייבת ליטול לעצמו מסכה , שאינה המבנה היחיד שלו הוא החריזה בסופי שורות, עשירה מדי, אך מוטעמת דיה : החרוז העממ י ואלה הן גם נקודות ההפוגה בקריאה, כלומר , (עמ 1161(. השורות חופפות את המשפטים. לדבריהם, 3 סיכום די מורכב לנו כח פשטותו של החרוז. "העדר הארגון הפנימי של השורה הוא אולי ויש לכך גם השלכות על השירה האמנותית התופעה המהותית ביותר לשירת החרוז הרצינית. ולמתעניין כדאי לילך אל המקור.• העממי", <בהערה משל י אוסיף: מעניין שאין ראובן דרתן צללים אילמים ~~הף י~~~ nן~; 'ר~ח~ ה;~ר ב; ךה;~ר ב; ןבקר . ~ללים ,םי~?~~ך~~ לי ל;לה ט;ב ~ך~~ לי הל;ל ~ם ד~~ה ~~נכ ry~ לג; t ל א~~ו;נpזמ ~ל ;~ןפ ~זק,הף ~Q ךה ~חל~ת מק.ן ~~מ Q ףי ~~י ג; i לי.ם יזii.~ry ם ע,צףמ;ת . ~נ;ו~?לים ~י י~~ ry ם םי~[/~ ע;ך~ף, ~נ;ו~?לים ~~~,. ~ק,ט ~ח ~ל ~ל ry ר~~ ת;ל~ך~? י~~ מ~ת ~ס א;ר t רסז י;ךן ל~~~ מ;~יט ל; :י ו:ז . ~ךת הףא f אן ך~ם זיינ; ף~הש~ f אן ~ק~יב ל~ק,ט ~קט ~ח סא;ר ן;ס~ל~~ ~ל מ;ךן;ת י~~ מ~ת שער חזהף ש;פע צלע;ת, רא;ת, ףפרי; בשל. •• T 0 •• T : 00 -: ••ז -: ח~ר דר דר ע;~ר ~ל ~~ג:וי , מ~ם י~~ב; ry ה ~קט ~קט ע;~ר מח~ר ךי;~א י~~~ ל 9 ןקים י~~ ~ל ד~י ~י ~~הף ף:.~ ~רף~ ך~בףי ~ה:רה ק~דו;נpזמ ל ry י;ת ר~~ ך~ג:ויד ע,ד:ז לא ~רףר. הזה <ודי להשוותו למשל לברודסקי ששניים משיריו מובאים גם כן בחוברת, כדי לעמוד על ההבדל בין "וירטואוז" כגמזו למשורר גדול סתם כברודסקי>: אבל אני מוכן להודות שיש לא מעט שורות מבריקות ומשעשעות בבלדה זו הנקראת רובה ככולה בהנאה. הקלישאה והמליצה זוכות מצדן לטיפול מעניין בחוברת במסה מקורית של רויאל נץ ומאיה ערד "נשף המסכות - על החרוז העממי הישראלי", דומנ י שזו פעם ראשונה שהנושא זוכה לטיפול מקצועי שכזה המעלה ברשתו גם כמה הפתעות. את נושא המסה, בהתאם, הם מנסחים בפתח דבריהם גם כן בלשון חרוזה, כך: מאמר על תופעת החרוזים שאותם כותבים ישראלים ומבצעים בכל מינ י הזדמנויות בימים מיוחדים ו בשמחות הם חקרו ומצאו כי החרוז העממי פורח בעיקר כז'אנר של "ברכות" ויש אפילו אתר מיוחד באינטרנט, "ברכות" שמו <ממנו דלו חומר רב> ואשר אליו מתנקזות ברכות שכאלה אם כביטוי עצמי של הגולשים ואם כמאגר לצורך שאילה וציטוט. הברכות שם ממוינות לפי נושאים: יומולדת, נישואין , לימודים, אבל , וכדומה, ואפילו ברכה לקבלת רישיון נהיגה, המובאת במאמרם לשם דוגמה: "יכול להיות שזה נכון?/ באמת קיבלת רישיון!? אנו מתרגשים יותר ממך; ומחכים כבר לסיבוב איתר ..." החרוז משמש גם לתגובה פוליטית או לתשובה פולמוסית בטוקבקים, אבל במקורו הוא נועד לביצוע בעל פה בפני קהל וזה אחד ממאפייניו העיקריים. מעניינת קביעתם הסוציולוגית, לפיה הברכה החרוזה נועדה לשמש "מסכה" והטקסט החרוז משמש "מתווך" בין המברך והמבורך <מכאן שם מאמרם "נשף המסכו)"ת וזאת דווקא כדי לשמור על מרחק מסוים ולא להיחשף באופן אישי מדי. לדבריהם, הישראלי חסר את המסורת האנגלו-סקסית של הברכה או הנאום ה- toast או ה- after dinner speech, שמתכוננים אליהם כהלכה, וגם אין לו מסורת של דקלום בעל פה כמו לחניך בתי הספר הרוסיים. לפיכך , הם כותבים, "אנו מציעים את ההשערה הבאה: הגורם המכריע בצורת החרוז העממי הישראלי הוא המבוכה ]."[ הרגלי השפה של הישראלי הופכים את עצם הדיבור הפומבי לחוויה מאיימת. כדי לעמוד בה נדרש הנייר , לא רק כקביים של זיכרון , אלא גם כתווך של מסכה" <עמ' 144(, הדובר מעלים את עצמו באירוע הקריאה מן הנייר • הקריאה מן הנייר מד גישה גם שאין הדברים ספונטניים בהכרח ויש חציצת-מה בין גליון 316 אסתר אייזך שמעוך מרמלשטייו ציד האושר הנדחה נשףלי תצלףם אויר :-· : -.. : ~~לה האשר הנדחה :• : • -:• T wל מ w ~ימ מ~~י י~~ 9 ~מאז עיניה בידי T :• •• -ז ~~עם :נ?נף 7 לק,ט ס~שףי ק wרים w רים, ק - חףמ;ת, ~ס;ת נעפעפים • --: -T ~~ י ת~~;ך ~ע~ר;ן 7 לא עקב;ת :p ~ב ~ת;ך ע~~ ~לים ד~ים על ח;ל על י~~ ס~:ם עבףך אלה הך;צים למחק א;תי • : • • T :• •• -: מעל פני האדמה. T ;•• ד-; T ה~;פים אל איש . :· . ~o/ ~ז על ~t ע. עתה נ~ב נצל •• : T 0 T פתחים • T : :· . : ז;ך~ים ט,ק~~ר; wם ~o/ק;ף ~~עד קףךי o/ ~סם, ~דבף~סם ק~ך~~ ר;שם נדם מבזפלים את T •• -: : המיתרים, ה:פתףבים :פמ; ין; T : ר; w ם: ~נ;ר • : -• T •••: 7מ.~י ry ם הזפנףנת :· -:· : א; למ;תם ./:לת~ סש~ה T : ף~ךחי~ה. טפט במעשה :פףרים . :· :--: 7 ~ר~יסם ך~~ת ך;ק.ם ~ח~ר ברדס הלילה :p מ; הל~~~ - על ן~ף~יו :פשגףפם נרתע עיר •• T : • T :• ; - מחנה אימים זה מזה ·:· :· ע;ף ב; •~,~~·· T: • T : - זפס מלמעלה ~~· ' ם ס~~ס~נ;ת ~מ;ך . ~~לף על ס~ o/ ק;~ים ~מק ~ל ת;ך :-TT : -: 0 פרט לפרט: עטףי ברדס אפל •• T T ;-T קיר;ת ט~~ ס:ער משרפ;ת, מסלה, טףרי אדם T T •• T • ; T ; • הלילה ~חן~יקף ~עם T -; - מנחש :פונ;תינף •• .•-: נרגע של חלשה T : .•. :• -::• וטסף הלאה. T : T T ; ~י~הף ~o/ רי~ה היא מנשה לחזנו : T -: • •ז •• זהירות ~ג;ן ס~~ך g ק ~ס:ה w ם : ": -זד'סל. רגלי אנשים נפנ;ת לדרך :ל q:~;צ ·7:· ןד;ת מאלפ; לשףב -: -: לדרס' ~~יו ~ת ת;ריץjס ~ת;ך יt7 ~י ןקיע. ך~ת ~~יו סד;ע,נ;ת ~ל vכ ק.ז ~ שזפנו להם ת'נית ד:· :· -ד · - ~q רירי ס~י ~ל.ינף "תראף :פזפה א;ך יש iזפ אלה'י הנתיבים, . . : -.. ::· ס~נףע;ת ננט;ת פנים •• T -: • הכלתי נחז;ת 0 T T • - ~ת;ך ס q ןךים הנה, שם למעלה T: -: T •• • נ;לןז:יי fאן ;ה :~pך~ : דור ~ :·~ ם ~דלי רעת ילד נאשמ.רת אחר;נה T -:-:• : -: :• :• מ~יבה רגלי ע~ w ו "דה ק~ת י;נכי ~רי" צ;ךמ ~o/.;ת~ ~מק ~לא ס 9~ר • ; -T • באחת מתה;מ;ת נפשם T : -: • שנרעש פתא'ם : . --: :· נפערת מהף ה~;תר מדי הזה -:· -. .. - ~וח.ף w ם ~ין מ ir יר;ת. ·:·: .: נובמבר-דצמבר 2006 נאוות אלמוג רננח לרפואתנו' והעדבות הקשה וחסרת הטעם חדלה, אבל נותרנו מוקפים גדרות שהיו אותם גדרות, ורבים מן השלדים שהסתובבו במחנה והיו מתים עד לפני חודש בשל הרעב, החלו למות מרוב אכילה. והרוסים הסבירו לנו כי אין השערים נפתחים מכיוון שיש סכנה שאנו נפיץ מגיפות ברחבי אירופה, כי עלינו להבריא לפני שנצא אל החוץ' כי אנחנו זקוקים להשגחה רפואית צמודה. ואנחנו ידענו כי אין לאן N ני כותב עכשיו בחושך ,יד ימין נעה מעצמה ואילו העיניים אינן רואות את הנכתב. אולי אני כותב את כל דברי שורה על שורה שוב ושוב, כך אכסה כל מילה באלף מילים אחרות, אלפיים מילים, שכבת דיו תתעבה על הדף ועין לא תוכל לקרוא. אני לא אנסה כבר לקרוא. אלו אולי הדברים האחרונים שאני כותב. כמה טרגי, מאה ועוד מאה פעם ביקשתי לא לראות, ודווקא עכשיו בא עלי עיוורון הלילה הזה. יצאתי את המיטה לכתוב. רק לפני שעה נכנסתי לתוכה לישון ולא נרדמתי' תקפה אותי תחושת מוות קשה בבטן . ואם אדליק את האור אעיר את אשתי' ו גם אז יעבור זמן ארוך עד שאמצא את משק;כי. מוטב שאנסה לכתוב את הדברים כך. אולי אלו הזיות של איש זקן . בכל מקרה, אין זו הפעם הראשונה שממלאת אותי תחושת המוות. אבל הפעם, נדמה לי' כבר לא אחלץ ממנה. בפעם הקודמת שחשתי כך, ב 1945-, היה זה כמה ימים אחרי השחרור' והתכוונתי להביא את המוות על עצמי. פתאום, כשנפתחו השערים, ובאו החיילים הרוסים עם האוכל' הבנתי שלא נותר לי בשביל מה לחיות, אחרי שנים שחייתי בלי מחשבה, כולי שקוע במאבק יום יום. שלושה שבועות חיפשתי דרך למות, אמרתי לעצמי' רק לפני חודש הגדר חיתה חשמלית ויכולתי למות מוות הרואי' אולי איזה חייל אס.אס. היה יורה בגבי . ועכשיו מה אעשה? אבל כשחלפו עשרים ואחד יום ועדיין לא מתי' הגיע אלי עיתון רוסי בן שבוע וחצי' וחיתה בתוכו תמונה של משוחררים מאחד המחנות האחרים, וביניהם ראיתי את אחי הצעיר. כל חיינו עד למלחמה חיתה איבה מונחת בינינו' אבל באותו זמן בשנת 1945' כשהאמנתי שכל בני משפחתי מתו וביקשתי למות אחריהם, תמונת מבטו בעיתון השאירה אותי בחיים. לא יצאתי לחפש אחריו ולפגוש אותו' וחייו אף יותר מחיי הבליטו בחריפות את מות כל מי שהיה אהוב עלי. אבל חדלתי מניסיונות המוות, ובמקום זאת התחלתי לחשוב על חזרה לגרמניה, לעירי ברלין. לא קל יהיה לשוב לארץ ההיא, ידעתי. אחרי אותו רגע ראשון בו נפתחו שערי המחנה, נכנסו החיילים הרוסים ויצאו הגרמנים, שב המחנה להיות סגור ושמור . והפעם עמדו בשערים לשמור עליהם מן ה~~ים חיילים רוסים. ובתוך המחנה, אמנם הרופאים החלו דואגים T לחזור' כבר העולם חרב. ובינתיים, בעולם הפנימי שלנו' היהודים, חלו מהפכים, והמנהיגים הישנים, יודעי הגרמנית, איבדו את זכויות היתר' ועתה עלו במקומם אותם יהודים אשר ידעו רוסית ויכלו לשאת ולתת עם השליטים החדשים של המחנה, וזכו במקומנו להטבות המתחייבות ממעמד המתורגמנים. כמעט שנה לא ~.r:יי שם במחנה, והייתי חושב על בית הודי' שעל פי הודעה שקיבלתי מן הצלב האדום נרצחו כבר בשנת 1941. את שנת 1941 זכרתי, וידעתי כי באותה שנה לא חלפה בראשי אפילו מחשבה אחת על הורי . שנה אחר כך' משנת 1942' אולי מתחילת 1943' קפא הזמן ברגע אחד כשחייל גרמני הניף עלי את ידו וקרא לי עכברוש יהודי כבד-אף, טינופת האנושות ועונשה, סרח עודף בגופו של עולם, ואחר הכה אותי . את כאב המכות איני זוכר' אבל אני זוכר שהוא אמר את קללותיו כלפי בנוסח של אדם מבין ספרות, אשר הכיר את דרכה של השירה הגרמנית עליה התחנכתי' ועל כן' אף על פי שאיני יכול להישבע כי באמת הנחית עלי את ידו הכבדה, אני יודע שפגעו בי הדברים שאמר יותר מאלף המלקות האחרות שקיבלתי' יותר מאיומי המוות של האקדח בשנת 1940' יותר מקרבתם המאיימת של תאי הגזים שנים ארוכות, יותר מצלו הקבוע של עשן הקרמטוריום. והזמן עדיין לא חידש את תנועתו . גם לא אחרי שנה של חופש. רק אחר כך הבנתי כי הגרמנים באמת הרגו גם אותי' איבדו את רצונותי ומהשברתי ותחושות לבי. וכל הזמן הייתי רואה את עצמי מבחוץ, נופל כגוף ריק. ולאט לאט התרוקן המחנה, היה מי שמצא את אשתו והצטרף אליה, היה מי שביקש לנסוע לרוסיה הקומוניסטית ולהסתפח עליה, היה מי שנזכר בקרובים באמריקה עליהם שמע בילדותו ויצר עמם קשר' והיה מי שרצה לנדוד לאיטליה כדי להגר בספינה לארץ ישראל. ומעטים ניסו לחזור לארצות מוצאם, לפולניה, לרומניה, לאוקראינה, ללטביה, ליוון' ליוגוסלביה. לראות זרים חיים בבתיהם, למצוא את עיירותיהם חרבות. למצוא אולי את הוריהם חיים כפי שהיו חיים קודם למלחמה. רצון שווא. ולי היה רק אח אחד שנותר בחיים מכל משפחתי' עד היום איני יודע לאן הוא התגלגל בדרכו' האם מת באחת המחלות שהיו תוקפות את יוצאי המחנות, האם מת בשלג של סיביר או במלחמות של ישראל. ואני ביקשתי ממפקד המחנה לחזור לגרמביה. גרמביה, כמובן' לא חיתה מערביינת בחזרתי . מי יושב בבית הורי בברלין? מי עובד בחנותם? מי מחזיק במיטת ילדותי ובספריו של אבא? יותר משרציתי תשובות אמת לשאלות הללו' ביקשתי לשוב אל רחובות ילדותי' אל הריח של העצים המוכרים לי' שאולי יחזירו בי את רצון החיים ואת טעם החיים שפעם פיעמו בי. לא חשבתי כלל שאברר מי לקח לעצמו את מקומנו' בדמיוני התבוננתי בבית ובחנות תמיד מן החוץ' מן הרחוב, ולא נכנסתי לתוכם. רק רציתי לחבר את החוט שנעלם לי בגיל שמונה עשרה כשהחלה המלחמה. שש שנים ישב אותו אדם ארור במשרד הפיהרר בעירנו שחיתה תפארת הארץ' ובזכות אבא שגונן על חוט חיינו לא קיבלנו על עצמנו שאנחנו אותם עכברושים יהודים שנאמר לנו להיות. שש שנים ההן היה בתוכן גם אור' וכשאסור היה לצאת לא תהרחובו יאנ יהיית ביוש תבבי רבחד ההספריי יהאחור הונשב ראח חרו םהמשכילי םהיהודי םהאתאיסטי יבנ ההמא עהתש העשר תוראשי ההמא םהעשרי ושהי םחביבי לע אבי . םבאות םימי יכשהיית שמבק דלמרו וב יהיית המעל ובאוזני טמע תמחשבו תרחוקו לש תד ,ואלוהות וא ,קומוניזם עולרג דאח ףא .ציונות עלרג דאח תבאמ יחשבת תללכ תלאח ןמאות תתנועו רנוע ,ציוניות בלהתאה הבנער היהודיי םממקו קרחו חולברו העמ ץלאר .אחרת אאב ההי עמזדעז תמרעיונו 'כאלו עמשכנ יאות יכ ואל ידיבור .הבל אוהו אל קנזק ההרב יכד קלהרחי יממנ תא תהמחשבו 'ההן תהבי ההי לכ יעולמ הוהמחשב גלהר ומתוכ החית ,נוראה השקול .למוות יזכרת ךאי האמר אאמ םפע ,אחת ילפנ ישהיית ןב םשחי ,עשרה ילפנ לשהח ,הסיוט יכ תהבי אהו ההרחב לש חהמטב וואיל םהעול ואינ תהרחב ,הבית םהעול דעומ דמנג שוי רלהיזה ממנו . לע ןכ ינשארת בקרו לא חהמטב לככ 'שיכולתי קרחו ןמ ,העולם רקשו ואלי קר ךדר יחוט ההספריי תוהשיחו םע .אבא אואב ההי רמסבי ולבנ יכ הרגמני תהולכ תונעשי תפחו תופחו ,גרמנית תהולכ תומתרחק ןמ םהאתיאיז יהעירוני-אירופא 'שלנו תחוזר לא השורשי -השבטיים םפגאניי .ביערות הועת יכשאמ יואב םשניה ,מתים-בלי-קבר וכמ ברו יאח יואחיות יובנ ידוד 'ודודו.זכי יהתחלת ךהול ריות רויות לא תבי תכנס ושארגנ הכמ ןמ םהניצולי הבמחנ דמי םבתו .המלחמה ואל והחל חלהצמי שמחד תא םזקניה םופאותיה יוכיסוי ,ראשם לשכ ךכ ולעגנ םלה םולנחשלות תהאוריינטלי םקוד .למלחמה םוה הכנרא וזכר לע הפ תא ,תפילותיהם יכ דעו ילפנ ושהביא הכמ םיהודי ושבא רלבק םסידורי יוספר התור לא תבי ,הכנסת םה רכב ושר תא תהתפילו םבניגוני םהמזרחיי לש םאות ייהוד ,יידיש שהיידי אשאב ההי זמכרי העלי אשהי תגרמני תקלוקל ,ומקולקלת תהמשבש תא רעיק ייופ םשפת לש הגת לוש .היינה יואנ םפתאו םביניה ףמצטר טא טא ,לשירה קהרח תמבי תהכנס יהרפורמ להגדו אשאב ההי ךהול ואלי םבחגי ,הגדולים קהרח ןמ םהאתיאיז ,הקדוש קהרח ןמ חהרו תהרגמני .היפה ווכשהי םמתפללי ,בלחישה אול ישמעת םהמילי שללחו םג 'אני יהיית רחוז בשו בושו לע תהספרו ושחרט םהגרמני לע 'זרועי ההתור ההיחיד למכ תתורו םהיהודי ראש יזכרת לע .פה הבאות תגרמני המופלא ןשאי השפ םבעול ראש הב:ושוו הל בבקר יבנ .תרבות םהיו יאינ עיוד םא יאנ טאתאיס רגמו וא טתאיס .גמור רבעיק יאנ םאד .מת ואפיל יבעצמ יאנ אל .מאמין ילפנ ההמלחמ יבעצמ אדווק 'האמנתי םוג 'באבי 'ובהשכלתנו םו~מילי .הגרמניות יביקשת תלהיו .סופר הועת יאנ שמרגי םשהמילי ןבה יאנ בכות ,ריקות אול ךכ יהכרת ןאות ,בילדותי םהמעשי םאות יאנ העוש ,ריקים ףא םאלוהי הנעש קרי לככ יבנ .האדם לובכ תזא יאנ סאנו שלהשתמ 'בשמו יכפ ישהיית סאנו ןלתכנ םאות םמעשי 'שתכננתי יוכפ ישהיית סאנו ללהיכש ,בהם וא טכמע ללהיכש ,בהם טלהמעי םפע ,אחת יוכפ ישאנ סאנו רלחזו לע ידבר ןהדרש אשהקרי ולנ הזעק בשכת תבע ההמלחמ ובדי ףובד השקנ רבמחי רמספ ,ארוחות חושל לא םהשמי ךשפו ךחמת לע םהגויי ראש אל ךיוער אול וידע 'חמתך זא ,לראשונה ובאות תבי תכנס שיידי ןששכ םבאול שששימ תחומ ןברלי , יגרפיט םקוד ןלכ םמקו ףאיסו ילשינ ,זהב ,טבעות תשרשראו ,ונעליים ישמעת ימפ דאח םהדרשני תא ההמחשב יכ םהאד אהו יכל תשר ובידי לש .האלוהים אל יביד תהאמנו וא חהרו וא .האומה ףוא לע יפ אשל יהאמנת 'בכך 'כמובן אול ייכולת 'להאמין יוכ המ ההי םבקציני םהגרמני םהמתועבי תלהיו יכל תשר 'בידיו ןאי טכמשפ הז יכד רלהסבי תא ךהמש .סיפורי לוע ןכ יאנ סאנו בלכתו יכ ןבמוב ,מסוים םאמנ אל ןבזמ ההמלחמ הובהמתנ ,שאחריה לאב יכשחזרת ,לגרמניה יהפכת יכל קרי יביד םאלוהי תלעשו וב תוכניותיו . אאב יודא ההי ףשול תא תחגור רהעו לש ומכנסי ול ההי עשומ יממנ טמשפ ,זה אהו אל ההי ןמעוניי ןבב ךההול ראח יתעתוע ,הדת בוהיטי דתמי רלתא תא םהרציונליז רהגמו לש טקאנ .ויורשיו לאב יאנ רזוכ םג תא םהמשוררי 'שלו השהי אמקרי יל תברצינו ,נוקשה ךאי ry ולכ םלפרקי םתעתועי יעל 'ועליו םבמשפטיה םהמצוחצחי רהחז ךעולמ םלמי םא ךבני םנעשי 'עשן םקיי ךהבטחת יכ ץהאר דכבג התבל עוקר תא הרשעת למע הגופ רבעבו ןתיכו 'צדקתך םוא םכסדו החית ץהאר םוא הכעמוד לא רתעצו המהשמיד רבעבו הנחי 'אנחנו םה ויענש תבמוו וואנחנ עניווש ,במוות רכב ועכשי ואנחנ םמתי םומתאווי רלהעבי ונשמותינ תהכלו תומתענו םמעולמ לעולמך . יאחר םשני ענוד יל יכ אל יהיית דיחי יבתוכנית 'ובבררנותי לאב םבאות םימי ופעלנ םאנשי םבודדי תבמקומו ,שונים לוע יתוכניות ישל לוע יבררנות ישל יאנ המתווד .כאן יואיננ עיוד םא יאנ המתווד לע לסב ישיכולת םלגרו סח ,וחלילה וא םא יאנ המתווד לע יכישלונ רהמצע למ םגרו ואות 'סבל טלמע ואות המקר אחד . לאב ובאות ןזמ יחיפשת תא ידרכ המפולני לא ךתו ,גרמניה השחית תמחולק ןבי ישטח שכיבו .שונים דעו יבדרכ ןבי םערי תועיירו תויערו הבפולני 37 2006 .כולם םא יהיית עיוד זא לע תמחלו ןהמי תהמעבירו ,מוות יהיית אמוצ ךדר קלהידב ןבה קולהדבי ןבה הכמ תמנשו הגרמני ,היפות ןללמד יכ ןאכ ראסו בלשכ םע ,יהודים רלעצו ןאות דמלהולי. לאב ובאות ערג יחשבת יכ תזא התהי נקמתי , בלשכ העמ לע ףא ראיסו האבי .ואומתה ףוא יהסברת ילעצמ יכ םא ןאתחת העמ ןיינת יל רלהישא הברגמני ךלאור ןזמ , שואי אל םיאשי יאות יכ יאנ ךהשופ לרע .לבארות ךאשפו להרע לא רהבא בהקרו ולביתנ שהחד ,שנבנה ףוא יאנ האשת המאות באר , םמאות .המים יואול תאמו ,ביניהם תנמו יאנ .והיא םה וביקש ילהמיתנ יכיהוד יונותרת חי , ףובסו יחי תאמו יכגרמנ ימיד .שלי ךוכ יהיית באור הל םיו םיו דלי תהחנו תבפינ ,רחוב סנכנ יאחר ישהיית הרוא תא האבי ,יוצא עיוד יכ קר אהי הנותר .שם יהיית סנכנ אוהי החית תמתעניינ יב תומבקש תא .חברתי הבמרא הפני הובגופ הנראת הצעיר יממנ שבחמ העשר ,שנה יאול .יותר יואנ יהיית ראומ ילעצמ רכאש יחשת תא החיבת יכלפ , יאול אהי ,מתביישת יאול אהי תמבקש תלפצו ייהוד דאח לע ייד הגרמניי ,אחת וכאיל הפיצת תא לכ םהיהודי לע ייד לכ .הגרמנים טמע יראית הבפני ,רחמים תאחו הרחמניי אלהוצי ימגופ תא .המחלה אל יאמרת תא ההמיל ייהוד , אוהי אל האמר תא ההמיל ייהוד תוא ההמיל ,נוצרייה םולעתי הבליל יהיית םק ,משוגע לשוא תא יעצמ יאול האינ ,יודעת יאול הגדל אול הידע יכ שי םיהודי ,בעולם אל ההריח תא ןעש םהנשרפי .במחנות אל יאמרת הל תא םש ימשפחת אוהי אל האמר תא םש המשפחת בקול , תלמרו השהי םרשו לע ןחלו ,החנות האיפ םשפע ההי םרשו םש .משפחתי יואחר הששכב יעמ םפע תאח רבחד יששכרת תבקרב םמקו ולביתנ ןהיש הנעשת הל האהב ,לי אל קר .רחמים ךכ .הרגשתי יואחר השיש םחודשי אהי השכנע יאות אלהינש .לה האמר יכ ףא לע יפ השאינ תיודע םא אהי תאוהב יאות הבאהב וא קר הבחיב ,עזה אהי תנדחפ ךמתו התוכ ןלהתחת .עמי יהופתעת ןמ תהמהירו השב והתרחש .הדברים אל יניחשת לשכ ךכ רמה אהי שתרכו תא יאמונ דנג .משפחתה ונישאנ סבטק ןנישואי אל ייהוד אול ינוצר ןבבניי ,העירייה יבל האבי ,ואמה יובל יאב ואמי . סהטק ההי לכ ךכ דבוד ישאמרת יבלב יאול עאצי הל רלחזו ,בה תלצא ילחופש לא המשפחת הועמ ,ומקומה אול .הצעתי לכ ךכ ישמחת ןלהתחת םע הגרמניי .אמיתית רויות אל וחזרנ לא ,החנות אול וביקרנ תבבי ההורי הואחי הצעיר . קר האחות ,התאומה תשהי ה הדומ הל תתכלי ןדמיו ךא לכ יקוו הגופ םגסי דמאו םבמקו הששל ,עדינים הניאות רלבק ואותנ רלאח החמיש םחודשי ובביתנ שהחד אשנמצ ןבברלי ושלנ קבמרח דאח רעש .רחובות אהי אל החית הנשוא שלאי עוידו ההי יכ םלעול אל תתחתן , ווראינ ושנינ דכיצ אהי תמתכוננ הלתפקיד תלהיו ההדוד תהמטפל ולילדינ םהרבי אשל .נולדו םלעתי יראית האות המביט יב ,בקנאה םפעמי תאחרו יהבחנת תבאותו רחוס תשביעו ןהרצו ,בעיניה אול יידעת םא אהי תרומז לעקרותי , ילקיומ וא .ליהדותי לבלי ,החתונה יאחר אשהי ,נרדמה ילקחת תא להרע ישטמנת יבתרמיל רכב ,חודשים ואות לרע ושהאשימ תדורו לש םאנטישמי יכ ואנחנ וטמנ הבנשמת ההזכ לש ,אירופה האות תיבש השאדמת ההתמלא העת ובדמנ , יוהלכת לא תבארו .המים ינזכרת דבתלמי ןב יכיתת זשהכרי רבשיעו ההיסטורי יכ ואבי ראמ םשהיהודי םה ושהחריב תא ההאימפרי תהרומי תבעזר ואות להרע וששמ ויש הנוצרי , יוכ הגרמני שתחד תא ההאימפרי תהרומי ההקדוש םביו וב רתטה העצמ ןמ .היש~נןי~ת לכ םהתלמידי םהקתולי וקמ ועלי להכותו , וואיל יחיפשת לבכ םמקו טמע לרע .לקנות יוהיית רמסתי ואות יעמ יבחפצ ,המועטים חלוק ואות יעמ לא ךתו .גרמניה יאחר םשני יקראת םבספרי יכ והי םיהודי ושכיוונ םעצמ הלנקמ וותכננ חלרצו השיש ןמיליו םרגמני לע ייד ךכ ושירעיל תא תבארו הרגמני ווימית םבמימיה ייושב םערי .שלמות לאב לע יפ תהאמ אל שהתקד ובאות ןהזמ רהמספ השיש ,מיליונים אול יידעת הכמ םיהודי ורצח .הגרמנים יאנ יביקשת חלרצו םכשלושי תתח םכשלושי םאנשי ישחישבת ושהי םאהובי יעל דמאו וומת .במלחמה יאנ בכות ועכשי ךבחוש יכד אל רלהעי .אותה םחמישי תשנו ןנישואי ובינינ , הושנת ההקל תמופרע לכ םפע ישאנ ךהול ןמ ההמיט ,לשירותים וא ישאנ קמדלי ראו יכד אלקרו וא .לכתוב הועת ראסו יל אשהי .תתעורר רתעצו יאות במלכתו תא יהווידו .הזה ,לפעמים דכשעו והיינ םצעירי יותר , אהי החית תמצטער יבאוזנ לע אשל ונולד ולנ .ילדים אל הידע יכ ההמלחמ העיקר אותי , יוכ למז אהו אשל והולדנ .ילדים אל יהיית רמספ םלה לכ המ אשל יסיפרת הל םוה והי םגדלי רבחוס הידיע רגמו לע ,עברם םצאצאי .אומללים אהי אל תיודע ךאי םעשרי שוש םשני יהפסקת בלכתו ,שירה שש םשני ,במלחמה םועשרי השנ ,אחריה ךואי יחזרת בלכתו םשלושי השנ יבל רלספ ,לה יניסית בלכתו שמחד תא םהשירי ישכתבת הבשמונ העשר ישנות תהראשונו וואבד יל .~סערה ףוא םפע אל .הצלחתי יכתבת קר םמילי תחלולו ,חלולות ושנפל יממנ םכדימו ,קבוע יגופ אל אברי ךא םג אל בכוא ,מספיק לכ ןהזמ לסב קד חנוכ ,~ריאות ףכדל םמי יאט זמבר ןשאי ול .תקנה ךכ םהמילי ישל והפכ תמתו דעו יבבטנ וונולד תעקרו .ומיותרות המ אהי אל ,יודעת המ אל יסיפרת ,לה לע תהבארו ושבשכונתנ , לוע תבארו בהכא .בגופי אל יסיפרת הל .דבר אהי החיית ןבברלי לכ ןאות םשני ישאנ יהיית ,במחנה הצעיר יממנ עבשב ,שנים רעו הפני ראומ .שמחה הואבי חלק ולעצמ תא וחנות לש .אבי אל יהכרת ואות םבימי ישלפנ 1939, יואינ עיוד םא יאב ההי רמכי ואות םבתו ,המלחמה םא אהו החיכ םליו ןנכו ףלטרו תא וטרפ ןזמ ארוך . יוכשבאת תלראו תא ,החנות הכשעמד םלהסתיי תשנ 1946, יראית האות ילפנ ישראית תא .אביה החית רכב תב השמונ העשר .ומחצה החייכ אול הידע לא ימ אהי תמחייכ יומ אב לא .חנותה הלמד ךלחיי לא םזרי ר~עי ןברלי , העיר השנמלא םחיילי .מנצחים רומה אב יאל האבי תמפינ ,החנות הזיה יאות לע יפ ימבט אויצ יעמ רמעב תלדל יכד םלאיי אשל זאע אלבו בשו לא וחנות ךללכל ,אותה קר הבמקר וא תבטעו ינותרת חי . יואנ יהלכת יובלב אמרתי , דתמי םה והצטיינ םבנשי תיפו רובחוסהומור . דתמי האות תרצינו ,ארורה ךכ גנה םג אבי . והי םיוצאי בלרחו םבמגפיי םמצוחצחי ,ומאיימים לאב תבבי דתמי וחיכ םלה םנשי ,יפות ןויופיי םג אהו ייופ ירצינ , ואינ הנוט .לצחוק םג ,לאס.אס. םאות םאנשי םרשעי םארורי השהי ועלינ םלהכחיד ןמ ץהאר דע האחרון , םאות תוא ,כלביהם םג םלה והי םנשי ,יפות וכאיל דע יכד .לפגוע והיינ םרואי ןאות ,מרחוק תאש שרא ,המחנה תאש ןקצי ,המוות תאש דמפק ,המשרפה ןוה והי תמעוררו תא תקנא בהל ,הרדום ןולה תבנו תקטנו ,ותמימות דע רשאפש ההי עלשמו תא ןצחוק יכצלצול םפעמוני םמחמ תא בהל ברכותו . וואנחנ והיינ םחושבי םש ,מרחוק םמרגישי יכ םה ןאכ עגז ןעליו ועלינ םא והתברכ םבנשי .כאלו הועת וז היפ לפ~י , יוחוק עהגז םהאוסרי יעל בלשכ םע האש תארי ובטל ןמ םהעול קר ילפנ השיש רעש ,חודשים ןועדיי םנשמעי םלה 316 יאנ ד'אח ימשנ םהיהודי םהיחידי ,בכיתה יאמרת ישאנ אל באוה תאישו , דעו ייהוד 'בכיין המ יל 'ולו לוכ םאות םקתולי נה דיח ול וופנ תלהכו .אותי ינזכרת םג ךאי יאנ וואות דתלמי וקפצנ ושנינ רלנה אהקפו ,בחורף יאחר ושהתערבנ ימ ומאיתנ אייצ ןמ םהמי ,שלם וושברנ ושנינ תא ,רגלינו יאנ תא לרג לשמא אוהו תא .הימין וועכשי ךבדר תלבארו םהמי החית יל החיב לש ערג וליש יוקינאת 'לו ךאי ךהפ תא יהבכ ץלאומ ,לב ךאי ךהפ תא תהעילגו רלדיבו ,מתנשא ךאי ךהפ תא ךמור בהל תלאלימו .מתפרצת ידמיינת יכ עאגי לא תבארו ,חרבות תפרוצו ללכ 'עבר לש רהעי .ההרוסה ןכמוב אשל יתיארת ילעצמ תא ההמבנ ההגבו שוהחד םע רהשומ ובפתח ואות .גיליתי ךוכ ההפנטזי ההפשוט לש תשפיכ קש להרע לא ךתו רבא ,המים יומות דיח םע דעו תעשרו וא תמאו ימיושב רהעי םביו ,המחרת ההפכ הקש ההרב יותר . המ ישתכננת השיהי המעש לש ערג דאח ךהפ תפעילו תמתמשכ לש םשני תבצינורו םהשוני םהנמשכי ומאות ראת םמי ימרכז לש .שכונתי יהתחלת רליצו םבה םחורי ,וסדקים רולהחדי ןטיפי ןטיפי תא ואות לרע המפולני ךשהל .והתיישן טלא טלא 'השתכנעתי וכשעבר םהחודשי יומנית םשנתיי 'לניסיונותי לשהרע הפג והשפעת ןואי אהו למסוג עלפגו .באיש וא יאול ואינ קחז ,מספיק יומתקנ רהטיהו תבבארו םמסנני תא .השפעתו לוכ ,בוקר רלאח ימעש ,בערב יהיית הקונ תא םהעיתוני ,כולם תלראו םא דאח םמה רמבש לע תתוצאו .פעולותי דותמי אל ההי בכתו לע ךכ .דבר םלפעמי יהיית המנס בלחשו יכ והי םאנשי ישעודדת תא ,מותם וכאל השהי רעוב ןזמ ןבי המקר תשתיי םהמי ,למותם םוה והי םחולי דבעו ,מחלה ןולכ שאי אל חטר ןלציי תא רהקש ןבי םהמי םהמורעלי םלמות תבידיעו .העיתונאיות םופע ,אחת יאול לבש 'הרעל ההית תהפסק םמי םיו ,שלם ךונער רטיהו לש ההתחנ הבתוכ יהשלכת תא .הרעל קר תאח יידעת יכ המת .בגללי האות תאחו התאומ לש 'אשתי השהתחיל אלבו ואלינ ריות רויות י'אול החשב יכ ההשמנת לש יאשת אהי ןסימ ןלהריו הונערכ ,למשימתה םויו דאח השתת תבטעו סכו לש לרע למהו םבמי ישהנחת לע שהשי .במטבח יאחר ןזמ רקצ אהי ההחל ללהתפת ,מכאבים וולקחנ תחומ ןברלי , יגרפיט האות תלבי ,החולים אל ילפנ ישהסתרת תא להרע רשנות יל ,יבש יושפכת תא המ רשנות סבכו .לאסלה השלוש םימי אהי ההחזיק 'מעמד םוהרופאי אל והצליח ןלהבי דכיצ הנרגמ ,ההרעלה ווניס יבל להועי תלת הל תא .תרופותיהם אוכשהי המת הביקש יממנ יאשת אל תללכ יאחר הארונ דיח םע לכ ,משפחתה יואנ ינשארת ,בבית יאמרת ילעצמ ןמכיוו השנחסכ יממנ ההליכ הללווי ,אחת ךאערו ילפנ הלווי ,אחרת ךאערו ףסו ףסו תא תהלוויי יאב םשפתאו הנדמ ההי יל יכ ןבמוב אמל ףא םפע אל דנול ףוא םפע אל .מת יוישבת ןבסלו יוהתחלת ךעור תא יסידור 'הלווייתו תוא ידיבור םהשכני לע ומות לוע ורגעי .האחרונים וקרא ול .אודלף םע םש ,כזה וכשמ לש ואות םאד רארו דבמשר 'הפיהרר אל אפל .שהשתגע ךאי ליכו ייהוד תלהיו .אודלף 'ואולי ךאי ליכו יגרמנ תלרצו ובמות לש .אודלף אאב אל ןהבי לוע ןכ .השתגע יולפנ ומות אהו ,זעק שהרגי ףרדו תרוחו אול ןהבי יכ אהו ףרדו יבנ ,אדם ףרדו לע ייד עמו . אהו ,זעק םה םרוצי ללאכו 'אותי םה םרוצי ללאכו 'אותי םנועצי יב םסכיני ,ומזלגות הז הרוצ סלנגו 'בצווארי הז יבזרועות 'ובכתפי םקניבלי םקופצי 'עלי יואנ קצוע ,עליהם יאנ 'גרמני יאנ 'גרמני יושפת ,גרמנית לאב םלה השפ ,קניבלית יאנ יאינ ןמבי תא םשפת םוה הכנרא אל םמביני תא 'שפתי יאנ בחוש יאול יהרחקת דע לא תיבש ,אחרת םלמקו קרחו דמאו 'ממקומי דעו ערג םה וישימ יאות רבסי לגדו אמל םמי םמבעבעי וויבשל 'אותי יואנ אקור 'בקול ילפנ 'מותי לבקו 'גדול רשי לש .היינה זוא יאנ ,מת אקור ,אבא קצוע םלה ישמ ,אודלף יאמ יואב וקרא יל ףאודל ילפנ םשישי ,שנה הובמלחמ ההגדול ההראשונ ילחמת למו םהרוסי תבחזי חהמזר יוזכית רבעיטו בצל 'הברזל יהיית 'קצין ההי יל םשפ רמפוא וכמ ללכ רית ,הקצינים םואת ןאי םביניכ ~ול ןקצי ,אחד ןאי םביניכ םשפ דאח רמפוא וכמ הז השהי .לי ,אבא יאנ קצוע ול 'עכשיו ףא יאנ .מת ההליל ההז אהו ןשעו 'חול רס;~ ץק 'לחיי ץק ישחיכית ול רכב םחמישי .שנה האת יאמרז יל יכ ההשפ אהי ,הרוח יורוח לע ןכ .התרוקנה יאינ טשול דעו תבגרמני שלנו . גהר תמבי תשולט 'בי ןואי יל הב לכ .בחירה יאול ובגדנ ושבינ ?בגרמניה יאנ יעמלת ,לשווא אל ינקמת תא 'נקמתך קור ילמדת םע םהשני בלאהו האש הגרמניי גולהפי תא ,בדידותה םג רכאש היופי ךהל הושמחת ההתרחק יואנ ינעשית דבוד ריות שומיוא .יותר יחי ועש יאות ילגרמנ ראש לנכש 'בתפקידו ידשדשת לכ יי~ ךבתו תהתרבו תהמפואר ושלנ יבל השיהי יל ץהאומ תלגע הבקרבי אולהוצי ימתוכ תא .קולה לכ יחי וחלפ ךבתו תהגרמני~ ךא םג קהרח ,ממנה בקרו ףאלי ךא םג קהרח 'ממך בקרו לא יאשת ךא םג קרחו הממנ דמאו .מאוד ךכ ידיברת לא יאב דע הששב יאשת ןמ .הלוויה אהי השמע יאות רמדב לא יעצמ קמרחו אול האמר 'דבר הנכנס הודיבר יעמ לע תמו ,אחותה אול רניכ בעצ ,בקולה הדיבר יעמ יכ הראת תא האבי הואמ 39 2006 ואלו לא ראו אותה, ולא ניכר עצב בקולה. ניחמנו זה את זה בשתיית אלכוהול. ובאותו לילה בכינו שנינו' אני בכיתי לראשונה מאז שנת 1939, על הגרמנייה הראשונה שהרגתי, והאחרונה, והיא בכתה על אחותה, על האדם הראשון הקרוב אליה שמת לה מאז היוולדה. אבל בעיקר בכינו שנינו על עצמנו' על העקרףת המלווה את חיינו ואינה מסכימה להפשיר . אחר כך נשארנו לחיות זה עם זה שנים ארוכות. מה קרה בהן איני יודע. חיי התמוססו אט אט בשעון החול בלי שאהיה ער לחילופי הזמנים. הפסקתי להטמין רעל בתוך בארות רגמניה, והיא הפסיקה לנסות ללדת עמי ילד. והמשכנו שנים ארוכות זה לצד זה חולפים בתוך בית אחד' מדברים ולא שומעים באמת, הולכים בשקט, אוכלים בשקט, אפילו בשירותים משתדלים לא להרעיש, כמו כדי שלא נשים לב יתר על המידה לקיומנו. מקדישים את כל חיינו להעניק את אותו שקט קדוש האחד לשני. ועתה אני אמות, והיא ודאי תלך גם כן, זמן קצר אחרי. מה אכתוב? אכתוב כי בגדתי בגרמניה, אמת, אך גם היא בגדה בי. אני נולדתי אל תוך הרוח הגרמנית, כמו אבי וכמו אבי אבי ואולי גם אבי אבי אבי לפניו. שילבנו את דרכינו בתוכה והכרנו את עצמנו בני-בלי- דת מלבד דת הגרמניףת. האמנו כי הגרמניףת היא לבוש התרבות אשר יעקור מן האדם את לב הברבריות, ראינו עמים אחרים והתמלאנו תיעוב, שמחנו על כי עמנו שלנו אחר ונעלה וגבוה יותר. ומילא חיתה מבקשת גרמניה לעקור מאירופה את הצ;עניףת, ומילא חיתה מבקשת לעקור את היהדות הבזויה של אותם יהודים עמי-ארצות בעיירותיהם ממזרח לגרמניה, וחיתה מרכזת אותם במחנות ומניחה ליהודיה. אז הייתי מניח לגרמניה לעשות כרצונה, ואומר כי מונחת במעשים אלו תקווה לתיקון אותם יהודים מחייהם העלובים והברבריים. אם לא חיתה גרמניה פונה פנימה נגדנו' אנחנו שהיינו לבה, היינו שומרים אמונים לאומתנו ולתרבותה. אבל אחרי שנים במחנה, אחרי שהכרתי מקרוב את חיילי האם.אס. וכלביהם, וראיתי למה אנחנו מסוגלים, אחרי שחייתי עוד עשרות שנים בתוך גרמניה, כגרמני אמיתי אשר שוקל את ההיסטוריה ברציונליות קרה, אני יודע כי עלי להרוג את גרמניה, אותנו. אם יכולתי הייתי עוקר אותה מלבי, אבל איני יכול, גרמניה היא לבי. היא לבנו' ובכך אין הבדל בין יהודי לבין נוצרי' או בין בן בוואריה או בן שלדיה. ואם אי-אפשר לעוקדנו בנפש יש לעוקדנו בגוף. אכן בסופו של חשבון לא חטאו יהודי שאר הארצות, אף על פי שבשנת 1939 אם חיתה גרמניה צדה אחר היהודים בארצות הכיבוש ומבדילה גרמניה. אלו אולי רגמניה בשם, אולי אפילו בבשר. אבל אבי היה אחרון הגרמנים שברוח ומת, ואני אחרון הגרמנים אחריו' וכשאמות בעוד זמן קצר תמות עמי גרמניה ולא תחזור עוד לעולם אל במת ההיסטוריה. ועמה תעלם במת ההיסטוריה עצמה. עמי מתים ;יאף 9 ט ו~~י 9';ט עמי מתים מנדלסון ורוזנצווייג וחרמן כהן' עמי מתים שילד והיינה וגתה, עמי מתים ניטשה וקאנט, עמי מתים אבי ואבי אבי ואבי אבי אבי שהיו הלב הפועם של התרבות הזאת, עמי מת אותו שבט גדול אשר אנחנו הצעדנו אותו מן הברבריות אל אור התרבות ומן היער אל העיר' והוא פשע כנגדנו 'כנגד מחנכיו' ובמותי הוא יבוא על עונשו וייכרת מן השושלת האנושית. גרמניה תמות עמי . יוותר רק השקר . והעיניים שלי' הריקות, הן מנורות ההולכות ומאבדות את אורן . הן הבארות בהם כל חיי טבעו . הן מזכירות לי את אותם חיים שלמים שלא חייתי' ואת החיים שחייתי ולא הייתי צריך לראות. ועתה אור השחר קרוב לבוא והמוות עדיין לא בא. לא אראה אותו' לא אראה שוב את העולם ואת עצמי' לא אראה את מלאך המוות קורא לפני גזר דיני. אני אקח את האקדח מן המגירה ואצמידו אל רקתי ואקרא לפני עצמי מתוך ראשי את גזר הדין שאני כתבתי וחתמתי ועתיד לבצע. הייתי הדיין והנידון . הייתי השופט והנשפט. והמוות קרוב לבוא. השורות האלו' גם אותן לעולם לא אראה. הן תישארנה לעיני האחרים, לעיני אשתי ולעיני חבריה. ומה הם ילמדו מתוכן' מה הם ישפטו על בארות לבי ובארות חיי . איני יודע ואיני רוצה לדעת. בין כך ובין כך שווא כתבתי כאן שעות ארוכות והידיים כואבות והלב עייף. דמי יישפך' אבי מקווה, על הדפים וימחק אות אחר אות מן הכתוב, ושוב לא ייוותר ממני וממעשי לא דבר ולא עדות. • ספטמבר 2005, אלול ה'תשס"ה, ירושלים כריסטינה יזהר 0 למנחם היטב בינם לבין יהודיה לא הייתי קם כנגדה. לא חטאו יהודי שאר הארצות כי הבעיה חיתה כבר אז בגרמניה, בי ובאבי ובכל הגרמנים באשר הם גרמנים, ולא ביהודים. ואני נכשלתי בתפקידי כגרמני. לא הצלחתי לעקור אותנו' אף לא את עצמי. אני הולך למות וגרמניה לא תמות עמי. כך חשבתי שנים, אבל עכשיו אני חושב אחרת. עכשיו אני מבין את זה. אני גרמניה ובמותי תמות גרמניה. תמות עמי הגרמניות היחידה האמיתית, גרמניות אבי ששרדה עמי. ובחיים תיוותר גרמניות השקר של אלו החיים, אלו שטרחו על השמדתנו בין 1933 לבין 1945' אלו שהתחזו אחר כך כמי שלא נמנו עם משמדינו ולא ידעו על מעשי ידיהם, כאילו מעולם לא ראינו אותם נובחים עלינו' אלו שחינכו את ילדיהם להאמין כי גרמניה היא היפוך המלחמות, וילדיהם עושים לנו עתה מצעדי גאווה בעירנו' ומפגינים פציפיזם נגד כל מלחמות העולם, כאילו הם לא נולדו מזרע המלחמה הנוראה מכולן. זאת אינה גרמניה. אין עם שלם לפ~י להורגו בשל שסטה מן הדרך. אלו כבר אינם גליון 316 ל.ד לף ~לי ל.ד עלים ש n ;רים נ;פלים • : • : • T ~ל ~9ט?~ ל~ד ף~ין ~~~ע;נכי ~נ;ר~לה iJר~~ נשאלה נאת T T T •• : • ףבתשףבה הלכן.ן T : -T T : • דק ~j?ט 9 דףק ו~~~ ~ין קיר;ת iJ כ~ת. והעם דואים את תהקולו אורנה רלנג האופרה הישראלית פותחת את העונה בביצוע בכורה של האופרה זז ארמיי " מאת גלוק, ללירבית מאת פיליפ קינו , על פי הפואמה " ירושלים המשוחררת 11 מאת טורקואטו טסו ; מנצח: סבסטיאן רולאן; בימוי, עיצוב, כוריאוגרפיה ואנימציה : אבשלום פולק וענבל פינטו ; עיצוב תאורה : יוהאן טיטלי . בהשתתפות התזמורת הסימפונית ראשון לציון ומקהלת האופרה הישראלית בניצוח לאונטי וולף, המשכן לאמנויות הבמה, .2006 1124. אם אופרה היא מדיום טוטלי המלכד מוסיקה עם מחול ושירה, הרי שהאופרה הישראלית שמה מאז ומתמיד את הדגש במדיום התיאטרלי ויזואלי . לא בכדי בחרה לפתוח את העונה החדשה בהפקת בכורה של אופרה שמעולם לא בוצעה בארץ' "אומיו" של גלוק, אותה הלחין ב- 1777 ללירבית שלקינו' המושתת על האפוס "ירושלים המשוחררת" טקסט שכתב המשורר טורקאוטו טסו ב 1581- ובו מתוארת אומיו נסיכת דמשק המתאהבת באויבה המושבע הנסיך הצלבני ריבו' אך זה לא משיב לה אהבה. יביאושה פונה אומיו לעזרת פיות, מכשפות, קסמים ופיתוי ולבסוף היא פונה למכשפת השנאה החבויה בה, שתסייע לה ללבות את אש הנקמה; אך כל זאת לשווא! מושפלת ונואשת מציתה אומיו את ארמונה המכושף וצוללת לשאול הבמה הנפערת ובולעת אותה. ב"ארמיד" יצר גלוק מהפכה בכך שהעמיד את סיפור העלילה במרכז האופרה כשהמוסיקה והתנועה מבליטות אותה. ביצירה זו הוא יותר משורר וצייר מאשר מלחין. הוא תמצת ומחק את כל הסלסולים הארכניים שהיו נהוגים בסגנון ה"רגנד אופרה" הצרפתית והדגיש באריות הקצרות המשתלבות בעלילה את תשוקתה של אומיו - תפקיד תובעני של זמרת ששרה מראשית האופרה ועד תומה! כוכבי הפקה מרתקת זו היו הרקדנית ענבל פינטו והשחקן ובמאי אבשלום פולק שעיצבו בעבר את הכוריאורגפיה לתיאטרון המחול "אריסטו", את רגסתם העלו כבר לפני שנתיים בפסטיבל וייסבדן שבגרמניה. דווקא העודבה שבאו מעולם המחול ואינם קוראים כלל פרטיטורת תווים שחררה אותם מהצורך היהיר להעביר מסר "מטיף" בבימויים ולהעמיד תפאורות רגנדיוזיות. תחת זאת שקדו על עיצוב אסתטי מושלם לכל תנועה וצליל. הם יצרו פנטסיה קסומה ומלאת הומור שופע של תיאטרון צלליות על רקע הבמה, והפכו את התלבושות עצמן לגיבורים הנוטלים חלק במופע: רקדניות העוטות חליפות ספוג ורדרדות בעלות עכוזים דשנים ופטמות אשר ייצגו את ה"פיתוי", מכשפה אדמונית דמוית דרקון המייצגת את "השנאה" וסאגה של מגבעות משופדות, אבירים עוטי שריון ורומח, רקדניות שטופפו על קצות האצבעות המשוננות שדמו לפרסות סוסים "שטניות" נוסח אגדות ימי היבניים, או לחילופיך' גיבורות מאוהבות בגלימות "שמימיות" תכולות נוסח אלילות יוון' ששוליהן אחוזים בידי שדונים חביבים. חרבי המקהלה ה"ממושמעת" עטו פרוות צמר כשלצווארן של ה"כבשים" הפועות מוצמד פעמון קטן; הנסיכה- המכשפה אומיו שרה מראש ה"מבצד" - אוהל וב מתנפח שהוצב בראש מדרוגת לולייניות והפך במערכה השנייה לגשר תחתיו אצו רצו הרקדנים. "אומיו" באופרה הישראלית התלבושות הפכו בהפקה ייחודית זו לא דק לגיבורי המופע אלא אף עיצבו חללים וצורות גיאומטריות על הבמה: כך למשל חצאיתה של אומיו הפכה לעתים לאוהל תחתיו תינתה אהבים עם אויבה המושבע ובמערכה השנייה הפכה החצאית למבצר; משולשי הקרניים/כנפיים של השדונים הקטנים הפכו לטרפזים ששימשו שער תחתיו נעו הדמויות במחול מרהיב. שפע הרעיונות ההיתוליים של הפרודיה הגרוטסקית על אגדת ילדים נאייבת לכאורה היה משעשע ומרהיב, שכן החירות שנטלו לעצמם פולק ופינטו לעצב את הבמה במגוון סגנונות - החל ב~רט- נ;ב; ועד למופע מחול עתיר נוצות ססגוניות כ"פולי ברז'ר" הפריזאי הרתיו מקום לדמיון החופשי . התזמורת הסימפונית ראשון לציון ניגנה תחת שריבטו של המנצח הצרפתי סבסטיאן רולאן' ללא ויובאסו' כראוי לסגנון התקופה, אך לרוב בצליל רם וחד כתער שכיסה על קולות הזמרים. אלה נאלצו להתפתל על הבימה קמעא ולהטות את גוום לאחור כדי להפיק צליל שיוכל להתגבר על עוצמת התזמורת. הרשימו בשירתם זמרת הסופראן הצרפתייה סופי מוין דגור שעמדה ב"גבורה" בתפקידה ההרואי' במסגרתו היא שרה ללא הפוגה כמעט, מראשית האופרה ועד תומה, והבריטון הגרמני כריסטיאן אימלר' שזו לו הופעתו הראשונה באופרה הישראלית. בקולו הענוג היטיב לגלם את תפקיד האביר הצלבני אוכלו. לא כל השירה חיתה אחידה ברמתה, אך בהפקה זו' ששמה את הדגש על הוויזואלי' היה זה תענוג צרוף לעקוב אחר יפי המוסיקה הזורמת וקסם הבמה, התפאורות והתלבושות; ומעל לכל - להתענג על שלל הרעיונות • ההומוריסטיים. הקהל הצמא ללחם ושעשועים יצא מגדרו . ','באה" גיל פונק, ורזינה קמבוס החיצוני , הסטרינדברגי , בין הגבר לאשה, על כל מה שהוא מסמל ועל המתח המופנם שבסתירה הפנימית. גיל פונק, בתפקיד האב המתייסר , בונה דמות המפתיעה בעוצמת כאבה, המוליכה אותו להתמוטטות נפשית טוטאלית. ודאי , יהיה מי שיטען שאילו היה נהוג בימי סטרינדבר ג לערוך בדיקות DNA, חיתה מתגלית האמת בדבר האהבות והיה נחסך המשבר הטרגי . אך , כידוע, לא לפי קריטריון אנטומי ובדומה לזה, נבדק הערך האמנותי של יצירת תיאטרון , של כל יצירה. כי אחרת, אפשר היה לטעון , שאילו הנזיר שמיהר להודיע לרומיאו שיוליה לא מתה, היה נוסע במכונית והיה מגיע בזמן , היו הגיבורים המפורסמים נשארים בחיים וחיים באושר ועושר עד סוף כל הדורות .•. אך לשמחת כל אוהבי התיאטרון , לא כך נבדק ערכו של מחזה, או של כל יצירה אמנותית אחרת. שרה פון-שווארצה השכילה להעניק לדמות השטנית של האשה-האם קווים בודדים של רוך ורחמים, לצד קור מקפיא של האדם המתבונן בהתפוררותו השלמה של בן-זוגה, פרי עמלה ועבודתה הנמרצת. עוזרים לשחקנים הראשיים, בעלי תפקידים משניים, המצטיינים אף הם במשחקם: ורזינה קמבוס הנפלאה, כאומנת האוהבת, הקושרת את האב בכבלי אהבתה ובכתונת המשוגעים. יוסי קאנץ בתפקיד הכומר , אבי טרמין המגלם את הרופא, ואחרונה חביבה, דינה סנדרסון , הבת האומללה הנקרעת בין אהבתה לאביה לבין רצונה התקיף של אמה. Jjך)וJ~19 רגזיו כרמית מירון ייסורי אב "האב" מאת אוגוסט סטרינרברג, התיאטרון הקאמרי, תרגום: גר קינר בשיתוף חנן שניר, בימוי: יוסי פולק, תפאורה: אבי שבוי, תלבושות: עפרה קרנפינו, מוסיקה: אבי בללי "ישנו עיקרון טוב, שיצר את הסדר , את האור ואת האדם ועיקרון רע, שיצר את התוהו-ובוהו, את האפלה ואת האשה". פיתגורס רק אוהב גדול יכול לשנוא נשים כפי ששונא אוגוסט סטרינדברג )1912-1849( במחזותיו. באותה מידה, רק מחזאי גאון כמוהו מסוגל היה לכתוב בשלהי המאה התשע עשרה יצירות בימתיות שישמשו דוגמה ומופת עד ימינו אנו , הן מבחינת המבנה הדרמטי , הדיאלוג החי , עיצוב הדמויות, והן מבחינת האינטנסיביות ועומק הקונפליקטים שבין המינים. על אף האנטגוניזם, שנראה בעיני סטרינדברג כחזות הכל - והוא הסתירה הבלתי ניתנת ליישוב במלחמת המינים <במקרה של "האב", חוסר הביטחון של הגבר בדבר אבהותו>, על אף המחדל התמסי הנ"ל קידם הענק השוודי את אמנות הדרמה. כתיבתו תמציתית, והיא מטהרת את המחזה מכל אקספוזיציה נרחבת ולעתים מיותרת <המצויה עדיין אצל איבסן , בן-דורו>. המחזה "האב" הנו יצירה מושלמת, מעין יהלום, אשר כל צדדיו הנפשות וקשריהן הסבוכים - נראים מכל זווית שממנה מתבוננים בו. יתרה מזאת, זה מחזה מודרני ומופת תיאטרוני: יש בו ריכוז מקסימלי של פעילויות בימתיות. צבת אימים סוגרת על גורלו של אבי המשפחה, כאשר אשתו משתדלת לשכנע אותו שלעולם לא יידע גבר , אם בתו האהובה, שלו היא. "האב" - הוא יצירה מדהימה. לא בעלילה מפתיעה, אף לא בהתרחשות חיצונית מותחת, אלא באינטנסיביות הרגשית העמוקה והמרה, ובערטול המוחלט מגינוני נימוס או משמירה על מוסכמות קונוונציונליות כלשהן. גיבורי סטרינדברג אינם קשורים למקום ולזמן. המחזאי השוודי מעלה את האשה לסמל הנשים <לדעתו הסובייקטיבית מאוד> בכל המקומות והזמנים ומעמידן כטורפות וכמנצחות מול העולם הגברי החלש. בעולם הזה, הגבר הוא הקורבן לתככיה השטניים של האשה. במחזה "האב", הגיבור הראשי הוא איש צבא וחוקר , החי בבית מוקף נשים, ועל כן מחליט להרחיק את בתו מן הבית ומהשפעתה ההרסנית, לפי דעתו , של חבורת הנשים. ה~ם יוצאת למלחמת הורמה, עד כי היא מצליחה, בעזרת רופא המשפחה, לערער את ביטחונו של בעלה בדבר אבהותו , ומכאן שאין לו שום חזקה חוקית על בתו . הבימוי של יוסי פולק <שבעצמו שיחק בתפקיד "האב" בתיאטרון הבימה 1 • 42 לפני כעשרים שנה> שומר על הקצב הבלתי-נשבר שמחייב הקונפליקט הצגה ראויה לצפייה. רואים אור ב- IQ) ~ךןיי .עגתו i ןן 7J7J עיקכןרלסק צללים וחבצלות תיקון טעות בגליון הקודם, ברשימתו של יוסי ברבע על ספרו של עזרא מנדלסון , נכתב בטעות כי עזרא מנדלסון הלך לעולמו . אנו מתנצלים עמוקות על הטעות. איגוד לכלי של סרפ<רם בישראל .s.,.u.;.:..~....:.LoL...4,r.......,וJ,+בon of Writers in Israeliתeral U ת Ge :1~','C~':''l;I'!ן 1i ''',lil~8~'~-~i ~i,';~, .:., :.:: \' ' :" ~:.. ~:.... , :1 • :.>., ~~ Jii;t~~"-i :"'$."~·, . ~"' f \ ~ ' ~ "" .... ' "'~~" ז~". · ~ ז'<(\' ~~· 4'~" ~~י'~ --..זt<י1f~ f. כמרכז ה גול•ון: ההמרה הב•ן - דתנותי:ת כן מחתמים מלשון לשל t ן ומחרבות תיאסרון אחת לתתזת ןוראoית אחרת 1s שהנ לחיאטרון נשר : התיאטחן המופאל שהבי א מרוסיה ותג 1ת n הות עצמית א nר n-אריונו ת עם הבמאי והמנהל ביגנ• אריה 1ע oנnקשה1 ם יבגנ•ה זוויגה וישראל )o שה)דמ•דונ oדנnמ המותגם : אב• עוז על סוגיות ושאולת נחתומ ו השדח ר n לום ל יל קי"ץ ) בקחנ בנאסמבל עתים , בנימו• רהנ יחשלמי ( האולם הערבי : על תתו o מרדה ערב ית מודתית לענף,ת בעקבות הספטיבל בתיאסח t הערני-ענ ף .ופגt םאמףם ומחזות ו אין עוד עיתון כזה בישראל כתב העת היחיד בארץ המוקדש למחשבת התיאטרון יהעכשוו סקירות מעודכנות של הצגות ייחודיות, במרכז ובשוליים, בארץ םובעול מועצת המערכת מורכבת ממיטב אנשי התיאטרון הפעילים בישראל: גילה אלמגור. ד"ר שרון ןאהרונסו להבי. גדליה בסר. פרופ' אהובה בלקין. דני הורוביץ, יוסי יזרעאלי. ד"ר נורית יערי. ד"ר נעמי יפה. הרנ ירושלמי. מוטי לרנר. ןב ציון מוניץ. ד"ר ז'נט מלנין, סניי פתר, עודד קוטלר. אילן רונן. ליאורה ןריבלי עורכים: פרופ' גד קינר. ד"ר חיים נגיד לכדוב יאדוג יללב של וספירם יבשרלא, ת.ד~ 23033, תל איבב, 61230 מצ 11ב המאחה על ךס 135 תע ימד מיונ ל• 3 גייכיוונת w1 איסןור 11, לתדוקפ יאדוג יללל לש וסידפם יבשרלא. שם פטרי שם משחפה _____ רוח מס. ___יער ___ימדוק ___ לס. נייד .סQק____ בותום לאקסחינת___, __________ קרן יונה בחור לסיוע לסופרים ולמשוררים חולים הנזקקים לטיפול רפואי או המטפלים בלעדית בקרוב חולה ונמצאים במצוקה כלכלית. הקרן אינה מיועדת להוצאת ספרים, פרסומים וכד.י נא לשלוח פניות מפורטות, מסמכים רפואיים, אישורים על הכנסות לאקו 11 ם בע 11 מ, ת.ד .1704, ר 11 ג 52117. ןגסטו יצב ,איצקוביץ אלל תכותר 2006, תהדפס ;למבדה ה"הר ,עכשיו" גרידינ 2006, תאוצר לט ןב יצב תנקוד טמב ךגסטו יצב ץאיצקובי םמצל .כריכות הלכאור ואל תכריכו השחיי ,רגילות ושצולמ רלאח ושהתרוקנ .ממתרחצים םאול ףהנו יהקונקרט וב ךה תנטועו דמחשי תאפשרו :זו תהכריכו תמצויו רבה ,הרצל ךוה ךאינ תכריכו םשעשועי .ונופש ךה תמשמשו םיו דאח דבלב - םיו ןהזיכרו ילחלל תמערכו .ישראל םביו הז םמושטי לע םהמי ,.זרים םהמהווי קחל יאינטגרל ימאירוע להאב םהרשמיי םהמתקיימי לע .ההר ץאיצקובי ףחוש תא י"אחור "הקלעים לש ,הכריכות תא םהימי ךבה ךה תבטלו .משימוש םבימי ואל הנדמ ג"מיצ להאב 11 שכתלו אול רשיי הלפסטורלי הב אהו ענטו תושא הקיומ אהו .מייצר ששימו יבזר קענ קכחל ימאירוע ההראוו לש להאב יהלאומ אהו קחל תממסור .אירופאית ובבחירת חלהנכי תא תהכריכו תהריקו אדווק םביו ץקי ,חם ץאיצקובי וכמ גמלגל לע תהניסיונו םהכושלי השעוש לישרא ץלאמ הלעצמ תחזו .אירופאית ימשחק ,המים םהחו תוהשובבו םמתנגשי דבהו, תבעצבו רובהד םבה ךנטע םיו .הזיכרון ךכ חמצלי ץאיצקובי סלכנ תבקליפ זאגו הכמ םמהמתחי םהמכונני תא ההחבר .הישראלית וק להגבו קהחמקמ ןשבי "ה"אירופאי הו 11 "כמו-אירופאי ימצו םג הבקומפוזיצי :עצמה ותצלומי לש ץאיצקובי םמאזכרי גסו ץנפו לש תתמונו ףנו ,אירופיות תהמתארו תשפע קיר תפסטורלי ההנח ולצד לש .אגם תתמונו גמסו הז תנתלו דע וימינ םבסלוני םישראליי ,רבים לכסמ ל 11 ךג ןהעד ךהאבו 11 - .לאירופה האירוני הרב הטמונ הבעובד יכ יהדימו בהקרו רביות הלפסטורלי תהאירופאי תשמייצר ,ישראל ןמוטע םבדימויי לש תמוו ,ואבל הבשע השז ףחשו .וריק • הדלי ,מרקוביץ' הקציע ןעלו