לפי
•עה





הגלידן הזה - מס' 304



ישנן כל

איני בטוח במאת האחוזים שזה הכינוי הקולע ביותר.

לא במובן של

על כל פנים

'עתרן '77 איננו כתב עת פוליטי'

בהכרח רגיש יותר לסטיות מדרך המוסר. כי ביצירותיו הוא מנסה מיני רוחות. רוח קרירה, רוח חמסין... אני סבור כי האיש היוצר

אין הוא יצור אוטיסטי• הוא ער למתרחש בעולם ועל אחת כמה סגידה לתפיסת עולם מרגררת ומנומקת. בהחלט לא. יחד עם זאת

לבנות עולם אחר, עולם שונה, עולם שלם.

הח"מ לא נולד כאן. זאת

וכמה למה שקורה במולדת. כן. מולדת.


הגלידן הזה והגליון שאחריו

העולם השנייה, על המשתמע מכך, כלומר שנות המלחמה בהן עובדה. הוא נולד בפולין. בתור ילד בן חמש נקלע אל מלחמת

מוקדש

הזה

שהגליון

לומר

ניתן

ככלל,

הזה.

לגליון

באשר

לא כאן,

לא הרחק מן הקוטב הצפוני...

נדד לברית המועצות,

למשוררות. חלקו לדליה רביקוביץ שהלכה לעולמה לפני כחודש

כמובן, המקום להרחבת הביוגרפיה האישית, אולי בהזדמנות אחרת,

רחל

לעולמה,

מזמן

שהלכה

אחרת,

למשוררת

חלקו

ימים,

עובדות

כמה

לפתיח,

בהמשך

זאת,

ובכל

אחרת.

במסגרת

בלובשטיין, וחלקו' לראיון עם משוררת בהחלט חיה ובועטת, מאיה

לאחר תום המלחמה חזרה משפחתי

הכרחיות:

אינפורמטיביות,

בז'רנו.

לפולין, ומשם ב1950- עלתה המשפחה ואני עמה לישראל. ומאז

זאת המולדת המאומצת  שלי.  של	*

לכן,

לי ארץ אחרת..."

"אין

הגדול והמיוחד במינו

לפני למעלה משלושים שנה נפטר המשורר

כולנו, יש להניח. של אלה שנולדו כאן, וגם של אלה שבאו לכאן

- אלכסנדר פן. בימיו הוחרם על ידי הממסד התרבותי וגם הפוליטי.

>אני חש בריח הגבליה העולה מהמשפט

על מנת ל"היוולד מחדש"...

לא ניגן את

הוא

העברית.

של הספרות

פן היה "הילד הרע"

הקודם, אך לעתים המציאות היא בנלית,< ובתור שכזה, איני יכול

הפרטיטורה המוזמנת מטעם הממסד. נהפוך הוא, הוא היה נגד!

שמיעת המסקנות אליהם הגיעה מח"ש

לאחר

למשל,

להירגע,

תמיד נגד! הוא טען שאיש הרוח >שוב איש הרוח< אינו מקבל את

חקירתה את הרצח הנורא של

>המחלקה לחקירת שוטרים ,< לאחר

המציאות כפי שהיא, הוא מנסה לשנות אותה. פן ניסה, כמו לא

שלושה עשר אזרחים ערבים בידי שוטרים ישראלים. ההיגיון אומר,

מעט אחרים, וגם נכשל כמותם, אבל הותיר לנו שירה משובחת

יש להחמיר כפל כפליים

נוהג על פי חוק,

שעם שוטר שאינו

                                   שני כרכים, הכוללים למעלה משש מאות עמודי שיר - ניתן לומר לעומת החרם הממסדי, בימים אלה הופיעו בהוצאת הקיבוץ המאוחד מאין כמותה.
"כל כתבי" אלכסנדר פן• וזהו מפעל מבורך.

מאשר עם אזרח מהשורה. שוטר חייב להיות דוגמה לשמירת החוק
           לדאוג שמשטרת ישראל תהיה נקייה מכל כתם, הוא חייב להיות וממח"ש, כמובן, נדרש הרבה יותר. כמוסד שתפקידו היחיד הוא והסדר. רק זאת נדרש ממנו... כמעט שלא יותר.

ליצירתו של

'77 יוקדש בחלקו הארי

הגלידן הקרוב של 'עתרן

דוגמה לשמירת החוק והסדר, אחרת אין לו זכות קיום. רק לשם

אלכסנדר פן. אנחנו עושים זאת מתוך הנחה שחלק ניכר מבין
  וכמה מילים אחרונות, ובקצרה, על שני הסיפורים הרואים אור קוראינו טרם נפגשו עם יצירתו של פן. וחשוב להפגישו עמה.
בגליון זה, החותם את שנת תשס"ה ומעביר אותנו אל תשס"ו.
ניתן לומר כי שני הסיפורים, של אלמוג בהר ושל מרדכי הוטל,

החברה יגידו, לכלך. כלומר, נעלם כלא היה, או' גרוע מכך, אף כך הוקם המוסד הזה. והוא, אין בעברית ביטוי הולם יותר - הבריז.
                               הנורא הזה? האם עלינו לבלוע את הטענה המוזרה - שלא נמצאו האם אנחנו יכולים, יותר מכך, האם מותר לנו להתעלם מהפשע הרתיו אחריו כתם.

מנסים לגעת בשורשי הקיום המסובכים שלנו במרחב הזה, המרחב

האם מותם של שלושה עשר בני אדם בעקבות היתקלות

הוכחות?

לעיראק, מסע ממשי או מסע דמיוני, שני הסיפורים מבטאים חיפוש הישראלי, המרחב שבין מזרח למערב. אם זה מסע לפולין או מסע
    
ומדוע, נחזור לפתיחה, בחרתי הפעם להתייחס לנושא שאינו קשור עם המשטרה אינו הוכחה מספקת שבוצע כאן מעשה נורא!?

והם מבטאים

שני אנשים צעירים אחר זהות,

כמעט נואש  של

שאני סבור שכל

לכאורה לענייניו של 'עתרן ?'77 זאת משום

געגוע, משתי נקודות מבט שונות מאוד, ועם זאת, כה דומות.

אזרח בעל מצפון חייב לראות עצמו כמי שנפגע אישית וישירות

>שלא יצליח בסופו של דבר< לטשטש ולהסתיר את

מן הניסיון

שתחיה לכם שנח טובח.	•

בספרות

מי שעוסקים

שכמותנו,

אנשים

יש  המכנים

הפשע.


_,,.,,,

iB 1.)pי
·.4.•

ובאמנות, היוצרים בעצמם, או המלווים את היצירה - "אנשי רוח."



לתשומת לב הקוראים והמתעניינים: ל'עתון '77 יש אתר באינטרנט
כתובת האתר:
www.iton77.com
האתר עדיין בהקמה. בינתיים יופיעו בו מדי גליון תוכן העניינים וקטעים נבחרים.
בעתיד, כך אנו מקווים, האתר יחיה אינטראקטיבי ופתוח לתגובות.

שירים
יעוiב אלגום	5

פסח מיליך	9

עמליה  ארגמן-נונע	12

רות נצר	13

דליה רביקוביץ	17

מאיה  בז זרנו	20
רוחה  שפירא	28

32


43-42

צפירה יונתן

במה למתא"ו
נעמה מלכיור, מיכל נתניהו, שמעון פוגל, תמרה אור סלילת

סיפורים

איכה יש בה בגדאד - אלמוג בהר	29
מחויבותה האישית ש ל שני נרנ ו - מרדכי ה וטל	33 

ביקורת ספרים
אלברט בך יצחק יעקב על אושר מסוכן מאת רחל פרוינד	6
יהודית אוריין על הדום בנן עדן מאת יהודית רותם	7

דליה רביקוביץ, 30 למותה )עמ1 (13

המ-חפעברל-הונלרננזrותנ.ו"Jא'OמבD    מרת-כזיםi'-ה'לתיי--ם--ג' -\Yרא-ל- ג--•-Y--מ

שמואל שתל על אלו הים ו איש שמן בג'יפ צהו ב מאת אבי אליאס ומנשה קדישמן 8
יהודית רונן על הטר גדיה האלג'יר אית מאת ומוך ארון1 על על מה חולמים
הז אבים מאת יסמינה חדרה, על אי ני דוברת אתש פתו של אבי מאת לילה סבאו 10

'נ
MATA

ן
'('

אייlll'

מאמרים
על דליהוביקוביץ

Arts & Cultiגre Projec.t for ץo\)
13

גליה ומשבריה - גד יעקבי

r---	זi	m

14
mmu ם	ך	15
              
באה, אמרה אמת והלכה, מחאה ביצירתה של דליה רביקוביץ - יובל פז חצי שנה לפני המונסון, מיו ש ניחר - צבי עצמון

ו	61163 א"ת 16452 ד"ת ו	18

שיחה - דפנה שחורי עם מאיה בז1רנו:  ...11בניתי את ההר בעצמי11

1 אבקש מנוי לשנת 2005-6	ו
ו שםושם	ו
ו	.."."."".".".."".""..."""""."."".".".."".".""""""."""""""".""משפחה ו

כמה הרהורים על שירי רחל - יהודית כפרי	21

מדורים
לפי שעה - יעקב בסר

וו	""."."."..."..."..."."".""""..".."..."."."."."."...:.."""""".""."""..כתונת   וי
ו	.".."..".".""".".."".......".."""."."..".""."..""".".".""."."".".".".."טלפון    ו
: מצורפת המחאה על-סך 250 ש ח עסו 11 גל'ונות כולל משלוח	:


המלצות  1עתון 177	4
מצד זה - עמוס לויתן; שיחה עם חמוטל בר-יוסף על ספרה קרי אותושרי קו ת; על חצי פינה - רוני סומק: פול סיימון; מאנגלית: יחזקאל נפשי		6
ספריהם של מירי ליטווק, גיל אייל ודרור גוין	24

פסטי בל זלצבורג - ארנה לנגר	38

ו	""."."."."..".":.המחאה 'מס.""""."."..."""."..סניף"..".""".""""""".בנק ו	41

תיאטרון - כרמית מירון על  11מדיאה11 בתיאטרון גשר

'-----------------ו

1 ד·:

:-:

:·.,".:=·

;,.:


ןןןן

i .	_ :. ,: '

,· -   ·

ירחון לספרות ולתרבות

lton 77
Literary Monthly
Editor: Jacob Besser
Managing Editorial Board: Shimon Ballas, Amos Lvitan, Shalom Ratzabi, Sasson Somekh, Rony Someck, Arie Sivan, Zvi Atzmon, Oded Peled, Dorit Peleg, Jacov Shai Shavit
Vice Editor: Amit Israeli Gilad Graphic Design: Michael Besser Editorial Secretary: Gila Shaul


המו"ל: אגודת סופרים ואמנים לקידום הספרות והתרבות
580073575 'מס עמותה
בתמיכת משוד החינוךו התרבות והספורט.
       המערכת והמינהלה: סלי: ,5618271 ת"ד 16452 ת"א עיריית תל-אביב יפו - האגף לאמנויות.
המערכת אינה אחראית על תוכן המודעות.
www.iton77.com


העורך: יעקב בסר
חבוי המערכת: שמעון בלס, עמוס לויתןו ששון סומךו
עורכת משנה: עמית ישראלי-גלעד עודד פלו1 שלום וצבי1 יעקב שי שביס רוני סומק, אריה סיון, צבי עצמון, דורית פלג,
    רכזת מערכת: גילה שאול עיצוב: מיכאל בסר
             דור1 נתן זך1 א.ב. יהושע, ש. גיורא שוהם, אנסון שמאס מועצת המערכת: יצחק אווםך·אוופז, גילה בלס, משה ניקוד: שמואל וגולנס, פסח מילין

nנינח נטיtדיוח בתכי יד אלא אם צרופה אליהםמעטפה מנויות וממוענת. חרמו יש לשלוחוק בוראו וגי י מרדפם

03 5618271 :'טל .מראש לתאם וצרי

·.בתיtוום עם המערכרנ פגישות עם הערר

.,,,

מאמרי מחקר מועברים ללקטורט מקצועי

1565-253X ISSN


iton77@actcom.co.il


דואר אלקטרוני

ות uתווןןוו

המכ'י

כרכזת תרבות במעון לנכים היא פוגשת קשיים כלכליים ועם הברירות. בעבודתה
באמיר, סטודנט לעבודה סוציאלית,
ומרותק לכיסא גלגלים.

באידיאולוגיה היהודית הלאומית של התשע עשרה לשלהי המאה העשרים בוחן את השינויים שחלו בין סוף המאה האומה היהודית, 'כלל ישראל.' גורני

מחבר באב אל ש אמס. בשבתו בכלא
הוטל על יאלו לכתוב את סיפור חייו.
בהיסטוריה, במורשת ובזיכרון". מהו "גם כאן עוסק אליאס ח'ורי בסיפור,

קשב לשירה ,2005 245 עמ' מצרפתית: משח  בן-שאול, הוצאת אותרוומבו: שירים פרחהמכתבים,
אותרו ומבו כתב במשך ארבע שנים

שתי התנועות.

מהי

הזיכרו ן ?

של  מי

סיפור ?

עד  19 ( את יצירותיו  -

15 מגיל>

שז: מאולפת, הוצאת שופרא לספרות

הזוכר,

מי  המספר,

היסטוריה ?

שירה, פרוזה ומכתבים. עם מותו בגיל

'עמ 222 ,2005 יפה

זיוה שמיר: תבת הזמרה חחרונ על

ההיסטוריון"? >דש הספר.<

37 הותיר אחריו רק ספר אחד שראה

- חייזרים מתנכלים

קובץ סיפורים

שירי הילרים rVל בתן אלתרמן, מב"ע,

אור עו נה ב גי הנו ם. משה בן-שאול

לנשים במהלך שופינג, כרסים נשכנים

הקיבוץ המאוחר ,2005 272 עמ'

םי פררה של

צווטאייבח:

מרינה

שנה  לתרגום ומבו

הקדיש כ 30-

נוקמים בגברים נצלנים ועוד, ב"פנטזיה

המעשיות

אחר

המתחקה

מחקר

בסקין.

סיון

םר בי צ' קה, מרוסית:

ולחקר שירתו וחייו. ספר התרגומים

מקסימה ומבעיתה," פרי עטה של שז,

של אלתרמן,

המחרוזות הגדולות

הוצאת אחוזת בית ,2005 250 עמ'

המקיף כולל גם הערות ואחרית דבר

שזה ספרה השלישי.

המוקדשות לילדים, החל ב"זה היה

סיפור פגישתן וחייהן של חמש נפשות

מאת המתרגם. "הלכתי, אגרופי בתוך

התכה

בחנוכה" ועד למחזורי ספר

נאהבות.

לאהוב ולהיות

הכמהות

כיסים, / ואדרתי חיתה לאידיאלי;;

בפ"א  סופית,"

")מעשה

המז מר ת

האוהבת  את

מרינה,

המספרת

אני הנאמן לך' מוזה, מתחת לרקע

"מעשה בחיריק קטן," ועוד.<

סוניצ'קה, שחל ית תיאטרון, ושלושה

שמעל; והר לה לה, אהבותי בחלומות

מירי רוזובסקי: ארתה האהבה, כמעט,

של  סוניצ'קה

עמיתיה

גברים,

הסוערים" ')הבוהמה שלי,' עמ' .(40

הוצאת זמורה ביתן ,2005 379 עמ'

בסקין,

סיון

למשחק.

מהסטודיו

סיפור חברותן של שלוש נשים, בלי,
שלומקיצ ונעמה, משנות השבעים ועד
ימינו, נפרש בשפה מאופקת ורגישה.
 
המתרגמת, הוסיפה הקדמה והערות.
אחוזת בית ,2005 130 עמ' מאיה ערר: צדי ק נעז ב, הוצאת
קומדיה בחרוזים - ערב יום העצמאות
על הדשא. נכתב בהשראת "צער מתוך אצל משפחת גנוסר, "מלח הארץ" -

עומר

גרבוידו ב.

חוכמה"  של


מרים שוסטרמן פרובאנו, הוצאת כנרת אומברטו אקו: כאזרליברי מאיטלקית:
'עמ 492 ,2005

כנרת, הנוטרת לו על עזיבתו, מפיצה ותיקים של אביו המנוח. הבת הצעירה בביתם של משפחת גנוסר' ידידים האידיאליסט חוזר מהודו, ומתארח

שהיא גם רומן

הרפתקה פיקרסקית,

בין האורחים שהוא ערבי. עוד ברקע,

היסטורי. באדולינו, איכר איטלקי קטן

ידידיה הדתי החשקן, גור כוכב הייטק

חנן חבר: קורא שירה, הוצאת קשב

בעל דמיון פורה, הופך לבנו המאומץ

וצבא למיניהם,

עולה, בוגרי פלמ"ח

'עמ 344 ,2005 לשירה

ברברוסה. הוא

של  הקיסר  פריזריך

עתונאי אופורטוניסט ועוד.

ומחקרים

מסות

רשימות,

מבחר

ממציא מעשיות דמיוניות, ואלה הופכות

במהלך

שנכתבו

בשירה העברית,

ברומן מנסה אקו לבחון

להיסטוריה.

קרן רחל קרן: אי - אהבה, הוצאת

שלושים שנה. מאמרים כוללים על

"האם מוצאם של דברים במעשה תרמית

לאח זהבי: זרימיבג doc. הוצאת

יהושע

וקרן

המאוחר

הקיבוץ

השירה העברית - כמו שירת נשים,

שולל את השפעתם ואת משמעותם

'עמ 222 ,2005 כרמל

רבינוביץ' לאמנויות ,2005 78 עמ'

שירת מלחמת  לבנון ועוד,  ומסות

ההיסטורית,"

המחברת את

מתעדת

בוקר

מדי

"דע לך שיש בי סוף לכאב; טעמם

על יעקב

במשוררים -

העוסקות

לאחר שמדי לילה היא

חלומותיה,

המתוק של המלאכים זה יהיה טעמי;

נתן

בת -מרים,

יוכבד

פיכמן,

מארי-לואיז פרן פראנץ: הנשי כאגדרת.

צוללת בעולם הזוי ואפל, רווי פחדי

דע  לך  אשה  של טעם  מתוק;  זה

אלתרמן, נתן זך, מאיר ויזלטיר, יצחק

צוקרמן,  הוצאת

אמיר

מאנגלית:

מוות, רגשות אשם ומשאלות.

טעמי; אושרי כבר קרא; לי - סוכריה

ורבים נוספים.

לאור, מאיה בז'רנו

הקיבוץ המאוחר ,2005 175 עמ'

משוגעות  בי

פינות

של או שר;

ספרה הראשון הרואה אור בעברית של

אהבה, ערכו: שי צור

תרכז ר צוף

לי"

חכה

של  שחפים;

וצריחות

אליאס חורי: י אלר, מערבית: מלי

הפסיכולוגית היונגיאנית, תלמידתו של

יריעות

הוצאת

חרותי'

ומיכל

')המקום בו האוקיינוסים מתחברים

ברוך, הוצאת אנרלוס ,2005 317 עמ'

ידנג. על הנשיות הפנימית, הארכיטיפית,
בנפש הגברית והנשית. אגדות ממקורות

אחרונות ספרי חמר ,2005 383 עמ'
אנתולוגיה של סיפורי אהבה, שנכתבו

לנקודה תת קרקעית עלומה משוגעת,'
.( 13 'עמ

ספרו האחרון של הסופר הלבנוני

ושילובן

ניתוחן

גלגוליהן,

שונים,

נושאים

"מפגש  קולות

במיוחד:

בדוגמאות מעבודות טיפול של פ רן

וסגנונות של דורות ספרותיים שונים."

יוסף גורני: חלרפרת בפג.שרוו, מפל גת

בחייהן

התפתחות

מסעות

פראנץ:

בין הכותבים: יהודית רותם, יורם

כארץ-

הכובד ר תברעת הפו עלים

ובנפשן של נשים.

קניוק, עופרה עופר, ענת לויט, יוסי

הוצאת ,2005

1897-1985 אל ישר

גרי

גשם, מגרמנית:

קארן  רובה:

וקסמן, שהם סמיט, כיסים אלוני, דוד
אוליך ואחרים.

מוסר ביאליק אוניברסיטת חיפה
'עמ 333 ,2005

גולרברג, הוצאת חרגול ,2005 224 עמ'

מחקרו של יוסף גורני מעמת שתי

זוג צעיר עוברים לגור באזור ביצות

צאלח יפה: ואני בעצם לא לבר,

בעם

יריבות

פוליטיות

מפלגות

נידח. החלום על בדידות בחיק הטבע

הוצאת ספריית פועלים  ,2005 211

היהודי, 'הכרנו' ותנועת הפועלים

הופך לסיוט. הטבע מתנכל להם, הבית

עמ'

מרכזי

בעניין

הארצישראלית,

בלתי קרואים

ואורחים

שוקע בבוץ,

צעירה רווקה בירושלים, מתמודדת עם

בתפיסתן הלאומית: היחס אל כלל

מגיעים לבקרם.	ש

:ןן.
c::
1


אלג0'


יעקב


אינני זוכו את דמות חשמלה שלבשת בערב ההוא

אינפי ז;כך את זמףת השמלה שלבשת נערב ההףא

-	•: •: T

: : - T  "."

T   : "   -

:	•:	••

"  •:  00

ח  ה ןמףת ס	לה

ך ך ך

שףב לא

ל;qב

:חר.ז:t ךב

נש?ל  ?כ

<ם"ד

ןךר9 ן:עד. ת ry;א

ז:t	רף	)

,י ס  ,ך

דים

רסק	wה

ב  יו ז   י   ב

ש;רר:דף ,

ךה ל

ךב ה;

ית :אליק,

מי היה ח;שב על טרףמפלך;ך כנ"בית-חזנים"

0
-	••       :


: "."     :


:	-	••

T T        •

,ףQס ל  'י

;ל ב;ט

ךלא fי.r.ל-סי ,עבףך י

ס:ית

j2ל ל,זכנ"ך א;סך'

ה סס ל ? ת

ה י י ס י

רך'

ה דר סק

';ה

גבעה וים ףבףעה

ךב	יב גQ;ס,

,ים ;

ין סpן

סQ;נ	,ו

T	ז :

T   : •

ק י;ה

ת ף נקר

ל;לה ח;ל

?ךת ;ז - ך:

שףף  ל

ry ךה .ערירית tך ה

ין קץ

?	פףך

ס ים

.לינף לא דק

א;ןב  ry	ry

עץ. ת;יryל

WQ םw

- סר

סר ס

ף יך

י ל ןהj2 ה wר

.ר ס

ב;סה

חך.	? ע

,ה ך f ';עיר

מה זנ;תך א;פטימי ל;מר' שאמרת: מחר אני מחר

ל	:ך

חףק

זנףט

י ד'זיו:ני

T T       • -:   T T

: :- ז •:	-

•    •   :

••	-

סףם

ל סר ןנףרך ס

ףךק

ל  לים

לינף ד

ך ך	נף ך

וז;רחת עליו הארה שכנמr; לבטח ידעת:

: - - ז

- •: T    T

T  •:

T T  •:	T  T

- -   :

,ה 9

'זיי א;סך wם

ר:דדנף - ס:ה .זה	עי

יעי w ת

סזנ;ם ס

חל.ס ,ו{!

qלא קףינף,

צפ;ך גך;לה נמעףפזr

שתצףפי כאש נפהר מבלי לבל"ע זבו.

T	: 0	T	:	•

T T    -   : •

•   : •

T ז -

••   :     •

T  •:

שףב, כנמ; תמיד' לא ואיגף -
0         T	•   T	:

.ה;qז:t

1ר; ך ס:ה סנףק

ולא זכינף לשמ"ע:

-   : •
• 
T	:

'השתדלתי לתת לשירה חצףפה כניסה מעט להיכל האשר"

והמש;ךך כננו חתם על ספך; ולא היתה סנה שאשאר

•:     T

ד   ••  :

- :	ד   •  :   T

-:	ז •   :

•• ז

•   : - - : ·

••  T   "."   •:	T  •	T   :ז

:	: •	-

- T	T   :	••

: - :

ד רף ךסך ע

א ךס  ן

חףtה

י ד'זיו:ני א;סך

שףךה

הף לא

ל נף

ךלא

ך ;ע

ת ס: ת ל;לה ל;לה ל את ל ך ף

לי.r.ך ך ןד	רך

ך,:ך

jן'	ף

של עצמז,r להשיב לבית; את אביזr

T    "   T	•:

••  :

•  ז :

ד : -	•:

tב ית :אליק,

;ת;מ ל

;ית ? ר Q

ת :ב

tרית סא;ך

שאם היה שב, לא היינף מספרים נמ;תז;r

T	:	: - :	" T

T	TT

•   •:

ך'זיו:ני א; ף

:ת;ה

לת ף :ך

ך'זם ס:ית ש;

ע; ךת לל ת

לא ךה לי ע;ד"?

" ה כ;ל לקר;ת לי

ולא ידעתי

יב א;סר לס ים

ס? - ךים

ס:ינף א;

•   : - ד	:

ע;ך	ט

ח;ך;ת

ם: ך

לים, ?:ךה עם

ךלא דק

ך ;ע

,עךה כג ה

ים, ס:ה .זה ק;ל

ק.;לך לא ס:ה ס

לךא;ת א;סך

ים, ע;ןם

ר ס.wלם, סס

סי  ע;ל

ה;ל ת

לף w ריר סי

ינ:;כ;ל ל  סף

.ת ל;ה

' רך ס ד;ל' ססpןים.

מטהרת." שירתה של רחל פורינו מטהרת. חבל הנשיא ג'ון ל די אמר: "אם השלטון מלכלך. השירה
שהמנהג לקרוא שירים בציבור עבר מן העולם.

מסו כן

אושר לא

אנשים  כבר כמעט  לא מתאספים כדי  לשמוע

רחל פורינו: אושר מסו כן' הוצאת גוונים

האלימות  הפיזית

ברור דבר אחד:

משוררים.

'עמ 64 ,2005

בכל הרבדים של החברה ישראלית

והמילולית

הוא לא כל כך מכובד. להיות משורר בחברה כשלנו' לומדים את השירים. מקום המשורר במדינת ישראל גוברת. אחת הסיבות לכך היא שלא יודעים ולא

"The fate of poetry is to fall in love
כתב with the world, in spite of history "
חתן פרס נובל / המשורר האמריקאי דוק וולקוט.

בדרך

זה אושר מסוכן. אבל משורר מטבעו הוא
כלל אידיאליסט, ועדיין יש כאלה.

ובהיסטוריה של הספרות העברית החדשה, נוטלות ההיסטוריה של העם היהודי היא מרתקת למדי'

יכולה לשנות גורל רע. במדינה שלנו' עם כל כך בשדה." גם זה קול של אם-משוררת. לפעמים שירה "בני לא חזר עם ערב. / בבוקר יצאתי לבקש אותו
        טעון המקיים איזון פתוח בין קטבים מנוגוים של על גב הספר כתוב: "אושר מסוכן הוא ספר שירים הרבה ניגודים, יש לה תפקיד חשוב.
הקיום האנושי. ספר הנע בין אקלימים משתנים,







מדינת ישראל קמה גם בזכות אנשים שכתבו שירה

חרף המלחמות וחרף הבעיות הלא פשוטות של נשים מקום מרכזי. הן מלמדות אותנו לאהוב באמת,
מדינת ישראל.
בתרבות העכשווית, האוריינטציה היא צרכנית•
פרסומית, והתחום הכי פחות נדרש הוא פיוט.
ולמרות שטקסטים פיוטיים הם תרפיה טובה לגוף למרות שאדם נזקק לקריאה ולשירה אמיתית,

ובמרכזו דוברת מרתקת,

פנימיים  וחיצוניים,

עברית • ולא נעשו מזה מיליונרים. "פואמה חמש

ולנפש. הספר של רחל פורינו אושר מסוכן משדר

מורכבת וגם ישראלית מאוד." אני חותם על זה.

מאות שורות: 'ירצו יאכלו לא ירצו לא יאכלו.' /

המוטיבים

המטאפורות,

מיוחדת:

לנו אהבה

בספר הזה  גם  רומנטיקה ויופי

ועוד דבר: יש

לקינוח אפרסק שלא מתרסק. / איני יודעת אם

והדמויות מזמינים את הקורא לחוות את חוויית

ישראליים. הספר' אכן' מאוד ישראלי וחבל שאת

אכלו; ברחתי למקומות יפואיים; ללמד ציפורים

האושר' אף ששם הספר מזהיר מפניה.

השירים כמעט בלתי אפשרי לתרגם בדיוק לשפות

יציבות / שיעור בקלקלת בית", )עמ' ,(33 כותבת

ילידת  קיבוץ  קדמה  '1949  אם

רחל פו רינו'

אחרות. חבל שקוראים במקומות רחוקים בעולם

מיוחד' ואני ממליץ לקורא

רחל פורינו. זהו ספר

לשלושה, מתגוררת בכפר ויתקין' נאמר על גב

לא יכולים לקרוא שיריה של רחל פי. •

להכיר את שיריה.

העטיפה, ונדמה לי שלפרטים אלה יש חשיבות. יש

שוקעים

בספר רוגע כפרי ועם הכותבת אנו

אל ברט בן יצחקי עקב

lr חצי

צפו גופות חיילים באגם הנפט." יש כאן כאב נוראי שרק אשה-משוררת יכולה לומר כך: "כל הלילה הדברים אחרת. ואני חושב שזה נכון' כי יש דברים במחשבות עמוקות. מישהו אמר שאשה רואה את
ואהבה הגדולה של אשה ואם שלא מוכנה להשלים


1
r::

פול סיימון
מאנגלית: יחזקאל נפשי




על אפויל לשוב

על אפריל יהיה לש1ב.


           משתייכת הכותבת. נדמה לי שגם על זה דיבר ורק האהבה וההיסטוריה קשורות ולא חשוב לאיזה עם עם שום מחיר תמורת הניצחון.
וולקרט.
רחל פורינו כותבת: "המים המטהרים מתחתי;
המודרנית של פורינו מלאה באסוציאציות, היא המילים בשיר נפגשות ופותחות עולמות. הליריקה וכוכבי שמים של אשה לבדה; יש בהם מרפא,"

T	•: :  •

• : -	-

פתאומית ומפתיעה: "ענן מוריד אלי; חבל שזור

ים' ,עמףgי	ו.

ןף יףry:ייo/דo/

מטפחות צבעים". /1 מהאנשה זאת מתפתח השיר

ין ,זר;ע;סי·

ח :p 'זיpי:ן ו'

אי:

ונבנית דמותה הלירית של האשה. היא ממקדת את

.;::

ק ה w; י 1י

המסרים במטאפורות מבריקות היוצאות מגבולות

ויוצרות  פרדוקס:

הפרומה הקטנה של השיר'

.ל:ל

יםq:לף

9iJ

iJ דיו

"שכבתי ערומה;. לבושה עורות דיכאון,"". פורינו

.;ת עף

י71י:דסק,:,עלה, לא: די
על א;גףסט יהיה למףת.

שבלבה. רוב השירים שבספר הם ללא כותרת. כמו כמו מזמינה את הקורא לקרוא את הזיכרונות

T	•: :  •	:	-

קר.

ליפף

ת רףח;ת ס9סיו:

שיר הזה: "רציתי לספר לך שהייתי בארץ התימנים;
שם שורפים אנשים שמציתים יערות"." הפואטיקה

•••ך

;ן ןי;ע 'ר	9 ת

שלה מלאה תפניות וכל תפנית מציבה אתגר לעומק

עירה אשר כבמשה.

הנה אהבתנף ה

הראייה של הקורא.

ז : ז

·: -:

ז · : -

·· ד -: -

.. .




 ובמים הוא משיט סירות נייר. הכול זורם, חוץ מאותה אהבה "אשר כמשה." השיר פול סיימון מדלג מחודש לחודש. ברגעים אחדים הוא מניח גשר על מים סוערים
עליה עדיין לא נכתב.

ספרי שירה ולא מתעניינים בה. אולם מדינה שאין צריך רק לשלם למו"ל. אבל האמת, שלא קונים נראה שבימינו להוציא ספר שירים "אין זו אגדה,"
בה מקום מכובד לספרות פיוטית, תתקשה לטעון

סו מק

רו ני

שהיא מדינה מודרנית ולא רפובליקת בננות. הרי

:ן)

הנשיות של רותם. מן הקוטב האחד האשה הקלאסית שני כוחות מיתיים סותרים מתגוששים בדמויותיה

לוו תר

מבלי

גבר

ל היו ת

===

והאימהות

המסורתיים

הגוף

על   פיתויי

על האנימה

האינסטינקטיבית הייצרית ")הבה לי בנים, ולא מתה
אנדרוגיני. אם לשאול את המושג מתוך עולמה של אנוכי,("  וכנגדו  הכוח  האחר1  הקוטבי'  הכמעט	1
הסופרת: לפנינו דמויות הצופות מעבר לפרגוד של
מתפלל1 דורש וקורא בתורה. כך מתעצבת אצלה יציע עזרת הנשים אל העולם הזכרי עוטה הטלית,


יהודית רותם: הדרם בגן עדן' הוצאת ידיעות
'עמ 186 ,2005 אחרונות

"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים,

האשה כפולת הפנים של האל יאנוס. הנשיות

פותח את

שני חיי שרה, ותמות שרה." פסוק זה

האותנטית, הנורשת, "הטבעית," שואפת להיות

פרשת "חיי שרה" העוקב אחר פרק עקדת יצחק.

שעולמו עולם התורה והדעת, החייב גם

גבר1

הסמיכו חכמים את מות שרה לניסיון המזוויע,

במצוות "שהזמן גרמן" )מהן פטורות הנשים.( להיות
גבר מבלי לוותר על האנימה.

שהעמיד האל את בנו יקירו. הניסיון האלוהי הפך
לסיבת  מותה  של  האשה,  כפי  שנוהג  המדרש,

על מנת להפריך את הנאמר במשנה "כל המלמד

הכתובים

בין

פסיכולוגיים

פערים

המשלים

את בתו תורה, כאילו לימדה תפלות )פריצות"(

לא חלק עם אשת חיקו את

שבמקרא.  אברהם

היא מביאה את הסיפור האילוסטרטיבי היפה "אגדת

את יצחק, משום - כך לפי

התוכנית שדי לשחוט

ברוריה ומאיר," שלמעשה גם מפריך וגם מאושש
את הכתוב באופן דיאלקטי.
ברוריה היא האשה העברייה שהכי קוסמת לה )כן1
גם  לי,(  ובדמותה מגיעה  אותה  התגוששות  דו-

נאלצות הבקיאות והידענות לנוף ראשן לפני העם-
בהשוואה לכתיבה העכשווית האנורקטית. באנינותה למקרא יהודית רותם סכה נפשי בחלב אתונות ארצות, כאילו הבערות היא הלשון הנורמטיבית.

בבנה יחידה ולא בבנו יחידו )אבי  ישמעאל,( תיקנה שבתנ"ך לא הוזכרה שרה ולו פעם אחת, אף שמדובר אכזרי בנסיבות האלה.( ומאחר שבכל פרק העקדה רותם - ש"נשים דעתן קלה" )איזה נימוק מיזוגני

קוטבית לידי מיצויה המלא. בעוד רותם מתארת

כי רבה היא מכנה את איבר הזכרות "שרביט,"

כדרך המדרש, את

גם הפעם יהודית רותם,

את שני הגאונים, ו' מאיר וברוריה רעייתו1 על

"נחש," "מטה." בתיאורי הספ"א תסוך את גופנו

שהעווילה  לה התורה. וזוהי מדרכו של המדרש,

רקע התקופה ההיסטורית המרתקת כשלעצמה -

ב"שמן המור והלבונה, הנור והכרכום." ואני כמעט

לצדו   של

אוטומטית

מתייצ ב

הוא

שאין

האימפריה הרומית ועשרת הרוגי מלכות - היא

אצלנו

הטמונות

העברית

פניני

שכחתי את

הפרוטגוניסט, הגיבור המקראי הנערץ' אלא נועז

מציגה את ו' מאיר כנחות מאשתו הן במדרשו והן

במרתפים.

למשל: שיוצא

להאיר את יריבו השלילי1 כמו1

באישיותו. ואף שהיה ראש מתיבתא, נטה לבו אחר

רותם אינה מתהדרת בתקשיטים, ואינה פוסעת

להגנתו של שאול המלך שאינו בחיר האל' על שום

לגיטימי

הנשים הזרות שברומא, מה שלגמרי

לגאול את

בעקבות א"א מאפו1 שהיה הראשון

שלא רצח את המלך האגגי1 כנגד דוד המלך משיחנו

תלמידי  חכמים

ברוריה נעלה עליו1

ביהדות.

העברית המקראית. היא יודעת להתאים את הלשון

המיועד. ובתלמו של המדרש הולכת גם הסופרת

התלמוד "הלכה כברוריה." וכדי להעמידה בניסיון משכימים לפתחה, והיא האשה היחידה שעליה אומר

ההולמים. מאחר שאיננה ישיבה-בוחר אין היא עוטה לנושא. החומרים מכתיבים לה את רובדי הלשון
                    
את כל הסיפור "אחותי את" )על שם הדברים ששידל יהודית רותם.

בעצת בעלה,  על מנת

קושרים כנגדה אברכים

לשון תלמוד וגמרא  - כלשון חיים סבתו' למשל.

האיש הקדוש את אשתו בחצר אבימלך "אמרי אחותי

לעיל  "נשים  דעתן  קלה."

להוכיח את האמור

שפתה ב"אחותי את" שונה מזו של הסיפור "מים

את," פן יבולע לך( מתארת רותם מעמדת התצפית

כוחות שמעסיקה את הסופרת: "מוח של  גבר" הטרגדיה שלה מגלמת להפליא אותה התגוששות
למדה תורה ויצא שהגיעה לתפלות. לא צדקו חז"ל ויצריות נשית. הדיאלקטיקה שבסיפור היא כאמור:
או שמא צדקו?

הבחירות הלשוניות שלה, בבחינת "שנאת עם הארץ מן המקרא. ורק הקורא הבער עשוי להתקומם כנגד רבים יוכלו," שכן בראשון שאובים החומרים ישירות
                        "כמה זמן נחוץ לאשה להבין שהיא מאוהבת, והאם לתלמיד  חכם."

לה לשנות עובדת יסוד: לא עקרה חיתה שרה אלא של האשה הנעוולת. הליצנציה פואטיקה מתירה
לגייר את גויי הארצות, וזנח את "עונתה," חובת אבי המונותיאיזם והמיסיונר הגדול1 הקדיש את חייו בתולה עד בוא המלאכים המבשרים. שכן בעלה,

הנובלה הפותחת את קובץ הסיפורים קרויה "הדום

אותו זמן נחוץ לגבר? לכמה זמן זקוקה אשה כדי

מה שהביא עליה את אסון העקרות

בעלותו'

הצדקת, שתזכה לשבת בגן העדן למרגלות בעלה בגן עדן" ומבוססת על ההבטחה התלמודית לרעיה

של הסיפור "לב נתון בלב" עשויה לשמש פתיחה לזהות תשוקה, ולכמה זמן זקוק הגבר"? פתיחה זו

המדומה. לפי מילוי הפערים של רותם בין העובדות
המקראיות, היה אבינו הקדוש בעל רע לתפארת,

לנוחות רגליו'  ובכך  להסתפק

הלמדן כשרפרף

לכל סיפור אהבה חילוני שהוחמץ. האהבות המנועות

ואשתו חיתה לו "הדום לרגליו" בבא ובזה. אבל עם

בפירורי  האור  הגדול  המאיר  אותו.  זוהי  הדרגה

והמעוכבות מתרחשות אמנם בחברה חרדית, אבל

מחרישה,  מייחסת  לה רותם  דברי

היותה אשה

הגבוהה ביותר שהאשה החרדית מסוגלת להגיע
                הוא נכלא לכמה שנים בכלא מוסקוואי. ובעוד הוא מהעולם הקרימינלי ובשל הברחת יהלומים מרוסיה תמיד צדיקים גדולים( לא מנעו ממנו להרחיק רגליו אשה מצא טוב." אלא שעיסוקו הרבני וצדיקותו )הם "מצא" - זכה ברעיה כערכו על פי הכתוב "מצא זוג מפואר בבני ברק שחי בטוב, שהבעל הצדיק אליה, וזוהי משאת נפשה.

הזמנים, זו הקדימה, זה איחר1 והאהבה ההדדית בת האוהבים איחרה, על שהשניים לא השוו את לוח הן דומות בכל העולמות. הרכבת שיועדה לשני
אלא שזו המתרחשת בעולם החרדי "לב נתון בלב" הנצח יכולה להבהב ולקדוח גם בחברה חילונית.
שהמשוכות גבוהות כן גדולה האהבה, ונצחיותה שאין בה עריות. והקורא הנבון והמנוסה יודע שככל בניגוד לאהבה בחברה המתירנית, ניחנה בסגולה -

כפירה. היא שמה בפיה דברים שאין להם תקדים
היא זו המכנה את האל החנון והרחום "אל רעבתן1 נשי1 שרה - ולא גבר יהודי כגון אלישע בן אבריה -
כאן הוא כפול' גם אנושי מצד הבעל וגם אלוהי' מדעי המגדר ואת הפמיניזם האופנתי השטחי. הדיכוי מאבק המינים ואיננו - השבח לאל - משרת את אבל הסיפור היפה והמרגש הזה איננו מבטא את הפכפך" )עמ' ,(53 התרסה שהיא ראשית המינות.

מעטה קלון על אשתו וילדיו1 יוצאת אביגיל הרעיה

גופנית.  אם

ממומשת

בלתי

בהיותה

מותנית

מה שחמור שבעתיים. לך והיה פמיניסט נגד אלוהים.

למוסקווה לשם הצלתו. אלא שבדרכה זו היא חווה

להשתמש  באתנחתא קומית: מתגרשים. עוצמות

רותם כותבת עברית מודרנית תוך שהיא חושפת

האפרורית את חוויית החירות הגדולה

במוסקווה

אהבותיה של רותם עשויות עשת לעומת האהבות

את הארכיאולוגיה שלה. למקרא שפתה הדשנה צר

של חייה. נובלה עכשווית יפהפייה זו היא עוד פרי

באיסורים

השיינקיניות,  מחמת  היותן  אדוקות

הלב על מה שעוללנו  בבורותנו לשפה,  בה  בחר

מגדים מיבול כתיבתה של יהודית רותם.	•

ובחטא, והרי גדרות אלה מונעות מהן להיות בנות

האל לדבר עם אדם הראשון. מחמת הבערות, הדלות

י הודי ת אוריין

חלוף.

והעצלות כרתנו את יפי איבריה של העברית, וכך

ליצור מחדש סדר באנדרלמוסיה הכאוטית הרגשית שונות, בהם זיכרונו ודמיונו של המחבר' המנסים





אבי אליאס

- ם אד

כבש ,

י נשוף,

המספר כותב: "האירועים

של טראומת "ה f ה."

ציור

בתוך

שירה

הם תמיד אותם האירועים, רק הנסיבות ההיסטוריות
יצר סיפור-רצף שונה, שיצר נרטיב שונה ומשמעות וצורפו מחדש בצורות שונות. סדר הופעתן המחודש על הדעת קוביות דומינו אשר פוזרו על השולחן אחד מהידוע לו" >עמ' .(33 מבנה העלילה מעלה אותם האנשים נאספים וכל אחד מהם מספר רק צד שלהם שונות, ושונים הסיפורים המסופרים אדוותם.
      
בג'יפ צהוב ג ואיש שמן אלוהים
ם•ום!//"ו
מנסה קרישבון


אבי אליאס: שירים, מנשה קדישמן:
רישומים, אלו הי ם ו איש שמן כג'יפ
צהו ב, הוצאת הקיבוץ המאוחד ,2005 48
עמ'

שונה.

כ ג'י פ צהו ב הוא יצירתם

אלו הי ם ו איש שמן

תיאר את

לאקאן

הצרפתי

הפסיכואנליטיקן

,}.\"\

!ב:- .-,,".::יil"'- "'' . ·-- ---  .

המשותפת של המשורר אבי אליאס, שזה לו ספרו

היווצרות "האני" כבבואה שניבטה אל התינוק מתוך

ך	:-·,'!ii

חתן פרס

השלישי' ושל הצייר מנשה קדישמן'

דמות אמו ויותר מאוחר מתוך דמות המראה, שאליה
מאותו רגע של גילוי "האני," נוצר פער בין הניסיון הביט, בעת שקולה של אמו בישר לו - שזה הוא.



אישית וגם חברתית, המוגשת באופן ישיר תמציתי

ישראל' שחברו שניהם יחד' להוצאת הספר המיוחד
                           "חבל תלוי על מאוורר התקרה" - הוא "מה שיהדק הזה.

ליצור משמעות מתוך המרא;ת

של הסובייקט

ורב עוצמה. אני חוזר אל אותו "חבל תלוי על

בטן של ילד רעב" - אלו שתיים מתוך שלוש שורות

החיצוניות לו; המבנה תפס את הסובייקט ולא

מאוורר התקרה; מהדק בטן של ילד רעב" - תמונה

הפותחות את הספר בשיר הקצר 'גג הלחם.' מנשה

הסובייקט את המבנה. הנובלה ילדי הטל מבטאת

בשיר 'גג

המעוררת אסוציאציה של התאבדות,

קדישמן מעלה על ריל ות העמוד קווים של עובד

תשוקה עזה להבין1 להכיל את הכאב ואת חוסר

הלחם' המשמש מעין מבוא או מוטו לספר.

אדמה, המניף מעדר מעל לראשו ודורך על האדמה,

המשמעות. ישנה הרגשה שאם היו למחבר כוחות

המעורבת סלנג,

הלשון הפשוטה והדיבורית,

בה מצאו מנוחתם הרבה פנים פעורי פה. אחרי

לכתוב את

הוא היה ממשיך

נפשיים  נוספים,

בשחור לבן המשמשים רקע

הציורים והכתמים

הפתיחה, עמודים ריקים שבעקבותיהם מתחיל פרק

"הסיפור" ללא הפסק, על מנת להמשיך ולמפות
את מכלול הטריטוריות של הטראומה.

כבש, שאינו אלא אדם - הם העושים את הספר לטקסט או שהוא משמש להם רקע - ינשוף או

שלם של שירי ינשופים ו'כלל ראשון בהישרדות'
פותח את הפרק, ומנסח את משנתו של הינשוף:

•
ש מו אל ש תל

למיוחד במינו.

חסר מנוחה, מתערסל' קורא תיגר כעורב, מהרהר'
לוגם עסיס, משנן ניסוחים לרוח הדברים "וחוכך
כנפיים בצל מלחמות לא לו" >עמ' .(8

שירי

כאמור'

לשלושה פרקים.

הספר מחולק

ינשופים, בחלק הראשון. הינשוף, הצופה החכם,

בהביטו מאחורי

"אין חדש תחת השמש" יאמר

ל בה

כמו

ו כהה

דם סמיך

הגיון." ראה למשל1 'אגדת ינשוף' הבנויה על חג עדשותיו הכפולות. "מנסח שתיקתו לפרוסות לחם



מערבית:

כו תב ספרי ם
מוחמד אלאסעד: ילדי הטל'

קושיות חיים;מנה בכנפי טלף ציפוריים. / מי חכם וסדר פסח, "ינשוף עג מעל עץ חג אביב; וארבע
תהה בעיניים פקוחות, / מי תם מצמץ בשפתיים, /
מי רשע השכיח מדעתו; את זה שלא ידע לשאול;





במחצית





אחת התופעות המעניינות שהתרחשו

יורם מירון' הקדמה ועריכה: יוסף אלגזי'
'עמ120 ,2005 פרדס הוצאת

שוכן הכפר הפלסטיני 'זם אלךי את" >עמ' 13 ;( כך "על פסגה כמעט מישורית בקצהו של הר הכרמל
                  
שקט באוחז בספר ובקוראו. והציור השירי המוזר בג'יפ צהוב" למשהו כאילו קדחתני1 המעורר אי מתחלף בפרק השני1 הנקרא "אלוהים ואיש שמן אותו ינשוף אדם, אותו חכם-נלעג כה אנושי הותיר לחול מועד."

השנייה של המאה העשרים הנה הולדתו של גוף

נפתח ספרו של הסופר·והמשורר הפלסטיני הגולה

"האיש השמן שנוסע בג'יפ צהוב ומעשן; סיגריות

הידע האנטי-קולוניאלי והפוסט-קולוניאלי. הומי

הטל ; זהו סיפור בפרוזה

מוחמד אלאסעד ילדי

אסקוט, הוא אלוהים" >עמ' ;(24 "מסעדות פועלים"

ק' באבא, מחשובי ההוגים הפוסטקולוניאלים, ניסח

לירית, המביא את זיכרונותיו של ילד קטן1 הפליט

ו"אצבעות גריז" וספינות צ'יפס / במרק השמן,"

את מה שהוא מכנה "מרחב שלישי," הנוצר ממפגש

הזיכרונות משלבים סיפורים

מוחמד אלאסעד;

זיכרונות משיעור טריגונומטריה, תחילת התבגרות,

בנובלה זו של

של שפת הנכבש בשפת הכובש.

ששמע, בעיקר מפי אמו1 דלה אלחרדאן1 ועקורים

מכונת תפירה וגעגועים לקאובוי של רמת אביב -

כי  שפת  המציאות

אלאסעד  אני  מוצא,  אכן1

נוספים מכפר הולדתו1 'זם אלזינאת, אותם ליקט

אכן פרק שאפשר לקרוא לו גם פרולטרי' ויש בו

ואת זהותו ובהעמידה את ההיסטוריה מתוך דמויות מרתקת על לשון המערב, בנסחה מחדש את הכרמל המסורתית הפלסטינית מבצעת בהתרסה מימיקה

וסביבתו הם מוחשיים, אף שלא ביקר במקום מאז כאדם בוגר לנובלה. הת°יאורים של כפר הולדתו
העקירה.
                   
קדישמן1 מורה לחיים," מסביר את היחס בין אמנויות הפרק השלישי1 "פורטרט," המוקדש "למנשקה משהו מהנוסטלגי.

שונות שייצגו את התרבות הפלסטינית בעת מלחמת

את ההיסטוריה האישית-

בתוכו

כולל

הספר

השירה והציור1 על פי אליאס: "צייר הוא לפעמים

;48 המחבר1 על אף התכתבותו עם סופרים וחוקרים

לאומית-אוטוביוגרפית של המחבר1 והמתח הזה

עגבניית שמש; המאדים אגודל בפורטרט כבש."

בוחר שלא

ציונים כמו בני מורים וא"ב יהושע,

שבין זיכרון לאומי לבין זיכרון אישי נמסך על פני

שפתו של אליאס אינה מעודנת, היא ישירה,

המציאות הציונית-אשכנזית. לעומת זאת, בנובלה להתעכב על ההשפעות של העולם הפלסטיני על

שכן הספר מוגדר כנובלה, אבל היא משתמעת רוב פרקי הספר. האוטוביוגרפיה אינה מוצהרת,

היחסים בין הטקסט לאיור יוצרים משהו שונה וקשה והדימויים הם פרטיים, מיוחדים, ועם זאת ברורים.

נזכרים סמלים פלסטיניים המבטאים את מחיקת

מהדמויות הבדיוניות הנפרשות בסיפור.

בעל אמירה מעבר לשיר ומעבר לאיור.

לסיווג,

הזיכרון - כמו למשל שיח הצבר - שנוכסו על ידי

בנובלה מנקודות מבט

ישנם אירועים החוזרים

"שירה בתוך ציור" נכתב בגב העטיפה. אמירה

:ך)

לשמר את

לזכור על מנת

ניסיונו של המחבר

מעניין לבחון ניסיון של כותבים פלסטינים להיכנס

הציונות.

ההיסטוריה, לבין קללת הנוסטלגיה הטמונה באקט

לתוך ההיסטוריות ההגמוניות על מנת לומר • יש

בספרות

מחסור

בכלל ישנו

אגב, כי

ציין

c::::

כשתורגם מושג "הטל" מערבית לעברית, הוא

זה.

מערערים על

אך אנחנו

שונה,

נרטי ב

לנו

פלסטינית, המנסה לפרק את שורשי הגזענות

לבש משמעויות לאומיות וכך, ללא ידיעתו1 הוא
פירק את מושג "הטל" הנלווה לעבודת החלוץ הציוני.
•
מתי שמו אלו כ
  
אחד השיח'ים "."שהערבים עתידים לנצח. יעשו יד אחת הי.r:מות המעניינות בסיפור היא ההבטחה של הגטואיזציה ועל הגבולות הקשיחים של הזהות.
אחת עם ה'מף9קונים,' ואז יתהפך הגלגל על

ולרדת לעומקם: סופר פלסטיני שניסה להתעכב היוצרים את מבני העומק של החברה הישראלית
על המורכבות הזו היה וסאן כנפאני1 שכתב ב·
1910 את הנובלה הידועה השיבהל חי פה - [Aid

)עמ' 18 .( אותה הבטחה, כמו בסיפור

היהודים"

Retuming הסיפורים קובץ מתוך ila Hayfa]


מילין


פסח

ההיררכיות חולף מהעולם, סמכויות חדשות נוצרות הזו ממשיכה להעסיק אותנו היום, כשנדמה כי סולם הנדונה, ניסה להבין איך טעו בעלי הסמכות. השאלה 'מקבית,' לא התממשה, והמחבר1 שהיה ילד בתקופה
     כל העת וערכים חדשים מחליפים ישנים.
המטאפורה העיקרית בסיפור היא זו של הטל המלווה

ששימשה נובלה) to Haifa & Other Stories,
השראה לספרו האחרון של סמי מיכאל1 יו ני ם
                        ולהפוך את תוכנו1 כלומר ליצור "אני" פלסטיני מתוך סיפור "ה f ה" את המחשבות השליליות בנובלה ילדי הטל מנסה אלאסעד להקרין החוצה כטר פל גר(,

בתוכי

הגוף נוכח

את החיים הצעירים. כביטוי לילדותיות קרובה

למרות שהוא מציין שמות של קיבוצים

חיובי: אך


י?;תf ה


מגףף נ;

לטבע, בסגנון הרומנטי: "כשהילדים היו צמאים,
ומשקים אותם" )עמ' ,(95 ומצד נוסף, הטל הוא גם היינו אוספים את הטל בכפות ידנו מתוך עלי העצים

למפות את הקטגוריה הציונית-אשכנזית בפרט וזו ויישובים יהודיים, הוא אינו מעז להיכנס: לגעת,
היהודית בכלל: זאת לעומתוסאן כנפאני1 כאמור1

ך9 מ ךי;n	ף

ברכה וגם קללה פלסטינית, משום שכבר בילדותו

שלקח את הזהות הפלסטינית אל תוך המציאות

ס.עי :ם לא	עף

"המדינית" גורש העם פלסטיני ממולדתו. "."ואני

הישראלית, כאקט של התמודדות עם הכיבוש

ע;ת

ת מך

יודע שזה הטל". הטל הוא זה שהביא עליו את
השיגעון" )עמ' :<68 החיבור לטבע הקמאי של הילד
                         
הישראלי.
מתוך הנובלה עולות סוגיות שעדיין לא נדונו בצורה

האזנים לא ואף

הופך דרך הטל לאסון: "טל כגון זה בוודאי כיסה

בהיסטוריוגרפיה ובספרות המקומית.

מספקת

T	• - :T T
ת מק;ל;ת

את הלילה ההוא, ואת מאות הלילות בהן ציפו

למשל1 המחבר מזכיר שחלק מן הפליטים יושבו

ת מגףף

ר	י	ו:זי

הפלאחים שיבוא t\'נף אןהולי אשר הופיע בצורת

בבתיהם של היהודים העיראקים, הגולים שנקלעו

מטפס על הגדר

'ק'נאניאת' ושידורים סתומים, וסיפורים אותם

ל"גלות שנייה:" אותו מצב טרגי של פליטות

.. ד -

-	.. - :

מספרים השבים מהשוק בחיפה, והפלאחים שנעקרו

כפולה, בו הושבו היהודים המזוהים בתוך בתיהם

די לס יץ

)עמ' .(69 מטאפורה זו

מבשר כפריהם שנפלו"

של הפלסטינים שגורשו ממדינת ישראל, ובו מצאו

ולנוח חזרה

כוללת בתוכה מעבר בין עולם ש"מחובר לטבע,"

עצמם הפליטים הפלסטינים מיושבים בבתי היהודים

ד ד-:   -

: . :

י?;ת ל

לעולם שבו הטבע הוא זיכרון מר• בשל החזרה
שעובר מושג "הטל" בסיפור1 נוצר מתח חריף בין

שהיגרו החוצה ממדינות ערב, זקוק לעיבוד נוסף
במסגרת גופי הידע האמנותיים.






ו ןןfוmגגו.JJ יי ןך [Qכ -ב

אור

רואים




לויתן - מצר זח

עמוס

ובורח נץ - ממזרח לעץ חזית

אביטל - אניסט

גילח


		
9

    ניתוח מפוכח ושיטתי להבנת השיקולים בעד ונגד הפובליציסטיקה הפוליטית שהציג ארון מציעה ובראשונה בהקשר של המלחמה באלג'יריה.

מאל ג'יר

שלושה ספרים

סיום שלטון הכיבוש באלג'יריה, בשלב שהקדים

האל ג'יר אי ת,

הטר גזי ה

ארון:

ומ רן

את הביצוע במרחק של כחמש שנים מעת הכרזת

ידיעות

הוצאת

מנור,

דורי

מצרפתית:

מיליון המתנחלים הצרפתים שהשתקעו בה, תוך ארון הציע לצרפת לעזוב את אלג'יריה ולפנות את העצמאות האלג'ירית בסופו של דבר ב.1962- ומרן

אחרונות, עליית הגג, ספרי חמד, סדרת נגד
'עמ 103 ,2005 הרוח

תשלום פיצוי כספי על חשבון המדינה. תוספת

הז אבי ם,

מה חול מי ם

יסמינה חדרה: על

היטב בהיסטוריה הפוליטית של צרפת ובמפגשיה שכתב עמנואל סיון1 פרופסור מן האקדמיה, המעורה מעשירה במיוחד למסה של ארון היא אחרית הדבר

התיבה האדומה ,2004 246 עמ' מצרפתית: דן שורר, הוצאת פנדורה, סדרת

של מדינה זו עם האיסלאם והעולם הערבי. דבריו,

אי נני דו בר ת את ש פתו של

לילה סבאו:

הכתובים בבהירות, מאירים את המסה האקדמית-



האלג'ירית "המלחמתית" אשר תהיינה, הספרים
לומר תודה מיוחדת לשני אנשים, שמסירותם לנושא שראו אור בעברית בשנים האחרונות, וכאן המקום הנסקרים להלן מצטרפים ליבול מבורך של יצירות,
ראויה לציון מיוחד - רם דרומי ורן שורר. שניהם,
שוקדים במסירות על מילוי "הגומחה האלג'ירית" כל אחד בסגנונו השונה ומנקודת מבטו האחרת,
ספרים העוסקים באלג'יריה, ראו עתרן ,77 גליון >לסקירה שנכתבה על ידי הח"מ על מגוון נוסף של בכל טוב אינטלקטואלי, רגשי והיסטורי-פוליטי.
.( 2004  ,294 וגליון 2003 ,275
הספר הטר גדיה האל ג'יר אי ת הוא מסה המורכבת

סדרת התיבה הלבנה ,2005 110 עמ' אבי, מצרפתית: דן שורר, הוצאת פנדורה,


במאה האחרונה. קו שבר זה, המסמן את המעבר מן ביותר בהיסטוריה המודרנית של המזרח התיכון וממשיכות לחיות משני עבריו של קו השבר הדרמטי ומאירה את מורכבות המפגש בין חברות שחיו ומכובדת בביתו. פעם אחר פעם מגיעה אורחת זו האלג'ירית בשלהי מאה זו1 הפכה לאורחת זמינה על מלחמת האזרחים שהקיזה את דמיה של המדינה הצרפתי באמצע המאה העשרים, כמו גם הספרות השחרור האלג'ירית מעול הכיבוש הקולוניאליסטי זכה הקורא הישראלי והספרות העוסקת במלחמת

הסוציולוג,

שכתב  הפילוסוף,

משני מאמרים,

העידן הקולוניאלי המערבי לעידן העצמאות הערבית

הפוליטיקאי והעיתונאי הבכיר ומרן ארון בשנים

תיכונית גם היום וזאת למרות שחלפו מאז כחמישה והמוסלמית, נמצא במקום מרכזי בתודעה המזרח-

השלכותיה על עיצוב

עשורים.  חוויית  השבר1

העיתונאית של ארון ומרחיבים את יריעתה בהארות
ובהערות מגוונות.

על חברות אחרות באזור ומחוץ לו1 ממשיכות להזין מערכות החיים בקרב "חברות השבר" והשפעותיהן

שני הספרים האחרים באשכול הספרים האלג'ירי

המערב

תרבויות

בין

את  המפגש  הטראומטי

המאה העשרים. שניהם סוקרים את שתי הטראומות האזרחים הנוראית שקרעה את אלג'יריה בשלהי נוגעים אף הם במלחמה הנזכרת אך גם במלחמת

מרתקת

והאיסלאם ול"ייצר" ספרות מגוונת,
ומעשירה.

דרך המסננת האישית והם מספרים סיפור1 כל אחד

חשיבות ספרות זו בולטת לא רק בתרומתה לתיעוד

מרתק בפני עצמו. ייחודם בחיבור החוויות שבין

הפוליטית

ההתנהלות

לחשיפת

ההיסטוריה,

אי נני

ביניהן.

שתי  המלחמות  ובהדגשת  הקשר

והצבאית, לניקוז רגשות אישיים ולאומיים ולהבעת

דו בר ת את ש פתו של אבי הוא סיפור זיכרונותיה

תובנות פילוסופיות, מוסריות ואחרות. חשיבותה

ר רי

של לילה, בתם של אב אלג'ירי1 מוסלמי

גם בעובדה כי כל כותביה, או רובם המכריע, נכחו

ואם צרפתית נוצרית. 'הם

משכיל היודע צרפתית,

באירועי התקופה ואף נטלו בה חלק פעיל ומוביל.

נישאו וחיו באלג'יריה, בה גידלו את משפחתם תוך

נקודת המבט האישית והמיוחדת של הכותבים או

ניהול והוראה בבית הספר הצרפתי1 בשמשם סמל

רמת

בפני  עצמה,(

>עובדה מרעננת

הכותבות

לדו-קיום הרמוני1 אישי ופוליטי. זה הגיע לקצו

,1957-1956 בעת שמלחמת השחרור האלג'יראית

הכתיבה הגבוהה ולא פחות מכך עבודת התרגום

עם רצח אביה על לא עוול בכפו1 רק משום שזוהה

האכזרית.

הדמים

במערבולת

הסתחררה  כבר

והעריכה המרשימה, מעצימים את תרומת "הספרות

בעיני הלאומניים האלג'ירים הקיצונים כמי ששייר

בכל אחד משני  המחנות

בתקופה  זו  הסתמנה

האלג'ירית" לקורא העברית. לספרות זו ערך מוסף

לצרפת ומובן כי יש כאן הקבלה למהלך המלחמה וחוויה מייסרת נטלה את מקומם. היא ואמה שבו לאויב. פירורי הילדות ופרצי הצחוק נקטעו באחת

הצרפתית ואל עבר יחסיה עם מדינות צפון אפריקה חרגו מן המציאות האלג'ירית עצמה אל עבר המדינה הנלחמים הקצנה אידיאולוגית וצבאית, שהשלכותיה

בחברה הישראלית, וזאת לאור העובדה כי ישראלים
או במדינה צפון אפריקאית אחרת והיו מעורבים רבים חיו את אירועי התקופה באלג'יריה עצמה,

ולתוצאותיה.

עת   מעו ל

באותה

שהשתחררו

האחרות,

המרסק

המלחמתי

במפגש

ורגשית

פוליטית

במדינה זו

צרבו

באלג'יריה

המלחמות

שתי

הקולוניאליזם הצרפתי1 כמו גם אל עבר זירות חוץ

באלג'יריה. לספרות זו ערך חשוב נוסף, הנובע מן

ובחברתה,  כמו  גם  במדינה הצרפתית  ובחברתה,

נוספות ובכללן היבשת האפריקנית, בה היו לצרפת

השאלות המתגלעות  במהלך הקריאה בהקשר של

צלקות עמוקות וכואבות, שחלקן לא הגלידו עד

אינטרסים חיוניים, ואל עבר המזרח התיכון הערבי1

ברחבי  העולם  ובזירה

בחינת מציאויות סכסוך

היום. מובן שכל אחת משתי המלחמות, זו של שנות

עם מצרים הפאן-ערבית כמנהיגתו. את השתתפות

הגיאוגרפית-פוליטית שלנו.

החמישים וזו של שנות התשעים, כוו את אלג'יריה

ב1956- יש לבחון בראש

במלחמת סיני

צרפת

תהיינה התובנות או התהיות העולות מן הספרות

:ן)

עוגיות-תבנית, נוחות למרמס הרגל שמתחתיה ערוכות בכעין תבליט ספק דמוי חנוכייה ספק כמין


יערה בן111-

השנייה ובשני המקרים הנחיתו מכת הרס רבת באופן אחר ועל רקע אחר1 אך הן השפיעו אחת על

-==

עלים מצהיבים.

בשלווה רחבת פנים .

נחים,

עוצמה על הארץ ועל יושביה. כל הספרים שנסקרו

המילה -מושג	ן

משמשת

לכל  זה

וככותרת

לעיל משקפים באופן עז את החורבן ואת איבוד

יס," הרוח שמניעה את החפצים ונופחת

לקי. "

צלם האנוש של רבים בחברה זו.

בהם ח ים משלהם.

חשיבות הספרים היא לא רק בערכם הספרותי

בכמה וכמה דרכים מבטאים השירים תפיסה אישית

מוסריות

שאלות

בהצבת

אלא  גם

וההגותי1

הוא, כמושג רגשי פתוח, לבין גזר דין אכזרי ממנו שבה" )עמ' .(67 זה המתח שבין גורל הגעגוע באשר הפעור כצעקה; כמו חיה שיצאה ממאורתה; וטרם יושבים על מיתרי הקול" )עמ' ;(59 או "ההעדר של גורל1 כמו למשל בדימוי "געגועים כמו יבלות

החברה האלג'ירית? והאם האכזריות הנוראית חיתה ואת מדינתה? האם האלימות המזעזעת טבועה באופי הביאו המלחמות המזוויעות את החברה האלג'ירית חיתה דרך אחרת להשיג את אותן מטרות? לאן וחברתיות חשובות ביותר1 ביניהן השאלות האם לא

כהיפוכם הטרגי1 כאשר הל ה

. ההתאבנות,

הכרח המציאות? לא במקרה פותח מחמד מולסהול1

מתמזגת  עם

[".]

לצורה מפוסלת /
,( 59 'עמ)

-J	"הופכת
הטרשים"

מה חול מי ם הז אבי ם בשאלה-משאלה, שהייאוש הנושא את שם העט יסמינה חדרה, את ספרו על

והאינטימי1  לבין הפרומתאי1  היעורי. זו התנועה קיימת בשיריה של יערה בן דוד התנועה בין האישי


באותם השירים


רומנטיות.  הדבר מתבטא  גם

לא שיתק המלאך גבריאל את ידי בטרם שיספה את והסבל בוקעים ממנה מעקה רמה ומטאפורית": למה

הנגטיב אבל; אוסף  לתוכו; פירורי  צחוק דבש הפספוסים," זה ש"אוהב בנגטיב; לא מפתח את המדווחת על רחשי הלב ואבחות המחשבה של "אמן

•	הנשאבים אל תוך אסוציאציות מאגדות ילדים.

הקורא ימצא בספר שירים על אנשים קרובים •

גרונו של התינוק?"."

חזר" ')אוהב בנגטיב,' עמ' ,(38  לעומת

ולעבה;

ה ם, השכנה הצועקת ממול1 אדם שאבד • ושירים

י הודי ת רו נן

המשורר . כמי ש"מצית מילה בקודמתה," דמות
פרומתאית שנבחרה "לבעור ולא לחדול" ')בא,'

שנאמרים בעדינות,  נזהרים שלא לפצוע: "אני אישיים, ובהם מעין הצהרת זהות, דברים קשים

עמ'  51 .( במילים אחרות, בשירים רבים מתנסח

לובשת כתנות עור

בשערי;

מעבירה מברשת

הנפש

ו,ולאז'

ניסיון הנפש להכיר את עצמה ואת "העולם" במונחי

"אחרים

לכסות / על מערומי החיוך" )עמ' ;(23

הברירה להרחיק "זיכרון דליק מזרדים יבשים" )עמ'
(62 או "למשכן את הלילה הזה בחיק הסבך החמים,"

סודות / שומרת על הזכות להיות / רכוש נטוש". יהפכו עורם יחליפו כתובת; אני בית אבנים רוחש


יערה בן-דוד: ליטוף באור מל א, הוצאת

)עמ' ,(63 או "להביא אוויר לדגים שבתוכנו" )עמ'

או: "זה הרגע; בו יונים עפות מבית החזה • /

'עמ 80 ,2005 ,עקד

לבין "נחשול אהבה זנוחה; אל שטח ההפקר

(61

כלוב ריק; באור מלא" )עמ' .(22

עמ' (40 או "הכוכבים נעלמו לי אל; מאחורי המסך שבין; ריחוף לנחיתת אונס" ')עד תום הסוכריה,'
המורד של תיאטרון הבובות" ')הפעמון,' עמ' .(41
זהו קולאז' הנפש באשר היא • מייחלת, פגיעה,
זוכרת, נחבטת ונופלת, חוזרת וממריאה.

השירים, ואף הקולאז'ים, מנסים ללכוד אבחת
הוויה בתוך זרם תחלוף. שם השיר 'מחזור חומרים' תנועה, נוכחות של רגש, הבעה, זהות בהתמרה,
יאה בעיני כמאפיין את קובץ השירים כולו1 שכן • הרומז הן למעשה השיר והן למעשה הקולאז' •
         
בצלו הוא מתכרבל ככל שעשוי גוף חי שהשעון של גולינו הוא האלוהים שלו הגמדים בליליפוט חשבו
           להתכרבל.
במה אתכרבל אני אם לא

בלי אף מילה "עצובה" עשוי שיר של יערה בן·דוד

הפנימית.

ממהותו

משהו

לבטא

מיטי ב

הוא

בזמן היונים הבאות בעונתן

להכיל את צער העולם. כך למשל השיר 'היונה'

בקולאז'ים ובשירים גם יחד נפגשים זוועה והומור1

מעל ראשי בשקע החמים

)עמ' (42 • שיר אהבה שכולו מוצפן. ציורי הלשון

וגרוטסקה, חן ואימה.

שמחה

אשר "בספר האגדות" נשמט אל החלל שמחוץ לחיק כנף הפרפר נחרכת "ביד ליצנית," הכוכב האדום שבו מעלים ערגה גדולה אל מה שאינו אפשרי1
החם, שמתוכו כינור הילדות משמיע צליל מפתה,

10 ,( או קוקיות השעון המכני מן המאה התשע עשרה ביניהם נבצר1 כמו למשל מונה ליזה ומכוניות )עמ' בין זמנים, מרחבים, גופים וישויות שכל חיבור אחר בכמה שירים יש משהו מאיכות הקולאז' • חיבור



(49 'עמ ,'חמדה')
 
מעל לתריס
בהמיה אפלה

נענה, עם הפיכחון היודע כי "כשהבוקר יעלה יעלמו

. ויונת המבול )עמ' 12 .( מלכודת השעון, עם

זהו ספר שירים רביעי ליערה בן·דוד1 משוררת

כל הפיות," והשאלה הנועלת את השיר1 כפי שמבט
העין ננעל על היונה: "כמה זמן תשתהה היונה;

כאילו-חיים, לאחר אסון התאבדות, שמקפד את הציפור המכנית, הכאילו·חיה, בהקבלה למצב של

לא רק בשילוב של כמה קולאז'ים מעשי ידיה של ואמנית קולאז'ים. שתי האמנויות חוברות בספר1

על אדן החלון," שאלה שטומנת בחובה לא רק את

שמחתם ואת מהלכם הטבעי.

גם בסגנונם הרומזני ולעתים

המשוררת, אלא

הקונוטציה הצפויה שמיוחסת  ליונה,  אלא את

הקולאז'ים שנבחרו מעטים במספרם אך משלימים

שבהפלגות

של	השירים,

קליידוסקופי

משכן לאהבה, ולבסוף "נחלש לבה כפעמון מענבלו" העין1 לא כל שכן לכל ערגה שביקשה להיעשות המודעות לחלוף האורב מכל מראה הנלכד במבט

'טיוטת אהבה' )עמ' 16 ( - השיר שבו האשה שוהה בדרך משלהם את עולמם של השירים. כך למשל
בסביבה אורבנית וחולמת חלומות מרים-מתוקים,
  
של השירים, שם שבמנותק מהקשריו בספר נשמע תחילה תהיתי על השם, שנראה לי כמעט כהיפוכם אסוציאטיביות מגיעים למחוזות בלתי צפויים.

.( 72 'עמ)

אשה שמכינה "טיוטת אהבה" למי שיעבור שם

בעוד שהשירים חובקים

תחילה כחשוף וארוטי1

נותרו צופנים את סודם. כאילו השיר התקשה יש בספר כמה שירים שלא עברו אלי כקוראה, כאילו

הנענה לויאלי1 לגשמי1 לנוכחויות החפצים שבהם "בסערת דולציניאה." פרטי הקולאז' מקימים עולם

מחוורות לגמרי. התיאור על גב הספר מיטיב לבטא משמעויות כמוסות, לעתים מפליגות, לא תמיד

להושיט יד. אך אלה מעטים. בשירים רבים מצאתי

באווירה מסריטת של

חיינו מוקפים,  ועם זאת,

את הקשר שבין שמו לבין טבעם, סגנונם ומזגם

משפטים הנוגעים בקורא כענף פורח, המבטיח פרי

מציאות שכמו מפריכה את עצמה: המזלג מתפתל

של השירים: מסע שירי בתוך ה'אני' הנשי על

•
די נה קטן בן-ציון

בשל1 במועדו.

בנורה, סלסילת הקש הביתית החמימה רום האשה חופן יאוש לבן1 פני ציפור

חבויות כחגורה,

מעגלי קיום אחרים בתנועת ליטוף, המחברת נוכחות השתקפויותיו השונות. המעגל האינטימי מקרין על

פוערת פה צוחק-מלעיג, והמילים "נושא" ו"נשוא,"

והיעלמות, ועם זאת שוברת  לא אחת ציפיות



1 1




איתה היא מנסה להגיע לעיר טורונטו ומורדת ממנה
בכפייה בעיר צ'טהם, שם היא חייה את רוב חייה,

אהבה

והווה: על

על עבר

לימה

בעיר דטרויט שמעבר

חוץ מעוד תחנה,

וזיכרון

המפרידה בין ארצות הברית לקנדה, הימה שדרכה
מעגל החיים, היא מצליחה לסלוח לחלקם על הבגידה מאנשיה שלה וממשפחתה. רק בסוף ימיה, עם סגירת העבדים, והיא בורחת לא מהלבנים המרושעים אלא אדי שאד לדטרויט היא בכיוון ההפוך מזה של מנוסת ברחו העבדים בסיפו 'אוהל הדוד תום.' הבריחה של
                         צעירה בתחילת דרך חייה. בין אשה בשלבי חייה של זמן אחר1 יש בספר הרבה אהבה. בין זקנה לילדה נוסף לסיפור המסגרת, שיש בו מראות וניחוחות והנטישה.
השונים לבין הגברים שאהבו אותה והיא אהבה אותם,
וגם הנשים שתמכו בה ונתנו לה בית ותחליף אם,
והילד;ת, זו שהיא ילדה וזו שהיא מצאה במקרה•.






מהרי
הביתה
ווףואבoנo

שאד חוזרת למפגשים בחייה הקשורים במעמדם


לווי לאנסנס: מהרי הבי תה, מאנגלית:
דורית בויל פולק, הוצאת מוון ,2005 395
                       עמ'

אתחיל בשם הספר. אם כי באופן כללי תרגום הספר
'ושהולם' והולך לאיבוד הקשר בין שם הספר1 שם שמשמעותו באמת מהרי הביתה, אבל בתרגום נכתב היא חוזרת בסיום, הוא ראשהום - home rush אותה עוזבת הדמות המרכזית, אדי שאד1 ואליה תרגום שם הספר מאבד את משמעותו. שם העיירה מאוד זורם ומבטא היטב את הדמויות ואת המקום,

אילנה ארז

למעשה של השחורים בקנדה, כמו ההפרדה ברכבת

בחייה של אדי שאד -

העיירה ואחת ההוויות


נונע


ארגמן


עמליה



.pזt'ךית כז.יף

הגעגועים הביתה, והדרך לקראת סגירת המעגל
                          שדלה קודי בת החמש שננטשת על ידי אמה. האם שבדרום מדינת אונטריו בל דה. לחייה נכנסת הילדה ובודדה המתגוררת באתר קרוונים ליד העיר צ'טהם אנחנו פוגשים את אדי שאד בהווה - זקנה תמהונית בזיקנתה.
וגבריה המתחלפים הם מהסוג שהאמריקאים והקנדים

סח t'לי' ל;חך א;ו:ני ליקי ה

ל  סה

;מ:p

בקצת

מכנים "זבל לבן," בעלי מעמד גבוה אך

,ה 9

ה q ס ת י

חi יף ה1ק1ךים,	כנ

ן;.;ך

אותם

שכינו

כפי

הצבעוניים,

מהשחורים או

,ש:w למב

י ;ת ת  ס

בתקופות אפלות יותר: הם נחותים מבחינה חברתית	י

,יף .IJ ריתt'o/ ך;ת

:pמ:; אס לקןאו:ני

ומתקיימים מקצבת סעד1 כמו אמה של שדלה,
המתגוררת באתר קרוונים נידח ומגדלת את בתה

ה;לם פ:י פעימה אחר פעימה,

בהזנחה פיזית נפשית עד לנטישתה בסופו של דבר.

T      •    :

- -	T      •    :     •	••

ת צ1ןת;

י  ר ך

אדי שאד, הזקנה השחורה, מסכימה לטפל בשדלה

.א	ף9;נ ם;י ל
סף

במשך הקיץ, תמורת סכום כסף. בעוד היא מתאהבת
בילדה המוזרה, המפגש איתה מחזיר את אדי לעברה,
אל האנשים שפגשה בדרך1 שעזרו לה, שהיא עזרה לעיירה בה נולדה, ושאותה עזבה בנסיבות טרגיות,
להם, שאהבו אותה, שהיא אהבה אותם, שאבדו לה,

:iינ;.י  ת  .

ר :p ךם ת

קך ;מ i

ס נמ ם·n

.לנ; לית, אך אני

עד לאיזו סגירת מעגל1 קצת

פנים אל פנים, רגע משחז,

חייבת להודות - מרגשת ומחממת ל.:i	T

T   : 0• 0


- •:

•  T	•:	• T

- ראשהולם

אדי שאד נולדה בעיירה ראשהום

כנסה,

ס1מf ;ן;ע אiךה ם.ח

בתרגום. סיפורה המיוחד של העיירה מושפע כנראה

ןך;ע;ת נפרש;ת להי;ת נהר;ת,

ם:  מ ףiג

ה7;ע

מעיירה אמיתית, העיירה בוקסטון שבאובטריו1

T  :	: •

T : "	:

כפ;ת ירים נצמד;ת להי;ת מש;טים,

בתקופה שלפני מלחמת האזרחים של ארצות הברית.


•	:	: •


T   : •


• - ז	-

,ים  ;א

מ ע;ךים

עבדים כושים ברחו אז לכיוון קנדה ונעזרו בדרך




•: •: - : •

דריכiת אסiפה

ה ל.ך י iר

ברשת של תומכים ולוחמי חופש. סיפורם של

ךים.

מ;כנכות t'י

.ה q ס ה

ע, 7 ים

ע,;פ

העבדים הבורחים מתואר בספרה של הרייט סטו

לא, לא אהבנi פ:פשטiת iבישר

ר יt' ר יt' 'לי

עם קךן ךאש; ה:, רט

מספרי

היה אחד

שכילדה

תו ם,

הדוד

או הל

•:   :
ך ת

: - :
ה מpז

: - T
דק	נi ל

ס'זיש מהiא,

ההתמכרות שלי. לווי לאנסכם מנכסת את הספר
לעלילת הספר שלה - ספק מציאות, ספק בדיון,


, iר  ק

שנים
ךים,

אחת לאלפי
יםViiח

ה	די

ק :י

:ןכוש 7ע ק
qרי יtןעי

בטענה שהרייט סטו הושפעה מסיפורו של כומר1
שהיה ממקימי העיירה ראשהולם.

רים.

רית מ

י פ;:א לםב ממשה מח;ןtך

,ם7;ע 1 ז

שהיו גם בעלי האדמות והבתים: מציאות לא שכיחה אדי שאד גדלה, אם כן1 בעיירה שכולה שחורים,

ע	,ם .i2

ry7 ב I]

בשנים של תחילת המאה העשרים, כשגם בקנדה,

ם מט;ב.

ר:דד רם מ

כור

ךדק

א;ת; יס;ן של ח.ם כמ1ס

שחיתה מעוז החופש לעבדים הבורחים, חיו השחורים

T	•:	:

להמיר מצ:ב. צבירה פ:מצ:ב צבירה

כאזרחים סוג ב,' בדרך כלל לא כבעלי קרקעות או

מתוך הספר חם כמוס, הרואה אור בהוצאת ידיעות
אחרונות, ספרי חמד

ז · :

- - :
.ף

ז · :	- -
ם ך י  ם

· ד :
ו
                             
תוך כדי הזיכרונות שמתגנבים אליה בזיקנתה, אדי בתים.

:ך)
-==

ומשבריה

ליה

1	ז	"• T ••

ז	"• -

ליום השלושים לדליה רביקוביץ
גד יעקבי	.
-

•

שהמילה היא delight ואולי אפשר לתרגם אותה לעברית 'חמדה"?'
ומכאן אולי שם השיר 'חמדה' >באהבת תפו ח הזהב,< המסתיים בשורות:
"שושני נהר צהובות פערו את פיהן לבלוע
ואותו היום היה יום השביעי בשבת את אדוות הנחל בס tן וגבעול העשב השט,
ואז ידעתי חמדה שלא חיתה כמוה" וכל בדי האילנות מתעצמים בתשוקה ל ב;j:

שנים רבות היא דיברה בשבחי וירג'יניה ודלף ודרך חייה וסיומם על
ידי עצמה.
שאר הדברים וגם דרך פרידתה מאיתנו ידועים.
"יש עפים ברוח הנכונה
ונספים לפתע בטרם עת" -

פני חמישים ואחת שנים נפגשתי לראשונה עם דליה. שנינו היינו
אז חיילים צעירים בצה"ל. ייחודה ורגישותה, מקוריותה ופגיעותה,
ניכרו בה מיד.
בלשון עשירה,  לעתים מקראית, כמעט תמיד קצבית וחודרת לנבכי תפו ח הז הב, בהיותה בת עשרים ושלוש. חיתה זו שירה רגישה שנכתבה קראתי את שיריה הראשונים עוד בטרם יצא לאור הספר הראשון אהבת מצוקותיה ואת תהפוכות רוחה. תפארת שירתה הרשימה אותי' כאשר שנבעו מסיבות ידועות. ראיתי את "גליה ומשבריה," כלשונה, וגם את מאז, במהלך רוב השנים, נשמרו בינינו קשרי ידידות ושיחה בהפוגות,
הנפש.
מי שקרא בשיריה ובסיפוריה יודע לאילו גבהים היא המריאה כשכתבה ראיתי באושרה הגדול על עירו' בנה שנולד' ובשקיעות של כאב ושפל.
על אהבה ')השתדלות' ו'השתדלות נוספת','שאון המים,' 'עגור' ואחרים<

היא כתבה בשיר 'ברוח הנכונה.'	•

נגעה כשכתבה על כאב ויאוש >כמו 'עמוד

ובאילו ביטויי מצוקה היא

ו'בובה

בשיריה 'בסוף הנפילה'

שבירה יש

התיכון<' ואיזו רגישות
ממוכנת.'



נצר



רות








דליה וביקוביץ

אישיות עצמאית, אלא בובה מכנית וכל אחד יכול לכונן אותה. אבל וכך היא כתבה אלי: "אתה יודע מדוע אופליה השתגעה? היא לא חיתה
   הגרעיניות והברק הצבעוני שבכתיבתה ובדיבורה,  הרגישות הנדירה כשנתנו לה עצות מנוגדות, המוח שלה התפורר לגל של נסורת,"
לכל אור ולכל צל עובר והיותה אדם רב פנים,  בשלה אך תלותית,
            בעניין של מועקה, כאילו משהו לא טוב אורב לי מאחורי הדלת, מה לפני שנים רבות, באחד ממכתביה היא כתבה: "עדיין אני רוב הזמן חכמה אך גם תמימה כילדה - כל אלה חיתה דליה.
   שאריגתו שונתה במרגניות קטנטנות ופרחי פעמונים סגולים. האור כמו חסד מגבוה. בוקר אחד אתה מביט לדשא ופתאום הוא מלא כשטיח ובמכתב מאנגליה היא כתבה, כמו במהופך: "מתרחש פה אביב שנראה שמטיל אותי לתחושות פתאומיות ועזות של קיפוח וחוסר נחת."

ר	י 1

ה לס ,ת7ry;ק

ך ש  שףס

חזק מדי לעיני' אבל החום הוא בדיוק במידה הנכונה, רך ובלתי מציק"".
משהבעתי שמחה על קבלת מכתביה היא השיבה: "אין דבר נוח מכתיבת

צפ;ר בפיו של חתףל מבפזר

מכתבים. אילו היטלר או מוסוליני היו רק כותבים מכתבים שום אדם

T  ••• :

T	•:	•    :	•

סתונית בגמחה של דרדר

לא היה רוצה לתלות אותם."

- :-
ז	ר

"."
ל

T  : "•.:
הf

• T  : •
ע

כל חייה היא חשה מפוררת וניסתה ללקט קטעי קיום והנאה חולפת,

ן
                        שאפשרו לה להמשיך לפי שעה. לפני שנים רבות כתבה אלי: "אני מדברת על תענוגות, נכון? נזכרתי


במערב הכחול

המונסון.

לפני

שנה

חצי

א;כנם ךח;ב;ת, חךף

י ינו,

ז;:יא ס כנה אן
.ק   ך ,ה
סב o

t
ת א; .להו

כנפו
בi]

ניחר

מי •ובש

ר ש  זי:ו7נ o·:פ ש . לי ם ך

o·:פo/ל ריר

ה o·:פo/ל

.ה 7רס ה


י ינף,


ןה  אן


ז;:יא

לל ת?,


ה לוחית


i] ה9י


נךת כנ יב

עצמון

צבי

,ה:מךו 1;זi] ןזה ל

אן1

,ה 7ס ,ןה יא;:ז
.ה 7ךס ה

ך ה  נו	ים


רביקוביץ אהבת תפוח הזהב. "וגם לי יש כוח הפותחות את ספר השירים הראשון של דליה "תפוח זהב; אהב את אוכלהו" - שתי השורות
בלתי משער;  לשכוח מה שצריך לשכוח"  -





אז קראתי לראשונה את 'חצי שעה



r:ו

שתיים מן השורות המסיימות את ספר שיריה

הפותח את ספר

לפני המונסון,'

LrJ

האחרון חצי שעה ל פני המונסון. 'המערב

השירים האחרון עד כה של דליה רביקוביץ

הכחול' - שיר ומחזור מתוך חורף קשה.

שלה,

>לאחרונה ראה אור ספר סיפורים






לדליה רביקוביץ



אחרי המונסון

כה כובש ומציף למרות השירים שקראתי מצליח לפענח עד תום מה סודו' מדוע נותר באה והלכה,< הוא אינו מניח לי. אינני
ודאי שאפשר לבחון אותן אחת לאחת, ואחת מאז. האם המילים שבו' או המילים שאינן?
עם אחת, ושורה שורה. כך עושים בשירים.

.יw

tt י :;כ ה

,ב;ט

דידה

,סדtt ם;י

,ים w י  ל

ועדיין השיר הזה סוחף הרבה מעבר לכל

כנryו:ני חךף	ה

,ךף iJ ל

ן o/

כנח ו:נקגה,

ורף, שלם,

זה. מהיכן הבליח, כך פתאום,

1חר.t' ר ס לם;עry •יv?ליTקiJ ר

i] תttך

לפצח את

אפשר

כלום

ענן?

שבר

כמו

בורי1 ו די ל"א 7ז::כנו;;ש

דק אולי - וק ךi] ן   ד

עוצמתו על פי צירופי המילים, תחבולות

לו	ךקזי:ה

,לף.o

::ז ל:פv לא - ת;מt vד

אמנותיות מופלאות?

י:נ 7ז.זה

ד זי:י w

::ז

למשקל'

אבל אולי זה שיר שהוא מעבר

חף,

ס ים.	ל

קף י

מעבר לניתוח פואטי' וכמעט מעבר למילים,

ם	ףt\

) רים ;א

;מ:ק ;א 'דיר

אולי

אף שזה כבר כמעט בבחינת חילול הקודש.

.י  דק ל:פi] ךg

לא	תי :< אולי

o/ י 9 רים דקים

,ק;ןח ן ז.  ר ך

לאtt

של  אנושיות,

ברק

היא

עוצמתו

ואולי

<ים דv תtt דשo ש

דרf ין ti

tt -לדין>

בחזקת ותחסרהו מעט מאלהים.

ךvו;זמו ה q"fןרים."

אנתולוגיה של שירת האלף השני כולו' ולו

משלוש

של  כל  אחת

המשמעות

ובמלוא

י  ל ה w י q יד  ז

נדמה שיש לכלול

כמזכרות  לתיירי  העתיד'

המילים: חסר' מעט, אלחים. ותהלים.

ל "דךם

ת .כז;:פ יא;:ז 1סון ;מi]

לתת  בו

יכול

שאינני

אפילו

זה,

בה שיר

כך: אני עצמי העליתי את הילד. העליתי.

ל  ,ה

v ל  ,זי:וo/ ל

,כור ry נץv

נימוקים מלבד מונסון והחנק שבגרון. והמילה

והשור' גם הוא, עם כל חכמת החיות, דבר לא

לו	לד .iJ

הלא כתובה, חיים.

ידע, חצי שעה לפ י ודבר לא ידע, גם לא חצי

?זיו ttסד:כ;ל

דבר.

?ים o

י !9V7


השורות המעטות הללו נשלחו למוספי הספרות


ומטבח  והכנה


ובתי הקטנה,


ואמי'


ואשתי'

במרס 2005 ולא נמצא להן מקום.	•

ואותן

לי'

היו

ציפיות

וציפיות.

לארוחה,

שורות האחרונות שאלתי מתוך: דליה רביקוביץ, חוי
שעה לפני המו נסון >אבן חושן1 1998 .(

שיר זה, על ההקדשה והערה, הופיע בקובץ גופן. שירים,
הקיבוץ המאוחן;ריתמוס,  •2000

הן מסתיימות במילה "חיים." עכשיו המשוררת מעט פחות מחצי שנה. מעט פחות מחצי שנה.
          היא חיתה כאן  בינינו' "באה והלכה,"  ואנה המופלאה הזו כבר מעבר להם.
אנו באים.

נוחות וזיעה,  שהופכים  לפתע תמצית הקיום שריטות קטנות מן הברזל החלוד בחצר' ואי-
חושן,< ראה אור ב.1998- אם מישהו יערוך חצי שעה לפני המונסון ' הספר >הוצאת אבן בשעה ששוצף הבוץ העכור' שדבר לא יעמוד.

רק המתבונן בה מן הצד, בתנאי שאיננו שייך	ג:

והלכה

אמת

אמרה

נאה'

הוויתור על

בה.

לחוש

מסוגל

כמו פיוטו,

-==
1

ועמה תכלית הקיום. פיוטו צדק בכך שלא מצא תחושת שייכות, נעלמת גם יכולת ההזדהות סכסוך שאין בו שום ייעוד ראוי. אך בהעדר השייכות בסיפור, הוא ביטוי של מחאה כנגד
סיבה להתחבר לאף אחד מן הצדדים הנצים,
העובדה שהוא מתאבד מלמדת על הקרע הנפשי אך נאלץ לשלם במחיר היקר ביותר - החיים.
          הקטלני שחווה האדם המנותק.

הפסיכולוג האמריקאי קלייטון אלדרפר העמיד


רביקוביץ


דליה


ביצירת
פז


המחאה
יובל

הקי רם - השתיינות - צמיחה

את  תיאורית

<ERG> כניסוח מחדש של פירמידת צרכי
הקיום המפורסמת של אברהם מאסלו. לדידו

לשלוש

של אלדרפר,  מחולקים  צרכי  האדם

חטיבות: צרכי קיום בסיסיים, צרכי השתייכות

כמו

שלא

זו,

בתיאוריה

צמיחה.

וצרכי

שעורר בו שנאת אדם בשיעור שהוא לא הכיר."

וי לה למדינה הנאלצת להודות בפני

בקודמתה, קיים גם תהליך תסכול, אשר נובע
תסכול זה מביא את האדם לסגת לניסיון לספק מחוסר האפשרות להגשים רמת צרכים מסוימת.

צד, הוא בוחר לברוח ובאופן טבעי הוא מתחבר ניצב בשדה קרב בו הוא לא מזדהה עם שום כקרובן למצב האבסורדי אליו נקלע, להיות

1נ.גL. עצמה שהייעוד המהותי של האדם
והייעוד המהותי של האזרח בתוכה אינם עולים
בקנה אחד; שהנאורות, שהיא הכרח לאנושות,

רמת צרכים נמוכה יותר. פיוטו, גיבור הסיפור,

אחוות

כמו

שנראה

במה

האחר,

לקרובן

איננה יכולה להתפשט בה על כל המעמדות

לבד מן המוות. משמעותו הפסיכולוגית של חווה תסכול כה עז, ממנו לא נותר לו מוצא,
הסיפור שקופה כאמור - ללא תחושת שייכות,

לבין מארחו הערבי הוא בנחיתות המשותפת המיואשים. ברור שהעיקרון המחבר בין פיוטו
לשניהם, מצב המוביל אותם לנהוג באחווה,

מנדלסון בספטמבר 1784 בניסיונו להשיב על מבלי לאיים על קיומו של המשטר," כתב משה
השאלה: הארה מהי?

אין ערך לקיום. אלא שאין להסתפק בפרשנות

-  "פיוטו קגנוביץ

באופן יחסי, איש לרעהו

ביצירתה הפוליטית עמדה דליה רביקוביץ על

זו, משום שלא ניתן להפריד בין מפלת האדם

מרגיש טוב מאוד  בחצר של הערבי [...]  גם

הפער העגום בין ייעוד האדם לבין ייעוד האזרח,

לבין מפלת החברה בה הוא חדל להתקיים.

נעים לערבי שפיוטו לא מתנהג כאויב ונותן

תוך שהיא קילפה את מעטה הכחש שנועד

שהוטל על

בתפקיד הייצוגי

להבחין

אפשר

לו כבוד בסיסי, כפי שהוא נותן לכל יצור חי."

להכהות את דקירת קוצי האמת, לטובת הפניית

כתפיו של פיוטו המתאבד. בבחירתו הקיצונית

מצבו המנותק מתבטא בכך, שלמרות בריחתו

להארת הצדק ולהתקוממות

מלוא הרגישות

הוא מסמל במידה רבה את הציונות ההולכת

נפסקים

מאוד

מהר

בה  שירת,

מהפלךגח

כנגד העוול. גדולתה האמנותית אפשרה לה

המתאר

קווי

העכשווית.

בגרסתה

ונמוגח

החיפושים אחריו - למפקדיו לא כל כך חשוב

לחצוץ בין חוויות 'האני הפרטי' לבין הזדהות

האידיאולוגייס של הציונות טושטשו כל כך,

להתעלם

בוחרים

נחטף. הם

אם התאבד או

מלאה עם מצוקת האחר. נדמה כי שאבה רבות

בתוכם את המציאות

להכיל

ניתן

עד שלא

מקיומו. בלאו הכי אינם זוכרים עליו כלום.

מכאבה הפרטי לשם התבוננות אמיצה ואמפתית

ציונות שהותוותה במהפך מחולשה - כתוצאה הכאוטית שנראית כמו יצאה משליטה. אותה

מאוד נדיר של חייל שאין לו שום הזדהות, לא הוא לחלוטין לא שייך - "פיוטו הוא מקרה

האופל הצטייר לא אחת כעננה של בדידות באסונם של אחרים. מאבקה הפואטי בכוחות

בדמות מדינה

לעוצמה

מהעדר  טריטוריה  -

עם הצד שלנו ולא עם הצד השני." נראה כי

שמנסה נואשות

היורדת על היחיד המוחה,

יהודית בין גבולות מוגדרים, חוללה את אסון

המוצא היחיד של האדם המנותק לחלוטין, הוא

לפרוץ את חומת האטימות הסובבת. ביצירתה

שהפך את קידוש הקרקע לאמצעי

הכיבוש,

בהתאבדות. פיוטו מתאבד בדרך "מעודנת,"

נהגה רביקוביץ כלוחמת חופש כה גדולה, עד

דיכוי של עם אחר. ציונות זאת סיפחה כשלושה

הממחישה היטב את העדר שייכותו. "לילה אחד

שהמוות נתפס בה כאמצעי נאות לשם השגתו.

מיליון בני אדם, שהפכו נטולי זכויות אזרח

מטרתו

השיג את

פיוטו

מלילות אוגוסט,

בסיסיות, נתיניו של משטר הכיבוש הישראלי.
חלק מובן מאליו של שגרת החיים. והגבולות כך הפכה המלחמה למסגרת הקיום היומיומית,

מלפעום, וכל מה שקרה אחר כך כבר אין בו בשלמות. הוא עצר את נשימתו עד שלבו פסק
עניין, לא לחטיבת גבעתי ולא לערבים בג'נין."

צה"ל, עולה חדש מרוסיה, גיבור הסיפור "חייל והלכה ) (2005 מופיעה דמותו של פיוטו, חייל בקובץ סיפוריה האחרון של רביקוביץ, באה

כלל לא נראה באופק. נוסף על כך,

- סימונם

הפסיק

עצמו,

העלים את

פשוט

פיוטו

לא אמיתי." הוא אמנם משרת בצה"ל, אך לא

האחר, שכחה את ייעודה ההיסטורי לשמש כור נדמה שהציונות המרקיבה תחת חדוות דיכוי
היתוך ליהודי התפוצות.

בחר לחדול להיות בדרך ההולמת ביותר את שיש בה מחאה, זעקה, או קול ביקורתי - הוא להתקיים. הוא לא בחר בהתאבדות "קולנית"

אדיש, חסר עניין בנעשה סביבו - "למרות כל חובתו הלאומית על מנת להשיג שייכות. הוא מהסיבות הנכונות. הוא לא מצליח לנצל את

בסיפור "חייל לא אמיתי" מציעה רביקוביץ

מי שמעולם לא היה שייך. כפי שבחייו הוא לא

לא היה

המוטיבציה והאגרסיביות,

שיעורי

הציונות

להתמוטטות

רדיקלית

תשובה

נותר

איננו  -

הוא

גם  במותו

היה,  כך

אכפת לו מי ינצח את מי." הצבתו במחסום

בסרבנותו

המודרנית. פיוטו כמעט מגשים

הסיפור "חייל לא

המצמררת.

באלמוניותו

מפקיעה אותו מחברת האדם בכלל. שם הוא

לכבוש - ובתוך כך לחיות - את החזון הפוסט-

אמיתי" הוא אנטי מלחמתי, ויש בו כדי להצביע

חווה את שיא הניכור והאטימות האנושית -

ציוני ההולך ומתהווה, אך לרוע מזלו, תלישותו

על הסתמיות והאיוולת שבמלחמה, שכנראה

במחסום  תרקומייה,  מה

"פיוטו עמד חודש

היה האומץ לומר את האמת, ולשאוף לאיזון מהקורבנות  היהודים  של הסכסוך'  אולם  לה

אותו יבצע ביום המחרת. כאן מגיעה לשיאה העורך הכנות אחרונות לקראת פיגוע התאבדות

היטב אותו פער בין ייעוד האדם לבין ייעוד המוחלטת לא מותירה טעם לחייו• הסיפור מאיר

מנעד

הרחיבה  את

היא

הטרגית.

התמונה

המתארת מציאות

הסיפורית,

יכולת  החזרה

האזרח, שאיומו על קיום המשטר מטיל אימה,

הראשוני. כך היא כותבת בשיר 'שאלונו שרבינו והדתית המעוורת - חשופים בתודעת קיומם את אלה מול אלה, עירומים מהכסות הלאומית ההתייחסות לצדדים הנצים במלחמה והעמידה
ולענות. / כי מה אנו בלי יגונכם? / חרס נשבר" דברי שיר:' "יש לנו צורך פראי לגרום כאב;

מנקודת מבט של מי שהורגלנו לזהותו כיצור
ולא אבא ולא אמא [".] אינני מהרהר אפילו בשקט והמחשבות קפאו. לא עבר ולא עתיד דבר אינו נוגע בי באמת. אפילו הזמן חולף "לא היו לי התלבטויות. [...] אני אדיש ושום >לא אדם < חייתי' ברברי' בוגדני ונבער מדעת.

המובילה להעלמתו של הפרט המתקומם, ובלבד
שלא יאונה כל רע  לשלטון  היהיר  והדורס,
                 המשוכנע בצדקתו.

'הצהרה לעתיד' >אהבה אמיתית, 1987 .( "אדם ביטוי אחר לרעיון דומה מביאה רביקוביץ בשיר

שיר רב-רובדי

זהו ,( 1992

עם ילד '

>אמא

בגן עדן שבו אללה בעצמו יורד מכיסאו ומלטף

יעשה

הוא

לא בטוח;

רעב; או

כשהוא

המקיים דיאלוג אינטרטקסטואלי

שלא חלם

הוא יעשה דברים /

פשרות, /

עם מזמור קל"ז בספר תהלים.

התבוננות מתוך

בחייו." יש כאן

עליהם

עוולות

הדובר את

שם מבכה

הבנה לארנון הגאווה של האדם המושפל'

בתוכה תליבו כינורותינו; כי שם בכינו בזכרנו את ציון; על ערבים "על נהרות בבל שם ישבנו גם הגלות ומביע את כמיהתו לציון:

אך עדיין יש בכוחו לחיות ולהישאר שפוי אשר "חיוכו קפוא / ושתי ידיו מטונפות,"
ורק ירשום את קורותיו; בפנים; שנה אחרי - "והוא יבליג שנים רבות / עד להפליא;

שיר

דברי

ש ר בי נו

שאלו נו

>הספר

'גאווה'

המופתי

בשיר

שנה."

ותוללינו שמחה שירו לנו משיר

השלישי '  1969 ( משרטטת רביקוביץ את

של  רביקוביץ'

בשירה

ציון."

תהליך שבירתם של סלעים כסמל לתהליך

במזמור תהלים, תולים הנשבים החליפו מקום השובים והנשבים.

מסקנה, לפיה אין קיום שלם ומתמיד של שבירתם של בני אדם. מהשיר משתמעת

כינורותיהם על

מרצונם את

הוויה כלשהי' ושהוודאות הבלעדית השלטת

ערבות הנחל כדי לא לשיר שירי

של השבירה

בעולם  היא  השבירה.  טיבה

ציון על אדמת נכר. לעומת זאת,

מותנה במידה רבה במהות הגורם לה, בקצב

אלו

של וביק ר ביץ'

בשירה

ההודאה

באופן

ואף

התגלותה

תהליך

השובים שמרחיקים את כינורות

אני

נשברים,

סלעים

בקיומה. "אפילו

לעג: "הביטו בנו: / כינורותיכם השבויים ומוסיפים על כך דברי
תלינו / הרחק; על ערבי נחל. /

הם שוכבים על גבם בחום ובקור' / שנים אומרת לך' / ולא מחמת זקנה / שנים רבות
כה רבות / כמעט נוצר רושם של שלווה."

בקולות סדוקים;

נסרו

ואתם

הסלעים נתונים ברביצתם הדוממת, וכך אין

כחמור העולה בסולם צור; או

רואים את הבקיעים הנוצרים בהם. הסתרת

וככה."

ככה

השור;

כגעות

הבקיעים מתוארת כ"מעין גאווה." הסלעים

זה	הם

במקרה

השובים

בציפייה למי

ממתינים

במקומם,

מונחים

על חוסר תרבותיות ואף על רשע הישראלים, מבצעים אקט המעיד

שעתיד לשבור אותם ועדיין לא בא. הים
מתקרב ונסוג במחזורים של גאות ושפל,

הם  מבטלים את

לכך'

ובנוסף

אך הסלעים נותרים במקומם. השינוי מופיע

הממד האנושי של השבויים, אלו

ממקום בלתי צפוי - כלב ים קטן המתחכך

לרמת

בהורדתם

הפלשתינים,

בהם, מוביל לשבירתם המפתיעה. הדוברת

לנקמה

התפילה

מנסר.

שקולם

חיים

בעלי

את ראשו של השאהיד החדש שהגיע" -  כך

נשברים

שסלעים

שכפי

במסקנה,

מסיימת

במזמור: "בת בבל השדודה אשרי שישלם לך

בלא שום עידון הזוועה, מתואר זה שבקרוב

הסלעים

גם אנשים. השוואת

בהפתעה, כך

את גמולך שגמלת לנו; אשרי שיאחז וניפץ

עליהם,"  זה

שלא חלם

מאוד יבצע "דברים

את מושג

אירוני

באור

מעמידה

לאנשים

את עוללייך אל הסלע" מתורגמת בשירה של
רביקוביץ לאותה הודאה מביכה באמת, לפיה:

כלב ים, אלא מייאוש ארוך שנים נוכח היותו שסלע גאוותו יישבר' לא מחיכוך פתאומי של

הוא מנסה בכל כוחו  להסתיר את חולשותיו הגאווה. מתברר שגאוות האדם שברירית מאוד.

"יש לנו צורך פראי לגרום כאב; ולענות;"".

זה האומר: "אם יש

קרובן הכיבוש האכזרי'

ולהעמיד פני חזק אל מול פגעי החיים, אך

מכאן' שאת תשוקת הנקמה של הפלשתינים

משהו שנוסך רכות בשרירים שלי וקוצב בצורה

להישבר'  אפשר  שהדבר יקרה

כשמגיע יומו

המושפלים ניתן כמובן להקביל לאותה תפילה

מדויקת את פעימות הלב הרי זו הוודאות שמחר

כתוצאה מפגיעה קלה, ארעית ומפתיעה.

במצפוניות

שבמזמור  תהלים.  כך

צמאת דם

לפני עשר בבוקר אמחק את ההשפלה באופן

למרות ש'הצהרה לעתיד' ו'גאווה' אינם משיריה

יתרה, רביקוביץ הוכיחה בשער את המתחסדים

לגעת

אני קרוב

[".]

לעולם.

תשוב

שלא

הפוליטיים של דליה רביקוביץ' יש בהם כדי

המתהדרים במוסריותם המזויפת, והאירה באור

במהות."

להסביר את אחד הטקסטים הקשים ואולי מעורר

שבשנאת

גדול ומסנוור את חשכת הגזענות

אותה מהות של סיום ההשפלה באמצעות רציחת

אתמול כי

המחלוקת  ביותר שכתבה  -  'יום

הזר' דיכוי הערבים וכיבושם המזוויע.

חפים מפשע - מקוממת ביותר' בוודאי גם את

עבר' >רחוב ,3 1998 .( במונולוג קצר זה, חודרת

בנטילת האחריות המוסרית העליונה, הועידה

שלא חסכה מכאובי לב גם

דליה  רביקוביץ'

של  מחבל  פלשתיני

רביקוביץ אל תודעתו

אני את דמעת העשוקים; הולכת ונמוגה על

לה  שתיזכר

ראוי

במותה,

נדמה כי

כנות.

דליה רביקוביץ רבים משיריה למחאה נוקבת

לח ם. / [...] וטוב לעיניים לראות את האור;

יכולת

בזכות

לאומית אמיתית,

כמשוררת

כנגד ההרג האכזרי שאכל בעם הפלשתיני. נימה

-==

ודמעת

ומתוקים;

כה  חמים

הנהר

ומי

וצביעות,

נטולת  פניות

התבוננות ישירה,

אמפתית של התחברות לשכול שמנגד' עוררה

העשוקים; מרה" >כל מש בריך ר גליך' 1972 .(	ן
בזאת מיצתה רביקוביץ את שליחותה הלאומית


שרידי השפיות בטרם ייכחדו' ביחד עם מוסדות המונעת ממחויבות בלתי מתפשרת להציל את


בתוקף לביטול ההיררכיה של הסבל' שהרי לא גם כן גלים של התנגדות מצד חוגים שסירבו

שוחרת הנאורות -  ביכולת להבחין כי מבעד

שכרון

חלודת

הדקדנטית  אכולת

הציונות

תיתכן השוואת שפיכת דם יהודי לשפיכת דם

מסתתר אולי כשל מוסרי'

ליפה ולהרמוני'

הכוחנות העיוורת. אך למרבה הצער' במדינת

בו קברניטי המדינה פעלו  לשם

במקום

גוי.

ואחריות האדם להגיב ולרדוף צדק, אף אם

ואחת,

העשרים

המאה

של  תחילת

ישראל

הבחנה בין קוונן לקוונן ולהאדרת המוות של

הדמעה יבשה זה מכבר. את דליה רביקוביץ לא

מובטח מקום בפנתיאון הלאומי-תרבותי דווקא

הקורבנות 'שלנו,' ביקשה רביקוביץ להניף את

ליווה אף נציג ממשלה בדרכה האחרונה. זהו

שאמרה:  "הערבים  אוהבים  את

לנעמי שמר

מתוך

זאת  -

האחר

שבצד

הקטל

תמונות

כתם שלא יימחה מפניו נסוכות מתק החיוך

ואם אי-פעם

לח ומהביל'

הרצח שלהם חם,

באחדים

לאיזון.

בסיסית

מחויבות  מוסרית

המתחסד ואהבת האדם של השלטון בישראל.

יהיה להם החופש להגשים את עצמם, אנחנו

משירי הספר אמא עםילד ' מכוונת רביקוביץ

ואנו' אוהבי דליה רביקוביץ' ניוותר עם צער

והסטריליים  של

הטובים

לגזים

נתגעגע

את הזרקור לתופת השכול' תוך שהיא מדלגת

נפש,

גדולת

של  אישיות

לכתה

גדול על

הגרמנים" ")את," צוטט ב"ידיעות אחרונות,"

על ההסתכלות המביכה בעיני הרוצח. "אמא

שחסדיה התפזרו על חמלה אינסופית לאחר'

לדליה

ולא

כקדושה,

ונקברה

:<23.10.01

מתהלכת עם ילד מת בבטן; הילד הזה לא נולד

ולא נותר בה מה שיציל את נפשה שלה.	•

רביקוביץ שכתבה, לא בהקשר פוליטי' "וראיתי

עדיין;. בבוא יומו ייוולד הילד המת; [.••] והוא

צריחה

לא  יצרח

והוא

לא ינופף;

בידיו

רביקוביץ

דליה

ראשונה; [.••] ואמא שלו לא תהיה רגועה וגאה

; וגם לא תהיהואוגה לגבי עתידו /

אחרי הלידה

[•..] ויהיה לו קבר קטן בפאת בית הקברות1
ויום זיכרון קטן; [...] ואלה תולדות הילד;
שהרגו אותו בבטן אמו; בחודש ינואר 1988/

')אמא

ביטחוניות"

פוליטיות

בנסיבות



קל סןש.



ה ן	ךים



י  רי ה



יר'
 
פרנסה

ל,עtא.דל מ

על הערבי שמת כשריפה,' מבקשת רביקוביץ חשיפת הגורל הפרטי של האחר. בשיר 'הסיפור מתהלכת.(' זהו ניסיון לעורר הזדהות באמצעות

ו:זי	ר

' ה  ת;עקב

ןזאת

הזהות

את סממני

הארעי

לקוונן

להחזיר

דw	ו:זי א;סר,

האנושיים שנשללו ממנו. "האש אחזה בו מיד;
[...] קילפה את בגדיו; אחזה בבשרו; השיער

w	ו:זי א;סר ןא;סר ןא;סי·

הוא

שורפים,

היה למאכלת אש;, אלוהים,

לשם מליצה

צעק; וזה כל מה שיכול לעשות להגנה עצמית1

T     •   :

••   :

א;מרים על הו!ם שאיננ1 נח.

[...] כבר לא חיתה בו דעת, / מאכלת האש

T	•:  ••   •:

ד -	-	• :

אני אל הו!ם לא מגיעה

ואת

העתיד;

תחושת

שיתקה את

בבשר;

T    •  -

ד -	•:

• -:

אני משתרכת על מדרכה

לו קשר

לא  היה

זיכרונות  משפחתו;.  כבר

ז ז : ·	-

·:  ·: ד  :   ·

·-:

לילדותו." רביקוביץ יוצאת נגד המאמץ למחוק

ין וגסה

נry1ה דלי

דלר ין

הדבר

באחרית

של  האוי ב.

את  הפנים

מ;ת

פ;ת

ןמpץך

ברזל

בעט

המחאה

שירי

לאנתולוגיה  של

'ר ;ל י7 ש: ט

ן.ןה דק מ

) ,(2005 עומדת טל ניצן על העומק שבעמדה

י ש;סקת w ים

1ד	ם

והזעם על

האבל

שבשירי

האופוזיציונית

ואינני א;מרת ש1ם דבר'

לדבריה: "השליטה

הקורבנות הפלשתינים.

T T	•:•:

• •:  ••  :

עם אחר מחייבת

בבני

הרודנית,

הכפויה,

ל1ת

י  ב ךת

סא;ר

ךת ןךק1

ן ל  ל מו:ז

התכחשות לאנושיותם. אמפתיה כלפיהם היא

כמעט שאינני ז;כרת,

מקל בגלגלי הכיבוש. היא אסורה, שכן היא

ה י	ה:  ת

ןזאת

עלולה לערער את נחישות האצבע על ההדק

מעשית 1מ.כנחינה אחרת.

מ.כבחינה

והרגל על דוושת הדחפור." רביקוביץ פורצת

·: ·: -

ד   ·  :  ·

· -: -

ז  · : ·

וכל מה שאמרתי אינ; י;תר

ביקש נקמה,

- "והוא לא

את  האיסור  הזה

••	••

•    :- T  "."
- 
T  :

ר;ן

01כry

יסה qט1 ה ן

תשועה, לראות את השחר הבא;. הוא רק רצה
להפסיק לבעור; [•.•] וזה לא נמשך יותר מיום

כי לעזאזל השיר וכל אשר ,כנ';

אחד;. וטוב שיצאה נשמתו ביום הזה, / כי הגיע

קל סןש

ה ן	ךים

י  רי ה

היא מתעקשת להציג את האויב

לו  לנוח."

•ן;רqt' ן;כנ. ry

ישנן עוד יצירות רבות פרי עטה של רביקוביץ' באנושיותו ולגאול אותו מאלמוניותו המנוכרת.

שיר זה ראה אור בגליון 62 של 'עתרן ,'77 1985

אשר טווות מארג אמיץ שכולו רטוריקה של

שאני הולכת בדרכי לניסיון. לניסוי מאוד ארוך.

למה את מתכוונת כשאת אומרת ניסוי?
הניסוי הוא שאתה כל הזמן בתפקיד. מתבונן

על ההר

//עליתי

כזווגו:

מאיה

וכותב, מתבונן וכותב. אני עזבתי הכול: עזבתי
קריירה, לא הלכתי לעבודה מעניינת ומיוחדת,

בניתי

עליו'

לעלות

שרציתי

שני. אנשים

לא אעשה תואר

שכבר

הבנתי

לשוטט ברחבי ירושלים. ככה זה התחיל. אבל יוצאים בבוקר לעבודה ואני הייתי קמה ויוצאת
ידעתי שאני לא הולכת להיות מורה, כי הייתי שוטטתי גם ברחבי הארץ, לא רק בירושלים.
כולי רוטטת וידעתי שאני רוצה רק לכתוב.

נעצמי//

את ההר

הבנתי שזה צריך  להיות טוטאלי, אז עבדתי
ארבע שעות ביום ואחר כך טיילתי.

ראיינה: ופנה שחורי


משירתך עולה לעתים דמות של תרמילאית,
ארכיאולוגית, מגדירת צמחים.
קראתי המון ספרים ורציתי לחקור. עניינה אותי

לימודי

כרצון

זה  התחיל

כטקסט.

ההגדרה

המסך. כל הנושא הזה של 'מגדיר הצמחים' להגדיר צמחים, אנשים, מקרים. אחר כך בא


בחיים,


אידיאולוגי. כל דבר הוא שלב סופי


שהגעתי לראייו את מאיה בז'רנו, לרגל

ו:ו

>מופיע בשיר 'עיבוד נתונים ('10 הוא כבר שלב

שיא, והשיא יכול להימשך עשרים שנה. פתאום

תדרים

שיריה המקיף

הופעת מבחר

אחרת, הרבה יותר מתוחכמת טכנולוגית. אבל כבר הבנתי שאני נמצאת בעולם אחר, בהוויה למעשה אתה רואה את המדיה, את המסך. אז הרבה יותר מאוחר. זה השלב האורבני שבו

הבנתי, שאני ממשיכה עוד לחיות. אני לא מתה.
אני לא אמות עכשיו.

יש לך רצון להיפרד לפעמים?

)הוצאת הקיבוץ המאוחד( כמעט שלא היה צורך
ההשתקפויות כה רבות  עד  שכששאלתי את והשיחה נדמתה לרגעים למבוך של מראות, שבו לשאול שאלות. השאלות נולדו מן התשובות,

הרגשתי  שהעולם  עוגב  עלי.

בהתחלה,

אז,

יש. יש רצון להיפרד יפה ולהגיד שלום לעולם,

גיליתי שאין דרך

עצמי היכן פתח היציאה,

בעולם. זה היה מעין אושר,

הייתי מאוהבת

ואז יקרה מה שיקרה. אבל אני אומרת לא, אני

מהירה להגיע אליו. שיריה מזמינים את הקורא

של  צפייה

השנים

היו

אלו

עצום.

אושר

לא מתה.

להיכנס פנימה ולהציץ במראה, דרכה משתקפות

בקולנוע. הלכתי המון ברגל. הלוואי שהיה לי

לשברים.

שלפתע  משתברות

שלמות,

פנים

לתוך העיר העתיקה. הייתי שיכורה מהמקום הובלתי את עצמי למקומות מסוכנים. נכנסתי היום את הכוח שהיה לי אז. המון אנרגיות.

האם את רואה את מבחר השירים כמבנה
מגובש אחד?
אני רואה אותו כרצף. לא כאחד, אלא כאיזשהו

את החלקים, והנה הוא בדרכו החוצה, מתגלה וכאשר נדמה לקורא שפיצח את החידה, צירף
לו כי הדרך בעצם עוד ארוכה.

הזה. רציתי יותר זמן. כסף וזמן, והייתי מוגבלת

נולד מקודמו

כל  ספר

דבר.

שמוליד

דבר

ידעתי

להתפרנס.

צריכה

הייתי

במשאבים,

ומבחינים במבנה הכולל של הספרים. למבנה

ספרך החדש, תדרים, כולל מבחר שירים

שהאושר האמיתי שלי זה הזמן. ומבחינה זו אני

הזה יש התכוונות אינטואיטיבית. כמו תזה אחת

מהשנים  1978-2004 ושירים חדשים. ספר

היא

שהמהירות

אבירן,

דוד

מסכימה עם

גדולה. יש האישיות האחת שהתכוונה אליהם.

עב כרס. איך ההרגשח?

עקרונית. השוטטות שלי חיתה הפוכה מבטלה.

אני מרגישה שכאילו נגנבתי מעצמי. אני כבר

לעלומים

שזורם,

לזמן

חיתה

המחויבות

כמו תערוכה רטרוספקטיבית במוזיאון?

לא ברשות עצמי והמאבק הוא מול השתיקה

שחולפים, התחושה של הפיזיות החד-פעמית,

כן, ממש. בדיוק כך.

שנפלה עלי. מול האלם, למרות שחיכיתי לו

ליה. וכשאתה

שהיא כל הזמן בתנועה לכיוון ה

ואני שמחה בו מאוד, כי אני רואה שהוא קיבל

צעיר אתה מודע יותר לזמן.

כניסוי,

כתיבתך

את  דרך

את מתארת

מהספרים

דירה

עברו

השירים

לבוש  אחר.


חיתה לך תשוקה לשמר את עצמך?
הקנאות למצב הצבירה הפגימי, האישי. ולכן חיתה תשוקה כזאת. שהמולקולות לא יתפזרו.
    
וגם לספק את הדלק, בעצם את הכול. השירה אני ממריאה. הייתי צריכה לבנות גם את המטוס הייתי צריכה לבנות את שדה התעופה שממנו כפרויקט. איך התחיל התהליך חזה?

בניין אחר או להמשיך ולאחוז בחיים למרות הקודמים שלהם. זהו מעגל משתק. כמו לבנות
שאתה יודע שהם יגמרו יום אחד.

באמצעות

בא התיעוד העצמי. תיעוד עצמי

באמת חיתה בשבילי אופן לחקור את העולם.

אז את בשתיקה?

ענק בשמש, נכנסנו לתוך המים, היינו כמו נסעתי עם אחותי ורבצנו כל היום כמו לטאות ובטבריה, וזו חיתה חוויה. או בתל דן, לשם שהצטרפתי לחפירה ארכיאולוגית בבית שאן הכתיבה. הייתי תרמילאית של ממש. אני זוכרת

'הוגה חוויות' זה צירוף שיוצר משהו שלם: גם כהוגת דעות, הוגה חוויות. הצירוף המילולי בעצמי. בואי נאמר שהיום אני רואה את עצמי תלמידת פילוסופיה והמשכתי את הדרך הזו זה היה לימוד, מחקר, ראיון עצמי תמידי. הייתי

יש כמה שירים חדשים, אבל השיר שאני עומדת אני בשתיקה מסוימת, אני לא כותבת כל יום.
שירה אפית, הגותית מאוד, והיא מתאימה לי הוא 'שתי אפשרויות לחצות את השבת.' זוהי מאחוריו ממש ובשבילי הוא מעין מהלך גבוה,

בספרי החום

בבגדי ים.

פיות שמתרוצצות

הגות וגם חוויה. אני ידעתי שאני בשליחות,

למצב הנפשי

זאת אומרת

מבחינת  הלבוש,






:ןך.


ו הקור הייתי תרמילאית בעין כרם.
איפה עוד תמצאי תרמילאית בעין

.=:::

הרגשתי שכל העולם עבר

כרם?

דרכי ומיד קיבל המרה.	ן
בספרו שלזש מםזת כפו אטי קה

פול

והמשורר

המבקר

מדבר

ואלרי על תחליבים שונים של

איך זה

של השראה.

כתיבה,
אצלך?

בתקופה   של

בתקופה.

ת לו י

ערכתי.

שלא

כמעט

ירושלים

הדברים היו כמעט כולם מוכנים
ושלמים. רציתי לפרק את השפה.

נתונים,'

כשכתבתי את 'עיבודי

רציתי לפרק הכול. לא רציתי לקבל שום דבר מוכן. לכן יאיר הורביץ עניין אותי לפני יונה דולך. ליונה הגעתי מאוחר יותר וידעתי שאני אעשה משהו אחר. אחד הדברים שאמרתי לעצמי היה: אני קיימת ואני חד-פעמית בעולם ואין שני לי. וההצדקה לקיומי היא אני עצמי ומה שאני אעשה עם עצמי' ואיש
לא יכול לבוא במקומי.


שמשורר

לטענה

את  מסכימה

מגיע לשיאו בגילאי ?35-30

צילם: רועי קופו

אני

בפרבולה.

לא מאמינה

אני

לאדם.

חושבת שיש כמה שיאים

שחוויתי בחיי. אם אצליח, אשמח מאוד' כי זו פרוזה, שמשלבת את שלוש האהבות הגדולות
מקלעת של צמה וזה קצת קשה.

פחדתי מזה. זה פחד אישי קיומי. כי כל ילד בעולם. היא רצתה מאוד עוד אח. אבל אני יכול להיות. אבל בתי סובלת מזה שהיא לבד

אדם צריך למצוא כמה שיאים בחייו ואם לא,
הנה דוגמה: אבות ישורון איזה שיאים! זו ממש אז הוא מת. זה איום ונורא להיכתב בשיא אחד.

גוזל משהו. ופחדתי שלא

לוקח ממך משהו,

תופעה מדהימה.

של האמנויות, מיהי

בסולם חחיררכייח

אעמוד בזה. אהבתי את האימהות וזרמתי איתה

המלכה?

הוסבי.

כדבר

לא ראיתי את זה

פעם

ואף

חצר חבשי באישיותך. איך הוא בא לירי

חושבת שאחרי המוסיקה באה השירה ואחריה צד. אבא שלי היה המורה שלי לכינור. אני הראשון שלי. הוא לימד אותי לנגן על חליל למדתי כינור וחליל. שם-טוב לוי היה המורה בעיני המוסיקה היא מלכת האמנויות. בילדותי

האב לבנו - שתמיד אינו סימטרי. האב נותן ללווינס, שמדבר על היחס של ההורות, של המוסרי' האדם האתי' המחויב. זה מחבר אותי האימהות הכניסה את האלמנט החדש של האדם
יותר וכך צריך להיות.
                 
ביטוי בשידתך?
טרחה לקרוא לעצמה משורר ולא משוררת. היא שקדמה לי' קראה לעצמה משורר. היא מאוד אליה. להיפר' רציתי לתת לה חזית. יונה דולך' הנשיות היתה חשובה לי' לא ניסיתי להתכחש

אמנויות אחרות, שבעצם כולן מתחברות. אני

בצורה אגרסיבית ומתכחשת,

בנשיות

עסקה

שהשירה איננה

גם לתלמידים שלי'

אומרת

בספרים האחרים יש

בספרך לזריי תן וגם

ואני רציתי לבטא יותר נשיות. קלאסית אולי'

חומר קריאה. השירה היא אוטונומית.

המון שירי אחנה.

אבל נשיות חדשה. שלא מוותרת על הרכות,
על החושניות, על הרצון להיות מחוזרת או על

ספרי קצת על ילדותך. על בית חורייך.

גדולה שחיתה

נכתב בעקבות אהבה

לוויי תן

האימהות שבאה מאוחר יותר. זה היה מאוד

הצלחתי

בט ני

אנסה ל געת בט בור

בספרי

לי. רומן סוער ומיוחד. אז כתבתי את הפואמה

חשוב  לי. מה שליונה  לא היה. הפכתי  לאם

לבטא את כל מה שאפשר היה. את הטוטאליות
האופטימית של הבית, עם כל הקושי והעוני.

כל הספר הזה בעצם מוקדש לו. קראתי לספר >מתוך לווייתן< 'סקס מכונית ואחר כך אהבה.'

בגיל .35 יכולתי להיהפך לאם גם לפני כן ולא
רציתי. פירקתי קשרים כי ידעתי שאני הולכת

היינו עניים. הורי עלו מבולגריה  בגיל צעיר

לווייתן

אותו

המטאפיזי'

במובן

'לווייתן'

למשהו אחר.

לשומר הצעיר ולהכשרה. אמי חיתה אחות. הם לארץ באקדמיה למשפטים ועזב כדי להירתם מאוד והאמינו בעבודה ביושר. אבי למד בחוץ

כי את לא מבינה את הנעלם. אני כותבת עכשיו של האינסופי' של הנעלם. באהבה זה קורה לך שהצדיקים מגיעים אליו בעולם הבא. ההתגלות


את אם לבת אחת. האם חוויית האימהות
שייכת גם היא לניסוי שדיברת עליו?

מח יחסך לשידה החרוזה?

לעלות

כדי

ועשירים

בורגניים

בתים

עזבו

מעניינת

משוררת

למשל,

חרמן,

אנה

לארץ. הם חיו בתקופה מסוימת באוהל, בתנאים

וכישרונית, אבל החריזה הזו היא ממש כמו

ביפו, כבר היה בית. חייתי

קשים. אחר כך,

אילוף הסוררת. זה כמו להיות בתוך סד. זה

וגם

גם אהבה

גם אמונה,

שהיו בו

בבית

מיותר בעיני. השירה צריכה להיות כל הזמן
         סוררת, ורק חריזה זה משעמם.

כשאת מסתכלת חירם אחורנית, את אומרת




לאדינו. סבתא

אידיאליזם. אמונה בערכים.

באיזו שפח דיברו בבית?
דיברו  עברית  ובולגרית.  וגם

        לעצמך: כנח רציתי לחיות?
כן. בהחלט. אני מאוד שלמה עם הכול. אני

אינטלקטואל וגם אמן ואמי ציירה. תמיד שמענו שלי, שחייתה איתנו, דיברה לאדינו• אבי היה

אדם מאושר במובן הקיומי. אני עצובה כמובן

בבית. היו הרבה מאוד

וקונצרטים

אופרות

על המון דברים. כואב לי שיש כל כך הרבה
שחיתות ורוע בעולם. זה מדכדך. מבחינה זו

ספרים ולמידה אוטודידקטית. אבא שלי למד
עברית בכוחות עצמו.

גדולה  כמו

למה  סופרת

להבין

אני יכולה

יודעת זאת, לא הכול מושלם. מה שחסר לי מחאה. אני לא יכולה לשנות את העולם. אני וירג'יניה ודלף קמה והתאבדה, פתאום, כאקט
לי את כל מה שיש לי, ככה רציתי. אני לא מגבילים אותי כיוצרת. אבל אני מאושרת שיש יותר ולהיות חופשייה. המשאבים הכלכליים אני נחנקת מהמצוקה הזו. אני רוצה לנסוע זה יותר פנאי וכסף. יותר משאבים כלכליים,
על ההר שרציתי לעלות עליו. בניתי את ההר עליתי על ההר הזה ולא על ההר הזה. עליתי אדם שיכול להגיד החמצתי את חיי, בזבזתי,

קיבלת את פרס ביאליק. עכשיו הופיע חכרך
   בתקשורת ולא בעיתונות. ממש כלום. אבל זה בפרס ביאליק לא היה שום דבר מיוחד, לא יותר תשומת לב לפרס ספיר, למשל. וכשזכיתי לזה. החברה שלנו כל כך חומרנית. יש הרבה מספיק הדגישו את זה ולא מספיק התייחסו פרס ביאליק שימח אותי מאוד, אבל בארץ לא חזה. את זובח לחוקרה, איך ההרגשח?
                   כמובן פרס חשוב.

הפואמה 'שינקין של מעלה' ושירים חדשים

בעצמי.	•

גם חם מתייחסים בחלקם לאזור

אחרים,


בז'רנו


מאיה

צילם: אליעזר עשת
         
בניכר' יש מין סימביוזה, הכלאה בין הסגנון ב'שינקין של מעלה' ובפואמה 'מול הטלוויזיה שינקין שחרא אזור מגורייך.
היא לא מיידית. זו יצירה גדולה עם הרבה כלים הסובייקטיבי' יותר מתכנן, יותר שולט. הכתיבה לבין הליריקה, השירה הקלאסית. פה ה'אני הישן שלי, בין הדחיסות של 'עיבודי נתונים,'
והרבה משתתפים. בשתי היצירות האלה כמעט

האזדרכת וחג'קונרח

התדר האישי עובר

שלא רואים את ה'אני,'


>ברוחו של ויליאמס קרלוס ויליאמס(

של מעלה' היה כמו תגלית שהתחילה מהקשבה הרבה יותר סינון והוא גם לא העיקר. 'שינקין
למקום.

ת;מ;א  ט

ןry י עי.

בסלסףל השער הסגל

את אוהבת את המגורים ב'מתחם שינקין?'

T  -    T   ••  -	:   :

ק צ;ת ק צ;ת ין

ךp;לף

>אני כאן כבר

בהתחלה שמחתי

מאוד.

כן,

.ךקים_;iJ ים7

ry י ד

תקופות

כך  היו

ואחר

,< כאן

שנים

שמונה

ןח ,ע קי

.עץ pזהףא

שהרגשתי מתוסכלת ולא מתאימה. הרגשתי
שיש פה יותר מדי צעירים. אבל אחר כך הבנתי

?ים

י :ם 9 7ים ףך_רדים ך

ק .עי

שיש לי תפקיד כאן. אולי בעוד כמה שנים

הרבה מא"i עלים -

צריך יהיה למכור את הדירה,  לפני שהאזור

• T	:

••    :-

אז מה ההבדל?

יהפוך לסלאמס.

••  : •: -	T       T

ןד;ת

ת;,

;נ יtיo/ ןry י

חיז

ס7 ת

ריר לר


מי חמשורר1ת האהוב עלייך ביותר?

iJ P'דדןה אףלי ,עדי ה י; ר	.

יש כמה וכמה. אין אחד, כי כל הזמן יש שינויים.

האזדרכת גב;הה י;תר לעתים

ואת

מאוד את טשרניחובסקי

פעם אהבתי

•   •   :	••

T	:   •:  •: ד  :•

ת;נ;ע לא ןryיtיo/ ל

ודליה

זלדה

כך את אבירן,

ואחר

ביאליק

.ז o/

ןנים;ט  :p

רביקוביץ".'






304

20
ן יו';?ג

אולי ניחשתם: הקטע הזה לקוח מתוך רשימה היא את כל השגותינו הרגילות על פיהן". אורבת לה פרוזאיות ומכאן גנדרנות. הופכת

כמה הרהורים על

בידי".  רחל	1

( 1927)

בשנת תרפ"ז

שנכתבה

                        המשוררת.
נשארה רעננה והולמת עד היום. אבל על אופן באופן נפלא כל כך, ושבשביל רבים מאיתנו את הפואטיקה החדשה של זמנה, שהלמה אותה הנכון. היא כתבה כך מתוך שאימצה לעצמה אינטלקטואלית, או עולם רגשי דל. ההיפך הוא היא בחרה לכתוב כך לא מקוצר-יד, שטחיות
כתיבתה אייחד כמה מילים בסוף.

רחל

שירי

ברצוני לבדוק תחילה מה היו כמה מהמוטיבים
ישבה את לבנו, אם מה שהוא אומר באמצעות יפה והולמת ככל שתהיה, לא תגרום לכך ששיר היסודיים של שירתה, כי שום פואטיקה שירית,
      השערתי הראשונית חיתה  ששיריה  של רחל פואטיקה זו הוא חסר ערך בשבילנו.

כפרי

יהודית

שהם

בין השאר מפני

ללב

כל כך

מדברים

לרבים מאוד בתוכנו, בעיקר אולי לנשים אבל עוסקים במוטיבים רגשיים בסיסיים שמשותפים


על עצמם, ברצוני להביא בכמה קיצורים קטע


בטלוויזיה תוכנית


פני זמן מה ראיתי

הראתה  לי

השירים

בדיקת

גם  לגברים.

העוסק בפואטיקה של השירה שכותרתו היא

האיזון

בשם

רחל.

לשירי

שהוקדשה

שבהכללה גדולה אפשר לומר שכמעט כל 145

'על אות הזמן' - "ברור לי: אות הזמן באמנות

המקודש במקומותינו, הוזמנו שתי משוררות

השירים העבריים שכתבה הם שירי אהבה -

ביטוי

לאמור:

השירה  הוא  פשטות  הביטוי,

להתייחס לנושא. האחת אהבה את השירים,

הנושא שהוא אולי היותר מרכזי בחיי הנפש

של  האמוציה  הלירית,

פרפוריה  הראשונים

השנייה התייחסה אליהם בתכלית הביטול. עלי

שלנו מאז "שיר השירים" ומן הסתם עוד הרבה

ביטוי מיידי בטרם הספיקה לכסות על ערייתה

להודות שאיני זוכרת את שם המשוררת השנייה

קודם ועד עכשו ועד בכלל. נושא נוסף שבולט

הנקי

ביטוי

זהב.

ועדיי

משי

במחלצות

וגם לא זכור לי שום שיר שלה. שירי רחל,

בכתיבתה הוא זה של השירה הלאומית הציונית,

באמיתו האנושית,

מספרותיות. הנוגע ללב

לעומת זאת, זכורים לי מאז קראתים לראשונה

ודווקא לא ברמה הפרזיולוגית והאידיאולוגית,

המשובב את הנפש ברעננותו: אשר יש בכוחו

ואחר  כך

מאוד,

הרחוקים

נעורי

בראשית

ידי נטעו, רק שביל כבשו רגלי"". אלא באותה המעטת ערך כמעט, של "רק עץ
אומר מילים אחדות על שני מוטיבים אלה מבלי
לנסות למצותם, ותחילה על האהבה.

להיחרת בזיכרון, ללוותינו בחיי יום-יום ולרון


"פשטות הביטוי לא תמיו

בהמשך הדרך,  והיא מהמשוררים המוסיפים
ללוות אותי כל חיי.
נימקה בין השאר את עמדתה השלילית בכך המשוררת הבלתי אוהדת מבין השתיים ההן,

אחד הדברים הנפלאים בשירה הזאת הוא, שהיא

מזווגת עם יכולת הביטוי, ואף

שיר טוב

ששירי רחל קומוניקטיביים מדי.

מהווה, שלא בכוונה, כמעט מחקר רב צדדי
על האהבה בגילוייה והיבטיה השונים. מחקר
 
פשטות וזח לא יכופר. קשח היכולת יש שתיכשל באי

לטעמה הוא כזה שצריך להתאמץ מאוד להבין
מה הוא אומר, אחרת הוא כנראה פשטני וחד-

לא מלומד, לא מתפלסף, מחקר של הלב, מחקר

בנושא הכבד של

לא אעסוק עכשיו

ממדי.

בשירים.

ורכח של הפשטות. מכאן

אותי

שהעסיק

הטו ב.  מה

השיר

הגדרת

"אתה לי - כקדם, וכך - עד הסוף; נעול וגלוי

אורבת לח פרוזאיות ומכאן

כששמעתי את הדברים חיתה שאלה אחרת: למה

ונכרי וקרוב. / אתה לי - שרטת בלב, ודמה;

גנדרנות. חופנת היא את כל

של רחל,

מדי"

השירים   "הקומוניקטיביים

מסמיק ומבריק ורונן ברמה. / הקשיבה הקשב

השגותינו הרגילות על פיחן"

אהובים על רבים כל כך מבין קוראי השירה,

עד -

עליך, ממך

לו לקול הפורץ! / אליך,

ואף על כאלה שברגיל אינם קוראי שירה: למה

< א"קי> "".הקץ

של  למעלה

המבחן

שירים  אלה  את

צלחו

זוהי חוויה טוטאלית שממקדת אליה את כל

מתוכנו לפתע.

משמונים שנה מאז התחברם ועד עצם היום

באהבה  אובססיבית,

כפי שקורה

האישיות,

".פשטות הביטוי יחד עם מבול מטאפורות -

הזה. אין הרבה סיכוי שזה יקרה לשירים שאינם

ואולי בשלב הראשון של כל התאהבות. וזוהי
חוויה של ניגודים בלתי מתפשרים.

אמצעית של ראיית עולם שירית, לאמור: העין כיצד? יכולות המטאפורות להיות תוצאה בלתי
                      
חיתה לי השערה מסוימת מה גרם לכך ששירים טובים באמת.

אבל ברגעים נדירים של חסד >ואין רבים כאלה

והרגש מגיח

ערוכה לראות כך ולא אחרת,

והחלטתי

עד היום,

נשארו  רלוונטיים

אלה

בשירי רחל< נעלמת הניגודיות הקשה המאפיינת

דוגמת ילדים 'בני מזל'

בלבושו זה,

מרחם

לבדוק זאת בטקסט. קראתי שוב את כל שיריה,

נוע, / רגע אחד ארוך, / לחוצה אליך; בערבי את שיריה בדרך כלל, וזה רק "בלי ניב, בלי
רחמים ורוך" >ל"ה.( זה רק "."מבט עיניך - /
                 
הביטוי, ואף היכולת יש שתיכשל באי פשטות ". פשטות הביטוי לא תמיד מזווגת עם יכולת הנולדים בכתונת.

גם את האיך. ההשערה שאיחה יצאתי לדרך התעכבתי יותר על המה, אבל קלטתי כמובן
התאמתה, אבל גם התגוונה והתעשרה מאוד.

הרוך הברוך

המאיר, /

צחוקו

השקט,

עצבו

וזה לא יכופר• קשה דרכה של הפשטות. מכאן

לפני שאספר קצת ממה שסיפרו  לי השירים

גן נעול - אדם. / האלך לי או אכה בסלע / עד במילותיה: "גן נעול לא שביל אליו לא דרך. /

ועם העולם, כשחיתה לא "בבטון מדרכות המת" היא הצליחה לחוות לשעה הרמוניה עם עצמה

>קמ"ב.< אלא שהיא אינה מצליחה לשמר לעצמה הורעף ממך, / הרופא ללבי כמרחב הניר"."

באחדים משיריה היא מדברת על

זוב דם"?

של העיר >ק"נ,( אלא בנופים החיים של הטבע

את רגעי החסד האלה ומבקשת מתוך ייאוש:

שבהמשכת

והכניעה

ללכת,

היכולת

חוסר

ועבודת הכפיים. העצב הקבוע שלה היה נסוג

/ היה נא טוב אלי. "./היה

"כוחי הולך ודל -

אולי זאת עוד צורה של מאבק, כי היא מרגישה הקשר הלא נכון; אבל אולי זאת כניעה מדומה.
שהוויתור הסופי עלול להיות הרסני אף יותר.

בצמאו / לא נשכח, לא נוטש. / אולי לסלוח הברז יגעש. / היא מזה רסיסי חיים. אף גבעול אז: "בין שורות ערוגות ותלמים נערה תבוא. /

היה נא טוב אלי, היה לי נפש מה היה משען לי גשר צר מעל לתהום תוגה, מעל תוגת ימי;
ללב, היה אילן מצל על פני מדבר שממה. /

השירים

לאחד

קוראת

היא

לא  במקרה

לאל את זדון לבבו. / אולי להתחיל מחדש"?

".הלילה כה ארוך, השחר כה רחוק. / היה לי

במצב הזה וכותבת כמה שירים מתוך חוויית אבל בד בבד היא חשה עצמה גם מושפלת מאוד המתארים את הכניעה הזאת בשם "מרד" )נ"ג.(

נוספות, שכל מי שמכיר את שירי רחל ודאי רק מקוצר המצע לא אוסיף דוגמאות רבות
זוכר אותן. וזה מעבידנו ישירות לנושא הזיכרון.

אור מעט, היה שמחת פתאום;,היה לי לחם
<ב"נ) "!חוק
שיר זה,  שבעיני הוא שיר מזעזע עד מאוד,

ההשפלה הזאת, שבהם היא מדמה את עצמה

לגלות מה רב הוא מספר שיריה

הופתעתי

ראוי לדיון לעצמו. כאן אומר רק שהוא מגלה

את יד האדון" )ק"ז;< או אשה שהיא רק זלזל בדימויים קשים מאוד' כגון עבד הנכסף "לנשק

ואיננו עוד, אבל שגם לא יאבד לה כל עוד הוא שנכתבו מתוך היאחזות בזיכרון של מה שהיה

כמה מהתפקודים היותר בסיסיים שהיו לאהבה
בעיניה ובחייה של רחל.

ויכולה לטפס אל הצמרת רק באמצעות האיש

חי בתוכה כזיכרון. ושוב רק שתי דוגמאות מתוך

במובן מסוים המדיום

האהבה חיתה בעבורה

)ב(' בראייה שטחית

שהוא הגזע התומך בה.

הרבות מאוד: באחד משיריה הראשונים כותבת

המתווך בינה לבין העולם; היא העניקה כוחות

>כזו של הדוברת ההיא בטלוויזיה< אפשר היה

/ ,להם

ואיך יוכל

רחל: "ואיך יחיה אדם ?

חיים ומשמעות לחיים; החזירה את האינטגרציה

שובניסטיים דווקא; כי נשאלת השאלה מהו הפוך, ובמידה רבה הם אולי אף שירים אנטי לעומת זה של הגבר. בעיני יש בהם גם היבט שממעיטים עד מאוד בכוחה ובערכה של האשה לראות שירים אלה כשירים אנטי-פמיניסטיים

לביעותי הווה ולרוגז הבאות, / באין לו כנף-
ועל מה שניסחה כאן כשאלה, היא משיבה באחד מחסה, באין לו חיק האם; של זיכרונות"? )כ"ב<
משיריה היותר יפים שאביאו כאן בשלמותו.

הפנימית, וחיתה דרך להתמודד עם הבדידות
           מאוד משיריה של רחל מתמודדים עם הרגשת פעם מלנכוליה. היום קוראים לזה דיכאון. רבים לצירוף שהיא טבעה כאן: "תוגת חיי" קראו והריקות, ועם "תוגת חייה,"

ההשפלה

בהרגשת

שמולה

של הגבר

חלקו

זכור אזכור: מעברים

באחד  משיריה:

שעליה  כתבה

הדיכאון הזו,

למשל

התשובה עולה

העמוקה הזאת שלה.

נצנו הרים כנד:

"זכורתני, עודני תינוקת; ליווני עצב נסתר;.

)ק(' שמתאר כמעשה

משירים כגון 'שתיקה'

על ראש פסגה בשיר ארעים,

".עברו ימים ואינני; תינוקת בין תינוקות, /

התעללות את שתיקתו המוחלטת של הגבר
שמולה, שלקולו היא ממתינה לשווא.

אקרא: הידד הנעורים!
ויען הד

אבל לא נגוז העצב, / וטרם הוסר האות"".
>ע"ד;< על הצער הבלתי מרפה הזה היא כתבה:

לחוויית

מצטרפת

משיריה

ברבים

ואולם

"מה לאה הלב בלילות ללא שנת, / בלילות

חוויה

והתבוסה,

הערך

המעטת

החולשה,

עברו שנים. הועם הפז,

ללא שנת מה כבד העול;. האשלח היד לנתק

דומיננטית יותר של כוח ושל מרד גלוי. את

פסגות הפכו מישור.

החוט, לנתק החוט ולחדול"".? >ל"ב;< או "יש

השיר שהוזכר לעיל היא מסיימת במילים: "היא

אך הד-הרים צלול ועז

מעונה

רך,

עבד

/ ,יגע

עבד

ימי

ימים  -

מקפיאה אותי. עמה אימת הקבר; את פיה
עודני פה - מעבר-; הנני במילים! אך אל נא העקום פוערת לבלי חוק. / אני עודני פה -

אך הד הרים עתה כאז
זכור אזכור.

ימים כלילות אפלים". )מ"ה< וגם: "ככה אקום". הכבלים. / יש ימים - לא גואל ולא רע, / יש
ככה בפעם האלף. / ככה אלך לי באפס אונים. /

-  אל תשתוק"!  היא אינה משלימה  עם  גזר

אשרי הלב אשר הציל

ככה

ובדלף;:

בשרב

בדרכים

כך אשוטט

השתיקה שנכפה עליה ונאבקת שיהיה דיבור.

ליום עברה ואיד -

אוהב". ככה: ללא פתרונים", )נ"ו< או בסוף

בשירים אחרים היא תכתוב: "זה צו הגאווה:

ולו רק דמות ולו רק צליל

אשר

הוא

בלהות

חלום

"רק

אחר:

שיר

במו ידי. / ניתק החוט, שרוף הגשר; במו ידי"!

"	ולו רק צל אורה קליל

להקיץ

להקיץ - -

הבעיתני. / הה, אלי!

>קט"ו< או "אך יש בשעות שלום, רגעי דכדוך
לקרוע שלוותך כקרוע קול שופר; שמי יום ודווי, / אך יש רגעי טירוף, רגעי זדון אכזר;:
                    
ולו רק הד!

העכשיו הוא פעמים רבות מדי "ביעותי הווה


)פ"ד< ובעוד שיר אחר: "אין קול". יאחר יאחר
 וזהו רק מבחר מצומצם מתוך המוטיב הדיכאוני רגע נכסף - / על הסף; מתה אפול" )צ"א.<

מובאות

< ט"קכ>

חיי"!

במחיר

ולו

הדין,

ורוגז הבאות," אבל שוב ושוב ממלאה אותו

הכבד העולה משיריה.

גדול  של

על כוח

מעידות

אלה

אחרונות

רחל בזיכרונות מאושרים של אהבה שחיתה,

אבל כשאנחנו חושבים על שירי רחל, הרגשת

התנגדות ושל מאבק.

של חיים ועבודה בנופי הטבע, וכך היא הופכת

הדיכאון אינה הדומיננטית בהם.

עם זאת, ובד בבד, אחד הכוחות היותר גדולים

הלא

מההווה

לחלק

שחוותה,

מאושר

עבר

בכך  שהיא  נלחמה  בכל

סיבת הדבר כנראה

זה של ההשלמה:

הוא

בתוכה

מגלה

שהיא

מאושר' ומשנה ומאירה כך את עצם הרגשת

כוחות נפשה בדבר הזה; והשירים מגלים לנו

גם הפעם, / לא מרד, לא זעם. / בשדות הצפון "הצדק את הדין הלב הנכנע, / הצדק את הדין

במסגרת השיר

הדיכאון  מנוצח

ההווה שלה.
עצמו.

נאבקה על ידי מרד ועל ידי כביעה. היא נאבקה גם באיזה אמצעים היא נאבקה והצליחה. היא

טומנים הקמה המורקת. /

שדות מושלגים;

דרך מאבק נוספת שלה חיתה  למרבה הפלא

על ידי הקשר לאדמה ולטבע ועל ידי הזיכרון.

".שא גזר חרפך הלב הנכנע. / ודמה לפרודות

הכניעה, שכביכול היא היפוכו של המאבק.

היא נאבקה על ידי האהבה - כבר אמרנו; וגם

ההנה; לקיץ תצפינה" )י"ז;< או "אקבל את

גם רחל

חיתה

האהבה,

ברבים מקשרי

כמו

על ידי ההשלמה עם ארנונה. והיא נאבקה אולי

הדין. אין תלונה בלבבי;. הן אומו שקיעותי

בעוצמה רבה את הדילמה של להמשיך בקשר

יותר מכל באמצעות". השירה. וכמה מילים

נתיבי;

בצדי

ופרחים חייכו

שחרי, /

וטהר

לחדול,  או

להיות קשה מנשוא, או

שהפך

על כל אחד מהיבטים אלה:

לא קיבלתי את

שמעולם

עם זאת,

אבהיר

עולם. ובסוף שיר זה היא

((:\

האופנה הפואטית שטשטשה במתכוון בין המה

על  חופי

מדברת

אכן

c:=:

וערכו של

והאיך,  וקבעה שהאיך הוא המה,

הפלא והאורות הרחוקים

באיך הוא אומר את מה	ן

שיר נמדד אך ורק

בשורה של

לה.

שקראו

שהוא אומר. לטעמי ערכו של שיר נמדד בצירוף

כותבת

היא

שירים

החד-פעמי של מה שהוא אומר עם איך שהוא

ובעקיפין  על

ישירות

והאותנטית

החשובה

האמירה

זאת.

אומר

הלאומי   של

ההיבט

כשלעצמה אין די בה, אם אינה נאמרת היטב.

לנופיה,

לארץ,

השיבה

בה, אם מה

והאמירה הנאמרת היטב אין די

הכפיים,

לעבודת

שהיא אומרת היטב כל כך הוא לא מעניין,

לבנייתה מחדש. "כאן על

חסר טעם, או אף גרוע מכך. כזו מכל מקום

לא בעבים

פני אדמה -

חיתה הפואטיקה של רחל שאמרה לקרובת-

מעל; ".לא ערפילי מחר

משפחתה: "חשוב איך את משתמשת במילים.

ביד;

המומש

-  היום

נמצאות

הם  ישנם

הרעיונות. אם

וחשובים

".לראות את היום הזה,

המילים". והיא אכן השכילה ליצור בשיריה את

על פני

האחד, /

הקצר

הצירוף ההולם להפליא של שני היבטים אלה

כאן. / ".בואו

אדמתנו

של האמנות, שרק בצירופם הנכון יחד יוצרים

בואו הכל! / מאמץ מאוחד

את השיר הטוב באמת.

של אלף

וער;

עקשני

בלי שאעמוד עכשו בסיוע דוגמאות וניתוחים

יבצר

האומנם

זרועות.

למיניהם על מה שאפיין את דרכי

פואטיים

מפי

האבן

לג ד ל; את

ששיריה

לכך

שלו

ותרם את

שלה,

הביטוי

והשיר

:<ח"נ)

הבאר "?

רק באופן הכללי ביותר קצת ממה שיצר את קליטים כל כך ומדברים כל כך ללב, אזכיר

כך 'לא שרתי לך ארצי' הידוע כל כך והאהוב כל

רחל בלובשטיין

השירית:

שפתה

והחידוש של

את הייחוד

>נ"ד.( מוטיב זה השב ועולה ישירות גם בשירים

,('י) "בעברי

הדיוק,

הלא פשטנית,

הפשטות

הצלילות,

אחרים, נאמר גם בעקיפין בכל השירים שבהם

לזכור עם זאת שכל המוטיבים הללו

חשוב

המטאפוריקה המעודנת, האמת הנעדרת העמדת

עבודת האדמה והטבע

משמשים  נופי הארץ,

ביטוים

מוצאים את

הזכרתי,

שלא

ואחרים

החדשה

העברית

האנטי -פאתוס,

פנים,

שלה על פניו השונות, רק מטאפורות וסמלים

בשירים: כלומר, ביצירה האמנותית. תהליך

הדיבורית כמעט ששואבת גם ממקורות עבר,

שמדברים בעצם על דברים אחרים לגמרי. כי

הוא

במידה רבה,

שהוא  אוטונומי

היצירה

של שירתה,

הזמרתית

הצלילית

הנגינתיות

והמטאפורות

משלהן.

לשון

לתמונות  יש

תהליך מבהיר, מגדיר, משחרר, מעדן, בורא

ו".הקומוניקטיביות שלה.

בהן  את

לומר

שבחרה

הארצישראליות

יופי גם מחומרי המציאות היותר קשים, או

ואסיים דברי אהבה אלה למשוררת רחל באחד

רגשותיה, מדברות גם בשפת המראות שלהן

מפצע לב

שיר

"נובע

רחל:

שכתבה

כפי

ברשימתה 'על אות הזמן' "היה בכוחו להיחרת משיריה היותר אהובים עלי, שממש כפי שכתבה

המוטיב הציוני-הלאומי הבולט בשירתה, שעשה עצמן, ומספרות בעקיפין על יחסה לארץ הזאת.

שהיא כותבת "חול מדבר" הופך ל"ירק ניר" באהבו;" ואז מתחוללת המטמורפוזה שבה כפי

בזיכרוני, ללוותני בחיי היום יום, ולרון מתוכי

הידיעה  של

בהא

למשוררת

כמעט

אותה

,(ט"נ)

לפתע:"

הההתיישבות החלוצית הציונית בארץ ישראל,
אף הוא דיבר ומדבר אל רבים ממקוראי שיריה,

מעשה היצירה אולי יותר מכל דבר אחר מרפא
לשעה את הפצע שממנו הוא נובע.

פרחי אולי

שחיו כאן אז ואחרי אז ועד היום.

היותר

מהמוטיבים

כמה

בחופזה

סקרתי


על ערוגות הגן1 בנוף טלול וחם
פרחי אולי גדלו רעננים:

היה רב-פני והקיף ארץ ומלואה, ויצר על כן רחל כתבה רק על עצמה, אבל העצמי שלה
נקודות-חיבור רבות ומגוונות אל שיריה.

אטעה אם אומר שאין כמעט אדם שלא חווה דומיננטיים בשירתה של רחל, ונדמה לי שלא
בעוצמה כזאת או אחרת: דברים אלה.

כטוב בגננים ידעתי לטפחם

ואולם כל הדברים הללו - לא היו מגיעים אלינו

להוסיף  את  המוטיב  הלאומי.  רחל

לכך יש

כטוב בגננים!

שומרים

כשהם

והיטב,

אלמלא נאמרו נכון,

בעלייה

עלתה  ארצה

ציוני,

בבית

שגדלה

ההוא

הצר

על  השביל

מדויק

מידה

בחוש

וכתבה את מרבית שיריה

,1909-ב

השנייה

ולילה בלילו - זקיף על המשמר
בשערי הגן ללא לאות

שמצד אחד אורבת לה הפרוזאיות ומן הצד האחר שהתוותה רחל - השביל של פשטות הביטוי,

השלישית, הרביעית והחמישית. כלומר, היא העבריים בין השנים ,1931-1923 ימי העליות

סבותי על ציצי מפני רוחה הקר,

הגנדרנות,  כלומר,  "אמרות הנוי"  והמליצה;

שהחלה

הציונות

למעשה את

הלכה

חיתה

רוחה של ודאות.

ואני מוסיפה לכך גם". את ההתגנדרות בכתיבה

להתגשם אז בארץ ישראל. והיא חיתה ציונית

אך היא מצאה סודי ותערים עלי1

והכתיבה הבוטה  הגסה

גיסא,

הסתומה  מחד

לא רק בהשקפותיה, אלא בלב ובנפש, כפי

אך היא שקדה מאוד על גזר-הדיו:
לתת כבית-עלמין את גן שעשועי1
לתת כבית-עלמין.

נכתב על-ידי רחל בשנת תרפ"ח 1928) (	•

והפרובוקטיבית מאידך גיסא, שתי צורות ביטוי
הרווחות היום  לצערי  במקומותינו,  וקושרות
          לא ארחיב כאן את הדיבור על אמצעי העיצוב לעצמן כתר של קידמה מדומה.
השיריים של רחל, כי זהו עניין לדיון נפרד.

שהיו רבים מבני הדור ההוא ואף ממשיכיהם.
צר עולמי כעולם נמלה" כביכול חיתה אשה היא כתבה אמנם: "רק על עצמי לספר ידעתי;
אבל לאמיתו של דבר היא חיתה אשה בתוך קטנה שחיה בדלת אמותיה המצומצמות בלבד.

----

זה
לוי תן

	מצד
עמוס





אירועים

ספרים,

מוספים,











של הציונות,

הרוחני

הידלדלות הממד

איכותית זו, שאינה מוכרת דיה לציבור הרחב.

אם תכתוש את המאמין

להעשיר את

המשתוקק

המתון,

וחדתי

להלן שאלותינו ותשובותיה.

על קו התפר חזה יכולה וצריכה להיווצר יהדותו בנכסי חתרנות המודרנית. לדברייך,


על  המניעים


דבר'


שב'פתח


הדברים

אם תכתוש את האוויל במכתש, לא תסור
מעליו איוולתו

בארץ תרבות ישראלית-יהודית בעלת רמה

על איזושהי

מעידים

הספר,

להוצאת

>משלי בז כב.<

רוחנית ומוסרית. האמנם יש לכך סיכוי,
         מארנון. קשה לנו לתאר כיום את מצב היהדות רוחנית, שנועדה לשמור על התרבות היהודית לא חיתה רק תנועה פוליטית, אלא גם תנועה אנחנו שוכחים  לפעמים שהציונות בתחילתה ומחי תמצית השקפתך בנדון?
בסוף המאה התשע עשרה ואת החרדות של
  
תחושה של דחיפות בפרסומו. מה היא?
שום דחיפות מיוחדת. פשוט אספתי כל מיני אינני יודעת מניין הרושם הזה. אני לא מרגישה


נוקב בקרב מתנגדיה >היכן היה אלוהים? למה דשמיא< תגרום למשבר אמוני או לחשבון נפש .1 אפשר היה לחשוב שההינתקות >בסייעתא
לא נענה לתפילות,(? מסתבר כי ההפך קורה:
ליברמן< מפרשים את מה שקרה כעונש על כך דובריה הבולטים בתקשורת >איתם, ולרשטיין,

ביאליק ואחד העם מהתחסלות

אנשים כמו

שלא התנגדו מספיק. אילו רק היו יותר נחושים,

התרבות היהודית. לא מחמת חיסול פיזי, אלא

יותר מסורים, יותר אלימים! אלוהים היה נענה.

נוטשים את תרבות

מפני  מצב  שבו  יהודים

המחשבה שמא הם טועים מעיקרא בהבנת רצונו

אבותיהם. כך ננטשה תרבות היידיש בגרמניה

של אלוהים, כלל לא עולה על דעתם.

במאה

במאה התשע  עשרה וכך היא  ננטשה

.2 "המשיח בפתח! האם אתה מוכן"? זועקות

העשרים בארצות הברית, באותו אופן שתרבות
תוכל להתקיים ולהתפתח באופן טבעי, כפי גם כדי שתהיה מדינה אחת שבה תרבות יהודית ממשלה, משטרה, צבא, חקלאות משלנו' אלא הציונות הקימה מדינה לא רק כדי שיהיו לנו מתחסלת, פשוט משום שהיא תרבות של מיעוט.

מודעות חב"ד מדפנות אוטובוסים בתל-אביב.
ואני משיב להם: המשיח כבר היה כאן >בגוש
קטיף ,< ואתם נתפסתם לא מוכנים!


דיוקן אינטלקטואלי

בכל

רו ב

תרבות

ומתפתחת

שמתקיימת

הארצות. נדמה לי שהמטרה הזאת כבר הושגה

מתרגמת

משוררת,

היא

בר -יוסף

חמוטל

באופן חלקי. אבל עדיין יש קשיים רבים. בעיני

ומה

שנה,

שלושים

לאורך

דברים  שכתבתי

בעיקר

עוסקים

מחקריה

ספרות.

וחוקרת

רבים היהדות היא דווקא אותה תרבות יהודית

שהצטבר הוא מעין פרופיל של השקפת עולמי.

בהקשר הרוסי של הספרות העברית. ספר שיריה

שנוצרה בגלות, ובתור שכזאת הם מבקשים

בכל זאת ייתכן שעכשיו הוא הזמן לפרסם את

לשירה,

סדרה

>ריתמוס,

האחרון הבראה

לשמר אותה כפי שחיתה שם, או להיפטר ממנה

הדברים. כי יש באוויר איזושהי תנועה, איזשהו

הקיבוץ המאוחד, (2004 זיכה אותה בפרס בונו

אבל יש גם הרבה תנועה משני צדי קו

כליל.

לכוחות

והדברים שלי אולי יצטרפו

חיפוש,

לשנת תשס"ה. השנה הופיע ספר ה קריאות

ואני

בארץ,

לדתיים

חילונים

שבין

התפר

שמניעים את התרבות הישראלית.

את המקבץ (2005

>הוצאת כרמל,

ושריקות

מאמינה בחשיבות ובסיכוי של התנועה הזאת

מסותיה ומאמריה בשאלות של תרבות, חברה

אל  דרך

הישראלית

התרבות

להוביל את

את כותבת כי הקורא הדמיוני שלך הוא

שהם "פרופיל של השקפת עולמה,"

ומוסר,

עם החיים

המשלבת את המורשת היהודית

המשכיל החילוני, החווה את

הישראלי

עם הופעת הספר הצגנו כמה שאלות ליוצרת

:ןן.

הוא בית משיר של לרמונטוב: "לא אותה שנת

לאור

כקורא

עלי

מקובלת

הזאת

התובנה

הישראליים ומאפשרת להרים את חיי היומיום

קבר הקרה; מתאווה אני לישון לעולמים;:

השקפותי שלי? שאלות אלה הוזנחו גם בהוראת

הישראליים לרמה רוחנית ומוסרית גבוהה יותר.

בחזי  תנום

את גופי ירטיט משב הנשימה, /

ספרות בבית הספר התיכון' וזה ממש חבל.

עזות חיים.'' דומה שהסיפור הענוג והיפה הזה

חנן חבר בספרוו צזר הםנורזת הישר אלי ת

הכפולה  של  המוטו:	1

ההשפעה

בסימן

עומד

מאמר מרכזי בספר חרא "מיסטיקה בספרות

(1999 מבקש להראות כי ספרות ישראלית

ראשית, כמו ההבחנה בין שינה לשינה, כלומר'

העברית החדשה." מעבר לעניין המחקרי,

אינה כחכוח ספרות עברית, וספרות עברית

ל"תנומה עזת חיים"

בין "שנת קבר קרה"

עיסוק בז'אנר שנזנח, האם את מייחסת לכך

למשל

מגמתך,

יהודית.

כחכוח

אינה

בהבחנות דקות

גם הסיפור

שבשיר' מצטיין

גם איזו חשיבות תרבותית?

במאמר "האם השירה הישראלית היא שירח

שירו של לרמונטוב, עוסק גם הסיפור הכפול בין דברים דומים לכאורה. שנית, כמו נושא

זה לא בדיוק ז'אנר' זה יותר נושא או חוויה.
נראה לי שחוויות מיסטיות הן אוניברסליות,

יהודית"? היא חפונה!?
אני מסכימה שספרות ישראלית היא לא בהכרח

על  צמד  החברים  אודי  ולוני'

של  ליטווק,

געגועים.

בדידות,

של אהבה,

חוויות

כמו

גם ספרות

בישראל  נכתבת

עברית.

ספרות

בשאלות של עייפות וחיוניות, רפיון וחיות של

החמישים

החל  משנות

הישראלית

התרבות

בשפות אחרות: ערבית, רוסית, אנגלית ועוד.

הגיבורים.

דחתה את כל התחום הזה כאילו היה שקרי'

למצבה של

של ספרויות  אלה  דומה

מצבן

הסיפור עצמו נפתח בהכרזה תמוהה משהו: "אין

כאילו לא היה קיים. אני חושבת שההתעלמות

כלומר

בגולה,

שנכתבה

העברית

הספרות

לי יצר," אמר אודי ולא התעצב >עמ' .(7 אודי'

מהספרות

חשובים

חלקים

מסתירה

הזאת

הכותב

ערבי

סופר

של  מיעוטים.

ספרות

תל-אביבים

הם שני

הנשוי'

ולוני'

הרווק,

העברית במחצית הראשונה של המאה העשרים,

באירופה

שחי

כסופר יהודי

בעברית  כמוהו

צעירים בשנות השלושים לחייהם. אודי מצטיין

כולל חלקים מן השירה של ביאליק, אברהם

באנגלית.  הוא

ברוסית או

בגרמנית,

וכותב

וכפי שאומר

גוף איתן וחזק,

דווקא במבנה

גלבוע,

שלונסקי'  אלתרמן' אמיר

בן  יצחק,

כותב ספרות הפונה לקורא הישראלי' שהרקע

פנחס שדה, ואחרים. לדעתי' בחלקים ניכרים

התרבותי שלו הוא יהודי' והוא לא יכול לכתוב

העשרים אפשר

במאה

של השירה העברית

בעברית בלי רקע יהודי כלשהו: לכן הספרות

למצוא את ההמשך הלגיטימי של המיסטיקה

שהוא כותב, גם אם הנושאים והחומרים שלה

היהודית הקלאסית >ספרות ההיכלות, הזוהר'

היהודית.

לתרבות

מחוברת

הם  ערביים,

החסידות.<

והכנענים היו בעצם גרסה יהודית-מודרנית של ההשקפה של חנן חבר היא המשך של הכנעניות,

בטעם

גם במחקרייך וגם

חשוב

מקום

רעיונות ניטשיאניים. זה נראה לי מאוד לא

האישי שלך תופסת חתרנות הרוסית. כיצד

רלוונטי למציאות הישראלית כיום. בכל אופן'

ומרוע?

לשפה

עברית

ספרות

לתרגם

כשמתחילים

רוסית חיתה שפת אמה של אמי' אבל בבית

נכתבה,

היא

לא משנה על ידי מי

אחרת,

רוסית בגיל די מבוגר' כי רציתי להפנות את הורי לא הורשיתי לדבר בה. התחלתי ללמוד

נתקלים מיד בבעיות של מילים וביטויים, שמי
שלא מצוי בתרבות היהודית מתקשה להבינם.

המחקר שלי לכיוון הקשר בין הספרות העברית

שכמעט לא ניתן

זאת תסמונת ברורה לכך'

החדשה והספרות הרוסית. זה היה כאשר למדתי

לכתוב בעברית בלי ההקשר היהודי. הספרות

השרואתית

לספרות

נחו ג

שבי

לתואר

העברית ספוגה בהקשר הזה כשם שחיינו כאן


לעצמו לוני תנועתו התבלטה "בחוסר המאמץ

בלימוד השפה הזאת,  בקריאת ספרות רוסית באוניברסיטה העברית. השקעתי הרבה מאוד

בארץ ספוגים בתרבות יהודית.

של החזקים, שאינם מכירים את העייפות." אין

הרוסי של

על  הרקע

כתבתי

וגם

במקור'

למשל:

חיוניותן של שאלות מוסריות -

זה, לכן' חוסר יצר שמקורו בחולשה או במחלה

הספרות העברית, בעיקר בספרי מ געי ם של

מוסרית

של  תובנה

קטנה

'אנתולוגיה

גופנית. נהפוך הוא, זהו העדר חשק שמקורו

ד קאד נס.

בשירה;' 'מה טוב ומה רע בעיני השם;'?

בבריאות,  אלא  שזו אינה מוצאת  לה

דווקא

בספרות

של  האגואיזם

'הלגיטימציה

תכלית מספקת, וסופה שהיא מתישה את בעליה

למי הקריאות ולמי השריקות?

עוברת כחוט השני

העברית החרשה' -

ומשפיעה על תחושת החיים >למעשה, תחושת

קראתי לספר קרי או ת ושרי קו ת כי הוא כולל

במאמרי הספר. מח חן באות להדגיש?

"הזקנה(" שלהם.

גם מאמרים יותר כבדים ורציניים וגם דברים

יצירה

להערכת

שונים

קריטריונים

שיש

מה שליטווק עושה יפה כל כך בסיפור הזה,

פחות כבדים, כמו כתבות, רשימות, הרצאות,

ואחד מהם הוא שאלת הרמה של

ספרותית,

המעקב אחר

הוא

של  ממש,

עלילה

החסר

סתם הערות יומן. אני מקווה שהסך הכול יוצר

זהו

ביצירה.

המובלעת

המוסרית

התובנה

והרפיון  של

החיוניות

בתחושת

התמורות

איזשהו דיוקן אינטלקטואלי' שמאפשר שיחה

קריטריון שהוזנח מאוד בביקורת הספרות במאה

למדי בסיפורת ישראלית עכשווית, היא היכולת הגיבורים. ההישג הגדול שלה, לדעתי' הנדיר

משמעותית עם הקורא.

העשרים, ועל אחת כמה וכמה במחקר האקדמי.
רק לאחרונה הוא חזר' בצורה קצת מגוחכת,

לגלות אמפתיה לגיבורים אנטיפתיים למדי'

התובעים

דרך הפמיניזם והפוסט-מודרניזם,

חסרי חיים, ולתעד בדייקנות מרתקת את המעט

יפה ומענג

מיצירת ספרות לחשוף את עולמו של מי שמצוי

שמתחולל בחייהם. ההתחקות אחר הניואנסים

ברמה של פרשנות

בשוליים. נראה לי שגם

הנפשיים והגופניים הללו' היא עיקר העניין

גע גו עי ם

ליטווק

של  מירי

לספרה

המוטו

וגם ברמה של הערכה, חשוב להחזיר לדיון את

וההנאה של המספרת ושל הקורא.

לחושך >הקיבוץ המאוחד; ספרי סימן קריאה,

השאלות: האם היצירה כוללת תובנה מוסרית

ניטול' לדוגמה, את יחסיהם של אודי ומלי'

סדרת הכבשה השחורה, עורך: חנן חבר' (2005

האם

מלהיבה?

מעמיקה,

חשובה,

מעניינת,



במבוא: "בספר זה אבקש ל התחקו ת על תהליך



לרמונטוב



בשורת שירו



הנרמזים



הגעגועים



לעת



נפגשים מעת



לבניין. השניים

ו	שכנתו

מתוך

המזרח ול הר או ת כי צד

התפוררו תו של

העזים,

החיים

חיים,("

עזות

תנום

")בחזי

בחדר המדרגות, ומשוחחים על הא ודא, אבל

נוצרה החווי ה הנו כחי ת של המפגש

הריסו תיו

הנועזים, אינם מתרחשים באור יום, אשר כמו

רק פעם אחת, לקראת סוף הסיפור' פגישתם

בין התר בו ת הישראלי ת ל בין העולם המ נו כר

מרדד אותם ומתיש לעייפה את הגיבורים, אלא

המשתרע על

ו	שונה.  תיאורה  של פגישה זו'

הסו בב או תה, חוויהשרו בה ככולה הי א בבחי נת

דווקא במחוזות החשכה. על לוני' בעלה של

הוא מתרחש

הוא מאלף.

כארבעה עמודים,

ניסיון

נבדל ת,

מער בי ת

ניסיון לר קו ם ז הו ת

אורית, נאמר: "הוא נכנס אל מתחת לשמיכה

בדירתה של מלי ובתחילתו "אודי חש גמישות

כנדו ן

מראש

את  עצמו

מסמן

נו אש, ש גם

הקרה וכיבה את האור' מנסה להעלם מחייו

וכוח בגופו. הוא שמע משהו חדש בקול העצים

.( 10 'עמ> 11 כישלון ל

לתוך שנתו" >עמ' 106 .( החשכה היא מחוז ההזיה

,( 124 'עמ>

11 ".בו

רענן וטהור' קולם האיץ

לומר זאת מפורשות, אך תוך שימוש

מבלי

שלו' ואילו "כניסתה של אורית הקימה רעש

>שם הוא

בניגוד למשפט הפתיחה של הספר

בשפע תארים שלילים - "התפוררות," "הרס,"

הצטער

הוא

הזייתו".

מהלך

והפריעה את

לכאורה,

אומר' כזכור' "אין לי יצר(" כאן'

"נדון

שגם

נואש"

"ניסיון

"התבדלות,"

כמו

.( 107 'עמ>

שבחדר"

להיפרד מהחושך

הוא יצרי למדי. "בואי לכאן! הוא קרא למלי.

לכישלון" - מתוארת הקמתה של מדינת ישראל

ממראה עיניו' כך מתבונן לוני מקרוב באורית במקרה של אודי' המתבונן מקרוב במלי ונדחה

ידה, משך אותה אליו והפנה את פניה לחוץ' בואי! כשהיא התקרבה הוא תפס את פרק כף

פשטה את

האור'

הדלי קה את

אשתו: "הי א

לגינת החצר. רוח חזקה הכתה בפני שניהם כמו

בגדי ה ול בשה את כו תו נת השי נה, ו הו א ראה

שבחוץ

הסערה

עוצמת

גל שבא מרחוק ••• 11

את גו פה אפור - צהו ב באור הקלוש ואת בגדי ה

נרתעה

בגיבורים.  "מלי

מכוחה גם

נוסכת

התחתו ני ם, משומשים ו בלויי ם". הו א הביט בה,

לאחור' ואודי תפס אותה חזק, מקיף את גופה,

הי אלא הבחי נה במבטו' ולר גע הי ה נדמהללו גי

שלו."

הרחב

הטורסו

מסתיר אותו מאחורי

'עמ>

גם לא בו 11

חיי ם, ו אולי

בה כלל

שאין

עוצמה התnלתית זו, שמקרבת אותם זה לזה,

.( 108

בבדיקה דקדקנית מקרוב:

מתחלפת  בהמשך

ואפשר עוד להרחיב את הדיבור על סופו של

מלי

ר אה את

אודי

נעל מה

הרו ח

"כאשר

הסיפור' כאשר אודי מחפש מוצא אל הים, אך

משהו

בזרו עו תיו • הו א חש את רי חה, הי ה בו

נשאר תקוע במגרש החנייה, והשמש החזקה
קופחת על פדחתו. יפה ומענג!

הו א הר גיש את קשיו ת עצמו תי ה, מר פקי ה בלטו מקולף, כאילו הי א כל הזמן מנקה את עצמה".

הי תה בה הר כו ת המשכר ת

גו פה, ולא

מתוך

שדי מה לר או ת

החם

ה נו עם

של הבשר '

מסיר הקסם, ייענש!

בנשי ם". 11 >עמ' 125 .( הבדיקה מקרוב, מולידה

עצמותיה  -

רזונה,

ריחה,

שונה -

תחושה

הסרת הקסם מן המזרח מאת גיל אייל >מכון

גורמים לו רתיעה. החיוניות הראשונית, שטרם

בתש"ח. האמנם? עד כדי כך!?

רן ליד; הקיבוץ המאוחד' (2005 כמו הי הודים

הי תה בגבה

הגיעה  לשיאה,  דועכת:  "עכשיו

את נושאו מדגים המבוא בשני בדלי סיפורים,

טבוע

לו'

של יהודה שנהב שקדם

הער בי ם

אליו' וראשו  קרו ב לשקע צוו אר ה". הו א דחף

האחד של צבי יעבץ משנות השלושים של המאה

>וליתר דיוק הפוסט-

בחותם  האוריינטליזם

אתראשו ל תוך הש קע, אך לא מצא שום טיפת

>סוף דבר ( משנות השמונים לאחר קום המדינה שעברה בטרם מדינה, והשני של יעקב שבתאי

מבית מדרשם של אדוארד סעיד ואוניברסיטת אוריינטליזם במשמע של פוסט-קולוניאליזם <

אבקת כביסה, ולא הי ה שו ם טיפת רי ח זי עה ריח גוף, ר ק בושם לא משו בח הדומה לרי חו ת

>וכן בשורת שיר של מאיר אריאל: "בסוף כל

קולומביה, שבה משמש אייל פרופסור.

>עמ'  126 .( המשיכה הופכת

הבשר 11

ול כלוך

משפט שאתם אומרים בעברית, יושב ערבי עם

לכאורה מחקר מקורי העוסק בסוגיות כגון ''מהי

לדחייה. אודי נזכר' תוך כדי כך' כיצד ראה

נרגילה,("".

בתר בו ת ו בחבר ה

תפקיד ה

מזר ח נו ת ו מה

"נערת

המדרגות.

מנקה  את

פעם

אותה

אייל גיל בוחן' לדבריו' את "הטרנספורמציה"

ז ה במשך

תפ קיד

הש תנה

כי צד

בישר אל?

לה עכשיו' אך ידע

לקרוא

רצה

הספונג'ה,

במפגשה עם

הישראלית

של החוויה

הזאת

הער בי ם  או

הי הודי ם

נפלטו

כי צד

הש ני ם?

שאסור לו להגיד זאת." בסופו של דבר הפגישה

המזרח, שתחילתה ב"המצאת העבריות" שחיתה

מה טי ב

המזר חנו ת?

מ תחו מה של

המזד הי ם

לשניהם,  אף

גדולה

באיזו מבוכה

מסתיימת

ובחיקויה,"

הערביות

גם  "בהמצאת

כרוכה

הצבא

המו מחי ם המזרחנים ל בין

בין

הי חסים

הני ח ל ה

"הו א

בה:

להמשיך

אולי'

שרצו'

העברי  "המסתערב,"

השומר

בדמות

כלומר

ו מוסדו ת המדי נה? שאלו ת שעמן מתמודד ספר

להש תחרר מחי בד קו ו הי א התר חקה ממ נו צעד

בנוף שבני התקופה קראו לו "המזרח" או "ארץ הרוכב על סוסו חבוש כפייה וחמוש שברייה

מקורי ופורז דרך זה 11 - כנאמר על גב העטיפה.
למעשה, מתברר מן המבוא ")הציונות ומסמני

אחד או ש ניי ם". הוא חש ב שאי נו יודע אם הי תה
או לא הי תה הקר בה הצמודה הזאת בי ני הם,

הקדם" >ממנה, אבוי' "הוסר הקסם(" בסיפור

בלוח

כי כל אלה הם אך מעגלים

גבולה,("

כאילו לאלמד ממנה ד בר' לא הפי ק ממנהלא

וסופה בגיבור הישראלי המשוטט

של יעבץ:

מטרה שמסמן המחבר סביב כמה הנחות יסוד

היו

פ ני ה

ה נאה".

ול א

שו בע לס קר נו תו

כאשר דמות של ערבי

ברחובות  אמסטרדם,

בלתי מפורשות, המנחות את מחקרו.

.( 127 'עמ> 11 ."ה אלי ה עבר כתו מבו ,ת מבוישו

משופם מטילה עליו אימה ברומן של שבתאי

הפוסט-

ההנחה

היא

למשל'

אחת,

הנחה

בכמה הקשות מקלדת מטיבה ליטווק לתאר

סוף ד בר. התהליך כולו מתואר מנקודת מבט

לאומית, האופיינית לפוסט-מודרניזם בכלל.

גיבוריה.

הנפש  של

במצבי

את  התנודות

שיפוטית וביקורתית, המדלגת בהעלם אחד על

הנחה הגורסת, כמובנת מאליה, ללא כל צורך

ובשפה  חסכונית

צ'כובית

כמו

בהתבוננות

היסטוריה בת כמאה שנה מ"ברית שלום" ועד

בהוכחה, כי הבנייה לאומית, ועוד יותר מזה

דרמה מעמיקה

להפיק

היא מצליחה

למדי'

גמורה

התעלמות

ומתוך

עכשיו,"

"שלום

ואינה

רעה, פסולה,

היא

לאומית

היבדלות

מחומרים מצומצמים למדי.

מהסכסוך עצמו' ותוך התמקדות רק בתוצאות

בעניין  זה

כותב

הוא

וכך

רצויה מעיקרה.

אשר ל"געגועים לחושך?" אלה הם, כאמור'

:ן)

להוכיח, אלא מניח זאת כמובן מאליו. בכך לא

.וכדומה ( 13 'עמ>

בפרי פרי ה"

ער ב ו פיזורה

השליליות, לדעתו, של "ההיבדלות הישראלית"

תמה רשימת ההנחות הסמויות המשמשות נר
            לרגלי מחקרו, אך תם המקום לפרטן.
1

במילים אחרות, אילולא "הבדלנות" היהודית
שחתרה להקים מדינה נפרדת, ארנון הקסם
                   
הנזכרת למעלה.
תקופת "ברית שלום" נתפסת בעיניו כתקופה

של המזרח, שיכול היה "להעניק לקיום היהודי

תקופה

וערבים,

יהודים

ביחסי

אידיאלית

החדש בארץ ישראל משמעות כוללת ולכידה,"

ושיבשה.  "הטענה

המדינה קלקלה

שהקמת

בסייעתא ואחד-העם

לא היה הכרח.

המרכזית של ספר זה - כותב אייל - היא כי

אפשר היה  להתייחם  ביתר רצינות  להשקפה

בחברה

המזרחנות

שאותו  ממלאת

התפקיד

המצב המדיני הקשה, שלא לומר המבוי הסתום

הנאיבית הזו בדבר היסטוריה אלטרנטיבית, לו

הישראלית". השתנה במהלך המאה האחרונה,

שאליו נקלע הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים,

חיתה מגובה גם במחקר מקביל בקרב הצד השני

הקמת

שחוללה

תהליכים

בעקבות

בעיקר

מביא מעת לעת אנשים בעלי רצון טוב לשוב

להיבדל,"

"שלא

שלו

על  רצונו

>הערבי <

המדינה," "המזרחנות הישראלית," הוא מסביר,

בכל

הדו-לאומית

המדינה

בפתרון

ולהרהר

בשלום" את

ועל נכונותו "לקבל

כביכול,

"הפכה בדלנית והידע שלה מאשר את התהום

שטחה של ארץ ישראל.  רבים מאלה תולים את

המתיישבים היהודים החדשים. >אולי מחקר כזה

שכניהם."

לבין

הישראלים

בין

התרבותית

רעיונותיהם  ברעיונותיו  של אחד-העם, אשר

הברזל"  של

ש"קיר

למשל,

מוכיח,

היה

להקמת

שקדם

לעומת  זאת  דור  המלומדים

ולחזון

של הרצל

המדינית

לציונות

התנגד

בינתיים,

היסטורית.

היה טעות

ז'בוטינסקי

המדינה >וכלל חוקרים כמו בראואר, גויטייד

היסטוריון  חדש כמו אבי

מתברר  כי אפילו

וקרמו< "הורכב מקבוצה של פילולוגים יוצאי

קיר הברזל - ישר אל ו העולם

שליים בספרו

באוביברסיטאות

שהתחנכו

אירופה

מרכז

הער בי מכיר בצדקתו .< אבל חקירה כזאת לא

גרמניות ושהבינו את תפקידם כמגשרים  בין

מתקיימת בספר של אייל, וכל נטל ההוכחה

להתגשמותה של

ותורמים

לערבים

יהודים

הוא על צד אחד בלבד. יתר על כן, חקר מושג

סימביוזה יהודית ערבית" >עמ' 11 ,(

"הגבול," מושג מרכזי אחר בספרו, נעשה כולו

כל  התזה

בנויה

עליו

בספר

מרכזי

מושג

מעברו האחד של הגבול, מן העבר הישראלי

המושג "מזרחנים"

כאמור,

הוא,

המחקרית

כל שאר המושגים, והם עיקר תרומתו המדעית בלבד, כאילו מעברו האחר לא מתרחש דבר.

שהמזרחנות שלפני הקמת המדינה "התייחסה ו"מזרחנות" לפני ואחרי הקמת המדינה. בעוד

הכלאיים," "ערביי

-  היינו "בני

של אייל

לכידה

אל המזרח כטריטוריה קוגניטיבית

"המסתננים"

"המזוהים,"

ישראל,"

ואחידה" שבה עתידה להתחדש האומה היהודית,

ו"המזרחנים" לסוגיהם - הם אך תוצרים טכניים

במזרח

הגלות  והתערות

תוך השלת סממני

של "מושג הגבול," שזכו לטרמינולוגיה מיוחדת

כבמקום של תיקון, הרי הקמת המדינה 'האיצה

פרי השקפתו היסודית על ההיבדלות ורעותיה,

המטאפור ה של

רו קנה

ש במס גר תו

תהליך

ולא ארחיב עליהם כאן.

בו תר ה

הי א

הקודמת,

ממשמעו תה

המזר ח

לכנות

שניתן

היא מה

הנחה  סמויה אחרת,

ו נפרסהל מספר ר ב של מחל קו ת שהסמכו ת על

של	המחבר.	אם

כ"אוקסידנטליזם"

קבו צה אחר ת של

נתבעה בידי

כל  אחת מהן

'מדינת היהודים' כפי שצויר בספרו הנודע. שתי

"האוריינטליזם" של םעיד, הוא האופן >המזלזל<

מו מחי ם =)מזר חני ם:( מודי עין' ממשל' הסבר ה,

נקודות זכות מוצאים חסידי אחד-העם במשנתו:

הרי

על  המזרח,

המערב

מסתכל

שבו

קליטת עליי ה. בקצרה, המזרח עבר תהליך של

ראשית, אחד-העם היה הראשון שציין בעקבות

"האוקסידנטליזם," הוא האופן >המזלזל< שבו

הפכה

המזר ח נו ת

ו אילו

הקס ם'

' הסר ת

ישראל" ( את

מארץ

")אמת

בארץ

ביקורו

מסתכל המזרח על המערב. והסתכלות זו של

,( 12 'עמ> "."ת ני בדל

למפעל הציוני:

הערבית הצפויה

ההתנגדות

אייל היא שלילית מעיקרה: "הסר ת הקסם מן

אייל מצר על התהליך הזה שבו הוסר הקסם

לאומים(" שאין לחתור למדינה יהודית ריבונית שנית, הוא הסיק מכך את המסקנה ")בית לשני

המזר חיו ת, הן בבחי נת שלוש פני ם של תהליך המזרח, הטר נספורמצי השל המזר חנו ת ו הו פעת

ערבים בכלל.< הוא אפילו טוען ש"הסרת הקסם האידילי והרומנטי מן המזרח >ומיחסי יהודים

על כל סממניה, אלא רק ל"מרכז רוחני" בארץ

אחד שבמס גר תו מאשרת החבר ה הישר אלי ת את

בכל

לא התרחשה באזורנו כמו

מן המזרח,"

ישראל.

>עמ' 19 ,( מערביותה של החברה

מער ביו תה"

מקום אחר בעולם לפי תיאורו של מקם ובר

ספרו של דרור גריך אחד העם ו חזון המדי נה

הישראלית,  בעיני הפרופסור מקולמביה,  ניר

>שדיבר "על הסרת הקסם מן העולם" בעקבות

הדו-ל או מי ת >ספרים, הוצאה לאור, (2005 הוא

יורק, נתפסת כאן באופן שלילי מעיקרו. בטרם

במקרה

אלא

והרציונליזציה,<

המודרניזציה

ניסיון נוסף לעדכן את משנת אחד-העם לימינו.

מדינה, כל עת שלא הודגשה מערביותה של

אם כל חטאת,

שלנו  קדמה  "ההתבדלות,"

ביקורת  המצב הקיים

לא קשה להסכים עם

>מסתערבים,

הציוניות אלא דווקא ערכיותה

להסרת הקסם. "בר צו ני לט עון ש תהליך הסר ת

שמציג גוין בספרו. פתרונות החלוקה למיניהם,

וכדומה,< היה הסיפור שונה: "הערביסטים כמו

הקסם קד ם לר ציו נליזצי ה ו הו א סי בתה. הצעד

כולל ההינתקות, הם לדבריו, אך "מתכון בטוח

והפלאחים

הברו רים

חיקו  את

המסתערבים

הפו נקצי ה

בטר נספור מצי ה של

הר אשו ן

להמשך הקונפליקט, התסכול, העימות, האיבה

ולמדו לחשוב כמוהם". הם לא ניסו לחלץ עצמם

המזר חני ת בתר בו ת הישר אלי ת לא הי ה הכר ת

>עמ' 13 .( שני הצדדים, הישראלי

והמלחמה"

בתווך

משטח ההפקר של הזהות אלא  ניצבו

קט גורי ת המזרח הי א דמיו ני ת,

המזרחנים כי

והפלסטיני, טועים בנדון והם "משלמים מחיר

בין מזרח למערב" >וזה טוב.< מצב זה, כאמור,

רומנטי תו בל תי מד עי ת, אל א המהלך השרירו תי

יקר עבור יצירת שתי מדינות נפרדות מבלי

השתנה לחלוטין לאחר 1948 שאז הסיפור הוא

גבולו ת חי צו ניי ם

מתי חת

של התבדלו ת, של

בביטחון או

כלשהי

תמורה

להן

שתובטח

שונה: "הקמת המדינה הביאה מצב זה לקצו"

בי נוי

כחל ק מ תהליך

ו פ ני מיי ם, שהתר חש

באמצעי קיום" >עמ' 14 ,(

.< !רע וזה>

שי בת

איסור

הפלסטי ני ם,

גירוש

המדי נה:

אם קל להסכים עם האבחנה >דיאגנוזה,< קשה

מדוע זה "טוב" וזה "רע," אין המחבר טורח

הצבאי' העליי ה מאר צו ת

הממשל

הפליטים,

שהציע.

הרוחני

המרכז

ברעיון

אחד-העם

ישראלית-פלסטינית, במדינה שתיקרא "מדינת

>פרוגנוזה< שהוא

להסכין עם התחזית

יותר

ושאלה נוספת: האם מרכז רוחני כזה יכול היה

בני אברהם" שדגלה יהיה "דגל לבן" >עמ' (76

מציע. המחבר עצמו מכיר בכך שדרושה מידה

באמת לקום ולהתקיים מלכתחילה, ללא מדינה

נישואי

"עידוד

תהיה

ממטרותיה

ושאחת

רבה של רצון טוב, מה שהוא קורא "בשלות

שתגן עליו?	•

תערובת" >עמ' .(68 ספק רב אם לכך התכוון

הספר

בית

מייסד

הוא

>המחבר

נפשית"

הצדדים

שני

לפסיכותרפיה  'קוגיטך('  מצד

לפתרון מסוג זה. אולם חרף הדיבור הרווח על

עדיין מדינות העולם

"פוליטיקה מוסרית,"


שפירא


רוחה




מדיטציה 1

הדמוקרטי' שלא לדבר על האחרות, נשענות
המודרנית אינם חוקי "עשה" >מאהבה,< אלא רעהו חיים בלעו." וראיה לכך' שחוקי המדינה חז"ל "אלמלא מוראה  של מלכות, איש את המבוסס על מורא השלטון' אשר כדברי מאמר על 'החוזה המדיני' של הובס >בספרו לוויי תן<
חוקי "לא תעשה" >מיראת העונש.< אחד-העם,

י י ף ין:די

ב;ת סיף

והם

לכך'

מודעים

בעקבותיו'

גוין

ודרור

ךכ;ת היף ידי' שלףב;ת האצבע;ת

מדברים, לפיכך' על פתרון כפוי של המעצמות,

T  : "."   T
ן ;ת

ךו:זי

:	- ז
ב :p ה

T	-
ב"ה מך

המכונה "אפוטרופסות" >עמ' (46 בלשון אחד-
העם, שיכפה על הצדדים את ההסדר המוצע

קש;ת	ע

לא 'ך ry ת;קט

יוo/

ויערוב לקיומו לפחות בשנים הראשונות. בפרק

ןש  ת;ך .עי י

סע;ך

האחרון של ספרו' הקרוי "חזון המדינה הרב

.כמ; .ס.די.נים -ל .חים

תרבותית," משרטט גוין תרחיש מפורט של

ל;ת, קצףב;ת,

ריר' רףח;ת

םryי י ף

כמו:

הכולל סעיפים

הדו- לאומית

המדינה

הייתי נמ;גה

דת,  אוכלוסין'

שפה,

צבא,

גבולות,

חוקה,

T	:   "     0   T

השבות

על חוק

יוותרו

")היהודים

הגירה

שףב לא ס;סה לה

והפלסטינים על זכות השיבה(" וכדומה. הסעיף

י ד לה

ע o/ ה י

ד 1Jרי י

העוסק ב"צורת הממשל," חושף, לדעתי' את


מה שחיה

ה
הo/

ת:t ן
ת  ת

ל  ה
;ש  l]רף

;מ:p
בף ה

מרכיביה, ומאחר ש"כל ביטוי כזה עשוי לסכן לביטול המאפיינים הלאומיים והדתיים" של שמטרת  המדינה הדו-לאומית היא "לשאוף עקב אכילס שלו. בסעיף זה מוסבר כי מאחר
את קיומה, יש לכונן בה ממשל שאינו מבוסס

מה שהיה הףא לא מה שיהיה

.(61

'עמ>

על ייצרג לאומי או סקטוריאלי"

•: :  •  •:

-
ל בקר

TT •:	-
מ	ש ו:ז,זדח

מפלגות,

ללא

זו  תהיה  דמוקרטיה

כלומר'

מןר;ךים ; ;צף

מדיטציה 2

וחברי

שבראשה ממשלה  של אנשי  מקצוע,

לא א;ו:ני	ב

; ך;אry

בבחירות  אישיות  כחברי

פרלמנט שייבחרו

ר 7 ;מ:p יry

יtה ו:ז ע

לי	סה

י ית

מ ז: ס

דירקטוריון הממונים על ביצוע החוקה. בקיצור'
"חברי הממשלה והפרלמנט לא ייצגו גופים או

רים

ל מד

ל tי9 י

יר ryיא נ7;ךת

ןtזיו:ני

רעיונות וכל קשר לארגון אידיאולוגי יפסול

ת ס לים,	ןח

ף דף

ב 9גל

ת;ך ל

את מועמדותם" >עמ' .(62

ק ף מח;ל

ס; ךת

נראה כי כאן טמון הכשל הלוגי של הפרויקט

?ז ס:יו:ני

ךןנין

לא רק אפוטרופסות חיצונית נדרשת

כולו:

>צנזורה

כאן' אלא  גם אפוטרופסות פנימית

ד ל ך;א 'ן;זישt זי:וry

הזיקות

שתנטרל את

מחמירה ,<

פנימית

הישארות

נזל על לחיי

הלאומיות, הדתיות והאידיאולוגיות המושרשות

ה Q  זי:ו  P

ךלא

בבני אדם מאז ומעולם. על אפוטרופסות כזאת

עףר

ין 7 ת

מ	לת ש;

נטיית הרוב

גם את

שתנטרל

גוין

מסתמך

ים.

לה מק

ין ,ע.לי ס

ת סא;ך

דגה ד ה

סה;ס י  זt

>הפלסטיני שייווצר בעתיד,< מלנצל את כוחו
לרעה. כלומר' בסופו של יום, הכול תלוי ברצון

על שלחבי' בכד' בע;ל המורה

ל	י מ :ם מ_;ךקים

הטוב ובבגרות הנפשית של בני אדם, גורמים

ו:זי

י	ח .7עץ'	ךת

החסרים, לצערנו' מראש.

ליד האבנים שהנחת - -

כסתה את פני בצלה

בסופו של דבר גם דרור גוין מבין כי הפתרון

ד :  - · ·:

· ד -: ד     ד :

T  •   :   - ד

•:	T  : •

שהוא ממליץ עליו יוכל לתפקד בצורה הטובה
ביותר רק אם תקום כאן אומה משותפת חדשה,

:ן)


1

ואמי כבר שכחה או בחרה לשכוח את שפתה, שפתנו' .כשהוכנסה חמישים שנה של ישיבה הרחק מבגדאד כבר נתנו בי את אותותיהם,
הבית, ולהימנע מן הרחובות, כי אלו ניתנו לאוטובוסים, ולהסיר ועכשיו ימי ולילדתי ירושלמיים, ואולי כדאי לי לא לצאת את פתח אל בית-הספר העברי ונדרשה להקל מכובדן המזרחי של הע'ין והח'ית.

נגדאד

ישנה

איכה

למטוסים בינתיים. ובמקום זאת

מבטי מן השמים, כי אלו ניתנו

בחר

אלמוג

אסתגר בחדרי המצומצם, ואצפה במסך הטלוויזיה הממצמץ באורו
הצבעוני-כחלחל בסמוך לקיר הלבן את ידיעות הלילה ההווה הזה, לילה של מלחמה חדשה נושנה, בה מטוסים אמריקאיים חמקניים שוב מדליקים את שמיה השחורים של בגדאד. אבל קרייני הטלוויזיה מדברים אלי שפה צבאית של מכונות ושל פצצות, הזרה לשפתי' ומחברים אותי בעל כורחי אל רשתות הקשר של הצבאות. ואני שותה בצימאון את תמונות הארכיון השותקות, המשדרות לי את בגדאד, את הגשרים על החידקל, את רחוב הארון אל-ושיד, את הבתים אותם עזבנו' ואת פרצופי האנשים הדומים כל כך לפרצופי

במילים חדשות של

ולפרצופי משפחתי. ואני שר לניזאר קבאבי

התנגדות: "כל שבוע, או יום, או מאה, גם נולדת עיר ערבית חדשה

ומקימה

רמאללה  ובירות,

רמלה,

גרברה,

כמו

בחלומות  יושביה,

גם להצטרף למחאתו: "כל יום, או שבוע, או עשור' עיר ערבית בלבה מגדלים גבוהים לקריאות מואזין." בימים אחרים הייתי יודע
ושוקעת בחלומות אימפריאליים המשכיחים ממנה את יושבי פרנויה אחרת מבקשת להיות בירת כל הערבים, יורשת לחאליפףת המפוארת,

m ני הולך ברחובות העיר הזאת כבר כמה חודשים, זיעת

                                      המרובים".
תולים אותה אפילו כפוסטרים על הקירות המצהיבים, לומדים על ניזאר קבאבי נשא עמו את גלותו במזוודות ובמילים, ואנחנו לא

עראק חריפה על עורפי' מנסה לחמוק מטינת האוטובוסים
המאיימים להתאבד עמי' ומייללות האמבולנסים הקורעים
את עור התוף ואת בשר לבי. זקני שחור משחיר ומאריך פני מיום

רחובותיה

ושוכחים את

הספרים,

ומן

החדשות

בגדאד  משידורי

ליום, ואני נכנע לדרישות שהוא מציב לי' רואה כיצד שכני שולחים

שלא נולדתי בה, שלא הרתה אותי בה אמי' שהובהלה ממנה אמי הרחוקים, מצמצמים את חיינו לרחובותינו החדשים. ובגדאד זאת
רחוקה המלאה באוהלים ובפחונים צרים, מה הוא סוד הקסם שלה כילדה רכת ע:ה ושנים במטוס צפוף תקוות וכאבים לארץ קרובה-

וקולי שלי עתה בלתי נשמע עכשיו גם לעצמי' אם יפנה אלי זר בי מבטים מבוהלים,  ומסרב  להעניק  להם  חסד חיוכים מרגיעים.
ברחוב לא אדע מה לענות.
לו היו הורי או מורי מקפידים עמי יותר על לימוד השירה הערבית,

המחזיר אותי אליה כל הזמן במחשבה? אני רואה בראשי את ניזאר

של ניזאר קבאבי

על פה את מילותיו

לצטט  עכשיו

הייתי יודע

בין הערים

קבאבי נושא עמו במזוודות את גלות מלאכת השירה

המצלצלות בראשי' בלי שאצטרך להיות נסמך על טשטוש זיכרוני

הערביות, מקריא בשערים ובבתי התה שירים ונבואות על עתידות
בין דפיו שירי אהבה לנשים שפגש ולערים שעזב, ומדבר כערבי אל על ההתנגשויות הסדיסטיות בין מכוניות המורץ הארורות. הוא מצפין כל הערים הערביות, על התרבותם של כלי הרכב בצמתים ובכיכרות,

את עברה, או לזייף את עתידה. מגרברה, ועד יאפא, בירות ובגדאד' אחרת בדרכה המיוחדת, המשונה, מאבדת את שמה, מנסה לשכוח השכחה שלי: "כל יום, או עשור' או שנה, מתאבדת עיר ערבית מן הקריאה האחת, הרחוקה. ובכל זאת אני מנסה את כוחי ואת

שרק  המטורפים  והמשוררים מיטיבים

הערבים והערביות, מסביר

הערים הערביות מאבדות עצמן לדעת, מעלות תימרות עשן שחור

המולדת העיראקית בשפה שאינה ערבית? ואיך אצליח לבטא את ומי יתרגם את מילדתי חזרה אל הערבית? מי ישמע את געגועי אל לבטא את הגלויות המרכיבות את נשמתם. ואילו אני מגמגם עברית,
                           הדרך בה ראוי לשתות את התה, שעם הערבית העיראקית היה קל לפני שנפטר ולקח עמו הרבה מטעמה של בגדאד' ואיחה גם את סבא שלי' סאלח, כבר זיכרונו לברכה, היה אומר לי לא פעם בילדותי' הגעגועים הללו בעברית?
ובארץ חיים שלמים הוא כילה בניסיון לחמוק משפת האלוהים, מן יותר לדבר עם אללה, ולא היה צורך לברוח ממנו כמו נביאנו יונה.
הוא היה מסביר לי' העברית של בית הכנסת שעוד הכרנו בבגדאד' העברית האכזרית של המדבר ואותיותיה האשוריות המרובעות. מילא,

מלב ארמונות המושלים אל השמים המתרוו ים, ומסמנות את תבוסתן
                            אשוב אל ימי ילדותה של אמי בהם זכו אוזניה לשמוע את כל שמות היא רמת-בגדאד' בהם חזרה לדבר רק ערבית, בלי עברית, עד שלא החידקל' עד שלא אשוב לחודשים שלפני מותה של סבתי ברמת גן' בהן דיבר סבי ערבית-יהודית בניב בגדאדי בבתי-התה שעל שפת כל התרגומים לעברית ולאנגלית, כי עד שלא אשוב לאותן שנים ולהפוך להיות מה שהנני: ערבי-יהודי או יהודי-ערבי. ולא יעזרו לי האותיות הערביות, המתחברות ושאינן מתחברות, לא אוכל לשוב במים עד ריכוכם האינסופי? אני יודע שעד שלא אשלוט בכל רזי אבל מה כוחה של שירה מתורגמת, ומה כוחם של אלפי דפים שנטבלו בתהלוכות של מנצחים. 11

אבל העברית החדשה הזאת של הישראלים? באיזו רכות הם מסתירים

ערבי אמיתי. אבל

להיות

לא  אוכל

בערבית,

החיבה האפשריים


29

s:ך) ו

בטעות,

ולפעמים,

קצת מצחיק כי הדיבור שלו יותר רך משלי'

את הקשיות הגדולה מכל? באיזו קלות הם מחביאים את הרצינות

חומוס ולא נכנס למסעדות של ערבים כי הן לא כשרות. זה מה בשר' ואני לא חושבת שהוא יותר מזרחי ממני' הוא שלא יודע לנגב שקילפתי בידיים שלי ממש, ומרק קובה צמחוני כי הוא לא אוכל אבל יש לי לב של עיראקית. אני מכינה לו סמבוסק עם תרמוסים אשכנזייה נטו' מתחום המושב של היידיש שבין אוקראינה לפולין' מדרום גרמניה, ושהוא צריך ללמוד לדבר גם יידיש או גרמנית. אני יהיו לנו' והוא לא זוכר בכלל שהוא גם רבע אשכנזי' שיש לו סבתא שלו' ובטח הוא גם ירצה לדבר ככה עם הילדים שלנו' כלומר' אם מעט הוא ילמד ערבית ואולי גם ספניולית כדי להתחבר לשורשים הא'לף שלו יוצאת כמו ע'ין גרונית מרוב מאמץ לדבר מזרחית. ועוד

הקודמים. גם בבגדאד' היו הם מנסים לנחם אותי הקטן המבולבל היא כל זיכרונה לברכה, על עזיבת בגדאד שלהם וכל ארנון חייהם האיומה מכל? כך הוא היה אומר ומצטער יחד עם סבתי ג'ורג'יה, גם
שאוותר על כל הניסיונות העקרים הללו' אשנה את שמי העברי כל שווא של מילות חיבה לאל ושל אמונה בו. אולי הגיע כבר הזמן אני מנסה לשכנע את העברית באהבתי לה, ומנסה לרצותה במנחות אלוהים הקשה, המאיים עלי דרך כל החלונות והחלומות. וכל ימי הקשה הזאת של הורי וחברי' החסרה את הערבית הבגדאדית, ועם במחשבה. ובינתיים הם הלכו והותירו אותי כאן כבול אל העברית מצערם, היית נולד כפי שהנך' רק עיראקי יותר בלבוש, במבטא,

שיעשה אותו מזרחי' זה שהוא הולך לבית כנסת או מגדל זקן או

שפתי

ואחליף את

של סבי'

כשמו

לסלאח,

והחדש כל כך'

כך'

מעט הוא יחזור לי בתשובה, ויחשוב שהוא יותר טהור ממני ולא מהלל באוזני את המוזיקה הערבית וסיפורי אלף לילה ולילה? ועוד

לערבית היהודית העיראקית, כשפת סבי' עד שאשיג סוף סוף מעט
מן הקלות הבגדאדית בדיבור אל האל?

בין הרגליים". ונראה לי שהוא בכלל לא

ייגע בי כשייזל לי דם

אבל אלוהים שותק לי עכשיו' כפי שקורה תמיד בזמנים של מלחמות.

מאמין באלוהים. גם אבי לא מאמינה באלוהים. 11

ואני לא מסוגל לצאת אל הרחובות. לא יודע איך אענה על שאלות

שניהם עולים כל לילה מלילות

לפעמים אני מדמיין שהורי היו

האנשים הסובבים אותי' על משחקה של אמריקה ועל גורלה של

שאבי נולד הרחק משם

למרות

לישון על הגגות,

בבגדאד

הקיץ

עיראק. וכך יום יום אני מתעורר' ושותפתי לשינה פוקחת עלי את

וגרמנית.

ששפתם  ספרדית-יהודית

שואה

בן  לניצולי

באירופה,

עיניה החומות, ואני יודע שאם היו לה בלילה חלומות של גלות הם

בבית חולים בתל-אביב. ובזמן ההווה סביבי עכשיו אני מדמיין אותנו מביט על כל הכוכבים והמזלות שבשמים, למרות שנולדתי כל-כולי לעתים אני מדמיין גם את עצמי ישן שם ביניהם על הגגות כתינוק,
כמשפחה בגדאדית המחפשת מסתור כל לילה מן הפצצות הנופלות.

סמיכים, כדי לפרנס את שירתי' ועתה היא מתפללת שלא יבוא קיץ נולדנו' אל כל הגלויות מהן גלינו. כל החורף היא הכינה לנו מרקים גם יודע שלה אין כנראה געגועים לשם, אל כל המולדות בהן לא כוונו אל מרחבי פולנו-אוקראינה, ולא אל אגדות בבליות. אבל אני

אבל איך אני יכול לספר על הדמיונות הללו לאנשים סביבי? אפילו

בהמון צבעים,

להפריע את אהבתנו. היא שותלת סביבנו פרחים

אמי' שסיפרה לי שהיא ואחיותיה התחילו לדבר על האפשרות של

ך	ן'

וכשאני מתבונן במבט עשן הסיגריה שלה, הממוסגר בין ריסי

בעיראק, כשנפלו טילים לא הרחק מביתנו והיא הודיעה שבגדאד שלי' למרות מה שהיא אמרה בזמן מלחמתה הקודמת של אמריקה לעניין אותך. ואני לא ידעתי איך אסביר לה שבגדאד שלה היא גם היית שם, ולמה תחזור? החיים שלך הם כאן' ובגדאד לא צריכה תחזור? היא מיהרה כל כך לשאול אותי והמשיכה, הרי מעולם לא שאחזור לבגדאד בקרוב, כל עוד היא תהא שבויה ביד זרים. איך האמריקאי המתקרב, לא הבינה אותי כשאמרתי לה שאני לא חושב עריכת ביקור תיירותי בארץ מולדתן כפולת הנהרות, בחסות הכיבוש
 
אני עומד בביתי ארוכות מול המראה, בצאתי מן המקלחת, ואז אני ויכוחים עזים בינינו' שבסופם היא נואמת לקהל הדמיוני שלה. וגם בריכוז עצום בעצמה ומתלבטת, ואני מרגיש שבראשה מתגלגלים אני מציץ בה מן הצד עומדת שעות ארוכות מול המראה, מתבוננת לפעמים נדמה לי שאני מצליח לקרוא את מחשבותיה וחששותיה.
נושא בקול את כל אותם נאומים שאני מדמיין שעוברים בראשה,
כבר חודשיים שלושה שהוא מגדל זקן' ועדיין אין לו כיפה, אבל אני ומספר לעצמי בשמה: "הוא חוזר בתשובה. ככה לפחות נראה לי.

בעירם של אבו-נוואס

בגידה. אני כל כך רוצה להיות שם,

זאת

לבית

בערב ובבוקר

יודעת שזה רק עדיין... כל שבת הוא הולך

וג'עפר אל-ברמני ורבנו יוסף חיים, אבל גם מפחד לראות בעיני

הכנסת הקטן שמול הבית שלי' שם כיפה לבנה קטנה על הראש,

בארוחות

והדיבורים

בספרים

כל  המילים

מאחורי

מה הסתתר

ואני רואה איך הוא :.ראה עוד כמה שנים, עם הזקן השחור הגדול,

הם לא ישמחו על חזרתי? ומה אם יתעוררו בי בבגדאד געגועים המשפחתיות. ומה אם לא אוהב את הרחובות או האנשים? ומה אם
          את גלותי אל תוך השירים, ויודע שבשונה מניזאר קבאבי אנחנו לא של ניזאר קבאבי על דמשק וביירות, וכותב שירים משלי. אני כותב בינתיים אני מחכה בשקט, בלילות הללו של ההפצצות, נזכר בשיריו לירושלים? האם אכתוב אותם בערבית או בעברית?

לי כשהוא חוזר מהתפילה, שלתפילות של בתי הכנסת הספרדיים והכיפה שתהיה שחורה עוד יותר מן הזקן וגדולה... והוא תמיד אומר
מה אתה כל כך מתגעגע לתפילה? מתי בכלל התפללת בחייך? והוא של שכונת בחלאות הוא התגעגע כל החיים. ואני תמיד אומרת לו:
אתם האשכנזים שכחתם. אתם האשכנזים... הוא מהמזוהים החדשים עונה לי לפעמים בתשובות קצרות שרק מרגיזות אותי. הוא אומר:

לרכבת הימים. כבר שכחנו

יושבים  על המזוודות,  ולא ממתינים

האלו' שאחרי חיים שלמים שחיו בכפר-סבא ושמעו אריק איינשטיין

אותה. מלתעות איזה זמן אוחזות בנו' אוחזות גם בי ומושכות אותי

וברב וילך וכל מיני להקות של רוק מתקדם, פתאום קראו כמה

בי.

את כל סיפורי ההולכים

בהן ולהשקיט את סיפורי'

להיבלע

להקשיב

בלס ושירים של ארז ביטון והתחילו

ספרים של שמעון

לבה של

לבי וקצב פעימות

ובלילות אני מקשיב  לקצב פעימות

לשירים האינסופיים של אום כולתום ולדבר על זהות יהודית מזרחית.

לומר לאהובתי "אנא בחיבכ," אבל מתבייש ונבוך אני מתאפק ואומר מתוך שנתה היא מגלה לי את כל סודות אהבתה. ולפעמים אני רוצה אהובתי' מתרעם על שערות ראשי הנושרות בין הדפים, ושמח כאשר

האנדלוסיות למיניהן' ומנסה לבטא את הע'ין בכל מיני מילים, וזה באשיר ושל רומנסות כלאדינו' והולך להופעות של כל התזמורות מאז שאני איתר הוא קונה את כל הדיסקים שהוא מוצא של מוניו

:ןך.
s
1

בראשי שהיא, אהובתי' עדיין לא מוכנה לשמוע את פיירוז' זמירת באיבה ומקיפה את עצמה בחומות ובהרים נישאים של קברים, וחושב שעדיין איני בטוח אם אני רוצה לגור בעיר הזאת, הממלאת את לבה אחת, ונפסיק לנדוד בין מקומי למקומה. ואני אומר לה בהתחמקות בכעס ובהתקוטטויות. היא תובעת לדעת מתי נעבור לגור יחד בדירה לה רק "אני בחיבה כלפיך.'' ומאז נכנס חודש אדר אנחנו מרבים

עדיין לא מוכן

ואני' אהובה,

שרה כשאנחנו מתקלחים,

הלבנון'

לפני שהן מתארכות ומותירות כל

לקצץ את ציפורני ידי ורגלי

לילה שריטות בכל פינות גופה. ועדיין' הולכת בינינו הרבה חיבה
של בצלים, של התקלפויות, של ריחות בכי עדינים ואהבה חורפית.

מתאמנים

ובימים,

בלילות

באכילה

זמננו

מעבירים את

ואנחנו

בהתפחת כרסים ובהריונות קטנים. ומעט לפני השינה אני מודה לאל על כל איבר מאיברי גופה של אהובתי' וכשהיא נרדמת אני
                    לוחש באוזנה: את לילא ואני מג'נון. ובוקר אחד' אחרי כמעט שבוע של מלחמה, היא מעירה אותי בפרצוף רציני' מוציאה אותי מן השינה ומושיבה אותי לאכול איתה כדי לומר לי במונולוג דברים שחשבה בשעות ארוכות של .ער1ת: "לא
מספיק שאתה הופך לי לדתי' לאחרונה החלטת שאתה ערבי' ערבי- יהודי, באמצע כל המלחמות האלו והפיצוצים שם וכאן. ואני שמחה שיש לך חברים פלסטינים שלוקחים אותך איתם אל בתי ליפתא

וככה אתה

לך טוב על הנשמה,

בע1ד ועושים

הנטושים  ומנגנים

בבתי התה של

שאתה שוב יושב

לעצמך מדי פעם

יכול לדמיין


הבית בבגדאד. ובשחים עשרה השנים שהאריכה לחיות אחרי מותו ג'ורג'יה, את עוז רוחה במשחקי קלפים, את געגועיה העזים אל

אני יכולה לחייך כשאתה יוצא עם הדמיונות האלו לרחוב, עם שיער שלי' ומקריא לי תרגומים נוראיים של שירת הג'אהיליה. אבל איך בגדאד. ואני מחייכת כשאתה מתייחס אל מחמוד דרוויש בתואר 'אח

של סאלח, בהן היא נדדה בין בתי שבעת ילדיה ונזכרה בשש עשרה

העיראקיים-פלסטיניים,

והחלומות

השחור

והזקן

הראש השחור

דרכם לומר' בין השאר' שאנחנו השתנינו' שאנחנו יודעים שלעולם כבר צעירים מסבי' אומרים שבגדאד השתנתה. ואני יודע שזאת הללו של מלחמת אמריקה-עיראק השנייה, הזקנים אצלנו' שכולם שנה אחר שנה על קברו' וזועק לשובו אל החיים. ועכשיו' בימים שנותיו של סלאח בבגדאד לפני לידתה, היה לבי נופל יחד עם גופה

כשבחוץ משתוללות שתי מלחמות ובסוף אתה עוד תקבל כדור תועה
כשהבינו שאתה יהודי. אבל אתה עקשן. כל הבקשות שלנו רק מחזקות אליך כדי לבדוק לך תעודות באמצע הרחוב המליצו לך להתגלח אמרתי לך להתגלח, וגם שלושה שוטרים של משטרת ישראל שניגשו שלא נועד לך' במלחמות חסרות השמות הממלאות כאן את האוויר.

לא עומד לחזור

בבגדאד כקהילה. איש מאיתנו

לא נשוב לחיות

את ההתנגדות שלך. אבל מילא, תהיה דתי וערבי בו-זמנית, ותנסה

על תולדות משפחתנו שם, שהחיים שלנו הם כאן' וביקשה שלא בישראל. גם אמי אמרה לי יום אחד, כשהפרזתי לטעמה בחקירות לשם, ואפילו הם, זקני וזקנות השבט, רוב חייהם כבר עברו עליהם

מורקוס, רק תפסיק כבר לדבר כל הזמן על פוליטיקה, נואם לי על לקחת אותי להופעות של התזמורת הערבית של נצרת ושל אמל
הכיבוש כאילו אנחנו חיים בדרום אפריקה והאשכנזים הם הלבנים,

אטעה או אשכח. ואולי הגיע הזמן שלי שאקום ואלך אל רחובות

ניצלו

שהלבנים

מקופחים

שבטים

שני

והמזוהים הם

והערבים

רמת גן' ואכנס את כולם, ואציע שאם לא נשוב אל עירנו בגדאד'

בזמן שהם בעצם צריכים

ומנצלים עדיין ומנסים לסכסך זה בזה,

וכך

בגדאד'

גן בשמות רחובות

אזי לפחות נקרא לרחובות רמת

להתאחד ולקבל את זכויותיהם כרוב. אתה רוצה לעשות איתם בריתות

יהפוך רחוב בן גוריון לשאריע אל ושיד.

וקואליציות של מוזיקה ופוליטיקה, ושוכח את הברית שלך איתי".

אבל בחיים אין זמן לפילוסופיה, ואין גם זמן לוויכוחים בעלמא על

בעידוד המורים,

בילדותה,

שלה

הבחירה

עשתה את

שלי

אמא

דרכו' כפי שמסבירים לי כולם, לגווע. לראש העיר של רמת גן יש דמיוניים שכל כולם מלחמה אבודה מראש על חיותו של זיכרון אשר שמות של רחובות בבגדאד וברמת גן. איש לא יבוא אחרי לכינוסים
צרות אחרות לשכוח, וכך גם לראש העיר של בגדאד' אני בטוח,

והחברים, והצבא, וכל משרדי הממשלה. היא הבינה שעדיף לה לכרות
שביקרנו שם ומכבה את מכשיר הרדיו אשר שמר על חיבתו לתדרים וכך היא חיתה ממהרת להיכנס בדלת בית הוריה לפנינו בכל פעם ברית עם האשכנזים, ולשכוח ככל האפשר את קרבתה אל הערבים.

להכריע  בהן. מכתב שהגיע אלי

בעיות דחופות יותר

וגם לי יש

המסולסלים של הארצות השכנות ושר ערבית. ועל שאלותיהם של

בדואר בראשית המלחמה מן הצבא במעטפה חומה וחתומה הטריד

בעברית. ואני

עונה

לה בערבית היא חיתה

אביה ואמה שנאמרו

את מנוחת התיבה שלי ימים מספר. רק היום הסכמתי להוציא אותו

הייתי לומד את אצילותו של סבא סאלח, את שילוב ידיו מאחורי

וגיליתי צו מילואים בהול לשמירה בעזה אשר נשא את

מתוכה,

זקיפות גבו' את תנועות ידיו בקילוף תפוח, את הקפדנות בה סידר

שמי, ודרש את התייצבותי המיידית מחר. ואני נשארתי בגללו להישען

את שערו הכסוף ואת שפמו הלבן. הייתי לומד את קומתה של סבתא

s:יו ו

בכל זאת

בלבי  האפשרויות.  אולי קיים

וכך אט אט מצטמצמות

על התיבה, חש את עצב כפות רגלי העייפות, היחפות, המתלבטות

מחברי הבגדאדים, אשר יסכימו להחליף את ערכיותם העיראקית הפלסטינים, אשר עדיין לא ריסנו בלבם את קולות הגעגועים, ולכמה עזובים, קוראים תגו על השמות החדשים. אקרא משם לכמה מחברי הנשפכים במורד ההררי בלי רועה שיכנסם, והם חצי הרוסים, חצי לפני שיעלה השחר, אלך אל פתח עירי ירושלים, אל בתי ליפתא מוסלמים-או-נוצרים, שנחזור לחיות היסטוריה אחת? מחר, מעט עדיין סיכוי בשבילנו, בשבילי ובשבילכם, ערבים-יהודים וערבים-
בפלסטינית, ויחד אולי נקים את הכפר מחדש.

מצלמות, ומפריד אותנו ככובשים ונכבשים? ואיך נהפוך את השערים עלינו להיות אחים? מי מקים בינינו חומות של בטון וברזל ועיני אותי מדי צבא ושלח אותי לעמוד מולכם ולשמור עליכם כאשר בערבית גרונית על יפהפיות הנילוס, המגרב והחידקל? מי הלביש פחות משישים שנה ישבנו יחד בבתי התה והקפה וגלגלנו שיחות עזה הכבדים? מי סכסך את ההיסטוריה שלנו ושלכם כאשר רק לפני והציב אותי זקיף לאורך מגדלי השמירה הגבוהים הצופים על שערי בין ירושלים, עזה ובגדאד, וחושב: מי סכסך את ההיסטוריה שלנו,

הפלסטינית-עיראקית או היהודית-ערבית,

שם  בליפתא החדשה,

הכבדים, אשר תחתם עומדים לנו שמשונים מתאבדים המבקשים

בין הבתים החרבים זה יובל שנים, נגור יחד אהובתי ואני, אם היא

להפיל עלי ועליכם את כל העמודים והבתים, לשערי שירה?

בגדאדי עם ניחוחות עראק ויסמין.

ונקים צ'איחאנה

רק תסכים,

צו המילואים, עם חזותו העגמומית ותוכנו הרשמי, הזכיר לי שאיני

של מילים רכות-קשות, ערביות-עבריות או עבריות-ערביות. שבילי ערב יפקדו את המקום נגנים של עוד וקאנון וכמנג'ה ונאי, ומשוררים רמקולים נוסטלגיים ישמיעו את צליל זרימת המים בחידקל, ובכל

מסך של מחשב. לא בימים הללו. צבא הגנה לישראל דורש ממני בין ערמות כבדות של ספרי שירה, נתון במצור בין מקלדת לבין יכול להישאר עוד בביתי הירושלמי, כלוא בלי יכולת תנועה בכיסאי

ושפתיים,  אשר

עיניים

מכוכבי

באוהבים חדשים,

הכפר  יתמלאו

להכריע לאן אלך. לו רק יכולתי הייתי הולך מחר לצ'איחאנה האחרון,

יולידו אנשים חדשים, יהודים-ערבים או ערבים-יהודים, ולבי אולי
ימצא סוף סוף את המילים הנכונות לשוב בהן אל האלוהים.

הייתי יושב ומשוחח עם זקני וזקנות העדה הבבלית, עד שהייתי בית תה עיראקי נסתר באחד מרחובותיה הקטנים של רמת גן. שם

לשוב בהן אל לבי שהסתתר.	•

לומד את שפתי ואת כל זיכרונות עירי. אבל אמי סיפרה לי לפני
מספר חודשים על מותו העצוב של בעל המקום בגיל תשעים ושלוש.




אורות הנווד


.ה ני:ו91 ,1בf ת;ך;סא .ך9

לה ס

?א1ה ןה. ם ס

יר	ך;

ry ,ט1מ

ע; לא

;:פ

1	סיו לא ל';
ן;בך;ת דברי עצב.

·: ·:

··: .	:


שנים עבר1 מאז א;ת; השוט - "א;ך;ת הנמה"

ז ז -

·:·: -

ז ··	: ז	· ד

לפתע נפתח1 מל;תיו 1בא1 נעצמ;תי. ת1גת הת1ג;ת

-	-	-

: - :	T	-	•

: : •

- •: :

כנן ןע;ןם1

ע ;nקים

1 ב1צ

.ךf ט1ש   ;מ

ת  חק.

יש ,tקן

י	ין

דין ? ל

ן ז ר.

,ה ;ב1 קry;סצ ;יך .

;מ:p

ה ןת1 לא.

ק ה מ

קמ1 ית

ןןק tדית

ה ;נ ,קת,ry;צ - כני;נ9 לf זי:ו

ך ;ל1מ י   1

Q	ר' ש1ב ךש1ב ןר;קןים.

ה!?

לא ך,;קןת,

ל1ם

ק.ליר

ה  ;צ א1ה ת;לf ם:עיג.

י ו:נךסק ךו:נךק"i

ה ךי;ן

.עי יו סfל;ת ה1א צ;
fר ו:זךקד ךו:נךoק,
ע1ךים ך ק ה
עד יכנ1 עיניו•

T    ••

: •       -

ה	ס ת;ך;א 1בf
.ה ני:וo/1 ר9

< -





:ך)





אשתוק, אחר כך אסתכל לתוך העיניים החומות שלה ואענה בתקיפות,

האישית

מחויבותה

"אמא, עד כאן".	sו

הממלכה של

חשד כאילו

שמעורר

של הכיכר,

במראה

יש משהו

העלים המוזהבים תלויה על חוט שערה. אם פתאום יתחיל לרדת	ן
שלג הכול ייקבר. אז למה האיש על הסוס יושב כמו פסל. אני מדמה

נרנו

של שני

שבעיתוי הנכון  -

כדי

שקיבל מצלמה מבמאי סרטים

למי

אותו

כשהתהליך האלכימאי של הפיכת העלים לזהב יגיע לשיאו - יצלם ויעביר את התמונה לבעל המצלמה. אלמלא פחדתי מהקור, הייתי פותחת חלון וצועקת לו: "תנציח כבר, אם אתה חושב שאפשר יהיה לשחזר את המראה ואז לצלם, אתה חי בהוליווד! "?

ינקתי

עוד

שלי.

הזקנה

זאת

בסרט

כמו

חיה

שבאמת

אבל מי

לשא;ל כדי

כשהציקלופ הוריד את העין היחידה שלה, את אמא,

הוטל

מרוכי

שתמציא לה משם מסמך, שכל תכליתו לאשר, שאייזיק, בעלה, היה
גיבור מלחמה. ואילו את אבא שילחה לעבוד על ארניית משא. "הוא לא אינטלקטואל", סיננה מבין השפתיים הכחלחלות שלה ועיקמה את האף. וכאילו לא הספיק לה שאיבקה את המשפחה לארבע רוחות השמים, הניחה כרים וסדינים על אדן החלון ופלטה, "קודם שילמד
                                        עברית". לכן, כשרינה שליט הציעה לנו להצטרף למשלחת היוצאת לביקור

ערב,

באותו

שנרשמו. אבל כבר

הראשונים

בין

הייתי

במחנות,

ימים שבהם אעדר מהארץ. על הנסיעה לא רציתי לוותר. ואם לא כששוטטתי בשכונה, הטריפה אותי השאלה מה יהיה על קליין באותם
לוותר על הנסיעה, אז מה שבשאר לי לעשות היה למצוא לו סידור.


"שני, את עוד תיסעי עם הזקן שלך עד סוף העולם", ו לפני ימים לא רבים היו החברות שלי צורחות במקהלה

גם אותו. אבל איך יגיבו חבןי

פתאום חשבתי לצרף

אבל איזה?

אני, שתמיד ראשונה לצעוק "המלך הוא עירום," הייתי

למשלחת. כדי שלא יתחילו ריכולים וכדי שההנהלה תאשר את הצירוף
שלו למשלחת - מי בדיוק צריך להיות קליין?
                            
אבל בסוף העולם אין שלג, אלא עלים מוזהבים וביניהם איש גדול צוחקת להן ישר בפרצוף.

שלנו

במסגרת המחויבות

כשבתחילת  השישית,

את קליין הכרתי

רוכב על סוס ברזל. אני רוצה לדבר איתר, אבל אם אפתח חלון קור

אולי מנתח פלסטי, שבאזמלים חדים הסיר שומות מפניהן של נשים אותי, שפעם היה פסנתרן שבנגינה שלו הצליח להפנט מאזינים, או הזכיר לי תנין מצחיק. אבל האצבעות הארוכות והדקות שלו שכבער ידיו פשוקות לצדדים כמו מתרפסות בפני השמש. האף הענק שלו לקהילה, נשלחתי אליו. מצאתי אותו יושב בכורסה קרובה לחלון,
משעממות.
המוגזמים שלי משאירים עליו. אבל, כמה מעצבן, הפה שלו, שכבר להזיז את הראש הייתי מגניבה מבטים לראות איזה רושם המעשים ספרים ומרקדים, ומעמידה פנים שאני מתעסקת בשיעורים. ובלי לחדר, ובמקום להפנות אליו שאלות מטומטמות, הייתי שולפת מהתיק מבית הספר הייתי הולכת ישר לבית האבות הספרדי, נכנסת בסערה פנאי יש לי בשפע, אז החלטתי להפתיע אותו לפחות פעמיים בשבוע.
היה פתוח כשהגעתי, כאילו אין לי איך להפתיע אותו, נשאר פעור.
השתיקות והנמנומים שלו שיגעו אותי. פתאום, בלי להוציא הגה,
  כבר אז ידעתי - את השגרה שלו אני מבטלת. למשל, החולצה הכחולה הייתי אורזת הכול לתוך התיק ונעלמת לו, ובדרך טורפת כריך.

יפלוש לכאן ואם לא יחנוק אותי עד צאת נשמתי אז לכל הפחות
יחדור לתוכי. והדבר האחרון שאני צריכה עכשיו זה לחטוף שפעת.
מוטב שאתרחק ואתכרבל בשמיכות. כי כשההורים ייכנסו לחדר במקום להמשיך ולהצמיד את האף לפרחים הקפואים שעל החלון,
                   אותו. אני פותחת דלת. חמימות קופצת ומתמרחת עלי. הנחירות אבל לפני שאשכב במיטה ואתכרבל בשמיכות אני חייבת לראות אני רוצה להיות הכי יפה והכי תמימה.
שבארץ, שהיא כמו מיטה ענקית שהוצעה בין שני פסי רכבת, קליין השקטות שלו משגעות אותי. איך זה, אני חוזרת ושואלת את עצמי,
לו: בראשון יפגוש את אמא. ועוד לפני שיספיק להתאושש מפניה ולאחר שיתגלח ויתרענן אתן לו מקל, ואשלח אותו למסלול שסימנתי מצליח לנוח. מצדי שימשיך לחלום. ממילא עוד מעט אעיר אותו.
היפים עתיד אבא להגיע.
כמו גוש עופרת, לא יעז לדרוש ממני לנסוע בחשמלית! האמת, עד את ברז החימום בחדר שלי לא אפעיל. ושאיש במקום הזה, שנראה זה לא חדר. זה תא הקפאה. האף והאוזניים קפאו לי. ולמרות הכול,

לו  ללבוש אותה ראיתי

עוד  כשעזרתי

ליום  ההולדת.

שקניתי  לו

עכשיו לא הצלחתי להבין את אמא, שהתעקשה לעבור את הקטע

אתה לא מעז לגעת בקצה הבדידות שלי", צעקתי והדפתי מעלי את את התנין הצמחוני שלו. רתחתי מכעס. "אתה מתנהג כמו נער. למה שהיא מחמיאה לו. פתאום רציתי שיחבק אותי, אבל העקשן רק גירד
לקחתי שפופרת קרם לגוף, התיישבתי בכורסה הקבועה שלו, סחטתי הזקן הלא מקורי. ועוד לפני שהמסכן הגיע לרצפה, רוקנתי את התיק,

משעתיים נותרו עד ששתינו נתחבק ונתנשק,  נשב כאן ונפטפט איך תגיע למלון, העיקר שתעמוד בלוח הזמנים שקבעתי לה. פחות האחרון במסלול שלה דווקא ברכבת. בסוף ויתרתי לה. למי אכפת
למשל, שנצא לטייל או שנערוך קניות, כדי שלא להעליב אותה לנו כמו אם ובת. ואם האשה המטופחת תנסה להפתיע אותי ותציע,



בדיוק את מחבקת עכשיו? מעולם לא ראיתי בעינייך רשע. אבל

ו	אותה לתוך כף היד ובאטיות מרחתי את גופי מכף רגל ועד ראש.

האם היה בהן אי פעם רוך אימהי. למען ההגינות אני מוכרחה להגיד,
שמעולם לא ניתנה לך ההזדמנות לשמש לי אמא.
עלו בתוהו, אני מאפשרת לך לככב בסרט אילם: אני צופה בקלטות מצפון. שתדע, שמאז שכל התחנונים וכל האיומים לפגוש אותך הסידור הזה של שליחת קלטות וידיאו לבת שלך פוטר אותך מייסורי ואתה, אבא בשלט רחוק, אל תגיד לי שאתה רק סובל ממחלת ים.





':'.	'"\



;;g:

"בקרם גוף של פנינה רוזנבלום משחת את עצמך למלכה על קליין",
התלהבה נטע והדליקה סיגריה כאילו נתקפה איזו תבונה שמימית.
למען האמת, הצחוק שלה תמיד נשמע סתום. בכל מקרה, לנטע יש וכשנעצה בי מבט מלמעלה למטה לא ידעתי אם לצחוק או לבכות.
      שני כריכים עם נקניק, להתלבש, לזרוק כמה ספרים לתיק, לסחוט שנתי. השמש התחילה להאיר, ובינתיים הספקתי לחתקלח, לאכול המחשבה איך בדיוק לשלב את קליין במשלחת המשיכה להטריף את סיבות טובות לצחוק. הלוואי שהייתי יכולה לצחוק כמוה.
את רינה שליט, ורק ברגע שראיתי איך היא מעבירה את האצבעות הדרך הרגשתי שאני כאילו מטלטלת את ביבר הזכוכית שלי. חיפשתי הלכתי לבית הספר בשביל קיצור, ובדרך התעקם לי הקרסול. וכל שניים שלושה פצעונים, ועדיין לא ידעתי מה להגיד למורה. לחוצה,
הוא יהיה... מלווה", נידבתי לה אותו. והמשכתי, "קליין יהיה... איש הארוכות בשערות שלה, ששזורות חוטי כסף, פתאום ידעתי. "רינה,
העדףת שלנו". למראה העיניים המוקירות תודה התמלאתי אושר.

נך:ו.     '
(
              
אבל בשיעור היסטוריה שוב נלחצתי ובהפסקה תפסתי את בעלת •והוא איש של סיפורים11, הוספתי בהתלהבות.

וזרקתי  לה

בי,

באמת מקנאה

שלא

החושים  הנשיים המפותחים,



-ב.
.....

רמזים על התוכנית. //שני, ההורים שלך בנסיעות ואת עושה כאוות
ואולי היתה בדברים שלה הערצה, מה שלגמרי בלבל אותי. //אז מה נפשך, 11 היא אמרה, כשהגבות המרוטות שלה נעות למעלה ולמטה.

//שכל המסע הזה גדול עלי? //

בעצם את רוצה להגיד, // התפרצתי,

//מה פתאום. קליין הוא בכלל לא זר לך, 11 ענתה נטע ברכות. וכאילו
הרגישה צורך לפצות אותי, התחילה פתאום לנשק אותי. כמו אחיות.

·....r .........

שבאחת

התוודתה,

גם  התרגשתי.  אלמלא

בתוכי אבל

התכווצתי


'•',

מהטבעות שלה שרטה את הזין של יניב סלוק, הייתי חושדת בה.
ואולי בעצם אמרה, //כאהבת נפשך• 11

שלובש סוודר עם

מבין כל הביטויים שבעולם, המנהל השמנמן,

רק לאחר שהשתקתי את קולך. ושיהיה לך ברור, צנוע ידוע, אני

כתמי צמר ורדרדים, בחר להגיד, //שני, אני סומך את שתי ידי על

זאת שנותנת לך הזדמנות לרדת עכשיו מכבש הארנייה העוגנת בים

בקושי

בפיס.

זכיתי

כאילו

הרגשתי

רגע

באותו

// .שלך

הרעיון

                הבלטי, לעלות למונית, ולהצטרף אלינו.

רופא ממד //א לאחר שביצעתי, לאור פנס, חסימת עורקים בעובד •ושני נרנו, גילית קור רוח ומקצועיות, 11 באלו המילים החמיא לי

הרבה מעבר לעניין הלשוני, שבו מצטיין מנהלנו, והבטיחה להשיג עיניים אני אשגיח על העד שלנו. // רינה המעשית הרחיקה לכת למורה, ובאותו קור רוח שהתמחיתי לשוות לקולי התחייבתי, '/בשבע התאפקתי שלא להדביק נשיקה על הלחי הלא מגולחת שלו. חזרתי

זר. הדברים כל כך הדהימו אותי, עד שהשתכנעתי להאמין נתרכבית

לרכישת כרטיס טיסה לזקן, וכך שוכנעו  גם

את המימון הדרוש

שרקמתי, תוכנית שעכשיו חיה ונושמת בחדר הסמוך. או כמו שאני

הנוסעים האחרים עד כמה חיוני שאסעד את קליין. ואפילו הדרישה,

קוראת לפניו של קליין - המפה של אירופה שלי.

ללא  ויכוחים.

התקבלה

בחדרים סמוכים,

במלון

נתגורר

ששנינו

הפעמים שביקרתי אצלו, כשהפנה את הפנים שלו לשמש, היה נדמה ופתאום היה צריך להפוך את המפה שלי למפה של המשלחת. באחת
לי, שהנימים המשתרגות בהם מזכירות מיתרים של כלי נגינה עתיק.

שלי כלפי קליין, התחלתי אני להפוך בזהירות ובדבקות למחויבות אבל גם בכך לא ראיתי סוף פסוק לתוכנית. כי מה שהחל כמחויבות
שלו כלפי.

נראה איש עדות. רציתי לשאול: קליין, אילו

מיד השתכנעתי, כך

אצבעות טמאות פרטו על המיתרים הללו ואילו יבבות הפיקו. ומי

ופתאום הנערה, שעד עכשיו הרגישה כמו צעצוע מסוכן, היות שמי

בגוף

להיות איזו צלקת

בוודאי  חייבת

פורר את הנחישות שלך.

שהטביעה תו תקן של שוטטות במצחה של אמה נמנעה בעקשנות

שלו, ואפילו מכוערת, שתעיד על כך. וכשיישא דברים באוזני חברי

את//

לעבר סבתה,

צעקה

במצחה שלה,

תקן דומה

מלהטביע תו

ותוצת מחדש.

שהיא כמו כתובת אש,

תשוב הצלקת,

המשלחת,

ייתמת אותי. // ובאחד הלילות ניהלה הנערה שיחת נפש עם היפה

כשראיתי את הגוף התמים שלו התייאשתי, אבל המשכתי להיות עניין הצלקת ממש הדליק אותי' אז שלחתי אותו דחוף להתקלח.
סבלנית.

לאחור. ואיך זה שעדיין לא ראיתי אותך מחבקת את אבא. את מי שיניים, את משמשת רץ כמרוץ שליחים של אמך, אבל את רצה בנשים, אמי היפה כמו נערה שזה עתה הסירו מפיה גשר ליישור


34

:ן)

מתחשבנת איתי  על שבשעות משונות אני מתקשרת  לבתי מלון

אחר צהריים אחד' כאילו התבשר על משהו מסעיר' אדמומיות פרחה

לא נורא. האיש	ן ו




בדרך חזרה אמרתי לה, "אמא,




זאת התעודדתי.




מספר על ידו. בטוש כחול. פתאום הוא פקח זוג עיניים מימיות,

שבהם היא מתאכסנת, ובמקום לשוחח אני מאזינה לקצב הנשימות
שלה. אבל למראה קמטים זעירים שהופיעו אצלה בזוויות הפה, בכל

לו בלחיים. מסוקרנת ניסיתי לפתח איתר שיחה, אבל הוא היתמם
והתנמנם בכורסה. לחשתי' "אני רוצה לשוט ביובלים שלך' /1 וציירתי

שלנו בטח נסע לסדר לעצמו לגור בבית שקרוב לילדים שלו".

גם התנין שלו רעד. כדי

בהה לעבר היד' אחר כך פרץ ביבבות.


אחד מאותם רצונות עתיקים. כעוסה השארתי את הממרקת להגעיל הקציפה אותי. "שתדעי לך שאני אאמץ כלבלב", שלפתי נגדה את המומה, אבל לה זה לא הספיק. "שני, תתחילי להיות עצמאית"! בהפתעה, כי מיד הורתה לעוזרת להניח הכול ולהסתלק. נשארתי הזקנה, שרבצה על ארבע ומירקה את הרצפה במטבח, עמדה יפה "ואיפה נחגוג את ליל הסדר"? הזכרתי לניקיונית את ההורים שלי.

שהוא באמת אוהב אותה. החלטתי להחזיר לו: באחד הביקורים אכבס במשך שבוע שלם לא החליף את החולצה הכחולה שקניתי לו' סימן על אחד הקירות בחדר - כך הזמן יהיה רק שלנו. פתאום הבנתי' אם בטענות על שלא ציירתי לו שפם, קניתי לו שעון קוקייה ותליתי לייצב לו את הנשימה ליקקתי את הספרות. וכדי שלא יעז לבוא אלי
ואגהץ אותה.

לבדה את הסירים, ואת עצמי גררתי לחדר' ומרוב געגועים לקחתי

לא נעלמו ממני

של קליין

ובכל אותו  זמן  שהקדשתי  להכשרתו

את המכשיר התחננתי, "אבא, תישבע שבאף נמל שבו עגנת אין לי קלטת מאלו שאבא שולח לי והכנסתי לווידיאו, ועוד לפני שהפעלתי
אחות חורגת". הפעם גם הגברתי את הקול כדי לשמוע את התשובה,

ושל אתרי הנצחה. כל שיחה שלה נפתחת בפירוט התרומה של בעלה קשרים בכתב ובטלפון עם מנהלים של מוזיאונים ושל ארכיונים הניסיונות של הזו ה לקדם את החקירה שלה. כמו קוסמת היא קושרת

אלא שהמכשיר כאילו החליט לעבוד רק תחת החסות של הזקנה.

השגרירה הנודדת

בפני

לפתוח

בדרישה

נמשכת

לניצחון הגדול'

זרקתי אותה למכולת אשפה. גם למחרת הסרבנית לא רצתה לשמוע של משביתת השמחה חולצה, שאבא ברוב טיפשותו שלח לה, ובדרך עזבתי הכול ויצאתי לרחובות. לפני כן עוד הספקתי לקחת מהארון
 
מצליחה להתחבב על המורות, והתחלתי לנדנד לה שתספר לי על "מה לטובת העניין"? שאלתי אותה באותו קול מיתמם, שבו אני דלתות, ומסתיימת במשפט, "הכול ממין העניין ולטובת העניין".

על תיקון הווידיאו, אז ייחמתי לה זוג עגילים - בלעתי עגיל אחד.

גם חמקנית. "את

בעלה. אבל הזקנה החשאית היא

הקרבות של

כדי שלא אבלה את ליל הסדר עם הטוחנת הגדולה, כמעט שהודעתי

מסתירה ממני משהו איום"! ניסיתי לחטט לה בין הקמטים, וכשלמרות

אבל אז נטע

להיות איתר'

לבית האבות הספרדי

שאבוא

לקליין

כל המאמצים לדובב אותה היא נשארה אטומה, טבלתי את הזיכרונות

עליה ונישקתי אותה על

והזמינה אותי אליהם. קפצתי

הפתיעה

שלה בפלפל לבן' "ומה תעשי כשתגלי את הבעל הגנוז? תשפכי

קינאתי בה ובטח לא ריחמתי על עצמי, ששוב אני נשארת לבד עם משפחתו של יניב סלוק, וצחקה את הצחוק הסתום שלה. לא כל כך האחרון נטע התנצלה והודיעה שבעצמה הוזמנה לאותו ערב אצל אני אוהבת את התבשילים של אילנה, שבאמת טעימים. אלא שברגע הלחיים. קודם כל אני אוהבת לשחק עם התאומים שלהם, וחוץ מזה,

עליו אור"? "זה סבא שלך". צעקה המאווררת של המצעים, קימטה
וחזרתי מילה במילה על המשפט שהאחים שלה אומרים לה, "מיד שונאת שנוטשים אותי' אז כדי לא  לאכזב אותה, הלכתי אחריה ופתאום הלכה למטבח לטחון בשר בקר. אבל היא הרי יודעת, שאני את הפה והמשיכה להתעסק עם הכרים והמצעים הצחורים והמגוהצים.

הזקנה, כמו שהתרגזתי באמת. הרי את קליין הצלחתי לצרף למשלחת

נראה

התאייד • 11

פשוט

שלך

אייזיק

החדשה

למולדתו

כשהגיע

החירות עם הבת שלהם, אז למה לא אנצל את המסע הזה למחנות יחד לשולחן אחד. אבל אם אמא ואבא לא הסכימו לחגוג את חג למחנות. אז איך זה שאת ההורים שלי מעולם לא הצלחתי להושיב
כדי לקבץ אותם מארבע כנפות תבל, ולארגן לנו חג חירות משלנו.
                                    להתלונן, אמא. הנה הבת היחידה שלך כולה מתחשבת. את צריכה שלי אפיתי מאובנים מלוחים. מקמח לבן. אבל לך אין כל סיבה בכל ימי הפסח בהיתי מול הטלוויזיה, כשלזקנה הממונה על הנעורים אפילו בגולה.

להירגע, אז נכנסתי לחדר השינה של ההורים הנעדרים שלי וגזרתי חסימת עורקים. כדי לא לפרוץ בצחוק הלכתי לחדר. חיפשתי איך בקונצרט של חרחורים, מה שהזכיר לי את הפועל הזר שעשיתי לו וביישה אותה עד כאב, נכרכת לה סביב הצוואר. ופתאום פצחה דעתה בכחשת, רוחה נכחדת, והאלמנות, שהפתיעה אותה עד דק שהמשפט הזה היה באמת יותר מדי בשבילה, כי פתאום ראיתי איך
סדין.

לא הזכרתי ולו

לי על שבכל השיחות שלנו

לנשק אותי ולנשק

למען האמת, היה גם רגע נדיר שבו סבא, שמעולם לא הכרתי אותו'

לא מתקשרת אלי' כאילו היית עסוקה באיזו חקירה נפתלת שבאורח ברמז, שסבתא עברה ניתוחון קטנטן. אלא שבמקום להודות לי, את

חדש, שמתגורר באתר קרוואנים, ושבצעירותו שימש כפקיד בכיר הצליח לקרב בין שתינו. פתאום הסתמנה הזדמנות נדירה - עולה

גם לערוך מסדרי

ועכשיו היא מחייבת אותך

לא צפוי הסתבכה,

במשרד ממשלתי' הכיר את אייזיק. על אפה ועל חמתה הצטרפתי

זיהוי. וכך, משוכנעת שאבא שלך היה פוטוגני, את מקפצת מאולם

להישבע,

הייתי מוכנה

ומיד

למכונית,

נכנסנו

שתינו

לנסיעה.

אפלולי אחד לאולם אפלולי שני רק כדי לצפות ביומני מלחמה.

שנקבוביות העור שלי חזרו ונתמלאו בריחות הגוף שלה. הסתכלתי

במקום לענות לי, את מאבדת את הסבלנות, מקצרת

ובין לבין'

בה כמו שכל בת מסתכלת על אמא שלה. אפילו מקרוב היא נראית

בדברים ורק אומרת, "עוד מעט אוציא את האמת לאור, ובכל מחיר".
מה את מנסה להגיד' שאת באמת רואה איזה אור בקצה המנהרה!?
ומהו בדיוק הנבל מחיר הזה?
אבל אם את חושבת שאת היחידה השקועה במלאכת זיהוי' את טועה.

את הראש מחוץ לרכב ונופפתי לנהגים. ואילו אמא, במקום להאט כאילו יצאה מירחון אופנה. מרוב אושר צחקתי ובכיתי' שרבבתי
אז למה גם את מאווררת אותי כמו סבתא"? דיברתי בכאב. האם היא את מהירות הנסיעה, לחצה על הגז. "את יודעת שריחות מתנדפים,


35

מה שיש לי הוא קליין. החברות שלי הרי טוענות, שאני גוררת אותו - להתנשק עם מי? למען האמת, לסבתא אין איש בעולם, ואילו כל שהזקנה תחזור ותתנשק, לא!? אבל השאלה שנשארה פתוחה היתiז הייתכן שכל מה שחסר לזקנה הן כמה נשיקות? כאילו, הגיע הזמן

אלי גדול, כי בנוסף לאיתווiים שהוא שולח אלי בדמותה של עייפות טיבו האמיתי של הדגוגון עדיין לא הצלחתי לעמוד, הרי שדמיונו לתוכי, ושם החל לשוט לו עד שלבסוף השתכן בנבכי בטני. ואם על כי כמוך גם אני טרודה בזיהויו של מין דגיגון, שבדרך לא דרך חדר

בזבוז אם  ההכנות המפרכות

לסוף העולם. אז זה יהיה

אחרי עד

את שמי בין התלמידים, פרסמתי כמה מתכונים לבישולים בעיתון עגבניות חמצמץ ובולעת. ומעניין לעניין באותו עניין. כדי לשפץ הרעב של סבתא, אני מקפיצה באוויר כדורי בשר מבושלים ברוטב בריא. אמא, באותה שעה שאת בולעת סרטי ארכיון כדי להשביע את גדולה, הזורמת בעורקים ומדביקה אותי למיטה, הוא גם ניחן בתיאבון

כבה העמידו אותם

בית הספר. מיד עם הופעת העיתון, כבים מה

במבחן מעשי. התוצאות של הניסוי שערכו כשבישלו גויאבות ברוטב עגבניות השאירו אותי עם הכינוי 'גועיבנה,' ועם סוכריות מנטה
מובטלות בכיסי.

כמומחית לשתיקות ניהלה הנערה עם סבתזr שיחה, שרינה שליט

לה 'שיחת מוטיבציה.' אם  נערת השליחויות  שלך

לקרוא

נוהגת

תמצא סרט שבו אייזיק מככב, מה אז. תבני לו ארכיון ושם תקריני את הסרט בפני האחים שלך? וכדי לטחון עד דק את השתיקה הסלעית
של הזקנה, הוסיפה הנערה לשאול בקולה המתקתק, מה את חושבת,
שהאחים שלך פתאום ייהפכו לצופים נלהבים של הסרט הזה?
 את בדיוק כמו אבא שלך הלא אינטלקטואל, ענתה קמוצת הפה. "סבתא", פלטה הנכדה, וכשקראה לזקנה כך הפתיעה אפילו את








שקלייך ואני עשינו בחודשים האחרונים יסתכמו רק במסירת עדותו

משתוקקת שאמא תמציא לך, עלול להוכיח לך ולעולם, שאייזיק עצמה, "את חייבת להודות, שבהחלט ייתכן, שהמסמך, שאת כל כך
ביבר הזכוכית של נכדתה מיני פתיתים, עד שהנערה הרגישה מחנק בלתי מוסברת לניקיון ולטחינת בשר, המשיכה לדחוס במרץ לתוך את סנטרה כלפי מעלה, והפנתה את גבה לנערה. ובאותה תאווה במפגש עם הארץ הוא התאייד". אבל קוטלת הזרע זקרה ביהירות כלל לא רצה להגיע לכאן. ודווקא משום שכפית עליו לבוא אחרייך,

לנערים סיפוריו של עד,

בפני חברי למשלחת. מה בכלל יועילו

בגרונה.

שאני היא זו שמכשירה אותו. ולאחר שמיעת העדות, מה אז? מה

שלאחר שיגמור את העדות

המורים להיסטוריה חושבים לעצמם,

ולמרות שבכל מה שקשור לתיקון הווידיאו סירבה לשמוע, לבסוף

אנחנו נצא לרחובות ונצוד איזה עובר אורח ונעמיד אותו למשפט
חברים!? ואם בכל זאת קיים ספק ביחס לתועלת שקלייך יביא לנערים,

שוכח את ימי הולדתה של סבתא. שני, הרי את גילית לי, שהחולצות בכל זאת בקע קולו של אבא מבין אצות הים. "מה הפלא שאני לא

הרי שמן הרגע שישלים את המשימה, ערכו בעיניה של סבתא יכול

לי כל כך

לא נראה

ופתאום אבא

".לה

לא מחמיאות

ששלחתי

                                      לגיבור הוא יוכל להיות תחליף לא רע לבעלה. למען האמת, אם ובעצם, למה לא קליין? למה לא אתן לה את קליין. לאחר שיהפוך רק לעלות.

מטומטם. ביני לבין עצמי אני מוכרחה להודות, שלמרות שאנחנו
מתראים רק לעתים רחוקות, בכל זאת אני מרגישה שאנחנו דומים.
אז למה שגם אני לא אעשה עם הזקנה הכחושה איזו עסקת חליפין.

לפתע הכול נראה

בתחילה הרעיון נשמע לי נועז ורב תחבולות,

בו התברר

שככל שהפכתי

להידלק  לי רעיון  נוסף,

וכאן התחיל

נדוש. האם יש משהו מיוחד בזקן שלי, שיכול בכלל להזכיר את

שהוא המשכו הטבעי של הרעיון הראשון. נניח שגם אני אביא מתנה

הסבא הפוטוגני? ובכלל, האם קליין הופיע אי פעם בסרטים!? אבל

מובן  מאליו,

בעיניה?

לה ומה ימצא חן

לסבתא.  אבל מה חסר

יכולה להעיד על כך. וכמו שאני מכירה את סבתא, היא בטח לא איך קליין יכול להופיע בסרטים אם הוא חלש בנישוקים. ומי כמוני
בתמורה לידיד החדש שאתן לה, הזקנה תרפה סוף סוף מההורים אותו איש חייב להיות גיבור. וגם אם הם לא יתמזמזו מיד, אולי תמהר ליפול על צווארו. ואם סבתא אי פעם תתרצה לקבל מישהו,

שהפרינצסה לעולם לא תסתפק במשהו סתמי. ובכלל, מה יש לי
                                      של השני, ונתקפתי רגשנות. הרי השניים לא סתם מתמזמזים כמו כמו זוג יונים על אחד הספסלים בגן כשידיו של האחד בתוך חולצתו באחד הלילות היותר מטורפים ראיתי את נטע ויניב סלוק יושבים להציע לה.

המחשבה

להם  חופשת מולדת.  עם

לתת

לפחות תסכים

שלי, או

באיזה סרט זול, אלא מסמנים לי כיוון שיכול להביא פתרון למשפחה

הזאת הרגשתי, שטלטלתי כהוגן את ביבר הזכוכית שלי.

המפוזרת שלי. וגם על קוטלת הזרע ריחמתי. בעצם, מתי לאחרונה

ופתאום כבר לא היה די בהפיכה של קליין לאיש עדות. מכאן ואילך

הרגשתי זיעה בידיים.

השפתיים הכחלחלות שלה נישקו מישהו?



36

כבר הגלידה. ובעצם, איפה הם שוכבים. נזרקתי על מיטת האהבה הסמטאות של יוהנסבורג. מעניין אם השריטה בזין של יניב סלוק
של אילנה העגלגלה ושל מיכה המזוקן והביישן. על המיטה הזאת הם -
בטח הולידו את התאומים. ואת נטע. ועל איזו מיטה הולידו אותי

מוכנה מראש, בשעות אחר הצהריים המוקדמות היינו יוצאים מבית נדרשתי להכשיר אותו לשני התפקידים. כמו על פי תוכנית אימונים
האבות, נוסעים באוטובוס ויורדים שתי תחנות לפני מרכז הכרמל.
לעתים שלובי זרוע, לעתים חבוקים, היינו צועדים לאט לאט סביב

1
הנוסעים החופשיים שלי? כדי לדמיין לעצמי את הוריה עירומים,

ברינת המים שבגן הסמוך למגדל מכבי האש, ומשם חוצים כביש,

הריחות

ונשמתי את

המיוזעים

הסדינים

בין

האף

תחבתי את

עוברים על פני בית מלון שהפך לבית אבות, ולבסוף מתיישבים

המסעירים. ולאן בדיוק חמק מיכה? הבטחתי לעצמי שאחרי שאנוח
אחליף את המצעים.

בבית קפה. הצלחתו הסתכמה בכתם גלידה קטן על החולצה הכחולה.
המשימה הבאה שהצבתי לו חיתה להיטמע בקהל.



משהו ממשי הכביד על החזה. פקחתי עיניים וכמעט שהתעלפתי.

רוח

האלכימאים.

את  כיכר

וחוצים

ידיים

נותנים

ילדה  ומבוגר

בזהירות זזתי הצדה, הנחתי את הראש המתולתל על הכר וניסיתי היו אלה התלתלים השחורים של מיכה שנחו עלי. החנקתי צעקה,

בדיוק כמו לאיש הרוכב על סוס הברזל' לא בדיוק אכפת מהשפע פתאומית מדביקה עלים על המעיל האדום שלה. נראה שלילדה,

ביישן'

היה מרוח חיוך

האדומות  והציוריות

על שפתיו

להירגע.

הזה שנפל עליהם. ואילו אותו קילוח דם דקיק שלפני ארבעה ימים

הדלילות המעטרות את החזה. ואני דמיינתי אותו כגבר שעיר. עיני רגילות, צוואר שזוף. שערות אפורות של הזקן מסתבכות בשערות שחקנית קולנוע מתחילה התחלתי לסרוק את הגוף הלבנבן. כתפיים שמזכיר את הצחוק הסתום של נטע. בסקרנות שלא חיתה מביישת

חולצתו' אבל לא הצליח להזיז ממקומה את המתנדבת במד"א כדי פרץ מכתפו של קליין ושהכאיב לו עד דמעות אמנם הכתים את
לבסוף פשטה ממנו את החולצה, כיבסה אותה בכיור' ותלתה אותה להושיט לו עזרה. מניסיונה היא יודעת, כתמי דם יורדים בכביסה.

ננעצו בזין המכווץ כמו איזה חילזון. הוא נראה כל כך לא מאיים

גיהצה אותה. רק כדי שלא להביך

לייבוש. ועוד באותו ערב  גם

לעצמי: בתוך הקן שהתרוקן מן התאומים ניפצתי את ביבר הזכוכית במהירות. רק במרחק בטוח מן הבית השרוי עדיין בתרדמה שיננתי מיד ויתרתי על הרעיון המטומטם. אספתי את הבגדים והתלבשתי אף לא שריטה. בתשוקה ידי נעה כמו מאליה כדי לצבוט אותו' אבל לענג אשה. על כל פנים, אני יכולה להעיד בפה מלא: לא ניכרה בו וכל כך לא מפתה עד שכבר לא הייתי בטוחה אם בכלל הוא יכול
שלי. האם הגיע הזמן שגם אני אענוד לאצבעי לפחות טבעת אחת?

בכל רגע אמא היפה תדפוק בדלת. פתאום, מסוף העולם הזה, נראה
                 
לראות, מתנפלים כמו מנקים על פתחים של ארובות, ואני מרגישה קרובים לגגות עד כדי נגיעת יד. לפתע פתיתי שלג, שכל כך ייחלתי בהבל פי אני משתעשעת עם פרחי כפור שעל החלון. שמים אפורים אותו' לא גילתה לו שגם תפרה כפתור.
איכשהו אני חייבת להתרענן' אבל למקלחת הרי כבר נשבעתי שלא שמחה ועייפות. כבר יומיים לא ישנתי והרחשים בבטן אינם מרפים.
אכנס. שיני נוקשות. אני מושכת שמיכה מעל המיטה ומתעטפת בה.
אני חייבת להישאר ערה, כי עוד מעט אמא תגיע.

לא חוטים קושרים בין בני

לי' שלא די למשוך בחוטים. ובכלל'

המומה

כשההורמונים מוליכים אותי

באחת מאותן התפרצויות,

אותם מחדש זה לזה, עדיין אין לי תשובה. כבר אינני בטוחה אם כל שכל אחד מהם יפריש בתורו איזה חומר' שלפחות לזמן מה, ידביק תצליח לעורר אצל ההורים שלה במהלך פגישתם המאוחרת, כדי אוהבת. על השאלה האם די בתחושת האשם או החרטה שהבת היחידה והגעתי עד כאן' הרי זה כדי לזכות במגע ידיהם של אנשים שאני אדם. עובדה, הורי חיים ביבשות שונות. ואם בכל זאת הפכתי עולמות

רציתי לדחות את המבוכה. ואולי בעצם רצתה להחמיא לרגישויות הסתום. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. חנפנות אני שונאת, אז שלי לבד• את מכירה אותו' הוא כזה ביישן"' וצחקה את הצחוק ברחובות, נזכרתי במה שאמרה נטע, "שני' אל תשאירי את אבא
למען האמת, מיכה זקן, אבל לא כמו קליין. ובכלל, מי אמר שאני המיוחדות שיש לי לאנשים זקנים. אבל אבא שלה לא בדיוק זקן.

אותה מהות חמקמקה לה

אחד מהם ישכיל להעניק לעצמו ולזולתו
זוכים בני זוג החיים יחד זמן רב.

להבנה, שהיא עשתה לי הצגה משום שנתקפה רגשות אשם על זה רגישה רק לזקנים. אבל במקום להיעלב,  במחשבה נוספת הגעתי

ובמחשבה נוספת, אולי עמסתי על מפת אירופה שלי משא כבד מדי.

שהיא נוסעת עם המשפחה ומשאירה אותו לבד. לשם שינוי, סתמתי.

ד ה את הנערים שיצאו למסע הזה, הלא אין

כי הלא גם אם קליין

האמת, בזמן האחרון' מרוב שהייתי שקועה בתוכניות שלי' השתדלתי

הציקלופ. כך או כך' אני רוצה לראות אתכם, הורי היקרים, מעזים שום ודאות שבתפקיד ההוליוודי שהועדתי לו ישביע את רעבונו של

שלא למתוח ביקורת על נטע, שמצטיינת בגיבוב של בגדים וטבעות,
שבאחת מהן ודאי שרטה את הזין של יניב סלוק.

רקחה

במד"א,

מתנדבת

שבתכם,

הממשית

נחה

את ה

לדחות

בת בית פתחתי את דלת הכניסה לדירה של משפחת סער-

כמו

הכול חיתה למקפצה לי

שרעבה  ושמעכלת

שלי

הבטן

למענכם:

הגולן. בחדרים החשוכים עדיין עמדו הריחות של התאומים, חיתולים

שני

אבל אני'

עדיין אינכם יודעים,

ולכם. אמא ואבא היקרים,

וחלב. הלכתי ישר למקלחת כדי לשטוף מעלי את הזיעה. מילאתי

בתכם הלא כל כך אתלטית, מוצאת עצמי מקפיצה אתכם

ברבר'

את האמבט, התפשטתי' כיביתי את האור וטבלתי במים. פתאום

דור אחד קדימה.	•

הרחתי מגבות, אבל מכולן עלה ריח חמוץ. נוטפת מים נכנסתי נזכרתי שלא בדקתי אם מיכה בבית. יצאתי וחיפשתי בארונות מגבת.
לחדר השינה של ההורים.

ספרו של מרדכי הוטל מחוי בו תה האישי ת של ש ני ברבר עומד לראות אור

חשבתי על נטע. כשהסבים שלה משתעשעים עם התאומים הסוערים,

בהוצאת ספרי "עתרן "77

לה בין

ומשוטטת

נשמטה  מהם

בקודש,

כדרכה

שלהם,

הנכדה

- את אווירת הסערה הדרמטית בשיריו של

זמלינסקי,  או  לחליפין

זיכרון

נין

זלצנורג

הנקייה

השירה

ובעיקר

מאידך

והליריות

מחד

ההומור

מאיידנו.

מוויבראטו הפכו את ההאזנה לבריטון לחוויה חד פעמית כשהפסנתרן
לפני השואה נוסח מאהלו או מלחינים שנדחקו מהתרבות הבורגנית בתוכנית "האסורים והמוגלים" כלל המפסון אף מלחינים יהודים שנפטרו וולפראם דיגו משלים את המפסון בליוויו הקשוב והסוער כפי הצורך.

לשכחה

שלמרות התנצרותו  לא היה מקובל, או

ה"טובה" דוגמת מבולסוך,

שבכדג ואלבן בדג שהוחרמו. לקונצרט מחווה זה נודעת חשיבות רבה

המולדת

במוזיאון

גם  כיום

בה  נמכרות

בזלצבור ג

דווקא

זלצבורג מוצגת תערוכה של ה"שחרור" מהכובשים, שכן התפיסה גם אבותינו" - קציני אס-אס וורמאכט עונדי עיטורים ובמוזיאון העיר > <Heimatmuseum השוכן במבצר שבראש ההר גלויות של "אבות
כיום היא של אוסטריה כ"קורבן." דווקא בעיר בארוקית קסומה זו,

פסטיבל זלצנורג .2005 סקירת האירועים המרכזיים

נטלו חלק המחזאי היהודי מקם ריינדהרט והסופר הרגו פוך הופמנסטאל החצובים במערות ההר המיוער שלה החל פסטיבל אופרות שבייסודו בראנאו, החל סיפור השמדתו של עם - דווקא בעיר שבאולמות המקורים שלמטייל בסמטאותיה הציוריות קשה להאמין שלא רחוק מכאן, בעיירה
          - חשוב היה להנהלת הפסטיבל לקיים מחוות זיכרון זו.
מרגש היה הערב בו חגג הפסטיבל את יום הולדתו השמונים של הזמר

לנגר

אורנה




"מיטרדינטה"
ויטריד פישר דיסקאו. מודע למגבלותיו - לא ניסה כלל דיסקאו לשיר

על נשים שהפכו לילדות, על מוצרט כן הארבע עשרה והמלך על טיבה של אמנות "מנוונת," רולטה רוסית כמקדש התכונה,
מיטרדינטח ועל דיווח נטרכקו

"אבדתי לעולם
          זמן כה רב לא שמע ממני מאומה בו איבדתי זמן רב;
איו לכן משמעות עבורי עד שהוא יכול להאמין שאני מת!
איני יכול להתכחש לכן אם הוא סבור שאני מת;
אני אדיש להמולת העולם משום שאני אכן מת לעולם.
ונח בספירה אחרת.
אני חי בדד בשמים שלי,

הנסבה על נווד

אלא שימש כקריין בדרמה של לורד ביירון "מנפרד" -

באהבתי, בשירי·"

של אמן שהגיע לגבורות נשמע המשפט החותם "אין זה כה קשה למות" שיחק-הקריא את תפקידו והיה כהרגלו משכמו ומעלה. דווקא מפיו המנסה לשים קץ לחייו בשל אהבתו האסורה לאחותו. בדרמטיות סוחפת


זמר הבריטון המופלא תומס המפסון את הראשון מתוך שני ערבים בשיר זה של של פרידריך רוקהרט למוסיקה של גוסטב מאהלו חתם

משכנע יותר. המנצח הבריטי איורו בולטון השכיל להפיק להט סוחף

נדחקו מהתרבות הבורגנית

למלחינים  יהודים  שהוחרמו,

שהוקדשו

מתזמורת המוצרטאום ומקהלת באך גם כמלווה למוסיקה שהלחין שומן

ה"טובה" t ולבסוף נרדפו והושמדו בתקופת המשטר הנאצי ואף לפניה.

לפואמה ובעיקר בנגינת הסימפוניה הרביעית מפרי עטו.

אף ,הנאצים לכנותם נהגו (Entartete Kunst>

אמנות "מנוונת"

מעוררת התפעמות היא זמרת הסופרן צ'ציליה ברטולי. למרות שעיקר

>המלחין

תערוכה במינכן שיוחדה לאמנות "מנוונת"

1937-ב ערכו

הדרך בה היא נושמת וחיה בכל רמ"ח אבריה כל אות הם המייחדים את ברטולי בסחרור מעורר התפעמות. השליטה שלה בדינמיקה וכאמור הטקסט. בשירים ששרה בצרפתית פרי עטם של רוסיני ובליני דהרה איזו מילה תבליט בשיר כדי לחציג את תוכנו, ואז "טסה" בסחרור אל שיר. היא אינה קוראת מהדף אלא מציצה להרף עין בטקסט, מחליטה ברטולי בכך שאינה רק שרה את הטקסט - אלא חיה כל אות ותג של יכולה להגיע לרמת הזדהות מוחלטת עם הטקסט. ואכן ייחודה של ומאיידנו - ביכרה לשיר הכול בשפת האם שלה - איטלקית, בה היא התוכנית ששרה יוחדה לשירים בגרמנית של מוצרט, בטהובן, שוברט

בלה ברטוק טען בהתרסה שברצונו להיות גם כן מלחין "מנוון" .<
בנעלי קטיפה חומות בא
    בעששית שקטה הוא מצית את הערב אל האדמה היגעה.
  הס, לבי! העלטה נוגה הכוכבים.
                               של אדיך צייזל ואת חוסר השחר במותו של החייל האלמוני בשיריו של המפסון בכל שיר את המילה העיקרית והעביר את אווירת המלנכוליה ברוך קטיפתי כשסיומות השירים החרישיות שלו מופלאות, הבליט לא תייסר אותך יותר. 2

==ו)

מחוגיו ולדחות את הקץ. את הציניות והריקנות של החברה הגבוהה מאהוב לבה. במרכז הבמה שעון שהגיבורה הראשית מנסה להסיט את

היה הפסנתרן אנדריאס שיף, אשר  בליוויו שם רסן לשירתה וכיוון אישיותה וסגנון שירתה. עזר כנגדה, שתחם את מזגה הפראי והמתפרץ'

-==
1

ממעל' מעבר למסגרת התפאורה על ייסוריה של ויולטח, או שסביב מגלמת המקהלה המופלאה של האופרה הווינאית, המציצה באדישות

בריבוא  ריבואות הגוונים המופנמים אליהם  הגיעה

אותה להתמקד
בשירתה.

מנהלת החברה

מחוגי השעון איתר היא נלחמת  על הארכת חייה  -

בידי

בטהובן

ביצוע  הסימפוניה  החמישית  של

מאכזב קמעה היה

                                הניגודים הדינמיים החריפים בדרמה שגילמה את חייו של ורדי עצמו' ניצוחו הקצבי ומלא הברק של קולו ריצי סייע להבליט את עוצמת משחק קלפים תוסס.
שאף הוא ניהל חיים כפולים.

הפתע הדינמיים היו מעוצבים באורח "בטהובני" מעורר רטט. בשירת שבפינאלה גרמה לכך שהסיומת נשמעה מעורבלת ולא נקייה. אך ניגודי דווקא של מוטיב הגורל הקצבי היה מוזר. אף המהירות המסחררת הפילהרמונית הווינאית תחת שרביטו של ריקודו מוטי. הרישול המרוח

באיפוקו המוזר

היחיד שהפתיע

ושיר

( 54

>אופ,

הגורל

היה דווקא הבריטון המופלא תומס

המוות של ברחמם ליוותה

ג'רמונט:

בתפקיד

המפסון

הפילהרמונית את השירה

שיחק את תפקיד האב

במכוון'

של  המקהלה

המופלאה

החרד לגורל בנו בריחוק עצור -

ברכות ייחודית לצליל כלי

מהדרמה

חלק

לא היה

משל

הפעם

שלה  אך

הקשת

הסוחפת.

ניגנה במריחה שטחית.

מלא הומור שנון ומרענן בעושר

המפגש  עם

היה

מהמם

גינתו

הבמאי

היה

רעיונותיו

של  הפסנתרן

כישרונו

<Giinter  Kramer >

קומר

-לאנג (23)

הסיני הצעיר

אשר הגה רעיון גאוני בפשטותו:

לאנג. השקיפות והקלילות

להכפיל את החלל הקטן של חצר

של מגעו

הווירטואוזית

ארמון הרזידנס באמצעות מראה

ההזדהות

ובעיקר  יכולת

קעורה שהציב סמוך לתקרה. וכך

הרגשית שלו עם הרפרטואר

היה נדמה שהגיבורים "גולשים"

"לה טרוויאטה"

ההאזנה

הפכו את

שניגן

המראה

ולתוכם.

מהשמים

לנגינת יצירות רומנטיות

הכפילה את נפח החלל והדמויות עצמן עוצבו בהומור גרוטסקי: המלך

נוסח שומן' ליסט וההדרנים של שדפן שניגן לחוויה חד פעמית. אף את

בגלימה אדומה מלכותית ולעתים

מיטרידנטה עצמו הופיע  לעתים

היצירה האימפרסיוניסטית של מלחין סיני בן זמננו - טאן דףן ניגן

אופרה שהיא בעיקר רצייטטיב ואריה ולכל גיבור עצמאות מוסיקלית מכנסיים קצרים. בכך ניפץ קומר באחת את הנוקשות הסטטית של מיטרידנטה - הופיעו בזיקטים של חליפות שרד מחויטות, ולרגליהם במשקפיים כהים וחליפת חאקי נוסח צ'ה גווארה. אף בניו של המלך

היידן דורשת יותר מכישרון וירטואוזי. כאן חסרו ההומור והעומק הבשל לאנג-לאנג בעידון קסום. אך הסונטה בדו מינור :50) (Hob.XVl מאת
       לצד פסטיבל הקונצרטים בו נוטלים חלק אמנים שהם העידית שבעידית כדי להביע את הפשטות העילאית והקונדסיות של המלחין.

מוחלטת משלו' ואת הסכמטיות של החזרות המרובות בסגנון אריה

בעיר  הולדתו  של מוצרט פסטיבל אופרות

מרחבי העולם, מתקיים

האמריקאי ויצירו קרופט ואת בניו גילמו הסופרן השוודית מיאה פירסון רומא - איש לא חפץ ביקרו. את תפקיד המלך שר בכישרון רב הטנור יבגוד בו. ואכן' כאשר הוא שב מ"מותו" - לאחר שהובס בקרב עם המלך מיטרידנטה, מלך פונטוס המתחזה למת, רק כדי לראות מי הראשונה שהלחין מוצרט בהיותו בן 14 והיא נסבה על סיפור קנאה של רה-קפד - ההופכות את האופרה לארוכה עוד יותר. זוהי האופרה סויה
מה שפגע ברכות המוצרטית היה הצליל החריף של הסופרן נטע אור שהפליאה בשירה מוצרטית זכה והקונטרה-טנור האמריקני בנגידן מחטה.
בתפקיד המלכה אספסיה המאוהבת בבנו של מיטרידנטה - 9יכ;ךה.
שהצריכו אורך נשימה ובעיקר הלכידות, הפכו את האופרה המוצרטית להגיע רק בנגינה על כלים אותנטיים. בניית הפראזות והקווים הארוכים מינקובסקי. תחת שרביטו ניגנו בעידון קסום ובהצללות אליהן ניתן Grenoble < - תזמורת של כלי התקופה, שייסד המנצח הצרפתי מרק תזמורת המוסיקאים של הלובר- גרנובל Louvre-> du Musiciens והפכה ליצירה בת זמננו. חיות תוססת וברק נועז אפיינו את נגינת הבימוי הגאוני מסך הומור מפולפל ובעיקר עדכן את האופרה הקלאסית
                                        מלא תעוזה וקסם היה אף הביצוע הקונצרטנטי של האופרה של גלוק לקסומה.

נטרבקו. היא תגלית של המנצח האוסטרי ניקולאוס הרנונקורט, שתחת וילי דקר. את תפקיד ויולטה גילמה זמרת הסופרן מסנט פטרבורג אנה בניצוחו של המנצח האיטלקי קולו ריצי ובבימויו של הבמאי הגרמני יוקרתי. בלב פסטיבל האופרות השנה עמדה האופרה "לה טרוויאטה"
ויולטה הוא תפקיד תובעני הדורש מהזמרת לא רק כישרון משחק שרביטו שרה את תפקיד דונה אנה בדון ג'ובאני לפני שלוש שנים.
לב. בשמלה אדומה כאש שיחקה את תפקיד המפתה והמאהבת, ועוטה נטרבקו לא רק כזמרת אלא גם כשחקנית המגלמת אשה נחשקת ושבורת את תפקיד המאהב הצעיר הבליטו ביתר שאת את גדולתה של אנה הרך. אולם דווקא העדר כישרונו הדרמטי והכובד המסורבל בו גילם ובזוהר. עזר כנגדה היה הטנור האמריקאי ג'יימס ולבטי בעל קול הקטיפה את הטקסט האיטלקי במבטא רוסי כבד - ניחן קולה הבשל בעומק אשת החצר הפריזאית למאהב התמים והכפרי לקורע לב. למרות ששרה ולא החוויר גם ברדתה לפיאניסימו חרישי' הפך את סיפור האהבה בין קולה העגול' המוצק והמלא, שלא גלש לצווחנות בצלילים הגבוהים דרמטי אלא גם יכולת לשיר כמעט ללא הפרגח לאורך שלוש שעות.
                    לעוצמת הדרמה הוסיף הבימוי הנפלא של וילי דקר אשר השתמש בכל שחורים סירבה להיפרד מאהובה ולמות.

"אלציסטה." תחת שרביטו של איודו בולטון הבליטו תזמורת המוצרטאום

בפרחים

סגר

אותה Festspielhaus -ה בימת  של  העצום החלל

והמקהלה הקאמרית של באך את הצליל ה יחודי לכלי הנשיפה הברוקיים

ססגוניים אשר מחווירים ודוהים מעצב כאשר נאלצת ויולטה להיפרד



39

בתום משחק הרולטה,

קתרזיס

שניגנו על טרומבונים "אותנטיים" נטולי

כל מסתורין

כאן

לא  היו

שכן

נשמעות

החצוצרות

כאשר

שסתומים

נין

של  ממש

ומלחמה

מאגי

נרמה. החזרות האינסופיות המאפיינות את

בין יצר

לחושך,

ממלכת  האור

סגנונו של גלוק הפכו לשירתיו"ת ורוויות

הטוב ליצר הרע.

לא ויתר על

נולטון

שכן

כיסופים,

שרביטו של המנצח ההונגרי אדם אף ביצוע "קודי פרן טוטי" תחת

הצליל. תחת שרביטו הובלט סגנונו הישיר ההצללות והגוונים גם באינטנסיביות של

להתעלות.

לא  הניא

פישר

והצנוע של גלוק - סגנון נטול התחכמויות

ניגנה

התזמורת  הפילהרמונית

המעמיד את האדם נמרכז

מצועצעות,

מתח, ולעתים קרונות אף לא יחד נגינה פושרת שבשגרה, ללא כל

נפשה ולמות תחת נעלה המלך אדמטה האופרה. המלכה אלצ'סטה המוכנה למסור

שקשה

דומה היה

עם השירה.

הגוסס - הסופרן אנה קתרינה אנטונאצ'י

על הנמה

להשתלט

למנצח

- גילמה את תפקידה ברמת הזדהות כמעט

הענקית מרובת המשתתפים.

"מיטרדינטה"

מוחלטת ובעוצמת כובשת ומשכנעת, אם

הכימאים אורסולה וקול ארנסט חרמן הקפידו על נמה עם תפאורה

הפריעה. בן זוגה

כי נטייתה לווינראטו מופרז בראשית האופרה -

צנועה וציוריות נקייה. אף התאורה חיתה קסומה. אולם הם הפכו את

הטנור צ'רלס וורקמן בתפקיד המלך שר אף הוא בעוצמת, אם כי לא

בגרביים קצרים

לשתי ילדות קטנות

ודורבלה מנשים

פיורדליג'י

גוון צליל זוהר היה

תמיד שמר על ניקיון הצליל בהעפילו מעלה.

לגזרתן: נכך נטלו את

שלא החמיאו

ובשמלות תפוחות ילדותיות,

לטנור הפיני טופי לייטפו. מרשימה חיתה אף שירת הנס לוקה פיזארוני

אפשר לתת בהן אמון, ולאו דווקא ילדות! התיאום נין הסופרן תמר לורנצו די-פונטי - מחבר הליברית, שנשים הן גזע חסר תקנה שאי העוקץ מהקומדיה המוצרטית המפולפלת, בה טוען המלחין נשמו של

בתפקיד הרקלס. עתיר גוונים ונעל קול נס מהדהד ומלא רגש היה
                           האופרות המוצרטיות המוכרות יותר מועלות נעיר הולדתו כמעט מדי האוראקל - מיכאל פטרנקו.

; ה נאףמ;נט וגוון קולותיהן

די בתפקיד פיורדליג'י לנין הסופרן

שנה, ועל כן עושה הפסטיבל מאמץ עילאי להעלותן כל פעם בבימוי

חי.ה מושלם. אבל לאף אחת מהן לא חיתה נוכחות בימתית או אישיות
מרתקת שתהפוך את הלבטים לדרמה. אף למחזריהן - הטנורים קריסטוף

חדש. תחת ניהולו הליברלי יותר של המוסיקאי פטר רוז'יצ'קה חזרו
לזלצנורג מנצחים רבים שהדירו רגליהם מהפסטיבל בתקופת כהונתו

שטרהל וראסל בדאון היו קולות זהב מוצרטיים אלגנטיים. אולם משחקם

דוגמת ניקולאוס הרנונקורט וריקודו מוטי.

של  ג'רארד  מורטייה,

ךמ; יףת. היחידה שהדהימה בכישרון משחקה ונשירתה חיתה הסופרן נעדר פלפל. סר תומס אלן בתפקיד דון אלפונסו היה מרשים אך נעדר

המקצבים הרגועים והמאוזנים של מוטי העניקו ל"חליל הקסם" מסגרת
אמינה בה ניתן היה להבליט את המלחמה הדרמטית נין עולם החושים

הלן דונאט בתפקיד המשרתת וספינה.

ריק הפכה "חליל הקסם"

לעולם התבונה. אלא שבבימויו של גרהם

אפשרה  אף

של  רוז'יצ'קה

הנהלתו

תחת

השורה

החדשה

הרוח

מדרמה מלאת מסתורין, שעיקרה מלחמת האדם ניצר, לסיפור ילדים

ואילך על הנימה, נגד רכות התנועה של הבלט הקלאסי אפילו נגד מחוץ לחוק, נגד הגזענות - עם כלני זאב נובחים המשוטטים אילך נגד הכול: נגד הקונפורמיות שהוציאה את ההומוסקסואלים והלסביות יומין שלה שהבכורה שלה הועלתה נ.1982- נ"צנעונים" מתריסה באוש שלה - "צבעונים." במכוון נחרה באוש לחזור לכוריאוגרפיה עתיקת הקתולית - הארכידוכסות של זלצנורג, את המופע המתריס והמאתגר לכוריאוגרפית הגרמנייה פינה באוש להעלות, דווקא בלב השמרנות
תלבושת של גבר בחליפות ולא בשמלות שיראיך. המופע עשוי היטב,

חביב נו מופיעה מלכת הלילה כ"פיה טונה," או ליתר דיוק כבונת
מהרקיע - היא מתעוררת מתנומתה ויוצאת מתחת לשמיכה בחדרו של ברני זהובת שיער העוטה גלימה לבנה. לא זו בלבד שאינה יורדת
לחליל הקסם. עד כאן - היה הכול נגדר חביב. בעיקר קסום שדה יפות, מתחת למיטתו של טאמינו זוחל הנחש ההופך במערכה השנייה מיופייה של פמינה: מתוך נייר הטפט הפרחוני יוצאות שלוש גבירות אקוואריום ועוד ציוד אופייני: נטישרט ובמכנסי ברמודה הוא מתלהב טאמינו; ה"נסיך" טאמינו הוא נער מתבגר, שבחדרו מחשב, גלובוס,

לוקה  בחזרות מרובות מדי. אותו קהל

בהומור ובווירטואוזיות, אך

החמניות נו מקיץ טאמינו מחלומו ונו ניצב "מלך השמש" זאראסטרו.

נשא על כפיים זמרת ששרה באיטלקית שירים גרמניים - יצא בזעף שהצדיע לפישר-דיסקאו והריע ללאנג לאנג ולתומם המפסון, שאפילו
בזה מהאולם המתרוקן שאחרי "צבעונים."

אולם כאשר במערכה השנייה מציג גרהם ריק את הנזירים של מקדש
של טאמינו לתמוהה - לשם מה יש לו צורך להצטרף לכת קשישים התבונה כפועלים המעיינים בעיתון ומשחקים שש-כש - הופכת המשימה

להולדתו של מוצרט, מתעתד הפסטיבל

נשנה הנאה, נמלאת  250

מוזרה זו? מיותר היה האקדח שהוצמד לרקתה של פמינה. מבחני האש

המנצח הרנונקורט את פיגארו בבימוי חדש של קלאוס גוט ובהשתתפות בזלצנורג להעלות את כל האופרות שכתב!  בראש ובראשונה יעלה

והמים הפכו למשחק של רולטה רוסית - כלומר לא היה כאן כל מאבק
עם היצר אלא הצלחה מקרית, וכך איבד "חליל הקסם" את משמעותו.

עם  התזמורת

הדיווח אנה נטרנקו. נשנה שאחריה יופיע נרנבוים

הטנור

השירה המופלאה של

אופרה קסומה:

מוסיקלית חיתה זו

הערנית-אירופית שלו נבירתו של מוצרט.	•

Schade Michael בתפקיד הנסיך טאמינו ואף קולה הערב אם כי

את שגילמה Genia Ktihmeier

חסר האישיות של זוגתו הסופרן

.1  מאמרו של ויכרו ואגנו "היהדות במוסיקה" שראה אור כבר ב,1850- ובו

פמינה, הכישרון נו גננה מרטינה ואנקונה את ההצגה בתפקידה הזעיר

הכה שורשים בחברה הבורגנית, למרות שמקורו התחשבנות אישית של ואגנו הוא טוען שהמוסיקה היהודית היא אקלקטיקה של גבינת רעיונות מוסיקליים,
עם הצלחותיו של מאיידנו, יריבו האישי.

שקולה של הקולורטורה אנה-קריסטינה קפולה הצטיין בניקיון מרשים כפפגנה, וכן קולו הערב של מרקום ורנה בתפקיד פפגנו, העובדה
בטונים הגבוהים, אך נשמע מחוספס ועמום ברדתה לצלילים הנמוכים,

ה בתפקיד זאראסטרו

אפילו הנוכחות המרשימה של הנס האגדי רנה

.2 שיר של כריסטיאן מורגנשטרן בתרגום חופשי של הח"מ.

- כל אלו לא הושיעו. איש נקהל לא הצטמרר נחיל ורעד ולא חש


-== ן

דוrן
מירון

וJJת)
כרמית




מריאה מודרנית





יבגניה וודינה, "מריאה" בתיאטרון גשר


מריאה שימשה לו רק מגן ומניע להשגת כוח שלטוני, ברגע שהיא מחלישה ונבלה גדולים יותר מן הבגידה בחיי הנישואים. והגבר, אשר אהבתה של הלוהטת מאהבה וביצריה הטמירים והבלתי מרוסנים, מבחינתה אין פשע ועבורו רצחה וביצעה פשעים איומים. האשה, שכל חייה מרוכזים בנפשה
                  אביה לא תוכל לשוב, מחמת המעשים הנוראים מפניה בשל כשדונותיה המגיים. ומה תעשה ולאן תלך, לאחר שאל בית השני: האשה הגרושה, הםידדה, עם ילדיה בארץ נוכרייה - שהכול חוששים את כוחו, הוא דוחה אותה מעל פניו ומגרשה.
                       מתכחש להם. אמנם, טוען יאסון, כי כל חפצו השלישי: האם לילדיה האומללים, אשר אביהם שביצעה?

לנח קריינדלין; מוסיקח: אבי בנימין; תפאורה: קרמנקו; תלבושות: ששון "מריאה" מאת אוריפידס בתיאטרון גשר; עברית: בן בר-שביט; בימוי:
קדם; תאורה: אבי יונח בואנו )במכי(

          סנקח לא האורך קובע - אלא טיב המשחק" "החיים הם כמו מחזה.
כדי ליצור פנינה, זקוקה הצדפה לחומר כלשהו, לאיזה גרגיר חול או רסיס,
לגרגיר דרמטי, לגרעין של סערת יצרים עזה, לעימות בלתי שווה בין האדם מסה חסרת צורה. דבר דומה אמור באשר לטרגדיה היוונית. היא זקוקה שסביבו תתגבש הפנינה. בלי אותו גרגיר קשה, עלולה הפנינה להישאר
הבודד לבין כוחות הגורל האימתניים, על מנת
  "מריאה" של אוריפידס, יצירה שנכתבה 500 שנה שסבים תתגבש הפנינה של המחזה הקלאסי.
לפני הספירה, היא יצירה דרמטית רוויית לבטים,

היה שיגדלו יחד עם בניה של אשתו החדשה,

גשר

עזת אהבה ועמוסת ייסורים. בתיאטרון

שהרס את חייה והחשיך עליה את עולמה. מריאה מגזע המלכות. אך היא אינה מאמינה עוד למי

צעירה, ישראלית ברובה, למעט מריאה >יבגניה התארגנה סביב הבמאית, לנה קריינדלין, קבוצה

אינה חפצה שיהיה לילדיה טוב אצל יאסון .

>בורים אחנךב,(

וודינה( וקראון, מלך קורינת


לפי

אלא שיהיה לו רע בלעדיהם.
עד כאן סיפור המעשה. ומה על המשחק!?

את הגרגיר הדרמטי, הגורם להתגבשותה של כמו הפנינה סביב גרגיר החול. אולם, כדי להכיל

הטר גדיה

של הבמאית,

האינטרפרטציה

הפנינה, יש צורך להיות צמוד לתוכן הגאוני

בעל מפלסים

מתרחשת בבית יווני מודרני,

ות את ההזדהות עם הכאן והעכשיו,

ולנסות ל

שונים, כאשר במרכז הבמה ניצבת ברינה גדולה,

מבלי לשנות את הטקסט ואת התפאורה.

שבה נופלים וקמים גיבורי המחזה. מה לאגם זה

העלילה

של הבמאית,

האינטרפרטציה

לפי

ולנקמת מריאה? שמא יש כאן "רמז" להפלגת הספינה "ארגו" לארץ קולנים,
באשר ילדיה משיטים כל הזמן סירת מפרשים בכריכה המשפחתית?
אולם עיקר ההתמודדות עם הטרגדיה תלויה במשחקה של הגיבורה הראשית:
זו מקרבת אותה, אולי, אל המציאות הפמיניסטית בת ימינו, אולם מרחיקה הכריכה • מדליקה בעצבנות סיגריה, משחקת רגשות חיצוניים בלבד. גישה הקלאסיקה והמודרנה. האשה הוjנאית הקטנה, אשר אם איננה נופלת למי מריאה. גילומה של יבגניה וודינה את התפקיד הראשי נפל בין הכיסאות:
שלוודינה מעלה הרהורי ערגה והיקסמות לקולה של מריאה אחרת, שעלתה סובלת ממבטא זר, בקבוצה של דוברי עברית פשוטה ונקייה. קולה הצורמני לשחל ית מוכשרת ונבונה זו כמה רגעים יפים >בעיקר רגעי הדומייה,( היא אותה מן העומק הטרגי, האוניברסלי, של המחזה הקלאסי. אף כי היו לה,
            של רחל בד-חיים. בספר מעולה זה ימצא הקורא קונצפציה שונה לחלוטין עליו בכל לב: מרי אה - קולות מאת כריסטה ודלף, בתרגומה הקריא מאוד קמינקא, או את החדש יותר של אהוון שבתאי. ספר שני שאני ממליצה או הנשמע. כדאי לחפש את התרגום המעולה, אך המיושן קמעה, של אהוון לקרוא את המחזה "מריאה" לפני הביקור בתיאטרון גשר, למען הבנת הנקרא אם יורשה לחרוג מתפקידי כמבקרת תיאטרון, אציע לצופים העתידים בזמנו על בימת התיאטרון הלאומי שלנו: חנה רובינא.
לגבי אשמתה של מריאה והאינטריגות והקונספירציות בחצר המלך קראון•.

מלך קולנים, שהיה לפי האגדה בן השמש הליום, התאהבה בו ועזרה לו הגיבור הצעיר, יאסון, המועמד לכתר תסאליה, באושר מיוחד: מריאה, בת מארץ קולנים את גיזת הזהב הפלאית, שחיתה שמורה אצל המלך, זכה היוונית: במסע האגדי שעשו גיבורי יוון, על סיפון האוניה ארגו, כדי להביא כאן את תוכן היצירה לקהל הישראלי, שאיננו אמון על סיפורי המיתולוגיה שבפי הגיבורים לבין הופעתם החיצונית המודרנית, מאידך גיסא. אזכיר מידות הטרגדיה מחד גיסא, ומגדיל את הפער שנוצר בין השפה הגבוהה בין רגלי השחקנים. הדגש ששמה הבמאית על הל אה והנקמה מצמצם את מתרחשת בחצרה של וילה יוונית מודרנית, כאשר ברינה גדולה מתנוצצת
יאסון, אהוב לבה. היא נישאת לגיםר המהולל ושבה עמו לקורינת, שם אשר רבץ ליד גיזת הזהב, ולא נרתעה אפילו מרצח אחיה, כדי להציל את בתחבולות כשפים להשיג את גיזת הפלא. היא המיתה את התנין הפראי,
                                  אולם יאסון לא מצא מרגוע לכף רגלו, ונפשו קצה בנדודים. את כס המלכות נולדו להם שני בנים.
בתאסליה אין הוא יכול להשיג, לכן הוא מחליט לנטוש את אשתו הנוכרייה,
בתו של מלך קורינת. את מצולה נפשה של מריאה, האשה אדירת היצרים שעלולה להפריע לו בורכו אל השלטון, ולשאת לאשה את קריאוזה היפה,
                           הראשון: האשה הנעזבת על ידי בעלה הבוגד, אשר לו הקריבה את נעוריה אפשר לחלק לשלושה רבדים:

הת.נרה למת.נ'O'*ם מרכזים -זה·לתD". ג\Y'ראל גY  נY
.f\\JYאנ\  ..ת\ ב.ר..ת מפעל

'>
MATA,..._

)'" H.ימ'
'<:

נעמה מלכיור

יס ח	י•
על פי 'איתקה,' לקונססנדינוס קוואפיס


יק לר
.ר א

י  'זיסRה כנ

ל  .1


( - - ''מאוד דרכך תארך כי שאל") .2

בקר.

.ת; ק1ק כניo/ ? די

o/ ךק9  א

ה?91ר

י י;	ת

ן;·לדים,

1מחפ:ה למצטרפים.

•     : T   : •   -

T - :

להסת;בב להסתחרר'

.. : - : . :	..

: . :

.א9

סo/

ת;ך

סק ך ד ל

ר1דים '7זיסRה

tמי יל o/ ,עת.

.ע ך? יק

ךלא ?מ

א ןח;ק	י'

;וf

ם: כנבל ,ה!?W

מ.לך

.3 ")תעמידם לפניך נפשך" - - (

ת;ך	ן.

.עי יו ט;דע;ת

כעת,

ה1א אינ; מ;צא א;תי

ר1דים

o/ יל מכנ

א ךחיק. צ,;עד

.י  י  י	ף

דים .o/קקtים.

'ר ;ךד קף.;ע 'מאלo/ ין

:מאלo/ ין :

טוית תנוח נ;פלת עליו משמים, מעלימה א;ת;

.6 ")איתקה העניקה לך מסע יפה" - - (

T     • -: -





!א

0  - T   0





א

T   T	"." "."
דרו.

T "•. :	0    -
מ	ים ל;

מ1ל מעמד התפוח,

,ךךתrytי9

ךךתrytי9

מ ר91לה



f      • - ••

שביס זמי;ני ועצ1מת

עט1פה

'ד;ע ר ך ה

;ר י י

אני ר;אה את עצמי בבר1ר:
שער ראשי פזiר, רגלי ארפ;:ת, פ:פ;ת רגלי יחפ;ת.

.י עי.

?יפ;ת

סןק;ת

o/כני מק1ק ;ת מ

••  :

- : -	-

•••-:

- : -	T	•	- :

י	ן ךת ק1ם 1פ;ל

.4 ")בתחנות מסחר פיניקיות תעגון" - - (

מעל מעמד התפוח.

ה . מ

ם ;  מ  ם

ד · :  -
י	ך ק ;	י

- -: -
: ry, ry

- ··

.ן ;ס ב;דח  י  1א

,ךה"

י;י::נר

.לה?

ף	לי ת

א	,ת; ק1ק עם ה  ק י

.ת נ::לר ל

'זיסRה לא ת1

די מג1ף·,

י rp

ים ש;דדים א;רני

ים ך

ח;ן

די.

יץ די

:p יםtק

ס י ;ת

כנ ים

.7 ")וכאשר תשוב, ואתה חכם, רב בסיון" - - (

אני איני ר;אה א;תם ע;ברים מרב מהירiת

•   :	••	•  :	T

T	0          ••


" -:

.לה?

לי ת

ט1ף

ך	א	.קט, א.;חז :די'

.ן;ע ה

ק י  י

ע;ד רגע וגם אני

.-:

- :   - ·:

דיכ1ת,

.לל

קtיך ?ח

@כנח

מ י 1ג

סמ;ן מש; ן'

דל ת


.י  יט

:ךתry
סל סריק,
  
ן;י י   ? בw;י א

ה;	ת  יץ כנז.

מבעד לרפ;רמה, אני ט;בעת בתכלת עיניו'

.5 ")וכל הזמן חשוב על איתקה / כי יעודן הוא להגיע שמה" - - (

ז ··

·: ·· :   ·	- -

·-:

ד   :	·:ד

- - ·

,ה?91ר מ ת ת

;ס ;ת לי

לת?.

שןה ? ן מ;לדים.
סל;ך סל;ך


,ת;יפ?


ת; ק1ק


י 9ה ד לי מ,זעיר;ת

.ב;ש!

ין ?י דרו

ך ,לם;ע7 ה י

ת ךלא

7;ךה ת

7;ה

:ך)
c:::
ן

שמעון פוגל

ברקו



לא ע  ם
81

ין לסם

ק'ף

ס רים f;

ה  לר

פף;

ת סpזלים

:כיןי:זי ל ת'ב

ואת המנגינ;ת שנ;תרף בתחתית הכנ;ס שוי

. ·:

-	. : - :

:    ·:

. : - -

·: :

אבל איני יכ;ל לשבת על שפת הנחל ולכת'ב שירים,

0	0
"	:   :


- --	- :	-

•:  •:  T

T      0          ••

T -:

שתינף את שונף ויצאנף.

מיכל נתניהו

T ז :

T  "."

"."	•    T

ת סל;לה

קט;ת ח;ךז;ת

ריתqw ת ;ו

ףשע;תיו נ;טפ;ת על מכנסי עם גדילי הטוית

פנטום על אלוהים



· - -



••    · :



•       - ז : •	-



:	T	:


יש אל'הים והףא גר נתוני.

ת ס ן

ק;ת

ן ס ךץ 7ס

ה7;ע ד

• :    T

:	•    ·:    ••

.ן יry ת7

ים	י ש;

סך;ה

ה  ?נף מנקר

ה סpזי-י;ךע·

ז; כנ;ס ס

האם יש לו תחףם או אפשר שנצחי'

wה ףב;א

f ם: עי.ס ת

.עצ'ם

•   : •  •:

T   : •:

:	••         •   -

נזמזם את השירים שאנחנף מכנירים.

עודו . ס. ה או אףלי ;.ו מף ן?

. . -


: --: ·:

. . -

·:	..: -:


שאלתי' נורתי' זה די ודאי'


ל'-;

ל י;ם
,ף;מ ך י ;מ

;ןתry
יםv?

וא חw;ב על רי ה ןהךאות

ר
י;ם

יש אל'הים והףא גר נתוני.

ל דס א;ן:ני 7ס ין

ה סער י

fמו ס

• :    T

:	•      •::	••

ש נון'זי:

q לו ן p

לב.;

סה ריר ןסקv?יב

,יםv?

q ים

ו על:

האם יש לו תחףם, או אפשר שנצחי?

תמרה אור סלילת

•   : •  •:

T   : •:

:	••        •   -

אני כנ;תב את הצפרים

• ז: . -    ·:	..

.-:

הם יחפסtףהף תמיד' ולשוא!

בראשית

ןryינ;ת א;ן:ני

ןry ך

: T  - :	' T

: - :   ••

שאלתי' נורתי' זה די ודאי:

•  ז -  ••        •:

•    : -··

•   : - T

השמש מנשה לפת;ת א;תי.	א.

ליו

יל  ת

סו9;

fמו .עץ



•	- :



T - :



•: •: -

ש נון'זי·

q ;ל ן p

לב.;

רמה ותולעה עשנף,

י גו ryר' כנוךה אtן'


T  T	T  ••


:    T    '

לול.

י סpז

ת מףקיס על

חש. 7 ה9

ילנף,

דון ס

.חי



•  ז -  ••        •:



•     : - ··



•   : -

לא רוממנף ולא שנחנף,

ואז היא לוכדת אותי

שאלתי' נורתי' זה די ודאי:

•	•: •:
• 
T  :

האם יש ל; תחףם או אפשר שנצחי'

T  : '

:	T  :

במראה הטפות האחרונות על


•   : •  •:


T  : •:


:	••	•   -

ך נף

ן.-עךן

-	-:- ז

•  -    T   :- :

ףבעולם הזה שמנף,

פרותו של חתףל רחוב,

ש נון'זי:

q לו ן p

לב.;

T  T	·:-	T	T

:	T       '."	T  :-

יש אל'הים והףא גר נתוני.

ני היינף לצנינים בעיניו'

+ סן וpס על ץ ;ר

• :    T

:	•     •::	••


T    ••   :




0          0              0
:


0   T        •

חוןיו'

ןקו ים;


נכתב בסדנת כתיבה עם אלישבע גרינבאום ז"ל1 קיץ תשס"ג

סד דב

י  סד

יו.

ליו ; יו

ו; :ן



81	יופיעף נא המלאכים, בני האל'הים,

'   •:: T

'' :

' T  :  - -	T	•

אוח אשר רוממףת אל נגר;נם

T       : •	••

:	•: -:

•: ••

ואש תארה לבנות האדם

T T  T

: '    ז-: -

•• :

באיברם,
TT   ••  :
בעברם מי לא ישפיל מבט?

ז -	· : -

.	ז : ז :

הם יפים כנמעט כנמר אל'הינף.

••      •::

:	- : •

•  T         ••

הח.נרה למתD'O"J.. )ןרכזo· 'יה'לתייo גo-·ראל גע מ
j\ \JYאנ\ .f\\ נ.ר.f\ פעל.מ

י
MA.TA

l'מ.איין

Arts & C\ג\ttגre Projec.t for ץo';)