לפי •עה הגיליון הזה -מס' 303 גוזלים אדמתו של עם אחד לטובת עם אחר. רק כך נוכל להבטיח כגון חופש דיבור' דת ומחשבה. אין דרך אחרת. במאה הזאת אין לדורות הבאים המשך קיומה של ארץ מולדת אליה נכספנו. * אלה שמשכימים לקום, ניגשים לדלת הכניסה, מרימים את יומון 'הארץ' השירים, האמירות, המופיעים הגיליון הזה. אבל לא הפעם. אני בין מן הראוי היה, אולי, לפתוח בפירוט ובתיאור של היצירות, המאמרים, 'הארץ' איננו עיתון של סנסציות. הכותרת הראשית רחוקה מהתלהמות מן הסף, מכינים קפה ופותחים בקריאת הבוקר. ומצעקנות. גם חדשות מפתיעות מופיעות לרוב באות-כותרת רגילה. אבנר הולצמן ובכל זאת כמה שורות על הגיליון הזה. פרופסור אבל הפעם, האות של הכותרת הראשית הוכפלה פי שלושה. תוכנה כותב על "ביאליק היום," בא לומר איך נקרא אבי השירה העברית היה מדהים, מפחיד ובעיקר מזעזע: "חייל, פעיל ב'כך,' רצח ארבעה 71 שנה למותו. המודרנית היום, במלאת תושבי שפרעם באוטובוס: המון ביצע בו לינץ"...' ומאז נכתבו דברי ידידיה יצחקי כותב על כנס שנערך על יצירתו של א"ב יהושע לא חלפו ימים רבים, והחייל המחבל אינו לבד. תושב אחת אלה, הקורא זוכר ודאי את חלקה הראשון של מסתו של דוד ארן "בריאליזם בוונציה, וכן' על ניצני הגותו של א"ב יהושע בסיפוריו הראשונים. סקפטי;" בגיליון הזה מופיע חלקה השני והאחרון של המסה. השלכותיו האפשריות בעתיד. אנו מבינים במה הדברים אמורים. כל פיגוע טרור יהודי. לא ארחיב כאן בדברים על המשתמע מהמעשה ועל ההתנחלויות רצח בדם קר ארבעה פלשתינאים, עמיתיו לעבודה. עוד לדפנה שחורי עבור 'עתרן המשורר' חבר הכנסת, יוסי שריד העניק ביכולתנו אחד שראשו על כתפיו יודע שהמשך קיומנו כאן תלוי '77 ראיון על כתיבתו' לא הפוליטית הפעם, אלא השירית. העוסק הפעם בעיקר בספרי שירה שראו אור באחרונה: מבחר של לכתיבתו של יוסי שריד מתייחס גם עמוס לויתן במדורו 'מצד זה,' בעצם היכולת שלנו ליצור לשון הידברות עם בני האדם שמיישבים לתקשר בינינו• המעשה המטורף של החייל >במדים < מעורר ספק גדול ליצור מערכת יחסים עם הסביבה הפלסטינית, שתאפשר לנו וגם להם אברהם סוצקבר' תרגום שיריה של אליזבת בישופ, ספרה של ריקי אם לא אלפי שנים. הימין הקיצוני - בעיקר את האזור הזה מאות של משוררים אמריקאים בתרגומו של משה דור. את הגיליון פותחים אם בשירה עסקינן אז נוסיף: בגיליון הזה ייתקל הקורא באנתולוגיה שירן וספרו של ישראל בר-כוכב. בפשיזם, די אם נזכיר את איומיהם ב"פולסא ונורא" ואיומים אחרים נזכיר היום את דברי הרבנים, שחלק ניכר מהם נגוע באופן חריף הדתי - מסכן' חד וחלק, את עצם קיומה של מדינת ישראל. די אם שיריו יעקב שי שביט. ואחרון אחרון לאו דווקא חביב, ייתקל הקורא, לנרמל את המופנים אל ראש הממשלה, רק משום שהעז לנסות ' גם אם לא ירצה, בקטע מפואמה של החתום מטה. ואם הקטע ידרוך בקואופרציה לחיות שיוכלו' אולי' כדי שני העמים, בין היחסים למישהו על היבלת, עמו הסליחה כולה... בכות לאלץ את העם מסוימת. וכי מישהו מעלה על דעתו שניתן פרידה מדליה רביקוביץ הפלסטיני לוותר על שטחים מאדמתו רק משום שכך רוצים המתנחלים ורבניהם? זה הזמן אפוא, אולי ההזדמנות האחרונה, לדבר אחרי ההתנתקות על פרסמה דליה רביקוביץ חמישה 1988-ב לשני עמים, ישראל ופלסטין. הסדר קבע, המבוסס על שתי מדינות שירים ב'עתון '77 השיר הפותח": בקבוק מונהגת על ידי אין דרך אחרת. אלא אם כן' נסכים לחיות במדינה במים" מתחיל כך: מה שאני שולחת מהבית לו כל קשר שאין בעולם שחיים הימין המטורף וחבורת הרבנים, אני משליכה כמו מכתב מבקבוק".•. שתי מדינות: מדינה יהודית חילונית ודמוקרטית למציאות חיינו. שאין לו בסכנה מתמדת יורד ים המצוי ומדינת פלסטין חילונית ודמוקרטית לצדה. בשתיהן יהיו עקרונות שולח את אנושית אחיזה שום מסביבו מישהו ידלה את הבקבוק ויקרא על הצפוי קריאת ההצלה בבקבוק ומשלינו לים, אולי דליה חייתה כל ימי חייה על סיפון-החיים הבלתי יציב המתנועע בין ליורד הים. ל'עתון '77 יש אתר באינטרנט לתשומת לב הקוראים והמתעניינים: לחיות אבל הרוחות נלחמה היא לא בדיוק ויתרה, חיים ומוות, כתובת האתר: הפנימיים, הפנים-נפשיים - ילדות ונעורים ללא אב שניתן להזדהות הפסדנו משוררת בלתי רגילה, הגדולה שהייתה בשירה העברית אי כל זה היה למעלה מיכולתה לשאת, על-כן בחרה כפי שבחרה ואנו אתו ולהישען עליו ובנוסף הסביבה הסוחטת כוחות נפש עד כלות, לנו' לאלה שהכירו אותה וידעו את ערכה, השאירה את שיריה ואת פעם. www.iton77.com האתר עדיין בהקמה. בינתיים יופיעו בו בעתיו, כך אנו מקווים, האתר יחיה מרי גליון תוכן העניינים וקטעים נבחרים. • ;z rilP. הזיכרון על עצמה אינטראקטיבי ופתוח לתגובות. J."". '0 ·5 - -·- - ------ -----·---------------- ------- ----------------------···----------·יט-:ש-םשי-ישעיקריב . -6-··--····-·--·-·-·"·--·-······-···-····-·-···---····----··-·-··-··-·------···----····----·-----·------ ·--·-·---·--- ·--·-·- יעקב בסר- 8 10 ···-·-··········-········-·-·· ---"- 23 26 34 .... ·-· ···-··-··"··"-·""."..."." ..". "..".... . "..."..".."" .".."..."........".""•....."--- ·- ··-·-·--··- ·- · מרים איתן ב·אבשומונווהאר-סב,עמם-עברבויתם--:ש-מ-ו-א--ל·---ג-ו-ל--נ-ט- ····- דני סעו דבורה נץ דניס, רובוט האס, ציאו ס סימיק, חמישה משרווים אמריקאים, קאו 35 לי יאנג-לי, גיווגי אופ ; מאנגלית: משה דור סיפור האופרה הישראלית "מסע אל תום האלף" >עמ' (22 16 שיחה דפנה שחו וי עם יוסי שריד מסות ומאמרים מי הביא את האקספרסיוניזם למלכודן - נדנוד סמית, מאנגל ת: אריה אחרוני 14 אייב יהושע בוונציה - ידידיה יצחקו 18 ניצני הגותו של יהושע בסיפוריו הראשונים - ידידיה יצחקי 19 אמ עתרזתr--- mmlג ם ך ?.ן.--=--- -==:==:= =-- ----- ----- -- :- -- - - - - -- ---- --_-:::(!.} --E. 6כםf{-i!!=- ק -- - - כ_ _ ה ו 61163 א"ת 16452 ד"ת ו ו אבקש מנרי לשנת 2005-6 ו 22 -·· ·-- 24 8 ----- פמיניזם מדיאבאלי נוסח אייב יהושע - אונה לנגר --------·-··----·--- ·-·----·------·-·-·-· ·- ביאליק היום - אבנו הולצמן ביקורת ספרים שמואל שתל על מעלי ת אל הים מאת חלי אברהם-איתן 9 ו שס רשס ו עו ת מאת ישראל אליוז משה בן שאול על דו"ח מודד ה ר ו . ." .".." ."."."""."" ."""". ..""משפחה ו 10 כרמית מיוון על פיטז חיים נס תר ת מאת רות גלעד וו ....."."".."" ." ." ..".". .".""." .""..." ווכתרבת.".. רוני סומק עלו הו א אחד מאת שמעון בלס ועל מקס מתהק על המים מאת יהורם בן מאיו ו .." ..."" ..".".".."" ." ."." .""."." ." .טלפון ו 12 יהודית אוריין על עשרה אי נדי אנים קטנים מאiנ שומן אלקסי אלברט בן יצחק יעקב עללקחת את כל המילים ולעשות אי תן מש הו 13 : מצורפת המחאה על-סך 250 ש·ח עסו 11 גל'ונm כולל משלוח : מאת הנוי ציינסקי """"."..".".."".המחאה 'מס".""""".""""""".סניף""""""""."."""".בנק ו 4 המלצות יעתון 77י לפי שעה - יעקב בסר מדורים - רוני סומק: פטויק קאוואנה; מאנגלית: ליאור שטונבוג 9 על כינוס דומיות מאת אבךך;ם סו_צקמ ע1-5נוגום חצי פינה מצד זה - עמוס לויתן .4.?=- = === תיאט וון - כךמותמיו ון על אובע המחזות--בבית-ל ?י==----i- ועוד 30 ספרה של אליזבת בישופ, על דן צלקה מאמרי מחקר מועברים ללקטורט מקצועי 1565-253X ISSN iton77@actcom.co.il דואר אלקטרונר עתlוןןוו המור!גת שתל: תמזנה, פסל זמבנה, הוצאת עקד ,2005 'עמ 62 'תיקון.<' דוד פוגל: נזבח זזים, הוצאת הקיבוץ המאוחד הספרייה הקטנה, ספרי סימן קריאה ,2005 "דד עלי; בדומיית תלולית; חרבה לגשם - / ציזרים טריטזריה, טאפדוופ: שיר פיח 'עמ 96 בגשם / -/ דאה אותי עולה מתוך קוצי; אל / עפרי תחוח, ערוך לך; דאה אותו כי טוב / מרים איתן, ירזשלמיים, תרגמה מדנית: 'עמ 56 ,2005 כרמל הוצאת בחיי המחבר. סיפורם של בני זוג היוצאים הנובלה, שנכתבה בפריז, ,1932 לא דאתה אוד בין אצבעותיך; לשות אותי כבטרם כל; / יורד ,( 37 'עמ 'עלי דד') "הגשם שחוד כליל שאל תוכו אתה נופל; תמיד עמוק היטב; אתה שומע את לחש העיד; טירוף בעולם / ניתן לחוש שדה מגנטי; אם הנך מאזין "האוויר פועם כמו דופק בבית היראה הגדול לדיוויידה הצרפתית לחופשת קיץ, וחווים, כל אחד בנפרד, "התפרצות של חידות יצרית." אחון שבתאי: שמש שמש, הוצאת חרגול תמונה, פסל ומבנה כמוקשים; צפוי בלתי עצמך; יותר אל 'עמ 58 ,2005 נשכחים" ')חיים על קו הקץ' עמ' ,(32 "חשבתי בלי להגיד; שאיש לא זיין ארסך כל כך טוב / כל השירים שכתבתי; מגיל ארבע עירית דבקנו קאופמן: אזסטרליה, הוצאת בכך; שניקו את עצמם / עשרה; השתתפו הקיבוץ המאוחד ספרית פועלים סדרת ספ מקפלי המוח, / אספו את ענייניהם; והשאירו 'עמ 134 ,2005 לא דאית, הקצב, / האנרגיה; את האוד; ספד ראשון. מסע דגשי אינטימי אל ראשית אהובתי, / שעל עינייך, על צווארך; על בטנך באמצעות דיאלוג ימיה של מדינת ישראל: פזורים; ודדי השני של המוזות" ')חשבתי בלי תלap םואל111 "סיפור התבגרות בישראל של ראשית שנות שמקיימת גיבורת הספד עם אחיה ועם אמה. החמישים, במשפחה אשכנזית מבוססת" >גב העטיפה.< -J ,(58 'עמ ,'להגיד בוית נואל: דרשם, הוצאת גוונים ,2005 79 עמ' הכל תחת צל ואלכוהול, הכל / לעבד הכל ספד ראשון. "ערב יורד על העיד כמו ארבה. / אזהבי ספר' צילם: דני שניאור, הוצאת אחוזת מיכל יפת: חיים עם ספרים, 29 שיחזת עם ועל הספדים האהובים עליהם. השיחות מלוות אוהבי ספד, ושוחחה עמם על אהבתם לספרים מיכל יפת התארחה בספריותיהם של אנשים בית ,2005 245 עמ' בתצלומי הספריות שצילם דני שניאור. \ D". ,.. rכ. י"6 ו: איקס מיקם דדינקס. כלבים; והעיסוק במה באנקול. נשים / ברגליים מבדיקות משחקות / שתחתם. אני; ותשוקה למה שנחתם" >עמ' ,(20 ·- ' _...,..,,:. _.. • .. ח- ספרים דינה טליאס גנץ:לשבזר את המדליה, הוצאת 'עמ 134 ,2005 חלונות ·,, ספד ראשון. קובץ סיפורים קצרים בהם היחיד חריגה. מצד אחד הסיפורים עוסקים בהחמצה "מתמודד בחברה על רקע ניתוק, מחלה וזהות גב > בהעזה שני, ומצד מימוש, ובחוסו העטיפה.< סיון הר-שפי: גלזת הלזזיתן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, קרןובינוביץ, סדרת ריתמוס ,2005 בעצמי, השימזש אלכסנדר: פ' מתיאס הקיבוץ המאוחד ,2005 94 עמ' יוסי יזועאלי: באילזהיאיזשבתשם, הוצאת 'עמ 78 ספו ראשון. "טבור הוא כלי המדידה לקורט טכני קת אלכסנדר' מאנגלית: עפרה בולך, י סוכר; התאנים של ספד חמישי. כמו מלח / קורט היא מידה נשית; לא מדויקת, 'עמ 128 ,2005 כרמל הוצאת שנה שעבדה מוצצות לעצמן; את הלחיים. וכמו הדברים מתחילים ככה קטנה; משתנה, שלבי פיתוחה של טכניקת אלכסנדר מתוך קדושים מעונים / / הן אוזרות כוח לאהוב; הגדולים / / והמלח משמד, והמלח מעודד / / ובאחדים. בעצמו המחבר שעדך ניסויים את האסון שפורש להן שטיח; בתחתית הזמן היכנסי ונעצי קנה, כי באת להישאר, אספי עקרונות השיטה והשפעתה. ש ,( 12 'עמ 'תאנים') סביבו את פירודי חייך; והיי לאחת" >עמ' ,28 s ו .4 וירקן וחשים גובים וויח;ת תה;מ;ת פנים יש ל; הים אל .1 •• : • ז : : •• • T הב.;א עי.ב: צ. לל- ש: ';ל יש.. בים. ה-:;א ז ;מf ואהבים ה א מתנה אתם לפני תרי-עשו י ה.f ל דר:ני T T •• : 'לר.iJ •• : • י ו עVi ;ל ין ל ';ל ש:. ת;ל ב מ יס ס;ךקים ךס.ע ים ין יt ית רס ים, ך את שעוזr .7 מולך TT : •: ו;חשים סופי בו ח מ ןף גשו .5 .2 תינוקות ]א[ - T - T : • -: ה ן iJך ן;י ד י ך חד-תרבית ם:tיVi ל דדי ע ר ל י:זינ;ק;ת ה;ל י חל;ם וחזי;נ;ת יקית • : T - ך ה . םry ה.;פז .ין ד ף9 iJ לי. ן ין ןה ךס ןה ך fך;ן. ך י ךא;ת ך לי ה !ן ים קי. לי.ר. . דש..רק. ל;ח לw. ת;נ;ךמ ך י;ת א:;ס ל ן qןד ב שP- י נ;ן ?iJ זי.ך יו ך יםVi;ו ן'iJ י ;ל ש מךם ,, א;ך ךכזפז :P-ם ב;מקים ה א; סז;ן ירי ת ך ן י י ים ן::ך ן ך ת;א ב . קים י ךלא ח; שפח;ת ועבדים וואש;ני הפדג;גים ללחש של הוה ו . ז ·: - .. ·: · ז -: - ז : :. ·: - - : מעבו מזה מכמפי תוב ת מעבו מזה מגל;ת לניד פנטזיה להמית הפזחשבה .". ת:!1·ת 1ך ה · · ל ה i-ןi ןן ן; ל .3 תינוקות ]ב[ l] ו יםViך ד י ג מ ןף ך י מאז .6 אלפי שנים • T •• : - איש. לד." י." ;ל מד.;ע י;זיס ןךר 9ו;נם:ם ז:ם מתפעם על הי'ם וירקן מבער לעיניים מצועפות שה א מעובזr של אוצב הי'ם של; •. - : . ז- - ן;וq ל י:זים ךiJ ם ס ם:ך ל;ד iJ ם iJך ·: ז - T •: שה א הי'ם מאדה נ;סםו ם מ;ל ת לר 7;ג ם -ם פ:ל;מך של הך;מאים היה הי'ם נוגש • T T "." - : T ; • ז- TT עם הפ:וית ה::tהבה א ה ן;זיכ:יiJ ם iJך ;ת!ר ת ף ;ל ק;זינ:יiJ f ו' T "•• : - רר סw;ו T - ת;ך ד י גם הי'ם שלב • ה א מגרגר אל התנ מה הזאת,שבזr T •: . ד - - " :- : ;ל מ ,ם ה' ך ל לה דק י;ז ;מf ,ת יVi ii:פ הר. א ,ף ;מf ק9;מ;פ;לים ו ספ. ה- של·: ;שב.. מ: ה·: ד ?נבא יס ן סיtד :ם סראש; ים י' ל ;ת ק7:פ יס ;ד ל לל ח; יו ד יקים י iJ ם ;ת;א ם'לqל ד זךךיש לי ס ו ד לי 5 2005 יולי- או גוסט ':=)\ ו לסתיו קיץ בין קטע מפואמה 9מףך לאt.ן ;ל יר' יר א"פ ;ואן נw;ב :p סי מ פ; .לב :רw vמ ל ךדף ?ם יף ש;ךק לתךף ו ;;קו ת ;ס 'ל ; צףף "•••ה ים עם ת;ד ףך ן מ ;ל " י י מףןע ן:זY, ן;תפת אל הזעו - -- ·: ·: ·: אלואגה רי ת ??ףףן ם ;::rמ ך; מ ל י ז, דק ןה. פףם מפ:ל י;ן - וףם מ סוףם ך;קןת סוףם עד נ;א חפתו ז : - - הפזבעיו את השמש י נ;א מ סו ן;קךת .עי ס ן ה ס;ף מז;ךה ת :ז ך .ם מ ת ן מ י מחרף ףQ ל ת מךם פזף;ן מ.לב, בת חמש, אצבע נsה ילדה ·: - - : ·: ·· ז - ז : - ת ך;n ץ: ש ףד;ו לא ...ה ר מתף קת, נ;ןקת ;צ - לה ? ע ך ר י ה * ה לא ל; רי ת סוףם ףףן וףם 9סו וש;תת מן.ןתת לע;ך שמאש! "אפזא! שמאש T - - • •• : •• : - •• : - T • עלמה נבתףליה T '." : ' T : - לא, ילדתי. לא.ן; שמש. השמש. * ן;י9 ס9דת מףדע איני ואני' •: •: - •: •: • T : - ניס.-שז·: זה·: מי. ש;לnת א;תי מפוני והלאה tt ?םw תףב יר לי ה. ??ףףן מ ם לא ו;נל םת ש י ל T : T : " "." " " י - - לי ף "ואנא אני נא•.•? ילדה בת חמש •• T - T : - ך יר גש ס ך אן דעים יש ן לי' לי היא ך;אה T • י ת י י י כ1דה ליף מtp ס מ ו;:p ועידת אדמה בשמים י?;ת • - T - T ז -: - " : ש;ט מ :ם, צ 0ליפה אתו צליפה, עו-זים • אבל שם מים••• אדמה. • • T • : - - T : • - T T -: T ז-: עם אהףבתי בביתי' ? יכה, עו-זים, מצלילה. צליל של מים השם הזה? מה זה • - •: • : T • : - " T , ·:- . - ·: - פנים אל פנים ת וסנה ן.ןזמ לא סעףת, שסמים. T "•, : •: : • • - T T ן: ן: Y,ר;ה, עי:זים ש םw .לא ך ע מףל לiי ה מכאיבה !;ה .ם: -ש לב מףל להב ועב גם לנשמה, 11 •••לי ים qד קשף ם: " •• T - - •• T T : - - הה, שףב הועב הזה מה, פזשמע מי. של." הועב שנשאו ני לעד T : - - - T • - : • •: T TT חיא ה w ל ךה;ק השףוה הזאת? - T - •: •: T מפיסט'; ?שו - יזו-זה הףא ם ןקךת ך ם ז;קךת אם יש נכם אל ••• •• •: T •• • ין ע י יןה עם Q Y, ם ך סלח לי, רעי שוא מגליד * . .. . - : וףת סתר T : - . :- ·: * : ך ך סלד י אן, מ יש ו;:p ידף צעירה, נבתףליה T "." : " T " : ין :? ;א מאל ינףב ל 11 •••ה ים א;י:ני i!' ,ה ך" חיא .לא י:ז,זר.קן לי ל ים ת.;לף 9מףך ל :ן רעי ףמ;ךי 6 :ו) ו המנשה, על פי זרמי הו ח יא לא ו:ז,זר.קן י - T •• : • • - •: - : - אשו נעצמ; זוע rז ;ת י ם - ז : - : ·: -: ו j? דיו:;דמ ין נסזr לא, ו;ת מ ןה עםז ףtt בת;כזr יצר לאז - ז T : ה, ס יר ה, מל מ ל# ת ע ז מ ,ה דמ ה. ד wו: מל ךו:זי' עם, ףtt והפזש ם מה והפזש ם מה - זה נשמע ימוני ויש ;:;i חצפה T 0 - : T • - : T : "•. •• : 0 T : "•. - : • •: ה ל עו י7 מ ן ע j? ם ך א לי מ טב לע;לם? T : T - ש עד ל ם זסו ין' לאז .ןה 9 ק אי שם יעו הלJלד ת, והאשר' הפזתנ;עע ן ם .י ק T •• - •• : 0 - •: T : : -- - - ם: ז ת א;ך מ,ק ת ף ;כ ם, דליק ק ה מ י מי? ד;ע ל# לפתע מ;פיעה הנל;וית האדמ;נית יכנאי' מכ.ער - • :- ז • : - T " -·: : T : 0 T : - הפרחחית הזאת נ;מנסטי מגשם - • T : • - • : - : T "•. : שעוזr הנ;עו והפו ע של השמש... 'י i? ך ם מ •: "." - •: - T - : •• - TT : י כז:.ם ה א ס ס לא, לא. לא ה.;לם, * :ן ם ק .ד נ;א יש ער ן ה מ; .עי יו י כז:.ם ין ו:זי לר t\ ד;ע ל# ם מ י ד; f ה ד קw;נ ן;לtt עץ. יר 'ר:ל ו;נש j?י:ני מצליפים על פני ילדי גפים, ילדי נו-זי השפר.•• עיני הועב;ת ·: ·· - ·· ז ··: - ·- ··: - ··: - . . : - .. :ז - .. ים 7 7יפ;ת ס :ם סז;קךים על י סמ 7ים סqש 'ר ג ך9מ;ת ים, Q ו ל ע ק ת;יו Q ,א;פ קןא לר ק י ו; ים לןה דק נ;ד.עי ע;ךו ת ק;ל .ע ו לןךר qש ים .7עי י ממ ל הועם נשמי הaוטלJים · · ז : - - ז : - - ז א;תזr ו ח השנאה הש;עות, ר' j?ןאי:ני לר קןא לר •:•: - T : • - - T א;תם הפזים א;ת; הגשם, •: •: - ·- - T י א יא 'ן ם 'ל א;תזr האהבה, א;ת; האשר' ר# מוtt ךןק .ל א;תזr האבה ת א;ת; הגשם, ןיוQttך .ם ס א;ב: •: •: - : - T T ה ס rסז;א 'ן;לtt ;ת;א ,ש א;סזr ס מ ת, א לי מ ו;נ הףב גףף ק ן ו;נעך ב ם א;ת; ס.ח ריj?ה rסז;א ,ב גףע, סן ס ;ת;א ההגשמה T T : - - ל ;ן י ס זףךים יו : ,...ןק מ ...ך א;תזr כמיהה, א;ת; ועב, א;ת; הנוח - רץ !ם: w - - T T ד • : T !ץj?. םryל ה ry סףו ,םryל ין מ ים או-ז ואני והנ.ל·יכ;ל שנינינ •• •·• •: T - : • -:- : - מנחינתנף * א;ת; הפזות ·:ד - לא ק;ם .ttחוז ינ; י;ןע ךז;ךע וףמ ק; ו י ל# * ···יס י ת ס!ת לא הףא ש; ה ןה 9 ף;ש ן מי' הףא זה הפזףדע לשתו T : - T - •: • 7 2005 דוור- או גוסט בשימוש מילותיו המתהלכות בקלות בין מילים הו,ש ת " פתאו ם, יוג!: קשות. לדוגמה, השיר 'מחול שדי' עמ' ,38 הרוקד החלל כלום." בשירים הבאים, 'פחד לבד' ו'במחרל ואני:' "לבד ענק; צובע את הפחד", "ממלא את רועדת של קור בסיומו. השיר הבא אחריו 'לבד כן הוא, עם הרה מקבצים של שלוש נקודות ו'ריש' עם הבדידות; השיר בעמוד הבא 'לבד זלעפות' כשמו הרוח השרי' >עמ' ,(43 "גם דקלים; במחול שדי- והשירים עוברים "אל קרקע אמי החם; לינוק מזוני הזמן; נשברים," וכאן מופיע קו גבול אלכסוני, מבפני ם" חלי אברהם-איתן' מעלי ת אל הי ם, הוצאת 'עמ 72 ,2005 77 עתרן ספרי ושישים שירים ממלאים אותו. לעתים השירים זה ספר שיריה הרביעי של חלי אברהם-איתן, הקשת מבפנים," "פתאום; וכך מרוחכם," קצרים ושלוש שורות הן תחילתו וסופו של שיר, לאהבה; בקירות בסון; בלב אביב," כך מתחוללים הבא אחריו באופן טבעי: "איך יכולתי להיפתח הפחד; אל גופו החם;" זהו שיר מפתיע, המקדים שורות ובו "פריקת הדם מעול הגוף; פריצת מחסום וכך מגיע 'לילה פיוסי' >עמ' ,(49 שיר בן שלוש ו"בהצסלבות לבבות; נשיר את הימים האחרים," הספר, יש בו "כחול המים; דבק בכחול רקיע; >עמ' ,(49 ויש שירים ארוכים, המונים עשרות כ"פריקת הדם מעל הגוף; פריצת מחסום הפחד" שורות, "של עבר הווה ועתיד; מפתיע באמיתות; פורץ מחסומי מילים; בתמונות / וזורע פניני אור; שורות השיר ממעיטות מילים, ולעתים שורות הן בתחנות זמן שונות" >עמ' ,(69 מעברים רגשיים ומעברים בין נושאי השירים בלי כמיהה - - - חישוקים של אהבה / / סמוך לגוו; ,(48 'עמ> בנות מילה אחת: "ואי; ואין; ואיך" מסגרות נוקשות ודפים לבנים לציון המעבר. עתה קשישים יוכלו - - - - - - מעלית אל הים מילים שהן שורות, השואלות שאלות על עולם ואכן, השיר האחרון בספר - 'סוד החומק אל השיר,' לעלות; בקלות; להתהלך שוב; על קו המים. ומלואו' יהודי, ישראלי' כלל-עולמי, עולם החיים שעדיין לא • וחומק אולי אל השיר שבספר הבא, הופיע. הבאים ומחזקים אותם. השיר פותח את הספר גם "גאות המצוק וחישוקי האהבה מקרינים על השירים והמוות, עולם האהבה, עולמות חצובים בסלע ומשתקפים בים. שמו אל ש תל בבל; / איקרוס ודדלוס - - - במעופם האגדי" >עמ' עולמות "נאחזים בחלום נפלא; מתפרקים כמגדל השירים נכתבו במנעד מעורר מחשבה, הנמתח בין איתן מרים חרחורי ט"ו באב אז פ:שהעיר נגמרה .נשר;נה רענן; חדש תחת השמש יש" >עמ' ,(58 וגם נשמה בין סירים וכבסים," לנוף הבית "בגינת ביתי דקל 10 ( לבין האפרוריות היומיומית - "מסכת שיגרה המנעד הרחב בא לידי ניסוי גם בשפת השירה של וגוף "סוחף את אורי מעורה"". >עמ' ,(59 חלי אברהם-איתן השואבת משפת הדיבור כגון: T ז : ז : : • • ז •: : T מטכ"ל qקף ךא"ש ל;לה "הורג את השינה" או "אין אוויר לעבור את / מילים ייחודיות למשוררת כגון הלילה," הטובעת ל"j?j? ת;ןר ן- ףךי;ן סיף ף ןר;ת "לבדי ת," המשבצת נגיעות צבעוניות מתרבות ה:.ר ת;ג w ריר .לא ס ח ין9 ס י י :P העולם כמו "רקוויאם," "קולומביה'" "אילוזיה'" ן·מסז;ת מ9מףך אלגיה," "אנרגיה" >עמ' 18-8 ( שהוצבו בראשם של רבים מהשירים, וגם לשון הלוקחת מעולם המדע הQדQ·ן ה P- ךריס Qןרים ך בניסוח הפילוסופי' "הקדמנו דברים ונוגעת ת מ.לב יפף ry בסוגריים / ולא פתרנו עד הסוף - צריך לשנות לא שמענף על ט"ו באב / ל'אתה אחד; להגיע כדי סדר קדימויות / T : ד;ן מwד;ש בל ין - : - T ךלא ח ךנף ת ס הוא מוות;" מונחי לשון המיוחדים לשדות תרבות ושמך",' / --- אסור שהניסוי ייתן אפס; כי אפס אהבה על פ:ל נעה מל;ת ם לא הגינף אחד, בשיר את מקומם להם וחיים מוצאים ע ;ש o אנף ו:ז.סת fל ג'ף פךש לא ד ת מwם מ כנ ים בניסוי המסקרן " נגמרות ששורותיו . ואת הרגש פרשנף זהיר זהיר היקרים ביותר בלבנו," • T • T : - •• •: •: ז •: : .נא רת ארפ:ה ונמלצת. השירים נכתבו כמעט ללא סימני הפסק. לעתים ן:ים •: •: : • : ;מ:p ז T •••-: נף •: •: • : מ ר מוצבת נקודת סוף פסוק בסוף בית או שיר' כדי של שלוש נקודות או בהייה של המשך ריק. "התובנה להדגיש כי זה אמנם הסוף שהגיע ואין אחריו הרהור לףryי ר9ן ,עצ;ךים ךמךנף ףןלא מופיעה בהבזק; אורה נמשך; לעד" >עמ' (57 הוא ובלעדיהם הוא גם מופיע. גם "האור" שבסוף הספר שיר שלם שאינו זקוק לסימני הפסק כלשהם, ן;ל;ת ל .ע ר ו:זקו;ת אינו סוף פסוק ואין נקודת סוף פסוק המגבילה ח צף סת ? סת אותו. נףryן ry ן;נ.Q ל ת;נףע. ;מ:p הספר אינו מחולק לפרקים. השירים מקובצים לפי נושאיהם והמעבר ביניהם הוא מעבר רך' מתפתח. פ:שלא היף לנף צעצףעים אחרים. השיר הראשון בספר 'מעלית אל הים' כשמו של -: -: - באה מעין תשובה, מתחמקת כביכול: "מה אני כל ד בר י כול ל היו ת משהו וs והלאה מכאן "האם אני משותק מן אומר "? הזאת? "וכבר לא. / לא לגמרי ברור מאליו; שמשהו העובדות." ומהו הסיום למערבולת הקשה והמושכת מוכרח לצוף מתוך החומר." או תו" "שאין רו אי ם הקר קעות, מרדד אלירז: דר"ח ישראל ביחד עם הכותב, מתחקה על כיבוש הקורא, 125 ,2005 שירים, הוצאת הקיבוץ המאוחד אפשרי' אין זה לגמרי ברור. הכול חומר וממנו העובדות, על הכנעת המערבולת. אבל אין זה תמיד מוכרח משהו לצוף. בפרק האחרון הספר, אשר בשמו יש איזו נהייה, עמ' ברגע הכתיבה עלור"ח מזוו הקר קעות אני יודע זמן רב אני הופך דפים וחוזר וקורא בהם. וכך, איזה 'חבלי: "כן, ברך הלבנט נשברה כאן" מובאת במעשה ההליכה או במעשה התבוננות, שהמודד • שהיא אולי התשובה האלירזית לכל השאלות המובאה, שיר ששורותיו רחבות, מעין פרוזה שירית הספר :< "קברתי את אדמתי באדמה" ובעקבות ציטטה מרתקת של אבות ישורון )מתוך זה שם מושך כל הלילה כמו כלב ברצועה; כן ברך הלבנט אולי יצוץ עתיד שונה, "יהיו צרות" כי "גם ההר בכאב האדמה הסופגת כל, המייצרת חומר שממנו שנשאלות לאורך השירים. תשובה הנוגעת בעכשיו, בשורות חזקות ורגישות כותב אלירז בספר, הנראה נשברה כאן." לי כחשוב בקובצי שיריו: על מפתן הבית ומדברת על הזיתים שהנצו' על חרקי שמש, ליד הקרשים המחשבות יושבת האשה "תחת התאנה הכיסא עליו חתול, שניים, בגד, כובע, התרחשות, ארץ, כברת דרך. כך הוא כותב: "שבנו ללכת עד שנעשה שביל השומר על צעדינו שהלכו," וכך דבר לא קורה ברגע זה אלא הרגע הזה עצמו, וזאת כבר מעין תפיסת עולם. התשובה. התשובה מתמהמהת לבוא, אך בעצם, היא ונשנות של הכותב כדי להבין את עומקה של תפיסת העולם נוצרת על ידי השאלות החוזרות בפרק הנקרא "העפר העוטף את העיר; האם היא נמצאת בתוך המאמץ למצוא אותה. של איזה 'חוני המעגלי בן-ימינו. בתחילתו של הפרק לחיות בו, להיות בו, מקום צר או רחב כפי יכולתו אחר צעד. האם יש לי צורך לצור לי מקום כדי והמרגש הזה. ואיתר גם אני מתחיל במדידה, צעד הוא האיש הכותב את הדברים בספר המעניין או באי-מעשה כלשהו אלא בתהייה, מודד זה • כבר לא." כל דבר הוא "שום דבר," כל דבר יכול כלי; והכלים שמתחת לפרח מלאי דבש, / ואולי יודע מפרחי השדה שהמפתח; במקומו, שפרח הוא "למה הדבר דומה? לשום דבר." כי, בעצם, "אתה שעל שמו קרוי הספר כולו מזהיר אותי המשורר: להיות משהו "שאין רואים אותו." שאין רואים אותו" • ופתאום חשבתי שמדובר בקבר אבל "אדם ערמו באדמה / וזורק עפר לחוץ ען; נפה וכברה, עברו עם המת על פניה, היא לא תניח 'משחקו' לתוך נכנס הקורא אתה העיר," פתוח, המכסה את המקום העמוק, המסתורי, נוטף לבית ללכת אחרי הבכי. היא באה אל הכרוב, האינטלקטואלי של אלירז. מעין פאזל שהדרך לצרף הדבש, שהוא מתחת לפרח. הקישוא, הלפת, תפוח האדמה. היא פוצעת זיתים ללא לזה דורשת מחשבה סבלנית, חלקיו זה )המשורר, אתה, אני< המקום שמודד הקרקעות ומשרה תמרים, נוגעת • "·• ובשורות אלו, מעבר לתחושת מקום שהוא בית, כך למשל התשובה לשאלת 'העפר העוטף את העיר' התחמקות. ממלא אותו בחומר • הוא, בעצם, צורת האנשים ממנה "נעשה המקום." קיים הכרחם הגדול שיכול אולי לבוא. היא שאלה נוספת: ראשי מלא עפר האם זה אותו איננו לעתים, 'המקום,' אדקדק יותר' ואם עד כאן ומעבר לכאן פסע בחיפושיו מודד הקרקעות העפר? ולא הכול ברור מאליו: "וכשאני אומר: / "וירטואלי'" הוא אמיתי' קרוי בשם. גם הים הרי • משה כן-שאזל חציוrו כדי לתת לנו דו"ח". אתה המקיף הכול / מסרב לקחת בו חלק," מיד הוא מקום, ולא סתם ים. "יש שעות ששומעים את / אלא שגלי הדבש ליד עתלית הם זיכרון "שמאבד היום זז )אולי / זה הים."< והמקום הוא ליד עתלית, את חדותו," הזיכרון הוא דו"ח בפני עצמו, והגלים שליד עתלית, קאוואנה פטריק עתלית ממש, הם זיכרון הולך ומיטשטש. אבל גם הוא מקום, פנימי. גם אם ננסה לטשטש את הזיכרון מאנגלית: ליארו שטונבוג r= שים לב לעשב הצומח שים לב לעשב הז;מn הוא 'מתקפלי עוד ועוד והופך להיות נקודה, או זיז' שנתקלים בהם. 'מרחקי: "וגדול מנראה הלא נראה,"". בשיר מספר הנפתח בציטוט מתוך שירה של יוכבד בת-מרים בפרק, שאני אוהבו מאוד בספר, "היתקלויות," - •• - •: •• T •• • בזאת שלפניה פ:מ; שזמח .כנשנה שעברה 1 כותב אלירז כי "שבנו ללכת ער שנעשה שביל; T -.• ז ז -: T ז נ יד זד יד יד - - יד •: : השומר על צעדינו שהלכו." בשתי שורות אלו ז:i!' ל' ר;ת ל:ם ךjP;:ז ל ן ;צ מגולמים דברים רבים. למשל, המחשבה על עקבות יםr.ן ת;ן' ןב ל אי ודור נ Q עת. הנעליים המותירים סימניהם עוד ועוד בשביל, לצ;sת .כנכG סה שעמדה להמלים. ההולך ונוצר "לאט אבל בטוח," וההליכה היא • : - נ T ז T -:י T - : • אותו ולאבחן אותו כי "בו האדמה עולה אל; פני 'יצרנית' של מקום שחוזרים אליו, שניתן למדוד "השמים," אני מצסס מתחילים יייס, יימספרים כםד אליי ופסיריק קאוואנה מספר את כםד )הנמשך< בונה מקום, כזה האדמה," שעד הרגע האדמה. חרא מוחא כפיים לעשב, לשדרת ובעיקר לסרסה הערמות להמליט ערד דהרה מפוארת. שניתן לדון בו בצורה גיאוגרפית )דן"ח של מי אלוהים, כמר תמיד' בפרסים הקסנים רבשרורת הקצרות רהמנרקדרת בעיקר שהן כל כך "ירוק המודד אותו ומציין פרטים ,< ובינתיים רק רו ני סומק יפות בשיו הזה. ודבר לא קורה; ברגע זה אלא הרגע הזה עצמו," החזרות של אלירז מדגישות סוג של עקשנות שירית, 9 2005 יולי- או גוסט והרשע, מדהימה ומזעזעת. השיר 'האגם' >עמ' ,(57 על גג בווו ו s כצי פור המים של "חלקת השקט את יופיה המתאר המתנצנצים," הוא אותו אגם שעל גדותיו נמצאת על עץ, כי "אי אפשר היה לחיות בעולם שפניו היהודים. או השיר 'האשה מבוסניה,' שתלתה עצמה ואבזה, שבה הוחלט על "הפתרון הסופי" לבעיית עד היום הווילה שבה התקיימה ב20.1.1942- ועידת- כולו: 'פינת חיים נסתרת' >עמ' ,(61 שהוא, לעניות ואחרון חביב וחשוב, השיר הנושא את שם הקובץ כפני האנס.'' דעתי, המסכם וגם היפה מבין שיריה של רות גלעד. כל אחד זקוק באמת ל"פינת חיים נסתרת משלו, שמשם :/צ ה בפחות כאב בצלליות / חייו הנואשות. ואפשר יהיה להתנתק מאותה טרגדיה; המתחוללת ואולי במסתור, / בדממה, יזרמו החיים האחרים, / כרמל ירושלים ,2005 61 עמ' רות גלעד: פי נת חיים נסתר ת, הוצאת ביקורת על חרוזיה המרגשים. הן כבר התנסיתי בכך ביני לבין עצמי: מדוע אני מתקשה לכתוב רשימת בקוראי את ספר שיריה השני של רות גלעד, תמהתי פואמה היסטורית, אך נראה לי שהקושי טמון במקום או "דמעת-זהב," מאשר תיאור הצגת תיאטרון או בוודאי יקשה שבעתיים לתאר "פריחת מגנוליה" לגבי משוררים אחרים ואין זה דבר חדש עבורי. שלא כמו המשוררת רחל, שכתבה: "רק על עצמי אחר. על הבמה עצמה.'' עולמה לספר ידעתי; צר עולמי כעולם נמלה," ספר נפלא, מרגש ומחכים, בחינת המעט המחזיק כאב / של שמש שמעולם לא היה לך" >עמ' .(52 השירי של רות גלעד רחב כפתחו של עולם - רחב, • כר מי ת מירון (813-747) נוואס את המרובה. אבו במילים בהירות ובלתי צפויות, בזוועות המלחמה שיריה של רות גלעד. יכולתה להפתיע את הקורא אך לא רק צבעים בהירים ואופטימיים צובעים את האוניברסלית. יש משוררים הקולטים את העולם הפרטי האישי שלה קיים בכל אחד מחלקי שירתה מסתורי ועמוק כמוהו. אפשר לומר עליו, שהשלם בדרך הצליל, ויש שקולטים אותו באורח חזותי. רות גלעד ספגה את העולם בריגשת הלב הבודד ו עולמה הרוחני תבע, וחזר ותבע את נפש המשוררת המתבונן בעיני תימהון, צער וערגה, בפלא הבריאה. כולה, עד שהפך לכלי נגינה עדין ברמה של תקוות, השקפות, הזדהות עם הטבע ההזוי ועם טבע האדם. וגולנט מערבית: שמואל כשיעצה לי והחושפת את צער העולם שלנו. לדוגמה: השיר חיינו, הופכת אותה למשוררת הקרובה ללבנו בין פרטי חייה הביוגרפיים לבין אבני היסוד של יכולתה של רות גלעד להעביר חוט של קסם זוהר את מסכת הבלהה; דרכה אתה מסתכל עלי; ואני על בדידותו וכאבו של הבן >עמ' :(30 "ס ר בני; הwז' סה;א אתwל לי ה Y. f רואהאת מבטךTהאובד; כל השמים השחורים שעל יפה - תארה לעינים: כתפיך; נופלים עלי; שכך אתה מביט / היכן היונים ביקשתי נשיקה ,ה; ך ד ת;ד; • - •• ז ח;ו:ני' ז-: - T T ךו:זי ןה: שעפו פעם בעיניך? / מאין כל הכאב הזה? / בני שליו בני שלי, / אעקור הרים וסלעים; לו למען :ם:כג י י 7מף ה ך רים רt' יונה אחת / שתחזור." יו:ני;ה tד ,ה י זי:וr?iP מש ל·עלמים, ולן; לא יצהר' איזו אם לא תעקור הרים על מנת להחזיר ולו יונה -:.. ז : · ז -: - : · אחת של תקווה לחיי ילדיה? לאחר סרףב ועמל רב: מ;ן ר' מףדה\;ז9לאם, ף ן;י ר עם כל הצער והמכאובות, ואולי דווקא בעטיים, T T T : •• - - : אמרתי: גבאלהים, גבת-א;ני, היי נדיבה, לף ו:ניף fיg;ף צבעים 1 בשלל גלעד של רות עולמה צבוע ·ליr?:י ךל ה י י לי ע;ן .זרry{י ל9 ף ,קיס7 ף אופטימיים, בהירים ומעודדים: "המגנוליה הלבנה; T • : •-: • - 0 •• 0 :- T אמרה: שאני לאשה ודירהם גבתמףרה, לובנך הפורץ".•. חל!כה אחר צטטה אמרה T : • - : • : ז • : • •• ז ז : T אשה" ;<9 'עמ> "לקרני השמש ולאור הלילה" ז : · - - ידףעה לפרסים - אמת לאמתה: .ר :סרר, ף 'י יו:ני: סףךי שזרועותיה כרי דשא" >עמ' 13 ;( "כמה יפה השקדיה T • -: - •: •:: • :- - T : ה יv/ ר ל י ז:ו זל_\ לם;ע7 :<18 "פרחים ארגמניים" >עמ' :<22 "דמעת זהב" / הנוצצת באור לבן; למי שימיו קודרים" >עמ' .סה;מf סתt' ן;ע ע :ן .(24 'עמ> של המגנוליה: "שלא כמו המגנוליה; הפורחת יום גם השאיפה לאושר עוברת מבעד העלים הלבנים אבו נוואס נולד באהוואז שבחו'זיסטן הפרסית. אחד בלבד; רציתי להיצמד לעד! לעליו הלבנים פנה לעיראק כאיש צעיר וחי תחילה בבצרה ואחר >עמ' .(26 וצבעיה ממשיכים לצבוע של האושר" לאחד נעשה בבגדאד. ובסוף כך בכופה, את עולמה הבודד של המשוררת: "את ונציה ראיתי; לגדולה עלה בימיו, הנודעים המשוררים כמו מבעד לזכוכית סגולה" >עמ' :<43 ובפירנצה - בחצרותיהם של הח'ליפים הארון אל ראשיו ויורשו אמין. שירתו שנונה מעודנת, רבת פנים ופורצת גבולות. צבעו: "הכדור האדום הלוהט; כאותה א דה של גם עצם הצפייה בשקיעה >אולי רמז ל"נסיך הקטן(?" "לבתים יש תריסים כחולים וירוקים" >עמ' .(44 היבשה, ואת הילדה של ש/' הזונה הגדולה". 11 '>לפני הים את מחלול, / ומחלול ילדה אותי ואת / החול, בדר כון חו תמו ת זהו ת י ימים ובים,' עמי 14 ,( היכולת של בן מאיו לצייו "ספו תולדות האדמה" לבין אותה אדמה שעליה יכולת שאינה מאמינה בגבולות מלאכותיים בין >מחק את המיותר< את גבולות הטריטוריה. היא של "הזונה הגדולה" היא יכולת המרחיבה ומצמצמת את וחם הים ואחרי אובע שורות להגיע לוחמה הגוף השתווה'' בעריכת תנן חבר' הוצאת שמעון בלס: והוא אחר ' סדרת "הכבשה הקיבוץ המאוחד ספרי סימן קריאה ,2005 במקרה הזה, הוא מי שאינו דורכת זונה. בווך, עמי 176 מבדיל בין קודש לחול. וכאן, החול הוא גם חול ים. זה הוא ( 15 עמי> בשיו 'מלכות מחלולי ומקם? אחד ממשפטי המפתח החזקים ביותו בספו והוא זיפת ומלח," איזה קסם יש למילה "זיפזיף" וכמה שייעלה מן הים; להיות מלך המלכים, / מלך זיפזיף, תל אביב בימים האלה עדיין יכלה לצטט מאותו סוב שבן מאיו מחזיר אותה לא"ב של השפה. אחר מופיע בעמי .13 כתוב שם: "אין אדם היכול להצביע על הסתירות ב'היהודים בהיסטוריה' כמוני, הדובר הוא אחמד הוון סוסן, יהודי שהתאסלם ואף על פי כן אני מתייצב מאחווי כל משפס בו." א"ב צירופים כמו "חולות הזהב של תמוז," ולהצעיד בהיסטוריה' הם שם ספרו, בעיראק. 'היהודים ולהזכיר בשיו 'תנינים של אבות ישורון בוכים' עליהם את צווארי הגמלים ואת אבות ישורון >עמי 17 ( את "שיות התנינים" של אותו משווו. המוסלמית, אינם מרפאים את השריטה. הכישלונות והמשפט המצוטט הוא אותו דף דרכון שבו מרובות חותמות הזהות. סוסן יודע שהמשפט שלו "מקיאווליססי כלשהו," בן יאיר מתכתב לא רק איתר. הוא שולח ד"ש בעיני המחיר הגבוה ביותו שמשלם האלה הם הוא מנסה לומר שספו היסטוריה מתייחס לבני אדם כוכבי שמים' >עמי ,(34 הוא זוכו את "שתיקת הים" ל"שיכוו" של אברהם חלפי בשיו יכל הלילה אספתי הגיבור• הם קשים יותר מוויכוח אידיאולוגי, הם קשים יותר כיוון שהם בסופו של דבר מחיר הבדידות שמשלם סוסן בתחנות הגבול של חייו. אישיות," וכך הופך, אולי בעקיפין, ספו ההיסטוריה "וכל העוסק בו לא יכול להיות משוחרר מבסירת לספו חייו של סוסן. לצייו בספרו והוא אחר בלס הצליח שמעון מדובו באדם שהחליט שזהותו היא תחנת גבול. ערנסקה, מורכבת מאוד, לדייק בהתלבטויות, לתת הקווים לו על חציית לא סולחים היהודים לגיבור להתהלך בינינו ולהפוך אותו ממקרה פוסי למקרה כללי של כל-אדם שאינו בוחר לציית לתופי שלא לצטט את ג'ווג' אוווול שבסיפורי "להרוג והמוסלמים לא בדיוק פורשים לווידויים. אי אפשר הסם-סם של החברה בה הוא חי. • עליו אוווול, "ופניו גדלו להתאים לה," אני מצטט מסירים ממנו את הנימוס. "הוא לבש מסכה," כותב פיליי מתאו שוסו בריסי שהחיים בהודו הכבושה בחו פי ם הלוחם מו,ס יותר. הצעד מבית הכנסת למסגד אינו דורך על את המשפט הזה כדי לומר שחייו של סוסן מורכבים הקלות הבלתי נסבלת של אותה מסכה אוווולית. יהורם בן מאיר: מקם מתהלך על המים הוא מסובך יותר כיון שסוסן אינו שוסו בריסי 'עמ 52 הוצאת "קשב" לשירה ,2005 הממלא פקודה מלכותית. הוא המפקד והשוטר של עצמו, והסביבה המקיפה אותו תובענית יותר. הראשונה מפיו של מפעם שמעתי על מקם יהודה שנהב בספרו היהודים-הערבים מיטב לתאו מאוד את המקהלה הזאת, את הקולות שבן מאיו >בעיקר בשיו 'תוכו וצוף ים' >עמי ,(36 אני אוהב דיאלוג עם התחביר הנפלא של מאסטוו אמיר גלבע של חיים גווי בשיו 'בבוקר בבוקרי >עמי (46 ומנהל אותן עיניים, ומנסן הולך אחרי הקורא גם כשגיבור בחול,"". הספר הזה אוחז באהבה ובה בריסים של לו דבר; עם עצמו, וכאן היו עיניו; נעצמות כאן / מכאן שבו אל קו הים; ומכאן והלאה היה עליו. "הלילה," כותב בן מאיו >בעמי (50 "עבו מקם היה גם קצת מים, הוי שמקם הספיק לדרוך פחות וחובות, אבל בנפשה בערו הוי הגעש. ואם למטאפווה, למסאפווה על עיר שבמפתה היו אז הקסם של הספר הזה הוא ביכולת להפוך אותו גם מקם הוא גיבור, מדויק יותר: אנסי גיבור. אבל שומע כאשו הוא מושיט יד להליכה של מקם. אהוונצייק נואל, המציל המיתולוגי של תל אביב. אהוונצ'יק, שמדי פעם הניח אותנו בקצה החסקה, סיפורים, וכך בין ההצצה במודלים ה"נועזים" של בעין והילדים היו האוזן שלתוכה הוא הגניב מלך החוף. הבחורות הכי יפות היו מרוהטות לו ילדי תל אביב בחום יולי-אוגוסט. אהוונצ'יק היה השישים, והים היה ארגז החול האולטימטיבי של הימים היו ימי סוף שנות החמישים, תחילת שנות היה מתגנדר בעובדה שאין "משוגע" שהוא לא מכיו. לגוו במערה הזיז את מחוגי שעון הדמיון לתקופת הסיפור על מקם היה אחד המרתקים. האיש שבחו הביקיני היה אהוונצ'יק מספו על משוגעי העיר. האדם הקדמון ואהוונצייק, כמספו סיפורים שזוף, ולרמוז על ההשוואה לישו, על המסמרים שתקעו לקרוא לספו שיריו המוגש "מקם מתהלך על המים" לכן, אולי, שמחתי מאוד שיהורם בן מאיו בחר לא חסך בשום פוס. שורות השיר בכפות ידיו של הצלוב התל-אביבי. בית אחו. הוויתור גם אינו פשרה. מספו סימני גם מחיקה סוסאלית של הבית ובנייה מתלהבת של וקבלתה של אחות אינו ויתוו פנאסי. הוויתור אינו ערך על-תרבותי כמעט. הוויתור על דת אחת יש מרכיב נוסף. הוא חי בסביבה שבה הדת היא את חוק הכלים השלובים. לסוסן של שמעון בלס את תחנת הגבול בה עולמות תרבותיים מפעילים דמיונית ולרגע לא ידוע אם סוסן הוא המטפל או ביד אמן, מותח את הסדין על ספת פסיכיאטר השאלה גדול יותר מסימני הקריאה, ושמעון בלס, העלילה מסתבכת כאשו מצעד הנשים שבחייו נע המטופל. מארצות הברית לעיראק, אל המקום שבו נדוש השורט עוד יותר את חייו• הפרידה מחזירה אותו אם בנו, ג'מיל, והפרידה מהאשה והבן היא רסיס >אחיו של סוסן< לשלוף כרסיס אדום. ג'יין היא גם אמריקנית נוצרית. הנישואים איתה גורמים לרובן גם הוא באותה תחנת גידול. אהבת חייו היא ג'יין, הספר נסמן מתחת לאותו חול. • בן מאיו יודע שלא רק אליק נולד מן הים. גם סוסן כמעט שעה שעה להרגיש מתחת לכפותוגליו רוני סומק שכונת מחלול וגם הוא: "לפני ימים ובים; ילד בת הדת את האדמה הבועות. נישואיו לחמידה, 1 1 2005 יולי- או גוסט :ן) ו "גאון אינדיאני" הוא אדם נדיר ורב עוצמה, שמבוקש בכל מכללה ובכל תאגיד. "גאון אינדיאני אי נדי אני גאון דרוש ,(64 'עמ> הוא מלך הנשף של המגזר הפרטי" הזאת, צריכים עכשיו להגר אל התרבות שלה" >עמ' המטורפת עוד יותר. אנחנו, שפעם היינו ילידי הארץ וכל הלבנים המטורפים האחרים שהושלכו מאירופה גולים אחרים - פוריטנים, צליינים, פרוטסטנטים אותנו בטירוף שלנו. אנחנו אנשים שהוגלו על ידי איי-קיו גבוה במיוחד, מהרהרת: "מי יכול להאשים קורליס, גיבורת הסיפור "מנוע חיפוש," ובעלת ,(49 שד:זןי i'יiלןס• IMVן ס"IX""זrא :חזיז שומן אלקסי: עשרה אינדיאנים קטנים, מאנגלית: ליה נירגד' הוצאת חרגול 2005 'עמ 252 למזרחי רשימות רבי המכר ובל יחמיץ את קובץ היא להחזיק בציציות ראשו של הקורא לבל יתפתה הוצאת "חרגול" כמה ספרים מעולים, ומגמתי הפעם בחשאי ובלי תרועות יחצ"ניות משחררת מדי פעם לאיש הלבן מסתיר את הערצתו אלקסי אינו הסיפורים המצוין הזה. הלבנה ואבי הלבן" אומר האינדיאני המאומץ. אין ולתרבותו1 "שני האנשים הכי טובים בחיי הם אמי "אנחנו טובים בהמתנה, בייחוד כשאנחנו לא יודעים הוא חושש להאשים את בני גזעו בעליבות מצבם: קדומה שלילית: עייפה נפשי מקרוא ספרים על והאמריקאית עלולה לבלבל. ניגשתי לספר בדעה מילידי אמריקה, הבחנה שהעברית יודעת לעשות שומן אלקסי הוא סופר אינדיאני' לא מאיבריה אלא למה אנחנו מחכים" >עמ' .(61 וההמתנה היא הציפייה שעורכים מיליסנטים, "מיעוטים מקופחים" להעיד" הוא שם בפיה של אינדיאנית סכיזופרנית לגאול את עצמם. בסיפור המצוין "מישהו כאן יכול לסיועו של האיש הלבן1 שכן הם אינם מסוגלים שהביא מזון למשפחתו המטריארכלית, ואילו בחיים צומחים שם בצורה מעוותת. לפנים היה הגבר הצייד, חשבונות היסטוריים של דיכוי וביצרל, ושבים בחיים לא ייכתב ספר על דרום אפריקה שלא יוקיע ומתריעים כנגד העוולות שנעשו להם. כך, למשל, המכונה "כוס משוגע" הגיגים מוסריים מרתקים שרועים עקב הפמיניזם המבורך, המודרניים, את שבעשה לשחורים ולא יסתכן בזווית ראייה ומקוריים להפליא בדבר חטאי האנושות ואומללותה בסיפור הקצר הנפלא "אל נא תלך דומם" המרכז על מנת שלא להסתפק באמירות כלליות, בחרתי שעולים במוחה בעקבות ה11- בספטמבר. יותר כסף מהמותק שלך"! אף כי אין להתעלם מן קיבלה העלאה במשכורת" או "המותק שלי מרוויחה לשבור שבר, בעוד הבעלים מתפארים: "האשה שלי הגברים תוך עישון המקטרת; נשותיהן הן היוצאות בריטית או אפריקנרית. פשוט, לא ייעשה כדבר הזה. הומניסטיים, אידיאולוגיים וגדושי קובלנות מעצם רוב הספרים המייצגים את ה"אחר" הם חינוכיים, בכמוסה את היתוך האדום והלבן. דרך המספר ההיסטוריה בהוראת להם שבעו ו ל העוול, סיבם של ספרים כאלה, שהם פשטניים ואינם עונים יגון," כולנו מכירים אותה אישית מבלי לזהותה ואשתו האינדיאנים אנו מתוודעים לישות בשם "מר האמריקאית, המקדישה שעה וחצי בלבד לתולדות האינדיאנים במולדתם >עמ' ,(58 נושא תתעלה הסיפורת המורכבת, האמביוולנטית על דרישותיה העמוקות של הספרות. תמיד ובכל בשמה, ואנו מסוגלים לאמץ אל לבנו את "מר יגון" המחבר מצטיין בספקנות מלבבת לגבי טרנדים מסיפנית חד-צדדיות על פני והדיאלקטית זו ויתרונה על פני התפיסות המונותיאיסטיות הם מהמיתולוגיה שלהם. סגולתה של דמות מיתולוגית בכך, שניתן לייחס לה את מקור כל הרוע שבעולם, את כל הפורענויות והעוולות שבעולם. הגיבור של המאמין, איך זה שהאל רב החסד מטיל עלינו קיומו של "מר יגון" מפרק את השאלה הכואבת ובכך ניתן להסיר את הרע מאחריותו של אלוהים. ומגמות של הפוליטיקלי קודקס, שכן הוא נאבק בלבן הליברלי הנאור יותר מאשר בלבן הגזעני, ומוכיח את הסתירות שבדעותיהם השבלוניות. לעצמן" וה"וונדרוומן הידועות לשמצה." מוצאו הוא מבליע ניסויי איבה כלפי "הנשים המחוברות בהיותו שוסף, מדיח ומבשל כזכר לבן פמיניסטי, בשבט הספוקיין1 שנותרו ממנו 3000 איש בלבד, והתייצבות אוטומטית לצדו של ה"אחר" המופלה, או המופלה לכאורה, שמקומן יכירן בסוציולוגיה, ביצירה הספרותית יש מקום רק לאמת וזו כידוע בשיקולי תקציבים ובמוסדות חברתיים ממלכתיים. מבולבלת ורב-משמעית הרבה יותר. ממזרי ואירוני הוא שאין הוא מתרפק על המורשת מה שנפלא אצל שומן אלקסי מלבד היותו שנון, בעלי מקצועות ורעייתו הם אנשים משכילים והם ישובים בסביבות העיר סיאטל1 ולעתים אכן האינדיאנית בת אלף השנים כצפוי מספרות של הכרנו אישית את מר יגון עד שהתינוק שלנו תקע חופשיים. "אשתי ואני - כך פותח הסיפור - "לא מתנהג כמו הלבנים. כל גיבוריו הם אינדיאנים עורגת נפשו לחיים בקרב בני שנסו. אבל הוא עליו את כל תחלואי החברה האינדיאנית. אמריקה מיעוטים. הוא אינו עוין את הגזע הלבן ואינו תולה את הפרצוף שלו בין המזרן לעריסה ונחנק עד מהאינדיאני של לחלוטין השונים עידונים היא תיבת הצבעים של העולם, ו"המקום הכי סוב שהכחיל" >עמ' 106 ,( העולל לקה בתרדמת וחובר מתלהבים הלבנים הליברלים הפולקלור. לצבעוני לחיות בן," כל גיבוריו הם בעלי גוונים שעות, בעוד אשתו מגדפת ומגרשת אותו מעליהם למכונות, והאב פוקד את מיטת התינוק כל שש בכוחות הקסם שירשה מהסבתות האינדיאניות. מנתצים את הסטריאוטיפ האינדיאני. כל דמויותיו זוהי רק תפאורה לצורכי תיירות. כל סיפוריו מהאינדיאני החבוש נוצות, בגדי עור וחרוזים, אך הדומיננטי בכל זיווג בין גזעי. אחרי שנות הטבח פורסוריקנים וסינים, וידוע כי הצבע הכהה הוא לא לבנים, בני תערוםת של אפריקנים, אינדיאנים, האחיות והרופאים מתירים להם להביא את התופים משכילות, מבריקות מבחינה אינטלקטואלית: בוגרי האינדיאנים וסילוק האדמות וכיבוש הלבן להנאת כל ההורים הלבנים במחלקה הכואבים את הקטנים של השבט ולזמר סביבו שירי פאר-וראו צעצוע שיקל על סבלו בחנות הצעצועים הסמוכה בפרץ של התלהבות משונה הוא רץ לקנות לתינוק כאב ילדיהם. "צעצועי בייבלנד," המתבררת כחנות לצעצועי מין, שאין הוא יודע כלל מה עושים בהם. כיוון שלא שמוכרים בה ויברטורים ודילדואים ושאר חפצים, היתר המוקנות להם. הוא מטעים את כל הסתירות המלגות המיוחדות שמעניקים להם הלבנים, וזכויות אוניברסיטאות המצטטים את השירה האנגלית מכות כפי ששום סופר לבן לא היה מעז להתבטא מחמת הפנימיות מתוך אירוניה עצמית ובהומור מדליק, החשש לגזענות. האינדיאני האותנטי מהלך קסם על האיש הלבן. הססריאוטיפים שלהם מייצגים שלווה, רוחניות, והתפשטות הקולוניאליזם האירופי, משתלטת התרבות הלבנה על התרבויות האחרות הילידיות, השנייה של הדילמה היא לשמר אותה מורשת עתיקה ומשמיד את השורשים והמורשת השבטית. הקרן של בני המיעוט עם הרוב השולט, הרי שאתה מדכא בשם שוויוניות של כור ההיתוך עושה להשווייתם ואז היא ניצבת בפני דילמה בסולת פתרון: אם אתה מטמיעה בהן את ערכיה, הישגיה ו קtגיה ועוולותיה, רצה להיראות כמתחסד1 במקום לברוח על נפשו חוכמת חיים ויכולת שאמאנית המנצחת לעתים את ואז קמות שמורות אינדיאניות ולכבד אותה, והוא מתחיל לפשפש בחפצים, עד שהוא נתקל הרפואה. גם רגשות האשם של הלבנים משתלמים המקיפות בתי קזינו, בהן חיים האינדיאנים באופן בויברטור נפילי בשם "רעם השוקולד" שאורכו בתקציבים זוכים והם לאינדיאנים, מאוד פסיבי' בסול כל שאפתנות קולקטיבית. כל מיני ארבעים סנטימטר, ונדרשת לו סוללה בת תשעה ובקדימויות במכללות ונושאים את זהותם בגאווה: למשל, כפמיניזם רעיונות לבנים מתקדמים, הרחוב," בעברית של "אנשים פשוטים," באורח וולס כרי להפעילו. הוא אהב לחשוב כי האיבר ו ספונטני' כביכול. כל תמונה מחברת את הקורא לפזל של מחשבות, וכמו אצל בוקובסקי גם אצלו הילידי שלו הוא רב עוצמה, "אבל צריך חבורה שלמה של לוחמים אינדיאנים כרי להשתוות לרעם דרך הכאוס אל 1 המציאות כמו מעבירה אותו הקתרסיס. צ'ינסקי כותב: שוקולד אחו." הוא קונה אותו ורץ לבית החולים, הוא צוהל ומשמיע זעקות קרב כמו בסקס כישוף לנופף בו מעל תינוקו ומעל שאר התינוקות החולים. האשה שלי היא להקת ציפורים ממריאה. הן עפות במבנה מאורגן אשתו מכה בויברסור הנפילי כבמקל על תוף, ובתוך אינדיאני' בערו אליו מצטרפים כל שאר ההורים. כמו אמונה, כמו יציאה למלחמה... עשרת אלפים סבתות כדי זמרה רועמת כמו אשה ומלחמה, אצלנו זה מחובר מאוד' והכול בפתאומיות גדולה. שזה עזר' ומאז הוא תלוי בביתם מעל עריסת התינוק היה מחלים אלמלא הויבוסרו האלילי' אבל עובדה אינדיאניות, פוקח התינוק את עיניו. ייתכן שהפעוט כמו פסל הצלוב המבריח את מר יגון ושאר שדים. גם כמו אצל ברקובסקי' שיריו של צ'ינסקי כתובים >הכותרת נטולה משיר של "אל נא תלך דומם" הרחוב." אנו רואים כל מה שרואה הדובר בשיר הנובעת לא מאופיו של הכותב, אלא מ"אופיו של במשפטים קצרים, מלאי כאב, הומור' וציניות, ומזדהים איתר: על המיטה אצלי בחדר שתי שמיכות, שעון מעורר שני סוודרים, ואשה. היא ישנה. אני מתקרב אליה... צ'ינסקי מצליח לעשות את המעבר הזה משם לכאן: ... ואני יצאתי, נסעתי למלון ומשם לשדה התעופה לארץ לגיהינום אחר לגמרי ולצבא - מצחיקה עד כאב נסן' המשלבת פולחן אינדיאני וילך תומס< הוא יצירה ספרותית מרובת קפלים, לקנות את הספר המלהיב הזה, נסרם יזוז מהמדפים ואתה לך דע, איזה מהשניים השיבו לחיים. רק לרוץ דתי עם מכונות הנשמה וחירבון בשווי מיליון דולר. לדון קדושים לכף חובה, עד שיוכח ההפך" >עמ' מרגלית מחכימה שראויה לשינון עלפה "תמיד צריך מתי בשנות הקריאה האחרונות שלי חילצתי סתם כמו ספרים סובים אחרים חסרי מזל. צ'ינסקי באינסרנס >כתובתו מופיעה שוחחתי עם השיר 'על היום שבו פגשתי את צ'רלס בוקובסקי' • י הודי ת אוריין ?לא ,מבריק ,( 167 על גב הספר וזו דרך סובה למפגשי קורא1כווiב< צ'ינסקי השיב כי למד הרבה מברקובסקי' אבל אינו ושאלתי אותו מה ביקש ללמוד מבוקובסקי. הוא מעין גשר של אמפתיה בין המשורר הישראלי הייסורים האפשריים. הפגישה אינה סתמית, ונדמה הצעיר לבין האיש שעבר באמריקה הגדולה את כל סבור שנתן ללמידה זאת לקחת אותו למקומות שלא בעקבותיה בחר צ'ינסקי לכתוב כפי שהוא לי כי רצה ללכת אליהם. הוא אומר כי היו גם משוררים כותב. בוקובסקי כתב על כל ה"מגעיל" בחייו ובכך בעו,בו ת צ'י נסו,י נוספים לא מעסים שהשפיעו עליו. משוררים לצאת הזדמנות לקורא מעין תראפיה, סיפק בשירה האמריקאית לא ידועים וגם מוכרים מדיכאונותיו שלו. שיריו זכו לבסוף להערכה גדולה בוו,ו בםוןי העכשווית, שהיא בעיניו סובה מאוד. של הקורא האמריקאי' ולא בכדי' משום שהם בכל הקשור למד מבוקובסקי הרבה מעשית, אפשרו לו לשמור על אנושיותו. אני חושב שגם לכתיבה חופשית, בסולת מגבלות ועכבות >נושאיות צ'ינסקי' בספרו בעל השם הארוך לקחת את כל הנוי צ'ינסקי: לקחת את כל המילים ותחביריות.< את העובדה שלא כל סקסס צריך להיות מצליח לגעת מש הו ' המילים ול עשו ת אי תן ול עשות אי תן משהו' הוצאת גוונים שבכתיבה על את ההבנה מטאורי: מושלם, במילים, במסאפורות, ובמוטיבים שלו בקורא הצמא 'עמ 63 ,2005 בחיים עצמם חבוי עולם סיטואציות "רגילות" לספרות האמיתית. ומלואו. "אתה לא צריך לחכות שאבא שלך ימות קהל היעד שלו הם אנשים צעירים הקונים יותר "אני למדתי הרבה מפושקין. ממנו צריך ללמוד" כדי לכתוב על מוות, אתה גם לא חייב לגסוס פיזית שמשמין < והרבה פחות >כל מה במקדונלדס לב טולסטוי הוא אומר. כדי לכתוב על כך," בססימצקי >כל מה שמאפשר להיות יותר אנושי.< הערתי כי נדמה לי שבכתיבתו של בוקובסקי יש במקדונלדס ובססימצקי שונים לגמרי התורים כל הכותב ברצינות, מושפע בצורה זו או אחרת משהו סהרו' עמוק, מעבר לצורה החיצונית שלה. באורך וגם ברוחב >ואני לא מדבר על ספרי שירה. מחשובי הסופרים בדורו. יוצר בעל כישרון בתחילת צ'ינסקי הסכים איתי. אמנם אין בוקובסקי ממחוללי להיות בהחלט ויכול שם בכלל אין תורים ,< דרכו לומד ומעצב כך את הכיוון שלו בספרות. השירה האנגלוסקסית המודרנית, יש יוצרים חשובים שאמריקה משפיעה עלינו גם במובן הזה. בספרו hיjחת נדמה לי שאביו הרוחני של צ'ינסקי ממנו כמו פאונו ואליוס שקדמו לו' וכן גינזברג בן דורו' שעיצבו אותה, אולם הוא מסכים שברקובסקי שכתב בספרו: "כל מילה שתיכתב / בכל מקום >ביבליותרפיה,< ולקרוא שירה העברית. הן הוא בשמחה, במקום שקס, כדי לעשות קצת תרפיה אני בסרח שצ'ינסקי יכתוב עוד ספרים, ואני אשב תרם לה משהו סהרו' משהו שיש לשאוף אליו. מצירלס בוקובסקי מושפעים משוררים ומספרים רבים ברחבי העולם כולו. ברוסיה, למשל' כותב מאחורי הסורגים, ועדיין מנסה להעמיד אופוזיציה שחזר למוסקבה משהות במערב והספיק לשבת שם בהשפעתו אדוארד לימונוב, לאומן וסקנדליסס, בוקובסקי היה משורר וסופר אמריקאי בן דור לפרסיך. ברקובסקי' שהמשורר הישראלי אימץ את שם אחד (2005 הוא המשורר והסופר האמריקאי צ'רלס את כל המיליםול עשות אי תן משהו >הוצאת גוונים שלפנינו זוהי השפעה חיובית על משורר ישראלי שהשפעתה ניכרת גם בתחום התרבותי. במקרה אמריקה הגדולה משפיעה על כל העולם, ולא פלא מגיבוריו >הנוי צ'ינסקי< כשמו הספרותי. ודרך; תישאר כאן אחרי," • "הביס," אף שלא ראה עצמו שייך לזרם הזה, שהלך צעיר והיא מאפשרת לנו להתוודע לשירים אמיתיים אל ברט בן יצחקיעקב ב.1994- את ספריו מאכלסים זונות, לעולמו המדברים על המציאות הישראלית, שלפעמים היא נרקומנים, פושעים וחריגים למיניהם, המקרינים לא פחות קשוחה מזו האמריקאית. אמריקה - גדולה. אלברס בן יצחק יעקב עלה מברית המועצות. פרסם שלושה דווקא חום אנושי. >הזמני' אני ישראל קסבה. ולמרות המיליטריזם ספרי שירה בעברית ועוסק בביליותרפיה. ספר שיריו של צ'ינסקי נכתב גם הוא "בשפת מקווה< יש צעירים שלא מאבדים את החוש הפיוטי. 13 2005 יולי- או גוסט יצירתם של הציירים היהודים מאסכולת פריז, שהיו רובם יוצאי אירופה "אבי יוסל ברגנו, צייר יהודי מפולין". הוא זיהה את יצירתו האמנותית עם עם הלשון היידית, ועם סופרים כמו פרנץ קפקא, היהודי הצ'כי. יוסל הגיע המזרחית. הידוע שבהם היה סרטיך. קלפנו דן ביחסיו של יוסל עם ה"בונד," מי ד1ביא את קרניהן, ג'והן פרסיוול וויקטור אוקונור, שהגורל אכף עליהם להתמודד עם לקבוצת אמנים אוסטרליים צעירים, כמו אלברט סאקר, אותרו נויו, נואל אירופה, אשר ניצבה אותה עת בפני משבר שאין לו מקבילה. הוא הביא זאת למלבורן כזר אקזוטי, שהביא עמו את תחושת עושרה ועומקה של תרבות שאלת הרלוונטיות, המוסריות והלך הרוח של האמנות בתקופת המלחמה. תלויה בעוצמת הזעקה הטמונה בתוכן הפוליטי של האמנות. מבחינה צורנית אפשר לכנות את הסגנון "ריאליזם חברתי" או "אקספרסיוניזם." ההבחנה השפעתו חיתה מכרעת בהתפתחות האמנותית של כל אחד מהם. אך הנקודה המרכזית שמדגיש קלפנו היא שאת עצם הופעתו של הסגנון הרי זה אותו סוג אמנות המתפקדת ברמות שונות, מתוך סיבות אישיות שונות. בויקסוריה חבים אנו לכדגנו. חיתה לו נגיעה מועטה מאוד, או כמעט אפסית, ל"רוסו באור שמש" או ל"נד קלי," האקספרסיו ניזם למל כודן כרכרו סמית :קלפנו פונק של ספרו על Yosl Bergner: Art as a Meeting of Cultures לאור שיצא ,(ת בויו תר בין כמפגש ת אמנו :גנר בר יוסל) לאחרונה בהוצאת מקמילן באוסטרליה D פר זה הוא תרומה חשובה להבנה סובה יותר של אמנות גם ובילה ואסילייב, מהגר קוזק, זכה כאן אמת, המאה העשרים באוסטרליה. כולנו חבים חוב רב לתשומת לב. אך אמנותו שלובילה לא הגיעה למידת לפרנק קלפנו, שבחיבורו מביא הוכחה משכנעת כי יוסל רבה של בה השראה חיתה של יוסל. ההשפעה ברגנו היה האב המייסד של הציור האקספרסיוניסטי בארץ באבן גיר של לילידייל, שהוא הישגו הגדול ביותר, יש פרימיטיביזם נאיבי, של אמנות ילדים, ופסלו הענק למלכודן? קלפנו טוען שהיה זה ברגנו. אני מוצא הכול סובב סביב השאלה מי הביא את האקספרסיוניזם לו נגיעה מועטה מאוד, אם בכלל, לאקספרסיוניזם. ההתיישבות האירופית באוסטרליה. קלפנו מדגיש קצר וקולע של "שחורים" ו"לבנים" מאז תחילת המכונה "עקבות האבוריג'ינים והיהודים" הוא תיאור יחסיו של יוסל ברגנו אל הילידים האוסטרלים. הפרק השאלה השנייה הנכבדה שמעלה קלפנו בספרו היא שטיעונו משכנע. שברגנו לא התעניין בצורות האמנות האבוריג'ינית. יוסל ברגנו, הסוד האקספרסיוניזם השיגה כאן האמנות, בתקופת מלחמת הזאת. הדבר הוא בעל חשיבות רבה, שכן באמצעות העולם השנייה, את הישגיה הגדולים ביותר. המפתח להבנת העניין סמרן בכותרת המשנה של הספר • "מפגש של תרבויות." להיות חלק מאמנות העולם, הווה אומר, חזון לאומי הרצון ליצור אמנות שונה מזו של כל העולם, והרצון באוסטרליה חיתה האמנות קרועה תמיד בין שתי מגמות: נתקיימה ממושכות בציור הנוף, שהיה תמיד סוג הציור מלחמת העולם השנייה. התשוקה הלאומית לבטא שוני הקונפליקט הזה התבטא בעוצמה רבה במלכודן בתקופת ואוניברסלי. היה זה עבורו עניין מובהק של התקרבות לתנאים האנושיים והחברתיים של הפופולרי ביותר בארץ הזאת. אבל אימפקס המודרניזם שהתחיל בשנות האבוריג'ינים, העירוניים בעיקר, בין אם היו "טהורים" או "טהורים" למחצה. ה"פורמאלסק" לכנות מעדיף או מה שאני המאוחרות, השלושים מאחר שהאוניברסליות של ציוריו, המתארים את העוולות כלפי הילידים, ) ,הצרה היא שאדם אף המאוחרת של אחרון שבתאי. פעם לא יודע מתי בדיוק יהיה הספר האחרון, בי חרטה אין בסיסי אמרת לי: "באופן יש בדברים האלה גילויים מאוד מוזרים. שיר השעה באה מתי בדיוק לא יודע כי הוא על זה חרטה בהחלט אבל יש גדולה שדומה לשיר שדומה לשיר. גם בספר הראשון האחרונה< • כנראה שיהיה לי עוד מה לספר. 15 2005 יולי- או גוסט :ןן. ו כן' יש קצת פראנויה, אבל משני הצדדים. כי שנאתו ליוסי שריד והשלישי בא עם החשבונות אחד בא עם אהבתו ליוסי שריד והשני בא עם אין מקומות כאלח בעולם? אני לא מכיר. צריך לבדוק. ואת יודעת, שלא כל מי שיש לו שם הוא בהכרח מי שהכי ראוי. שבמשך יותר מרי שנים השחתתי יותר מרי חרטה על כך שלא כתבתי יותר. האנטנות זמן על רבדים בטלים ויותר מזח. יש בי שלו• עזבו עכשיו את כל הדברים האלה. קראו השנה קיבל את פרס ישראל המשורר ישראל נכונים למקומות לא ו שלי חיו מכוונות את הספר' לא מצא חן בעיניכם: פחות טוב, אבל גם כן בסדר• עזבו את יוסי שריד האיש: פנקס. ואני אומר לך' שלו היית מעבירה את שמו' נניח בתוך המערכת הזו שחיתה מוקמת מבחינת השירה. חייתי שר חינוך במרינת ישראל. אני קושר את זה לשיא השיאים. אולי אתם אוהבים אותו' אולי אתם שונאים היו ודאי אומרים: "מי זה היוצרים, למען אבל חייתי צריך לכתוב. חייתי בוחר לשנות אותו' מה זה שייך לעניין. פנקס"? את האיזונים ואת המשקלות בחיי". ועם אתן לך דוגמה שמעידה על מצבו של המשורר. בהקרמה לשיר לחיי המשורר אתה זאת מלבר כתיבת שירח, איזה תחום אמנותי אחר מושך אותך? להבדיל מספרי שירה שלא נמכרים, למרבה יצא הספר הזה, הוא נמכר באופן יוצא מן הכלל' לאחרונה בארצות חברית מלמרים שתוחלת כותב: "שני מחקרים אקדמיים שנתפרסמו להיות סופר ומשורר באותה מידה שרציתי הצער. הספר מכר עד עכשיו כמה אלפי עותקים החיים הממוצעת של משוררים קצרה מזו ואחר כך סימפוניות מלחין להיות רציתי ועוד ידו נטויה, כי זו רק ההתחלה. אבל' בגלל של כל היוצרים האחרים." האם המחיר לא התפשרתי ביני לבין עצמי על ניצוח. ראיתי עכשיו שריקודו מוטי היה צריך להתפטר מלה- הם לא מונחים על שולחן התצוגה של חנות הדעה הקדומה באשר לגורלם של ספרי שירה, יקר מרי? אצלי זה כבר לא יכול לקרות, כי צעיר אני לנהל מציע לי היה מישהו סקאלה. אם לספר ככה הספרים. מלכתחילה מתייחסים כבר לא אהיה. אבל עכשיו' כשאת קוראת לי מוסיקלית את לה-סקאלה, הייתי עוזב הכול ונוסע. אבל לא במקרה התחלתי לכתוב שירה. לצורך כתיבת פרוזה צריך יותר אורך נשימה, שירים. איך חיית מרגיש אם הספר חזה חיה נמכר, טובה הייתי מוותר' על החצי האפל של הירח לשים לב הייתי די זהיר. על המחצית הפחות את השיר' אז קודם כל: זה על מחצית חיי. בלי את זה במשך שנים. יש לי איזו עווית בבטן אני צריך לשחרר מהר. אני לא יכול לשחרר את הכאב או את האושר שבגללם אני כותב ואני' במובן מסוים, איש של סיפוקים מהירים. כמו מרבית ספרי השירה, בעותקים בוררים? לא פחות את התחושה, אבל הייתי מרגיש הייתי מתעצב בלבי. אני שונא את המילה הזו' מתוסכל. הרי כותבים כדי שיקראו' לא? הייתי מוותר. ושנית, אף אחד מאיתנו לא מתנדב למות. דווקא חיו כאלח. בעזרת השירה. כשהמעיים שלי מתהפכים אני ואני צריך לשחרר אותה, ואת זה אני משחרר במקל אוחז שאומרים שאתה יש כאלח פלאת' ומחמת הזהירות אני לא יודע עד איפה קראתי שוב את פעמון הז כוכי ת של סילביה צריך לדאוג לסידורם המיידי מחדש. בהקרמה לספר כותב רן מירון: "כרי לומר בשני קצותיו. איך אתה מרגיש עם אמירה כזו? יש פוליטיקאים שכותבים וכותבים שעוסקים רוח טוב, אלא דיכאון-דיכאון. אבל אני אילפתי שלא ידע דיכאונות, ולא במובן של אין מצב אני רוצה עכשיו להרחיק לכת. אני לא אדם מה שיש לו לומר בשלב זה בחייו על עצמו, בצורה בארץ מתייחסים אליהם בפוליטיקה. במשך השנים, את עצמי' פיתחתי טכניקות גם על 'המצב' נזקק על זולתו ופח ושם מוזרה ולפעמים מעט עוינת. מצד אחד יש איזו בגלל העיסוק שעסקתי בו. אחרת - לך תתאבד. חן לשעשועי השנינה והחרוז". יוסי שריר חן לערטול של לשון הפרוזה, אומרים: שיתעסק בפוליטיקה, מה הוא כותב עכבה פסיכולוגית, ומצד שני' הפוליטיקאים במובן מסוים אתה נמצא בצרו השני של אכן כך? אני לא אילצתי אף פעם שירה להתחרז רק שירים? מה הוא מתנשא עלינו? ונניח שגם חלק מהמבקרים טוענים כך. למרות ששוב, הממסר על יחס מה רעתך השולחן. ליוצרים? משום שהיא צריכה להתחרז. כשזה בא - אהבתי את זה. נטו חסד לספר שלי: אבל אני מכיר את התסביך אין לי שום טענה, כי הרי המבקרים עד עכשיו הזה. מזערית עד מזערית. היא הממסד תרומת אפסית. פתאום חרוז מקרי מתערב והמקדח נהפך להכרח ובכך מאפשר להיחלץ מן הסתמי? בכותבים רוויה דווקא ההיסטוריה ואתה, באופן אישי' פועל לשיפור המצב? היו לי הרבה רעיונות וגם נעשו כמה דברים. נכון, כי פתאום החרוז נופל לך כמציאה ואתה ובפוליטיקאים גם יחר - ראש פרס ישנו מורה. יוצר מלגת ישנה מתייחס אליו כמו אל מתנה. אני קבעתי לעצמי בראשית הציונות אבל בארץ זה לא מקובל. הממשלה, יש עוד פרסים. היו כל מיני הצעות כלל, שבכל פעם שהחרוז נראה לי מאולץ אני היו מקרים כאלו. אם תעברי על כל אבות בעניין הזה אבל הן ירדו מן הפרק כי הממסד זורק אותו בעצמי. אני לא מחכה לדן מירון שונים: גם הציונות תמצאי כתיבה מסוגים לא מעוניין יותר מדי ביצירה. אני לא חושב שיזרוק אותו• לפי דעתי חרוז מאולץ זה מעשה ספרות יפה, גם פובליציסטיקה. דווקא משום שזה בראש מעייניו. יש גם קשיים אובייקטיביים. אונס. זה מעשה מאוד גס. לא חשבתי שאני רוצה שאני איש פוליטי' משתרבבות שאלות אובייקטיביות כמו למי כן שהספר שלי או השירים שלי יהיו הפוליטיקה ולמי לא ומי יקבע שראוי ומי יקבע שלא ראוי. ולשון הפרוזה בשירתך? גלגול לא עברתי אחרים. באמצעים שלי זאת בעיה. אבל למרות הבעיה >כי הרי בעיות יש הרבה שירים, שלכאורה אפשר לומר, בוא מחילות ולא נעשיתי יוסי שריד חדש, אבל נועדו לפתרון,< אני לא חושב שיש איזשהו נסדר את השורות אחרת ונקבל פרוזה. זה נכון מה שהוא, הייתי רוצה שהספר יישפט על פי שיכול היה במדינה מפותחת אחרת, מודל נכון. אבל אני משתדל שבתוך בדיוק ולא לטוב ולרע. לשמש בסיס למין סידור כזה. בסיומו יהיה משהו שמחייב הטקסט ובוודאי בהנחה בהנחה שירית ולא את הטקסט הזה החשש לפעמים זו מין פראנויח? אולי כוונתך, משכורת קבועה לאמן? אחרת. שאומרים: "אח, בגלל שזה יוסי שריר?" כן. ו הוציאו לי גידול מהראש' ואת זה עשו עשיתי !& השני הניתוח הרופאים. את חרזה. על הכתיבה מה דעתך בעצמי. השכבתי את עצמי על השולחן' הקונקרטית? והוצאתי ו לעצמי את הראש, ניסרתי המתוקנת העברית חסיד אני שזה משם את העסקנות המפלגתית, האחרונות אני ובשנים והמוקפדת, מהגידול גדול יותר אפילו גידול מנהל מסעות צלב בעניין הזה, כי ככל הראשון, הממשי, שהיה לי. אני כמובן אני ומידרדרת, הולכת שהעברית מפריד בין העסקנות המפלגתית לבין בעמדה של פתאום מוצא את עצמי פוליטיקה. פוליטיקה זה חיים ומוות, שומר החומות. אבי מוצא את עצמי לא כל כך אנשים ושלום. מלחמה בתפקיד הטרחן. השתדלתי לא להישמע של המושג המשמעות מבינים את טרחני אבל אני מאוד משתדל לדייק. פוליטיקה. כתיבה שמנה. עברית טובה אין משמעה אין לי אידיאולוגיה של כתיבה רזה או ברשותך. אגע קצת בפוליטיקה. אבל לפטם את פיטום אווזים. אין צורך בוועידה הסמנטית. מהבחינה והיא השפה. אם אתה מפטם אותה החליטו לשנות את שם המפלגה שלך משמינה, אז היא גם מעוררת גועל. אם .'מרץ' דווקא למה ליחד-מרץ. לומר את מעדיף אני יש אופציה, להישמע גם מרץ יכולה המילה אבל ביותר' בלשון הנכונה הדברים כאיזה סוג של קפריזה? המילה מרץ היא לצורך תיוג בסך הכול. רזה לעברית שמנה ומפוטמת, אבי נוטה בלשון פשוטה. במתח הזה בין עברית בתור שכזה זה סמל זה סמל מסחרי• אבל לא הרזה, של העברית לכיוון מוצלח. הוא חתוך' הוא זכור' הוא ברור והוא לא כמים לים מכסים. זה האי שלנו• אנורקטית. עברית רזה אבל שרירית ובריאה. ו'יחד?' יחד זו מילה חסרת משמעות בעיני' כי היא אינה מבטאת אותנו והיא אינה מבסאת אותי• ואתה מזחה מה אתה רוצח לחשיג? גדולה נולדת מתוך טראומה? האם מאחורי האם אתה מסכים לטענה כי יצירה כל יוצר מסתתר פצע? מרוב שימוש היא נשחקה לחלוטין• היא חיתה זה גם תחושתי, אבל זה לא לגמרי נסתר. הכול של תנועת התרבות מאבות היה ש' צמח של דברים וכוונות רחוקים ממני בשירות עניין של פטה-מורגנה. העבודה. בירושלים היה בית-ועד של חכמים, כך הרבה לשווא, שלא נשאר ממנה כלום מלבד כמרחק מזרח ממערב. נשאו את המילה הזו כל משמעויות פתטיות וחבוטות. לפעמים חדרך אלהאושר היא האושר. לא? נכון. אגב, אני יכול להזדהות עם זה. אני מפיק צמח אמר"? הוא אמר: 'עמיחי לא יכול להיות חזר משם פעם ואמר לי: "אתה יודע מה ש' ושם היו מתדיינים בענייני תרבות. אבא שלי הרבה אושר גם ממצבים שנחשבים ההפך הגמור לחיים יותר מדי גדול. יש לו ממש משורר בסיומה של שיחתנו, שאלתי את יוסי שריד אם שרון היה משורר1 מה היה קורה אז1 והאם היה עדייו לא. אבל מיד נשאלתי גם אני, לו אריק ממשלות ולנושאי הדגל. הוא השיב שלצערו שכתב דוד אביזר< יהפכו גם למלכים, לראשי והאחרונים בתחום הפוליטיקה של הלשון )כפי והמשוררים, מלבד היותם הפוסקים הראשונים האם הוא חושב, שעוד תומצא תרופת הפלא הוא אופטימי לגבי מעמדו העתידי של המשורר. מענייו לעקוב אחר שירתו. מן האושר. אתה אדם מאושר? עבר. אני חושב שאני עובר מהפכים קיצוניים אני מאושר," אבל כשסיימתי את הספר' זה סיפור על הראש של עצמו. כתבתי "עכשיו הראש שלי. שזה מותר. לכל אדם מותר לכתוב מאושר." זה כפל משמעות. כתבתי סיפור על ז ה הני תו חשלי' פתחתי במילים: "עכשיו אני את הספר הקודם, שפרסמתי לפני כחצי שנה, מלאות וורודות"'. מניח שבלי איזו דרמה אישית בחייו' יקשה שצריכה להשתחרר היא במובן מסוים פצע. אני אני מסכים איתך. אני גם חושב שאותה עווית עמיחי חרא חריג בנוף. מאוד על אדם לכתוב יצירה ראויה לשמה. ומה הפצע שלך? פצעים הם לא בהכרח פצעים אובייקטיבים. על השאלה הזדרז שריד והשיב בעצמו: "אז כל במצבי הרוח, אבל במשך השנים אני מנסה, לטראומות להיכנס ו בלי כללי באופן מה שאריק שרון צריך, זה לפרסם ספר שירים. ובמידה מסוימת גם מצליח, לאזן את עצמי• במימוש מתמיד חוסר סיפוק קונקרטיות: אלא שיכול להיות שהוא ייעזר בסופר צללים. פעם זה היה יותר קיצוני' היום אני יותר מעוצב. החלומות הגדולים שלי. ולא במובן שאני רוצה ובעצם, גם אורי דן לא יודע לכתוב שירים. אז עבדתי על זה כל החיים שלי. אז יש התקדמות, הפנימיים החלומות ראש ממשלה. להיות אלא אם כן הוא יהיה מחויב, ביו השאר, גם תהיה בעיה, ואני לא אהיה מוכן לכתוב לו. לתוכן1 לא רק לצורה. אז אני אשקול את זה, אבל יש מקום לשיפורים. האם יש לך היום יותר פנאי? מתמיד. בדריכות מתמדת ובתביעות מוגזמות חטופים מדי, הייתי אומר. ואני חי בחוסר סיפוק הגדולים שלי ורגעי האושר שלי הם חטופים, ואז יהיה מענייו לעקוב." במובן הטכני. יכול מאוד יש לי יותר פנאי מאוד מעצמי. בהדרגה אני מגיע למסקנה, שאני להיות שאין לי יותר פנאי' אבל יש לי יותר מושיט ומושיט את היד והרבה מאוד דברים • 17 2005 יש עדייו למה לחכות. יולי- או גוסט באחד ניתוחים: שני עברתי בראש. מרחב נשארים מעבר להישג היד. בוונציה יהושע של א"ב על יצירתו מצטלבים ו מבטים ספרותית ואידיאולוגית ברומנים של יהושע, כמו, למשל, מוטיב המזרח לרומנים של יהושע. כמה הרצאות עמדו על מוטיבים שונים, נושאי משמעות של ספריו, ובעיקר באופן שבו נתפסת באיטליה ההוויה הישראלית מבעד העניין שמוצא הקורא האיטלקי ביצירתו, גם בשאלת התפוצה המהירה והרחבה בכמה הרצאות נבדקה התקבלותו המיוחדת של יהושע באיטליה, גם בבחינת ובאיטלקית, את יצירת יהושע ואת הגותו, מנקודות ראות רבות ושונות. לספרות הישראלית ולאחד מגדולי יוצריה, א"ב יהושע. אוניברסיטת קא' של אלפי תיירים כמימים ימימה, מפנה מקום וזמן כדי לחלוק כבוד ואהבה גביע איטליה בכדורגל ועד לבחירתו של אפיפיור חדש, ותוך כדי אירוחם ו נציה, יפהפייה כתמיד, עסוקה בעניינים שברומו של עולם - החל במשחקי לכנס בינלאומי, המוקדש כולו ליצירתו ולהגותו של יהושע, לרגל הופעת פוסקארי בוונציה, בשיתוף עם אוניברסיטת בן- גוריון בבאר-שבע, קראו והמזרחיות, מוטיב הליווי והלוויה, האחרון - לספרו איטלקי תרגרם מוטיב המחסומים. הרצאות אחרות מש אבי הממו נה על שלי חו תו של בדקו זיקות בין-טקסטואליות, בהן אנוש. אל יהא הדבר קל בעיניכם. כל המתייחסות לספרות העברית - כתבי יהושע כבר תורגמו לאיטלקית, למשל, לעגנון וליעקב שבתאי, שמו הולך לפניו, וגם מי שלא קרא למיתולוגיה היוונית, וגם לספרות בספריו יודע מי הוא. הרומן האחרון שלו במיוחד לברדלס של האיטלקית, נמכר תוך חודשיים ב 50,000- עותקים, לברית החדשה. בהרצאות אחרות לזיקתו של הרומן האחרון של יהושע למפדוזה. הרצאה מיוחדת הוקדשה האיטלקי וההערכה הרבה ליצירתו של על פי ספר זה. האהבה שרוחש הקהל וכבר מדברים על סרט שיעשה באיטליה הספרותי הביטוי שאלת נדונה יהושע ניכרו היטב בכנס, במיוחד בשני הרצאה אחת הוקדשה לסקר דברי להגות האידיאולוגית של יהושע. לקהל הרחב. באחד זכה יהושע מידי ראש ערבי ראיונות עם יהושע, שהיו פתוחים ההגות של יהושע, מסות ומאמרים, בשני העיר במדליה של העיר ונציה, ולהסברתם, ובהרצאה אחרת נבדקה קיבל פרס מטעם אוניברסיטת קא' שהאידיאולוגיה של האפשרות פוסקארי. האולמות היו מלאים מפה יהושע קיבלה ביטוי ראשוני כבר במעברים ומאחורי לפה, רבים ישבו עלתה גם הראשונים. בסיפוריו צילום עדן דרתם הבמה, רבים נשארו בחוץ. בערב האחד שאלת המהות היהודית הייחודית של יצירת יהושע, ובאיזו מידה ניתן לדבר עליה כעל "ספרות נורמלית," היו אף יהושע עצמו היה נוכח, בלוויית רעייתו, בכל המושבים, הקשיב להם רוב הרצאות שהתייחסו במיוחד למחזותיו של יהושע. השיב יהושע על שאלות על אודות ספרו בשניהם נתקבל באהבה ובכבוד, ודבריו זכו לתשואות, על אף חילוקי דעות החדש, בשני השיב על שאלות המתייחסות להשקפתו הפוליטית והיסטורית. המלווים את דעותיו הפוליטיות. באוזני כל אחד מהמרצים, על כל אחת קשב, ובהפסקה הגיב אישית, בערב שלפני פתיחת הכנס נערכה קבלת פנים למשתתפיו בביתה המקסים מההרצאות. כשהגיע תורו לעלות על הבמה לשאת "דברי תגובה," בחר לקרוא את ספרו החדש, ספר ראשון שכתב לילדים, העכבר של תמר ו גאי ה. שמה, "גטו," שמשמעו בתי יציקת מתכות, לאוצר המילים של ההיסטוריה השכונה הראשונה שיוחדה למגורי יהודים, במאה השש עשרה, והעניקה את חוויה נוספת זומנה למשתתפי הכנס כשנקראו לסיור בגטו הישן של ונציה, בינתרבותיים, ובאפשרויות המגוונות שהם מציעים להבנה רב צדדית של בכנס זה אפשר היה להיווכח פעם נוספת בחשיבות הגדולה שבמפגשים היהודית. למשל, יצירתו של יהושע הוארה מנקודות ראות שאינן נתפסות מהזווית החד התרבויות המשתתפות במפגש, גם בראייה כוללת, גם בתפיסה פרטנית. כך, יהושע ולחקר תפוצתה של הספרות העברית, בהציבו נדבך נוסף וחשוב בדיאלוג במהלך הכנס. הוא ישמש ללא ספק תרומה נכבדה ביותר לחקר יצירתו של הכנס סוכם בספר הרצאות, בעברית ובאיטלקית, שהוצאתו הקרובה הובטחה צדדית שלנו. ומוציאים לאור מאיטליה. ישראל שלחה מלומדים מכל האוניברסיטאות ומכמה מארצות הברית, אנגליה, צרפת, הולנד, וכן גם כמה עיתונאים, סופרים כשלושים מלומדים, רובם, כצפוי, מישראל ומאיטליה, אבל היו נציגים גם מצטלבים על יצירתו של א"ב יהושע." הוא נמשך ארבעה ימים, והשתתפו בו הנלהבת של יצירת יהושע באיטליה. הכנס עצמו נשא את הכותרת "מבטים הסיפור לאיטלקית כבר ב,1989- ואפשר להניח שידה חיתה גם בהתקבלות ובספרות עברית, כתבה מחקר על סיפורו של יהושע "מות הזקן" ותרגמה את יוזמי הכנס ומארגניו. פרופ' טרדויסאן-סמי עוסקת בלימודי המזרח התיכון של פרופ' עמנואלה טרוויסאן-סמי, מאוניברסיטת קא' פוסקארי, שחיתה בין מכללות, ואיטליה הופיעה בייצוג רחב של האוניברסיטאות שלה - נאפולי, קלדרון מאוניברסיטת בן- גוריון ופרופ' עמנואלה טרוויסאן-סמי, שניהם מיוזמי המארחת, ופרופ' ג'ימי ויינבלט, רקטור אוניברסיטת בן- גוריון. פרופ' נסים הכנס נפתח בדברי ברכה של פרופ' פייר פרנצ'סקו גטי, רקטור האוניברסיטה פירנצה, טורינו, וונציה. • ידידיה י צחקי המתמשך זה אלפיים שנה בין רומא לירושלים. גם באולם הכנס ומארגניו, הציגו את יצירתו של יהושע, במקור ובתרגום. ההרצאות שבאו לאחר מכן, והדיונים שהתנהלו בעקבותיהם, ההרצאות וגם בהפסקות שבין המושבים על ספל קפה, סקרו וסרקו, בעברית :ן) בני דורו' נושאים הנוגעים במישרין לסיפוריו יצירתו בין כן תואם יש אם הראשונים. יהושע של אוונ הגותו ניצני הסיפורית לבין כתיבתו ההגותית של יהושע, s י אבל ניתן להראות ביצירתו המוקדמת, בסיפורי 1 בבעיות לחתעניינות רמזים מר ת הז קן ' פוליטיות וחברתיות. יש לכך התייחסות כבר בדברי הביקורת הראשונים על סיפורי מר ת הזקן' במיוחד לגבי הסיפור "המפקד האחרון." יוסף דן ,(1962) למשל, מבין סיפור זה כ"ביטוי הראשונים בסיפוריו הגבורה במיתוס לחוויית ההתמרדות ישיר הנמרצת הפעילות במיתוס המתמדת, והמתמידה המשתלט על חיינו." כך מבין את יצחקי ירידיה 1962) :( "סלידת הלוחמים גם שקד הסיפור האמיתיים מן המיליטריזם הזול של פקידי הרשות," וגם 1970) :( "המלחמה שבין התפיסה הביטחוניסטית לבין מתנגדיה העייפים." אבל בהמשך רואה שקד במשמעות האקטואלית רק "גילויים חיצוניים" שאינם ממהות הדברים: "מה שנראה כתחושת לאות כבדה של דור עייף חוויה תנאטית הריהו יותר מכך מלחמות, הבנתם של סיפורי מר תהזקן' ובכללם "המפקד עמוקה של כיסופי מוות." יהושע עצמו' בראיון עם יצחק בצלאל 1968) ,( מ בין השאלות הרבות שהעסיקו את מבקרי האחרון," במשמעות אקטואלית חיתה מעטה מסתייג מהאפשרות שיש בסיפוריו הראשונים יצירותיו של אברהם ב' יהושע היו שתיים ונדירה, מרבית המבקרים ראו בהם קודם כל עכשווית. הוא למציאות קונקרטית, ביטוי שתפסו מקום מרכזי' בחשיבותן ובהיקפן' והיו ובעיקר את המימן האוניברסלי' אידיאי או של סיפוריו המופשט הנוסח מסביר את לנקודות תצפית עיקריות בבחינתה של יצירת הפרטים על זמני ועל מקומי. פסיכולוגי' להיות שונה מסופרי דור ברצון הראשונים א"ב יהושע מראשיתה. השאלה האחת היא לעתים המופיעים מהמציאות האקטואלית שבכתיבתם ראה "הזדהות מאוד הפלמ"ח, לטקסטים של יצירת יהושע שאלת זיקתה בסיפורים אלה, מתפרשים על הרוב בהשלכתם אקספרסיבית עם בעיות ספציפיות, עם זמן אם כגורם משפיע, אם ספרותיים אחרים, ובגיבוריהם ומגובשים," מוגדרים ומקום או כחומרי תשתית. כמקבילות ספרותיות, "מייצגים של שכבה או דור." לו עצמו' בעת מקומה של שאלת היא האחרת השאלה ניתן להראות ביצירתו המוקדמוJ "הזהות מר ת הז קן ' סיפורי שכתב את הריאליה, של המציאות הממשית בסיפוריו של מטושטש," מאוד עניין חיתה הישראלית הביקורת אל התייחסה מלכתחילה יהושע. בסיפורי מזת הזקןי רמזים וגיבורו היה "אחד ויחיד במינו' שאינו מייצג בעיקר' במשמעות אוניברסלית, המציאות להתעניינות בבעיות פוליטיות כלל כלשהו." כשהיא מתפרשת כחלל קיומו של האדם וזמנו' וחברתיות מהצד האחר' הגותו של א"ב יהושע, כפי שהיא פילוסופית - אם מבחינה בין מתגלית במסות ובמאמרים שלו' אינה עוסקת מבחינה ו בין אם אקזיסטנציאליסטית, פילוסופית מבחינה של האדם' ב'מצבו פסיכולוגית. רק מאוחר יותר נוספה בביקורת אל מעבר לכאן ולעכשיו. כך למשל טוען הלל ואוניברסלית, וגם לא מבחינה פסיכולוגית, מבחינה לריאליה גם התייחסות ובמחקר 1981) ,( ש"פרשנות אקטואלית כאילו ברזל עוסקים מסותיו ומאמריו אינדיווידואלית. - היסטורית, ואקטואלית לוקאלית עניין לנו בויכוח בין ביצועיזם ביטחוני ובין בשאלות של עיקריים - נושאים בש בי התייחסות מעין זו אידיאולוגית ופוליטית. מטרתה." מחטיאה את להפו גה, כמיהה ובשאלות אקטואליות המוארות פואטיקה, לסיפוריו הראשונים של יהושע חיתה מועטה התייחסות דומה מצאנו גם אצל יוסף האפרתי מנקודת ראות היסטוריוסופית מובהקת. אמנם, ושולית, ולעתים קרובות נדחתה מניה וביה. 7219) :( "יהושע מנצל את מטעני המשמעות אקטואליים בנושאים ומאמריו מסותיו ומקום, נוסח הכתיבה המנותק מזיהוי זמן כגון זה המקובלים של פרטים אקטואליים, מתחילים להופיע רק ב,1974- כעשר שנים המאפיין את סיפורי מר ת הז קן' תרם כנראה של בטלה בשירות מילואים, כדי לבטא על כשיצירתו מר ת הז קן' לאחר הופעת הספר שיש האפשרות לדחיית נכבדה תרומה דרך ההגזמה הגרוטסקית איזה שהם יצרים וכללה ריאליסטי' לנוסח להתקרב החלה בסיפורים אלה גורמים אקטואליים, הנענים באלה ניתן בנפש." כיוצא מרדניים חבויים במובהק התייחסות אקטואלית למציאות, כמו למציאות ממשית בת אותם ימים. תרומה אחרת למצוא גם בדברי מבקרים אחרים. למשל בנובלות "מול היערות," "בתחילת קיץ לדעה זו אפשר לראות בהשקפה שחיתה רווחת הביקורת הבחינה גם בהתקרבותם של סיפורי ,"612 ואילו מאמריו "1970 ו"בסיס טילים היא האמנות יצירת לפיה ימים, באותם מול הי ערות אל הריאליה, אבל נראה שהופעתו יצירתו ומשמעה המוקדמים יותר' "עגנון' שאינה מבטאת אלא את עצמה'" "כוללות הברורה של הגורם האקטואלי בנובלה "מול לדורנו" 1963) ,( ו"אנו צמאים לעגנון כבימים השקפה שמקורה בתורת ה"ביקורת החדשה" במידה רבה. היערות" הביכה את המבקרים בשאלות עוסקים ,( 1968) הראשונים" לה מהלכים שהיו , בפרשנותם הם העדיפו את המימן האוניברסלי' פואטיות, בהשפעת עגנון על כתיבתו וכתיבת באקדמיה של אותם ימים. 19 2005 דוור- או גוסט "מול היערות /1 משמש מוטו למסתו "בין זכות לה לא מארצם וממולדתם... הנמשל - ח אותם שהנחה פסיכולו גי, מטאפיזי או לזכות" 1980) .( אמנם, בהקדמתו לספר המסות יינקה." הוא מצביע על "מבוכה ועיוות רעיוני" בפרשנותם את סיפורי מות חזקן, על המימן בז כו ת הנורמליו ת טוען יהושע שמלחמת ששת דווקא "שנאה ולאו של יהושע, בתפיסתו האקטואלי, אף על פי שהנובלה בנויה במפורש הימים חיתה זו שעוררה שאלות "שחשבנו אותן אחרי נכתבה של מיכלי מסתו עצמית." ו מחומרי אקטואליה, עם גוונים פוליטיים ואף למוכרעות," אף על פי ש"מול היערות" נכתב שהתפרסמו מסותיו הפוליטיות והאידיאולוגיות שמעבר הניחו אידיאולוגיים מובהקים. חם למלחמת ששת שבים קודם כחמש ופורסם של יהושע והפולמוס שהתעורר בעקבותיהם, לרקע האקטואלי יש בנובלה "שאלות קיום הימים. שהיסוד המאהב, הרומן הופעת ולאחר יסודיות של האדם בימינו," כדברי יוסף אורן אפשר להבחין בניצני ההגות המאוחרת שלו במבט ארוך של "בדיעבד" אל ראשית כתיבתו, האקטואלי וההיסטוריוגרפי שבו הובלט בידי מרבית מבקריו. 1968) ,( או "מצבי חירום יסודיים," כתיאורו במסתו "ביערות הבדידות האינטלקטואלית" גם באי אלה מסיפוריו הראשונים. כך למשל להצביע על מכלול הבעיות יהושע הקדים מאוזן "איום במסתו ברינקר, של מנחם מציע גרשון שקד >בספרו הסיפורת העברית והאקטואליות הפוליטיות האידיאולוגירת, .( 1968) "ומופרך האפשרות את ( 1998 .'ה כרך ,1980-1880 שבנובלה "מול היערות," ואמר, זמן קצר לאחר הצד האקטואלי שב"מול היערות" אמנם הובחן להבין את הסיפור "מות הזקן" כאילו הוא מרמז גוטקינד, >בראיון עם נעמי בספר הופעתה רק במידה מועטה, אבל לא נעלם כליל מעיני בן- גוריון, "הזקן," לחיוניותו המאיימת של 1970 :( "צריכים לבדוק מחדש את הבעיה הזו הביקורת. גרשון שקד 1970) ,( למשל, סבור על בני הדור הצעיר יותר, הנרפים והעייפים, שאיננה בעיה חדשה. מה אנחנו: זרים או לא ש"הנובלה 'מול היערות' מנסה לרמז באמצעות ב"מות הזקן" סיפור על המאבק בין הרעיון על כל מרכיבי הסיפור." גם ההצעה לראות אבל מסכים שפירוש זה "איננו עונה במדויק לא גירשנו"? הנובלה מעלה גירשנו, זרים? סמלים גדולים על בעיות לאומיות וחברתיות אקטואליות." לפי אורי אלתר 1969) (Alter "ההשתמעות הפוליטית של הסיפור שקופח, המסורתית איננה קולעת ליהדות הכנעני הנובלה מעלה אפוא שאלות באשר הישראלית על החשיבה שאמון ולכל מי להגותו של יהושע, אם כי היו שראו במסתו במונחים של הציונות הרשמית היא עשויה > בז כו ת הנברוטי" הפתרון "הגולה - לזכותנו על האדמה הזארג הוא ."(subversive) להראות 'חתרנית' הנורמליו ת< רעיונות כנעניים, אבל לא כאלה ומערערת על היותה מובנת מאליה מדגיש את נאמנותו הציונית והישראלית של שאפשר להראות גם ב"מות הזקן." ועומדת מעל לכל ספק עשוי כשלעצמו "הסיפור ומוסיף: יהושע, עמנואלה טרוויסאן-סמי חיתה ככל הנראה, של הצד האפל ללא חת כגילוי להיראות בין סיפור מסיפוריו הראשונים של יהושע לבין הראשונה שהצביעה על זיקה מוטיבית ורעיונית מצור." עם זאת מעדיף אלתר את האפשרות שבתודעה הישראלית כפולת הפנים במצב של בספרה המסות שבספרו בז כו ת הנור מליו ת; אפוא שאלות באשר לזכותנו על האדמה הזאת, שהנינוח מרבית כדרך להבין את הנובלה Morte del senso e senso della ומערערת על היותה מובנת מאליה ועומדת כללית אנושית כפילות "גם המבקרים: >מות המשמעות ומשמעות המוות,< morte מעל לכל ספק. החורבות שבאדמת היער הן שבסיפור." משתמעת מהמציאות המקומית על הסיפור "מות הזקן" 1989) ,( היא מצביעה חורבותיו של כפר ערבי, וטענתו של מנהל מרדכי שלו, מהחשובים שבמפרשיו של יהושע, על זיקה אפשרית בין המסה "הגולה - הפתרון מחלקת היערות ש"זה שייך לעבר" משמיטה כפתרון "הערבים במסתו לנובלה, מציע בהקבלה והסיפור "מות הזקן," הנברוטי" את הבסיס לטענה על החזקה ההיסטורית של אקטואלית פרשנות ,( 197 2 ) ספרותי" מעניינת ביותר בין הזקן, גיבור הסיפור, לבין הזכות שאלת אלה. על אדמות היהודים והיסטוריוגרפית, אבל מעקר ממנה את הפשר רבן יוחנן בן זכאי, שכן שניהם הובלו בארון היהודית על הארץ אינה ניתנת אפוא לפתרון של קונפליקט יהודי ערבי, שלדעתו אינו אלא מתים בעודם בחיים. רבן יוחנן בן זכאי מתואר הציונות שגורסת כפי ההיסטוריה, מכוח תחבולה ספרותית לקידום העלילה: "הסטודנט יהודי ללא מערכת של שלטון ממלכתי, תוך במסתו של יהושע כמי שהניח את היסוד לקיום כשבע עשרה שנה במסתו של יהושע "בין זכות הרשמית. כאמור, טענה זו תשוב ותעלה לאחר אלא עם היהודי ]מנהל מחלקת היערות של מנהל מאבק על 'הארץ הזאת' לא עם הערבי לגאולה אינסופית, ערטילאית, ציפייה לזכות." הקרן הקיימת[ .•. בן הארץ הוא אפוא הנושא מציעה אפוא את טרוויסאן-סמי המדינית. ולאחריה ,( 1963) היערות" הנובלה "מול 'מול הקובץ ושל של הנובלה האמיתי האפשרות לראות במותו של הזקן ובקבורתו בסיס" גם וכן ,( 1972) "1970 קיץ בתחילת" נושא שמעסיק כידוע את הגותו היערות,'" של המשך המוחלטת השלילה הסופית את כתיבתו ראשית הן ( 1974) "612 טילים של מרדכי שלו. הקיום היהודי בגולה, כטענת יהושע במסתו• חברתית מבחינה המחויבת המעורבת, גם זו לפרסומה, סמוך הנובלה ביקורת זו, למסה מקדימים רמזים לראות אפשר בנובלות אלה העלה של יהושע. ופוליטית האקטואלית של על המשמעות שהצביעה "הגולה - הפתרון הנברוטי," גם בשני סיפורים יהושע נושאים שונים בהיסטוריוגרפיה יהודית הנובלה, לא העלתה את שאלת הזכות המונחת אחרים מסיפורי מו ת הז קן, "תרדמת היום" לבעיות אקטואליות. תוך היענות וציונית, גם במרכז שנים ומופיעה כעבור במרכזה, ו"המפקד האחרון." כזכור, עניינה של מסה זו להניח שבמהלך כתיבתן של אפשר אם כן הגותו של יהושע, במיוחד במסתו "בין זכות הוא בהבנת מהותה של הגולה. טענתו העיקרית החברתית, הגותו התגבשה אלה נובלות לזכות" >בזכו ת הנור מליו ת, 1980 .( רק כחמש של יהושע היא שהגולה לא נכפתה על היהודים של יהושע. ההיסטוריוגרפית והאקטואלית מפרש אותה לאחר הופעתה, שנים עשרה בידי גורם חיצוני, זר, אלא בידי עצמם, ובכך ואמנם, זמן מועט לאחר מכן 1974) ( התחיל מחדש ב"י מיכלי 1978) ( פירוש אידיאולוגי נוצר מצב פרדוקסלי: העם שונא את הגולה מסות העת 'עמדה' בכתב לפרסם יהושע אקטואליסטי ללא סייגים, ותוקף אותה קשות ומתיירא ממנה, וחולם על גאולה, שמשמעותה ומאמרים באותם נושאים. אלה באים לביטוי על הדעות האידיאולוגירת והפוליטיות שמצא קיום ממלכתי בארץ ישראל, אבל רואה בגולה וכן גם גם בכתיבתו המסאית שלאחר כך, מניחה הנובלה ש"נישלנו את לדעתו, בה. מהות קיומית, שאינו רוצה ואינו יכול לוותר ברומנים ובמחזות שלו. ולראיה, קטע מהנובלה המסכנים מאדמתם והגלינו אותם הערבים קטוע הוא סיוון, ולפיכך דוחה במשך מאות שנים כל עליה, וs והשמים אינם רגליים, אפשרות של קיום לאומי ממלכתי. לדעתו, מסבירים פנים לנושאי סיבות אפשריות למצב פרדוקסלי זה עשויות מרחבי 1 "בכל החזון: להיות בקונפליקט שבין דת ולאום, המאפיין השמים לא חיתה פיסת את הקיום היהודי מראשיתו, ובהוויה של גלות בעומק אחת, תכלת בצורך לשוליים: או נדחק קונפליקט זה האופק לא נמצאה כברת ארכיטיפלי להיות "עם שונה, עם נבחר," צורך לאלה אחת תקווה ממלכתית בהוויה להתגשם יכול שאינו משא הנושאים את הבעיה רואה את פתרון יהושע נורמלית. הכמיהה לגאולה, על אף הדליים." הניגוד שבין בשינוי ערכים עמוק בתשתית הקיום היהודי, בכיוון של שלילת הגולה לשם קיום "נורמלי," שבה, הבעייתיות של עם ככל העמים. הגולה והעריקה אל הסיפור "תרדמת היום" מספר על פועל בנייך, כפתרון לבעייתיות זו, הנושא ביום גשם משא של דליי בטון לראש יעסיקו את הגותו של הפיגום ליציקת גג בבנייך הנבנה והולך. בראש רבות שנים יהושע הפיגום ניצב לובראני המקבל את הדליים ויוצק פרסומו של לאחר במהלך היום חש לובראני את הבטון, אבל הסיפור "תרדמת היום." ומושך אותו בעייפותו הגוברת של הפועל, "המפקד האחרון" מתאר ב"מקום שם שנמצא לביתו ממקום הבניין ותיקי פלוגת חיילים, נגמרות הדרכים." בבית זה יש שתי מיטות, לאימון הגדולה, שיוצאים המלחמה אומר שהשינה היא תמצית חייו, שכך החיים מעין מזבחות, והשניים הולכים לישון. לובראני במדבר. מפקדם איננו גיבור בשינה. הפועל, האמיתיים מתרחשים המכונה וסגנו, איתם, הסיפור, חולם בשנתו חלום ארוטי, המתאר אותם מו ליך י גנו ך, עם "אמא אדמה," ככל הנראה התעלסות ל"חריץ" במדבר, ומניח וכשהוא מתעורר הוא חוזר לביתו, שם ממתיז להם לישון שבעה ימים. שאינו ישך לו החבר סיוון קטוע הרגליים, חוזר השמיני ביום לעולם, וחייו מתמצים בעבודתם של חבריו, צילום: מוסי קיקיון ונמרץ, חזק מפקדם, פועלי הבניין. לאימון ומצעיד אותם הסיפור נתפרש, בדרך כלל, כביטוי לשאיפות האחרון." מוטיב השינה והערנות, שחוזר הרבה מפרך במשך שבעה ימים. לאחר מכן הוא מטיל תנאטיות, נטייה למצוא במוות מפלט מאימי בסיפוריו של יהושע, עשוי להתפרש על פי שיחזיר אותם בך שבעת ימים עליהם מסע הקיום, מעמל החיים הקשה, אבל אפשר להבינו חז"ל במשמעות של גלות וגאולה, בפירושם המפקד הם שהסתלק לאחר אבל לביתם, לפסוק "אני ישנה ולבי ער" >שיר השירים ה ל"חריץ" שלהם חוזרים פורעים את הסדר, לגאולה" ,(2 "אני ישנה מן הקץ ולבי ער ולשנתם האובססיבית, אבל מצפים לשיבתו >שה"ש רבה ה ב.( לפי זה תהיה שנתם של של המפקד, ביום מן הימים. כבר אמרנו, סיפור טענתו העיקרית של יהושע היא החיילים במדבר דומה במשמעותה לשנתו של החוקרים מרבית פנים, בשתי זה נתפרש שהגרלה לא נכפתה על היהודים מפלט, לאמור, היום," ב"תרדמת המספר והמבקרים ראו בו סיפור בעל פשר אוניברסלי, בידי גררם היצרני. זר. אלא בידי עריקה מקשיי המלחמה, מהאימונים המפרכים, שמסמלים כאן מאבק לתקומה וגאולה. הסיפור שפונה לשאלת "מצבו של האדם," המבקש במוות מפלט מאימי הקיום, והיו שהציעו גם עצמם המסומל הקיום, את מאבק אפוא מחייב פשר אקטואלי, של קונפליקט בין "ביטחוניזם" במלחמה, העריקה אל השינה מסמלת הוויה "תרדמת היום" ו"המפקד האחרון" מספרים של גלות, דחיית המאבק לגאולה. לזו של "תרדמת היום" - קונפליקט בין גלות אבל ניתן לפרש גם סיפור זה במשמעות דומה לבין עייפות החיילים וסלידתם מהמלחמות. גם בדרך אחרת, לפיה הסיפור הוא אלגוריה העבודה הקשה התובעת ערנות היא המאבק היסטורית. הבית הנבנה הוא הבית הלאומי, דחייתה על אי קבלתה של הגאולה, אפוא לגאולה. לגאולה. השינה - מוטיב חוזר הרבה בסיפוריו העדפה של הנינוחות ואפס ובריחה מפניה, את שמו של יגנון מצאנו באגדה כדמות של של יהושע - היא הבריחה מהמאבק על הגאולה, המעשה שבהוויית הגלות על המאבק המתחייב גואל אכזב, שהוליך שני ריבוא מבני אפרים שאינה אלא פתרון של עריקה אל הגולה, מהחיים עצמם. בכך מקדימים סיפורים אלה למותם במדבר בידי המצרים, קודם ליציאת כ"דירה אמנם מתוארת הגולה ייאוש. בשנים רבות את מסתו של יהושע "הגולה - מצרים >פרקי רבי אליעזר מח,< ואפשר להניח פתוחים וחלונותיה מחוממת מצוחצחת," הפתרון הנברוטי." • שאגדה זו היא היסוד לאגדת "מתי מדבר." בניגוד לחדר הצר, הקר והמלוכלך לרווחה, גם באגדה המדבר מסמל אפוא את הגלות, ומכוסים שחלונותיו אטומים של המספר, הרצאה שנישאה בכנס בינלאומי על יצירת א"ב ביאליק, "מגילת האש" בפואמות של וגם בערפל אפור. חזון הגאולה בכוחה של העבודה יהושע שנערך בוונציה, בהשתתפות ארכיבי בן- גוריון גם ב"המפקד וככל הנראה ו"מתי מדבר," החבר החזון, גם נושא בעייתי אפוא, הוא s:ך) ו מדיאנאלי 1 פמיניזם האופרה הישראלית "מסע אל תום האלף" יהושע א"נ לנגר נוסח אונח בו הוא מתאר את המסע של קסם ויזואלי, וכלה בג'ילדה המצילה את הדוכס שאנס אותה בכורח עולמית אל תום האלף" - "מסע המופלא של הסוחר בן עטר ופמלייתו בארנייה תקצר ב"ריגולטו." תחתיו למות ומבכרת ברנרשווילי לאופרה מאת המלחין יוסף לארצות אירופה הצפונית. מצפון אפריקה היריעה מלפרט. אף באופרה זו מטביעה עצמה לטקסט של א"ב יהושע בביצוע האופרה של המדבר מהגוונים הצהובים היה המסע בביצות היער השחור הרעיה השנייה לדעת בהשתתפות מקהלת הישראלית החרשה; הגוונים ואפלולית אל הכחול האפריקאי ובכך מקריבה את חייה למען בעלה ומשחררת זמרי פילחרמוניח והתזמורת הסימפונית הקודרים של היער השחור (Schwarzwald) אותו מהחרם שהוטל עליו בגינה. כך הוא יכול הישראלית ראשון לציון; מנצח: אשר פיש; בו טובעת האשה המנודה. עזר כנגדו של הבמאי לחזור לשותפות שלו עם אחיינו והקרע בין תפאורה עיצוב ניצן; עמרי במאי: על התפאורה, המבריק חיתה רות דר אשר דרום לצפון מאוחה על גווה. עד כאן - עלילה ותלבושות: רות רו שעיצבה באותנטיות מוקפדת תלבושות בסגנון ציורית, שבמרכזה התהום שבין שני עולמות החל מהאנפילאות והכומתות ימי הביניים - חשיבה ומנהגים. עלילת האופרה מתרחשת בשלהי האלף הראשון ובגלימות. כל בתרבושים המשופדות וכלה מדיום כבכל באופרה העיקרים אך עיקר בין לספירה ונסבה על ההתנגשות הערכית כמיניאטורות מדיאבאליות נראו התמונות אמנותי אחר אינו הרעיון והשלד העלילתי אלא בין הסובלנות יהדות ספרד ליהדות אשכנז, ואיורים דו-ממדיים. העיבוד והתרגום לפרטים. הבמאי המחונן עמרי לבין אפריקה צפון של יהדות הליברלית בחוש חומרו אירוני מעודן שהוא חלק אינהרנטי בפשטותם גאוניים באמצעים השכיל ניצן הנוקשות של ערכי יהדות אירופה הנוצרית. עוצבה "עיר ניצן עמרי הבמאי מאושיות כל הבמה לאורך הפרושות כיריעות וילון על רקע חרם דרבנו גרשום והאיסור הנחרץ האורות" פריז כמגדל פיגומים מעץ מט לנפול ותנועתם כאדוות גלים באוקיינוס ליצור עולם שהוטל על ביגמיה, נרקמת העלילה שבמרכזה חכמי המאוחר יותר ;< למגדל אייפל >רמז סוחר יהודי הנושא לו שתי נשים ורמייזא - עוטרו בזקנים עבותים, כמנהג שכניו המוסלמים. באקס קנאותם את חשכת שהבליטו שותפות מפרק הוא - זה הדתית. אפילו הסירה השברירית בה משפחתית ועסקית עם אחיינו חצתה כל פמלייתו של בן עטר את לבת ורמייזא. קהילתה שנישא האוקיינוס נראתה כתעתיק של איור מטילה חרם על רעייתו השנייה אופיין של דו-ממדי. מדיאבאלי לאחר שזו תובעת שוויון זכויות שלוש הנשים החולשות על האופרה שתי לשאת - אם לגבר זכות - עוצב בכובעיהן לא פחות מאשר בשירתן: נשים גם לאשה הזכות לשאת שני גברים. נדיבותה ואצילות רוחה של הרעיה נשים באופרה הן סופרן בכובעה השתקפה הראשונה למען תדיר עצמן המקריבות ובמצנפתה ההדורים; חושניותה של בוויולטה החל לבן: אהו ב האשה השנייה עוטרה ברביד ונזמים; אלפרדו על אהובה המוותרת קנאותה של אסתר מינה הכופה על ב"לה טריאווסה," בלחץ אביו :ןך. • מאופיין בכך שהחליל הבורר • הרב אלבז אשר ממנה צמחה לדבריו המוסיקה הליטורגית בעטותה הובלטה החרם גזירת בעלה את ו הנלווה לו הוא של חמת חלילים, למרות כל היה מאולץ לעתים. למשל בסוף היהודית . שחורים גם למגבעתה. ה"רב" ההפכפך כזיקית אמינות לבנות ברנדשווילי הצליח אלו גונג בודד בא להחליף עומק האופרה • כאשר . הקונטרה-טנור דודואור • עטה כתונת פסים קוהרנטית ולמסוך עומק דרמטי לעלילה. כיוסף. מבין הזמרים בלטה ביפי שירתה בעיקר שירה :1 המתח בין יהדות ספרד ליהדות אשכנז והדרמה נוטמן שגילמה בכישרון רב את האשה השנייה: לגרסה משום מה זכו המזעזעת האנושית קול זוהר בצלילותו היה לסופרן הווירטואוזית ספרותית קלושה ושטוחה בכתיבתו של א"ב עדנה לריסה טטוייב בתפקיד אסתר מינה: יהושע שעיבד בעצמו את הדרמה האפית שחיבר פרחודניק גילמה בכישרון דרמטי את תפקיד לליברטו ההולם ז'אנר אופראי. "ראה שמש מי שהתעלה על הכול חיתה האשה הראשונה. 1ה9 לעת ערב אדמה /כאילו לבשה תולע ? מקהלת זמרי פילהרמוניה ותזמורת ראשון בארגמן ורוח ים תפשט פאתי צפון וימין; להבליט את ההומור הפיקנטריות ועומק הדרמה לציון' אשר תחת שרביטו של אשר פיש השכילו תכסה, וארץ • עזבה אותה ערומה; בצל הלילה התמונות המוסיקליות של כל אחת מעשר שעיצב ברנדשווילי' ולהעלות מסע מוסיקלי למרות פרבוסלבית. אך מקהלה שירת ססגוני בטעם קסמי המזרח והמערב גם יחד•. באמצעות כלי מסוים למשל • אי-יושרו של האקלקטיקה והניסיון הנאיבי לאפיין כל דמות ירבעם-בלום בשמת כמה אחכה יש בסלט אחר בין קינתו הנוקבת של אבן גבירול "ראה שמש" על מות יקותיאל מכוסה". מאומה לא קישר תלין ותחסה, והשחק אזי קדר' כאלו; בשק נ;צצת ערמת פטר;זיליה לסגנון בתמצותה טמון עוצמתה שעיקר הףא ק, :p 'יו י ;מ:p הפרוזאי במופגן שאפיין את עיבודו של א"ב יצרה גפת אהבה נצותת אחת פשףטה יהושע. אפילו החריזה הסימטרית כמצוות שירת T : - - - - - : ז -:- - • T : T ל yךי ה פה כנ קיד pזן לתוספת תרמה רק בספרד • הזהב תור יוסי )שיו אחכה( ליו. נ; את באנאליה. למשל' מילת הקישור "אז" חוזרת אינספור פעמים, אינה מוסיפה מאומה לתוכן להנמכת השפה•••"אז איפה הוא"? ותורמת ן ;ע י ;י מלאכותית...":הו אבולעפיה, ה; יהודי נודד' •••"אז למה הוא מתעכב"? ומאידך שפה מוגבהת ע ך['iJ לy ם:ל ד י.r:י עם מכרת את הסחורה? איפה התמורה"? בהקשר חףט קtס יקrq ף לקריאות מקום של המשפט אין הפרוזאי ק ה iJחףט י והפילוסופיה היא "אחרי"! משקל היתדות וכללי ההלחנה של שירת ימי עפה נפזרחבים, הביניים אותם ניסה א"ב יהושע לחקות בעיבודו ת iJחףט ל ים הףא מ; ך ל ס ינף .לא יrיפףס הףא סpזו;ן ס 7ס יז בלבד. אופרה היא • אינם דידקטיקה יבשה ;.זחt י.r:ו;א סת ל די:p ן iJ יאry ן ךס הצירוף המזוקק ביותר של המילה לצליל• ועל ינ; הףא םy ף ל לה ף ה .wחק נף כן השיממון שהשרה הטקסט הדליל דבק בחלקה י.r:ו;א ירrq ף ף;ספ דy חףטiJ ת ל 7 nל;נית >אני צלינית הגיבורים כדקלומים תלושים כאשר אין כל הראשון של האופרה בה נשמעו הדיאלוגים בין תקשורת בין הגיבורים על הבמה. הסולמות חףט ; :ין ךסק iJ שע;לה להר·החפףש הארכאיים שעלו וירדו היו נטולי כל פשר • - - : T •: ש iJ עףף ל ינףב ת יrיפףס ע; ךת מוסיקלי. רק בקטעי המקהלה חזר המלחין יוסף י;כז.ר לה;י iJ ה ךi?iJ הףא וההר לא נגמר< ברנדשווילי לעצמו והפגיז בכתיבתו מורכבות T : • T T : הניסיון של לאקלקטיקה. שמעבר מרתקת המלחין למזג בין מסורות של מוסיקה כנסייתית אני נעשיתי "כזה i:ו) ו כשנה לאחר מכן הופיע ספרו הראשון של ביאליק, שירים, ובין קוראיו הנלהבים היה נער בן חמש עשרה מן העיר פלונסק, דוד גוין שמו. וכך נזכר דוד בן גוריון כעבור שנים רבות: "אהוב נפשי היה המשורר ה.ב. ביאליק. הקובץ בהוצאת 'תושיה,' הראשון של שיריו הופיע התרשם בן גוריון, שהיה, בעיקרו של דבר, זר אחרים, ולמדתי כל השירים בעל פה." ואם כך אחרי הוצאת 'תושיה' ב'השילוח' ובכתבי עת ריקים - ובהם העתקתי כל השירים שהופיעו קניתי את הספר וכרכתי אותו עם המון עלים היחידי המקום קל וחומר העברית, לספרות ומנוכר שהתרשמותו של הנער בול שטרק - הוא דב היום ביאליק של אני" - - חיתה ביאליק לימים מגדולי חוקרי סדן, מועצמת בהרבה. בגיל שש עשרה התגלגל לידיו אותו ספר קטן בהוצאת תושיה, והסעיר את ביתנו על מפתן עד היסוד. "ישבתי נפשו נראה לי, כי לאורו של יום הקיץ שנטה לערוב בקול רם, ויהי ככלותי לקרוא והרימותי עיני בכפר," מספר סדן, "וקראתי שיר אחר שיר אפילו צבעיו של שאגאל לאגדות אלף לילה קשת הדרוכה מקצה אופק לקצה אופק, וגווניה נמתחה, מעל מרחב זהב הדגן שלפני ביתנו, ולילה, שראיתי לימים, לא ישתוו להם," אכן, חולצמן אבנר הקריאה בשירי ביאליק שינתה את הסתכלותם מעוררת והצרכים שהיא ממלאת, שונים באופן • נעים ואחת שנים כבר חלפו מאז מותו של קוראיו בעולם פשוטו כמשמעו, והעשירה בחייו, שחיתה לו הנוכחות מטיב מהותי של חיים נחמן ביאליק. כמאה שנים חלפו אותה בצבעים חדשים ובלשון חדשה לקלוט ולתאר אותו. המשורר אליהו מייטוס, למשל, וצמח בתוך עולם ששירת ביאליק בשלמותה ובמיוחד בשנות השיא של יצירתו• מי שנולד למשל, היא שנת המאה לפרסומם הראשון של מאז שבאו לעולם החשובים שבשיריו• השנה, ב לם של לארוסה להסתופף בנעוריו שבא היא חלק בלתי נפרד ממנו, כעין אחד מאיתני 'הכניסיני תחת כנפך,' 'ואם ישאל המלאך,' סרפדיה, מספר כי ערב אחד יצא לטייל על הטבע או מסדרי בראשית, אולי יתקשה לדמות 'הקיץ גווע,' 'הכריכה' ו'מגילת האש;' אך דומה שפת הים השחור עם חבורת סופרים, וביאליק קוראיו בשביל ביאליק מה היה בנפשו שיד הזמן אינה שלטת ביצירות אלה, והקרינה המים עלו מיד בזיכרונו שורות הפתיחה העזות בתוכם. למראה השקיעה המלכותית על פני שירת ביאליק נוצרת והולכת, ואפשר לפגוש הראשונים; מה פירוש הדבר לחיות בעולם שבו סימנים רבים מעידים ששירת ביאליק היא עדיין העזה היוקדת מהן נוגעת עמוק בלבנו עד היום. של השיר 'בערוב היום:' "בין עבי אש ועבי עתה הופיע שזה שיר חדש שלו מדי פעם של קוראי בעולמם ופעילה חיה נוכחות עד מהרה החלו דם; השמש רד לפאת הים," ולצפות בכלירן עיניים לשירים נוספים. בניסיון הספרות העברית היום. סידרת האירועים רבי שורות הסיום גם את למלל מעצמן שפתיו חוויית ההיא - החוויה את טיב לשחזר ביולי שציינו ביאליק, בבית המשתתפים הנפלאות של השיר: "כי מה הכאב ומה החלום; בעצם התהוותה ביאליק ההתוודעות לשירת אשתקד את יום השנה השבעים לפטירתו; הדיון הבאים אט, עם צאת היום / ומושכים את הלב וקליטת שיריו ככוח רענן, פעיל ומפעיל - הער והעביין המו"לי שהתעוררו בינואר השנה התם; אל קצווי עד, אל אחרית ים." מה הפלא בעדויות שקוראים מבני הזמן נוכל להיעזר סביב מועד פקיעת הזכויות על יצירותיו; שכל שיר שקיעה שנכתב בשירה העברית של ההוא הותירו אחריהם. הסופר יוסף חיים ברבר, שהופיעו שיריו החדשות של המהדורות אותן שנים קלט אל תוכו הדים ובני הדים של למשל, תיאר כיצד בשעה שהתארח בווארשה שיריו העלאת כל האחרונים; בחודשים שתי השקיעות הביאליקאיות המופלאות - מן אצל חברו אורי ניסן גבסיך, נכנס גבסיך ערב לאינטרנט לא מכבר; הוויכוחים המתעוררים השיר הזה ומן השיר 'עם דמדומי החמה,' ולא אחד לחדרם המשותף, ובידו כרך של השנתון בסוגיות ביאליק על דעותיו של מדי פעם וסיפק מאגר של מטבעות לשון, מטאפורות העברית, הוליד וריאציות וחיקויים למכביר של ביאליק נספג מיד במחזור הדם של השירה רק שירי שקיעה, כמובן: כמעט כל שיר חדש השיר 'ביום קיץ יום חום.' זה היה באוגוסט של הספרותי 'לוח אחיאסף' שאך זה הופיע, ובו שני הרעים בלעו את השיר בהתרגשות, התענגו שנת ,1900 וברבר היה אז כבן תשע עשרה. לנו את החיים" ועוד הרבה< - כל אלה מאותתים ברא השטן," "זר לא יבין זאת," "במותם ציוו בשיח היומיומי שלנו ")נקמת דם ילד קטן לא ציבוריות שונות; הביטויים משירתו שנספגו וסמלים לדור שלם של משוררים. על קסמיו הציוריים והמוסיקליים ועל אווירתו על כך ואולי מתפרגג, שאיננו על עביין של השירים התלוותה אל התהודה העצומה האינטימית, ותוך דקות אחדות ידעו אותו בעל פה ודקלמו אותו בגאווה זה באוזניו של זה; מתמונת העולם של קוראי הספרות העברית שביאליק ושירתו היו לחלק טבעי ומובן מאליו נוכחותו האישית של המשורר עצמו• מאז בואו ולא זו בלבד, אלא שמיד המחיזו אותו כמין כקולקטיב ושל כל אחד ואחד מהם באופן אישי• והוא בן עשרים לגור בארוסה בשנת ,1900 מערכון היתולי קטן על אורח ומארחו, עד ביאליק אבן ביתו של נעשה בלבד, ושבע שבשיאו של המעמד מצאו את עצמם חבוקים שמידת הנוכחות של לומר, עם זאת מותר שואבת לפרחי הספרות, שהתרפקו עליו ספק ובעיניהם מתנוצצות דמעות. ביאליק בעולמנו כיום, ההתרגשות ששירתו בנקודה אחת, איזו שתהיה, בבשרו החי, ואינו ג: בתוכם כעל אח בכור ספק כעל אב צעיר - מקפיד אם היא פוגעת בלב או בנקודה אחרת. יעקב שביארו, זלמן חבערים המשוררים ו י •••כזה נעשיתי אני המקום היחידי של אני, מחר ממנו הצעירים פיכמן, ויעקב שטיינברג ל"בן יחיד." אם כל ישראל הם, כידוע, בני תפגע האצבע בנקודה שנייה - וייעשה אף הוא אכן, כתב יעקב פיכמן, היו עוד שמות יקרים בכעשור, והוא מצדו הרעיף עליהם חום וחיבה. מלכים - מדוע לא יהיו כולם "בנים יחידים?" היה מנדלי מוכר ספרים, שישבו בארוסה - גם דברים אלה עטופים, כמובן, במעטה של היה אחד העם, היה רבביצקי, היו ליליינבלום אבל אין עצמית, הצטנעות והפחתת ערך היה אבל "כוח המושך העיקרי ולוינסקי, לטעות בגרעין הפנימי שלהם. ביאליק חושף ביאליק, שעוד מרחוק הורגשה קירבתן הטובה. כאן באופן נדיר את מודעותו לכך, ששירתו א ל י ו." מפתיע להיזכר, אגב, נסענו בעצם ביאליק לעצמו את אדרת המשורר הלאומי מצביע על ביאליק ונוגע בו. אולי כך פירש בין אצבעותיו את בשרו, אולי את לבו, הוא וכדבריו: כאשר העם רוצה לומר "אני," לחוש היא מוקד של זהות עצמית בשביל העם כולו• עתה, עוד בטרם מלאו לו שלושים, הוכר כבחיר לדפוס את שירו הראשון, 'אל הציפור;' והנה דלתותיהם של רבניצקי ואחד העם כדי שיקבלו באותו מצב, כאשר התדפק כאברך אלמוני על שרק עשר שנים לפני כן עמד ביאליק עצמו שהוטלה על כתפיו כבר מגיל צעיר, ונראה נסיך השירה העברית ולמעשה המשוררים, שעם הזמן גם הלכה והכבידה עליו• וכאן חוזרת השאלה למקומה: מדוע נעשתה שירת ביאליק לחוויה עזה כל כך לבני זמנו? יפענחו אותם באמת >כגון בשירים 'לא זכיתי המעמקים האינסופיים שהקוראים לעולם לא לקהלו, על הסוד שהמשורר נושא עמו ועל הזדמנויות מרוכזות להיווכח בעומק רגשותיו המתחדשת. בשנים הבאות היו לביאליק כמה המנהיג הבלתי מוכתר של התרבות העברית של תקופת בשירה בה שלא היה מה היה באור מן ההפקר,' 'אחרי מותי,' 'גם בהתערותו של ציבור הקוראים העברי כלפיו: למשל כאשר ההשכלה ותקופת חיבת ציון, וגם לא בשירתם לעיניכם.<' אחד הביטויים המעניינים ביותר ביקר בארץ ישראל ב1909- והתקבל בה בכבוד של בני דורו הבולטים, ובראשם טשרניחובסקי, להערכה עצמית ביטול עצמי לסתירה שבין מלכים על ידי אנשי העלייה הראשונה והשנייה; כל כך? כדי לנסות לענות על כך ראוי לחזור והפך אותה למוקד הזדהות עמוק כל כך לרבים שביאליק כתב לעצמו על עצמו בתגובה על מצוי בטקסט כמעט בלתי ידוע - מעין טיוטה או כאשר צוין ב,1916- בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, מלאות חצי יובל לפרסום ולצטט מילים אחדות מן הקטע שהובא לעיל: שפע החגיגות ליובל החמישים שלו, ופורסמה החגיגות, בשפע ובעיקר הראשון; שירו "כזה נעשיתי אני המקום היחידי של אני." מילת מארכיונו אחרי עשרות שנים. "מעולם לא בתחילת שנת האירועים והפרסומים שציינו המפתח היא "אני." דומה כי בשירת ביאליק בכל הגדולות להאמין שוטה כל כך הייתי בכל תפוצות ישראל את יום הולדתו 1923 הוא איש חי' מורכב, חם, מלא סתירות חד המילה שהאני המדבר אליהם מתוך השירים הרגישו הקוראים בפעם הראשונה במלוא מובן והגוזמאות אשר ייחסו לי," הוא כותב. "אני שקרא ושנה מעט, וכתב מעט מן המעט, ואף אחד היהודים סתם, 'יהודי של כל ימות השנה,' החמישים. כלפיו? מה חשב על הכתרתו בחייו בידי קוראיו כיצד חש ביאליק לנוכח פרצי האהבה וההערצה פעמיות, מרגיש, מתלבט ומתייסר - לא אני זה בדרך ארעי, מבלי שהתייחד לשום מקצוע, תגובותיו המתועדות משדרות לחוזה ונביא? לאומי אלגורי בלבד' לא שליח ציבור בלבד, - איש כמוני וכל אלה הגדולות! לא ולאז מוטב עייפות בעיקר מבוכה, אי-נוחות, פליאה, שה לא מקונן סנטימנטלי' לא שופר של השקפות שאהיה רשע כל ימי לפני המקום ולא ודחייה, ואלה גברו והלכו ככל שנעשה לדמות או צרור של נוסחאות אידיאולוגירת, אלא אדם בעל ביוגרפיה ייחודית ורגישויות ייחודיות, יצרים ותסביכים, אנרגיות פנימיות ומועקות, עוצמות וחולשות. שרוי בצער גדול לוא האמנתי רגע אחד כי שוטה כזה שעה קלה אחת בעיני עצמי. הייתי אכן דל עמנו כל כך אם נתן עיניו בי." זה צד ההצטנעות, שאין לפקפק בכנותו. והנה שהדברים אינם כה פשוטים, משום הם משקפים של מי שהכיר היטב בערך עצמו, אבל נדמה את התגובות האלה כגינוני הצטנעות מנומסים רמה ונישאה יותר בעיני הציבור• קל לפטור הסתירות הפנימיות בדמותו של ה"אני" הזה בהמשך הדברים מודה ביאליק, הצד האחר• פער אמיתי בין הפרסונה הציבורית של ביאליק גלויות לעין. מצד אחד חיבר ביאליק הימנוני שחגיגות היובל גרמו לו בכל זאת קורת רוח מלא המסובך, האיש הפרטי ביאליק לבין הצעירה הציונית לתנועה ועידוד תהילה שרה מסוימת, ובעיקר הביאו אותו להרהר על הנחיתות תחושות המועקות, הרתיעות, הציבור ולהתכנסות בדשות היחיד. מצד אחד בעת כתב שירים המבטאים רצון לפרישה מן ולמתיישבים הראשונים בארץ ישראל' אך בה של ההתעוררות הגדולה סביבו• וזה ההסבר חתעוררות זאת עדות היא על הצורך שנולד שבפיו: ומעצורי הנפש. ביטויים ישירים ועקיפים לפער הזה יימצאו במכתביו וגם בשירתו על כל צעד ושעל - למשל בשירים כמו 'והיה כי תמצאו,' גופנית חושנית ביטא תחושות של עוצמה למשמש בגוף עצמנו כדי להרגיש את בשרו 'מי אני ומה אני,' 'ויהי מי האיש,' וכמובן 'שחה אדירה המבקשת להסתער על החיים ולבלוע החי בתוך האצבעות מתוך אמירת "אני." בלי תגובתו העגומה ומלאת הרפיון של נפשי,' אותם, ומצד שני ryרבה לגלגל בכוחו המפתה ספק כי צורך זה נולד אצל אדם הראשון בשעה ביובלו, ובה השורות "לא ביאליק למבוכיו של המוות המבטיח מנוחת חידלון שלמה. מצד שניטל ממנו לבושו ה פרני, צריך היה למשמש נביא ,-/ חוטב עצים אנכי." משורר, לא אחד תיאר את הילדות כעידן של אושר אקסטטי הקליפה בשרו• ואת גופו באצבעותיו את ביאליק לא היה תמים ולא מיתמם. הוא ידע בחיק הטבע, אך בד בבד חשף חוויות ילדות קודרות העומדות בסימנם של עוני ויתמות, ה פרנית הקשה שחצצה בין אצבעותיו ובין בשרו החי - חיתה בלי ספק לא נעימה ביותר• קוראיו. עובדה שבצד גילויי הביטול העצמי איזה מקום יקר ואהוב הוא תופס בלבם של דלות חרופה, מצוקה והשפלה. מצד אחד ביטא הרגיש בלי ספק רווחה וכשסרה הקליפה - יש בשירתו גם ביטויים מורכבים של הכרת כיסופים נואשים לאהבת אשה, אבל מנגד חשף גדולה. במקרה פגעה הפעם האצבע בי. העם ערך עצמית, למשל במקומות שבהם הוא מדבר רתיעות עמוקות ממימושה המלא של האהבה ברצותו לומר, אני, הוא מראה באצבע ופוגע המשורר בין על חוסר התקשורת המהותי 25 2005 רוור- או גוסט לצפוניו," נביא זעם המוכיח את הקולקטיב הלאומי על ו הארוטית ודגשי חרטה ודחייה לאחד מעשה. המורכבות החידתית הזאת, וכמובן העברית השידית עוצרת הנשימה שבה היא מתנסחת, משוגותיו ועוונותיו: רגע אחד הוא גבר דפה אונים המתלבט על מפתנה של האשה, ורגע הוא חיבר שידי תהילה לבית המדרש בבחינת המבצר האוצר את דוח האומה, אך בעת ובעונה שמשכו את הגודמים בין הסתם חיתה מן אחר הוא משורר עממי מבודח המעלה את ן אחת תיאר אותו כבית כלא המצמית ומאבן לבותיהם של הקוראים אז, והיא גם העשויה למיניהם לא יוצלחים דמויותיהם של של הצעירים שנלכדו תחת כנפי את דוחם לדבר אלינו אחרי מאה שנים שבהן נכתבה הנכשלים במעשיהם ובשידוכיהם, או חומל השכינה. בעקבות פרעות קישינב פרסם ארבעה שידה עברית נפלאה בידי הדודות שקמו אחדי לזיווג לשוא תמימות הכמהות על נערות שירים שבכל אחד מהם ננקטת עמדה אחרת ביאליק. נכון' ה"אני" הפיוטי האישי כבד אינו כשר וטוב : רגע אחד הוא משוררם הנלהב ב'על שמים כלפי הסחה הפרעות: כלפי המצאה מרעישה כפי שחיתה בראשית המאה של אנשי העלייה הראשונה השר להם את השחיטה,' האשמה ישירה של הקודבנות עצמם העשרים, והשפה העברית התעשרה והתרכזה המשורר הוא אחר ורגע תחזקנה, שירת כלפי מרים זעם דברי ההריגה,' ב'בעיר לאין ערוך מאז. עולם העיירה, הישיבה ובית המובהק של יגון היחיד וערירותו' של הזלזל צררתונו,' רבת זאת כי ב'אין הרוצחים גם נופי וכמוהו מאיתנו' דחוק המדרש לאומי. גזע קולקטיבי מכל שצנח וניתק וקריאה לעידוד ולהתנערות ולחזרה לחיים הזוהר בשירי מפזז הילד שבהם אוקראינה בסופו של דבר' הוא אומר לקוראיו בשירו ורק צירוף ארבעת השירים שמש:' ב'עם ושלושים מאה זאת, ובכל הביאליקאיים. 'גם בהתערותו לעיניכם,' כולכם טועים בי' יחדיו מגלה את מלוא מורכבותה של עמדתו• ונשארו בסיס התרבות הספרותית שלנו' וכך השירים האלה, שירי הקאנון של ביאליק, היו אלא מהתל בכם, שהרי מהותי האמיתית נשארת שגם כאשר אני מתפשט עירום לפניכם, אינני נדמה שביאליק החליף מסכות בלי הרף: רגע לשירה קוראים יהיו כל עוד הם יישארו חסויה מאחורי שלל המסכות: "שוא תחפשוהו בלב בחור ישיבה מיוסר העומד אחד הוא העברית. • גם אלה; אך כסות המה במחבואי חרוזיו - בית המדרש, ורגע אחר הוא חצוי על סף סער דני דווש מציל צונאמי מוקדש לקרבנות הצונאמי וrytו:זי כף סןק. :ת /J דד י ין /J צל!רתי נשער זגל או"ם ושלט: ת :ם חים ד:ע.ס ת ל. •: •: : T •: •: - - - • : ד • מכזו לטורן .ה י גתf Q - ים IJiJ עךנןת. .ה;1ע על. ת iC ;מ:p קךם ה ךסע;ר צ;ת ןת;ך ;ק ת;,ה;סא ר כ; ע jeש ןסב אg;ף .על ש1ןיו הפזחנרת כמ; לברכה צלילים כתפזים, גדילי שמש ראש;נים הקרת ס:p ה T •• : • : ·: •: : - - . . ·: ·: . . : . ·.. : . . : מעל לפזד;נה ולויטראז'ים עד: ים ,ע קים ת;n;ש .ח ף;n וpך סךצף עקב;ת ,i]ז ן ף ו:זיז;ת ךי.; ן קים ל;ן i] ן ;ריןה • - : • - : T ד - - •• .ם: ךץ ן 9ןקים ין ךר1ש יל ט7 9 ס שoד7 ת;, ;כ o יw iC מ1ר;ת .עי :ם ,עצףמ;ת .ה i] גת Q ת;ב q ן .ריסה ס ל י 1 ת ;נ י דד1א9 ןה 71א ךQ ןס ם: ושמש אדפזה ש;רטת ב; צירים. .ה י • • •: •: T ••• -: •: •: : ענני אני;ת ש;nרי מפרש ע;גנים מעל הפזז ח לד י לחים ס:יהי -•• - - •• • : T : • •• : • T: •• : - כ ךת לryזר• בית ביאליק ף ך ף f ל p ת;ר;n ת;!ל ךלסק ךט. ה ק;ד ד:ד ס9מ1ך •ן9ry ס ל ת;א9 ס ע .על הרףח מכה גלים בפזים ףבלימ;נןה. יחים ק;ל;ת סא; ןה ךב q ר ית :אליק T T • - • - - · - ז - - T ך ם ל חיא;ת :ם מש;ררים 1ברכ;ת למכביר ק ת i]קןח,1סריפףת ס גע • : - : T : • : : .ה ;י? ס ה ;יקi] ש;וזף מפזר;מי הנמה נ;שב;ת צמרמ'רת נע;רי• T T - •• 0 . : ·: :- : : י יryן י ,קט ל כ ךק;ר ךכףב;ת .על ,קךן סא;ך ף א"ם ש;מעת את גרעיני הפזחשב;ת נשל;nת הפזלים להאיר ל i] עם.;ר רא י• חים .על דדג;ת ד ר;א יwד :P •:•: : • T ז-: • : ד -:- - .. . :- ·: - - • T : • • - T 0 צליל עדשה נשנות הרףח מסחררת את עלי הנףגנויליאה למס1tכ;ת הראשים עד לש1רה האnר;נה ףתמףנה נשטפת ללני: T •• • ; •: - •· -: •: •: •:: - : - T T -:- T T - - 0 T T 0 • • : •: •: : • T : ·: ." :- על השביל נגררת ש1ס פ;ת ס ןכףת .על ת;תq;נ ךת ע;ןה צ1ןה סנ; i] ך;ת כל החלי;ת מצלצל;ת נגני ל ת ך.על ך י הפעל שערים. קל.עת 7ש1ר;ת .על כף. 01סר •ל;n ת ג;ןל;ת ך;n • - ; : : - ; • ז : : "•. - T •• 303 26 גורו ן :ן) בה סיבה משותפת. וs דרך פתוחה מן המדע, כל אלה משאירים סקפטי נריאליזם מסה המסתפק בתיאור, אל ההסבר: מן הסיבתיות כ"לפי שעה אחר כך תמיד" בלבד, אל הסיבה 1 הוא שהיא "בשל כך" - סיבה אמיתית. התנאי הבנה כיצד נובע העתיד מן ההווה, או "מה "יש"ה - על העתיד" מצביע ההווה בתוך ישנים - רעיונות מדע כטרום פילוסופיה כדינמיות ולא כמה שאינו יכול להכיל שינוי: כמו ה"יש" של האליאטים. מהם להיפרד רוצה שאינני ערך] Value in a World of Facts בספר וולפגנג קהלו מאת של עובדות[ בעולם הפסיכולוגיה מאבות ,[Wolfgang Koehler] ווו ארן שעדיין תזה, הציג קהלו של ה"גשטאלט," נראית בעיני חשובה: הוא כתב, שבפיזיקה קיים >המניע את מושג המקביל לזה של ה"ערך" ה"וקטור" מושג האנושית :< ההתנהגות )חלק שני< צרף של כוחות עם הכיוון בו הם :[Vector] פועלים יחדיו. העיקר הוא כאן, שכמו הערך, העתיד. אבל זו בקביעת הווקטור משתתף בין תמונת העולם המדעית-מודרנית לבין זו כמו בנבואה. כאן אולי כדאי לציין את ההבדל קביעת העתיד במציאות, לאו דווקא "קריאתו" ביחס לבעיות שניתן לפותרן בעזרת התיאוריה מ ה ההבדל בין פילוסופיה ומדע, ומה בין הניאו-אפלטונית, שראתה בתודעה האנושית שחיתה רווחת בעבר הרחוק - למשל באסכולה הישנה של ניוטון.< בסופו של דבר מאשר מצב זה את העובדה שניהם ובין הדת? האמנם אפשר, במצב הנוכחי של הפעילות האנושית בתחום הרוח, גליל המתגלגל על קרקע היש גלגל או מין שה"רוח האנושית" קיימת האבולוציונית, לקבל את הכתוב בספרי הקודש כלשונו, או נוסף בקטע נוגע עין הרף ובכל הנצחי, בראש ובראשונה בשל תפקידה בהישרדות המין גם את תוצאות בזמן בפירושיו, ובו אפילו ב"קרקע" שהוא "הגורל," הכתוב מאז ומתמיד האנושי: ורק אחר כך היא משמשת את צרכיהם לתורת להסכים למשל העבודה המדעית - זו, כמובן, תמונת היש של כל נבואה - אם ויהיה כתוב לעולם. הרוחניים והנפשיים של בני האדם, בין היתר גם את עמידת הפרט בפני כורח המוות. את העולם בשישה ימים? ואפילו: האם אפשר האבולוציה וגם להאמין שהקדוש ברוך הוא ברא דתית או לאו, ושמא אף של תורות כישוף. את עמדת הדת ביחס ללוגיקה המחקרית ביטא, של אחת חסיד הסתייגות ללא להיות הנשען על הכנה מדוקדקת ועל סילוק שלם רחוקה מזו היא התחזית המדעית. זו של הניסרי, absurdum" quia "credo >בלטינית: אני למעשה, כבר אחד מ"אבות הכנסייה," באומרו: בזמן הפילוסופיות הגדולות של העבר, ובו לעסוק במחקר במדעי הטבע? ככל האפשר של כל גורם אקראי, שאינו שייר מאמין כי זה מופרך /אבסורדי.< עמדת המדע יבואו מדענים ויאמרו: הרי כתבת שתיאוריות אליו. של ימינו היא: "אינני מאמין בכך, שכן זה בתורה לא להשלים אותן מדוע משתנות: ככל שהם נתונים ובכך חיצוניים גרידא, נוגעים בכל הנוגע להכרה - נתוני החושים החיצוניים, עצמו ואינו גורס שום תקפות מוחלטת, פרט אבסורדי," אבל, כאמור, כיום הוא גם מסייג או פילוסופית? והרי לפני כמאתיים שנה גם שמציירת תמונת עולם שלמה וסופית - דתית כולם להווה, ולכן ניתנים לתיאור בלבד. בשל לזו, לגבי הידוע עד כה - אם קיימת שיטה בטוחה פילוסופים טענו כי ספקולציה היא כה רק יכולנו "לתאר" - היא שוב רק מתוארת יותר, שכאילו "תסביר" לנו את המתרחש, שעד כך כל גילוי של מערכת חדשה, גדולה או קטנה תמיד התפתחה להפריך אותה בשעת הצורך. אבל החשיבה הפילוסופית ועשו ממשיכיו בדרך הפילוסופיה של עמנואל ו"מדעית" יותר מכל מחקר אחר? כך אמרו קאנט, שביקשו לחזור ולחקור את "הדברים- >בחינת "תמיד זה אחר זה(" ולא מוסברת באמת כך מסתבר שלתורת במקביל לזו המדעית: ובראש שלינג, פיכטה, למשל לעצמם:" ")בגלל זה,(" רק בתודעה הסובייקטיבית שלנו, אפלטון קשר מחשבתי עם ניצני הגיאומטריה שהמדע ובראשונה הגל. אבל כבר אמרנו, שאינו כזה, לנו ומה חשים מה שרצוי אנו ביוון העתיקה, ואילו לזו של אריסטו - עם המודרני גורס תיאוריות, שמסוגלות לארגן את מעשינו מדריכה את ותחושה "ערכית" זו הטלאולוגית- >המחשבה הביולוגיה ביצגי העובדות הידועות מתצפיות ומניסויים. מה המודעים, או מונעת אותם. תכליתית,< שעל ידי "ביקורת של כוח השיפוט" שנוגע לתיאוריות ישנות, ולחדשות המפריכות להדגיש כי לעצמי חובה וכאן אני מרגיש הועמדה בתחום משותף של עמנואל קאנט את הלוגיקה של הישנות, כמו תורת היחסות בנקודה הזאת אני עובר אל תחום, שאינו מתאים יצר דרווין צ'רלס ואלו עם האסתטיקה. הכללית, כבר אמרתי. תורה דתית מתיימרת למחשבה מבוקרת על ידי שיקולים מדעיים, הסיבתיות בין קשר הטבעית" ב"ברירה על פי צו >מצווה< של להיות נכונה במוחלט - לו "חשיבה טרם-היפותטית," ושאני קורא וה"תכליתיות." האל: ואילו תיאוריה מדעית תקפה למכלול דהיינו: אין להשערות שלי הנמקה, שבאמצעים אבל הברירה הטבעית מכניסה לסיבתיות את העובדות, הידועות למדע בעת שבה נוסחה: הקיימים ניתן להפריכה. את "האקראיות" כלומר - המקרה, ולצרכים מעשיים-טכניים היא נשארת שמישה ההשערות הללו, ברובן, צצו במוחי כאשר הייתי מפ גישת שנו בעת הדטרמיניסטית, זו לגבי המכלול הישן >כך, למשל, אבסורדי הוא לכנות יותר פחות או שניתן עדיין מה שרשראות נפרדות של סיבות, פגישה שאין להזדקק לתיאוריית הגרוויטציה של איינשטיין 27 2005 רולר- או גוסט c:==ן=:=)= ו ידי "להקת פועלים" >לאו דווקא מצוינת,< גם מהשאיפה כל כך רחוק אינו הקתרזיס ער לעובדה שפגה ולא הייתי "מרקסיסט," להוליד את שעמדו הקודרים הללו, בימים ה :ן שהוא ריקנות הבודהיסטית לנירוונה - ההתעניינות של המאה התשע עשרה בתורת שלטון הנאצים, את מלחמת העולם השנייה גמורה, ד;זהה למלאות מוחלטת.< ולעומת זאת ההכרה ובאונטולוגיה הישנה, להתלהבות מקום היה אולי השואה, ואת איננה האישי, הרגש האמוציה, בקיצור: פרחה במקום הביקורת הקאנטיאנית - זו של 1 ולקשיחות הללו - אך גם אז היו חךגים שלא מנותקת מן התחושה והיא המצב הנפשי המלא ושל של ראסל האנליטית הפילוסופיה שמו את הדגש דווקא בערך "המתקדם" כביכול הפרדיגמה ביותר בתחושות. אשר לתחושות, האנגלוסקסים האחרים, וכן של הפוזיטיביזם של המוות, וקל וחומר - ההמתה. של המחזור הזה היא, לדעתי, האקט המיני: הלוגי מיסודה של האסכולה הווינאית: ומצד נדמה לי שכוחו האמנותי של נובט, שלא נס ממתח גובר עד לאורגזמה ולפורקן. וממשיכיו, הוסרל הפנומנולוגיה של שני ליחך גם היום, אינו טמון בתורת החזרה, אלא האקזיסטנציאליסטים, היידגר וה"אונטולוגיה" בגרעין הנפלא של טרגיות במחזותיו: ודווקא סארטר ואחרים. עלי האקזיסטנציאליסטית, הגדולים, היוונים הטרגיקונים אחד אצל להזכיר, שכאשר ניסיתי לסכם את הרעיונות פורחים מוטיבים "מודרניסטיים" אוריפידס, של אז, ושלחתי את תרגום הניסיון הזה אל ואולי, במידת מה, "ברכטיים" אמיתיים, כמו הדגשת העוול בגורלה של האשה ")מריאה," ו"נשות טרויה" .< אם כי האסתטיקה אינה הנושא שלנו כאן, אין המתח( חרא עיקרון אוניברסלי, החל המעבר בין מתח ורוגע )הפגת בין שפרסם לרובץ בגרמניה, פרופסור קרנו על הסובייקטיביות )החיים החומרית גם יחד והתרועה( והאובייקטיביות קול מרקס מה שכתבתי, זו פילוסופיה שלמה, שצריכה תרגמתי את דברי לגרמנית< הוא השיב לי כי היתר ספר על הפילוסופיה ההודית >כמובן - אך נחזור אלי ואל הספקולציות שלי, שמבחינה עוד עיבוד, אך לא כזו שעדיין מקובלת כיום. אליה, כשמדברים על גם מנוס מן הגלישה כאמור, אני אוהב את ספרו של אריסטו בתחום כאמור, טרם-היפותזות. מדעית הן לדעתי, בעיית נביעתו של העתיד מן ההווה >או ההווה האסתטיקה, וסבורני שהטרגדיה היא שיאו של אגב, מי שקרא את החלק הראשון של מאמר מן העבר - דהיינו: קביעות היש כזרימתו של תחום האמנות, שבמרכזו עומד האדם המתקשר בכך הבחין בוודאי הקודם ,< זה > בגליון הזמן.< העיתונים באחד והנה, הלשון. באמצעות שנתן הפירוש הבלשני בו מן שהסתייגתי לעניות דעתי - וזאת, כאמור, השערה מעין- בו נטען בישראל הופיע מאמר, המרכזיים ויטגנשטיין לבעיית התקשורת בין ה"אני" לבין פילוסופית, טרם-היפותטית בלבד - המעבר שהטרגדיה, בייחוד זו הקלאסית-היוונית, היא תודעות אחרות. כאשר הראיתי לפרופ' לרובץ עיקרון >הפגת המתח< הוא בין מתח ורוגע שבמקום את החיים, ביטוי של חברה, כלי את רעיונותי, עדיין הוקסמתי מבחינה עיונית >החיים אוניברסלי, החל על הסובייקטיביות מעריצה את המוות: בניגוד, למשל, לתיאטרון מכתבי הנעורים של מרקס ומעבודתם של אלה והתודעה< והאובייקטיביות החומרית גם יחד. האלגורי של ימי הביניים ועד לכאדוק >שתואר האינטלקטואלי - לשיח אותם שהחזירו ובכן, חזרנו בעצם אל ה"הילוזואיזם" >החומר בידי ולסר בנימין,< וזה ה"אנטי-אריסטוטלי," לגיבוש אסכולת פרנקפורט. אידיאולוגי: החדור מעין תחילה של חיים או מה שעשויים על ה"הזרה" מיסודו של ברטולט נובט הבנוי ספרם של עם הופעת הגעתי רעיונותי בלוגיקה פנימית, חיים< של להתפתח ממנו, [Lehrstuecke] הלימוד מחזות ובמיוחד - קרייטלר: ושולמית האנס הפסיכולוגים הפילוסופיה הטרם-סוקרטית, ושחררנו, למשל, שלו, ביניהם "נקיטת האמצעי," שהופיעו זה האמנו ת. קריאתי בו היתה, פסי כולו גי ה של החומר במדע כמונח "מתח" את הביטוי ב"נקיטת האמצעי" מגיעים בעברית. עתה כמובן, קשורה לפעילותי כ"מבקר" ספרותי >הפיזיקה,< ממעמדו הלשוני כדימוי, והוא נעשה כדי >קומוניסטים? < לסין, שלושה תעמלנים לעת-מצוא >כלומר - כשספר מסוים עניין אותי שווה ערך לא רק ל"מתח" של חבלים מתוחים לארגן המוני פועלים למרד. הם כמובן מסתירים או גרם לי הנאה, כתבתי עליו.< גם למתח של סרטי מתח וגם לדברים אלא להם ואסור תוכניותיהם, ואת את זהותם הסזה הבסיסית של הספר הנ"ל היא, לדעתי, חשובים יותר בחיינו, אבל רק בתור השערה להתגלות. אך הצעיר, הבלתי מנוסה והרגשני בין הקשר בין הנאה אסתטית ובין חלופות, פילוסופית, כלומר, לדעתי, טרם-היפותטית. ברגשותיו, לעצור אינו מסוגל משלושתם, תחושות מתח והרפיה. אם זיכרוני אינו מטעני, לפילוסופיה כאן עמדתי אם קירבתי את ונוכח עוולה בוטה במיוחד של השלטון נושא הגבילו הזוג קרייטלר את הסזה הזאת לצד היוונית שלפני סוקרטס, הרי ניתן גם לראות המונים. השלושה בפני להבות חוצב נאום החושי של האמנות, ואלו לצד האמוציונלי הם קרבה בינה ובין שני הפילוסופים הפופולריים נאלצים לברוח, אך הצעיר שנחשף מסכן אותם ייחדו תפקיד נפרד• ביותר בתחומי הלשון הגרמנית במאה התשע ואת המשימה שהוטלה עליהם. חבריו מחליטים, כי זכרתי את להתנ גד, נאלצתי לכך >באותה תקופה שופנהאואר וניטשה עשרה: גופתו להרוג אותו ולהשליך את בהסכמתו, >יצירה פילוסופית ה"פואטיקה" של אריסטו היתה הפילוסופיה של קאנט - "האידיאליזם לבור סיד, שם תאוכל ללא הותיר עקבות. חביבה עלי במיוחד< בה הועד לטרגדיה דווקא - פחות או יותר על שלוחותיו הביקורתי" בראשית שהועלה כאשר ראיתי את המחזה, ניקוי נפשי, ה"קתרזיס" - תפקיד משחרר: השולטת באקדמיה.< שנות השלושים של המאה הקודמת בווינה, על לחוקן הגופני. אגב, רגשי, במקביל, במחילה, 28 ו בא הבן שכבש לעצמו את הבכורה, ובצדק - אבל שופנהאואר וניטשה מבטאים גם את שני [Die Welt als Wille und Vorstellung] ךווהעמיןוו את הבניין האדיר' קול מרקס - החצאים של קשת ההנאה: את המתח >ניטשה< חיבורו המרכזי של שופנהאואר "העולם כרצון שעמד על הראש, על רגליו של מדע המציאות. ואת הפגתו >שופנהאואר' ובל נשכח: הוא גם ל"אנציקלופדיה של המדעים וכייצוג" בדומה מאשליה: ו סבל גם המדע הספקולטיבית, הרואות ב"עולם התופעות" אך סבל.< המרקסיזם - בלשון >או ספיריטואליסטי הפילוסופיה לא רק לגמרי. כי אבל לא מושפע מן הדתות-הפילוסופיות המזרחיות, חיבור הוא של הגל' הפילוסופיים" אשליית //האמת הסופית .// לא, לא של זו שבידו שופנהאואר הללו' הפילוסופים שני אכן' "אידיאליסטי.<" אבל בניגוד ל"אנציקלופדיה" באמת - לאמיתה, הסופית המטרה אלא - וניטשה, כאילו מבטאים את שני השלבים, את הופך שופנהאואר את "הדבר לעצמו" של קאנט שבדרכה טועה בשל היעדר ידיעה - לפי שעה, שני הצדדים של קשת ההנאה, שלפי השערתי הם "נואומנה" >שלדידו ה"דברים לעצמם" ובעתיד תתקן את שגיאותיה, וכל זה בהכרח. היא גם לפחות אחת הדרכים בהן מתקדם הזמן. להכרה בלתי - ניתנות רוחניות, ישויות הכרח שונה מזה הלוגי של האב הגל, אבל הכרח עולה במוחי רעיון שאינני כל כך בטוח בו' האנושית< - להתגלויות של "הרצון'" כלומר שלבי הוא את העובר אף מציאותי הוא הזמן שבהתקדמות שהצד השני והוא, לישות הגזורה מן הצד האמוציונלי של "נפש הדיאלקטיקה: תזה-אנטי-תזה-סינתזה >לזכותו הסטרוקטורה הגיאומטרית של המרחב-זמן בן האדם." העיקרי של שבגוף לומר' של מרקס יש ושמא ארבעת הממדים של תורת אינשטיין' הווקפיטלוו - ביקורת הקפיטליזם - לא הסתפק גם את הממדים שנוספו צריך לצרף אליהם בסכמה הזאת אלא ניתח את המציאות בכלים המידה. הרי אינני חסיד של האמונה בבכורת במה שכתבתי בנושא זה הרחקתי לכת יתר על העל: אבל כאן אני חובבן גמור' ואולי כבר >בתחום התת-אטומי< עם תיאוריית מיתרי- קצת על הגל. גם הוא וגם שופנהאואר פיתחו ואם כבר הזכרתי ספקולציה, כדאי להתעכב הספקולציה. שופנהאואר וניטשה, כאילו אכן, שני הפילוסופים הללו, הצווים של קשת ההנאה מבטאים את שני השלבים, את שני פילוסופיות-טבע בעזרת אנלוגיות. אצל הגל את מכלול ב"רצון" רואה שופנהאואר מערכת >כגון מבנה הטבע מאחרי עומדת "התשוקות" שמייסרות אותנו' ולכן יש להילחם השמש< מערכת הקטגוריות של הלוגיקה שלו' לדעתו של נפש. לשלוות נגיע למען בהן >החל מזה הרומי,< בניגוד לזה העברי' אסור הטבע הן דרכי הרצון. אגב, במשפט החילוני היפוכו - ה"אין." ואילו אצל שופנהאואר דרכי ש"התפתחותן" פותחת ב"יש'" ואחר כך בא - וכאן הוא הולך בעקבות האמנים של תקופתו ובראשונה זו של וולפגאנג אמדאוס מוצארט על התשוקות )ך"הרצון<" הוא המוסיקה, בראש שופנהאואר אחד האמצעים היעילים להתגברות אותרו שופנהאואו בחשיבה ואילו באנלו גיות: להשתמש - הרומנטיקנים כא.ת.ה הופמן' שהוא עצמו מגמות ראה את הוא מעורפלים. פחות שהיא אך טרם-היפותטית< יש לאנלוגיות >וגם הספקולטיבית >וגם בזו שלי' שלגביה אני מודה בהלחנה ובביקורת מוסיקלית. אגב, השפעתן עסק מלבד בכתיבת סיפורים פנטסטיים, גם ההתפתחות של הקפיטליזם: הצבר ההון והכיוון במקרה מכריע. לא משקל לאסוציאציות < אושרה גם מוצרט של יצירות המרגיעה למונופול' אך טעה כמעט בכל ה/ופרוגנוזות 11 בדברי על הזכרתי את המילה "התפתחות," במחקרים מדעיים. ההיסטוריות שלו' שבהן צוירה המטרה הסופית ולא על שופנהאואר• גם הקטגוריות של הגל בניגוד לשופנהאואר רואה פריזריך ניטשה את של הקומוניזם הצרוף ככורח היסטורי. פשוט: שופנהאואר "מפתח" את רעיונותיו' אך זהו ושלא העליון - כערך דווקא הרצון אלא ההיסטורי // ה /וכורח לא היה המנצח פיתוח של הוגה >כמו ברוב הפילוסופיות,< ואילו כשופנהאואר הוא מתכוון לרצון מסוג מסוים: התפקיד שהועיד דרווין למקרה: באבולוציה, אצל הגל היא מוצגת כהתפתחותן העצמית של הרצון לעוצמה. שופנהאואר הפסימיסט כתב שבמקרים רבים איננה /'עליית דרגהוו, אלא ל"ניכור" ממנה ל"אידיאה:" המושגים עד מסה על המוסר' שהושתת על חמלה ורחמים. סתם שינוי גנטי שאיננו בהכרח //עליית דרגה" >החצנה< בטבע וכוו - עד לווךךח האבסולוטית" על הנצרות, הכריז מלחמה ניטשה ואילו ביולוגית, אלא הסתגלות לסביבה חדשה גרידא האלוהים-הטבע של בה את לראות שניתן המטיפה לרחמים ולאהבה >כמובן - זו הרוחנית >למשל ארנון צבע ועיוורון של בעלי חיים שפינוזה בלבוש אידיאליסטי. בלבד,< אך חיתה מוכנה להעלות "כופרים" על בהתפתחות וגם בביולו גיה במערות ,< /וקוסמוס // מוחלט, דהיינו: ברור: הגל מצייר המוקד: ניטשה הוכיח את השליטים הנוצרים הכלכלית-חברתית. בסיסו' ומחשבת ההוגה היא שהרוח עולם של זמנו על שאיבדו את הרצון לשלוט, שנא >יש הגורסים כי החיים הגיעו מן החלל בדמות בכל הטוב הוא הזה העולם מזוהה איתה. את היהדות על שהולידה את הנצרות, אבל תאים חיים מגופים שמיימיים אחרים. שמא לים העולמות האפשריים, כי מדובר בטוב שב שנא גם את האספסוף האנטישמי' ואהב את שלא די לו בכלל תהליך' האבולוציה הנה בהכרח גמור' משום שהוא משתמש בשטן - חוכמתם. לפי הניתוח היהודים כפרטים בגלל בכדור הארץ אלא הוא זקוק לאזורים שלמים השלילה - כדי להיבנות מן היש האחד והיחיד ששופנהאואר לומר' ניתן המרקסיסטי תגיע ושלא כולו ? ליקום של היקום או של האליאטים לישות השופעת כל' ומהיפוכה את "בורגבי -התרבות 11 משך הפסימיסט לוושלמרת /1 לעולם? ( יכול והבורא-כל בעזרת השטן' וכמובן: בעזרת - האין. בפילוסופיה של הגל מושל האל הכול- נפוליאון בונפארטה - כאשר פגו האופטימיות הגרמנים עם ניצחון הרסטורציה אחרי נפילת זה חמש עשרה שנים שאנו חיים ללא הניסוי ההכרח הבונה את עולמה הגאוני של ספקולציה ניטשה תורת ואילו המהפכנית: והתנופה הסובייטי בהגשמת החלום הבולשוויקי - ללכת כל-יכולה בעיני עצמה >שבעינינו היא וורקוו הפעם התנופה - חידוש מבשרת את ')ועריצות הצרפתית המהפכה בשיטות גאונית.< הקולוניאליסטית-אימפריאליסטית. 29 2005 המשך בעמ' 41 יולי- או גוסט ו 5 מצד זה לוי תן ן עמוס אירועים מוספים, ספרים, דוד על הספר פרסם מאמר אוהב ומלומד מדהים" >עמ' ,(26 אברהם סוצקבד ספרים, מוספים, אירועים רוסקיס "מסע מטאפיסי מסיביר לסיני" >תרבות נתחבר בגטו וילנה בינואר 1943 והוא כתוב >עמ' 114 ( בתרגום אלישע ורדיך הוא מספר כי על חרדת המוות שלו. על השיר 'קרון נעליים' עירו והשיר חובר אחר כך כאמצעי להתגבר סוצקבר לארון מתים בחצר היודנרט בוילנה כי באוגוסט 1941 בכורחו מפני הגרמנים נכנס מספר לנו על השיר 'בארון המתים' >עמ' (99 ובפירוט את תקופות יצירתו. כך, למשל, הוא וספרות, 'הארץ,' (20.05.05 הממפה בידענות כבלדה, בקצב של ריקוד - "עקב אלי עקב כינ ס ד מיiת שיטתית, חיתה ודאי גבוהה יותר' שכן ספרי ערמה אקראית לגמרי. לו חיתה נערמת בדרך ערמת ספרי השירה על שולחני הולכת וגבוהה. אלא לגבי חלקם, וגם זאת, לעתים, במעברים מופיעים אצלנו. אולם לא ניתן לעשות זאת שירה רבים ואף טובים, הראויים להתייחסות, מהירים וחטופים מספר לספר• מברשת הפלאים של המשורר לאן אותנו מובילים!? מוילנה עיר פועם;: מבחד שירים כי נוס רו מיו ת מבחר והעריכה של התרגום ואם בישראל; לסדום ברלין" - שבסופו מגלה שירים מאת אברהם סוצקבר >עם עובן;כרמל; המשורר את נעלי השבת של אמו בקרון. יפות לשירתם של בדומה וסרגסטיבית דחוסה ( 2005 עמ' 374 מופת, לתרגומי המפעל על ייחודם בעיני ההערות שמעיר ורסקים תגובותיו שני' מצד ורילקה. מנדלשטאם בנוסף על מחייבים בקיאות בכמה ספרויות, ששמרו' לדבריו' על יחס מיוחד לנוף ולטבע השירי של המשוררים היהודים ממוצא ליטאי למציאות ההיסטורית ישירות וחריפות כמו של נוטרלו נובט. המזיגה של שני קטבים אלה - המשורר, יליד ליטא ,1913 החי בינינו ולא היידיש והעברית. גם הנירגרפיה העשירה של גולדברג ,< לאה מיד גם עולה הדעת >על אסתטית ואידיאולוגית - כותב הושב - עולה המקיפה כמאה שלמה, מכבר חגג 92 שנה, ביטא זאת שהיה הליטאי מכולם, וסוצקבר' כדיסוננס משכנע ביצירת סוצקבר' משום ששני בתרבות המאה מצריכה התמצאות מעמיקה שיריו הנפלאים 'סיביר' ו'יעריתו' במחזורי מאורעות דרך במשולב מוצגים הקטבים העשרים. למשימה זו אין טוב מפרופ' בנימין שנכתבו כשהיה בן 23 והמתארים ילדות קסומה אין זו של המשורר. בניוגרפיה שאירעו הושב, שגם תרגם וערך את האנתולוגיה שירה במחוזות קרח לא נושבים. מצד שני מזכיר לנו אמביוולנטיות, אומר הושב, אלא מקור כפול' מודר ני ת >עם עובד 1990 ( וגם את הספר הזה. הוא גם ורסקים כי המשורר היירי האחרון' מעניינים שירית. של אנרגיה פרדוקסלי' קביעתו במבוא לספר' כי אברהם סוצקבר הוא וכי רוב הראשון' הישראלי היירי המשורר הדברים שמביא הושב מפי סוצקבר עצמו על אחד המשוררים הגדולים של המאה העשרים, עשר שלושה שערים מתוך עשרה יצירתו' שירתו. לדבריו' כתיבת שירה, או פשוט לחיות היא, לכן' קביעה שיש לה על מה לסמוך• הושב שבספר' נכתבו בישראל. באופן פיוטי' זה מה שהציל את חייו בגטו. כי הפילוסוף וחיים' במבוא 'שירה מספר במבחר זה. אהבתי' כאמור' את 'סיביר' ואת יש, אכן' מחזורים ושירים רבים יפים מאוד הקליעים." את דבריו הוא מאייר באנקדוטה "זוהי רוח שנכנסת בך והיא חזקה יותר מכל הפנתאיזם ברוח שפינוזה היה בעיניו מעין כוח שהשפיע על סוצקבר ובני דורו היה שפינוזה. 'יערית,' שני מחזורים מן השנים 1940-1934 קצרה: "משוגע אחד היה בווילנה. יום אחד בשירתו כבר טרנסצנדנטלי מופלא ומאחד. לא פחות משאהבתי את 'פילים בלילה,' שירי נכנס לבית הכנסת וראה את הצבע עומד על המוקדמת פרץ סוצקבר את גבולות הגטו היהודי שונים זמנים באפריקה משנת .1950 מסע קצה סולם ומסייד את התקרה. אמר לו: 'תחזיק אל עבר הטבע החי במעין הפלאה דתית כוללת. ונופים שונים, המעידים על כוחו של המשורר :ככה הייתי במברשת כי אני לוקח את הסולם עם זאת לשון שירתו אינה לשון תיאורית, אלא, להכיל את שניהם באמנותו. ואהבתי מאוד את אני: החזקתי במברשת שלא אפול. זה היה דבר הניאו-קלאסי' לשון המודרניזם מצד אחד' 30 :ן), לא היה מתאפשר כולו ושהספר האחרון, המבקרת מן הסתם, >לכן, להעריכן כהלכה המחזור 'מעצמי אל עצמי' מהשנים ,1957-1954 בלעדיה. s הצעירה יוענה גונן בout'- 'time לא עמדה שלטעמי הוא שיאו הלירי של הספר. י בפרק זה יש עוד כמה שירים המעידים על השורות הבאות על למשל, על חן ערכם .< אבל אם היה עלי לבחור שיר אחד בלבד, הייתי למשל בשיר חיפוש "הקול" האותנטי שלו. ( 101 'עמ> "הצ'לנית היפה" בשיר 'קונצרט' המוקדש 74- 72 בעמודים השיר בוחר את בדמותו של העוסק ( 14 'עמ> "הנואם" שהדובר בשיר מעיד על עצמו כי הוא "מאוהב לפריידקה רעייתו של המשורר ומתורגם, לא גם מכבד, אך גם בשיר דמוסתנס, שהדובר הוא מביט בה מהערב." ולא כנראה, בה, בכדי, בידי שלושה מתרגמים: בנימין הושב, מוכן, כמוהו, לטרוף מסתייג ממנה. אין הוא באולם: "היא לא במשקפת ממקום מושבו שמעון הלקין ועמינדב דיקמן. בנימין הושב, את נפשו בכפו ולראות בקולו הציבורי >קול מתחת לה; מסתכל שאני לדעת יכולה המתרגם העיקרי של סוצקבר, עושה מלאכה "הנואם" שלו, הוא קול "החמורים הנוערים" בעת / שמופשלת אל רום ירכיה לשמלה, / נפלאה בכלל ובפרט בספר זה, אבל אני בחרתי כנאמר בשיר 'חמורים(' את קולו היחיד: "אבל הסימפוניה מתוך השני הפרק הנגינה של להביא כאן את תרגומו של שמעון הלקין, אולי הצבת גבול שיש לשים לב אליה: יש לשריד לא אני, כמוהו, אטרוף את נפשי, לא אני." זו מי נהר הדיין, ואבי משייט לה שם בין ירכיה"... השלישית של שומן, / היא ואני משייטים על צירופים נוספים ששבו את לבי, לעומת תרגומו בגלל תרגום שמו 'בצקלון הרוח,' וכן בשל משהו חשוב יותר מקולו הציבורי, וזה קולו ">עשיית וגם מאוד אופטימי חצוף, רענן, בידי הושב 'בתרמילו של הרוח,' ותרגומו בידי >עמ' 16 ( המשחזר את בשיר 'הקול' השירי. לדעת שיש חיים כדברי ויזלטיר,< שירים," לי' הפלאות אשר דיקמן 'בחליל עמינדב יעקב ">הקול קול המקראית הסיטואציה גם אחרי מלאים ותוססים בגילו ומעבר לו, >צקלון, אגב, הוא מן המקרא ואילו תרמיל מן עצמו עם הקול והידיים ידי עשו(" הוא מזהה עשרות שנים שוחקות בפוליטיקה. 'קונצרט' הגמרא.< והריהו לפניכם: הזה: "בקולי תכירני1.•.1. רק על פי קולי ולא אינו עומד לבדו. סמוך לו השיר 'אגנס,' מורה בה הוא פוגש שוב >בשלה כאגס,< מדנמרק בצקלון הרוח >כנראה< במסעדה על החוף בקורינתוס: "היא עדיין סומכת על הגוף השזוף; בוטחת בתחת, / זהו שריד משוחרר, חופשי, מאושר. למעשה ויש לה סיבות טובות לביטחון עצמי." רוב הפרק האחרון "עוד המראה אחת" הוא כזה. לפריידקה הלך יחף עלי אבן בזהב ערב מנער מעליו אבק העולם. בקלות. ללא מטען עודף הוא ממריא ואכן, בשובבותו את שירו הנפלא, של רובוט פרוסט שסקים; היה לנו חשק לשסק".•. המזכיר לי ")מן הצפון על אם הדרך, / קנינו סלסלה של יפה במיוחד בעיני בפרק זה הוא 'שירשטות' .אולי שייכת לכאן גם העובדה זה של חייו. הראשון שבו קרוי "ההתנתקות שלי" כשם אחד כינור חי גם כן יש. שיעקב הוא שם אביו, ועל הקשר העמוק בין בו על הלך למרחקים השירים שבו. מסופר מה אפוא יעשה עוד אדם בזו השעה האב לבנו מעיד הפרק הקרוי "שריד" ממנו זה יכול היה גם לכתוב את הפרק הבא בספרו שעוברת, היה שניידו.< רק משמצא את קולו אנו גם למדים כי שם משפחתם הקודם, לפני ארוכים ">לא הייתי חזק מאחרים; אבל ראיתי יותר רחוק("... שלקראת קו הסיום "נתפסתי כאשר שתי רגלי; מנותקות באחת מהקרקע - / וזה אסור." על כך הוא נפסל• אולם "מאז, הו, עולמי מאליף הגוונים ? רק ליקט בצקלון הרוח הלא יופי זה אדום שבו, האהבה שירי פרק השר," "אהובת מחוץ כבר אבל אני ללכת, / ממשיך אני והביאו הביתה לפת ערב. שלטעמי הוא הפתעת הספר ושיאו. >עמ' 17 .( זו התנתקות מטאפורית לתחרות" כאמור, כל קורא בגילו של שריד, שהוא גם שאפשר לפרש אותה בדרכים שונות. אני נוטה בדידות כהר גם כן יש. >כמוני, קרוב אצל השירה ומושך ידו בה כהתנתקות של שריד מן הקריירה לפרשה למשל,< עשוי לקנא בשירי הספר הללו, לא הפוליטית שלו• התנתקות פרטית, כפי שאומר רק על יופיים, אלא בעיקר על מתנת האהבה ולא כעת, בה מדובר לא הלאומית, שמו, נצח הגוף וניצחון האהבה הנשקפת מהם. לא שכלולם השירי הוא העיקר, אבל אין משכנעים מהם באמונה הכנה בכוחה יש בפרק "עוד המראה אחת" מרשימים מהם, הציבורית ממפלגתו, ממנה טרם פרש, אלא "אבל מחוץ לתחרות." וההתנתקות הזו, היכולת התנתקות שבינו לבין עצמו• הוא עדיין שם, יש כמה הפתעות רעננות בספר השירים של יוסי שריד הקרוי בפשטות שירים 2003-2005 הגדול של האהבה. זוהי אהבה העומדת במבחן היא הקרקע, מעל בשתי רגליו להתרומם >עורך: דן מירון, הוצאת ידיעות אחרונות.< הזמן והזקנה כשם השיר 'לאהוב אותך זקנה' בפרק "ההמראה" השירית עליה הוא מדבר של הכותב כדי בגילו אולי, להיות, צריך 31 2005 דולר- או גוסט 5:וו- ו ברשימתו במוסף 'תרבות וספרות' 1.7.05) ( של הגדולה של פרסום שידה לאחד המוות. כאילו >עמ' (34 שני מדדים שאין מחמירים מהם: "אני 'הארץ.' המלווה את משהו מדרמת הקול המושהה, מתנגד בתוקף שתעשי ניתוח פלסטי; כי אני והמרגשים הקשים לתכנים מעבר ובאמת, תהליך הגדילה של תודעה הצומחת ממצב דיכוי אף שהיתה מן הראשונים להוביל מאבקי מחאה אל צורותיה החדשות, פקד גם את ריקי שירן, כאילו לקח יותר זמן לפרוץ, לשבור את הקיר חברתיים. קולה הפואטי רב העוצמה השתהה. פרדוקסלי כלל, אותה אהבה, העומדת במבחן את העוד שנובל," כותב שריד. ובאורח לא רוצה להעביד פעם אצבע / על קמטייך; וללטף צעידות לעולם, כנאמד בהמשך: "כבד אין לי הזמן, היא השומרת את האהובה ואת עצמה, ולצאת עם השירה הזאת. שירה חזקה. מטלטלת. שמתמהמהת, לבלות לחכות / סבלנות לטעמי ממיטב השירה העברית בכלל ושירת לא תדביק את שלעו לם להזדקנות / בשנים בארץ אור שראתה בפרט המחאה הזדקנותי".•• ומי שכותב שודרת כאלה מובטח בשלות ובוסר משמשים כאן חליפות, במיוחד האחרונות. אף שיש רגעים שבהם חשים כי >אולם, אני סבור, ככל שהדבר יישמע בנלי לו שגם הוא נשאר צעיר. ידו של עורך פואטי חיתה יכולה לתרום בכמה רבדי שפה. אף כי לעתים התחושה היא שמגע במקומות שבהם נעשה ניסיון להפגיש כמה מקומות, עדיין זו שירה במיטבה." לטענת האהובה כי כבד אינו יודע לכתוב על נוסף. בשיר 'תיקון עולם' >עמ' ,(33 בתשובה שלעדותו של הפוליטיקאי יש כאן משקל סגולי לעולם אין שום דבר בנלי כשמדובר באהבה,< ד"ר , 1947 קהיר ילידת שירן, ריקי אהבה, הוא מפריך את דבריה וטוען כי ארבעים המוכרות של ומהמנהיגות לקרימינולוגיה שנה פשוט ניסה לתקן עולם בדרכים אחדות: ריקי שידן בטרם עת במרס 2004 ממחלה >את כתב היד המחאה הפמיניסטית והמזרחית בישראל, מתה כך ניסיתי לתקן אותו בתיקון ישי .•./ / ועכשיו "קודם ניסיתי לתקן את העולם בשיר; ואחד שבספר, הוא מעורר גם את שאלת הגבול שבין שגם אצרה את שולה קשת לדפוס הביאה אני מדגיש לגמדי כשיד; לשוב אלייך בשיר." שירה ללא-שירה, ואם גבול כזה עדיין קיים. עבודות האמנות בספר.< אפשר לתאר באופנים כזכור, לתיקון עולם היה, הניסיון הראשון כעורך שירה בהוצאה לאור, שאלה זו מציקה לי במיוחד. אני חושש שטקסטים רבים בספר, פרופ' פריה בחרה בדרך הסמלית מכולן, וגייסה שונים הופעת ספר שירים לאחר מות המחברת. כמשודד בראשית דדנו. אחד כך היה הניסיון הישיר בזירה הפוליטית במשך עשרות שנים, על ידי משוררת לא מוכרת< היו נדחים כבלתי לו היו מגיעים לידי בעילום שם >או חתומים • "דרמת הקול את כל אוצר הלשון המגדרית לא צלחו כעדותו • "לאחר שנשרפתי במקום אולם לאחד ששני הניסיונות הללו, כנראה, מתאימים. זה בוודאי אומר גם משהו לא טוב גם על השירים עצמם, ויותר מכן על הקושי עלי >ואני פתוח לביקורת,< אבל זה אומד משהו ששמו קברות התאווה" • הוא שב לשקול את ההוא שנקרא תבערה; ונקברתי במקום ההוא האופציה של האהבה: "רק את האהבה, זה נכון, האמיתי שבהעדר כל קנה מידה אובייקטיבי בתרבות הנוכחית. מעל כולם ויקי שירן זqיוברמ. קור שירים כבר מזמן לא ניסיתי." ושורה זו, החותמת את הזמן ויכולה לתקן את פגמיו, אלא גם היחידה האהבה מתבררת לא רק כמי שעומדת במבחן השיר, מעידה כי בניסיון זה הוא עסוק כרגע. שאינה משקרת. בשיר הארוטי והאידיאי כאחד, 'איך אני מזדקן,' אולי היפה ביותר בספר כולו, ערך השירה >כיצירת אמנות< הוא לטעמי הערך עניים' בנות קול רבות מ'שמחת המהדהד הבולט ביותר בספר השירים של אליזבת בישופ לאודך השיר כולו הדבר נאמר לאלתרמן, מעל האבני ם מעל העולם בתרגום גיורא לשם בדרכים שונות, ונחתם בארבע האחרונות: באחרית דבר .(2005 >הוצאת קשב לשירה, לשלות נרחבת לספר, 'לצלול אל הטורפת, ואיד אני נופל עלייך, בזכות שהיא מסה ספרותית נפלאה עולם,' מזדקן, מתורגם עשוי לעתים לחולל בסביבתו החדשה עצמה, כותב גיורא לשם בין השאר, כי "שיר להעציב, לשמח." אותי ספר שירים בולט זה מה שלא חולל במולדתו • לקומם, להחריד, נדרש מות המחבר;ת על מנת שיתפרסם. >היא זה ספר ראשון של שירת מחאה מזרחית, וכאילו "ממיטב השירה העברית בכלל" • כאילו היה המושהה:" "תודעה הצומחת ממצב של דיכוי," נופל וגלוי עיניים ונצח גופן לא ישקר. לקוראו בטרם סיימתי שעוד כל כך שימח, עצמה מזכירה במאמרה את ארז ביטון ואת סמי "שוברת קיר" וקנה-מידה שאני עושה לעתים רחוקות, רק כאשר קשה הרמתי טלפון למתרגמו כדי לומר לו זאת, דבר שלום שטרית, כמי שקדמו לשירן ויש נוספים.< עם זאת מציינת פריה, משוררת בזכות עצמה, ערך המחאה >חברתית, מגדרית, מזרחית< הוא >היה זה כמדומני לי לכבוש את התפעלותי. גם את חולשותיו של הספר בכותבה כי "בשלות שירן ריקי הערך הבולט בספר השירים של בשורות הפותח 'פלורידה' השיר למקרא ובוסר משמשים כאן חליפות, במיוחד במקומות >עם עובד;שירה (2005 שהופיע שו בר ת קיר "המדינה ששמה הוא הנחמד ביותר, / המדינה הבאות: וכי "מגע רגיש של עורך פואטי היה יכול שבהם נעשה ניסיון להפגיש כמה רובדי שפה" פריה, שכתבה עליו במוסף 'ספרים' של 'הארץ' לאחר מותה. ערך זה מדגישה גם פרופ' חביבה צרורה יחד בשורשי שצפה במים מבחילים, / בהר גילה אלמרג שלא חולשות לתרום." להתייחס לסמליות שלא קשה" :< 22.06.05) מתוכנתת מדי , ו יוכל הקורא למצוא שם. במסתו 'עין הדג של הדימוי' >מומלץ במיוחד צדפות בחיותם שנושאים מנ גרו בים / של בישופ. בשל קוצר המצע לא אתייחס אליה s בגבנונים לבנות, / מנוקדות כאילו הופגזו, למשוררים,< מקדיש לשם לפואטיקה המורכבת בביצות שלדים זרו ובמותם באשכולות, / כאן, אבל חשוב לי להצביע על מלאכת התרגום שמדשיאים כדורי תותח עתיקים ירוקים; ומחברם של שמונה ספרי שירה, הוא משורר ישראל בר כוכב, מרצה לפסיכולוגיה ויצירתיות מתוך השיר >הנהדר< 'מכתב לניר יורק' המוקדש עליה הוא כותב. הוא מטיב להדגים זאת בבית המעולה והמעמיקה שנעשתה בספר זה ושאף דברים קשים על הזמן והמקום שספר תרגומים בהמשך, באותה אחרית דבר, אומר גיורא לשם עשב"... >וכן הלאה.< מקצועי ומיומן• בערב לכבוד ספר שיריו של ללואיז קריין, ידידת המשוררת. הדוברת בשיר דהיינו על ישראל של היום: זה מופיע בו, המשורר הסרבי אלכסנדר פטרוב הכי תה אל פונה בו אל חברתה בניו-יורק בניסיון לדמיין "מבחר שיריה של אליזבת בישופ רואה אור לפני בבית אריאלה שנערך החשכה, תוך את ההנאות המזומנות לה בעיר הגדולה. הנה חולה בתרבות חולה, בזמן חולה, במקום כחודשיים, התרשמתי גם מיכולתו הביקורתית הבית השני >מתוך שישה:< ובספרות חולה." והוא הולך ומונה את החוליים השמיני שיריו ספר עם זאת והאנליטית. בוטה" ועד הבולטים של חיינו מ"קפיסליזם והאחרון כקרוב אהבה >עם עובד;שירה (2005 עולה על מונית באמצע הלילה כולל "זיהומים" שפשו "משיחיות אלימה," הוא לטעמי ספר מתובנת מדי' ולכן צפוי יותר מדי. עיקרו מבט לאחור, אל נעוריו בגבעתיים, במיוחד בחלק הראשון' בנויים על הדיכוטומיה מנקודת התצפית של חייו כיום. שירים רבים, והמונה נועץ עיר מוסרנית כלילית במקום שהכביש סובב וסובב את הגן כאילו את נפשך נסעת למלט שבו שירה מסוגלת להשפיע על חיי המעשה טעם להעמיד פנים שאנו חיים בעולם של פיוס והן אצל דורי מנור הצעיר. לשם יודע, כי "אין בספרות ובשירה, הן אצל אהוון שבתאי הוותיק של אז /היום, עבר;הווה, מה שהיה /מה שיש לשם מתעכב על השורה הרביעית של הבית ובכל זאת הוא בלשון." באמצעות קסמיה וכדומה. אפילו אם אחד משני האברים חסר "והמונה נועץ עין מוסרנית כלילית" ומסביר מאמין, כי "שירה היא גם כמיהה לחיים הגונים >בדרך כלל העתה,< הרי הוא משתמע בכל זאת, >שבמונית < ה"מונה" חזותית כי מבחינה מכיוון שכל מבנה השיר מכוון לתבנית זאת. למשל' השיר הפותח 'שלג ראשון:' ו"הלילית" מושווים באמצעות הצורה, הצבע והמרקם. המכשיר המכני מדומה ליצור חי, .ןnpכ ליזבת1c. "שלג ראשון ירד על שנות החמישים, / אבי >השוואות דימוי תעשייתי לדימוי מן הטבע בתל האבנים בועל הערלבו ואמי חיו את חייהם, / בקיץ הבשילה הגפן' נסנו מוצבים שהם ואף בישופ .< האהובות על גיזחו נrם שני המדומים אינם מאבדים את בהקבלה, תכונותיהם הייחודיות. באפלת המונית למונה וללילית owl> במקור האנגלי,< שני יצורים ליליים המשחרים לטרף, תפקידים דומים. להלן השורה בתרגום שיקוליו מסביר את הוא הרביעית: "המשוררת בחרה את הדימוי ועתה המתרגם ;ינשוף /לילית? נדרש להכריע. האם יבחר אוח ההחלטה אינה נגזרת מן האילוץ של החרוז דווקא: החרוז יימצא לו במוקדם או במאוחר. מדוע אפוא בחרתי בלילית? הצדקה פורתא ותרגום הוא מלאכה הגונה, בת זוגתה לואיז קריין שנים אחדות חיתה לישיבה בדלת אמות ליד שולחן כתיבה על אף ואהובתה של בישופ. שתיהן התגוררו יחד בקי זה זקוק שספר סבור איני המיאוס." וסט, אי בין מחצית הנתיב הימי בין פלורידה רמתו מקרה ובכל כלשהי, "להתנצלות" לקובה. כיוון שהשיר אפשר לי לבחור באחת ואיכותו מצדיקות עשרות מונים את הופעתו. ברמיזה ליחסיהן בחרתי הציפורים הליליות, השאלה המעניינת, באמת, היא כיצד הוא עושה מחום היום אל סתר; החורשה .../ / היה זמן; לכל דבר; תחת / השמש." נשמעו לי נייטרליים מדי• דימוי העוף הלילי ה-ל במילה .owl בהקשרים אלה אוח ותנשמת 'לילה' בתחילת הבית חיתה השפעה, וכן לצליל של לואיז קריין והמשוררת: לילית. גם למילה של הנופים, בעלי החיים, הצמחים, המצבים של בישופ שמשכו אותו לתרגם אותה: ייחודם בידע רב ובאהבה מונה לשם את סגולות שירתה זאת? הקורא מבין' גם אם הדבר לא נאמר' כי כיום המוסרני >הולם את לילית< שבמקורותינו יש הוא לסר גיה. המצלול והחריזה האנושיים, אין זה עוד כך• זהו שיר יפה, אבל צפוי מדי• לה דמות שדה, שעינה חייכנית" >עמ' .(76 יפה התפעל מן השפע ולמד, כדבריו, "לאהוב את צפויים עוד יותר הם השירים המקיימים במלואם ומשכנע שכולו האינטלקט השירי המאופק, המזוקק, את שני אברי הדיכוטומיה. למשל השיר בן שש אפשר לומר עוד דברים רבים על הספר ועל >סגולות הניכרות גם חושים-חושים" שלה השורות 'כהונה.' שלוש הראשונות מתארות את תרגומו. הכול מצוי שם באותה אחרית דבר בדוגמה הקצרה מתוך 'פלורידה' למעלה.< אף האז ">חמש עשרה שנים כיהנתי כילד••. במלכות מאלפת. כולל השוואה מקור מול תרגום >עמוד ההיסטוריים ההיבטים מדגיש את שהוא ההיא(" ושלוש השורות האחרונות את העכשיו המשובחת המלאכה על טיב המעידה ( 79 שעיקר אני סבור של שירתה, והחברתיים ">עכשיו יבש מטה השקד, דג הלחם השחים("..• שנעשתה כאן. למזלי, את מלאכת המבקר, השפה בזכות שיריה הוא שעושים הרושם וכדומה. תמונת העולם כולה כפופה לאותה כמעט שייתר המתרגם, ומה שהחסרתי כאן אני, שהיא מתארת. פרק מאלף ותמונת העולם 33 2005 יווי- או גוסט סובלים מטחורים, כדי לא להיחשף ולהיקרא לציין' שגם על סוכנים אלה להעמיד פנים שהם כי אינה בדיוק כזאת< חיובית /שלילית. למשל חוקיות >שאני נרתע מלקרוא לה נוסטלגית, להתייצבות לפני ה"טורק." יצחק" הן רמת "נערות בשיר 'סמבטיון:' פרי-לבסרים, חסרי תעודות טחורים, נחשבים יש לקחת בחשבון שבמוסד מחמיר זה אפילו אני זוכר שלפני שנים רבות ביקשתי הקצבה לחשודים ובלתי רצויים משהו• תמיד היה כך. חשדנים," וכן הלאה. גם תקוות התיקון היא בבית השני >היום,< בעוד "נערים היו לאנשים לעומת "ברמת יצחק הנערות איבדו את חומן" "מדובות בקודשי ילדותי," בבית הראשון >אז,< >לנסיעה ליוון,< יוצאת דופן של מטבע חוץ בשיר למשל ליושנה, להשיב עטרה תקווה ואחד ממשרתיו של העורך-הבעלים, שתפקידו כבראשונה ישוב "משהו הראשון:' 'הפרי היה להגעילו את מגפיו הגבוהים, לצחצח אותם כשהמתים יסובו לאחור;: הגן ישוב אל עדנו, במטפחתו וברוקו עד שיבהיקו כמראות בדולח פטל ינצנץ, רימון ישעין עטיניו הוורודים / יעץ לי להצטייד בתעודת טחורים, דבר שדחיתי ולהושיט אחר כך את עכוזו לבעיטת הבוקר, אז בבוז ובחוסר הבנה של בעררים. ...;...אמי; רכת לב תעשה במטבחה שיערב לחכי"... וכדומה. גם בשערי הספר האחרים חוזר עניין התכנות. אחת, פנים שבקבלת זוכר אפילו אני פחות, אולי, מבחינה תוכניתית ויותר מבחינה בירושלים, שאל אותי היסטוריון אידיאות דגול: בשירים 'כלאדם,' 'תולדות למשל צורנית, תגיד לי, צאוקה, למה ב"השחר" הם אומרים עוד לא חדר למוחם שאם מתעקשים יותר מדי כל הזמן: צריך טהורים! צריך טהורים! באמת, דברים שאינם נראים כאילו נכתבו בידי חולי ניקיונו ושלמותו הלשונית, הוא במידה רבה אהבה אחת' ואחרים. הספר בכללו, אפוא, חרף צפוי ואינו מחדש. כמו השיר 'שוב ושוב החיים:' על טהורים גומרים עם רודנים טוטליטריים? טחורים. ההסבר, הריני משיב במתינות, נעוץ כפי אותנו; מלמדים החיים ושוב "שוב אבל, פרופסור טלמון, עניתי לו, הם מתכוונים באופיים של התקפי הטחורים הבאים והולכים החיים ואנו תפיסה: / אנו כבדי שמלמדים לטחורים, המורואידים. לסירוגין. שמועה עקשנית אף אומרת, שלשכת קשים; מקעקעים בבשרכם, / לא תלמדו דבר; השיב טו ב, זה יותר המורואידים, אה, הבונים החופשיים רבת ההשפעה של תל אביב, ולא תשכחו דבר." ההיסטוריון, זה הרבה יותר טוב. מצד שני - להיות מיסיונר של טחורים? אבל זה יותר טוב. דבורה נץ בעלי תעודות טחורים מזויפות. עם זאת יש "לוקס," הצליחה להחדיר לעיתון כמה סוכנים דן צלקה, לזכרו האמנית שרה נץ הציעה לי לפרסם קטע סטירי חשבתי לעצמי, כיצד ראוי לספוד לדן צלקה? אחות בואי מבריק, "מקדש ההתנסות" שמו, מתוך ספרו שירים, אסופת הפי תוי והשי , של צלקה לאחותי ז"ל שנפטרה תרגומים, מכתמים, יומני מסע, מחזה זעיר, בליל שבת בין השמשות שראה אור ומוצרטיאנה, מהודקים, דפים והיא בת יד שנים גנ;אי א;nת בהוצאת זמורה ביתן, 1998 • קראתי והשתכנעתי. הנה הוא לפניכם. T • נ;אי כלה בתכריכי המתים • •• - •• • : - : T - • ש;ת i] ין נ';זי מקדש ההתנסות תףד:זים סה ךנף ה ך קף ;:ז "השחר," על המועמד להצטייד תחילה באישור מעטים יודעים שכדי להתקבל לעבודה בעיתון את כל השפרים רפואי המעיד על כך שהוא לוקה בטחורים. • T : - T •: כגה iJ דר גנ';זי ף הישראלית הסימפונית שבתזמורת וכשם qקי i]שףר;ת לא סיף ךאףי;ת. גנ;אי א;nת עטףית ת.כריכים יש לחדש את תעודות הטחורים. אינני אומר של כל החברים, כך ב"השחר" - מדי שנה בשנה נהוגות בחינות עונתיות לבדיקת רמת הנגינה • • : - - -: זב_\ T • גנ';זי שבהנהלת "השחר" >המכונה "טורק(" מכהנים אנשים חסרי לב. מסופר שלא פעם נראו אחדים ף ד:זי #נף רף בr מהם מוחים דמעה בסתר שעה שאחד המועמדים רי :ר .rו קtי התייפח בקול חנוק: האם אני אשם שאינני .ים rב ;גנ יזt'ך נף# ש לf בתזמורת כמו אבל, מטחורים ? סובל מתוך ספרה של דבורה נץ בו אי אחו ת, הסימפונית שלנו, אם רוצים לשמור על רמה יש להיות אכזר. שיראה אור בקרוב בהוצאת בית לוחמי הגטאות, בשיתוף ספרי עיתון 77 יש בעיתון שבכל זאת, לי בוודאי, תאמרו 34 :ן) ו בחר ותרגם: משח רוו אמריקאים משוורים חמישה דניס קארל האל אוהבך יל; כ;ל לryי;ת:ז ר סי ין ה ין מ ש י:זry ה ז; קזךQה ל ל סא;מדף ן מס רס להרהר עד מה תאשר י;תר הזנ;ם י:ז ן סר ? ,ם p ryן רלryס סר ? ל - •• T '•, : - - •• :- : ת;ן נקר' ,יג מ? רי.:p לג ף ר ע יי;סיף. ת ן: ךףry:p קלט,ל ןף:·ל ? ה:ס ל רה ים ס ל סא;מדף יי סת ד ר כנ .ר י ת . ף . ת;s.ל א ה ר :. w. רס.ry.מ ן מ דה מ דה סר 'ן:. ד? ס נ ;מ :חדש - ןף מזב הQ;נ ף ןד' י מ סה; מ גry;נ לפזשsח;ת הרא י;ת - שלשה בתים נאים שגמפ:ר ;ת;א ף ןפן; ;יעv?;ןה לץ.Q ן ם לא :T T : ' - : : ' •: ' T ' T T : ל ?לל' דק:דיו ף, לא ם Q ;ינ י :p ך ק ה ס:ה ק;ךה ןהדא מזנ;ך ?ללה, ס ן יv? מ דיד מ ר ;י ב;ר ינ; ,ף יv?ר י w ם;ק ה9 ס לד סל ס ל ?ללה מי שלא פ:תבת אליו זה חדשים. התישב הלילה ליף לסןר ס·s9ל רQד י ? ס ר1 ןמ T :- - •• - : ' ' TT: '.' T •• T : - T '." • יס סם ס? ף ? י ש ל מס ים ד?תב ל; ל זנדר דמד י ה ןמ פ;סיו מ ?סב;ת ס:יס .עד לסם, i?דסה ןף, מס ים כדת מ ד;ס; ל .יף ס י ; ל ר שד ה ן דליק;ת ף סיד החזנים העשויים בהחלט להי;ת אלה שנחרת. חזנים הפזתעלים כשלשים מעל;ת על החזנים שחיית ז : - ד ·: ." " : · ·· : ·: : . -: ז ·- - ז י ז ·: ·- - - -: - . : · · - : · - ·- ל ק;ןת-רדס. ן ל לה הד ? ם? י -ל ן; ל ס ל סא;מדף. ץ;ק:p ס;מ קארל דניס, פרופסור לספרות באוניברסיטת באפאלו מ;ף ה :ש@ ל ןם 'ר ידף ר; ה שבצפון מדינת ניר יורק, קיבל בשעתו את פרס פוליצר ף ת ב;ת מזנ;ם מ 9ה ןמ9י:זיר - הפרס הספרותי הנחשב ביותר בארה"ב - לשירה על יל מ;לדים. ןסה לא ל!! "'iמ ל ל תד 1!! ? ספרו אלים מעשיי ם. דניס נולד בסט. לואיס >מדינת ןה ת ף :ה 1כ ל ס ד לדם ר; ה ס:יס מיזורי< לפני 65 שנים וקיבל את הדוקטורט שלו לאשה שג;עדת לפגש נפזכללה האחרת? בספרות באוניברסיטת קליפורניה, בדקלי. הביקורת '."'." - T T T : ' - : ' T : - '." T • T ציינה את חובמת שירתו' מקוריותה וכוחה לוגש את ת מ יQה ןךג הדא ב ?ף לqשב ;:פ הקורא. באלים מעשיים הוא מנהל דו שיח עם תפיסות ב;סה דר ה ה ק;ם מהוא ה v. ס:יס אליליות ותבניות, שופך אור על החוויה האנושית י;תר מבחינת תבדנזנדתה מז; שאליה הרגלת. הרגילה על ידי שימוש במטאפורות הלקוחות מהמיתוס T : - :•,, T '." '' '.' ' T • : - • : • •• הדתי ומתרגם את המיתוס הדתי למונחים חילוניים. זה. בry;א ל ף י י:ך יש ןמ ע י "המשטח החיצוני של שירי דניס עשוי להיראות פשוט ף י qךיף ן ה ק,הד ר מ ;ןע: יחסית, 11 כתב עליו המשורר תומס לאקס, "אבל הקורא היה משניעה נחת י;תר מפזה שאתה מסגל אפלד ' -: T '•, : T - '." - ' '' - - T ' : - TT נמשך תמיד לנבכים האמיתיים של השיר' לעושר הטמון נויי. .ת ל .זה ידף כנדל סה ל;לה מ :p ,יף :ב י ן;ליש ל ת ר9 ';ל qןר·מ'-דה ס ד י סל;ך ןQז;ר 9;S שד ה? מש· י י ;די ה ף כדת 1כ9ry ת;פ1לq -:=ן=) ו חווה בה בבלגרד, בירת יוגוסלביה, ב1938- נולד נסן , 1997 -1995 בשנים ארה"ב האס ו רובוט השנייה - העולם מלחמת את מוראות פרנסיסקר ב1941· ושימש פרופסור לספורת בן 15 היגר עם משפחתו לארה"ב. משמש שהטביעה חותם בל יימחה ביצירתו - ובהיותו פרופסור לספרות באוניברסיטת ניר המפשייר. מסרת ספרותיות, אך אלה הקבר לו פרסים פרסם ארבעה ספרי שירה וקובץ אחד של באוניברסיטת קליפררניה, בדקלי. בסך הכול מכתב למשורר הסוריאליססי באופיה מתייחדת שירתו וכיבודים לרוב, ובהם פרס פרליצר לשירה, ובשנינותה האירונית. רעשארהר אחד מחשובי המשוררים האמריקאים ס)'ן רר ן בני ורונו. ,ים9ך:p ,ז;ג .עץ ס לי-יאנג לי ןו;ת ל ן, ים ת ,קפ נר על ס ך.ןב. הבדלים, שמחים ועצובים צ'רלס סימיק wה ס9י.זה ס:יו:ני .עי 7 דרל י,;הר. ת: ן 1ךנp ה ס ךת pליפ;ך ין qןךים ים קרלר.היג1 ע זו שר דיוקן עצמי במיטה - T •: •: : ?ם1}!$ ז1הי ,ים ךקרך ת w ם: ,חרת רר ברת על א; נשמש ינ אר ; קרם זם והאם גבהת עצמ;ת הלחיים רל א;ך.חי· קדאי ד י; ::ם ס:ה לי א • -ז : - : - - : • •• T : rj:פ סג1 ל ר ד ה 1 .ה, ים או:ני 1לנ. ן .חדים י:זים על ארורת ד ה ח;ר א מ;זבר ם;ק ; גרן ס ה סר;ז rןז ' ; י ג1 סלרך ךסזרר' iאז נ ! ךד ?יו סי1 ר; פ;ת :ןךזr Pללת ר :pס ל ץ ר ירן לשדה ר ש:. .ת1יב q ל דירן ;ל ה ק ר ד:ז - קין, פ ל ;ת ה 1עצ,ס ה 1ב נר נרלןס, ס י ף ,די;ע ?יו י ע י לאw:די:זי י .קסי;ן ח ים גי;ן, ל ףדדלים ין נסי1'ע נר יכ;ל היה אדם לחרלל זאת ס י על:ש ךיף, •• : T T TT T - - : .עליל. צ1י ה ין 1 ןף ר1זכT ה נזהיר1ת, כשברכיו צמ1ן;ת ז; לז; ע;ןם ס)'ן .זה : : T : • •: : • :• ים, סה זאת ? חיא ע ם;;:p י דירן. ררן ל ל ה זר ר סך 1f לא יר.הר .rסז1:ח;ג י ת ן חרר ךצ;סקת על מנ.ט: מ: ט- מ: ה- דqקים, ר ים, קרלרת קרלרת ת ג;ת ספז; ם 1ג? y1ד: 1דגwס ה 1 ןםז םל ?ה ם ג;ןה ל . נ? ה ק l] ים p 1נ •1נ י ןמרת ל מם ים ,ע.לי עשתה כמיטב יכלוזזr לש1רת לחדר אוירת וזעל1מה. י?נרת, ן ;נ ;כןת ןח - : T : T : T •• : ז : ז T ך - - • ך •: •: - ך ז מ לה ri: ה ך ם ס;סה זם באבנים, פרא אדם למשגה •• : • : T T •: י: • T ך - .חררת. לרת ס ה חילרת fל ס קבךי;ן ך ים 9ן מר:p ט ן ר ך לf :p יךים על ךף. לי-יאנג נולד ב1957- להורים סינים בג'קרסה 'ן1 אותר ח9כנ 7י:זי ם דע לאל ידי לומר, רעי שלי? שii מה • ·: . •• - • ז •• 1 •• - יש וזחנ לרת של חסד חי'תי, בירת אינדונזיה. אביו היה בשעתו רופאו ,ת1ש ע ח ףg על ,ם ח ם'ד . ז- ·: ·: ·: : - .• האישי של מאו צה דון. המשפחה נמלטה י י, ה ש1ך על ר ע ;:פ שירים במחשבה ונדדה בין הונג קונג, מקאו' סינגפור ויפאן מאינדונזיה בגלל רדיפת התושבים הסינים ,ה ;יQ ר ן ;ר זה.י ק;ךא T T -: - : " 0 לי למד ולימד לארה"ב. הגיעה נסרם מבטחני שפזר1ד נדאגרת לנשמתי. .ה סך לא הt .ים p נry .ליףם באוניברסיסאות שונות. עד כה פרסם ארבעה • T : 0 : T 0 T "." " : - : "•. ילין 4000 די:p י סה ןח;ק ספרי שירה וספר זיכרונות אחד. על אף מיעוט צ'ארלס סימיק נמנה עם הבולטים במשוררי ין• לא ח ךסע;ןם ם ה א;סנ להערכה רבה וקיבל פרסים ספריו זכה ספרותיים לרוב. הוא מתגורר עם אשתו ושני ארה"ב. חתן פרס פרליצר לשירה על ספרר בניו בשיקגו. באחרונה ארו שראה נגמר , אי נו ה עולם חקיין - ציפור שיר אמריקאית 36 ... ו " • " c::: ( " 1 1: " • ... . fy, ,: אופן ג'ורג' .,. "' • • פרק תהילים Veritas sequitar ... -" . ה ק,ס ו:ם ת : .... יי1י ברכות - סם .;ttלי ס ו סו;ד ים סו;ד ים ל !ם'םry ירמרלדת 70 םryי י ץ, יryם סךכב;ת ת ס ב דס ל;ת ת;ש7;ת ת;פ ק,ס ת;זו,;כ ם: ;ן',זיי'ryיםי נ;דך;ת ןס ר7דלים איתן מרים לאמא •ו ס ת;ו : ו ,זרים .ם, ם ורקפת כרמל מהבנות םryלי. לים ים לים ס ם ס,ק י.ליryם ry ,ת;ד מ;ת ס דרו ס יr.aר ל:ים ך9מ ס ש ם wףז:ים מ ה נעמי ומהנכדה .ה םח םryי י קזים aןqלים, ןל; ו ס לי.;tt ;ב ה ג'ורג' או ן (1908-1984) נולד בניו רושל שבמדינת ביו יורק למשפחת עשירים יהודית מתבוללת >השם המקורי: אופנהיימר:< עבר בימי השפל הכלכלי של שנות לצרפת השלושים, שם יסד בית הוצאה קטן: היה בין ראשי האסכולה "האובייקסיביססית" בשירה האמריקאית החדשה. בשובו לארה"ב התגייס לצבא ונלחם בצרפת ובגרמניה. עבד כנגר, המפלגה חבר היה ו בנאי. מכונאי הקומוניסטית ובשנות המקרתיזם מצא מקלס במכסיקו. ביקר בישראל ושהה במשכנות שאננים. אופן קיבל את פרס פוליצר לשירה ב,1969- והתגורר עם אשתו נסן פרנסיסקו. 37 של ודמיו מציור ויסמן כמו ניצן לשכנע לכתוב מכתב לעיתון? ברחוב ולצעוק? לעמוד לעשות? משהו לאכול כשהלכנו הדירקטוריון, ישיבת ע חרי הזה זה על עצמו? ומצד שני, אני חושב - כמה זמן יכול אדם לעצום אותך להקים איתי מפלגה? להגיד שהצד השני הזמין את כל העסק זו ב"רוזנשטיינ'ס" ולהירגע מכל העניין, הרגשתי שמשהו מטריד אותו, את אסי, מין עננה עגמומית שריחפה על את העיניים ולהרגיע את עצמו עם כל הטיעונים האלו"? הנושא הזה באמת מתאים לי עכשיו, "אז מה אתה עושה עם הצד "ו"... אני אומר, וחושב לעצמי אם אחרי מה שעבר עלי השבוע, הזה, ועם הצד ההוא"? החלטתי לנסות ולהסתכל על העניין מנקודת מבט אחרת: אם הייתי "אז ישבתי עם עצמי", הוא אומר, "וחשבתי, והתלבטתי, ובסוף של תל-אביב, תפריט משובח, מסך טלוויזיה פתוח על ,CNN וג'ז עיצוב אפלולי בטוב-טעם, מלא-למחצה באנשים הנכונים של הסיטי פניו, בלתי מובנת וזרה על רקע התפאורה הכללית של המקום - מלטף ברקע. מסך הטלוויזיה תמונות מתחלפות בזו אחר זו - ביל קלינטון אומר "מה עובר עליך", אני שואל אותו, ומעל הראש שלו אני רואה על משהו למישהו, מילושביץ על כבש המטוס, בדרך למשפט בהאג, עומד עכשיו בפני בית משפט, נגיד - בית המשפט הבינלאומי בהאג, של המסחר למטה רצות הכותרות לעזה, בכניסה טנק ישראלי והייתי צריך לתת דין וחשבון, מה הייתי אומר? איך הייתי מתייחס לשאלות כמו 'אחריות,' 'ידיעה,' 'הסכמה שבשתיקה,' אתה יודע - שאלות מהסרג ההוא. 11 שעשית להם, לאמריקאים, עם כל הסיפור הזה של האופציות, אתה בבורסות של העולם, "אחרי כל מה שעברנו הערב, אחרי הבית ספר צריך להיראות אחרת לגמרי• 11 "עורך דין - כמו עורך דין, 11 אמרתי, "ומה עשית עם זה"? 'אני, אסי וינשטיין / מה חיתה תרומתי האישית והישירה להשתלשלות "הכנתי תצהיר". הוא אומר. "ישבתי והכנתי תצהיר כתוב ומסודר - העניינים"'. 'זיכרונותיו של חייל.' יש שמות לדברים האלו". "אתה יכול לקרוא לזה גם 'יומנו של חייל",' אני מציע, "או אולי - "איך אחרת"? הוא שואל, במין קול עצוב כזה, אם היית עוצם לרגע האיטלקיות, החליפה, העניבה, השעון וכל השאר, "איך בדיוק אני שיודע להבחין בין עיקר וטפל ועומד על שלו תמיד, עם הנעליים עורך דין מליגת-העל, אשף שסוגר עסקאות אבודות מראש, מקצוען את העיניים ורק מקשיב לו, בחיים לא היית מזהה בו את אסי וינשטיין, צריך להרגיש עכשיו, לפי דעתך"? "אני קופץ רגע להשתין", אני אומר לו, "אל תזוז, עד שאני חוזר", "משהו כזה", הוא אומר. "ואותי, אגב, זה בכלל לא משעשע. וכשהיית לפי הכתפיים השמוטות, כבר מרחוק, וכשאני חוזר, אני רואה, שקראתי אותו נכון. לך את הטיוטה הראשונה של להקריא חשבתי אולי בשירותים, "לך על זה, "אמרתי לו, "אני כולי אוזן, ובשבילך - בחינם". התצהיר, אתה יודע - עוד אוזן לא תזיק כאן". "תרדה, 11 אמר, "באמת", ובהיסוס שנראה לי תפור עליו בתפרים די גסים, ושלא נעדר ממנו שום אלמנט דרמטי מתבקש, המשיך, "ובכן, כי מעבר לעובדות היבשות, היה חשוב לי להתייחס גם למה שהרגשתי אני אתחיל מההתחלה, ותסלח לי אם אגלוש פה ושם לשפה ספרותית, אף לרגע לסדר את תחתיות-הבירה שמפוזרות על השולחן למין "דבר אלי, בן אדם", אני אומר לו ומתיישב, ואסי, שידיו לא מפסיקות משנה גישה ואומר לו, "ישנם אומרים - צרה בלב איש, ישיחנה", ממש לא שקט", וכשאני רואה שהוא מתקשה קצת עם המילים, אני מה שקורה כאן מסביב, אבל אני עצמי, אני חייב לומר לך, אני אני חייב לציין - ואומר, "אני לא יודע איך אתה אישית חי עם כל פירמידה תלת-ממדית, מרים אלי את עיניו - היה לו מבט רציני, ואסי אומר, "זה בסדר, תך לי, אני רק מחפש את המילים הנכונות, 11 וחשבתי אז". הוא השתתק לרגע, ואז התעשת, שלה מכיס מקטורנו עם כל המצב הזה, מצד ואחרי שתיקה קצרה ממשיך - "תראה, צרור דפי נייר מקופלים בקפדנות, כחכח קצת בגרונו כמו בסרטי אחד, אני אומר - מה אני, אסי וינשטיין, אזרח מהשורה, יכול כבר :ו) ברוח הקלה, הקפואה, שעטפה את השקט המוחלט שמסביב. אחרי בצלליות כהות של עצי הזית על רקע שמים זרועי כוכבים, ולחוש בתי משפט בטלוויזיה, והתחיל: c:::: לא ממש עקבתי אחר הזמנים, הגענו עשרים או שלושים דקות, "בחורף 1987 זומנתי לחודש מילואים במשרדי הממשל הצבאי באחת בפאתיו 1 ליד בית קטן עצרנו שתיים עוד דקה או ואחרי לכפר, מערי הגדה. לא ממש רציתי ללכת, הייתי אז בסוף ההתמחות, לפני המרוחקים. אור חלש בצבץ מהחלון, ואני שאלתי את עצמי אם רענן שלה בפרויקט הגמר ורינת חיתה שקועה הבחינות של הלשכה, ידפקו בדלת. השיירה הקטנה עצרה בחצר, פפרברג ירד ראשון, אני בדיחה כזו שרצה בשב"כ. בכל מקרה החלטתי להסתכל לשם כשהם התכוון באמת לאפשרות שמישהו עלול לקפוץ מהחלון, או שזו מין בבצלאל, ותום, שהיה אז בן שנה כמעט, תפס דלקת אוזניים, וגם באפסנאות, לא משהו מיוחד. בכל אופן, אני זוכר את הלילה ההוא אז הימים חלפו יחסית בסדר, בסך הכול, שמירות, קצת עבודות המקרה המדובר התרחש אחרי שבועיים שהייתי בתוך המילואים. עד כל העניין הזה עם הכיבוש אף פעם לא נראה לי. בכל אופן, הלכתי. מעקה הברזל במגדל השמירה, מעשן סיגריה, צופה אל הרחוב וממתין הסמוך, ואת הזקיף בדובון הצבאי ובכובע הצמר השחור שנשען על הראשי הריק, את חומות הבטון ודלתות הברזל של בניין הכלא צהוב קלוש את זרזיפי הגשם שהסתחררו ברוח הקפואה לאורך הרחוב תלוי על ההרים המקיפים את העיר, ושורת פנסים האירו בנוגה למי שאיננו יודע, בבניין ענק, אפור, עגום וקודר. ענן כבד היה של חודש נובמבר, שהיה גשום וקר עד כאב. משרדי הממשל שכנו, לסיום המשמרת. 11 אסי עצר והביט בי• 11בכל מה שקשור לסגנון, יש לך את זה, 11 אמרתי בחיוך, "תמשיך• 11 ששיבץ אותי לאבטחה של שני חבר'ה מהשב"כ שיוצאים לשלוף "לאחר ארוחת הערב, 11 המשיך, "ניגש אלי הקצין התורן והודיע לי מבוקש מאחד הכפרים בסביבה, ביחד עם עוד מילואימניק מהיחידה, בסביבה, וגם את הערבים, כמו את כף ידם'. אמרתי 'בסדר', די גברים לעניין, אנשי מקצוע מהכי טובים שיש, מכירים את הכפרים וכדי להרגיע אותי הוסיף ש'הולכים, חוזרים, וישר לישון. שני החבר'ה בחור בשם פפרברג, בן של רופא מהדסה עין-כרם, ונהג בשם בורים, הקומנדקר. פפרברג ישב כבר בפנים, ליד בורים הנהג, רוסי בריון אבל בכל אופן, קצת לפני חצות, התייצבתי בחצר הממשל ליד מהוסס, כי למען האמת לא הייתי בטוח שזה באמת כל כך בסדר, הרוסי בצבא ששירת מהימים שלו על החוויות לספר שאהב אדנות ומתח את גופו באנחת רווחה. הלכתי אחרי פפרברג, ושנינו אחריו, ובורים, שנשאר ליד ההגה, הניח את זרועו על החלון במין אותו פעם באוניברסיטה בירושלים, והשני ג'ינג'י גבה קומה, עם ממוצע קומה בעל פנים רכות והבעה נעימה בשם רענן, שראיתי באפגניסטן, ושוחח בעניין עם שני השב"כניקים, האחד, בחור צעיר נעמדו משני צדיו של פרמינגר שהקיש על דלת הברזל בכבדות בכף בחיוך יבש, 'אני כפות ידיים ענקיות ונעלי פלדיום, שאמר לי, נפתחה הדלת על ידי האשה, שזזה מיד הצדה, וארבעתנו נכנסנו עיני, בניסיון לראות אם מישהו באמת קופץ מהחלון, אבל בינתיים והיבש, 'ג'יש, אפתח אל באב'. מתחתי את הצוואר, ואימצתי את אשה שואל בערבית גרונית, 'מן הד'א' ופרמינגר ענה בקולו הרועם ידו הענקית, ואחר כך עוד פעם ופעמיים. מבפנים נשמע קול של לב שאף אחד לא יעשה שטויות, ושאף אחד לא ינסה לקפוץ מהחלון'. בחושך', ורענן אמר, 'אנחנו נכנסים ושולפים אותו, אתם רק תשימו ובכניסה לכפר, כשתראה אותי מסמן עם היד, תכבה אורות ותמשיך יואל, אבל כולם קוראים לי פרמינגר', ולבורים אמר, 'תיסע אחרי, שלא פנימה, פרמינגר ראשון, רענן שני ואחריו פפרברג, ואני, ממש ידעתי אם להיכנס או לא, נשארתי לעמוד בפתח. שיצאתי והשביעה אותי להשתמש בו כל הזמן, ועכשיו ניסיתי להתנחם היה קר מאוד בדרך: התעטפתי בצעיף הכחול שרינת נתנה לי לפני במגע הצמר הסרוק ששמר את ריחה שלא טעמתי ממנו כבר שבועיים. בזה לצד זה כמה מזרנים על רצפת הבטון הערומה היו פרוסים בריח של תום, שבטח עשה עצמתי את עיני וניסיתי להיזכר גם ועליהם ילדים ישנים, מכורבלים בשמיכות כמו פקעות של תולעי צמוד לקיר טיח כחול ומתקלף, ישב המבוקש, במכנסי ג'ינס וסוודר משי. בצדו השבי של החדר, על מיטה נמוכה, ליד שולחך חום קטן, צבעוני מהוה, והחזיק בין אצבעותיו סיגריה ממנה ינק בעצבנות, המבוקש, אם הוא באמת בבית, ואם הוא מצליח להירדם, וחשבתי אמבטיה והלך כבר מזמן לישון, וגם רינת כבר ישנה, ובוודאי גם ובינתיים הקומנדקר התגלגל בדרך העפר, במין ריתמוס מונוטוני איזה ריח יש לנשים הערביות, ריח של עשן ופחמים ושמן זית, ומיד כשנכנסנו כיבה אותה במאפרה שחיתה גדושה בערימה של להבחין לאפלה שבחוץ יכולתי נחיתה ומכה. מבעד של קפיצה, 39 -- במין תהלוכה במאסף, ואני פפרברג, רענן, בשורה פרמינגר, בדלים, לגם לגימה מכוס הקפה שעמדה על השולחן, ונעמד זקוף. יצא מתקרבים, בנו שהבחין ובוריס, הזויה משהו, גרוטסקית, מהפתח יכולתי לראות את רגליו היחפות של האיש. בתנועה לא מהקומנדקר, שמנועו פעל כל ארתה העת, ופתח לנו את שתי הדלתות פפרברג ואני התיישבנו על הספסלים משני צדי הקומנדקר, ופרמינגר כבר, אין לנו את כל הלילה, וגם ככה היינו כאן יותר מדי זמן1• נמרחו על רצפת המתכת הקפואה, ואז אומר, 'יאללה, חברים, תעלו בעוצמה רבה ובמיאוס על רצפת הקומנדקר עד שפניו של האיש מכנסיו של המבוקש, מרימה אותו באוויר ומשליכה אותו קדימה ידו הענקית של פרמינגר מזיזה אותי הצדה, אוחזת מאחור בחגורת שהספקתי לגשת אליו ולעזור לו לעלות ולהתיישב, הרגשתי את שעמד חסר אונים מאחורי הקומנדקר והתלבט מה לעשות. לפני התניע, והאיר את החצר העלובה, את הרכב הצבאי ואת האיש הכבול האחוריות. רענן ניגש בינתיים אל הסרבארו, התיישב מאחורי ההגה, שחורות, מובסות ועייפות עד מוות. החדר היה קר וטחוב, וענן כבד מתחמק ממבטו של המבוקש שהרים את ראשו והסתכל בנו בעיניים רצונית הנמכתי את הלןנה של האמ,16- מנסה כאילו להחביא אותו, אמר, 'אין זמן, תיקח אותם איתן1, והמבוקש מחה בקול רפה, 'אבל 'יאללה, הולכים', והמבוקש ענה, 'אני רק לובש נעליים', ופרמינגר וסמיך של סיגריות, זיעה ופחד היה תלוי בחלל. פרמינגר אמר, הושיט את ידיו קדימה, ופרמינגר לקח את הנעליים בשתי אצבעות הנעליים ביד אחת, ופרמינגר אמר, 'עכשיו תביא ת'ידיים'. המבוקש 'מה זה משנה כבר, תיקח בידיים', והמבוקש לקח בהשלמה את שתי איך אני ייקח, / ופרמינגר, שסבלנותו פקעה כנראה, אמר ביובש, ענקיות, כמו אחז בזנבו של עכבר מת, הניח אותן על השולחן הקטן, סגר את שתי הדלתות מאחורינו בדפיקה ואמר לבוריס, 'תיסע אחרי, שתי ידיו ואמר 'ועכשיו תסתובב'. המבוקש הסתובב והניח את וכשתגיע לממשל, תזרוק אותו אצלנו'• ברריס התחיל לנסוע. המבוקש, ששכב על רצפת הקרמנדקר, ניסה בתנועה אחת מהירה עד שגופו של המבוקש התעוות בכאב, נטל כבל את שתי הידיים בשגרה עייפה, ואחר כך הידק את האזיקון בהצלבה מאחורי גבו, ופרמינגר הוציא מכיסו אזיקון פלסטיק דק, להרים את ראשו ונאנח בשקט. מבעד לחלון ראיתי את האשה עומדת באמצעות נעלי ההתעמלות הבלויות, קשר אותן מהשולחן את מהחדר האיר עליה מצד שמאל, ובשמלתה הכחולה ובמטפחת הראש בפתח הדלת ללא תנועה, ידיה שלובות עדיין על חזה, האור שבקע הלבנה נראתה בעיני בודדה, עצמאית ונחושה באופן שנגע ללבי, השרוכים השחורים לחגורת מכנסיו של המבוקש, והדף אותו לעבר הדלת". כמו יצאה מציור של ודמיו, וכאילו מבלי משים, הפלתי אל הרצפה עצר לרגע. "עכשיו, כשאני מקריא לך את זה, אני מרגיש בסך אסי שמיכה צבאית ישנה שחיתה מונחת על הספסל, ודחפתי ארתה בקצה הנעל אל מתחת לפניו של האיש. המבוקש הניח עליה את ראשו, ידעתי מה לעשות עם עצמי". "לא חשוב, הרי אתה באמת לא אשם", הכול די חרא עם כל הסיפור. הרגשתי שם ממש חסר אונים, ולא נאנח אנחה ממושכת, הפסיק להתנועע, ואז פלט נפיחה קולנית, ארוכה ומצחינה. 11 מנסה לשדר אמפתיה, "תמשיך, זה מעניין, הדברים לו, האלו". אמרתי אסי הרים את עיניו מהנייר. "אני חושב שהשילוב של המתח, הכאב, ושוב שמתי לב לכך שהידיים שלו "טוב, אז הנה זה בא", אמר אסי, אנושית, פשוטה ויומיומית, אך באותו המקום, ובאותו הזמן, קיבלה התנקז אצלו לפעולת מעיים שבנסיבות אחרות חיתה יכולה להיות העייפות, ההשפלה וההקלה הרגעית", אמר בנימה מהורהרת, "הכול משמעות רחבה הרבה יותר - תרבותית, פוליטית, אפילו היסטורית, אם תרצה". "תמשיך, תמשיך", אמרתי, "על המשמעויות נדבר אחר כך. מעניין אותי יותר איך זה התפתח". שחדר מבעד ליריעות הברזנט. עננת הצחנה התאבכה והתפשטה את ראשי אל החלון, ושאפתי לקרבי בכוח את האוויר הקפוא הצורב האיש הכבול השוכב לרגלי. במאמץ רב עצרתי את נשימתי, הפניתי להקריא מן הדף, "פחדתי שהנה, עוד רגע, בתגובה, אני מקיא על "הענן המצחין עורר בי גל קבס עצום שגאה בקיבתי, 11 המשיך אסי 'בית שימוש שלם עשית לנו כאן, יא חרא, / רבוריס, מקדימה, הניח בחלל הרכב. פפרברג שלח בעיטה לצלעותיו של המבוקש ואמר, את ידו הימנית על מסעד הכיסא שלידו ואמר, בחיתוך דיבורו הכבד, קצת רעדו בשעה שהמשיך והקריא: "אשתו כבדת הגוף של המבוקש עמדה שם כל הזמן, מבע פניה לנו את הפנים, והילדים יתעוררו ויתחילו לבכות וייתלו לנו על תתלוש את שערותיה בהיסטריה, תתנפל עלינו בזעם, ותתחיל לשרוט קפוא ושפתיה חשוקות. אני לעצמי פחדתי מהרגע שתתחיל לצרוח, הזאת שלי מיותרת. האשה המשיכה ועמדה שם כל אותה העת ללא מהומה, הרי פרמינגר יהיה זה שינהל את העסק, כך שכל ההתלבטות או שאירה באוויר כדי להמם אותם, אבל לבסוף החלטתי שאם תתחיל הרגליים, ואני, מה אני אעשה אז, אולי אנער אותם מעלי בבעיטה, תנועה, ידיה המוצקות שלובות על חזה, ועיניה בורקות בזעם קר, שתי כתפיו השמוטות של המבוקש, סובב אותו לכיוון הדלת, אמר תדאגי, יראה אותו שם רופא, / הניח את כפות ידיו הענקיות על הגיב, ופרמינגר ענה לה בערבית, ואחר כך הוסיף בעברית, 'אל לישון במהלך כל ההתרחשות שהתנהלה מעל לראשם. המבוקש לא בקול שקט, רציני והחלטי, מנסה לא להעיר את הילדים שהמשיכו ומשראתה את בעלה בדלת אמרה כמה משפטים קצרים בערבית, ולנו משאירים רק את 'כולירות אוכלים כל היום חומוס ופול, 'יאללה, עכשיו הולכים, / וכולנו יצאו מהדלת אל הלילה הקפוא. 11 ירגיש בחסרונו של הזבל הזה', ובורים אמר, 'אצלנו באפגניסטן ולזרוק אותו מהאוטו, ממש כאן ועכשיו• תהיה בטוח שאף אחד לא הסרחרן, 1 ופפרברג המשיך, 'הכי טוב היה לתקוע לו כדור בראש, השתתק לרגע, כמי שבונה את המתח בהדרגה. אסי אמא שלהם לא חיתה מכירה אותם אחר כך', ואני, אני חשבתי מה היינו זורקים אותם מהליקופטרים, מגובה מאתיים-שלוש מאות מטר, רגליו העירומות, נעליו מתנדנדות לצד גרפו כאיבר מדולדל, ואחריו "המבוקש דידה לעבר הקומנדקר בזהירות, מנסה שלא לפצוע את :ך) בינתיים הגיעו הצלחות והבירות שהזמנו. "לכברד מה נשתה"? שאלתי. להגיד' ובסוף אמרתי' 'יאללה, תיסע, תיסע יותר מהר' שניפטר וc===י==ו אסי התלבט. "נראה לי מעבר קצת חד' לא"? אמר בהיסוס, "מעבר ממנו כבר' אבי מת לישון,. שמטיל צל כבד של ריוןנרת על חוסר-המשמעות של כל העניין"? השתתק. אסי "אז אולי"' ניסיתי לעזור לו' בעניין המשמעות החסרה, "אולי נשתה "ואז"? אמרתי, "איך כל זה התפתח"? עורכי הדין' חסרי-האונים, החיילים היחפים, לחיי המסכנים, השופטים, כל המדוכאים באשר הם"? "בסדר"' התרצה. אולי הוקל לו קצת, חשבתי' כל השיחה הזאת, וזה אולי גם ההשתתפות שלי' לך תדע, יכול להיות שזה בהחלט עשה שיצא לו לפתוח את הלב, ולקבל לגיטימציה להרגיש את מה שהרגיש, לו משהו. והקפל"ד מתחת למיטה, ולפני שנפלתי שדוד' ערד הספקתי להציץ כמעט מאליהן' והרגשתי עייף עד מוות. זרקתי את הנשק, והחגור' בשארית נוחותי אל החדר של כיתת הכוננות. העיניים נעצמו לי כמו שהעלינו אותו אליו' והובלנו אותו לקצין התורן. אני טיפסתי שעוד רגע הולך לי הגב, וכשהגענו לממשל' הורדנו אותו מהקומנדקר מתוך חלום רחוק, "הקומנדקר קפץ כמו משוגע, ואנחנו איתר' חשבתי "בוריס נסע בשיא המהירות", המשיך אסי' ספק מתוך הדף, ספק לחיי חסרי האונים באשר הם", חזרתי על דברי בטון "אז נשתה מהחלון אל החצר שלמטה. האיש עמד שם עדיין' בגשם השוטף, נוסח, ואני חושב שאפילו זיהיתי חיוך קטן של הקלה מבליח על מתחת לפנס הצהבהב. גבר ערבי רזה, בג'ינס וסוודר צבעוני מהוה, פניו. בחור רגיש, אני אומר לעצמי, לוקח ללב כל מיני דברים, נעלי שתי מחגורת מכנסיו משתלשלות להן מובס, יחף, שחוח, הוא מרוקן אותה בלגימה אסית וארוכה, ופתאום ברור לך שאם זה אתה מתבונן בו רגע מהצד • איך הוא מרים את הכרם הגדולה, איך סוחב איתר' ולך תבין בשביל מה, מין טראומות קסבות שכאלו' ואז התעמלות מרופטות, והוא מחכה שהקצין התורן יתפנה להכניס אותו לאחד מתאי המעצר". היה תלוי בו' האיש לא היה מניח את הכרם מידיו לעולם. • ניצן ויסמן • עוסק במקצוע חופשי, מתגורר בחיפה. הסיפור מתוך קובץ שכתיבתו נשלמת בימים אלה. "נו"? לחצתי' "ומה היה בסוף"? והנעליים, והכול' הסתכלתי על התקרה, עצמתי עיניים וניסיתי "כלום", אמר אסי. "ממש כלום. נשכבתי על המיטה, עם הבגדים, להודם. זהו. סוף סיפור". אבל השבט האידיאני הנ"ל אכן ניסח את באוטופיה או ב"חזרן•" שהשתלשלות עניינים כזו נעשתה אופיינית להתקדמות לקראת סוציאליזם. כיום נראה, מסה נריאליזם סקפטי הצרכים הבסיסיים של בני האדם: לחיות דווקא לכל ה"מהפכות" ההמוניות - ביד ברזל וו ארן ושני לרעוב; ולשבוע ולא למות, ולא או בידיים של משי - המחסלות בימינו משסרים היסודות האלה יחדיר: חיקו את אשר עריצים, המשך מעמ' 29 ברעב. לא למות הרודנות הסטאליניססית. זה חמש עשרה שנים שאנו חיים ללא הניסוי ראשית: אם זו מטרה עצו בי ם טר; ים בספרו הסובייטי בהגשמת החלום הבולשוויקי - ללכת מוחשית, הרי יש לומר מספר האנתרופולוג קלוד ">עריצות הצרפתית המהפכה בשיטות ברוב כי לא התגשמה על שבט לוי - שטראוס מהפכנית(" לעולם בלי מעמדות, הקומוניזם, שסחר של כדרר הארץ אינדיאני שנדד מערבה כדי בו עובד כל אדם מטבעו החדש >שנרכש על המאוכלס. ובשטח זה "למצוא את הארץ בלי רעב לפי יכולתו, ומקבל לפי צרכיו. ידי חינוך< המוני עדיין מתים ובלי מוות," בני ישראל יצאו עדיין שקיימות ה"קומוניססיות" המדינות ברעב אדם, אם ממצרים והלכו' זמן רב לפני את משקיהם הפכו הסיני < הענק >ביניהן ואם טבע ובאסונות לכבוש שנס אינדיאני זה, לקפיטליסטיים, תוך כדי שמירה על השלטון מעשה במלחמות את "ארץ אבותיהם," ארץ של הביורוקרטיה הפריווילגיות ועל חוץ מזה: כל דור ודור ידיהם. "זבת חלב ודבש," ולאחרים היו מסרות מציאותיות יותר הסטליניסטית הישנה - ובאלו שקיבלו נוסף על הקפיטליזם גם שלטון מעין דמוקרטי - חלומותיו מנסח את - גם הם ביקשו לחסל את גבר עד מאוד כוחה של המאפיה. לפי מסרותיו ואת אבל מכוח מהפכה הרעב, >ככתו ב דרש טרוצקי ליאון אגב: הידוע והנחלם בזמנו; הגדלת יבולי חברתית או שמהלך דומני < חיי ' שלו באוטוביוגרפיה מראש: ידועים אינם האדם הישגי התבואה וכדומה; הם טענו' כאמור' שזה יקרה משלב כלומר המעבר "מהפכת אוקטובר," אפשרויותיו מתרחבות לרוב במקרה. לכן בכורח המציאות ההיסטורית וחוקיה, ואחר כך לשלב עד לכינון ברית המועצות, יוצג בספר המסורת המציאותיות וגם האוטופיות, שאנו היסודי האנושי על הצורך ודיברו חזרו הלימוד הרשמי של המדינה כצורה הכרחית 41 :ןן. ו נרנרן וJJjןך בלתי-מספקת תמיד, דחפים שאוהבים ודור רואה לפניו. ובגלל ראייה חולמים אותן בהקיץ' מתעצבות לפי ה"אופק" המציאותי שכל דור כל הדורות גם להשלות את עצמם והטעיות מתוך אהבה או זדון' מירון כרמית טועים ותועים, ותמיד מנצחת האמרה המיוחסת לסוקרטס: "אני יודע את המרב האפשרי מהחיים שזומנו לנו' ואפשר לעשות משהו כדי ובכל זאת אנחנו יודעים הרבה: עדיין זורחת שמש בשמים, וניתן להפיק שאינני יודע מאומה." לשפדם. • 77 ן;ףנ בספרי בקרוב ביחוחי קיץ על בימת תיאטורן בית-לסין >לשעבר< ממשיך לככב בשמי התרבות שלנו התיאטרון ההסתדרותי ברפרטואר מגוון' במעוף יצירתי ובאיכות דרמטית. הבה נציץ אל מאחורי הקלעים של המשכן התוסס הזה ונראה מה נוכל לדוג מן האגם המוזהב של בית החרושת לחלומות. "פלדה" מאת רונה מוכרו; בית ציוני אמריקה; תרגום ובימוי: מיכה לבינסון; תפאורה ותלבושות: אורנה סמווגונסקיי וווו הדכדוך; מוסיקה: אלרר לירוד יי' אשה המרצה מאסר עולם בכלא נשים "פלדה" הוא סיפורה של בשל רצח בעלה, ואשר פוגשת, אחרי שנים של ניכור' את בתה ג;'זי. אותה בת שהיא גם בתו של הגבר שרצחה. זה, כמובן' מחזה לשחקניות - ויש לשבח את התיאסרון על עצם ההחלטה להתמודד עם נושא מורכב ומזעזע כמו פגישה בבית-הכלא בין הבת לאם שרצחה את אביה. הבעיה טמונה לא רק בתוכן המצמרר' אלא גם בקונצפציה האמנותית של כי אם הבמאי והשחקנים אינם מוסיפים טעם משלהם הבימוי - להתמודדות עם הסיטואציה המורבידית, הרי נותר הטקסט בבחינת מצוות אנשים מלומדה ואינו מגיע או נוגע בלבו של הקהל. אולם ראשיתו של הפגם, במבנה המחזה עצמו• מן המפורסמות הוא משפטו של המחזאי אנסוך צ'כוב בדבר הרובה התלוי על הקיר במערכה הראשונה, ואשר חייב לירות באחרונה. הבעיה עם המחזה "פלדה" היא, שאף כי מדובר ברצח, אין שום רובה על הקיר במערכה הראשונה. כלומר' לא מובטח לנו דבר בתחילת המחזה, ועל כן לא מקווים למאומה בסופו. גלעינה הקשה של ה"פלדה" נותרה הפגישה בין האם לבת, שהיא המרוככת הזאת. וכאן נוצרת הזדמנות פז למשחק מעולה בין שתי באחד התפקידים הדרמטיים שחקניות מצוינות: יונה אליאן-קשת, החשובים בקריירה שלה כ יי' האם הרוצחת - ונעמי פרומוביץ' כג;'זי' הבת המפגינה משחק עתיר יופי וחן' המתפתח מאדישות מפוחדת עד להתפרצות של אהבה, כעס וכאב. משתתפים עוד: אברהם סלקטור בתפקיד הסוהר' ומיכל אטלס-קצירי כסוהרת הקשוחה. משחק השחו ים מפצה על היעדר התפתחות דרמטית במחזה. תרגום: שלומי בית-לסין; "זהרת" מאת סטיבן כלברי תיאטררן מרשקרביץי דניאל גבור; בימוי: רוני פינקרביץ;' תפאורה ותלבושות: ג'ון בוגרטס; תנועה: יוסי ירנגמן ם רוצחת לבתה בבית הכלא, אנו עוברים מן הפגישה הדרמטית בין לקומדיה העסיסית, שבה השחקן המצוין ששון גבאי הוא גם התזמורת ו סחורה העוברת לסוחר התיאטרוני ובלתי מעניינת. את רדידות החומר מצילה להקת שחקנים מצוינת, המדברת ברהיטות מוגזמת, שלא תמיד מגיעה אל אוזנו ולבו של הקהל. ארבעת השחקנים הראשיים • ליאור אשכנזי' דפנה ונטר' לימור גולדשטיין וברוך דרור. מפליאים לשמור על הקצב המזורז' עד כי יש לעתים רצון לבקש מהם :1 להאט את מד המהירות. משתתפים עוד: שי אגוזי, יונתן פז-נרגנים והילה זעווו. משעשע. ששון גבאי, "זהות," תיאטרון בית-לסין וגם המנצח. משחקו המושלם ככוריאוגרף מזדקן מעלה את רמת המחזה בחינת "זו עין בוכה והשנייה צוחקת," כדברי המלך קלאודיוס, דודו הרוצח הקליל "זהות" כמעט לדרגה של יצירת מופת. אף כי גם בה אין רק חיוכים, זוג צעיר מסיאטל' העתיד לזעזע את אמות הספים של שגרת חייו. לא ששון גבאי, בתפקידו כרקדן-כוריאוגרף מזדקן, פוגש בביתו שבניו יורק של המלט. ליאור אשכנזי, דפנה ונטר, "הדבר האמיתי," בית ציוני אמריקה על מנת לאפשר לקהל הצופים ליהנות נגלה את הפואנטה הבלשית, "אוברר" מאת ג'ואנח מוויי-סמית; תיאטוון בית-לסין; תרגום: רווי ממסתורי העלילה המתפתחת באורח מעניין ומפתיע לאורך כל ההצגה. בעבר ימים של זוהר • ועתה נרקב בבדידות זיכרונותיו. אולם אין זה הוגן כאמור' ששון גבאי משכיל לעצב דמות מפעימה של אמן מזדקן שידע בימוי: ציפי פינם; תפאורה: רנה צופתי; תלבושות: אורנה פרנס; להמעיט מערכו של משחק הצעירים: אביטל פסטרנק ונכו קמחי' המשלימים סמווגונסקי יפה את מעגל עלייתו ונפילתו של האמן הזקן. בעובדה שגבר בגיל המעבר עוזב את ביתו ואת אשתו' אחרי 32 שנות בית ציוני אמריקה; תרגום: "חרבו חאמיתי" מאת: טרם סטופור; נישואים, על מנת לחיות עם בחורה הצעירה אך מעט מגיל בתו' אין חידוש. כבר היו דברים וגברים מעולם. לא מזמן ראינו בתיאטרון הבימה הבעל? קשה לקבל את המסקנה המיושנת והמעוותת הזאת, השייכת אולי האולטימטיבי לשאיפת האשה לממש את כישוריה ואת יכולותיה? בגידת חוזרת אל שולחן הכתיבה ואל יעודה המוצלח כסופרת. האמנם? זהו הפתרון הקריירה של בעלה. לאחר שהבעל עוזב את הבית, את הרעיה הקרבן' היא בדמות האשה שהקריבה את חייה כסופרת מצליחה . על מנת לטפח את עושים עם החומר הנדוש? נקודה נוספת במוקם השבלוני המוכר מופיעה "גם למראה נושן יש רגע של הולדת." והשאלה היא, כמובן' ב"איך:" מה הצגה על נושא דומה, "הנסיגה ממוסקבה," אך כפי שכתב נתן אלתרמן: האשה הנבגדת, ועודד קוטלר' הבעל העוזב. הם מעוררים אמון ואמפתיה גם את המחזה הקלוש והצפוי הזה מצילים השחקנים, בעיקר לאורה ריבלין' למלחמת הסופןג'יסטיות של סוף המאה התשע עשרה. בהזדהותם עם התפקידים, הלבטים, הסבל ותקוות השווא. משתתפים עוד: אפשרי לצפייה, ולו בשל ההזדמנות לראות את לאורה ריבלין ואת עודד קרן צור' הצעירה המפתה, וטלי ורבין בתפקיד בתם הכאובה של הוריה. רווי פרנס; בימוי: חלל מיטלפונקט; תפאורה ותלבושות: נטע חקו; עריכה מוסיקלית: אורי ויריסלבסקי דיאלוגים שנונים ורהיטות דיבור - כל אחד מתאהב בכל אחד, ואין כביכול אם אפשר לומר כך1 בפה מלא". בסיפור שיש בו תיאטרון בתוך תיאטרון' בקומדיה המשפחתית של טרם סטופרד אין ן:ין דומעת. שתי העיניים צוחקות, מחזה זה, שמועלה לראשונה באוץ' נחשב ליצירה אישית מאוד של המחזאי מחויבות ביחסים בין בני זוג, לא על בימת התיאטרון ולא על בימת החיים. שהשתתפה בהפקה המקורית בלונדון בשנת '1982 מספר במחזהו על סופר המפורסם. סטופרד עצמו, שנטש את אשתו לטובת השחקנית פליסטי קבול, בתוכנייה מספר סטופרד כי הוא כתב ב"דבר האמיתי" על עצמו. הבדיחות הנשוי לשחקנית והמתאהב בשחקנית אחרת, הנשואה אף היא לשחקן. הנוי' שהוא המחזאי בהצגה, מודה שאינו מסוגל לכתוב מחזה רציני על העצמיות הן כמעט שקופות. אהבה, וכל ניסיונותיו מביאים לתוצאות ילדותיות, מביכות או וולגריות. הצהרה זו מביכה כשלעצמה. רק מתוך רצון להימנע מבנאליות, ומתוך • 43 2005 יולי- או גוסט קוטלר משחקים כזוג נשוי. שאיפה להפתיע בארגון החומר הדרמטי' הופך הסופר את האהבה לגימיק, יuנתlןו יוצרת - שירה לכתיבה סרנה בסר יעקב בהנחיית עורך 'עתרן '77 >מול 'ב קומה 72 בגין דרך ,'77 במשרדי מערכת 'עתרן הסדנה מתקיימת צומת מעריב.< • 17.00 בשעה ,'ג פגישות< מדי יום 16) נפגשים גליונות.< 11) '77 שנה על 'עתרן למשך במנוי בסדנה יזכו המשתתפים בגליונות 'עתרן ראויים יפורסמו של משתתפי הסדנה שיימצאו שיריהם בהמחאה למשרדי המערכת להעביר שקלים יש 300 בסך .'77 דמי השתתפות .( 77 >עתרן לפקודת: אגודת סופרים ואמנים • 13:00-9:30 בשעות - 052 - 2404796 ;03 - 5618271 טל' נוספים: לפרטים