f \. \:. / ח . \ \' 1 . ·'·..· ., ·' 1) \ / (,/ ) ." / , . '1 ·"" . . "0 't • . <.4.k ' 'j.ו..r "י • • . .... ""-,... 'j v-1 0<7..,.<- f החורש · שיחת אלוני שולמית הערבית: מהספרות מצאלחה סלמאן מרסאל א מאן ררויש מחמור קבאבי בזאר נוואס אבו אל ג'נאבי אל קארר עבר טאהא עלי מוחמר אלחכים תופיק יצחקי ירידיה ארופד - אוורבוך ליצחק פארלי נד", בסנטר, על "לילד, וייכרט רפי מתיוז - ויליאם האמריקאי עם המשורר אחרון ראיון הקבועים כל המרורים הכמותי בחברה. קישור קטעי הגלידן הזה מקצועות בעלי כולה, האקדמיה מחקר' אנשי תרבות, אנשי הספרות של הקורא אל לבר תשומת ומפנה את חוזר הזה הגלידן בעלי בכל תחומי האמנויות, הם אמנים בחלקם, נוער חופשיים, הקרובה ביותר לספרותנו' היצירה הערבית והפלסטינית. זר השכנה, ברגים, גם הם העובדים, כי של ציבור וטבעיים ברית מסורתיים מסורת ארוכת שנים של עתרננר לנהל שיח עם ספרויות האזור• מחנכים, מעשירים, מאירים את החברה כולה. >שהפעם הן נוסרת יותר אל החברתי והפוליטי< ימצא הרשימות בין בפגי לא כך זה משתקף לדעתי' אך כך יש לראות את הדברים בתרגומו של משה »סי פורים פלסטי ניים» הקורא התייחסות אל הקובץ בוודאי לא במפה הפוליטית של ישראל. אבל יש תקורה, המציאות, שכתב עץ הלי מון» »מכתבי ם אל חכם ואל מסמך ספררתי יוצא דופן, נושאים כמה יעלמר עם שכניגר' השלום לפרוץ אל נצליח שאם נשיר אל היירי' גולה פלסטיני' יליד רמלה. שבוויכוח הציבורי המפלג את חברתנו, ואז, אולי, יברא הזמן. הפעם, המדור עשיר בשירה ובפרוזה. לראשונה מביאים אנו ובעולם בארץ מוכרים של משוררים לצדם בריא, שזוף. חרסם בולס. פגים חייכניות, עיניים ספק מופתעות ספק לפגי כעשרים שנה הכרתי אותר לראשונה. גבר גאה מארד. ערר פניו זיגי פדנקל מחייכות חיוך אירובי קל. ואחר כך באר השיחות. שסף דיבור איסי, השירה האירופית וגם את זר שלנר: אימאן מרסאל, בתרגומו המעולה בעברית משיריה של משוררת צעירה ממצרים, ששירתה מזכירה את כמר כן' אנו מביאים, שרב, משיריו של המשורר כותב העברית סלמאן של פררפ' ששרן סומך. לא ישראלי' הומור בהם שזור לאחר מחשבה, משפסים מנוסחים מצאלחה. --- ------- מייגעת. היו שיחרת על הספרות עתים מרוב דיוק אפילו במקצת אירופי קל. התייחסות מדייקת-, לא נחזור ונספר על מחמוד דרוויש, עבד אל קאדר אל ג'נאבי אר בזאר לערמת זאת נמליץ בפני הקורא שיפנה אל שיריהן של ארבע משוררות קבאבי' ואחרים, הידועים היסב גם לקוראינו הוותיקים. שירה האנגלית. על הרוסית, רג'ניס קרריאל ענת סנאי' נועה בהלרל-דימנד' אריאלה צעירות: רכן' ופרוזה. הכול בפירוס רב. רבינו. >שנים בתחום הנשק מומחיותו אל לו לקורא לפסוח על מסתו של ידידיה יצחקי על יצחק אוורברך- התעשיה איש היה רבות ארופד רעל ראיון אחרון שערך רפי וייכרס עם משורר אמריקאי נפלא, .< זה בתחום ממציא הצבאית, מיותר להוסיף שכל החומר' על ריליאם מתירז. בימים אלה, שנפטר וזכית למשל' אקדח, אמרת מדוריו הקבועים, הותיקים והחדשים של העתון, מרגש לקורא, בתקורה על סרגי לא קצרה להרצאה שימצא בו עביין' כפי שמצאנו אנחנו. תרפי למשל' אקדח מגית אם אחת, בנשימה אקדחים. ואחרון אחרון' אך אולי ראשון בחשיבותו האקטואלית-ציבורית, שיחת החודש עם שולמית אלוני. ונוסה, קיבלת מיד הערה שזה כך בא אחר הדבר. לא אותר בעקבות השביתה הגדולה הסבר מכני' מזריק בנרגע לשני העובדים זכו בהשגים גדולים כתוצאה מהשביתה הגדולה והעקבית, גם הקרסר, המנגנון, הסוגים, החומרי ממש >הפנסיה< רגם בתחום הערכי' שבעיני הוא חשוב בתחום L.!==========:::!.J 'וכר החדירה עומק הסרוח, מעמדתו לעובדים iנסרג ויתר שהאוצר הראשונה הפעם יותר. זר ".'וכר בעליל. העובדים היתה צודקת שתביעת משום מתפשרת," "הבלתי לעברית. כעבור זמן באר הסיפורים שכתב באנגלית ודאג לתרגמם שעמדתה של ההסתדרות היתה חד משמעית ולא היו לה מסרות ומשרם ב"'עתרן "77 פורסמו רבים מהם. נובלה חשובה שכתב, 'התמנון,' זו היתה שביתה מקצועית צדדיות, שאינן רלוונטיות לעצם המאבק. היתה היצירה הראשונה '17-16 גל' '1979-ב תרנגר שפורסמה ב ציבור העובדים היה רעוד, בעבר. העובדים הישגי להגן על שיצאה יותר שמאוחר אמיצה יצירה קאסם. כפר ברצח שעסקה בארץ מלוכד' מעבר לחילוקי דעות פוליטיים, דתיים ועדתיים. הופיעה בספרר היחיד שראה אור בעברית, "זקנתה של מכשפה•" בערבות הדדית ההדדית של העובדים. השביתה הבליסה את התלות בשיחה שדייק כפי ביצירתו' מדייק מוכשר מארד. סופר מוכשר' על רקע השתייכות למעמד ולא למפלגה אר לעדה. ראינו בטלוויזיה אישית ואינטימית. מרכז עם חבר העבודה, מפלגת איש פרץ עמיר אנשים: שלושה לא זכה להערכה הראויה. הלך מאתגר סופר מוכשר' צייר' גרפיקאי' הליכוד וחבר ש"ס, כשהאחרון מצביע על שלושתם ומכריז בקול רועם הספרות תרבות. איש תת-מימית, וצלילה דיג חובב ספורטאי, "זאת הקואליציה." . העברית והישראלית לא ידעה להעריכו ולגמול לו. זה לא חדש. על כך עולה מחשבה של העובדים, הפוליטית התנהגותם בעקבות איבדתי חבר קרוב. קרבה רוחנית ואישית היתה בינינו. היתה אני שבעצם לא קיימת בארץ מפלגת עובדים אמיתית. מפלגה שמייצגת את שלא לרעיון להסתגל לי קשה זהה. כמעס דרמה. ביוגרפיה לבר על מכלול האינטרסים שלהם: ללא הבדל של לאום, מין' דת העובדים בנוסח בדג מלוח, נקנח ולא וודקה יחד גשתה שלא בר. אפגוש שמסבע הדברים מפלגת העבודה - בעקבות השביתה, ואולי' וגזע. הרוסי. איש תרבות העולם רכל כך קרוב. זר האבדה שלי, אבל מהי היתה אמורה לייצג את העובדים בזירה הפוליטית - תעשה בדק בית לעומת החסר שחשים אלונה, רעייתו ושני בגיר. לצדם של להתייצב היה לא מן הראוי האם עצמה, ותשאל את אני אותו זוכר יומיום. ואזכור• השובתים במקום להסתפק בתפקיד העומד מן הצד!? הבונה, האדם הוא העובד האדם להבין' חייבים הכול' ככלות הרי עשר לאינתיפדה המנקה, המלמד' המרפא, בית, הבונה המלביש, המאכיל, היוצר, לפני כעשר שנים פרצה האינתיפדה. הניצוץ שהצית את התבערה לכל. הדרושים החיים אמצעי מערכת המפעיל את אחרות: במלים היתה תאונת דרכים בדרום, שבה נהרגו ארבעה פועלים. השמועות הכרח המגן' כלומר' הצבא. ובנוסף, הוא העובד' הוא גם על-ידי ותיק של וסייר על הרצחר נקם תגובת היתה שזו היו גם הממליך מפלגות ומנהיגים, הוא גם המאכלס את כל העמדות הוא במיוחד את כוחות לא הסדירו האירועים הראשונים הפלסטינים. בכל תחומי אותו ציבור עובדים, יתר על כן' החברתיות היצרניות. על-ידי בעיקר וביידוי האבנים, בהפגנות והציבור ראה הביטחון למשל' כמר' לא יצרניות של קבוצות משא גבו נושא על החיים, ילדים ובוער' התפרצויות זמניות, העתידות לחלוף במהרה והחיים - על-פי דעתם - ישובר למסלולם הרגיל. על כן, אין זה מופרז לומר כי העובד מן הראוי שיעמוד גם ליד הגה תלמידי הישיבות הנהרגים באוהלי תורה. -5 18 1.5'f/l +-42 'בעמ המשך+- זו לא פריווילגיה, זה פועל יוצא מתפקידו החברתי ומכוחו השלטון. שירה ופרוזה סלמאן מצאלחה: שירים 5 אימאן מרסאל: שירים: מערבית: ששרן סומך 6 יעקב בסר: שיר 7 ג'ניס רכיבו: שיר 8 ענת קרריאל: שיר 9 מחמוד דר ריש : שיר : מערבית : פרץ ·דררר בנאי 11 אבר נרראס: שיר: מערבית: שמואל רגרלנס ועופרה בנג'ר 14 עבד אל קאדר אל ג'נאבי: שיר: מערבית: ראובן שניר 14 שמואל שתל: שירים 15 אבד ו אל ון : שירים 17 מירון ח. איזקסרן: שירים 17 בזאר קבאבי: שיר: מערבית: לאה גלזמן 18 דרור אלימלך: שירים 27 אריאלה נהלרל ·דימנד : שירים 33 33 34 38 20 תופיק אלחכים: שני קסעים: מערבית: פרץ·דררר בנאי מוחמד עלי סאהא: לילה ברכבת בריגה: סיפור: מערבית: משה חכם נרעה טנאי: שירים מסות ומאמרים ידידיה יצחוןי על "ליל ה בסנטה פאולי נהH ליצחק ארררברך אררפז רפי רייכרס עם רעל המשורר האמריקאי המנוח ריליאם מתירז 26 רשימות וביקורת ספרים ביצה גררביץ על " החיי ם בשו קולד" לדורי סר רפיז 7 ששרן סומך על "מכתבי ם לעז הלימון" לכשיר אל חיירי 8 רות לאופו על "ספר שאל" למרדכי גלדמן 9 אלי שי על דו"ח אמנסטי 1997 10 השער: מיכאל בסר, הקדמה היא בדם האדם, )עמ' (39 בברד עתוןוז 'nי 164s2 ת"א נ6גג6 רות לבבית על " ההפו גה" לפרימר לוי • הס וס והספר 15 שמואל רג רלנס על "סי פורי ם פלסטי ניי םH בעריכת ובתרגום משה חכם 12 דן יהב על " ציו ת וסירו ב" לחיים גנז 13 רות לאופו על "לל כ ת ל הרי ם" ליחיאל חזק 14 ן ררין מרגלית על " ה תפר צו ת "X לעדנה מזי"א 15 דב נר ·ניר : כיבוש הפרלמנטים ע"י נשים 16 ; -- ; ,:; · -ו:.. :Jf :f ; b; ,, ·- J. ·; :;J t ;:- 19981199 . . מנו קש זc;,, ,," ,. J iy.• מרורים ----- -'טל <' שנt ושם מש לפי שעה - יעקב בסר 4 77 רן עת המלצת חצי פינה - רוני סומק 16 שיחת החודש - עם שולמית אלוני 22 גלריה אמריקאית - משה דור 28 מצד זה - עמוס לריתן 30 40 1997 - אינדקס שייח 20 • 1997 דצמבר • n•תשנ כםלו • 211. וו'גל כאי • שנה ·· 77ן lAU Iton 77 Literary Monthly לספרות ולתרבות ירחון הספרות לקידום ואמנים סופרים אגודת המו"ל: העורך: יעקב נסר Editor: Jacob Besser והתרבות בישראל - עמותה שמערן בלס, יוסי הדר, עמוס לריתן. ששרן חכרי המערכת: Managing Editorial Board: Shimon Ballas, Yosi Hadar, Amos Levitan, Shalom והתרבות, מינהל התרבות בתמיכת משרד החינוך והאמנות. סומך, רוני סומק, אריה סירן, צבי עצמון, דורית פלג, עודד פלו, שלרם וצבי Ratzabi, Sasson Somekh, Rony Someck, עיריית ת"א"יפר - האגף לאמנויות. עורכת משנה: עמית ישראלי גלעד Arie Sivan, Zvi Atzmon, Oded Peled, Dorit Peleg 16452 ד"ת ,5619879 :·סל :והמנהלה המערכת ת"א ניקור: שמואל רגרלנס ניהול ועיצוב: מיכאל בסר Vice Editor : Amit lsraeli-Gilad גרפיקה ממוחשבת: דפוס מופת·רוזמרין בע"מ מועצת המערכת: יצחק ארורברך·אררפז, גילה בלס, משה דור Management and Graphic Design: לוחות: אורניב אנסרן גיורא שוהם, עוזר רבין, ש. א.ב. יהושע, זך' נתן Michael Besser שמאס. ןןן nיצ,nה מלה טובה. לבסוף אנחנו / שעון עצר: בעגלה / הדרך התמשכה, הידיים או הספרות בת וביקורת הפואטיקה הוצאת הקיבוץ אמי ; מר ת נתן זך: מבלי אחרים / של זמנם מודדים ואיחרנו מטפסת עד סנטה קיארה • ביצירות משווה התבוננות ימינו. 'עמ 125 ;1997 ;המאוחד להשתתף במורץ. / / עד למקום אליו מתנשפים ונוספים זעה." מתחומי האמנות הפלסטית והכתובה האישיים החושפניים, הספרים אחד ברעידת כמו הכביש נבקע / הגענו כתחום מחקר וכשיטת עיון. סיפורי זך. ביותר שכתב והמרגשים העיר / עת. בטרם שנרגעה אדמה / למחצה ; זרד ה ליבליך: עמיה מאוד. עד קצרים קצרים שירים התרוקנה ושני חצאיה מדויקים". 'עמ 222 ;1997 ;שוקן הוצאת ו אחרי ם; אובס משפט לוין: חנוך במות מה את סיפוריו של מזכירים לחייה מגלה שולה בשנות החמישים ספרי סימן קריאה / הוצאת הקיבוץ לחלוטין כל אך נעדרים קפקא, שחזרה ר קד ני ת ג. חיים: אסתי כי ייתכן שאחות אמה, שלא ידעה על ;1997 תל-אביב ספרי המאוחד . משורטטת האם דמות ספרותנות. החדשה • הספדיה י חיד ; כל הקת קיומה, מתגוררת בבית האבות. מכאן 'עמ 309 בחייה, ומדויקות, קצרות בנגיעות 'עמ 230 ;1997 ;המאוחד הקיבוץ בעקבות היא יוצאת למסע חיפוש • בכרך השישי ממחזותיו המקובצים של ברקע נגיעות גם בגסיסתה ובמותה. סיפורים נפרדים, שדמות בקובץ 12 זהות הדודה ואל העבר. בשבים שנכתבו מחזות לוין1 חנוך של האב, של קרובי משפחה לדמותו לעתים ילדה, נשית מקשרת נינחם, "כריתת המחזות: ; 1997 • 1995 נוספים. לעתים אשה בוגרת. נקודת המבט נעה מאנגלית: שרה ; ז אבה מג טילי: "משפט על הבמה< >שהוצג ראש," '.ב.ב' שירים: מחזור הספר בירכתי בסיטואציות בזמן1 ואחורה קדימה שוון פריון; סידרת "סיפור אמיתי;" באמצע," עם הסכין אונס," "האיש שהם שונים מכל מה שכתב זך עד כה. הנוסעת עיוורת כאותה מוקצנות, המאוחד-דניאלה הקיבוץ הוצאת "אלמו ורות," "חרד ומבוהל." ולהחזירו אל בספר לקרוא לא ניתן בתא בעולם, אשה המשוחחת לטייל 'עמ 249 ;1997 ;נוו-די שקרא עם מה יהלך הקורא המדף. הילדה שאיננה, בתה טלפון עם מסופר מפיה של אנה, ילדה הסיפור ד בטו ן ; מז ת ביבנו: גיאווג ימים רבים. לא ישכח. השראה, נצולת אמה בהן1 הצופה ממשפחה הרוסה. המשפחה, על ילדיה ;r ב ל לוי; שמעון מגרמנית: למוסד אותה להעביר "כשבאתי הדמיונית של החתולים ממלכת למקום, ממקום נודדת המרובים, ואהרן בוטורא אברהם מגרמנית: בהבעה באת שוב בי ואמרה: הביטה הסיפורים רעוד. ההיא, הילדה עובדים מפחד פרנסה, בעקבות אמיר; סידרת עופר איילים; הוצאת של שוטר. אתה בדיוק כמו אביך. בן המקשר אך החרס אוטונומיים 1 סוציאליים ומחמת שערוריות שוגות. 'עמ 112 ;1997 ;המאוחד הקיבוץ אדם רע. יוצר נקרות המבט הנשית, ביניהם, בלשון חסרת פאתוס ובתום מציירת עוסק ובסון" "מות הידוע המחזה כי מיד כנראה, כך נבהלה אחר מהלך שמילדות להתבגרות ולבשלות של התעללות אנה מציאות מסריטת ויריביו. שותפיו האיש, בדנטון הוסיפה: מה היינו עושים בעולם בלי נשית. בה הילדים ומינית, פיסית נפשית, המחזאי והמהפכן הגרמבי בן ניננו, שוטרים"? ולגחמותיהם, למבוגרים הם קרבן בדנטון ")ווייצק" < ראה המאה ה19- האונים של ולחוסר לתסכולם דמות המגלמת את סתירות המהפכה. המעלימים עין. המתעללים וגם של הוא סיפור ביוגרפי על י.מ.ו "לנץ" קדמן1 יצחק דבר: אחרית הוסיף מחזאי ומשורר בן תקופתו של לנץ, בתן זך מבכייל המועצה לשלום הילד. שפיותו ארנון מהלך המתאר גתה, האדו ם ; הצ עיף שטיינברג: יעקב >שמת ניננו יצירותיו המעטות של של לנץ. רן יגיל; מבוא: והקדים בחר לא עוררו כמעם ,(24 בגיל מטיפוס 'עמ 119 ;1997 הוצאת גוונים; נתגלו ונשתכחו. הן הד בתקופתו האדום, הצעיף סיפורים: שמונה מחדש בעוצמה לאחר מלחמת העולם החולה בת הרב, העיוורת, יללה, הראשונה, כמייצגות את מצוקת האדם מות הדסנה, על חוף בקור, ביער, המודרני. יליד של הסופר, סיפוריו הזקנה. גם אל מדברים '1887 אוקראינה, כש ביל נו שר גנוסר: "ל א יאירה עסק שסיינברג העכשווי. הקורא הס קסו פון;" על שירי יאיר אברהם •n·א:הב בוז:·הו את:t;ה ארוסי 1 במתח המאופקת בדרכו אברהם ע"ש יאיר הוצאת שטרן; במוות. רן יגיל הקדים מבוא בחולי, 'עמ 468 ; 1998 .שטרן מניע ככוח ובהעדר בדממה העוסק שטרן. יאיר בשירי ראשון מחקר בסיפורי שטיינברג. כותבת על גנוסר יאירה המשוררת של "המדינה המקולל," "המשורר גר מני ; אלנו קאמי: מכתכי ם לידיד מוכרת אינה ששירתו שבדרך," 82 ;1997 קפלן; עדינה מצרפתית: מיכל: פריחת המוו ת; הוצאת כרמל- חברתיות, היסטוריות, מסיבות עמ' 'עמ 71 ;1997 ;ירושלים באישיותו של הקשורות ומסיבות האלימות" נגד של מאבק "מסמך ספר שני למשוררת מיכל ררזנקרנץ. שהניעוהר לא לפרסם את ספר יאיר, מכתבים ארבעה במברא .< >קאמי, השירים מתעדים פרידה מאדם אהוב שיריו. חלקו הראשון של הספר כולל ופורסמו הכיבוש בזמן שנכתבו וגעגועים שלאחר מרתו. ביוגרפיה של יאיר, החלק השני מביא בהם מסתמנת כבר משנת במחתרת. לאס / ,מעם שערד יודעת "אני הלימודים מתקופת יומן קטעי כולל המורד." ר" האד ם " בר הד " פריחת הכותרת / עלי כבר נפתחים ושירים העברית באוניברסיטה לתרגום קאמי שהעמיד הקדמה המרות. / / והאדמה מתהפכת בציריה / "חיילים ביניהם ברוסית, ראשונים דוד מאת דבר ואחרית האיטלקי יצועה מכינה את מכארבה / לשה אלמונים." 'מחברות פירנצה' . שירים אוחנה. לאס נפתחים כבר לילדות אחרת. / וטיוטות לקראת פרסום קובץ שירים עלי הכרי;נרת." =====----- - - - --- חייו מתקופת השירית עבודתו וכן על הגבעה ; עמד היכריך בל: ה גנרל האחרונה, המביעה תחושת אשם כלפי סידרת לוביאנקר; רוני מגרמנית: צחו ק הזנקלבר-זבידה; כריסטינה יעקב שטיינכרג ההררים שנותרו באירופה. ;1997 ביתן; זמורה מבחר תרבות; שלמה מגרמנית: ; ם בי ש אל פי 'עמ 219 46 ;1997 רשפים; הוצאת טנאי; כשלושה ; הוצאת אלי חירש: טיול קובץ סיפורים מן המלחמה. "האיוולת עמ' הצעיף האדום הקיבוץ הוצאת החדשה; הספדיה של החייל מבטו מנקודת והעוול מבחר מתורגם לעברית של המשוררת המאוחד /ספרי סימן קריאה; ;1997 במכונה ומפוחד קטן בורג האפור, החיה גרמניה, ילידת והציירת, 'עמ 126 השטנית." בישראל. ושש בתשעים משרטט הירש אלי סלעים הנצח, / הזהב של "עין מאררבייסו בן שברע מסע סונטות, ו אמבו ת ס פרו ת הולצמן: אבנר אכסניות יבשה, / חול בתבנית הוצאת חיי ם; או ת קרר מולי פלג: וכתו בתי אשתו כחברת לסיינה, הוצאת מושג; סידרת פלסטי ת ; צחוק קבר נחפזות, / לסלמנדרות הקיבוץ המאוחד; ;1997 63 עמ' וויה. יהושע וקרן המאוחד הקיבוץ אלפי שנים. / ומערת שגידפו בדם, / פלג. של מולי ראשון שירה ספר תל-אביב, זה לא שאסיזי / "שכחנו רבינוביץ לאמנויות; ;1997 160 עמ' חריץ, / מכל ניבם האנושות דיוקן הספר זכה בפרס על·שם רון אולר. שהיא בגריה על גבעה. / לבדנו זה לא המבוא, ספרי בסדרת שגי ספר נשמה נטולת זמן של עצי זית ענקים." "תחילה אנחנו מתים. אחר כך / אנחנו עם וויה על אכל / / ,בעיה היה מילו ן להצגת שנועדה 'מושג,' 214 גויו ן 4 ?lett"'•·' - *·- "' מצאלחח סלמאן שחיה כל מח ל סלב' ר ר;ב לס;sר יכ;ל אני 7ס יץ לחינף, לחים, לא:ב;א בח!!ים, את כל מה שהיה לי קך נף. ' - - ' T T '.' - T '." חת- א- ו: .ים·מ- זש ב- -ה :ש·בי .לים -ר ·בים כ.ה םת: ל ף כ::ד ס י:זינ;ק;ת נף. ל ס רז חיא דך ( 1) ללא סבל חי- ה- ·: את זרע; לא ישתף ל ה ש ,לנף.ן;ג 1f ם ך .ם;ר ; ,ה ;ךח רז. יש נ: ר מ;ת ס על השנא שאיננף, להתחרט? לאדם .ה ס ך ןץ סי נ;ןד הינ;ק •: •·• '." T - - - ··- : ' : T T : על האפוא שאיננז.r על האבא שאיננף, ז ·: •• •: T ' T - •: •• •: ד - ד - י ;ן ז'לקחף :כ ל אףלי, ,;א (2) ללא עת. ה בא;ת .ם:ד:;לי חק. ה זp; רם: •• : T : - ויד אחת שמטה חלב על השמים. · - ז - - T T T : T - - T : ידעתי מה הףא פלא הע;לם. (3) ולא T T '.' '," - ' : - ז : הלאומי בעידן היצירה על חופש א ןם. ה ל ןץ ל ם: ין בףל;ת די ה, לא ינז_('זי י (4) לי, א; צבא שש;מר י;ם נטףחים שנמהל עם רףח ממזרח, כשבל וp ·1יt(ך." .ליו:'ם י יל לה ל ב לא ח. ך ל1 ז סלו, ·\:כ ק שף.לי ם כנח ןל דע; י T : • • - • - : • ',' •: ,, - י מ; ה ינזt('י ח;נ;ן;ניו. (5) ק ק', קןא רל ט ח;קקת, יש. :p:נ רי. 7 ד :נ שti ם ך ינז ן דסרים. :p עףת יש. ן ל :pץ לב ס:ה סכל ךt(י י ן ל ם ס דסר, י זי_(' לא יב;א איש אלי גם מכתר ערבי. 96 יולי - •• ' T ' ז-: T : '· - שוא שאני, נביכ;ל, בטענ;ת רt( ": . ל רק;!! .-: ·: ב : " רgq י9ט -: - : ר בחגיהם. העם בני מסבים שאליה •: •·- : T T •• : • •,, : '." '' '." ב.;ח.יחם. ל ק רי צ;םלים ר ס ;א ·,ט9אלי ינז_('זי י · קינח ,ת;!! :p ה ;ב'ךהי ry ךגףן ה!!לדים. בלבב;ת ·ננסת ףבתי מסגדים על מה !!ש להתחרט? • T : - : • : •,• •: : •• ז • T : • ·• - : ' : • · T - .ם: 'םw קוףש ל בדאי :'מףתף למד לחפtט לרב, אלiiים, יר;ת q לז י שףם P ינזt('י ליו'ל ד··ת;'s יםi דו ב;ת ר, לא ן א; ס;סר ט ס:רם ןם חי:נp ע;ד הינ;ק רנים. ןת ס דךט;ת ?רנ רק ס זאת ורב; של ע;לם ש!!צר נעיביו. . ום{ ,ךה' ינז_('זין לי שףם ל אדם. בידיו-.זאת דרנ; אלה;ם ךt(יז שףם יw;ב ראש א; לי ראש, T Tתp ry ל · ז הףאTח.;לך ך בנסב;ת על ראשי. אבי יכ;ל, שע;מן ךל. ץ'ה.;לך ך לסיר סקti ה;, י·ם דכךשרת ל ;להt(f קלiת ;מ ? ת.ח.ל דק ,ם: לאןwם ס ,ןם -ן ת;יryל ,י ד ךזאת חיא ס ת לחי. ק ת פףק ---- 5 -'97 ד צמבר ·יVi ק ת ס האפל. את רגליו בחלל ·· - : - ·· ז ששון סומך מערבית: ןזו5: =-=ן שלא לחיות יכול שמחתם במלוא ל בות לפני השנה על דברים דנים אתם ואייש;חח להי;ת שוא אוכל יכ;ל ו:ני יס ת מ .לפ;ן 7 .ם ל ה מז-ף;ס " ת . ל ד • - " T : - ים ז •םij לברא• • T • •: : •.י עו יש;ת 7ס;ף מזנו ר f ד . אתלה מול מסתי ן;חw ד ש לryם של נ;פשים צוום וח;פים." המשתרעים למח;ז;ת שוא ידעו-זים ה i?מד ךים ;פ םij לל; • : - : •: : • • : T : • - • : ה א;ו;נם. וא:ך ז ס: .ריםrw ים םij דל .רא w ים 5ז יז ד .עב;ו שמחתם T T : ' נמל;א : ' :מו;א ;ת;א ששמעתי ושאני לבזי - . : - ז .... .- : . -: ·: : •nח- רי.מ... בי.א-: י;ן ח- רי." wרי ד מנקו כל ע;ן יהיו שנא;ת חדש;ת. את עצמי חושפת אני ז -: T : : ' T ל;מו לאבי ח!!בת אני את מרקס לכבד ליו ו:ני ל י;גשו ד,קי:זי b -ירry מ ·:ו ci המוארים הוארה T חו;נ;ת מול ן;מה ל; ני;תר: היה לבני נשים הגדושים - : '." T T • T •• : • • : - לעצר ני יכ;לה אינני • -: - T : • •: •• ל; ך לידידי: ל ךקס. ל ש;ב גי · ו.r:9קל, ל ש;נ;ת י;גמונ;ת לי ש:. ?ז לי ,ת;J!ז:י ז? ךקס ת15 י ל .ו;ת·י 7 םryי י ב י בו.ל ק א;ו;נן מבו א;ן:ני סף 57זלה ן ו מ:חיי מ .זה נמן;ת ש;נ;ת - הרשיתי" לזגזג - להם ;אשו ל;מו לאה בי ח!!בת אני • : .י גו . ת;J! •• : - : • . . . •• : • . . '.' T '.' -:- ·. . מiדה לבגיד;ת; . אני ן מםבו מ ו- נ;ת ת15 - • : • ןryעדי.7 • -: ךקס, ךקס, ז כה דב י:זי ה ז לא ס:יו:ני לא אסלח ל.; לם.;yל .קף,;ח א·ד ן ךסב י; ליו:ני י'l - : '." T : ואשר לי א ל אולי ל,קנ מי. צ: ע- ·: פת." ש·: ;ח ני. א-:ש." להתחבא מאח;ויה. נדי T '." ר •• •• - : ' : •• : ך?ואל - משררות קהירית בת ,30 תלמידת מחקר בארניברסיםת זtימזl_( קהיר. השירים שתרגומם מרכא כאן לרקםר מחרך ספר שיריה השני "מע ר ים ללימוד רי קודים" >קהיר 1995 .( חש ך ;ןו; 214 6 - • גויון \!'"י- ..... " -- -'- ,נך מכז,ך כצל ם בסר יעקב החיים בשוקולד; דודי טדרפין: 74 ;1997 'עכשיו;' הרצאת עמ' רגשית אך חלול טכנולוגי, עולם האחרונה הלפני נשקף אפשרויות ועתיר צבעוני בספרו טרופין דורי משיריו של הראשון: " החיי ם בשוקולד." ש ב ע;לה א;ר נקר ר בסגנון משתלבת של טרופין שירתו מבסאת והיא הפוסס·מודרניססי, סמ כה על עיר סמ כה ל ם, של התקופה אחד לפ חות פן T : ז - T : • - ע;ן ה ע;ןם, לח;ל' השטוח, הממוכן, הפן העכשווית: הממוחשב. ןי;ק ךא לי ם ל יםV( ניכרת בה של סרופין, שירתו של טרופין החדשה בשירתו העולם לתאם מדי;וi . ראשוניות של מפגש בוגר עם העולם אינסופי כאובייקט להתפרש יכול • •• T : האמיתיים צבעיהם והמציאות על למניפולציות דמי ון, לפעלולי ל םr ת ז ר .סלים על מכאוניחם. גם יחד1 והמזויפים ליופי או מקור אינטלקטואליות, מרכב הטחש ב לזהות אפשר מהשירים רבים בתוך ודאי לא אך לא לחלומות, אכזבה, המעורבת לעולם ביחס התפכחות ניתן עולם זו לתפיסת לרומנטיקה. .לח ל ן העולם, את להבין את בניסיון וגם שונים, במסרים אישור למצוא הדינמיקה של החיים ושל התקופה. על מקראיות, דמויות תיאור באמצעות השורות בין מבצבץ כל אלה רקע קלאסיות. וספרותיות מיתולוגירת ים".ט. ס: לי.נ- .טי .לים סיס. ב: ב. ה'אני' הפרסי המתמודד עם הקיום על אלה דמויות בין ה"מתווך" השיר לpו ם ר;ב התופעות השונות שבו, עם התודעה, האנושי ובזיכרון בדמיון הנמצאות זאת האישי. הקיומי והמצב הזהות, לבין המציאות הקיומית הקולקטיבי, ה ד ה די מובלע האישי שהאלמנט למרות מסוג קיום להן קושר העכשווית, שת... ב...י-ל. שת...נ. -מ· התיאורי1 הסחף בתוך מיטשטש ודי חדש. אינטלקטואלי' פילוסופי, אמירתי. והמשמעות המסתורין הקסם, דק םr ת מספר מצויים בקובץ השירים בין לדמותה שיש העמוקה הפילוסופית ע ר. ם: -י;ן iiry שניתנים פשוטים-מורכבים שירים בארץ עליסה והרפתקאותיה של השיר כמו אחת, מפרשנות ליותר הפלאות והמראות למשל, מנופץ אל ..שזר שת... ח...נ-מ.. בראתי "שלשום מכני:" "אפרוח רבות· במניות ה"משחקת מול אשה התש בה חציו כתום חציו מחול; אפרוח סיכון זוללת מזון בריאות אנין "[".] T : - לו ושתיים צפות כנפיים כחול / הלא· קורותיה >ושאר .2 3 עמ' האחר;נה T •• : • - שלי; השאר מצפות את הגג השלילי; אגדתיים של עליסה יתוארו ב'' החיים במחול / ורגליו אפרוחית שפתו בשוקולד" .< 17.11.97 א"ת ידיים בחול; ניטשות ירוקות נוצות מפגש לא נכון הגיבור גם לשמשון רבות וזהב אדום / מפתח קינטי חצי מלבב במיוחד עם מציאות ימינו אלו: שלמרת כלול מכני אפרוח מדחום / את השסתום "פותח שהוא סופו בראתי מאפר וחול נטוש". וליטוש; קטן ועף בטנו; במרכז הקבוע את רוח זה המבטא שיר .(8 ,עמ> .( 44 'עמ> יפו" מעל ומתרוקן להתפרש עשוי בקובץ, השירים לעולם עצמן "מתאימות" הדמויות על· הנבראים לחיים כניסוי אירוני אשליות, ניפוץ עולם של המכני, שירתו של אולי דור, שנות כמעט בר אלמנטים שיש מרקם יצירת ש"תפסה" את מקומר של ידי מכרנה ונטול רומנטיקה. התקופה מברעליה של תהיה םרופין המקצ בים מבחינת קולנועיים דווקא ולאר זאת, לערמת אלוהים. המקראיות הדמויות כן, כמו הנוכחית בה המכניזם אינו מהווה כבר של העין והמעקב האינטנסיביים בסתירה מוחלטת • אפשר גם לראות גלם כחומר משמשות והספרותיות מורגשים להיות ומתחילים איום, התמרנה אחר המצלמת השירית המבטא שיר ארס-פואטי. בר שיר או כבסיס שירית, עלילה לטוויית שאולי אחרים לטעמים געגועים והתנועה. יצירתי מתהליך התפעלות תחושת חוזר" "ביקור בשיר רעיון. לבניית השוקולד" של יבקיעו מבעד "ציפוי סגנון הכתיבה, התמונות והמקצב, הם שיר, לכתיבת קשור להיות שיכול שמשון הגיבור עם הארנב של "נפגש" האדם בצלם שנבראו היצורים להתייחסות העיקריים האלמנטים מהול ה"בריאה," בו מתחושת שיש עליסה, ואפילו קורא השיר נמצא שם. בכך שיפוס ערכי או >ואין המודרני. אינם לרוב השירים נושאי בשירים. על אופיר מסוימת עצמית באירוניה הסכנה האורבת בכפיפה אחת. כולם לתופעה התייחסות אלא השוואתיו קירם אין גם לדמויות מרגורים, של השיר המכני שהוא יציר כפיר של לטקסט השירי במקום זה ובהקשר זה, מסוימת .< בדרך-כלל הן משרתות עצמאי . המשורר אבל גם תוצר של תקופה. חסרי· לתיאורים ב גלישה הוא בחלקם סרופין של דורי שיריו תיאור מצבים דמיוניים רעיונות, או בשיריו בולס האינטלקטואלי הרובד דו· פלקטיות תמונות משמעות, חלקם מתומצתים. שפה אינטנסיביים כשמדובר למשל1 או חצי-דמיוניים. שכלתנית הכתיבה של דורי סררפין, ממדיות, וצירופים אבסורדיים, מבלי עשירה וצבעונית, בתוספת של חריזה 'עמ> על "ויל קמפ מוקיון שקספירי" לעיתים. אך לוגיים והמבנים למדי, הספרותית בהצדקה ישותף שהקורא היא מודרני. "סופת·השירים בסגנון למשהו שנסווה זוהי רק דוגמה ,( 14 הרבה דמיון, הוא לכתיבה הבסיס והאמנותית של היוצר לכך. ניתן למדי. אך מובנת שפה פרסית, יפה >דימוי הנפש" "כישור על-ידי בנוי מהשירים ניכו חלק דמיון. והתקופה העולם המכניזם של לחרש בשירים השפעה של המשוררים בפני עצמו,< הסווה גם פרחי. בר על מורכבות המתפתחות מתוך מתמרנות הם אמיתיים בשירים המשתקפת דוד אבירן ובעיקר רוני סומק. מעבר ואולי שמש, וגם הירוקה, תפרחתם מעין הבזק של דמיון. בתוך התמונות באופן חלקי ונכונים, כל עוד השירים המקורי של שמו • קיימים לשירים עולמות שלמים נוספים על מרכיביהם. מציאות מעין נרקמת ובאמצעותן לא הופכים למכניים בעצמם. בנקודה הספרו ועסיפת הספר עליה מתנוססת הכותב נטל של המוקיון את דמותו להכיל יכולה הזו המציאות חדשה. זו מצויים חלק משיריו של סרופין על תמונה של מעין "אפרוח מכני" סובל לתוך מציאות המחזה והעבירו מתוך תמונות נוף פנטסטיות אר רכל: מכל אופי בעל מסוגנן ביטוי בין הגבול שהעטיפה לא כל זמן בשוקולד. על "קורי מככב שם הוא של שיר בעיקרך,( עירובי >נוף ריאליססיות אינטלקטואלי ופוסט·מודרניסטי לבין להתענג ניתן את ההצגה," "גונבת שמש חדשה." רגשות או תיאור אובייקטים שונים, שירים שיש בהם חסר אמנותי בתכנים עליה וכמעם לחרש בסעמו המעס תמים דליה ממוכנת" של גם "בובה בלתי· כרגשות לתרגם מה שניתן משמעותיים הפורסים על נימי הרגש, מעס אירוני של השוקולד. • בקולנוע מכני" ו"תפוז וניקוביה זרויות התבוננות. העלילות אמצעיים, ומהווים תנאי הכרחי לכל אמנות. גרר כיץ' 7 ני צה שלפני של תקופה רוחות הלך יצגו נטוות בד בבד עם התמונות תוך כדי מתמודדת איתם לנושאים מעבר ••'97 דצמ בר כאן מסתיים סיפרו המעשה. לא ברור הערבים. להגשים נחוב ר בכדי סומן נינינו גדולות. אפשרויות שהמפגש את רמלה הערבית היסב.< אחד מהם החברים >הם היו מבוגרים ממנו וזכרו אדם שלמי ם בני :ן) אוסלו הסכם לאחר לנשיר מה קרה אפשרויות אלו' עלינו להיעשות בני· התקבל על·ידי דיירת הבית בקללות יו תר ולאחר הקמת הושרת הפלסטינית, ולא אדם שלמים יותר. מבחינתי, משמעות התקבל השני פנים. בבושת וגורש c=::=8=ן עיר לרמאללה, חזר אם הוא נאמר הדבר היא להגדיל את יכולתנו להבין המנהלת על ידי מכובדת בצררה מגורי משפחתו. אולם המעשה ה"בלתי את סבלם של אחרים באמצעות הסבל עתה ששכן הספר בית היהרדיה של מכתכי ם ל עץ כשיד אל-תיידי: בזכררן נותר של רחל פסרירסי" של עצמנו' ולהפוך את הכאב למזור. בביתו הישן. כשהגיע תורו של בשיר דניאלה מערכית: הלי מר ן; דופן של יוצא כגילוי הקורא עומדות שכרגע בשיר' לי' נראה על דלת ביתר-שלו1 ציפתה לו לדפוק חכם; רונית עריכה: כדפמן; גם של אבל אנושית, סרלידארירת למלא חדשות הזדמנויות בפניך ,20 צעירה נאה כבת הפתעה רבתי: לאינפורמציה המרכז הוצאת חייבת ישראל פרליסית: חוכמה ישראל של אנשיך. בהנהגה תפקיד את האורחים קיבלה שמה, רחל אלטרנטיבית. ירושלים; 1997 להפגין דמיון וגדלות נפש אם ברצונה שמרחיקה ארתך' למעשה מחזקת ארתך. ציפו לה שלא ובלבביות בחמימות לדו קיום עם השכנים ליצור תנאים להפגין בנקשה אליך פונה אני כלל. בין השניים, בשיר ורחל, נקשרו היא מהדמיון" מוזרה "המציאות ומעשיה של הפלסטינים. אין דבריה בדרכים לא המשתמשת מנהיגות ורחל היתה קשובה אמיצים, קשרים נכונה; לפעמים מימרה נדושה, אבל בתחושת בתמימות אר לוקים רחל אלימות כדי להיאבק למען זכויותיך' וסבלו של חייו פרשת לשמוע את לעיתים אם שואלים הספרות חוקרי הפגנה של אלא הם חולנית, אשם מנהיגות שתתבסס על החינוך להכרה היתה מוכנה ואף הצעיר' הפליס הבדיון הספרותי מחקה את המציאות פתיחות שבלעדיה לא תיתכן תמררה באויב ובצדק היחסי שלו. הפרליסי רת לדרשותיו להאזין שמחקה את היא המציאות או שמא חיובית. ולישראלים לפלסטינים פונה אני הנרגשות. רחל' כך מסתבר' הגיעה עם הבדיון. והרי דוגמה: והופיע לעברית תורגם הספר השימוש שיבינו כי בנקשה, כאחד וביתר 1948 בשנת הרריה מבולגריה פרסם הסופר הפלססיני 1969 בשנת חכם. של ררנית הנבונה בעריכתה הקונפליקט לא יפתור את בכוח צעירה היא לביתם. הפך של בשיר ג'סאן כנפאני רומן קצר בשם "חו זר ביסודיות בערך הספר האמת, למען ברובד הבסיסי שלו. זוהי מלחמה שבה כלשהי: דתית נסיה בעלת סקרנית, החזית דובר היה בנפאני ,"ה פ חי ל המקורי שרנה כדי לשררת לו ומבנהו ששני העמים לא ינצח, או אף אחד היא הציגה את בשיחותיה עם בשיר העממית לשחרור פלססין' ארגונו של המקרר בערד צררה של "התכתבות," יזכו לחירות, אר שאף אחד מהם לא במלוא דתית הציונית תפיסתה סופר להיותו בנוסף חבש, ג'ורג' ממואריססי ברצף כתוב הערבי יזכה בה". בתשובו ת ונתקלה התמימות , מוכשר; והוא חוסל בהתפוצצות מסען "פעימות של נקרא הוא >במקרר האידיארלר גיה של ברוח מתלהמות למכוניתו1 מתחת שהונח נפץ חומר דבר אחרית נוספה לספר זיכרון" .< ובשיר' של רחל ידידותם סיפ רו "החזית." כשהיא אומרת לנשיר "אבל ב"חו זר "כוחותינו," בידי כנראה והסופרת של העיתונאית עסה פרי ובלתי מפתיע במציאות, שהתרחש הארץ על פלססין אל מררה התנ"ך ל חי פה /1 מסופר על זרג פליסים תושבי מתמודדת עם היא שבר הס, עמירה בבית הניקור תיאור אולם שגרתי. ישראל לבני אלוהים העניק אשר מחנה ביריחו' שהגיעו למחרת מלחמת ההשוואה הנערכת לפעמים בין שואת הישן דרמה בהרבה פרסים למה שסיפר ולזרעם אחריהם'" עונה לה בשיר: הולדתם, עיר בחיפה, לבקר 1967 ל"נכבה" הפלססיני ת. יהודי אירופה כנפאני ביצירתו הנובליססית. אך מה שארתה נסשר בעת המלחמה ב1948- • ומעוררי משכבעים ונויה כצפרי' בשיר סיפורו של שערשה את "נגיע אל התנ"ך אחר-כך, בראי נדבר הישן ביתם לפקוד את עתה רצונם להיות צריכים אך לא היו מחשבה, "דמיוני" אף יותר מסיפורו של דב· של ימינו. על ההיססרריה עכשיו עלה לברר מה שאת וביתר בעיר' >הגם הזה לספר לדעתי' מסופחים, ח'לדרן ב"' חוזר ל חי פה" הוא פרס שלא ראשית שסבב, רעיון' ישראל היתה שהיה אז ח'לדון' של בנם בגורלו בשיר מפיר של נשמעת שההשוואה עד כה. רחל התחתנה והרריה הזכרנו של המער ב בדמיונו כל' בחיתוליו ונעזב בעת המהומה שקדמה שלא הם מרדדים, הספר .< נגרף ממאסרו שוחרר וכשבשיר נפסרר' שתי בגלל וזאת האימפריאליסטי. לבריחה ההמונית מהעיר. הזוג מתקבל פעמית החד את החוויה במתכוון' היא החליסה לוותר על הבית הארוך לפסרר כדי ראשית ברורות: סיברת מרים, על ידי יפות פנים בסבר שמעלה הספר לפנינו' ופורסים ארתה שנרמלה לזכות נעליו המקוריים. אלא את עצמם מכם, שם, באירופה. ושנית, שח'לדון ומסתבר מאז' הבית דיירת והיססוויוסופירת, לפרוסות פרליסירת של בני הירתם כי נשל שהתברר תימשך1 במזרח ששליטתם כדי בנם נמצא ואומץ על ידי מרים ובעלה, ומוסב היה, כך נראה לי' להשאיר את משפחת אל·ח'יירי "נוכחים-נפקדים," הם יאחזר המדינה שלכם ובאמצעות חשוכי ילדים. שמו הוסב לדב, שהיו הפועלות הדמויות שתי בין המפגש הבית להעביר את אפשרות אין בחבל החנק של המולדת הערבית. זוהי הוא משרת בצה"ל. את המפגש רעתה בסהרתר' כדי שיוסיף להדהד בתרועת להעביר את הרחלס לפיכך לידיהם. הבינה כאשר בקיצור. הבעיה בין זרג הפליטים למרים, פליסת שראה הקריאה. סירם לאחר הקרוא גם נייסרלי' שלישי' גררם לידי הבית המנהיגות שלכם את כוונתו האמיתית בתחכום כנפאני מתאר בעצמה, בידיעה שישמש גן ילדים לילדי רמלה • להזכיר את החלה מיד של המערב, האשה נדירה. ספרותית וביכולת ואת סיפוריו על אודות ארץ התנ"ך באורח לא תוארה היה רדיה ששון סומך זבת חלב ודבש, הארץ המובטחת". כמפלצת כלומר ססריארסיפי' רגישה חמה, כדמות אלא אנושית, לא השתכנעה שרחל על פי ואף ומסקרנת. סופר של הסיפור הוא שדב· שהסיפור של בן שיחה, הרי מהגירנו ח'לדון מגיע הביתה מיחידתו' ומצהיר עמו רבני משפחתו של בני האנושי הוא שאין הביולוגיים הוריו באוזני וביבו ג'ניס תפיסותיה ושינה את עליה השפיע מעוניין בהם שכן הם נסשר אותו בעת של הבעיה ההיססרריה לגבי מנוסתם. חמים, יחסים נקשרו הפלסטינית. זכתה של דב·ח'לדון הופעתו חוצה כביש רחל בין הדדיים, בביקורים שלרו אלגוריות, רובן שונות, לפרשנויות לבין משפחתו של בשיר. אולם זמן מה מצר מבקרים ערבים ואחרים שלעיתים באשמת בשיר נעצר מכן לאחר שברור אולם מה כמוגזמות: נראות נפתח גדר;ת נכיש ח;צה אך אשמתו לא חבלנית, פעילות הוא שהסופר הפלסטיני הנציח באורח T : • - : •• • : ר ים 7די ים ?ף;ש q יע נעצר שוחרר. אחר כך והוא הוכחה, ריאליססי ובצבעים עזים את המציאות ה iJ 7םד י ? ם:סד, וסופו ממרשך; למאסר ונידון שנית , 1967 מלחמת למחרת שהשתררה שהוא גרוש מהארץ בפקודת הצבא. בדחילו- באו פליטים מאות כאשר ל ג ף ף ג ת w יי iJ? ערב הגירוש כתבה אליו רחל מכתב הישנים בתיהם לפקוד את ררחימר בעיתון "ג'ררזלם גלוי ופרסמה אותר בכל רחבי הארץ. ...זיםוc ךד;ר;ת ח;ן ים ק ים ע ג;ת פרסס," ובר גוללה את פרשת פגישתם עד כאן הדמיון הספרותי המחקה את ת;צq יש ?Qןה :p ;מ:p כול דר ך ן;י! בכמה פרסים שונה >שהיא וידידותם המחקים את לחיים רעתה המציאות. שהיא כפי של בשיר' מגירסתר של החזית אחר פעיל הבדיון: ההסכם ערב משתקפת בספרר .< היא כותבת: כתב אף בשיר אל·ח'יירי' העממית, חס;ם iJ ת;ר;א ין כנחל לגנ ל: ספר קסן רבות, שנים כעבור הוא, כנח . מ:ל !!ח. ; ן מ ןi 6 הוא לשנוא את אלה שגורמים "סבעי באותם את סיפורו-הוא. סיפר ובר לנר סבל. סבעי הוא לגרום כאב משרם הגיע הוא 1967 נסערים של ימים די ה ף ;נ gךרו ל"נiJ באופן זאת ולהצדיק כאב, שסבלת לרמלה, שהיתה מקום מגוריו עד גיל ךלא ןח;ק אידיארלרגי. אנו חיים על פיסת אדמה ביתר הישן' מחוז לראות את כדי ,6 קסבה, שבה שני העמים אוחזים זה בזה חברים, תחילה הלך עם שני ילדותו. לי ןןכ;ת עpךp·ד מ גנית ח ם מאמינה, אני הרה·גורל. בחיבוק בבתיהם של לבקר לשעבר1 ומלאים 8 214 גויו ן ח··ז··" ' ?. @ זהותו אחר חיפושיו ולממשות, הדחיסים, קניית צפורי. / מומחה לשמור על מה שאנחנו, מקפיד גלדמן נבכי מס ע אל ומשמעות קיומו, המין השירה והמוות. סידור הארונות, / סיוד המטבח, סידור בתחום הפסיכולוגיה, היינו ההדיוטות הרגשי וההגותי של השירי' בעיצובם מעשי כל אלה באלבום / התצלומים מכנים 'גבולות השפיות.' ד1תוד עד1 שאלת סביב ובמיקודם אלה נושאים התקשורת בכלי / ". / • האחרונים במיוחד בספר הזה, שיריו של גלדמן, יחודיותו מתבטאת והתודעה, הידיעה בקלסה כבד והשמימיים; הארציים מגמות בשתי אם כן, מצטיינים ; אל ש ספר גלדמן: מרדכי ממשורר אותר ההופכת של גלדמן1 שהשכל לא מפוענחת / אף ידיעה האחד, מהצד לכאורה. סותרות 87 ;1997 המאוחד; הקיבוץ למשורר מצוין. • ,( 57 'עמ> ".מקונן עודנו בסימן שאלה, של כל הקיים העמדתו עמ' בנושאים עוסקת גלדמן שירתו של חש, מהמת דבר כך שלא . נותר רות ל אופר המעסיקים את השירה מראשית ימיה, ואילו מאליו. מובן שהוא מהמורגש, לדימוי מתאים איננו גלדמן מרדכי לאהבה כמיהתו של האני, בדידותו כל העת אחיזה נשמרת מהצד האחר1 לאור את המוציא המקופח, המשורר ההכרה. ה· בגבולות מאוד מוצקה ספרי שיריו בזה אחר זה, מבלי להגיע מבחינה זו בקפידה. נשמר sen ce השירה של קוראי אל תודעתם שאל " ב"ספר לראות אפשר השביעי הוא שאל" "ספר ומבקריה. אינטרפרטציה בת ימינו לאמירתו של המפרסם גלרמן, השירה של בספרי "אני חושב משמע אני קיים," וקרט, אשר כבר קרוב לשלושים שנה שירים דווקא הטלת השירים במרבית כאשר של כבוד מקום ביסס לו במהלכן הספק היא המשמשת מדיום אל מה שכן השירה ומצטמצם של ההולך במרחב אזהרה צלצול, הספר הפותח את השיר לדעת. ניתן בארץ. "מדרגות הספדיה" מיטיב להדגים את הקודמים לספריו בדומה "ספר שאל" הנאמר עד כאן: "על מדרגות הספדיה הוא בשונה מהם, אך גם של גלדמן, ן;ר tזי:זי. ף סי לא 'ל ך מ לפ;ן בעונג, / האוניברסיטאית; אני מבין כולו מסע אל נבכי התודעה. האמן לי, בעונג רב עד כדי גררי מתוק לתודעה? / קח שמחוץ התודעה "מהי לב;א. לףל כzה ןכ:;יר 7י קט iJ דבר / יודע כי אינני הגוף, / בעור לעוברי שליה ועשנה לך שאלה ל מםל;נ;ת .לת י Qכז. ם:.rו י; הראוי הדבר יודע את אינני ובעיקר ממנה וגדל שאלה קח לך הרהוריך / .ע.ליסם. י:נ7ים r:i2 ·עי.ך;ת מ :רwיזינ,t על· לתוכו נדחס במוחי; רב המצאי קח לך ערב חלול לתנועה אטית / אל ואת הדבר שאיננו ראוי . / לידיעה / את הוריך, את מוריך, חכמה אחרונה; די ריר ים ךק ים לףל: ידי אחרים / כסוג של אונס קבוצתי / ל בואך; אל במלאות כל הממתין להסתדר; בסיון היה השאר וכל שפעת מלאות הסמויה מן העין"". >עמ' לב. 9ך ה ןרי רים ת pיר;ת גבהו להתנשא אל להתייהר; לעתים פסיכולו ג גלדמן, מקצועו של .(80 יש אנשים שפזצלצלים ולא מדברים, איני כעת אבל של היודע;; המגונן העמוק על חותמו מטביע את קליני, . : - : : ק;ם . : : - : ·: ים ך;ם • ז -: .. ? ים מלא-מודע, / אני מוצף בעונג של שעת יודע בעונג רב, / אני נתון לעונג הצף בספרו זה מגיע המשורר לשיא חדש של כל אחד ואחד משירי הספר הנפלא הזה. י ijק;ל י ,ה f Q ערפילים רוססים מכתרים הערפל . / ב בהירות מעו צ בת אינטגרציה נהיגתי ועושים את את המכונית / הכמעט השאיפה בין ובקפידה, .קת ; י זה, שיר .(5 'עמ> לטיסה-עיוורת". ת מםל;נ;ת, פף ךi? ן;ע ז ן ה אילוזיה למחרוזת של זך "איך היוצר "שירי ם >מתוך מי" הימים, חלפו מתנדנדת מרב ת;לעים, כשהרשת ליתר יודע. "אינני :< 1974 , "ם ני שו ' T .םzכ'' '."'." ; - : ' ה ל,עש;ת •: •: T '.' : ין "הוא ,(25 'עמ> יודע" אינני דיוק: אמרו לא ידע ומעולם יודע / איננו ,שןה. ך;ם :ןqלף ,כגם;א לק.QT;י ם >שם< מעמת את הצורך לדעת לחוקר" ה ךף ך ל ך ן ן;לפ iJ ,ים ? למה מעבר לדעת עם אי היכולת מסתיים הזה והעימות לדעת, שניתן ם ש א;י:נף, ף סי לא שהוא ספק יאוש, ספק בעונג אירוני זה כ;זי ן. השלמה, אך מכל מקום פתרון אפשרי. מיד הבאים הנפלאים השירים ששת עוסקים הספדיה" "מדרגות לאחר בתהליכים השונים של כתיבת השירה, שיריו "רוב אחד משורר אצל כאשר חגן לא נתונים כלומר מזדמנים; היו על דרכיו הם נקרו לתכנונים / >עמ' ,(6 ואילו אצל משורר כאבנים" לא ר ן רףם מזימותיו תוכניות / "שיריו היו אחר: לא גבז.r T T צמח - •: כלומר להיות ". אחר של האני • שכב s שע;ת הףא חותם / או להטביע למצוא • דווקא - T T .( 7 'עמ> ".לטבוע כפייתית להרחיב את גבולות התודעה ב.ער זw: גלדמן אל היומיום, אל היצמדותו של השירי של עיצובה לבין של האני על האבנים, המאפשרת היא זו והעכשיו," "הכאן שאיפה זו. מסע שירי אל נבכי התודעה ' T -: T - ממנו אל להתרומם גיסא לו מחד בקלות רבה לגלוש < ? עשוי או> עלול ,ת;שע 8 T נוקבות קיומיות·פילוסופיות שאלות אל שירה שהיא בעיקרה סוריאליסטית, והאני, התודעה הקיום, על מהות הפך ואף קרה , שאכן כפ י ,ת;ד מגן בתוך הגבולות גיסא להישאר ומאידך אצל כשלעצמה, לאידיאולו גיה השיחים הבטוחים, אם גם בהחלט לא מאושרים הגדולים הסוריאליסטים המשוררים מי ראה את הא;ר;ת והנתון. של הניתן או מושלמים, אולי אפולינר וברטון. גלדמן, דוגמת T '.' T T • שירים רבים בספר מדגימים זאת. מתוך בשל מקצועו, המתבסס עד היום דווקא דלקים, פיסת שאסף "הדרור :"כן" השיר של פרויד, על תורתו רבה במידה קן של כנראה מעדיף צלופן / בזכות נסיובו הרב בשירה, נזהר ואולי 'ז iJ ל נשאת הקדמה על כנפי פלסטיק / כך א ת שירתו מלהפ ו ך מאוד ב.ער זw: דרור אל מוחי אוסף ואני ציפור;; הנכון. הוא ההפך לסוריאליסטית. מקנן • אל מוחי הנגוע בכיסופי קנון; הנסוב האחרון, זה, בספרו במיוחד 9 •••97 דצמ בר ךןם. ךק, סךק, אל מוחי המקונן / אני אוסף מהרחוב וספקות, שאלות על העלאת כולו בדיבור' ממעס כחוש, גבה·קומה, מתר אנשים ארבעה פופולרי• נוהג פרוטוו,ול מסתכל ושומר בלבו את רשמיו. במעצר, כולל 3 לאחר עינויים. לפחות שאינם פרסים אי·אלה יש בסדם הביסחון שידרתי בידי חוסלו עשרה הרישעה ממל כויו ת מופיעים בספר' אבל בעיקרו של דבר' הפלססינים, "חלקם בנסיבות המרמזרת היציאה של >החל מן מעצם ההתחלה ללא משפס," 11 להורג הוצאות ו.ל אמבסטי השב תי של ר,דר"ח ארבעת הרוכבים מן הכפור והערפל,< בני אדם נידונו למורת ורק 2 גזרי·דין האווירה נמסרת בנאמנות שלמה. בסרס בהחלס הכול, בסך הומרו. מוות - 1997 לשבת בולסת ביותר התחושה הסראגית; הישגים ואריים לציון בהיססוריה של AM NESTY INTERN AT IO NA L יש גם, אי פה אי שם, יסודות בספר מדינה אינה שאפילו צעירה, רשות REPORT משעשעים. בעולם זה של תוהו ומהומה ושבפרק זמן קצר יחסית היא משכפלת עמ: 378 אנגלית, מחדורה פרימו לוי מתחבר עם סיפוסים שונים בחריצות רבה את העוולות שהופעלו מקוצרת. 43 עברית מחדורה למשל אותו ·לחיות." שמלמדים גילו הפלססינים המענים נגדה. עמ' כליו' לנושא שעושה אותו "היווני" מקרויות יצירתית באמצעי ההתעללות לדאוג כי קודם שצריך אדם ומלמדו והשיסות החביבות עליהם כוללות בין של אמנססי השנתי הדו"ח שיהיו לדאוג צריך הוא למזונותיו המסת חשמל, במכות שימוש היתר אינסרנשיונל אינו מונח ליד הקופות ואם אינו מבין זאת לרגליו, נעליים פלססיק על הגוף וסיגריות בוערות. ואינו ססימצקי של רשת הרושמות הריהו סיפש גמור. כעבור שבוע בוססו למקרא הדו"ח השנתי הזה, עולה מחדש מככב ברשימת רבי·המכר של הספרים הלא·יוצלח, אך התלמיד היווני את מתבקשת: והקצת המציקה הקושיה בוסים ספרותיים מוספים הנמכרים. נעצר הוא לנפשו עוזנו שהוא לפני העוולות של תעשיית האם שיכפולה להתעלם ממנו ולא זכור לי שנתקלתי בכל זאת ושולף מילקוסו זוג נעליים המודרבית, הלאום 'מדינת הקרויה הלאקונית של ברשימה בו לאחרונה למשל, או' מתנת·פרידה. מוצקות, הדרך היא נוספת מדינה בצורת הספרים שנתקבלו במערכת. ואף על פי צזארה האיסלקי' כייס במקצועו. בשלב אנושיות בעיות לפתרון הראויה פליסים בחורבות גרוזגי כן הוא מהווה מסמך אנושי נדיר של כלשהו נמאס לו לצזארה, הוא פורש מן האדם זכויות כיבוד שבהם באזורים מעוד בחשיבותו נופל שאינו תיעוד לאיסליה להגיע ומחליס החבורה הבסיסיות עודו בגדר שמועה רחוקה•. הדרמה הומניטרי. לסיוע הזכאים שירה, או מפירסום נוסף במקצה ספר עצמו• הוא אכן מגיע, מביא בכוחות הפליסות מתרחשת לא העולמית של הספרות יפה. לאמו של פרימו שי יקר' מכתב מבנה, אלי שי שאר העולם היא בזירה שלעיני אחת להפנות את מנסה '97 לשנת הדו"ח גדולות ונצורות - ובצאתו מן מבסיח בימה של נסיעות, טיולים ותענוגות. תשומת הלב לבעיה העולמית המחריפה האופניים של גונב את הוא הבית "03•5603357 סל. ולפרסים: להזמנות התעבורה ואמצעי התעופה שדות עשור במהלך הפליטים. של מצוקת אחותו ונעלם. כעבור שנתיים, מספר 03-5603391 פקס הבינלאומיים נתונים לפיקוח משסרתי והוכפל כמעט הפליטים מספר אחד ברכה גלוית לוי' קיבל ממנו פרימו לא אחת ההגירה. רשויות מסעם 15·מ למעלה עתה על עומד והוא לבבית מבית·סוהר איסלקי. על חברות כבדים קנסות מוטלים להפרת פליטות בין הקשר מיליון. איננו הספר לחשוב: איש אל יסעה המסמכים בלא אנשים המסיעות זכויות אדם אינו זקוק להוכחה, שהרי איש עוד אין של אנקדוםות. אוסף שלושה עצמם מצאו וכך הדרושים אנשים הגדרתם הם מעצם פליטים הסרט לוי: פרימו לים מסיפונה של ספינה סיוואנית אל מחפשי מקלס רומנים כשהם מורדים שברחו ממדינותיהם מאחר ששוב אינם יכולים לסמוך על הגנת ממשלותיהם. חופי קנדה הנאורה, כשרק חלקי מול במצבם של החמור הגורם זאת ועם והספר קלקר קשורים למותניהם. ישראל אינה הפליטים שייך דווקא לקצה השבי של במרחב כפיים בקי רן מחוז של לולאות המצוקה שנקלעו אליהם: לאחר אותן מצד הבינלאומית, ההתעללות של הפרות קשות מנסיבות שנמלטו כשנודע לי שמוצג בעיר סרס לפי ספר ממלכות של רשעות שחילקו את אדמת זכויות אדם הכוללות התעללות, מעשי לחפשו. מיד יצאתי לוי' של פרימו הלאומית. המדינה לגיסארת העולם ניצבים ואונס, גירוש המוני, הרג העיר:" ב עכבר אותו מצאתי מעודדת הזרים הפועלים אימת הגם סגורות. דלתות בפני הפליטים "לשוב פאר' קולנוע תל·אביב, בשדה גזענית של אפליה מדיניות שמרבית מדינות הכדור התחייבו להגן על ספר מבוסס הסוס הביתה." התעופה ע"ש בן גוריון, כאשר אנשים על פליטים באמנת האו"ם, הן מנסות אוסובירגרפי שבו פרימו לוי מתאר את אר ארץ הצבע, הדת, בני שאינם להתנער מאחריותן באמצעות הקשחת שחררו את שהרוסים משעה קורותיו המקור הנכונה זוכים ליחס תת·אנושי אל מדינות פליטים והשבת הנהלים לכיתר. אושוויץ ועד שחזר לאיסליה, ומגורשים לארצות מוצאם. שבהן ממתינה להם סכנת מוות. הוא " ההפו גה." שם הספר בעברית השנתי בדו"ח זוכה ישראל ואולם שנחשבו סקנדינביה ארצות אפילו בשוררת הסוס סוכם העיר" ב"עכבר בעוולות דחוסים עמודים לשלושה לעתים נוהגות מקלס, כמקומות מועסות, צוין לסובה השחקן האיטלקי מסדר גודל גרוע פי כמה. לפחות 1600 צריך המחסה. במבקשי בערלות לב המגלם את פרימו לוי - ג'ון סורסורו בסחוני, על רקע עצורים פלסטינים כדי הפרסיים הסיפורים להביא את המבקר' הערכת מופיעה - ובסוף שיסתית עינויים מדיניות המשך בנתונים האימה המגולמת להבין את באות מודגשת: רדוד. גיבוי חוקי במהלך חקירות, תוך מתן למשל הנה כוללניים. סטטיסטיים את הספר קראתי ואת הסוס ראיתי. זה המתון מהסו ג פיסיים ללחצים שוודיה, סוף שנה שעברה: אזרח איוני והסראגיות של העוול שכיסא את סרס נפלא, רגיש ומרשים. אם יש כאן לפחות 80 וחיסולם של וה'סלסרלי' קאוה יארא טאלה נמלט מארצו בשם התקופה כמו פרימו לוי. תמיד תלווה ורק זר אך הרי רדוד' משהו פלסטינים, כולל 60 אזרחים "בנסיבות לאחר שעונה קשות. שבדיה דחתה את שניצלו חייו שבזכות ההרגשה אותו חוות·הדעת של המבקר. היא הכעיסה ללא להורג על הרצאות המרמזרת שהאיש למרות שלו החסות בקשת אחר הלך למוות. תחושת הגורל איש עוד לקרוא שהחלסתי כל·כך אותי משפס." עונה ונשקף לו חשש לעינויים נוספים מאשר יותר בסרס מובלםת היהודי ולכתוב את הרשימה את הספר פעם במציאות הבולסים החידושים אחד במולדתו. המקרה מתועד בשניהם בספר; אך הזו. הפוליטית שלאחר הסכמי 'השלום' היא מזאיר פאולין שניה: פרסית דוגמה במסעם נתקלים וחבריו הוא כאשר לא רק את מספר וכן הסוס, הספר, פלססיני פנימי של סרור הופעתו נעצרה בארצה בשל פעילות פוליטית, המבקשים רעבים גרמבים בשבויים הסיפור האישי של גיבורו. הוא מתעד עצמית של הרשות. מסתבר מתוצרת ילדיה לעיני מחזורי באורח נאנסה גם פרימר איש לא נעתר להם, לחם. באירופה שאיני יודעת אם אי תקופה הגיעה החדשה המדינית שהישות וברחה לשוודיה, אך השלטונות איימו לוי לא. והנה דניאל / צעיר יהודי מגטו הוא הבלגן כמוה. אחת היתה פעם בתחום זה דווקא מופלגים להישגים להחזירה למולדתה. ממשפחה בת יחיד ניצול ונציה, סוסאלי. רשות אחת קרסה שניה עוד והיא זוכה לשני עמודים עמוסי זוועות ואלכסנדר' אנה אחרונה: דוגמה מכליו מוציא נפש, ואחת שלושים לא התארגנה. לפעמים יש קסר, אבל עצירים 1200 לפחות עצמה. משל ארמנים תושבי גרוזני, צ'צ'ניה. הגיעו מחצית של כיכר. את הלחם אין הוא אין קרונות רכבת. לפעמים יש רכבת, בסחוניים, רובם שוחררו ללא אישום, אך בקשתם ,'93 בסוף לקופנהגן נותן להם. הוא מניח אותו על האדמה בשדה. אי שם נחסמים הפסים אבל לאחר שהוחזקו במעצר עד 11 חודשים נדחתה. לרגליו ומסתכל בהם כשהם מתפלשים המוני אדם בפלסו מן המחנות, רעבים, ובכלל זה אסירי מצפון. לפחות עשרים של אירגונים התערבותם רק לאחר בעפר ורבים איש על בלעו. אסיר ובגדי מבית, רחוקים חולים, אנשים הועמדו למשפט בלתי הוגן וכל בינלאומיים לזכויות אדם, זכו האנשים הרהוריו יותר את מבלים הסוס איש לוי' פרימו ובתוכם לעורם הוא עצירים עינוי שבה בשיסה ואת של פליטים למעמד הללו הרדופים 214 גויון•10•••• זר פקודת הבוקר של אושוויץ, וכבוש, המועקה נמוגה. הסביבה לאס·לאס תישמע הפקודה הזרה, "לקום." ולבטיו של פרימו לוי. אין הוא מבקש לק רם, וצפויה: נוראה מלה תמיד יודע, הוא ופתאום מתחזקת חלום בתיאור ספרו מסיים את והוא לו מפלט בדת. "במקום שיש אושוויץ "רססאבאץ." • היתר לא רכל במחנה שוב הוא ידע: שהיה מוסיף לפקוד אותו במשך שנים. שואל הוא אומר. הוא אלוהים" / אין היו אלא הפוגה, אשליה, חלום. נשמע הוא יושב בחיק המשפחה, בין ידידים, את עצמו / חזור ושאול / מהו האדם ומה רו תל כבי ת קצר לא מצררה, היסב, מוכר קול בו. אך מועקה יש רוגע, או בנוף כך הוא לרעהו. לעולל מסוגל הוא הראשון של גם לספר לקרוא עתיד אדם•" עם זאת האוסוביוגרפיה / " הז הו שגם היא קשוב לרחשי התקופה, הוא תמה של בין·הזמנים. שעה מעין ואמונותיה, על סמליה המלחמה והעתיד אין איש יודעו. בנאי פרץ-דרור מערבית: ומות ברלין נפילת הניצחון / בשורת חלבה גשם איזה אוי הובאו מינסק. הם ליד שם ברוסיה, היטלר / מצאה את חבורת האיטלקים אי לעשות לא ידעו מה כי הרוסים לשם בהם, ושם נמצא מחנה צבאי נטוש. יפה שמחה ההתפרצות של בסרט היא בשביל עמה פראות. שאין ספונטנית נסתיימה הרוסים, אלה, חיילים זו המלחמה הארוכה עד אין המלחמה, חסר לי להלנה: א;מר והזר שלישי את הלנה ני;ם פגשתי עתה הם את ארצם. קץ שהחריבה • •• T T •: •: : •• ז- : • · : : ז ·: ·: ·: · : - ז באפיסת· בעצב, בשמחה, שרויים נשעה של;ש לחבריו של דומים הם כוחות: ,ם: ן ;נ ק:ךי לח גרקיס T T T : אודיסיאוס אחר שגררו את ספינותיהם ה לv י:נ י:ננ;ד י ·.י ג י:ד: " השעמ ם האינס;פי שעת ולשתיה. לאוכל תאבים והם לחוף, • : •• T -: • - - : תמצאי את הפ.זתים ••• תינ;מ;חל· נמי םw ס ל;ק ר ופרימו לוי אומד1 גם בסרט וגם בספר1 . ..- ." :·י;ן ' ו וים ל ד;כנ:ן;י· נהלנה נח רה בחברת הרוסים החיילים אוהב את שהוא ז •: •: : T - - : •: : האלה, שהם עזי·נפש במלחמה ורכי·מזג אל תעזבי א;תנ הלנה! הלנה ה א נעימת מסע. במלחמה זו ניצחו והם שלום, לעת T • :- - - ז •: .•• ז •: •: T - - • : פנימית משמעת בהם שחיתה משום -הידכ··ר -ח ;כמ: :י .חי.דים ממקורות נובעת יותר, עמוקה גשם המכנית המשמעת חזקה מן פנימיים, איזה גשם זה א;י -ה זש -מ·ים עי. עג-:ג- ,לה." א.. הם.. עים. עג-:ג- זה."אי.. אiי והעבדותית של הגרמנים. ·: ." ." ·: . יותר לא אספר. לכו לראות את הסוס, ·: ·: ·: ·: . א;י אל עצמם! שפטו נא ביני ובין המבקר של "עכבר t(דח;ת סד ים לה, ח;ת סז ה י'i א;י העיד," תעקבו אחר מפת הנדודים של רוסיה, לדרום היורדת החבורה, נלחמתי להלנה: א;מר והזר אל מינם! דרך אוסטריה, הונגריה, רומניה, י ן ק - "ךלא T:."ר.": ;ח ש-י ' T • •: נפרצו אושוויץ שערי מעבר·ברנר. של אותה באוקטובר .1945 בינואר קי ןם י, ךלא א:9t(ס ש;כ;:ז ם ל י:זקןת עירו לטורינו לוי פרימו חוזר שנה ה לv רריד:ר· יi?.ך;ע 9ת;רי ת;כi ij ת;נ;זיקt ןסב ;:ז ש; כ;:ז ולביתו. הכתיבה: בעת קרה לי מוזר מקדה 'ים כב"ה ז ז;:ה א סי ל סד ךס! ים ה י? ן ס ק/Jך ה - ביקרה אצלי חברה שחזרה מלונדון. יש שאהב את מסע· פראי היה "א;ליס" וכה ה ך? qt(ס ק/Jך ה לה משפחה בשכונת גולדר'ס גוין והיא - - •: - T "." 0 T T • : • : מבקרת שם לעתים מזומנות. תוך כדי מסע נעניני אחר נןי;תיו החפ ש הלנה הלחם למ;כרת הזר א;מר שמה לב שבסביבה בפארקים טיול יד - •• יד : • : T T : - - • - "."." ·:·: - ·:·: : ז - .• שלו.r צר כמ; הגרב נרח;ב לאיש אחד1 קשיש, שנהג לשבת לבדו T •: •:•: - : - : • עמו בשיחה נכנסה היא על ספסל. לוr שלא אמרתי את הדברים בלבד, וגשם. • יד : • ר דנ - והכיר ונתברר שהוא יליד הונגריה - T • : - T '." ' T : - •: שאמרתי והדברים אמרתי. עמו היה הוא לוי. את פדימו היטב . : - ז ·: ." :- : . :- יד להלנה. אבל הלנה לא אמרתי א;תם רעב לעצים..• גשם שותפו והיה עמו שוחרר באושוויץ1 ז •: •: T ך ז •: •: : T • :- T לאבנים••. ג ם רעב למסע הארוך. במינכן פרש מן הקבוצה, הגיע אי כה לאנגליה, השתלב בעבודה .ר ;א ר iJ ין י;ן ת ת · ז -: - .. " ·: ·: לריח מה א;מר הזר וי;דעת לאחר בה. והשתקע ההרוסה בלונדון - •• T T - •• - - - ז עם פרימו לוי חידש את הקשר שנים תחת הגשם, הנשבר למ;כרת הלחם: הזר וא;מר והתכתב עמו. •: •: - - - T : • - ·:." - ."." : ז- .• : :;ל א;מרת והיא ע;לה עכשיו האם הלנה! הלנה, הוא דיבר עליו בחום ובהערצה. "מעיד ." ז : - · - "." ." ז ·: ·: אני על עצמי"1 אמר / "שחשבתי קודם חיתה ס·ר;יה לא מלחמת ל ר 9ת ,םryסל 1jךי על עצמי ורק אחר·כך על זולתי. הוא T :יד T : •: •: : • לא היתה מע;לם, ...ה ךץ ךח; - לא כן. הוא חשב קודם על האחדים T : T T •• על עצמו. הוא היה בן·אדם, ואחר·כך •..לם;מע ?"ס ר ;ה" ךי:;ך ת לס.ערניק ק:ךי בן·אדם אמיתי". T •• ל י;ן: נ::יf· ם: iJ לים;ע ם 6 בשיר קטן פרימו לוי פותח את ספרו ..אי."זה גשם זה א;י הוא במחנה, בלילה "הפוגה." ושמו ." ."גשם זה .אי."זה א;י ?ירri זרך: ש אמר / היינו חולמים בעוצמה על השיבה ·: ·: ." ·: על דין מגע, על אוכל / הביתה, לחסאן רחדהר" - מו-זרך הס.פר "למאד'ה תרקת גשם ."זה, זה."אי.. י;א :;ל רת."מ." ;א וחשבון - עד אשר נשמעה הפקודה עם ת סשיס ?בדר," רס ;חiד " ·: ·: והלב לקום, "וסטאבאץ'" - שחר - הרצאת ריאד א'רייס. לונדון. ביררת וקפריסין !זה." גשם." זה."אי.. א;י בסננו מלאה ועתה הנה שבנר' נצבט. 1 1 '97 דצמ בר מהדורה ראשונה 1995 • ערד מעט אבל סיפורנו סיפרנו1 ואת לשוויון לחירות, הערביה של האשה הסוכנות במשרדי וביקוריו לביתו כאד מה נטו עי ם שלא לעצמאות, המינים, בין זכריות אחרת, תכפר. לערמתו מופיעה דמות ff:\ עקב כלל, בדרך כה, נתממשר עד שאיבד דאהיש, אבר כברד1 מעוררת והממסד הדתי1 אף ההלכה המוסלמית נראה שהשפעתו במלחמה. את רגליו מערבית: פלסטי ניים ; סי פורים ===1 במפורש. הגבר כי אינה אומרת זאת של האיש הזה על המספר היתה רבה. ירון-גולן; הוצאת חכם; משח המרבה בתלם, וההולך המהוסס והמעניינים הקצרים הסיפורים אחד עמ' דד1 ,199ד לתשובות "זוכה" רגישות, בשאלות הוא של הסופר ע'סאן כנפאני, סופר המערערות ונועזות, כנרת אמיצות, , 1933 יליד פלסטיני1 ועיתונאי כידוע, רוב הסיפורת הפלסטינית היא היותו חרף העצמי, את בסחרנו שנהרג בבירות ב.1972" באשר למניין בעיקרה על מוחה והיא מגויסת, סבורה היא לכאורה. משכיל 1 שהמתרגם לא סבורני יצירותיו - רדיפות, קיפוח, הפקעת אדמות וכרי. שהאירוסים שלהם אינם פרי·אהבה אלא בכך. למעשה, כנפאני פרסם רק דייק להתעלם מכך, כי בסיפורים אלה אין התערבותם של כורח·הנסיברת, שני קבצי"סיפורים, רומן אחד ומחזה לאדמתו, לזיקתו ביטוי הערבי מוצא וכיוצא חומריים שיקולים ההורים, הוא כאן הנדון שם הסיפור אחד. מול עמידתו לכושר וכן לזהותו, באלה. היא אוסרת מלחמה על המוסר "האופק מאחרי·השער•" הסופר מתכונן מוצא אתה מאידך1 לחצי·השלטון. הצבוע רעל השקרים המוסכמים ומציעה מנדלבאום בשער אמו לראות את לעתים גם סיפורים שאינם פוליטיים, ו"מידרת מוסריים ערכים לארוסה בעת המלחמה לכן1 בירושלים. קודם כאמור1 מספרם מועט ביחס. תוך אך1 לעתים שאינם מתממשים תרומיות," בסל גיבור הסיפור את אחותו1 ולאל1 עיון בסיפורים שלפנינו אנו מתוודעים של דבר1 בסופר במציאות. קרובות ומבטיח שהיא תארח לחברה לארוסתו1 למסורתם של שכנינו, לאורח·חייהם עקב שנינותה וחריפותה מובס הגבר שהתגוררה בעכו. בהיותו על משכבו1 ולתרבותם. ראוי לדעתי, הלקוניות. ותשובותיה המאורעות רוחו לעיני חולפים בסיפורים נדרן רק המצע, מקוצר היה שהמתרגם הנכבד יציג ערד יצירה שהתרחשו בעכו. בפרוץ המלחמה נקלע ובאינתיפאדה, וכן בקשיים לגבי אלה למשל כמרבן. לטעמנו1 החשובים, משל הסופרת המחוננת הזאת, שדבריה לגונן על ניסה לקר·האש, הגיבור לארץ, לשוב וביקשו לחו"ל שהיגרו בסיפור "מסתננים" של חנא אברהים זה מצטיינים הקובץ המשולבים אחותו1 אך היא נהרגה. ואם אם מסעמי"ביסחון1 אך נדחו1 הוותיקה של - מן ה גוורדיה באיכותם ושובים את לבו של הקורא. אחותו בידיו את שנשא נזכר הוא מטעמים שהמספר הבליע. מכל מקום, הקומוניסטים בארץ - אתה מוצא היבט ילידת זו, שסופרת לציין כן ראוי שיצילרה, ברחוב זעק דם, השותתת זהו אחד הסיפורים הסובים בקובץ. של הישראלי מן המקובל. יותר רחב יפו1 פרסמה ערד כמה קבצי·סיפורים, לא נענה. הוא יודע שאיבד את ואיש מעביין במיוחד יחסם של כמה סופרים אחד עוזרת אשתו של הישראלי1 מצד "תרו עו ת," הגדול " כגרן פרס ל-הצל משפחתו את ארצו, הכול למנהיגים הרוחניים של הממסד הדתי. לזקן ערבי ולבתו הינד1 ילדתה, שרה, רכי כל יצירותיה ראו אור בלבנון. בהרים לשרסס יצא הוא ותקרותיו". קורא של העולם" "מצבו בסיפור שתעו בדרכם, לאחר שהורחקו על ידי החלוצים להזכיר את מן ההכרח המפגש שרדפהר. הגורל ונמלט מן הסופר והמשורר תופיק זיאד תיגר על לאחר לביתם. ונקלעו השלטונות שבתרגום ספררת פלסטינית לעברית. הדרמטי נגלה לפתע לעינינו בתמרנה >אף על פי הדתי1 האימאם, בר·הסמך שציידה אותם במזון ובלבוש עזבו את הסופר הוא שבהם הראשון הבאה: הוא ניצב בשער מנדלבארם מול שאינו מזכיר את המלה אימאם< הנוהג מחשש בדרכם אך נהרגו ביתה, בלס, שמעוז פררפ' וחרקר·הספררת והיא מבקשת לדעת מה עלה דודתו1 הקפדה יתרה על לבושו ועל להקפיד חבלנים, ואפשר להיותם מסתננים - הסיפורים בקובץ דיב גו אשר אך הוא של אחותו1 ולאל1 בגורלה לדעת ואשר החיצונית, הופעתו אפילו שנהרגו על ידי בעלה, שמואל. 1970 בשנת הראשון הפלססיניים אחדות. פעמים מתשובה מתחמק להצלחה האיתן הבסיס זהו האימאם הדמות בשתחווה החדשה בסיפורת 16 מכיל והוא ,"עקד" בהוצאת נחרץ. אחותו שגורל הבינה חיש·קל הסופר בסטירה חריפה מעצב ולמזל. והוא של הישראלי1 הסטריאוסיפית שתרגם בקובץ מעניינים. סיפורים נראה שבעיה מצמיתה את מרחו: מדוע דמות מגוחכת וקיקיונית. הוא מלגלג רבת·פנים, ריאלית, כדמות מופיע לשני בלס זכתה סמירה עזאם פררפ' מרשים הסיפור אמו ? לא הופיעה עליו שלא הסתפק בהכנסתו העיקרית חיובית ושלילית כאחד. שנכלל עתה" כגרן: "לעת תרגומים, והמרגשים, החסכוניים בתיאורים ממשרד הדתות, והוא סומך בעיקר על בשלושת ספוריו של ריאד ביידס )כבן רכן "השעון קט נים" ז כרים בספרה והמרסיסה, המצומצמת בלשון הכנסתו הסמויה, כיון שהבריות נזקקו בוגר אוניברסיטת יליד שפרעם, ,40 בירחון לראשונה שהופיע והאדם" המטביעים חרתם עמוק על הקורא. לו בהפעלת פרוטקציה, בקירוב לבבות עולים ובפילוסופיה< בספרות חיפה הלבנוני ·אל·אאדאב," הספרותי המולדת·של "אהבת גם הסיפור גירושין בעסקי נשואים, של זוגרת לרבות חוש כמה מוטיבים מעניינים, אוגוסט .1961 רכן תורגמו גם סיפורים בכשרון. מתואר סהה עלי מוחמד היה חייט עיירה באותה ואמנם ונוי. האופטימית. והשקפתו שלו ההומור של סופרים פלסטיניים מן המשמרת נולד בכפר הוא סופר ומורה, המחבר ישר ואביר, חד·לשון, שנהג להתקלס החמורה של הבעיה היא מהן אחת עבד אל·אנשאצ'י, כגון הוותיקה, אוניברסיטת בוגר ,1941"ב מ'עאר בנשיאי·העדה ובבעלי"השררה, תמיד הערבים, המשכילים בקרב האבטלה אל·חמיד, צידקי נג'אתי וערד. ראיתי הפוליטיים בחיים פעיל חיפה, מסרה שימש שגיבורנו מאליו ומובן מקומות מיעוט ומחמת האקדמאים: לנכון לציין, כי גם המשמרת הוותיקה בתרגמו גם סיפוריו והתרבותיים. התעמר בו הלה של החייט. לחיציו לעסוק מהם על חלק ניטל העבודה הצטיינה בכשדונות הספרותיים, חרף המספר תר שונות. לועזיות לשפות והשהה את הכנת הג' בה שלו. הסיפור פיזית בעבודה הכרוכים במקצועות מגריסת. בהזדמנות זר ראוי גם היותה שסירב לנטוש את הכפר אחרי אביר1 ריאליססיים בתיאורים T מצטיין רוחני מאמץ מצריכה שאינה קשה, הערביים הספורים להזכיר את קובץ הישראלים ושב אל במצרות החיילים ובעיצוב משכנע של הדמויות בעיירה. בחברה גם נסיון·ההשתלבות כלל. שנערך ,...ב ו הקד " מ עבר ל אופק שבעה חזר עם שהוא מסתבר כפרו. ובסאסירה בהומור מצטיין המספר בקשיים לא אחת נתקל הישראלית על ידי ,", עמי אלעד1 בכשרון רב שליד פטרול ליד ובעוברם גברים, נוקבת. מרכיב מעין זה חוזר גם בסיפור הגורם התסכול1 ומכאן מרובים; הערבית של הספרות פורה חוקר אחד הקיבוצים נאלצו לסטות מדרכם יליד אל"ע'זאווי, "הב·ת" של עיזאת ואם אם אילמת לאלימות, לעתים הספר הזה ראה אור ב1989" • החדשה. עד שלבסוף טבעו כולם בביצה עמוקה: שני תואר בעל ,1951 אל"ע'וצון, אלימה. ערביים 26 סיפורים מקיף הקובץ מאחריהם והמולדת לפניהם "הפטרול הוא בת·זמננו. האמריקאית בספרות )האם כבתה" שלא "עששית הסיפור בני·ימינו1 המייצגים את ארצות·ערב והבוץ מתחת רגליהם". הם האיצו את הפלססינים הסופרים התאחדות יו"ר הנצחי" "האור סמל כאן לא נרמז הייצוג האחרונות. השנים בשלושים הליכתם, אבל אחרי כמה צעדים מצאר ואף מנהל זה שנים ןו·שיח עם "שלום שבפרשת "האור" מס' 24 שבקוראן ? < בא לניסוי של הסופרים הפלסטיניים עצמם נטועים עד חזותיהם באדמה. האם גדול במפעל הסיפור דן עכשיו," זהו סיפור שאינו מגויס בעיקרו1 ואנו ג'ברא הראשון - סופרים: בשלושה עדרה? מי ביקשו האם קול? הרימו שקלס במחנה, שהקימו שלושה אחים על אורחות"חייהם של ממנו למדים הספרות המייצג את ג'ברא, אברהים יודע? הם מתר נטועים באדמה. אבי מת ואיכרים, של פועלים גדול מספר הסופר ותרבותם. מסורתם שכנינו1 אוברם השני - בגולה; הפלסטינית זקוף על רגליו." מופיע גם כאן ומורים. רופאים בנורה, סופר ומורה יליד ג'מאל הוא חניה, המייצג את הספרות הפלסטינית הסיפור "יבשת בתולה" נכתב על ידי המוכתר1 למעשה, שהוא, המנהיג, הוא וכינוי·עטו , 1938 סחור בית בגדה המערבית, וכיום גולה באירופה; הסופרת המחוננת סמירה עזאם, והיא והכול יראים ממנו; הלה מנסה לחרחר משפחה לפ בינ ו חס י ן. צלאח והשלישי ריאד ביידס. נראה לי שאילו נולדה בקובץ. המשולבת היחידה בין האחים. אף פה קורא הסופר ריב בין היחסים שורשית, פטריארכלית היה המתרגם, משה חכם, מצרף לקובץ בתחנת• בקפריסין עבדה .1927"ב ההדור הממוסד, על המנהיג תיגר כבוד. מעוררים וחמיה אמינה הכלה המעניין שלו גם סיפור אחד של אנום השידור של המזרח הקרוב, משם עברה בגלימתו1 שנהג לדבר רמות על חירות אמנם כאחד. ובעל לה אב היה הוא שלו1 היה מעשיר את הקובץ הניח, • 1967"ב לביירות ראחר·כך לעיראק האדם וזכויותיו1 הבטיח לתקן דרכים לכבד את הצעירים נהגו בעבר והנרקב "אותר שכן הסיפור הסאסירי ביקשה לשרב לארץ1 אך בפסוח בדרך. לבית·הספר. נוספים חדרים ולהוסיף הקידמה אך עקב הקשישים , מעיד על הבוקר" אותר הכפר." הסיפור שלפנינו1 שאינו אלא דיאלוג, החבילות של לחלק את כן הבטיח והטכנולוגיה נטשו את מנהגי-אבותיהם מקאברי1 היותר חרף הרב, כשרונו לקוח מקובץ·הסיפורים "הצל הגדול•... לאנשים שנועדו סוכני-הסעד1 בקצב-החיים המואץ והמפתה. ונסחפו של הקורא למורת·רוחו יהיה ואולי זרג בין מרתק דיאלוג זהר כאמור, הנצרכים; אלא ששום חבילה לא הגיעה גם הדי השנים האחרונות באים לניסוי כונסו הקצרים סיפוריו הישראלי• השיח סובב סביב מאבקיה מאורסים. המוכתר חדר בינתיים הוסיף ליעדה. הספר בבית של הצעירים :iתסיסה 214 גליו ן חוק שיעדה צנוע יותר: הצלת מצפונו סמכותיים, דיקטטוריים ופאשיססיים. הציות, חובת לטיעוני הצידוקים יו ם "ט קסים של בשם אחד בקובץ של המפיר. גנז חיים הסירוב מנמק את הצדקת כחובה מוסרית, חובה מדינית ושלסרן • 1986 ניקוסיה 1 "אחד שבהם כי מקרים גנז, מסקנתו של בטיעון התוצאות וכך הוא מפתח את החוקר מתמודד אחת לאחת עם החוק. יש לשבח את המתרגם משה לסיום - להפר חוקים על יסוד התנגדות מוצדק הציות ותזת המוגבל הציות תזת ומביא הללו המקובלות ההנחות את הקו בץ וערך שתרגם חכם, לתוכנם, חם מקרים בהם פוגעים חוקים לא המוחלט! ( לעולם >אך הנרחב רבות ואסמכתאות ד ו גמאות פלסטי ניי ם." הספר שנקרא "סי פורי ם המדיני אותו ראוי כי המוסר בערכי הנשענות על מונחי מושג האוטונומיה שונה מוסרית כתפיסה להפרכתן1 הערותיו לרבות ובהנאה, ברהיטות ( 124 'עמ> .ישרת החוק המוסרית >עמ' 111 ,( וטיעון התוצאות מחברה לחברה ובתוך החברה עצמה: נדבך חשוב מוסיף העיניים, מאירות מורכב, גם הוא הסירוב כלפי היחס כשהמוסר המדיני שבו ראוי הרעות, "גאולת השלמה," ישראל "ארץ של שכ בינו1 אורח·חייהם להכרת מוסריים שיקולים ישנם לעתים להחזיק קובע מהן תוצאות הנחשבות והומניזם ריבונות מול המולדת," ותרבותם, מסורתם הלוך·מחשבתם, לפעמים המצדיקים ופר גמטיים לרעות. לחוקי מחויבויות ואנושי. חברתי לקירוב של ממש תרומה תורם והוא סירוב כלפי וסלחנות סובלנות גבולות הפורמליים של הגבולות גם במקרים שהחוקים אינם המדינה, בינינו ובין הלבבות ולפיתוח היחסים יש לגלות גם סובלנות כלפי ולעתים הטיעון ההגינות, טיעון הם: הציות • חוקיים ו"דגל שחור מתנוסס מעליהם" שכ נ משיקולי מוצדקים בלתי סירובים ממהותה של הדמוקרטיה והטיעון על· והחובה לציית מפני שהמחוקק מצווה וחופש פרגמטיים שיקולים הגינות, של ההשתייכות חובות יסוד >עמ' (28 וכן חובת הציות לחוק שמואל ר גולנט המצפון. >עמ' ,(116 בכל אלו ניתן הקהילתית. תוצאות הגינות, על יסוד הנשענת כאמור החיבור החשוב הזה מתבסס על על מהויות לדון בבואנו להשתמש במוסדות לתמוך והחובה הציות שהחוקר מגוונת פילוסופית חגות ובחברה גם במדינה והסירוב הציות (48 'עמ> .צודקים מתייחס ומתמודד עמה, את חלקה הוא דמוקרטית, כל שכן באחרות. הציות חובת תוקפה של את תנאי מקבל ואת חלקה הוא דוחה. בחברתנו1 הדוגמאות אותן מציג החוקר ובוחנן של צדק בתנאים גנז מציג לחוק חברות בה תתי שמתרוצצות מדיני לציות הסירוב הצדקת לאור ודמוקרטיה: ותרבויות שונות, קיימות אי-הסכמות לגבולות הציות ולאור הנחות היסוד "עקרון ההגינות, המחייב ציות לחוק, הציפיה ונראה כי רבות ערכיות שמבצעיה בקדומים ההתנחלות הן: במערכות פוליטיות אינו יכול לחול שהחובה המוסרית לציית לחוק תגשר בעלי מוסר מדיני שונה ויסודות היו פילוסו פי אנר כיזם על-פני הבקיעים הערכיים ותהווה את ההומניזם היו מהם והלאה וכן מסרבי ציפיח זו1 של החברה, המלט המוסרי שמבססים את בשטחים השירות פוליטי ת וסר בנו ת קרוב לוודאי שלא תתגשם. הומניסטיים, ערכים סירובם על שתתקיים היא העגומה המסקנה שלטענתו' מוסב כאן להפר חוק מאשר תל- וסירוב ; ציו ת גנז: חיים "מלחמת אחים" על רקע חברה שסועה מחזיקים שהם מפני דווקא לציית, 168 המאוחד; הקיבוץ אביב; כלכלית אידיאולוגית, פוליטית, בחובת הציות לאור ערכים אלו. 1997 ;'עמ >העלמות< או התגברות וחברתית, בין השוני לעומק את בודק החוקר היריבות, הערכים מקבוצות אחת מצפוני. לסירוב אזרחי מרי הצדקת ספר צנוע וחשוב זה נראה שלא "עורר תופעה הלא נראית לעין בדור הקרוב. להשיג העיקרית מסותו הראשון גלים" רבים ולא הוציא את הקוראים, שהחוק • או העיקרון המדיניות שינוי המימסד ובעיקר את המבקרים המופר או חוק אחר משרת או מבטא שיש בו למרות משלוותו1 הפוליטי דן יהב שסירוב מצפוני משמעו הפרת בעוד פוטנציאל רב לעורר מהומות. לציית והסירוב לחוק הציות שאלת הציבורי היום מסדר לו לא יורדת "השטחים מעמד בישראל. כך ובעיקר בלשוננו ,< >יש"ע הכבושים" אלה בימים שלהם ויורים בילדים פלסטינים; אילו לגבי הישראלים העושים בהם כבתוך היה זה ספר חובה לחיילי צה"ל1 אולי עתון 77 בספרי (87 אך נראה שגם תוקפם של 'עמ> להפקעת "קרקעות המדינה," מתכוון דמוקרטיות." ובלתי צודקות בלתי אני המציאות היו נראים אחרת; פני לא אחת, שנוי1 והדמוקרטיה הצדק "תשתיות ויצירת התנחלויות הקמת במחלוקות קשות. ההתנחלות ב"קרני בלבנון השירות סרבנות יהודיות," כלפי "צדק" אולי היא שומרון" ומהעבר גבול" "יש תנועת ויצירת קבוצת מיעוט כלשחי1 אך עוול גדול תנועות חוץ-פרלמנטריות כ"זו השני' >ישראלית אחרת רוב קבוצת כלפי אמונים" "גוש "אייל," ארצנו," כאחת.< ומחי דמוקרטיה, ופלסטינית לחוקי ציותם רמת אשר ואחרות, על כל חלות אינן הפרס שזכויות המדינה נמוכה ביותר. ירדן רות אזרחיה? לא כל חוק בדמוקרטיה הוא נראה ששליטתנו על עם וטריטוריות בחירות המבטאות תוצר של בהכרח הקיטוב וכן המדינה לגבולות מחוץ ובהתחלף הנוכחי הרוב את רצון חברתי, עדתי, פוליטי, הקיצוני . יכולים הדמוקרטיה חוקי המשטר1 נרחב אלו כר בכל וכלכלי' דתי או האם חכר; בלי להשתנות עד לבחינה פילוסופית ומעשית של תזות שמש אוחזת אשה חוקיהן של דמוקרטיות צודקים תמיד1 ביותר הציות והסירוב שהן מורכבות הופכת הרוב תמיכת אין או האם ושנויות במחלוקת חריפה. אותם לצודקים. למשפטים פרופסור ג נז' חים פרק ד' בודק את גבולות חובת חציות ופילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב, הקודמים הדיונים על רקע לחוק תזות ותורות מציג הנחות, טיעונים, שהתמקדו בשאלה: אלו תנאים צריכה מהן1 חלקים את רובן או ומפריך שחובת כדי למלא מדינית מערכת והתבססו שהתפתחו רעיונות לאור שירים ונראה חוקיה, לגבי תתפוס הציות במהלך ההיסטוריה של הפילוסופיה. פוליטית שמערכת העובדה שגם בהוצאת , 1992 -ב שפורסם הספר חציות ושחובת אלח תנאים ממלאת לא קל קיימברידג,' אוניברסיטת לגביה, אין פירושה שחובה זו תופסת מאמץ רב להשקיע וצריך לקריאה מכתיבה ציות כל אימת שהיא חלה, השונים הטיעונים אחר במעקב בכל נסיבות שחן. חובת הציות לחוק להפריכם. גם לאששם או והנסיונות יכולה ואינה מוחלטת חובה אינה במהדורתו העברית הנוכחית. 13 '97 דצמ בר במשטרים אלא כזאת, להיות שלושת הפרקים הראשונים מציגים את בשיר המסיים את הספר1 יוצר המשורר השיר הפותח, החושפני יותר ממרבית דוד מו ת ר,נשו,פת .:t.ןם.:.I בת יפתח לסיפורה של אילוזיה לייצג את האדם מיטיב הספר1 שירי לבכות נערותיה להרים עם ההולכת שמאחורי המראות שהוא מביא: "האשה לנוף מבעד את בתוליה. אלא שכאן1 המשורר הוא הזאת הצלע היא כותב אני שעליה =-= שמגביר את להרים, מה זה ההולך בצדי השמאלי1 / אחרי ריצה הכואבת ל הרי ם ; לל כת חזק: 1 יחיאל תחושת הסיכום שמשרה הספר ומחדד למרחקים ארוכים, וגם מאז שהשלכתי לכל המועלות את השאלות והתהיות הג'יפ על הכביש מן בודד / בלילה ריתמוס - סדרה לשירה; הוצאת ששבינו לא תודי "עכשיו אורכו. שנשרף, ובינתיים ההר שמשמאל הולך 63 ,1997 המאוחד, הקיבוץ איך יגמר הכול אחרי שאלך; יודעים וגובה; וכבר הוא אשה עוקרת לי צלע עמ' לבכות עם / את תשארי להרים. עוברת את כל גבולותי וזורמת / בתוך נערותיך במישור "." >עמ' .(63 אל הנצח מכאן אופליה כמו נחלי שבים כבר משורר. הוא חזק יחיאל ההליכה להרים יכולה היתה להתפרש שומטת היא ואותי פרחים / אוספת הוא משורר נטו. הוא אינו רץ רבות. כסוג של השלמה עם הקשיים הרבים חתום על כאב החלל תמיד מאחור1 / מופיע אינו להתראיין1 לתקשורת ומשמעותם על פשרם והתהיות אני בוכה בלי קול ומחפש / / .שנסגר ובפסטי בלי ספרותיים בערבים המובאים לכל אורך הספר. אבל השיר .(7 'עמ> אותך1 חיי" משוררים, וספק רב אם אי פעם במשך המסיים אינו מאפשר את הפירוש הזה. "לפני" הנקראים חלקים שני לספר 35 השנים שבהן הוא מפרסם בהתמדה כמסמנת את נותרת להרים ההליכה מבהיר חד אינו המשורר ו"אחרי." לאיזושהי זכתה זו את שירתו1 מעניקה שהיא תוך החיים, סוף משמעית לפני ואחרי מה, אבל החלוקה כוללת "מימסדית" התייחסות בשירים לשאלות ולתיאורים שהובאו של השירים גם תוכנם כמו הזאת, ומעמיקה. וחבל. נוספת, כבדה מאוד. משמעות אחרת, >ואת הזמן מעמידים את ועיצובם לכאורה, של המינורית יש בשירתו1 עמוקה היותר שמשמעותה משמעות הקורה בו < כמוטיב מרכזי בספר1 שרוח הוא המשורר הקולט את המראות חזק. כמעט שורשיות ארץ-ישראלית, חזק, נותרת פתוחה. של סיכום והשלמה כאובה שורה כמעט להבין והקורא מוזמן עליהם. ומדווח ממרבית אותה המבדילה חלוצית, בהחלט אינו חזק האחרון של ספרו העבודה. היתה "כזאת שיריו. בכל את פשר המראווג, לחוות אותם, ואף של ארבעת הישראלית השירה ספר קל. לא מבחינת הבנתם של רבים אולי יותר מאהבה / ושוכחת, מרכזת להסיק מהם את הערבר על משוררם. העשורים האחרונים. מבחינת פחות ועוד מהשירים ולא נקלים. שפת איננה היא שגם במבחר מייצג משיריו של מי שיעיין "לל כת ל הרי ם" הוא ספרו האחד עשר המשמעות שהם מעבירים. משהו מרוחו העריות ופתולי הבוז; שלפעמים רוחש ימצא כמשורר1 דרכו מתחילת חזק אפיקים. בן קיבוץ של המשורר1 האחרון "הבא בספרו גורי של חיים לזרוע אם תספיק אפילו / ". / .הלב הארץ את תולדות מכל1 יותר בהם, עם השנים ומשביחה ההולכת שירתו קשה, וזה עליו. שורה גם אחרי" קצת אספסת, שמה היזהר1 שמה / אל לנופים למראות, מבעד אבל הזאת. היא במובהק שירה לא עירונית. שירה ועצוב, ויפה. • תיגע, / אינך יודע איפה הברכה נגמרת ולתולדות משתקפת דמותו של האדם אדמתה עונותיה, הארץ1 שנופי וגם זאת אך / / • ומתחילה / קללה • • המשורר החי את פנים הדברים שהוא ומכאוביה מהרים את אבני היסוד שלה. רות לאופר כזאת היתה העבודה" >עמ' .(55 להם. ומתפתח איתם ובמקביל מביא בשירתו של מופיע מאוד 'אני' מעט אל-ג'נאבי אל-קאדר עבד נוואס אבו מערבית: ראובן שניר מערבית: עפרה בנג'ו ושמואל רגולנט אלים שבעה מלחמה? לי חוב מח לי בישרו, מח חו, לאלישבע גריגבאום לי מלחמה? מה לי חרב מה נישרף, ,;ה ףעיים T T נ;.עדתי לעפ,ףגים:י ףל ע אני ל;לה לע .עץ:רק, ;ןא סראש;ן . -: - 'קןב עת. :י .ri ;ז:י ל י ס ת;ר w ת סן ה ח ה הףא מw;ר ים, יד נ; אני עם הפחדנים וצרה, .ה1 .rי ת;ןג;ז י לי iJ י .עי ע;ן ,ה נמ;יiJ ךקי ל;ת ?.rי i] ים ;;אry ם ןב-יi ל . 'נ:ו;ךא ק דr ה ס דם ך עpךp קךה ל;לה דעt' '!ז' לר אאס'ר סףסי מא ;nר ולא מלפנים ,,qןס ,ן;ך ש ן ס נ;ךל i] iJ לי ת ת ל אדע מחף" תריס ולא מגני, ,, T •• • T : • ז - - " יןה. :p ת t\ דף ין ;צףלים ף ןה9jZ ין חין;t\ ךלא ה t'ר ה א ע;ןפף םי. ה סס כנ ,,, i] ת ו:ני חיא יסם ל ד קךב; ף; ר העצל והשביעי, ן סדר ים י t'םת לט.' 7 ףברח אתד.r צה את פני ה!!ם י:זים ר ה.;ללףת ף tזם תא רt' T ' - ז •• T •: ז - • • : - : ": T T עם כל עלמה מפרנסת נשח;רים ,ען ים ' : • יס ךןה ': '.' :•. : .חן· T : - ,עלת T ' ך נףש אל·קאדר אל"ג'נאבי המשורר העיראקי הגרלה החי נפריס, הקדיש שיר עבד שם תמצאני אניד הערבים! לאלישבע גרינבאום. את גרינבאום, םםשתתפות כיתת השירה של ייהליקון," ' :- T י - • •• T : י T בפסטיבל המשוררים עת השתתף ,1997 במרץ בישראל1 שהותר בזמן הכיר גם שם בירושלים. מלבד ההקדשה וכותרת השיר הרומזת לשמה, הבינלאומי ערבי לאב נולד (813 • 747 ) האני אלחנמי נוואס, אלחסן אבן אבו משפחתה נרמז במלים "עץ יורק." אל"ג'נאבי הוא המשורר הערבי היחיד שאינו בבצרה ובכרפה, אחר השתקע באהואז1 התחנך נולד ולאם פרסיה. בשירה עברית, ואף מקדיש מדי פעם שירים חושש להצהיר על התעניינותו לימים יצא שמר מרחוק והוא הוכתר בתואר "אביר משוררי בבגדד. לאנשי עט ישראלים. האהבה והיין." גויון 14··· 214 לוקחת על עצמה את האשמה, אך תחת אחרת ברירה אין לך ויפה, צעירה ר,אחורית רוחצר >שלא ברור מותה מתפתח כבר עובר עד שהרומן בסבלנות לחכות אלא מי אביך( ברחמה של נעמי ולכן היא גם בינתיים זה אם יגווע, יגווע, של ר,מוח. אלה": במלים המכתב מסיימת את הטבק מכניס את המצב""."הוא ידוע לך לא יודעת אם אני -.ב.ב שלי1 המקטרת חיתה זאת ;x למקטרת, התפר צו ת מזי"א: עדנה בהריון. תסכים אתי שלא כדאי שנעמי אומר בלי לשלוט בגוון הילדותי אני הרצאת החדשה; הספדיה התינוק הזה יגדל בלי אבא. אני שגם לי אותה קנתה היא של האמירה, הקיבוץ המאוחד; 1997 ההוכחה שהורה ביולוגי זה לא בהכרח כשהפסקתי לעשן, את המקטרת הזאת, במכתבה שרק לציין >ראוי יתרון." הוא שואל ומחייך ממש, כן, בדיוק את לאחר כמה מחזות כמו "משחקים בחצר הסיבה אולי ניקוד, מופיע של האם המקטרת הזאת, לא השתמשתי בה, אני האחורית," ו"סיפור משפחתי," כתבה הדמות היא גם שהאם בכך, נעוצה לחרוך אותי1 אומר וכעס מר מתחיל , "X - "התפר צו ת עדנה מןי"א רומן הריאליססית והפרקטית ביותר בסיפור אלא המחורבנת המקטרת לא בגלל חוויה של הקורא חווה אך גם כאן העלילה הפנסססי בגוון אוגר אלן פו; בגלל התבוסה חסרת האונים מול הקיר תיאטרוניתז דרמה תסריט או קריאת היא "האם הגדולה("," המבוצר הזה שיושב מולי, ששום דבר שנונה וקומית כאחד. ולכמה מילות סיום; לעומת המקטרגים שאגיד או אבקש לא יבקיע אותו." גבו העלילה אין משום חדש; בסיפור הפסיקים וריבוי הנקודות על העלם בן -נתן יודע שאת האיש הזה וכאשר לאסטרו -פיסיקה פרופסור ,48 בן בספר זה, לטעמי הכתיבה באופן זה אך הרג במו ידיו, הוא אומר לעצמו: "הוא בעשרים ממנו צעירה לאשה נישא מעצימה את התחושה האובססיבית, את מצליח זה אני שהרגתי את איש שיש לה בהדרגה ומגלה שנים וחמש הפסאודו-פסיכולוגיססיים, הצידוקים ואני מנסה לצעוק יותר רעיון לתפוס, מאהב. את הזעקה של הגיבור הפרסס מודרני של צעקה, הרי אני לא מתכוון לצעוק ופנסססית המזכירה במעס את הסיפור אך מה ששובה את הלב ברומן הזה הוא וקובר גררנו בתוך אותה חונק אשר ממש." של אוגר אלן פו. השחור," "החתול ההתעלמות המוחלטת מעצם מעשה רצח ומלים של מלים בליל תחת אותה הזעקה כולו: לרומן זה מפתח ואולי הלילית הפגישה דוגמאות: כמה עוד ובמקום זאת יש הבעל, בידי המאהב וצידוקים אינסופיים מהחצר האחורית שמתבקשת איננה מגיחה ובמקומה באה המאהב, לבין בן - נתן פרופסור בין האובססיבית על החשי בה דגש בעולם עיניים "תוקע של ראשו: של המוח;" האחורית החצר "מזבלת שיחה לאחר הטבעת; סרסי צלם אשר עצמו, של הגיבור והחקירתית וסופח מולי שמתקיים בלתי-מזועזע גבוה חום נתקף הפרופסור אמנם בעניין על אססרו -פיסיקה, מפורסת חופר בתוך עצמו כאשר שאר הדמויות ואני יודע הכול, כמו מזבלה ענקית, מסיר נכוות ופניו מעשהו בעקבות שהיא כמשל ,"X תופעת "התפרצות אך מסייעות בידו לחפור שוחה למת: בערב, וידעך בבוקר שיום סרי יזרח אך למרות שנעמי מזהה שבעלה אורז, ולאחר שהוא ונמשל לנושא הזוגיות, איש ידידו, ואנסו ך כמו בן אמו אדיש לצערי ולאפסותי, לא נגדי ולא הוא הרוצח, היא אינה מגיבה בעוינות כיצד בו, וצופה המאהב אחרי נשרך אשתו נעמי ואפילו המשטרה, אבי רק אמשיך לשבת ולחכות בעדי, המקרה לאחר להפך, אלא או פחד, הסתם, שמן כבסיו, תולה את הוא בשתיקותיה. הימים, המעביר חטאי לקץ בסבלנות שניהם נוהגים זה בזה כמו שני ספלי הטורקיז גם תחתוני מצויים ביניהם והשנונה של האובססיבית החשיבה עולם, סלח לנו". • פורצלן שבירים. של אשתו, אומר לו הצלם: "אני מציע אילן בן נתן, בסצנת הקבורה הגי בור, וזריז מר גלי ת אמו, אמנם באקס של הקרבה וכפרה, לך לשלם את מחיר הנישואים לבחורה מקאברית סיטואציה למשל מתבטאת שתל שמואל מילדות מתמטיקה עכשיו ·חצטלבות נקורת ;nךיו T ; - מן ן וזה ואפלף ק;ד99רףקט;ר >לא ה< יא ע;ן ;מ י בי י:זקדת סדרי לה ם: ' ן ראש; ?ו: 'ךי1ד -ט ר;ן' עם עם ע שרש בלתי ידףע של אחד מ;נייל י ד;ל:ם ן ח·ב ע ל לא ;כנ ·ל;גריתמים לף;nת ש;מר ע;ד על ףמי ע;לה חג ימינה שמאלה י;רד מאל ך;ל ,ע יר גףפ; . : כנח ·ז : לא ר; ם?;ע7 .. . ין מ@9רים - T ' : ' T '.' '." - כור די ל.רדת מ; ר ת ראש; מאל ך לי ין ל תw מ רים יעים poז9 ;מ ב1שryמ ם '.' •• י י ע;ק ת T : T ' T T w גלים מלחכים ח;זרת של תנףעה א ל V!ןדת ןיקry: ל יך ל י:ז ע ך ל ים • -: - : • - •: '.' ." T : התשףב;ת ע;ן לפני ששאלת נ;צצ;ת של ח;ל גבישים משגעים ל תלתלים עלל-גב י·חם:ליה משחלת על תnף:ליט-ה T : - T ·: '' : ' : - : : • T ס ;ק מ;לק1לרי ה ר· - :י • •: •: : • . T ע,• בwry מ n ים w rywמ ף1ל ת צבעים ז;הר נבלי כל צבע נבלי בבליל ;ל ה ח ר ס ן;א; י ryw ד gryר דקןה ל ל פ;ט;ן דטףל עיף ג;'ד;לר ;ת;א ף קry ryק ןע?;ם הףא 7 י קי • : • - •: . T • : ' •• ה; ry ין 11·מ ' T : ?בףת ' : ' ח רז ל לא : לה ד1ךים o לט;ק ןנ7;ה י:זין ח ר; ת1ד7 . ן;א; ב; כלל מ א;פסת ים ים ל ין גף וףי· לי ה קי ל ה יב ס ף ת סר T : • • ; ה 1חo ר;ץ ,ע;לית ל לגנ;ר על נח הכבד נסה ·: - - - : • T • אליפסה ח;זרת על-עצמה שנה ב מא;תה ת מכ.ל רw;מ T T ז : - - ',''.' ז : • •: T •• בכל-זאת אל מרכז י שנה ונמשכים אחר ל ת;ך ס ן ה - : •: '.' ז ; · ז : · : T T - - · T T • : - •: •• ' T : ' T •: •: - •• ; בריאתם כ;כבי הלכת הנשמעים מרגע ףניףט;נים י של ט;נים למשוי;ת עכשיו שלי ,עד:ן לא נ;ןדף ;nלפת גם Tהמאה נמהירףת • '.' T ; - ; '," '.' • : • T ., - - בי.זרי י:ז .קןת ל בי שלשת אפסיה ש;אפת אל 15 ••'97 דצמ בר T י,י T -: , • פיצול תוצאת שהיא חסינה סתם החומרית, בהתקדמותה וביצירה, הציבוריים-פוליטיים. גם הרחוב סבור הפרל מנטי ם כי בוש אתניות לקבוצות לגזעים, החברה לגבר. שוויון ללא עדיין אף"כי בחקר ועת הקהל של ,1996-ב כך. שונות, ועוד. כשם שמגיע ייצוג לכל בין היא הפמיניסטים בין המחלוקת 79% ארצות, 22- ב גאלרפ מכון הגברים ואין להפלות ביניהם כך מגיע ראשה גבר בין שאין הבדל הסוברים מהנשאלים תמכו בכניסת נשים לכל איננו והמדובר חלילה, לא אצלנו, נימוק אך קיים הנשים. לכל ייצוג לבין הסבורים כי הבדל זה קיים, ואף החשו בים, הממלכתיים המוסדות שעשו ובודדות מיוחדות בנשים מכריע נוסף: טוענת המחברת, טוענות מוצדק. האם, כדברי סימון דה"ברבראר הפאריטטי העיקרון גרסו כי 77%-ו היסטוריה גם בפוליטיקה, כגון אלנור רבות נוספות, כי האשה שונה נשים אין האשה נולדת אשה, אלא נעשית חייב להיות מעוגן בחוקת·היסוד של או אינדירה גנזי, או מרגרט ררזררלט, לרוב מן הגברים בעצם גישתה לחיי הבאים הפליה חרקי מתוקף אשה המדינות. הפעם מאיר - גולדה תאצ'ר, אר היא לאדם, היא צמודה יותר חברה: מרבית במשך ולשעבדה להורידה הרי לכךו נשאלת השאלה מה הביא שלמים, פרלמנטים בכיבוש מדובר היא לבעיותיו , יותר רגישה אר שמא, האנושית ? ההיסטוריה לא יתכן כי המהפכה אירעה במפתיע, ממשלות שלמרת דרך צבא של נשים עד כה כך, ומיליטנטיות, מוכשרות במערב. ומעשה שהיה כך היה. בחירות התקיימו זאת שנה בראשית כללירת באנגליה ובצרפת, והתוצאות באנגליה נכנסו היו הפעם מדהימות: 120 נשים לפרלמנט >במקרם 62 לפני כן :< בצרפת - ,63 לערמת קומץ קטן הרוב הקודמת. הלאומית באספה של צירות אלה בא משוררת המכריע בשתי הסוציאליסטיות המפלגות יתירה מנגד. עמד והימין הארצות מזר: עקרונית דוגלות עתה המפלגות הסוציאליסטיות הללו בשוויון מספרי בין אצלם "פאריטי(" >הנקרא גמור הממלכתיים במוסדרת המינים ש בי את מחצית מייצגת כי היא מספרי ורק המתקדמים מביניהם הריאקציה, ראם תוצאה מספרית רהמרניציפאליים, Questions act uelles au ferninisne" - avril-rnai 1997 ולא האנושות, את מחצית החברה, סברו אחרת. לא ייאמן כמעט כי זכות זאת לא הושגה הפעם הרי שזה נבע הבחירה לנשים העונקה בצרפת לנשים בבחירות בלבד, מהצגת מועמד אחד השניה. העולם מלחמת רק בשלבי זאת, עם .שם הנהוגות האישיות אליזבס גיגר > מיסודו של ז'אן·פרל 'לה טן מודדן" א סוgי מו ר' כה, כפרודון מהפכן אפילו החופשיים; סארטר בשעתו < והוא מוקדש ל"בעירת הרהר העלם הש;בב, דיבר עדיין בזילזרל על האשה, אשר, אקטואליות של הפמיניזם" ,(2 T - •: •: T •• : • עקרת·בית אר שהיא "אר לדעתו, כדאי לציין גם כמה נתונים מספריים צאוס רם-התאו בחסד שהיא פילגש." של האשה על זינוקה די מדהימים ל ל pר; יו ם ;ה ך; לראשונה אשה זוכה 1868"ב רק על -פי במערב. הפוליטיים בחיים רו9לן-ל ןכ;זילה! יון י 1875"ב בתעודת-נגררת. רק בצרפת מקומה הפאריזאי, מו נך , העתרן ·וד, מקבלת אשה לראשונה תעודת רופא. של האשה במוסוות הפרלמנטריים של נא ה;איל , • T להתווע ··- : י : מקבלת האשה לראשונה 1890"ב רק השאר: בין עתה, הוא המערב 'ז -ל ס לי מ,קןמ;ת ו הסמכה במשפטים. רק ב1906" מתמנה ;39% בנררבגיה - :40% "כ ,בשוודיה :ן ;ןר ;ך;נ ;נם נובל / כלת פרס דווקא מארי קירי, ;33% ונמרק - ;33 % בפינלנד - בסררברן, לדרגת פרופסור לראשונה ;26% אוסטריה - ;31% הולנו - 'ר "זב;כ ין' :דידי :. ;א הלאה רכך הלאה. אך העבר הוא וכך הבחירות לפני .26 % גרמניה - על. 'גן;ת 'נהר נרה נ;לד' עבר והשאלה היא מה מצב העניינים ייצוג היה בצרפת השנה הכלליות T T': - : : - דווקא על הנוכחי, ההיסטורי ברגע הנשים שם". .6% אגב, בישראל המצב ם ם כנה, ק;ךא ד' רקע הזינוק המפתיע שאנו עדים לו". דומה. וזהר! הפלאת זיו אולי >אגב, פרס לישראל.< מבחינת הפרלמנטריזם האירופי מדובר T T ' T '' : • - שים אז ט:לתי גם אני· של ממש. אחת הראיות היא במהפכה .י ;פ .cויP. ',ל· י;א מושג בעולם . סביב הפמיניסטים אלא גם הרחבים הפרלמנטריים בקרב דווקא מחלוקת, קיימת במוסוות לא רק הנשים ייצו ג אפילו לאשה. גבר בין "שוויון" 22 בין בשוודיה למשל: בממשלות. בקטע שכבר בחרתי במקרה קשה לבחור קטע מ"יבגני אוניגין'" ולא לפיחות מסרים הגיע המונח פמיניזם חברי ממשלה 11 הן נשים. בנררבגיה, בשורה הראשונה שלו דוהרים סוסי הדואר. הסוסים שעליהם כתב פושקין לומר כי ניתן הבריות. בעיני על"פי חרק, שורר שוויון פריטטי בכל מזמן באורוות הנוסטלגיה, אך זכר לדהרתם אפשר לראות בימים נחים הבול הופק בול יפהפה הנקרא "פושקין-שלרנסקי," גבו של אלה על הצלחתו." "קרבן הוא הפמיניזם שלא רק מסתבר אגב, המוסדות. וכמה יפה לחשוב על ידי רשות הדואר הישראלית והרוסית, במשותף התקדמות האשה היא נחרצת עובדה הרגי-דעות ופוליטיקאים מצדדים עתה שהפעם הקליעה היא בול. בייצור חלקה בעצם התחומים, בכל בחיים של האשה מלא בשיתוף 16 214 ן גויו----· איזקסרן מירון ח. בן שמונים אלון אנוד • יש ן ?זמi ים למראן;: התע;רר י;רה מנחיריה כחב1רה T : - : •• : • T T •: • : • T -: - ;אמ. -על מתאבל , ת. אי. ר: ה w חי. V! ןw ה wq םw;נ י ר;נה ד סר ה שמתה פעם אחת שלדים משלהב מש שמ1ע;ת מ;תה של השמש חש שמים - - - - T '' •: ·- ז T •: •: - •: T : T •• : - : · ·· : זה שכבר היה. ני;ם wתiי:די לךא;ת איwq יח;ת ת;ב ry סקזים wר T T T : '.' '.' : ל עים iJ ין ןר;ן סז;:ר א1לי ;9ךים מב"קר יר ורירי ר ד ךה ;ל ש ר 9 7 ן ת;ן;ס; גiפ9 יiמ9 ן;ס ח ם ry ך ל לב; לי. . ן.זי י:זינ;ק ים fמ; קז 1 ןיו מ1 ס9iג ם 1פ ל י ל9מ;ך ם גg;ס ין ךר97 9מיכ1ת רעם ך ד סiי עם ש1ק, עם בצהרי .צל בסגריר הצהר;ת צמח1 נסגרים נגס1 מסמס ספ1רם .ז 1מ ה בדאי: כלi] ר א ך:קי ה1א ם יןT -ע1ג :ה ה ר י יי; : פילת ת;Tר 6 לא ראיתי עד ה;!!ם אבל; ברגליו ; מגלה מגלה לדלiת נולד לב ש;ך ל לחv? w מ לב ,;ית ר1ק לא- .;; לא מ;ת ז : - : ז : ·.. ·: - : - : - . . . . . . • מתאבל על.אמ; ראיוiיו . - .- : . . . : .;לב ת סןש לק.Q י:1 ןר; ןם ז1ב ןמר לזiז ? ין!רים מזמ;ת נעזרת ען; וזמרת יה ז;רעים ןכ1ת; ןדi :ז ז_\1.מi] תiזןסרי.'7 ז ד .י אח ואחות ryןיק i] סזה !ה לעז לןר;ק ן,עק;סיס ! כנה אiהi] ם;יi] ת סר יר ל ר ;ז י ,ה ;ר כל הפתחים נסגרים פזיז;ת חזרנ1 מעזה נזמר עליז לא כזרים כעזים ' T : ' ' T : - T ח;ת f ח ר;קן עם ל;ת ם, נ'ל לה ל"אדם-מלים כ; לבושים' .ככ;ב ' ' ' T T T ז : - - ' : : • ; תק. ךת ל ה;qt\ך לא' היא בחמלה נלהבת הלבנה לא;ר אליו ליל לו!ע,;תT בטעף·ת כאל1 נתנו הל1מה: לא ים 7ם.לק ?זי ך ·םרt' ללכת לח1ז א;תנ1 לוr אדמה כדם חג Tהד:לה · נהמתקדש ראי;ת כ;כב, מחב;אים, •: •: T ת; אשלTf i "נלו ה מחלשה'.' דiמל ם Tמלמלi אT T : ה ל ח ה. T ' ת;ךים עם -:- ך T : - •• : ; • • ' - T ; '•, " TT : ' : • נחור אחד גדל ילד '." ',' '' T T '." '.' •: : ה;זה חז1ת; הז;הרת אזהרה נזג1 גית ללא 1 1ב ך ת;!!נ:ו;א ר ;א T -: '.' '." - ' : - T T : - ; ש1קזים ךק ן רים חזר גז, בחג הזה גנiז כל שהיה הזiי נגiז זר ל·זה ת; Tמתאכזר חiרז-ז·ה לא זד ה1א נרגז ק ד7 רw ',' ',' " " : - : ' עלT אnיו :גיזר לים. גiן ;מf -ז • T - גבהה ל; אח;ת שני נחור בחג הגז נגרזנi T T : T ' '' •:·: : • מ1בנים איבריה, טרם רTים p ןה א·י לי. 6 שבר לשנ;ר ג;הר כבאר רעב;נ; רעיה .ח- נ עד- ו: כים. ;שר: מ. לחרב;ת נגרר גרר כר;עי נ;ר;ת גר נריב ·: ·: : . .. -: - .. : . ז-: - :••• ; - : ' T ; '' : ' - T ך י ך ם ר ת;ךכנם. ךךית ך ;ת:ע,ד הם מסמנים לעצמם ימים ליל ללא הלה של האפל 1פשרוr הפרשה שירתם ' T T : - : ' : - : '' מבנה של שטיח, לדעת ל ry ל ? לiע i] ל י V! קת עiל ם;רר נ; ן i] T ' : · - ז : • " T T '," ז ז : - T T ' ת1ד7 ך - • T '.' •: : • - קך;ה ם קים ף ;ע ת דםף ry ;ס ה ל ים pז ךש ס1 לחכנ;ת. - : 1מ!!שס : . ·: כאנשים . ז -: - יס i]ךפ1יiת 1 ף iנ לא ? ף ? iJ ה 1 ו ?דםף ה ן נ'ג 1עג, ך ;יי י ך iJ ע; iJ ןש;ן רדש הw7r לע ל.;חש ן ת ? יס ל ק1ת, 1 ה 1ש יס V! י:ני ה iJ ךםש שry --- 17 '97 בר דצמ :ך ;ש קט ר;ן ל ה; ה;1שp ה:V! קבאבי בזאר גלזמן לאח מערבית: הצבאי השירות של עורק מן יומנו ק ryכנל;ת ;:ז7 זי:רי ם 9ךב סלחי לי ומחז;ת לאה'ב ·:: ·: אם חדלתי . : - ז . קידי ת כנ חק.w? י ד ר נ;ז זי:דיwry דד יryן ל ת;ך ת;!! ר ת בזךב;י.:ני ס םt:' בעלילה ב;ן לי םי:ז סrר ךלא או ל ע;ד לדקלם סזל אשה אחרת לרצ;ת ··: - T ' : • טQj? iJ ;ת;א חר.. א- .ספור ת;חי. ל. שפ.זל;תיי . זכ ר;ת לי בעל פה ע;ד ם ל ל;ת •: - : • : T • •: זה חמwים שנה בדוא;11ת שפתים בגחלי ס;ת ה ;:ז? ל;כ:T יT ן ב • ',' • - T : •• -: - : יןה נ;זין 1ד לי שנית סלחי נא הרגש בכללם בעניני נ;זק ת י:זי ל ק:י ז ז : · ·: ·:ד ··ז : · : ע1ןי כ;לרני ת דק7נ;זי ת חמישית סלחי לי פעם י.:נפוזr:ים עי ר ם7 ל;כ:י יןt' שוב ט .בלי כ;ל להתפ א ני -ה-גב -הש מ;ת ש -על ואג;זים ל6'פר את • : •• - : • : T • " לי לiJר יש ק:יר ק;לי להרגיש iJל .לא ·: ·: קן i] ל ר להרגיש בלי גדפי כיר לא לה ל םח;ף בע;ת סח;ל w תt'i שירי.על אהל-לילא לא ··ז : יןה ל ראpל ד;ע ל 9 י " ז : - - - · (5 ) אלעאמר11ה שטיח התפלה של השדים T ' ' T : ·- ז - ·: ז · : - - · : ם;11וב בלילה ר יו:ני ל ת ס שן ה ה9 ;מ ;:ז ג .בר .תי ה;י .הש -למ .תי ר ·: א ··-: - : : : : -: מ;צא עצמי לבד על הבמה אני את שרותי הצבא!!ים! ז ז - - - : · : - •. ·-: • • T : - - •• ·: רעית לי צאן wליס , סי 1ל;כ י ?י:זי ל בש ש ב י·ן .לי חי. ל: ס. שית. לי. ש: ב- ו י ין ס;ף י ם בז ים שדב ןry בז י ין בןל ל ש1י;כני נ;זגדף ם ת i]מ;ך סדר לןקט הניר שלי נמרי ,( }) הרבאב כלי לא א1כל לעש;ת אהבה ךתry ;ז ל .עי יס א; סף סכ'בזל ז -: - . ·: -: - ז : - - ··- ; ל;לה T - ז • ' ל ז -:- בלי .ער י היר;11 בז י ן ר ין לי שוב. שירה בלי לכת'ב שירה ולא ( 2) ת;11ן;נ א ם: עי. קי ע, ר;ת ?מדליק צל ל מלים מתכן.ן;11ת להתנחם ולא . : - - . . . : . .- : . : םר; ה נ;זד.רקת ס :ם ס ני ;:ז גברתי T : •: האם < 3> דןל.ו:9ה ן;ש7 ת · ה ;הry תאהביני האחר;נה אני הזהב חרב ' -: T : - T T ז- •• •• (4) ים11מ1הא שלת;ש בכבושי אני נטדל עבר נע;ן • - T ·: ·: T T : • -: זהךת : חסר עית. בי. ר: עם- פ- .לי חי. ל: ס. 214 18 --גליו ן · 1..•11. .1·,' רי:זי .עת י ע;ךב א;כנך ת מ עיף ,ע.לי ס.דר א יזפ;א םניחי של אללה בחסות; תצטנני לבל T : - רי-;ח-א.·מ. •: רי.פ.. א... -: - איר. ש. מ- (6) ת י מpז;ןלית ןם י דגw ק הרי ר;ן ttי ;די ס י ך ת ב,ע שלי י לtt ;א ך י ם ךצ; ך המלחמה א;תה הכרזתי תמה יזינ; ע;ן gקל ,ע קי א; ךp1ג · : - : • T נ;ת ס.חז T T : · - ז - יP.7tt םw 'י'i •זי:ךי Q ך ת י:זיקי סשו:;ה מזאת ירי o לtt ;א דר; ת ס ירי 9לים נiת 9tt ע:ז א ;ושiם ;מ י יזי הערות א; פרפרים .1 הןבאב - כלי נגינה מזרחי, מעין כינור פרימיסיבי בעל מיתד אחד. יפהפ;!!ת במאות באזורנו ששלסה ותרבות יופי מספחת שיעית שושלת .2 הפאסמים -. • T :- 7 דןל ס" הוא כינויה של פרד • 12-10·ה .3 הכוונה לשפה הערבית בתקופת "תרד הזהב." " חרסינה 1כלי המוסלמית בפי הערבים בימי הביניים. T • : - .4 השושלת הארמיית היא השושלת הראשונה בתולדות האיסלאם, ששלסה כ 90- ?ך;ל ז: ;א ?oד ז:: כלכלית צבאית, ובהתעצמות התפשסרת בכיבושי רהצסיינה ( 750-661) שנה wע,w ךלא .עת ני:ו;א י w יזיז ה רפרליסית. נקרא המשודד שמה בשידה הערבית הקדומה. על של אהובה מיתית דמות .5 לא מפתיע א;תי כבר ובר שבסופה דעתו מאהבה אליה, " ';נ ן ל לא." ק לר ם זp יעי ה ן י ם ן ל ת;ך .6 מדים המגדלית >מדים מגדלנה< בנצררת. - · : - T : ' T T ן לגבי .7 משודד הג'אהליה - מופת השירה הערבית הקדומה ודגם חיקוי כרבל רמ לזכ"ר צבעים נחלש כשרי הרי • T : : • ' : T - : '." • • -: המשוררים הערבים מימי הביניים רעד לדודות האחרונים. .8 למלה המופיעה במקרר יש מספר משמעויות: מקרם, שלב בסולם החוויה המיססי חל .עיג:ם דחיז ry;ד.רלים :;ין יזי י ךשiב ונו: נ;ת ? ין .עיג:ם דד על המשורר והשיר הוב;ן.rי מ;ת לחרנ;ל:;ל :;ין ו:נמיד בשיר הערבי כיום, בעולם ביותר והנקרא הנדפס אולי המשורר בזאר קבאבי, ·ה ל ל לא ןא י ת;מ';לq; 'םתtt לא שנתפרסם >ב(8.11.96- במוסף של העתון "כל אלעדב" היוצא בישראל. שימוש מוגזם ועייפות היוצר: של דלתות החומד דושם קריאה ראשונה יוצרת ה!ז!מ· ס- .לי נה·:ע-:ת- ו- :לשון רזה בגינונים וסודיים רבמספרדיקה שקופה מדי• חזרות, נסיה לארכנות וכר לא חיתה מעולם ממאפייני כתיבתו של קבאבי, המציין בדדך-כלל את שידיו בגודש דימויים. wב סדום ? די י ת;ך , ;ע עיון נוסף בשיר חושף בר איכויות של פירסיות ואמינות, שעיקרן בניואנס אולם ויח1סי את מ;צאי ו;חה • • : • T '.י •: בין של חרשפנות הווידוי וכנות המבע. קו הגבול חרש של דאייה עצמית שונה, את שרשי השבט!!ים בין הפשוס לפשסני ובין הבלתי·יומרני לבלתי·מתוחכם הוא דק לאישי, הבנאלי ח לים ל ' ן \נ ; י מאוד, אך מצויות בשיר שררות רבות המרגשות בישידותן ובדיוקן, תוך ויתור על י;ת מסאפרדירת. מעקפים וסודיים וז9;: ביהיר1תי? חוט אחד אפלו לכרסם הרימוזים ההיססודיים·איסלאמיים, שזרועים בשיר' והמהווים מרכיב קבוע במאגד לס? 1 y1סל • ? ר.םT ' י ה ;ך' סה "ם 6 של השירה הערבית המודרנית, משורים לסקסס של קבאבי את התודעתי -תרבותי 'הממד הנוסף:' את השובל האסרציאסיבי דב הפנים והריבוד המשתדך מן הסיסראציה ?ה ל. ;א העכשווית והפרסית לעבד השורשים העבריים ולכיורן הפדספקסיבה המצומצמת, העתידית של היצירה הספרותית הערבית גם יחד. < 1> יאחל:ה? ש;ך.רי מ חw;ב א;ו:ני 7ע;ד סד ף .ח ;א בין מפלס הזיקה ותחושת תפיסת ברוד.יאציה מוקצנת וחדשה בשיר מערצצבות בין סדגית באנלוגיה יצירתו' וגרד.ל יצירתיותו רמת לבין היוצר היצריות של wד:ר יזיז ןט ב וי :;יד ארכון התשוקה במובנה העמוק והכולל בירתו לבין ארבדן העניין רהשליסה כמדירם הלשוני, בכתיבה השירית. ל מח:ךף י ס ךא כנמת ד עבורה ותודעה מכבידה של ארכון מתוך עמדה של שיאה הוא בוויתור מרצון - פ;חדת מעצמה שפתי ביסחרן אישי ופגיעה פסלית בדימוי העצמי הגברי והמשודדי - על כס הגארה הכול •כולה של השידה. T : - '' ידה '." '." תרה אחר • T : ידי בה יותר משמץ של מגלומניה מוכרת, "הנני מזרקת המים שיש לצד ההכרזה, T T ?א;אפ אשיר (8) - - חויה T T ' T על אין; שושלת בכיבושי הזהב האחרונה אני לשון אנדלרסיה;חדב ההוגה את האחרונה •• • T זז-: " - מרגשת דאייתי העצמית המפוכחת של היוצר - הדובר בשיר' הכרוכה הארמיים," ביתי ידיד;תי אבדתי את נפשי הרי • .. - . : . : - ·: . : - . יי-: במחאה ובתוגה גדולה, תוך הבעת פקפוק גלוי לב בתרומתו לחידוש פני השידה הערבית ותחושת זרות וניתוק שורשים חברתי ותרבותי. וכת;ב;תי לפנינו תהפוכה נפשית, אתית ופראסית המתרחשת בצל הזקנה המאיימת, אר האם דד1 לי ית:; לף. ס ת; נ:ו;א ם אולי לפנינו התפרצות נדקיסיססית·דכאונית חולפת של משודד שבע תהילה ועושר העומד במרכז הבמה של המערכת הספרותית הערבית כיוסו .ג.ל 19 •• '97 דצמ בר סיפורים ועור ים" "כמ :ן) r:: יי=י====ן יצחקי ירידיה תרבה של בתרך הבדיה מצריה "נמלים" מלים באותן פעמים, שלוש סינאופטית משתלט על הפנטסטי הגורם המציאות. שלושת בין הזעירים ההבדלים כמעט, יצחק אורפז: לילה בסנטה פאולי נה; לכללים," "בניגוד ארתה מעצב הממשות, המורכבת משמעותו הגירסאות נושאים את והנובלה "במלים;" חדשים סיפורים ורוחה ארוiה בכך אל מחוץ לתמונה. עם זאת, אפשרויות הן שלוש אלה של הסיפור' 159 ,1997 תל-אביב גוונים, הוצאת ל"נמלים" הוא ריאליסטי, ויותר מזה, הרקע לפתרונו של המשולש הרומנטי. במרכזו של עמ' לקרח מהמציאות הביוגרפית של המחבר. הוא סיפור זה נמצא את חצביה ואת הניסיון לצוד הרקע תל-אביב, בצפון על הגג החרד לאשה המרמז עשיר' ספררתי כסמל אותה לנובלה גם הרקע שהוא "נמלים," לנובלה וליחסם של הגברים אליה. ברשימת כלולה "נמלים" נובלה ==:::::=::. לרומן " בי ת יותר ומאוחר ליסנדה," "מות הנובלה הראשונה של אורפז' "מות ליסנדה" שערכה המדינה'" ספרי "חמישים היה מקום מגוריו של ,( 1975) אחד" ל אד ם הפרחלצן של הגיבור' דרך חייו מתארת את הספרותי של המוסף - - מערכת אורפז. עולמות, בשני עוברת כשהיא נרי' נפתלי העצמאות יום לקראת אחרונות" "ידיעות במידה רבה את רוחש הנמלים מזכיר הבית בסיפור זה הדמיון. ועולם המציאות עולם לא היה רב מכר היסטרי' החמישים. " נמלי ם" אבל "נמלים," סרריאן של ויליאם סיפורו ביביחם ואין לזה, מנרגרים עולמות אלה זה ולא זכה לפופולריות סוחפת, אבל חיתה בו מערך היחסים והקשרים שבין שלושת גיבורי נקרע בשניהם לחיות שמנסה ומי השלמה, מצוינות מסו ג אחר' ובזכותה נבחר לרשימה על מיתוס האבות במפורש הנובלה מושתת האדם שבנפש קרע זה בהכרח. ביניהם שהשפיעו האיכות לספרי שייך הוא זו. המקראי' שכן שמות הגיבורים הם יעקב, רחל נושאיה של חי הם בה הוא והכפילות רבה ביותר על עיצובה של הסיפורת במידה ובלהה. מערך זה עשוי להציע את האפשרות של האדם מתבטאת נפשר כפילות הנובלה. ותרבותה. נובלה זו' שראתה אור הישראלית היסטורית באל גוריה כאן שמרו בד שעל נפתלי נוי' גם בכך שהגיבור' בסיפור תשומת לב משכה אכן , 1968-ב לראשונה על גורלו של אפוקליפטית, אולי פוליטית, מדבר על הסיפור' כביכול מבוסס יומניו החשובות היצירות כאחת והוכרה רבה, עם ישראל אר של מדינת ישראל. מכל מקום, בגוף ולעתים ראשון בגוף לעתים עצמו ביותר בספרות הישראלית. ביחד עם הנובלה הסיפור אינו מציע וריאציה למיתוס של יעקב לעתים ביניהם מחליף כשהוא שלישי "ציד והסיפור ( 1964 ) ליסנדה" "מות לסיפור חדשה גם לא אינטרפרטציה ורחל' עצמו. משפט באותו לפעמים גם קרובות, גם הן מיצירות המופת של ,( 1966) חצביה" הזיקה חד משמעי. איננו ופתרונו זה, עולם המציאות ועולם הדמיון מוצגים על ידי ביססה הנובלה "נמלים" הסיפורת העברית, המקראית עשויה להעלות הנחה שמדובר כאן וליסנדה, האשה הממשית מצר אחד' בתיה, הצמרת של בקבוצת של אורפז את מקומו בדרכו של עולם, בסיפור שהמיתולוגיה כבר אי השלמתו של שני. מצד ההזויה הנערה מיצירות אחת בכל המדינה." "דור מספרי על דרך סיפור דרכה, על פי לספר' ידעה התנגדותו לה ואף עם המציאות נפתלי אלה יש חידוש מרתק בתבניתו' בדרך בניינו על כוחו של אדם, על ביתר בעלמה, גבר אותם בפוחלצים, טיפולו בדרך מתבטאים מעמיקה בתפיסה של הסיפור' הנראטיבית רחל של ארופד בנובלה של הזמן. המהרס בשרנה לכללים," לעצב "בניגוד בוחר הוא ובהצגתה הבדיונית של המציאות ומורכבת הבתולית, בטהרתה של האשה תדמית היא החיים. בעלי הרגיל של הטבעי1 מהמראה לפני הקורא. למרבה הצער' נדירים סיפורים מיטהרת היא נכבשת. הלא מושגת, הלא בלבטי באמנות, הנראה ככל כאן מדובר ומעטים הם שלנו' הספרים בשוק אלה בסדינים ומתעטפת סופיות אין במקלחות הפנימי' לעולמו ביטוי לתת המבקש האמן בהם. עשרים וחמש שנים עברו המתעניינים שהם כחtמת מגן המונעת של טוהר, לבנים בדמיונו' מצטיירת לו שהיא כפי למציאות לאחרונה של אורפז אור הנובלות מאז ראו חוצצת השכנה בלהה הארוטי. את כיבושה לבין זר הממשית המציאות שבין ובקר·ע: ויותר ,( 1972 ) נו בלו ת /1 "שלוש בספרו ביניהם. זאת מקשרת ועם לרחל' יעקב בין הנתפסת בנפשו של האמן. לאור קובץ סיפוריו יצא שנה מאז מעשרים היא מהווה את צידה השני של תדמית האשה, "ציר חצביה" פותח בסיטואציה ריאליסטית, עתה מונח .( 1975) בה מס תור" שאי ן עיר '' ולדנית, מבשלת. יעקב רואה אמנם שפחה, א ל ההשתקפות במהרה אך ע ר בר ספר חרש, "ליל ה בסנטה פאולי נה" ' לפנינו אבל בלהה, את רחל בעיניה המעריצות של וכך של הריאליה הבדיונית, הסובייקטיבית ובו שישה סיפורים חדשים, ולמרבה השמחה, באחדותן' שתיהן לראות את יכול איננו לעיניו של מבער המציאות לנ ר נתפסת גם הנובלה "נמלים." לתפוס את רב צדדיותה של האשה, ועם זאת המציאות נפרצת ליסנרה" ב"מות הגיבור. של אורפז המופלא ספרו ' "ה בי הצ "ציד את האחדותיות שלה. יעקב דוחה את בלהה, של הגיבור, דמיונו פרי הזויות, בתמונות מאמצע שנות השישים, מספר על שני גברים גורם לה גם את רחל, דוחה הוא בכך אבל זה, בתוך ודמיון זה משמשים מציאות וכך בערבה. של צביה ציד במסע אחת ואשה לא מושגת. יחס זה שבין רחל לבלהה להיות המאוחרת בנובלה ברור. תיחום ללא קו חזרה חוזרת המתוארת הסיטואצי ה 20 אבל אף אחד מהם איננו ממצה את הנובלה חלום-אבדן שהתעורר "מתוך לאחר הסוף, לספרי הספרים ספר שבין גם היחס הוא על אף המשיכה ואת הנרמז בה. מעבר לזה, מתוארת גם הנמלה הארבה, כמו מתוק." הממלאים את עולמו של יעקב. החשבונות, בנובלה עניין המפורשת לפשר אלגורי1 יש המילולי של גם בתיאורו אלוהי," כ"סוס אותו ההזוי, האחר, בין הבית גם היחס זהו רב כשהיא לעצמה, ללא כל פשר. מגלף. כן שהוא העץ גם בפסל יעקב, לבין ולעצמו, לרחל לבנות יעקב מתעתד הנשלט מחץ צבאי ככוח הנמלים מתוארות הבית הקיים, המצוי. הבית לעתיד לבוא יהיה שבספר "ליל ה החדשים הסיפורים בששת בידי עריצים למיניהם, ממינם של שליטי סין, בעל כיפת זכוכית קלה, חסרת הממשות של הנובלה אליהם מצורפת בסנטה פאולי נה" , פרעוני מצרים, או קיסרי רומא, ולפיכך אין תקרת הבסון הכבדה שבבית הקיים. "נמלים," חוזר אורפז ליצירה בפרוזה לאחר מייצגות הנמלים אישית. מהות לנמלים לכבוש של יעקב נלאים הלא במאמציו הפסקה של עשר שנים. לאחר הופעת הרומן בה משמש לפיכך מהות קיום סוטליסארית, ביתם ונהרס על ידי ולהשיג את רחל, הולך אמר אורפז הנצחי ת," האחרון שלו, " הכל ה הפרט את סוכת הכלל, בעבודתו וגם בגופו. אין כנמלים המתוארים חיצוניים, כוחות שלא יוסיף עוד לכתוב, שכן בספרו זה אמר לפיו בריאה, לנמלים מיתוס בודה הנובלה בלתי מנוצחות ולא סופיות בכמותן ובכוחן, "נמלים" בין לומר. עוד שיש לו כל מה האינדיבידואלית יכולתם לנמלים אבדה הזמן, מן המייצגות את להשמדה, ניתנות שורה של אורפז פרסם הנצחי ת" ר הכל ה תחילה על הנמלים, לגבור ממאמץ הסתם. לאדם ת בי " , "אל ני ד בהם "מסע רומנים, ברותחים אחר כך בדבש, עובר יעקב למאמץ אחד" , " העל ם," וקובץ סיפורים מימי ילדותו הכרחית, מהתמוססות ביתו להגן_ על נואש בגולה, nך חך ב הטך מךן' נה,n הוא כתב גם מסה המוות. לסמל את שעשויה נמנעת, בלתי החילוני," בה "הצליין מרתקת, פואטית בלהה נלקחים ההתמוססות על סף דווקא בהתייחסות הספרותית, תפיסתו תיאר את ורחל, של יעקב מעולמם החשבונות וספר לשתי יצירות מופת של הסיפורת המודרנית. כשהם ממשות, חסרת באווירה ואז, דברי אורפז פרסם הנצחי ת" אחרי " הכל ה בגשמיות, הולך מעורטלים מכל מה שקשור המאה," "לצלוח את הפואמה בהם שירה, בלא לבוש, ללא ביניהם. הקשר ומתהדק שנדפסה עם עיטורים מאת יגאל תומרקין. גופם הולך ונעלם, ודפי ספר מזון, כשבשר היסב של אורפז קשורים החדשים סיפוריו עם ויתור מדעת על הספרים מכסים אותם, ליצירתו הקודמת, אך גם מחדשים בה הרבה. לסוף, ציפיה כדי תוך שבאהבה, האקסטזה לתוך פורצת הבדיה אלה גם בסיפורים רואה יעקב את עצמו בעיניה של רחל. "סוף העיצוב דרכי בה, אך ומתערבת המציאות אפשר יעקב. אומר מאושרים," היינו סוף בין של העירוב הבדיונית, של המציאות גן העדן הקדמון, לשיבה אל כאן רמז שיש במידה שוגים המופלגת, לבדיה הממשות הפרק שלפני על פי האלוזיה המסיימת את בין עד כה, אורפז שכתב מכל מה ניכרת האחרון: "היינו שנינו ערומים ולא היה בנו בכך שבסיפורים אלה הבדיה המופלגת היתר שמץ של בושה," כאילו ריאליססית הנמקה לעצמה מחפשת כמשל להשתמע אם כן עשוי "נמלים" הסיפורים אמנם, בחלום. הוא שהמדובר אבל על חיי אדם, אפוקליפטי, אוניברסלי, ההפקר בשסח שונות, בצורות מתרחשים, נראה שעיקר יופיה של הנובלה איננו במשל שבין מציאות לחלום, "על הגבול שבין חלום שלו, הסיפור בדרך אלא ממנו, ובמשתמע ללא חלום," כדברי הדובר בסיפור "המגדל." ובמיוחד והסיטואציות, הדמויות בעיצוב העיצוב של הבדיה שוגה גם בכך שבמרביתם בבית ומהרסות בתיאור הנמלים המכרסמות לחלום המציאות בין ממצע של הסיפורים מתוארות הנמלים הדברים, מטבע אותו. הפורץ לתוכה גורם אמנותי - מוסיקה, ציור, כשויתרו על הבריאה" ויפי "מזיו ליהנות כישות קולקטיבית, נעדרת אינדיבידואליות, שיר1 סרס קולנוע או אפילו פוסטר. בודדת, נמלה להן אלוהים. שנתן הכנפיים אבל בתיאורו של אורפז נמצא גם יחס מיוחד חדש," יום מתחיל "מחר הראשון, הסיפור על צמח לטפס ומנסה מהשורה שיוצאת לאישיות האינדיבידואלית הבודדת, לנמלה מרחיק אל העבר, אל הימים שאחרי מלחמת שבכיור כלפי מעלה, זוכה "לראות הקקטוס כביכול של הנמלה. העולם ולפני מלחמת העצמאות. הוא מתרחש את המרחבים ברגע בן-חלוף," ומשלמת על הנמלים, כמו תהליך ההרס שהן הופעתן של ימי לא היה.< >היה או הנוער ח' בכפר אלכד בעקבות סיזיפי, בנוסח כך בחייה, נושאות, מתואר בהדרגה מעניינת. רחל חשה הנעורים של המספר מלווים בזיכרון של רעב קאמי. גירוי, "כאילו נמלים רוחשות על גופה" כבר וקנאות אהבות עזים, של יצרים מתמיד, אפשר, כפי שכבר הצעתי, שהנמלים מסמלות קטנה "נמלה מנפנף ויעקב השני, בעמוד המוליכים כמובן לחורבן אימים. על רקע זה את הזמן, והנמלה הבודדת מציינת רגע ראוי מיד השנה, על לוח את התאריך" שחצתה בונה לו המספר חלום על משפחה שהוא חייב אבל לציון מיוחד כמרוץ ההרסני של הזמן, לאחר מכן. רחל חשה ש"הבית רוחש," ויעקב כמובן1 עם שמתנפץ1 חלום עצמו1 לאמץ הדברים, ירפיה של הנובלה הוא בכך בעיקר ברכה החשופה של נמלה קטנה עולה רואה של הכפר. הסיפור השני,,,..שגתן את חורבנו שהיא עשויה להתפרש בדרכים שונות, על פי רק עכשיו רואה יעקב רחל ומרגשת אותה. פ.אוליגה," בסנטה "לילה לקובץ, שמר ואף אחד מהם איננו ממצה רבים, מפתחות אל פתח לאיטה "מתנהלת נמלים שיירת סגסה בבסיליקה אחת בתפילה מתמקד אנושית, בה משמעות אותה. יש הנמלים, נגד המאבק נפתח כאן הבית." פאולינה בלוקה, איטליה. המספר מאזין בחצי כפי שהצעתי, אבל יש בה גם אוניברסלית, ומתחזקות, הולכות ורבות, ההולכות של פוצ'יני, מיסה המזמרת למקהלה אוזן רמזים היסטוריים ואקטואליים, אפוקליפטיים והורסות ביסודיות את קיררת ביתם של רחל עיקר תשומת לבו נתונה לציורי הקיר אבל המערך כל, קודם מרמז, אליהם במהותם, ויעקב. המעטרים את הכנסיה. הוא רואה כיצד האיום הצירוף הגיבורים. של שמות המיתולוגי המהות האפוקליפטית של הנמלים מתפרשת ככל מתממש, שבציורים והארוטי האלים רחל ובלהה, עשוי לרמז לעם ישראל, יעקב, בספר יואל, המתאר על פי ציטוט מפרק ב' הנראה בחלום שנראה לו בעת שהתנמנם. גם בין אם אם במשמעות היסטוריוגרפית, בין נושאי החורבן, מבשרי הארבה את נחילי האישr;:רססר על "כמו השלישי1 בסיפור למדינת ישראל. כל בהתייחסות אקטואלית "יום ה' הנורא מארד," שיעקב קורא בר לפני מקבלים ציורים ממשות, וכרזות של הקיר," הפירושים תופסים ואינם מוציאים זה את זה, ולקראת הנמלים, בשיירת מבחין שהוא +-42 21 +-המשך בעמ' ••'97 דצמ בר זו: -r- :-: ולעורו להעיר צוין מישהו אלוני: שולמית °°''1 בסר יעקב אחרי זה חרא הלך למשמר העמק ואבי לבן· לאוטוביוגרפיה, כפי שצריכה חיתה לחיות. אלוני שולמית אחר ת; ל א י כול ה שמן. אז כבר הייתי מספיק גדולה לגבש את חושפנית יותר. 1997 עם עדית זרטל; משוחחת לעצמו. רמחליס שחושב להיות אדם עצמי. כן. זה לא. בעשה. יש ברשאים מארד חשובים בתקופה אם כי מתחילה. אבי מכאן לכן, עם הפלסטינים, דת השלום נושא היום. כספר את ספדך להגדיר ניתן האם עם הורי שלי היחסים מאוחרת הרבה יותר בארץ' מעמד האשה, מעמד הערלים ומדיבה אוטוביוגרפי, פוליטי ואידיאי? בהם יחסים היו כבר אבל אלו השתפרו - בעליל; חוקיות בלתי פקודות מברה"מ, כביוגרפיה זאת כן. למרות שהוא לא שלם. אפרסרופסית שלהם יותר משהם הייתי אבי נוראיים בדברים מזוהמים למעשה אבחנו רגם מבחיבה פוליטית זה פוליטית ביוגרפיה היו אפוסררפסים שלי. לי חשוב רפה היה עושים לאחרים. שאבחנו כמר רבה מלחמה" כך שערד "הדרך חלקי. פוליטי. כאיש האלה המסרים למסור את ופרשתי' הואיל שכן• האמת אבל שנאמר' בית מגדירה את חיית הסוציאלי, במרבן ביוגרפיה אישית יכול להיות שאכתוב ריכול בכמה בקודרת להעביר משבה סדורה רציתי החווים כבית הרוס? הפרס צבעת שזה קצת מאחר שלא. להיות רגם הפלסטיני גם בנושא יותר. פחות אר במובן הסוציאלי כן. אבל עם זאת, היה שם וקצת מביך. מבחיבת מהותה של הדמוקרטיה הישראלית, שספר תמיד להם. מפני חייבת שאבי משהר היא שהיא לטעמי םערבת סיפוח מארד מארד. גדול' לא מחסור כשהיה שגם מפגי היה. את ביישנית? למרות סיפוח, טעונת ויותר יותר נעשית אהבה שגילו מפני ערבי. הרגשה של בתנו כן. מארד. שבנרגע מפני שלא, יש אשליה שלפעמים לילדים. כשהיו• כשלא היו. לא היה חסר של בית ההפגנה וההתארגנות, לחופש הביטוי' היה הרוס אבל איש לא חיכה הבית אהבה. שישנם, הביוגרפיים הקטעים זה מוזר. לבר שתהיינה דאג לצדק הגברה המשפט אותנו. וגילו אלינו חיבה ודאגו לבו. וילד לא כל זה חורים-בת, יחסי החורים, חבית. של זכריות בתחומים אבל האלה. החירויות במצב קצת שהוא לו או שרע יודע כל כך בשרטוט בבית את נרגעת בחסר. לוקח בעשר לעין הדברים האדם ושל היחס לאחר' שובה. מרוחקת כשאת זאת. לעומת קל. מאוד קשים. ויותר חמורים יותר עררך מהבית. בגיל הנעורים, במוסד בן-שמן. שם רהאדמיביסםרציה מנצלת כל אפשרות לפגוע שבאמת היה למסקנה הגעת שלב באיזה פרספקטיבה, יותר מרחב, זה מקבל יותר בערבים. זה מדובר רק ולא ובשרבה באחר משהר לא בסדו בבית? כלומר, רואים גם את השווה חשביה. אבל גם במה שברגע לערבים; בולם מארד בסדר. אבל שהוא קצת לא ידעתי כל הזמן כי קשה לי. עדיין קשה לי. למעשה החלטתי הוא: כן' ביחס לעליה. מה שאבי רוצה לומר רזה היה בכיתה. די דומיבבסית הייתי ילדה להתייחס אל עצמי משעה שהתחלתי "לעשרת רציתי לדבר על הדמוקרטיה הישראלית. אבל היו תקופות מארד קשרת. פיצוי מסרים. את עצמי," כך שאולי זה הנימוק. ו געגועים. קרשי ושל בוראה של בדידות באיזה מצב מחליטה אשת ציבור, מנהיגת ההורים בין סקנדלים שומע וכשאתה מה זאת אומות "לעשרת את עצמך," הרי מפלגה. לשבת ולכתוב ספר? זה מארד לא נעים. אבל בכל זאת, וצעקות, בן אום מתחנך בבית. עם אמא, עם אבא, הייתי צריכה לעשרת את זה מפני שפרשתי. בדמה לי' שהיה פיצוי, כי חיתה שירה וחיתה יש השפעה". שבנצח בטרחה הייתי ברצון. ופרשתי רך. מגיל רתיאסררן והיה ספר, אסתסיקה, כשהייתי ילדה חיי המשפחה שלבר היו קשים בבחירות ובזה טעיתי בגדול. ומפני שחשבתי אבי לא נוסרת להם. בבית לא הייתי עשרה שתים מגיל מארד. שאחרי שלרשים שבה אבי צריכה לפרוש. אבל יותר. גם לפני כן לא היה בית. חיתה תקופה הואיל והדברים מארד מםרשםשים, חשוב היה לוויכוח. מקום מארד את מקדישה הונה שהייתי עם אבא ותקופה שהייתי עם אמא, הסיבה לי להעביר כמה מסרים ומהר. זאת לאנטגוניזם מסוים, בינן לבין גולות. תקופה מסוימת ביביהם. וחיתה התרוצצות והוא לא של שיחה בדרך בכתב שהספר משהו פאשיססי. היה כן. בגולדה ואחר כך, הייתי עם אחי אצל אחד ההררים המרן דברים. כולל כל אחד מאיתנו היה במקרם אחר. לאחר מכן לא מלה חריפה מדי? התגייסו פרצה מלחמת העולם השביח והררי מקום חרבה בספר את מקדישה מאוד סרסאליסרי. משהו משהר. .;. אמרתי בקבוצת הייתי בתחילה הבריסי. לצבא לבין המנהיגות ליחסים בינך לפוליטיקה, איתה. תמיד שהצדק בסרחה חיתה וגולזה ופרקים, של ילדים קבוצה "עלומים," נגד במיוחד ביקורת. וחרבה של מפא"י ואין דבר יותר חזק יותר מהשילוב של בורות בר· לי ולשלמה קשים. עלומים, עזובים, על גבול חבלטויסטיקח. גולות. הספר הוא ולפעמים "צדקה." תמיד והיא וצדקנות. יש סיפורים משותפים מאותה תקופה. שבים יחסית, מקום. מאוד אך יש מעט 2 14 22 וורדו ג :,גt.Q_ t :A• . s; גדול בכנס זוכרת, אני למשל' בשטויות. של מפלגת העבודה, של המרכז. היו שם כמה מאות אנשים. זאת חיתה התקופה שהפנתרים השחורים עלו לכותרות. וגולדה אומרת, שמי לכן טוב. לא יהודי הוא יידיש יודע שלא אחר כך השחורים הפנתרים הסיסמה של דולבו." יידיש ותני לנר "למדי אותנו חיתה אתה מבין' היא עומדת בפני מרכז' שמחציתו על מי שלא יודע יידיש. אמרתי לה ומדברת הארץ' ילידי חלק המזרח, מעדות אנשים הזהב גם את מרק שצורך ומי כהערה: אז' ואת הגעפילטע פיש. אלו היו המושגים שלה. בכנסת, כשאמרתי שאת השטחים הבינה שנכבשו שטחים וחי שם היא גם לא עם כברש. הפלסטינים אנחנו בעיני אלא לא שחררנו' איך את רם: בקול אמרה, היא כובשים, יהודים כובשים? על יהודים להגיד יכולה שהיא זה מה קרבן. תמיד מבחינתה הם אמרה גם לאפיפיור. כשהוא אמר לה - תהיו קצת טובים לפלסטינים, - היא ענתה - כך הפוגרום יודע על מה הוא אותו ושאלתי בעיניים לו ישר הסתכלתי מספרת: היא בקייב. התפיסה שלה אנחנו קרבן. וזה היה גם לפי רע. אם לעשות לא יכול וקרבן בגין. אצל אנחנו הקרבן ויש לנו מונופול על זה, אז לנר מותר לעשות הכול. אצלו זאת חיתה שיטה רטורית? אולי מעניינת: תופעה חיתה בגין אצל לא. משרם הברית בנות וגם את העולם מנהיגי ההוראה שניתנה לפני לבנון' במלחמת את כל תקף הוא את ביירות, להתקיף נגמרה. כשהמלחמה את דרזדן שהפציצו הוא נתן הוראה להפציץ את ביירות. למחרת לעשות עד היום, קיים הזה העיקרון להצדיק כדי שלנר' מהפדאנויה מניפולציה לוקה אתה כאשד שלנו; את החמדנות יש מי שחושבים שזה של הדמוקרטיה א"ב שהתזמורת מזל הקצ בות. מקבל לעשרת לא יכול הקרבן' אתה, בפדאנויה, בתחום הלשון' בתחום הדין והוא סינית. המדינה. אר קום לפני חיתה הפילהרמונית זה מה שקורה ארתך. רודפים כי כולם דע, מספיק לא היה הדת. בתחום המחשבה, אגודת סרפדים וכר.' סופדים צדיך' אבל איך בזכויות הבינה וגרלדה מאיר גם היום. לנו למשל את זה. מבכים אנחנו והיום תקציב בתוך הדינמיקה שלנר' מתייחסים לסופדים. הדי כשדיברתי איתה על זכויות אדם אדם? לא ממומנת. ואמנות לתרבות העמותה לדעתי, בשני דברים חייבים להשקיע סכומים מעניין בורגני. ליברליזם שזה אמרה היא הולכים וסוגרים ארתה. מאקסימליים. האחד' בתחום התרבות והשני' שהיום זה נחשב שמאל. שאנחנו מפני והטכנולוגיה. המדע בתחום בתחום היום שקורה במה את מתמצאת לכאן ממאה ושתיים חברה מתגבשת. הגיעו האחת האמנויות, שרת להיותך נחזור התקציבים לאמנויות? ארצות. כך אומדים. הדוב הגיעו מאגן הים מאז ישראל במדינת שחיתה והיחידה פעם שבכל מפני לא מתמצא, אף אחד לא חיתה אירופה. שם וממזרח התיכון במצב יחסית - עזבת מערכת - הוקמה. על זה החינוך את משרד תוקפים שאנחנו מדע ולא לא דמוקרטיה מערבית, תרבות טוב מבחינה כספית. הם אומדים כסף מספיק לא מעביר שהוא שם? כתוב איך בפס. לנו אין מפותח. כן. שיש, ולמה שהיה למה יחסית יחסית. שכן היא המציאות אבל לא מקצצים. שהם ברזל ומהרריה תחצוב נחרשת," לא "אבניה התקציב מזה את יותר ואפילו שילשתי, לפה ועכשיו היד חיה מן העמותה מקצצים. החלב ובשביל נפט ולא נחושת ולא ברזל אני מספיק. לא היה עדיין לאמנויות. זה מקווה אני לגמדי. הברזים לה את סוגדים צדיך לעבוד קשה. וזהו המשאב שיש והדבש ציבור אנחנו יותר. הרבה שמגיע חשבתי שנשארו. פסטיבל עכו את החוברת שישלמו במרבן ללא תרבות מדע וטכנולוגיה, לנר. שמתגבש לאומה, שהוא מאוד פלורליסטי ויש בנס שהיה הצלחה גדולה מאוד' התקיים דק הרחב של המושג, זה מסרכן. זה הופך מכאני. לו הרבה צרכים, גם לשוניים, גם תרבותיים, מנסים מקרם בכל גדולות. מהומות ואחדי יותר רחבה. גם לשרן גם תרבות, מוכרחים מזל זניח. היה וכל זה היצירה, גם בשטח לחנוק. אפילו הומניים למד את אריסטו. אז למה לא המדינה. אז קום לפני לנו היה שתיאטדון אפילו העולם, תרבות ללמוד את יכולים לתיאטרון. אם הקצבות לתת המשיכו ערכי לחינוך על המינהל מה את אומרת שזה ססיואדס מיל ג'ון מזכיר את כשאתה גם הוא לא היה התיאטדון היה קם אחר כך' 23 '97 דצמ בר חלק חן וחסד גם מלפני הדתיים אר לפחות צריך לדאוג שיגיעו לשם אנשי מקצוע. הייתי שחוקם עכשיו? s:וו-ן באמצע. להיראות של איך בפוליטיקה אר בגליל אר בנגב באחת מהעיירות. הירדן' ====, מהדתיים. זאת אומרת, אצלנו' כולם עוסקים רוצה שני במאים סרבים שיגררו שנה בעמק לא מבינה את לדבר הזה. אני מתנגדת אני זה. הייתי מררה שתים עשרה שנה ועדיין אני משרם שרוצים רזה לא קררה כלום. באמצע, צריך לעזור בהקמת חרג ורמסי מקרמי' אולי לא מבינה איך אפשר לעשרת מלמדת. ואני כסף מהמדינה, ומשרם שרוצים להצטלם סרב. שרת כשהייתי מקהלות. תיאסררן. ראשית ערכים לערכים אר מינהל לערכים. שיעור עם כל הכבוד לחברים שלי ב'מרצ,' יש היום מארד האמנויות, בתחום ואחר כך החינוך נושא בכל עוסק כשאתה מקנה אתה רדיקלית קבוצה יש היום בארץ? שמאל המקהלה. במקהלה אתה היה לי נושא חשוב של דרך נימוסים, זר שאלה של שבעולם. בארץו יש משהר שמחליט להיות קטליזטור? כי חייבים מבהטפות. יותר לערכים מחנך שאתה שיעור בכל שמשתלבת שאלה ארץ. סולידריות להיות חייבת לתאם. להקשיב, מתמטיקה. ראם אם זה מקרא מלמד, אני חושב שיש קבוצה כזאת אבל הבעיה רכך ורמסי' בחר ג רכך הקבוצה. מתמטיקה מבסאת סדר ודייקנות, מקרא נרגע עם היא כספית. ספרותיים. גם בדיונים ואולי בתזמורת. גם ספררת. ובמיתוסים. כך ובעבר1 בדמיון לעשרת שרוצה הקבוצה איפה היא? איפה אנשים רוצים את זה. הטלוויזיה לא מספקת. כאן נראה לי שמדובר בכרונה לשטיפת אבל תיאסררן סאסירי' שלא יכולה לעשרת אותר כי עם כל האמונות הרוחני' אחרי החיפושים לקבוע רוצה החינוך לב ששר שים מרח. אין לה כסףו הם סימן שאסור התפלות והצערת הגאולה, הטלוויזיה החינוכית יהיה איש שלו1 שמנהל אני אהיה מוכנה לעזור להם. ראתה צריך לתת סימן של חסר. לזלזל בר. שיש לו שזה שר משמע לשכה. מנהל כמר את הח זרקים האלה, וזה מה שאנחנו מנסים זר תפיסה משמע, משלו. טלוויזיה ערוץ ב'חארץ.' את שלך את המאמר קראתי יותר שהם במקומרת בייחוד לעשרת, ישועית, של החדרת ערכים מהגיל הרך. - הישראליות מספיקה לי, אני לא אומרת קסבה. יותר לנפש ושההכנסה מנותקים. צריכה "תוספת." רונית שאמרה כמר למצב, להביא צריך האם זה לא תפקידו של מינחל חתרנות אם הישראליות כוללת את היהדות. שיבואר מקריית מסלון' בפגישה שחיתה לנו' זה תרבות, ערכים חרי בערכים? מדובר שמרנה אר מירוחם לצלם את תל אביב, ולא כפי שהגדרת עכשיו. במפה איך את רואה את הישראליות שלך דרך כלומר' שם. תצלם תל אביב שתמיד יעשה אחד שאף לא רוצה אני אבל כן. התרבותית חברתית בארץ? לא מזמן הייתי היוצרים את כשהם שלהם, העדשה בדיעבד1 כל של ערכים. אינדוקטרינציה שחם, מה אנשים בקרב עד לשיחה, אחד רזה .'ר וכ את הסיפור הדרקרמנס, הדרך בה אני לכרשה, שיעור שאני מלמדת, וחיה מי אינטלקטואלים. מכנים שאנחנו גם השלכה על שכמרבן תהיה לו הרעיונות, אר מבקשת הילדים, מדברת אל בה אני ארבעה עמים. שבאזור שלנו חיים שאמר. יחסים אנושיים. מהילדים לדבר זה אל זה, היא חלק ממערכת ארבע תרבויות. העם היהודי, העם הערבי, של ערכים. ותרבות. גם מבחר הספרים שאני בין המגע הרוסי. והעם החרדי העם מאיפה יבוא הכסף? בכיתה לילדים, הוא הקניית ערכים. קוראת למשל. פרובלמטי. הוא האלה התרבויות ישנן קרנות. ואני מקורה שכשנתחיל לעבוד' המורים אר בחדר שמתנהלים גם היחסים מאוד היא הרוסית התרבות ותהיה תרכנית עבודה, נרכל לפנות לאנשים. צריך גדול. מבחר צריך שערלות. ההצגות גם החרדית. סגורה; אינדווידואליסטית. יש בארץ הרבה מארד אנשים עשירים מארד' סרב בין להבחין את הכלים לילדים לתת והיא לא הישראלית, גם חתרנות וישכח בנושא החברתי' לא עוסקים עכשיו >אנחנו לרע. ולדבר על מה טוב רמה רע, למה משהר ברוסים, לא בחרדים לא כמעט, לא נוגעת .< הזה בתחום קשה משהר לנר קורה אבל סוב או רע. לעורר סקרנות, לעורר ביקורת. בערבים. אנשים שנעשו עשירים מתוך העבודה בארץ. של הרועה מלמעלה, של צווים הזה העסק בעניין ברגרסיה. היום נמצאים אנחנו מארד זה דבר לחברה. להחזיר יכולים והם בבית ונמשך הילדים בגן שמתחיל והעדר1 הרוסים, אני רוצה לסייג, העליה הרוסית היא זאת, שיעשו מניחה שיהיר מי מקובל. ואני העליונה האוסוריסה הוא שהמורה הספר1 גדולה בעליה ומדובר הואיל חדשה. עליה ונרכל להתחיל. בארץ יכול להיות מסוכן מאוד. וכר,' הוא יש קשיים של יש לה עיתונים משלה, מארד צריך התרבויות. מפגש בשל נהדר' מגוון לנר הם קוראים יוהרה. קצת רגם שפה על משחו ופסחת דברים חרבה מנית לתת לחבול לפרוח. מקרב הברברים האלה, אריה ורעי ברברים. בתקופה בארץ. חשוב לי מאוד שנראה רזה נחשבת אוריינטלית. ואני ליטאי נחשב תיאטרון אין היום, כמו בתקופה שלנו. שמוקמת בראשה, עומדת שאת העמותה משעשע במרה מסוימת. על כל פנים, אנחנו סאטירי רציני. שהיא כפי אלה, "חקרן הארצית," בימים האינסלקסראלירת הקבוצות שגיאה. עשינו להקים שרצתה לא קמה קבוצה נכרן. אבל אמנות גופים כמו להחליף באח נקראת. הישראליות לא נפגשו איתם מספיק. עם כל בא מלמעלה. אם חיתה שרם דבר לא אותר. לעם או משחו דומה לזה? הכבוד לתרבות של העליה הרוסית, ויש שם אז התיאסררן לה, קבוצה שזה היה אכפת אין שלנר בחברה להחליף. באה היא לא תרבות, אנחנו לא ברברים ביחס אליהם. אני הסאסירי היה קם. אני הייתי מתרוצצת כדי כמובן, הדתי יש לציבור קהילות אזרחיות. מאז קרם שלנר, שהמו"לות במה גאה מארד שהחיים הם מפני אין1 אבל להם. לעזור לו ישיבות ויש הכנסת, בית כי יש לו לדבר יכולים ואנחנו לנר. נתנה היישוב, שכל סאסירה היא פחות מהסאסירה כאלה, ומערכת חינוך נפרדת, מערכת צבא נפרדת, גם על דרססריבסקי רגם על פרשקין רגם איתם שיש לנו במציאות. כלי הקודש שחיים מהקופה הציבורית ישנם רוסיה שירת רכל ויסכין על לרמרנסרב הזמנים, שינוי אותם. עם לכנס ואפשר לצורותיה רגם בתחום האמנות הפלסטית רגם יש אומרים שאחד הגורמים לשינוי בכיוון לא קיימת, ההכשרה קיים, פחות הקיבוץ התיאסררן. עם כל הכבוד לתיאסררן "גשר" - חיה המועצות בברית ה"גלסנוסט" האנשים לא קיימת, כמעט הנוער תנועת שמחה מארד ואני אליהם, מקורבת שאני קטן יחסית. ה"טגנקה?" בעקבות תיאטרון גם במרבן קהילה, של חוסר במצב מצריים למד ליצור גשר' ויש לו הצגות כמר ש"גשר" אולי. אבל האנשים אצלנו הם לא מהפכנים החיובי של המושג. אנחנו חושבים שבמקומרת כשהם מעלים את "האידיוט" אנחנו - "כפר" אנשים שני קודם כאן ישבר אמיצים. ולא מקהלה, שתהיה חשוב בייחוד1 מרוחקים יודעים מה זה, וכשהם עושים "אדם בן כלב" שאתן ביקשו נהדר. הם עם רעיון צעירים חרג שיהיה חשוב תזמורת, שתהיה חשוב לארנירררסלירת נכנסים כבר אז הם יזהרו אבל הם שלי וכר,' קצת מהידע להם גם חשוב הצפון, כמר באזור אולי דרמטי' הישראלית. שם זר תקופת מעבר ואני חושבת בפומבי' אני מניחה, מלומר שהם היו אצלי תיאסררן משלו. כדי שהדברים האלה שיהיה הישראלים, חייבים ליזום יותר מגע שאנחנו, ושאני שיתפתי פעולה. כי הם רוצים לשאת יקרר' ויהיר חלק מהחוויה של הקהילה, אתה גליון 24•••• 214 בעוד שבהכרזת העצמאות מדרנו על ביטוי. נותנת ששייס חושבת אני בעליל. ציונים בין קבוצות של אינטלקטואלים. ויש לנר על שתהיה פתוחה לעליה יהודית ומשעה מדינה אני לא אוהבת את בעירת. תשרנה להרבה - - - - •ר:1לד מה היא תדאג לפיתוח הארץ שכולם יהיר אזרחים שאנחנו לטענה המובילה המניפולציה, וחירות שוויון תבטיח כל תושביה, לטובת והסליחה כביכול חייבים להם אר פגענו בהם. העמותה מתפקידי אחד את וראה - את בלי אפליה מטעמים של מוצא לכל אזרחיה, של אהוד ברק העמיקה את זה. מפני שעם קרם בכי.ורן הזה? לאפליה חוזרים אנחנו היום ומין, גזע דת גילחו את ולכולם עניים היו כולם המד;נה זה צררך התפקידים. שזה אחד חושבת אני בחוק כברד האדם וחירותו, לא נאמר יימדינת ולסגרגציה מאוד מודגשת נם בחקיקה. למשל הכי דפוקה והכי מקופחת והכי סרבלת שהיתה הראש. ואת כולם ריססו בדי.די.טי. והקבוצה חיוני גם להם וגם לנו. אם הם נשארים פה, זה צורך חיוני להם להכיר אותנו ולנו לדובב ישראל יימדינת אלא הדמוקרטית" ישראל היו אלה שבאר מהשראה. מפני שלהם סתמנו מפני אותם. לקרב בקשר. ולהיות אותם יהודית ודמרקדטיתיי. זאת ארמדת הפרדה בין את הפה. קראו להם סבונים וצאן לטבח. ורק לא מקרם מעבר• הם יחיו פה איתנו• שאנחנו ליהודי• וזה מאוד מסוכן כי זאת לא ישראלי האלה פתאום האנשים אחרי משפט אייכמן והאסוציאציות הן שונים הם נופים הנופים מדינת כל אזרחיה. איזה דמוקרטיה היא לא הקבוצה היתה להיפתח. זר התחילו ל"כרכבי מתגעגע ראשון אז דור שרנות, כאן בברוקלין יש ליהודי אזרחיה? מדינת שהישראלים קיבלו בצררה הקשה ביותר• אבל שמים רחוקים" כדברי טשרניחובסקי, שהיה הדי זכרת ההצבעה היא הזכות זכות הצבעה? - גזלו לאריה ורעי פה יש מניפולציות. האם המשורר הלאומי שלנו' ובכל זאת, בסוף ימיו גודלו• בקביעת שותף להיות של כל אדם את התרבות שלרו הוא הרי החליף את החלוק הזאת והרומנטיקה קרים. לכרכבי התגעגע אנחנו קובעים את גודלו של היהודי בברוקלין הלבן בבגדים של הליטאים. הרא הלך ללמוד המקום שממנו בכל קברצי:נ מהגרים, קיימת את הגורל של קובעים אנחנו אר בפאריסו יידיש. היגרו מקבל פתאום איזו הילה מיוחדת. אבל להיות צריכים כולם לכן הארץ. תושבי יש דור שבי, ויש אנשים שמעררים יותר, ואני היהודי בקביעה. וביחס לישראליות, שותפים שזאת חושבת את לא .ס"ש בעניין ערד להיות ויהיו ישראלים יכולים שהם חושבת שמתפלל בחודש חשוך' שכרעיים אחרי סוכות, נותן מסרים שסקטור מסוכנת תופעה ביחס לקבוצות האחרות, אני לא לכל דבר• על ו.גשם, לא מתפלל על הנשם ליד הדנייפר חינוך. התחומים - בכל לאנשיו שיורת את התפיסה שיש כאן עמים שונים. מקבלת מה ולא על הגשם ליד המיסיסיפי אלא על הגשם בעצם. פנאי, שערת בידרו. כלכלה. באמצעות שלנו, שהחברה הערבים, ישנם לא צריך אפילו אתה חי פה, כשאתה פה. שההסתדרות עשתה למען כלל האוכלרסיה. המדינה היחידה בודדה אותם. אנחנו חרקים להתפלל בשביל התפילה את מילות לדעת הם עושים למען חלק מסרים, בצווה כזאת שתים בה סגרגציה מכוח חוק לעדות. שיש על הגשם. כשאתה משתמש בניבים לשוניים את האנשים שלהם ממה שקווה שמנתקת אותם ברדדנו אנחנו נפרדות. עדות עשרה שייכרת. שהם חלק מהנוף שלך• הם מבטאים באמת באוץ. מסתגרת. וקבוצה מקופחת אותם. וקיפחנו למשל ביטוי כמו יידעי בגדו כמו נחל' כאפיק להיות לא מספיק טוענת. זה זה מה שאני קשרים. גם איתם לנו זאת, יש ובכל האפיקים שאלו יורע אתה יעבודיי, נחלים ריבון ולשבת בכנסת אלא צריך לגלות דאגה בתיאטררן גם בספרות. לא מספיק בחיים. לא בנגב. באים, מבהילים ובורחים. חזרו כאן בכל התחרםים. הארכלרסיii לכלל למקומרת להיכנס אפשרות להם ניתנת רגם גם הם זרה, במדינה העיירה לשיטת דוקטורנטים פרסם ביניהם עבודה. יש בתנאי שאתה יודע את השפה לעומק. הם מסתגרים בתרך עצמם החרדים האחרים. מוכשרים -מארד ששולחים אותם ללמד בבית רדידות של כלשרן, ועכשיו יש רדידות כן• בפרלין, היהודים אתנוצנטריים. ובעשים ספר תיכון ולא נותנים להם לעסוק במחקרים ידיעת המקוררת. זה לא שלא יודעים את אורן לא דאגו לכלל התחבורה בעיירות הקטנות, שלהם. עם החרדים יש לנר בעיה. כי החרדים הספרים היהודי. הוא תמיר היה פתוח לפנינו. ולא במדינה השיכון לכלל ולא במדינה של אי של הגטו• בתפיסה תקועים נשארו או לא תלמוד ללמוד לא אם היא הבעיה היה וכך לעצמם. אלא המדינה לכטחון בהירתם היום חלק מריבונות מחייבת. הכרה התפילות, המקרא, פרקי אבות, היו תמיר לא זכו כל ערד שהיהודים בגלויות אחרות. אותם היא לא מחייבת. לצבא הם לא הולכים. שלא התייחסת אליהם כאל קודש, אלא כחלק לעצמם. ודאגו הסתגרו זכריות הם לשוויון במדינת ישראל יותר בחורי ישיבה יש- היום היה הרבה של תרבות, של מרקם כללי, ולכן מתוך כך התפתחו כל החרקים והאמירות של על חשבון חיים כולם והם מסטודנטים. ביני לבין האדם הדתי. הוא ידע את משותף משפט של לבתי לא ללכת הגויים, פחד בדיוק כמר למדינה הציבור. והם מתייחסים זה מהמקוררת שלר, אני מהמקוררת שלי' אבל של העם שלנו. זר מדינה כאן וכר.' הגויים בפרלין. צבא לא מעניין למדינה שהתייחסו שהוא לתקשר. עכשיו, מה שהוחמר, יכולנו העם אומרת אני פה הרוב. אנחנו הם - היהודי. לא מעניין אותם, לכולם חינוך אותם, יצרנו את מה שאנחנו איננו מכיר לחלוטין מפני ישראלי, מציינת: זאת ובכל היהודי, משלם בכספי מגיל רך חינוך נותנים יותר הרבה גם יש רדידות אצלנו ואילו שיהודים יש בכל מקרם בעולם. אבל הריבונות שלילדים להם לא אכפת -אבל המיסים. גדולה של ידע המקורות. היא בהתאם למדינות שהם חיים בהן. שלהם אין חינוך מגיל רך. ההסתגרות הזאת אחרים פה אנחנו הרוב. וריתמוס החיים שלנר נקבע לשברו את צריך לדעתי גדולה. היא סכנה האם כשאת מסתכלת עכשיו על 'מוצ' את על ידינו. כך שאם יש לאנשי שייס טרוניות, הגדרות האלה, שאם לא, אז אנחנו במצוקה על המשך נאבקת שלא לא מצטערת עם הכלל. שותפים להיות הם חייבים גדולה. - המנהיגות? מהאחריות עצמם שחורר היא ההסתגרות '92-ב לפורש. רציתי בהחלט אני לא. שמדינה ריבונית מחויבת בה. של ש"ס לפעילותה את מתייחסת איך הודעתי שאניורצה לאחר את שלרש המפלגות בתחום החנותי, הסוציאלי והתרבותי? כנסת חברת להיות שנה שלרשים וללכת. הדברים שלך מעידים שהגדות הישראליות חם עושים שירות גדול לאוכלוסיה שנמצאת ופעילה זה בהחלט מספיק. לא רציתי לצאת לכלל היא פרובלמטית. ביחס מגיל ילדים, גני מפעילים הם" במצוקה; משם על אלונקה. כל כך הדגשתי היא פרובלמטית. לכן היום הסעה. חמה, ארוחה הם - מספקים של;ש, את זה. היא לא היתה פרובלמטית לפני קרם והררים שנמצאים כמצוקה לא אכפת להם מי את שבעת רצון -ממה שאתוראה? המדינה, לא במלחמת העצמאות, ולמעשה היא שיהיו הילדים, שיקחר את העיקר הגותך, לא. אני לא שבעת רצון ממה שקורה. cוני נם לא היתה פרובלמטית עד לפני מספר לא רב כמר בדיוק ער.שים ואז· הם סיטר'י , "בייני קיררתי שנזכה בבחירות. כשהודעתי נפנורteר של שנים. כאן 'הניצחון הגדול של כהנא. מאז להיות מה ארתם עשר• -- מחנכים שהישועים '96 שאני עוזבת לא עלה ברעתי שלא נזכה שהוא הופיע עם הגזענות שלו חלה התחזקות מעורים יותר הרבה שייס עם זא'ת שהם. בנחירות. זה דנו שהשכל לא תפס. אבל אני +-42 בעמי המשךf- של הקבוצות'הפורשות רגם בחקיקה יש לזה אנטי שהם בחi::iה" מהחרדים - 'האשכנזים 25 ןgו דצמבר מלרעת יותר מעניין לראות מתיוז: ויליאם וייכרט רפי מה הרגשתך כקשר לתרגום ראשון זה של שיריך לעברית? יש בי שמחה והרגשת כברד להיות מתורגם ללשונכם. שחינך משורר קשה לתרגרם אתה הסכור לניבים להזדקק מרכה שאתה מפני כמו גם כשיריך. אמריקאיים וללשון-עם ללשון נופל על לשון ולחידודים? ברוחו להשתמש מרבה אכן אני כן, של הניב למשחק וכנסייתו המשועשעת בדיחותיו, משחקי הלשון שלו, האמריקאי - מוח באותה עצמו - החריפה את הכרתו ומרובי הרב- גוניים למקצבים נזקק שאני אני בו. המשמשים של הנושאים השכבות על תרגומיותם של מכביד שהדבר משער כמוהר רובד, איזה שיר יש בכל השירים. יכול שאינו של מרבנות, כקשר -סבור המקורית, אך מהלשון בנפרד להיתרגם לשירי יש רובד נוסף של התנגדות לתרגום. בלתי- מבצע הוא שתרגרם מפני ודאי, אפשרי יש עניין רב במאבק לממשו. אחד מספריך נקרא "ילדו ת שמחה." האם אכן חיתה ילדותך שמחה? ילדות והן שמחה ילדות יש חן אחד לכל בצד זו בשלום זו והן מתקיימות אומללה, שכל אף על פי זו, שתסתורנה זו את בלי את שלמרתו שיקיים על מנת סיפור, סלקטיבית של בשכחה תלוי הפנימית, הסיפור האחר. שהיא לי ילדות שחיתה לומר יכולני של שירתך. ממאפייניה המרכזייים אחד פיסוק, מצלול, גמישות טכנית ודיוק רגשי, כדי לאפשר לי, עד כה, אומללה די הצורך תודעה בעל שאתה אומר היית האם בשירה. ואם אמנם התשובות הן בג'אז והן שאחיה בלי כסופר בחיים מעמד להחזיק "דלגבית?" כשנתתי את דעתי התחומים, בשני שונות הרגילות, המתכונות בשיני לטרף פרוע אותי מכנה שאינך סוב "ולגבית?" סייע של האחר, במונחים מהם על אחד המלנכוליות, של ההרס העצמי. והולל, המתרוצץ, חסר אחריות מבית לבית וממיסה למיסה. יש מי שיאמר, כמין ביקורת, הדבר במוח מרובה לעיצובי כמשורר. כמוסיקת הג'אז לראשונה התאהבת מתי שאני בעל יצרים. אחרים יאמרו, כמחמאה, התעניינותך - של תחומי רב-הגוניות וכיצד השפיעה מוסיקה זו על שירתך? למגוון של זיקות ובעל רב- גוני שאני ספורט. מוסיקה. פסיכולוגיה. חיות מחמד. 13 או 12 בן כשחייתי בג'אז התאהבתי שיותר כלשהו במקרם אומר גתה נושאים. - היא ארס-פואטיקה אמנויות. משפחה, ועדיין אני מאוהב בו. יש שאלות של מקצב, 214 26 / 7 'גל 1 [_(Q קדושים אתרים נרפים, ובראשונה בראש כמרצים משמשים רבים משוררים השירה. שונים, שכל אחד מהם קדוש לעם אחר. את במוסדרת אקדמיים. התשובה לשאלתך היא הלאה רכך של ירושלים העתיקים החלקים שהדבר יש משוררים אינדבידראלי. עניין שברע, פה רק נשהה אנחנו הלאה. רכך לי אני אינני באשר לרעה. משפיע עליהם שאלמלא כן הייתי משיב: "את הכול." בעיסוקי האקדמי מכשול בפני יצירתי. רואה אתה מתרגם מן הצופתיוJ מן הלטינית ומן אני רואה את עצמי כמר מרסיקאי עם עבודת יום. אצל כמירחו מעריך מה אתה היוונית. המשוררים שאותם תרגמת? ואת מי עליך החביבים הסופרים מיהם צלילות, שמוקירים משוררים אוהב אני אתה קורא עכשיו? לרבות וסובלנות אנושית, דייקנות רגשית הסופרים החביבים עלי משתנים ככל שאני מהם מארד השונים כלפי אנשים סובלנות הגיוון. לצד נוסה זה אני גם בנדרן קורא. עצמם, ושיש בהם אורך-רוח של חיבה כלפי תרגומו של מחדש את קראתי באחרונה מה שמשתמע לשתי פנים. חרש של הומור יש בנסיעתי ל"הארדיסיאה." פופ אלכסנדר בר כדי לעזור הרבה • אנשים עשויים להיות של סיפורים ספר איתי לקחתי הנוכחית מבדחים מארד כשהם מנסים להיות מחמירי· המשורר מאת וספר ג'יימס הנוי מאת סבר אר פירטיים. ההומור יכול להציל אותנו ניקרלאס כריססרפר, שעניינו - האמריקאי לפעול את • נניח לו גדלות אם משגערן פעולתו. הכרך ב"פילם נואר" האמריקאי. תווה רבה. בביקורך לראות מצפה אתה אלו וברים בישראל? הייתי תמיד מלדעת. להתבונן מעניין טוב, אדם שליקט אהבה וידע, אולי תלמיד לעצמו. אבל לשומרן מגמה מופלגת מתוך אלימלך דרור בתוכי היודע • לא רק מאמין יש גם מישהו יותר מעניין שלראות כי אם יודע • עשן לילה משיקגו הג'ז נגני מדרך הטבע ולגבית מלדעת. סקרנות היא ובעלת יצרים יותר מאשר מסתפקת במועט. ,ם·ת ,זw ל לה ;ת;א ;ג י' ז' מ י שמעורב כמי עצמך רואה אתה האם במאי, - 1 שףס גף 'ז פוליטית וחברתית בשאלות השעה? היף הבדףאים עלפי ח'ם זה היה השסיל. מעורב שהוא בלבד לא זר ער, כל אזרח " 1 " ' '.' - T :- : - TT •: על הושא , חךף פוליטית וחברתית בשאלות השעה, אלא גם על-ידי השאלות הללו. זהר מושפע ומוגדר .ע ז·ר ד ה ;ר;ם ית םח?;ים ו אר, פרדוקס שיגרתי, שגם אזרחים שאינם ערים ס ן ל ר מל לה ת;ך .בזק:{ שאלות. אותן על-ידי נקבעת דמותם לו, ועמד. - " 1 שףס מ ה מ ז' מ אינני טוען שמפני שאני כותב שירים הנני האנשים זפזרף חרש המבזבזים. וחי'י פוליטיים בעניינים משפט לחרוץ מוסמך ."." 1 • • יד ו" ." :·. : - -- : משורר. שאיננו מאשר מי יותר וחברתיים 'יים י;ו::נר לא סיף זאת ה: י ;ק סם9 מניח שאילו כתבתי שירים שלא אני, אכן, לף ינ; ים ס,pקםףQים מ השאלות השפעת לשקף את כדי בהם היה שי. ברא: ש." והחברתיות • כוח הכבידה שלהם הפוליטית הבטחה כותב הייתי אזי היומיום, חיי את או - שירים בלתי -מדויקים וחלקיים בלבד. כמו פר ן;ל ךסק כמשורר עצמך רואה אתה האם במסשסש ומףת אשה תמירה, יפה, ראה אמריקאי? פר מדשדש' כמ; T T ז • : יד • : יr : .י, : • T T ף בהחלט כן. כמר רוב האמריקאים הייתי כן, •• 1 - 1 - ז בר כדי שיש משהר לומר לחוץ חש עצמי בעפזףדי ברזל נאחז לרףץ ,7קןאכנזr לoryך להרעיל לגבי השאלה "מיהר אמריקאי," אבל ." 1- •• - 1 " •:: •: ונ;פל בצהב. כל; לבףש שפת-האם עיצבה אותי בכל כוחה ממש כשם " 1 T : "•, ז הייתי. ר סףת, גוריה. את דמותם של מעצבת שהדובה הייגף. בצהב אמתי איש האנגלית היא לשרן-האם הנדון ובמקרה 'T הייתי T : • • -: • האמריקאית. • • T רי י< י!ה דיק 9סם >לא ןץ ry לqבףת על שירח מרצח שאתה העובדה האם מתוך הספר ייסרפד•ם ותרופו ת"' העומד לראות אור ,לל" כ ע- ד..;י לא עשויה אקדמית בסביבה ומשוררים לא ך;צה לדעת כלל' להתקיים בשלום בצר חייך כאמן יוצר? ז : - - ז ." .;ל ה ס 27 ה ךי'ףק באמריקה האוניברסיטאות הן הפטרוניות של ••'97 דצמ בר fנו: 1 =-- שבר בדידו ת ," ש נו ת על "מאה סימפוזיון ספרך "קראתי את מהנשיא. מכתב מארקס הביקור של הפטריארך ·אמריקניים לאסינר סופרים כמה השתתפו בנשימה אחת," כתב זה. הוא גם הודה לו, באותה אחד מהם, הסופר הארגנטיני תרמאס מכרבדים. על כך שהסופר' שנה קררם לכן' הביע הזדמנות, פרחים, כמרים מתנשאים באוויר, סופות מיטות מאוסיגז' סיפר שבשנת 1967 צילצל אליו אלרי את בסחרנו שבעתיד יהיה קלינסון לאחד מגורלי גשמים הנמשכות חמש שנים: את כל אלה תוכלו ייגש מארסינז, שהוא, ממכויר והתעקש עורך הנשיאים של ארה"ב. מארקס, גארסיה גבריאל בספריו של למצוא לקרוא משהר. באותו יום מיד לביתו כדי אליו על מה שוחחו השניים בפגישתם ב"בית הלבן?" בסימנו של "הריאליזם המכושף•" אבל החתומים גשמי עוז וכאשר הגיע הסופר לבית העורך ירדו ממלא את פיר מים. אך הוא אינו מסתיר מארקס מופלאה לא פחות מאירועים לא ייאמנו אלה אולי היה וסרב לפני ולפנים. הוא ניגב את נעליו באי הרושמת באוצר, המתחולל לגבי את דאגתו ">מאה מארקס הגיע שבאחרונה העובדה היא היה וסברו על הריצפה שראה ניירות אילו יותר הגברה החטיפות את שיערו "לזכותה" הפאטרי ארך" ( "הס תיו של בדידו ת" , ש נו ת במכס עצמה. למסרה זר הניחם שם שמארחו האלימות משתוללת בראש חוצות רבעיו בעולם. וביקר בוושינגטון הבירה. שנים רבות לארה"ב יותר נסתבר לו שהם שייכים לכתב היד קפדני אm בלבד איוער יותר מ1200- רציחות במשך לארה"ב, יתרה בחיבה מארקס לא הצטיין של "מאה ש נו ת בדידו ת•" העורך היה כה נרגש חודשיים. קולומביה צרעות בראש יצרני הקוקאין תחת לו "אהבה" החזירה >הרשמית < וארה"ב אותם ששמס כל דף מידו מיד עם סירם כשקרא חשוד עצמו המדינה ונשיא בעולם, רההירראין "אהבה." אך כמעס הפיך' בלתי לא היה הנזק קריאתו. ש"בררני הסמים" מימנו את מסע הבחירות בכך ,וo·ה הולדתו יום לציון זאת עשה מארקס נגרם אסרן, מפני שמצבר הכספי של מארקס היה שלו כשעתר. מקצועי, סופר להיותו המאה מחצית למלאות כל כך שנבצר ממנו לשלם בעד צילום של גרוע כתוב בכרונה תחילה בסגנון " חדשו ת מחטי פה" שנה לפירסומו הגדול, ממש בן לילה, ו• שלושים המקרר. הרחוק ככל האפשר מ"הריאליזם המכושף" יבש, לספרות. חרץ מזה, נובל 15 שנה לקבלת פרס של "ברון אך דיוקנו של מארקס, המסורתי כדי להקדיש מחצית היום לפגישות עם ססרדנסים "ככנות, יקירתי"... הדמיוני הדיקססרר במשהו את מזכיר הסמים" >הקאתרלית< ולפתוח ג'ורג'סארן באוניברסיטת מארקס .כ"סתיו של הפטריארך /1 המפורסם שצייר בהשראת שבעשר של סרטים, קטן פסטיבל "חלף עם הרוח" נחשב לאחד הסוסים המצליחים בכל אתר ואתר, אך - מי שהשפעתו מורגשת יצירותיו, ב"מכון הקולנוע האמריקאי," הרומן של בעולם. כספית, מבחינה ביותר' כמעס שאין רואים אותר בפועל ממש. החיים אפוא ואולי גם לחגוג משהר נוסף. לפני חמש שנים היו והיה 1936-ב בארה"ב פרדסם מיסשל מרגרס מחקים את הספרות. אר שזהר חיזוק נוסף שרב ומחשבות החדה בבית ממאיר גידול למארקס הסוס, יצא אחרי כן שנים שלוש לרב·מכר. הוותיקה של מארקס, שהסיפורת שלו, לטענתו אפלות בנשמתו, אך למרבה המזל לא חזור לא זה על פיר, אל האקרנים, ומאז חוזר אפרס שנעשה נתקל הקרוא באנשים בעלי כנפיים, תחיות שבה שהזקנים תמיד סבורים "צעירים אלו. . ולא המצדד האמריקאית, האזרחים זה של מלחמת שמנבאים ומיתרת ערטילאיות ספינות מתים, יודעים אינם "הם כל רגע," למות הולכים השחורה, העבדות במוסד בזה וכיוצא כדררם מראש, מוזרה פחות לאין עררך ממה שהיא אותן ששיערו המיתות בין הצעירים גברה הרבה יותר." פעמים אין ספרר. מי שלא ראה אותר על ומרקדן "בין. אם עובד אני בעיתונאות, רבין אם נראית. לדבר על מה שבספרר האחרון יש בוצרנו ם!(ן המסך הגורל, חזה בר על צג הטלוויזיה. סקארלס בספרות, תמיד אני מתאר ארתה מציאות," אומר המכלה את התג"כית "השראה מכנה הוא >ויריאן לי< ררס באסלר >קלאוק גייבל< אר'הארה "יש דבiייים מציאותיים שאינני משתמש מארקס, >ארץ מולדתו של מארקס< במשך יותר קולומביה לשחק בקולנוע של שמי עליון, אך עברו כבר בהם בכתיבתי מפני שהקוראים לא יאמינו לי," ?"שנה 20- מ עם הרוח" שלנו עררם אוהבים וחושקים בייחלף של ידידים כאורחם בא לררשינגסרן מארקס מדבר על אינני "מעולם נחרצת: התשובה ומרסיסים את הלבבות - ומתנצחים ונפרדים, "אוגרן יו"ר גאווידיה, סזאר שלו, ותיקים מחוץ נמצא כשאני הקולומביאנית הפוליטיקה בצבעים, שאז עדיין היו בחזקת חידוש • על רקע הציב הוא אבל ורעייתו. אמריקה," מדינות הפוליטיקה רמה על קולומביה". לגבולות העיר אסלנסה הערלה כלהברת. לכיקרו: לא נאומים, לא ראיונות. לערמת תנאים האמריקאית? "מעולם אינני מדבר על הפוליטיקה אל טאר ה, " בדרך הספר לארד יצא באחרונה הביע את משאלתר להיפגש עם ססרדנסים - זאת האמריקאית כשאני נמצא באמריקה." לנר מגלה רבו עם הרו ח"' של ' חלף עשייתו 60 מתלמידי נרעד עם הוא כך עשה: ואמנם, זה לא הפריע למארקס להיפגש עם נשיא ארה"ב, אלג'ין האומץ, פרסים לא ידועים על המחברת, ראשון לתואר חלקם ג'רוג'סארן, ארניברסיסת גיל קלינטרן' הנמנה - כך מסתבר • עם מעריציו מומחית האומץ' של הסוס. הפקתו תהליך אחד פרופסור בנוכחות שני' לתואר וחלקם של הסופר. באביב שעבר שלח מארקס הגדולים קולנוע, השתמשה באוצר מסמכיה שרק לענייני ויחיד. הוא קרא באוזניהם מרומן בכתובים, שאל " חדשו ת על של ספרר "טרי" עותק לנשיא המסמכים על קיומם. מן ספורים יוער אנשים ללא ולעצותיהם, והתנהג כאחד מהם, לדעתם השררות האנדרלמוסיה שעניינו חטי פה ," בין יוצרי התנהל כי קוב איתנים יוצא, הללו של יומרנות, מה שעשה עליהם ורשם עצרם. שמץ נגרעת הסמים. חמישה אר שישה ימי בקולומביה על השררה לסוסים הצנזורה לבין הסוס נערך באוניברסיסה, אחר באולם בה בעת לאחר שהגיע הספר לשולחנו של קליבטון, קיבל 28 214 וידו.כ .&... - .11 2,נ. _ s··· בלי בעייתי מונח באותו להשתמש דרך לעיין של סלזניק מבנו היתר שקיבלה ביותר ב"חלף עם הרוח" - המשפט המפורסמת הבכיר יועצו השחורים. ברגשות לפגוע בכיירת הפרטית של המנוח, מה שעד כה היה שזורק רט באטלר לסקארלט: לענייני תסריטים הצליח להניאו מזה. זה לא היה המאבק לגמרי - בלתי אפשרי "FRANKLY, MY DEAR, 1 DON'T GIVE A עם הרוח" ש"חלף עם הצנזורה, היחיד DAMN ." חסינות חאמיתיות ריץ:' הסרט הכניס ליוצריו, על אגב, בו. נתנסה היינו מתרגמים את כך: של ימינו בעברית ימינו יותר ממיליארד המטבע של פי שער יקירתי, אני לא שם קצוץ". על סף "בכנות, אוגוסט- "77 ">עתרן האחרונה באיגרתנו דולר. של המאה העשרים זרועים הסרטים נעילתה את סירובה של הזכרנו ( 1997 ספטמבר להראות את לסלזניק לא היושר הצנזורים בביטויים "קשים" לבלי השוואה, ואיש אינו לקבל את "המדליה ריץ' אוריין המשוררת שהיולדת מפני אחת בתמונה הלידה חבלי המלה היתה , 1939- ב אז, אבל מתרגש. הלאומית לאמנויות" והנאגר אחד מהטעמים לבעלה. מאושרים נישואים נשואה היתה". שלא היה שדומה לסלע מחלוקת, DAMN האפשריים לסירוב שהוזכרו בתקשורת. הם גם אסרו עליו לרמוז שטיפוס אחר בסרט המופקדים על הצנזורים, לעקפו. ייתכן הסירוב של מכתב תוכנו פורסם עכשיו לבעלת לעשותה נאלץ והוא זונה היא בהוליווד, סירבו המופקים הסרטים "בקירן" הלאומית "הקרן ליר"ר ריץ' ששלחה מימזגה. כמו כן נאסר על סלזניק להציג יחסי שנכללה הזאת, את מלת -הקללה לאשר התכנון על פי ג'יין אלכסנדר. לאמנויות," "המדליה ענייני "הקרן" את מנהלת על ידי 1984- ב שנוסדה הלאומית," הקונגרס האמריקאי ונחשבת לאחד מאותרת לאמנים הניתנים ביותר החשובים ההוקרה בארה"ב. "הקרן" מעיינת ברשימת המומלצים ושולחת את הלאומית" "המדליה לקבלת שבידיו ההכרעה חרות דעתה לנשיא ארה"ב, הסופית. במכתבה טוענת ריץ' שאי אפשר להפריד בין לזיקותיה כמשררות. "חייבת זיקותיה כאמן בין אינטגרלית יחסים מערכת להיות התנאים שבהם חיים בני-האדם בחברה לבין ממשלה האמנות. קיימת שבהם התנאים ומכבדת >מהכלל < האמנות המפרידה את אמנים ספורים, בה בשעה שיש לה עניין כה ערשה מעשה של חוסר- בבני-האדם, יושר". מועט להיות יכולה אינני מורע בדיוק "ידעתי בעבר התמודדה שכבר ריץ,' ארמדת ,"שם כאשר לחברה האמנות שבין עם היחסים כתבה את "מה נמצא שם: רשימות על שירה לג'יין במכתבה ,( 1993 ) ופוליטיקה" אלכסנדר היא מציינת ש"ההפרשים החריפים בחברה רהערצמה העושר בעלי שבין אותם המשוללים אלה לבין האמריקאית בסצינה ברמז. ולא לא בגלוי כלשהם, מין המפיק דמגוג פרצה. גוג ומלחמת בתסריט. יכול איבר נשיא הרסני. בקצב מתרחבים נראית שבה שלאחר, של הבוקר המהוללת ליועצי- פנה סלזניק או. דייוויד הידוע הבריות בערד סמליים אחדים אמנים לכבד ויוויאן סקארלט מאושרת מדי בעקבות האונס תחליפים. להציע להם והורה שלו התסריט בכללן מוכלמות במידה כה רבה." על-ידי רט באטלר, נדרש המפיק "להקציע" אלג'ין האומץ חשפה ממחשכים את ההצעות את רשימת כאן מלהביא היריעה תקצר את המעמד ללא רחם. מה לעשות? אחרי כל שנערמו על שולחנו של סלזניק, כגון "חמתי אוריין זכתה שבהם רהכיברדים, הפרסים בסצינה הסופית נראית סקארלט השיפוצים נוגע לי כהוא- להשחית," "זה אינו בוערת המחברת של ארבעה ספרי הגרת ויותר ריץ,' בהחלט לא בלתי מאושרת. שווה-נפש אני יקירתי, או "בכנות, ,"זה יר"ר אלכסנדר, ג'יין שירה. קבצי 15- מ אך בנקודה זו נוסף, בקרב הצנזורה ניצחה לחלוטין" ו"אדישותי איננה יודעת גבול." התומכת לאמנויות," הלאומית "הקרן ששאבו הצנזורים, לברך. דווקא מן הראוי לאחר פגישות, חילופי מכתבים ודיונים ללא והשרויה האמריקאית ובספורת באמנות שחורים של ארגוני ממחאותיהם עידוד שפיקחו השונים גופי-הצנזורה קץ עם קיצוצי נגד שנים במאבק של בעצמה שינבעו את סלזניק לסלק את המלה שונים, החליט הסרטים, על הפקת ההיא בתקופה בשני עתה השולט הימין על ידי תקציביה הרווח משפיל, גזעני מונח זהו .nigger לו, - אבל רק כשהובטח "לצפצף" סלזניק מכבדת את שהיא אמרה הקונגרס, בתי לעיל, כאמור המצדד' של מיטשל, ברומן אישור מהסרט לא יישלל מקרה שבכל הוסיפה המשוררת של ריץ.' החלטתה סלזניק גם של הכושים. ובעבדותם בדרום היה שבלעדיו מסוים, "מוסרי" צנזורה שבסירובה לקבל את אות ההוקרה הממלכתי באור להציג הספר, בעקבות ללכת סירב חוף. מחוף אל ציבורית כשעורריה מסתבך אמנות על יחסי ויכוח לעודד מקורה היא חיובי את ה"קו קלאקס קלן," ארגון הטרור דולר על 5000- ב נקנס "הגיבור" סלזניק וחברה, לדעתה, התוצאה החיובית בירתו של הלבן שצמח בדרום לאחר תבוסתו במלחמת- הכללת מלת הגידוף "האיומה." אלה בשם לדבר הזדמנות היא החלטתה היו מאושרים שהשחורים ולטעון האזרחים, הראות של ומנקודת השנים, ממרחק לא תמיד נשמעים. "יש הרגשת שקולותיהם ההיסטורית יש ההגינות למען בעבדותם. המתירנות הלשונית הכמעט מוחלטת הנהוגה מבקיע את של מישהו קולר כאשר רווחה לציין' שסלזניק, שהיה "משגע" את תסריטיו לנו המאבק נראה הסרטים, בתעשיית כ'ום • 29 ••'97 דצמ בר החרמה," אומרת אוריין ריץ.' למצוא שכדאי חשב המתמדת, בהתערבותו האומץ, לנו - מספרת אבל מגוחך. הזה זד, מצד ==י=, .l.l.l.l.l.1.l.l.l.l.l.l.l.l.l.l.l.l.l.l.1.l.l.l.l.l.l.l.l.1.l.l.1.l.l.1 .llllll.I לזי תן עמוס ארז עי ם מוספי ם, ספרי ם, שבעת בערד הציבורי(" ">השיקול הכתיבה כלומר, המלחמה בבערות, תוביל ליתר ידע, של כשאוח הפרויקט חייב הוא הציבורי בשירות תפקיד מילוי התבסס, החברתי הורע שכן וצדק, אושר, תתפורר אחרת הפרסי(" ">השיקול צירת כאן' שכבר אלא בערות. לדעתם, על נשלם"? הוא שמו פרוי קט שלא '' הנאורו ת - החברה. על אבחנה זר, בהמשך, יחלוק מישל מתחילה גם ממש, שלה הראשית בנקודת >עריכה למדי אך חשוב צנום, של ספר במסתר 'הנאורות מהי'? עם המתווכח פוקר, >בעיקר מצד תנועת עליה שטענה הביקורת הקיבוץ המאוחד בשארה, עזמי ד"ר ומבוא: מסתו של קאנס. הררמנסיקה< כי בכך שהרחיקה את האלוהים מסות על "שש הכולל ( 1997 ,'עמ ,119 במסתר ערשה משה מנדלסון נוספת אבחנה תבונת במקומר את והכתירה מהפילוסופיה בכותרת המשנה נאורות ומודרניזם" כנאמר 'על השאלה: ההארה מהי'? המדבר על האדם לכל תחלואי העולם גרמה הנאורות היחיד, כבר רמוזה כי תמציתו אומר הייתי שלו. הצליח שעם ש"ככל סרען הוא והאזרח. המודרני, שעיקרו ארבדן המשמעות שאיחדה בסימן השאלה שבשמו' המסיל צל של ספק בין התואם להגביר את ובשקידה באמונה את הקהילה האנושית. רזה רק פן אחד, ולאו התגשמותה מידת רעל על הנאורות החברתי לבין ייעודו של האדם, כן יש מצבו דווקא עיקרי, של הביקורת עליה. גם את מציינת המשנה כותרת במציאות. לאותו עם יותר השכלה•" ומוסיף כי "ארי לה הנפתלת של על הדרך מצביע בשארה הרווח אחר לוויכוח הרלוונסיות מידת לאותה מדינה שאין הנאורות יכולה להתפשס ימינו, רעד מראשיתה הנאורות התפתחות על הפוססמודרניזם, הוויכוח במקומותינו, בה על כל המעמדות 'n בשארה מעיר כי מתח בקרנסקסס רעד כמה עצם הגדרתה מעוגנת הנאורות וממושג מן המודרניזם הנגזר לאזרח שמעיר עליו מנדלסרן, זה בין האדם נאורות למשל, בימינו, ההיסטורי. שבבסיסו. פתח אשנב לדיון שהוא רלררנסי גם לימינו, רדמרקרסיה הם מושגים זהים כמעס, אבל לא לכאורה, בעיני הדיוס שסוג כזה של ויכוחים הצעיר. למרקס ביותר משמעותי ושהיה גדרנה אפשרות כאשר במאה ה18- כך היה לחם חוקו היומי, יש מקום לתמיהה - איננו לנאורות אתגר שיוצב קיר רה מנדלסון במסגרת משסר "אבסולוטי נאור," שילובה התברגה אור כלומר הנאורות, האמנם ושאידיאל המעמדות, בכל שתתפשס שהעריץ את ררלסר, כמר דעות והרגה נתונה באיזשהו המאיר את חיינו, וההשכלה ההשכלה יאיר את עיניהם של כלל האזרחים. שמשסר סבר השני מלך פרוסיה, פריזריך סימן שאלה? האם אין תוכה כברה? האם אין מרקס לערמתו סבר, כי הנאורות אינה יכולה אליסיססי נאור' הוא תנאי לביצוע רפורמות אך שליחת הקיזמה והסרב עלי אדמות? היא להתפשט בכל ·המעמדות כל עוד קיים ניצול בכנסיה ובחינוך. מסתבר, שכמו תופעות רבות אחרות, גם היא במקום בשארה מצידו, מעמדי. אולם, מעיר גם הרציונליות של הנאורות עד קאנס, חיתה >כשם דיאלקטית לפחות דו-משמעית, או ביקרות על לכלי את הנאורות להפוך בסוגיית לפחות למילכרד, שהובילה בעיה ספרם של הורקהיימר ואזורנו " הדי אל קטי קה הפך אותה מרקס לאוטופיה, "ולא המשסר, הדסרמיניזם למוסר. תבונה שבין הקשר ולכאן. לכאן לה פגים ויש של הנאורו ת" ( עבר זמן רב עד שדגל המאבק המעמדי נהפך ביקרם, הסיבתיים של היחסים הרציונלי גם ספרון קסן זה נחלק לשלוש מסות לפיכך והמדינה העל-מעמדית בעצמו לדגל חשוך, הבסיחה יותר ההבנה המדעית אשר כלומר מאת ד'אלמבר, מנדלסון הנאורות - בזכות הסוציאליסטית תבעה מונופול על הנאורות למבוי-סתרם אותר דחקה לאדם, אושר וקאנט - ולשלוש מסות של ביקורת הנאורות שהפקיעה לעצמה, וכך במקרם שתהפך לכלי ללא מוסרית הכרעה תיתכן כיצד בשאלה כאשר - מאת הורקהיימר, פרקו והברמאס - שאין בה למדינה הפכה הנאורות, להפצת חופש בחירה. קאנס התגבר על בעיה זר על- לחלק בהמשך הופכת הנאורות גם ביקורת נאורות." נפרדים תחומים לשני העולם חציית ידי אינטגרלי ממסורת הנאורות. אגר רואים, אפוא, כי הביקורת על הנאורות במסתו זאת כל קשר. עם ביביחם שאין מסייע בשארה של עזמי התמציתי המבוא ימיה כימי הנאורות, תוך שהיא הופכת לחלק >המוגדרת מהי'? בארורת לשאלה: 'תשרנה שאלת עלייתה של הבעיה. למקם את הביקורת על עצמו. הנאורות מפרויקט על-ידו כ"יציאת האדם מחוסר בגרותו שהוא מסמנת השמונה-עשרה במאה הנאורות במאה העשרים מקודה בשני זרמים, הנאורות "חירות בין מבחין הוא ("בה אשם עצמו בתולדות המחשבה האירופית. מפנה נקודת בעיקר את המדגישה באסכולת פרקנפרדס, השימוש הציבורי בתבונה המכוננת נאורות," רעל המדעית למהפכה במקביל צמחה היא בה, הטמונים הדכאניים" "היסודות במסגרת הציות "המשמעת אר לבין רקע צמיחתה של המדינה הריכוזית. ההבדל המד גיש את ר בפוססמ ר דרניזם שקאנס משתמש בשארה מסביר הפרסית." הוא קודמות לתקופות ביחס העיקרי האירופוצנסרירת המובהקת שלה, שהכפיפה בכיסויים אלה בצררה הפרכה לזמננו: לשיקול שהתברגה האנושית זוכה אז לראשונה לדירן אירופה- למושג ;,האנושות" את מושג הוא "ציבורי" שירות בעת התברגי הדעת כל תחומי המקיף את נרחב, אוטונומי העולם מלחמת לאחר במיוחד הנוצרית. בעת הדעת לשיקול ואילו "פרסי:" קורא בנפרד מן עצמו והמגדיר האנושי, העיסוק חשביה ובעקבות זרועות הנאציזם והקומוניזם, "ציבורי," קרוא הוא הרחב לקהל כתיבה ההוגים רהמסאפיסירת. הדתיות השאלות רציונליות על אותה הביקורת גברה חירות היא הנאורות חירות מבחינתו שהנאורות, האמינו של מאה זר הראשונים 30 214 . גליו ן ··י-י·'·.< -י:J במסגרת ממעלותיה. רבים שחסרונותיה היסטוריונית ופולמוסנית החברה הטבע, להפיכת הגורמת תועלתנית החשיבה הפוסטמודרנית נתפס עצם 'הסיפר פרנקפורט, אסכולת בלבד. לכלי והאדם של המנצחים' כמסולף בעיניהם, והם, למשל, ספרה של הוא לקודם המתקשר אחר ספר מושג 'מתוך: הורקהיימר של מקס שמסתו היהודים החללים 6000- מ מתרשמים פחות אניטה שפירא "י הודים חדשים י הודים יש ני ם" מכנה זה, בקובץ ארתה מייצגת הנאורות' שנפלו במלחמת-העצמאות מאשר מעקירתם ( 1997 :'עמ 364 :אופקים ספרית ,עובד עם> אותה בשם "תבונה אינסטרומנטלית," כלומר מלחמה. הם באותה ערבים אלף 700 של הזהות בנושאי מסות אסופת שהוא לראותה כנטולת תבונה שאפשר מכשירית, בתיאורם הכובד נקודת מעתיקים את שפירא, מתברר מן הקובץ הזה, הישראלית. הביקורת אנושית. ו בלתי ערכים הערבים, ויחסי לאסונות היהודים מאסונות אלא גם מעולה, לא רק היסטוריונית היא הכוחות בין היהודים לערבים שנראו בתש"ח פולמרסנית חריפת קולמוס. המסה הראשונה השבעים בשנות להם, נראים מעורפלים, קולקטיבי • וזיכרון 'פוליטיקה בספר היא - ישראל לחלוטין ברורים והשמונים, החדשים' ההיסטרריונים על אודות הוויכוח החזקה והתוקפנית והפלסטינים הם החלשים של בשארה לספרו כמעט ישיר המשך הוא הפלסטינים אלה שהיו הטיעון והנפגעים. אניטח בביקורתה של עוסק שחרא כיוון ולכן החלוקה החלטת שדחו את והערבים שפירא על ההיסטוריונים הישראלים החדשים עליהם: מקובל אינו בתוצאותיה אשמים >בני מוריס, אילן פפה, ברוך קימרלינג, אבי לפרוץ מהנסיבות להתעלם בוחר חלקם פוסטמודרנים ונוספים < אורי רם שליים, בה מזימה ציונית- המלחמה ואחרים רואים ככולם, שאפשר גם לראותה כביקורת רובם של מדינה הקמתה לסכל את האשמית על הפוסטמודרניות מנקודת מבט מודרנית. פלסטינית. עיקר ביקורתם מתמקד בטיעון כי של אסוציאציה בדרך מסבירה כי שפירא ישראל את דחתה במלחמה שניצחה לאחר גישתם בישראל כונתה מילו לית השלום, סירבה לוותר על שטחים ולא התירה החדשים של ההיסטוריונים הפוסטמודרנית לפליטים לחזור• "פוסט·ציונית" ואף שהמושג לא זנח מעולם לפחות גם התפיסה של תנועת העבודה, כי לאתר בו ניתן מוסכמת, רשמית להגדרה אינה לצדק" צדק "בין התנגשות יש כאן במרכזיות להכיר דרישה מרכיבים: מספר כלל מתייחסים חם אינם עליהם. מקובלת שגרמה ובעוול היהודי- ערבי הסכסוך לצמיחתה של שהביאו באירופה לתהליכים התעלמות תוך וזאת לפלסטינים הציונות בצידוק המוסרי של הציונות, אינם מכירים הטענה מההיסטוריה שקדמה לקום המדינה: עזמי בשארה בהקמתה ורואים למדינה, היהודים מאוויי חוסר היא הציונית הגרלה כי שלילת קריסת אחרי שהתגברה הפוסטמודרנית, אקס כוחני בלבד. בעיניהם הכול התחיל ב- באחר ובשונה, בין שמדובר באחר התחשבות כלומר אחרי הטוטליטריות, האידיארלוגירת ומה שקרח חיה תוצאה מתוכננת של ,1948 באחר שמדובר ובין לא -ציוני יהודי שהנאורות נחשבה למנצחת, כביכול, תוקפת עמים שבי כאן אין מראשיתה. הציונות בפרדי גמה השימוש הפ לסטי נ י: את הרציונליזם רהארניברסליזם של הנאורות יש צד אלא לסיטואציה סראגית, שבקלעו הקולוניאליסטית כדגם לחקר הציונות, תוך בשם גישרת רלטרריסטיות ופרטיקולריות כפי אחד שכולו זכאי וצד אחד שכולו חייב. ייחודית. מה יהודית בהיסטוריה כפירה 'הנאורות במסתר פרקו מישל זאת שערשה על סתירה בחמשך מצביעה שם שפירא שמשותף לכל הגישות חפוסט·ציוניות חללו מהי'? המייצג זרם זה בספר. מאבקם תחילת בעמדתם: פנימית היא הדרישה לרוויזיה כוללת של ההיסטוריה בשארה עצמו, שהוא לדעתי פוסטמודרניסט שאלה בטענה בעשה הישנים בהיסטוריונים בו אין ושינוי היחס למפעל הציוני חציונית מאמרו )וראה חדשה בנאורות ודוגל מתון הציונות: מסעם מגריסים היסטוריונים היו סגולי. ערך בעל חיובי מפעל חן וראות המשותף עם רבקה פלדחי 'המעבר לנאורות בסופו של המהלך דווקא ההיסטוריונים אולם האנטי-ציוניות כי הגישות אומרת שפירא זאת מדגיש עם ( 16.7.93 "דבר" חדשה' הפוססמודרבית, גישתם מתוך החדשים הישנות החל מזו הקומוניסטית, דרך חנונו, על הנאורות ביקורת המברא, כי בסיכום מחודשת לגיטימציה להעניק מבקשים ביקשו לעקור וכלח בשמאל החדש ובמצפן, מושגי אימוץ רק תוך אפשרית וסכנותיה שאין בסענה של המחקר, לפוליטיזציה את הפרויקט הציוני מעיקור. הפוסט·ציונים רדיקלית ביקורת ואילו עצמה, הנאורות לדבר על ואי-אפשר אובייקטיבית מציאות אינם מערערים על עצם קיום המדינה, אולם מרציונליות בריחה שיש בה גורפת אמת היסטורית. לפי גישה זר ההיסטוריה היא יחסם אליה במקרה חטוב הוא אדיש ובמקרה מסוכנת לא להיות עלולה ומאוניברסליות אחד סיפר ואין סיפר, כלומר "בראסיב," הרע חשדן ועוין. הם מדגישים את חסרונות לדבריו, הר גי אסכולת פרנקפורט רצו פחות. שהוא יותר אמין מסיפו אחר, שכן כל סיפר ואת שגרמה את העוולות הציונות, מהפורמליות הנאורות לשחרר את של הקבוצה פוליטיות מסרות לקדם בועז מחם אחדים עברו שמנעה. האלטרנטיבות לה את רוחה ולהשיב והאינסטרומנטליות שחחיססורירבים החדשים שהוא מייצג. אלא ביקורת העבר היא מוצא לפרוגרמה פוליטית גם על ודברים דומים אפשר לומר האבודה, ייעצר ההיסטורי שהרלסירויזם סבורים השבות חרק ביטול כמו בעתיד, לשינויים פוקר. חסיפר הוא שלהם חסיפר וכי לפתחם והפיכתה של ישראל למדינת כלל אזרחיה. אחרון המשתתפים בספר, שהוא גם הברמאס, הסיפרים קץ לכל שישים הדפיביטיבי, הוויכוח עם ההיסטוריונים החדשים, לדבריה, יודע פרנקפורט, לאסכולת האחרון השריד האחרים. בעצם הוא בין מדענים, יותר משהוא ויברח כי ביקרות הנאורות הפוסטמודרנית מבטלת, בכתיבתם הנפוצה אחרת מתדולוגית סערת הקולקטיבי, בו הזיכרון על עיצוב ויכוח התבוני את הסובייקט של דבר, בעיקרו כתוצאה מגישתם חאידיאולרגית, היא עיסוקם גם אנשי רוח וסופרים, דוגמת נוטלים חלק במרכז הנאורות שהעמידה האוטונומי, למה לא כגון, שאלות התרחש. שלא במה פתח ההתאבדות' שמאמרו 'יצר מגד אהרן במסתו בספר " המודר נה • פרוי קט חשיבתה. כבר שכבותיה לשלום עם ישראל הגיעה ,( 10.6.94) ב'הארץ' כזה ציבורי ויכוח הוא מנסה להציל את הנאורות שלא נשל ם" מדיבה הרקמה למה לא ? 50-ה בשבות ההיסטוריונים החדשים אינם למגד, בניגוד הפוסטמודרנית, הביקורת בתנאי הזר ב1948- ? למה לא במנעה מלחמת פלסטינית שותפים לחוויות היסוד של המאבק על הקמת והפרויקט כפי שאנו רואים, אכן טרם נשלם. למה לא הצילה ההנהגה הציונית העצמאות? הרי לתוכה, כבר שנולדו וכמי המדינה הן מצד מהותו והן לא קל אבל חשוב, ספר תופסות אצלם 31 וכדרמה, את יהודי אירופה? המדינות, ככל מדינה היא בעיניהם בשל החסר שחרא ממלא בתחום זה בעברית. ·- '97 ד צמבר אני מגיח שלוייצמן האמיתי אין שום קושי עם להם עוול וגם זכרם נמחק. אך האם לא נסען ניסוח עצם כבר לדבריה, נכ בד. חלק תוכנו של הפסוק הזה בשירת משה, ואולי היה חלקי? גם שקר היא בנידון חלקית שאמת של האשמה. בו נימה הללו יש השאלות ולעשות בו ללשונו דרור לתת שמח אפילו במסתה רבים במקומרת לציין כי >למותר ומנקודת של הזמן הפרספקטיבה מיתרון של שימוש אקטואלי כלפי מבקריו, אלא שאז מן על תרומתם שפירא מברכת גיבורי העבר לתת המוצא של היום נדרשים והוא ישראל" לו "עוכר קוראים היו הסתם בני מוריס, ההיסטוריונים החדשים, ובעיקר גם על את הדין לא רק על מה שעשר' אלא מחדש, בחירתו לשם לקולותיהם זקוק הרי שבהם היא לחקר סוגיות שוגות שהעיקרית חסר טריברגאל בפגי וזאת עשר, מה שלא ולכן העדיף להתנצל. בעיית הפליטים וחלקה של ישראל התהוות נוהגים היו שהם שבטוחים של מי רחמים, לעצם העניין, התג"ך עצמו מותח גם ביקורת על התמונה הוא הוויכוח אבל בנידון, ביתר תבונה ובוודאי ביתר מוסריות. הרי ו"קדושתו," מנהיגותו וחרף על משה, הכוללת ועל העקרונות המתודולרגייס.< העניינים אחד אולי, באמת, זהו, לדעתי, בקדש, מי המריבה בפרשת התנהגותו בשל הבאה: בפיסקה מסיימת היא את מסתה הפוסטמודרנית - בכתיבה מרגיזים היותר לארץ: "יען אשר הכניסה ממגר את נמנעת לפי ישראל של מדינת ההקמה "מיתוס על מושאי מעבירה שהיא המוסרי השיפוט בי בתוך בני ישראל' במי מריבת קדש מעלת שהנהגת גורס החדשים' 'ההיסטוריונים לא ההבנה היא העיקר עבורה, כמו מחקרה. ציד' על אשר לא קידשת אותי בתוך במדבר גירשה את בן - גוריון בראשות מפא'י חריצת אלא הישגים,' עבור 'ההיסטוריונים בני ישראל, מנגד תראה את הארץ ושמה לא בגולה, היהודים לא הצילה את הערבים, המשפט, וזאת אפילו במחיר פיחות האחריות תבוא" >דברים, לב, גג.< שקדן רק קורא המזרחים. וקיפחה את הבלים של לדפים שיחזור במיוחד' 'ההיסטוריונים הישגים,' יגלה שאגב אררחא על לשונו )של ראש-חממשלח( וגל במלחמה, וגם גם ניצחה גם הקימה מדיגה, קיבצה את גלויות ישראל," לחש יהודי" - להיות מה זה שכח "השמאל שלוש-עשרה מתוך בלבד אחת מסה רזו לחישה שהיא בתגיהן באוזנו של הרב כדורי, גם המסה ביותר מומלצת שבספר. לא רק שהוא והסתה, רכילות כולה מעשה הפולמוסית 'קובלנתו של שטרגהל' שם היא בלתי-מוסרי, אלא גם בלתי-יהודי בעליל. מפילה כבניין קלפים את ספרו "בניין אומה בישראל לראשונה כשהתעורר בשעתו, או תיקון חבר ה." ראש- אמר בפרשת 'מיהו יהודי,'? הוויכוח הממשלה הראשון בן-גוריון כי עבורו מספיקה במזמור בתג"ך המופיעה ההגדרה בהחלט ...חכם עם נבל ולא הקצר שבתהלים ס"ו: מזמור לדוד יש אירועים שכל המעורבים בהם יוצאים מהם יהוה, מי יגור באחלך? מי ישכון בהר קודשך? אווילית של קומדיה מאיזה כמו מגוחכים הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו: לא הסחת עוגות. אירוע כזה היו דברי הנשיא על רגל על לשונו, לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא שרק מידת לאחר-מכן, והתנצלותו התג"ך נשא על קרובו: נבזה בעיניו נמאס ואת יראי שבו כיפרה על תפלותו. מה שקרה השעשוע אניסה שפירא יהוה יכבד: נשבע להרע ולא ימיר: כספו לא במהופך. בלעם מקרה בעצם הוא בפרשה המדעית, כיוון שחקירת מה שלא קרה, ספק גתן נגשך, ושוחד על נקי לא לקח. עושה אלה, שבא לקלל ויצא בלעם המקראי, שלא כמו שלא ממש. "התרחיש מחקר בגדר אם הוא לא ימוס לעולם! מברך' הנשיא, בעצם, בא לברך, ונמצא על- שלא מאחר שכן היסטוריה, איננו התרחש מקלל. כי הבינה, חסרי התורה בוסרי ידי אילו תוצאותיו מה היו יודעים איננו קרה פשוט ומצריך רק שתי הערות: "לא הסקסס החדה בעל הלשון ביקש הנשיא הכול בסך התרחש," כותבת שם שפירא >עמ' 39 ,( "נשבע רכיל: לא הלך לשונו" - רגל על ולמתן את לשונו לרסן את בדרך-כלל, לא ארכל להביא כאן את המאמר בשלמותו, שבועה קיום - עניינו ימיר" ולא להרע ביקורתו הפעם, תוך שהוא מסתמך על דוגמה בו נחשפים עוד כמה וכמה עניינים חשובים >כלומר אפילו נשבע בעניין העשוי והבטחה, גם יש - אמר - בתגייך הספרים. מספר החדשים, של ההיסטוריונים על כתיבתם לקיים את חייב לעצמו' רעה לגרום נזק או דברים לא סימפטיים, וצריכים מאוד להיזהר ואצטט רק מקצת מדברי הסיכום שם. שפירא וכדומה.< נוכח מה שנגלה לעינינו' שבועתו, איתם. כשנשאל למה כוונתו, השיב, למשל' ההיסטוריה להפוך את כי המגמה כותבת, של הטלוויזיה הנסתרת המצלמה בזכות דברי משה בסוף ספר דברים בשירת האזינו, המשרתת אידיאולוגית לקונסטרוקציה דומות אמירות ודאי ויש כדורי' בפרשת ישראל כי הוא "דור על עם שם הוא אומר אינטרסים פרטיקולריים, כדברי פפה, בולסת ראש- לא עומד מאיתנו, נסתרות שנותרו ."".חכם ולא גבל ופתלתול". עם עיקש ביותר בכתביהם של ההיסטוריונים החדשים. ההגדרות במבחן הנוכחי' הממשלה כלומר, הנשיא ברוח הימים אלה >לאחר דברי כתולדות העוול, כתולדות היסטוריה המינימליות הללו. לאחדות להטיף רצה על השמאל< מן גתגיהו העולה המסר זהו המסכנות בהגדרה זו בתהלים לא מוזכר כלל עניין .ב.ב כך את לשם והרחיק הביקורת, ולמיתון ההיסטוריה הפוסט-ציו גית. האידיאולרגיה דיבר עליה היהודית," העצמית "ההגנה עדותו עד לתג"ך. אגו שבו סנטימנטלי תיאור להיות הופכת כביכול בתגיהן בקשר לשמאל כעל התנהגות בשל דברי פיוס מתונים אלה, והגה, דווקא להזדהות תמיד עם המנוצחים ולבקר אמורים בלתי יהודית. אני מפקפק אם נמצא לה בכלל קפץ עליו רוגזם של כלי הקודש הדתיים. הם עצם העובדה שהציונות רכך, את המנצחים. כדררי שהרב ההלכתיים במקורות סימוכין בגרונם, לא האחדות רוממות שבדר-jכלל אותה הופכת מנצחת כתנועה התבררה אמור להיות אמון עליהם. בדבריו וראו של הנשיא, דעתו לסוף ירדו היא זה, עיקרון לפי לבלתי- מוסרית. ועוד דבר: אם השמאל אינו יהודי, אר "שכח הנביאים. אדון משה, על דברי "צנזורה" לצייר מחדש גם את מלחמת כותבת, אפשר מה זה להיות יהודי," הרי אין כלל רוב יהודי האמור וכל כולה קדושה, התורה לשיטתם יופיע הסתם ובקרוב מן השגיח, העולם במזיגת ישראל. אל תשכח את זה, ליהודים בה הם דברי אלוהים חיים, כולל "דור עיקש היסטוריון שיתאר את ההתרחשויות מנקודת בתגיהן. וחשוב גם על הרפורמים בהקשר זה. אין אשר חכם," ולא גבל ופתלתול." עם ראות של הגרמנים שגורשו מדגציג, שלדיה, לנשיא רשות לשגרתם. • אר פרוסיה המזרחית, שמבחינתם אמנם געשה גויון 32••• 214 בהלול-דימנד אריאלה עיפה T ··-: • אשה T • . ;ש ין ך סיפור עיפה. T ··-: האשה T • T ואישה T • : נמה חדשים יי-: - ק ;י ,;ת9ך? ך;ת ס ? • T T: T - "היא הלכה ממני". אמרת: את זמנה השאול • •: • T ; T .ה • ?ס ף ז :- ז לא T - בטנ; T - : •: אל פנים גוף ןרועות. חף 7ף ע;לה שאינה T T '" •: מסבכ;ת. י;ךןת ואינה •: •: T ·• ; את הגבול סמנת על נחיל זעתר.: : - •: היא T : - • שלה T T •• • : - י ן ם בול תוך ה ל,עמוד ל ח9 י .צת. ו.תנ. מ היא ה ןה תוך חיא מתוחמת אינך; ".' •: - : • T " על שלה. אול. ת ן ך; ם ב;ל ל ת;ך ס יש T '." - נות סיף ק ד;ליס פ;ת כמשיג את הגבול שלד: והוא גדלו T •: • • : ת ד;ןה. ה ת דרי ל םת ס?כ: ל T : קום. לא ס:ה .עליס· w ס ף ת;ך במלים יכ;לה T : - היא לא • ; עצמך; לה;ציא ת ,עליס ח יןה 7ף מ ן סאיש. הגבול שלה. למעבר רגליה בכפ;ת ופסעה עצמה יכולה לעש;ת ואינה ז •: : - - -: - : T •: : - - : T : T ז : - -: - T : ז י• : טנאי נועה • • • לילה שיר מה לי שירה? ליף ד ךרגי ברע אני חשה שוב דבורים ע ו:זי או ף שלי - T ' ' המנוחה T חoר ד רס עם ף י ?מדרי ון ;:א חT['ה ל לא, ו ק ח :?די ף T : - '.' הטלוזיה דברה. שלא אתאשפז שוב מיגעת הטלויז ה ל ן ר T : ' ז :• ',' ',' - " : - : ·: ·: - - - : T : • '.' •: - אלבש מסכה בסיסית אי הבנה בינינו חיתה תוסח ה ךry י דוךים דךו:זי ת T '' T לרח;ב :T - : '." ואצא •• •• : כת." ש." מ- מת. בר..ד-נ:ו די.צ. ל: שב ז·ון ? ם ?ס ל אורגי ן סךח;ב ס; מו 9ע רך סר לך ל ם ךגון סא ר" "7 ם 7ס וחנו ;ת זרים בני אדם עצים ליף ד ךו:זי 7 ך ן 7י סראש זו אורגי מ:['ץ ו לא -: - ' T T T •• ; ט;ב ' •• מרשם לעש;ת אהבה רצית לאשר עם ובלי כדורים מאשפזת בחדרי, אני ם לרן:ה ." , סדין ך_רי w י :די י זו.רקת ס - -:דים וויי; : "לוךיבן." T : • ק;ם ז -:- .ה -: - ז י ז ל עבודה ם או אמצא מסננת ·: : מתארגנת ולא : ולא ן ית או קבו ה .עם אח.רים לא עם:עצמ· ולא T -: T : ': 33 ••'97 דצמ בר אפול קךא. שלא חום " -: י י טאחא עלי מוחמר משח חכם מערבית: החבר מרוואן נזכר בלגלוג בביקורו הראשון במוסקררה עשר שנים הערב ארוחת שאחרי לעצמו תיאר מררראן חבר לכן. הוא כינה אותר ביקור אז "עליה לרגל לקבור של החבר קודם סיגריה אר ויעשן הצרה על מיטתו רגוע ישכב ודקלם בלבו שלרש פעמים את הסודה הראשונה של הקוראן לנין" החיים.< וטעם הטיב סמל היא >מרלבררר שתיים הלה, אך הוא ענה לו בגילוי לב: "רכי לא מגיע לחבר לנין שאדקלם בשעה שהקיף את הקבר. כאשר סיפר זאת לראש המשלחת לעג לו שיעשן את מחציתה, וישקע בשינה עמוקה עד שיכבה את הסיגריה השגיח, אם יצית ארתה, אחרי האמין ליד קברו את הסודה שדקלמתי עשרות פעמים לעילוי נשמתם של הוא קילל את המסע הזה שהיה כי היה עייף מארד. עלות השמש, כמה מסרבני השלטון בכפרנו"? הרוסי ומלווהו חרא וביקורים. הרצאות פגישות, מוארת, עמוס ליד קבר עמידתו האדומה ואת בכיכר לכתו עדיין זוכר את הוא בשעה רזה חייב קימה במלואה, בתוכנית הביקור לעמוד התעקשו החייל האלמוני' שחיתה כולה רצינות והערצה וכבוד לחיילים אשר לבית שמרנה בשעה נסיעה ברקד' ארוחת אכילת בבוקר, שבע את מפרקתה של החיה הנאצית. ובעמדו כך הוא ראה צעיר שברר העובדים, רעד רעם עם המנהל פגישה למשל' לפלדה, החורשת לנוכח בתדהמה הוכה הוא ומתנשקים. מתחבקים וצעירה אכילת אורחת צהריים איתם, נסיעה לקולחוז הדייגים, ביקור בבית ההתרופפות המוסרית ההיא, ודווקא במקרם הזה, במועד זה ובעיר זר. רעד רעם עם כמה דייגים ערבדיר' פגישה עם לשימורים, החרושת הוא פלט בקול שכל הסרבנים אותר יכלו לשמוע: "לא ייתכן! אסור! אכילת למנוחה קצרה, המלון בית כך חזרה אל ואחר הקולחוז' אין ספק שהאימפריאליזם הארור שלח את שני אלה הנה כדי לפגוע ומנהיגי מקצועיים איגודים עם מנהיגי פגישות ערב, אורחת בשמה הטוב של מהפכת ארקסרבר". וכאשר שאל אותר אחד מחבריו: המפלגה, שיחרת והרצאות על הגברת הייצור' על בעירת גידול חיטה חבר מרוראן"? ענה לו: "אל זהר זה, ובלי היסוס, "האימפריאליזם, ותפרחי אדמה רעל מזימות אימפריאליסטיות נגד משאבי בעלי החיים דבר זה הוא מעשה ידיה של הציונות וידי המודיעין חבר' תכעס, של המדינה. האמריקאי והישראלי"! התרכגית היומית חיתה רוטינית וצפופה זה עשרה ימים. לא היה בה אבל העולם השתנה בעשר השנים שחלפו' וגם החבר מדודאן השתנה, לשיחת חולין' לבדיחה, לחידוד או לצחוק. השיחות נסבר כולן מקרם בבעירת להסכמות הגיעו והאמריקאים רהסרבייסים נפתח, העולם על הייצור' על הייצוא, על ושירגרת, על גן העדן שהאדם ברנה עלי מררראן והחבר ביניהם, סחורות להחליף והחלו רבות, עולמיות בארבל' בהנעלה, בלבוש, בדיור' בכול: השר רירן רעל אדמות מרשה לעצמו עתה לעשן סיגריות מרלבורו בצאתו לחוייל' ודוחה את הסענה שהוא תומך בכל בכלכלה האמריקאית כפי שהיה סוען בעבר. בהעמדת צאצאים בנישואים, באהבה, לפרט, בהזדמנויות הניתנות ובגירושין. ובמה עוד? אמנם הוא עדיין מכריז בתוקף שהוא רוצה לשרוף את אמריקה כליל! בפנקסו חבר מפלגה רציני שרשם את הערותיו החבר מררראן היה העולם לא נשאר כפי שהוא ואין לחבר מררראן מנוס מלהשתנות, גם העבה, שקנה במיוחד בשביל ביקרו חשוב זה בחברת למכשירי כתיבה אם במידה קסבה. קטנים על עניינים הערות רושם היה לכפרו. הסמוכה שבעיר בחייו חל שהמהפך ויותר מפעם אחת, רעדה, הוא מודה קבל עם שואל ומבקש הסברים. היה חשוב לו לדעת, למשל' כמה כגדולים, והודות למישל פלולא מישל' כי לולא מישל ולולא דעותיו בעיקר לחם ותפרחי אדמה היה האזרח הרוסי צררך ולהשוות דגים, בשר' היה חירם דרמה מרוואן' הוא, הבור' במוחו שנטע אותן האדומות הקיסר' אר בתקופת היה צררך הורסי שהאזרח עם הכמויות זאת מהעבודה ההולכים מהמיטה לעבודה ושבים מעבדי אללה, לרבים האזרח האסיאתי או האפריקאי בימים אלה. וכשהגיע להשוואה עם למיסה, או שהיה בוקס זהירות בדרכיו' מתרחק מכל מהמרדה ואומר אלפי שעשרות של זלזול בנימה מציין היה האמריקאי' האזרח יום יום: "ישמרני האל"! אמריקאים ישנים בקור העז בחוצות העיר או מתחת לגשרים. בשערת "ההתגלות" המעסות שהיו לו למררואן היה צוחק, >והוא היה מררראן היה נטרח שבני האדם בארץ מהפכת אוקטובר אינם החבר הגורם לשינוי בחיי חיתה חבילת צוחק אך לעתים רחוקות,< ואומר: על יוקר מתלוננים ואינם נצרכים, ואינם מהר' רעב יודעים בחודש כשהלכתי חוביזה. חבילת כן' כן' אתם צוחקים? חוביזה. התרופות, ואינם חרדים לגורל ילדיהם, כי בתי הספר מצריים לרוב לאמי חוביזה לאסוף כדי שיח' איבריק לשסחי שנה באותה שנס העדן של בגן לסטיות, כי ארץ אין מקום באותה לכול. ופתוחים מה שנהגנו הצבאית, או של המשטרה הופיעה מכונית האלמנה, גנבים, אין סרטים, אין מכורים לסמים, אין האדם עלי אדמות אין דודנו שבני אר מה לה "אמ·פי" לקורא הבריסי המנדט בתקופת ספסרי ברדסה, אין איידס ואין שאר מרעיד בישין. הכול נראה לחבר גררו עצרו אותי' הופיעה המשסרה הצבאית, - צ"מ לה קוראים מררראן "אלף אלף." הכול סרב, אין מלחמרת, אין כיבוש, אין אבטלה, רזה אותי' איימו עלי' היכר אותי והביאו אותי לפני בית דין צבאי' אין ניצול' אין אפליה, אין דינרי' אין דאגה בעולם הזה ואין ייסורים בלא לשסח צבאי סגור באשמת כניסה גזר עלי שישים ימי מאסר בעולם הבא, כפי שאומרים. וגויון3•4•••• 214 - · " .···-· .. ." . . . " - - הושיט את ידו אל הרים את ראשו' הוא התהפך על יצועו / איתה. ושירן, והובילו אותי אל כלא ומרן. חפיסת הסיגריות ואל המצית, הצית לעצמו ערד סיגריה והחל לעשן לי שהוא אמר הוא אחד וערב מישל' הכרתי את ומרן בכלא את נעליו' יצא מתאר' עמד במסדרון' הסתכל ימינה ושמאלה, ובדחף ארתה בהנאה. כמה דקרת לאחר מכן הוא מעך את בדל הסיגריה, נעל קומוניסט. אמרתי לו: "אני לא מאמין לך' מישל," "למה לא, יא מדודאן"? בחר בצד שמאל והלך כשהוא שולח מנסים חטופים בנוסעים. כמרס "מפני שקומוניסט, לא עלינו' הוא ברלשרויק", ראה גברים לבושים חליפות ומעונבים ונשים לבושות בגדים חמים מדברים וצוחקים. לו ארם סלאם וסלאם ופחד רלרבנא ררג'א היו עתה אף על פי שהיה אוגוסט. משפחה שלמה בתא, אב אם ושני ילדים, "ואני ברלשוויק". "חס וחלילה, הרי אתה, מישל' אדם הגון". "והברלשרריק"? ושמחים, אוכלים פיסטוק חלבי' איתר' הם היו משוחחים, צוחקים "בן אדם, הבולשרריק אינו מבחין בין אמו לאחותו' לבתר' לשכנתו מפצחים גרעינים ומספרים בדיחות. אך ארם סלאם והמשפחה רחוקים ולכל נקבה. כולן מותרות כמר אצל הבהמות". דעותיו. ומדי יום ביומו היה משמיע הרצאה באוזני' ואחר כך מציג מישל צחק לי' התגלגל על הרצפה מרוב צחוק, והחל להבהיר לי את בעשירים בהון, בעבודה, כמו בעניינים רבים, לי שאלות ודן אתי שכל האומר בעיקרון בערך המוסף, באמריקה וברוסיה, ובעניים, בחירות האשה ובמעמדה. וכאשר לפי צרכיו' לפי יכולתו אר אחד לי מכתב נתן הסוהר' בבית לשהותי האחרון ביום נפרדתי ממנו לידיד שלו בחיפה, רשם הצטרפתי למפלגה. מאז זרמו מים רבים בירדן: ממשלת ישראל ייבשה את החולה, כבשה את חצי האי סיני פעמיים ונסרגה ממנו פעמיים, האדם הגיע לירח וידיעותיו ומחשבותיו של החרבים, רעל סלעיו על חולותיו וצעד לקלל את השטן' את מדודאן התרחבו וחלומותיו גדלו. מדודאן החל לשנוא את המנצלים והעריצים, אסיה עמי בסולידריות עם לחרש האימפריאליזם, ואת אמריקה של מהפכת השנה יום ואת במאי האחד לחגוג את ואפריקה, אוקטובר' להביא זר פרחים לאשתו בשמונה במרץ ולהגן ·על זכריות האשה ללמוד ולעבוד". אך מה שהבחין בינו לבין האחרים הוא עזרת רעל שורשיה קללות נמרצות. עליה המטיר הוא לבגידה". שנאתר בעם אר בגידה במפלגה, בגידה אם זר בגידה, היא בגידה לדידו בגידה בבת הזרג - כל אלה הן בגידה, כי אין להקל ראש בהפקרות, כברד זולתו שמחלל את רמי בני אדם, כברדם של לחלל את ואין רמי שפורץ את מנעוליהם של הבריות ייפרץ מנעולו' כברדו יחולל' רמי שבוגד באשתו נחשד בנאמנותו למפלגתו' לעמו ולמולדתו. ברחבת בכפרו' שתי סיגריות ושלרש ונזכר עישן סיגריה, מדודאן שבוודאי סיימה כבר את ובאשתו ארם סלאם, בעץ התרת המעיין' ואינם יודעים נסיעה ברכבת מהי. ראתה, גבר, אתה מתגעגע לילדים בטלוויזיה הירדנית, הצפיה בפרק הסדרה הערבית-מצרית המשודר אר לאמם? ארם לישון. הלכו שכבר ררג'א לרבנא פחד סלאם, בילדים ונזכר הוא עבר מקרון לקרון. ראה צעיר וצעירה יושבים מחובקים על כיסא תחת את רגליה ומושיטה האור מכבה את במיטה, לבדה סלאם ואינם שמים לב למי שעובר על ידם. נעץ בהם מכס סקרן וראה את קול ובדידות. לילה וברכבת ובדידות לילה לילה. שם השמיכה. במשהו עוקץ אותר פי הצעירה נושק לצווארו של הצעיר• הוא חש במסילה עז וצורם את האוזניים המתחככים הברזל גלגלי שקשוק בגררנו' אר כאילו מישהו סטר לו על עורפו• הוא התכווץ והמשיך ארוכה, ארוכה הנסיעה וסדורה. רצופה חשיבה מאפשר ראינו בדרכו. אבל אחרי כמה צעדים הוא שם לב שלא קילל את ההתנהגות רמרסקררה רחוקה מארד מריגה. ארץ זר רחבת ידיים ונסיעה בה היא רעל על האימפריאלים האשמה הסיל את ולא ההיא / הרכרוכית עד הבוקר, ישנים הערב ארוחת אחרי ארוכות. של שערת עניין המדינות הרכרוכיים אל בניר השולח את המושחת, המערב בנייניה מרסקררה על מופיעה החמה זריחת אחרי אחדות רשעות כחלק של הצעירים מידותיהם להשחית את כדי הסוציאליסטיות הגבוהים רעל הכיפות הזוהרות של הקרמלין ושל הכנסיות. לחבריו אומר שהיה כפי שם, החברה סדרי להפר את מתרכניתר שיפריע לו אין מי ולישרן. עיניו לעצרם את ניסה מדודאן החבר בנסיעתו הראשונה למוסקררה. ראינו אינו רועד ויצועו על אף צורתו אינו רע כלל וכלל' בתאר' ומר, מתוק ובחיים יש הורגת, הבדידות לילה, הפעם. היה סלחן וריקודיהם הקרונות ותנודות בברזל הברזל אך חיכוך מטריד' גבר זקוק לאשה ראשה זקוקה לגבר• וששרן אומללות וצער. שמחה בדממת הלילה לא בדיוק עוזרים אר מעודדים לישרן. רכך מתנהלים החיים מאותר יום שבר כך ברא אלוהים את העולם, היה שבהם בימים נזכר בזכררנות. עצמו להעסיק את ניסה הוא להישאר צריכים העניינים אבל אדמות. עלי הראשון האדם צעד ברדיפות המוכתר ועמילי השלטון מבין בכפרו' הקומוניסט היחיד כל מתירנות. נוגדת זאת ומסגרת על הדעת, המתקבל במסגרת ובמכות המשטרה קצין ובקללות ובעלבונות, החמולות, ראשי צריך שיהיה רסן האומר: "עצור' עד כאן ולא יותר"! אך היכן רמתי כל אימת שכעס עליו מישהו וטפל עליו אשמה בעניין של אגרופיו זה ייאמר - כאן נדמה שהחבר מדודאן גמגם ולא ידע לומר. בינו לבין עצמו כשנזכר שהוא לבדר היה סניף מה בכך. הוא חייך הוא המשיך בדרכו, שלח מבם לתוך אחד התאים וראה שתי צעירות. המפלגה, תנועת הנוער ותנועת הנשים הדמוקרטיות כאחד, ואיך היו אחת מהן זיכתה אותר בחיוך' והוא חש בזרם חשמלי מרעיד את גרפו בהזמינם כמה פלאחים טובים מביעים את הסולידריות שלהם איתר בלי רצון ומיד התיק את מבסר ממנה, אך עד מהרה מצא את עצמו לשתות ספל קפה אתם: "תתכבד' יא מדודאן' יא אבר סלאם! אותר החיוך הוא סתם לשם שמים, מקרי או מבררן• האם זה היה חיוך פוחז מסתכל בשתיים כדי לוודא בנות כמה הן, אם יפות הן, ובעיקר אם קפה ותעשן סיגריה. יש סוף לחיים ואין סוף למלאכה". תשב איתנו! ערד תספיק לחלק את העיתון. ברא תשתה איתנו ספל 35 ••'97 דצמ בר או חיוך שיש בר הזמנה לעובר אורח בלילה? מפלרטט צעיר וקול תאר ליד מצחקקת צעירה שמע קול מדודאן סיגריה והחל למצוץ את עשנה ברעבתנות ובלב נסער, פולס אותו הגיע לתאו, מהר הושיט את ידו אל חפיסת הסיגריות, הצית לעצמו חייכו. פיה חייך וגופה חייך. כל התא שלה חייך. הלילה חייך והקרון הופתע לראות שאחת הנשים אכן מחייכת אליו. פניה חייכו ועיניה :ן)I אחרי הסתלסלותו, אחרי חרסיו, ועוקב אחרי הצר התא אל חלל אין מנוס אלא להמשיך מרוואן, החבר לך אבו סלאם! ואוי חייך, c=::=ם:=' מדגדג תוכו בתוך חש שמשהו הוא אוכזבו. ואחרי התפתלויותיו בדרכך קדימה או, חס וחלילה, תעבור על מצוות לא תעשה. אותו ואומר לו: "נו, קום! יימח שמו של הלילה, ושמה של הבדידות מצוות לא תעשה? השהיה בניכר! מחוגי השעון אינם זזים ולפניך שעות ארוכות ושל כבודן של האם מופקרות? הנשים האם הפקר ? הוא העולם האם עד שתגיע למוסקווה, והשינה דחקה מעיניך". השהיה הבדידות, אלה בן אדם! תתעשת, למרמס? היה הבריות נסה שכמותך, אהבל בגופו. "קום, חרב הדבר הזה היה כמדקרות ואולי צחקה לחברתה שבתא? האשה חייכה ואולי והלילה! בניכר התיישב לחץ את ידה, לתא, היכנס ואמור: 'דוברי פיטשר'! שוב למשמע בדיחה? או אולי חייכה חיוך של לגלוג בראותה את מדודאן ושוחח איתה"! שוחח! אבל, מסכן, באיזו שפה תשוחח אתה? אתה יודע רק ערבית. הוא המשיך בדרכו ועבר לקרון אחר. שמע את הברזל מתחכך בברזל מתהלך לבדו כמו בדווי בעיר? לא רוסית, לא אנגלית ולא צרפתית. אבל, אתה חבר מדודאן, יודע שני בין המעבר תנודת התנדנד עם גופו וצורמני. בקול עז והראשים העיניים שפת היא הלא בינלאומית, שפה אחרת, שפה על לבושם, על של איכרים, ראה קבוצה החדש בקרון הקרונות. והידיים והאצבעות. שפת הסימנים. שפת החירשים. שפת האילמים. הזמינו האיכרים אחד שהקימו. הרעש ועל על צחוקם חפציהם, קום, אם כן, עמוד על רגליך ושים נפשך בכפך, ואם תיכשל, איש לא מכיר אותך פה ואיש לא יספר לבני כפרך את מה שקרה. לשתות כוסית וודקה אתם, אך הוא הודה לו ברוסית, סב על עקביו והחליט לשוב אל יצועו. אורב לך איבר האם פה? אחריך עוקב אינו האם הש"ב? ומה עם לחפיסת הסיגריות שלך, ליצועך, חוזר לתאך, מרוואן, האם אתה, ואמר השטני ממוחו הרעיון גירש את הוא לקרון? בעברך מקרון לתאן של שאתה שב ומציץ שוב שלך וללילך הארוך או למזוודה הגבול. לו לעבור את ולא ירשו חזקים הרוסים לנפשו: "החברים שתי הנשים? האם חיוך האשה מושך אותך? אתה בסרח פה. תהיה רגוע ותנוח דעתך"! רגש פנימי אומר לך: "לא! עזוב"! אך הוא שב ומציק לך. מה מצווה והבה ידיו החלו לגשש תחת המיסה. משך את המזוודה שלו, הוציא אתה הנה הא? לרע, מדיחה הנפש תודה! בן אדם? נפשך, עליך השווייצרי השוקולד את חפיסת חלבי, הפיסטוק שקית ממנה את אל אותו תא. האם אתה מסוגל לעבור על פניו בלי להציץ מתקרב בקבוק ויסקי חצי חבילת מסטיק, ריבה, בשדה חתעופה של שקבה בפניהן בגופן, הנשים, שתי במראה עיניך להזין את ובלי פנימה לקח את על המיסה, כל אלה כוסיות מפלסטיק. פרס את ושלוש ובחיוכה של האשה הניבט מפניה ומשערה? חפיסת הסיגריות והמצית ותחב אותם לתוך כיס מעילו, הכניס לשם אביו היה אומר: "העיניים זונות, הלשון זונה והגוף זונה, ומי שפורץ הבקבוק נשא את חלבי, והפיסטוק המסטיק השוקולד, גם את שיפרוץ את מישהו בהכרח אללה ישלח הבריות בתי את מנעולי והכוסיות בידו ויצא. ואתה, מדודאן יש לך אשה ושתי בנות, ובינן מנעולו במפתח ארור". בידו שהיה והצעירה והסמיק. הלוואי הצעיר שוב את בדרכו ראה מלחמם, שבעת ממזונם, אכלת הרי ומלח. לחם הרוסים יש לבין כי הצניעות מחייבת. אבל הוא או שמיכה. היה מכסה אותם, סדין האם על חשבונם. ונסעת בבתיהם לנת ומיינם, ממימיהם שתית מיהר ומיהר עד שהגיע לפתח התא. בוודקה ובחזית ובמלח, בלחם בחברים, לבגוד על הדעת מתקבל "דוברי פיסשר"! "ארה, דוברי פיסשך! n העומדת איתן נגד האימפריאליזם, נגד אמריקה, נגד בריטניה, נגד צרפת, נגד דרום אפריקה ונגד ישראל? חיתה אחת ידיים. לחצו ושלושתם על רגליהן קמו הנשים שתי תיזהר, תיזהר, בן אדם! עיניה בלונדינית, מלא, גופה גבוהה, לחייה, השלושים בשנות זה עניין של מבט וחיוך ופריסת שלום ודיבור וקביעת מועד לפגישה בשרידי אודם, חזה דשן וזקור שפתיה בשרביות ומשוחות כחולות, ופגישה לבסוף! והמבט היה פוזלני והחיוך חצוף וגלוי. די, חבר, שוב עליו כיסה שצל שדיה שבין הקסום המעבר חשפה את ושמלתה אל ראשית הדרך! גיל, קצרת קומה, לו קסם. אשר לשניה, היא חיתה באותו והוסיף שני צעדים, והרגיש שמנסי האשה עוקצים את מדודאן עשה צעד, שמנמנה, אדמונית במקצת ועיניה ובשיות. עורפו ואומרים לו: "שוטה שכמותך"! הוא הפנה את ראשו בתנועה ליד האשה הקצרה. הנשים דיברו מדודאן התיישב על קצה המיסה בזריחתה. לא השב.זש כמו שחיוכה מאיר ומצא ואי-רצונית מהירה דיברו על העזתו, על טמטומו או על איוולתו." או." או". אחר כך ביביהן והוא לא ידע מה הן אומרות. אולי בירכו אותו על בואו ואולי צחק הגוף הנשי דק הגזרה השרוע על צדו על המיסה והשיב: "דוברי עצר כוח והפליט בקול נבוך ומבויש: "דוברי פיסשר >ערב טוב"!< בצחוק רם והוא נרתע מעט, אך הוא החל להוציא את שהיה פרצו האשה אמר זאת וכאילו אמרה: "אחלן וסהלן, בוא תיכנס, פיטשר"! בכיסו ולהניחו על המיסה. גמגם ולא ידע מה לומר אחרי הוא לי"! אבל החבר מדודאן לכבוד "פיסטוק חלבי! כן, גברתי, פיסטוק חלבי, וגם שפתיך פיסטוק חלבי, פיטשר." חייך חיוך מבויש ובברך, הפנה לה את גבו, אותת "דוברי וגם זה"." ואמר: "דוברי פיסשר, דוברי פיסשר"! הוא ידו וחזר בכף לשלום "שוקולד"! קילל את עצמו ואת מוגבלותו הלשונית. אילו ידע משפט או שביים, בעולם. חי ביותר הסךב השךקךלן ומשווייצריה, גבירתי, ,כןn מלה, שתיים או שלוש, היה נכבס לתא וקושר שיחה עם שתי הנשים גורל ומזל, הוא העולם בבתינו. לא טועמים אותו אבחנו אלוהים, על ריגה, על מוסקווה, על קציר החיטים, על יבול תפוחי האדמה, ומזלך הוא שתאכלי ממנו, שנאכל ממנו ביחד". אחר כך הוציא את על סיב להן מודה והיה המינים, בין על השוויון על הקולחוז או חבילת המסטיק, הושיט אותה לאשה הראשונה ואותת בידו אליה ואל בגד הסובייטים האיתנה של עמידתם ועל שלהן האירוח חברתה, כאומר: "לך ולה"! העניות ובעמים במדינות ועל תמיכתם האמריקאי האימפריאליזם >סוב"< וחשביה גם חרשו! לקחה אותה, צחקה ואמרה: "חרשו, היא העולם בכל הלטינית - באמריקה באפריקה, באסיה, העלובים, פתח את בקבוק הוויסקי ומזג מעט לתוך כוסית והגיש אותה לאשה היא צחקה וחזרה על דברה: "חרשו' חרשו"! המשיך בדרכו ומצא ששבי הצעירים עדיין מחובקים, אלא שחיתה שם השלישי. הנמוכה, אחר כך הגיש כוסית לאשה דקת הגו ומזג גם לעצמו כוסית הצעיר על ירכי ישבה והצעירה עלה, החום במצב: התפתחות ואמר: "לחיי הסוציאליזם"! וידו של הצעיר אבדה תחת שמלתה, והשעינה את ראשה על חזהו, אמרה השמנה: "לחיים"! ומדודאן לא ידע להחליט אם הוא נושק לה או מריח אותה. ממזרים והאחרת: "סוציאליזם"! הדור הזה! הם אוהבים לחיות ויודעים כיצד להיאבק בלילה, צעירי אמר: "לחיי הסוציאליזם". בנביחת הברזל על הברזל, בתנועות הקרובות וב". בבדידות, 36 214 ן גליו Qj 1 "" ,-2. & §! החבר לה שהוא היאמד היסס: לשמר. שואלת שהיא שיעד והוא שתר את הכוסיות וקינחו בפיסטוק, והוא הוציא את חפיסת הסיגריות ולמה לו להסתכן? פתאום צץ במרחו מדודאן אר שהוא אבו סלאם? שלו, כיבד אותן והצית להן את הסיגריות. בקול: "עלי," הצביע על ואמד מעין המצאה חשובה מארד, רעיון, "חרשו, חדשו"! עצמו ושרב אמר: "עלי, אני עלי"! במלה אר והתמירה השיבה האשה הנמוכה אמדה משפט אר שניים, "אלי, חרשו". דאה את הנמוכה קמה ויוצאת את התא. מדרראן אחד כך בשתיים. חי אללה, יא אלי". עלי. אני עלי. מיודעך עלי". עלי באבא, ,כן" היטיב את ישיבתו עד שמבטיהם היו זה מול זה. כף דגלו כמעט נגעה אבר סלאם". ושב ומזג שתי כוסיות שוקר שרקה על בחרם הוא חש דגלה. בכף אמרה לחבקו אך הוא כדך את זרועו סביב צווארה, משך ארתה אליו "אלי באנה"!! >לא"!< כמעט ואמר: "סי, סי, אה, חדשר". רשתו. שאלה אותר: "אמריקאי"? היא צחקה ואמרה: "חדשו". ענה: "אני אמריקאי? אני אמריקאי? נייט, נייט, נייט שאמר לה: "ארי ואברי לך! דק לא זה. חי אללה, לו מישהו בכפרנו הגרנה אשה חברה, עד הברכיים. מגיע היה הדם לי זאת, אמד כלשרן ידיעתי אמריקאי? שאני הרעיון לך את מה נתן וצנועה, האנגלית? מגבעתי? לבושי"? אחד כך אמד לה בקול: "שייכנס הדוח באבי אביהם של האמריקאים"! היא צחקה ואמדה: "נייט, נייט"! לקח את חפיסת השוקולד, הסיר את עטיפתה והגיש את·השוקולד אל שטעם רחש ממנה נגס הוא רגם נגיסה קטנה ממנו נגסה שפתיה. חייך וניסה לתרגם לה של השוקולד. שפתיה הגביר את מתיקותו שפתיה ואחד כך על פיר. היא והצביע אל "שוקולד," אמר: זאת. אמרה כמה מלים, וגם הוא צחק כאילו הבין מה שאמדה. שאלה אותר: "ברזיל"? "לא, לא", ענה לה והוסיף: "האם פרצופי פרצוף שחקן כדורגל? לא נעלי מעידים על כך". אחד הצביע על פניו לא לבושי ולא גרפי, ואמד: "אשה הגרנה, כנראה עודי הכהה כמר פולי קפה קלויים נתן לך את הרעיון הזה". "אפריקה"? "נייט, נייט, אני לא אפריקאי ולא אמריקאי ולא ברזילאי", הכרס בשרקה ומזג את מתחככת בברכה וששרקו חש שברכו נגעה וכשהצליחה לוהטת וממושכת שפתיה נשיקה בחוזקה והטביע על השלישית. בעץ את מבטו בעיניה ואמד: לחמוק ממנו, אמרה לעצמה שרב ושרב: "אלי, אלי, אדאב". "כן, עלי רגם ערבי, חברה"! "כן, וגם ארבעים שרודים", "אלי באנה"!! "אני, אבי עדאב >ערבי".< "כן, גברתי, עדאב, ערבי בן ערבי וערביה". "אדאב"? "?נפט" בבקבוק לתוך שתי הכוסיות ואמר: "לחיי את הוויסקי שנותר מזג "אה, כן, נפט רגז ובנזין וסולד ובארות וצינורות רבתי זיקוק ויצוא". ולנסיבה"! והיא חזרה ואמרה: "אלי באנה". חייכה ואמרה: "אדאב שיח"?' שתר, והוא אסף ארתה אליו בחזקה והמטיר נשיקות על צווארה. אחד מואס דני, מאבר מקטאר, שיח' בסוף. הגענו לכך שיח,' ,כן" הסיד ארתה מעליה וזרק ארתה על כך שלח את ידיר אל חולצתה, לי אלא גלימה ומחרוזת ושקים אלח'יימה, מא·שאדקה. לא חסדים חברתה, ובמהירות הבזק השיל מעליה את חצאיתה, חלץ את מיטת מלאים דולרים". "מושיבה, אומרת: שהיא בשעה גרפה ושכב על התפשט נעליה, "דולר"? תמשינה "בסדר, ואמר: שאמרה הבין מה לא .< גבר> "".רדי מושיבה"! >התהלכנו< "כן, דולר ירוק רגם הרמון". שאגה בצחוק אדיר, התקרבה אליו, התקרבה אליו, הושיטה את ידה, וקול והתנדנדו התנדנדו הגרפים שני והתנדנד, התנדנד הקרון אדאב, דולר, נפט, שיח,' "אדאב, ואמרה: לחיו אותר על צבטה אלא נותרו ולא בלילה, בעלם אבד, דעך, בברזל' הברזל חיכוך אדאב"! ונביחת גרף על גרף. לחישות גרף אל גרף והוא חזר אחריה ואמר: "רה, רה, רה >כן."< זה, חרשו "חדשו' מלמל: מררואן והחבר ונסעה, נסעה הרכבת הוא תיאר לעצמו שהוא אחד מהשיח'ים של האמירויות, ושיש לו באר סוציאליזם". הרגיש כאילו ידע רוסית על נוריה, כאילו ינק ארתה נפט ודולרים וארמונות. צחק ביבר לבין עצמו ואמר: "כן, אדרך, כן"! עם חלב אמר. לשרנו השתלחה במלים שהבין ובמלים שלא, הבין אר לדבר המשיכה היא והיא". בצווארה, ונגע ידו הושיט את הוא יותר נכרן במלים שאיש לא הבין ולא יבין ולא ידע מה מקורן. הקרון ולדבר, לדבר בשיניה ובפיה ובראשה ובצווארה ובחזה. רמדרראן מזבד שני הגרפים התנדנדו והתנדנדו, התנדנד והתנדנד, שהיא הבין מה כאילו ובעניין בהתלהבות דיבורה אחר עקב הוא ומדבר: "חרשו, זה, סוציאליזם"". • 26.10.1992 אומרת, והניד את ראשו לאות הסכמה. לפעמים הוא אמר: "חרשו, וגרפו התקרב לגרפה, שרק נרגעת בשוק וברך ובברך, רירך מעלה את חרשו," ולפעמים: "רה רה." האשה דיברה וחייכה, והקרון התנדנד, של ירך. הושיט את ידו' לקח פיסטוק, קילף אותר ונתן אותר חרמה הפרליסיים, בחיים עלי סאהא פעיל והמורה מוחמד מבקר הספרות הסופר, ופלט מפיר נאנח, גרפה, הסתכל על והודתה. לעסה והיא בפיה, בארץ רבים ספרותיים בכנסים השתתף הוא בארץ. והתרבותיים החברתיים נשיפה חמה שצרבה את צווארה ופניה וחזה. רהאשה המשיכה לדבר, :,רiסית לצרפה"'' לאנגלית, ובחוץ לארץ, וחלק מסיפוריו תורגמו לעברית, - קובץ הנטiי" הסיפור "לילה ברכבת ריגה" לקרח מתוך "הד קל ולספרדית. הבין רהרא "ולנסיגה," ואמדה: עצמה הצביעה על לחייך ולצחוק. 37 ••'97 סיפוריו האחרון שראה אור בהוצאת ואר אלהווא, כפר קרע, בשנת t99S • דצמ בר שזהר שמה וחזר עליו: "רלבטינה, חרשו." היא אמדה ערד כמה מלים דהאינםטינpטים האדם אלחכים - תופיק פרץ-דרור כנאי מערכית: ." · · . , ·,. e_·נfג., מר לי חברי שעה שישבנו ליד שולחן הסעודה, --. - באינסוף השלדים לערבת מצפה אבי שבה בכל - -- -- בבשרה בידר והחל ברגס וסררף סבלנות. •' דתלש את כנף השליו - בתאווה. ותוך שאבי פועל כמוהר אמרתי לו, - - - - - גם השליו שמח בהגיע העונה, משום שגם לו זוהי עונת- תיירות· .;:_ . :.:.. ..::::; ;:;-:;:-:-:---.- .. -"'81. - תיירות החורף!? אבוי לו לטיפש. לו רק ידע שברפשו החורפי איבר החורף. אלא קיבתנו? - לו רק ידע? ומי אמר לך שאינו יודע? וכאן שיווה לקולו בימה נדהמת, - מה אבי שומע? האם הוא יודע? - הוא יודע שהוא בא אלינו בכל חורף להיבפש, ואבו מקבלים אותו - מדוע לא? סביר למדי שהוא יודע. אל-תוך קיבותינו? אמרתי בבימה שקטה מאוד, - ככל תייר ונופש, האם כל אלה הבאים אלינו מדי חורף להיבפש . . ולטייל, מתעלמים מזה שבקלוט את כספם אל-תוך כיסינו? . והשיב, ' - בטח! כל תייר בא בידיעה שהוא יבזבז את כספו. אבל השליו, לא ייתכן שהוא יודע שהוא בא לבזבז את חייו. ולמרות זאת הוא מגיע, כי ידיעת הסכנה בטוח שהוא יודע, היה - אולם שבים, זה מאות בשתנו רשתות, לא תמיד הפחות הבן לכל איבה פוטרת מן ההרפתקה והמסע. המלחמות האנושיות משתברת באופני ההרג, ומרחיבות את רשתות לקינון שמסעו לדעת עליו היה תנובה. חסר עוף הוא כך אם - סרוח פגיעתן במהירות המהממת את השכל, ומדאיגה את לב האדם. החורף הוא ערבת כלידנו; אמנם אין ספק בכך שחלק מהשלדים יכולים חשוב יותר ממועד מסעה הבא אל שיח לאנושות אין ובכל-זאת, ולשוב שלמים את מקום מוצאם. אך הייתכן להימלט מן הרשתות, המלחמות הדורסניות שבפתח. להסיק את המסקנה מבלי טיפש וסומא, בותר אוויל, חלק שאותו ובן-שיחי השיב בבימת השלמה, הוא וכך חוסלו מינו שבבי העובדה למרות לו הסכנה שמציירת - בכרן, נכון! האדם פחות נבון מן השליו, אבל". להסתכן בראשית כל חורף, שוכח את הקורות הקודרים של ממשיך ואני קטעתי אותו, - אבל מה? קרוביו? אמרתי תוך כדי חיוך, - אבל עד מתי? אימתי תשוב התנובה לבבי האדם? מתי יחדל האדם זה שמחכות לו בבון יותר מהאדם ? - אתה רוצה שהעוף הזה יהיה להביא על עצמו". בתוכן ממתין הכליון. ואלו הן המלחמות ולבבי מינו רשתות אשר והושיט ידו אל עוד שליו צלוי שהיה בצלחת במגמה לטורפו. שבכל פעם הוא ניצל מהן, למרות שמכבר חיסלו רבים מבבי מינו, ואז אמרתי לו, לא אשוב אליהן, לא "לעולם ויגיד, שיחכים מתבקש ממנו והיה באחד הימים ייעלם השליו מן הצלחות הללו, ולא יהיה ביתן אם - במה הזה. די הממית הגיא האנושי אל הגזע עוד את אשליך לא הגיע, אך הוא הגיעה, לך שערבתו ויאמר בשורקים, להשגה ממשיך הוא בתכלית, אחר הוא מה שקורה אלא, ."לו שבתעולל תדע ללא תקווה, ממתינות במקומן, בטרשות שהוקמו והמלכודות בגיא המוות הזה פעם אחר פעם, להשליך את עצמו ואת הדומה לו שדבר מה קרה בהלכות החיים, ושהאינסטינקטים נשתנו וגם האדם תוך שכחת מה שאירע בעבר. ובכל פעם הוא ממצה ממגוון כוחות בתורו בעשה בבון. • ההרס, ההרג והכליה כמות כפולה מאשר לפני כן. רשתות השלדים, 38 214 גויו ן .., 05' " ·"·'"'11!!1!1!11!1!1 האדם נדם היא הקדמה חדשות האחרונות סיפרו שקבוצת אנשים אשר מניינה צללי חזו את ואשה, איש על עשרים עולה אינו 11 הבאות, והבינו את כמות ההרס והייסורים המלחמות ביום בו יתחולל אותו טבח להם מוער העולם הנאור, בו, החל מפצצות אטום, על כל הכרוך -אנושי צפוי, - - ­ וטילים המונחים ישירות ובאופן אלחוטי. ונתפסו לחררה, או ראגה, המתקראת האנושית החברה לנטוש את החליטו ולכן או נלחצו, לחיות בערפילי האוקיינוס השקט, ולצאת לאי קטן ונידח נאורה, באופן פשוט ופרימיטיבי. זאת מבלי להביא שמה את יתרת חייהם עמם מאומה מיסודות החברה אשר עליהם מושתתים חיי הקרמה. אין רכישות שיעוללו מריבה, ואין מחסום שיעמוד בפני חופש וחירות. הנשים חופשיות לכל, הגברים חופשיים לכל, המזון חופשי לכל, אין בת-זוג ואין משפחה, אין דת ואין הלכות. וסביר למרי שלא יקחו אל האי ספרים, או חפצי מותרות יקרים, ושום גילוי מגילויי המחשבה, הישן לא של העולם מאלו כלשהו שגרעין על-מנת או האמנות, צורת להם להצמיח עלול שכן זה החרשה, אל מולדתם יתגנב את החיים ותפסיד הראשונות, הבעיות תשיבם אל אשר מחשבה שאיור לעצמם, נקיים כחיי הטהורים שבעופות. אפשר להגשים חלום שכזה? לרעתי הדבר תלוי באורן החלום האם ובטווח קיומו. כי לא ייתכן שהחולם יחזיק את תכונותיו הדמיוניות ובכך למציאות, יהפוך טווחיו יאריכו שאם קצר. לטווח מעבר לו נסיבות ויסודות שהן מחוץ לתכונותיו וממילא זה ישנה יתווספו את מגמותיו. קבוצת הנשים והגברים הזו יכולה להגשים את חלומה באם יתחייב מבלים את וריבוי. הולדה ללא חייהם לחיות את בקיצור, מהם, יופיע האלוהית, או האמונה הרת לירת ועם הרת, תיוולד מהם, ימיהם כפי שבחרו בהחלטתם. הימים יעברו עליהם בשהותם באותו וזהו בענייניה, מקרב יושבי האי האדם שיתייחד במחשבה וטיפול במסע העורות ארוך סורח, ער אשר ימותו, וייקברו כאילו היו אי1 להסיר לו רחמים, הממהר אל מי שנפגע לבקש ולהשיב הכהן"" תחת עלי העצים הקמולים, ויחד עמם ייקבר סיפורם המשעשע. ממנו צרה ולנחמו. והנהנים יעמלו באמנותם להמציא גורמים בהם וכאן מתחיל שארים. שיולידו של העניין קובע הנוסף הפן ואילו בנחמה, ברור באופן שיתייחדו כדי הבריות, על נפש ישפיעו להיכתב מחרש סיפורה של האנושות. כי בקרב השארים הללו יהיו בעדינות ובהקלה שישפיעו על הזולת. וכך הם יוצרים את הלחשים שיתגלו ביותר, והחזק ביותר היפה וגם ומכוער, יפה חלש וחזק, מוסיקלית, ובנעימה שקולה דיבור בנימת והקסמים, והקמיעות ואז נאים, וחיתוכיה שתוויה ובנערה מפותלים, ששריריו בנער את הנפש ומענגת את האוזן, וכך נולדת השירה, ואחריה התופסת היפה ביותר, וכך יזכה יתפתח בקרב הגברים המאבק והתחרות על בלבבות, ופיקחון בא המשחק הכולל את הטרגדיה לחולל תדהמה ותיכף הרכושנות, תתפתח ואז שביניהם, והבולט בה החזק לעיניים, וכך נוצרת האמנות. הגבר את שיקים ואחר המשפחה. האשה את תברא בעקבותיה ובכן, נוצר גרעין של קדמה, אשר לו חברה, חוקים, מנהגים, הלכות ואת ועמם תגדל תחושת שייכותו להם, צאצאיו משפחתו1 יתרבו ודת ואמנות. ואחר כך יעבור זמן רב, מאות בשנים אשר יצמיחו את פרי עמלו והשגיו יעניק להם כלבר. גרעיניה לחופנו לעץ גבוה של קרמה מדהימה, אשר הזה, הגרעין ועם ריבוי המשפחות וריבוי הקניין, יידרשו סרר וחוק. ובעקבות זאת יוצרים את פצצות האטום, וטילים המונחים ישירות ובאופן אלחוטי, את הסדר והחוק האמורים. ואז יופיע שיאכוף במישהו צורך יהיה אשר אגשים שאין להם חלק בה יברחו בשאגה, גדול החברה הקטנה הזו שגרעיניה השבט, או מנהיג האי, או ראש - אל החיים הפרימיטיביים, אל האי הנידח אשר לעולם לא יצמיח החלו מתהווים, וכאשר ייכונו הסדר והחוק אשר יקבעו את היחסים קרמה. ומכאן נירונו שקרוי מנהגים ומורשת, יופיעו מה בין יושבי האי1 יושבי האי להידרדרות שאין ממנה מנוס: פעם יכו בכוכיהם רוחות הדבר שאתה מנסה לחמוק ממנו נישא בדמך. לאן תברח? בנאדם, ופעם ידליקו סערות השמים את עציהם. והנה האיש השנוא סוערות, נוצרת, כך יצרך אלוהים מעפר האדמה הסרנה. אולם, אחרי-כן נגע באשר תלך ותוליד תצא מבשרך קדמה מאירה ומהרסת כברק. כך ותכונה טובים מקבל מדגת הים כמות בלתי צפויה. ובכן קיים כוח על אנשי השבט בכל תכונותיו מטביע את ילדו. ואילו אחר בעל מזג עצמו, לא שקט עד אשר יבריק וישריי·, ;-1 ברק, בך השטן, ונעשית או מעבי היער, או מעמקי הים, בהם מתוך הענן, המתבונן נסתר • 39 '97 ד צמבר הזמן. בתמורות צונח מיטיב לטוב ומעניש את הרע, ובמחשבה זו שתעבור במוחו של מי ll ו @ ד 205 סיון אריה: שירים, עמ' ,5 גלי שירח סימיק צ•ולס: שיר, מאנגלית: אשר דייך, עמי ,24 גלי 205 207 עכארי יוסי: שירים >פרסום ראשון ,< עמ' ,27 גלי אנו נוואס: שיר; מערבית: שמואל רגולנס ועופרה בנג'ו, עמ' ,27 גלי ;203 209 גלי ,33 'עמ 1שיר עמיאל עירית: שיר1 עמ' ,33 גלי ,203 שיר; מערבית: שמואל רגולנס ועופרה בנג'ו1 עמ' ,14 גלי 214 207 עצמון צבי: שיר1 עמי ,11 גלי אדלהייט עמוס: שיר1 עמ' ,28 גלי 213 עריכה: שירים, עמי ,17 גלי 203 210-211 אדף שמעון: שירים, עמ' ,7 גלי 208 פרוטה אנטרניו: שיר; מאיטלקית: אלון אלסרס, עמי ,5 גלי 214 ·גל ,17 'עמ ,שירים ;206 עמי 23 גלי איזקסרן מירון ח:. שירים, 206 גלי ,9 'עמ פרומן-אלכז וחל: שירים 207 איתן מרים: שירים, עמ' ,4 גלי 206 גלי ,11 'עמ פרות אלישע: שיר / 203 גלי ,27 'עמ אל-מאע'רט מוחמד: שירים: מערבית: לאה גלזמן1 208 פלו עורר: שירים, עמי ,11 גלי אלימלך דרור: שירים, עמ' ,27 גל' 214 פוירמן זהו: שירים עמי ,7 גלי 203 210-211 אלירז ישראל: שירים, עמי ,41 גל' קבאבי בזאר: שיר; מערבית: לאה גלזמן / עמ' ,18 גלי 214 קרוזקוכה כוכה חוה: שירים, עמ' ,33 גלי 213 ;207 אל ג'נאכי עאכד אל קאור: שירים: מערבית: ראובן שניר1 עמ' ,9 גלי שיר; מערבית: ראובן שניר1 עמי ,14 גלי 214 214 גלי ,9 'עמ 1שיר ;205 קרויאל ענת: שירים, עמ' ,20 גל' 214 גלי ,17 'עמ ,שירים ;205 גלי ,6 שירים, עמ' אלון אנוד: 212 גלי ,22 שירים, עמ' קטן כן-ציון רינה: 210•211 אלטרס אלון: שיר1 עמ' ,6 גלי וכיכר ג'ניס: שיר1 עמ' ,8 גלי 214 212 גלי ,7 עמי ,207 ארון-כרות כרצי : שירים, עמי ,23 גלי 209 רכיקוכיץ' דליה: שיר עם' ,5 גלי 204 גלי אשל סיגל: שירים עמ' ,14 ורבין גוטוור: שיר, מאנגלית: נעמי ירון / עמ' ,11 גלי 210•211 רוח אביבית: שירים, עמי ,5 גלי 213 כהלרל-דימנד אריאלה: שירים, עמי ,33 גלי 214 נושם אילן: שירים, עמ' ,9 גלי 213 206 גלי ,27 'עמ ויכנו טוניה: שיר, 204 גלי פואמה עמ' ,15 כן-אהוון יפתח: ויין אשו: שירים, עמ' ,4 גל' 206 209 כן-ורד רות: פואמה, עמי ,20 גלי 205 גלי ,7 וצבי שלום: שירים, עמי כן-נעים אילנה: שירים >פרסום ראשון ,< עמי ,7 גלי 213 205 ושתי רונן: שירים, >פרסום ראשון ,< עמי ,39 גלי 205 כן-שאול משה: שירים, עמי ,21 גלי שאפעי עא'רה: שירים: מערבית: מוחמד עינאים, עמי ,29 גלי 203 שביט יוון: שירים, >פרסום ראשון,< עמי ,13 גלי 205 214 גלי ,7 עמי ,שיר ;207 212 גלי ,25 כסו יעקב: שירים עמ' ,5 גלי כר-יוסף חמוטל: שירים, עמי 210-211 שוהם מוון: שירים, עמי ,37 גלי ,שיו ; 206 כראוטיגן ויצ'וו: שיר, מאנגלית: עודד פלו, עמ' 7 גלי שמש אליהו: שירים, עמי ,41 גלי 205 ש. שפרה: שירים: עמי ,5 גלי 206 209 שיר, עמי ,5 גלי מאנגלית: קוני אור. עמ' 6 ' גל· 213 כונשטיין אורי: שיו עמ' ,5 גלי ,203 שמואל שתל: שירים, עמ' ,15 גלי 214 תומס וילך: שיר1 מאנגלית: איילת גורנו1 עמ' ,8 גלי 207 כת-אליעזר חגית: שירים, עמ' ,45 גלי 213 יעקכי גד: שירים, עמ' ,19 גלי 213 גילן מקסים: שיר1 עמי ,11 גלי 213 פרוזה 206 גלי ,15 'עמ גינסכוג אלן: גורו - ארבעה תרגומים, 209 גל אלישבע: שירים, עמ' ,8 גל· אני-רוו ירדנה: ברכותי לישראל >סיפור,< פרסום ראשון1 עמ' ,37 גלי 213 גלדמן מרדכי: שיו1 עמ' ,5 גל' 212 ארוכך ג'ון: קורס קסן בתולדות הפילוסופיה; עברית: רחל מכבי1 עמי ,18 גלי 205 גרנות ונקה: שירים, עמ' ,8 גלי 204 203 דימרלה קיקי: שיר1 מיונית: רמי סערי1 עמ' ,23 גלי איידן אסתר: חתונה כפרית >סיפור,< עמ' ,34 גלי 209 אייזנמן צבי: הסבתא עם התיבה >סיפור,< עמי ,45 גלי 212 רוריש מחמור: שיר; מערבית: פרץ-דרור בנאי1 עמ' ,11 גלי 214 האביקו פאכר: שיר, מפינית: רמי סערי, עמי ,7 גלי 209 204 אילן אורית: שלוש אגדות מתוך גניאולוגיה אלסרנסיבית, עמי ,12 גלי ,210-211 רייכרט ופי: שיר, עמי ,25 גלי אלחכים תופיק: שני קסעים: מערבית: פרץ-דרור בנאי1 עמ' ,38 גלי 214 ווופ ז'ק: שיר1 מאנגלית: קובי אור1 עמ' ,7 גלי 208 204 ; כתמי זיכרון, שלרשה גל' אפלפלר אהרן: גדמי >פרק מרומן,< עמ' ,4 206 גלי ,20 'עמ זהבי לאה: שירים, 212 'גל ,26 פרקים מספר אוסוביוגרפי1 עמי 208 ז'וריסה נרנו: שירים; מאנגלית: אהרן אמיר1 עמי ,9 גלי עמי אמין חסין אחמו: הלו". כבוד השר; >סיפור :< מערבית: פרץ-דרור בנאי 208 חיץ ובררה: שירים, עמי ,16 גלי 203 גלי ,33 כן עזו אהוד: שני קסעים בפרוזה של אסתר ואב רעל אסתר ואב, עמי ,42 גלי כן הראש משה: אל איתיחד מרוק >סיפור,< עמ' ,38 גלי 213 207 חמי אברהם: שירים, עמ' ,23 גלי 213 טונים ירליאן: שיר1 מפולנית: רפי וייכרס, עמי ,29 גלי 204 טנאי נועה: שירים, עמ' ,33 גלי 214 טנאי שלמה: שירים, עמי ,10 גלי 212 גוכוין מיכל: המסע לפולין >מכתב והקדמה,< עמי ,22 גלי 209 206 עמי ,20 גלי טויינין אבנר: שיר1 ארוחת ערב במאריינבאד >סיפור,( עמ' ,42 גלי 210•211 הרפד לאה: 210-211 גלי ,15 עמי יתומי נגה: שירים, עמי ,9 גל,' שירים, >מונודרמה:< מערבית: ששרן סומך / עמי ,12 גלי חפצים עזובים - חניכי אמיל: כהן כרוויה: שיר: עמי ,9 גל' 203 207 209 כץ וכווה: שירים, עמ' ,33 גלי טאהא מוחמר עלי: לילה ברכבת בריגה >סיפור< מערבית: משה חכם, עמ' ,34 212 גלי ,33 לאופו רות: שירים, עמ' 214 גלי לוטן אווה: שיר1 עמ' ,8 גלי 213 205 לויט ענת: לידה >סיפור,( עמי ,38 גל' 212 גלי ,19 ליכומנש רונית: שירים, עמ' 204 גל' מכתב ממנחם מנדל עמי ,19 מגד אהרן: 206 גלי ,41 'עמ ליוו ציפי: שירים, 208 מיון ואוכן: אדם שצלו הולך לפניו >סיפור,< עמ' ,33 גלי 210•211 לריחן עמוס: שיר1 עמ' ,5 גלי מניאה כורמן: המעספה השחורה >קסע,< מאנגלית: עודד פלו / עמי 116 גלי 209 205 שירים, עמי ,27 גלי מוסל-אליעזרוכ יהודית: 207 ענבר ענת: סערת אופסית >סיפור,< עמ' ,48 גלי 204 גלי מלמר יצחק: שירים עמ' ,33 206 קוזלרכסקי-גולן איכון: ברד >סיפור,< עמי ,37 גל' 214 גלי ,5 עמי ,שירים ;208 מצאלחה סלמאן: שירים, עמ' ,10 גלי קטאייכה-ונגו אלכסנדרה: חדר האמהות; >סיפור,< עמי ,38 מרוסית: יהודה גור· 204 גלי מרגוליס אסיה: שירים, עמ' ,17 206 'גל אריה, מרסאל אימאן: שירים, מערבית: ששון סומך1 עמי ,6 גלי 214 208 ונטו אלכסנדר: סנגור ממונה >סיפור,< פרסום ראשון, עמ' ,35 גל' מתיוז ויליאם: שיר / מאנגלית: משה דור1 עמ' ,11 גלי 212 205 שומלו אנה: בעלי החיים בחיי: נוסח עברי: נגה יתומי-רביב, עמ' ,40 גלי נפאע נוואל: שירים; מערבית: מחמד ע'נאים, עמ' ,29 גלי 203 203 גלי זע'לרל א-שיטי מוחמר: התיבה >סיפור< מערבית: משה חכם, עמ' ,31 נצר אלי: עמי ,7 גלי 212 שר אלירז: "מיום ליום מתלהסת השנאה" >שני קסעים מרומן,< עמי ,38 גלי 209 212 גלי ,6 עמי 1שיר סומק רוני: 40 214 גויון ..::-· ""7 - , יצחקי ידידיה: על "אטל נטידה או עולם שש קע" לאבא אחימאיר1 עמי ,9 גלי מסות ומאמרים 206 :205 על· היורד" לדורית אבוש, עמ' 17 גלי על ;203 'גל עמי 8 ישראל יעל: על "זריחה פתאו מי ת" לאסתי פישר·היים אלבוים זווו וחל: על משנת הרצל על·פי תפיסה פרסס·צירנית, עמי ,17 גלי :207 על " בכל פעם ש הוא מתאהב" " גשם קיץ" למרגרס דיראס, עמי ,8 גלי 208 :205 על " מר ורטי גו " לפול ארססר רעל "ספר הקו מי קס לדן שביס עמ' :12 גל· אריה זובי: על שלרשה סרגי אמת, עמי ,26 גלי 210•211 אהבה" לצרויה שלו1 חיי על ;206 של סבתא שלי· לאורית מררן1 עמי ,8 גלי 206 און דוד: על שירת סרביה ריבנו / עמי ,26 גלי על :209 על· הבו קר הר גתי איש" לגיל הראבן, עמי ,6 גל· :209 גלי ,8 עמי על " מכר ה הקר ח" לאהררן אפלפלד, ביוגו בן שלום שולמית: החלום ושברר • על " הרדו פי ם" "רו מן למשרתו ת·לאילנה ברנשסיין, עמי ,6 גלי :210-211 212 גלי ,23 עמ' ללאה איני רעל "שלושה סי פורי אהבה" ליעל הדיה, עמי ,8 גל· :212 על " קשר 205 בן דב ניצה: על מקום הילר ב"מםע אל תו ם האלף" / עמי ,22 גלי האין" לראובן דרתן1 עמי גבול מעין שגיא: על "שירי ם" לימימה מילוא ו" על חוץ" לפנינה עמית, עמי ,8 גלי 213 נאום לרגל קבלת פרס נרכל: מרוסית: חרה ברכה קררזקרבה, עמ' נוודסקי יוסף: 213 'גל ,30 ;206 :205 על " ברוכים הבאי ם לט קסם" לתומו בניהו1 עמי ,9 גל· ·גל י 10 ברזל הלל: עם אמיר גלבע • שיחות מבית הקפה, עמ' ,24 גל' ;204 פיגוראלירת הדרך " על ;208 על· מן הסתם הי ה אומר" לנילי מילוא, עמ' ,7 גלי ל ציאנאן" לראלנסין סובלין1 עמי ,9 גלי 210•211 ·גל ,34 בנוסח אפלפלד • על " עד שי על ה עמוד השחר" לאהרן אפלפלד / עמ' 212 ;209 על " בחודש מאי אהבה" לצוריה שלו1 עמי ,9 גלי על " חיי לאופו רות: ,208 גלי ; 203 'גל 14 'עמ ברטוב יהודית: על ביוגרפיה חדשה של פלרבר, ,8 גל· :212 על "ללכת ל הרי ם" ליחיאל חזק, עמי ,14 גלי ;214 על "שעה אחת הנפל א" לאהרן שבתאי1 עמי ,5 גלי :210-211 על "סי מני ם: לאלישבע גל1 עמי ביו ם" למירי גלעד1 עמי ,9 גלי ;213 על "ספר שאל11 למרדכי גלדמן / עמי ,9 214 גלי על חורחה סמפרון ופרימר לוי1 עמ' ,12 גלי ,210•211 על ז'וז'ה סאראמגו / עמ' 213 גלי ,14 גונו ירח: על הקשר בין ספררת עברית ראידיארלרגיה ציונית, עמ' ,22 גל' ,208 מוגלית ווויך: על " בין מי ם ל מי ם" לי.ח. כרנו רעל " זכרו נו ת מעו נה מתה" לסרן "או או• על ;206 עמי ,30 גלי גלזמן לאה: על ספרר של ירמיהו ירכל / על· עוד סי פור אהבה" ליורם קנירק, עמי 110 :203 גלי 10 עמי לראובן מיון 213 'גל ,20 'עמ ,קירקגור על :210 •210 על "דירת חדר• לקרן חזקיה, עמי ,10 גלי :207 גלי 207 גנוסו יאיוה: על אמיל חביבי, עם מאיה יעלית זהבי / עמ' ,20 גל' 214 גלי "X לעדנה מזי"א, עמי ,15 " התפרצו ת ,208 דרו משה: על הוצאות ספרי שירה בארה"ב, עמ' ,20 גלי סומך ששון: על " מכתבי ם לעז הלי מון" לכשיר אל חיירי / עמ' ,8 גל· 214 וייכוט רפי: על תל אביב בשירת אריה סיון / עמ' ,12 גל' ;213 עם רעל 207 סומק ורני: על "המו נולו ג של אי קרוס" לשמעון אדף, עמ' ,6 גל· המשורר האמריקאי המנוח ויליאם מתיוז, עמי ,26 גל' 214 סלנסט יורם: על "אלישבע כו בשת את ש ער בר נד נבור ג" ליהונדב פרלמן, עמ' 208 על ספרה של גילה בלס, עמ' ,12 גלי חן מוויס וז: ;206 על " קבו צת הכדור גל של וי ני מנדל ה" לדליה רביקרביץ / עמ' ,6 ·גל י11 206 'גל ,12 'עמ טויינין אבנו: על דוד שחר / על "פילי גרן" לצבי יעקבי / עמי ,10 גל· :210-211 על "תמו נו ת ;208 גל· ;205 'גל ,18 'עמ ,•האלף ם תו יצחקי ידידיה: אחדות מתוך ריבוי ב"מםע אל על·ממר חקי אפר ת" לאפרת מישורי, :212 'גל ,11 מצבי למלכה שקן, עמ' 213 'גל ,6 'עמ ה ליל" על ;207 על שאלת הזהות היהודית וכיסוייה בספרות, עמ' ,38 גל' בסנטה פאולי נה" ליצחק אררפז, עמ' ,20 גל' 214 פז מירי: על "אנצי קלו פדי ה למוסיקה של המאה העשרי ם" בעריכת ברומן על שירת דליה רביקרביץ, :203 גלי ,18 'עמ מזור יאיר: על שירת דוד אבירן 203 גלי ,6 'עמ לכרכס, ;206 על שירתם של דן פגיס ויעקב בסר, עמי ,32 גלי :210-211 'גל 16 י'עמ על :203 ·גל " גשם ד ק" לכרצי אררן·בררת, עמי 6 פלו עודו: על 212 גלי ,30 אדיפוס רארדיסיאוס . על "קאםרי נה" לאהרן אפלפלד, עמי •1so,ooo,oooo• למאיאקרבסקי רעל· הזו הר ההו א" לאסתר מרר·בילר, עמ' ,6 סומך ששון: על השמש האחרון בבית הכנסת עזרא במצרים, עמי ,24 גלי 203 על "כתי בה מצוירת של חצי אהבה חצי ש נאה" לאלה בת·ציון, עמ' ,206 גל· עבורן נועז: על רשמי מסע ממצרים, עמי ,25 גל' 203 212 ·גל ,9 ,8 גל· ,203 על " היו פי בעי ני מו נאד ה" לבת·שבע פיגה, עמי 206 'גל ,21 עמי עצמון צבי: על שירתו של אבנר סריינין, וגולנט שמואל: על "ליר גזי עלי כד" לשרה ברפמן / עמ' ,8 גל' ;213 על 205 עויידי נעים: סנגוריה על נעים, מכס אישי על· המאהב" / עמ' ,25 גל' ·סי פורים פלסטי ניים" בעריכת ובתרגום משה חכם, עמי 112 גל· 214 ;206 שיחה עם גורמן מניאה, עמ' עמי 114 גלי על אלן גינסברג, פלז עודד: על " חיי ;206 אירי: על "אי נטל קטו אלי ם" לפול גירנסרן1 עמ' 110 גלי ויקיז 209 גלי ,14 ,207 על " החתר ני ם" לג'ק קרראק, עמ' הילד הזה" לסרביאס ורלף, עמ' ,7 גלי 210•211 ·גל ,9 אילן: על ספרה של יפה ברלוביץ·ל המצי א או; ל המצי א עם,• עמי ,28 207 גלי פפה גילה: על "משדו ת שבעמק עד ר חו ב המס גר" ליאיר מזור, עמ' ,10 רמוז-וארך 204 ; על תיאסרון ציודנובסקי לידה: חייו ומותר של יצחק באבל1 עמי ,20 גלי 207 גל· 213 גלי ,24 עמי 1גשר 205 וצבי שלום: על " בין כה ו כהי לעמירה ערן / עמ' 111 גל· 203 גלי ,12 עמי צמות צבי: על " עוול" / לאהרן מגד / 214 ·גל ,10 'עמ 11997 אמנססי ח"דר על :אלי שי 208 קטן בן·ציון וינה: על קובץ מסות של פרדראג פלרוססרה, עמי 114 גל' גלי ,11 'עמ שתל שמואל: על " מוסי קת החללים הפני מיי ם" לדרור אלימלך 212 'גל ,26 ומרז-וארך גילה: האני המסתתר >בכתיבתו של אפלפלד,( עמ' "הילד הו ז" על ;206 :203 על "שירים אחרו ני ם" לבנימין גלאי1 עמי 110 גל· 209 צבי ופאלי: על תרמאס ברנהרד1 עמי ,29 גל' ;207 על· כל שירי" כרך אי, לאבא קרבנו, עמ' ,7 לדבררה נץ, עמ' ן, גלי מתכוננים ;206 גלי ,24 'עמ וצבי שלום: על שיותר של איתמר יערז·קסס, על :210-211 על "מיין פיי פעל ע" למרדכי גבירסיג, עמ' ,11 גל' :209 גלי למלחמה חדשה·על "מכר ה הקרח"לאהרן אפלפלד1 עמ' ,20 גל' 212 · השירה העברי ת בפולין בין ש תי מל חמו ת העול ם·בעריכת דוד רינפלד1 עמי 212 •גל ,10 שוהם ש. גיורא: הרצף הפררמתיאי רהאפימתיאי של האמנות, עמ' ,16 גלי 210•211 210•211 ש. שפרה על "ש תי קת הבנאי" למשה דור, עמ' ,8 גל· על ;205 גלי ,28 תו ם האלף1" עמי שי אלי: מוסיב ההיעלמות ב"מםע אל מדורים שונים אגודת "ברית שלרם," עמי ,32 גלי 207 שקו גרשון: אבות ובנים, חיים ומוות • על יצירתו של יעקב שבתאי1 עמ' שפיוא אברהם: על ספרי יובל1 עמ' ,18 גל' 213 214 • 203 'גל ,2 'עמ שעה לפי יעקב בסר: 205 גלי ,29 'עמ ,יהושע .ב .א יצירת על :204 'גל ,34 214 ,212 ,209 ,207 ,205 ,204 גלי / בסר יעקב שיחת החורש • 212 גלי ,16 עם אחון אפלפלו, עמ' ביקורות ספרים 207 עם יפה בולוניץ על ספרה, עמי ,24 גל' 205 תו ם האלף,• עמ' 114 גלי עם א.נ. יהושע על "מסע אל 203 גלי ,5 עמי "ארז הד ברים האחרו ני ם" לפול ארססר אדף שמעון: על 209 עם צוויה שלו, עמ' 110 גל' 205 לדוד הודן1 עמ' 110 גלי בן-עזו אהוד: על "ממו נםיווידי או לירושלי ם" עם ש. שפרה. על האנתולוגיה · בי מי ם הר חו קי ם ההם·עמ' ,30 גל· 204 בן-שאול משה: על "שירת הכו כבי ם1" אנתולוגיה משירת צרפת במאה הס"ז1 עם שולמית אלוני, עמ' ,22 גל' 214 207 על "המו נולו ג של אי קרוס" לשמעון אדף, עמי ,6 גלי :203 ·גל ,9 'עמ 214 •203 ·גל עמוס לויתן: מצר זה • ;205 נר-כיו זב: על "שי חו ת עם יוסי שריד" לישעיהו בן·פררת, עמי ,8 גלי ורני סומק: תצי פינה: גל' •203 214 214 גלי ,28 'עמ 210•211 'גל ,24 'עמ ' אמריקאית ה.גלוי :ווו משה מוסיקה וקולנוע: אורנה לנגר על פססיבל זלצבורג עמ' ,22 גלי ,203 גווביץי ניצה: על "ש עון המלי ם" לאילנה יפה·רוסאנר1 עמ' 110 גל' ;213 על כיבוש הפרלמנסים, עמ' 116 גלי 214 " החיים בשו קולד" לדורי סרופין / עמי 17 גל· 214 אומיאו קוסמן: על הסוס "לשברו את הגלים," עמי ,31 גל· 210•211 212 'גל 111 גיל וחל: על " קו פרשת הזמן" ליגאל בן אריה, עמי לבבית רות: על "ההפו גה" לפוימר לוי • הסוס והספר, עמ' 5ן, גלי 14 209 דרתן ואונן: על "מוסי קת חורף" לאשר ויין, עמי ,7 גל' ,43 'עמ i•,· ·: וחל אלברים דורו. ויזיז קטן תגובות / דואר נכנס: 208 הוניק רעיה: על "אל מה שנמו ג" לנורית ודבררה גוץ, עמי ,6 גלי יהודית כפוי1 וינה קטן בן-וי דן t ;;מ' ,52 גל· ,204 וינה קטן כן· ,209 גלי 208 וייכוט ופי: על "שיר" לאמיר אור1 עמי ,8 גלי 2011 ·גל ,43 'עמ צירן, אהורן מגו. ת ציו" על :208 יהב דן: על "ל הפיr את ז עם האל·למולי פלג, עמי ,8 גלי --- 4 1 -'97 ד צמבד 213 'גל ,47 'עמ :ספון ירכתן וסירו ב" לחיים גנז, עמ' ,13 גלי 214 אלוני: מישהו צריך להעיר ולעוור שולמית ועור סיפורים "נמלים" r=ים:יj t-25 'מעם המשךt- f-21 'מעם המשךt- י-- לעצמנו• שאני רוצה אור כמו לגויים אור לא מצטערת, מפני שאני חושבת שכל דבר של זמן, בממד נעות ישנים קולנוע ן סרטי חברה רבעשינו לעצמנו• לא אור ואנחנו בעתו. אולי אני פחות מדי מעררה ציבורית. בהמשך הדברים, מאורעות המתרחשים אבל אלימה, מכוערת, שונאת זרים, עם אלמנטים פה ושם אז עכשיו אני אהיה יותר מעורה. קופאים של הסיפור הבדיונית בממשות גזעניים שאני מתביישת בהם. בקול שעה יש לי מאמרים. כותבת אני בסיפור זה אגב, קולנוע. לכרזת והופכים ישראל ברשת ב' אחת לשבועיים, אני מרצה חומרים מהנובלות אלה אל אי אורפז חוזר להעמיד את על אפשרות פעם חשבת לא מצטערת אני .ב"י א"י לתלמידי הרבה בסיפור ו"נמלים." ליסנדה" "מות שלו' עצמך לבחירה לראשות הממשלה? שפרשתי' אני מצטערת על מה שקורה. בו מתערב שגם על החלום," הרביעי' "דם להתקפל1 זה מחייב הזאת בארץ לא. הגיבורים הם שמות במציאות, החלום שאפשר חשבתי פעם לדתיים. להתחנף לראשות ברק בער לן קל להצביע יהיה שקועים והם בל ואיסתרית, מיתולוגיים - להגיע להסכמה בין מפלגת העבודה ושותפיה הממשלה? בטירוף ארוטי' המוביל כמובן אל המוות הלא באים שיש דברים שאינם למפלגת הליכוד' לי אופציה אחרת אבל לא יהיה לי קל• אין רק שאין לדעת אם הדברים מתרחשים נמנע; שאותם אין לעשות. ושאפשר יהיה בחשבון• מוטת מרחיב את איננו שהאיש חבל אם אפשר ברור ולא בחלום, בממש או להגיע לכך שאנחנו על עקרונות דמוקרטיים הכנפיים. שהוא כל הזמן סופר כמה אנשים "לפתוח פתח בחלום ולצאת," ואולי "זה לא לסחיטה מצד כל לא ניתנים יותר מסוימים מרחב של נותן ולא מימין מעביר הוא להפך, חלומית," או התפאורה ורק חלום, ובייחוד גם כספית יהיה. שלא חושבת שאנחנו מי גדולה. ואני השקפת עולם חלום. הוא הסיפור ממשית, היא התפאורה חברים שגם הוא מה שקרה אידיאולוגית. פריסה לאיזושהי זקוקים מאוד מאוד היום הם מונולוגיים, האחרונים הסיפורים שני רדיקלים, דמוקרטים שהם שחשבתי שלי, קום שעם כפי עולם. של השקפת מחדש האחד' "הטעם העלום של זקנתנו," מעלה את עקרוניים. שהם לדברים ביחס מתקפלים תנופה המדינה חיתה הכרזת העצמאות עם זכרונות זקן' של איש החידלון תחושת הרי לא אכפת לי שכביש בר אילן יהיה סגור למשל ההתייחסות ועשיה. ואמירה גדולה שהיא אשה רחוקה, על אהבה מעורפלים יהיה סגור הקביון שכונת מגורים או שליד בפעם היום, וצדק. של מוסר לתחום וזיקה מעורבת ביריבות לאח התאום, חלום, בשבת. גם אני רוצה מנוחה בשבת. אבל יש בידינו. גורלנו הראשונה מאז אלפיים שנה, בבחינת הוא מופיע שאף שלו' האחר האני בסיסיים כמו נישואים אזרחיים, כמו דברים לא נגדנו. ערפאת אינו איום עלינו' העולם בקובץ1 האחרון הסיפור לא היה. היה או כשראיתי של אזרחים, אוכלוסין מרשם אנחנו אלא אם עלינו' איום איננה סוריה באמצעות את הממשות קושר "המגדל," שחברים שלי' בנושאים האלה, מתקפלים ולא נהפוך אותם לאיום. המניפולציות של איראן או אולי הזיכרון1 ואל אל השירה החלום מה לי ולזה? לההתייצב ולהאבק - מוכנים ועיראק הן סכנה לא רק לנו אלא לכל העולם השירה היא הקושרת את החלום אל הממשות. אתחיל להתקפל אני אחדל להיות אני אם ואנחנו שישה מיליון' ואנחנו פה המערבי. שלו, שירתו שמצא את משורר הוא הדובר צריך מישהו האלה. העקרוניים בדברים גם כלכלית, וברק יודע את זה. אם חזקים, פגיס "המגדל," של דן בשירו חייו' שירת להעיר ולעורר את תשומת הלב. • אנחנו רבים וחזקים, אתה מוכרח לתת מסר ושיר זה קושר אותו גם במציאות וגם בחלום כל הזמן לפרוץ. ולבטא את היכולת שלנו לדעתי' בשואה. סיפור זה, אל הוריו שנספו תורה ובה. מדברים על אור לגויים. אני לא כל כך רוצה הקובץ שבסיפורי והמעניין המורכב הוא האוטו ביו גרפיים, החומרים החדשים. של אורפז' הקודמת מיצירתו המוכרים ובעוצמה, בעדינות מחדש כאן מעוצבים תחומי יפהפיה. בבדיה ומרהיבים מדהימים קישור קטעי בממשות בשיר של הסיפור השונים הקיום f-2 'מעם המשךt- הפורץ המסאריאליססי עם הגורם ובחלום, אל סיומו של הסיפור' מותכים כאן לאחדות אמנותית נדירה כיופיה. כבר עם ההפגנות הראשונות, ניתן היה לראות את השוני. הפעם לא היו אלה פעולות אבל, חלק של אורפז הם אלה חדשים סיפורים של בודדים, לרוב לא אלימות ממש, ללא נשק חם. בשבועות הראשונים עשתה האינתיפדה של מחאה עממית. כבר אז היו שראו בה תופעה של מרד עממי ולא מחאה חולפת. רושם ביצירתו בכללותה, בשר מבשרה. עם אורגני כותב שורות אלה, כתב, כשנה לפני פרוץ האינתיפדה, בטור זה, שמדובר במרי עממי' שלא ולא לא בצורתם הם "מיושנים," אין זאת ירפה עד שתסתמן תקווה להשגת עצמאות לאומית. אך שלטונות הצבא והדרג הפוליטי לא שלהם. יש בהם חומרים ששימשו את בתכנים קראו את הכתובת שעל הקיר. ארופד ביצירתו הקודמת, מהם צורניים, מהם גם על-ידי משוררים גיבוריה וקרבנותיה של האינתיפדה היו ילדים. שירים רבים נכתבו' הפואטית של והגישה גם אוטוביוגרפיים, עברים, על הטרגדיה "הצעירה" הזאת. מציאות בה מעורבים בדיה הבונה ארופד' ההשפלה היומיומית. חוסר התקווה כי מחר עשוי להשתנות משהו העוני1 הרעב, ההזנחה, בהם אבל יש היטב, בהם ניכרת רדמיון לסובה, הגאווה הלאומית המושפלת. כל אלה מוליכים רק לכיוון אחד. למרי. לא היה עם חידוש מרענן, מעניין ביותר1 שמעמיד אותם הכינוי ידועים. אין זה משנה אם בכובש. הדברים שלא מרד בהיסטוריה האנושית כבוש העכשווית. של הסיפורת הראשונה בשורה הרשמי בעיתונות שלנו ובטלויזיה בפרט, לאירועי האינתיפדה, היה אירועי טרור• משה סנה מעודכנת של הסיפורים לשונם שגם יצוין >אני מצטט מן הזיכרון:< "כשהכובש מדכא בכוח את הנכבש קוראים לזה טרור! אמר פעם לוולגריזמים נגררת איננה היא היטב. אבל כאשר הנכבש מתקומם נגד הכובש - קוראים לזה מרי לאומי," אמנם כיום לתקווה, צוהר שפתחו האינתיפדה העממית הזאת הוליכה אל הסכמי אוסלו' הדיבור ללשון אך ערה אופנתיים , מעורפל וזעיר1 אך עדיין קיים. אם הצוהר הזה יחתם, אם התקווה תעלם, האינתיפדה תחזור בספרות בת ניכרת שהיא כפי העכשווית, בעקבות פתיחת המנהרה להתרחש ראינו העתיד במשנה עוצמה. משהו מן כוח, במשנה ליצחק כוח יישר של היום. ובעיתון זמננו >סלע קיומנו1 כידוע< ואז יהיה רע מאוד1 לשני הצדדים. ושוב, הכתובת על הקיר. • מפרי • חדשות ליצירות מצפים אנו ארופד. עטו. 42 214 גויון "··-·"'·· ..•• בקונפדרציה הבינלאומית אנודת קומפוזיםוריס, מחברים ומוייליס למוס•קה בישראלי מאוגדת אסו"ם מגינה על זבויm יוצרים ליהנות מפרי עמדתו - זכאי נוהי זנm יוצרים כל נע שחיבר יצירה מקורית - אמנותית, מרסיקלית אר ספרותית למכור אר רשאי הוא ברידאר: בתקליט, בדפוס, היצירה לפרסם את רשאי הוא רמפרי-Tרחר. להשאיל ארתה; להציגה אר לבצעה בפומבי; לעבד אר לתרגם ארתה, להתקין ממנה העתקים בכל ביצירתו. להרשות כל שימוש לעשרת אר של היוצר הזכרת הבלעדית בידר דרך שהיא - בקיצור1 זכריות אלה מוכרות על פי הmק בשם הכולל "זמת יוצרים" )קרפירייט.( ברוב המקרים אין היוצר לנוכח הדרכים - זאת ביצירתו שימוש נעשה שבר בכל מקרם זכריות אלו לממש המדד מסרגל והאמצעים רבי-התפרצה שבהם ניתן לעשרת בה שימוש. מצד שני אין ביטלתם של הייצרכניםיי - רפאבים, בעלי אולמות, דיסקוטקים תחנות שידרו, אמרגנים, חבורת תקליטים, מפיקי סרטים, ושרירת מקרמיות, בתי-מלרן1 מפיקי מולטימדיה ואתריס באינטרנט וכדרמה - לפנות לכל יוצר כדי הזה. השימוש לו תמררת ולשלם ביצירתו, שימוש לעשיית הסכמתו לקבל את על זכריות לשמור ולהגן שמטרתם באירגרניס, התאגדו היוצרים קשיים אלה, להתגבר על כדי ובחלוקתם. התמלוגים בגביית לשימוש בהרשאה קולקטיבית בדרן ולטפל היוצרים, אסו"ם בישראל. אקוייס למרסיקה רמרייליס אירגרן כזה הוא אקרייס - אגודת קומפרזיטרריס, מחברים המשוררים, המלחינים, מרבית שהס בקיחב, חברים 2,400 כיום ומרנה ,1936 בשנת נוסדה שהן כל זמירתיהם לידי אקויים את החברים העבירו בישראל. למרסיקה הסופרים והמריילים בטיפולה של האגודה: זכרת הביצוע של יצירותיהם, זמת השידור, זכרת ההקלטה, זכרת ההסרטה רזמת ההעתקה. לפי-כן אקר11ס היא בעלת הזמירת ומוסמכת להרשות שימוש ביצירות. אקו11ם קשורה בהסכמים לייצוג הדדי עם מרבית האגודות מסרגה בעולם, המייצגות כמיליון רחצי יוצרים - סיסייק. הבינלאומית בקונפדרציה מאוגדות כל האגודות תבל. ברחבי אחרים ובעלי זכריות תםלוגים אקויים מעניקה רשיונות לשימוש ביצירות חבריה וביצירות חברי האגודות הזרות תמררת תשלום תמלוגים. כנגד אלה שעושים שימוש ביצירות, בלי רשות וללא תשלום תמלוגים, ננקטים הליכים משפטיים. נגד מפירי החרק קיימים סעדיס אזרחיים ופליליים, שיכולים להגיע לפיצויים ולקנסות של מאות אלפי שקלים ואף למאסר! את התמלוגים שהיא גרבה, מחלקת אקוייס, אחרי נימי הרצאותיה, לפי מידת השימוש בכל יצירה ויצירה - תדירות השמעתה, כמות תקליטים שנמכרו, מספר עותקים שהודפסו, וכדרמה. אין לאקויים הכנסה ואינה מרוויחה את התמלוגים לעצמה, אלא מעביm אותם לבעלי הזמיות. התמלוגים הם גמולו של היוצר תמורת עבודתו ומאפשרים לו להמשיך ליצור, להנאת הציבור מלו. עידוד היצירה - פרס נוצת הזהב מדי שנה מmלקים פרסי נוצת הזהב ליוצרים בתחומים שונים של היצירה הספרותית והמוסיקלית - פרסים יוקרתיים עברו מפעל חיים, פרסים לעידוד פרסום היצירה, פרסים על הישגי השנה רעוד. הדרנה והסברים כדי להימנע מהפרת mק זכות יוצרים, שעליו מבוססות פעולותיה של אקויים, אנו ממליצים - לפני כל שימוש ביצירה כלשהי - לפנות אלינו לקבלת פרטים בהתאם. אקוייס עומדת לרשות הציבור רעל וספרותיות מוסיקליות על יצירות מפורט ובמידע משלימים, בהסברים הדרכה, במתן מחבריהן. .03-6850119 פקס 03-6841414 :טלי .15:00 עד משחינו פתוחים בימים אי - הי בשעות 8:00 oב-Mso• '':קם • -• • ·a"Jll • • ••, .,,...,שדי אקןיים ת"ב • ,"sso.ד.n •• '"°אכיב-תד TEL-AVIV 61140 P.0.8. 14220, ACUM HOUSE, ROTHSCHILD BLV. 118•TEL:(3)6841414•FAX:(3)6850118 llנWKנ IH1 1"ג Kהכנת " במדע, וכתב העת "גליליאו" למדע ומחשבה, גליליאו חולל מהפכה ב"גליליאו" תגלו מאמרים על המדע. בכתיבה מחולל מהפכה מעמיקים ומרחיבי אופקים מפרי עיטם של מיטב המוחות בתחומי )מחקר החלל ועד המדע השו בים. המאמרים מרתקים ומגוונים לפילוסופיה ומחשבה ,( ומלווים בתמונות ובאיורים מקוריים. בתחרות שארגן בשבי הפרסים הראשונים "גליליאו" זכה לאחרונה משרד המדע בנושא כתיבה מדעית וי צירתיות. • ביתן להשי ג חוברות קודמות במחירים ישנים. )\ re. • למצטרפים חדשים חוברת נוספת חינם ... 7 # 6 3 4": 5 . .. לפרטים: מערכת "גליליאו" 02 - 6235433 02 - 6257201 טלפון טלפקס: .91003 ירושלים 411 .ד.ת