ע' קווירית
פנזין לייצוגים קוויריים, גיליון ,21 18 בדצמבר 2009










מתוך "כיפור"


איפה ראינו קודם את הפרסומת החדשה לתוכנית "ארץ נהדרת?" בין היתר בסרט "כיפור" של עמוס גיתאי. את הסרט פותחת וסוגרת סצנת התעלסות בצבעים, לפני ואחרי שהגיבור מבלה פרק זמן שנדמה כנצח, בחילוץ כושל של פצועים בשדה הקרב. הצבעים בסצנה מתערבבים ומתערבבים עד שכל אחד מהם מאבד את ייחודו, לרגע עוד מבליח אדום דם ואז הכל מסתובב ונמהל לעיסה עד שאין רואים דבר מלבד צבע חאקי ובוץ. בין אם זה רפרור מכוון או לא, ברור על מי הפרסומת החדשה צוחקת. על גבריות רגישה, עדינה, אחרת, אולי הומואית. ועם זאת, נדיר לראות כ"כ הרבה
עירום גברי בחצי דקה. ההקשר הפארודי הוא שמאפשר זאת.












כל מי שהיה פעם אאוטסיידר יכול היה לשמוח עם נצחונו של ארז ב"אח הגדול." ארז גבר על אביב, הפופולארי בהרבה בקרב הדיירים, וניצל מהדחה. אלמלא כמה הצהרות שאני מדמה שעולה מהן

גזעני, הייתי מסמן אותו כפייבוריט האישי שלי לגמר. ארז הוא ללא ספק מלך

ניחוח אנטי-ערבי

הסטייל והקוליות של הבית. גם אם יש משהו מעט מלחיץ באובססיה הגופנית שלו לעצמו. בהחלט
ייתכן שירכב על גלי האהדה והחמלה הציבורית כנגד היחס המכוער למדיי שהוא מקבל מהדיירים, שנוהגים לרכל עליו בנוכחותו או להצהיל לו פנים ואז להביע גועל כשהוא לא רואה )איילה.( עבור הקולות הצפים אתאר את הסיטואציה בה כבש ארז את ליבי שלי: אביב )או אולי היה זה אלירז( השתעשע עם ארז בהמצאת שמות בשפת הסימנים לאנשי הבית, והציע: "סתיו זה ככה ]עושה תנועת חיתוך עם היד[ כי היא חתכה את הזין." ארז בתגובה הזדקף בתקיפות: "אני לא מוכן לשמוע. אתה
לא תדבר עליה ככה." כמה מתבקש מחד וכמה לא מובן מאליו מאידך.

ארז דה דרזנר

עשיתי עם עצמי ניסוי: האם הייתי מרגיש אותו דבר לגביי שער גיליון "העיר בורוד," לו הופיעו בו זוג לסביות כשהן שעונות ודורכות על פלג גוף תחתון של גבר? אני מניח שהייתי חושב שזו תמונה שמעידה על בעיה של תפיסת הלסביוּת כמבוססת ונשענת על שנאת גברים, לסביוּת כמו שסטרייטים עשויים להבין אותה. במקרה שלפנינו נשאר
רק לתהות כיצד הוגה התמונה נשאר עיוור לדימוי הצורם והבלתי נעים שעולה ממנה.

www.QueerEyeWorld.org :קווירית 'ע לאתר
                        :הצטרפו קשורים ואירועים חדשים גיליונות על לעדכונים  http://www.facebook.com/group.php?gid=148196341462 :בפייסבוק לקבוצה  queereye+subscribe@googlegroups.com -ל מייל שילחו :ל"בדוא התפוצה לרשימת

)תודה ליוד(

http://feed43.com/queereye.xml RSS



             בר 'ע D_tv25@hotmail.com

איורים:הלבריטר

כפר רותם


3 פרק –

סיפור בהמשכים


תקציר הפרקים הקודמים: אחרי שנשבעה לבוס שלה לצאת משם בחזרה בזמן, טל, ,28 נוסעת ללוויית אמה של חברת ילדותה, אוריין, במושב הולדתה בו לא ביקרה כעשר שנים. היא פוגשת מחדש את חבריי נעוריה, נירה, דודי ותומר ומגלה כי דודי התחרד. ההגעה למושב
מביאה אותה להיזכר בקורות אותה ואת חבריה לפני עשר שנים, ב.1997-

עוד החבורה מתאוששת מהופעתו המפתיעה של הקברן החרדי, הוא מרים בזעם את פחית הקולה של טל שהונחה על הקבר. טל נרתעת בבהלה. הוא נועץ בכולם מבט מצמית שנעצר על טל, בעלת הפחית. טל
משתנקת. "סליחה"!
החרדי מסיים להעביר את מבטו מזרה האימים על כולם ונפנה משם והולך. דודי מניח ידו על ליבו כמו מי
שנבהל עד מוות אבל אז נירה נוגעת בכתפו בחיבה והוא מחייך אליה.

"נאסוף הכל אחר כך אבל, כן"? דודי מביט בדאגה על נירה ותומר שעסוקים גזירת בריסטולים צבעוניים, שגזרים קטנים מהם נופלים ומתערבבים באדמת בית הקברות. "שלא יהיו בעיות בסדר"? נירה משקיפה

מבט

ומשתפת

המואר שבקצה בית הקברות,

של החרדי שיושב בבוטקה

השחורה

מרחוק על צלליתו

מזועזע עם דודי: "הבן אדם הזה עושה לי צמרמורת."

"עלה

ומציירות סיסמאות

מוקפות בקברים הלבנים

מעט הרחק מהם,

יושבות על האדמה

טל ואוריין

והגשם" על הבריסטולים. טל מסיימת את צביעת הסיסמא ומניחה אותה לייבוש. ממש לצידן נמצאות כמה

את ידיה באדמה

שוב ושוב

משחקת ומחליקה

חסרת מעש טל

– קברים טריים.

תלוליות עפר חשופות

הרכה סביבה ומפוררת אותה בין אצבעותיה.
"מה שלום אימא שלך"?
אוריין מחייכת.
"בסדר גמור. כבר כמה זמן. אמרתי לך, אמרו לנו שזה מאחוריה."
טל משיבה חיוך.
                    " יופי." היא מעט נבוכה כי 'יופי' אינה בדיוק המילה ההולמת אבל אוריין מחייכת. באופק מולן נראים היטב אורות העיר ככוכבים הצבעוניים, מפתים. טל מסתכלת ושוקעת בהם עד שקולה
של אוריין מגיע אליה.

זו כבר בין הפעמים האחרונות

שנהיה ככה יחד. זה דיי עצוב כשחושבים על זה. זה לא עצוב"? "תחשבי שתוך כמה חודשים כולם מתגייסים וכל אחד הולך לדרך שלו.
טל שואפת קצרות מהמשאף שלה.
"לא. את לא מתה כבר לעזוב פה."?
"לא. מה אני אעשה בלעדייך."?

טל מסתכלת באוריין המביטה בה ולפתע לחייה בוערות כאש, אך בחסות החשיכה אוריין אינה רואה זאת.

בחיבה על לחיה של טל הנבוכה וזו ממהרת כמעט בבהילות

כשהמבט בינהן מתארך היא רק מניחה יד

להשיב מבטה אל האופק ולכבוש את הסומק. ליתר ביטחון היא משנה נושא.
"מצאת כבר עבודה לחופש."?
"?את .לא"
"אולי אני אלמד. יש לי ראיון מחר אצל שרון בנייהו."


כלב

מבחוץ נראה הבית כשכל חלונותיו מכוסים בוילונות כהים ואטומים. ברוטוס,

"בנייהו."

השלט אומר

הוא

כמסיכה.

שחורה

גופו חום אך את פניו מכסה פרווה

לצווארו קולר עור עבה,

רועים מלינוואה גדול,

חופר עמוק באדמה שמתחת לבית ומחלץ מתוכה עצם ארוכה ומוזרה, דמוית אמת אדם. מפנים נשקף נוף בית הקברות נשקף דרך חריץ אחד הוילונות. טל שנאלצה בהוראת אמה לעבור בצרכנייה, גררה איתה את

המתגלה כאישה

היא יושבת לשולחן מול שרון

שקית הקניות לראיון וכעת היא משתדלת להצניע אותה.

שלמרות פניה הצעירים דומה שנסוכים בהם גם סוג של עוצמה בשלה בהן התברכו מבוגרות

יפיפייה,

                                                                ממנה. היא מדברת. ..."היא מקדימה את הכיתה שלה בהרבה. לי רק חשוב שהיא לא תפגר. היא קוראת קצת אנגלית. יש לה
ספרים וצריך להקריא לה מהם לפני השינה. היא מבקשת."

טל מהנהנת כל כך במרץ ובלי הפסקה להסבריה של שרון עד שדומה שהיא כלל לא מקשיבה להם. לבסוף
                                                              היא מתערבת בדבריה: "יש לי הרבה ניסיון עם ילדים. אם תרצי להיות בטוחה תוכלי להתייעץ עם רגב ופרידלנסקי ודומב... לימדתי אצלם וגם שמרתי על הילדים ." ביטחונה גווע במבוכה כששרון בוהה בה כמו אמרה משהו שאינו קשור כלל לשיחתן. ולרגע מבטה הנעוץ בטל קופא ואז נפנה ממנה לחלוטין, כאילו נמלכה בדעתה לגמרי. כעבור
                                                    עוד רגע היא שבה לדבר וקולה אחר. "היו לה כאבים הרבה זמן. עכשיו כבר אין. העור שלה עדיין רגיש מאוד. קשה לה להתקלח. באור צריך
להסיט את הוילונות. אם יכאב לה אני אשאיר לך משחה ומספרי טלפון."
                           החיוך המנומס שהיה על פניי טל נמוג לאיטו. היא מקשיבה בפה פעור. ..."הסדר יום הפוך. היא מתעוררת כשמחשיך, בסביבות שש בערב. אני יוצאת לעבודה בשבע את תבואי בשש וחצי. או לפניי. אם תרצי להתארגן. וזה יהיה הפתרון"... את המשך המשפט היא מלמלת כמו לעצמה
"זה רק זמני... בשביל זמני זה יהיה בסדר. אני דיברתי כבר עם רגב עלייך."
טל עודה מבולבלת לשמע ההנחיות.
" היא ערה כל הלילה"?

בוהה בשרון

שבו טל

רגע קל

חולף

משהו.

שמעה

בחלל כאילו

במקום לענות עיניה של שרון ננעצות
בתדהמה מתגברת, עד שהיא משיבה.
"כן. יותר קל לה בלי שמש."
"את אוהבת ילדים טל"? שרון לוגמת מהקפה שלה.

משהו בשיחה המוזרה אינו מניח את דעתה של טל לכן בתשובתה ניכר חוסר שכנוע.
"בטח. כן. בטח."

חשק עז

היא חשה פתאום

טל מתמלאת מבוכה.

שרון מסתכלת עליה במבט חודר מעל לקפה שלה.
להסתלק משם. במקום זאת היא קמה.

"סליחה, זה יהיה בסדר אולי אם אני אשתמש בשירותים? פשוט... באתי מהצרכנייה"
מבטה של שרון עדיין חודר.
                                                           "בטח. למעלה מצד שמאל." טל קמה בנימוס ועולה במדרגות. משהו בשיחה עורר בה עצבנות. אבל נו, מילא. מה לא עושים בשביל עבודה? הרי מי יודע אם בצבא תהיה לה אפשרות לעבוד בשעות הפנאי וכדאי לנצל כל רגע. רק להתאוורר

ועיניים חודרות שאינן ממצמצות כמעט אף פעם

קר וקבוע,

לשנייה מהשרון המביטה בה במבט כזה,

ונותנות לה הרגשה כאילו ששרון בוחנת היטב אל תוך נשמתה ואל קרביה.
עוד טל עולה במדרגות כשמחשבות אלה בראשה היא מגיעה לקצה הגרם ונתקלת הישר בפנים נוראות: העיניים כחולות כים, כעיניים החודרות של שרון, אבל הראש כולו קרח. העור לבן ובצקי ובמרכזו קבועים שני חורים במקום אף, שני גושי בשר במקום אוזניים. זו מיכל, בת השש. מהשפתיים החסרות בוקע קול
   דקיק. "מי את"?

-המשך בגיליון הבא-